אתגר חדש - והפעם בנושא החרוזיעל

מי לא יודע לחרוז?

מגיל קטן החרוזים מקיפים אותנו - בספרי ילדים, בשיעורי ספרות, בנאומים מקושטים.

החרוז נתפס כמובן מאליו והוא בהחלט תופס מקום מרכזי בשירה.

 

אני רואה את כותבי השירה כמחולקים לשני סוגים: אלו שחורזים באופן קבוע (בדרך כלל הסגנון הזה מגיע גם עם מבנה מסודר של בתים ושורות שוות) ואלו שהולכים בסגנון ה'מופשט' יותר, הפרוע, חסר הסדר.

באתגר הזה ננסה לבלבל אצלכם כמה עקרונות שירה שאולי התקבעו.

 

אתם מתבקשים לכתוב שיר מחורז, אבל שימו לב! אפשר לחרוז שיר במיליון דרכים. הבאתי כאן כמה אפשרויות לחריזה, אבל אתם בהחלט מוזמנים להשתמש בידע שלכם וביצירתיות השופעת. בהצלחה

 

* השיר המחורז הפשוט:

כמו הרבה שירים שמסתובבים כאן, בתים בעלי ארבע שורות (או יותר, או פחות, העיקר מבנה יחסית קבוע) וסופי השורות חורזים ביניהם. זו יכולה להיות חריזה בכל סדר שתרצו.

הנה דוגמא אחת מיני רבות: ואם לא רפאה

 

* חריזה פיוטית:

שמתם לב לצורת החריזה המיוחדת בזמירות השבת? יש שם כל מיני סוגי חריזה, ונפוצה במיוחד זו שחורזת את שלוש השורות הראשונות בכל בית בחריזה מקומית, והשורה האחרונה בכל בית חורזת בחרוז קבוע (שיכול להופיע בפזמון חוזר). הנה דוגמא:

יוֹם שַׁבָּתוֹן אֵין לִשְׁכֹּחַ
זִכְרוֹ כְּרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ
יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ
וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

הַיּוֹם נִכְבָּד לִבְנֵי אֱמוּנִים
זְהִירִים לְשָׁמְרוֹ אָבוֹת וּבָנִים
חָקוּק בִּשְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

וּבָאוּ כֻלָּם בִּבְרִית יַחַד
נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע אָמְרוּ כְּאֶחָד
וּפָתְחוּ וְעָנוּ יְיָ אֶחָד
בָּרוּךְ הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ
       יוֹנָה מָצְאָה בוֹ מָנוֹחַ וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ


כאן החרוז הקבוע הוא חולם+ח' בפתח גנובה, ומבית לבית משתנה החרוז המקומי (נים, חד...).

אתם מוזמנים להציץ בזמירון השבת ולגלות עוד דרכי חריזה מעניינות.

 

* החרוז הקבוע:

השיטה הזו נפוצה מאד בשירה העברית בספרד, ועל פיה חורזים הרוב המוחלט של שירי המשוררים מאותה תקופה (ריה"ל, ר' שלמה אבן גבירול, ר' שמואל הנגיד וכו'). על פי שיטה זו כל סופי השורות בכל השיר חורזים באותו חרוז. 

זה מסובך, זה מאתגר, ואם מצליחים הסיפוק הוא עצום והתוצאות מדהימות.

(רוצים דוגמא? בקישור הזה מופיע שיר ארוך ביותר של ר' משה אבן עזרא, שכולו חרוז בחרז הקבוע "חו". מוזמנים להציץ)

 

* החרוז המשתלב:

טוב, מודה, זו החריזה האהובה עלי. כשכותבים שיר 'חופשי', בלי בתים מסודרים ושורות שוות, בדרך כלל נופלים מהר מאד ומוצאים שכתבנו בעצם סתם מילים רדודות עם קצב במקרה הטוב. אחד הפתרונות (חוץ מלקרוא שירי משוררים באותו סגנון, שזה משדרג את הכתיבה בהמון) הוא לחרוז את השיר בחרוזים פנימיים.

לא צריך לסגור כל שורה בחרוז, בהחלט לא. אבל חרוזים קטנים בתוך המשפטים ובין השורות מוסיפים לשיר מאד ומשדרגים אותו. הם גם הופכים את הקריאה לקצובה יותר.

זה אומר בתוך משפט, גם אם הוא לא מחורז, פתאום לשלב מילה שחורזת. מילה אחת. ולפעמים אפילו יותר. ולא חייבים בסופי משפטים או בסיומי הבתים, פשוט אי אפשר לוותר על הפנינים הקטנות האלה שנקראות חרוזים.

(כולי סליחה על שהחרוזים לא ממש תקניים, אבל מדוחק השעה )

 

ולסיום, ממליצה מאד מאד לקרוא את הקטע המחורז הבא, שיעזור לכם לשמור על כללי החרוז:

המדריך לחורז, חיים אקשטיין

 

 

קדימה, מחכה לראות מגוון שירים וחרוזים

הי. תודה על התיוג!אהבת ישראל!!

בע"ה כשיהיה זמן. מחר אולי..

תודה על התיוג.מקווה למצוא זמן לכתוב כי ממש בא ליmp3
אומנם קצת באיחור אבל ראית שביקשת שיתייגו אותך..אהבת ישראל!!
מתי יהיה סדנת כתיבה בלייב?חותם-צורי
אל ענק מישהו?
@נפתלי הדג
הגבר
יהיה מפגש בחופש הגדולפיתה פיתה

ושם גם תהיה סדנת כתיבה

יאוו תעדכנו אותי.אהבת ישראל!!

הלוואי שאצליח להגיע

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ולמצוא סיבה מספיק משכנעת כדי לומר להורים שמן הסתם יתעניינו...

הצעתי לנפתלי סדנה בלייב.חותם-צורי
הוא לכאורה קבל את הרעיון
[מתעקש😆]
צריך לראות אם ואיך אפשר לקדם את זהנפתלי הדג
כרגע לא חותם על שום דבר 😅
אני כל כך משתדל להקפיד על זה שאני מתךבט אם למחזר או לייצראחיתופל
אולי תנסה סגנון שעוד לא התנסית בו?יעל
מקפיד על חרוזים*,ניסיתי בלי ולא אהבתיאחיתופל
אבל יש כל מיני סוגי חריזה. התנסית בכולם?יעל


לא,אני כותב ברגע שישי לי משהו וזה מוגדר בדכ הסגנוןאחיתופל
איתגרת פיתה פיתה

אני אתחיל בשיר שכתבתי לאתגר של גזבר

 

1.

את התוף לוקחים מהמדף התחתון

בשביל הכף מטפסים על השידה

פותחים מגירה, מוציאים כף מזלג ודגלון.

יורדים בקפיצה

ומתופפים לאמא מתחת למיטה.

 

2.

העמדתי את כל הדובים בשורה

לימדתי אותם לחרופ במנוחה

לארנבים נתתי מוצץ ושמיכה

שיהיו בשקט כי אמא ישנה

 

ואני אמשיך בשיר שנכתוב עכשיו לאתגר -

 

אנשים הולכים בדרך

קצת כמו כמעט או בערך

השירים מתנגנים באוזניים

הלוך חזור, פעמיים

איזה כיף לקרוא שירים שלךיעל

הראשון חמוד ממש, אני אוהבת אותו.

במיוחד הקטע שהוא לכאורה מסודר בבתים אבל יש שם שבירה.

(בקשר לחרוזים, הם כמעט מושלמים)

 

והשני מטורף, הקיצור הזה, אני לא רוצה להרוס אותו.

איזה גזבר?!Outdoor light

ואהבתי את השירים (:

יהודה גזברפיתה פיתה
תודה תודה
אהבתי את הראשון ממש..כמו צמח בר
מרגישים את הילד
תודה רבה!פיתה פיתה
כיף לשמוע
שובהחותם-צורי
אם אחת תעטה עלי תוגתי,
ושתים תפרוץ בי משוגתי,

אפרוש לך כפי,
אמולל לך בפי,

אבי מחוללי, חנון אוהבי,
רפא יגוני, לטף מכאובי.

ראה בזיוני, הקשב דמימתי,
הרי איני עוד באוני, וכבר חלשה תמתי.

הסר ממני פועלי אוון
יצללו בתהומות, ידמו כאבן.

שאני אל חיקך, כעולל צמא לחמלתך
ברא בי אהבתך, כרעיה צמאה למילתך.

אם אחת, תעטה לי תוגתי,
ושתיים, תפרוץ בי משוגתי

אנעץ חרבי בסלע
אצווח מלב פעור לבלע

הוגדשה הסאה
ממנה וממאה
הוכבד לנו המשא
הוחמר ונישא

תש כוחנו, אבינו
שלח לנו אביר יעקב, ינחמנו.












אני אוהבת את הסגנון הזה! יעל

וואי. זה יפה כל כך.

ומעריצה אותך על שלא יצאת מהמשלב, בדרך כלל זה ממש קשה...

חחח תודה...חותם-צורי
מצריך הרבה חשיבה...
או שאתה ת"ח ואז אתה שולט גם המשמעות ובניואנסים...
תודה !
יפה מאד מאד! השם ישמע ויושיע.נפש חיה.


מתגעגעתעשב לימון

ברוך ה'.

 

בתוך הלימודים והמשפחה

איבדתי קצת את השמחה

לשמור על קשר, לדבר סתם, להיפגש..

משהו מבפנים לא מפסיק לבקש

 

תקופה שמחכה שתעבור

מישהו שיוציא אותי מן הבור

שלא ארגיש כל כך מוצפת

שאהיה פנויה לתוספת

 

אבא, מתחנן לי קול

שלא אסחף עם הכל

 

עוד אחפור ואמצא בתוכי

את הזהב האמיתי

ואני שהולכת איתי

אהיה שמחה ולא מאוכזבת מעצמי

 

ככה, לא מושקע, לא ערוך.

תודה על זה.יעל

הפשטות, החריזה הלא מתאמצת (ובכל זאת מעולה), הקצב הרגיל... הם הופכים את השיר למדהים כמו שהוא.

את אדירה.

אתגר מעולה ממש נפתלי הדג
זה ממש בקטנה, ולא מעכשיו, אבל אני אוהב מאוד:

רציתי להיות בת
רציתי להיות בת קול שתרעם
שאם עוד פחד כזה
ישתקף מעיני נערה
בטרמפיאדה עירונית אחר חצות
אהפוך את העולם למים.
היא הביטה בי והייתי רק בן
והייתי רק בן בטרמפיאדה עירונית
אחר חצות
ולא הייתי בת
והעולם לא הפך למים
והעיניים --
מרגישה בורה... אבל לגמרי פיספסתי את החריזה אצלך..כמו צמח בר
(חוץ מהשורה האחרונה)
ונשבעת שאני כבר 10 דקות מול השיר מנסה לפרק אותו לחרוזים בכל צורה אפשרית.

אבל חוץ מזה- זה נהדר כמעט שווה שהיא נתקעה איתך בטרמפיאדה אחרי חצות ()
זה לא היה חרוז. תרגעיחותם-צורי
תסביר את עצמך נפתלי😁
פווווו תודה!!כמו צמח בר
חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר..
אין חרוזים. פשוטחותם-צורי
וטרמפיאה זה בכלל לא מפחיד פחחחח
החריזה פה היא חד פעמית בכוונהנפתלי הדג
לא תמיד צריך לחרוז באופן קבוע או מסודר, לפעמים דווקא בשימוש מוגבל בכלי הזה יש ניצול יותר מוצלח שלו.

תודה

אם זה לא נחשב אעלה שיר אחר חוץ מזה שבכ.א. שלי יש המון שירים מהתקופה שהייתי כותב חרוז...
זה לא נחשב(סתם כי אתה כותב מעניין וזו דרך לסחוט אותך)אחיתופל
אם ככה, אז לא נחשבכמו צמח בר
חחח סתם, תמיד נחמד לראות עוד שירים שלך...
נו נו, זה יותר טוב?נפתלי הדג

פִּתְאוֹם נִדְרָכוֹת בִּי מִלְיוֹן שְׁנוֹת אַלִּימוּת,
וּמִדְרָכוֹת
רְווּיוֹת אֲדֹם, מְלֻכְלָכוֹת

לוֹקְחוֹת אוֹתִי אֶל הַפִּנּוֹת הַסְּרוּחוֹת,
אֶל צַמְרוֹת-עֵצִים שָׂחוֹת כֹּל כָּךְ --
שׁוּחוֹת; הֵן
מִלּוֹת-הַמִּלְחָמָה, הֵן צוֹעֲקוֹת וּמִתְיַפְּחוֹת
אַךְ מִתְנַחֲמוֹת בִּכְבִישׁ הָאַסְפַלְט הַשָּׁחוּק
וּבָרוּחוֹת, שֶׁנָּשְׁבוּ, נָשְׁבוּ גַּם אָז,
כְּשֶׁלֹּא יָדַעְנוּ כְּלָל לִמְחוֹת;
לִבְנוֹת אֵת הַבָּתִים וְלִצְחֹק אֶת הַבְּדִיחוֹת.

אַזַי כֹּל הַמִּדְרָכוֹת נִצְבָּעוֹת כָּחֹלָבָן,
הַשָּׂפוֹת שׁוּב מִידָבּרוֹת בַּשָּׁחֹר וּבָאָבָק,
שִׂפְתוֹתָיִךְ נִפְסָקוֹת וּמוֹצִיאוֹת אוֹתִי מִכָּאן -
אֲנִי הַגֶּבֶר שֶׁרָאָה וּבָחַר אָז בְּדַרְכָּן

שֶׁל הַסִּירוֹת הָהֲזוּיוֹת, הַלְּבֵנוֹת, הָעֲרוּכוֹת;
הַמִּלִּים וְהַשָּׂפוֹת שֶׁזּוֹ בָּזוֹ כְּרוּכוֹת, לוֹחֲשׁוֹת אֶל
הַכְּבִישִׁים
מִבֵּין סִדְקֵי הַמִּדְרָכוֹת, וְהֵם
מִשְׁתַּחְרְרִים וּמַלְבִּינִים
וּבָחֲרִיקוֹת מְרֻכָּכוֹת
קוֹרֵא אָדָם אֶל
הַגַּלְגַּל אֶל
הָאָחוֹת.
יש!יעל

חיכיתי לשיר כזה

אני כל כך אוהבת את החרוז שחוזר בכל מיני מקומות שלא ציפית לו, הוא הופך את השיר ליחידה שלימה ומאוחדת.

חוץ מזה שבכלל השיר מדהים.

שוב תודהנפתלי הדג
אני נורא מחבב את השיר הזה
הו, וואו.יעל

(מזמן לא קראתי שירים שלך)

 

אין לי מילים. זה מדהים פשוט.

והחרוז בסוף הוא דוגמא מצויינת.

סתם תמיהה, חרוזים נוספים בתוך השיר יכלו לשדרג אותו לדעתך?

תודה לך נפתלי הדג
אני חושב שלפעמים חרוזים הם דבר שפשוט קורה, וכשהוא קורה הוא קורה. נדמה לי שבשיר הזה הוא קרה איפה שהוא היה צריך לקרות, וקשר את מה שהוא היה צריך לקשור.
ואני חשבתי לתומי שצריך להכריח אותם לבוא לפחות בשיר הזהאחיתופל


להכריח זה אף פעם לא רעיון מוצלחנפתלי הדג
זו הסיבה שאני לא אוהב את ה2 אתגרים האחרוניםאחיתופל
עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 00:41

עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"ב בסיון תשע"ח 00:40

בעז"ה
מצטער
@פיתה פיתה ו@אנחנו יחד נבנה

א. אנחנו לא מכריחיםפיתה פיתה
אנחנו מאתגרים.
אנחנו מאתגרים להשתמש בכלי כלשהו.
אתה יודע, דווקא מתוך אתגר יכולים לצאת דברים מעולים.

ב. אתה לא רוצה? אתה ממש לא חייב.
וזה בסדר גמור לא להשתתף. אתה לא חייב להודיע לכולם בכל שרשור כולל תיוגים.
אנחנו באתגרים כאלה נמשיך
לא לזה כיוונתי,מצר אם זה הרושם שהתקבל,הבעתי מורת רוח וזה הכלאחיתופל


בא לי שוב פעםפיתה פיתה

נקווה שיצליח לי

 

את יודעת?

יש בשעת לילה זו נחמה

שהיא פסיעת הולכי רחוב

קדימה והלאה

המיטה חמה,

רק אין מי שיחזיק אותך

את יודעת

 

 

הי, עוד שיר שלך יעל

את יודעת?

את מדהימה

(וזה אפילו מתאים לחרוז)

העבר שיהיהאחיתופל
עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 00:42
 
 
עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 00:26
 
עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"א בסיון תשע"ח 20:3001

 

בעז"ה
 

ליבי צוהל עת מעיף אני מבט מהחלון
שם העפרונית הסולנית מנקה את הגרון
ילד השכנים נראה שוב רץ במסדרון
ואני אז מעיף מבט וליבי צוהל ברון

 

המחשבות רצות הולכות בשעת בין ערביים
קולן מתעמעם עם התגברות פכפוך המים
התהיות על החיים לא מרפות אף דקותיים
אך נמוגות למראה חיוכו של בן שנתיים

 

שוב אני מביט מהחלון וצופה במראות של בראשית
ליבי מתגעגע וכוסף ליושבי לשכת גזית
עת נפטור כל מחלוקת ותהיות מוכרי סדקית
זמן בו תעלם לעד ותיכחד הפלנלית


לתגובות

*נפתור.(לא?)mp3
העבר שיהיה-תגובות על השיר אשמח אם יהיו פהאחיתופל
עבר עריכה על ידי אחיתופל בתאריך י"א בסיון תשע"ז 17:46

בעז"ה
אז החלטתי לאחר לבטים כן להעלות בסוף את השיר והגבתי תגובה נוספת כדי שאם אפשר להגיב פה אשמח וככה אוכל לערוך ולשפץ את השיר
אז מתייג שוב ומוסיף (אם מישהו רוצה לפעם הבאה מוזמן לומר)

@אנחנו יחד נבנה,@ציף,@מדענית@נפתלי הדג

זה יפהיפהמדענית
ואיזה כיף שתייגת אותי
יואו כל הכבוד יעל

איזה כיף.

 

ותקשיב, אתה אדיר. לקחת מילים פשוטות והפכת אותן למשהו גדול, לגמרי השלם גדול מסך חלקיו או איך שלא אומרים את זה. ואם הבנתי נכון את המשפט האחרון, אז הוא מבריק.

 

בקשר לחרוזים יש מקום לשיפור, קראת את הקטע שצירפתי לאתגר? 

אבל אתה יודע מה, לא בטוח שזה חשוב. מה שנוח לך.

שניים שכתבתי במיחוד בלי חריזה דושורתית_שזה מה שאני רגילה_רוקדת בגשם

ְלִפְעָמִים
כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט עוֹלֶה
הַסְּעָרָה נִגְמֶרֶת
וּפְעָמִים
שֶׁהִיא נִמְצֵאת שָׁם
 לְבַדָּהּ נִיצֶּבֶת
זְמַנִּים
שֶׁרִחֲפוּ מוּלָהּ
בְּעוֹדָהּ חוֹלֶמֶת
אֵרוּעִים
שֶׁקָּרוּ לָהּ
 בֶּהֱיוֹתָהּ נוֹשֶׁמֶת
צָפִים
 מַעֲלָה הֵם עוֹלִים
וְהִיא נִמְצֵאת.
אוֹ שֶׁלֹּא.

 

 

 

 

 

 

 

הִיא פָּתְחָה אֶת הַחַלּוֹן
נְשָׁמָה לָרְוָוחָה
הִבִּיטָה קְדִימָה
 עַל הַשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה
הֵיכָן שֶׁבּוֹנִים
 אוֹ בְּעֶצֶם הוֹרְסִים
הִסְתּוֹבְבָה לַשְּׁנִיָּה-
בַּדֶּלֶת דּוֹפְקִים
 לְשָׁם הִיא נִיגְּשָׁה
וּבְפִיהָ תְּפִילָּה
שֶׂה' יָשִׂים
בְּפִיהָ דְּבָרָה
פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת
 שָׂם הוּא נִיצָּב
הִתְחִילָה לִרְעוֹד
הִרְגִּישָׁה כָּל עָצָב
זֶהוּ. 
הִיא לֹא יְכוֹלָה יוֹתֵר
עַד הַסּוֹף.
 אָז שֶׁיִּזְדָּרֵז.

זה חמודאחיתופל
שניהם מדהימים כל כך יעל

את הראשון אהבתי במיוחד. הוא... נושם, אין לי הגדרה טובה יותר.

אני אוהבת את החריזה הנוגעת-לא נוגעת, ואפילו הייתי משלבת אותה בסוף. את חושבת שזה יכול לשדרג?

 

השיר השני פשוט יותר, ואני חושבת שחסר בו קצת מידע, אולי אני טועה.

 

בכל אופן, תודה לך.

טרטנה, אבל לפניך!אז נרשמתי

יום אחד,  נספר זאת עכשיו,

עשו ביניהם תחרות- הארנב והצב.

אני הכי מהיר, התרברב הארנב,

יש לי וולוו 2016 עם פרופלור בזנב,

שמע זאת הצב וזקף ראשו בגאון,

תקשיב טוב חמוד, אני מהיר כמו סילון.

אמנם סובארו חבוטה שנת 96,

אבל אנצח אותך עם מה שיש! 

קבעו תאריך, ובסדרת אימונים פתחו,

וכל חיות היער- לתחרות חיכו ושמחו.

הצב תידלק, ניקה, סידר והבריק,

החליף שמן, מצבר ואת השמשות החליק.

הוציא זבל מהבגאז', יישר את האגזוז,

בזמן שהארנב ישב על סיגריה וגזוז.

"עזוב אחי", כך הארנב מלמל,

"סתם ת'משקיע, שב קצת בצל.

גם ככה תראה אצלי רק אבק,

תפרוש בשיא, עוד לפני המאבק".

אך הצב התעלם והמשיך בלי היסוס,

להפוך את רכבו לטרנטה דה-לוקס.

התאריך התקרב, והארנב שאנן,

חיות היער במתח, המסלול כבר מוכן.

(כמה חזירי בר נאלצו לנדוד קמעה,

אך מי לא יסכים בשביל תחרות המאה?!)

התאריך הגיע, היער התאסף כבר בחמש,

המתחרים יוזנקו, כך הוכרז, ברבע לשש!

הצב נתן כמה ליטושים אחרונים,

והארנב זימזם לעצמו כמה ניגונים.

ב5 וחצי נכנסו לרכבים בהיכון,

והנה האות ניתן, הוולוו מזנק בשאון.

הצב ניסה להאיץ ולעלות הילוך,

אך הסובארו החליט לנסוע הפוך.

"עצור", זעק הצב, מה רוורס פתאום??

שילב לדרייב, וקירטע קדימה בחום.

בינתיים הארנב טס על הכביש,

לא שומע כלום עם המנוע המרעיש.

מסתכל לאחור, אין זכר לצב,

לפתע בולם הוא באחת, "נזכרתי עכשיו"!

הרי אני עדיין בתיאוריה, לטסט לא ניגשתי,

אין לי רשיון, ולהיכשל לא הספקתי.

יושב אני כבר חודשים על המנוע ומבנהו,

כשבסה"כ רק שאלה אחת עליו וזהו.

הצב עוד רחוק, זהו זמן מצויין,

הוציא את החוברת והתחיל ללמוד למבחן.

בעודו מנסה להזכר בשלט זכות קדימה,

עבר הצב את הסיבוב, והביא בלימה.

הוריד את החלון (באופן ידני כמובן),

"הי אחי", קרא לארנב, "קח ת'זמן"!

הארנב בקושי הקשיב, אך הרים עיניו,

"סע, נעקוף אותך בהמשך", השיב לצב.

המשיך הארנב בלימודו המרוכז,

הן אסור להכשל כמו שקרה לברווז.

צריך להמשיך ללמוד ולטחון את החומר,

יש זמן, הרגיע עצמו הארנב (שקראו לו עומר).

את הסוף כולנו כבר מכירים מהגן,

הצב חצה ראשון את הקו המתוכנן,

עד שסיים הארנב את התיאוריה ללמוד,

הטסטרים שבתו, והיה צורך ברגל לצעוד.

אז לא להמרח, אלא לגשת וסופסוף לגמור,

ולא יהיה צורך יותר בטרמפים מאיזשהו חור...

 

יפה.mp3
מזכיר לי משהו דומה שקראתי איפשהו
לא דומה, אלא אותו דבר..אז נרשמתי

ובעולם קטן מן הסתם..

 

תודה!

יפהה.הגיוני שקראתי שם.יפה לך.mp3
חמווודדד!!!כמו צמח בר

אהבתי מאוד את העיבוד שלך לסיפור

והיו שם כמה חרוזים גאוניים!!!

 

יש כמה שורות עם סרבול מסוים.. אבל זה באמת מזערי.

 

אהבתי!!!

וואו.. איזו התרגשות לקבל כזו מחמאה..אז נרשמתי

ועוד מכותבת מוכשרת כזו..

 

תודה!!

תודה רבהכמו צמח בר

ותודה על....

חמוד ממש! יעל
הצלחת להפוך עלילה נדושה לקטע חמוד ומסקרן, והחרוזים ממש במקום.
לארנב קוראים עומר? טוב, מה לא עושים בשביל חרוז.
ואווו זה מעולה!פסיפלורה1אחרונה
∆∆כמו צמח בר
אז אתה מבין, מה שרציתי לומר..
זה יקח לי רק רגע קצר...
זה לא עניין של--
כאילו, ישמרנו האל (!!)
בעצם, במילים אחרות..
אסכם זאת בכמה שורות--
אם נגיע לעיקרו של דבר...
כלומר.........
זה מין מצב בניים כזה...
איך לומר לך את זה...?!
אני חושבת שאפילו--
כאילו.... כזה כאילו...
זה לא מדויק להגיד...
זה לא בדיוק מדיד..
אבל אני חייבת לציין שאולי--
בעצם, זה התחיל ממתי...
אם נשים את הדברים על------
לא רוצה לומר את זה,אבל--
אוי, נגמר הזמן? חבל....

אבל הבנת, נכון?




(תסלחו לי, החריזה לא 100℅
שזה דיי אבסורד שדווקא באתגר של חרוזים החריזה לא משהו
אבל אני עייפה וממש התחשק לי פתאום לכתוב את זה..)
תכל'ס? זה ממש חמודדד!! אז נרשמתי

אבל באמת..

 

 

אני ממש אוהב את הכתיבה שלך..

תודה רבה שובכמו צמח בר
שתי מחמאות ביום אחד.. זה לא בא ברגל
בשביל זה יש ידייםאחיתופל


ברור שלא ברגל.. הוא תפס טרמפים.. אז נרשמתי

והמחמאה הראשונה היתה מבוססת על מה שניתנה עליו המחמאה השנייה...

וואו. זה מעולה!פיתה פיתה

ממש יש כאן דו שיח

זה מגניב.חותם-צורי
חן חן לך כמו צמח בר
וואו זה ממש מקסיםאחיתופל

בעז"ה

לעניות דעתי הלא חשובה היית יכולה לוותר על מרבית סימני הפיסוק בלי לפגום אבל זה טעם אישי

תודה רבהכמו צמח בר
המטרה של סימני הפיסוק היא להעביר את התחושה שהמשפטים פה לא גמורים.. כאילו היא מתלבטת ולא מוצאת את המילים ולכן היא כל פעם רק מתחילה את המשפט ולא גומרת
חושבת שאי אפשר להעביר את זה בלי סימני הפיסוק.

(אבל מבינה למה זה יכול להפריע בעין)
המטרה ברורה אבל זה קצת מפריעאחיתופל
וואו וואו וואויעל
פשוט קטע אדיר!
בלי להגיד כלום, הצלחת להגיד המון.

מצטרפת לאחיתופל בעניין הפיסוק, אולי אפשר לוותר על כמה סימנים ועדיין המסר יעבור. רוצה לנסות?

(ודווקא רוב החרוזים ממש טובים)
תודהכמו צמח בר
כן.. הרוב סבבה.. אבל חלקם לא משהו..:/

ובהזדמנות נשנה את זה.
שרשור מקסים!ימ''ל
עבר עריכה על ידי ימ''ל בתאריך י"ב בסיון תשע"ז 08:59

ובגלל שכל כך אהבתי אשתף פה שיר שכתבתי בעבר - בוקר טוב! - צעירים מעל עשרים

 


ושירון שכתבתי הלילה בפורום אחר (וכיוון שכתבתי שם את המשמעות שלו אעתיק כבר גם אותה) :

 

קנאה / ימ''ל
כשאול היא קשה,
אך רשפי אשהּ,
שלהבת-יה קדושה,
אם את טהרהּ תשכיל להפרישה.


[ובמילים פשוטות יותר: לכל קנאה, אף שהיא קשה ושלילית באופן כללי, יש נקודה פנימית של אמת - רצון טוב ונכון שרק מתבטא בקנאה פסולה ומזין אותה. הפתרון הוא להבחין בין הרצון הטוב לבין הקנאה הפסולה ולנתק ביניהם, עצם ההבחנה הזו היא כבר עיקר הפתרון]
 


וואוו. אינלךל מושג כמה שזה נכתב טוב. וגם שבדיוק בנקודהנפש חיה.

שהייתי צכה.

ברוך ה שזכית.

זה מעולה.יעל
אני אוהבת את התמצות הזה, בכמה מילים אבל עם משמעות גדולה.
ויישר כוח ענק על החרוזים
לחופש נולדאז נרשמתי

איך שיר נולד? כמו תינוק.

קטן, מקומט ועל פניו עווית שחוק.

חיוור או כהה- תלוי במוצא,

שיער דליל על ראשו, בקושי קווצה.

לעיתים הכל פשוט החוצה מחליק,

ולפעמים צריך וואקום או חומר להזריק.

אז הראש יוצא אולי קצת סגלגל וביצתי,

והמילים נשמעות עם נופך מלאכותי,

אך היצור נולד, החרוז באוויר,

לאט יגדל ויתפתח, יתעצב לו השיר.

בקול בכי מגיח לאוויר העולם,

"ת(ק)ראו אותי", מכריז הוא לעיני כולם.

אמנם זעיר אנכי, וראשי קצת מוזר,

אך הכל בי כבר טמון-לא יראה זאת זר.

אימו של העולל בהתרגשות תתייפח,

מחבר השיר, את מילותיו מטפח,

מאכיל, מלטף, מלביש ועוטף,

מתקן, משנה, וגם קריזה חוטף.

אך בעיניו חיבה, ליבו מתרונן ועולץ,

איך נקרא לילד? שמא אריק? אולי בנץ?

גדל לו הילד, מגלה כישרונות,

מתחיל להיות עצמאי, פותח דלתות וארונות.

אזי המחבר נבהל- צריך על האוצר לשמור!

שלא יפצע ושכלום לא ישבור!

איך התפתח לכך? זאת לומר לא ידע,

התפתחות היצירה- זוהי לגמרי חידה.

הכל בוסר בתחילה, מקומט כבר אמרנו,

ופתאום גבר נהיה, כשלא הסתכלנו.

עם חיים משלו, רצונות ומחשבות,

כשהוריו או יוצרו, רק לכוון יכולים לנסות.

להחליט אז לבד, רוצים נערים ושירים,

לבחור את כיוונם ומה שלהם הכי מתאים.

להיות חופשיים חפצים חמשירים, וילדים,

כל אחד ע"פ כשרונותיו המיוחדים!

 

מקסים!נפש חיה.


איזה יופי! העלית לי חיוך יעל
רוב החרוזים ממש טובים, והסגנון שבחרת באמת מתאים לקלילות שבשיר. יישר כוח.
לא יודעת אם הכי הבנתי את האתגר וגם העלתי כבר אבל בכל זאתעוף דורס
בעולם של סערות תהיה דממה.
בעולם של קוצים תהיה אדמה.
בעולם של חול תהיה ים.
בעולם של משוגעים תשתגע גם.

הדרך היחידה להגיע לאור
היא לרוץ בלי לעצור.
מדהים.יעל
פשוט כמעט מושלם, באמת, ותודה על זה.

מפריע לי המשפט האחרון בבית הראשון, הוא לא מסתדר עם הקצב של המשפט שלפניו. רוצה לבדוק אם מפריע לך או שזה שולי?

ושוב, זה מדהים
ניסיתי לכתוב משהו אבל לא הלך לי.אז שמתי משהו מפעם.mp3
בוקר,השמש זרחה,
ידעתי,קדימה למשימה.

את הלב כיסיתי בבוץ עכור
מפני האש היוקדת בו כמו בתנור,
את הבור שברגשותי נפער
מלאתי בדמעות ובהמון עפר.

אז טמנתי את ראשי עמוק בכר
וחיכיתי עד שהבכי לא יהיה ניכר,
הרמתי ראש לבשתי חיוך מעושה
זו תחפושת קבועה,אני כבר מנוסה.

אז יצאתי לרחוב ההומה,הרועש
חיפשתיך, אולי סנה בוער באש,
תרתי ברחובות,טעיתי בשווקים
איה אתה אלוהים?
וואו יעל
הסוף זעזע אותי
לכבוד הפרשה מעלה משהו משנה שעברההוד444

להתעטר 

בשקט בחוץ בפנים

קצת יצירת אטמוספירה אחרת

להרגע להתייחד ומאיליו זה מקרין

עושה מעשה נערות מסלסל בשערו 

הוא המושלם הוא מקרין הוא בשלב אחר 

מגלה ה' בפועל

במעשה בתנועה

יש לו צדק מיוחד

יש לו שם

יש לו אומץ 

אי אפשר להתעלם

מעבר לכל החלומות יש שם אמת

נו אז מה עכשיו נשחט עוד עיר?

נפקיר עוד אחת?

-מגע של בית אבא-

אנוכי ערב את הנער

           תפילה חרישית

 

                                               פיצוץ

'ויגש אליו'

             חור שחור

                               ליט לה מגרמה כלום

                                                               הוציאו כל איש

                                                                            ויבך..

(קצת הרבה מבולגן אבל אשמח לתגובות @ימח שם עראפת 

יפה אחי,ימח שם עראפתאחרונה
הייתה לי צמרמורת בשורה האחרונה.. דמיינתי את יוסף והסיטואציה..
שיר רע מיום רעצדיק יסוד עלום

"עולם מכוער מאוד"

-



אוויר הרים צלול כיין, סיפרו לתרים

רקיע עמוק ועמוס כוכבים הניבט מפסגות ההרים

אבדה לה הדרך, התפתלה בין צוקים

נשברו אמיתות, אותיות, מספרים


שותים כיום משקה חריף ומקיאים בצד שולחן

נערות מסלסלות בשערן ופוזלות הצידה בארס

מי שיעמוד באמצע הרחוב יישמע נהרות יישאו קולן

את הביוב השוצף, המגבונים לסתימות, הצואה השקרים והרפש


מצאנו בעדשת הטלסקופ:

העולם קטן מאוד

ייקטן עוד ונבעט בו במיאוס

נשכח נזעם נפצע ונתמוגג


הענקים יוצאים להפלגה, בעיניהם ברקים

ההמון על המזח צוחק וגונח

מוכר הקרח מחלק להמונים


בשביל מה שמו גרוגרת בגרונך

אם לא כדי להטביע צעקה נואשת

אתה יוצא מן הדלת ומנשק מזוזתו

של עולם מכוער מאוד

שירת נשים חצי נחמהצדיק יסוד עלום

(לטיפשים)

דמיורגוסצדיק יסוד עלום

את האדמה הזאת, כן, כאן

עם האנשים האלה, הקמוטים

מחשבות יתבטאו במילים

רצונות כמוסים ייתגלו במבוכה

למאוויים הגדולים תוצמד שפלות

תאווה ערמומית וחולה תלווה לכל אצילות


תאהבו את האדמה הזאת

תצדיקו אותה, תשבחו אותה, כן

תירקבו מבדידות אם תוותרו עליה

היא שלכם ובשבילכם


אם תתגעגעו אל הכוכבים

אם נשמתכם תתפקע מרוב כאב

אם האנושי יהרוג בכם את הנשגב

אתן בכם את אותותי מכותיי ומופתיי


לחזור לשורה!

כתבתי בית נוסף למעוז צורקעלעברימבאר
בית לפני חשוף זרוע, שמספר על היציאה משעבודינו למלכות אדום וסיום גלות אדום:


(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה, ופדיתם מבני בצרה. ירשת ארצך לכוננה, מחצת מחלת באף עברה. קיבצת עמך במהרה, יסדת כסאך בקריה בחורה. שמך נודה, לך נאה, בהלל לשוררה


יפה מאודארץ השוקולד
אבל יסדת כסאך טרם היה לכאורה
"מדינת ישראל היא *יסוד* כסא ה' בעולם" כדברי הרבקעלעברימבאר
קוק. בעוד מלכות בית דוד היא כסא ה עצמו שנאמר "וישב שלמה על כסא ה למלך"


ומשיח בן יוסף (מדינת ישראל) הוא יסוד וכנה ובסיס למלכות בית דוד. "וכנה אשר נטעה ימינך" זה משיח בן יוסף כבתחילת המזמור "לפני אפרים ובנימין ומנשה". כנה זה בסיס לגפן.


לכן ב"כסא דוד עבדך מהרה לתוכה *תכין*" כלומר תבסס, כותבים המקובלים שיכוונו בברכה זו על משיח בן יוסף שיחיה.


לכן כתבתי במדויק "יסדת כסאך" כלומר בנית יסוד לכסא, אבל הכסא עצמו עדיין לא

מענייןארץ השוקולד
לא יודע מה אני חושב על זה
בסוף אםקעלעברימבאר

לא תהיה גלות נוספת (לא נכנס לדיון) אז מלכות בית דוד תמלוך על העם שיושב פה בארץ עם כל הארגון הפוליטי והתשתיות הפוליטיות, הכלכליות, הבטחוניות, ההתיישבותיות, והתרבותיות הקיימות כבר בימינו. כך שיוצא שאפילו לדעת סטמר מדינת ישראל תהיה בסיס למלכות בית דוד

א. לא מסכים שנחזור למלכות ומקווה שלא נחזור לכךארץ השוקולד

האברבנאל מסכים עם דבריי.

ב. באתי מכיוון אחר, יסוד כסא ה' עולה לי בראש כמקדש ולא כמדינה יהודית.

גם אתה מודה שלפחות מלכות בית דוד סמליתקעלעברימבאר

תהיה (אמונה בחזרת מלכות בית דוד זה אחד מי"ג עיקרים וגם בנביאים מפורש). ומבחינה סמלית תמלוך על מדינת ישראל שתהפוך ל"ממלכת ישראל בראשות הוד מלכותו המלך" כמו בריטניה לשיטתך.

 

האברבנאל לא כותב לזכרוני באף מקום שמלכות בית דוד העתידית תהיה סמלית ולא אמיתית.


 

(כבר דיברנו על זה פעם ולכן לא מאריך פה).


 

ב. הדגש הוא "יסדת". מדינה יהודית היא יסוד ובסיס למקדש שישרה בתוכה. ולא זכור לי פסוק שה' מייסד את המקדש עם הפועל יסד, אלא בונה מקדש (אולי אני טועה). אלא הרבה פסוקים שהוא מייסד את ציון, בדגש על הפועל יסד. כלומר הפועל ייסוד תמיד מוסב על העם והמלכות, כי היא יסוד ובסיס למקדש


 

 

לא, למה שתהיה בכלל?ארץ השוקולד
העיקר הוא שיהיה שלטון יהודי.


האברבנאל סובר שמלכות היא רעה, אין תועלת בסמל למהות רעה.


ב. מעניין.

אף פעם לא הסתכלת ביג עיקרים לרמבם ובתנ"ך?קעלעברימבאר

אגב האם אתה לא מזכיר בתפילה בברכת בונה ירושלים וצמח דוד בקשה לשיבת מלכות דוד?

 

ב. האברבנל מעולם לא טען שהנביאים טעו כשניבאו על חזרה ניצחית של מלכות בית דוד.

 

כמובן ייתכן שאתה טוען שראש הממשלה יהיה מבית דוד (נזכרתי שנראה לי שאמרת זאת). אז גם לפי זה - המדינה הנוכחית היא בסיס למדינה העתידית בראשה יעמוד ראש ממשלה נבחר ל4 שנים מבית דוד.

 

בכל מקרה המדינה הנוכחית היא במילא בסיס,למדינה האידאלית עם מקדש סנהדרין ומנהיג שנחה עליו רוח ה'

הסתכלתיארץ השוקולד

האם מהתנך מלכות זה מוסד חיובי?

זה לא בדיוק התחושה מספר מלכים ושמואל.


מזכיר, אבל מתכוון לשלטון שלנו.


ב. האם זה מחייב דווקא כשושלת?

הפסוקים וחז"ל מפורשים על למשל מינוי יהודי למלכות ורק גבר.

האם זה אומר שאסור להצביע מן התורה למפלגה בה יש מישהו לא יהודי ברשימה?

ומה לגבי מפלגה עם נשים?


אלא שאנחנו סוברים אחרת כיום כמפורש במגוון תשובות בנושא, וממילא באותו אופן אפשר לומר לגבי התפיסה של השלטון ומי שם.

אזקעלעברימבאר

מהתנך מלכות זה לא מוסד חיובי,למעט מלכות בית דוד הנזכרת כמוסד חיובי. שנכרתה איתו ברית עולם.

 

אני לא מבין בי"ג עיקרים. אבל אם אתה סובר שתמיד יבחר ראש ממשלה מתוך צאצאי בית דוד ל4 שנים ויתחלף. אולי זה כלול באמונה בחזרת מלכות בית דוד.


 

מה אתה מכוון ב"כסא דוד עבדך" וב"את צמח דוד" וב"שמחינו במלכות בית דוד"?


 

האיסור למנות אשה זה רק למנוי למלך, לא למושל כמו השופטים. לגבי מושל יש פוסקים שאומרים שאם האשה יותר טובה מהגבר , מותר למנותה. ובוודאי שח"כ אינו מלך. אבל נראה שיש איסור למנות ראש ממשלה גוי


 

לא כל כך הבנתי. יש נבואות מפורשות על הברית עולם עם בית דוד ונבואות שיחזור להיות מלך בישראל מבית דוד לנצח. אם אתה מפרש מלך בתור ראש ממשלה אז יכול להיות.

 

אין חיוב דווקא לשושלת. השאלה אם מינוי ל4 שנים זה מלך

שאלות יפותארץ השוקולדאחרונה

מכוון לשלטון יהודי עצמאי ולא לפרטים.

ראש ממשלה הוא לא מלך וזה היתרון הגדול.

 

זה לא רק דין בראש ממשלה אלא כל מינוי על הציבור כמפורש ברמב"ם.

ובסידור השורות:קעלעברימבאר

(ח)ירות (ז)קפת (ק)ומת כנה,

ופדיתם מבני בצרה.

ירשת ארצך לכוננה,

מחצת מחלת באף עברה.

קיבצת עמך במהרה,

יסדת כסאך בקריה בחורה.

שמך נודה, לך נאה,

בהלל לשוררה

אממ... קטע נוסף!אני הנני כאינני

הם הסתופפו תחת הגגון הקטן שבכניסה ליחידת הדיור בה השתכנו. הוא הניח את השקיות מידו וקיפל את המטריה, תחתיה עשו את דרכם מהרכב, בזמן שהיא שלפה את צרור המפתחות שברשותה וחפשה את האחד הרלוונטי.

 

בעודו עסוק בסחיטת מי הגשם מאהיל הפלסטיק השחור, פנתה היא להתיר את הפתח הנעול ממאסריו. "לא בסדר המבול זה," אמרה בטרוניה, מפנה אליו מעט את פניה, בעודה משפשפת קלות את נעליה בשטיחון החדש אל מול הפתח הפתוח, "לנחות עלינו ככה בלי סיבה"...

 

"נו, מה נעשה" השיב לה בנחת, "אם נבקש אחרת זו תפילת עוברי דרכים". דוס שכמותו, הרהרה בחיבה שחממה קצת את ליבה פנימה. היא נכנסה ראשונה ופנתה אל המטבח, מסירה את כיסוי הראש ומשחררת את שערה להשתפל במורד גבה, על המעיל הרטוב. הוא נכנס אחריה והמשיך אל חדר השינה שלהם, לסדר את החפצים השונים שקנו זה עתה אחר סיבוב קניות מפרך, אפילו בשבילה, בחנויות השונות הרחק ממקום מגוריהם.

 

אחר מאבק קל להצית את הכיריים היא הניחה עליהם את המחבת ובזה החלה לארגן את ארוחת הערב-לילה שלהם. לפני שפנתה אל המקרר להוציא כמה ביצים היא שהתה קצת אל מול הלהבות הכחולות, בתחילה מביטה ואז מתקרבת, כמו מנסה להתחמם לאורן.

 

"מה אוכלים?" הוא קרא אליה מחדרם. "מה בא לך?" היא שאלה בתשובה, מקווה שיצליח לשמוע את קולה החלוש מטבעו. "הכי פשוט הכי טוב," הוא השיב בנעימה קלילה, היא כבר ידעה מראש את התשובה, "חביתה!". 

 

היא חשה בגופה את המשיכה אל המקרר, אבל נותרה לעמוד עוד קצת ליד הלהבות, פורשת את אצבעותיה לנגדן. עוד קצת, עוד קצת להפשיר.

 

"למה את עוד עם המעיל?" קולו מאחוריה הפתיע אותה. "אני..." היא קצת גמגמה ופנתה אליו. "את יודעת שבשביל זה יש חימום במזגן" היא ראתה את החיוך נמתח על שפתיו וקצת הסמיקה. "לא רציתי שיהיה לך חם מידי", אמרה בשקט ושברה את מבטה כלפי מטה. הוא כבר החזיק בידו את השלט.

 

"היי," הוא אמר בעודו מתקרב אליה, "זה בסדר". "מקסימום אני אוריד עוד שכבה," אמר לה בעודו נעמד מאחוריה וסייע לה לפשוט את המעיל, "זה רק יקדם אותי לעבר המיטה". "וחוץ מזה," לפתע היא הרגישה את זרועותיו הגדולות והחמות עוטפות אותה, "רק ככה אני באמת יכול לחבק אותך". 

 

עכשיו היא כבר ממש נמסה...

יפה אחי, אבל בתור דוס פחות אהבתי את הסוף🫣ימח שם עראפתאחרונה
✨ אתגר למטרות רווח (אישי שלי) 😝אני הנני כאינני

טוב... אז אהבה. לכאורה - כל כך הרבה כתבו על זה, מכל כיוון, אבל בסוף יש תחושה שנשארנו בלי באמת להבין. ואולי זו המהות. 

 

מה זאת אהבה בשבילכם? לאחרונה אני מנסה ללמוד על הנושא. פניתי לספרות התורנית, למוסיקה הישראלית, לפסיכולוגיה, ועכשיו אני פונה גם פה, אליכם. 

בסוף אנחנו, הכותבים, הם אלה שהכי נדרשים להבין את הדברים האלה, שעליהם אנחנו כותבים - אם זה כאב, וגם עליו צריך לכתוב ולהבין, להעמיק ולהפנים - כי זה מה שכתיבה עושה (לדעתי), היא גומרת ועוזרת לנו להפנים, לשכלל, לראות מלמעלה ולבחור. ואם זו אהבה. 

 

בנוסף חשבתי - האם יש מילה אחרת לאהבה? מילה נרדפת? אולי חיבה? אולי חמלה (ככה ראיתי שכותב הרב שמואל יניב שליט"א)? אולי אהבה? תשוקה? מה אתם חושבים??

 

אז אני מניח את זה כאן, עם כמה שירים שמצאתי מעניינים במסע הזה עד כה, ומבקש ממכם לכתוב כאן, בשרשור הזה, את הגיגיכם. זה יכול להיות פרוזה, שיר, סתם הבחנה. באמת - תנו מה שיש לכם [או אולי צריך לומר - בכם]!

 

 

 

 

(אני בטוח שגם אתם תרוויחו, כנסו לראות) אני הנני כאינני
הרבה הרהורים פילוסופיים היו לי על המושג הנ"ל...ימח שם עראפת
אהבה=חווית חיבור וקשר מהותיקעלעברימבאר

(בניגוד למוסיקה המודרנית שם: אהבה=מה שגורם לי ולשני שמחה. שזה גם נכון אבל רק חלק מהאהבה)

ולמה בסוגריים?אני הנני כאינני
אני אוהבת מילים, לא טובה בלכתוב אותןמרגולאחרונה

האמת שעלה לי קטע לראש, אבל לא מצאתי אותו. (בגדול הרעיון שלו זה שאהבה זאת אמת. שני אנשים שיודעים שיש ביניהם רק אמת ומרחב בטוח בשבילה)


מצאתי כמה דברים אחרים ששמרתי.

אצרף שניים מהם.


ועוד אחד, יותר במציאות (זה לא נותן לי להעלות אז אתמלל):


זוגיות | עידית ברק


כל הזמן הולכים

זה לקראת זו.

ישנם ימים שנפגשים

ישנם ימים שלא. 

...רחל יהודייה בדם

אני מרגישה חופשייה

אולי הצייד רק מחכה לתפוס זווית

אולי שוחררתי לטבע כבדיקת מעבדה ואיסוף ממצאים ועוד מעט אעלם שוב ,

ארקוד עם הנעלמים , בחושך

אבל חושך קר, שם גם הנעלמים חשים קור

אולי יש עליי gps

ואני דוהרת לי איתו,

משחקת בחופש

ואולי לא.

אולי אני באמת חופשייה.

אתם שומעים. לא אכפת לי אם אני רק משחקת בחופש.

אני חופשייה.


מדהיםזיויק
יפיפהאני הנני כאינניאחרונה

יש בזה משהו עמוק מאוד, אבל הכל מלווה בתחושה של פשטות.

שברי חרס ואור יקרותחוזר

רפאל, ששמו נחצב בלב התפילה "רפאנו השם ונרפא", חש שחייו הפכו לבית מלאכה נטוש, שבו האור היחיד הוא נורה דולקת בחצי כוח, תלויה על בלימה. הוא היה איש תורה ומעשה, שהאמין כי בניין הנישואין הוא מקדש מעט – והוא גילה, באיחור כואב, כי המקדש שלו נבנה על חולות נודדים.

בחירתו ברחל (כך נקרא לה), הייתה פעם ככוס יין משובח בקידוש של שבת: נוצצת, מבטיחה, ובריח משכר של אושר נצחי. כעת, לאחר עשור, נדמה היה שהיין החמיץ, והכוס עצמה הפכה לכלי חרס סדוק, שכל ניסיון למזוג לתוכו רגש נוסף גורם לנזילה איטית וכואבת אל תוך האדמה הצחיחה.

 

כשהיה מחפש את דרכו בין קפלי הגמרא, היה מוצא את "עץ החיים" – עץ יציב, מעוגן באדמת יראת שמיים. אך כששב הביתה, הרגיש כאילו נכנס למבוך קנים יבשים שכל מגע בהם מפיק רק קולות חריקה צורמים ודקירות קטנות. רחל הייתה עבורו כשמיים מעוננים בעונת גשמים שבוששו לבוא: הבטחה לרוויה, אך בפועל – רק אפור אינסופי החוסם את אור השמש.

הוא ניסה, שוב ושוב, "לשקם את הקירות". כל שיחה איתה הייתה עבורו כניסיון לחבר חלקי פאזל של שני עולמות שונים: הוא הגיש לה את הפינה שלו, המשוישת והחמה, והיא הניחה מולה קטע מתכת קר, חד ובלתי תואם. לא הייתה התנגשות גדולה, אלא חוסר מגע מוחלט, כמו שני נהרות הזורמים במקביל – קרובים מאוד, אך המים שלהם לעולם לא יתערבבו.

 

הציפייה שלו לבית מלא שלווה ותורה הייתה כאנייה עוגנת בנמל בטוח. הנישואין, לעומת זאת, הפכו לספינה המטלטלת בין גלי תשרי סוערים, גם כשבחוץ שרר שקט מוחלט. היא הייתה עבורו מפת דרכים הפוכה: כל צעד שלקח על פיה הוביל אותו הלאה מן המטרה, אל תוך שממה רגשית גדולה.

כשהיה יושב בבית המדרש, הלימוד היה לו "נר לרגליי" – בהיר, קרוב, ומאיר את הצעד הבא. בבית, ההרגשה הייתה כניסיון ללכת לאורו של כוכב רחוק מאוד, שאינו נותן אור ממשי אלא רק תזכורת כואבת למרחק הבלתי ניתן לגישור. המטפורה החדה ביותר שריחפה מעל ראשו הייתה זו: הוא חי חיים של צדיק במרתף, מוקף בקדושה פנימית, בעוד חלון המרתף שלו נפתח היישר אל רחוב סואן וריקני, שהוא אינו חלק ממנו, אך הוא כבול אליו.

 

בכל בוקר, כשענד את התפילין, הרגיש רפאל שהוא "קושר את עצמו לשמיים" באהבה ויראה. ובכל ערב, כשהתיישב ליד שולחן הבית, הרגיש שהוא "משחרר חבל" שאמור לחבר אותו לאדמה, רק כדי לגלות שאין שם קרקע יציבה לאחוז בה. זו הייתה הדילמה המרה שלו: הרצון להמשיך לבנות על יסודות רעועים, מתוך אמונה בכוחה של הקדושה, מול ההכרה שאהבה אינה רק "חיבור נשמתי" אלא גם "התאמה ארצית", ושלושתה אבדה מזמן.

 

כאשר הלך רפאל בדרכו הביתה, משתרך בין הבתים הירושלמיים, ליבו היה כמנורה שבורה בחדר חשוך: היא עדיין זוכרת את יעודה להפיץ אור, אך הלהבה הפנימית שלה רועדת על קנה, מסרבת להתרומם.

הוא נזכר ברחלי, זו שהייתה לו כאילן פורח לפני שנים, ימים בהם כל מילה שלה הייתה ניגון טהור באוזניו. היא הייתה עבורו "זהב טהור" המופיע בתיאורי המקדש, מבטיח שלמות ויופי שאין שני לו. אך החיים, כפי שגילה, הם לא תמיד מזהב.

 

הבחירה ברחל הנוכחית הייתה כהנחת אבן פינה של בניין – צעד חד-משמעי שאי אפשר לשנות. אך רחלי הראשונה, זו שאבדה, נותרה עבורו כתוכנית אדריכלית מושלמת שנגנזה, עליה הוא שב ומעיין בדמיונו, יודע שהיא לעולם לא תצא אל הפועל.

היא הייתה עבורו כבריכת מים צלולים במדבר צמא, מקור חיים שאותו החמיץ ברגע של עיוורון. כעת, כל מגע מחשבתי בו הוא בגדר "הצצה לגן נעול": יפה להפליא, אך אסורה לחלוטין. הוא למד לחיות עם הזיכרון הזה כעם "מכתב קודש" חתום: תוכן יקר וקדוש, אך שאי אפשר לפתוח ולקרוא שוב.

 

רפאל הרגיש כי הנישואין שלו הנוכחיים הם כ"שדה קוצים", שכל צעד בו דורש זהירות וכאב. רחלי האבודה הייתה "כוכב הצפון" שלו – מגדלור יציב שהראה לו תמיד את הדרך הביתה. כעת, אותו כוכב שקע מעבר לאופק, והותיר אותו לבדו להתמודד עם "שמיים שחורים" שבהם אין נקודת ייחוס אמיתית.

 

הוא הכיר בכך שאהבתו הישנה היא "חוב ששולם בדמעות": אין דרך להחזיר את הזמן לאחור, וכל ניסיון לחזור אל אותו רגש הוא כ"הפעלת שעון ישן" שאין בו עוד מחוגים. הוא יכול לשמוע את קול הטיקטוק של הזמן שאבד, אך השעה הנוכחית – והמציאות הנוכחית – כובלת אותו בהווה.

 

היה זה מאבק מתמיד בין "האמת הגדולה" של מחויבותו הדתית והמשפחתית, לבין "האמת הקטנה" של ליבו, שעדיין שמר על גחלת קטנה עבור אותו חלום ישן.

...רחל יהודייה בדםאחרונה

יש פה מטפאורות יפות.  

נהניתי לקרוא 

חברה הראתה לי. מה חושבים?שלום לך ארץ

משפחה יקרה!
ראיתי אותו רץ 
בדמי חייו, אחרי כלנית או כלב שובב
מנסה לחזר למרות המשבר
מצא אהובה בתוך הכאב
ראיתיו שטוף בזיכרונותיו על חבריו שאין הם עוד כאן

ולך אימא רציתי לומר
שאיתך אני אבלה
קרעתי את הדש
וישבתי על שרפרף
הלב שבור
שתיים מדם
ועוד אלפים, אלפים מהאומה הגדולה
ישבתי, ובכיתי, ונקרעתי לגזרים
את הלב שלי אפחד כבר לא ישלים
כעסתי, את העולם שברתי.
איתך אבא כבר לא דיברתי
דיברתי כמו אומללה
מה נראלך? אתה משוגע? אתה בכלל לא מבין מה לקחת!
רציתי לשבור אותך בחזרה
את הלב שלך. שלי. בעוצמה.
לנקום על מה שנלקח ולא אקבל לעולם
אבל נמשכתי אליך בחזרה
אל הלב של אבא
למרות שלקבל ממך כבר לא יכולתי יותר
 

אז רציתי לספר שהלב נשאר שבור. מרוסק לחתיכות.
גם אם את זה קשה לראות
אבל מה לעשות שכבר אמרת
"אין דבר שלם יותר מלב שבור"
אז אבא שתדע שלמרות הכל אני סולחת'ך 
גם אם מה שעשית לא צודק
כי מה לעשות אתה חכם פי אלף.

נב. אז אותך מדינה, עליך עדין חולמת.
בך אקים משפחה לתפארת.
אך תמיד אשאיר בך חותם
שעליך נקבר אהובי ולא חזר

היא כתבה, שומרת על זכויות יוצריםשלום לך ארץ
יפיפה.אני הנני כאינניאחרונה

באמת כואב. 

אולי יעניין אותך