בשבת חיפשתי חומש כדי ללמוד פרשת שבוע. אני פותחת את הארון והספר הראשון שקפץ מולי היה דרך ה'... כמובן שהתחלתי ללמוד.

בינתיים מחדש ומלמד  תודה על ההמלצה!!!

את האדם שהיה אני בגלגול הקודם (במידה והוא אכן היה אי פעם ) לא הכרתי -  לא את הרקע שלו, לא את אישיותו ולא את המעשים שעשה. אז א. מה ממנו הוא אני, וב. למה שאני אסבול בגלל חטאים של אדם לא מוכר לי (גם אם משום מה הוא אני)?

אילו ידעתיו הייתיו זאת אכן תשובה די מספקת, אבל עדיין מתסכלת.

אני לא מבינה בגלגולים ולמען האמת גם לא מתעמקת בעניין שנראהלי תמוה מאוד.

מוכרת לי היטב הטענה שאנחנו משלמים על משהו שעשינו בעבר, אבל אם המעשה שעשינו היה בגלגול הקודם השאלה שלי שלעיל עדיין רלוונטית. ואם מדובר על משהו שעשינו בחיינו הנוכחיים נשאלת השאלה למה דווקא בדרך הזאת.

כשיהיה לי זמן בעזה

אבל שכחתי אותה..

מהי הנשמה? במה היא מתבטאת בעצמיות שלי?

שקושרים באישיו שלנו, בזיכרון שלנו, בהקשר ההיסטורי שבו אנחנו חיים

איך אפשר לנתק אותו ממי שאנחנו.

אבל זה רצון שמשותף לכל האנשים

הוא לא ייחודי לכל אדם

ולכן גם לא מבדיל נשמה מנשמה. אם כבר להיפך.

(ואם הוא לא מבדיל נשמה מנשמה הוא בהכרח גם לא מייחד כל נשמה לבעליה)

חבל, אבל פהכנראה לא נגיע להבנה.

תהייה לגבי הסוף:

על ישראל נאמר אתם קרויים אדם, ולפי מה שידוע לי ההמשך הוא ואין אומות העולם קרויים אדם.

לא ממש מסתדר עם הטענה שכולנו גלגולים של אדם הראשון. (ההיגיון אומר שגם אומות העולם הן תולדותיו של אדם הראשון.)

לגבי השאר, שאלתי בעינה עומדת, וכתבתיה זה כבר בתגובות אחרות ותש כוחי לכותבה גם כאן

במה מתבטא הקשר שלי עם הגלגול הקודם.

אוקיי, אותה נשמה.

אבל מה זה אומר.

אם יש לי תודעה שונה ואישיות שונה והיסטוריה שונה, למה אני ואדם עם אישיות אחרת ותודעה אחרת וכו' חדא הם.

(אני מתאמנת בבינישית)

תשכחי רגע מהמילה 'נשמה'. הגלגול הקודם שלך זה את. אוקי? עכשיו מה מפריע?

(לצורך ההבהרה: בעיני זה בדיוק כמו שמישהו יבוא ויגיד על עציר איטלקי אחד: הוא את. עכשיו מה מפריע.

מה מפריע? שאני מגדירה אותו כבנאדם אחר מפני שאנחנו לא חולקים את אותה תודעה.)

אדם עולה למעלה, מה שנשאר זה הדעת שלו. דעת זה לא מלשון ידיעת מידע. דעת זה החיבור בין הרגש לשכל. האני שלך. במידה ונשאר לו מה לתקן, הוא יורד שוב, עם גוף חדש, ועם אותה הדעת.

יש לך רגשות, כיווני מחשבה ורצונות שאת זוכרת אותם כחלק ממך עוד מהילדות? הכל משם, מהדעת שלך. 

שאנחנו לא זוכרים

א. זה מונע כל פתח להשתנות והתחדשות

ב. יותר קריטי - איך זה קרה מלכתחילה לאדם הראשון בסיפור הגלגולים הזה? (ועכשיו אני חושבת שלדעתך הוא באמת היה אדם הראשון. אז איך זה שכל אחד מאיתנו בכל זאת שונה.)

אבל הוא לא אני.

תינוק בכיין או לא (ושאר נטיות טבועות) זו תוצאה של גנטיקה. 

זה פשוט הכי מתקבל על הדעת.

אפשר לראות שתכונות עוברות בתורשה במשפחה.

עניין נוסף - במחקר מצאו שכאשר היו לאם ההרה רמות גבוהות של קורטיזול (=הורמון לחץ), למשל כתוצאה מאירועים מלחיצים במהלך ההריון, לתינוק שנולד היו רמות גבוהות של קורטיזול בדם, מה שכמובן הפך אותו לתינוק די עצבני ובכיין. 

נראה לי די הגיוני להסיק שתכונות נובעות מהגנים שירשנו מההורים.

ככה זה פה.

הכל נקבע קודם, השתלשלות טבעיתזאת הדרך שלהם לקרות.

כבר אענה,מצטערת. אני די מוצפת תגובות כרגע

למה אני עדיין אותה נשמה מגלגול קודם?

אין לי הדעות שלה, הרגשות שלה והמחשבות שלה

לא הבנתי ככ את סעיף ב'.

'אופי הוא לא תלוי גלגול אלא כאשר יש אחד' לא הצלחתי כל כך להבין.

אשמתי באמת... קראתי רק את המשפט הראשון.

ובכן, אתה צודק בקשר לא' - אנחנו ממילא נולדים עם סט של תכונות שאנחנו משנים עם הזמן.

ואת ב' עדיין לא הבנתי

אחת מגלגול ואחת לא?

במחשבה שנייה אפשר אולי לקרוא לזה אנושיות.

כי אם היה אותה לאדם הראשון - ולא היה אותה לבעלי החיים, זה הדבר שמבדיל אותנו מהם.

זה אומר כמה דברים.

העיקר הוא הגודל.

גדולה מתגלגלת בגדולות.

הקטנים נשארים קטנים

זהו אופי.

ומתבטאת בהורמונים?

כי אופי כן.

אני לא חושב שניתן ללמוד את הדברים האלו לבד.

צריך כל הרבה תרגול ובמקביל לתרגול צריך הדרכה.

הלימוד לבד נראה מעל כוחות אנושיים.

האמת שגם הלימוד סתם הוא קשה מאוד

זה בגלל שאני מאומן במשך שנים.

למדתי אצל אנשים מומחים.

לא בטוח שתמצא כזו פרספקטיבה אצל מדענים מטריאליסטים, או אצל מדענים "לא מטאריאליסטים".

מי שלא מתעסק בזה, למה שיהיה לו מושג בזה?

אין לו.

בעבר כנראה לאדם החיו חושים רוחניים מחודדים.

אולי עדיין זה קיים אצל שבטים פרימטיביים כמו האנאמיסטים של מאלי.

אבל האדם המתורבת , הזניח את היכולת הרוחנית במשך אלפי שנים ופיתוח מחדש שלך החושים הללו דורש מאמצים עצומים שרוב בני האדם לא מסוגלים להם בכלל, והמיעוט בדרך כלל מתעסק בדברים אחרים.

אין לי שום עניין בזה.

מצד שני, אני לא מתכוון להתעלם מהידע שיש לי רק בגלל שאתה לא מסוגל להבין אותו.

אתה גם מאוד נחפז לקפוץ למסקנות.

אני לא מהלל את השבטים הפרימטיבים.

אני רק מעלה אפשרות סבירה בעיני, שהיו להם יתרונות מסויימים.

בכל הנושא הזה ישנו דיון עמוק ומעניין בספר "ליילה" של רוברט פירסיג, שם הוא מנסה ליצור דיאלוג בין אנשי מדע שחייבים הוכחות והסברים לכל תופעה, לבין מיסטיקנים שחיים בעולם של כשפים, ושל רוחות רפאים. הדיון מעניין והוא שווה עיון.

בכל אופן,

יש לנו, המסטיקנים, את המושגים שלנו ואת ההוכחות שלנו. אנחנו לא מתכוונים לרדד את העולם שלנו לרמה של המטריאליזם.

מי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול להמשיך לדון אם אנשים כמוהו על הדברים שנראה לו שהוא מבין.

כל הנשמות הגיעו מהאדם הראשון.

היחוד של הנשמות האלו שנראות נשמות ישראל הם שהן הונדסו במיוחד על ידי יעקב אבינו באמצעות "נקודים וברודים".

הסיבה ששלושת אלו מכונים "אבות" ולא אלו שקדמו להם ולא אלו שהיו אחריהם, שהם ביצעו תהליכים רוחניים כדי לייצר באמת את הנשמות האלו.

אברהם היה חסד והוא הוליד שניים (לצורך זה) את קליפת החסד שזה ישמעל ואת הגבורה שבקדושה שזה יצחק.

יצחק היה גבורה, אז הוליד שניים את הקליפה של הגבורה שזה עשיו ואת יעקב שהוא התפארת שהיא סינטזה של החסד בקדושה והגבורה שבקדושה.

הוא היה קו האמצע, אז באמצעות הטריק הזה, הוא הביא לעולם את השבטים שכולם היו מהקדושה, אבל כיוון שבניו (חוץ מיוסף) לא היו מקובלים ברמה שלו, הוא היה צריך להביא עוד שישים ריבוא נשמות מהקדושה שבהתחלה התגלגלו בכבשים ובעיזים שלו.

יש כאן עוד הרבה מה להאריך. 

מוכן?

רק  תודיע לי מתי לייבא לך את הבלוקים ...

נו רבנו בחייאת מה יהיה??


ככה לא עובדים אני מצטערת.

רס''ג באמונות ודעות מאמר ו':
"אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (=גלגול), וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחד כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם...".

ר' בנימין מטולדה (לפני כ900 שנה) בספר המסעות:

"וקרוב מהן כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, והאומה נקרית 'דורזיאין' (דרוזים ככל הנראה) והם נקראים פגאנוס כופרים ואין להם אמונה ודת והם שטופי זימה, האב לוקח בתו וכו'. ואמונתם היא שאומרים שהנפש בעת יציאתה מן הגוף של אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה, זה דרכם כסל למו".

וכתבו במפורש את הסיבות ללמה ה"טעם לפגם" הזה אינו טעם כלל.

ואם רב, גדול ככל שיהיה (ואני עפר תחת רגליו), לא קיבל חלק שלם בתורה (שמתועד במפורש בכל דברי חז"ל), הפגם הוא בצד הזה. למי שינסה להזדעק על ביזוי וכו', שבו בשקט, אני מצטט את דברי רב האי גאון שהיה חלק משושלת ארוכה של מקובלים וכתב נגד אלה שלא זכו להשיג מהתורה ורעו בשדות זרים...

קשה מאוד לדבר על שלשלת הקבלה כשהיא לא באמת קיימת כבר כמה מאות שנים עד תקופתו.

אבל במקומות מסויימים בעולם רוב חכמי ישראל שלמדו קבלה עסקו בד בבד בפילוסופיה ולא ראו בכך סתירה (ואולי דווקא משום "דע מה שתשיב", כי הם לא קיבלו את דבריה בפשטות לעומת דברי הקבלה).

לגבי המשפט השני, הגלגולים מופיעים בספר הזוהר, אז זה כן דיון על יסודות הקבלה כמו שעם ישראל קיבלת אותה ("פוק חזי").

ועדיין צריך עיון בספרי היסוד האחרים לגבי הנ"ל כדי לומר אם אפשר בכלל לומר ככה וגם אז זה תלוי בהאם יש מחלוקת בין המקורות הקדומים וכו'. אין לי מושג אם יש בזה כללים.

עריכה: נראה לי שלא הבנת את מטרת התגובה שלי. רצית להביא ראיה מזה שרס"ג סבר אחרת מהמקובלים בחלק מהנושאים שזה "טעם לפגם" ודחיתי את דבריך. לא יודע אם יש קשר לשאר הדברים שנכתבו כאן. אני לא התכוונתי לכך, בכל אופן.

פרק יא

להשכילך בינה. כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי ע"ז ארז"ל בטל רצונך כו' דהיינו שיהי' רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה כולם הנכללים בבני חיי ומזוני וכמארז"ל שע"כ אתה חי:

וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית' המחיה את הכל וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו וע"כ הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב א"ע לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע וע"כ הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי זה טוב לו ונוח לו שלא נברא כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מס"א ובהם הוא חפץ או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלקים חיים אף שאינו יכול:

(צ"ע. ובאיזה כת"י ליתא תיבות אלו [אף שאינו יכול] ובנוסחא אחרת מצאנו כך. "או אם חפצו ורצונו אף שאינו יכול לחיות חיי אמיתים כו'". ולפי נוסחא זו נראה שתיבות [אף שאינו יכול] הוא מאמר מוסגר).:

ויאמין שבאמת הוא חי בהם וכל צרכיו וכל עניניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מס"א כי מה' מצעדי גבר כוננו ואין מלה כו' ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת והיא העדן שלמעלה מעוה"ב הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז:

הכל מאת ה' בשביל להיטיב עם בן האדם, לא תמיד רואים מדוע זה טוב לנו

לכן צריך להאמין

או לעבוד על האמונה

ונתן לנו את הזכות לעבוד אותו באמצעות עבודה על האמונה

'אנחנו לא יודעים'.

מקבלת. אבל זה לא באמת עונה על השאלה.

התכוונתי שיהיה טוב שנבין שהוא טוב.

(קצת קשה לי עם הטבות שאנחנו לא רואים, כי הן לא הטבות בעיני. הטבה זה מה שעושה לי טוב.)

זאת אחת השאלות העתיקות ביותר שהאנושות החושבת שאלה את עצמה. משמעות הרע העולם, אם בכלל. השאלה כמובן מתבססת על הנחה כלשהי שאמור להיות סדר מסויים בעולם, וכנראה גם מסדר. 

בעקבות כך אך טבעי הוא שכל הדתות, כולל כולן, נכנסו לפירצה הזאת והתיימרו, כל אחת בתורה, לספק מענה הולם ומניח את הדעת למאמיניה ע"י פיתוח תיאוריות תאולוגיות מסוימות שינסו לתת חוקיות לכאוס הזה שמתחולל במציאות במבט ראשון. המאמינים יאמינו שאכן נמצא פתרון הולם ליגונם הנפשי, ומעתה אם יאמצו תפיסה פלונית, פתאום הכל יראה הרבה יותר מובן והרבה יותר מסודר. הכופרים יטענו בבא העת, שכל טווי התיאוריות הללו היו מודעים היטב למבוכה האנושית הבסיסית הזאת, וניצלו אותה ניצול ציני ע"י פיתוח מערכות אמונות וחוקים פיקציונליות שמצד אחד יתנו שלוות נפש (אופיום) להמונים, ומצד שני שנגזר מהצד הראשון, התלות הזאת תתן להם שליטה מוחלטת במחשבתם ובתודעתם של ההמון לצרכיהם האישיים *).

עד כאן רקע היסטורי כללי לשאלה.

אנחנו כמובן מאמינים ו/או יודעים שבמחלוקת ביניהם צודקים המאמינים, ובמחלוקת בין המאמינים עצמם, הצדק הוא עם הגישה היהודית (למה? האם יש פה עדיפות אובייקטיבית או רק ברירת מחדל פסיכולוגית של בחירת המרחב הטבעי יותר והמוכר יותר? על כך ועוד, בפרקים הבאים).

כהקדמה נאמר שלפי היהדות השאלה הזאת כה בסיסית וקדומה שמצאנו אותה עוד בתנ"ך בפי רבים מגדולינו. אברהם אבינו תמה בקשר לסדום על הנהגת הקב"ה: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? משה רבינו הקשה על הקב"ה מדוע שלח אותו לפני פרעה, ואח"כ הציג את בקשתו לפני הקב"ה להבין את דרכיו באופן כללי: הודיעני נא את דרכך, שלפי פירוש חז"ל בברכות (ז.) רצה לדעת את עניין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ירמיה היה נסער ודיבר משפטים עם ה', מדוע דרך רשעים צלחה. חבקוק הציג לפני טהור העיניים מראות ברע, את מבוכתו הגדולה, מדוע מחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ספר תהילים גם הוא גדוש מהקושיות שעולות על דרכי הנהגת הקב"ה בעולם (לדוגמא פרק עג ופרק צב), וספר איוב כולו הוקדש לשאלה הזאת. אז כנראה שבאמת מדובר בשאלה גדולה וקיומית שמענה קצר עם משוואה קולעת, יענה עליה באופן מסוייג למדיי. 

ובכל זאת, מה יש ליהדות להציע? הנה מגוון תשובות ודרכי חשיבה שסיפקו גדולי ישאל במשך כל הדורות:

א. הרע הוא כתגמול על חטא מסויים שהאדם עצמו עשה ויתכן שלא זוכר או שלא שם לב.

ב. הרע הוא איתות שמטרתו לעורר  את האדם לחזור בתשובה על חטאים באופן כללי.

ג. הרע הוא על חטא שעשו אבותיו והקב"ה פוקד עוון אבות על בנים ("צדיק בן רשע" של הגמרא בברכות הנ"ל).

ד. (דומה לקודם) אנשים בעלי קירבה משפחתית מסויימת נענשים בגלל חטאי קרוביהם (הסוגיא במסכת שבת "מפני מה בניו של אדם מתים כשהם קטנים? וכהנה רבות).

ה. האדם סובל על מנת לכפר על חטאי הדור (טיעון נדיר שנשלף לעיתים רחוקות)

ו. מאז שנכנסה לתודעה תורת הגלגולים, היא סיפקה מענה ישיר גם לשאלה המדוברת - הרע הוא על מעשי האדם עצמו בגלגוליו הקודמים (לשאלתך מדוע את צריכה להיענש על חטאי גלגול קודם, התשובה היא שלאור תפיסה זאת, בגלגול הקודם דובר עלייך ולא על אחרת. מי שמתגלגל היא ישותך האמיתית, היא ה'אני' העצמי שלך, ומי שאת מכנה 'האדם שהיה בגלגול הקודם' אינו אלא לבוש לאניותך. העובדה שאת לא זוכרת אותו היא רק טכנית, ויש לה סיבה, ואכמ"ל).

ז. האדם סובל על מנת להעמיד את אמונתו במבחן בעיני הקב"ה.

ח. האדם סובל על מנת להעמיד את אמונתו ואישיותו במבחן בעיני עצמו, להוכיח לעצמו כמה הוא מחושל וכמה כוחות גלומים בו.

ט. האדם סובל על מנת לרוממו ולהרים את קרנו בעיני העולם, שעמד איתן באמונתו חרף סבלו.

י. האדם סובל על מנת לזככו בלי קשר לעוון, עצם הסבל מגביה את מעלתו הרוחנית של האדם.

יא. הרע הוא אמנם רע, אך תכלית כל הרע היא לטוב עתידי שיבוא אחריו (הטוב העתידי הזה הוא מושג מאוד רחב - יתכן שיהיה במשמעות של למידה ולקח ממנו שיהפוך אותו לאדם יותר מבין ומאושר יותר, יתכן שמשמעותו תהיה גמול טוב 'תמורת' הגמול הרע, בעולם הזה או בעולם הבא).

יב. הרע הוא רע, אך תמיד איתו, במקביל אליו ישנו צד טוב, והבחירה היא בידינו באיזה צד להתמקד. 

יג. הרע הוא טוב בעצמותו, ורק תחושתנו הסובייקטיבית תופסת ומרגישה אותו כרע מעומק המושג וקוצר ראייתינו כמשיגים ('הנהגת הייחוד' של הרמח"ל למשל, וכן 'מיתוק הדינים בשרשם' של עולם החסידות).

יד. (דומה לקודם אך לא זהה) יש ביכולת בן אנוש לשוות לכל מציאות (כולל של סבל) איזו משמעות שהוא רוצה. עצם המושג 'רע' הוא בחירה שלנו. רע הוא בתודעה. 

בשורה התחתונה, אנחנו רואים הרבה ניסיונות לתת מענה על שאלה אחת קטנה-גדולה. וזה רק מקצת, וזה רק יהדות. בד"כ אומרים שכשיש יותר מדיי תשובות לשאלה אחת, כנראה שהשאלה באמת חזקה, גם אחריהן. הסיבה, כנראה, לכך שהשאלה לעיתים נראית יותר מוצקה מהתשובה היא משום שהשאלה הספציפית הזאת היא אמנם שאלה תיאולגית-פילוסופית, אך בהחלט לא רק. היא בעיקר רגשית. היא מגיעה מהמקום החוויתי והרגשי שבאדם, ואותו, מאוד קשה לפצות במלל.

אם את שואלת אותי, האינטואציה שלי אומרת שכלל התשובות שניתנו וינתנו לשאלה האוניברסלית הזאת סובבים סביב נקודה אחת עלומה, נוגעים בה ולא נוגעים, שקשורה איכשהו למהות החיים ומהות היש, כל אחת תורמת עוד חלק לפאזל שעדיין לא הושלם, וכרגע את סודה יודע רק אחד. יש פה איזה עוקץ עלום שכשהוא יתגלה כולנו נכה באצבע צרידה, ונאמר: וואלה. 

*) ישנה השלכה ישירה לשתי התפיסות האלו ברמה המעשית שלעיתים משמשת ככלי ניגוח של הלא-מאמינים כלפי המאמינים. תופעת הסבל היא כלל אנושית וחוצה אמונות ודיעות, אך טוענים הכופרים, שמכיוון שהמאמין מוצא או ממציא משמעות כלשהי לסבל, אין ספק שלא יהיה לו את אותו להט של הבלתי-מאמין למגר את הסבל הזה מן העולם ע"י פעולות מעשיות. לכן לדידם, רק למדע שלא מניח התערבות גורם חיצוני, יש סיכוי באמת לקדם את העולם ולהקטין את מעגלי הסבל. אין ספק שהם צודקים. כמו כן אין ספק שאותו גורם חיצוני גרם שיהיו אנשים שיחשבו שהוא מיותר על מנת שיפעלו לצמצום הסבל האנושי.

ואלו הערותיי:

א. אני חושבת שטעית וחשבת אותי לפותחת השרשור. ובכן, אני לא. רק תפסתי טרמפ

ב. את הרוב המוחלט ל הטיעונים קשה לי נורא לקבל. הייתי יכולה לטעון כנגד כל טיעון בפני עצמו אבל זה סיפור ארוך וגם חסר טעם. רק על יג אגיב כי הוא הכי הפריע לי - רע הוא לא תחושה סובייקטיבית. רע הוא כאב (לפחות איך שאני תופסת אותו). הוא סובייקטיבי כפי שראייה היא סובייקטיבית - הקולטנים שלנו (שנשתלו ע"י אלוקים!) תופסים מראה כמראה וכאב ככאב. אז במחשבה שניה, הוא סובייקטיבי, אבל היות והוא משותף לכלל האנושות וטכנית אין באפשרותה לשנות אותו או לשלוט בו קשה להאשים אותנו שאנחנו חשים אותו. מבחינתנו הוא קיים.

ג. מבינה את הטענה שזאת שאלה מאוד טעונה רגשית, אבל אני בכל זאת חושבת שאם היינו מוצאים לה תשובה טובה והגיונית לא היינו מתכחשים לה. כך שלא עצם זה שהשאלה טעונה רגשית מקשה על מציאת תשובה.

ד. כתבת ממש, אבל ממש טוב. סחטיין.

א. אמת.

ב. מסכים, וכבר רמזתי שאין בכח אף תשובה להעלים את השאלה.

ג. לא מסכים. ישנן בכל זאת זאת תשובות שנותנות תבנית מסויימת שעשויה לתת מרגוע לקושי השכלי, ללמה, אך עובדה היא שהכאב עדיין קיים.

ד. תודה .

אני עוד לא מצאתי אף תשובה שהניחה את דעתי (רציונלית!). 

יכול להיות שזה בגלל שלא חיפשתי מספיק טוב. אבל אולי בגלל שהיא לא קיימת.

רע = כאב.

כל מה שגורם לנו לתחושה הזאת - פצע בברך, מוות של אהוב, רעב, סרטן, זיקנה, נכנס תחת ההגדרה.

אם אתה רוצה אפשר להגדיר את השאלה מחדש - למה קיים כאב בעולם.

גם בסדר.

מהו רע בעיניך?

לכן הצעתי להגדיר את השאלה מחדש

על שאר הדברים שאמרת אני צריכה לחשוב. תודה. (כנראה לא עכשיו כי המוח שלי בדרך להפוך לחביתה.)

מי אמר לנו שכל דבר שמסתדר לנו הוא טוב לנו, ולהיפך? 
אחיינית שלי רצתה לגעת במגהץ לפני שבת, אבא שלה העיף לה את היד והיא התחילה לבכות ... 
מה נגיד על זה? 

כמה אנו בוכים על פעמים שהקב"ה "העיף " אותנו מלהגיע למקום שלא היה טוב להגיע אליו? 
בתכ'לס, אנו לא יודעים. 
וזה לא המקום שלנו לפתוח יומן לקב"ה . זה בלבול . 
ואגב המקום הזה שאדם מתחיל לחלק ציונים לתפקוד של הקב"ה בעולם הוא מקום לא בריא לנפש. 
שווה לשקול להחליף אותו ל מה אני עושה עם הכוחות שקיבלתי ועם הדברים שבאים עלי? 
איפה אני יכול לשרת יותר טוב. 

להבין מה מוטל עלי. 
איך אני חי באמונה ? מבין את מידותיו של השם ואיך הוא מנהיג את עולמו? 

אנו לפעמים מסבכים את העניינים יותר מידי. 
אנו מנסים להיסתכל מעבר לפרגוד, לראות את המפעיל בחוטים .... 
אי אפשר . 
ולא יוצא כלום לשוב לנסות ... 
בהצלחה רבה רבה ! 
ברכת השם עליכם!! 

1. ברוב המקרים- בגלל דברים שאנו גורמים לעצמנו

2. בחלק מהמקרים- תוצאה של מה שאנו עושים אחד לשני

3. בחלק קטן מהמקרים- דברים קבועים בעולם(רעידות אדמה וכו) 

האימרה הזו אני חייב לציין מאוד עצובה ..

נאמרה ע"י חז"ל ..

ודווקא בגלל זה , זה הכי עצוב .

הרי לפי היהדות כל מטרת הבריאה היא שהבורא רצה להיטיב ..

ולכן אחרי שבאנו לעולם אנחנו צריכים לשמוח , ובאים חז"ל וקובעים

לא , עדיף שבכלל לא היינו באים לכאן

ולבסוף הסכימו זה לדברי זה ,

כלומר הם הסכימו שזו המציאות בפועל ,

זה לא שזה אימרה בלי מחלוקת שקדמה לה

לא כתוב "לא טוב" כתוב "לא נח"

וכידוע לא כל מה שלא נח הוא בהכרח לא טוב..

האדם היה מעדיף לא להכנס לתוך העולם הזה עם כל הקשיים שלו, אבל בסופו של דבר זה לטובתו-

השכר בעולם הבא.

אבל כשמדובר בחז"ל ידוע שזו מטבע הלשון שלהם ..

מצד שני , כל מילה מדודה ..

פשוט מקווה שיש לזה הסבר אחר שמניח את הדעת ..

כי בתכלס העולם הזה גם ככה קשה , וכשהמקור שאתה הכי הכי מתנחם בו

וזה התורה , אומרת לך תשמע , תכלס אתה צודק..זה קשה :/

אבל יש לי עכשיו הסבר יותר טוב!

תוס' מקשה שם שבמקום אחר (ע"ז ה.) כתוב: "בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם" והתירוץ השני של תוס' הוא- "הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו"

ז"א שמי שמגיע לעולם ובוחר בטוב- נח לו שנברא!

אתה בעצם אומר שיוצא מהתוס' הזה שאם יש צדיק בארץ , אז אשריו זה בחינת "נח לו שנברא" ?

איך זה מובן מזה?..

אגב , על מה דובר שם מלכתחילה? (על מה נאמר שם 'אלמלא הן לא חטאו' )

תוס' בעצמו רואה את הגמ' בתור סתירה, ומתרץ: "הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו"

ז"א הכא- הגמ' בעירובין שאומרת "לא נח"- מדברת על סתם בני אדם= הגמ' לא מדברת על צדיק.

ושם מדובר על חטא העגל, שאם הם לא היו חוטאים הם לא היו חוזרים לנשותיהם, ואז הגמ' מקשה כמה קושיות אבל לא על העיקרון שזה זכות להיוולד.

אז זה בעצם יותר מחידוש..

זה ממש תשובה ניצחת , אשרייך 

זה מנחם .. (אב )

ו..סתם בדרך אגב ..למה הם בעצם לא היו חוזרים לנשותיהם?

ובזכותך הגעתי אליו עכשיו

והם לא היו חוזרים כי הם היו כמלאכים (ואז יש כמה קושיות, אבל נצלשנו מספיק.. מוזמן לפתוח שם)

"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמריה ליה(ויש אומרים)- ימשמש במעשיו" (עירובין יג,ב)

"וכן  אמרו זכרונם לברכה: על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, כי הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא אדרבה מואסת בה" (מסילת ישרים, חובת האדם בעולמו)

מי אמר שתכלית העולם הזה זה להינות?  

זה תכלית העולם הבא!

ומגיעים לזה ע"י לימוד תורה, קיום מצוות ועמידה בניסיון בעולם הזה....

אני רואה את זה באופן כללי

כלומר כל הנשמה כל המהות נבראה , ועדיף שלא היתה נבראת ..

אם חז"ל היו אומרים נוצר , אז הייתי מכוון את זה על העולם הזה הגשמי

אבל בכל אופן, אני אביא את מה שר' נחמן כותב בליקוטי מוהר"ן תורה ו'

קדֶם הַתְּשׁוּבָה
עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה
כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם
כִּי "טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא"
וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם

אני גם בעד גישה של אמונה פשוטה בלי חקירות ושאלות.

כתבתי בקצרה, וארחיב בקצרה:

הקב"ה הוא שלם (וזהו בסיס הקושיא-שאלה). באופן פרדוקסאלי לכאורה השלמות היא עצמה חיסרון, שהרי אין בה חיסרון. הרב קוק באוה"ק (ח"ב תקלב) מגדיר את החיסרון כחיסרון לא רק מהבחינה הפילוסופית הנ"ל, אלא משום שבחסר-חיסרון אין היתרון והתענוג של ההעלאה והליכה מחיל אל חיל, של השתכללות. לכן, הוא ברא את העולם, שהוא חלק ממנו (ויש הרבה מה להעמיק במושג "חלק"), על מנת שהוא הגבולי ישאף ויתעלה תמיד אל הבלתי גבולי. זה ממש בקצרה.

ויש הרבה מה להרחיב בזה עפ"ש המהר"ם גבאי בספר עבוה"ק ח"א (פרק ח) בתכונת הבבע"ג שכולל בהכרח את הגבול, ומדברי הרב קוק בשמונה קבצים (חלק ח סי' פד).

לגבי שאלתך השנייה - כנראה שלא. כל ההצעות האלו נובעות מקושיות שמתבססות על הלוגיקה האנושית, וכך גם התשובות. אך בכל זאת יש משמעות לחקירה והעמקה שכלית עד היכן שידינו מגעת שהרי גם שכלינו המוגבל נברא ע"י הבלתי מוגבל על מנת שנשתמש בו ונמצה אותו.

כשאבא נותן סטירה זה כואב, אבל בשביל לתת סטירה חייבים להיות קרובים...

יש ייסורים וכאבים שבאים כדי לעורר את האדם. אז זה מתחיל מכוויה מתנור ולאט לאט נהיה יותר אגרסיבי (על שונאי ישראל) בכדי לעורר אותנו.

כן. יש רע בעולם. בראיה שטחית כמובן. אבל הוא רע ממשי, מוחשי - אמיתי.

בראיה של עבודת ה', קצת עמוקה יותר- יש רע שבו יש טוב, כי הרי אין רע בלא טוב- ז"א, אין רע יכול להתקיים ללא ניצוץ המחיה אותו. ובשביל להגיע לטוב שבתוך הרע- צריך לעשות עבודה אמיתית. להיכנע לבורא- להבין שזה ממנו- וכך להעלות את הניצוץ- נקודת הטוב. וברגע שעושים זאת מדויק ואמיתי- באותו רגע מרגישים הקלה ברע שעטף אותנו- ורואים ישועות. 

אלוקים הוא טוב גמור ומלא רחמים השם- אך אלו אנחנו שמבינים רק כשקשה לנו. רק ככה אנחנו הכי מקשיבים כשאבא קורא לנו.

רע: כאב, חוסר, מכות, מעברים קשים של החיים, מחלות, בעיקרון כל מה שגורם סבל, ייאוש, עצבות לאדם/לעולם.

נפלתי, קיבלתי מכה- זה רע. כי כואב לי. בראיה שטחית- אין פה שום דבר טוב. 

לא עלינו, מישהו חלה- זה רע.

חבר/ אדם מהרחוב מעליב אותי, פוגע בי- זה רע.

נשרף למן שהוא הבית- זה רע

גנבו לי תארנק- זה רע.

טוב: בריאות, פרנסה, ריווח, אושר, שמחה, נחת, סיפוק, לימוד תורה.

ילד שמתנהג יפה ועושה נחת להורים- זה טוב.

עבודה טובה עם בוס שמכבד זה טוב.

פרנסה בשפע- זה טוב.

בריאות לי לכל משפחתי- זה טוב.

התקדמות בעבודת ה'- זה טוב.

שמחה אמיתית- זה טוב.

וכן על זו הדרך..

בראיה עמוקה יותר- זה כבר נהיה יותר מעניין לדעתי..

אחלה שאלות

לאן רע יוביל ולאן טוב יוביל אלו כבר שאלות בפני עצמן. אך הן לא מגדירות מהו רע. או מהו טוב.

לפי תפיסתי לפחות.

כשאנו מגדירים רע. אנו חייבים להגדירו ביחס לעולם שלנו, עולם המעשה וביחס אלינו כמובן. איך הוא בא לידי ביטוי באדם; איך אנחנו מרגישים, חווים, מגדירים רע. ולכן, ההגדרה הייתה חייבת להישען על הדוגמאות הללו.

מכאן שרע, הוא הרגשה טבעית המוגבלת בעולם המעשה, רע הוא מוגבל. 

אם נסתכל מלמעלה, ממבט רוחני נטו, הרע הוא בסופו של דבר לא בדיוק רע. אלא טוב. והטוב הוא אינסופי.

אך, מכיוון שאנו מוגבלים בעולם מוגבל- הרע שלנו הוא אכן רע. הכאב הוא רע. החוסר הוא רע. ההגדרה חייבת להיות מוגבלת בגבול מסוים. אם אמשיך את ההגדרה מעבר לגבולותיה לא אגדיר מהו רע באמת אלא, אתעלה מעבר להגדרות מעשיות ואראה את הטוב שדבר.

וזה מעולה כן?

אבל ככה לא נוכל להגדיר מהו רע נטו.

אני בהחלט מסכימה שרע, כשמסתכלים לעומק, יש בתוכו טוב. כי, כמו כתבתי, אין רע ללא טוב. אין לו בפשט, יכולת קיום בלי נקודם טוב להאחז בה (ניצוץ אלוקי- אלוקים הוא רק טוב -- וכו )

והטוב שברע, ניתן להשתמש בו בשביל לנטרל את הרע, ויש יגידו זוהי מטרת עבודת ה' בעולם. להעלות את הניצוצות ולהביא לתיקון הרע בעולם.

ואיך לעשות זאת זה כבר עוד נושא מעניין...

ותביני שככל שהצרה יותר גדולה- כך יש בה פוטנציאל לדחוף את האדם יותרחזק קדימה.

מה שמליון פוצ'י מוצ'י לא עושים- מכה קטנה יכולה לעשות.

לא נעים, אבל ככה אנחנו בנויים.

כשקשה לנו- מתפללים בשיא הכוונה לישועה.

כשצריכים להתמודד עם משהו- אז מגלים את כוחות הנפש שטמונים בנו.

כשמגיעים לקצה היכולת- אז מגלים שיש לי עוד יכולת...

ככה זה בעולם.

זה "בילט אין" בנפש שלנו ובעולם הזה.

אז לא צריך להתלונן על הקב"ה אלא צריך לראות איזו עבודה אנחנו יכולים לעשות מכל צרה שנופלת עלינו. 

וחוצמזה- אם הכל היה טוב לא היתה לך בחירה.

תכלית האדם בעולם הזה- בחירה בטוב.

וכשיש טוב בלבד- אין בחירה.

כשיש רע וטוב במידה שווה פחות או יותר- יש בחירה.

כל פספוס אוטובוס, כל ילד חולה, כל דבר כזה לא קל- מעמיד אותנו בפני בחירה. האם להתייאש, להאשים, להיות מדוכאים או להתמודד- לראות את ה' גם בזה ולצאת מחוזקים יותר וגדולים יותר. 

זה כל הענין של פורים.

שבעומק הדברים- ה' הוא שורש הכל ולכן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

ילד שנולן עם מחלה = מקרה!!!!!!! ובעיקר בעיות גנטיות שנוצרו מההורים, (הרופאים והביולוגים שביננו שלמדו גנטיקה יסבירו את זה יותר טוב) כמו שמכונת כביסה באיזה שלב מזייפת, מתוך 10,000 איש גוף האדם מזייף ונולד עם מום. אין קשר לאלוהים. 

למה בן אדם ברחוב מפספס את האוטובוס = כי הוא הגיע מוקדם יותר... בגלל כל מיני נסיבות. או כי האדם ברחוב איחר.

למה העולם לא מתנהל הטוב צרוף? אם אתה מתכוון במילה עולם - לאנושות. ובמילה טוב - למוסריות, 

למה האנושות לא מוסרית == כי אנשים עם בחירה חופשית והם לא מושלמים. אבל אין קשר לאלוהים.

אם התכוונת לשאלה אחרת, אין לי מושג מה אתה שואל.

רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק יב  מסביר על הכשל הפסיכולוגי בהשלכת המצוקה הפרטית על המציאות כולה מתוך תפיסה אגוצנטרית.

עתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות; עד כדי כך שברבים מנאומי כל האומות ובשיריהם הם כוללים נושׂא זה ואומרים שהמפליא הוא שיימצא טוב בזמן, ואילו רעות הזמן רבות ותמידיות. אין זאת טעות של ההמון בלבד, אלא גם של מי שטוען שלמד משהו.....

סיבתה של טעות זאת כולה היא שבור זה והדומים לו מבין ההמון מתבוננים במציאות רק מנקודת-ראותו של פרט אחד מבני-האדם ולא יותר. כל בור מדמה שהמציאות כולה היא למענו כפרט. כביכול אין מציאות אלא הוא לבדו. וכאשר קורה לו דבר מנוגד לרצונו הוא מחליט בפסקנות שהמציאות כולה רע. לו התבונן האדם במציאות, ותפשׂ אותה, וידע שחלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתחוורת לו האמת, כי זאת ההזיה, כמו שהסביר ואמר: אדם להבל דמה [ימיו כצל עובר] (תהלים קמ"ד, 4), אנוש רִמה ובן-אדם תולעה (איוב כ"ה, 6), אף שכְני בתי-חֹמר [אשר בעפר יסודם, ידכאום לפני-עש] (שם, ד', 19), הן גויִם כמר מדלי [וכשחק מאזנים נחשבו] (ישעיה מ', 15), וכל המופיע בלשונות ספרי הנביאים בנושׂא זה, הנכבד ורב-התועלת להבנת האדם את ערכו, ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בשביל עצמו בלבד. אלא המציאות היא, לדעתנו, בשביל חֵפץ בוראה, שֶכֵּן מין האדם הוא הדבר קל-הערך ביותר שבה בהשוואה למציאות העליונה, כלומר לגלגלים ולכוכבים. בהשוואה למלאכים אין יחס אמיתי בינו ובינם. האדם הוא רק המתהווה הנכבד ביותר, וזאת בעולמנו השפל. כלומר, הוא נכבד ביותר בין מה שמורכב מן היסודות. עם זאת מציאותו היא גם טוב גדול בשבילו וחסד מהאל בדברים שבהם הוא ייחד אותו והשלים אותו. רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים. בשל הליקויים שלנו אנו צועקים ומשוועים לעזרה, ובגלל רעות שאנו עושׂים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לאל. הוא נעלה מזאת, כמו שהבהיר בספרו ואמר: שִחת לו לא בניו מומם [דור עִקש ופתלתֹל] (דברים ל"ב, 5). שלמה ביאר זאת ואמר: אִוֶּלֶת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט, 3). 

רמב"ם שם מסביר שהלקויים הגנטיים הללו הם תוצאה של הגוף והחומר המתכלה שמזייף. הכליון והרעות שבאים מהטבע זה חלק מהגדרת הגוף. אין דבר כזה להמצא בתוך גוף ללא מצוקות הגוף.

המין הראשון של הרע הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכליון, כלומר, מבחינת שהוא בעל חומר. כי בגלל זה פוגעים בכמה בני-אדם מומים ושיתוקים בשורש טבע-הבריאה, או צצים בשל שינויים ביסודות, כגון קלקול האוויר או חזיזים ושקיעת-הקרקע. כבר הבהרנו שהחוכמה האלוהית חייבה שלא תהיה התהוות אלא על-ידי כליון, ולולא כליון זה של הפרטים לא היתה התהוות המין מתמידה. 
התבררו אפוא החסד והטובה הצרופים ושִפעת הטוב. מי שרוצה להיות בעל בשׂר ועצמות ושלא יהיה מושפע ולא יחול בו מה שחל בחומר, רוצה לצרף שני הפכים מבלי שהוא מרגיש בכך. כי הוא רוצה להיות מושפע ולא מושפע, מפני שאילו לא היה מקבל השפעה, לא היה מתהווה. הוא היה נמצא כפרט אחד ולא כפרטים של מין. אכן יש להגיד מה שאמר גאלינוס בחלק השלישי של "התועליות". הוא אמר: "אל תשלה עצמך בדברי-שווא שאפשר שייווצר מדם הווסת ומן הזרע של הזכר בעל-חיים שלא ימות או שלא יסבול כאב או שתנועתו תמידית או זוהר כשמש". דברים אלה של גאלינוס הם הערה על חלק ממשפט כולל. המשפט הוא שכּל מה שאפשר שיתהווה מאיזה חומר שהוא, יתהווה באופן השלם ביותר שאפשר שיתהווה מאותו חומר מיני, ובפרטי המין יחול ליקוי בהתאם לליקוי חומרו של אותו פרט. המרב והשלם ביותר שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע הזכרי הוא מין האדם בטבעו הידוע שהוא חי-מדבר בן-תמותה. הכרחי שבמין זה יימצא רע. עם זאת אתה מוצא שהרעות ממין זה החלות בבני-האדם מועטות מאוד מאוד ואינן קורות אלא לעתים נדירות. כי אתה מוצא ערים בנות אלפי שנה שלא טבעו ולא נשׂרפו. כן נולדים אלפי בני-אדם בבריאות מרבית, ובעל-מום נולד כחריג בלבד. ואף אם יכחיש מישהו את מה שגלוי לעין ולא יאמר "חריג", הרי זה מועט מאוד, לא אחד ממאה ולא אחד מאלף הנולדים בריאים. 

את יכולה לומר שה' מנהיג טבע בעולם שיש בו גם רע.

ושאלו פה- למה ה' ברא טבע כזה.

ה' יכל לברוא "מכונת כביסה" שלא עושה בעיות גם אחד למיליון שנה.

ישנן חוקי טבע שאין לאף אחד סיבה והסבר למה הם קיימים, זה נתון!.

על פי חוקי הטבע, ועל פי חוקי הגנטיקה צריך להיות לאדם מסויים מום אז זה טבע, שבמקרה בגלל נתונים מסויימים ולא מאלוהים ספציפית = הוא נולד עם מום {ברור שהחוק מאלוהים. אבל ספציפית לאדם הזה לא}

אני לא מאמין שאלוהים עשה את זה. אם תוכיח לי מה טוב...

ב. אחד מעיקרי האמונה (הראשון למעשה) הוא-

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."

ויש פסוק מפורש- "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה."

כתוב שם: "להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות"

ואתה צודק שה' לא בורא רע, אלא טוב לא מושלם שבשפה שלנו הוא נקרה רע (כמו שהרב קוק מפרש בעין איה).

אבל החיסרון הזה הוא לא "במקרה", הכל מכוון מלמעלה.

ה' בהחלט יכל לברוא טוב מושלם.

וזה בדיוק מה שהפסוק בא לומר לך- שלא תחשוב שהרע לא מגיע מהקב"ה.

לאמיתו של דבר שורש הוויכוח ביניכם נוגע למחלוקת הרמב"ם עם כת הכלאם, כפי שמופיע בספר מו"נ (ח"ג פי"ז).

כת הכלאם סברו שכל פעולה קטנה שנעשית בעולם מושגחת ומונהגת ישירות מרצונו של הקב"ה, ואין כל תזוזה בעולם שמתרחשת ללא רצונו הספיציפי של הקב"ה בה.

לעומת זאת הרמב"ם (מטעמים שונים) דחה בתוקף טענה זו וסבר שרצון ה' מתייחס רק לעצם חוקי הטבע שכבר נקבעו והונחו בששת ימי בראשית, רצונו היה חד פעמי, ומשם ואילך הכל מתנהל ע"פ אותם חוקים ללא השגחה פרטית ורצון פרטי על כל מאורע ומאורע.

מה שמבלבל הוא שהיום התפיסה הרווחת  בקרב עמך בית ישראל היא דווקא דעת הכלאם שהוצאה מחוץ למחנה ע"י הרמב"ם, הרבה מאוד בהשפעת החסידות שפיתחה בצורה מאוד נרחבת את הרעיונות שלה, גם מבלי לקרוא לה בשמה.

לכן לקורא המצוי דבריך נראים ככפירה, ולך בתור רמבמיסט (או מתיימר להיות כזה) דברי הקורא המצוי נראים רדידות מחשבתית.

אמנם לגוף העניין שנידון בשרשור זה, אני חושב שאין כל נפק"מ בין השיטות, ודעת הרמב"ם לא יכולה במקרה זה לרפא את הקושי התיאולוגי:

שהרי, לו יהי לפי שיטתך-שיטתו שנקבעה חוקיות מסוימת, שמעצם קוימה מקפלת בתוכה גם את הפגמים הגנטיים וכיוצא בהם, אנו נשאל: האם הבורא, עוד שם מקדם, בראשית ימי הבריאה כשחקק את אותם חוקים, ידע את השלכות חוקי הטבע האלו ו'חריגותיהם' על סבל האדם? אם לא - יש כאן חיסרון בידיעה. אם כן - הדרא קושיא לדוכתה.

אתה אומר.. 

" האם הבורא, עוד שם מקדם, בראשית ימי הבריאה כשחקק את אותם חוקים, ידע את השלכות חוקי הטבע האלו ו'חריגותיהם' על סבל האדם? אם לא - יש כאן חיסרון בידיעה. אם כן - הדרא קושיא לדוכתה."

אני לא מדבר על ידיעת ה' כי אין לא מושג מה זה.. אני יכול לדבר על הטבע שהוא ברא.

אלוהים ברא את חוקי הטבע ואת החומר ואת החיים, מחלות ברובן נובעות מבעיות אוקולוגיות, או מבעיות תזונה, וככך חוקי הטבע בנויים, אדם חשוף לחוקי הטבע, חלק מהחוקים של הטבע זה כליון הגוף, בעיה גנטית לא נבראה בששת ימי בראשית אלא התגלגלה בגלל כל מיני השפעות כלשהם.

אלוהים לא ברא את המחלות.

 {באמתתת???? איזה כופר..... }

הוא ברא את הטבע החומרי ואת חוקי הטבע...

בחוקי הטבע יש אופציה פוטנציאלית בגלל נסיבות וקשרים כלשהם בטבע, ולא מתחייבת מראש או נגזרת מאלוהים - שיהיה מחלות והפסד לגוף בתנאים מסויימים. 

זה שזה לא מאלוהים... הבנו.. נכון? יפה.

עכשיו השאלה שלך היא במישור אחר לגמרי, אתה שואל למה הוא לא ברא טבע שתמיד מושלם ללא חריגות, וללא חשיפה לאיומים אוקולוגים, תזונתיים, וגנטיים? למה יש פוטנציאל כזה בטבע? 

התשובה היא -- ככה. השאלה לא מתחילה כי אי אפשר לדון בה. זה שאלה שהסימן שאלה הוא כל כך גדול שהוא מעצור בפני כל תשובה או מחשבה אפשרית

באותה מידה אתה יכול לשאול למה הוא ברא את הטבע בכלל. 

שגם לזה אין תשובה.

ה' גם לא קובע אם יהיו מלחמות ומה יהיה בהם?

אני מאמין מושבע של הבחירה החופשית

ואיך אתה מסביר את מה שכתוב ב"והיה אם שמוע"?

או בכלל בכל התנך- שה' אומר שאם נקיים מצוות יהיה לנו טוב

ואם לא נגלה מארצנו וכו'

ולמה דווקא לאדם הזה קרה שהוא האחוז ש"זכה" במום?

"גם את העלם נתן בליבם"- אמר קהלת, וכתב העלם בלי ואו.

העלם- אותיות העלם. ה' טבע בעולם את עצמו ויחד עם זה טבע בעולם את ההעלמה, ההסתרה שלו.

כמעט כל דבר בעולם ניתן להסביר באופן טבעי. זה בדיוק ההעלם- זו הבחירה שיש לנו, האם להישאר בגדר "ככה זה הטבע" או לקשר הכל לה' ולהסתכל מתוך אמונה ולראות שה' מנהל פה את כל הענינים עד הפרט הקטן.

ולהגיד שהצרות הן לא מה' זה בעיה.

א. כי גם אם יש חוקי טבע אז הרי ה' הוא זה שחוקק אותם, ויצר את המציאות שיש צרות.

ב. אם אדם מנתק חלק מחייו מה' אז יש כאן בעיה אמונית. טוב לי- זה מה'. רע לי- זה לא מה'. מחילה, אבל זה פתח לעבודה זרה של "שתי רשויות".

ג. אם את החלקים הקשים של החיים אנחנו לא מייחסים לה' אז בפועל- אנחנו מפספסים הזדמנות ענקית להתבוננות עצמית ולפריצה קדימה.

קצת מוזר כשמדברים על כל יכול וכל יודע.

אם אין לך זמן תקשיב רק ל9 דקות האחרונות

דקה 1:09:00

https://harova.org/hebrew/shiurim/view.asp?id=354

מעובד:

מדוע אברהם ושרה היו עקרים? 

התאווה לתפלתם.

אני לא מתפלל כדי שאקבל שידוך , כסף וכו'

אלא אני לא נשוי ועני כדי שאבקש את ד'. 

הצרה היא אמצעי להבאה של האדם למצב של תפילה.

הקב"ה עושה לי דברים כדי שאבקש את פניו. 

המטרה היא להביא אותנו אליו. 

מלמד אותנו דוד אני שמעתי את קול ד' בקשו פניי

הצרה היא אמצעי לתפלה. לא הפוך. 

מלשינים עליי, רוצים להרוג אותי, הבן שלי מורד בי - המטרה של זה: בקשו פניי

הנקודה היא קרבת ד'. 

קרבת ד' בחיי הפרטיים ובחיים הציבוריים

המדרגה הראשונה: אני מבקש אותך אתה מנהיג את הצרות.

מדרגה ב: אזבחה באהלו זבחי תרועה.אני רוצה לפעול לישועה שלך. 

מדרגה ג': אולי נצליח להגיע להבנה שהמטרה של הצרות היא לא סתם לצאת מהצרות

אלא הן אמצעי לעורר אותנו לקרבת ד'. 

רק כדי לקבל פרופציות על מה זה צרות

הם נלחמו טנק אחד מול 12 טנקים סורים בגולן.  תגגל קרב נפח

אז כנראה זה לא עוד דרשה יפה ושכוייח. זה נבחן תחת אש.

ערכתי. הנה זה:

א. ישנן צרות שניחתות על האדם שהן כבר קובעות עובדה מהירה בשטח ללא מרחב פעולה אפשרי של תפילה.

ב. אני מאמין שלו היית בורא מלא כל טוב, היית משתמש בדרכים פחות מצערות לקרב מישהו אליך.

שזה גדול עליי לנסות לענות.

א. צריך לשאול רב. מה שהובא בשיעור זה בטח רק זווית אחת.

    לדעתי ניתן למצוא תשובה בשעורים של הרב על י"ג מידות של רחמים לגבי חוטאים. 

    ומעבר לכך גם יש מציאות של ייסורים בלי עוון לגבי צדיקים. 

ב. אני מאמין שמשתמשים במקל כמוצא אחרון. פשוט בד"כ בטוב פחות משכנע אותנו. אבל זה שאלות 

   למישהו יותר רציני ממני. אני מאמין שת"ח שוכני הפורום יוכלו להפנות אותך למקורות.

‫בנין העם‬‎ - Google Drive

לשונית שעורים כללים

יג מידות של רחמים

‫י"ג מידות‬‎ - Google Drive

אנסה למצוא שמה משהו בהזדמנות

וגם כי אנחנו לא טהורים מספיק ולא צדיקים....

אי אפשר להפריד בין צרות לבין הקב"ה. כתבתי את זה בתגובה למעלה. 

צריך, בגדול, לזכור שה' לא עובד אצלנו ושחלק התמונה שאנחנו רואים הוא מאוד מאוד קטן. 

וגם צרה שנופלת עלי יכולה לדחוף אותי לטוב. 

שכל אחת ראויה להתייחסות בפני עצמה:

ה' לא עובד אצלינו - נכון, אז מה? אין לנו דרישות ממנו, אך האם זה מצדיק השתת סבל לא מוסבר על ברואיו?

התמונה שאנחנו רואים היא קטנה - ראי להלן.

צרה יכולה לדחוף לטוב - עדיין לא מובן מבחינה מוסרית ההווה של הרע, גם אם תכליתו לטובה.

אין לי ספק שישנה תשובה הרבה יותר גדולה, תמונה הרבה יותר גדולה, שחוסר השגתנו בה היא חלק מובנה מהתמונה עצמה.

מה היה לך לעשות בעולם אם הכל היה טוב וחלק ומתנהל על מי מנוחות?
מה שיוצר את העולם שלנו זה מגוון אנשים שלכל אחד תכונות פיזיות ואופי שונה. כל אחד יכול אחרת ומגיב אחרת. לכל אחד יש גורל שונה ואת הצורה היחודית שבה הוא נושא את עולו. 

בלי זה, העולם כולו היה עשוי מקשה אחת. חומר אחד בלבד שאינו משתנה ואינו פועל. 

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור. 

אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות

המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן

וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.

"אל תקרא חרות אלא חירות".

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.