בשבת חיפשתי חומש כדי ללמוד פרשת שבוע. אני פותחת את הארון והספר הראשון שקפץ מולי היה דרך ה'... כמובן שהתחלתי ללמוד.

בינתיים מחדש ומלמד  תודה על ההמלצה!!!

את האדם שהיה אני בגלגול הקודם (במידה והוא אכן היה אי פעם ) לא הכרתי -  לא את הרקע שלו, לא את אישיותו ולא את המעשים שעשה. אז א. מה ממנו הוא אני, וב. למה שאני אסבול בגלל חטאים של אדם לא מוכר לי (גם אם משום מה הוא אני)?

אילו ידעתיו הייתיו זאת אכן תשובה די מספקת, אבל עדיין מתסכלת.

אני לא מבינה בגלגולים ולמען האמת גם לא מתעמקת בעניין שנראהלי תמוה מאוד.

מוכרת לי היטב הטענה שאנחנו משלמים על משהו שעשינו בעבר, אבל אם המעשה שעשינו היה בגלגול הקודם השאלה שלי שלעיל עדיין רלוונטית. ואם מדובר על משהו שעשינו בחיינו הנוכחיים נשאלת השאלה למה דווקא בדרך הזאת.

כשיהיה לי זמן בעזה

אבל שכחתי אותה..

מהי הנשמה? במה היא מתבטאת בעצמיות שלי?

שקושרים באישיו שלנו, בזיכרון שלנו, בהקשר ההיסטורי שבו אנחנו חיים

איך אפשר לנתק אותו ממי שאנחנו.

אבל זה רצון שמשותף לכל האנשים

הוא לא ייחודי לכל אדם

ולכן גם לא מבדיל נשמה מנשמה. אם כבר להיפך.

(ואם הוא לא מבדיל נשמה מנשמה הוא בהכרח גם לא מייחד כל נשמה לבעליה)

חבל, אבל פהכנראה לא נגיע להבנה.

תהייה לגבי הסוף:

על ישראל נאמר אתם קרויים אדם, ולפי מה שידוע לי ההמשך הוא ואין אומות העולם קרויים אדם.

לא ממש מסתדר עם הטענה שכולנו גלגולים של אדם הראשון. (ההיגיון אומר שגם אומות העולם הן תולדותיו של אדם הראשון.)

לגבי השאר, שאלתי בעינה עומדת, וכתבתיה זה כבר בתגובות אחרות ותש כוחי לכותבה גם כאן

במה מתבטא הקשר שלי עם הגלגול הקודם.

אוקיי, אותה נשמה.

אבל מה זה אומר.

אם יש לי תודעה שונה ואישיות שונה והיסטוריה שונה, למה אני ואדם עם אישיות אחרת ותודעה אחרת וכו' חדא הם.

(אני מתאמנת בבינישית)

תשכחי רגע מהמילה 'נשמה'. הגלגול הקודם שלך זה את. אוקי? עכשיו מה מפריע?

(לצורך ההבהרה: בעיני זה בדיוק כמו שמישהו יבוא ויגיד על עציר איטלקי אחד: הוא את. עכשיו מה מפריע.

מה מפריע? שאני מגדירה אותו כבנאדם אחר מפני שאנחנו לא חולקים את אותה תודעה.)

אדם עולה למעלה, מה שנשאר זה הדעת שלו. דעת זה לא מלשון ידיעת מידע. דעת זה החיבור בין הרגש לשכל. האני שלך. במידה ונשאר לו מה לתקן, הוא יורד שוב, עם גוף חדש, ועם אותה הדעת.

יש לך רגשות, כיווני מחשבה ורצונות שאת זוכרת אותם כחלק ממך עוד מהילדות? הכל משם, מהדעת שלך. 

שאנחנו לא זוכרים

א. זה מונע כל פתח להשתנות והתחדשות

ב. יותר קריטי - איך זה קרה מלכתחילה לאדם הראשון בסיפור הגלגולים הזה? (ועכשיו אני חושבת שלדעתך הוא באמת היה אדם הראשון. אז איך זה שכל אחד מאיתנו בכל זאת שונה.)

אבל הוא לא אני.

תינוק בכיין או לא (ושאר נטיות טבועות) זו תוצאה של גנטיקה. 

זה פשוט הכי מתקבל על הדעת.

אפשר לראות שתכונות עוברות בתורשה במשפחה.

עניין נוסף - במחקר מצאו שכאשר היו לאם ההרה רמות גבוהות של קורטיזול (=הורמון לחץ), למשל כתוצאה מאירועים מלחיצים במהלך ההריון, לתינוק שנולד היו רמות גבוהות של קורטיזול בדם, מה שכמובן הפך אותו לתינוק די עצבני ובכיין. 

נראה לי די הגיוני להסיק שתכונות נובעות מהגנים שירשנו מההורים.

ככה זה פה.

הכל נקבע קודם, השתלשלות טבעיתזאת הדרך שלהם לקרות.

כבר אענה,מצטערת. אני די מוצפת תגובות כרגע

למה אני עדיין אותה נשמה מגלגול קודם?

אין לי הדעות שלה, הרגשות שלה והמחשבות שלה

לא הבנתי ככ את סעיף ב'.

'אופי הוא לא תלוי גלגול אלא כאשר יש אחד' לא הצלחתי כל כך להבין.

אשמתי באמת... קראתי רק את המשפט הראשון.

ובכן, אתה צודק בקשר לא' - אנחנו ממילא נולדים עם סט של תכונות שאנחנו משנים עם הזמן.

ואת ב' עדיין לא הבנתי

אחת מגלגול ואחת לא?

במחשבה שנייה אפשר אולי לקרוא לזה אנושיות.

כי אם היה אותה לאדם הראשון - ולא היה אותה לבעלי החיים, זה הדבר שמבדיל אותנו מהם.

זה אומר כמה דברים.

העיקר הוא הגודל.

גדולה מתגלגלת בגדולות.

הקטנים נשארים קטנים

זהו אופי.

ומתבטאת בהורמונים?

כי אופי כן.

אני לא חושב שניתן ללמוד את הדברים האלו לבד.

צריך כל הרבה תרגול ובמקביל לתרגול צריך הדרכה.

הלימוד לבד נראה מעל כוחות אנושיים.

האמת שגם הלימוד סתם הוא קשה מאוד

זה בגלל שאני מאומן במשך שנים.

למדתי אצל אנשים מומחים.

לא בטוח שתמצא כזו פרספקטיבה אצל מדענים מטריאליסטים, או אצל מדענים "לא מטאריאליסטים".

מי שלא מתעסק בזה, למה שיהיה לו מושג בזה?

אין לו.

בעבר כנראה לאדם החיו חושים רוחניים מחודדים.

אולי עדיין זה קיים אצל שבטים פרימטיביים כמו האנאמיסטים של מאלי.

אבל האדם המתורבת , הזניח את היכולת הרוחנית במשך אלפי שנים ופיתוח מחדש שלך החושים הללו דורש מאמצים עצומים שרוב בני האדם לא מסוגלים להם בכלל, והמיעוט בדרך כלל מתעסק בדברים אחרים.

אין לי שום עניין בזה.

מצד שני, אני לא מתכוון להתעלם מהידע שיש לי רק בגלל שאתה לא מסוגל להבין אותו.

אתה גם מאוד נחפז לקפוץ למסקנות.

אני לא מהלל את השבטים הפרימטיבים.

אני רק מעלה אפשרות סבירה בעיני, שהיו להם יתרונות מסויימים.

בכל הנושא הזה ישנו דיון עמוק ומעניין בספר "ליילה" של רוברט פירסיג, שם הוא מנסה ליצור דיאלוג בין אנשי מדע שחייבים הוכחות והסברים לכל תופעה, לבין מיסטיקנים שחיים בעולם של כשפים, ושל רוחות רפאים. הדיון מעניין והוא שווה עיון.

בכל אופן,

יש לנו, המסטיקנים, את המושגים שלנו ואת ההוכחות שלנו. אנחנו לא מתכוונים לרדד את העולם שלנו לרמה של המטריאליזם.

מי שזה לא מוצא חן בעיניו, יכול להמשיך לדון אם אנשים כמוהו על הדברים שנראה לו שהוא מבין.

כל הנשמות הגיעו מהאדם הראשון.

היחוד של הנשמות האלו שנראות נשמות ישראל הם שהן הונדסו במיוחד על ידי יעקב אבינו באמצעות "נקודים וברודים".

הסיבה ששלושת אלו מכונים "אבות" ולא אלו שקדמו להם ולא אלו שהיו אחריהם, שהם ביצעו תהליכים רוחניים כדי לייצר באמת את הנשמות האלו.

אברהם היה חסד והוא הוליד שניים (לצורך זה) את קליפת החסד שזה ישמעל ואת הגבורה שבקדושה שזה יצחק.

יצחק היה גבורה, אז הוליד שניים את הקליפה של הגבורה שזה עשיו ואת יעקב שהוא התפארת שהיא סינטזה של החסד בקדושה והגבורה שבקדושה.

הוא היה קו האמצע, אז באמצעות הטריק הזה, הוא הביא לעולם את השבטים שכולם היו מהקדושה, אבל כיוון שבניו (חוץ מיוסף) לא היו מקובלים ברמה שלו, הוא היה צריך להביא עוד שישים ריבוא נשמות מהקדושה שבהתחלה התגלגלו בכבשים ובעיזים שלו.

יש כאן עוד הרבה מה להאריך. 

מוכן?

רק  תודיע לי מתי לייבא לך את הבלוקים ...

נו רבנו בחייאת מה יהיה??


ככה לא עובדים אני מצטערת.

רס''ג באמונות ודעות מאמר ו':
"אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (=גלגול), וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחד כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם...".

ר' בנימין מטולדה (לפני כ900 שנה) בספר המסעות:

"וקרוב מהן כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, והאומה נקרית 'דורזיאין' (דרוזים ככל הנראה) והם נקראים פגאנוס כופרים ואין להם אמונה ודת והם שטופי זימה, האב לוקח בתו וכו'. ואמונתם היא שאומרים שהנפש בעת יציאתה מן הגוף של אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה שתצא הנפש מגופו, ואם אדם רע הוא תכנס בגוף הכלב או בגוף הבהמה, זה דרכם כסל למו".

וכתבו במפורש את הסיבות ללמה ה"טעם לפגם" הזה אינו טעם כלל.

ואם רב, גדול ככל שיהיה (ואני עפר תחת רגליו), לא קיבל חלק שלם בתורה (שמתועד במפורש בכל דברי חז"ל), הפגם הוא בצד הזה. למי שינסה להזדעק על ביזוי וכו', שבו בשקט, אני מצטט את דברי רב האי גאון שהיה חלק משושלת ארוכה של מקובלים וכתב נגד אלה שלא זכו להשיג מהתורה ורעו בשדות זרים...

קשה מאוד לדבר על שלשלת הקבלה כשהיא לא באמת קיימת כבר כמה מאות שנים עד תקופתו.

אבל במקומות מסויימים בעולם רוב חכמי ישראל שלמדו קבלה עסקו בד בבד בפילוסופיה ולא ראו בכך סתירה (ואולי דווקא משום "דע מה שתשיב", כי הם לא קיבלו את דבריה בפשטות לעומת דברי הקבלה).

לגבי המשפט השני, הגלגולים מופיעים בספר הזוהר, אז זה כן דיון על יסודות הקבלה כמו שעם ישראל קיבלת אותה ("פוק חזי").

ועדיין צריך עיון בספרי היסוד האחרים לגבי הנ"ל כדי לומר אם אפשר בכלל לומר ככה וגם אז זה תלוי בהאם יש מחלוקת בין המקורות הקדומים וכו'. אין לי מושג אם יש בזה כללים.

עריכה: נראה לי שלא הבנת את מטרת התגובה שלי. רצית להביא ראיה מזה שרס"ג סבר אחרת מהמקובלים בחלק מהנושאים שזה "טעם לפגם" ודחיתי את דבריך. לא יודע אם יש קשר לשאר הדברים שנכתבו כאן. אני לא התכוונתי לכך, בכל אופן.

פרק יא

להשכילך בינה. כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי ע"ז ארז"ל בטל רצונך כו' דהיינו שיהי' רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה כולם הנכללים בבני חיי ומזוני וכמארז"ל שע"כ אתה חי:

וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית' המחיה את הכל וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו וע"כ הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב א"ע לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע וע"כ הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי זה טוב לו ונוח לו שלא נברא כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מס"א ובהם הוא חפץ או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלקים חיים אף שאינו יכול:

(צ"ע. ובאיזה כת"י ליתא תיבות אלו [אף שאינו יכול] ובנוסחא אחרת מצאנו כך. "או אם חפצו ורצונו אף שאינו יכול לחיות חיי אמיתים כו'". ולפי נוסחא זו נראה שתיבות [אף שאינו יכול] הוא מאמר מוסגר).:

ויאמין שבאמת הוא חי בהם וכל צרכיו וכל עניניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם שלא מס"א כי מה' מצעדי גבר כוננו ואין מלה כו' ואם כן הכל טוב בתכלית רק שאינו מושג ובאמונה זו באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו הוא מטוב העליון שהיא חכמתו יתברך שאינה מושגת והיא העדן שלמעלה מעוה"ב הרי באמונה זו נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב העליון הגנוז:

הכל מאת ה' בשביל להיטיב עם בן האדם, לא תמיד רואים מדוע זה טוב לנו

לכן צריך להאמין

או לעבוד על האמונה

ונתן לנו את הזכות לעבוד אותו באמצעות עבודה על האמונה

'אנחנו לא יודעים'.

מקבלת. אבל זה לא באמת עונה על השאלה.

התכוונתי שיהיה טוב שנבין שהוא טוב.

(קצת קשה לי עם הטבות שאנחנו לא רואים, כי הן לא הטבות בעיני. הטבה זה מה שעושה לי טוב.)

זאת אחת השאלות העתיקות ביותר שהאנושות החושבת שאלה את עצמה. משמעות הרע העולם, אם בכלל. השאלה כמובן מתבססת על הנחה כלשהי שאמור להיות סדר מסויים בעולם, וכנראה גם מסדר. 

בעקבות כך אך טבעי הוא שכל הדתות, כולל כולן, נכנסו לפירצה הזאת והתיימרו, כל אחת בתורה, לספק מענה הולם ומניח את הדעת למאמיניה ע"י פיתוח תיאוריות תאולוגיות מסוימות שינסו לתת חוקיות לכאוס הזה שמתחולל במציאות במבט ראשון. המאמינים יאמינו שאכן נמצא פתרון הולם ליגונם הנפשי, ומעתה אם יאמצו תפיסה פלונית, פתאום הכל יראה הרבה יותר מובן והרבה יותר מסודר. הכופרים יטענו בבא העת, שכל טווי התיאוריות הללו היו מודעים היטב למבוכה האנושית הבסיסית הזאת, וניצלו אותה ניצול ציני ע"י פיתוח מערכות אמונות וחוקים פיקציונליות שמצד אחד יתנו שלוות נפש (אופיום) להמונים, ומצד שני שנגזר מהצד הראשון, התלות הזאת תתן להם שליטה מוחלטת במחשבתם ובתודעתם של ההמון לצרכיהם האישיים *).

עד כאן רקע היסטורי כללי לשאלה.

אנחנו כמובן מאמינים ו/או יודעים שבמחלוקת ביניהם צודקים המאמינים, ובמחלוקת בין המאמינים עצמם, הצדק הוא עם הגישה היהודית (למה? האם יש פה עדיפות אובייקטיבית או רק ברירת מחדל פסיכולוגית של בחירת המרחב הטבעי יותר והמוכר יותר? על כך ועוד, בפרקים הבאים).

כהקדמה נאמר שלפי היהדות השאלה הזאת כה בסיסית וקדומה שמצאנו אותה עוד בתנ"ך בפי רבים מגדולינו. אברהם אבינו תמה בקשר לסדום על הנהגת הקב"ה: השופט כל הארץ לא יעשה משפט? משה רבינו הקשה על הקב"ה מדוע שלח אותו לפני פרעה, ואח"כ הציג את בקשתו לפני הקב"ה להבין את דרכיו באופן כללי: הודיעני נא את דרכך, שלפי פירוש חז"ל בברכות (ז.) רצה לדעת את עניין צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ירמיה היה נסער ודיבר משפטים עם ה', מדוע דרך רשעים צלחה. חבקוק הציג לפני טהור העיניים מראות ברע, את מבוכתו הגדולה, מדוע מחריש בבלע רשע צדיק ממנו. ספר תהילים גם הוא גדוש מהקושיות שעולות על דרכי הנהגת הקב"ה בעולם (לדוגמא פרק עג ופרק צב), וספר איוב כולו הוקדש לשאלה הזאת. אז כנראה שבאמת מדובר בשאלה גדולה וקיומית שמענה קצר עם משוואה קולעת, יענה עליה באופן מסוייג למדיי. 

ובכל זאת, מה יש ליהדות להציע? הנה מגוון תשובות ודרכי חשיבה שסיפקו גדולי ישאל במשך כל הדורות:

א. הרע הוא כתגמול על חטא מסויים שהאדם עצמו עשה ויתכן שלא זוכר או שלא שם לב.

ב. הרע הוא איתות שמטרתו לעורר  את האדם לחזור בתשובה על חטאים באופן כללי.

ג. הרע הוא על חטא שעשו אבותיו והקב"ה פוקד עוון אבות על בנים ("צדיק בן רשע" של הגמרא בברכות הנ"ל).

ד. (דומה לקודם) אנשים בעלי קירבה משפחתית מסויימת נענשים בגלל חטאי קרוביהם (הסוגיא במסכת שבת "מפני מה בניו של אדם מתים כשהם קטנים? וכהנה רבות).

ה. האדם סובל על מנת לכפר על חטאי הדור (טיעון נדיר שנשלף לעיתים רחוקות)

ו. מאז שנכנסה לתודעה תורת הגלגולים, היא סיפקה מענה ישיר גם לשאלה המדוברת - הרע הוא על מעשי האדם עצמו בגלגוליו הקודמים (לשאלתך מדוע את צריכה להיענש על חטאי גלגול קודם, התשובה היא שלאור תפיסה זאת, בגלגול הקודם דובר עלייך ולא על אחרת. מי שמתגלגל היא ישותך האמיתית, היא ה'אני' העצמי שלך, ומי שאת מכנה 'האדם שהיה בגלגול הקודם' אינו אלא לבוש לאניותך. העובדה שאת לא זוכרת אותו היא רק טכנית, ויש לה סיבה, ואכמ"ל).

ז. האדם סובל על מנת להעמיד את אמונתו במבחן בעיני הקב"ה.

ח. האדם סובל על מנת להעמיד את אמונתו ואישיותו במבחן בעיני עצמו, להוכיח לעצמו כמה הוא מחושל וכמה כוחות גלומים בו.

ט. האדם סובל על מנת לרוממו ולהרים את קרנו בעיני העולם, שעמד איתן באמונתו חרף סבלו.

י. האדם סובל על מנת לזככו בלי קשר לעוון, עצם הסבל מגביה את מעלתו הרוחנית של האדם.

יא. הרע הוא אמנם רע, אך תכלית כל הרע היא לטוב עתידי שיבוא אחריו (הטוב העתידי הזה הוא מושג מאוד רחב - יתכן שיהיה במשמעות של למידה ולקח ממנו שיהפוך אותו לאדם יותר מבין ומאושר יותר, יתכן שמשמעותו תהיה גמול טוב 'תמורת' הגמול הרע, בעולם הזה או בעולם הבא).

יב. הרע הוא רע, אך תמיד איתו, במקביל אליו ישנו צד טוב, והבחירה היא בידינו באיזה צד להתמקד. 

יג. הרע הוא טוב בעצמותו, ורק תחושתנו הסובייקטיבית תופסת ומרגישה אותו כרע מעומק המושג וקוצר ראייתינו כמשיגים ('הנהגת הייחוד' של הרמח"ל למשל, וכן 'מיתוק הדינים בשרשם' של עולם החסידות).

יד. (דומה לקודם אך לא זהה) יש ביכולת בן אנוש לשוות לכל מציאות (כולל של סבל) איזו משמעות שהוא רוצה. עצם המושג 'רע' הוא בחירה שלנו. רע הוא בתודעה. 

בשורה התחתונה, אנחנו רואים הרבה ניסיונות לתת מענה על שאלה אחת קטנה-גדולה. וזה רק מקצת, וזה רק יהדות. בד"כ אומרים שכשיש יותר מדיי תשובות לשאלה אחת, כנראה שהשאלה באמת חזקה, גם אחריהן. הסיבה, כנראה, לכך שהשאלה לעיתים נראית יותר מוצקה מהתשובה היא משום שהשאלה הספציפית הזאת היא אמנם שאלה תיאולגית-פילוסופית, אך בהחלט לא רק. היא בעיקר רגשית. היא מגיעה מהמקום החוויתי והרגשי שבאדם, ואותו, מאוד קשה לפצות במלל.

אם את שואלת אותי, האינטואציה שלי אומרת שכלל התשובות שניתנו וינתנו לשאלה האוניברסלית הזאת סובבים סביב נקודה אחת עלומה, נוגעים בה ולא נוגעים, שקשורה איכשהו למהות החיים ומהות היש, כל אחת תורמת עוד חלק לפאזל שעדיין לא הושלם, וכרגע את סודה יודע רק אחד. יש פה איזה עוקץ עלום שכשהוא יתגלה כולנו נכה באצבע צרידה, ונאמר: וואלה. 

*) ישנה השלכה ישירה לשתי התפיסות האלו ברמה המעשית שלעיתים משמשת ככלי ניגוח של הלא-מאמינים כלפי המאמינים. תופעת הסבל היא כלל אנושית וחוצה אמונות ודיעות, אך טוענים הכופרים, שמכיוון שהמאמין מוצא או ממציא משמעות כלשהי לסבל, אין ספק שלא יהיה לו את אותו להט של הבלתי-מאמין למגר את הסבל הזה מן העולם ע"י פעולות מעשיות. לכן לדידם, רק למדע שלא מניח התערבות גורם חיצוני, יש סיכוי באמת לקדם את העולם ולהקטין את מעגלי הסבל. אין ספק שהם צודקים. כמו כן אין ספק שאותו גורם חיצוני גרם שיהיו אנשים שיחשבו שהוא מיותר על מנת שיפעלו לצמצום הסבל האנושי.

ואלו הערותיי:

א. אני חושבת שטעית וחשבת אותי לפותחת השרשור. ובכן, אני לא. רק תפסתי טרמפ

ב. את הרוב המוחלט ל הטיעונים קשה לי נורא לקבל. הייתי יכולה לטעון כנגד כל טיעון בפני עצמו אבל זה סיפור ארוך וגם חסר טעם. רק על יג אגיב כי הוא הכי הפריע לי - רע הוא לא תחושה סובייקטיבית. רע הוא כאב (לפחות איך שאני תופסת אותו). הוא סובייקטיבי כפי שראייה היא סובייקטיבית - הקולטנים שלנו (שנשתלו ע"י אלוקים!) תופסים מראה כמראה וכאב ככאב. אז במחשבה שניה, הוא סובייקטיבי, אבל היות והוא משותף לכלל האנושות וטכנית אין באפשרותה לשנות אותו או לשלוט בו קשה להאשים אותנו שאנחנו חשים אותו. מבחינתנו הוא קיים.

ג. מבינה את הטענה שזאת שאלה מאוד טעונה רגשית, אבל אני בכל זאת חושבת שאם היינו מוצאים לה תשובה טובה והגיונית לא היינו מתכחשים לה. כך שלא עצם זה שהשאלה טעונה רגשית מקשה על מציאת תשובה.

ד. כתבת ממש, אבל ממש טוב. סחטיין.

א. אמת.

ב. מסכים, וכבר רמזתי שאין בכח אף תשובה להעלים את השאלה.

ג. לא מסכים. ישנן בכל זאת זאת תשובות שנותנות תבנית מסויימת שעשויה לתת מרגוע לקושי השכלי, ללמה, אך עובדה היא שהכאב עדיין קיים.

ד. תודה .

אני עוד לא מצאתי אף תשובה שהניחה את דעתי (רציונלית!). 

יכול להיות שזה בגלל שלא חיפשתי מספיק טוב. אבל אולי בגלל שהיא לא קיימת.

רע = כאב.

כל מה שגורם לנו לתחושה הזאת - פצע בברך, מוות של אהוב, רעב, סרטן, זיקנה, נכנס תחת ההגדרה.

אם אתה רוצה אפשר להגדיר את השאלה מחדש - למה קיים כאב בעולם.

גם בסדר.

מהו רע בעיניך?

לכן הצעתי להגדיר את השאלה מחדש

על שאר הדברים שאמרת אני צריכה לחשוב. תודה. (כנראה לא עכשיו כי המוח שלי בדרך להפוך לחביתה.)

מי אמר לנו שכל דבר שמסתדר לנו הוא טוב לנו, ולהיפך? 
אחיינית שלי רצתה לגעת במגהץ לפני שבת, אבא שלה העיף לה את היד והיא התחילה לבכות ... 
מה נגיד על זה? 

כמה אנו בוכים על פעמים שהקב"ה "העיף " אותנו מלהגיע למקום שלא היה טוב להגיע אליו? 
בתכ'לס, אנו לא יודעים. 
וזה לא המקום שלנו לפתוח יומן לקב"ה . זה בלבול . 
ואגב המקום הזה שאדם מתחיל לחלק ציונים לתפקוד של הקב"ה בעולם הוא מקום לא בריא לנפש. 
שווה לשקול להחליף אותו ל מה אני עושה עם הכוחות שקיבלתי ועם הדברים שבאים עלי? 
איפה אני יכול לשרת יותר טוב. 

להבין מה מוטל עלי. 
איך אני חי באמונה ? מבין את מידותיו של השם ואיך הוא מנהיג את עולמו? 

אנו לפעמים מסבכים את העניינים יותר מידי. 
אנו מנסים להיסתכל מעבר לפרגוד, לראות את המפעיל בחוטים .... 
אי אפשר . 
ולא יוצא כלום לשוב לנסות ... 
בהצלחה רבה רבה ! 
ברכת השם עליכם!! 

1. ברוב המקרים- בגלל דברים שאנו גורמים לעצמנו

2. בחלק מהמקרים- תוצאה של מה שאנו עושים אחד לשני

3. בחלק קטן מהמקרים- דברים קבועים בעולם(רעידות אדמה וכו) 

האימרה הזו אני חייב לציין מאוד עצובה ..

נאמרה ע"י חז"ל ..

ודווקא בגלל זה , זה הכי עצוב .

הרי לפי היהדות כל מטרת הבריאה היא שהבורא רצה להיטיב ..

ולכן אחרי שבאנו לעולם אנחנו צריכים לשמוח , ובאים חז"ל וקובעים

לא , עדיף שבכלל לא היינו באים לכאן

ולבסוף הסכימו זה לדברי זה ,

כלומר הם הסכימו שזו המציאות בפועל ,

זה לא שזה אימרה בלי מחלוקת שקדמה לה

לא כתוב "לא טוב" כתוב "לא נח"

וכידוע לא כל מה שלא נח הוא בהכרח לא טוב..

האדם היה מעדיף לא להכנס לתוך העולם הזה עם כל הקשיים שלו, אבל בסופו של דבר זה לטובתו-

השכר בעולם הבא.

אבל כשמדובר בחז"ל ידוע שזו מטבע הלשון שלהם ..

מצד שני , כל מילה מדודה ..

פשוט מקווה שיש לזה הסבר אחר שמניח את הדעת ..

כי בתכלס העולם הזה גם ככה קשה , וכשהמקור שאתה הכי הכי מתנחם בו

וזה התורה , אומרת לך תשמע , תכלס אתה צודק..זה קשה :/

אבל יש לי עכשיו הסבר יותר טוב!

תוס' מקשה שם שבמקום אחר (ע"ז ה.) כתוב: "בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם" והתירוץ השני של תוס' הוא- "הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו"

ז"א שמי שמגיע לעולם ובוחר בטוב- נח לו שנברא!

אתה בעצם אומר שיוצא מהתוס' הזה שאם יש צדיק בארץ , אז אשריו זה בחינת "נח לו שנברא" ?

איך זה מובן מזה?..

אגב , על מה דובר שם מלכתחילה? (על מה נאמר שם 'אלמלא הן לא חטאו' )

תוס' בעצמו רואה את הגמ' בתור סתירה, ומתרץ: "הכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו"

ז"א הכא- הגמ' בעירובין שאומרת "לא נח"- מדברת על סתם בני אדם= הגמ' לא מדברת על צדיק.

ושם מדובר על חטא העגל, שאם הם לא היו חוטאים הם לא היו חוזרים לנשותיהם, ואז הגמ' מקשה כמה קושיות אבל לא על העיקרון שזה זכות להיוולד.

אז זה בעצם יותר מחידוש..

זה ממש תשובה ניצחת , אשרייך 

זה מנחם .. (אב )

ו..סתם בדרך אגב ..למה הם בעצם לא היו חוזרים לנשותיהם?

ובזכותך הגעתי אליו עכשיו

והם לא היו חוזרים כי הם היו כמלאכים (ואז יש כמה קושיות, אבל נצלשנו מספיק.. מוזמן לפתוח שם)

"נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו, ואמריה ליה(ויש אומרים)- ימשמש במעשיו" (עירובין יג,ב)

"וכן  אמרו זכרונם לברכה: על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד, כי הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא אדרבה מואסת בה" (מסילת ישרים, חובת האדם בעולמו)

מי אמר שתכלית העולם הזה זה להינות?  

זה תכלית העולם הבא!

ומגיעים לזה ע"י לימוד תורה, קיום מצוות ועמידה בניסיון בעולם הזה....

אני רואה את זה באופן כללי

כלומר כל הנשמה כל המהות נבראה , ועדיף שלא היתה נבראת ..

אם חז"ל היו אומרים נוצר , אז הייתי מכוון את זה על העולם הזה הגשמי

אבל בכל אופן, אני אביא את מה שר' נחמן כותב בליקוטי מוהר"ן תורה ו'

קדֶם הַתְּשׁוּבָה
עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה
כְּאִילוּ עַדֲיִין לא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם
כִּי "טוֹב לוֹ שֶׁלּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא"
וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה
אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה
הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם

אני גם בעד גישה של אמונה פשוטה בלי חקירות ושאלות.

כתבתי בקצרה, וארחיב בקצרה:

הקב"ה הוא שלם (וזהו בסיס הקושיא-שאלה). באופן פרדוקסאלי לכאורה השלמות היא עצמה חיסרון, שהרי אין בה חיסרון. הרב קוק באוה"ק (ח"ב תקלב) מגדיר את החיסרון כחיסרון לא רק מהבחינה הפילוסופית הנ"ל, אלא משום שבחסר-חיסרון אין היתרון והתענוג של ההעלאה והליכה מחיל אל חיל, של השתכללות. לכן, הוא ברא את העולם, שהוא חלק ממנו (ויש הרבה מה להעמיק במושג "חלק"), על מנת שהוא הגבולי ישאף ויתעלה תמיד אל הבלתי גבולי. זה ממש בקצרה.

ויש הרבה מה להרחיב בזה עפ"ש המהר"ם גבאי בספר עבוה"ק ח"א (פרק ח) בתכונת הבבע"ג שכולל בהכרח את הגבול, ומדברי הרב קוק בשמונה קבצים (חלק ח סי' פד).

לגבי שאלתך השנייה - כנראה שלא. כל ההצעות האלו נובעות מקושיות שמתבססות על הלוגיקה האנושית, וכך גם התשובות. אך בכל זאת יש משמעות לחקירה והעמקה שכלית עד היכן שידינו מגעת שהרי גם שכלינו המוגבל נברא ע"י הבלתי מוגבל על מנת שנשתמש בו ונמצה אותו.

כשאבא נותן סטירה זה כואב, אבל בשביל לתת סטירה חייבים להיות קרובים...

יש ייסורים וכאבים שבאים כדי לעורר את האדם. אז זה מתחיל מכוויה מתנור ולאט לאט נהיה יותר אגרסיבי (על שונאי ישראל) בכדי לעורר אותנו.

כן. יש רע בעולם. בראיה שטחית כמובן. אבל הוא רע ממשי, מוחשי - אמיתי.

בראיה של עבודת ה', קצת עמוקה יותר- יש רע שבו יש טוב, כי הרי אין רע בלא טוב- ז"א, אין רע יכול להתקיים ללא ניצוץ המחיה אותו. ובשביל להגיע לטוב שבתוך הרע- צריך לעשות עבודה אמיתית. להיכנע לבורא- להבין שזה ממנו- וכך להעלות את הניצוץ- נקודת הטוב. וברגע שעושים זאת מדויק ואמיתי- באותו רגע מרגישים הקלה ברע שעטף אותנו- ורואים ישועות. 

אלוקים הוא טוב גמור ומלא רחמים השם- אך אלו אנחנו שמבינים רק כשקשה לנו. רק ככה אנחנו הכי מקשיבים כשאבא קורא לנו.

רע: כאב, חוסר, מכות, מעברים קשים של החיים, מחלות, בעיקרון כל מה שגורם סבל, ייאוש, עצבות לאדם/לעולם.

נפלתי, קיבלתי מכה- זה רע. כי כואב לי. בראיה שטחית- אין פה שום דבר טוב. 

לא עלינו, מישהו חלה- זה רע.

חבר/ אדם מהרחוב מעליב אותי, פוגע בי- זה רע.

נשרף למן שהוא הבית- זה רע

גנבו לי תארנק- זה רע.

טוב: בריאות, פרנסה, ריווח, אושר, שמחה, נחת, סיפוק, לימוד תורה.

ילד שמתנהג יפה ועושה נחת להורים- זה טוב.

עבודה טובה עם בוס שמכבד זה טוב.

פרנסה בשפע- זה טוב.

בריאות לי לכל משפחתי- זה טוב.

התקדמות בעבודת ה'- זה טוב.

שמחה אמיתית- זה טוב.

וכן על זו הדרך..

בראיה עמוקה יותר- זה כבר נהיה יותר מעניין לדעתי..

אחלה שאלות

לאן רע יוביל ולאן טוב יוביל אלו כבר שאלות בפני עצמן. אך הן לא מגדירות מהו רע. או מהו טוב.

לפי תפיסתי לפחות.

כשאנו מגדירים רע. אנו חייבים להגדירו ביחס לעולם שלנו, עולם המעשה וביחס אלינו כמובן. איך הוא בא לידי ביטוי באדם; איך אנחנו מרגישים, חווים, מגדירים רע. ולכן, ההגדרה הייתה חייבת להישען על הדוגמאות הללו.

מכאן שרע, הוא הרגשה טבעית המוגבלת בעולם המעשה, רע הוא מוגבל. 

אם נסתכל מלמעלה, ממבט רוחני נטו, הרע הוא בסופו של דבר לא בדיוק רע. אלא טוב. והטוב הוא אינסופי.

אך, מכיוון שאנו מוגבלים בעולם מוגבל- הרע שלנו הוא אכן רע. הכאב הוא רע. החוסר הוא רע. ההגדרה חייבת להיות מוגבלת בגבול מסוים. אם אמשיך את ההגדרה מעבר לגבולותיה לא אגדיר מהו רע באמת אלא, אתעלה מעבר להגדרות מעשיות ואראה את הטוב שדבר.

וזה מעולה כן?

אבל ככה לא נוכל להגדיר מהו רע נטו.

אני בהחלט מסכימה שרע, כשמסתכלים לעומק, יש בתוכו טוב. כי, כמו כתבתי, אין רע ללא טוב. אין לו בפשט, יכולת קיום בלי נקודם טוב להאחז בה (ניצוץ אלוקי- אלוקים הוא רק טוב -- וכו )

והטוב שברע, ניתן להשתמש בו בשביל לנטרל את הרע, ויש יגידו זוהי מטרת עבודת ה' בעולם. להעלות את הניצוצות ולהביא לתיקון הרע בעולם.

ואיך לעשות זאת זה כבר עוד נושא מעניין...

ותביני שככל שהצרה יותר גדולה- כך יש בה פוטנציאל לדחוף את האדם יותרחזק קדימה.

מה שמליון פוצ'י מוצ'י לא עושים- מכה קטנה יכולה לעשות.

לא נעים, אבל ככה אנחנו בנויים.

כשקשה לנו- מתפללים בשיא הכוונה לישועה.

כשצריכים להתמודד עם משהו- אז מגלים את כוחות הנפש שטמונים בנו.

כשמגיעים לקצה היכולת- אז מגלים שיש לי עוד יכולת...

ככה זה בעולם.

זה "בילט אין" בנפש שלנו ובעולם הזה.

אז לא צריך להתלונן על הקב"ה אלא צריך לראות איזו עבודה אנחנו יכולים לעשות מכל צרה שנופלת עלינו. 

וחוצמזה- אם הכל היה טוב לא היתה לך בחירה.

תכלית האדם בעולם הזה- בחירה בטוב.

וכשיש טוב בלבד- אין בחירה.

כשיש רע וטוב במידה שווה פחות או יותר- יש בחירה.

כל פספוס אוטובוס, כל ילד חולה, כל דבר כזה לא קל- מעמיד אותנו בפני בחירה. האם להתייאש, להאשים, להיות מדוכאים או להתמודד- לראות את ה' גם בזה ולצאת מחוזקים יותר וגדולים יותר. 

זה כל הענין של פורים.

שבעומק הדברים- ה' הוא שורש הכל ולכן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

ילד שנולן עם מחלה = מקרה!!!!!!! ובעיקר בעיות גנטיות שנוצרו מההורים, (הרופאים והביולוגים שביננו שלמדו גנטיקה יסבירו את זה יותר טוב) כמו שמכונת כביסה באיזה שלב מזייפת, מתוך 10,000 איש גוף האדם מזייף ונולד עם מום. אין קשר לאלוהים. 

למה בן אדם ברחוב מפספס את האוטובוס = כי הוא הגיע מוקדם יותר... בגלל כל מיני נסיבות. או כי האדם ברחוב איחר.

למה העולם לא מתנהל הטוב צרוף? אם אתה מתכוון במילה עולם - לאנושות. ובמילה טוב - למוסריות, 

למה האנושות לא מוסרית == כי אנשים עם בחירה חופשית והם לא מושלמים. אבל אין קשר לאלוהים.

אם התכוונת לשאלה אחרת, אין לי מושג מה אתה שואל.

רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק יב  מסביר על הכשל הפסיכולוגי בהשלכת המצוקה הפרטית על המציאות כולה מתוך תפיסה אגוצנטרית.

עתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות; עד כדי כך שברבים מנאומי כל האומות ובשיריהם הם כוללים נושׂא זה ואומרים שהמפליא הוא שיימצא טוב בזמן, ואילו רעות הזמן רבות ותמידיות. אין זאת טעות של ההמון בלבד, אלא גם של מי שטוען שלמד משהו.....

סיבתה של טעות זאת כולה היא שבור זה והדומים לו מבין ההמון מתבוננים במציאות רק מנקודת-ראותו של פרט אחד מבני-האדם ולא יותר. כל בור מדמה שהמציאות כולה היא למענו כפרט. כביכול אין מציאות אלא הוא לבדו. וכאשר קורה לו דבר מנוגד לרצונו הוא מחליט בפסקנות שהמציאות כולה רע. לו התבונן האדם במציאות, ותפשׂ אותה, וידע שחלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתחוורת לו האמת, כי זאת ההזיה, כמו שהסביר ואמר: אדם להבל דמה [ימיו כצל עובר] (תהלים קמ"ד, 4), אנוש רִמה ובן-אדם תולעה (איוב כ"ה, 6), אף שכְני בתי-חֹמר [אשר בעפר יסודם, ידכאום לפני-עש] (שם, ד', 19), הן גויִם כמר מדלי [וכשחק מאזנים נחשבו] (ישעיה מ', 15), וכל המופיע בלשונות ספרי הנביאים בנושׂא זה, הנכבד ורב-התועלת להבנת האדם את ערכו, ושלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בשביל עצמו בלבד. אלא המציאות היא, לדעתנו, בשביל חֵפץ בוראה, שֶכֵּן מין האדם הוא הדבר קל-הערך ביותר שבה בהשוואה למציאות העליונה, כלומר לגלגלים ולכוכבים. בהשוואה למלאכים אין יחס אמיתי בינו ובינם. האדם הוא רק המתהווה הנכבד ביותר, וזאת בעולמנו השפל. כלומר, הוא נכבד ביותר בין מה שמורכב מן היסודות. עם זאת מציאותו היא גם טוב גדול בשבילו וחסד מהאל בדברים שבהם הוא ייחד אותו והשלים אותו. רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים. בשל הליקויים שלנו אנו צועקים ומשוועים לעזרה, ובגלל רעות שאנו עושׂים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לאל. הוא נעלה מזאת, כמו שהבהיר בספרו ואמר: שִחת לו לא בניו מומם [דור עִקש ופתלתֹל] (דברים ל"ב, 5). שלמה ביאר זאת ואמר: אִוֶּלֶת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו (משלי י"ט, 3). 

רמב"ם שם מסביר שהלקויים הגנטיים הללו הם תוצאה של הגוף והחומר המתכלה שמזייף. הכליון והרעות שבאים מהטבע זה חלק מהגדרת הגוף. אין דבר כזה להמצא בתוך גוף ללא מצוקות הגוף.

המין הראשון של הרע הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכליון, כלומר, מבחינת שהוא בעל חומר. כי בגלל זה פוגעים בכמה בני-אדם מומים ושיתוקים בשורש טבע-הבריאה, או צצים בשל שינויים ביסודות, כגון קלקול האוויר או חזיזים ושקיעת-הקרקע. כבר הבהרנו שהחוכמה האלוהית חייבה שלא תהיה התהוות אלא על-ידי כליון, ולולא כליון זה של הפרטים לא היתה התהוות המין מתמידה. 
התבררו אפוא החסד והטובה הצרופים ושִפעת הטוב. מי שרוצה להיות בעל בשׂר ועצמות ושלא יהיה מושפע ולא יחול בו מה שחל בחומר, רוצה לצרף שני הפכים מבלי שהוא מרגיש בכך. כי הוא רוצה להיות מושפע ולא מושפע, מפני שאילו לא היה מקבל השפעה, לא היה מתהווה. הוא היה נמצא כפרט אחד ולא כפרטים של מין. אכן יש להגיד מה שאמר גאלינוס בחלק השלישי של "התועליות". הוא אמר: "אל תשלה עצמך בדברי-שווא שאפשר שייווצר מדם הווסת ומן הזרע של הזכר בעל-חיים שלא ימות או שלא יסבול כאב או שתנועתו תמידית או זוהר כשמש". דברים אלה של גאלינוס הם הערה על חלק ממשפט כולל. המשפט הוא שכּל מה שאפשר שיתהווה מאיזה חומר שהוא, יתהווה באופן השלם ביותר שאפשר שיתהווה מאותו חומר מיני, ובפרטי המין יחול ליקוי בהתאם לליקוי חומרו של אותו פרט. המרב והשלם ביותר שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע הזכרי הוא מין האדם בטבעו הידוע שהוא חי-מדבר בן-תמותה. הכרחי שבמין זה יימצא רע. עם זאת אתה מוצא שהרעות ממין זה החלות בבני-האדם מועטות מאוד מאוד ואינן קורות אלא לעתים נדירות. כי אתה מוצא ערים בנות אלפי שנה שלא טבעו ולא נשׂרפו. כן נולדים אלפי בני-אדם בבריאות מרבית, ובעל-מום נולד כחריג בלבד. ואף אם יכחיש מישהו את מה שגלוי לעין ולא יאמר "חריג", הרי זה מועט מאוד, לא אחד ממאה ולא אחד מאלף הנולדים בריאים. 

את יכולה לומר שה' מנהיג טבע בעולם שיש בו גם רע.

ושאלו פה- למה ה' ברא טבע כזה.

ה' יכל לברוא "מכונת כביסה" שלא עושה בעיות גם אחד למיליון שנה.

ישנן חוקי טבע שאין לאף אחד סיבה והסבר למה הם קיימים, זה נתון!.

על פי חוקי הטבע, ועל פי חוקי הגנטיקה צריך להיות לאדם מסויים מום אז זה טבע, שבמקרה בגלל נתונים מסויימים ולא מאלוהים ספציפית = הוא נולד עם מום {ברור שהחוק מאלוהים. אבל ספציפית לאדם הזה לא}

אני לא מאמין שאלוהים עשה את זה. אם תוכיח לי מה טוב...

ב. אחד מעיקרי האמונה (הראשון למעשה) הוא-

"אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים."

ויש פסוק מפורש- "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה."

כתוב שם: "להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות"

ואתה צודק שה' לא בורא רע, אלא טוב לא מושלם שבשפה שלנו הוא נקרה רע (כמו שהרב קוק מפרש בעין איה).

אבל החיסרון הזה הוא לא "במקרה", הכל מכוון מלמעלה.

ה' בהחלט יכל לברוא טוב מושלם.

וזה בדיוק מה שהפסוק בא לומר לך- שלא תחשוב שהרע לא מגיע מהקב"ה.

לאמיתו של דבר שורש הוויכוח ביניכם נוגע למחלוקת הרמב"ם עם כת הכלאם, כפי שמופיע בספר מו"נ (ח"ג פי"ז).

כת הכלאם סברו שכל פעולה קטנה שנעשית בעולם מושגחת ומונהגת ישירות מרצונו של הקב"ה, ואין כל תזוזה בעולם שמתרחשת ללא רצונו הספיציפי של הקב"ה בה.

לעומת זאת הרמב"ם (מטעמים שונים) דחה בתוקף טענה זו וסבר שרצון ה' מתייחס רק לעצם חוקי הטבע שכבר נקבעו והונחו בששת ימי בראשית, רצונו היה חד פעמי, ומשם ואילך הכל מתנהל ע"פ אותם חוקים ללא השגחה פרטית ורצון פרטי על כל מאורע ומאורע.

מה שמבלבל הוא שהיום התפיסה הרווחת  בקרב עמך בית ישראל היא דווקא דעת הכלאם שהוצאה מחוץ למחנה ע"י הרמב"ם, הרבה מאוד בהשפעת החסידות שפיתחה בצורה מאוד נרחבת את הרעיונות שלה, גם מבלי לקרוא לה בשמה.

לכן לקורא המצוי דבריך נראים ככפירה, ולך בתור רמבמיסט (או מתיימר להיות כזה) דברי הקורא המצוי נראים רדידות מחשבתית.

אמנם לגוף העניין שנידון בשרשור זה, אני חושב שאין כל נפק"מ בין השיטות, ודעת הרמב"ם לא יכולה במקרה זה לרפא את הקושי התיאולוגי:

שהרי, לו יהי לפי שיטתך-שיטתו שנקבעה חוקיות מסוימת, שמעצם קוימה מקפלת בתוכה גם את הפגמים הגנטיים וכיוצא בהם, אנו נשאל: האם הבורא, עוד שם מקדם, בראשית ימי הבריאה כשחקק את אותם חוקים, ידע את השלכות חוקי הטבע האלו ו'חריגותיהם' על סבל האדם? אם לא - יש כאן חיסרון בידיעה. אם כן - הדרא קושיא לדוכתה.

אתה אומר.. 

" האם הבורא, עוד שם מקדם, בראשית ימי הבריאה כשחקק את אותם חוקים, ידע את השלכות חוקי הטבע האלו ו'חריגותיהם' על סבל האדם? אם לא - יש כאן חיסרון בידיעה. אם כן - הדרא קושיא לדוכתה."

אני לא מדבר על ידיעת ה' כי אין לא מושג מה זה.. אני יכול לדבר על הטבע שהוא ברא.

אלוהים ברא את חוקי הטבע ואת החומר ואת החיים, מחלות ברובן נובעות מבעיות אוקולוגיות, או מבעיות תזונה, וככך חוקי הטבע בנויים, אדם חשוף לחוקי הטבע, חלק מהחוקים של הטבע זה כליון הגוף, בעיה גנטית לא נבראה בששת ימי בראשית אלא התגלגלה בגלל כל מיני השפעות כלשהם.

אלוהים לא ברא את המחלות.

 {באמתתת???? איזה כופר..... }

הוא ברא את הטבע החומרי ואת חוקי הטבע...

בחוקי הטבע יש אופציה פוטנציאלית בגלל נסיבות וקשרים כלשהם בטבע, ולא מתחייבת מראש או נגזרת מאלוהים - שיהיה מחלות והפסד לגוף בתנאים מסויימים. 

זה שזה לא מאלוהים... הבנו.. נכון? יפה.

עכשיו השאלה שלך היא במישור אחר לגמרי, אתה שואל למה הוא לא ברא טבע שתמיד מושלם ללא חריגות, וללא חשיפה לאיומים אוקולוגים, תזונתיים, וגנטיים? למה יש פוטנציאל כזה בטבע? 

התשובה היא -- ככה. השאלה לא מתחילה כי אי אפשר לדון בה. זה שאלה שהסימן שאלה הוא כל כך גדול שהוא מעצור בפני כל תשובה או מחשבה אפשרית

באותה מידה אתה יכול לשאול למה הוא ברא את הטבע בכלל. 

שגם לזה אין תשובה.

ה' גם לא קובע אם יהיו מלחמות ומה יהיה בהם?

אני מאמין מושבע של הבחירה החופשית

ואיך אתה מסביר את מה שכתוב ב"והיה אם שמוע"?

או בכלל בכל התנך- שה' אומר שאם נקיים מצוות יהיה לנו טוב

ואם לא נגלה מארצנו וכו'

ולמה דווקא לאדם הזה קרה שהוא האחוז ש"זכה" במום?

"גם את העלם נתן בליבם"- אמר קהלת, וכתב העלם בלי ואו.

העלם- אותיות העלם. ה' טבע בעולם את עצמו ויחד עם זה טבע בעולם את ההעלמה, ההסתרה שלו.

כמעט כל דבר בעולם ניתן להסביר באופן טבעי. זה בדיוק ההעלם- זו הבחירה שיש לנו, האם להישאר בגדר "ככה זה הטבע" או לקשר הכל לה' ולהסתכל מתוך אמונה ולראות שה' מנהל פה את כל הענינים עד הפרט הקטן.

ולהגיד שהצרות הן לא מה' זה בעיה.

א. כי גם אם יש חוקי טבע אז הרי ה' הוא זה שחוקק אותם, ויצר את המציאות שיש צרות.

ב. אם אדם מנתק חלק מחייו מה' אז יש כאן בעיה אמונית. טוב לי- זה מה'. רע לי- זה לא מה'. מחילה, אבל זה פתח לעבודה זרה של "שתי רשויות".

ג. אם את החלקים הקשים של החיים אנחנו לא מייחסים לה' אז בפועל- אנחנו מפספסים הזדמנות ענקית להתבוננות עצמית ולפריצה קדימה.

קצת מוזר כשמדברים על כל יכול וכל יודע.

אם אין לך זמן תקשיב רק ל9 דקות האחרונות

דקה 1:09:00

https://harova.org/hebrew/shiurim/view.asp?id=354

מעובד:

מדוע אברהם ושרה היו עקרים? 

התאווה לתפלתם.

אני לא מתפלל כדי שאקבל שידוך , כסף וכו'

אלא אני לא נשוי ועני כדי שאבקש את ד'. 

הצרה היא אמצעי להבאה של האדם למצב של תפילה.

הקב"ה עושה לי דברים כדי שאבקש את פניו. 

המטרה היא להביא אותנו אליו. 

מלמד אותנו דוד אני שמעתי את קול ד' בקשו פניי

הצרה היא אמצעי לתפלה. לא הפוך. 

מלשינים עליי, רוצים להרוג אותי, הבן שלי מורד בי - המטרה של זה: בקשו פניי

הנקודה היא קרבת ד'. 

קרבת ד' בחיי הפרטיים ובחיים הציבוריים

המדרגה הראשונה: אני מבקש אותך אתה מנהיג את הצרות.

מדרגה ב: אזבחה באהלו זבחי תרועה.אני רוצה לפעול לישועה שלך. 

מדרגה ג': אולי נצליח להגיע להבנה שהמטרה של הצרות היא לא סתם לצאת מהצרות

אלא הן אמצעי לעורר אותנו לקרבת ד'. 

רק כדי לקבל פרופציות על מה זה צרות

הם נלחמו טנק אחד מול 12 טנקים סורים בגולן.  תגגל קרב נפח

אז כנראה זה לא עוד דרשה יפה ושכוייח. זה נבחן תחת אש.

ערכתי. הנה זה:

א. ישנן צרות שניחתות על האדם שהן כבר קובעות עובדה מהירה בשטח ללא מרחב פעולה אפשרי של תפילה.

ב. אני מאמין שלו היית בורא מלא כל טוב, היית משתמש בדרכים פחות מצערות לקרב מישהו אליך.

שזה גדול עליי לנסות לענות.

א. צריך לשאול רב. מה שהובא בשיעור זה בטח רק זווית אחת.

    לדעתי ניתן למצוא תשובה בשעורים של הרב על י"ג מידות של רחמים לגבי חוטאים. 

    ומעבר לכך גם יש מציאות של ייסורים בלי עוון לגבי צדיקים. 

ב. אני מאמין שמשתמשים במקל כמוצא אחרון. פשוט בד"כ בטוב פחות משכנע אותנו. אבל זה שאלות 

   למישהו יותר רציני ממני. אני מאמין שת"ח שוכני הפורום יוכלו להפנות אותך למקורות.

‫בנין העם‬‎ - Google Drive

לשונית שעורים כללים

יג מידות של רחמים

‫י"ג מידות‬‎ - Google Drive

אנסה למצוא שמה משהו בהזדמנות

וגם כי אנחנו לא טהורים מספיק ולא צדיקים....

אי אפשר להפריד בין צרות לבין הקב"ה. כתבתי את זה בתגובה למעלה. 

צריך, בגדול, לזכור שה' לא עובד אצלנו ושחלק התמונה שאנחנו רואים הוא מאוד מאוד קטן. 

וגם צרה שנופלת עלי יכולה לדחוף אותי לטוב. 

שכל אחת ראויה להתייחסות בפני עצמה:

ה' לא עובד אצלינו - נכון, אז מה? אין לנו דרישות ממנו, אך האם זה מצדיק השתת סבל לא מוסבר על ברואיו?

התמונה שאנחנו רואים היא קטנה - ראי להלן.

צרה יכולה לדחוף לטוב - עדיין לא מובן מבחינה מוסרית ההווה של הרע, גם אם תכליתו לטובה.

אין לי ספק שישנה תשובה הרבה יותר גדולה, תמונה הרבה יותר גדולה, שחוסר השגתנו בה היא חלק מובנה מהתמונה עצמה.

מה היה לך לעשות בעולם אם הכל היה טוב וחלק ומתנהל על מי מנוחות?
מה שיוצר את העולם שלנו זה מגוון אנשים שלכל אחד תכונות פיזיות ואופי שונה. כל אחד יכול אחרת ומגיב אחרת. לכל אחד יש גורל שונה ואת הצורה היחודית שבה הוא נושא את עולו. 

בלי זה, העולם כולו היה עשוי מקשה אחת. חומר אחד בלבד שאינו משתנה ואינו פועל. 

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍