יכול להיות שאדם באמת רוצה להתחתן,

רק שהוא עוד לא מצא אדם ש*איתו* הוא רוצה להתחתן.

מבחינתי, הרצון להתחתן =רצון להתחתן עם מישהו שאני רוצה בו, שמחה איתו, אוהבת אותו

זה סוג של הכל או לא כלום.

להתחתן עם האדם הלא נכון לא באמת מממש את הרצון לנישואין.

(תגובתי יוצאת מנקודת הנחה שאת מסכימה עם הטענה שמי שעדיין לא התחתן כנראה לא באמת רוצה. אם טעיתי, את מוזמנת להתעלם מהתגובה)

אני מקוה שאצליח להעביר את עצמי למילים, כי אני קצת המומה מההסתכלות הזאת..

אבל אם מבחינתך אני יכולה להתחתן עם כל גבר יהודי

(ציטוט שלך: אני מתייחסת למובן הטכני:" שלום. אתה גבר. שנינו יהודים, מה טוב")

אז כנראה שאני באמת לא רוצה להתחתן, או לא מספיק רוצה.

ומה שתיארתי לא סוביקטיבי בכלל-

כל אדם אמור לרצות להתחתן עם מי שהוא עומד לעשות זאת.

סוביקיטבי זה *למה* אני רוצה אותו, *מה* גורם לי לרצות אותו.

אחת תרצה חכם,

אחרת תרצה מצחיק,

או ירא שמיים,

או תלמיד חכם,

או מדקדק הלכה,

או בעל חסד,

או עשיר,

או חתיך,

או כייפן,

או ג'נטלמן,

או פמיניסט,

או שוביניסט

או גם וגם וגם...

אבל עדיין- צריך לרצות את האדם.

צר לי,

אין לי שום רצון להתחתן עם אדם כלשהו אקראי, רק כדי לסמן V על משימת הנישואין.

וכבר כתבתי לך בהודעה הקודמת שלי, כשאני אומרת שאני רוצה להתחתן, כוונתי שאני רוצה להתחתן ב*איך* מסוים, שימלא לי צרכים מסוימים.

כלומר, כל הרצון שלי ל*מה* (שזה הרצון להתחתן), הוא בשביל ה*איך* (נישואין טובים). ואם אין את ה*איך*, אז גם אין ערך ל*מה*.

את יכולה להחליט עלי עכשיו שאני לא רוצה להתחתן..

למרות שאני עדיין חושבת שהסתכלות כמו שלי עשויה להוביל לנישואין טובים יותר, מאשר 'נישואין בכל מחיר'

אבל עד כמה שידוע לי, הערך הדתי של נישואין, הוא שיחיו ביחד בשלום, באהבה, בכבוד

(אני לא מדבר על הוליווד, אוקי?.. וגם ההודעות הקודמות שלי לא דברו על הוליווד. אהבה היא משהו הרבה יותר עמוק)

את רוצה קצת מקורות? בבקשה:

*רק תסתכלי בשבע ברכות:

שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחָךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם; בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה מְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה; חָתָן וְכַלָּה; גִּילָה רִנָּה; דִּיצָה וְחֶדְוָה; אַהֲבָה וְאַחֲוָה. שָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלַיִם; קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה; קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם; בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.

אני רואה פה שיח על אהבה,

אני רואה חתנים ששמחים בחופתם.

חתן ששמח עם הכלה.

*מכירה את הפסוק "ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה"?

חתן שמח בכלה שלו, רוצה אותה.

*שיר השירים-

שיר האהבה העתיק כל כך.

שלמה המלך כתב אותו בלי לראות אף סרט רומנטי, מבטיחה לך.

נכון שהוא מדבר בכלל על אהבת הקב"ה לעמ"י, אבל הוא בחר במשל. ואם הוא בחר בו- כנראה שהמשל אמיתי.

אני לא חושבת שאלוקים רוצה נישואין טכניים.

אני חושבת שאלוקים רוצה ששני בני זוג ישמחו זה בזה, ויאהבו זה את זה, ויכבדו זה אז זה, ויחיו יחד בטוב ובשמחה.

לא, לא חושבת שאני יכולה להתחתן עם כל אחד, צר לי.

לא נראה לי שאלוקים רוצה שאתחתן עם בחור שדוחה אותי,

או שאני רק מחכה שהזמן איתו יעבור והפגישה תיגמר, ושיסתום כבר את הפה ויפסיק לדבר כל כך הרבה,

או עם האחד שהיה שתי רמת מתחתי מבחינה דתית,

או עם אחד שהתביישתי, כן, התביישתי להיות לצידו, בגלל חוסר טקט מחריד.

(אני יודעת שהבאתי דוגמאות קצת קיצוניות, אבל זה היה כדי להמחיש עיקרון.. ואגב חוץ מהדוגמה על בחור שדוחה אותי- הכל נכון באופן אישי)

ובטח שאלוקים לא מאשים אותי בכל המקרים שבחורים לא רצו אותי מסיבה כזו או אחרת.

נכון?

אני אגיד לך את האמת,

ו@מבקש אמונה גם לך (התיוג לא עובד לי..)

מצפוני נקי לגמרי.

אני רוצה להתחתן,

אני עושה את ההשתדלות שלי בשביל זה.

מאמינה באמונה שלימה שאני עדיין רווקה כי כך אלוקים החליט.

אז נסכים שאנחנו לא מסכימות..

זה בסדר,

הדגמתי על עצמי למה אני לא מסכימה איתך, פשוט כי זה הכי נוח לי,

לא כי חשבתי דיברת עלי..

בהצלחה גם לך

אני לא נכנסת לחשבונות שמיים בכלל.

בודקת את עצמי שעושה את ההשתדלות הנכונה.

וזהו.

לא מתעמקת בחשבונות שמיים, מי, כמה, למה, איך.

ממש לא.

זה לא סותר את זה שברור לי שאני רווקה כי כך אלוקים החליט.

אולי זה ברור לי כי אני מרגישה שאני עושה השתדלות, ותמיד נותנת צ'אנס.

וברור לי שלא יכולתי לומר זאת לו הייתי יושבת בבית רגל על רגל ומחכה שהאביר ידפוק בדלת.

אבל במצב הנוכחי, אני כן חושבת שיכולה לומר זאת.

ומשום מה, יש לי תחושה שאני לא היחידה שזה נכון לגביה.

כשרוצים מאד משהו מחפשים את כל הסיבות למה כן..

ואנשים משום מה מחפשים למה לא

(האמת שתהיתי אם לכתוב לך בכלל, כי כבר דנו בזה פעם. אבל היה לי קשה לשתוק..)

אם הייתי באמת רוצה, הייתי עושה הרבה יותר כדי להתחתן.   ומן הסתם גם הייתי מצליח  

(מאמין שגם הייתי נשאר נשוי)

אבל יש פחד שגורם למצוא סיבות למה לא... כמובן שזה מתלבש בסיבות "הגיוניות"

יתכן שהקב"ה רואה מישהו שלא באמת רוצה, אז גם העזרה היא בהתאם

הקב"ה החליט שלא הייתי אמור להתחתן אז, ולכן הוא החליט להכניס לך פחד?

יש מצבים שאדם הפסיד משהו בגלל חיסרון כלשהו..  וזה משמים

אבל.. וזה הנקודה שאני רוצה להגיד.    

הקב"ה לא סתם גורם לי להפסיד בגלל אותו חיסרון, אלא כדי לעורר אותי לעבוד עליו ולשנות אותו.

לא שאני אטפח לעצמי על השכם שהכל בסדר.      

צריך להיות עם יד על הדופק, לבדוק אם מצידי אני בסדר או שאני הגורם לחיסרון

ודבר שחשוב לדעת, שר' נחמן כותב שאדם לא מתייעץ עם חכמים ועושה דברים על דעת עצמו,

יתכן שהוא יביא עליו צרות שלא נגזרו עליו.

לכן צריך לבדוק אם הדרישות שלנו נכונות בכלל, או שזה בא מדמיון פורה

אני חושב שהמדד הוא כמה באמת מנסים להתגבר על קשיים,

כמה באמת מחפשים, בלי לעשות הנחות לעצמנו..

אדם שבאמת רוצה, רואים שהוא מנסה למצוא פרצות במחסומים...

מנסה.. טועה.. מנסה שוב.   כמו כל דבר בחיים שמנסים להשיג

לדוגמא, היה לי חבר שבאמת יכלתי להגיד עליו שהוא רצה להתחתן..   (והיום הוא נשוי)

יצא עם מלא בחורות, כל הצעה שיכולה להתאים ברמה מסויימת הוא ניסה,

התארס, וביטל כמה פעמים..   רואים שהבנאדם באמת נחוש להשיג את המטרה.

אבל יש כאלה, מלאים תירוצים כרימון.. ואפילו פוסלים עוד לפני שיצאו על איזה סיבה שלא תהיה

זה סימן שלא באמת רוצים.  

נשמע לי יותר כפזיזות, מאשר כנחישות.

מסכימה איתך שיש כאלה שלא באמת רוצים, ואז הם פחות יתנו צ'אנס

(בחור אחד אמר לי פעם בדייט שהוא בכלל לא רוצה להתחתן , כאילו, הלו, מה אנחנו עושים פה בכלל? באמת לבזבז לשנינו את הזמן?)

אבל לא הייתי יוצאת בהכללה כזו.

*יש* כאלה, לא אומר *כולם* כאלה.

וכשמסתכלים על העולם, ורואים כ"כ הרבה רווקים היום בשונה מפעם,

זה משהו כ"כ לא טבעי שקורה,

ופשוט אין דרך אחרת להסביר את זה מלבד רצון ה'. אין.

אבל שוב את מתעקשת להאשים את הקב"ה

להפך...

אני מכיר הרבה מהכל כך הרבה רווקים.  ואני גם שומע את הדרישות שלהם.

הקב"ה ממש לא אשם בשטויות שהם המציאו לעצמם

ברור שקורה,

אבל אם בנ"א אחד גילה כמה פעמים דברים משמעותיים אחרי האירוסין, זה מעלה סימן שאלה.

אני לא *מאשימה* את הקב"ה.

אני מאמינה בו ובזה שהוא מנהל את העולם.

(מתכוונת לומר שאני לא רואה דבר רע בזה שהוא הגורם לתופעת הרווקות)

גם אני מכירה הרבה רווקות,

אז אולי פה נעוץ ההבדל..

כי אתה מכיר רווקים..

לא כתבתי כמה פעמים זה קרה...  אז שתדעי, זה קרה כולה פעמיים שלוש..

עכשיו את רגועה?      זה יכול לקרות לכל אחד ואין בזה שום סימן שאלה..

אם כבר, יש סימן שאלה על הפחדנים שלא טעו אפילו פעם אחת... 

הוא לפחות ניסה... טעה אמנם, אבל ניסה.. וגם הצליח.

 איך אומרים "מי שמפחד להפסיד לעולם לא ינצח"  

ואין שום קשר לרווקות או רווקים.

אגב, למה הגבת לי? אולי הקב"ה לא רוצה שאני אסכים איתך? 

לא אמרתי שזה בהכרח בעייתי, אבל סימן שאלה - כן.

אם יציעו לי בחור שביטל שידוך פעם אחת- סבבה.

אבל שביטל שידוך 3 פעמים? הרבה יותר ירתיע אותי. כאילו מה, זה תחביב שלו? נכון שזה יכול לקרות לכל אחד, אבל אני הרבה יותר אבדוק.

אגב, אתה לגמרי צודק שזה יכול לקרות לכל אחד. אתה יודע למה? כי ככה אלוקים החליט שיהיה. אבל אני בנאדם, וזה יפחיד אותי.

ואם היית מסתכל על זה באותה דרך שאתה נהנה להאשים את עצמך ברווקות שלך- היית יכול להגיד שהוא בטח אשם. או שהוא אשם כי הוא התארס בלי לחשוב, או שביטל בפזיזות. אבל אשם.

אבל מסכימה איתך- הוא לא אשם. אלוקים החליט שזה יקרה לו. ולכן זה קרה.

טענה חדשה ומענינת הבאת כאן.

לא התארסת אפילו פעם אחת בחיים שלך?

איזה פחדן אתה! לוזר!

ואיי, הרגת אותי עם הטענה הזאת

רק להודיעך, גם לצאת פירושו לנסות. וגם לברר. וגם להתפלל.

(ומכירה הרבה בנות שהיו רוצות לנסות ולצאת ולטעות, ואין להן עם מי. אז מה הן? סופר סופר פחדניות?)

ולמה הגבתי לך?

בעצמי לא בטוחה..

אולי כי כל כך חורה לי שאתה מאשים ציבןר שלם, שאני חלק ממנו, במשהו שהוא לא אשם..

קודם כל, לא עקבתי אחריו כך שבאמת אין לי מספר מדוייק.   מצטער

ב. לא אמרתי מי אשם...

העיקרון הוא, שכל עוד אדם לא עשה הכל מצידו, הוא לא יכול להאשים את הקב"ה במה שקרה.

ג. לאו דווקא להתארס, 

אלא לצאת עם כל אופציה אפשרית.. ולא לברוח כל פעם עם תירוץ אחר.

לנסות להתגבר קצת על קשיים   

ד. לא הכללתי שום ציבור, שכל אחד יבדוק את עצמו אם הוא רוצה או לא.

אבל להגיד גזירת שמים על כולם זו באמת הכללה.

א. סבבה שלא עקבת,

סתם היה נשמע מוזר ההתנסחות על דבר כזה פעמיים-שלוש..

לי בכולופן.

אבל לא משנה

ב. כן אמרת מי אשם,

מי שלא עושה מספיק השתדלות.

ואת עצמך האשמת בוודאות.

העיקרון הוא, שאדם אמור לעשות השתדלות *סבירה*, ולא לנסות לנהל את העולם במקום אלוקים.

ג+ד.

מסכימה איתך שיש מצבים שאנשים פוסלים סתם, ולא נותנים צ'אנס, ולא באמת מנסים

(מהתחלה הסכמתי שיש כאלה, ככה שלא נכון לומר שהכללתי)

אבל לא נראה לי שזה הרוב.

ייתכן באמת שאנחנו נתקלים במדגמי אוכלוסיה קצת שונים, וסתם שאנחנו מדבברים כל אחד מהמשקפיים שלו ולכן כל אחד מאיתנו חושב שהצד שהוא מציג הוא הרוב

מי שלא השתדלות סבירה בהחלט אמור להאשים את עצמו..

וזה מה שאני עושה.

כל שכן מי שפוסל על שטויות...  

(עוד לא עשיתי את זה ברוך ה'

אבל אני יודע שאני לא מספיק משתדל)

אתה כתבת מי שלא עושה הכל

ואני סייגתי ואמרתי שצריך לעשות השתדלות סבירה

לא הבנתי מה אתה עושה?

אתה עושה השתדלות סבירה, או שאתה מאשים את עצמך??

טוב נו,

אנחנו מסתובבים סביב עצמנו.

נסכים לא להסכים?

(עד הפעם הבאה..)

התכוונתי הכל במסגרת ההשתדלות הסבירה,  ואני מאשים את עצמי שאני לא עושה את זה 

אגב,

יש אמנם את שיטת הנבוט.. (לתת למישהי שמוצאת חן נבוט על הראש, אחרי שהיא התעלפה לסחוב אותה הביתה, וכשהיא מתעוררת ושואלת מי היא, לספר לה שהיא סגרה איתו חתונה)

אבל זה.. אממ..צריך לבדוק אם זה בגדר הסביר

איך אני אמורה לדעת שזה מה שאתה מתכוון, אם לא אמרת? מה אני, יש לי רוח הקודש אני?

ובמקום לשבת ולבכות את אשמתך במצב, פשוט תעשה משהו. סבבה?

כדי שלא תצטרך להמשיך להאשים את עצמך..

(וגם, את כל היום תאשים את עצמך, לא ישאר לך זמן לעשות השתדלות, ואז תצטרך להאשים את עצמך שאתה לא משתדל, ושוב לא ישאר לך זמן להשתדל וכו' וכו'...)

ולא, לא בשיטת הנבוט

הגברים האלה.

הלו,

יש עוד שפות בעולם,

לא רק אלימות!

טוב נו..

אבל לפחות, לראשונה בהיסטוריה, הגענו להסכמה כלשהי. 

ואני מקבל את ההערה...

אגב, צודקת, לא חייב באלימות  

אני מאמין שאפשר גם עם סם הרדמה 

ניסיתי לתייג אותך בתגובה הזאת

טוב, כנראה אנחנו יוצאות מאיזה שהיא הנחת בסיס שונה - לקראת נישואין וזוגיות

אבל לא הלך..

המטרה היא זוגיות, חתונה זה הדרך היחידה להגיע לזה בשלמות.

ובשביל זוגיות צריך כמה דברים והבעיה בניגוד להרבה דברים אחרים, זה שפה צריך עוד אדם.

אם אני מובטל, זה נטו אשמתי. ואם אני בלי יראת שמים, זה נטו אשמתי. אבל כדי התחתן צריך עוד אדם וזה הרבה יותר מורכב.

(גם אם אתה מובטל לא בהכרח שזה נטו אשמתך, יתכן שעשית הרבה השתדלות ולא מצאת עבודה מכל מיני סיבות.. אבל מסכימה מאד עם מה שכתבת על זוגיות)

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.