בס"ד

אבל זו לא טענה כלפיו

בס"ד

מבטל את קדושת המדינה.

בס"ד

הוא לא אומר את זה, והכי קל להעמיד את העמדה הזו כדחליל ולהפיל אותה בנוק-אאוט במקום להתמודד עם הדעות שלו בצורה אמיתית.

כשתהיה ראש ממשלה, נדבר על הנושא הזה...

"חכמים מנעו עצמכם מהמחלוקת".

בדיון הזה אין סוף ואין יכולת להכיל האחד את השני, משום מה. למרות שכולם מכוונים לשם שמים והמשמעות של זה לא באמת מתקיימת בפועל.

ב. לאו דווקא, דיני 'דינא דמלכותא' לא קשורים להשקפה האידאולוגית כלפי המלכות. הלכתית כל מלכות היא מלכות.

ג. ניכר שלא קראת מה הוא כתב. ההאשמה הזו היא נטו בורות ובזיון ת''ח.

בין הגישה הלכתית של 'ההלכות קשור לדיני וחוקי במדינה' - דינא דמלכותא. בזה לא אמור להיות הבדל בין בעלי גישות אידיאולוגיות שונות. לבין היחס הפוליטי ששם שייך שיקולים אידיאולוגיים (משום מה דווקא היותר ממלכתיים עוקצים יותר תקציבים וד''ל).

ג.

1. מסתבר שלא. הוא לא כופר בטובה, להפך - הוא טוען שהטובה היא טובה של ה' למרות הרשעים, לא שהרשעים הם הטובה. זה שהוא לא רואה את המקום של ראשי המדינה בגאולה כמו שאתה רואה אותה זה הופך אותו לכופר בטובה? זו גם טיפשות וגם חוצפה.

2. שמעת מרבנים נוספים שהוא כופר בטובה? ספר לי מי הם.

היחס לצבא ולמוסדות המדינה, נגזר מזה. היחס הפרקטי, לא רק הרעיוני.

המלחמה על ההתיישבות ואולי גם "אחים לנשק" וכדומה זה נגזרת מעשית.

לומר שאין נפק"מ? לא נראה לי נכון.

אבל, מישהו אמר לי בשם רבני הר המור, שהמדינה היא כמו הבן שלנו, גם כשהוא לא מתנהג יפה וגם כשהוא הוזה עם חום גבוה, הוא עדיין הבן שלנו ונעשה הכל כדי שיבריא.

עצמאות לאומית מאז יצאנו לגלות, הגאווה היהודית והפסקת הנשפלות התמידית, הפריון התורני שלא היה מעולם, השיבה הלאומית לארץ ישראל, "ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה" והיחלשות/הפסקת הגלות בהרבה מובנים ומישורים - לכל אלה ומשום כל אלה יש משמעות עצומה למדינת ישראל. המילה "קדושה" היא מאוד מורכבת כאן, כי צריך להבין את המשמעות הכללית שלה ואז להחיל אותה על המדינה ובזה אני פחות מבין.

כך שמעתי. דעתי האישית עוד מבררת בעניין.

בס"ד

התכוונתי לפתגם ההוא המוכר 'בכל לשון שאתה אומר'

יש לו כמה ספרים (רובם בעיון, חלקם במחשבה), ובנוסף כתבים נוספים. וכמובן ישיבה. אם אתה רוצה להכיר זו הדרך.

באמת.. אדם שהוא כאילו יד ימינו... לא גדול הדור. אבל תח גדול ומידות מכף רגל ועד ראש.

הספרים שלו בעיון - פחות... כי.. יש לי את הפוסקים שלי.. מיד אחריהם - הוא יהיה שם

תפילין כל היום?

אולי הכוונה לחלק?

זאת הנהגה של כל הישיבה? ככלל?

ואפילו לא קרוב, זה עניין אישי. יש גם ר''מים שלא נוהגים ככה.

זו הנהגה שהרב נוהג בה ורואה בה דבר נכון (ואפילו מצווה מדאורייתא), אבל ממש לא חיוב של הישיבה.

"קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין" (רמב''ם הלכות תפילין מזוזה וס''ת פ''ד הכ''ה).

אגב - ככה נוהגים גם בזילברמן.

כאן - לא 

ואכן כמו שארץ השוקולד העיר זה גם מופיע בכתובים.

@ארץ השוקולד ואנוכי אמרנו אותו דבר - הרב מעודד את זה ועושה כך בעצמו, אבל אין בישיבה שום יחס שלילי כלפי מי שלא מניח תפילין כל היום.

אז כן

ככה כתבתי בתגובה הראשונה:

"זו הנהגה שהרב נוהג בה ורואה בה דבר נכון (ואפילו מצווה מדאורייתא), אבל ממש לא חיוב של הישיבה". לא יודע איך הבנת ממנה ההפך.

וברור לכל שאמורים היינו להיות בתפילין כל היום כולו.

מציאות מעניינת לחשוב על זה שיהודי היה עם תפילין כל היום. כאילו שזה חלק ממש מהגוף!

יש שיטות בראשונים (הריטב''א למשל) שהמצווה היא רגע אחד ביום וכל השאר זו מדת חסידות אבל לא מצווה מהתורה (ומסבירים שזה שמברכים עליה זה כי מברכים גם על מידת חסידות).

ואם לא, זה שיש דעות בראשונים זה נחמד, אבל בפועל מוסכם אחרת.

ככה אני מכיר את ההלכה, וככה לימדו אותי, ייתכן ואני טועה.

זה שמישהו סובר משהו יוצא דופן לא עושה אותו לא בסדר...

במיוחד שכשהוא דעת יחיד דעתו מתבטלת מול אחרים. למשל המון דברים שהגרשז"א הקל בהם המון ובעצמו לא הורה ככה הלכה כי הוא היה דעת יחיד בזה

לא רואה בזה מי יודע מה חיזוק לכאן או לכאן.

בכל אופן, לימ"ל הפתרונים

בכל אופן לא מבין מה הראיה, אם לא תקפו דעתו של אדם?

א. העוסק במצווה פטור ממצווה, זה נכון. לכן מי שבאמצע לימוד לא צריך להפסיק כדי להניח. כל שכן שעניין התפילין הוא זכרון התורה והמצוות וזה מקוים אפילו יותר על ידי הלימוד עצמו.

אבל זה שמי שעוסק בתורה פטור לגמרי ממצוות תפילין (ולכאורה גם לא יקיים את המצווה אם הן עליו) זה לא נפסק להלכה ואני גם לא חושב שזו כוונת המכילתא.

ב. ברור לי שהרמב''ם התכוון לתיאור מציאות ולא לתנאי (הרב טל האריך בזה בספר שלו), וגם בתור תיאור - לא שמוכרח שכך יהיה אלא בדומה למה שכתב בסוף פרק ו: "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם". כלומר שהתפילין מסוגלות (ע''י שמזכירות וכו') לעזור להגיע לזה, אבל זה תלוי קודם כל ובעיקר בבחירה של האדם.

לא ראויים וקלות ראש זה עניין של הגדרה, הטווח שבין לימוד עיון לבין הרהורי עבירה הוא גדול. התורה רצתה שגם אנשים פשוטים ובעלי מלאכה יהיו עם תפילין.

כלומר לענ''ד כולם יודו שמי שמניח תפילין מקיים את המצווה ולא יאמרו שהוא פטור ממנה לחלוטין,

כמו כן הם מחייבים לעצור ולהניח אם לא הניח אלא למד כל היום (לשיטת התוס' בזמן חיוב המצווה ודין 'קרקפתא דלא מנח' ודלא כשיטת הרמב''ם).

מה גם שהרמב''ם לא הזכיר את זה כלל (ובהלכות יסודי התורה גם הזכיר לימוד תורה עם תפילין "ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין").

אלא מה? הוא פטור מלהתעסק בהנחה, וזה משום שעוסק במצווה פטור ממצווה אחרת, כל שכן כשהעניין שלהם זהה והן פועלות את אותה הפעולה וזו לענ''ד כוונת המכילתא.

(בתקופות שהייתי לומד עם תפילין באמת לא הייתי מפסיק לימוד בשביל ההנחה, רק כשהייתי עוצר לדבר אחר. לפעמים אפילו שעה ויותר)

אני לא רואה פסול בשתיית קפה ועישון עם תפילין (חוץ מהבעיה בעישון כשלעצמו) אם זה בכבוד, יש דברים שאסורים עם תפילין ויש דברים שמותרים והקב''ה רוצה שנהיה עם תפילין כשההלכה מתירה.

ברור לי שרוב העם לא נהגו ככה, ההלכה משקפת את האידיאל, לא את מה שנהגו בפועל.

טקסט לא מבטא מציאות, הדגשתי שהרמב''ם מתאר מה הסגולה של התפילין - זה לא אומר שזאת בהכרח תהיה המציאות.

כמו שאמרתי בהתחלה - שעניין תפילין ולימוד תורה זהה ולכן העוסק באחד מהם פטור מהשני (לא ממש פטור אלא כאילו עוסק גם בשני).

זה גם נראה ככה מההקשר במכילתא שהוא "למען תהיה תורת ה' בפיך", מזה המכילתא לומדת כנ''ל שהעניינים שלהם זהים ('בפיך' = לימוד בפה).

זמן תפילין שכתבת היא שיטת הרמב''ם, לתוס' ולעוד ראשונים (ריטב''א ר''ן ועוד) המצווה היא יומית (לחלקם יומית לכל היום ולחלקם יוצאים ידי חובה ברגע אחד). וכך גם נפסק היום, שחובה להניח פעם ביום כל יום.

לגבי קרקפתא זה לא מפורש בתוס' אבל הראש מעיר שגירסת הרי''ף היא 'דלא מנח תפילין לעולם' וגירסת ר''ת היא ללא לעולם. בנוסף ר''ת מעיר שאם עשה תשובה אז נמחל לו, מכאן שקרקפתא זה אפילו לא לעולם שאחרת אם עשה תשובה הוא כבר לא קרקפתא ולא רק שנמחל לו. והדין הזה תלוי בשאלה הקודמת של זמן החיוב (אגב הרב טל אז יש לו שיעור ארוך על זה, וגם על גדר הסח הדעת מהתפילין).

כסגולה לעבודת ה', לא להנאת הגוף ח''ו.

ידוע ומוסכם לכל שהרמב"ם היה בעצמו תורתו אומנותו.

למרות שיש מחלוקת לגבי סדר גודל ומבנה הסדר הפרקמטיא שהיה לו עם אחיו, הוא בוודאי לא עסק בפרנסה עד גיל 40 פחות או יותר.

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!