בס"ד

אבל זו לא טענה כלפיו

בס"ד

מבטל את קדושת המדינה.

בס"ד

הוא לא אומר את זה, והכי קל להעמיד את העמדה הזו כדחליל ולהפיל אותה בנוק-אאוט במקום להתמודד עם הדעות שלו בצורה אמיתית.

כשתהיה ראש ממשלה, נדבר על הנושא הזה...

"חכמים מנעו עצמכם מהמחלוקת".

בדיון הזה אין סוף ואין יכולת להכיל האחד את השני, משום מה. למרות שכולם מכוונים לשם שמים והמשמעות של זה לא באמת מתקיימת בפועל.

ב. לאו דווקא, דיני 'דינא דמלכותא' לא קשורים להשקפה האידאולוגית כלפי המלכות. הלכתית כל מלכות היא מלכות.

ג. ניכר שלא קראת מה הוא כתב. ההאשמה הזו היא נטו בורות ובזיון ת''ח.

בין הגישה הלכתית של 'ההלכות קשור לדיני וחוקי במדינה' - דינא דמלכותא. בזה לא אמור להיות הבדל בין בעלי גישות אידיאולוגיות שונות. לבין היחס הפוליטי ששם שייך שיקולים אידיאולוגיים (משום מה דווקא היותר ממלכתיים עוקצים יותר תקציבים וד''ל).

ג.

1. מסתבר שלא. הוא לא כופר בטובה, להפך - הוא טוען שהטובה היא טובה של ה' למרות הרשעים, לא שהרשעים הם הטובה. זה שהוא לא רואה את המקום של ראשי המדינה בגאולה כמו שאתה רואה אותה זה הופך אותו לכופר בטובה? זו גם טיפשות וגם חוצפה.

2. שמעת מרבנים נוספים שהוא כופר בטובה? ספר לי מי הם.

היחס לצבא ולמוסדות המדינה, נגזר מזה. היחס הפרקטי, לא רק הרעיוני.

המלחמה על ההתיישבות ואולי גם "אחים לנשק" וכדומה זה נגזרת מעשית.

לומר שאין נפק"מ? לא נראה לי נכון.

אבל, מישהו אמר לי בשם רבני הר המור, שהמדינה היא כמו הבן שלנו, גם כשהוא לא מתנהג יפה וגם כשהוא הוזה עם חום גבוה, הוא עדיין הבן שלנו ונעשה הכל כדי שיבריא.

עצמאות לאומית מאז יצאנו לגלות, הגאווה היהודית והפסקת הנשפלות התמידית, הפריון התורני שלא היה מעולם, השיבה הלאומית לארץ ישראל, "ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה" והיחלשות/הפסקת הגלות בהרבה מובנים ומישורים - לכל אלה ומשום כל אלה יש משמעות עצומה למדינת ישראל. המילה "קדושה" היא מאוד מורכבת כאן, כי צריך להבין את המשמעות הכללית שלה ואז להחיל אותה על המדינה ובזה אני פחות מבין.

כך שמעתי. דעתי האישית עוד מבררת בעניין.

בס"ד

התכוונתי לפתגם ההוא המוכר 'בכל לשון שאתה אומר'

יש לו כמה ספרים (רובם בעיון, חלקם במחשבה), ובנוסף כתבים נוספים. וכמובן ישיבה. אם אתה רוצה להכיר זו הדרך.

באמת.. אדם שהוא כאילו יד ימינו... לא גדול הדור. אבל תח גדול ומידות מכף רגל ועד ראש.

הספרים שלו בעיון - פחות... כי.. יש לי את הפוסקים שלי.. מיד אחריהם - הוא יהיה שם

תפילין כל היום?

אולי הכוונה לחלק?

זאת הנהגה של כל הישיבה? ככלל?

ואפילו לא קרוב, זה עניין אישי. יש גם ר''מים שלא נוהגים ככה.

זו הנהגה שהרב נוהג בה ורואה בה דבר נכון (ואפילו מצווה מדאורייתא), אבל ממש לא חיוב של הישיבה.

"קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין" (רמב''ם הלכות תפילין מזוזה וס''ת פ''ד הכ''ה).

אגב - ככה נוהגים גם בזילברמן.

כאן - לא 

ואכן כמו שארץ השוקולד העיר זה גם מופיע בכתובים.

@ארץ השוקולד ואנוכי אמרנו אותו דבר - הרב מעודד את זה ועושה כך בעצמו, אבל אין בישיבה שום יחס שלילי כלפי מי שלא מניח תפילין כל היום.

אז כן

ככה כתבתי בתגובה הראשונה:

"זו הנהגה שהרב נוהג בה ורואה בה דבר נכון (ואפילו מצווה מדאורייתא), אבל ממש לא חיוב של הישיבה". לא יודע איך הבנת ממנה ההפך.

וברור לכל שאמורים היינו להיות בתפילין כל היום כולו.

מציאות מעניינת לחשוב על זה שיהודי היה עם תפילין כל היום. כאילו שזה חלק ממש מהגוף!

יש שיטות בראשונים (הריטב''א למשל) שהמצווה היא רגע אחד ביום וכל השאר זו מדת חסידות אבל לא מצווה מהתורה (ומסבירים שזה שמברכים עליה זה כי מברכים גם על מידת חסידות).

ואם לא, זה שיש דעות בראשונים זה נחמד, אבל בפועל מוסכם אחרת.

ככה אני מכיר את ההלכה, וככה לימדו אותי, ייתכן ואני טועה.

זה שמישהו סובר משהו יוצא דופן לא עושה אותו לא בסדר...

במיוחד שכשהוא דעת יחיד דעתו מתבטלת מול אחרים. למשל המון דברים שהגרשז"א הקל בהם המון ובעצמו לא הורה ככה הלכה כי הוא היה דעת יחיד בזה

לא רואה בזה מי יודע מה חיזוק לכאן או לכאן.

בכל אופן, לימ"ל הפתרונים

בכל אופן לא מבין מה הראיה, אם לא תקפו דעתו של אדם?

א. העוסק במצווה פטור ממצווה, זה נכון. לכן מי שבאמצע לימוד לא צריך להפסיק כדי להניח. כל שכן שעניין התפילין הוא זכרון התורה והמצוות וזה מקוים אפילו יותר על ידי הלימוד עצמו.

אבל זה שמי שעוסק בתורה פטור לגמרי ממצוות תפילין (ולכאורה גם לא יקיים את המצווה אם הן עליו) זה לא נפסק להלכה ואני גם לא חושב שזו כוונת המכילתא.

ב. ברור לי שהרמב''ם התכוון לתיאור מציאות ולא לתנאי (הרב טל האריך בזה בספר שלו), וגם בתור תיאור - לא שמוכרח שכך יהיה אלא בדומה למה שכתב בסוף פרק ו: "אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך יי' סביב ליראיו ויחלצם". כלומר שהתפילין מסוגלות (ע''י שמזכירות וכו') לעזור להגיע לזה, אבל זה תלוי קודם כל ובעיקר בבחירה של האדם.

לא ראויים וקלות ראש זה עניין של הגדרה, הטווח שבין לימוד עיון לבין הרהורי עבירה הוא גדול. התורה רצתה שגם אנשים פשוטים ובעלי מלאכה יהיו עם תפילין.

כלומר לענ''ד כולם יודו שמי שמניח תפילין מקיים את המצווה ולא יאמרו שהוא פטור ממנה לחלוטין,

כמו כן הם מחייבים לעצור ולהניח אם לא הניח אלא למד כל היום (לשיטת התוס' בזמן חיוב המצווה ודין 'קרקפתא דלא מנח' ודלא כשיטת הרמב''ם).

מה גם שהרמב''ם לא הזכיר את זה כלל (ובהלכות יסודי התורה גם הזכיר לימוד תורה עם תפילין "ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין").

אלא מה? הוא פטור מלהתעסק בהנחה, וזה משום שעוסק במצווה פטור ממצווה אחרת, כל שכן כשהעניין שלהם זהה והן פועלות את אותה הפעולה וזו לענ''ד כוונת המכילתא.

(בתקופות שהייתי לומד עם תפילין באמת לא הייתי מפסיק לימוד בשביל ההנחה, רק כשהייתי עוצר לדבר אחר. לפעמים אפילו שעה ויותר)

אני לא רואה פסול בשתיית קפה ועישון עם תפילין (חוץ מהבעיה בעישון כשלעצמו) אם זה בכבוד, יש דברים שאסורים עם תפילין ויש דברים שמותרים והקב''ה רוצה שנהיה עם תפילין כשההלכה מתירה.

ברור לי שרוב העם לא נהגו ככה, ההלכה משקפת את האידיאל, לא את מה שנהגו בפועל.

טקסט לא מבטא מציאות, הדגשתי שהרמב''ם מתאר מה הסגולה של התפילין - זה לא אומר שזאת בהכרח תהיה המציאות.

כמו שאמרתי בהתחלה - שעניין תפילין ולימוד תורה זהה ולכן העוסק באחד מהם פטור מהשני (לא ממש פטור אלא כאילו עוסק גם בשני).

זה גם נראה ככה מההקשר במכילתא שהוא "למען תהיה תורת ה' בפיך", מזה המכילתא לומדת כנ''ל שהעניינים שלהם זהים ('בפיך' = לימוד בפה).

זמן תפילין שכתבת היא שיטת הרמב''ם, לתוס' ולעוד ראשונים (ריטב''א ר''ן ועוד) המצווה היא יומית (לחלקם יומית לכל היום ולחלקם יוצאים ידי חובה ברגע אחד). וכך גם נפסק היום, שחובה להניח פעם ביום כל יום.

לגבי קרקפתא זה לא מפורש בתוס' אבל הראש מעיר שגירסת הרי''ף היא 'דלא מנח תפילין לעולם' וגירסת ר''ת היא ללא לעולם. בנוסף ר''ת מעיר שאם עשה תשובה אז נמחל לו, מכאן שקרקפתא זה אפילו לא לעולם שאחרת אם עשה תשובה הוא כבר לא קרקפתא ולא רק שנמחל לו. והדין הזה תלוי בשאלה הקודמת של זמן החיוב (אגב הרב טל אז יש לו שיעור ארוך על זה, וגם על גדר הסח הדעת מהתפילין).

כסגולה לעבודת ה', לא להנאת הגוף ח''ו.

ידוע ומוסכם לכל שהרמב"ם היה בעצמו תורתו אומנותו.

למרות שיש מחלוקת לגבי סדר גודל ומבנה הסדר הפרקמטיא שהיה לו עם אחיו, הוא בוודאי לא עסק בפרנסה עד גיל 40 פחות או יותר.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום