אין בעיה הלכתית.

היום זה גם לא נחשב משהו שיפיל שידוך.

אצל דוסים יש רתיעה מסויימת, כחלק מיחס תרבותי. 

דעתי האישית היא שזה נובע ממקום שהוא לא בריא, לא מתוך הידבקות בדמויות צדיקות

וקדושות והידמות אליהן. אלא לדמויות אחרות.

אבל ברור שזה לא אסור ויש מקומות היום שזה מקובל בהם.

האמת

השאלה היא מאיפה מגיע הרצון הזה.

למה אנשים חושבים שזה יפה? איזה מודל יופי הם מחקים?

אז אין כרגע מודל אופנתי של רבניות ששמות עגיל באף.

אולי יהיה יום אחד, לא שולל, אבל כרגע זה בטוח לא זה.

מה שקורה זה כניסה והטמעה של תוכן מקולקל.

בנות שחשופות לעולם תרבותי מערבי(תוכן, לא צורה) מקבלות דוגמאות לנשים שמוגדרות

כ"יפות" עם נזם, וזה משפיע עליהן לתפוס את הנזם כדבר יפה.

לכן זו קבלה של תוכן- ולזה יש התנגדות.

א. זה לא סתם- זה מגיע משורש של חיקוי תרבות מקולקלת. גם אם זה חיקוי דור שלישי(מישהי עשתה כחיקוי של תרבות, מישהי חיקתה אותה, ומישהי שלישית חיקתה את השניה), עצם ראית

הנזם כדבר יפה מגיע מהשפעה תרבותית מערבית.

ב. לעשות דברים סתם זו בעיה בפני עצמה. בטח מעשה שמשנה את ההופעה החיצונית. ההופעה החיצונית של האדם היא הדרך שבה הוא מציג את עצמו. במקום של הגדרה אין סתם.

ג. זה עדיין לא מעשה שמגיע מתוך הגדרה של שייכות לקדושה והידמות לדמויות צדיקות.

יש שני מושגים של יופי
אובייקטיבי(ביולוגי) - קשור לחיתוך הזהב ולסימטריות, מתמטיקה כבדה קצת.

סובייקטיבי(תרבותי)- הוכח בעשרות מקרים כתלוי חברה ומקום.

אדם נע ביחס למודלים התרבותיים סביבו. כלומר בוחר איך להתייחס אליהם, חלק מאמץ,

חלק מתעלם, חלק מתנגד. 

נזם הוא לא מהלבוש של הדור הקודם אצל דתיים. גם לא של הדור הזה.

יש היום הרבה בנות ששמות נזם. יש הרבה דברים שקורים היום, וכמות של אנשים לא

הופכת את הדבר למשהו אחר. עד שהדוגמא למי שלובשת נזם לא תהיה מאוזנת לפחות,

אם לא מוטה לכיוון דמויות של צדיקות, הבחירה להשתייך לקבוצה שהדמויות המובילות בה

הן בעיקר לא מהצד של הקדושה, זו שיש לחשוב עליה.

גם אם האדם לא מודע לכל מה שמשפיע עליו, צריך לבחון את זה לעומק.

נ"ב - אם את מבינה במתמטיקה אז את מכירה את המודל של סימטרית חיתוך הזהב,

שלפיה מגדירים גם יופי אובייקטיבי. יש עוד כמה פרמטרים שקשורים לחיתוך הזהב בגוף האדם שמגדירים יופי ביולוגי. וכך גם בטבע, דברים יפים עונים על העיקרון של סימטריה וחיתוך הזהב. אין לי כוח לפרוש את כל המודל.

כל דעה סובייקטיבית מורכבת מסך כל החשיפה התרבותית שלי והיחס שלי אל כל חשיפה כזו.

הטעם האישי הוא חלק ממערכת של "בעד, מתעלם, נגד" ביחס למודלים שונים שפגשתי במהלך החיים.

העובדה היא שלרוב שינו מרכז כובד מסוים שסביבו אנחנו מתלבשים, כשיש קשר ישיר בין מרידה לחברה ובין כמות הפריטים שהם "טעם אישי" לעומתה.

או במילים אחרות- גם הטעם האישי שהוא נוגד את המודל התרבותי הוא מושפע מהמודל רק לשלילה.

בדיוק באותו מנגנון שאדם ששונא קבוצת כדורגל נמנע מללבוש את צבעי הקבוצה הזו ולעומתו אוהד הקבוצה מחפש בגדים בצבע הקבוצה.

באותה צורה ניתן לנתח את כל עולם היופי החיצוני שלנו.

נניח לרגע שאנחנו מניחים שכל אחד מאיתנו נחשף רק לשלושה מודלים של יופי-

חרדי, דתי לאומי ומערבי. 
היחס לכל אחד מהמודלים יגדיר את הטעם האישי שלנו בבגדים.

במקום שבו אנחנו מאוד מרגישים שייכות ורצון לשייכות נקבל הרבה בגדים ששייכים למודל ומעט בגדים שלא. במקום שנייטרלי- לא תהיה התייחסות כלל, ובמקום המנתגד והמתבדל נמצא בגדים דווקא להפך.

בסופו של דבר הכל נבנה ממודלים שנחשפנו אליהם.

הנפש מתבטאת ביחס שלה למודלים שאיתם היא נפגשת.

יש אדם שיש לו נטיה נפשית כזו או אחרת. אבל הצורה שבה הנטיה תופיע

מושפעת מהמודלים שהיא תפגוש. להופעה של הנטיות הנפשיות, אנחנו קוראים אופי.

אם היו לוקחים אותך ומגדלים אותך במקום אחר היית בעלת אופי דומה, אולי, אך

בעלת טעם שונה.

אופי הוא עניין של מיזוג המידות. אדם מרדן יהיה מרדן ביחס למה שהוא פוגש.

כלומר- אדם בעל אופי מרדני שחי בחברה X ימרוד בX בעוד אדם כזה שחי בחברה Y ימרוד בY. התגובה מגיעה מהנטיה הנפשית למרדנות אצלו- אבל מתבטאת רק כאשר היא מתייחסת למודל מסויים.

אז ברור שיש לנפש השפעה. אבל ההשפעה חייבת להתייחס למודלים אותם היא פוגשת. אין "יש מאין". את לא יכולה לאהוב פטוצ'ילי פטריות אם לא אכלת אף פעם פטוצ'ילי פטריות.

הנפש מתייחסת למודלים. ביחס למודלים נבנה יחס גם למה שהמודלים מייצגים.

היית הולכת עם צלב קרס? אני מניח שלא. גם אם היית מאוד אוהבת תכשיטים לא היית מאמצת תכשיט בצורה של צלב קרס. באותה צורה אם היה תכשיט שמסמל תרבות נאצית לא היית מאמצת אותו. 

הטעם האישי שלנו הוא פרמטר של היחס שלנו למודלים אותם אנחנו פוגשים(היחס שלנו למודלים נקבע ע"י הנפש- וכאן המקום לשוני בין אנשים).

גם בחורה שאוהבת בגדים ססגוניים לא הייתה הולכת עם בגדים ססגוניים שמתחברים בעיניה לחברה מקולקלת.

כולם מסכימים שזה מותר. 

השאלה היא האם זו התנהלות חיובית או לא.

בעיני היא לא חיובית. לא בגלל שהתכשיט הגיע מחוץ לעם ישראל, או לא מדמה לגדולות

הרבניות. אם זה היה המקרה לא היה דיון.

הדיון הוא על תכשיט שהגיע מתרבות מקולקלת ומדמה להתנהלות של חברה של פריצות.

פה יש מה לדון.

ואלו לא ערכים שהמצאתי. אלו ערכים שקיימים מאז ומעולם. את מי אתה מחקה זו שאלה

חשובה.

סתם דוגמא- בתקופת יוון היה נהוג שגברים מגלחים את בתי השחי, הדבר השפיע גם על המתיוונים בארץ. יש ירושלמי על אדם שהתחייב מלקות בבית דין וכשהפשיטו אותו ראו שהוא לא מגלח את בתי השחי ועזבו אותו ממלקות. רואים ששמירה מלחקות תרבויות מקולקלות 

זו מעלה.

אם היה משהו באיזה תרבות שאפשר להגיד עליה "מקולקלת".

משהו יפה, והוא עבר הלאה והלאה ועכשיו עושים אותו מכל מיני סיבות, נגיד למשל יופי, נזם.

האם זה משנה איך זה התחיל?

למשל הפסוק "איש אל רעהו יאמר חזק" בסוף לקחו את הפסוק והפכו את המשמעות..

לדעתי אין שום בעיה לעשות כזה דבר, כל עוד האדם לעצמו יודע מה המקור של זה, או לפחות לא בא להביע משהו שלילי. כמו פה, היא לובשת נזם, למה? היא חושבת שזה יפה. 

איך זה התחיל?

מה השורש הרוחני לנזם?

מה הוא בא להביע?

מה שורש הוויה המתגלמת מתוך שורש הנזם המתגלה אלינו? (אליה הוא לא מתגלה כי קשה להסתכל על התחתית של האף(עכשיו ניסתי)

לא יודע, לא אכפת לי, לא מעסיק אותי, מעניין לי את הסבתא (כי סבתא יכול להיות יודעת איך התחיל הנזם ומה הוא בא להביע בתקופתה והיא משועממת ומחפשת מה הנכדה שלה לא בסדר).

עכשיו גם אם זה בא ממקום שלילי, זה לא איזה סיבה לפסול. 

כל אחד עושה דברים שלילים ואפילו במודע לגמרי. יש לנו רצונות, צרכים, דברים שהשפיעו עלינו, סריטות מהילדות שעוד לא התבגרנו עליהם...

אני אישית מזה לוקח דבר כזה בהבנה...

חוסר היכולת שלך להגיד על תרבות שהיא "מקולקלת" הוא בעיה, התרבות המערבית מקולקלת, בפריצות, בתאוותנות, באנוכיות. יש בה גם צדדים טובים, אבל היא תרבות מקולקלת.

האם משנה איך דבר התחיל. כן. מי שמחפש אמת, מחפש את שורש הדבר, ואת שורש המעשה.

מי שעושה דברים שליליים במודע לגמרי וגם סבבה עם זה הוא אדם שאני לא מעוניין לחיות

איתו. מי שחלק מההגדרה העצמית שלו הוא מעשה שלילי, זה בעייתי בעיניי.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא על תרבות המערב שהיא מקולקלת.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא שאני לא מעוניין לחיות עם אדם שעושה מעשה שלילים.

חשבתי שההגדרה העצמית שלי חיובית

ואז התבגרתי, התחלתי לשים לב לבעיות, התחלתי לשים לב שיש לי סריטות ודברים שלילים מאוד שורשיים בי שאני צריך לעבוד עליהם לאט לאט, ועבודה קשה של שנים תעזור לי לתקן את עצמי. 

התבגרתי, הבנתי שיש מצבים נפשיים לא טובים בהם אדם עושה מעשים שלילים מסוימים, וצריך לעבוד עליהם לאט, צריך להתקדם, צריך לתקן. וזה בסדר גמור, ככה העולם מתנהל

התבגרתי, הבנתי שבתרבות המערב יש דברים נפלאים, יש דברים שאני צריך להידבק בהם.

התבגרתי, הבנתי שאני רוצה לבוא לכל תרבות עם מאור פנים ורצון ללמוד ולהחכים.

מי שמחפש אמת, מחפש אצל כל אדם ואדם מה הוא, בלי להכליל, בלי לשבץ, בעין טובה, להקשיב לו, להבין. והאדם עצמו (אלא אם כן הוא לא מודע לעצמו, שזה כבר סיפור אחר) יודע למה הוא שם נזם, מה שורשו של הנזם הזה, ואם היא אומרת שהיא רוצה להיות יפה, אחלה =)

זה חשוב שהתבגרת.

החברה המערבית היא חברה מקולקלת.

יש בה גם דברים טובים שצריך לקחת.

צ'ה גווארה היה אדם מקולקל. מאוד. יש הרבה דברים טובים לקחת ממנו? כן.

מי שלא מסוגל להגיד על מציאות מקולקלת שהיא מקולקלת- נמצא בבעיה.

לכולנו יש עבודה גדולה. צריך להתקדם לאט וזה בסדר גמור.

יש לצורה שבה אני מציג את עצמי השלכות משמעותיות. מי שמציג את עצמו

עם חלקים שליליים מעיד על עצמו שהוא אדם שלילי. לא אדם שמתבייש במקומות

השליליים שבו ומתקן אותם.

אני לא רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים. אני רוצה לקחת את שורש האמת שנפל

לשם ולרומם אותו. זה דבר אחרת לגמרי.

מי שמחפש אמת מחפש אותה בכל מקום. גם בהכללה, גם בשיבוץ.

אין קשר לעין טובה- אם כבר זו רמיזה כלפי, ואז זו עין רעה שלך כלפי.

האדם בד"כ לא מודע לעומק הדחפים שלו. הטענה "אני רוצה להיות יפה" היא בסדר.

השאלה היא עמוקה יותר- למה זה יפה בעיניה? מאיפה הגיעה אליה המחשבה שזה יפה? וזה מה שאני מחפש- זה חיפוש של מניע אמיתי.

כל מציאות צריכה תיקון. כל מציאות.

גם התרבות הדתית צריכה תיקון, גם התרבות הדוסית צריכה תיקון, (ואפילו התרבות ההר המורניקית)

ולכן אני שונא את הביטוי תרבות מקולקלת. 

מי שמציג את עצמו עם חלקים משלילים, מציג את האמת. אני לא מתבייש באמת. אין לי שום סיבה להתבייש באמת. האם אני אספר את האמת לכל אחד? לא. אני רוצה לשמור דברים לעצמי (אגב, גם דברים טובים וגם רעים)

אני כן רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים, לבוא לכל אדם במאור פנים, אולי פה נקודת המחלוקת בנינו, ויש קשר לעין טובה. 

נכון יש אמת בהכללה ובשיבוץ, כל כך קשה לעלות עליה... לפחות מהנסיון חיים שלי, כשאני מכליל וכשאני נפגש עם מישהו מכליל, זה גיבוב של דיבורי לשון הרע אם יעני סיבה מוצדקת. 

אחד הדברים שלדעתי הכי חשובים בתור אדם בוגר זה להיות מודע לצרכים שלי. וזה הדבר שאני הכי מחפש בהתחלה בהכרות עם מישהי.

למה זה יפה בעייניה? כל אחת תגיד משהו אחר. יש כאלה שיגידו מסרטים אמריקאים, ויש כאלה שיגידו בגלל שהבנות במדרשה הולכות ככה. 

חיפוש של מניע אמיתי... המניע האמיתי הוא יופי. רצון להיות יפה. ואולי אחרת. לכן צריך לדבר.

ברור שכל המציאות צריכה תיקון.

לא אמרתי שיש תרבות מושלמת. אבל יש תרבויות מקולקלות. תרבות סדום, לדוגמא.

תרבות עמלק לדוגמא. תרבות יון לדוגמא. ותרבות המערב.

זה שאין כסא מושלם לא אומר שאין כסא שבור.

מי שב"כרטיס הביקור" שלו מביע את הצדדים השליליים שלו- מעיד שהוא לא חושב שהם שליליים.

לא מדובר על מפגש עומק, אלא על "כרטיס הביקור" של האדם. שם אין עניין להציג צדדים שליליים, אלא להפך, יש עניין להציג דברים חיוביים. 
 

זה שאתה רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים זו בעיה שלך. אין כאן קשר לעין טובה,

עין טובה רואה את הטוב שבמציאות. אבל היא לא מתעלמת מהרע. ומאור פנים לא צריך לכל תרבות. צריך לכל אדם. אסור לערבב בין אדם לבין תרבות.

מצחיק שבמשפט שבו אתה מנסה לצאת נגד הכללה, אתה גם מכליל וגם מוציא שם רע.

אי אפשר להתייחס ליופי בלי מודל המקור שלו, כי היופי המחקה צריך מודל לחיקוי והוא מקבל את התוכן שלו מהמודל אותו הוא מחקה. המניע האמיתי הוא לא יופי, כי היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי. אם אותה בחורה הייתה חיה בתרבות אחרת היא הייתה רוצה להיות יפה על ידי אמצעים אחרים ולא על ידי הנזם. מה גורם לנזם להיות יפה? חיקוי של מודל המקור של הבחורה. ומודל המקור הוא לא מעולם של צניעות וטהרה.

דע לך שלא קורא לי שבדיון עם בן אדם יורדים לפסים אישיים, זה רק איתך.

תרבות המערב איננה תרבות סדום. 

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית. וזה יפה מאוד אם מישהו לא מתבייש במציאות הפנימית שלו. היא לא משקפת את הצדדים השליליים שלה בשביל העניין, אלא כי זה מי שהיא וככה היא מרגישה טוב עם עצמה.

אחי אתה רואה את הרע במציאות, אתה מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע. אתה מסתכל על מה שאני כותב ותוקף... תוקף מי שהעז לחשוב שתרבות המערב איננה מקולקלת ומי שלובשת נזם היא בסדר.

עוד דוגמה של עין רעה, אני כותב שמהנסיון שלי, על עצמי ועל מי שדיברתי איתו, אני לא מכליל שום דבר, אני רק כותב מהנסיון שלי על עצמי ועל מי שהכרתי! אני מדבר על עצמי, על החטאים שלי, על איך המוח שלי עובד. מהמשפט שלי מודגש שאני לא בה להגיד כלל קבוע בסלע, אלא את דעתי האישית שנובעת מההכרות שלי עם עצמי ועם מי שדיברתי איתו ברמה הזו.

למה יופי מחקה???? למה אתה מחליט שהיא מחקה? למה אתה נכנס לה בנבכי הנשמה? מה קרה? מה הסיפור? שחרר ממנה... 

"היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי" למה מי אתה שתחליט?!?! 

חיה בתרבות אחרת? תרבויות? מודל החיקוי??? מי אתה שתגיד לה מאיפה היא חושבת שזה יפה? ואם זה מהמדרשה והיא צדיקה?

אתה קובע שבחורה מחקה את תרבות המערב, על סמך קשקושים ששמת לעצמך במוח. 

לא אמרתי שתרבות המערב היא תרבות סדום. אמרתי שיש תרבויות מקולקלות,

כנגד הטענה שלך שאין דבר כזה, וכמו שתרבות סדום תרבות מקולקלת כך גם תרבות

המערב מקולקלת, לא באותם קיקולים בדיוק, אבל מקולקלת.

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית ולכן חשוב לברר מה הוא משקף.

אם אדם משקף שהוא מחקה תרבות מקולקלת זה דבר שלילי- זה מעיד על היחס שלו לכל התרבות הזו. ובדיוק כאן נכנס המקום להגיד המעשה הזה מחקה תרבות X שהיא

תרבות מקולקלת ולכן זה מעשה שמבטא חיבור לתרבות מקולקלת.

אני רואה את המציאות, יש בה רע ויש בה טוב. אני לא מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע, אני מסתכל עליה ורואה חיבור לתרבות מקולקלת. היא לא רעה בגלל זה

היא מושפעת מתרבות מסויימת והיא מציגה את זה. אני לא רואה רע, אני רואה אותה כפי שהיא, יש בה הרבה טוב ויש בה גם רע מסויים.

אני לא תוקף, אני מביע את דעתי. דעתי היא שמי שלא רואה בחברה שמעודדת פריצות

ואנוכיות חברה מקולקלת הוא בבעיה. אסור לי להיות בעל דעה? לא אמרתי שאין דברים טובים בכלל בחברה הזו- רק שהיא מקולקלת.

מה שטענת היה שמהניסיון חיים שלך מי שמכליל זה אוסף של גיבובי לשון הרע.

למה טענת את זה? מה זה הוסיף לדיון? אם לא ביקשת להוציא מזה כלל- אז

למה הבאת את פריט המידע הזה? במה זה אמור היה לתרום לדיון?
אם זה אמור היה להגיד לי תיזהר כשמכלילים עלולים להגיע למקום כזה-

ביצעת הכללה על סמך ניסיון החיים שלך. 

אם זה לא אמור להגיד כלום? למה הבאת את זה?

למה יופי מחקה? תלמד את המושג יופי ואיך הוא מתפתח, מה גורם לאדם לחשוב 

שמשהו יפה.יש על זה הרבה מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. יופי מבוסס על חיקוי של דמויות שנתפסות בעיננו כיפות. 

כשאנחנו מרגישים שאנחנו מדמים להם אנחנו מרגישים יפים. זה עובד כי גם אחרים

בחברה הם בעלי אותו מודל ואז כשאנחנו דומים למודל אנחנו נחשבים יפים.

למה אני נכנס לה לנשמה? כי זה הדיון- מה מבטא המעשה שלה. בשביל זה צריך להיכנס לנשמה ולבדוק.

למעשה אנחנו פה בפורום שעוסק בשידוכים- וזה בדיוק מה שרצוי לעשות כשרואים

דברים- לבדוק מה הם מעידים על האדם שעומד מולי.

אתה שואל למה היופי מקרי ולא עצמי. זה בסיסו של המושג יופי. לא אני מחליט, האמת מחליטה והאמת מראה שיופי עצמי יש רק לדברים בעלי בסיס מתמטי וביולוגי. כל השאר- תלוי בחברה בה חיים. באפריקה יש מודל יופי שונה בתכלית מבחברה המערבית, ולחרדים יש מודל יופי שונה מאשר לחילונים.

אני זה שחוקר את האמת, ולכן אני בוחן את הדברים לעומק, אם היא תראה לי מערכת שלמה שעונה לדרישות של המושג יופי אני אשמח.

כבר כתבתי מקודם- שאם זה היה משהו שמחקה אנשים של קדושה, זה היה אחרת,

אבל כל עוד זה לא, מודל החיקוי הוא אחר.

טוב, אם אתה רוצה לרדת לרמת העלבונות זו בחירה שלך, בהצלחה, זה לא משרת אף מטרה.

אחד הדיונים המסריחים שהיו לי

את הפסוק "נזם זהב באף חזיר"

לא אוהב בלשון המעטה, אולי כי בכללי אני פחות בעד תפאורה מלאכותית יתר על המידה

כמו שכתבו פה, זה קשור לעולם הפנימי.

אם היא שמה נזם כדי לזרוק על הקדושה בצורה מותרת, אבל להרגיש שהיא זורקת, או כל מיני סיבות לא כל כך חיוביות, זה לרעתה

אם היא אומרת, אני חושבת שזה יפה, אני מרגישה יותר טוב עם זה, יאללה לכי על זה =)

אגב לדעתי נזם באף זה ממש יפה

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.