אין בעיה הלכתית.

היום זה גם לא נחשב משהו שיפיל שידוך.

אצל דוסים יש רתיעה מסויימת, כחלק מיחס תרבותי. 

דעתי האישית היא שזה נובע ממקום שהוא לא בריא, לא מתוך הידבקות בדמויות צדיקות

וקדושות והידמות אליהן. אלא לדמויות אחרות.

אבל ברור שזה לא אסור ויש מקומות היום שזה מקובל בהם.

האמת

השאלה היא מאיפה מגיע הרצון הזה.

למה אנשים חושבים שזה יפה? איזה מודל יופי הם מחקים?

אז אין כרגע מודל אופנתי של רבניות ששמות עגיל באף.

אולי יהיה יום אחד, לא שולל, אבל כרגע זה בטוח לא זה.

מה שקורה זה כניסה והטמעה של תוכן מקולקל.

בנות שחשופות לעולם תרבותי מערבי(תוכן, לא צורה) מקבלות דוגמאות לנשים שמוגדרות

כ"יפות" עם נזם, וזה משפיע עליהן לתפוס את הנזם כדבר יפה.

לכן זו קבלה של תוכן- ולזה יש התנגדות.

א. זה לא סתם- זה מגיע משורש של חיקוי תרבות מקולקלת. גם אם זה חיקוי דור שלישי(מישהי עשתה כחיקוי של תרבות, מישהי חיקתה אותה, ומישהי שלישית חיקתה את השניה), עצם ראית

הנזם כדבר יפה מגיע מהשפעה תרבותית מערבית.

ב. לעשות דברים סתם זו בעיה בפני עצמה. בטח מעשה שמשנה את ההופעה החיצונית. ההופעה החיצונית של האדם היא הדרך שבה הוא מציג את עצמו. במקום של הגדרה אין סתם.

ג. זה עדיין לא מעשה שמגיע מתוך הגדרה של שייכות לקדושה והידמות לדמויות צדיקות.

יש שני מושגים של יופי
אובייקטיבי(ביולוגי) - קשור לחיתוך הזהב ולסימטריות, מתמטיקה כבדה קצת.

סובייקטיבי(תרבותי)- הוכח בעשרות מקרים כתלוי חברה ומקום.

אדם נע ביחס למודלים התרבותיים סביבו. כלומר בוחר איך להתייחס אליהם, חלק מאמץ,

חלק מתעלם, חלק מתנגד. 

נזם הוא לא מהלבוש של הדור הקודם אצל דתיים. גם לא של הדור הזה.

יש היום הרבה בנות ששמות נזם. יש הרבה דברים שקורים היום, וכמות של אנשים לא

הופכת את הדבר למשהו אחר. עד שהדוגמא למי שלובשת נזם לא תהיה מאוזנת לפחות,

אם לא מוטה לכיוון דמויות של צדיקות, הבחירה להשתייך לקבוצה שהדמויות המובילות בה

הן בעיקר לא מהצד של הקדושה, זו שיש לחשוב עליה.

גם אם האדם לא מודע לכל מה שמשפיע עליו, צריך לבחון את זה לעומק.

נ"ב - אם את מבינה במתמטיקה אז את מכירה את המודל של סימטרית חיתוך הזהב,

שלפיה מגדירים גם יופי אובייקטיבי. יש עוד כמה פרמטרים שקשורים לחיתוך הזהב בגוף האדם שמגדירים יופי ביולוגי. וכך גם בטבע, דברים יפים עונים על העיקרון של סימטריה וחיתוך הזהב. אין לי כוח לפרוש את כל המודל.

כל דעה סובייקטיבית מורכבת מסך כל החשיפה התרבותית שלי והיחס שלי אל כל חשיפה כזו.

הטעם האישי הוא חלק ממערכת של "בעד, מתעלם, נגד" ביחס למודלים שונים שפגשתי במהלך החיים.

העובדה היא שלרוב שינו מרכז כובד מסוים שסביבו אנחנו מתלבשים, כשיש קשר ישיר בין מרידה לחברה ובין כמות הפריטים שהם "טעם אישי" לעומתה.

או במילים אחרות- גם הטעם האישי שהוא נוגד את המודל התרבותי הוא מושפע מהמודל רק לשלילה.

בדיוק באותו מנגנון שאדם ששונא קבוצת כדורגל נמנע מללבוש את צבעי הקבוצה הזו ולעומתו אוהד הקבוצה מחפש בגדים בצבע הקבוצה.

באותה צורה ניתן לנתח את כל עולם היופי החיצוני שלנו.

נניח לרגע שאנחנו מניחים שכל אחד מאיתנו נחשף רק לשלושה מודלים של יופי-

חרדי, דתי לאומי ומערבי. 
היחס לכל אחד מהמודלים יגדיר את הטעם האישי שלנו בבגדים.

במקום שבו אנחנו מאוד מרגישים שייכות ורצון לשייכות נקבל הרבה בגדים ששייכים למודל ומעט בגדים שלא. במקום שנייטרלי- לא תהיה התייחסות כלל, ובמקום המנתגד והמתבדל נמצא בגדים דווקא להפך.

בסופו של דבר הכל נבנה ממודלים שנחשפנו אליהם.

הנפש מתבטאת ביחס שלה למודלים שאיתם היא נפגשת.

יש אדם שיש לו נטיה נפשית כזו או אחרת. אבל הצורה שבה הנטיה תופיע

מושפעת מהמודלים שהיא תפגוש. להופעה של הנטיות הנפשיות, אנחנו קוראים אופי.

אם היו לוקחים אותך ומגדלים אותך במקום אחר היית בעלת אופי דומה, אולי, אך

בעלת טעם שונה.

אופי הוא עניין של מיזוג המידות. אדם מרדן יהיה מרדן ביחס למה שהוא פוגש.

כלומר- אדם בעל אופי מרדני שחי בחברה X ימרוד בX בעוד אדם כזה שחי בחברה Y ימרוד בY. התגובה מגיעה מהנטיה הנפשית למרדנות אצלו- אבל מתבטאת רק כאשר היא מתייחסת למודל מסויים.

אז ברור שיש לנפש השפעה. אבל ההשפעה חייבת להתייחס למודלים אותם היא פוגשת. אין "יש מאין". את לא יכולה לאהוב פטוצ'ילי פטריות אם לא אכלת אף פעם פטוצ'ילי פטריות.

הנפש מתייחסת למודלים. ביחס למודלים נבנה יחס גם למה שהמודלים מייצגים.

היית הולכת עם צלב קרס? אני מניח שלא. גם אם היית מאוד אוהבת תכשיטים לא היית מאמצת תכשיט בצורה של צלב קרס. באותה צורה אם היה תכשיט שמסמל תרבות נאצית לא היית מאמצת אותו. 

הטעם האישי שלנו הוא פרמטר של היחס שלנו למודלים אותם אנחנו פוגשים(היחס שלנו למודלים נקבע ע"י הנפש- וכאן המקום לשוני בין אנשים).

גם בחורה שאוהבת בגדים ססגוניים לא הייתה הולכת עם בגדים ססגוניים שמתחברים בעיניה לחברה מקולקלת.

כולם מסכימים שזה מותר. 

השאלה היא האם זו התנהלות חיובית או לא.

בעיני היא לא חיובית. לא בגלל שהתכשיט הגיע מחוץ לעם ישראל, או לא מדמה לגדולות

הרבניות. אם זה היה המקרה לא היה דיון.

הדיון הוא על תכשיט שהגיע מתרבות מקולקלת ומדמה להתנהלות של חברה של פריצות.

פה יש מה לדון.

ואלו לא ערכים שהמצאתי. אלו ערכים שקיימים מאז ומעולם. את מי אתה מחקה זו שאלה

חשובה.

סתם דוגמא- בתקופת יוון היה נהוג שגברים מגלחים את בתי השחי, הדבר השפיע גם על המתיוונים בארץ. יש ירושלמי על אדם שהתחייב מלקות בבית דין וכשהפשיטו אותו ראו שהוא לא מגלח את בתי השחי ועזבו אותו ממלקות. רואים ששמירה מלחקות תרבויות מקולקלות 

זו מעלה.

אם היה משהו באיזה תרבות שאפשר להגיד עליה "מקולקלת".

משהו יפה, והוא עבר הלאה והלאה ועכשיו עושים אותו מכל מיני סיבות, נגיד למשל יופי, נזם.

האם זה משנה איך זה התחיל?

למשל הפסוק "איש אל רעהו יאמר חזק" בסוף לקחו את הפסוק והפכו את המשמעות..

לדעתי אין שום בעיה לעשות כזה דבר, כל עוד האדם לעצמו יודע מה המקור של זה, או לפחות לא בא להביע משהו שלילי. כמו פה, היא לובשת נזם, למה? היא חושבת שזה יפה. 

איך זה התחיל?

מה השורש הרוחני לנזם?

מה הוא בא להביע?

מה שורש הוויה המתגלמת מתוך שורש הנזם המתגלה אלינו? (אליה הוא לא מתגלה כי קשה להסתכל על התחתית של האף(עכשיו ניסתי)

לא יודע, לא אכפת לי, לא מעסיק אותי, מעניין לי את הסבתא (כי סבתא יכול להיות יודעת איך התחיל הנזם ומה הוא בא להביע בתקופתה והיא משועממת ומחפשת מה הנכדה שלה לא בסדר).

עכשיו גם אם זה בא ממקום שלילי, זה לא איזה סיבה לפסול. 

כל אחד עושה דברים שלילים ואפילו במודע לגמרי. יש לנו רצונות, צרכים, דברים שהשפיעו עלינו, סריטות מהילדות שעוד לא התבגרנו עליהם...

אני אישית מזה לוקח דבר כזה בהבנה...

חוסר היכולת שלך להגיד על תרבות שהיא "מקולקלת" הוא בעיה, התרבות המערבית מקולקלת, בפריצות, בתאוותנות, באנוכיות. יש בה גם צדדים טובים, אבל היא תרבות מקולקלת.

האם משנה איך דבר התחיל. כן. מי שמחפש אמת, מחפש את שורש הדבר, ואת שורש המעשה.

מי שעושה דברים שליליים במודע לגמרי וגם סבבה עם זה הוא אדם שאני לא מעוניין לחיות

איתו. מי שחלק מההגדרה העצמית שלו הוא מעשה שלילי, זה בעייתי בעיניי.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא על תרבות המערב שהיא מקולקלת.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא שאני לא מעוניין לחיות עם אדם שעושה מעשה שלילים.

חשבתי שההגדרה העצמית שלי חיובית

ואז התבגרתי, התחלתי לשים לב לבעיות, התחלתי לשים לב שיש לי סריטות ודברים שלילים מאוד שורשיים בי שאני צריך לעבוד עליהם לאט לאט, ועבודה קשה של שנים תעזור לי לתקן את עצמי. 

התבגרתי, הבנתי שיש מצבים נפשיים לא טובים בהם אדם עושה מעשים שלילים מסוימים, וצריך לעבוד עליהם לאט, צריך להתקדם, צריך לתקן. וזה בסדר גמור, ככה העולם מתנהל

התבגרתי, הבנתי שבתרבות המערב יש דברים נפלאים, יש דברים שאני צריך להידבק בהם.

התבגרתי, הבנתי שאני רוצה לבוא לכל תרבות עם מאור פנים ורצון ללמוד ולהחכים.

מי שמחפש אמת, מחפש אצל כל אדם ואדם מה הוא, בלי להכליל, בלי לשבץ, בעין טובה, להקשיב לו, להבין. והאדם עצמו (אלא אם כן הוא לא מודע לעצמו, שזה כבר סיפור אחר) יודע למה הוא שם נזם, מה שורשו של הנזם הזה, ואם היא אומרת שהיא רוצה להיות יפה, אחלה =)

זה חשוב שהתבגרת.

החברה המערבית היא חברה מקולקלת.

יש בה גם דברים טובים שצריך לקחת.

צ'ה גווארה היה אדם מקולקל. מאוד. יש הרבה דברים טובים לקחת ממנו? כן.

מי שלא מסוגל להגיד על מציאות מקולקלת שהיא מקולקלת- נמצא בבעיה.

לכולנו יש עבודה גדולה. צריך להתקדם לאט וזה בסדר גמור.

יש לצורה שבה אני מציג את עצמי השלכות משמעותיות. מי שמציג את עצמו

עם חלקים שליליים מעיד על עצמו שהוא אדם שלילי. לא אדם שמתבייש במקומות

השליליים שבו ומתקן אותם.

אני לא רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים. אני רוצה לקחת את שורש האמת שנפל

לשם ולרומם אותו. זה דבר אחרת לגמרי.

מי שמחפש אמת מחפש אותה בכל מקום. גם בהכללה, גם בשיבוץ.

אין קשר לעין טובה- אם כבר זו רמיזה כלפי, ואז זו עין רעה שלך כלפי.

האדם בד"כ לא מודע לעומק הדחפים שלו. הטענה "אני רוצה להיות יפה" היא בסדר.

השאלה היא עמוקה יותר- למה זה יפה בעיניה? מאיפה הגיעה אליה המחשבה שזה יפה? וזה מה שאני מחפש- זה חיפוש של מניע אמיתי.

כל מציאות צריכה תיקון. כל מציאות.

גם התרבות הדתית צריכה תיקון, גם התרבות הדוסית צריכה תיקון, (ואפילו התרבות ההר המורניקית)

ולכן אני שונא את הביטוי תרבות מקולקלת. 

מי שמציג את עצמו עם חלקים משלילים, מציג את האמת. אני לא מתבייש באמת. אין לי שום סיבה להתבייש באמת. האם אני אספר את האמת לכל אחד? לא. אני רוצה לשמור דברים לעצמי (אגב, גם דברים טובים וגם רעים)

אני כן רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים, לבוא לכל אדם במאור פנים, אולי פה נקודת המחלוקת בנינו, ויש קשר לעין טובה. 

נכון יש אמת בהכללה ובשיבוץ, כל כך קשה לעלות עליה... לפחות מהנסיון חיים שלי, כשאני מכליל וכשאני נפגש עם מישהו מכליל, זה גיבוב של דיבורי לשון הרע אם יעני סיבה מוצדקת. 

אחד הדברים שלדעתי הכי חשובים בתור אדם בוגר זה להיות מודע לצרכים שלי. וזה הדבר שאני הכי מחפש בהתחלה בהכרות עם מישהי.

למה זה יפה בעייניה? כל אחת תגיד משהו אחר. יש כאלה שיגידו מסרטים אמריקאים, ויש כאלה שיגידו בגלל שהבנות במדרשה הולכות ככה. 

חיפוש של מניע אמיתי... המניע האמיתי הוא יופי. רצון להיות יפה. ואולי אחרת. לכן צריך לדבר.

ברור שכל המציאות צריכה תיקון.

לא אמרתי שיש תרבות מושלמת. אבל יש תרבויות מקולקלות. תרבות סדום, לדוגמא.

תרבות עמלק לדוגמא. תרבות יון לדוגמא. ותרבות המערב.

זה שאין כסא מושלם לא אומר שאין כסא שבור.

מי שב"כרטיס הביקור" שלו מביע את הצדדים השליליים שלו- מעיד שהוא לא חושב שהם שליליים.

לא מדובר על מפגש עומק, אלא על "כרטיס הביקור" של האדם. שם אין עניין להציג צדדים שליליים, אלא להפך, יש עניין להציג דברים חיוביים. 
 

זה שאתה רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים זו בעיה שלך. אין כאן קשר לעין טובה,

עין טובה רואה את הטוב שבמציאות. אבל היא לא מתעלמת מהרע. ומאור פנים לא צריך לכל תרבות. צריך לכל אדם. אסור לערבב בין אדם לבין תרבות.

מצחיק שבמשפט שבו אתה מנסה לצאת נגד הכללה, אתה גם מכליל וגם מוציא שם רע.

אי אפשר להתייחס ליופי בלי מודל המקור שלו, כי היופי המחקה צריך מודל לחיקוי והוא מקבל את התוכן שלו מהמודל אותו הוא מחקה. המניע האמיתי הוא לא יופי, כי היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי. אם אותה בחורה הייתה חיה בתרבות אחרת היא הייתה רוצה להיות יפה על ידי אמצעים אחרים ולא על ידי הנזם. מה גורם לנזם להיות יפה? חיקוי של מודל המקור של הבחורה. ומודל המקור הוא לא מעולם של צניעות וטהרה.

דע לך שלא קורא לי שבדיון עם בן אדם יורדים לפסים אישיים, זה רק איתך.

תרבות המערב איננה תרבות סדום. 

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית. וזה יפה מאוד אם מישהו לא מתבייש במציאות הפנימית שלו. היא לא משקפת את הצדדים השליליים שלה בשביל העניין, אלא כי זה מי שהיא וככה היא מרגישה טוב עם עצמה.

אחי אתה רואה את הרע במציאות, אתה מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע. אתה מסתכל על מה שאני כותב ותוקף... תוקף מי שהעז לחשוב שתרבות המערב איננה מקולקלת ומי שלובשת נזם היא בסדר.

עוד דוגמה של עין רעה, אני כותב שמהנסיון שלי, על עצמי ועל מי שדיברתי איתו, אני לא מכליל שום דבר, אני רק כותב מהנסיון שלי על עצמי ועל מי שהכרתי! אני מדבר על עצמי, על החטאים שלי, על איך המוח שלי עובד. מהמשפט שלי מודגש שאני לא בה להגיד כלל קבוע בסלע, אלא את דעתי האישית שנובעת מההכרות שלי עם עצמי ועם מי שדיברתי איתו ברמה הזו.

למה יופי מחקה???? למה אתה מחליט שהיא מחקה? למה אתה נכנס לה בנבכי הנשמה? מה קרה? מה הסיפור? שחרר ממנה... 

"היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי" למה מי אתה שתחליט?!?! 

חיה בתרבות אחרת? תרבויות? מודל החיקוי??? מי אתה שתגיד לה מאיפה היא חושבת שזה יפה? ואם זה מהמדרשה והיא צדיקה?

אתה קובע שבחורה מחקה את תרבות המערב, על סמך קשקושים ששמת לעצמך במוח. 

לא אמרתי שתרבות המערב היא תרבות סדום. אמרתי שיש תרבויות מקולקלות,

כנגד הטענה שלך שאין דבר כזה, וכמו שתרבות סדום תרבות מקולקלת כך גם תרבות

המערב מקולקלת, לא באותם קיקולים בדיוק, אבל מקולקלת.

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית ולכן חשוב לברר מה הוא משקף.

אם אדם משקף שהוא מחקה תרבות מקולקלת זה דבר שלילי- זה מעיד על היחס שלו לכל התרבות הזו. ובדיוק כאן נכנס המקום להגיד המעשה הזה מחקה תרבות X שהיא

תרבות מקולקלת ולכן זה מעשה שמבטא חיבור לתרבות מקולקלת.

אני רואה את המציאות, יש בה רע ויש בה טוב. אני לא מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע, אני מסתכל עליה ורואה חיבור לתרבות מקולקלת. היא לא רעה בגלל זה

היא מושפעת מתרבות מסויימת והיא מציגה את זה. אני לא רואה רע, אני רואה אותה כפי שהיא, יש בה הרבה טוב ויש בה גם רע מסויים.

אני לא תוקף, אני מביע את דעתי. דעתי היא שמי שלא רואה בחברה שמעודדת פריצות

ואנוכיות חברה מקולקלת הוא בבעיה. אסור לי להיות בעל דעה? לא אמרתי שאין דברים טובים בכלל בחברה הזו- רק שהיא מקולקלת.

מה שטענת היה שמהניסיון חיים שלך מי שמכליל זה אוסף של גיבובי לשון הרע.

למה טענת את זה? מה זה הוסיף לדיון? אם לא ביקשת להוציא מזה כלל- אז

למה הבאת את פריט המידע הזה? במה זה אמור היה לתרום לדיון?
אם זה אמור היה להגיד לי תיזהר כשמכלילים עלולים להגיע למקום כזה-

ביצעת הכללה על סמך ניסיון החיים שלך. 

אם זה לא אמור להגיד כלום? למה הבאת את זה?

למה יופי מחקה? תלמד את המושג יופי ואיך הוא מתפתח, מה גורם לאדם לחשוב 

שמשהו יפה.יש על זה הרבה מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. יופי מבוסס על חיקוי של דמויות שנתפסות בעיננו כיפות. 

כשאנחנו מרגישים שאנחנו מדמים להם אנחנו מרגישים יפים. זה עובד כי גם אחרים

בחברה הם בעלי אותו מודל ואז כשאנחנו דומים למודל אנחנו נחשבים יפים.

למה אני נכנס לה לנשמה? כי זה הדיון- מה מבטא המעשה שלה. בשביל זה צריך להיכנס לנשמה ולבדוק.

למעשה אנחנו פה בפורום שעוסק בשידוכים- וזה בדיוק מה שרצוי לעשות כשרואים

דברים- לבדוק מה הם מעידים על האדם שעומד מולי.

אתה שואל למה היופי מקרי ולא עצמי. זה בסיסו של המושג יופי. לא אני מחליט, האמת מחליטה והאמת מראה שיופי עצמי יש רק לדברים בעלי בסיס מתמטי וביולוגי. כל השאר- תלוי בחברה בה חיים. באפריקה יש מודל יופי שונה בתכלית מבחברה המערבית, ולחרדים יש מודל יופי שונה מאשר לחילונים.

אני זה שחוקר את האמת, ולכן אני בוחן את הדברים לעומק, אם היא תראה לי מערכת שלמה שעונה לדרישות של המושג יופי אני אשמח.

כבר כתבתי מקודם- שאם זה היה משהו שמחקה אנשים של קדושה, זה היה אחרת,

אבל כל עוד זה לא, מודל החיקוי הוא אחר.

טוב, אם אתה רוצה לרדת לרמת העלבונות זו בחירה שלך, בהצלחה, זה לא משרת אף מטרה.

אחד הדיונים המסריחים שהיו לי

את הפסוק "נזם זהב באף חזיר"

לא אוהב בלשון המעטה, אולי כי בכללי אני פחות בעד תפאורה מלאכותית יתר על המידה

כמו שכתבו פה, זה קשור לעולם הפנימי.

אם היא שמה נזם כדי לזרוק על הקדושה בצורה מותרת, אבל להרגיש שהיא זורקת, או כל מיני סיבות לא כל כך חיוביות, זה לרעתה

אם היא אומרת, אני חושבת שזה יפה, אני מרגישה יותר טוב עם זה, יאללה לכי על זה =)

אגב לדעתי נזם באף זה ממש יפה

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.