אין בעיה הלכתית.

היום זה גם לא נחשב משהו שיפיל שידוך.

אצל דוסים יש רתיעה מסויימת, כחלק מיחס תרבותי. 

דעתי האישית היא שזה נובע ממקום שהוא לא בריא, לא מתוך הידבקות בדמויות צדיקות

וקדושות והידמות אליהן. אלא לדמויות אחרות.

אבל ברור שזה לא אסור ויש מקומות היום שזה מקובל בהם.

האמת

השאלה היא מאיפה מגיע הרצון הזה.

למה אנשים חושבים שזה יפה? איזה מודל יופי הם מחקים?

אז אין כרגע מודל אופנתי של רבניות ששמות עגיל באף.

אולי יהיה יום אחד, לא שולל, אבל כרגע זה בטוח לא זה.

מה שקורה זה כניסה והטמעה של תוכן מקולקל.

בנות שחשופות לעולם תרבותי מערבי(תוכן, לא צורה) מקבלות דוגמאות לנשים שמוגדרות

כ"יפות" עם נזם, וזה משפיע עליהן לתפוס את הנזם כדבר יפה.

לכן זו קבלה של תוכן- ולזה יש התנגדות.

א. זה לא סתם- זה מגיע משורש של חיקוי תרבות מקולקלת. גם אם זה חיקוי דור שלישי(מישהי עשתה כחיקוי של תרבות, מישהי חיקתה אותה, ומישהי שלישית חיקתה את השניה), עצם ראית

הנזם כדבר יפה מגיע מהשפעה תרבותית מערבית.

ב. לעשות דברים סתם זו בעיה בפני עצמה. בטח מעשה שמשנה את ההופעה החיצונית. ההופעה החיצונית של האדם היא הדרך שבה הוא מציג את עצמו. במקום של הגדרה אין סתם.

ג. זה עדיין לא מעשה שמגיע מתוך הגדרה של שייכות לקדושה והידמות לדמויות צדיקות.

יש שני מושגים של יופי
אובייקטיבי(ביולוגי) - קשור לחיתוך הזהב ולסימטריות, מתמטיקה כבדה קצת.

סובייקטיבי(תרבותי)- הוכח בעשרות מקרים כתלוי חברה ומקום.

אדם נע ביחס למודלים התרבותיים סביבו. כלומר בוחר איך להתייחס אליהם, חלק מאמץ,

חלק מתעלם, חלק מתנגד. 

נזם הוא לא מהלבוש של הדור הקודם אצל דתיים. גם לא של הדור הזה.

יש היום הרבה בנות ששמות נזם. יש הרבה דברים שקורים היום, וכמות של אנשים לא

הופכת את הדבר למשהו אחר. עד שהדוגמא למי שלובשת נזם לא תהיה מאוזנת לפחות,

אם לא מוטה לכיוון דמויות של צדיקות, הבחירה להשתייך לקבוצה שהדמויות המובילות בה

הן בעיקר לא מהצד של הקדושה, זו שיש לחשוב עליה.

גם אם האדם לא מודע לכל מה שמשפיע עליו, צריך לבחון את זה לעומק.

נ"ב - אם את מבינה במתמטיקה אז את מכירה את המודל של סימטרית חיתוך הזהב,

שלפיה מגדירים גם יופי אובייקטיבי. יש עוד כמה פרמטרים שקשורים לחיתוך הזהב בגוף האדם שמגדירים יופי ביולוגי. וכך גם בטבע, דברים יפים עונים על העיקרון של סימטריה וחיתוך הזהב. אין לי כוח לפרוש את כל המודל.

כל דעה סובייקטיבית מורכבת מסך כל החשיפה התרבותית שלי והיחס שלי אל כל חשיפה כזו.

הטעם האישי הוא חלק ממערכת של "בעד, מתעלם, נגד" ביחס למודלים שונים שפגשתי במהלך החיים.

העובדה היא שלרוב שינו מרכז כובד מסוים שסביבו אנחנו מתלבשים, כשיש קשר ישיר בין מרידה לחברה ובין כמות הפריטים שהם "טעם אישי" לעומתה.

או במילים אחרות- גם הטעם האישי שהוא נוגד את המודל התרבותי הוא מושפע מהמודל רק לשלילה.

בדיוק באותו מנגנון שאדם ששונא קבוצת כדורגל נמנע מללבוש את צבעי הקבוצה הזו ולעומתו אוהד הקבוצה מחפש בגדים בצבע הקבוצה.

באותה צורה ניתן לנתח את כל עולם היופי החיצוני שלנו.

נניח לרגע שאנחנו מניחים שכל אחד מאיתנו נחשף רק לשלושה מודלים של יופי-

חרדי, דתי לאומי ומערבי. 
היחס לכל אחד מהמודלים יגדיר את הטעם האישי שלנו בבגדים.

במקום שבו אנחנו מאוד מרגישים שייכות ורצון לשייכות נקבל הרבה בגדים ששייכים למודל ומעט בגדים שלא. במקום שנייטרלי- לא תהיה התייחסות כלל, ובמקום המנתגד והמתבדל נמצא בגדים דווקא להפך.

בסופו של דבר הכל נבנה ממודלים שנחשפנו אליהם.

הנפש מתבטאת ביחס שלה למודלים שאיתם היא נפגשת.

יש אדם שיש לו נטיה נפשית כזו או אחרת. אבל הצורה שבה הנטיה תופיע

מושפעת מהמודלים שהיא תפגוש. להופעה של הנטיות הנפשיות, אנחנו קוראים אופי.

אם היו לוקחים אותך ומגדלים אותך במקום אחר היית בעלת אופי דומה, אולי, אך

בעלת טעם שונה.

אופי הוא עניין של מיזוג המידות. אדם מרדן יהיה מרדן ביחס למה שהוא פוגש.

כלומר- אדם בעל אופי מרדני שחי בחברה X ימרוד בX בעוד אדם כזה שחי בחברה Y ימרוד בY. התגובה מגיעה מהנטיה הנפשית למרדנות אצלו- אבל מתבטאת רק כאשר היא מתייחסת למודל מסויים.

אז ברור שיש לנפש השפעה. אבל ההשפעה חייבת להתייחס למודלים אותם היא פוגשת. אין "יש מאין". את לא יכולה לאהוב פטוצ'ילי פטריות אם לא אכלת אף פעם פטוצ'ילי פטריות.

הנפש מתייחסת למודלים. ביחס למודלים נבנה יחס גם למה שהמודלים מייצגים.

היית הולכת עם צלב קרס? אני מניח שלא. גם אם היית מאוד אוהבת תכשיטים לא היית מאמצת תכשיט בצורה של צלב קרס. באותה צורה אם היה תכשיט שמסמל תרבות נאצית לא היית מאמצת אותו. 

הטעם האישי שלנו הוא פרמטר של היחס שלנו למודלים אותם אנחנו פוגשים(היחס שלנו למודלים נקבע ע"י הנפש- וכאן המקום לשוני בין אנשים).

גם בחורה שאוהבת בגדים ססגוניים לא הייתה הולכת עם בגדים ססגוניים שמתחברים בעיניה לחברה מקולקלת.

כולם מסכימים שזה מותר. 

השאלה היא האם זו התנהלות חיובית או לא.

בעיני היא לא חיובית. לא בגלל שהתכשיט הגיע מחוץ לעם ישראל, או לא מדמה לגדולות

הרבניות. אם זה היה המקרה לא היה דיון.

הדיון הוא על תכשיט שהגיע מתרבות מקולקלת ומדמה להתנהלות של חברה של פריצות.

פה יש מה לדון.

ואלו לא ערכים שהמצאתי. אלו ערכים שקיימים מאז ומעולם. את מי אתה מחקה זו שאלה

חשובה.

סתם דוגמא- בתקופת יוון היה נהוג שגברים מגלחים את בתי השחי, הדבר השפיע גם על המתיוונים בארץ. יש ירושלמי על אדם שהתחייב מלקות בבית דין וכשהפשיטו אותו ראו שהוא לא מגלח את בתי השחי ועזבו אותו ממלקות. רואים ששמירה מלחקות תרבויות מקולקלות 

זו מעלה.

אם היה משהו באיזה תרבות שאפשר להגיד עליה "מקולקלת".

משהו יפה, והוא עבר הלאה והלאה ועכשיו עושים אותו מכל מיני סיבות, נגיד למשל יופי, נזם.

האם זה משנה איך זה התחיל?

למשל הפסוק "איש אל רעהו יאמר חזק" בסוף לקחו את הפסוק והפכו את המשמעות..

לדעתי אין שום בעיה לעשות כזה דבר, כל עוד האדם לעצמו יודע מה המקור של זה, או לפחות לא בא להביע משהו שלילי. כמו פה, היא לובשת נזם, למה? היא חושבת שזה יפה. 

איך זה התחיל?

מה השורש הרוחני לנזם?

מה הוא בא להביע?

מה שורש הוויה המתגלמת מתוך שורש הנזם המתגלה אלינו? (אליה הוא לא מתגלה כי קשה להסתכל על התחתית של האף(עכשיו ניסתי)

לא יודע, לא אכפת לי, לא מעסיק אותי, מעניין לי את הסבתא (כי סבתא יכול להיות יודעת איך התחיל הנזם ומה הוא בא להביע בתקופתה והיא משועממת ומחפשת מה הנכדה שלה לא בסדר).

עכשיו גם אם זה בא ממקום שלילי, זה לא איזה סיבה לפסול. 

כל אחד עושה דברים שלילים ואפילו במודע לגמרי. יש לנו רצונות, צרכים, דברים שהשפיעו עלינו, סריטות מהילדות שעוד לא התבגרנו עליהם...

אני אישית מזה לוקח דבר כזה בהבנה...

חוסר היכולת שלך להגיד על תרבות שהיא "מקולקלת" הוא בעיה, התרבות המערבית מקולקלת, בפריצות, בתאוותנות, באנוכיות. יש בה גם צדדים טובים, אבל היא תרבות מקולקלת.

האם משנה איך דבר התחיל. כן. מי שמחפש אמת, מחפש את שורש הדבר, ואת שורש המעשה.

מי שעושה דברים שליליים במודע לגמרי וגם סבבה עם זה הוא אדם שאני לא מעוניין לחיות

איתו. מי שחלק מההגדרה העצמית שלו הוא מעשה שלילי, זה בעייתי בעיניי.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא על תרבות המערב שהיא מקולקלת.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא שאני לא מעוניין לחיות עם אדם שעושה מעשה שלילים.

חשבתי שההגדרה העצמית שלי חיובית

ואז התבגרתי, התחלתי לשים לב לבעיות, התחלתי לשים לב שיש לי סריטות ודברים שלילים מאוד שורשיים בי שאני צריך לעבוד עליהם לאט לאט, ועבודה קשה של שנים תעזור לי לתקן את עצמי. 

התבגרתי, הבנתי שיש מצבים נפשיים לא טובים בהם אדם עושה מעשים שלילים מסוימים, וצריך לעבוד עליהם לאט, צריך להתקדם, צריך לתקן. וזה בסדר גמור, ככה העולם מתנהל

התבגרתי, הבנתי שבתרבות המערב יש דברים נפלאים, יש דברים שאני צריך להידבק בהם.

התבגרתי, הבנתי שאני רוצה לבוא לכל תרבות עם מאור פנים ורצון ללמוד ולהחכים.

מי שמחפש אמת, מחפש אצל כל אדם ואדם מה הוא, בלי להכליל, בלי לשבץ, בעין טובה, להקשיב לו, להבין. והאדם עצמו (אלא אם כן הוא לא מודע לעצמו, שזה כבר סיפור אחר) יודע למה הוא שם נזם, מה שורשו של הנזם הזה, ואם היא אומרת שהיא רוצה להיות יפה, אחלה =)

זה חשוב שהתבגרת.

החברה המערבית היא חברה מקולקלת.

יש בה גם דברים טובים שצריך לקחת.

צ'ה גווארה היה אדם מקולקל. מאוד. יש הרבה דברים טובים לקחת ממנו? כן.

מי שלא מסוגל להגיד על מציאות מקולקלת שהיא מקולקלת- נמצא בבעיה.

לכולנו יש עבודה גדולה. צריך להתקדם לאט וזה בסדר גמור.

יש לצורה שבה אני מציג את עצמי השלכות משמעותיות. מי שמציג את עצמו

עם חלקים שליליים מעיד על עצמו שהוא אדם שלילי. לא אדם שמתבייש במקומות

השליליים שבו ומתקן אותם.

אני לא רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים. אני רוצה לקחת את שורש האמת שנפל

לשם ולרומם אותו. זה דבר אחרת לגמרי.

מי שמחפש אמת מחפש אותה בכל מקום. גם בהכללה, גם בשיבוץ.

אין קשר לעין טובה- אם כבר זו רמיזה כלפי, ואז זו עין רעה שלך כלפי.

האדם בד"כ לא מודע לעומק הדחפים שלו. הטענה "אני רוצה להיות יפה" היא בסדר.

השאלה היא עמוקה יותר- למה זה יפה בעיניה? מאיפה הגיעה אליה המחשבה שזה יפה? וזה מה שאני מחפש- זה חיפוש של מניע אמיתי.

כל מציאות צריכה תיקון. כל מציאות.

גם התרבות הדתית צריכה תיקון, גם התרבות הדוסית צריכה תיקון, (ואפילו התרבות ההר המורניקית)

ולכן אני שונא את הביטוי תרבות מקולקלת. 

מי שמציג את עצמו עם חלקים משלילים, מציג את האמת. אני לא מתבייש באמת. אין לי שום סיבה להתבייש באמת. האם אני אספר את האמת לכל אחד? לא. אני רוצה לשמור דברים לעצמי (אגב, גם דברים טובים וגם רעים)

אני כן רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים, לבוא לכל אדם במאור פנים, אולי פה נקודת המחלוקת בנינו, ויש קשר לעין טובה. 

נכון יש אמת בהכללה ובשיבוץ, כל כך קשה לעלות עליה... לפחות מהנסיון חיים שלי, כשאני מכליל וכשאני נפגש עם מישהו מכליל, זה גיבוב של דיבורי לשון הרע אם יעני סיבה מוצדקת. 

אחד הדברים שלדעתי הכי חשובים בתור אדם בוגר זה להיות מודע לצרכים שלי. וזה הדבר שאני הכי מחפש בהתחלה בהכרות עם מישהי.

למה זה יפה בעייניה? כל אחת תגיד משהו אחר. יש כאלה שיגידו מסרטים אמריקאים, ויש כאלה שיגידו בגלל שהבנות במדרשה הולכות ככה. 

חיפוש של מניע אמיתי... המניע האמיתי הוא יופי. רצון להיות יפה. ואולי אחרת. לכן צריך לדבר.

ברור שכל המציאות צריכה תיקון.

לא אמרתי שיש תרבות מושלמת. אבל יש תרבויות מקולקלות. תרבות סדום, לדוגמא.

תרבות עמלק לדוגמא. תרבות יון לדוגמא. ותרבות המערב.

זה שאין כסא מושלם לא אומר שאין כסא שבור.

מי שב"כרטיס הביקור" שלו מביע את הצדדים השליליים שלו- מעיד שהוא לא חושב שהם שליליים.

לא מדובר על מפגש עומק, אלא על "כרטיס הביקור" של האדם. שם אין עניין להציג צדדים שליליים, אלא להפך, יש עניין להציג דברים חיוביים. 
 

זה שאתה רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים זו בעיה שלך. אין כאן קשר לעין טובה,

עין טובה רואה את הטוב שבמציאות. אבל היא לא מתעלמת מהרע. ומאור פנים לא צריך לכל תרבות. צריך לכל אדם. אסור לערבב בין אדם לבין תרבות.

מצחיק שבמשפט שבו אתה מנסה לצאת נגד הכללה, אתה גם מכליל וגם מוציא שם רע.

אי אפשר להתייחס ליופי בלי מודל המקור שלו, כי היופי המחקה צריך מודל לחיקוי והוא מקבל את התוכן שלו מהמודל אותו הוא מחקה. המניע האמיתי הוא לא יופי, כי היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי. אם אותה בחורה הייתה חיה בתרבות אחרת היא הייתה רוצה להיות יפה על ידי אמצעים אחרים ולא על ידי הנזם. מה גורם לנזם להיות יפה? חיקוי של מודל המקור של הבחורה. ומודל המקור הוא לא מעולם של צניעות וטהרה.

דע לך שלא קורא לי שבדיון עם בן אדם יורדים לפסים אישיים, זה רק איתך.

תרבות המערב איננה תרבות סדום. 

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית. וזה יפה מאוד אם מישהו לא מתבייש במציאות הפנימית שלו. היא לא משקפת את הצדדים השליליים שלה בשביל העניין, אלא כי זה מי שהיא וככה היא מרגישה טוב עם עצמה.

אחי אתה רואה את הרע במציאות, אתה מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע. אתה מסתכל על מה שאני כותב ותוקף... תוקף מי שהעז לחשוב שתרבות המערב איננה מקולקלת ומי שלובשת נזם היא בסדר.

עוד דוגמה של עין רעה, אני כותב שמהנסיון שלי, על עצמי ועל מי שדיברתי איתו, אני לא מכליל שום דבר, אני רק כותב מהנסיון שלי על עצמי ועל מי שהכרתי! אני מדבר על עצמי, על החטאים שלי, על איך המוח שלי עובד. מהמשפט שלי מודגש שאני לא בה להגיד כלל קבוע בסלע, אלא את דעתי האישית שנובעת מההכרות שלי עם עצמי ועם מי שדיברתי איתו ברמה הזו.

למה יופי מחקה???? למה אתה מחליט שהיא מחקה? למה אתה נכנס לה בנבכי הנשמה? מה קרה? מה הסיפור? שחרר ממנה... 

"היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי" למה מי אתה שתחליט?!?! 

חיה בתרבות אחרת? תרבויות? מודל החיקוי??? מי אתה שתגיד לה מאיפה היא חושבת שזה יפה? ואם זה מהמדרשה והיא צדיקה?

אתה קובע שבחורה מחקה את תרבות המערב, על סמך קשקושים ששמת לעצמך במוח. 

לא אמרתי שתרבות המערב היא תרבות סדום. אמרתי שיש תרבויות מקולקלות,

כנגד הטענה שלך שאין דבר כזה, וכמו שתרבות סדום תרבות מקולקלת כך גם תרבות

המערב מקולקלת, לא באותם קיקולים בדיוק, אבל מקולקלת.

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית ולכן חשוב לברר מה הוא משקף.

אם אדם משקף שהוא מחקה תרבות מקולקלת זה דבר שלילי- זה מעיד על היחס שלו לכל התרבות הזו. ובדיוק כאן נכנס המקום להגיד המעשה הזה מחקה תרבות X שהיא

תרבות מקולקלת ולכן זה מעשה שמבטא חיבור לתרבות מקולקלת.

אני רואה את המציאות, יש בה רע ויש בה טוב. אני לא מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע, אני מסתכל עליה ורואה חיבור לתרבות מקולקלת. היא לא רעה בגלל זה

היא מושפעת מתרבות מסויימת והיא מציגה את זה. אני לא רואה רע, אני רואה אותה כפי שהיא, יש בה הרבה טוב ויש בה גם רע מסויים.

אני לא תוקף, אני מביע את דעתי. דעתי היא שמי שלא רואה בחברה שמעודדת פריצות

ואנוכיות חברה מקולקלת הוא בבעיה. אסור לי להיות בעל דעה? לא אמרתי שאין דברים טובים בכלל בחברה הזו- רק שהיא מקולקלת.

מה שטענת היה שמהניסיון חיים שלך מי שמכליל זה אוסף של גיבובי לשון הרע.

למה טענת את זה? מה זה הוסיף לדיון? אם לא ביקשת להוציא מזה כלל- אז

למה הבאת את פריט המידע הזה? במה זה אמור היה לתרום לדיון?
אם זה אמור היה להגיד לי תיזהר כשמכלילים עלולים להגיע למקום כזה-

ביצעת הכללה על סמך ניסיון החיים שלך. 

אם זה לא אמור להגיד כלום? למה הבאת את זה?

למה יופי מחקה? תלמד את המושג יופי ואיך הוא מתפתח, מה גורם לאדם לחשוב 

שמשהו יפה.יש על זה הרבה מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. יופי מבוסס על חיקוי של דמויות שנתפסות בעיננו כיפות. 

כשאנחנו מרגישים שאנחנו מדמים להם אנחנו מרגישים יפים. זה עובד כי גם אחרים

בחברה הם בעלי אותו מודל ואז כשאנחנו דומים למודל אנחנו נחשבים יפים.

למה אני נכנס לה לנשמה? כי זה הדיון- מה מבטא המעשה שלה. בשביל זה צריך להיכנס לנשמה ולבדוק.

למעשה אנחנו פה בפורום שעוסק בשידוכים- וזה בדיוק מה שרצוי לעשות כשרואים

דברים- לבדוק מה הם מעידים על האדם שעומד מולי.

אתה שואל למה היופי מקרי ולא עצמי. זה בסיסו של המושג יופי. לא אני מחליט, האמת מחליטה והאמת מראה שיופי עצמי יש רק לדברים בעלי בסיס מתמטי וביולוגי. כל השאר- תלוי בחברה בה חיים. באפריקה יש מודל יופי שונה בתכלית מבחברה המערבית, ולחרדים יש מודל יופי שונה מאשר לחילונים.

אני זה שחוקר את האמת, ולכן אני בוחן את הדברים לעומק, אם היא תראה לי מערכת שלמה שעונה לדרישות של המושג יופי אני אשמח.

כבר כתבתי מקודם- שאם זה היה משהו שמחקה אנשים של קדושה, זה היה אחרת,

אבל כל עוד זה לא, מודל החיקוי הוא אחר.

טוב, אם אתה רוצה לרדת לרמת העלבונות זו בחירה שלך, בהצלחה, זה לא משרת אף מטרה.

אחד הדיונים המסריחים שהיו לי

את הפסוק "נזם זהב באף חזיר"

לא אוהב בלשון המעטה, אולי כי בכללי אני פחות בעד תפאורה מלאכותית יתר על המידה

כמו שכתבו פה, זה קשור לעולם הפנימי.

אם היא שמה נזם כדי לזרוק על הקדושה בצורה מותרת, אבל להרגיש שהיא זורקת, או כל מיני סיבות לא כל כך חיוביות, זה לרעתה

אם היא אומרת, אני חושבת שזה יפה, אני מרגישה יותר טוב עם זה, יאללה לכי על זה =)

אגב לדעתי נזם באף זה ממש יפה

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

הרבה פעמים.

אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...