אין בעיה הלכתית.

היום זה גם לא נחשב משהו שיפיל שידוך.

אצל דוסים יש רתיעה מסויימת, כחלק מיחס תרבותי. 

דעתי האישית היא שזה נובע ממקום שהוא לא בריא, לא מתוך הידבקות בדמויות צדיקות

וקדושות והידמות אליהן. אלא לדמויות אחרות.

אבל ברור שזה לא אסור ויש מקומות היום שזה מקובל בהם.

האמת

השאלה היא מאיפה מגיע הרצון הזה.

למה אנשים חושבים שזה יפה? איזה מודל יופי הם מחקים?

אז אין כרגע מודל אופנתי של רבניות ששמות עגיל באף.

אולי יהיה יום אחד, לא שולל, אבל כרגע זה בטוח לא זה.

מה שקורה זה כניסה והטמעה של תוכן מקולקל.

בנות שחשופות לעולם תרבותי מערבי(תוכן, לא צורה) מקבלות דוגמאות לנשים שמוגדרות

כ"יפות" עם נזם, וזה משפיע עליהן לתפוס את הנזם כדבר יפה.

לכן זו קבלה של תוכן- ולזה יש התנגדות.

א. זה לא סתם- זה מגיע משורש של חיקוי תרבות מקולקלת. גם אם זה חיקוי דור שלישי(מישהי עשתה כחיקוי של תרבות, מישהי חיקתה אותה, ומישהי שלישית חיקתה את השניה), עצם ראית

הנזם כדבר יפה מגיע מהשפעה תרבותית מערבית.

ב. לעשות דברים סתם זו בעיה בפני עצמה. בטח מעשה שמשנה את ההופעה החיצונית. ההופעה החיצונית של האדם היא הדרך שבה הוא מציג את עצמו. במקום של הגדרה אין סתם.

ג. זה עדיין לא מעשה שמגיע מתוך הגדרה של שייכות לקדושה והידמות לדמויות צדיקות.

יש שני מושגים של יופי
אובייקטיבי(ביולוגי) - קשור לחיתוך הזהב ולסימטריות, מתמטיקה כבדה קצת.

סובייקטיבי(תרבותי)- הוכח בעשרות מקרים כתלוי חברה ומקום.

אדם נע ביחס למודלים התרבותיים סביבו. כלומר בוחר איך להתייחס אליהם, חלק מאמץ,

חלק מתעלם, חלק מתנגד. 

נזם הוא לא מהלבוש של הדור הקודם אצל דתיים. גם לא של הדור הזה.

יש היום הרבה בנות ששמות נזם. יש הרבה דברים שקורים היום, וכמות של אנשים לא

הופכת את הדבר למשהו אחר. עד שהדוגמא למי שלובשת נזם לא תהיה מאוזנת לפחות,

אם לא מוטה לכיוון דמויות של צדיקות, הבחירה להשתייך לקבוצה שהדמויות המובילות בה

הן בעיקר לא מהצד של הקדושה, זו שיש לחשוב עליה.

גם אם האדם לא מודע לכל מה שמשפיע עליו, צריך לבחון את זה לעומק.

נ"ב - אם את מבינה במתמטיקה אז את מכירה את המודל של סימטרית חיתוך הזהב,

שלפיה מגדירים גם יופי אובייקטיבי. יש עוד כמה פרמטרים שקשורים לחיתוך הזהב בגוף האדם שמגדירים יופי ביולוגי. וכך גם בטבע, דברים יפים עונים על העיקרון של סימטריה וחיתוך הזהב. אין לי כוח לפרוש את כל המודל.

כל דעה סובייקטיבית מורכבת מסך כל החשיפה התרבותית שלי והיחס שלי אל כל חשיפה כזו.

הטעם האישי הוא חלק ממערכת של "בעד, מתעלם, נגד" ביחס למודלים שונים שפגשתי במהלך החיים.

העובדה היא שלרוב שינו מרכז כובד מסוים שסביבו אנחנו מתלבשים, כשיש קשר ישיר בין מרידה לחברה ובין כמות הפריטים שהם "טעם אישי" לעומתה.

או במילים אחרות- גם הטעם האישי שהוא נוגד את המודל התרבותי הוא מושפע מהמודל רק לשלילה.

בדיוק באותו מנגנון שאדם ששונא קבוצת כדורגל נמנע מללבוש את צבעי הקבוצה הזו ולעומתו אוהד הקבוצה מחפש בגדים בצבע הקבוצה.

באותה צורה ניתן לנתח את כל עולם היופי החיצוני שלנו.

נניח לרגע שאנחנו מניחים שכל אחד מאיתנו נחשף רק לשלושה מודלים של יופי-

חרדי, דתי לאומי ומערבי. 
היחס לכל אחד מהמודלים יגדיר את הטעם האישי שלנו בבגדים.

במקום שבו אנחנו מאוד מרגישים שייכות ורצון לשייכות נקבל הרבה בגדים ששייכים למודל ומעט בגדים שלא. במקום שנייטרלי- לא תהיה התייחסות כלל, ובמקום המנתגד והמתבדל נמצא בגדים דווקא להפך.

בסופו של דבר הכל נבנה ממודלים שנחשפנו אליהם.

הנפש מתבטאת ביחס שלה למודלים שאיתם היא נפגשת.

יש אדם שיש לו נטיה נפשית כזו או אחרת. אבל הצורה שבה הנטיה תופיע

מושפעת מהמודלים שהיא תפגוש. להופעה של הנטיות הנפשיות, אנחנו קוראים אופי.

אם היו לוקחים אותך ומגדלים אותך במקום אחר היית בעלת אופי דומה, אולי, אך

בעלת טעם שונה.

אופי הוא עניין של מיזוג המידות. אדם מרדן יהיה מרדן ביחס למה שהוא פוגש.

כלומר- אדם בעל אופי מרדני שחי בחברה X ימרוד בX בעוד אדם כזה שחי בחברה Y ימרוד בY. התגובה מגיעה מהנטיה הנפשית למרדנות אצלו- אבל מתבטאת רק כאשר היא מתייחסת למודל מסויים.

אז ברור שיש לנפש השפעה. אבל ההשפעה חייבת להתייחס למודלים אותם היא פוגשת. אין "יש מאין". את לא יכולה לאהוב פטוצ'ילי פטריות אם לא אכלת אף פעם פטוצ'ילי פטריות.

הנפש מתייחסת למודלים. ביחס למודלים נבנה יחס גם למה שהמודלים מייצגים.

היית הולכת עם צלב קרס? אני מניח שלא. גם אם היית מאוד אוהבת תכשיטים לא היית מאמצת תכשיט בצורה של צלב קרס. באותה צורה אם היה תכשיט שמסמל תרבות נאצית לא היית מאמצת אותו. 

הטעם האישי שלנו הוא פרמטר של היחס שלנו למודלים אותם אנחנו פוגשים(היחס שלנו למודלים נקבע ע"י הנפש- וכאן המקום לשוני בין אנשים).

גם בחורה שאוהבת בגדים ססגוניים לא הייתה הולכת עם בגדים ססגוניים שמתחברים בעיניה לחברה מקולקלת.

כולם מסכימים שזה מותר. 

השאלה היא האם זו התנהלות חיובית או לא.

בעיני היא לא חיובית. לא בגלל שהתכשיט הגיע מחוץ לעם ישראל, או לא מדמה לגדולות

הרבניות. אם זה היה המקרה לא היה דיון.

הדיון הוא על תכשיט שהגיע מתרבות מקולקלת ומדמה להתנהלות של חברה של פריצות.

פה יש מה לדון.

ואלו לא ערכים שהמצאתי. אלו ערכים שקיימים מאז ומעולם. את מי אתה מחקה זו שאלה

חשובה.

סתם דוגמא- בתקופת יוון היה נהוג שגברים מגלחים את בתי השחי, הדבר השפיע גם על המתיוונים בארץ. יש ירושלמי על אדם שהתחייב מלקות בבית דין וכשהפשיטו אותו ראו שהוא לא מגלח את בתי השחי ועזבו אותו ממלקות. רואים ששמירה מלחקות תרבויות מקולקלות 

זו מעלה.

אם היה משהו באיזה תרבות שאפשר להגיד עליה "מקולקלת".

משהו יפה, והוא עבר הלאה והלאה ועכשיו עושים אותו מכל מיני סיבות, נגיד למשל יופי, נזם.

האם זה משנה איך זה התחיל?

למשל הפסוק "איש אל רעהו יאמר חזק" בסוף לקחו את הפסוק והפכו את המשמעות..

לדעתי אין שום בעיה לעשות כזה דבר, כל עוד האדם לעצמו יודע מה המקור של זה, או לפחות לא בא להביע משהו שלילי. כמו פה, היא לובשת נזם, למה? היא חושבת שזה יפה. 

איך זה התחיל?

מה השורש הרוחני לנזם?

מה הוא בא להביע?

מה שורש הוויה המתגלמת מתוך שורש הנזם המתגלה אלינו? (אליה הוא לא מתגלה כי קשה להסתכל על התחתית של האף(עכשיו ניסתי)

לא יודע, לא אכפת לי, לא מעסיק אותי, מעניין לי את הסבתא (כי סבתא יכול להיות יודעת איך התחיל הנזם ומה הוא בא להביע בתקופתה והיא משועממת ומחפשת מה הנכדה שלה לא בסדר).

עכשיו גם אם זה בא ממקום שלילי, זה לא איזה סיבה לפסול. 

כל אחד עושה דברים שלילים ואפילו במודע לגמרי. יש לנו רצונות, צרכים, דברים שהשפיעו עלינו, סריטות מהילדות שעוד לא התבגרנו עליהם...

אני אישית מזה לוקח דבר כזה בהבנה...

חוסר היכולת שלך להגיד על תרבות שהיא "מקולקלת" הוא בעיה, התרבות המערבית מקולקלת, בפריצות, בתאוותנות, באנוכיות. יש בה גם צדדים טובים, אבל היא תרבות מקולקלת.

האם משנה איך דבר התחיל. כן. מי שמחפש אמת, מחפש את שורש הדבר, ואת שורש המעשה.

מי שעושה דברים שליליים במודע לגמרי וגם סבבה עם זה הוא אדם שאני לא מעוניין לחיות

איתו. מי שחלק מההגדרה העצמית שלו הוא מעשה שלילי, זה בעייתי בעיניי.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא על תרבות המערב שהיא מקולקלת.

כשהייתי בישיבה תיכונית, אמרתי בפה מלא שאני לא מעוניין לחיות עם אדם שעושה מעשה שלילים.

חשבתי שההגדרה העצמית שלי חיובית

ואז התבגרתי, התחלתי לשים לב לבעיות, התחלתי לשים לב שיש לי סריטות ודברים שלילים מאוד שורשיים בי שאני צריך לעבוד עליהם לאט לאט, ועבודה קשה של שנים תעזור לי לתקן את עצמי. 

התבגרתי, הבנתי שיש מצבים נפשיים לא טובים בהם אדם עושה מעשים שלילים מסוימים, וצריך לעבוד עליהם לאט, צריך להתקדם, צריך לתקן. וזה בסדר גמור, ככה העולם מתנהל

התבגרתי, הבנתי שבתרבות המערב יש דברים נפלאים, יש דברים שאני צריך להידבק בהם.

התבגרתי, הבנתי שאני רוצה לבוא לכל תרבות עם מאור פנים ורצון ללמוד ולהחכים.

מי שמחפש אמת, מחפש אצל כל אדם ואדם מה הוא, בלי להכליל, בלי לשבץ, בעין טובה, להקשיב לו, להבין. והאדם עצמו (אלא אם כן הוא לא מודע לעצמו, שזה כבר סיפור אחר) יודע למה הוא שם נזם, מה שורשו של הנזם הזה, ואם היא אומרת שהיא רוצה להיות יפה, אחלה =)

זה חשוב שהתבגרת.

החברה המערבית היא חברה מקולקלת.

יש בה גם דברים טובים שצריך לקחת.

צ'ה גווארה היה אדם מקולקל. מאוד. יש הרבה דברים טובים לקחת ממנו? כן.

מי שלא מסוגל להגיד על מציאות מקולקלת שהיא מקולקלת- נמצא בבעיה.

לכולנו יש עבודה גדולה. צריך להתקדם לאט וזה בסדר גמור.

יש לצורה שבה אני מציג את עצמי השלכות משמעותיות. מי שמציג את עצמו

עם חלקים שליליים מעיד על עצמו שהוא אדם שלילי. לא אדם שמתבייש במקומות

השליליים שבו ומתקן אותם.

אני לא רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים. אני רוצה לקחת את שורש האמת שנפל

לשם ולרומם אותו. זה דבר אחרת לגמרי.

מי שמחפש אמת מחפש אותה בכל מקום. גם בהכללה, גם בשיבוץ.

אין קשר לעין טובה- אם כבר זו רמיזה כלפי, ואז זו עין רעה שלך כלפי.

האדם בד"כ לא מודע לעומק הדחפים שלו. הטענה "אני רוצה להיות יפה" היא בסדר.

השאלה היא עמוקה יותר- למה זה יפה בעיניה? מאיפה הגיעה אליה המחשבה שזה יפה? וזה מה שאני מחפש- זה חיפוש של מניע אמיתי.

כל מציאות צריכה תיקון. כל מציאות.

גם התרבות הדתית צריכה תיקון, גם התרבות הדוסית צריכה תיקון, (ואפילו התרבות ההר המורניקית)

ולכן אני שונא את הביטוי תרבות מקולקלת. 

מי שמציג את עצמו עם חלקים משלילים, מציג את האמת. אני לא מתבייש באמת. אין לי שום סיבה להתבייש באמת. האם אני אספר את האמת לכל אחד? לא. אני רוצה לשמור דברים לעצמי (אגב, גם דברים טובים וגם רעים)

אני כן רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים, לבוא לכל אדם במאור פנים, אולי פה נקודת המחלוקת בנינו, ויש קשר לעין טובה. 

נכון יש אמת בהכללה ובשיבוץ, כל כך קשה לעלות עליה... לפחות מהנסיון חיים שלי, כשאני מכליל וכשאני נפגש עם מישהו מכליל, זה גיבוב של דיבורי לשון הרע אם יעני סיבה מוצדקת. 

אחד הדברים שלדעתי הכי חשובים בתור אדם בוגר זה להיות מודע לצרכים שלי. וזה הדבר שאני הכי מחפש בהתחלה בהכרות עם מישהי.

למה זה יפה בעייניה? כל אחת תגיד משהו אחר. יש כאלה שיגידו מסרטים אמריקאים, ויש כאלה שיגידו בגלל שהבנות במדרשה הולכות ככה. 

חיפוש של מניע אמיתי... המניע האמיתי הוא יופי. רצון להיות יפה. ואולי אחרת. לכן צריך לדבר.

ברור שכל המציאות צריכה תיקון.

לא אמרתי שיש תרבות מושלמת. אבל יש תרבויות מקולקלות. תרבות סדום, לדוגמא.

תרבות עמלק לדוגמא. תרבות יון לדוגמא. ותרבות המערב.

זה שאין כסא מושלם לא אומר שאין כסא שבור.

מי שב"כרטיס הביקור" שלו מביע את הצדדים השליליים שלו- מעיד שהוא לא חושב שהם שליליים.

לא מדובר על מפגש עומק, אלא על "כרטיס הביקור" של האדם. שם אין עניין להציג צדדים שליליים, אלא להפך, יש עניין להציג דברים חיוביים. 
 

זה שאתה רוצה לבוא לכל תרבות במאור פנים זו בעיה שלך. אין כאן קשר לעין טובה,

עין טובה רואה את הטוב שבמציאות. אבל היא לא מתעלמת מהרע. ומאור פנים לא צריך לכל תרבות. צריך לכל אדם. אסור לערבב בין אדם לבין תרבות.

מצחיק שבמשפט שבו אתה מנסה לצאת נגד הכללה, אתה גם מכליל וגם מוציא שם רע.

אי אפשר להתייחס ליופי בלי מודל המקור שלו, כי היופי המחקה צריך מודל לחיקוי והוא מקבל את התוכן שלו מהמודל אותו הוא מחקה. המניע האמיתי הוא לא יופי, כי היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי. אם אותה בחורה הייתה חיה בתרבות אחרת היא הייתה רוצה להיות יפה על ידי אמצעים אחרים ולא על ידי הנזם. מה גורם לנזם להיות יפה? חיקוי של מודל המקור של הבחורה. ומודל המקור הוא לא מעולם של צניעות וטהרה.

דע לך שלא קורא לי שבדיון עם בן אדם יורדים לפסים אישיים, זה רק איתך.

תרבות המערב איננה תרבות סדום. 

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית. וזה יפה מאוד אם מישהו לא מתבייש במציאות הפנימית שלו. היא לא משקפת את הצדדים השליליים שלה בשביל העניין, אלא כי זה מי שהיא וככה היא מרגישה טוב עם עצמה.

אחי אתה רואה את הרע במציאות, אתה מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע. אתה מסתכל על מה שאני כותב ותוקף... תוקף מי שהעז לחשוב שתרבות המערב איננה מקולקלת ומי שלובשת נזם היא בסדר.

עוד דוגמה של עין רעה, אני כותב שמהנסיון שלי, על עצמי ועל מי שדיברתי איתו, אני לא מכליל שום דבר, אני רק כותב מהנסיון שלי על עצמי ועל מי שהכרתי! אני מדבר על עצמי, על החטאים שלי, על איך המוח שלי עובד. מהמשפט שלי מודגש שאני לא בה להגיד כלל קבוע בסלע, אלא את דעתי האישית שנובעת מההכרות שלי עם עצמי ועם מי שדיברתי איתו ברמה הזו.

למה יופי מחקה???? למה אתה מחליט שהיא מחקה? למה אתה נכנס לה בנבכי הנשמה? מה קרה? מה הסיפור? שחרר ממנה... 

"היופי הזה הוא מקרי ולא עצמי" למה מי אתה שתחליט?!?! 

חיה בתרבות אחרת? תרבויות? מודל החיקוי??? מי אתה שתגיד לה מאיפה היא חושבת שזה יפה? ואם זה מהמדרשה והיא צדיקה?

אתה קובע שבחורה מחקה את תרבות המערב, על סמך קשקושים ששמת לעצמך במוח. 

לא אמרתי שתרבות המערב היא תרבות סדום. אמרתי שיש תרבויות מקולקלות,

כנגד הטענה שלך שאין דבר כזה, וכמו שתרבות סדום תרבות מקולקלת כך גם תרבות

המערב מקולקלת, לא באותם קיקולים בדיוק, אבל מקולקלת.

המראה החיצוני משקף את המציאות הפנימית ולכן חשוב לברר מה הוא משקף.

אם אדם משקף שהוא מחקה תרבות מקולקלת זה דבר שלילי- זה מעיד על היחס שלו לכל התרבות הזו. ובדיוק כאן נכנס המקום להגיד המעשה הזה מחקה תרבות X שהיא

תרבות מקולקלת ולכן זה מעשה שמבטא חיבור לתרבות מקולקלת.

אני רואה את המציאות, יש בה רע ויש בה טוב. אני לא מסתכל על בחורה עם נזם ורואה רע, אני מסתכל עליה ורואה חיבור לתרבות מקולקלת. היא לא רעה בגלל זה

היא מושפעת מתרבות מסויימת והיא מציגה את זה. אני לא רואה רע, אני רואה אותה כפי שהיא, יש בה הרבה טוב ויש בה גם רע מסויים.

אני לא תוקף, אני מביע את דעתי. דעתי היא שמי שלא רואה בחברה שמעודדת פריצות

ואנוכיות חברה מקולקלת הוא בבעיה. אסור לי להיות בעל דעה? לא אמרתי שאין דברים טובים בכלל בחברה הזו- רק שהיא מקולקלת.

מה שטענת היה שמהניסיון חיים שלך מי שמכליל זה אוסף של גיבובי לשון הרע.

למה טענת את זה? מה זה הוסיף לדיון? אם לא ביקשת להוציא מזה כלל- אז

למה הבאת את פריט המידע הזה? במה זה אמור היה לתרום לדיון?
אם זה אמור היה להגיד לי תיזהר כשמכלילים עלולים להגיע למקום כזה-

ביצעת הכללה על סמך ניסיון החיים שלך. 

אם זה לא אמור להגיד כלום? למה הבאת את זה?

למה יופי מחקה? תלמד את המושג יופי ואיך הוא מתפתח, מה גורם לאדם לחשוב 

שמשהו יפה.יש על זה הרבה מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. יופי מבוסס על חיקוי של דמויות שנתפסות בעיננו כיפות. 

כשאנחנו מרגישים שאנחנו מדמים להם אנחנו מרגישים יפים. זה עובד כי גם אחרים

בחברה הם בעלי אותו מודל ואז כשאנחנו דומים למודל אנחנו נחשבים יפים.

למה אני נכנס לה לנשמה? כי זה הדיון- מה מבטא המעשה שלה. בשביל זה צריך להיכנס לנשמה ולבדוק.

למעשה אנחנו פה בפורום שעוסק בשידוכים- וזה בדיוק מה שרצוי לעשות כשרואים

דברים- לבדוק מה הם מעידים על האדם שעומד מולי.

אתה שואל למה היופי מקרי ולא עצמי. זה בסיסו של המושג יופי. לא אני מחליט, האמת מחליטה והאמת מראה שיופי עצמי יש רק לדברים בעלי בסיס מתמטי וביולוגי. כל השאר- תלוי בחברה בה חיים. באפריקה יש מודל יופי שונה בתכלית מבחברה המערבית, ולחרדים יש מודל יופי שונה מאשר לחילונים.

אני זה שחוקר את האמת, ולכן אני בוחן את הדברים לעומק, אם היא תראה לי מערכת שלמה שעונה לדרישות של המושג יופי אני אשמח.

כבר כתבתי מקודם- שאם זה היה משהו שמחקה אנשים של קדושה, זה היה אחרת,

אבל כל עוד זה לא, מודל החיקוי הוא אחר.

טוב, אם אתה רוצה לרדת לרמת העלבונות זו בחירה שלך, בהצלחה, זה לא משרת אף מטרה.

אחד הדיונים המסריחים שהיו לי

את הפסוק "נזם זהב באף חזיר"

לא אוהב בלשון המעטה, אולי כי בכללי אני פחות בעד תפאורה מלאכותית יתר על המידה

כמו שכתבו פה, זה קשור לעולם הפנימי.

אם היא שמה נזם כדי לזרוק על הקדושה בצורה מותרת, אבל להרגיש שהיא זורקת, או כל מיני סיבות לא כל כך חיוביות, זה לרעתה

אם היא אומרת, אני חושבת שזה יפה, אני מרגישה יותר טוב עם זה, יאללה לכי על זה =)

אגב לדעתי נזם באף זה ממש יפה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.