כפרה עלייך, מלאת עליזות וחיוניות!

אני רק מניחה פה משהו

יש תיאוריית אישיות בשם 'תאוריית הטמפרמנט' שאני מאד מאמינה בה, על פיה אנשים נולדים עם מזגים השונים בטבעם. כלומר, באופן הפשוט ביותר, יש לנו מזגים שונים שהם מולדים. (נשמע דבילי אבל זה היה שונה מאד מהתאוריות האחרות אז שהניחו שהאישיות של האדם מאד נקבעת מההתקשרות בשלבים הראשונים או מתהליכים קדמוניים של התפתחות)

ונטייה לשמחה ולחיוביות כמו נטייה לעצב ולפאסימיות, וגם כל הבאמצע- אנשים שהם לפעמים ככה ולפעמים ככה, זה משהו שהוא הרבה פעמים אורגני ומולד, לפחות הנטייה הבסיסית.

מהתגובות שלך ניכר כי את משתייכת לזן שהוא אכן מגניב ביותר, ויש לך מזג אופטימי וזורם ורואה את הטוב, ואת באמת כנה ומתחברת לזה מהמקום הכי אמיתי, וזה מאד יפה לראות את זה, ואת צודקת שזה חשוב ושזה יוצר מציאות יותר נעימה ופחות דיכאונית.

רק שאני מעידה לפחות על עצמי, שהנטייה הטבעית שלי מאד שונה משלך, ואין שום מצב שאני אי פעם אהיה כמוך, ומה שאותי מניע ומה שלי עושה טוב הוא דווקא להוציא את כל הכאב החוצה ולפרוק אותו, ואז אני מרגישה תחושות של נקיות, אושר ושמחה. וכשהעצב מגיע אלי ומדפק על שלתות ליבי אני מתחברת אליו ומרגישה אותו בתוכי, מתוך ידיעה שזה לא יימשך זמן רב ורק אם אני אשהה שם ואתן לעצמי לחוש את כל מכלול הרגשות הקשים, יוכלו לזרום להם בשמחה ובששון גם רגשות של שמחה אמיתית. 

אבל ככל שהאמונה עולה ומתחזקת,

אתה מצליח לראות את הדברים בצורה פחות "רעה" ופחות עצובה וכואבת.

הנטייה הטבעית של כמעט כולם זה על אוטמט לפרוק ולהוציא את כל ה"מרמרות"

אבל למה לא לנשום שנייה ולחשוב בצורה קצת יותר "בהירה"?

ואת יודעת מה,יאללה מסכימה איתך שיש כאלה שלא בדרגת אמונה כזו של לחשוב לפני ופשוט "פורקים (וווואפ המילה הזו מצמררת אותי)

למה לא לומר תודה על זה??

תודה על זה שזה מה שקרה לי ולא יותר גרוע?(חושבים על זה לפעמיים? לא )

קצת חבל..

אבל אצלי זה לא חוכמה כי אני צעירה יחסית אבל הנה:

הקב"ה תודה על היותי רווקה ושמחה

""מי המפורק עכשיו וממה התפרק הפעם "  

אבל מה אני יגיד לך..שמחה בשבילך שזה מה שמדהים אותך

אולי גם זו סוג של צורת אמונה חיובית לראות זאת ,סחטיין

אבל ברגע הראשון שזה גם קורה לנו,הופ אוטמט באים לפרוק גם

כי "יבינו" אותי..

אז סבבה,נכון,"תפרקו" אבל כמו ש"פורקים" תדעו בשווה לזאת גם לשמוח על זה ולומר תודה,שאולי זה נגמר כך ולא יותר גרוע?!נכון? 

"בחנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכייה שמונה ימים ובכל יום מודים לבורא על הנס הגדול שהיה – כמות שמן ליום אחד הספיקה לשמונה ימים. השנה הרהרתי לעצמי: כשהחשמונאים מצאו את פך השמן הטהור, בתוך כל האנדרלמוסיה שהייתה בבית המקדש, איזו שמחה הייתה להם. נס גלוי. למה לא קם שם מישהו וצינן את החגיגה: 'חברים, מה נעשה מחר?'. וכי הם ידעו שמעט השמן יספיק לשמונה ימים? ברור שלא. נס זה דבר לא צפוי. אם הם ידעו, אז מה הנס? מפליא אותי שהם שמחו והודו לבורא העולם על הנס של היום מבלי שהדאגה לגבי מחר תגרע מהשמחה שלהם.

כל שנה אנחנו מדליקים את נרות החנוכה ומודים על הנס. צריך ללמוד מהשמחה שהייתה בפעם הראשונה על עצם העובדה שיש מעט שמן ליום אחד. על כך לבד ראוי לשמוח ולהודות.

במקום להתעסק בניסיונות ניבוי, מישוש וניחוש, אפשר פשוט לשמוח. לא בגלל האמונה שמחר יהיה טוב אלא בגלל שהיום טוב".

(מהספר "עולם הפוך ראיתי", הופיע במאמר של ישראל מאיר)

אם מנסים "בכח", ישר לראות כאילו הכל משמח, זה לא דבר נורמלי. גם אם יודעים שה' משגיח על הכל.

יש תהליך. בסופו של דבר, אם אדם זוכה באמיתיות לתפוס שאכן הכל לטובה, זה יפה מאד.

אבל זו מדרגה, שקונים אותה בהדרגה. וגם לא תמיד במקום המקום של פריקת הצער קודם.

קודם כל, בהתחלה כתבת "במקום פריקה". ו"אפשר לשמוח על זה"..

זה לא רק באיזו שורה בסוף.

וזה גם לא כ"כ אמיתי. ומי שאוטומאטית יעשה כך, אני כלל לא בטוח שיתרגל לשמוח באמת - אולי יתרגל להדחיק. 

חז"ל אמרו: דאגה בלב איש ישיחנה. ונתנו שתי אפשרויות: יסיחנה מדעתו - באמת להסיח את הדעת לענין אחר, וככה להשתחרר מזה. או "ישיחנה לאחרים" - ישתף אותם, וככה יפרוק מעליו את הנטל.

ואנשים קוראיםאת הפריקה, ויש להם רצון כנה לעזור, אינם נכנסים מזה דווקא לצער. כמובן, מצטערים בצערו של הזולת - אבל עולה להם רצון טוב לעזור, גם אמפתיה, מידותיהם הטובות משתפרות, ומחזקים את חבריהם.

כמובן, אין אידיאל ב"שרשורי דיכאון" חלילה, אבל אם למישהו קשה, ויש אנשים טובים שמוכנים לקרוא, להשתתף, לעזור  - אשרי חלקם. וטוב שמצא את המקום ל"ישיחנה"... בסוף הוא ישמח - כמו שרואים כאן כמעט קבוע - יודה מקרב לב לעוזרים, וגם הוא עצמו יסייע לאחרים בפעמים אחרות. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

ולגבי מה שכתבת כעת, לומר אחרי 30 שורות תודה לה' - אני חושב שדבר כזה, אדם יכול לומר לעצמו. כל אחד יחליט מתי לומר את התודה. לא תמיד זה באותו זמן שהוא פורק את  הקושי.

וגם האמירה, "אם יחד לתת איזה משפט חיזוק/שמחה..בכלל..  אבל ז-ה כבר דרגת אמונה מאוד גבוהה כנראה. אז לא מצפה" - לא מסכים שבמציאות בה אנו מדברים, בהכרח "זו מדרגת אמונה גבוהה"... זו עלולה להיות אפילו מדרגה של הצגה.  נכון, שהיו, ואולי גם יש, קדושי עליון, שממש באותו זמן שהם חשים בקושי ופורקים אותו - הם חשים את השמחה. אבל אצל אדם רגיל - כשמדובר בקושי ממש - גם אם יכול תוך-כדי להיות מלא באמונה שהכל מושגח מה' ולהיות במצב של שמחה באופן כללי, שזה וודאי טוב תמיד - עדיין אין ה"משפט שמחה" בא באמיתיות ממש באותו זמן של הצורך בהבעת הקושי. 

אפשר לומר כעצה, גם כשקשה לך תאמר תודה לה' - כך תזכור שה' איתך גם כעת. יתכן, זה לא סותר את הצורך בעיבוד הקושי, פריקתו לפעמים - ובוודאי שגם מי שירצה ללכת עם עצה כזו, את התודה לה' הוא יגיד בינו לבין קונו. לא דווקא "יתכתב" איתו דרך הפורום..

על כן, אם הרצון הוא לעודד אנשים בזמן קושי - יש באמת מקום להזכיר את האמונה שה' איתנו בכל מצב, את האפשרות מתוך פריקת הקושי להתעודד וכו'. אלו דברים שמציעים כאן מפעם לפעם.

גם הרבה צדיקים/ות פה, טורחים להזכיר תוך כדי פריקת קושי, שהם בטוחים שה' עושה הכל לטובתם..

אבל חושבני שאין מקום לומר כאילו הנורמה אמורה להיות "שטנאץ" כזה של פריקה. כל אחד, איך שטוב לו. קל וחומר, שאין מקום לומר, "במקום פריקה ומרמור, ישמחו ויצהלו על מה שקרה להם".. אסור לומר דבר כזה לזולת. אם אדם רוצה - והוא חושב באמת שהוא שם - יאמר לעצמו.

מכל מקום, אולי יצא לטובה, שהתעורר דיון כזה, שמגדי גם את המקום לפריקת דברים, וגם את הצורך בסופו של דבר לנווט לאמונה וביטחון ושמחה. אשרי הזוכה.

ונסיים בסיפור נאה (מוצאי ש"ק, זמן טוב לסיפורי צדיקים..), ממרן גאון עוזנו, הרצי"ה קוק זצ"ל.

פעם ישב שבעה - אינני  זוכר על מי זה היה. ביום השלישי, דומני, קם פתאום ובירך "ברוך אתה.. דיין האמת". כשתמהו על הדבר, שהברכה נדחתה עד אז, הסביר, שהמשנה אומרת, "חייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה"; והגמרא אומרת על זה: "ולקבלינהו בשמחה"..

אמר הרצי"ה, שהיה צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע למצב שהוא "מקבל בשמחה". כשהגיע - בירך...

אפשר ללמוד מזה כמה דברים: גם שאכן יכל בסופו של דבר לברך כך, באמיתיות, על מה שמאד ציער אותו. גם על מידת האמת שבו, שלא בירך עד שבאמת הרגיש במצב של "לקבלינהו בשמחה". וגם - מה עשה בפנים, באותו זמן שהגיעו הרבה אנשים לנחם, ומן הסתם גם דיבר איתם... לְמה חתר כל הזמן..

כי באמת,שרשורי פריקה עושים לי טוב! כן! ממש כך! טוב!

ואולי לא תוכלי להבין את זה, וזה בסדר, כי אני גם לא מדי מצליחה להבין אותך בשרשור הזה  מעריכה, אבל לא מבינה.

את קצת עשית דה-לגיטימציה לשרשורי פריקה שמגיעים מתוך מקומות מאד אמיתיים וחשופים בנפש. מקומות שאני הייתי אומרת לפותח/ת שאפו על השיתוף, על הכנות, על האומץ להסתכל בעיניים למקומות הפחות אוטופיים של החיים. על הבהירות של הידיעה שמה שאתה זקוק לו כרגע זה תמיכת עמיתים והכלה.

וברור שיש כאן את העניין של האמונה, רק חשוב לדעת דבר מאד בסיסי:

ניסיון הוא ניסיון בגלל בגלל שהוא קשה, כואב, מייסר ומטלטל. אחרת זה לא ניסיון. במהותו ניסיון זה קושי.

אז זה בכלל לא סותר לומר, איי קשה לי כל כך. כואב לי, שורף לי. אבא, אני יודעת שזה ממך, ובקמום פנימי גם מאמינה שזה טוב לי, אבל אני אנושית וכואב לי, ואתה אבא שלי, הכי אבא בעולם, ולכן אני יכולה להגיד לך דברים אמיתיים ושתהיה תקשורת פתוחה בינינו הכי בעולם. כי אתה מכאיב לי. 

ולך מירב, אני באמת מעריכה את העבודה שעשית, רק בבקשה, זה שלא אמור לסתור את המקום של אלו שלא שם, אם את מבינה מה אני מתכוונת, וזה לא אומר שמעכשיו כל שרשור פריקה צריך להכיל בתוכו דברי אמונה ושמחה. ואני אומרת את זה באהבה! ושתמשיכי כך, כי זה מדהים ומחזק!

לומר לאנשים, באיזה נוסח לדבר עם ה'....

יש אנשים שבעיניהם לומר לקב"ה "ושתהיה תקשורת הכי פתוחה בינינו".. זה ממש לא שייך. ולא הרבה מגדולי ישראל דיברו כך.

אז מוטב להשאיר לכל אחד את צורת פנייתו לקב"ה.

ומכל מקום, השרשור לא היה על איך לפנות לה'. את זה לא עושים דרך פורום - יש תקושרת ישירה. כאן דובר על מה שאנשים מדברים על חבריהם.

[גם מציע לא לכנות מה שכתבו אחרת ממך "ילדותי", כי אז יוכלו לומר גם ההיפך. חבל להיכנס לכך.

ואגב, את יכולה לראות כדוגמה, עד כמה כרגע, כשלא מצא חן בעינייך אופן שהתייחסו, אמרת מה השרשור הזה "מראה לך" (כביכול) ש"בחרו לראות את השלילי"  "לא ציפית".. גם זה סוג של "פריקה" של משהו שלא הרגיש לך טוב. ובכל זאת - לא כתבת, אני ממש שמחה שכתבתם לי כך. אדרבה.. תודה לה'..  למה? כי את בן אדם, נורמלי, ואם את מפרשת (בצדק או שלא בצדק), שכותבים כלפייך משהו שלא נראה לך בסדר, אז את מגיבה כבן אדם. אח"כ, אולי תשבי עם עצמך ותסבירי למה זה גם לטובה ותגידי תודה לה'. זה מה שעושים גם אחרים כשפורקים, ולפאמים על דברים יותר כבדים..]

[אגב, כתבת "אפשר לרשום גם כך".. בדיוק הצעת לאחרים "נוסח"... ]

את אומרת לאחרים איך ראוי לכתוב פריקה, ושוב חוזרת ומעירה להם על זה ("מחכה לראות פריקה מלאת אמונה"... נו..), מעירה שהסתכלו על מה שכתבת "בשלילה";

ומתלוננת כשמעירים לך, ועוד בעדינות, על כך שאת כותבת לאחרים כאן שלא חשבת שנקודת המבט שלהם תהיה כזו ילדותית...

את מסבירה לאחרים איך צריך להיות "מלאי שמחה" ולהודות לה', כאשר משהו מפריע להם ("פריקה מלאת אמונה") - 

וברגע שמעירים לך באופן הכי "זהיר", את שוכחת את השמחה והאמונה וכותבת בגסות ("פורקת"..): "אל תהיה מורה שלי... יש לך מספיק פורומים של ילדים פה בשביל להגיד להם מה לכנות.." (מאיפה לקחת את השטות הזו? וזה אחרי שהתלוננת על צורה "לא בוגרת" של כתיבה). לא שִמחה, לא אמונה, לא תודה לה'...

אז מציע קודם לעבוד על זה. לפני שאומרים לאחרים איך לפרוק מה שמפריע להם "בשמחה ואמונה ותודה לה' "

בזה גמרתי את ההתכתבות הזו, את יכולה להמשיך לשפוך את הגסויות פה. לא מתכווין לקרוא/להתייחס.

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

שיהיה ברור

לא עברתי לנשואים טריים

אני לא בוגד

באמת

שמע המקום הזה בלב שלי אין מה לעשות

קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.

אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו

געגועים לאנשים שעברתי איתם פה לא מעט

ותמיד לדעת שמי אני בכלל

זה חשוב

אצלינו נוהגים אחרי 4 שנים

עם המקלחת של סוף תשעת הימים

אברך כמו שחלמתי שנים

שמח בחלקי הטוב

מה איתך אח?

זה זכות מעל הטבע

אני אין לי מעצמי כלום על זה

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!