Shira336"לחכות עוד שנתיים"...
[גם שנה וחצי עד כה, זה לא דבר שראוי לכתחילה. מכירים לקראת נישואין. אבל לא מדברים על מה שהיה]
אז צריך לראות: או שמפסיקים, וחוזרים לבדוק כשמגיע זמן שנראה לכם מתאים - או, אם אתם בטוחים שאישית אתם בשלים לנישואין, ורוצים זה בזה, אז להתחיל להזיז את העניינים, בהתחשבות בזמן המתאים תוך-כדי.
כי גם במלחמת חובה/מצווה, מדובר שהם יהיו תומכי לחימה ולא קרביים.
אז איך יש אנשים שלא בצבא?
כלומר - לא כזה פשוט להגיד ש"מלחמת מצווה" וזהו.
זה חילוק שלא מופיע בפוסקים. זה חילוק שעושים היום ולכן ההגדרה של "מלחמת מצווה" שדוחה לאו של "לא יצא" לא תופסת כלפי
אדם פרטי, כי לא צריך אותו באופן ספציפי, כמו שלא צריך הרבה אחרים.
כתוב במשנה שהכל יוצאים למלחמת מצווה, אפילו חתן.
ז"א שבמלחמת מצווה אין את המצווה "נקי.."
כתוב הכל - ולכן, מלחמת מצווה מחייבת את כל עם ישראל לצאת למלחמה.
אם תגדיר את המצב כרגע כמלחמת מצווה- כולם צריכים לקום ולהיכנס לצבא.
אז יש שתי אפשרויות של פוסקי דורנו.
או גישה שאומרת שזו מלחמת מצווה, אלא שלא כולם צריכים להתחייל כי לא צריך את כולם ואפשר באחרים שנמצאים כרגע בצבא,
ואז אותו בחור הוא גם לא נצרך בדווקא להיות בצבא, הרי הצבא יסתדר גם בלעדיו כמו שהסתדר עד עכשיו, וחזר הדין של "נקי".
או גישה שאומרת שזו לא מלחמת מצווה באופן כללי, כי המלחמה מתנהלת כמלחמת בט"ש, וזה לא נכנס להגדרה של מלחמה כלל.
לפי כל הגישות ברור ש"כולם" לא הכוונה שכולם חייבים להלחם,
גם בכניסה לארץ ובמלחמת עמלק לא כולם נלחמו.
המשנה שם היא בהמשך למשנה הקודמת, שהשוטרים מדברים אל העם- "הירא ורך הלבב",
ומחלקים שזה רק במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים- אפילו חתן
ז"א שחתן שיוצא למלחמת מצווה אין עליו איסור של "לא יצא בצבא".
הוא לא חייב להתגייס אם יש אחרים, אבל אם התגייס לא עבר על איסור.
לפי כל הגישות ברור שכולם זה כולם בלי יוצא מן הכלל.
זה לא המלצה לצאת, זו חובה דאורייתא על כל אדם ואדם ולכן יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אלא שלא כל אחד יכול להיות בחזית- נכון, יש מי שיושב על הכלים. וכך גם כלה יוצאת כי היא יוצאת להיות חלק מהמערך התומך,
אבל זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק.
כי פעם באמת לא היה חילוק כזה, או שכולם נלחמים או שזה לא מלחמה.
זה אומר שיציאה למלחמת מצווה דוחה "נקי יהיה", בתורת דוחה ולא בתורת ביטול.
אז אין היתר לאף אחד ללמוד בישיבה ולא להתגייס?
לפחות חלק מהדעות חולקות על מה שכתבת, ולא מהסיבה שהיום לא נחשב מלחמת מצווה.
בכל מבצע בעזה כל עמ"י צריך להתגייס?
ומעניין מאיפה הבאת שכולם נלחמו פעם בכל מלחמה.
בפשט, אם תגדיר את המצב כיום "מלחמת מצווה"- אין היתר לאף אחד שלא להתגייס.
איזה חלק מהדעות חולקות על מה שכתבתי.
הסברתי שיש בפוסקי ימינו שתי גישות-
אחת שזו לא מלחמת מצווה.
והשנייה, שיש לחלק בין מי שנצרך למי שאינו נצרך.
ולשתי השיטות אפשר לומר שלומדי תורה או נשואים לא יתחייבו.
גם "מבצע" בעזה לא בטוח שנקרא מלחמה... אבל באופן עקרוני כן, אם זו מלחמת מצווה.
אתה מכיר מלחמות של פעם? גם בפסוקים מובא כמה פעמים שקוראים לכל העם או לחילופין ביקורת על שבטים או קבוצות שלא
השתתפו בקרבות(אהמ הפטרת שבת שירה)
וגם מבחינה היסטורית, כדי שהתקלות כוחות תיקרא מלחמה היא צריכה להיות יותר ממאבק משטרתי בכנופיה.
פשוט בתגובה שלפני כתבת- "זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק"
אז לא הבנתי למה אין חילוק..
דבורה כעסה שלא שלחו נציגים מהשבטים ההם, לא שכל השבט צריך להצטרף.
במקום להמשיך להתווכח תראה תשובות של הרב ליאור:
השאלה נכונה, אבל ההסבר פשוט: הדין הזה, שמי שנשא אישה משחררים אותו ודינים נוספים, אמורים במלחמת רשות אבל לא במלחמת מצוה. פה אנחנו נמצאים במצב שהרשעים האלה מתנכלים לישובים שלנו בדרום, והיו מוכרחים לצאת כדי לבער את הרשעות הזו. זו מלחמת מצוה כמו שהרמב"ם אומר: "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". לגבי מלחמת מצוה יש ביטוי בחז"ל: "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הפטור לחתן הוא רק במלחמת רשות.
שאלה:
בתי מתעתדת להינשא לבחור מישיבת הסדר, שסיים את חלקו בצבא. הוא רוצה לעשות קורס קצינים במשך תשעה חודשים, שבמהלכו יגיע הביתה כל שבועיים, ולאחר מכן יהיה מחויב לשנה כקצין קרבי. האם בריא להתחיל כך נישואין?
תשובה:
לכתחילה לא הייתי ממליץ לעשות היכרות בשלב כזה, כי זה מקשה על האשה. אולם במקרה זה, כיוון שכבר הכירו, עדיף שיתחתנו עכשיו מאשר שימשכו את ההיכרות ללא חתונה זמן כל כך רב.
הרב יעקב אריאל:
אם האימון נחוץ לכוננות מלחמה אין לפטור את החייל מהאימון
במלחמת מצוה יוצא חתן אפילו מחופתו
בשאלה הראשונה שאלו את הרב ליאור ספציפית על המבצע בעזה ולכן ענה כך, אבל הוא בהחלט סובר שכל הבט"ש הוא מלחמת מצווה.
בתשובה השנייה- אם זה היה אסור הוא היה כותב. אתה לא חושב?
(והשאלה שם היא בדיוק השאלה של בשרשור).
תראה מה שאלו את הרב אריאל (הבאתי קודם רק את התשובה)
שאלה:
שלום,
אני מ"מ בגדוד מילואים קרבי,
יש לנו אימון קצר בקרוב (של 5 ימים),
האם יש עניין לשחרר מהאימון חייל שהתחתן בשנה האחרונה מבחינת ההלכה?
יש לציין שאמנם רק חייל אחד ביקש (כרגע), אך ישנם מספ’ חיילים במחלקה שהתחתנו בחודשים האחרונים.
ז"א שאין שום עניין לשחרר אפילו מאימון.
כ"ש לבט"ש.
תראה עוד תשובה של הרב אריאל:
שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד?
תודה רבה מראש
תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר,
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת
ההרתעה היא היא המלחמה.
שאלו אותו פה במפורש על בט"ש כשאין צורך ספציפי בחייל.
מה פירוש 'הטענה שלי על הצורך'?
כתבתי שהאימרה ש"הכל יוצאים למלחמה" לא באה לומר שכולם חייבים להתייצב בכל מלחמה, אלא שבמלחמת מצווה אין את האיסור "לא יצא בצבא".
ולכן חתן בשנתו הראשונה שהולך לצבא לא עובר על איסור.
ואם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים להתייצב.
הרב ליאור אכן לא כתב שם שכל בט"ש הוא מלחמת מצווה, אבל ברור לי שהוא סובר כך.
מי שמתגייס במקום ללמוד תורה לא עובר על איסור, כי זו מלחמת מצווה.
אבל עדיין לא אומר שכולם חייבים להתגייס.
אם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים.
הגישה שלי לא שונה מהרב ליאור והרב אריאל.
אם נכנסים לשיקולי צורך צבאי- אין צורך בדווקא בחייל פלוני או אלמוני ולכן אין חלות
של "מלחמת מצווה" על אותו אדם.
האימרה של "הכל יוצאים למלחמה" זה לחלוטין אמירה של הכללת הקבוצה הגדולה ביותר.
זו לשון חכמים ולא עוד אלא ש"הכל" זו אמירה שבאה לרבות אפילו מי שהייתה הווה אמינא שלא יצא, אז כל שכן מי שאין סיבה שלא.
מלחמת מצווה אמיתית אכן דוחה לאו של לא יצא בצבא.
להגיד את זה להלכה היום בצורה פשוטה- זה כמו להגיד ש"חלב נכרי אסור" כי כתוב בגמרא שאסרו חלב גויים. זה לא נכון ולא מדוייק. ההלכה יותר מורכבת מציטוט במשנה.
זה שברור לך שמישהו סובר משהו זה לא מעלה ולא מוריד שום דבר.
ברור לי שהוא לא. ברור לי שהרב מתייחס באופן מאוד מדוייק למהי מלחמת מצווה, בגלל שבתשובות שלו הוא חוזר ומשתמש במושגים של פיקוח נפש ולא במושגים של מלחמת מצווה, לא באופן חד פעמי כפי שהבאת בתשובה ההיא על מבצע ספציפי, אלא בשאלות על גיוס הטענות של הרב עוסקות בפיקוח נפש ולא במלחמת מצווה.
מי שמפסיק מלימודו שלא לצורך, ואפילו בתוך הצבא כפי שאמר המלאך ליהושע בן נון,
אסור להפסיק ללמוד שלא לצורך.
שיטתך לכל הפחות שונה משיטת הרב דוב ליאור.
וגם משיטת הרב אריאל ששיטתו היא שיטת ההסדר כפי שכתבתי למעלה, שעוסקת במכשירי מצווה ולא במצווה עצמה.
ולכן טענתך על "צורך" או "חוסר צורך" של הצבא - לא רלוונטית.
זאת משנה מפורשת- אפילו חתן מחדרו.
הרמבם מדבר פה על הפטור של ערוכי המלחמה,
ובהלכה ד' כותב: "בד"א שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."
וכל הפעילויות של צהל מוגדרות מצווה- עזרת ישראל מיד צר.
אם היה צורך גם בבנות אני בעד שיגייסו אותן.
הרמב"ם כותב בהלכה י' שהחוזרים מערוכי המלחמה נשארים לעזור בעורף,
אבל מי שנשוי לא צריך לעזור אפילו בעורף.
אבל הוא כותב במפורש לפני שכל די ערוכי מלחמה היא במלחמת רשות,
"אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו", איך אתה מסביר את ההלכה הזאת?
הרמבם לא הבין את המשנה בתור משל.
ופוסקי זממנו כותבים שכל בט"ש הוא בגדר מלחמת מצווה.
התחתנו לקראת סיום השירות שלו וזה מבחינתי היה טראומה...
זה לא מתאים לכל אחת...
הייתי אחרי שמינית ואחרי שיצאנו שנה וחצי.
היה ברור שאי אפשר למשוך עוד.
בשבת שבע ברכות שלנו הודיעו לו שבגלל טעות פקידותית מאריכים לו את השירות בעוד חודשיים.
עשינו שבתות וחגים בבסיס וגם כשרצו לעזור לנו עם השיחרורים לא יכלו בגלל שלא היו מספיק חיילים שיחליפו אותו...
הוא אפילו נאלץ לעלות לשמירה עם דלקת חריפה בשן כי לא היה לו תחליף...
היחס קצת התמתן רק אחרי שפרצתי בבכי סמוך למ"פ...
בפועל כל זמן שהוא היה בצבא אני הייתי עם "בית על הגב", גרתי אצל אחותי ביומיום ובשבתות נפגשנו בבית שלנו/ אצל ההורים/ בבסיס עד שהוא השתחרר.
עד היום המילה "צבא" מוציאה אותי מדעתי...ואני שונאאאאאת(!) כשהוא יוצא למילואים!!!!
והשיא היה כשהתפוצץ לו מחבל במחסום....
לעומתי היו בנות שנישאו לחיילים קרביים יותר ונראה על פניו שהסתדרו יופי...
בקיצור, לא לבעלות לב חלש...
האם מישהו מכיר שדכנים לחוצניקים או בכללי אנשים שיכולים מצד אחד להיות מאוד דוסים ומצד שני מאוד פתוחים לעולם?
ראומה1אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור
ראומה1כמה שדכנים ומיזמים.
כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.
בהצלחה
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
כדי להבין עד הסוף מה כל אחד רוצה בעצם להגיד
כלומר לפותח עצמו או לכל אחד אחר - ממש ללכת עם הסיפור כולו והתמונה השלמה והרחבה ולהעמיק בה כמה שצריך בעולם האמיתי מול האדם איתו מדברים (שיכול להיות מהמשפחה / חברים / איש מקצוע) העיקר שהדברים יהיו מבוררים.
כל אדם הוא עולם ומלואו ובפני עצמו
וכל סיטואציה היא בפני עצמה ורחבה ושלמה
וגם הצד השני בקשר שלא מובא כאן באריכות מטבע הדברים
וגם כל מה שעולה מתוך דיאלוג ישיר
מה אתה / אני / כל אדם אומר עד הסוף
מה השני שמע, מה השני הבין,
וכן הלאה דיאלוג רגיל שיכול להיעשות בזמן אמת ובצורה עמוקה שלו רק פנים מול פנים או בשיח ישיר ואמיתי.
כי כך בכתיבה בשרשור זה ממש מרגישה שלא ניתן להעביר עד הסוף את הדברים / או שאי אפשר להבין עד הסוף למה השני מתכוון / או שאי אפשר להעמיק כמו שצריך בכל הנקודות בצורה רחבה ושלמה באמת.
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.
רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?
מה דעתך על זה?
תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.
אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
אבל זו התבוננות חיצונית צריך לשבור את הסטיגמות
גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.
אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.
למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?
הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.
בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי.
לבין כמה שהוא באמת
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.
ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת
מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה
חזק ואמץ
ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש
"קווה אל ה'
חזק ויאמץ ליבך
וקווה אל ה'"
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
כמה מתוך הזוכות האלו התחתנו בשנות ה30 לחייהם? ובאיזה הפרש?
פי כמה וכמה כמות יש הפוך?
לגבי בעיות - יש ב2 הצדדים. לא על זה מדובר. בגילאי 30+ לא מדובר על בעיות, מדובר על *טבע*. זו עובדת חיים שהפוריות של האישה נחלשת מוקדם יותר. זה מה יש.
אני כבר באמת לא רואה טעם בהמשך הדיון הזה. אני מביא עובדות ומציאות ואת חולמת לשנות את כל העולם לחלומות שלך.
מאחל לך שתמצאי את הנכון לך ובעיקר שלא תתני לשטויות כמו פער גילאים מוגזם *בעיניך* לתקוע אותך.
