"לחכות עוד שנתיים"...

[גם שנה וחצי עד כה, זה לא דבר שראוי לכתחילה. מכירים לקראת נישואין. אבל לא מדברים על מה  שהיה]

אז צריך לראות: או שמפסיקים, וחוזרים לבדוק כשמגיע זמן שנראה לכם מתאים - או, אם אתם בטוחים שאישית אתם בשלים לנישואין, ורוצים זה בזה, אז להתחיל להזיז את העניינים, בהתחשבות בזמן המתאים תוך-כדי.

כי גם במלחמת חובה/מצווה, מדובר שהם יהיו תומכי לחימה ולא קרביים.

אז איך יש אנשים שלא בצבא?
כלומר - לא כזה פשוט להגיד ש"מלחמת מצווה" וזהו.

זה חילוק שלא מופיע בפוסקים. זה חילוק שעושים היום ולכן ההגדרה של "מלחמת מצווה" שדוחה לאו של "לא יצא" לא תופסת כלפי

אדם פרטי, כי לא צריך אותו באופן ספציפי, כמו שלא צריך הרבה אחרים.

כתוב במשנה שהכל יוצאים למלחמת מצווה, אפילו חתן.
ז"א שבמלחמת מצווה אין את המצווה "נקי.."

כתוב הכל - ולכן, מלחמת מצווה מחייבת את כל עם ישראל לצאת למלחמה.
אם תגדיר את המצב כרגע כמלחמת מצווה- כולם צריכים לקום ולהיכנס לצבא.
 

אז יש שתי אפשרויות של פוסקי דורנו.
או גישה שאומרת שזו מלחמת מצווה, אלא שלא כולם צריכים להתחייל כי לא צריך את כולם ואפשר באחרים שנמצאים כרגע בצבא,
ואז אותו בחור הוא גם לא נצרך בדווקא להיות בצבא, הרי הצבא יסתדר גם בלעדיו כמו שהסתדר עד עכשיו, וחזר הדין של "נקי".

או גישה שאומרת שזו לא מלחמת מצווה באופן כללי, כי המלחמה מתנהלת כמלחמת בט"ש, וזה לא נכנס להגדרה של מלחמה כלל.

לפי כל הגישות ברור ש"כולם" לא הכוונה שכולם חייבים להלחם,

גם בכניסה לארץ ובמלחמת עמלק לא כולם נלחמו.

המשנה שם היא בהמשך למשנה הקודמת, שהשוטרים מדברים אל העם- "הירא ורך הלבב",

ומחלקים שזה רק במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים- אפילו חתן

ז"א שחתן שיוצא למלחמת מצווה אין עליו איסור של "לא יצא בצבא".

הוא לא חייב להתגייס אם יש אחרים, אבל אם התגייס לא עבר על איסור.

לפי כל הגישות ברור שכולם זה כולם בלי יוצא מן הכלל. 
זה לא המלצה לצאת, זו חובה דאורייתא על כל אדם ואדם ולכן יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אלא שלא כל אחד יכול להיות בחזית- נכון, יש מי שיושב על הכלים. וכך גם כלה יוצאת כי היא יוצאת להיות חלק מהמערך התומך,
אבל זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק. 
כי פעם באמת לא היה חילוק כזה, או שכולם נלחמים או שזה לא מלחמה.
זה אומר שיציאה למלחמת מצווה דוחה "נקי יהיה", בתורת דוחה ולא בתורת ביטול.

אז אין היתר לאף אחד ללמוד בישיבה ולא להתגייס?

לפחות חלק מהדעות חולקות על מה שכתבת, ולא מהסיבה שהיום לא נחשב מלחמת מצווה.

בכל מבצע בעזה כל עמ"י צריך להתגייס?

ומעניין מאיפה הבאת שכולם נלחמו פעם בכל מלחמה.

בפשט, אם תגדיר את המצב כיום "מלחמת מצווה"- אין היתר לאף אחד שלא להתגייס.

איזה חלק מהדעות חולקות על מה שכתבתי.
הסברתי שיש בפוסקי ימינו שתי גישות-
אחת שזו לא מלחמת מצווה.
והשנייה, שיש לחלק בין מי שנצרך למי שאינו נצרך.

ולשתי השיטות אפשר לומר שלומדי תורה או נשואים לא יתחייבו.

גם "מבצע" בעזה לא בטוח שנקרא מלחמה... אבל באופן עקרוני כן, אם זו מלחמת מצווה.

אתה מכיר מלחמות של פעם? גם בפסוקים מובא כמה פעמים שקוראים לכל העם או לחילופין ביקורת על שבטים או קבוצות שלא

השתתפו בקרבות(אהמ הפטרת שבת שירה)

וגם מבחינה היסטורית, כדי שהתקלות כוחות תיקרא מלחמה היא צריכה להיות יותר ממאבק משטרתי בכנופיה.
 

פשוט בתגובה שלפני כתבת- "זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק"

אז לא הבנתי למה אין חילוק..

דבורה כעסה שלא שלחו נציגים מהשבטים ההם, לא שכל השבט צריך להצטרף.

במקום להמשיך להתווכח תראה תשובות של הרב ליאור:

השאלה נכונה, אבל ההסבר פשוט: הדין הזה, שמי שנשא אישה משחררים אותו ודינים נוספים, אמורים במלחמת רשות אבל לא במלחמת מצוה. פה אנחנו נמצאים במצב שהרשעים האלה מתנכלים לישובים שלנו בדרום, והיו מוכרחים לצאת כדי לבער את הרשעות הזו. זו מלחמת מצוה כמו שהרמב"ם אומר: "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". לגבי מלחמת מצוה יש ביטוי בחז"ל: "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הפטור לחתן הוא רק במלחמת רשות.

שאלה:
בתי מתעתדת להינשא לבחור מישיבת הסדר, שסיים את חלקו בצבא. הוא רוצה לעשות קורס קצינים במשך תשעה חודשים, שבמהלכו יגיע הביתה כל שבועיים, ולאחר מכן יהיה מחויב לשנה כקצין קרבי. האם בריא להתחיל כך נישואין?

תשובה:
לכתחילה לא הייתי ממליץ לעשות היכרות בשלב כזה, כי זה מקשה על האשה. אולם במקרה זה, כיוון שכבר הכירו, עדיף שיתחתנו עכשיו מאשר שימשכו את ההיכרות ללא חתונה זמן כל כך רב.

הרב יעקב אריאל:

אם האימון נחוץ לכוננות מלחמה אין לפטור את החייל מהאימון 
במלחמת מצוה יוצא חתן אפילו מחופתו

בשאלה הראשונה שאלו את הרב ליאור ספציפית על המבצע בעזה ולכן ענה כך, אבל הוא בהחלט סובר שכל הבט"ש הוא מלחמת מצווה.

בתשובה השנייה- אם זה היה אסור הוא היה כותב. אתה לא חושב?

(והשאלה שם היא בדיוק השאלה של בשרשור).

תראה מה שאלו את הרב אריאל (הבאתי קודם רק את התשובה)

שאלה:
שלום, 
אני מ"מ בגדוד מילואים קרבי,
יש לנו אימון קצר בקרוב (של 5 ימים),
האם יש עניין לשחרר מהאימון חייל שהתחתן בשנה האחרונה מבחינת ההלכה?
יש לציין שאמנם רק חייל אחד ביקש (כרגע), אך ישנם מספ’ חיילים במחלקה שהתחתנו בחודשים האחרונים.

ז"א שאין שום עניין לשחרר אפילו מאימון.

כ"ש לבט"ש.

תראה עוד תשובה של הרב אריאל:

שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד? 
תודה רבה מראש

תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר, 
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת 
ההרתעה היא היא המלחמה.

שאלו אותו פה במפורש על בט"ש כשאין צורך ספציפי בחייל.

מה פירוש 'הטענה שלי על הצורך'?

כתבתי שהאימרה ש"הכל יוצאים למלחמה" לא באה לומר שכולם חייבים להתייצב בכל מלחמה, אלא שבמלחמת מצווה אין את האיסור "לא יצא בצבא".

ולכן חתן בשנתו הראשונה שהולך לצבא לא עובר על איסור.

ואם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים להתייצב.

הרב ליאור אכן לא כתב שם שכל בט"ש הוא מלחמת מצווה, אבל ברור לי שהוא סובר כך.

מי שמתגייס במקום ללמוד תורה לא עובר על איסור, כי זו מלחמת מצווה.

אבל עדיין לא אומר שכולם חייבים להתגייס.

אם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים.

הגישה שלי לא שונה מהרב ליאור והרב אריאל.

אם נכנסים לשיקולי צורך צבאי- אין צורך בדווקא בחייל פלוני או אלמוני ולכן אין חלות

של "מלחמת מצווה" על אותו אדם.

האימרה של "הכל יוצאים למלחמה" זה לחלוטין אמירה של הכללת הקבוצה הגדולה ביותר.
זו לשון חכמים ולא עוד אלא ש"הכל" זו אמירה שבאה לרבות אפילו מי שהייתה הווה אמינא שלא יצא, אז כל שכן מי שאין סיבה שלא.

מלחמת מצווה אמיתית אכן דוחה לאו של לא יצא בצבא.

להגיד את זה להלכה היום בצורה פשוטה- זה כמו להגיד ש"חלב נכרי אסור" כי כתוב בגמרא שאסרו חלב גויים. זה לא נכון ולא מדוייק. ההלכה יותר מורכבת מציטוט במשנה.

זה שברור לך שמישהו סובר משהו זה לא מעלה ולא מוריד שום דבר.
ברור לי שהוא לא. ברור לי שהרב מתייחס באופן מאוד מדוייק למהי מלחמת מצווה, בגלל שבתשובות שלו הוא חוזר ומשתמש במושגים של פיקוח נפש ולא במושגים של מלחמת מצווה, לא באופן חד פעמי כפי שהבאת בתשובה ההיא על מבצע ספציפי, אלא בשאלות על גיוס הטענות של הרב עוסקות בפיקוח נפש ולא במלחמת מצווה.

מי שמפסיק מלימודו שלא לצורך, ואפילו בתוך הצבא כפי שאמר המלאך ליהושע בן נון,
אסור להפסיק ללמוד שלא לצורך.

שיטתך לכל הפחות שונה משיטת הרב דוב ליאור. 
וגם משיטת הרב אריאל ששיטתו היא שיטת ההסדר כפי שכתבתי למעלה, שעוסקת במכשירי מצווה ולא במצווה עצמה.

ולכן טענתך על "צורך" או "חוסר צורך" של הצבא - לא רלוונטית.

זאת משנה מפורשת- אפילו חתן מחדרו.

הרמבם מדבר פה על הפטור של ערוכי המלחמה,

ובהלכה ד' כותב: "בד"א שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."

וכל הפעילויות של צהל מוגדרות מצווה- עזרת ישראל מיד צר.

אם היה צורך גם בבנות אני בעד שיגייסו אותן.

הרמב"ם כותב בהלכה י' שהחוזרים מערוכי המלחמה נשארים לעזור בעורף,

אבל מי שנשוי לא צריך לעזור אפילו בעורף.

אבל הוא כותב במפורש לפני שכל די ערוכי מלחמה היא במלחמת רשות,

"אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו", איך אתה מסביר את ההלכה הזאת?

הרמבם לא הבין את המשנה בתור משל.

ופוסקי זממנו כותבים שכל בט"ש הוא בגדר מלחמת מצווה.

התחתנו לקראת סיום השירות שלו וזה מבחינתי היה טראומה...

זה לא מתאים לכל אחת...

הייתי אחרי שמינית ואחרי שיצאנו שנה וחצי.

היה ברור שאי אפשר למשוך עוד.

בשבת שבע ברכות שלנו הודיעו לו שבגלל טעות פקידותית מאריכים לו את השירות בעוד חודשיים.

עשינו שבתות וחגים בבסיס וגם כשרצו לעזור לנו עם השיחרורים לא יכלו בגלל שלא היו מספיק חיילים שיחליפו אותו...

הוא אפילו נאלץ לעלות לשמירה עם דלקת חריפה בשן כי לא היה לו תחליף...

היחס קצת התמתן רק אחרי שפרצתי בבכי סמוך למ"פ...

בפועל כל זמן שהוא היה בצבא אני הייתי עם "בית על הגב", גרתי אצל אחותי ביומיום ובשבתות נפגשנו בבית שלנו/ אצל ההורים/ בבסיס עד שהוא השתחרר.

עד היום המילה "צבא" מוציאה אותי מדעתי...ואני שונאאאאאת(!) כשהוא יוצא למילואים!!!!

והשיא היה כשהתפוצץ לו מחבל במחסום....

לעומתי היו בנות שנישאו לחיילים קרביים יותר ונראה על פניו שהסתדרו יופי...

בקיצור, לא לבעלות לב חלש...

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.