"לחכות עוד שנתיים"...

[גם שנה וחצי עד כה, זה לא דבר שראוי לכתחילה. מכירים לקראת נישואין. אבל לא מדברים על מה  שהיה]

אז צריך לראות: או שמפסיקים, וחוזרים לבדוק כשמגיע זמן שנראה לכם מתאים - או, אם אתם בטוחים שאישית אתם בשלים לנישואין, ורוצים זה בזה, אז להתחיל להזיז את העניינים, בהתחשבות בזמן המתאים תוך-כדי.

כי גם במלחמת חובה/מצווה, מדובר שהם יהיו תומכי לחימה ולא קרביים.

אז איך יש אנשים שלא בצבא?
כלומר - לא כזה פשוט להגיד ש"מלחמת מצווה" וזהו.

זה חילוק שלא מופיע בפוסקים. זה חילוק שעושים היום ולכן ההגדרה של "מלחמת מצווה" שדוחה לאו של "לא יצא" לא תופסת כלפי

אדם פרטי, כי לא צריך אותו באופן ספציפי, כמו שלא צריך הרבה אחרים.

כתוב במשנה שהכל יוצאים למלחמת מצווה, אפילו חתן.
ז"א שבמלחמת מצווה אין את המצווה "נקי.."

כתוב הכל - ולכן, מלחמת מצווה מחייבת את כל עם ישראל לצאת למלחמה.
אם תגדיר את המצב כרגע כמלחמת מצווה- כולם צריכים לקום ולהיכנס לצבא.
 

אז יש שתי אפשרויות של פוסקי דורנו.
או גישה שאומרת שזו מלחמת מצווה, אלא שלא כולם צריכים להתחייל כי לא צריך את כולם ואפשר באחרים שנמצאים כרגע בצבא,
ואז אותו בחור הוא גם לא נצרך בדווקא להיות בצבא, הרי הצבא יסתדר גם בלעדיו כמו שהסתדר עד עכשיו, וחזר הדין של "נקי".

או גישה שאומרת שזו לא מלחמת מצווה באופן כללי, כי המלחמה מתנהלת כמלחמת בט"ש, וזה לא נכנס להגדרה של מלחמה כלל.

לפי כל הגישות ברור ש"כולם" לא הכוונה שכולם חייבים להלחם,

גם בכניסה לארץ ובמלחמת עמלק לא כולם נלחמו.

המשנה שם היא בהמשך למשנה הקודמת, שהשוטרים מדברים אל העם- "הירא ורך הלבב",

ומחלקים שזה רק במלחמת רשות, אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים- אפילו חתן

ז"א שחתן שיוצא למלחמת מצווה אין עליו איסור של "לא יצא בצבא".

הוא לא חייב להתגייס אם יש אחרים, אבל אם התגייס לא עבר על איסור.

לפי כל הגישות ברור שכולם זה כולם בלי יוצא מן הכלל. 
זה לא המלצה לצאת, זו חובה דאורייתא על כל אדם ואדם ולכן יוצא אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אלא שלא כל אחד יכול להיות בחזית- נכון, יש מי שיושב על הכלים. וכך גם כלה יוצאת כי היא יוצאת להיות חלק מהמערך התומך,
אבל זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק. 
כי פעם באמת לא היה חילוק כזה, או שכולם נלחמים או שזה לא מלחמה.
זה אומר שיציאה למלחמת מצווה דוחה "נקי יהיה", בתורת דוחה ולא בתורת ביטול.

אז אין היתר לאף אחד ללמוד בישיבה ולא להתגייס?

לפחות חלק מהדעות חולקות על מה שכתבת, ולא מהסיבה שהיום לא נחשב מלחמת מצווה.

בכל מבצע בעזה כל עמ"י צריך להתגייס?

ומעניין מאיפה הבאת שכולם נלחמו פעם בכל מלחמה.

בפשט, אם תגדיר את המצב כיום "מלחמת מצווה"- אין היתר לאף אחד שלא להתגייס.

איזה חלק מהדעות חולקות על מה שכתבתי.
הסברתי שיש בפוסקי ימינו שתי גישות-
אחת שזו לא מלחמת מצווה.
והשנייה, שיש לחלק בין מי שנצרך למי שאינו נצרך.

ולשתי השיטות אפשר לומר שלומדי תורה או נשואים לא יתחייבו.

גם "מבצע" בעזה לא בטוח שנקרא מלחמה... אבל באופן עקרוני כן, אם זו מלחמת מצווה.

אתה מכיר מלחמות של פעם? גם בפסוקים מובא כמה פעמים שקוראים לכל העם או לחילופין ביקורת על שבטים או קבוצות שלא

השתתפו בקרבות(אהמ הפטרת שבת שירה)

וגם מבחינה היסטורית, כדי שהתקלות כוחות תיקרא מלחמה היא צריכה להיות יותר ממאבק משטרתי בכנופיה.
 

פשוט בתגובה שלפני כתבת- "זו לא שאלה של רצון או צורך ואף אחד לא חילק"

אז לא הבנתי למה אין חילוק..

דבורה כעסה שלא שלחו נציגים מהשבטים ההם, לא שכל השבט צריך להצטרף.

במקום להמשיך להתווכח תראה תשובות של הרב ליאור:

השאלה נכונה, אבל ההסבר פשוט: הדין הזה, שמי שנשא אישה משחררים אותו ודינים נוספים, אמורים במלחמת רשות אבל לא במלחמת מצוה. פה אנחנו נמצאים במצב שהרשעים האלה מתנכלים לישובים שלנו בדרום, והיו מוכרחים לצאת כדי לבער את הרשעות הזו. זו מלחמת מצוה כמו שהרמב"ם אומר: "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". לגבי מלחמת מצוה יש ביטוי בחז"ל: "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הפטור לחתן הוא רק במלחמת רשות.

שאלה:
בתי מתעתדת להינשא לבחור מישיבת הסדר, שסיים את חלקו בצבא. הוא רוצה לעשות קורס קצינים במשך תשעה חודשים, שבמהלכו יגיע הביתה כל שבועיים, ולאחר מכן יהיה מחויב לשנה כקצין קרבי. האם בריא להתחיל כך נישואין?

תשובה:
לכתחילה לא הייתי ממליץ לעשות היכרות בשלב כזה, כי זה מקשה על האשה. אולם במקרה זה, כיוון שכבר הכירו, עדיף שיתחתנו עכשיו מאשר שימשכו את ההיכרות ללא חתונה זמן כל כך רב.

הרב יעקב אריאל:

אם האימון נחוץ לכוננות מלחמה אין לפטור את החייל מהאימון 
במלחמת מצוה יוצא חתן אפילו מחופתו

בשאלה הראשונה שאלו את הרב ליאור ספציפית על המבצע בעזה ולכן ענה כך, אבל הוא בהחלט סובר שכל הבט"ש הוא מלחמת מצווה.

בתשובה השנייה- אם זה היה אסור הוא היה כותב. אתה לא חושב?

(והשאלה שם היא בדיוק השאלה של בשרשור).

תראה מה שאלו את הרב אריאל (הבאתי קודם רק את התשובה)

שאלה:
שלום, 
אני מ"מ בגדוד מילואים קרבי,
יש לנו אימון קצר בקרוב (של 5 ימים),
האם יש עניין לשחרר מהאימון חייל שהתחתן בשנה האחרונה מבחינת ההלכה?
יש לציין שאמנם רק חייל אחד ביקש (כרגע), אך ישנם מספ’ חיילים במחלקה שהתחתנו בחודשים האחרונים.

ז"א שאין שום עניין לשחרר אפילו מאימון.

כ"ש לבט"ש.

תראה עוד תשובה של הרב אריאל:

שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד? 
תודה רבה מראש

תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר, 
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת 
ההרתעה היא היא המלחמה.

שאלו אותו פה במפורש על בט"ש כשאין צורך ספציפי בחייל.

מה פירוש 'הטענה שלי על הצורך'?

כתבתי שהאימרה ש"הכל יוצאים למלחמה" לא באה לומר שכולם חייבים להתייצב בכל מלחמה, אלא שבמלחמת מצווה אין את האיסור "לא יצא בצבא".

ולכן חתן בשנתו הראשונה שהולך לצבא לא עובר על איסור.

ואם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים להתייצב.

הרב ליאור אכן לא כתב שם שכל בט"ש הוא מלחמת מצווה, אבל ברור לי שהוא סובר כך.

מי שמתגייס במקום ללמוד תורה לא עובר על איסור, כי זו מלחמת מצווה.

אבל עדיין לא אומר שכולם חייבים להתגייס.

אם היה צורך בכולם, כולם היו חייבים.

הגישה שלי לא שונה מהרב ליאור והרב אריאל.

אם נכנסים לשיקולי צורך צבאי- אין צורך בדווקא בחייל פלוני או אלמוני ולכן אין חלות

של "מלחמת מצווה" על אותו אדם.

האימרה של "הכל יוצאים למלחמה" זה לחלוטין אמירה של הכללת הקבוצה הגדולה ביותר.
זו לשון חכמים ולא עוד אלא ש"הכל" זו אמירה שבאה לרבות אפילו מי שהייתה הווה אמינא שלא יצא, אז כל שכן מי שאין סיבה שלא.

מלחמת מצווה אמיתית אכן דוחה לאו של לא יצא בצבא.

להגיד את זה להלכה היום בצורה פשוטה- זה כמו להגיד ש"חלב נכרי אסור" כי כתוב בגמרא שאסרו חלב גויים. זה לא נכון ולא מדוייק. ההלכה יותר מורכבת מציטוט במשנה.

זה שברור לך שמישהו סובר משהו זה לא מעלה ולא מוריד שום דבר.
ברור לי שהוא לא. ברור לי שהרב מתייחס באופן מאוד מדוייק למהי מלחמת מצווה, בגלל שבתשובות שלו הוא חוזר ומשתמש במושגים של פיקוח נפש ולא במושגים של מלחמת מצווה, לא באופן חד פעמי כפי שהבאת בתשובה ההיא על מבצע ספציפי, אלא בשאלות על גיוס הטענות של הרב עוסקות בפיקוח נפש ולא במלחמת מצווה.

מי שמפסיק מלימודו שלא לצורך, ואפילו בתוך הצבא כפי שאמר המלאך ליהושע בן נון,
אסור להפסיק ללמוד שלא לצורך.

שיטתך לכל הפחות שונה משיטת הרב דוב ליאור. 
וגם משיטת הרב אריאל ששיטתו היא שיטת ההסדר כפי שכתבתי למעלה, שעוסקת במכשירי מצווה ולא במצווה עצמה.

ולכן טענתך על "צורך" או "חוסר צורך" של הצבא - לא רלוונטית.

זאת משנה מפורשת- אפילו חתן מחדרו.

הרמבם מדבר פה על הפטור של ערוכי המלחמה,

ובהלכה ד' כותב: "בד"א שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה."

וכל הפעילויות של צהל מוגדרות מצווה- עזרת ישראל מיד צר.

אם היה צורך גם בבנות אני בעד שיגייסו אותן.

הרמב"ם כותב בהלכה י' שהחוזרים מערוכי המלחמה נשארים לעזור בעורף,

אבל מי שנשוי לא צריך לעזור אפילו בעורף.

אבל הוא כותב במפורש לפני שכל די ערוכי מלחמה היא במלחמת רשות,

"אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין ואפילו חתן מחדרו", איך אתה מסביר את ההלכה הזאת?

הרמבם לא הבין את המשנה בתור משל.

ופוסקי זממנו כותבים שכל בט"ש הוא בגדר מלחמת מצווה.

התחתנו לקראת סיום השירות שלו וזה מבחינתי היה טראומה...

זה לא מתאים לכל אחת...

הייתי אחרי שמינית ואחרי שיצאנו שנה וחצי.

היה ברור שאי אפשר למשוך עוד.

בשבת שבע ברכות שלנו הודיעו לו שבגלל טעות פקידותית מאריכים לו את השירות בעוד חודשיים.

עשינו שבתות וחגים בבסיס וגם כשרצו לעזור לנו עם השיחרורים לא יכלו בגלל שלא היו מספיק חיילים שיחליפו אותו...

הוא אפילו נאלץ לעלות לשמירה עם דלקת חריפה בשן כי לא היה לו תחליף...

היחס קצת התמתן רק אחרי שפרצתי בבכי סמוך למ"פ...

בפועל כל זמן שהוא היה בצבא אני הייתי עם "בית על הגב", גרתי אצל אחותי ביומיום ובשבתות נפגשנו בבית שלנו/ אצל ההורים/ בבסיס עד שהוא השתחרר.

עד היום המילה "צבא" מוציאה אותי מדעתי...ואני שונאאאאאת(!) כשהוא יוצא למילואים!!!!

והשיא היה כשהתפוצץ לו מחבל במחסום....

לעומתי היו בנות שנישאו לחיילים קרביים יותר ונראה על פניו שהסתדרו יופי...

בקיצור, לא לבעלות לב חלש...

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש