לכולם
קודם כל, אינני יכול להיות זמין כל הזמן, לכן לוקח זמן עד שאני עונה אהמ אהמ... @נחשון מהצפון
דבר שני, כל הזמן הדיון פה מתרחב לעוד שאלות, וקשה מאוד לבנאדם אחד להחזיק ראש ולענות להכל.
לכן, אני מנסה למקד את הדיון:
קודם כל, סיכמנו שחלקנו לפחות אינו רואה עצמו מחויב לדברי הרצי"ה.
חשוב מאוד להעמיד את הדברים. אין לי פה דיון עם סאטמרים\חב"דניקים\חילוניים\ וכל הבא ליד.
הגעתי מתוך נקודת הנחה פשוטה, שכל המשתתפים כאן, שמצטטים רבות את הרבנים המתירים, הם לא רק תלמידיהם, אלא גם תלמידי רבותיהם.
כנראה שטעיתי.
מסתבר שאפשר תמיד, אם רוצים, להתחיל מסורות הלכתיות, להמציא שיטות חדשות ביהדות, לברור רב לענייני חיתוך טישו בשבת וכו'.
מצטער חברים, הבנתי ביהדות היא מצומצמת, ולא ידעתי שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה לכל עם ישראל.
טעיתי וחשבתי שיש כזה דבר שנקרא מסורת, איש מפי רבו, ושיש מנהג ישראל.
טעיתי.
מסקנותיי מהדיון עד כה.
אין לנו דרך לדעת מי גדול הדור.
או שבעצם יש. מי שעבר את גיל שמונים.
ואולי גם את גיל שישים.
או שאולי, מי שבעצם מבין יותר טוב מכולם.
ומי מבין יותר טוב מכולם? ברור - מי שהבין שצריך לעלות להר הבית, ולא כמו המיעוט המוזר הזה שאוסר לעלות בלי בכלל לברר אם מותר או אסור.
כנראה באמת הפוסקים האלו שמתירים עגונות, לא באמת מבינים בפסיקת הלכה.
וגם אם נגיד שכל גדולי הדור אוסרים - אז מה? לדעתי בסוגיה הזו הם טועים, ולכן לא הולכים על פיהם.
וגם אם יש סברא לשיטתם, אני הולך כמו הרב שלי.
מי הרב שלי? מי שמתיר את זה.
ועכשיו חברים, בלי ציניות.
באמת סליחה על הסגנון, אבל בעצם סיכמתי את הטענות שהושמעו כאן, כמובן חוץ מהפנינה שהאמונה לא משנה לעניין פסיקת הלכה, ובעצם אין כזה דבר הלכות ציבור. שוב, חזרנו לעניין חיתוך טישו בשבת.
כעת, קצת כבדות.
מי שזה כבד לו - התנצלותי מראש, אבל ככה זה בסוגיות כאלו.
יש מושג כזה שנקרא "כל אפין שווין". במידה מסויימת זה תרבות הפוסט-מודרניזם.
יש אמת- אין אמת, יש טוב, אין טוב, בעצם שום דבר לא משנה. יש את האמת שלי.
העלייה להר לצערי, מושפעת קשר ישיר עם הרעיון הזה.
זה מתחיל בסברא - "כל הרבנים שווים", "כולם גדולים וצדיקים", וכך כל רב רואה את עצמו ממונה לדבר על כל סוגיה.
אח"כ זה ממשיך בכך שכל הסוגיות שוות. "כמו שרב יכול להורות לחתוך טישו בשבת, ככה יכול להורות בעניין כניסה להר הבית". בעצם, אין סוגיות יותר עליונות. אין קודש, אין חול. ערבוביה.
ממשיך בכך שהכותל מתבזה. בבקשה בבקשה תגידו לי שאתם לא מאלה שקוראים לכותל "סתם קיר", או "חניון" וכו'. אמנם הר הבית יותר קדוש, אבל הכותל קדוש ומרומם מאין כמוהו. המהרי"ל דיסקין היה רועד כולו כשהיה מגיע לכותל, שלא לדבר על הראי"ה והרצי"ה.
מכאן זה ממשיך ביחס להר. המחשבה היא שכל אחד יכול לעלות. "מי יעלה בהר ה'". בעצם אין עליון ותחתון. אנחנו שייכים כבר למדרגה הזו.
ומכאן גם נתגלגל ח"ו, שגם בתוך ההר אין תחומים. כמו שכבר עושים, ונא לא להתמם, המספרים גדלים והולכים, של אנשים עם זקן וכיפה לראשם שעולים למקומות האסורים אף לדעת המיעוט הנכנס להר הבית.
וזה ייפסק כאן?
לצערי לא.
ואז יכולים תלמידי ישיבות, לצאת כנגד ראש ישיבתם. ותלמיד מובהק ישקר בשם רבו שנפטר.
ומכאן הדרך לשקרים נסללה.
כי "כל אפין שוין". הכל אותו דבר. הכל קודש. הכל חול.
נגמר הכבדות. מכאן אפשר להבין.
בגלל מה שראיתי כאן, חשבתי לכתוב כמה עקרונות יסודיים, וכך נראה לאן אנחנו מתקדמים.
אם מישהו לא מסכים עם אחד מהעקרונות, עם כל האהבה והידידות, אינני חושב שכדאי להמשיך איתו את הדיון, כי יש פה פער שצריך אולי שנים כדי לתקן אותו.
נא לא להיעלב, אבל זה כמו להסביר למוסלמי על קטניות. יש יסודות שעליהם כל הדקויות בנויות.
ובבקשה, לפני שיוצאים בשצף קצף על העקרונות, חשבו בכנות, האם לרבכם הייתם מעיזים לומר שאתם לא מסכימים עם עקרון זה או אחר.
ואלו העקרונות:
1. באופן עקרוני, הכלל הפשוט בפסיקת הלכה הוא יחיד ורבים הלכה כרבים. כמובן יש מצבים יוצאי דופן, אך בכל סוגיה כזאת מוכרח הסבר רציני מדוע לא ללכת עם הרבים.
2. יש סוגיות פרטיות ויש סוגיות כלליות. לדוגמה - חיתוך טישו בשבת הוא סוגיה פרטית, והקמת מדינה היא סוגיה כללית. הר הבית הוא סוגיה כללית.
3. יש מונח שנקרא גדולי הדור. מטבע הדברים גדולי דור אין בכמות גדולה ומכאן נגזר שמם. הם הגדולים ביותר. השורה הראשונה של תלמידי החכמים שבדור.
הצעה להגדרה לגדול דור - אדם שמאמין בי"ג עיקרים, יר"ש, ויודע על בוריים - ש"ס בבלי וירושלמי, רמב"ם טור ושולחן ערוך עם נושאי כליהם. על בוריים. הצעה לדוגמה - הרב יעקב אריאל, הרב נבנצל, הרב עמאר והרב ליאור.
4. אנו מאמינים כי המדינה היא אתחלתא דגאולה, וכי יש עניינים שאנו פועלים מלמטה, ולא מחכים שהקב"ה יפעל. ("סייעתא לשמיא" - כלשון הרצי"ה).
5. אנו מתחשבים בדעות כל גדולי הדור, כל עוד הם עומדים בקריטריונים שהוזכרו לעיל, אע"פ שהם סוברים אחרת ממני בסוגיות שונות. גם אם הם חרדיים. זאת, מהסיבה שאף דעתם ההפוכה מדעתי היא דעת תורה. ובכל סוגיה עלי תמיד לברר מהי דעתם.
(לשאלה המתבקשת - רוב גדולי הדור היו נגד המדינה- הרצי"ה עבד קשה לאורך כל ספר לנתיבות ישראל, להביא את דעת רוב הגדולים, והוכיח כי רוב הגדולים היו דווקא בעד.)
דעת תורה היא דעת תורה, אף אם היא מנוגדת לדעתי.
6. אם משהו אסור הלכתית, פשוט שאסור לעשותו, יהא הנימוק אשר יהא.
