חצאית עד כפות הרגליים, ויישר כוחם!!!

אולם את צריכה לדעת, שמה שכתבת שלפי ההלכה חובה לללכת עם גרביים, זה טעות!! ואל תוציאי לעז על בנות אחרות, כי לפי ההלכה נטו (משנ"ב), מותר ללכת בלי גרביים, העיקר שלא יראו מעל הברך. כל טוב.

אני אוהבת את בנות ישראל מאוד. 

המקומות בהלכה שאני ראיתי בהן ניתן להקל הן "כדרך מנהג המקום". 

כאשר מדובר במקום שבו רוב הנשים הולכות כך ומקובל עליהן גדרי צניעות אלו. 

הולכים כמנהג המקום. 

אבל במקום שאני גרה ועובדת בו בו רוב הנשים הולכות עם גרביים 

ומי שלא הוא החריג. 

וגם רוב הנשים הולכות עם חצאית קצרה. 

היו תקופות שהלכתי בלי גרביים (וגם עכשיו מידי פעם) 

אבל אני מרגישה שההרגל עושה את שלו (ועם כמה שזה נשמע מוזר) פשוט הרבה יותר נוח לי עם גרביים. 

צריך להבין שבשום מצב, גם כשהולכים לסביבה שיש בה הרבה בנות שהולכות כך, אין "חיוב הלכתי" ללכת עם גרביים, וגם לא על אותם בחורות, הם עושות את זה מדין "חומרה", ואצל הציבור החרדי והחרדל"י החומרה נהיה מין "מוסכם מחויב" בתוך הציבור, אבל שוב זה לא "חיוב הלכתי", זה "הנהגה ציבורית". מקווה שהובנתי,

וחס וחלילה שממני יצא שלא ישימו גרביים, כי אני את הבנות שלי בעז"ה אחנך לשים חצאית עד כפות הרגליים, כמו שנוהגים בציבור החרדל"י שאני כל כך אוהב אותו (אפ"י שלמדתי בישיבה חרדית במקור), ואני יודע שמרן הרצי"ה זיע"א היה נוהג לומר על זה שתלמידיו היו מחמירים שבנותיהם ונשותיהם ילכו עם חצאית עד כפות הרגליים, "שבדיני צניעות יש עניין מיוחד להחמיר" עכ"ד, אבל גם לו זה היה ברור שזה חומרא ולא חיוב, וחשוב להדגיש את זה, א. כי זה האמת ואסור לשקר, ב. כדי שלא יהא הוצאת לעז על בנות אחרות וצדיקות בציבור שלנו.

כל טוב.

לא יודעת איך ומה הבנת 

אתה צודק!!!! אין חיוב וכל אחת תעשה מה שטוב לה. אין שום קשר ללעז ואף אחד לא מנסה להוציא לעז. 

לא זה היה העניין!!!!!! 

הכנסת דיון שהוא לא קשור בכלל 

כאשר אנשים שלא מבינים בהלכה אומרים שיש חיוב הלכתי לשים גרביים (למרות שאין), יוצא לעז .

ואכן זו ההלכה. 

בכל נושא הצניעות מדובר - בגדרי צניעות - "בנות ישראל קיבלו עליהן"

וכמו שאמרתי הכל הולך לפי דרך המקום ומה גדרי הצניעות המקובלים בו. 

ואם כבר מישהו מוציא לעז זה אתה 

כאשר אנשים שלא מבינים בהלכה אומרים שיש חיוב הלכתי לשים גרביים (למרות שאין), יוצא לעז (משפט שלך)

על סמך מה אתה קובע ואומר משפט כמו "אנשים שלא מבינים בהלכה אומרים"???

בכל מקרה כמו שאמרתי לפני כן זה לא הנושא וממש לא הדיון. 

ואת כבר יכולה לפסוק הלכות לציבור.

תקשיבי כשאת אומרת זה "ההלכה" - המשמעות הפשוטה היא שיש "חיוב" (לא  מוכרח אבל זה המשמעות הפשוטה, ולכן את צריכה להדגיש שזה לא חיוב), 

ולגבי המשך דברייך, כבר עניתי לך שגם אם יש מקומות שקיבלו על עצמם זה עדיין לא הופך את זה להלכה "מחייבת" לכל מי שנמצאת בסביבתם (ואפ"י הם בעצמם יכולים להתיר את הנדר ולנהוג כפי שורת הדין), ומה שציינת לרבי זירא שאמר "בנות ישראל קיבלו על עצמם" זה נאמר לגבי דיני נידה, וזה גמרא מפורשת שהוכרעה בהלכה ואין להביא ממנה ראיה לדברינו.

ולגבי סיום דברייך  - כשאמרתי "אנשים לא מבינים בהלכה" התכוונתי לרוב האנשים במדינת ישראל (לצערינו), שלא ישבו בישיבות שנים על גבי שנים בעמל הסוגיות והפוסקים, ועל כן הם לא מבינים בהלכה!! וזה כולל אותך כבוד הרבנית (ע ערך המפשטים שכתבת בהודעה כאן).

נא להרגע, כבר אמרתי שאת לא התכוונת להוציא לעז, אבל בלי ששמים לב, וכשלא מדייקים במשפטים יוצא לפעמים לעז כמו המקרה שכאן, והייתה פה עוד אישה שהסכימה עם דבריי שחשוב להדגיש שזה לא חובה ובכך לא להוציא לעז על אחרות, וטעויות יכולות לקרות במשפחות הכי טובות, אפ"י אני טועה לפעמים . ואל תקחי את זה קשה, זה לא מכוון אלייך אישית, רק מודעות כללית שצריכה להיות לאנשים שזה לא חיוב הלכתי.  סליחה אם נפגעת.

חומרא, ושוב אתה לא עונה על הראיה שאמרתי למבקש אמונה המוכיחה שההנהגה הזו אינה מעיקר הדין, בכך שהם מסתפקות בללבוש גרביים ולא לובשות חצאית ארוכה, ודם לגבי השפרדים עדיין לא הוכחתי לי שיש מקור קדום בעניין, וגם לגבי הרב עובדיה זה צריך בירור (ואם הצדק עימך ביחס לדעתו של הרב עובדיה, שאני פשוט לא ביררתי את דעתו בנושא, הרי שאני חוזר בי ביחס לספרדיות החרדייות, אבל עדין הם לא רוב עולם התורה).

ונא לדבר בשפה יפה (דרך אגב, לומר על משיהי שהיא מחמירה זה לא להוציא לעז, קצת שכל ישר גם כשאתה מתעצבן) 

מסקנת הדברים שרק דברי דמגוגיה רועשים ראיתי שכתבת.

זה ממש ניסוח מסביר והגיוני

פרי מגדים וכף החיים...

בקיצור,

הפרי מגדים כתב את דבריו מרגל של בהמה  - ששונה מרגל אדם.

לכן, כשהוא כותב (שבמקום שהולכים יחפים מותר לגלות) מהפרסות עד ה"קניא"

אמנם נראה שזה ברך. אבל זה הקרסול.

וכך פירש כף החיים:  שבמקום שהולכים יחפים מותר שיהיה שהפרסות יהיו מגולות.

(אגב, אם הפירוש הוא ברך, אין קשר לאם הולכים יחפים או לא)

"בגדים ללבושך" של תלמיד הרב רצאבי שליט"א, ודרך אגב דע לך שזה דעה מחודשת שהתעוררה בתקופה האחרונה ממש.

בכל אופן אני לא הולך להיכנס לפרטי הדיון ולהציג בפניך מה עונה "הדעה המקובלת בישראל" על מה שהצגת,

אני רק אומר לך שרוב ככל גדולי ישראל, ובוודאי לפי הפסק של המשנ"ב (שהחזו"א, שהוא המנהיג של כל הציבור הליטאי בעניני השקפה וכללי הלכה אמר שהמכריע האחרון בעניני או"ח הוא המשנ"ב ואין לזוז מפסקיו, וכן סבר מרן הרצי"ה קוק שהוא גדול מנהיגיו של הציבור הדתי לאומי לאחר אביו הענק זיע"א, וכך הבינו גם בתוך דעת הכף החיים ועוד, אלא שהתעורר לדון מבחינת ההשוואה לרגל של בהמה וכו' כפי שהצגת, וכבר השיבו על זה גדולים), סברו שמעיקר הדין אין חיוב לכסות את השוק (בלשון ימינו),

והראיה הגדולה לכך, שהרי לפי דעתך בהבנת דברי הפוסקים, יוצא שהשוק (של לשון ימינו) הוא גם צריך להיות מכוסה כמו הברך (בלשון ימינו), והרי בברך וודאי שלא מספיק מכנסיים וכ"ש שלא גרביים שהם צמודות!!, על כורחך, דהא שכמעט כל נשות הציבור החרדי כולל נשות הרבנים הכי גדולים שם (גם בהווה וגם בעבר), הולכות עם חצאית שלא מכסה את הברך, זה מוכיח שהם לא סברו כמו הדעה שהצגת!!.

אז קח את דבריך בפרופורציה, שהם "קושיה מסוימת" על הדעה ההלכתית המקובלת בישראל, ושכבר ענו על השאלה הזו, ומי שלא מתיישב ליבו בתשובתם ורוצה להחמיר תבוא עליו ברכה, אבל אסור להוציא לעז על אלה שהולכות בלי גרביים שהם עוברות איסור ח"ו!!.

שהתוו את "ההנהגה שבציבור החרדי" כדבר מחייב, אבל אין זה מעיקר הדין), בייחוד שראיתי שכתבת שזו דעת השו"ע, ואני שואל היכן היא?

ההכרעה היא מצד הנוהג לכסות, ולפי דבריו, אם יש מקום בארצות אסלמיות שנוהגים לכסות גם את פרקי הידיים שבבגדד לא נהגו לכסות, הרי ששם יאסר גם לקרוא דברים שבקדושה כנגד פרקי היידים,

אבל פשוט שאין ללמוד מדבריו שיש איסור שהשוקיים (בלשון ימינו) יהיו מגולות, כי הוא רק הציג את המציאות מצד דין אמירת דברים שבקדושה, ולא נחית לדיני צניעות דנן. מקווה שהובנתי

והמצב של לבוש הנשים שהוא מתאר, זה רק תיאור "מנהג המקום", ולא בא להכריע מבחינה הלכתית לענין דיני לבוש האישה, כפי שפשוט מלשונו,

וציינתי לך לזה נפק"מ שמדגימה שהוא לא בא לומר דיני לבוש האישה, כי הרי לפי דבריו גם לגבי פרקי הידיים עצמם במקום שנהגו לכסותם הרי שאסור לקרוא כנגדם, והלא לפי שיטתך שדבריו הם כוללים דיני לבוש האישה, הרי פשוט שמותר ללכת כשפרקי היידים מגולות (מהמפרק והלאה כוונתי), ומדוע יהא אסור לקרוא כנגדם?, על כורחינו כדבריי.

זה פשוט, לא?

שעולה ברור מלשונו דווקא בגלל "שדרכן להיות מגולין" אבל אם יהיה מקום שדרכן לכסותם הרי שיהא אסור, ועכשיו הראיה שלי שרירא וקיימת להוכיח לך שאין ללמוד מדבריו שום דבר לדיני לבוש האישה. מצפה לתשובה

אבל אני משער שגם אצלו זה מדין "הנהגה חשובה" ולא מעיקר הדין ההלכתי. אבל לפני שאתה מציין לי מדברי הרב עובדיה, תראה לי מקור ספרדי קדום יותר, מזמן המשנ"ב, שאומר במפורש שאסור (ואל תציין לי לכף החיים שמבקש אמונה ציין, כי זה תלוי בפרשנות הנ"ל), 

וכמובן דבריך על ללבוש גרביים בעובי שמטשט את הרגל, הם ממש ממש לא דוחות את ראייתי, כנגד השיטה שהציג מבקש אמונה, כי אם דין השוק (של לשון ימינו) שווה לדין הברך כפי שיוצא מדעתו של מבקש אמונה, הרי שגם גרביים בעובי סמרטוט לא יעזרו, כי הם עדיין נחשבות צמודות ביחס לחצאית והם יותר גרועות ממכנסיים, אז בנתיים לא הוכחת לי איפה הטעות הגדולה שלי, אתה רק יודע לומר שאניטועה ואומר שטויות (דרך אגב תודה על השפה היפה שלך, שתהיה בריא)

ובוא לא נגזים, זו לא הדעה המקובלת. אבל בוא תגיד לי מה השיבו על הקושיה הזאת זה מעניין..

בכל אופן, גם הרב עובדיה כתב במפורש שזה אסור.  

שכל הליטאים ילכו לפי פסקיו (ובהרבה מהם הוא מחמיר), אלא אמר במפורש שיש ללכת ע"פ פסקי המשנ"ב שהתיר!! מקווה שזה ברור לך!

לגבי הרב עובדיה אינני יודע משום שלא למדתי את דבריו בנושא, אבל אני דיברתי על פוסקים ספרדיים קדומים יותר, ולא אחרוני האחרונים, וגם גבי הרב עובדיה יש להסתכל בפנים ולדקדק בלשונו האם גם הוא סובר שיש מקום מבחינת ההלכה להתיר.

המשנ"ב.

לעומת המשנ"ב, כי החזו"א היה מקורי מאוד, ולמרות כל המקרים הללו (שזה לא המקרה היחידי כנ"ל) הוא אמר שההוראה לציבור היא ללכת עלפי המשנ"ב, וזה וודאי וכתוב בכתב ידו עצמו לא רק דרך תלמידיו, וזה מפורסם לכל.

וההיגיון לא בדיוק נוטה לפירוש הזה.

בשטח בעולם החרדי,  ועדיין לא ענית לי עליה!!.

ולא הבנתי מי זה "רוב ככל"

עכשיו אני קורא באתר "ישיבה"  וכך כתוב שם: "ומאחר שלדעת רוב הפוסקים, שוק הוא החלק שבין הברך לקרסול, ממילא מובן שעל האשה לכסות את כל רגלה עד לקרסול."

בלי קשר להרגשה שבדברים. סבבה!?.

אגב, דווקא שמעתי פעם מהרב שלי (ז"ל ) שדווקא גבר יכול לומר מה אסור ומה מותר בעניין הזה

כי הוא מרגיש את הבעיה..

לחילופין, כמו שאשה תגיד לגבר מה לא להגיד לבחורה בשידוך.   

יש פה דעות שלא שמעתי מאחרים ואני רוצה ללבן אותן.

(ולא תמיד כולם יודעות...)

אם אני אתחתן עם חוזרת בתשובה חדשה שלא יודעת מה מי מו.. אני רוצה לדעת מה הדין.

אני לא מתווכח בשבילך

ושל עוד פוסקים, יוצא שדין השוק (בלשון ימינו) הוא כמו דינו של הברך (בלשון ימינו) ושניהם צריכים להיות מכוסים,

אחר כותבינו את השלב הזה, נעבור להזכיר עובדה פשוטה - בברך לכולי עלמא (גם לדיעה שסוברת שהשוק של ימינו לא צריך להיות מכוסה) אסור באיסור חמור להסתפק במכנסיים וכ"ש שלא בגרביים, אז מדוע לפי דעתך בדברי אותם פוסקים שנתכוינו בלשונם (לשיטתך) גם לברך וגם לשוק של ימינו בחדא מחתא!! נחלק ונומר שבשוק סגי בגרביים, למה??

ובאמת אתה צריך להבין, שאחד מהראשונים שעורר על זה הוא הקונטרס "בגדים ללבושך" שהזכרתי לך למעלה, ועל כן מסקנתו שאסור ללכת גם עם גרביים, וכך גם הגר"ח קנייבסקי מנחה בשנים האחרונות אחרי שעלתה השאלה הזו שיש איסור ללכת עם גרביים וזה מתפרסם בכל השטיבלכים!!\ והיינו כפי ההבנה הפשוטה שאם אתה הולך עם השאלה שלך, אתה חייב ללכת איתה עד הסוף, מה שאומר לאסור גם גרביים בשוק של ימינו!!, זה פשוט כביעתא בכותחא!

ולאור זאת, כתבתי לך את הראיה הפשוטה, שמהא דרוב הציבור החרדי הולך עם גרביים על השוק, זה אומר שהוא סבור כמו ההבנה הפשוטה במשנ"ב ושאר פוסקים, והמשמעות של זה היא - שרוב הפוסקים בדור סבורים כך, כי לולא כן הרי שכל הציבור החרדי היה צריך לאסור על בנות הסימנרים ללכ עם גרביים על השוק!! זה פשוט!, ומכאן תשובה גם לחלק השני של שאלתך, שברור מתוך ראייתי שרוב ככל הרבנים סבורים שזה מותר מעיקר הדין!!

סיכום קצר, להפשיט קצת את הדברים - 1. לפי ההבנה במשנ"ב שכוונתו היתה גם לברך וגם לשוק  2. יוצא שדין השוק שווה לדין הברך, כי הרי כתבם בחדא מחתא וסתם את הדין לשניהם באופן שווה.  3. יוצא לשיטתם שגם אלו שהולכות עם גרביים על השוק עוברות על איסור וכפי שבאמת כתבו גדולי הרבנים שעוררו את השאלה שלך.  4. מהא דרוב בנות הציבור החרדי הולכות רק עם גרביים זה מוכיח שרוב הרבנים בציבור החרדי ובוודאי כל הרבנים בציבור הדת"ל סבורים כמו ההבנה הישנה הסוברת שמותר מעיקר הדין שהשוק לא יהא מכוסה כלל גם בלא גרביים, ודין גרביים הוא חומרא ומנהג טוב.  5. יוצא שבכך עניתי לך גם על סיום דבריך - על איזה "רוב ככל הרבנים" אני מדבר עכ"ד, והיינו שמוכח כפי שכתבתי במספר 4 שרוב ככל הרבנים סבורים שמותר מעיקר הדין גם בלא גרביים.

לילה טוב. מקווה שהבהרתי לך את הדברים, כי הם מאוד פשוטים.

@נפש חיה. ולכל מי ששאל מקודם בנושא, מומלץ לקרוא מש"כ כאן, כי ניסיתי לנסח את זה יותר בבהירות.

אני עדיין לא חושב שזו ראיה, 

כי בתכלס הראיתי לך שהרב עובדיה שאומר שאסור להקל, אומר לשים גרביים.  

צריך לבדוק רק מה העניין..

לדעתי, זה לא נראה כזה סתירה, גם את הזרוע לא חייבים לטשטש אע"פ שהוא חייב בכיסוי

כנראה שלא כל המקומות אותו דין.    (לא זוכר איפה קראתי שירך זה בעיה בדווקא..)

עדיין אתה צריך להגיד לי מי זה הרוב.. מחילה אני לא משתכנע בקלות 

מאחרוני זמנינו, והשיקול של ההנהגה בציבור החרדי הצטרף לפסק שלו, ועל כן גם בדבריו הראיתי לך שזה לא פשוט בכלל, ויש מקום גדול שגם הוא סבר שיש מקום רחב להתיר זאת.

מחילה, לא מתקבל מה שאתה אומר שאצלו יש מקום להתיר.   

"אין להקל" זה אומר:  אין אופציה אחרת.

וגם אני יכול להתחיל להגיד על רבנים אחרים שהם משוחדים..

אם אנחנו חושדים ברבנים שהם מוטים רגשית אין לימוד תורה.   

ראה תורה יב בליקוטי מוהר"ן הוא מדבר על זה

שאסור לחשוב ככה שהצדיק מפלפל כדי שהתורה תסתדר עם מה שהוא חושב 

הנהגה ראויה שהתקבלה בציבור מסוים, אז פוסקי ההלכה של אותו הציבור כבר נוקטים בלשון שאין להקל כנגד אתה הנהגה כפי שנקט הגר"ע יוסף זצ"ל בנידון דידן, אע"פ שמבחינת ההלכה בטהרתה יש מקום רחב מאוד להקל, וסיבה נוספת שיש לצרף לזה, היא שברגע שאתה כבר לא מקיים את אותה הנהגה אתה כביכול מוציא אותך מאותו הציבור, ועל כן הגר"ע שראה חשחביות בלהשתייך לציבור החרדי גם ראה חשחיבות לנקוט בלשון שאין להקל ביחס לאותה ההנהגה שהתקבלה. מקווה שהובנתי

אלו דברים שאי אפשר להוכיח.

אני יודע שלציבור החרדי יש הרבה מסגרות והנהגות (הייתי שם)  אבל אני לא חושב שהרב עובדיה הלך דווקא איתם.      אולי אפשר להוכיח להפך מהדוגמאות להלן

הציבור החרדי נוהג ללמוד גמרא בשבת, והרב עובדיה כתב שעדיף שלא

הציבור החרדי מצדד שלא לעשות כלום ביום העצמאות והרב עובדיה אמר שראוי להגיד הלל.

אבל בוא לא נכנס לזה כי זה כבר לא דיון הלכתי.

אני מציע שפשוט תגיד לי מי אלה "רוב ככל גדולי ישראל"  

מקום לדעה של חבירו, הלא כן?

אם כי הוא הוסיף "בערך". ומהראיה הזו עצמה - מוכח שכן דעת רוב גדולי הרבנים, וגם הערך העצום שיש לפסק של משנ"ב ביחס לפוסקים אחרים, הוא גורם לכך, בנוסף לכך, זה שגם בפמ"ג כתוב כדעה הזו במפורש, ומאידך לדעה השניה, כתוב רק במקור"ח, ואילו מה שמנסים לדייק דיקדוקים בפוסקים אחרים, ממש ממש לא משתמע, גם גורם שרוב הרבנים סוברים כדעת המשנ"ב

וכל זה "בפוסקים הקדמונים" שדנו בהלכה בטהרתה, אבל גם בגר"ע יוסף שציינת, הראיתי לך שזה לא פשוט, וכבר הסברתי לך שח"ו אין פה זילזול, אלא שבאמת יש חשיבות לשמר "הנהגה חשובה" של ציבור מסויים,  ומעוד טיעונים שכתבתי עולה - 

הוכחת דעתי שכתבתי בראשית דבריי - שרוב הרבנים סבורים שאין "חיוב" לשים גרביים וזה רק "חומרא" או לדברי הגר"ע יוסף שציינת היא "הנהגה חשובה שאין להקל בה" אבל לא חיוב ממש.

עד שלא יהיו לי מקורות ברורים אין לי מה לשנות את דעתי.

תראה,

כשאני רואה מישהי שלובשת ככה (אני מדבר על הצנועות! שהחצאית הרבה מתחת לברך)

אני בטוח שהיא חושבת שזה נכון ואני מכבד את זה.   ויכול להיות שהיא צדיקה ממני בהרבה

אבל בינתיים אם ישאלו אותי, אני אומר שזה אסור.

אין להתיר לאשה לגרוב גרבי ניילון שקופות, שהבשר נראה דרך הגרביים. וחייבת לכסות את השוק והירך בגרביים שאינן שקופות כלל, או צבעוניות, ואין להקל בזה כלל. [שם עמוד שנג. יביע אומר חלק ו חיו"ד סימן יד אות א]

ובמחילה, זה לא קשור חרדי או לא

יש המון דברים שבהם הוא מיקל 

"אין להתיר", "ואין להקל", וביחוד מהלשון האחרונה, יש מקום לדייק, שהיות ויש מקום להתיר מבחינה הלכתית, הוא הוצרך לומר ש"אין להקל", הוי אומר (במובן מסוים) אלא -  "להחמיר" !!, אם כי אני חושב שיותר מדוייק לומר, שהגר"ע היה סבור שיש מקום רחב להתיר ו"המקל יש לו על מי שיסמוך" ו"אין למחות במי שמקל" (יש לו לשונות כאלו כמדומני בהלכות פסח או ספירת העומר בחזו"ע, או בהליכות עולם על הלכות ברכות השחר), אלא שלדבריו "ההנהגה" צריכה להיות לצדד בטעמים להיתר, אבל יש מקום!.

אם כי אני לא מכריח את דבריי, וצריך לשם כך להסתכל במקור בשלימותו, או שתואיל לציין אותו בשלימותו, ואז נהיה חכמים יותר.

לומר" וכו' ראי שם שהתכוונתי לדברייך,

ואף ציטטתי לשונות שלו בעצמו ממקומות אחרים, שמתארים מציאות הלכתית שכזו.

 הטעמים לאסור, אבל יש מקום רחב להתיר". רק תיקון נוסח.

שאתה מציין, רואים שמבחינת הפוסקים הקדומים יותר, יותר מפורש להתיר זאת!! (משנ"ב, פמ"ג, ולמשנ"ב יש משקל עצום בכל המגזרים הן מצד החזו"א והן מצד מרן הרצי"ה שאמרו שההכרה ההלכתית צריכה להיות ע"פ המשנ"ב), ומכל להקת הפוסקים שהבאת, הם ניצרכים לדייק בכדי לטעון ההיפך, ואתה בעצמך אומר שלא תמיד הראיות משכנעות, ואני משער שבעלי הדעה המצדדת במשנ"ב ודעימה יאמרו לך שאין מדבריהם ראיה, מה שיוצא שיש רק מקור חיים מפורש כנגד, וגם בו צריך להסתכל בפנים.

קיצר, הראיה שלי מהא דרוב ככל העולם החרדי והעולם הדתי מתירים ללכת עם גרביים, מצטרפת להוכיח שרוב הפוסקים סבורים כהמשנ"ב שמעיקר הדין מותר גם בלא גרביים, אלא שהנהגה חשובה היא ללכת עם גבריים להוסיף בעניני צניעות (ובשם מרן הרצי"ה מקובלנו, שבעניני צניעות שיש עניין גדול להחמיר). שבת שלום וחזק וברוך.

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.