השאלה היא אם לחשוב רק על עצמי ...שזה אומר אפילו להיות סרבן גט

כי במקרה הטוב תישאר לי משכורת של 3000 ש"ח

אין לי סיכוי להתחיל חיים חדשים....רק לנסות לשרוד וגם זה לא בטוח

וזאת האפשרות השניה כפי שכתבת זה לנסות לשרוד.

הניסון לשרוד זה כבר תלוי בך איך זה יראה.

אם היית תקוע באי בודד בלב ים יש מצב זה לבכות להתאבל לחכות למוות ,

יש מצב להיות בשמחה לחשוב חיובי לנסות לחשוב על דרך להינצל . ויש הרבה דרכים יצירתיות

אבל צודק שלהיות גרוש עם ילדים זה מאוד לא פשוט מבחינת המזונות

עד כדי ניצול נוראי מצד הנשים....

אולי לבקש משמרת על הילדים, לדבר עם עורך דין ולברר לגבי המזונות, האפשרויות שיש לך

זה נכון

לא התכוונתי לפגוע

ברור שהסיבה משנה, אבל  לבני הזוג, לא לך!

מי שצריך לדעת- דייני בית הדין, שופט.ת וכו' - יודע.

מבחינתך, או כל אדם אחר שאינו בני הזוג עצמם, זה לא משנה מה הסיבה!!

ולכן כתבתי "כל סיבה שהיא".

מה הסביבה חושבת לא יכול להיות שיקול בהחלטה של מישהו האם  להתגרש או לא.

בדיוק היום דיברתי עם מישהו שמתלבט על זה, והוא אמר שאשתו אמרה לו-

"אתה בחיים לא תעזוב אותי כי יש לך יותר מידי אנשים לתת להם דין וחשבון."

וזאת לגמרי טעות, כי זה לא שיקול.

השיקול היחידי הוא בני הזוג עצמם. אפילו לא הילדים.

הבנתי שיש נטייה להאמין לגבר שפנה לכאן ושאל מה לעשות. והוא שואל, האם להתגרש, ואם כן, איך לעמוד בכך כלכלית. והשאלה היא מה מייעצים לו. 

בגלל ש"לך יש יותר מידי"... אז את נוטה לשפוט לפי מה שאת הכרת.

מה שנקרא "נוגע בדבר".

בוודאי שיש דברים כמו שהיא כתבה. אני עצמי קראתי משהו שכתבה איזו אשה (מכנה עצמה "חרדיה") בעליצות, על איך בגלל שבעלה היה שמרני מידילטעמה, "הצליחה" בעזרת עו"ד של "יד לאשה" להוציא ממו כל מיני דברים "ועוד כל מיני הפתעות", כלשונה המגעילה.

בוודאי שיש תופעות כאלה. וכנראה שלא נדירות.

ברור, שהטוב ביותר אם מגיעים למצב לא טוב כזה - הוא שאנשים יהיו בני אדם, יזכרו שגם העומד/ת מולם הוא בן אדם, יתפסו אחריות על ילדיהם שצריכים שני הורים בפעל - וידאגו לחלוקה הוגנת של הנטל, גם הכלכלי, וגם לחלוקה הוגנת של הזכות לגדל את ילדיהם.

שלא על זה הגבתי - 

לגופו של ענין - בוודאי שהמכריע עקרונית זה טובתם, אבל גם ברור שבאופן כללי, טובתם של ילדים היא שיהיו להם שני הורים בפעל. כמו כל ילדים במשפחה נורמלית.

ולכן, השימוש בענין זה בפעל פעמים רבות אינו באמת לפי צרכיהם, אלא לפי מניפולציות, או דברים שהתקבלו (ולא דווקא מתוך הרמב"ם..). היום יש נטיה לשנות את זה, כפי שנעשה בעוד מקומות בעולם.

לגבי "היד החזקה" - לא פוסקים הלכה ישירות מהרמב"ם. למעשה, מה שמכריע הלכתית, זה מה שטוב לילדים בכל מקרה, ובזה יש גם שינויים במציאות של ימינו.

והנושא של "חזקת הגיל הרך", הוא נושא מורכב.  שהרי במציאות שהיתה עד היום, התוצאה מזה היתה שזה לא נשאר ב"גיל הרך"..

כל זמן שאנשים לא יתנהגו בצורה נורמלית, ויבינו שלשנִי יש רגשות הוריים וחשיבות לילדים כהורה לא פחות מלהם, כמובן עם דקויות לכל ילד כעניינו - ויבינו שאת מלחמותיהם לא ינהלו על חשבון זה - אז שלא יבואו בשם כל מיני "תיאוריות", כאילו זה מה שגורם...

[ולפעמים, גם אם שני הצדדים מתנהגים כבני אדם - גירושין לא נמנעים... אבל הם כמו שבני אדם אמורים להתנהג גם במצב כזה]

בגלל זה אני אומר שאני יגדל את הילדים ולא יבקש ממנה כסף!!!

נראה לך שהיא תסכים???

איזה הורה ממצוע שם 2200 ש"ח בחודש על ילד???????????????

בבית משפט?? ולעורכי דין????

נראה לך?

כדי להיות בן אדם טוב??

אתה תמים או סתם לא מבין

שכירות, גז, חשמל, מים, שכ"ל, ביגוד, נסיעות, אוכל, תרופות, טיפולי שיניים, ספרי לימוד והיד נטויה.

כשמגדלים את הילד מוציאים את הכסף תוך כדי, כשלא - זה נראה פתאום הרבה.

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית משפט. מגיעים להסכם שלא מיטיב עם הבעל. ואז האישה פונה לבית הדין, מבקשת גט, והבעל לא מוכן לתת לה אותו? 

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית דין. הבעל לא מוכן לתת גט, אלא אם האישה תוותר על הבית. האישה, נגיד ויתרה על הבית, וקיבלה את הגט. הזוג הולך לבית משפט. הבעל קיבל את הבית, האישה קיבלה את דמי הכתובה, משמורת על הילדים, ומזונות. ככה?

שמנסה לקבל צומי.

אפילו הנשים כאן לא מסכימות איתו....

איך אפשר לעמוד בזה? עדיף כבר משמורת משותפת. ומה קורה כשהילדים אצל האבא? האישה משלמת לו 1800 לכל ילד? מאיפה? 

מה עם מצב שהילדים אצל האבא? האמא משלמת לו מזונות? שכר דירה? 

אני חושבת שמה שיותר נורא זה שהוא עושה את זה בחסות ההלכה. במחילה. ההלכה לא צריכה לאפשר דבר כזה

ולעקוף את הבעל הסרבן במקרים כאלה.

במקרה שלה זה יקרה? 

איך שתרצה

דין האישה הוא כרווקה. מתוך "הארץ".

השבוע הוכיח בית הדין הרבני יכולת מרשימה בפתרון התיק שהוגדר על ידי דוברות בתי הדין הרבניים "תיק העגינות הקשה ביותר שעמו מתמודדת מערכת בתי הדין" - וזאת במקרה של ד"ר עודד גז,שהצליח לברוח מהארץ לפני כשנתיים בלי לתת גט לאשתו. בית הדין הרבני בחיפה החליט בפסק דין תקדימי לבטל את קידושיהם של בני הזוג גז ולהתיר את הגברת ג' גז מעגינותה. המשמעות: מעמדה הוא כשל רווקה שלא נישאה מעולם.

ברח לחול לשנתיים. והוא בתהליכי הסגרה לישראל. וזאת כבר התחלה טובה. 

ועכשיו כשהשכלת אותי בנושא, הוא התעצם אפילו עוד יותר. אז רוב תודות.

אני אשאיר לבית הדין, שמומחה לסוגיות, להחליט מתי הוא ינקוט בסנקציות כלכליות, בנידויים וחרמות, או בענישה פיזית (כזו שחוקית).

כדי שיתקיים הפסוק הבא:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

עצוב שצריך להסביר את זה פה,

אבל אם הבעל לא רוצה לחיות עם האשה- הוא צריך לתת גט.

הניסיון לכרוך את הגט במזונות ילדים ובמדור - ברוב המקרים, ב"ה, לא מצליח.

ילדים צריכים לחיות באופן נורמלי גם אם ההורים שלהם לא יכולים לחיות ביחד.

וכן, מה לעשות, התורה הטילה על הגבר את החובה לפרנס.

{נושא רגיש מאד בפורום הזה, גם בזוגות נשואים לגמרי...}

בית משפט / בית דין מכריע מה גובה המזונות שמגיעים לילד, כל מקרה לגופו.

כמו שאת זכאית.

והאבא עובד ועובד קשה

תפסיקו לשחק אותה כאילו רק אתן משקיעות בבית ובלעדיכן העולם נישרף!

יש נפש לגבר ונפש לאישה ולכל אחד יש אחריות

וואלה ככל שהדיון מתארך אני הולך להיות סרבן גט גאה !!!

ושהעולם יתפוצץ.

אני מוכן לגדל את הילדים בלי שקל מצידה....היא לא

למה? כי היא רוצה ספונסר!

רק שתדעו הפמינסטיות דופקת את הנשים

הלכתם לייעוץ? מה עם הישארות הילדים בבית ואתם תאיישו את הבית בתורנות, שבוע היא ושבוע אתה? משמורת משותפת כזו?

אולי אפשר לדבר על כך בגישור? 

הוא צריך עו"ד קודם כל בשביל עצמו, להיוועץ בו. ללא ידיעת אשתו.

זה לא בגלל שאין נשים כאלה, אלא בגלל שהסיכוי של אישה ישראלית סטנדרטית להיות כזו הוא שואף לאפס.

רוב הגברים לא אלימים. המקסימום שהם מסוגלים לעשות זה אלימות מילולית שזה גיהנום וסיבה להתגרש - אבל לא אלימות פיזית.

מהצד השני-

יש נשים מוכות. הן נשים מסכנות וצריך לעזור להן, אבל גם צריך לכתוב את האמת:

חלק גדול מהן שייכות למגזר שבו מקובל לרצוח על "כבוד המשפחה" וחלקים אחרים שייכים למגזרים אחרים בחברה היהודית שיש בהם עבודה שצריך לעשות. זה לא המיינסטריים.

והן יהודיות ישראליות סטנדרטיות

ולבוא ולהשמיץ אותם בגלל תופעה מחרידה אבל נדירה, זה פשוט עוול.

גברים שמתנהגים באלימות כלפי הגרושות (או הפרודות) זו תופעה לא נפוצה פחות מאלימות הפוכה. ההבדל זה שנשים לרוב לא יתעסקו באלימות בעצמן אלא ישלחו את המשטרה כדי לעשות את זה.

רק דוגמא אחת:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339463

אלימות מילולית למשל זה דבר נורא ואיום שצריך לטפל בו, ללא אפליה מגדרית.

יש עוד סיטואציות שצריכות עזרה חיצונית. לא הכל זה "נשים מוכות " ו"סרבני גט" וכל מיני מילות קוד שהוצאו מהקשרן.

הרוב המוחלט במספרים מוחלטים זה במגזר הערבי, שהם 25% מהאוכלוסיה בסך הכל.

זה נורא ואיום, אבל לא משהו שמנהלים עליו מדיניות.

(קיבלתי קישור פעם באיזה וויכוח על זה)

גבר שמרביץ לאישה הוא לא גבר!!!

אבל כבר נהיה אופנה להתלונן סתם על גברים....

אני מוותר על עו"ד בגלל שאני לא רוצה לבזבז את האוכל של הילדים שלי....

אבל אני טרוריסט....מבינים?

פשוט בושה חלקק מהתגובות כאן....

הייתי מרים טלפון למישהו שזה המקצוע שלו, ומתחיל משם.

יכול להיות שהמצב לא שחור כמו שאתה מציג אותו, ויכול מאוד להיות שכן.

אני לא מבין גדול בזה, אבל צריך לעבוד לפי עובדות ולא לפי דעות.

אם אתה חושב שהמצב אצלכם ש"באו מים עד נפש" - 

ואם אתה אבא שיכול לגדל את ילדיו -

תברר היטב על הנושא של "הורות משותפת". זה הדבר הכי טוב בשביל ילדים.

ואתם תקחו אחריות - תגורו לא רחוק זה מזה, והילדים יהיו חצי-חצי.

גם ההחזקה הכלכלית לגביהם, לפחות לגבי מי שעל גיל 6, אמורה להביא בחשבון הכנסה של שני הצדדים.

כך שאתה יכול להשיג במצב כזה, אם באמת אין ברירה אלא גירושין, גם המשך הקשר האבהי הקבוע עם הילדים, גם החזקה כלכלית שלהם באופן פרופורציונאלי להכנסותיכם.  אל תלך לפי כל מיני דברים שכותבים בעיתונות.

[לגבי כל מיני דברים קשים שהיו שכתבו לך - תתעלם. אנשים בד"כ לא עונים כך למי שנמצא בצרה. אלא שלפעמים, מוציאים עליו עולות שנתקלו בהן, ולא שייכות באמת לגביו.  אתה כתבת מפורש שמי שמסרבת לדבר זו אשתך. זה באמת מצער. הכי טוב היה אם תוכל להיכנס איתה בשיחה, לומר לה שצריך לדבר על המצב. לברר האם ניתן לנסות לשקם משהו - ואם לא, איך מסיימים את זה בצורה הכי אנושית לשני הצדדים ולילדים]

כמו שכבר קורה במשפחות עם משמורת משותפת, שלא מחייבת כל יום בית אחר , אלא שבוע - שבוע. ויש משפחות שמחליטות ששני ההורים יעזבו את הבית המשותף, והילדים ישארו בו, וההורים יאיישו את הבית שבוע זה ושבוע זו.

הליכה אחד מהשני, גם ידיד שלי גרוש שנים וגר חמש דקות הליכה מגרושתו. למרות ששני המקרים הם אינם משמורת משותפת.

גרים באותה סביבה.

הורים במצב כזה, צריכים לקחת אחריות על ילדיהם.

אין שום בעיה לגור במרחק סביר זה מזה. בד"כ יש לאנשים גם רכב.

זה לא מחייב שום "קשר אישי" בין ההורים.

נואשים מרעילים את מערכת היחסים עד שאי אפשר יותר. מדברת מנסיוני. 

לא יודעת איזה שופט קבע שגיסך צריך לשלם לגרושתו, כשהילדים בכלל בחזקתו. השופט כנראה מושחת. ורד. 

אני לא מבין מי נתן לו פס"ד כזה (אלא אם כן מתחת לגיל 6, וגם אז אשה נורמלית לא אמורה לנהוג כך).

כיום זה כבר לא היה עובר.

ואדרבה, יש סיכוי שאם הכנסתו אינה גבוהה ויש לה הכנסה נורמלית, היו מחייבים אותה לשלם לו.

כל ה"מזונות" לילדים אחרי גיל 6, זו תקנה של הרבנות הראשית, מדין צדקה לרוב הדעות, או מדין הארכת תקנת חז"ל למיעוט הדעות. 

בין כך ובין כך, אם המצב הכלכלי של האיש אינו מספיק לכך, ולאשה יש - אז הצדקה אינה נופלת רק עליו.

היא ("כלה נאה") מדברת על גיסה.

ואומרת שהילדים נמצאים אצל האם פעם בשבועיים בשבת, ועל זה הוא צריך "לשלם" לה... יש משהו שיכול להסביר את זה?...

[פשוט תשימי את הסמן ליד התגובה, ואז תראי על מה היא מגיבה...]

ואני בהחלט יכול להגיע למסקנה, שאם לא מדובר בעניה מרודה טוטאלית, אז שמי שמחזיק את הילדים יצטרך "לשלם לה" על פעם בשבועיים שהם אצלה, זה עיוות גמור.

וכמובן שאני מתייחס אל מה שהיא אמרה ואיך שהציגה את הענין.

ולפותח אין מה להילחץ. אני מכיר גם מקרים אחרים לגמרי.

השינויים במציאות כיום, גורמים גם לשינויים מסויימים במציאות ההלכתית.

ויש גם סתם התנהגות של הגינות נורמלית.

[באותה מידה הרי ניתן לומר, למשל, ש"הקללה של התלות באיש בגירושין", נחתה על האשה דווקא...

כשיש דבר שההלכה הבסיסית מנוצלת בו שלא כהוגן, אז יש דרכים לטפל בכך]

[מה שכתבת על בימ"ש לא ממש מדויק. כבר כתבתי שאמרה לי פעם איזו שופטת מכָּרה, שאכן הם הולכים בענין הזה "לפי ההלכה היהודית"...בתחומים האחרים כמובן לא.  טוב, השתנה משהו מאז]

מה שדובר כרגע, היה על מקרה ספציפי של מישהו שהילדים אצלו, ונדרש לשלם על פעם בשבועיים כשהם אצל האמא.. נראה תמוה לגמרי.

אבל נכון שיש התנהלויות מסויימות, שנבעו ממצבים אחרים לגמרי - של נשים חסרות אמצעים, של נשים שאין להן יכולת להתמודד ומנסים "לעזור" להן - וזה הפך למשהו שהוא לפעמים בין אבסורד לאכזריות.

לגבי אשתו השניה, זה מאד מצער. היא צריכה להבין שזה לא מאיזו סימפטיה שלו כלפי הקודמת, אלא כי אין לו ברירה, לא רוצה להסתבך עם הפסק הזה.

והילדים בוודאי אינם אחראים לענייניה של אימם. הם צריכים קשר איתה, אפילו אם זה קצת. וכדאי שהאשה החדשה תבנה איתם יחס כמה שיותר טוב ומתחשב.

יתכן שהאשה חוששת שמא יש בליבו משהו אל ההיא. הוא יכול להבהיר לה את הדברים בנחת. מה בא מההכרח, וגם כמה חשוב שלילדים יש קשר כלשהו עם אם טבעית - ושאין זה הולך במאומה על חשבונה. מאד חבל שיתקלקל להם בגלל זה.

תסלחי לי בחלק מההודעות זה נראה כך וחלק כך ...

אני מוכן "להשפיל " את עצמי בשביל שלום בית אבל אין לי עם מי לדבר.

לא מתכוון להתחתן שוב בכל מקרה.

לחיות עם 3000 ש"ח ??

בגיל 43 לחזור להורים???

עדיף לא לתת גט מאשר להירמס על ידיה....

לי את החיים. 

אבל הבסיס הוא לדבר ושלא מדברים בגלל אגו אי אפשר להגיע לכלום

כשיש לו אישה עם איזה 7 ילדים

ומדבר בבכי ואומר שאין לו ברירה כי איך הוא ישלם להם מזונות

לא הכל זה שחור ולבן...

קל לראות את הצד של האישה המסכנה, אבל יש גם ניצול מצד הנשים

ובמיוחד במקרים שהאישה עוד דואגת להיכנס להיריון לפני הגירושים כדי להגדיל את המזונות

נהוג כיום שגם נשים יוצאות לעבוד ומשתתפות בחלוקת הנטל, זה לא תמיד הוגן להפיל תשלומי מזונות גבוהים על הגברים

נגיד והוא יוזם את הגירושין. נגיד ואין הסכמה בין בני הזוג על גובה המזונות והסדרי הראייה. נגיד שהוא אפילו מעוניין במשמורת על הילדים. מה קורה אז? נותנים לבית המשפט להכריע? כמה זמן זה לוקח? וכמה כסף? ומה עושים אם בית המשפט קובע מזונות בגובה שהוא לא יכול לשלם? 

ומה לגבי השאלה המקורית - האם להתגרש, או לא?

היום אכן יש שינוי

ובגלל החקיקה החדשה, מתחיל לחלחל הבסיס של הורות משותפת שיוויונית.

זו לא היתה ברירת המחדל במשך שנים רבות מאד. גם היום עדיין זה לא כך.

גם ההבאה בחשבון של הכנסות ההורים היא דבר שרק מתחיל כעת.

ו"פק"ס" לא בהכרח אדם שיכול לבדוק "נתונים מדוייקים"..

זאת כן המציאות בבתי המשפט.

זה לא "מחלחל לאט" זה פשוט קורה.

בתי דין מתנהלים אחרת, עדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבם של כל ההרכבים בבתי הדין השונים, ומערך השיקולים שלהם לא ברור לי כל צורכו.

לגבי שקלול הכנסות- המדד הוא לא רק כמה יש לי בתלוש בסוף החודש, אלא יכולת ההשתכרות שהיא נגזרת של הרבה יותר מהנתון הזה.

לדוג'- אם אני אם חד הורית, ונושאת בנטל העיקרי על ילדי, בית המשפט ייקח בחשבון גם את העובדה שאני זאת שבמקרה הצורך- אקח את הילדים לחוגים, רופאים וכו'.

אב שאכן רוצה לשאת בנטל שווה כלפי ילדיו, יצטרך מידי פעם להפסיק את עבודתו כדי לבצע את המטלות הללו. וזה , לצערי, עדיין נדיר במחוזותינו.

כל אותם אבות ש'בוכים' על כך שדמי המזונות גבוהים מידי, והאמהות לא נותנות להם מספיק להיות עם הילדים, שוכחים לפעמים את כל שאר הדברים שנכללים באחריות ההורית.

גם הסדרי ראיה או זמני שהות נרחבים, לרוב לא יכללו בתוכם את שאר הדברים.

שלא לדבר על כך שהאם הופכת להיות מוגבלת הרבה יותר ביכולת שלה לצאת ולפרנס, כיוון שאין מי שיהיה עם הילדים בזמן הזה. ועכשיו, אגב, שזה חופש- המציאות הזו קשה פי כמה.

פקידת סעד יכולה לבדוק נתונים ביתר דיוק מאשר מה שבני זוג שרבים ביניהם אומרים בבית המשפט.

ויש לה את היכלות והחובה לבדוק את הנתונים בעוד מקורות שונים ומגוונים מעבר לשיחות עם בני הזוג.

אמרה לי פעם קרובת משפחה, שופטת בכירה, שאכן דווקא בנושא הזה, בתיהמ"ש פוסקים "לפי ההלכה היהודית"..

ה"שיוויונות" בבתיהמ"ש היא עוד פחות מבתיה"ד. 

היום מתחיל שינוי - בגלל החקיקה בכנסת, שבאה בגלל מציאויות שהיו כנראה בלתי נסבלות.

שקלול הכנסות, אכן אמור להיגזר קודם כל מיכולת כלכלית. נספח לכך הוא עוד הוצאות שהזכרת.

וברור שאב שלוקח חלק שווה בהורות, גם לוקח אותו חלק במה שצריך טיפול בילדים - לפעמים גם יותר, בלי "להתחשבן". להגיד ש"זה נדיר" אינו נכון, כי הנדיר הוא שבכלל יש שיתוף כזה בנוכחות.. היום, כנ"ל, ב"ה, יש התקדמות בענין.  הערכתי היא שאם מישהו יבדוק עוד כמה זמן סטאטיסטית, יראה שברגע שאכן הנוכחית ההורית שווה, אז כך גם המטלות הנדרשות ביחס לילדים.

אבות נורמליים, לא "שוכחים" דברים אחרים שבאחריות ההורית. אלו מה שקוראים "אגדות אורבניות".. זה טיפוח של מיתוס שאין לו כל אחיזה מוכחת במציאות. בוודאי במחוזותינו, שהאבות הם בד"כ אבות לא פחות מאשר האימהות אימהות.

"הסדרי ראיה, לא כוללים דברים אחרים בד"כ, כי זה עצמו מושג מזעזע מצד האמת. אבא צריך "לראות" את ילדיו. מה קרה? בגלל שהתגרשו הוא פחות אבא ממה שהיה קודם?..

אלא מה? כשהמשפחה במצב נורמלי, אז יש איזו חלוקה פנימית של השעות שנמצאים מחוץ לבית, בעבודה, ואלו שעם ההורים. כאשר קורית מציאות מצערת של גירושין, אז נצרכת האופציה של שינוי הפונקציות. האב כבר לא יוכל לסמוך על זה שבערב הילדים יחכו לו אחרי יום עבודה, ולכן צריך לתת לפחות את הצ'אנס, שיסדר את חייו בצורה שימשיך להיות אב במשרה מלאה (או חצ-חצי משרה..).

המציאות עד כה היתה, שגם בהורות שיוויונית לגמרי - התשלומים נדרשו מהאב. כמו שאמרתי, "בהסתמך על המשפט העברי".... כביכול.

הנה, מישהו הביא כאן דוגמה אבסורדית של איש שהילדים אצלו כל השבוע, ועל  השבת פעם בשבועיים שהם אצל האם, הוא צריך לשלם..... הרי אם דבר כזה היה קורה הפוך - כל הארץ היתה רועדת.. פשוט לא יאומן.

[לגבי "פק"ס" את צודקת בעיקרון. לצערנו, גם בכך המציאות לא פעם רחוקה מהאידיאל כנראה]

זו סיסמה.

אם יש מצב שיש אפשרות להתחשבות הדדית, באופן ששני בני הזוג יוכלו להמשיך את חייהם בצורה סבירה,

ותבוא אשה ותתעקש על תנאים כאלה שיהרסו לבעלה את חייו - 

אז היא משתמשת ב"נשק" שלה (שלפי מהלך החקיקה כיום, כנראה ילך ויפחת וממילא יש סיכוי שזה יביא גם להפחתת אמצעי-נגד), והוא בשלו..

זה באמת מאד נורא. אבל זה מאד נורא לשני הכיוונים.

בחייה ולנסות לבנות את עצמה בשנית.

זו אינה סיסמה. זאת מציאות שבה גבר יכול לשלוט באופן חד צדדי ואכזרי למדי על חייה של אישה אחרת.

סרבן גט אינו כזה שלא הגיע לעמק השווה עם אם ילדיו, אלא כזה שמתעקש שלא לשחרר את אשתו למרות הצעות להסכמים הוגנים.

הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט,  היא בלתי מתקבלת על הדעת.

נכון להיום, יש כ 7 נשים מסורבות גט בארץ.

יתכן שאת כותבת באמת מתמימות (וכמובן, גם יש דברים כמו שאת כותבת, אבל ההכללה לגמרי לא מציאותית. יש הרבה ממש ההיפך).

א. "עילה לגירושין",, כלל אינה דוקא בגלל "יותר מחוסר כבוד בשיחות" ומצד הבעל דווקא. ממש לא שייך. בוודאי בזמננו, שלצערנו הנושא הזה נהיה קל מידי. לפעמים זה לטובה, אבל לפעמים גורם לקלות דעת בנושא קיום משפחה.

גירושין אינם דווקא ענין של "אשמה" של מישהו - ובמקרה שכן, ממש לא יותר "בגלל הגברים".. זו שטות גמורה.

ב. אדם שצוחק ש"מותר לו הכל" בעודו נשוי, זה לא האנשים עליהם אנחנו מדברים. סתם טיפש. הרי אסור לו לגמרי כל זמן שהוא נשוי - וכל זמן שלא התחתן עם מישהי אחרת. אז מה זה "מותר לו".. שאצל האשה האיסור עוד יותר חמור?.. ומה זה "בזבז את כל הכסף המשותף שלהם".. יכול להיות גם ההיפך. באמת לא שייך להיתפס לאיזה מקרה שבדיוק פוגשים בו.

[אני קראתי באיזה מקום, איזו גרושה "חרדית" טיפשה אחת, שכתבה בצחוק גדול, איך עם עו"ד מ"יד לאשה" סחטה מבעלה כל מיני דברים. העילה היתה שבשביל הליצנית הזו, הוא היה "שמרני" מידי.... אז היא כתבה איך קיבלה "כל מיני הפתעות" מביהמ"ש.. (כמובן, כשזה מגיע לאופציה לקבל כסף, זרקה את "חרדיותה", והלכה לבימ"ש חילוני בתקוה ששם תקבל יותר...). מבחיל]

ג. מה זה "הליך נמשך יותר מידי זמן".. אכן נכון. לצערנו זה המצב של העומס בבתיהמ"ש ובבתיה"ד. לא רק בנושא זה.

ד. נשים לא מקבלות כסף רק "בשביל גנים ומעונות". לפי מה שקראתי, זה גם חוגים וכו'. כלומר, נוצר מצב אבסורדי לחלוטין: משפחה שלפני הגירושין, היו מוציאים לפי היכולת, פתאום אחרי גירושין האיש אמור להתנהל כאילו הוא מליונר, והאשה יכולה להמשיך לפי רמת החיים שיכלה מקודם.. זה דבר לא נורמלי. צריכים להמשיך את אותה רמה שיכלו לפני כן.

ה. מה שכתבת ש"ברור שיתנו לאמא זכות קדימה לילדים כי אמא ביננו יודעת לטפל יותר טוב בילדים. 
חוצמיזה שהיא בפועל הביאה אותם לעולם" - 

זה הדבר החמור ביותר שכתבת. פשוט לא יאומן. הילדים הם ילדים של האבא לא פחות מאשר של האמא.

מה זה "בינינו" האמא יודעת לטפל יותר טוב בילדים... מאיזה עולם צר את לוקחת את זה?.. ממשהו שראית על ידך ספציפית? אני ראיתי אבות רבים, שמטפלים בילדים לא פחות טוב  מאימותיהם, ויותר. שלא לדבר ש"ילדים" זה הרבה גילאים, ויש שוני בפונקציות של ההורים בכל גיל. כל ה"השוואה" הזו היא חסרת כל טעם. גם מראה על אחת הבעיות הקשות ביותר בנושא זה, שמסבירה גם התנהלויות קשות מהצד השני, שציינו כאן:  נשים שחושבות שהאבא הוא "פחות אבא" מאשר האמא אמא. משכנעות את עצמן שרגשות הוריים זה לא כ"כ קיים אצלו...  נשים כאלו, זו ממש מופרעוּת קשה. מאבדות צלם אנוש.

מה זה "היא בפעל הביאה אותו לעולם"... ניכר שקודם הצבת את המטרה, אח"כ חיפוש הנימוקים. או שאת באמת נאיבית. ילד נולד מאב ואם. זה שבפעל האמא ילדה, זו אכן זכות גדולה - אין לרגע הגדול הזה שום השלכה לגבי עדיפות בהורות להמשך החיים.

"אבל האבא צריך להבין שיש ילד שצריך... לשלם עליו".. פשוט לא יאומן. כשמדובר בקשר הקרוב עם הילד - אז "היא הביאה אותו בפעל לעולם".... אבל כשמדובר באחריות הכספית, אז "האבא צריך להבין".

עשית מבחינה זו עבודה טובה כאן - אע"פ שאני מעריך שאצלך זה באמת מתמימות: המחשת בדיוק את העיוות של כל מיני "ארגוני נשים", שאח"כ מתבכיינות על המגמות של החזרת השפיות למערכת. הן תופסות כמו שכתבת: האמא זו אמא, האבא זה כספומט. תפיסה מופרעת, שכמעט אין לי ספק שאצל רבות מהן זה בא מרקעים אישיים או "היסטוריים" שצריכים בדיקה.

אדם נורמלי, צריך לתפוס שהורים זה הורים. זה נושא עמוק מאד - מציאותית ורגשית. ולדאוג לכך שגם אם חלילה מגיע מצב של גירושין, כמה שאפשר יוכל הילד להיות בפעל עם שני הורים; וכמה שפאשר יוכל לחיות גם במצב סביר כלכלית, וגם שני הוריו. פשוט ביותר.

בגידה או כד', ח"ו.

העיקר, לא להסיק דברים מכלילים ומרחיקים, בגלל מציאויות קונקרטיות.

הרי אני התייחסתי למה שכתב פותח השרשור, וכד'.

לא להגדרה "מדעית".

בוודאי שאם יש הצעות הוגנות - ויש הגינות משני הצדדים, וסתם אדם מחליט "לא לשחרר את אישתו", כי יש לו היכולת ההלכתית הזו - זה מזעזע.

יפה אמרת - לכך בדיוק התכוונתי: 

"הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט, היא בלתי מתקבלת על הדעת".

בכלל לא צריך לעסוק ב"הכחשת" דבר כזה כי זה מתחת לרמה.

אבל מה שאני אכן אומר, הוא בדיוק על ההליך המשפטי.

בהליך הדיון, עפ"י דין תורה - שבמקרה זה מובן לגמרי  גם בשכל האנושי - יש "כלים" לכל צד.

בפרט במצב הנתון עד כה, שיש בו לא פעם עיוות קשה (לדוגמה, גם בתימ"ש - שאינם חשודים כל אדיקות בתורת ישראל, בנושא תשלום המזונות היו דנים, לפי מה ששמעתי, עד לאחרונה, שהאב ישלם, גם במקרה של משכורות זהות או אפילו שכר נמוך יותר - וגם במקרה של שהות שווה של הילדים. מהין בא דבר כזה? הם אמרו בזה אנחנו לפי הדין היהודי... א"עפ שהמעיין בהלכה, יודע שבאמת זה לא ממש כך. קשור להרבה נסיבות).

אשר על כן, אם אשה מחליטה "להשתגע", לא מענין אותה אם בעלה יראה את הילדים או לא, לא מענין אותה אם יש איזו הגינות בחלוקה הכספית או לא - הרי זו אלימות לא פחותה, ועם השלכות לא פחות חמורות - ובמקרה כזה, הוא יכול להשתמש במה שבידיו, ולומר שאינו מוכן לגרש בתנאים כאלו, בדיוק כמו שהיא דורשת גירושין דווקא בתנאים כאלו..

ואכן, בתי"ד עצמם "משתמשים" בכך. כלומר, כשרואים שהצדק הטבעי נוטה לא להסכים לדרישות פורמליות מופרזות, אינם ממהרים ללחוץ מנסים להביא לפשרה, ולתובנה של שני הצדדים: של האיש - שלא יוכל להשתמש בכלי זה בלי סוף, כלומר כדי לסחוט מה שלא צודק; ושל האשה - שאם תנסה להתעקש על מה שלא ראוי, אז אין לחץ...

גם אנשים שמתגרשים צריכים להיות בני אדם. בעיני, זו צדקנות חסרת כיסוי, פופוליסטית, שמתייחסים אל אנשים שהיו נשואים ויש להם ילדים, כאילו זה איזה שני חבר'ה שמחליטים אחרי כמה דייטים שלא מתאים, וצד אחד מתעקש...

יש מערכת שלימה של השקעה הדדית של שנים - אווילות לחשוב ש"קודם כל" צד אחד ישחרר מיידית את השני שלא מעונין בו - וכל השאר באמת חשבו אבל מה אפשר לעשות....

בשום מערכת הסכמית - כלכלית, חברות מסחריות וכד' - לא מפרקים שותפות כך. 

ניכר שאתה מדבר ממשהו שפגשת בו, שאולי באמת היה בו כך. אבל ההכללה אינה נכונה.

גט הוא לגמרי חלק מהסכם, ובצדק כפי שהסברתי בהודעה לעיל. וכך עושים בבתיה"ד, הסכם טרם גירושין, אם כי יש כאלה שנוקטים מידת חסידות ובאמת אינם תולים זה בזה, וממשיכים לדון אח"כ. עורכי דין מן השורה קוראים לזה "שטות". דיינים מתייחסים לכך כאיזו "מידת חסידות"..

וההכללה שאמרת אינה נכונה. לצערנו, "אלימות" יכולה להיות גם אצל אלו וגם אצל אלו. היא לא מתחילה ממין האדם, אלא מזה שיהיה בן אדם. בין איש בין אשה.

וכמו שיש כאלה שמשתמשים בגט לסחטנות, לצערנו - יש גם ההיפך, שמתמשים באמירה על "סרבנות גט", כדי לסחוט אי עמידה על דברים בסיסיים וצודקים. גם לשותפות יש כללים איך מפרקים.

אני חושב, שהסגנון שנקטת בו, הוא עצמו אלים, גם אם כותבים בסופו "נקודה"..

שחושפים לתופעות הפוכות.

גירושין, כשצריך ל"ע, זה דבר הדדי.

באותה מידה, ניתן לומר, שלתת עדיפות לאחד הצדדים אם יתגרשו, זה לא כלי לגיטימי, לא משנה איך תציג את זה..

ילדים של שניהם, רכוש של שניהם - פתאום משהו אמור להשתנות?

ולכן, תיאורטית, אם כל צד היה "מוותר" על כל עדיפויותיו, באמת לא היה קורה כלום. ומי שסתם רוצה לעכב כי לא רוצה שיהיה לה טוב בחיים וכד', היה עבריין באופן סיסטמתי.

כלומר, אם היה אכן כדבריך, שההתמודדות עם שאר הדברים היתה נעשית באופן שיוויוני ולא בכח, אז באמת כל עיכוב מצד זה, היה סתם אלימות.

אבל ברגע שאנחנו לא מדברים באופן תיאורטי, אלא באופן שאותה תורה שהעניקה זכויות לאשה - שאמורות להיות מנוצלות במצבים ספציפיים - היא שהעניקה את התלות בנתינת הגט באיש; ויש מצב בפעל, שמה שאפשרי לאשה מנוצל בצורה לא הגונה, אז יש כנגד זה את הבלם שלא כך יסתיים הענין.  הרי כל היכולת שלה "לתבוע" דברים כאלה, בא מאותה סיבה שהיא נשואה לו.

לכן, צריך הגינות. ולא כל אי הסכמה של איש לתת גט מיידית ואח"כ לדון בשאר - היא הסרבנות השלילית. אדרבה, זה לא מקובל. המקובל הוא שקודם יש הסכם, וחותמים את הענין. זו הנורמה. 

ובד"כ, דומני שבתי"ד מספיק חכמים לתפוס את האיזון הזה, ולדעת מתי אחד הצדדים משתמש במה שיש לו בצורה מוגזמת.

אדרבה, אני שמעתי פעם על איזה דיין חשוב, שהסביר לאיש - שבתום ליבו הסכים לגט, והיה מעונין, ברגע שזה רק התאפשר אחרי כל מיני דיונים - כמה טוב הוא עשה.. עד שהאיש הזה הבין שכנראה זה משהו ממש חריג....

מפקידים סכום גדול בקופת בית משפט כערבון, ומבצעים פרוצדורה וממשיכים הלאה.

נראה אישה שמסכימה לזה...

1800*4

חצי שכר דירה

הוצאות נילוות.....

אפילו חבל לתלות את עצמי לא ישאר לי כסף

מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

לא מחפש להיות סרבן גט! לא מחפש להפעיל טרור!

זה הדרך היחידה שלי לנסות לגרום לה לחשוב בהגיון

גבר שעובד בשתי עבודות פיזיות כדי להביא פרנסה והיא מנצלת את זה כדי להתעשר על חשבוני ודורשת סכומים שבחיים לא הרווחתי אותם .

זו הדרך להתמודד איתה כי חוקית אני לא יצליח נגדה

וגם אם אני יהיה סרבן אני יעשה את זה בגאווה כי זה הדרך שלי להתמודד ולא בגלל שאני רוצה לעשות לה רע

אז כל אלו שמדברים על טרור וסרבנות נראה אתכם במצב שלי

תתביישו לכם כי חוץ מסיסמאות לא שמעתי ממכם כלום ו ממש לא החכמתי

נשמע קשה, כואב מצער, מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

על כל פנים - טיפול זוגי ניסיתם אי פעם?

לך לאיש מקצוע, תפתח בפניו את התחושות שלך, את מה שאתה חושב שנכון או לא נכון לך, תבחן את עצמך מה המקום שלך בזוגיות, בהורות, בפרנסה, ובעולם בכלל,

אז, ורק אז, תוכל לנסות לקבל החלטה מושכלת ביחס להמשך דרכך בעולם.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה קורה אצלך בלב, בבית ובחשבון הבנק.

מחליטים רק אם ב100% אתה חושב שעשיתה הכל בכל מכל כל כדי למנוע את המצב הזה ,

האם אתה מרגיש ב100% שניסיתה הכל כדי לעשות שלום בית ,?

במקרים שאני מכירה של גרושים ששאלתי אותם אם את /אתה מרגיש שעשיתה הכל כדי למנוע את זה?

הם ענו לי לא ..

בפשטות לא ! למה ? כי לא היה לי כח להתמודד עם זה..

כי הכבוד והאגו שלי היה חשוב לי יותר..

כי רציתי שקט ממנה / ממנו 

שרבים ולא שמים קו אדום ברור שלא יהיה אהבה ולא כבוד ולא אינטימיות ויהיו פגיעות ושנאה כפי שהגדרה .

תנסה להוריד את הכובע וללכת ליועץ מומחה לבד שידריך אותך איך לפעול ואם אתה רוצה אני יכולה להפנות אותך באישי..[ מהמרכז]

ראיתי כעת את ההודעה שלך, והיא החזירה אותי אחורה או בעצם להווה.

קודם כל אני מתנצל שאני לא קורא את כל השרשור, אבל לגופו של עניין אני נמצא במצב די דומה לשלך. התייעצתי פה בעניין דומה לפני חצי שנה בערך (תוכל לחפש את השרשור).

הדילמה ברורה: להתגרש ולהתאבד כלכלית או לסבול בשקט.

אחרי ששיתפתי את הפוסט (והקמת שגם קצת לפניו) התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע, שאלתי בעוד קבוצות ודיברתי בטלפון ובהתכתבות עם עורכי דין ואנשים שהתגרשו, ומרובם המוחלט הבנתי שאם ההכנסה שלי לא גבוהה, גירושים הם התאבדות כלכלית. אנשים סיפרו לי סיפורים מטורפים על כמה שהחיים שלהם הידרדרו אחרי הגירושים, כך שבכלל לא נשארה להם יכולת למצוא זוגיות תקינה.

אני לא בעד לשכנע אותך להישאר. ממש לא. אני אחד שחווה יום-יום את הסבל שבנישואים לא מוצלחים, עם לא מעט ניסיונות טיפול, ובאמת יש שלב שאתה רק משלה את עצמך שמשהו יסתדר. מצד שני חייבים לדעת שגירושים הם בכלל לא עניין של מה בכך.

אם אתה רוצה, אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.