השאלה היא אם לחשוב רק על עצמי ...שזה אומר אפילו להיות סרבן גט

כי במקרה הטוב תישאר לי משכורת של 3000 ש"ח

אין לי סיכוי להתחיל חיים חדשים....רק לנסות לשרוד וגם זה לא בטוח

וזאת האפשרות השניה כפי שכתבת זה לנסות לשרוד.

הניסון לשרוד זה כבר תלוי בך איך זה יראה.

אם היית תקוע באי בודד בלב ים יש מצב זה לבכות להתאבל לחכות למוות ,

יש מצב להיות בשמחה לחשוב חיובי לנסות לחשוב על דרך להינצל . ויש הרבה דרכים יצירתיות

אבל צודק שלהיות גרוש עם ילדים זה מאוד לא פשוט מבחינת המזונות

עד כדי ניצול נוראי מצד הנשים....

אולי לבקש משמרת על הילדים, לדבר עם עורך דין ולברר לגבי המזונות, האפשרויות שיש לך

זה נכון

לא התכוונתי לפגוע

ברור שהסיבה משנה, אבל  לבני הזוג, לא לך!

מי שצריך לדעת- דייני בית הדין, שופט.ת וכו' - יודע.

מבחינתך, או כל אדם אחר שאינו בני הזוג עצמם, זה לא משנה מה הסיבה!!

ולכן כתבתי "כל סיבה שהיא".

מה הסביבה חושבת לא יכול להיות שיקול בהחלטה של מישהו האם  להתגרש או לא.

בדיוק היום דיברתי עם מישהו שמתלבט על זה, והוא אמר שאשתו אמרה לו-

"אתה בחיים לא תעזוב אותי כי יש לך יותר מידי אנשים לתת להם דין וחשבון."

וזאת לגמרי טעות, כי זה לא שיקול.

השיקול היחידי הוא בני הזוג עצמם. אפילו לא הילדים.

הבנתי שיש נטייה להאמין לגבר שפנה לכאן ושאל מה לעשות. והוא שואל, האם להתגרש, ואם כן, איך לעמוד בכך כלכלית. והשאלה היא מה מייעצים לו. 

בגלל ש"לך יש יותר מידי"... אז את נוטה לשפוט לפי מה שאת הכרת.

מה שנקרא "נוגע בדבר".

בוודאי שיש דברים כמו שהיא כתבה. אני עצמי קראתי משהו שכתבה איזו אשה (מכנה עצמה "חרדיה") בעליצות, על איך בגלל שבעלה היה שמרני מידילטעמה, "הצליחה" בעזרת עו"ד של "יד לאשה" להוציא ממו כל מיני דברים "ועוד כל מיני הפתעות", כלשונה המגעילה.

בוודאי שיש תופעות כאלה. וכנראה שלא נדירות.

ברור, שהטוב ביותר אם מגיעים למצב לא טוב כזה - הוא שאנשים יהיו בני אדם, יזכרו שגם העומד/ת מולם הוא בן אדם, יתפסו אחריות על ילדיהם שצריכים שני הורים בפעל - וידאגו לחלוקה הוגנת של הנטל, גם הכלכלי, וגם לחלוקה הוגנת של הזכות לגדל את ילדיהם.

שלא על זה הגבתי - 

לגופו של ענין - בוודאי שהמכריע עקרונית זה טובתם, אבל גם ברור שבאופן כללי, טובתם של ילדים היא שיהיו להם שני הורים בפעל. כמו כל ילדים במשפחה נורמלית.

ולכן, השימוש בענין זה בפעל פעמים רבות אינו באמת לפי צרכיהם, אלא לפי מניפולציות, או דברים שהתקבלו (ולא דווקא מתוך הרמב"ם..). היום יש נטיה לשנות את זה, כפי שנעשה בעוד מקומות בעולם.

לגבי "היד החזקה" - לא פוסקים הלכה ישירות מהרמב"ם. למעשה, מה שמכריע הלכתית, זה מה שטוב לילדים בכל מקרה, ובזה יש גם שינויים במציאות של ימינו.

והנושא של "חזקת הגיל הרך", הוא נושא מורכב.  שהרי במציאות שהיתה עד היום, התוצאה מזה היתה שזה לא נשאר ב"גיל הרך"..

כל זמן שאנשים לא יתנהגו בצורה נורמלית, ויבינו שלשנִי יש רגשות הוריים וחשיבות לילדים כהורה לא פחות מלהם, כמובן עם דקויות לכל ילד כעניינו - ויבינו שאת מלחמותיהם לא ינהלו על חשבון זה - אז שלא יבואו בשם כל מיני "תיאוריות", כאילו זה מה שגורם...

[ולפעמים, גם אם שני הצדדים מתנהגים כבני אדם - גירושין לא נמנעים... אבל הם כמו שבני אדם אמורים להתנהג גם במצב כזה]

בגלל זה אני אומר שאני יגדל את הילדים ולא יבקש ממנה כסף!!!

נראה לך שהיא תסכים???

איזה הורה ממצוע שם 2200 ש"ח בחודש על ילד???????????????

בבית משפט?? ולעורכי דין????

נראה לך?

כדי להיות בן אדם טוב??

אתה תמים או סתם לא מבין

שכירות, גז, חשמל, מים, שכ"ל, ביגוד, נסיעות, אוכל, תרופות, טיפולי שיניים, ספרי לימוד והיד נטויה.

כשמגדלים את הילד מוציאים את הכסף תוך כדי, כשלא - זה נראה פתאום הרבה.

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית משפט. מגיעים להסכם שלא מיטיב עם הבעל. ואז האישה פונה לבית הדין, מבקשת גט, והבעל לא מוכן לתת לה אותו? 

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית דין. הבעל לא מוכן לתת גט, אלא אם האישה תוותר על הבית. האישה, נגיד ויתרה על הבית, וקיבלה את הגט. הזוג הולך לבית משפט. הבעל קיבל את הבית, האישה קיבלה את דמי הכתובה, משמורת על הילדים, ומזונות. ככה?

שמנסה לקבל צומי.

אפילו הנשים כאן לא מסכימות איתו....

איך אפשר לעמוד בזה? עדיף כבר משמורת משותפת. ומה קורה כשהילדים אצל האבא? האישה משלמת לו 1800 לכל ילד? מאיפה? 

מה עם מצב שהילדים אצל האבא? האמא משלמת לו מזונות? שכר דירה? 

אני חושבת שמה שיותר נורא זה שהוא עושה את זה בחסות ההלכה. במחילה. ההלכה לא צריכה לאפשר דבר כזה

ולעקוף את הבעל הסרבן במקרים כאלה.

במקרה שלה זה יקרה? 

איך שתרצה

דין האישה הוא כרווקה. מתוך "הארץ".

השבוע הוכיח בית הדין הרבני יכולת מרשימה בפתרון התיק שהוגדר על ידי דוברות בתי הדין הרבניים "תיק העגינות הקשה ביותר שעמו מתמודדת מערכת בתי הדין" - וזאת במקרה של ד"ר עודד גז,שהצליח לברוח מהארץ לפני כשנתיים בלי לתת גט לאשתו. בית הדין הרבני בחיפה החליט בפסק דין תקדימי לבטל את קידושיהם של בני הזוג גז ולהתיר את הגברת ג' גז מעגינותה. המשמעות: מעמדה הוא כשל רווקה שלא נישאה מעולם.

ברח לחול לשנתיים. והוא בתהליכי הסגרה לישראל. וזאת כבר התחלה טובה. 

ועכשיו כשהשכלת אותי בנושא, הוא התעצם אפילו עוד יותר. אז רוב תודות.

אני אשאיר לבית הדין, שמומחה לסוגיות, להחליט מתי הוא ינקוט בסנקציות כלכליות, בנידויים וחרמות, או בענישה פיזית (כזו שחוקית).

כדי שיתקיים הפסוק הבא:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

עצוב שצריך להסביר את זה פה,

אבל אם הבעל לא רוצה לחיות עם האשה- הוא צריך לתת גט.

הניסיון לכרוך את הגט במזונות ילדים ובמדור - ברוב המקרים, ב"ה, לא מצליח.

ילדים צריכים לחיות באופן נורמלי גם אם ההורים שלהם לא יכולים לחיות ביחד.

וכן, מה לעשות, התורה הטילה על הגבר את החובה לפרנס.

{נושא רגיש מאד בפורום הזה, גם בזוגות נשואים לגמרי...}

בית משפט / בית דין מכריע מה גובה המזונות שמגיעים לילד, כל מקרה לגופו.

כמו שאת זכאית.

והאבא עובד ועובד קשה

תפסיקו לשחק אותה כאילו רק אתן משקיעות בבית ובלעדיכן העולם נישרף!

יש נפש לגבר ונפש לאישה ולכל אחד יש אחריות

וואלה ככל שהדיון מתארך אני הולך להיות סרבן גט גאה !!!

ושהעולם יתפוצץ.

אני מוכן לגדל את הילדים בלי שקל מצידה....היא לא

למה? כי היא רוצה ספונסר!

רק שתדעו הפמינסטיות דופקת את הנשים

הלכתם לייעוץ? מה עם הישארות הילדים בבית ואתם תאיישו את הבית בתורנות, שבוע היא ושבוע אתה? משמורת משותפת כזו?

אולי אפשר לדבר על כך בגישור? 

הוא צריך עו"ד קודם כל בשביל עצמו, להיוועץ בו. ללא ידיעת אשתו.

זה לא בגלל שאין נשים כאלה, אלא בגלל שהסיכוי של אישה ישראלית סטנדרטית להיות כזו הוא שואף לאפס.

רוב הגברים לא אלימים. המקסימום שהם מסוגלים לעשות זה אלימות מילולית שזה גיהנום וסיבה להתגרש - אבל לא אלימות פיזית.

מהצד השני-

יש נשים מוכות. הן נשים מסכנות וצריך לעזור להן, אבל גם צריך לכתוב את האמת:

חלק גדול מהן שייכות למגזר שבו מקובל לרצוח על "כבוד המשפחה" וחלקים אחרים שייכים למגזרים אחרים בחברה היהודית שיש בהם עבודה שצריך לעשות. זה לא המיינסטריים.

והן יהודיות ישראליות סטנדרטיות

ולבוא ולהשמיץ אותם בגלל תופעה מחרידה אבל נדירה, זה פשוט עוול.

גברים שמתנהגים באלימות כלפי הגרושות (או הפרודות) זו תופעה לא נפוצה פחות מאלימות הפוכה. ההבדל זה שנשים לרוב לא יתעסקו באלימות בעצמן אלא ישלחו את המשטרה כדי לעשות את זה.

רק דוגמא אחת:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339463

אלימות מילולית למשל זה דבר נורא ואיום שצריך לטפל בו, ללא אפליה מגדרית.

יש עוד סיטואציות שצריכות עזרה חיצונית. לא הכל זה "נשים מוכות " ו"סרבני גט" וכל מיני מילות קוד שהוצאו מהקשרן.

הרוב המוחלט במספרים מוחלטים זה במגזר הערבי, שהם 25% מהאוכלוסיה בסך הכל.

זה נורא ואיום, אבל לא משהו שמנהלים עליו מדיניות.

(קיבלתי קישור פעם באיזה וויכוח על זה)

גבר שמרביץ לאישה הוא לא גבר!!!

אבל כבר נהיה אופנה להתלונן סתם על גברים....

אני מוותר על עו"ד בגלל שאני לא רוצה לבזבז את האוכל של הילדים שלי....

אבל אני טרוריסט....מבינים?

פשוט בושה חלקק מהתגובות כאן....

הייתי מרים טלפון למישהו שזה המקצוע שלו, ומתחיל משם.

יכול להיות שהמצב לא שחור כמו שאתה מציג אותו, ויכול מאוד להיות שכן.

אני לא מבין גדול בזה, אבל צריך לעבוד לפי עובדות ולא לפי דעות.

אם אתה חושב שהמצב אצלכם ש"באו מים עד נפש" - 

ואם אתה אבא שיכול לגדל את ילדיו -

תברר היטב על הנושא של "הורות משותפת". זה הדבר הכי טוב בשביל ילדים.

ואתם תקחו אחריות - תגורו לא רחוק זה מזה, והילדים יהיו חצי-חצי.

גם ההחזקה הכלכלית לגביהם, לפחות לגבי מי שעל גיל 6, אמורה להביא בחשבון הכנסה של שני הצדדים.

כך שאתה יכול להשיג במצב כזה, אם באמת אין ברירה אלא גירושין, גם המשך הקשר האבהי הקבוע עם הילדים, גם החזקה כלכלית שלהם באופן פרופורציונאלי להכנסותיכם.  אל תלך לפי כל מיני דברים שכותבים בעיתונות.

[לגבי כל מיני דברים קשים שהיו שכתבו לך - תתעלם. אנשים בד"כ לא עונים כך למי שנמצא בצרה. אלא שלפעמים, מוציאים עליו עולות שנתקלו בהן, ולא שייכות באמת לגביו.  אתה כתבת מפורש שמי שמסרבת לדבר זו אשתך. זה באמת מצער. הכי טוב היה אם תוכל להיכנס איתה בשיחה, לומר לה שצריך לדבר על המצב. לברר האם ניתן לנסות לשקם משהו - ואם לא, איך מסיימים את זה בצורה הכי אנושית לשני הצדדים ולילדים]

כמו שכבר קורה במשפחות עם משמורת משותפת, שלא מחייבת כל יום בית אחר , אלא שבוע - שבוע. ויש משפחות שמחליטות ששני ההורים יעזבו את הבית המשותף, והילדים ישארו בו, וההורים יאיישו את הבית שבוע זה ושבוע זו.

הליכה אחד מהשני, גם ידיד שלי גרוש שנים וגר חמש דקות הליכה מגרושתו. למרות ששני המקרים הם אינם משמורת משותפת.

גרים באותה סביבה.

הורים במצב כזה, צריכים לקחת אחריות על ילדיהם.

אין שום בעיה לגור במרחק סביר זה מזה. בד"כ יש לאנשים גם רכב.

זה לא מחייב שום "קשר אישי" בין ההורים.

נואשים מרעילים את מערכת היחסים עד שאי אפשר יותר. מדברת מנסיוני. 

לא יודעת איזה שופט קבע שגיסך צריך לשלם לגרושתו, כשהילדים בכלל בחזקתו. השופט כנראה מושחת. ורד. 

אני לא מבין מי נתן לו פס"ד כזה (אלא אם כן מתחת לגיל 6, וגם אז אשה נורמלית לא אמורה לנהוג כך).

כיום זה כבר לא היה עובר.

ואדרבה, יש סיכוי שאם הכנסתו אינה גבוהה ויש לה הכנסה נורמלית, היו מחייבים אותה לשלם לו.

כל ה"מזונות" לילדים אחרי גיל 6, זו תקנה של הרבנות הראשית, מדין צדקה לרוב הדעות, או מדין הארכת תקנת חז"ל למיעוט הדעות. 

בין כך ובין כך, אם המצב הכלכלי של האיש אינו מספיק לכך, ולאשה יש - אז הצדקה אינה נופלת רק עליו.

היא ("כלה נאה") מדברת על גיסה.

ואומרת שהילדים נמצאים אצל האם פעם בשבועיים בשבת, ועל זה הוא צריך "לשלם" לה... יש משהו שיכול להסביר את זה?...

[פשוט תשימי את הסמן ליד התגובה, ואז תראי על מה היא מגיבה...]

ואני בהחלט יכול להגיע למסקנה, שאם לא מדובר בעניה מרודה טוטאלית, אז שמי שמחזיק את הילדים יצטרך "לשלם לה" על פעם בשבועיים שהם אצלה, זה עיוות גמור.

וכמובן שאני מתייחס אל מה שהיא אמרה ואיך שהציגה את הענין.

ולפותח אין מה להילחץ. אני מכיר גם מקרים אחרים לגמרי.

השינויים במציאות כיום, גורמים גם לשינויים מסויימים במציאות ההלכתית.

ויש גם סתם התנהגות של הגינות נורמלית.

[באותה מידה הרי ניתן לומר, למשל, ש"הקללה של התלות באיש בגירושין", נחתה על האשה דווקא...

כשיש דבר שההלכה הבסיסית מנוצלת בו שלא כהוגן, אז יש דרכים לטפל בכך]

[מה שכתבת על בימ"ש לא ממש מדויק. כבר כתבתי שאמרה לי פעם איזו שופטת מכָּרה, שאכן הם הולכים בענין הזה "לפי ההלכה היהודית"...בתחומים האחרים כמובן לא.  טוב, השתנה משהו מאז]

מה שדובר כרגע, היה על מקרה ספציפי של מישהו שהילדים אצלו, ונדרש לשלם על פעם בשבועיים כשהם אצל האמא.. נראה תמוה לגמרי.

אבל נכון שיש התנהלויות מסויימות, שנבעו ממצבים אחרים לגמרי - של נשים חסרות אמצעים, של נשים שאין להן יכולת להתמודד ומנסים "לעזור" להן - וזה הפך למשהו שהוא לפעמים בין אבסורד לאכזריות.

לגבי אשתו השניה, זה מאד מצער. היא צריכה להבין שזה לא מאיזו סימפטיה שלו כלפי הקודמת, אלא כי אין לו ברירה, לא רוצה להסתבך עם הפסק הזה.

והילדים בוודאי אינם אחראים לענייניה של אימם. הם צריכים קשר איתה, אפילו אם זה קצת. וכדאי שהאשה החדשה תבנה איתם יחס כמה שיותר טוב ומתחשב.

יתכן שהאשה חוששת שמא יש בליבו משהו אל ההיא. הוא יכול להבהיר לה את הדברים בנחת. מה בא מההכרח, וגם כמה חשוב שלילדים יש קשר כלשהו עם אם טבעית - ושאין זה הולך במאומה על חשבונה. מאד חבל שיתקלקל להם בגלל זה.

תסלחי לי בחלק מההודעות זה נראה כך וחלק כך ...

אני מוכן "להשפיל " את עצמי בשביל שלום בית אבל אין לי עם מי לדבר.

לא מתכוון להתחתן שוב בכל מקרה.

לחיות עם 3000 ש"ח ??

בגיל 43 לחזור להורים???

עדיף לא לתת גט מאשר להירמס על ידיה....

לי את החיים. 

אבל הבסיס הוא לדבר ושלא מדברים בגלל אגו אי אפשר להגיע לכלום

כשיש לו אישה עם איזה 7 ילדים

ומדבר בבכי ואומר שאין לו ברירה כי איך הוא ישלם להם מזונות

לא הכל זה שחור ולבן...

קל לראות את הצד של האישה המסכנה, אבל יש גם ניצול מצד הנשים

ובמיוחד במקרים שהאישה עוד דואגת להיכנס להיריון לפני הגירושים כדי להגדיל את המזונות

נהוג כיום שגם נשים יוצאות לעבוד ומשתתפות בחלוקת הנטל, זה לא תמיד הוגן להפיל תשלומי מזונות גבוהים על הגברים

נגיד והוא יוזם את הגירושין. נגיד ואין הסכמה בין בני הזוג על גובה המזונות והסדרי הראייה. נגיד שהוא אפילו מעוניין במשמורת על הילדים. מה קורה אז? נותנים לבית המשפט להכריע? כמה זמן זה לוקח? וכמה כסף? ומה עושים אם בית המשפט קובע מזונות בגובה שהוא לא יכול לשלם? 

ומה לגבי השאלה המקורית - האם להתגרש, או לא?

היום אכן יש שינוי

ובגלל החקיקה החדשה, מתחיל לחלחל הבסיס של הורות משותפת שיוויונית.

זו לא היתה ברירת המחדל במשך שנים רבות מאד. גם היום עדיין זה לא כך.

גם ההבאה בחשבון של הכנסות ההורים היא דבר שרק מתחיל כעת.

ו"פק"ס" לא בהכרח אדם שיכול לבדוק "נתונים מדוייקים"..

זאת כן המציאות בבתי המשפט.

זה לא "מחלחל לאט" זה פשוט קורה.

בתי דין מתנהלים אחרת, עדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבם של כל ההרכבים בבתי הדין השונים, ומערך השיקולים שלהם לא ברור לי כל צורכו.

לגבי שקלול הכנסות- המדד הוא לא רק כמה יש לי בתלוש בסוף החודש, אלא יכולת ההשתכרות שהיא נגזרת של הרבה יותר מהנתון הזה.

לדוג'- אם אני אם חד הורית, ונושאת בנטל העיקרי על ילדי, בית המשפט ייקח בחשבון גם את העובדה שאני זאת שבמקרה הצורך- אקח את הילדים לחוגים, רופאים וכו'.

אב שאכן רוצה לשאת בנטל שווה כלפי ילדיו, יצטרך מידי פעם להפסיק את עבודתו כדי לבצע את המטלות הללו. וזה , לצערי, עדיין נדיר במחוזותינו.

כל אותם אבות ש'בוכים' על כך שדמי המזונות גבוהים מידי, והאמהות לא נותנות להם מספיק להיות עם הילדים, שוכחים לפעמים את כל שאר הדברים שנכללים באחריות ההורית.

גם הסדרי ראיה או זמני שהות נרחבים, לרוב לא יכללו בתוכם את שאר הדברים.

שלא לדבר על כך שהאם הופכת להיות מוגבלת הרבה יותר ביכולת שלה לצאת ולפרנס, כיוון שאין מי שיהיה עם הילדים בזמן הזה. ועכשיו, אגב, שזה חופש- המציאות הזו קשה פי כמה.

פקידת סעד יכולה לבדוק נתונים ביתר דיוק מאשר מה שבני זוג שרבים ביניהם אומרים בבית המשפט.

ויש לה את היכלות והחובה לבדוק את הנתונים בעוד מקורות שונים ומגוונים מעבר לשיחות עם בני הזוג.

אמרה לי פעם קרובת משפחה, שופטת בכירה, שאכן דווקא בנושא הזה, בתיהמ"ש פוסקים "לפי ההלכה היהודית"..

ה"שיוויונות" בבתיהמ"ש היא עוד פחות מבתיה"ד. 

היום מתחיל שינוי - בגלל החקיקה בכנסת, שבאה בגלל מציאויות שהיו כנראה בלתי נסבלות.

שקלול הכנסות, אכן אמור להיגזר קודם כל מיכולת כלכלית. נספח לכך הוא עוד הוצאות שהזכרת.

וברור שאב שלוקח חלק שווה בהורות, גם לוקח אותו חלק במה שצריך טיפול בילדים - לפעמים גם יותר, בלי "להתחשבן". להגיד ש"זה נדיר" אינו נכון, כי הנדיר הוא שבכלל יש שיתוף כזה בנוכחות.. היום, כנ"ל, ב"ה, יש התקדמות בענין.  הערכתי היא שאם מישהו יבדוק עוד כמה זמן סטאטיסטית, יראה שברגע שאכן הנוכחית ההורית שווה, אז כך גם המטלות הנדרשות ביחס לילדים.

אבות נורמליים, לא "שוכחים" דברים אחרים שבאחריות ההורית. אלו מה שקוראים "אגדות אורבניות".. זה טיפוח של מיתוס שאין לו כל אחיזה מוכחת במציאות. בוודאי במחוזותינו, שהאבות הם בד"כ אבות לא פחות מאשר האימהות אימהות.

"הסדרי ראיה, לא כוללים דברים אחרים בד"כ, כי זה עצמו מושג מזעזע מצד האמת. אבא צריך "לראות" את ילדיו. מה קרה? בגלל שהתגרשו הוא פחות אבא ממה שהיה קודם?..

אלא מה? כשהמשפחה במצב נורמלי, אז יש איזו חלוקה פנימית של השעות שנמצאים מחוץ לבית, בעבודה, ואלו שעם ההורים. כאשר קורית מציאות מצערת של גירושין, אז נצרכת האופציה של שינוי הפונקציות. האב כבר לא יוכל לסמוך על זה שבערב הילדים יחכו לו אחרי יום עבודה, ולכן צריך לתת לפחות את הצ'אנס, שיסדר את חייו בצורה שימשיך להיות אב במשרה מלאה (או חצ-חצי משרה..).

המציאות עד כה היתה, שגם בהורות שיוויונית לגמרי - התשלומים נדרשו מהאב. כמו שאמרתי, "בהסתמך על המשפט העברי".... כביכול.

הנה, מישהו הביא כאן דוגמה אבסורדית של איש שהילדים אצלו כל השבוע, ועל  השבת פעם בשבועיים שהם אצל האם, הוא צריך לשלם..... הרי אם דבר כזה היה קורה הפוך - כל הארץ היתה רועדת.. פשוט לא יאומן.

[לגבי "פק"ס" את צודקת בעיקרון. לצערנו, גם בכך המציאות לא פעם רחוקה מהאידיאל כנראה]

זו סיסמה.

אם יש מצב שיש אפשרות להתחשבות הדדית, באופן ששני בני הזוג יוכלו להמשיך את חייהם בצורה סבירה,

ותבוא אשה ותתעקש על תנאים כאלה שיהרסו לבעלה את חייו - 

אז היא משתמשת ב"נשק" שלה (שלפי מהלך החקיקה כיום, כנראה ילך ויפחת וממילא יש סיכוי שזה יביא גם להפחתת אמצעי-נגד), והוא בשלו..

זה באמת מאד נורא. אבל זה מאד נורא לשני הכיוונים.

בחייה ולנסות לבנות את עצמה בשנית.

זו אינה סיסמה. זאת מציאות שבה גבר יכול לשלוט באופן חד צדדי ואכזרי למדי על חייה של אישה אחרת.

סרבן גט אינו כזה שלא הגיע לעמק השווה עם אם ילדיו, אלא כזה שמתעקש שלא לשחרר את אשתו למרות הצעות להסכמים הוגנים.

הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט,  היא בלתי מתקבלת על הדעת.

נכון להיום, יש כ 7 נשים מסורבות גט בארץ.

יתכן שאת כותבת באמת מתמימות (וכמובן, גם יש דברים כמו שאת כותבת, אבל ההכללה לגמרי לא מציאותית. יש הרבה ממש ההיפך).

א. "עילה לגירושין",, כלל אינה דוקא בגלל "יותר מחוסר כבוד בשיחות" ומצד הבעל דווקא. ממש לא שייך. בוודאי בזמננו, שלצערנו הנושא הזה נהיה קל מידי. לפעמים זה לטובה, אבל לפעמים גורם לקלות דעת בנושא קיום משפחה.

גירושין אינם דווקא ענין של "אשמה" של מישהו - ובמקרה שכן, ממש לא יותר "בגלל הגברים".. זו שטות גמורה.

ב. אדם שצוחק ש"מותר לו הכל" בעודו נשוי, זה לא האנשים עליהם אנחנו מדברים. סתם טיפש. הרי אסור לו לגמרי כל זמן שהוא נשוי - וכל זמן שלא התחתן עם מישהי אחרת. אז מה זה "מותר לו".. שאצל האשה האיסור עוד יותר חמור?.. ומה זה "בזבז את כל הכסף המשותף שלהם".. יכול להיות גם ההיפך. באמת לא שייך להיתפס לאיזה מקרה שבדיוק פוגשים בו.

[אני קראתי באיזה מקום, איזו גרושה "חרדית" טיפשה אחת, שכתבה בצחוק גדול, איך עם עו"ד מ"יד לאשה" סחטה מבעלה כל מיני דברים. העילה היתה שבשביל הליצנית הזו, הוא היה "שמרני" מידי.... אז היא כתבה איך קיבלה "כל מיני הפתעות" מביהמ"ש.. (כמובן, כשזה מגיע לאופציה לקבל כסף, זרקה את "חרדיותה", והלכה לבימ"ש חילוני בתקוה ששם תקבל יותר...). מבחיל]

ג. מה זה "הליך נמשך יותר מידי זמן".. אכן נכון. לצערנו זה המצב של העומס בבתיהמ"ש ובבתיה"ד. לא רק בנושא זה.

ד. נשים לא מקבלות כסף רק "בשביל גנים ומעונות". לפי מה שקראתי, זה גם חוגים וכו'. כלומר, נוצר מצב אבסורדי לחלוטין: משפחה שלפני הגירושין, היו מוציאים לפי היכולת, פתאום אחרי גירושין האיש אמור להתנהל כאילו הוא מליונר, והאשה יכולה להמשיך לפי רמת החיים שיכלה מקודם.. זה דבר לא נורמלי. צריכים להמשיך את אותה רמה שיכלו לפני כן.

ה. מה שכתבת ש"ברור שיתנו לאמא זכות קדימה לילדים כי אמא ביננו יודעת לטפל יותר טוב בילדים. 
חוצמיזה שהיא בפועל הביאה אותם לעולם" - 

זה הדבר החמור ביותר שכתבת. פשוט לא יאומן. הילדים הם ילדים של האבא לא פחות מאשר של האמא.

מה זה "בינינו" האמא יודעת לטפל יותר טוב בילדים... מאיזה עולם צר את לוקחת את זה?.. ממשהו שראית על ידך ספציפית? אני ראיתי אבות רבים, שמטפלים בילדים לא פחות טוב  מאימותיהם, ויותר. שלא לדבר ש"ילדים" זה הרבה גילאים, ויש שוני בפונקציות של ההורים בכל גיל. כל ה"השוואה" הזו היא חסרת כל טעם. גם מראה על אחת הבעיות הקשות ביותר בנושא זה, שמסבירה גם התנהלויות קשות מהצד השני, שציינו כאן:  נשים שחושבות שהאבא הוא "פחות אבא" מאשר האמא אמא. משכנעות את עצמן שרגשות הוריים זה לא כ"כ קיים אצלו...  נשים כאלו, זו ממש מופרעוּת קשה. מאבדות צלם אנוש.

מה זה "היא בפעל הביאה אותו לעולם"... ניכר שקודם הצבת את המטרה, אח"כ חיפוש הנימוקים. או שאת באמת נאיבית. ילד נולד מאב ואם. זה שבפעל האמא ילדה, זו אכן זכות גדולה - אין לרגע הגדול הזה שום השלכה לגבי עדיפות בהורות להמשך החיים.

"אבל האבא צריך להבין שיש ילד שצריך... לשלם עליו".. פשוט לא יאומן. כשמדובר בקשר הקרוב עם הילד - אז "היא הביאה אותו בפעל לעולם".... אבל כשמדובר באחריות הכספית, אז "האבא צריך להבין".

עשית מבחינה זו עבודה טובה כאן - אע"פ שאני מעריך שאצלך זה באמת מתמימות: המחשת בדיוק את העיוות של כל מיני "ארגוני נשים", שאח"כ מתבכיינות על המגמות של החזרת השפיות למערכת. הן תופסות כמו שכתבת: האמא זו אמא, האבא זה כספומט. תפיסה מופרעת, שכמעט אין לי ספק שאצל רבות מהן זה בא מרקעים אישיים או "היסטוריים" שצריכים בדיקה.

אדם נורמלי, צריך לתפוס שהורים זה הורים. זה נושא עמוק מאד - מציאותית ורגשית. ולדאוג לכך שגם אם חלילה מגיע מצב של גירושין, כמה שאפשר יוכל הילד להיות בפעל עם שני הורים; וכמה שפאשר יוכל לחיות גם במצב סביר כלכלית, וגם שני הוריו. פשוט ביותר.

בגידה או כד', ח"ו.

העיקר, לא להסיק דברים מכלילים ומרחיקים, בגלל מציאויות קונקרטיות.

הרי אני התייחסתי למה שכתב פותח השרשור, וכד'.

לא להגדרה "מדעית".

בוודאי שאם יש הצעות הוגנות - ויש הגינות משני הצדדים, וסתם אדם מחליט "לא לשחרר את אישתו", כי יש לו היכולת ההלכתית הזו - זה מזעזע.

יפה אמרת - לכך בדיוק התכוונתי: 

"הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט, היא בלתי מתקבלת על הדעת".

בכלל לא צריך לעסוק ב"הכחשת" דבר כזה כי זה מתחת לרמה.

אבל מה שאני אכן אומר, הוא בדיוק על ההליך המשפטי.

בהליך הדיון, עפ"י דין תורה - שבמקרה זה מובן לגמרי  גם בשכל האנושי - יש "כלים" לכל צד.

בפרט במצב הנתון עד כה, שיש בו לא פעם עיוות קשה (לדוגמה, גם בתימ"ש - שאינם חשודים כל אדיקות בתורת ישראל, בנושא תשלום המזונות היו דנים, לפי מה ששמעתי, עד לאחרונה, שהאב ישלם, גם במקרה של משכורות זהות או אפילו שכר נמוך יותר - וגם במקרה של שהות שווה של הילדים. מהין בא דבר כזה? הם אמרו בזה אנחנו לפי הדין היהודי... א"עפ שהמעיין בהלכה, יודע שבאמת זה לא ממש כך. קשור להרבה נסיבות).

אשר על כן, אם אשה מחליטה "להשתגע", לא מענין אותה אם בעלה יראה את הילדים או לא, לא מענין אותה אם יש איזו הגינות בחלוקה הכספית או לא - הרי זו אלימות לא פחותה, ועם השלכות לא פחות חמורות - ובמקרה כזה, הוא יכול להשתמש במה שבידיו, ולומר שאינו מוכן לגרש בתנאים כאלו, בדיוק כמו שהיא דורשת גירושין דווקא בתנאים כאלו..

ואכן, בתי"ד עצמם "משתמשים" בכך. כלומר, כשרואים שהצדק הטבעי נוטה לא להסכים לדרישות פורמליות מופרזות, אינם ממהרים ללחוץ מנסים להביא לפשרה, ולתובנה של שני הצדדים: של האיש - שלא יוכל להשתמש בכלי זה בלי סוף, כלומר כדי לסחוט מה שלא צודק; ושל האשה - שאם תנסה להתעקש על מה שלא ראוי, אז אין לחץ...

גם אנשים שמתגרשים צריכים להיות בני אדם. בעיני, זו צדקנות חסרת כיסוי, פופוליסטית, שמתייחסים אל אנשים שהיו נשואים ויש להם ילדים, כאילו זה איזה שני חבר'ה שמחליטים אחרי כמה דייטים שלא מתאים, וצד אחד מתעקש...

יש מערכת שלימה של השקעה הדדית של שנים - אווילות לחשוב ש"קודם כל" צד אחד ישחרר מיידית את השני שלא מעונין בו - וכל השאר באמת חשבו אבל מה אפשר לעשות....

בשום מערכת הסכמית - כלכלית, חברות מסחריות וכד' - לא מפרקים שותפות כך. 

ניכר שאתה מדבר ממשהו שפגשת בו, שאולי באמת היה בו כך. אבל ההכללה אינה נכונה.

גט הוא לגמרי חלק מהסכם, ובצדק כפי שהסברתי בהודעה לעיל. וכך עושים בבתיה"ד, הסכם טרם גירושין, אם כי יש כאלה שנוקטים מידת חסידות ובאמת אינם תולים זה בזה, וממשיכים לדון אח"כ. עורכי דין מן השורה קוראים לזה "שטות". דיינים מתייחסים לכך כאיזו "מידת חסידות"..

וההכללה שאמרת אינה נכונה. לצערנו, "אלימות" יכולה להיות גם אצל אלו וגם אצל אלו. היא לא מתחילה ממין האדם, אלא מזה שיהיה בן אדם. בין איש בין אשה.

וכמו שיש כאלה שמשתמשים בגט לסחטנות, לצערנו - יש גם ההיפך, שמתמשים באמירה על "סרבנות גט", כדי לסחוט אי עמידה על דברים בסיסיים וצודקים. גם לשותפות יש כללים איך מפרקים.

אני חושב, שהסגנון שנקטת בו, הוא עצמו אלים, גם אם כותבים בסופו "נקודה"..

שחושפים לתופעות הפוכות.

גירושין, כשצריך ל"ע, זה דבר הדדי.

באותה מידה, ניתן לומר, שלתת עדיפות לאחד הצדדים אם יתגרשו, זה לא כלי לגיטימי, לא משנה איך תציג את זה..

ילדים של שניהם, רכוש של שניהם - פתאום משהו אמור להשתנות?

ולכן, תיאורטית, אם כל צד היה "מוותר" על כל עדיפויותיו, באמת לא היה קורה כלום. ומי שסתם רוצה לעכב כי לא רוצה שיהיה לה טוב בחיים וכד', היה עבריין באופן סיסטמתי.

כלומר, אם היה אכן כדבריך, שההתמודדות עם שאר הדברים היתה נעשית באופן שיוויוני ולא בכח, אז באמת כל עיכוב מצד זה, היה סתם אלימות.

אבל ברגע שאנחנו לא מדברים באופן תיאורטי, אלא באופן שאותה תורה שהעניקה זכויות לאשה - שאמורות להיות מנוצלות במצבים ספציפיים - היא שהעניקה את התלות בנתינת הגט באיש; ויש מצב בפעל, שמה שאפשרי לאשה מנוצל בצורה לא הגונה, אז יש כנגד זה את הבלם שלא כך יסתיים הענין.  הרי כל היכולת שלה "לתבוע" דברים כאלה, בא מאותה סיבה שהיא נשואה לו.

לכן, צריך הגינות. ולא כל אי הסכמה של איש לתת גט מיידית ואח"כ לדון בשאר - היא הסרבנות השלילית. אדרבה, זה לא מקובל. המקובל הוא שקודם יש הסכם, וחותמים את הענין. זו הנורמה. 

ובד"כ, דומני שבתי"ד מספיק חכמים לתפוס את האיזון הזה, ולדעת מתי אחד הצדדים משתמש במה שיש לו בצורה מוגזמת.

אדרבה, אני שמעתי פעם על איזה דיין חשוב, שהסביר לאיש - שבתום ליבו הסכים לגט, והיה מעונין, ברגע שזה רק התאפשר אחרי כל מיני דיונים - כמה טוב הוא עשה.. עד שהאיש הזה הבין שכנראה זה משהו ממש חריג....

מפקידים סכום גדול בקופת בית משפט כערבון, ומבצעים פרוצדורה וממשיכים הלאה.

נראה אישה שמסכימה לזה...

1800*4

חצי שכר דירה

הוצאות נילוות.....

אפילו חבל לתלות את עצמי לא ישאר לי כסף

מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

לא מחפש להיות סרבן גט! לא מחפש להפעיל טרור!

זה הדרך היחידה שלי לנסות לגרום לה לחשוב בהגיון

גבר שעובד בשתי עבודות פיזיות כדי להביא פרנסה והיא מנצלת את זה כדי להתעשר על חשבוני ודורשת סכומים שבחיים לא הרווחתי אותם .

זו הדרך להתמודד איתה כי חוקית אני לא יצליח נגדה

וגם אם אני יהיה סרבן אני יעשה את זה בגאווה כי זה הדרך שלי להתמודד ולא בגלל שאני רוצה לעשות לה רע

אז כל אלו שמדברים על טרור וסרבנות נראה אתכם במצב שלי

תתביישו לכם כי חוץ מסיסמאות לא שמעתי ממכם כלום ו ממש לא החכמתי

נשמע קשה, כואב מצער, מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

על כל פנים - טיפול זוגי ניסיתם אי פעם?

לך לאיש מקצוע, תפתח בפניו את התחושות שלך, את מה שאתה חושב שנכון או לא נכון לך, תבחן את עצמך מה המקום שלך בזוגיות, בהורות, בפרנסה, ובעולם בכלל,

אז, ורק אז, תוכל לנסות לקבל החלטה מושכלת ביחס להמשך דרכך בעולם.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה קורה אצלך בלב, בבית ובחשבון הבנק.

מחליטים רק אם ב100% אתה חושב שעשיתה הכל בכל מכל כל כדי למנוע את המצב הזה ,

האם אתה מרגיש ב100% שניסיתה הכל כדי לעשות שלום בית ,?

במקרים שאני מכירה של גרושים ששאלתי אותם אם את /אתה מרגיש שעשיתה הכל כדי למנוע את זה?

הם ענו לי לא ..

בפשטות לא ! למה ? כי לא היה לי כח להתמודד עם זה..

כי הכבוד והאגו שלי היה חשוב לי יותר..

כי רציתי שקט ממנה / ממנו 

שרבים ולא שמים קו אדום ברור שלא יהיה אהבה ולא כבוד ולא אינטימיות ויהיו פגיעות ושנאה כפי שהגדרה .

תנסה להוריד את הכובע וללכת ליועץ מומחה לבד שידריך אותך איך לפעול ואם אתה רוצה אני יכולה להפנות אותך באישי..[ מהמרכז]

ראיתי כעת את ההודעה שלך, והיא החזירה אותי אחורה או בעצם להווה.

קודם כל אני מתנצל שאני לא קורא את כל השרשור, אבל לגופו של עניין אני נמצא במצב די דומה לשלך. התייעצתי פה בעניין דומה לפני חצי שנה בערך (תוכל לחפש את השרשור).

הדילמה ברורה: להתגרש ולהתאבד כלכלית או לסבול בשקט.

אחרי ששיתפתי את הפוסט (והקמת שגם קצת לפניו) התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע, שאלתי בעוד קבוצות ודיברתי בטלפון ובהתכתבות עם עורכי דין ואנשים שהתגרשו, ומרובם המוחלט הבנתי שאם ההכנסה שלי לא גבוהה, גירושים הם התאבדות כלכלית. אנשים סיפרו לי סיפורים מטורפים על כמה שהחיים שלהם הידרדרו אחרי הגירושים, כך שבכלל לא נשארה להם יכולת למצוא זוגיות תקינה.

אני לא בעד לשכנע אותך להישאר. ממש לא. אני אחד שחווה יום-יום את הסבל שבנישואים לא מוצלחים, עם לא מעט ניסיונות טיפול, ובאמת יש שלב שאתה רק משלה את עצמך שמשהו יסתדר. מצד שני חייבים לדעת שגירושים הם בכלל לא עניין של מה בכך.

אם אתה רוצה, אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏