השאלה היא אם לחשוב רק על עצמי ...שזה אומר אפילו להיות סרבן גט

כי במקרה הטוב תישאר לי משכורת של 3000 ש"ח

אין לי סיכוי להתחיל חיים חדשים....רק לנסות לשרוד וגם זה לא בטוח

וזאת האפשרות השניה כפי שכתבת זה לנסות לשרוד.

הניסון לשרוד זה כבר תלוי בך איך זה יראה.

אם היית תקוע באי בודד בלב ים יש מצב זה לבכות להתאבל לחכות למוות ,

יש מצב להיות בשמחה לחשוב חיובי לנסות לחשוב על דרך להינצל . ויש הרבה דרכים יצירתיות

אבל צודק שלהיות גרוש עם ילדים זה מאוד לא פשוט מבחינת המזונות

עד כדי ניצול נוראי מצד הנשים....

אולי לבקש משמרת על הילדים, לדבר עם עורך דין ולברר לגבי המזונות, האפשרויות שיש לך

זה נכון

לא התכוונתי לפגוע

ברור שהסיבה משנה, אבל  לבני הזוג, לא לך!

מי שצריך לדעת- דייני בית הדין, שופט.ת וכו' - יודע.

מבחינתך, או כל אדם אחר שאינו בני הזוג עצמם, זה לא משנה מה הסיבה!!

ולכן כתבתי "כל סיבה שהיא".

מה הסביבה חושבת לא יכול להיות שיקול בהחלטה של מישהו האם  להתגרש או לא.

בדיוק היום דיברתי עם מישהו שמתלבט על זה, והוא אמר שאשתו אמרה לו-

"אתה בחיים לא תעזוב אותי כי יש לך יותר מידי אנשים לתת להם דין וחשבון."

וזאת לגמרי טעות, כי זה לא שיקול.

השיקול היחידי הוא בני הזוג עצמם. אפילו לא הילדים.

הבנתי שיש נטייה להאמין לגבר שפנה לכאן ושאל מה לעשות. והוא שואל, האם להתגרש, ואם כן, איך לעמוד בכך כלכלית. והשאלה היא מה מייעצים לו. 

בגלל ש"לך יש יותר מידי"... אז את נוטה לשפוט לפי מה שאת הכרת.

מה שנקרא "נוגע בדבר".

בוודאי שיש דברים כמו שהיא כתבה. אני עצמי קראתי משהו שכתבה איזו אשה (מכנה עצמה "חרדיה") בעליצות, על איך בגלל שבעלה היה שמרני מידילטעמה, "הצליחה" בעזרת עו"ד של "יד לאשה" להוציא ממו כל מיני דברים "ועוד כל מיני הפתעות", כלשונה המגעילה.

בוודאי שיש תופעות כאלה. וכנראה שלא נדירות.

ברור, שהטוב ביותר אם מגיעים למצב לא טוב כזה - הוא שאנשים יהיו בני אדם, יזכרו שגם העומד/ת מולם הוא בן אדם, יתפסו אחריות על ילדיהם שצריכים שני הורים בפעל - וידאגו לחלוקה הוגנת של הנטל, גם הכלכלי, וגם לחלוקה הוגנת של הזכות לגדל את ילדיהם.

שלא על זה הגבתי - 

לגופו של ענין - בוודאי שהמכריע עקרונית זה טובתם, אבל גם ברור שבאופן כללי, טובתם של ילדים היא שיהיו להם שני הורים בפעל. כמו כל ילדים במשפחה נורמלית.

ולכן, השימוש בענין זה בפעל פעמים רבות אינו באמת לפי צרכיהם, אלא לפי מניפולציות, או דברים שהתקבלו (ולא דווקא מתוך הרמב"ם..). היום יש נטיה לשנות את זה, כפי שנעשה בעוד מקומות בעולם.

לגבי "היד החזקה" - לא פוסקים הלכה ישירות מהרמב"ם. למעשה, מה שמכריע הלכתית, זה מה שטוב לילדים בכל מקרה, ובזה יש גם שינויים במציאות של ימינו.

והנושא של "חזקת הגיל הרך", הוא נושא מורכב.  שהרי במציאות שהיתה עד היום, התוצאה מזה היתה שזה לא נשאר ב"גיל הרך"..

כל זמן שאנשים לא יתנהגו בצורה נורמלית, ויבינו שלשנִי יש רגשות הוריים וחשיבות לילדים כהורה לא פחות מלהם, כמובן עם דקויות לכל ילד כעניינו - ויבינו שאת מלחמותיהם לא ינהלו על חשבון זה - אז שלא יבואו בשם כל מיני "תיאוריות", כאילו זה מה שגורם...

[ולפעמים, גם אם שני הצדדים מתנהגים כבני אדם - גירושין לא נמנעים... אבל הם כמו שבני אדם אמורים להתנהג גם במצב כזה]

בגלל זה אני אומר שאני יגדל את הילדים ולא יבקש ממנה כסף!!!

נראה לך שהיא תסכים???

איזה הורה ממצוע שם 2200 ש"ח בחודש על ילד???????????????

בבית משפט?? ולעורכי דין????

נראה לך?

כדי להיות בן אדם טוב??

אתה תמים או סתם לא מבין

שכירות, גז, חשמל, מים, שכ"ל, ביגוד, נסיעות, אוכל, תרופות, טיפולי שיניים, ספרי לימוד והיד נטויה.

כשמגדלים את הילד מוציאים את הכסף תוך כדי, כשלא - זה נראה פתאום הרבה.

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית משפט. מגיעים להסכם שלא מיטיב עם הבעל. ואז האישה פונה לבית הדין, מבקשת גט, והבעל לא מוכן לתת לה אותו? 

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית דין. הבעל לא מוכן לתת גט, אלא אם האישה תוותר על הבית. האישה, נגיד ויתרה על הבית, וקיבלה את הגט. הזוג הולך לבית משפט. הבעל קיבל את הבית, האישה קיבלה את דמי הכתובה, משמורת על הילדים, ומזונות. ככה?

שמנסה לקבל צומי.

אפילו הנשים כאן לא מסכימות איתו....

איך אפשר לעמוד בזה? עדיף כבר משמורת משותפת. ומה קורה כשהילדים אצל האבא? האישה משלמת לו 1800 לכל ילד? מאיפה? 

מה עם מצב שהילדים אצל האבא? האמא משלמת לו מזונות? שכר דירה? 

אני חושבת שמה שיותר נורא זה שהוא עושה את זה בחסות ההלכה. במחילה. ההלכה לא צריכה לאפשר דבר כזה

ולעקוף את הבעל הסרבן במקרים כאלה.

במקרה שלה זה יקרה? 

איך שתרצה

דין האישה הוא כרווקה. מתוך "הארץ".

השבוע הוכיח בית הדין הרבני יכולת מרשימה בפתרון התיק שהוגדר על ידי דוברות בתי הדין הרבניים "תיק העגינות הקשה ביותר שעמו מתמודדת מערכת בתי הדין" - וזאת במקרה של ד"ר עודד גז,שהצליח לברוח מהארץ לפני כשנתיים בלי לתת גט לאשתו. בית הדין הרבני בחיפה החליט בפסק דין תקדימי לבטל את קידושיהם של בני הזוג גז ולהתיר את הגברת ג' גז מעגינותה. המשמעות: מעמדה הוא כשל רווקה שלא נישאה מעולם.

ברח לחול לשנתיים. והוא בתהליכי הסגרה לישראל. וזאת כבר התחלה טובה. 

ועכשיו כשהשכלת אותי בנושא, הוא התעצם אפילו עוד יותר. אז רוב תודות.

אני אשאיר לבית הדין, שמומחה לסוגיות, להחליט מתי הוא ינקוט בסנקציות כלכליות, בנידויים וחרמות, או בענישה פיזית (כזו שחוקית).

כדי שיתקיים הפסוק הבא:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

עצוב שצריך להסביר את זה פה,

אבל אם הבעל לא רוצה לחיות עם האשה- הוא צריך לתת גט.

הניסיון לכרוך את הגט במזונות ילדים ובמדור - ברוב המקרים, ב"ה, לא מצליח.

ילדים צריכים לחיות באופן נורמלי גם אם ההורים שלהם לא יכולים לחיות ביחד.

וכן, מה לעשות, התורה הטילה על הגבר את החובה לפרנס.

{נושא רגיש מאד בפורום הזה, גם בזוגות נשואים לגמרי...}

בית משפט / בית דין מכריע מה גובה המזונות שמגיעים לילד, כל מקרה לגופו.

כמו שאת זכאית.

והאבא עובד ועובד קשה

תפסיקו לשחק אותה כאילו רק אתן משקיעות בבית ובלעדיכן העולם נישרף!

יש נפש לגבר ונפש לאישה ולכל אחד יש אחריות

וואלה ככל שהדיון מתארך אני הולך להיות סרבן גט גאה !!!

ושהעולם יתפוצץ.

אני מוכן לגדל את הילדים בלי שקל מצידה....היא לא

למה? כי היא רוצה ספונסר!

רק שתדעו הפמינסטיות דופקת את הנשים

הלכתם לייעוץ? מה עם הישארות הילדים בבית ואתם תאיישו את הבית בתורנות, שבוע היא ושבוע אתה? משמורת משותפת כזו?

אולי אפשר לדבר על כך בגישור? 

הוא צריך עו"ד קודם כל בשביל עצמו, להיוועץ בו. ללא ידיעת אשתו.

זה לא בגלל שאין נשים כאלה, אלא בגלל שהסיכוי של אישה ישראלית סטנדרטית להיות כזו הוא שואף לאפס.

רוב הגברים לא אלימים. המקסימום שהם מסוגלים לעשות זה אלימות מילולית שזה גיהנום וסיבה להתגרש - אבל לא אלימות פיזית.

מהצד השני-

יש נשים מוכות. הן נשים מסכנות וצריך לעזור להן, אבל גם צריך לכתוב את האמת:

חלק גדול מהן שייכות למגזר שבו מקובל לרצוח על "כבוד המשפחה" וחלקים אחרים שייכים למגזרים אחרים בחברה היהודית שיש בהם עבודה שצריך לעשות. זה לא המיינסטריים.

והן יהודיות ישראליות סטנדרטיות

ולבוא ולהשמיץ אותם בגלל תופעה מחרידה אבל נדירה, זה פשוט עוול.

גברים שמתנהגים באלימות כלפי הגרושות (או הפרודות) זו תופעה לא נפוצה פחות מאלימות הפוכה. ההבדל זה שנשים לרוב לא יתעסקו באלימות בעצמן אלא ישלחו את המשטרה כדי לעשות את זה.

רק דוגמא אחת:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339463

אלימות מילולית למשל זה דבר נורא ואיום שצריך לטפל בו, ללא אפליה מגדרית.

יש עוד סיטואציות שצריכות עזרה חיצונית. לא הכל זה "נשים מוכות " ו"סרבני גט" וכל מיני מילות קוד שהוצאו מהקשרן.

הרוב המוחלט במספרים מוחלטים זה במגזר הערבי, שהם 25% מהאוכלוסיה בסך הכל.

זה נורא ואיום, אבל לא משהו שמנהלים עליו מדיניות.

(קיבלתי קישור פעם באיזה וויכוח על זה)

גבר שמרביץ לאישה הוא לא גבר!!!

אבל כבר נהיה אופנה להתלונן סתם על גברים....

אני מוותר על עו"ד בגלל שאני לא רוצה לבזבז את האוכל של הילדים שלי....

אבל אני טרוריסט....מבינים?

פשוט בושה חלקק מהתגובות כאן....

הייתי מרים טלפון למישהו שזה המקצוע שלו, ומתחיל משם.

יכול להיות שהמצב לא שחור כמו שאתה מציג אותו, ויכול מאוד להיות שכן.

אני לא מבין גדול בזה, אבל צריך לעבוד לפי עובדות ולא לפי דעות.

אם אתה חושב שהמצב אצלכם ש"באו מים עד נפש" - 

ואם אתה אבא שיכול לגדל את ילדיו -

תברר היטב על הנושא של "הורות משותפת". זה הדבר הכי טוב בשביל ילדים.

ואתם תקחו אחריות - תגורו לא רחוק זה מזה, והילדים יהיו חצי-חצי.

גם ההחזקה הכלכלית לגביהם, לפחות לגבי מי שעל גיל 6, אמורה להביא בחשבון הכנסה של שני הצדדים.

כך שאתה יכול להשיג במצב כזה, אם באמת אין ברירה אלא גירושין, גם המשך הקשר האבהי הקבוע עם הילדים, גם החזקה כלכלית שלהם באופן פרופורציונאלי להכנסותיכם.  אל תלך לפי כל מיני דברים שכותבים בעיתונות.

[לגבי כל מיני דברים קשים שהיו שכתבו לך - תתעלם. אנשים בד"כ לא עונים כך למי שנמצא בצרה. אלא שלפעמים, מוציאים עליו עולות שנתקלו בהן, ולא שייכות באמת לגביו.  אתה כתבת מפורש שמי שמסרבת לדבר זו אשתך. זה באמת מצער. הכי טוב היה אם תוכל להיכנס איתה בשיחה, לומר לה שצריך לדבר על המצב. לברר האם ניתן לנסות לשקם משהו - ואם לא, איך מסיימים את זה בצורה הכי אנושית לשני הצדדים ולילדים]

כמו שכבר קורה במשפחות עם משמורת משותפת, שלא מחייבת כל יום בית אחר , אלא שבוע - שבוע. ויש משפחות שמחליטות ששני ההורים יעזבו את הבית המשותף, והילדים ישארו בו, וההורים יאיישו את הבית שבוע זה ושבוע זו.

הליכה אחד מהשני, גם ידיד שלי גרוש שנים וגר חמש דקות הליכה מגרושתו. למרות ששני המקרים הם אינם משמורת משותפת.

גרים באותה סביבה.

הורים במצב כזה, צריכים לקחת אחריות על ילדיהם.

אין שום בעיה לגור במרחק סביר זה מזה. בד"כ יש לאנשים גם רכב.

זה לא מחייב שום "קשר אישי" בין ההורים.

נואשים מרעילים את מערכת היחסים עד שאי אפשר יותר. מדברת מנסיוני. 

לא יודעת איזה שופט קבע שגיסך צריך לשלם לגרושתו, כשהילדים בכלל בחזקתו. השופט כנראה מושחת. ורד. 

אני לא מבין מי נתן לו פס"ד כזה (אלא אם כן מתחת לגיל 6, וגם אז אשה נורמלית לא אמורה לנהוג כך).

כיום זה כבר לא היה עובר.

ואדרבה, יש סיכוי שאם הכנסתו אינה גבוהה ויש לה הכנסה נורמלית, היו מחייבים אותה לשלם לו.

כל ה"מזונות" לילדים אחרי גיל 6, זו תקנה של הרבנות הראשית, מדין צדקה לרוב הדעות, או מדין הארכת תקנת חז"ל למיעוט הדעות. 

בין כך ובין כך, אם המצב הכלכלי של האיש אינו מספיק לכך, ולאשה יש - אז הצדקה אינה נופלת רק עליו.

היא ("כלה נאה") מדברת על גיסה.

ואומרת שהילדים נמצאים אצל האם פעם בשבועיים בשבת, ועל זה הוא צריך "לשלם" לה... יש משהו שיכול להסביר את זה?...

[פשוט תשימי את הסמן ליד התגובה, ואז תראי על מה היא מגיבה...]

ואני בהחלט יכול להגיע למסקנה, שאם לא מדובר בעניה מרודה טוטאלית, אז שמי שמחזיק את הילדים יצטרך "לשלם לה" על פעם בשבועיים שהם אצלה, זה עיוות גמור.

וכמובן שאני מתייחס אל מה שהיא אמרה ואיך שהציגה את הענין.

ולפותח אין מה להילחץ. אני מכיר גם מקרים אחרים לגמרי.

השינויים במציאות כיום, גורמים גם לשינויים מסויימים במציאות ההלכתית.

ויש גם סתם התנהגות של הגינות נורמלית.

[באותה מידה הרי ניתן לומר, למשל, ש"הקללה של התלות באיש בגירושין", נחתה על האשה דווקא...

כשיש דבר שההלכה הבסיסית מנוצלת בו שלא כהוגן, אז יש דרכים לטפל בכך]

[מה שכתבת על בימ"ש לא ממש מדויק. כבר כתבתי שאמרה לי פעם איזו שופטת מכָּרה, שאכן הם הולכים בענין הזה "לפי ההלכה היהודית"...בתחומים האחרים כמובן לא.  טוב, השתנה משהו מאז]

מה שדובר כרגע, היה על מקרה ספציפי של מישהו שהילדים אצלו, ונדרש לשלם על פעם בשבועיים כשהם אצל האמא.. נראה תמוה לגמרי.

אבל נכון שיש התנהלויות מסויימות, שנבעו ממצבים אחרים לגמרי - של נשים חסרות אמצעים, של נשים שאין להן יכולת להתמודד ומנסים "לעזור" להן - וזה הפך למשהו שהוא לפעמים בין אבסורד לאכזריות.

לגבי אשתו השניה, זה מאד מצער. היא צריכה להבין שזה לא מאיזו סימפטיה שלו כלפי הקודמת, אלא כי אין לו ברירה, לא רוצה להסתבך עם הפסק הזה.

והילדים בוודאי אינם אחראים לענייניה של אימם. הם צריכים קשר איתה, אפילו אם זה קצת. וכדאי שהאשה החדשה תבנה איתם יחס כמה שיותר טוב ומתחשב.

יתכן שהאשה חוששת שמא יש בליבו משהו אל ההיא. הוא יכול להבהיר לה את הדברים בנחת. מה בא מההכרח, וגם כמה חשוב שלילדים יש קשר כלשהו עם אם טבעית - ושאין זה הולך במאומה על חשבונה. מאד חבל שיתקלקל להם בגלל זה.

תסלחי לי בחלק מההודעות זה נראה כך וחלק כך ...

אני מוכן "להשפיל " את עצמי בשביל שלום בית אבל אין לי עם מי לדבר.

לא מתכוון להתחתן שוב בכל מקרה.

לחיות עם 3000 ש"ח ??

בגיל 43 לחזור להורים???

עדיף לא לתת גט מאשר להירמס על ידיה....

לי את החיים. 

אבל הבסיס הוא לדבר ושלא מדברים בגלל אגו אי אפשר להגיע לכלום

כשיש לו אישה עם איזה 7 ילדים

ומדבר בבכי ואומר שאין לו ברירה כי איך הוא ישלם להם מזונות

לא הכל זה שחור ולבן...

קל לראות את הצד של האישה המסכנה, אבל יש גם ניצול מצד הנשים

ובמיוחד במקרים שהאישה עוד דואגת להיכנס להיריון לפני הגירושים כדי להגדיל את המזונות

נהוג כיום שגם נשים יוצאות לעבוד ומשתתפות בחלוקת הנטל, זה לא תמיד הוגן להפיל תשלומי מזונות גבוהים על הגברים

נגיד והוא יוזם את הגירושין. נגיד ואין הסכמה בין בני הזוג על גובה המזונות והסדרי הראייה. נגיד שהוא אפילו מעוניין במשמורת על הילדים. מה קורה אז? נותנים לבית המשפט להכריע? כמה זמן זה לוקח? וכמה כסף? ומה עושים אם בית המשפט קובע מזונות בגובה שהוא לא יכול לשלם? 

ומה לגבי השאלה המקורית - האם להתגרש, או לא?

היום אכן יש שינוי

ובגלל החקיקה החדשה, מתחיל לחלחל הבסיס של הורות משותפת שיוויונית.

זו לא היתה ברירת המחדל במשך שנים רבות מאד. גם היום עדיין זה לא כך.

גם ההבאה בחשבון של הכנסות ההורים היא דבר שרק מתחיל כעת.

ו"פק"ס" לא בהכרח אדם שיכול לבדוק "נתונים מדוייקים"..

זאת כן המציאות בבתי המשפט.

זה לא "מחלחל לאט" זה פשוט קורה.

בתי דין מתנהלים אחרת, עדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבם של כל ההרכבים בבתי הדין השונים, ומערך השיקולים שלהם לא ברור לי כל צורכו.

לגבי שקלול הכנסות- המדד הוא לא רק כמה יש לי בתלוש בסוף החודש, אלא יכולת ההשתכרות שהיא נגזרת של הרבה יותר מהנתון הזה.

לדוג'- אם אני אם חד הורית, ונושאת בנטל העיקרי על ילדי, בית המשפט ייקח בחשבון גם את העובדה שאני זאת שבמקרה הצורך- אקח את הילדים לחוגים, רופאים וכו'.

אב שאכן רוצה לשאת בנטל שווה כלפי ילדיו, יצטרך מידי פעם להפסיק את עבודתו כדי לבצע את המטלות הללו. וזה , לצערי, עדיין נדיר במחוזותינו.

כל אותם אבות ש'בוכים' על כך שדמי המזונות גבוהים מידי, והאמהות לא נותנות להם מספיק להיות עם הילדים, שוכחים לפעמים את כל שאר הדברים שנכללים באחריות ההורית.

גם הסדרי ראיה או זמני שהות נרחבים, לרוב לא יכללו בתוכם את שאר הדברים.

שלא לדבר על כך שהאם הופכת להיות מוגבלת הרבה יותר ביכולת שלה לצאת ולפרנס, כיוון שאין מי שיהיה עם הילדים בזמן הזה. ועכשיו, אגב, שזה חופש- המציאות הזו קשה פי כמה.

פקידת סעד יכולה לבדוק נתונים ביתר דיוק מאשר מה שבני זוג שרבים ביניהם אומרים בבית המשפט.

ויש לה את היכלות והחובה לבדוק את הנתונים בעוד מקורות שונים ומגוונים מעבר לשיחות עם בני הזוג.

אמרה לי פעם קרובת משפחה, שופטת בכירה, שאכן דווקא בנושא הזה, בתיהמ"ש פוסקים "לפי ההלכה היהודית"..

ה"שיוויונות" בבתיהמ"ש היא עוד פחות מבתיה"ד. 

היום מתחיל שינוי - בגלל החקיקה בכנסת, שבאה בגלל מציאויות שהיו כנראה בלתי נסבלות.

שקלול הכנסות, אכן אמור להיגזר קודם כל מיכולת כלכלית. נספח לכך הוא עוד הוצאות שהזכרת.

וברור שאב שלוקח חלק שווה בהורות, גם לוקח אותו חלק במה שצריך טיפול בילדים - לפעמים גם יותר, בלי "להתחשבן". להגיד ש"זה נדיר" אינו נכון, כי הנדיר הוא שבכלל יש שיתוף כזה בנוכחות.. היום, כנ"ל, ב"ה, יש התקדמות בענין.  הערכתי היא שאם מישהו יבדוק עוד כמה זמן סטאטיסטית, יראה שברגע שאכן הנוכחית ההורית שווה, אז כך גם המטלות הנדרשות ביחס לילדים.

אבות נורמליים, לא "שוכחים" דברים אחרים שבאחריות ההורית. אלו מה שקוראים "אגדות אורבניות".. זה טיפוח של מיתוס שאין לו כל אחיזה מוכחת במציאות. בוודאי במחוזותינו, שהאבות הם בד"כ אבות לא פחות מאשר האימהות אימהות.

"הסדרי ראיה, לא כוללים דברים אחרים בד"כ, כי זה עצמו מושג מזעזע מצד האמת. אבא צריך "לראות" את ילדיו. מה קרה? בגלל שהתגרשו הוא פחות אבא ממה שהיה קודם?..

אלא מה? כשהמשפחה במצב נורמלי, אז יש איזו חלוקה פנימית של השעות שנמצאים מחוץ לבית, בעבודה, ואלו שעם ההורים. כאשר קורית מציאות מצערת של גירושין, אז נצרכת האופציה של שינוי הפונקציות. האב כבר לא יוכל לסמוך על זה שבערב הילדים יחכו לו אחרי יום עבודה, ולכן צריך לתת לפחות את הצ'אנס, שיסדר את חייו בצורה שימשיך להיות אב במשרה מלאה (או חצ-חצי משרה..).

המציאות עד כה היתה, שגם בהורות שיוויונית לגמרי - התשלומים נדרשו מהאב. כמו שאמרתי, "בהסתמך על המשפט העברי".... כביכול.

הנה, מישהו הביא כאן דוגמה אבסורדית של איש שהילדים אצלו כל השבוע, ועל  השבת פעם בשבועיים שהם אצל האם, הוא צריך לשלם..... הרי אם דבר כזה היה קורה הפוך - כל הארץ היתה רועדת.. פשוט לא יאומן.

[לגבי "פק"ס" את צודקת בעיקרון. לצערנו, גם בכך המציאות לא פעם רחוקה מהאידיאל כנראה]

זו סיסמה.

אם יש מצב שיש אפשרות להתחשבות הדדית, באופן ששני בני הזוג יוכלו להמשיך את חייהם בצורה סבירה,

ותבוא אשה ותתעקש על תנאים כאלה שיהרסו לבעלה את חייו - 

אז היא משתמשת ב"נשק" שלה (שלפי מהלך החקיקה כיום, כנראה ילך ויפחת וממילא יש סיכוי שזה יביא גם להפחתת אמצעי-נגד), והוא בשלו..

זה באמת מאד נורא. אבל זה מאד נורא לשני הכיוונים.

בחייה ולנסות לבנות את עצמה בשנית.

זו אינה סיסמה. זאת מציאות שבה גבר יכול לשלוט באופן חד צדדי ואכזרי למדי על חייה של אישה אחרת.

סרבן גט אינו כזה שלא הגיע לעמק השווה עם אם ילדיו, אלא כזה שמתעקש שלא לשחרר את אשתו למרות הצעות להסכמים הוגנים.

הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט,  היא בלתי מתקבלת על הדעת.

נכון להיום, יש כ 7 נשים מסורבות גט בארץ.

יתכן שאת כותבת באמת מתמימות (וכמובן, גם יש דברים כמו שאת כותבת, אבל ההכללה לגמרי לא מציאותית. יש הרבה ממש ההיפך).

א. "עילה לגירושין",, כלל אינה דוקא בגלל "יותר מחוסר כבוד בשיחות" ומצד הבעל דווקא. ממש לא שייך. בוודאי בזמננו, שלצערנו הנושא הזה נהיה קל מידי. לפעמים זה לטובה, אבל לפעמים גורם לקלות דעת בנושא קיום משפחה.

גירושין אינם דווקא ענין של "אשמה" של מישהו - ובמקרה שכן, ממש לא יותר "בגלל הגברים".. זו שטות גמורה.

ב. אדם שצוחק ש"מותר לו הכל" בעודו נשוי, זה לא האנשים עליהם אנחנו מדברים. סתם טיפש. הרי אסור לו לגמרי כל זמן שהוא נשוי - וכל זמן שלא התחתן עם מישהי אחרת. אז מה זה "מותר לו".. שאצל האשה האיסור עוד יותר חמור?.. ומה זה "בזבז את כל הכסף המשותף שלהם".. יכול להיות גם ההיפך. באמת לא שייך להיתפס לאיזה מקרה שבדיוק פוגשים בו.

[אני קראתי באיזה מקום, איזו גרושה "חרדית" טיפשה אחת, שכתבה בצחוק גדול, איך עם עו"ד מ"יד לאשה" סחטה מבעלה כל מיני דברים. העילה היתה שבשביל הליצנית הזו, הוא היה "שמרני" מידי.... אז היא כתבה איך קיבלה "כל מיני הפתעות" מביהמ"ש.. (כמובן, כשזה מגיע לאופציה לקבל כסף, זרקה את "חרדיותה", והלכה לבימ"ש חילוני בתקוה ששם תקבל יותר...). מבחיל]

ג. מה זה "הליך נמשך יותר מידי זמן".. אכן נכון. לצערנו זה המצב של העומס בבתיהמ"ש ובבתיה"ד. לא רק בנושא זה.

ד. נשים לא מקבלות כסף רק "בשביל גנים ומעונות". לפי מה שקראתי, זה גם חוגים וכו'. כלומר, נוצר מצב אבסורדי לחלוטין: משפחה שלפני הגירושין, היו מוציאים לפי היכולת, פתאום אחרי גירושין האיש אמור להתנהל כאילו הוא מליונר, והאשה יכולה להמשיך לפי רמת החיים שיכלה מקודם.. זה דבר לא נורמלי. צריכים להמשיך את אותה רמה שיכלו לפני כן.

ה. מה שכתבת ש"ברור שיתנו לאמא זכות קדימה לילדים כי אמא ביננו יודעת לטפל יותר טוב בילדים. 
חוצמיזה שהיא בפועל הביאה אותם לעולם" - 

זה הדבר החמור ביותר שכתבת. פשוט לא יאומן. הילדים הם ילדים של האבא לא פחות מאשר של האמא.

מה זה "בינינו" האמא יודעת לטפל יותר טוב בילדים... מאיזה עולם צר את לוקחת את זה?.. ממשהו שראית על ידך ספציפית? אני ראיתי אבות רבים, שמטפלים בילדים לא פחות טוב  מאימותיהם, ויותר. שלא לדבר ש"ילדים" זה הרבה גילאים, ויש שוני בפונקציות של ההורים בכל גיל. כל ה"השוואה" הזו היא חסרת כל טעם. גם מראה על אחת הבעיות הקשות ביותר בנושא זה, שמסבירה גם התנהלויות קשות מהצד השני, שציינו כאן:  נשים שחושבות שהאבא הוא "פחות אבא" מאשר האמא אמא. משכנעות את עצמן שרגשות הוריים זה לא כ"כ קיים אצלו...  נשים כאלו, זו ממש מופרעוּת קשה. מאבדות צלם אנוש.

מה זה "היא בפעל הביאה אותו לעולם"... ניכר שקודם הצבת את המטרה, אח"כ חיפוש הנימוקים. או שאת באמת נאיבית. ילד נולד מאב ואם. זה שבפעל האמא ילדה, זו אכן זכות גדולה - אין לרגע הגדול הזה שום השלכה לגבי עדיפות בהורות להמשך החיים.

"אבל האבא צריך להבין שיש ילד שצריך... לשלם עליו".. פשוט לא יאומן. כשמדובר בקשר הקרוב עם הילד - אז "היא הביאה אותו בפעל לעולם".... אבל כשמדובר באחריות הכספית, אז "האבא צריך להבין".

עשית מבחינה זו עבודה טובה כאן - אע"פ שאני מעריך שאצלך זה באמת מתמימות: המחשת בדיוק את העיוות של כל מיני "ארגוני נשים", שאח"כ מתבכיינות על המגמות של החזרת השפיות למערכת. הן תופסות כמו שכתבת: האמא זו אמא, האבא זה כספומט. תפיסה מופרעת, שכמעט אין לי ספק שאצל רבות מהן זה בא מרקעים אישיים או "היסטוריים" שצריכים בדיקה.

אדם נורמלי, צריך לתפוס שהורים זה הורים. זה נושא עמוק מאד - מציאותית ורגשית. ולדאוג לכך שגם אם חלילה מגיע מצב של גירושין, כמה שאפשר יוכל הילד להיות בפעל עם שני הורים; וכמה שפאשר יוכל לחיות גם במצב סביר כלכלית, וגם שני הוריו. פשוט ביותר.

בגידה או כד', ח"ו.

העיקר, לא להסיק דברים מכלילים ומרחיקים, בגלל מציאויות קונקרטיות.

הרי אני התייחסתי למה שכתב פותח השרשור, וכד'.

לא להגדרה "מדעית".

בוודאי שאם יש הצעות הוגנות - ויש הגינות משני הצדדים, וסתם אדם מחליט "לא לשחרר את אישתו", כי יש לו היכולת ההלכתית הזו - זה מזעזע.

יפה אמרת - לכך בדיוק התכוונתי: 

"הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט, היא בלתי מתקבלת על הדעת".

בכלל לא צריך לעסוק ב"הכחשת" דבר כזה כי זה מתחת לרמה.

אבל מה שאני אכן אומר, הוא בדיוק על ההליך המשפטי.

בהליך הדיון, עפ"י דין תורה - שבמקרה זה מובן לגמרי  גם בשכל האנושי - יש "כלים" לכל צד.

בפרט במצב הנתון עד כה, שיש בו לא פעם עיוות קשה (לדוגמה, גם בתימ"ש - שאינם חשודים כל אדיקות בתורת ישראל, בנושא תשלום המזונות היו דנים, לפי מה ששמעתי, עד לאחרונה, שהאב ישלם, גם במקרה של משכורות זהות או אפילו שכר נמוך יותר - וגם במקרה של שהות שווה של הילדים. מהין בא דבר כזה? הם אמרו בזה אנחנו לפי הדין היהודי... א"עפ שהמעיין בהלכה, יודע שבאמת זה לא ממש כך. קשור להרבה נסיבות).

אשר על כן, אם אשה מחליטה "להשתגע", לא מענין אותה אם בעלה יראה את הילדים או לא, לא מענין אותה אם יש איזו הגינות בחלוקה הכספית או לא - הרי זו אלימות לא פחותה, ועם השלכות לא פחות חמורות - ובמקרה כזה, הוא יכול להשתמש במה שבידיו, ולומר שאינו מוכן לגרש בתנאים כאלו, בדיוק כמו שהיא דורשת גירושין דווקא בתנאים כאלו..

ואכן, בתי"ד עצמם "משתמשים" בכך. כלומר, כשרואים שהצדק הטבעי נוטה לא להסכים לדרישות פורמליות מופרזות, אינם ממהרים ללחוץ מנסים להביא לפשרה, ולתובנה של שני הצדדים: של האיש - שלא יוכל להשתמש בכלי זה בלי סוף, כלומר כדי לסחוט מה שלא צודק; ושל האשה - שאם תנסה להתעקש על מה שלא ראוי, אז אין לחץ...

גם אנשים שמתגרשים צריכים להיות בני אדם. בעיני, זו צדקנות חסרת כיסוי, פופוליסטית, שמתייחסים אל אנשים שהיו נשואים ויש להם ילדים, כאילו זה איזה שני חבר'ה שמחליטים אחרי כמה דייטים שלא מתאים, וצד אחד מתעקש...

יש מערכת שלימה של השקעה הדדית של שנים - אווילות לחשוב ש"קודם כל" צד אחד ישחרר מיידית את השני שלא מעונין בו - וכל השאר באמת חשבו אבל מה אפשר לעשות....

בשום מערכת הסכמית - כלכלית, חברות מסחריות וכד' - לא מפרקים שותפות כך. 

ניכר שאתה מדבר ממשהו שפגשת בו, שאולי באמת היה בו כך. אבל ההכללה אינה נכונה.

גט הוא לגמרי חלק מהסכם, ובצדק כפי שהסברתי בהודעה לעיל. וכך עושים בבתיה"ד, הסכם טרם גירושין, אם כי יש כאלה שנוקטים מידת חסידות ובאמת אינם תולים זה בזה, וממשיכים לדון אח"כ. עורכי דין מן השורה קוראים לזה "שטות". דיינים מתייחסים לכך כאיזו "מידת חסידות"..

וההכללה שאמרת אינה נכונה. לצערנו, "אלימות" יכולה להיות גם אצל אלו וגם אצל אלו. היא לא מתחילה ממין האדם, אלא מזה שיהיה בן אדם. בין איש בין אשה.

וכמו שיש כאלה שמשתמשים בגט לסחטנות, לצערנו - יש גם ההיפך, שמתמשים באמירה על "סרבנות גט", כדי לסחוט אי עמידה על דברים בסיסיים וצודקים. גם לשותפות יש כללים איך מפרקים.

אני חושב, שהסגנון שנקטת בו, הוא עצמו אלים, גם אם כותבים בסופו "נקודה"..

שחושפים לתופעות הפוכות.

גירושין, כשצריך ל"ע, זה דבר הדדי.

באותה מידה, ניתן לומר, שלתת עדיפות לאחד הצדדים אם יתגרשו, זה לא כלי לגיטימי, לא משנה איך תציג את זה..

ילדים של שניהם, רכוש של שניהם - פתאום משהו אמור להשתנות?

ולכן, תיאורטית, אם כל צד היה "מוותר" על כל עדיפויותיו, באמת לא היה קורה כלום. ומי שסתם רוצה לעכב כי לא רוצה שיהיה לה טוב בחיים וכד', היה עבריין באופן סיסטמתי.

כלומר, אם היה אכן כדבריך, שההתמודדות עם שאר הדברים היתה נעשית באופן שיוויוני ולא בכח, אז באמת כל עיכוב מצד זה, היה סתם אלימות.

אבל ברגע שאנחנו לא מדברים באופן תיאורטי, אלא באופן שאותה תורה שהעניקה זכויות לאשה - שאמורות להיות מנוצלות במצבים ספציפיים - היא שהעניקה את התלות בנתינת הגט באיש; ויש מצב בפעל, שמה שאפשרי לאשה מנוצל בצורה לא הגונה, אז יש כנגד זה את הבלם שלא כך יסתיים הענין.  הרי כל היכולת שלה "לתבוע" דברים כאלה, בא מאותה סיבה שהיא נשואה לו.

לכן, צריך הגינות. ולא כל אי הסכמה של איש לתת גט מיידית ואח"כ לדון בשאר - היא הסרבנות השלילית. אדרבה, זה לא מקובל. המקובל הוא שקודם יש הסכם, וחותמים את הענין. זו הנורמה. 

ובד"כ, דומני שבתי"ד מספיק חכמים לתפוס את האיזון הזה, ולדעת מתי אחד הצדדים משתמש במה שיש לו בצורה מוגזמת.

אדרבה, אני שמעתי פעם על איזה דיין חשוב, שהסביר לאיש - שבתום ליבו הסכים לגט, והיה מעונין, ברגע שזה רק התאפשר אחרי כל מיני דיונים - כמה טוב הוא עשה.. עד שהאיש הזה הבין שכנראה זה משהו ממש חריג....

מפקידים סכום גדול בקופת בית משפט כערבון, ומבצעים פרוצדורה וממשיכים הלאה.

נראה אישה שמסכימה לזה...

1800*4

חצי שכר דירה

הוצאות נילוות.....

אפילו חבל לתלות את עצמי לא ישאר לי כסף

מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

לא מחפש להיות סרבן גט! לא מחפש להפעיל טרור!

זה הדרך היחידה שלי לנסות לגרום לה לחשוב בהגיון

גבר שעובד בשתי עבודות פיזיות כדי להביא פרנסה והיא מנצלת את זה כדי להתעשר על חשבוני ודורשת סכומים שבחיים לא הרווחתי אותם .

זו הדרך להתמודד איתה כי חוקית אני לא יצליח נגדה

וגם אם אני יהיה סרבן אני יעשה את זה בגאווה כי זה הדרך שלי להתמודד ולא בגלל שאני רוצה לעשות לה רע

אז כל אלו שמדברים על טרור וסרבנות נראה אתכם במצב שלי

תתביישו לכם כי חוץ מסיסמאות לא שמעתי ממכם כלום ו ממש לא החכמתי

נשמע קשה, כואב מצער, מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

על כל פנים - טיפול זוגי ניסיתם אי פעם?

לך לאיש מקצוע, תפתח בפניו את התחושות שלך, את מה שאתה חושב שנכון או לא נכון לך, תבחן את עצמך מה המקום שלך בזוגיות, בהורות, בפרנסה, ובעולם בכלל,

אז, ורק אז, תוכל לנסות לקבל החלטה מושכלת ביחס להמשך דרכך בעולם.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה קורה אצלך בלב, בבית ובחשבון הבנק.

מחליטים רק אם ב100% אתה חושב שעשיתה הכל בכל מכל כל כדי למנוע את המצב הזה ,

האם אתה מרגיש ב100% שניסיתה הכל כדי לעשות שלום בית ,?

במקרים שאני מכירה של גרושים ששאלתי אותם אם את /אתה מרגיש שעשיתה הכל כדי למנוע את זה?

הם ענו לי לא ..

בפשטות לא ! למה ? כי לא היה לי כח להתמודד עם זה..

כי הכבוד והאגו שלי היה חשוב לי יותר..

כי רציתי שקט ממנה / ממנו 

שרבים ולא שמים קו אדום ברור שלא יהיה אהבה ולא כבוד ולא אינטימיות ויהיו פגיעות ושנאה כפי שהגדרה .

תנסה להוריד את הכובע וללכת ליועץ מומחה לבד שידריך אותך איך לפעול ואם אתה רוצה אני יכולה להפנות אותך באישי..[ מהמרכז]

ראיתי כעת את ההודעה שלך, והיא החזירה אותי אחורה או בעצם להווה.

קודם כל אני מתנצל שאני לא קורא את כל השרשור, אבל לגופו של עניין אני נמצא במצב די דומה לשלך. התייעצתי פה בעניין דומה לפני חצי שנה בערך (תוכל לחפש את השרשור).

הדילמה ברורה: להתגרש ולהתאבד כלכלית או לסבול בשקט.

אחרי ששיתפתי את הפוסט (והקמת שגם קצת לפניו) התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע, שאלתי בעוד קבוצות ודיברתי בטלפון ובהתכתבות עם עורכי דין ואנשים שהתגרשו, ומרובם המוחלט הבנתי שאם ההכנסה שלי לא גבוהה, גירושים הם התאבדות כלכלית. אנשים סיפרו לי סיפורים מטורפים על כמה שהחיים שלהם הידרדרו אחרי הגירושים, כך שבכלל לא נשארה להם יכולת למצוא זוגיות תקינה.

אני לא בעד לשכנע אותך להישאר. ממש לא. אני אחד שחווה יום-יום את הסבל שבנישואים לא מוצלחים, עם לא מעט ניסיונות טיפול, ובאמת יש שלב שאתה רק משלה את עצמך שמשהו יסתדר. מצד שני חייבים לדעת שגירושים הם בכלל לא עניין של מה בכך.

אם אתה רוצה, אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.