השאלה היא אם לחשוב רק על עצמי ...שזה אומר אפילו להיות סרבן גט

כי במקרה הטוב תישאר לי משכורת של 3000 ש"ח

אין לי סיכוי להתחיל חיים חדשים....רק לנסות לשרוד וגם זה לא בטוח

וזאת האפשרות השניה כפי שכתבת זה לנסות לשרוד.

הניסון לשרוד זה כבר תלוי בך איך זה יראה.

אם היית תקוע באי בודד בלב ים יש מצב זה לבכות להתאבל לחכות למוות ,

יש מצב להיות בשמחה לחשוב חיובי לנסות לחשוב על דרך להינצל . ויש הרבה דרכים יצירתיות

אבל צודק שלהיות גרוש עם ילדים זה מאוד לא פשוט מבחינת המזונות

עד כדי ניצול נוראי מצד הנשים....

אולי לבקש משמרת על הילדים, לדבר עם עורך דין ולברר לגבי המזונות, האפשרויות שיש לך

זה נכון

לא התכוונתי לפגוע

ברור שהסיבה משנה, אבל  לבני הזוג, לא לך!

מי שצריך לדעת- דייני בית הדין, שופט.ת וכו' - יודע.

מבחינתך, או כל אדם אחר שאינו בני הזוג עצמם, זה לא משנה מה הסיבה!!

ולכן כתבתי "כל סיבה שהיא".

מה הסביבה חושבת לא יכול להיות שיקול בהחלטה של מישהו האם  להתגרש או לא.

בדיוק היום דיברתי עם מישהו שמתלבט על זה, והוא אמר שאשתו אמרה לו-

"אתה בחיים לא תעזוב אותי כי יש לך יותר מידי אנשים לתת להם דין וחשבון."

וזאת לגמרי טעות, כי זה לא שיקול.

השיקול היחידי הוא בני הזוג עצמם. אפילו לא הילדים.

הבנתי שיש נטייה להאמין לגבר שפנה לכאן ושאל מה לעשות. והוא שואל, האם להתגרש, ואם כן, איך לעמוד בכך כלכלית. והשאלה היא מה מייעצים לו. 

בגלל ש"לך יש יותר מידי"... אז את נוטה לשפוט לפי מה שאת הכרת.

מה שנקרא "נוגע בדבר".

בוודאי שיש דברים כמו שהיא כתבה. אני עצמי קראתי משהו שכתבה איזו אשה (מכנה עצמה "חרדיה") בעליצות, על איך בגלל שבעלה היה שמרני מידילטעמה, "הצליחה" בעזרת עו"ד של "יד לאשה" להוציא ממו כל מיני דברים "ועוד כל מיני הפתעות", כלשונה המגעילה.

בוודאי שיש תופעות כאלה. וכנראה שלא נדירות.

ברור, שהטוב ביותר אם מגיעים למצב לא טוב כזה - הוא שאנשים יהיו בני אדם, יזכרו שגם העומד/ת מולם הוא בן אדם, יתפסו אחריות על ילדיהם שצריכים שני הורים בפעל - וידאגו לחלוקה הוגנת של הנטל, גם הכלכלי, וגם לחלוקה הוגנת של הזכות לגדל את ילדיהם.

שלא על זה הגבתי - 

לגופו של ענין - בוודאי שהמכריע עקרונית זה טובתם, אבל גם ברור שבאופן כללי, טובתם של ילדים היא שיהיו להם שני הורים בפעל. כמו כל ילדים במשפחה נורמלית.

ולכן, השימוש בענין זה בפעל פעמים רבות אינו באמת לפי צרכיהם, אלא לפי מניפולציות, או דברים שהתקבלו (ולא דווקא מתוך הרמב"ם..). היום יש נטיה לשנות את זה, כפי שנעשה בעוד מקומות בעולם.

לגבי "היד החזקה" - לא פוסקים הלכה ישירות מהרמב"ם. למעשה, מה שמכריע הלכתית, זה מה שטוב לילדים בכל מקרה, ובזה יש גם שינויים במציאות של ימינו.

והנושא של "חזקת הגיל הרך", הוא נושא מורכב.  שהרי במציאות שהיתה עד היום, התוצאה מזה היתה שזה לא נשאר ב"גיל הרך"..

כל זמן שאנשים לא יתנהגו בצורה נורמלית, ויבינו שלשנִי יש רגשות הוריים וחשיבות לילדים כהורה לא פחות מלהם, כמובן עם דקויות לכל ילד כעניינו - ויבינו שאת מלחמותיהם לא ינהלו על חשבון זה - אז שלא יבואו בשם כל מיני "תיאוריות", כאילו זה מה שגורם...

[ולפעמים, גם אם שני הצדדים מתנהגים כבני אדם - גירושין לא נמנעים... אבל הם כמו שבני אדם אמורים להתנהג גם במצב כזה]

בגלל זה אני אומר שאני יגדל את הילדים ולא יבקש ממנה כסף!!!

נראה לך שהיא תסכים???

איזה הורה ממצוע שם 2200 ש"ח בחודש על ילד???????????????

בבית משפט?? ולעורכי דין????

נראה לך?

כדי להיות בן אדם טוב??

אתה תמים או סתם לא מבין

שכירות, גז, חשמל, מים, שכ"ל, ביגוד, נסיעות, אוכל, תרופות, טיפולי שיניים, ספרי לימוד והיד נטויה.

כשמגדלים את הילד מוציאים את הכסף תוך כדי, כשלא - זה נראה פתאום הרבה.

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית משפט. מגיעים להסכם שלא מיטיב עם הבעל. ואז האישה פונה לבית הדין, מבקשת גט, והבעל לא מוכן לתת לה אותו? 

זוג רוצה להתגרש. פונה לבית דין. הבעל לא מוכן לתת גט, אלא אם האישה תוותר על הבית. האישה, נגיד ויתרה על הבית, וקיבלה את הגט. הזוג הולך לבית משפט. הבעל קיבל את הבית, האישה קיבלה את דמי הכתובה, משמורת על הילדים, ומזונות. ככה?

שמנסה לקבל צומי.

אפילו הנשים כאן לא מסכימות איתו....

איך אפשר לעמוד בזה? עדיף כבר משמורת משותפת. ומה קורה כשהילדים אצל האבא? האישה משלמת לו 1800 לכל ילד? מאיפה? 

מה עם מצב שהילדים אצל האבא? האמא משלמת לו מזונות? שכר דירה? 

אני חושבת שמה שיותר נורא זה שהוא עושה את זה בחסות ההלכה. במחילה. ההלכה לא צריכה לאפשר דבר כזה

ולעקוף את הבעל הסרבן במקרים כאלה.

במקרה שלה זה יקרה? 

איך שתרצה

דין האישה הוא כרווקה. מתוך "הארץ".

השבוע הוכיח בית הדין הרבני יכולת מרשימה בפתרון התיק שהוגדר על ידי דוברות בתי הדין הרבניים "תיק העגינות הקשה ביותר שעמו מתמודדת מערכת בתי הדין" - וזאת במקרה של ד"ר עודד גז,שהצליח לברוח מהארץ לפני כשנתיים בלי לתת גט לאשתו. בית הדין הרבני בחיפה החליט בפסק דין תקדימי לבטל את קידושיהם של בני הזוג גז ולהתיר את הגברת ג' גז מעגינותה. המשמעות: מעמדה הוא כשל רווקה שלא נישאה מעולם.

ברח לחול לשנתיים. והוא בתהליכי הסגרה לישראל. וזאת כבר התחלה טובה. 

ועכשיו כשהשכלת אותי בנושא, הוא התעצם אפילו עוד יותר. אז רוב תודות.

אני אשאיר לבית הדין, שמומחה לסוגיות, להחליט מתי הוא ינקוט בסנקציות כלכליות, בנידויים וחרמות, או בענישה פיזית (כזו שחוקית).

כדי שיתקיים הפסוק הבא:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

עצוב שצריך להסביר את זה פה,

אבל אם הבעל לא רוצה לחיות עם האשה- הוא צריך לתת גט.

הניסיון לכרוך את הגט במזונות ילדים ובמדור - ברוב המקרים, ב"ה, לא מצליח.

ילדים צריכים לחיות באופן נורמלי גם אם ההורים שלהם לא יכולים לחיות ביחד.

וכן, מה לעשות, התורה הטילה על הגבר את החובה לפרנס.

{נושא רגיש מאד בפורום הזה, גם בזוגות נשואים לגמרי...}

בית משפט / בית דין מכריע מה גובה המזונות שמגיעים לילד, כל מקרה לגופו.

כמו שאת זכאית.

והאבא עובד ועובד קשה

תפסיקו לשחק אותה כאילו רק אתן משקיעות בבית ובלעדיכן העולם נישרף!

יש נפש לגבר ונפש לאישה ולכל אחד יש אחריות

וואלה ככל שהדיון מתארך אני הולך להיות סרבן גט גאה !!!

ושהעולם יתפוצץ.

אני מוכן לגדל את הילדים בלי שקל מצידה....היא לא

למה? כי היא רוצה ספונסר!

רק שתדעו הפמינסטיות דופקת את הנשים

הלכתם לייעוץ? מה עם הישארות הילדים בבית ואתם תאיישו את הבית בתורנות, שבוע היא ושבוע אתה? משמורת משותפת כזו?

אולי אפשר לדבר על כך בגישור? 

הוא צריך עו"ד קודם כל בשביל עצמו, להיוועץ בו. ללא ידיעת אשתו.

זה לא בגלל שאין נשים כאלה, אלא בגלל שהסיכוי של אישה ישראלית סטנדרטית להיות כזו הוא שואף לאפס.

רוב הגברים לא אלימים. המקסימום שהם מסוגלים לעשות זה אלימות מילולית שזה גיהנום וסיבה להתגרש - אבל לא אלימות פיזית.

מהצד השני-

יש נשים מוכות. הן נשים מסכנות וצריך לעזור להן, אבל גם צריך לכתוב את האמת:

חלק גדול מהן שייכות למגזר שבו מקובל לרצוח על "כבוד המשפחה" וחלקים אחרים שייכים למגזרים אחרים בחברה היהודית שיש בהם עבודה שצריך לעשות. זה לא המיינסטריים.

והן יהודיות ישראליות סטנדרטיות

ולבוא ולהשמיץ אותם בגלל תופעה מחרידה אבל נדירה, זה פשוט עוול.

גברים שמתנהגים באלימות כלפי הגרושות (או הפרודות) זו תופעה לא נפוצה פחות מאלימות הפוכה. ההבדל זה שנשים לרוב לא יתעסקו באלימות בעצמן אלא ישלחו את המשטרה כדי לעשות את זה.

רק דוגמא אחת:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/339463

אלימות מילולית למשל זה דבר נורא ואיום שצריך לטפל בו, ללא אפליה מגדרית.

יש עוד סיטואציות שצריכות עזרה חיצונית. לא הכל זה "נשים מוכות " ו"סרבני גט" וכל מיני מילות קוד שהוצאו מהקשרן.

הרוב המוחלט במספרים מוחלטים זה במגזר הערבי, שהם 25% מהאוכלוסיה בסך הכל.

זה נורא ואיום, אבל לא משהו שמנהלים עליו מדיניות.

(קיבלתי קישור פעם באיזה וויכוח על זה)

גבר שמרביץ לאישה הוא לא גבר!!!

אבל כבר נהיה אופנה להתלונן סתם על גברים....

אני מוותר על עו"ד בגלל שאני לא רוצה לבזבז את האוכל של הילדים שלי....

אבל אני טרוריסט....מבינים?

פשוט בושה חלקק מהתגובות כאן....

הייתי מרים טלפון למישהו שזה המקצוע שלו, ומתחיל משם.

יכול להיות שהמצב לא שחור כמו שאתה מציג אותו, ויכול מאוד להיות שכן.

אני לא מבין גדול בזה, אבל צריך לעבוד לפי עובדות ולא לפי דעות.

אם אתה חושב שהמצב אצלכם ש"באו מים עד נפש" - 

ואם אתה אבא שיכול לגדל את ילדיו -

תברר היטב על הנושא של "הורות משותפת". זה הדבר הכי טוב בשביל ילדים.

ואתם תקחו אחריות - תגורו לא רחוק זה מזה, והילדים יהיו חצי-חצי.

גם ההחזקה הכלכלית לגביהם, לפחות לגבי מי שעל גיל 6, אמורה להביא בחשבון הכנסה של שני הצדדים.

כך שאתה יכול להשיג במצב כזה, אם באמת אין ברירה אלא גירושין, גם המשך הקשר האבהי הקבוע עם הילדים, גם החזקה כלכלית שלהם באופן פרופורציונאלי להכנסותיכם.  אל תלך לפי כל מיני דברים שכותבים בעיתונות.

[לגבי כל מיני דברים קשים שהיו שכתבו לך - תתעלם. אנשים בד"כ לא עונים כך למי שנמצא בצרה. אלא שלפעמים, מוציאים עליו עולות שנתקלו בהן, ולא שייכות באמת לגביו.  אתה כתבת מפורש שמי שמסרבת לדבר זו אשתך. זה באמת מצער. הכי טוב היה אם תוכל להיכנס איתה בשיחה, לומר לה שצריך לדבר על המצב. לברר האם ניתן לנסות לשקם משהו - ואם לא, איך מסיימים את זה בצורה הכי אנושית לשני הצדדים ולילדים]

כמו שכבר קורה במשפחות עם משמורת משותפת, שלא מחייבת כל יום בית אחר , אלא שבוע - שבוע. ויש משפחות שמחליטות ששני ההורים יעזבו את הבית המשותף, והילדים ישארו בו, וההורים יאיישו את הבית שבוע זה ושבוע זו.

הליכה אחד מהשני, גם ידיד שלי גרוש שנים וגר חמש דקות הליכה מגרושתו. למרות ששני המקרים הם אינם משמורת משותפת.

גרים באותה סביבה.

הורים במצב כזה, צריכים לקחת אחריות על ילדיהם.

אין שום בעיה לגור במרחק סביר זה מזה. בד"כ יש לאנשים גם רכב.

זה לא מחייב שום "קשר אישי" בין ההורים.

נואשים מרעילים את מערכת היחסים עד שאי אפשר יותר. מדברת מנסיוני. 

לא יודעת איזה שופט קבע שגיסך צריך לשלם לגרושתו, כשהילדים בכלל בחזקתו. השופט כנראה מושחת. ורד. 

אני לא מבין מי נתן לו פס"ד כזה (אלא אם כן מתחת לגיל 6, וגם אז אשה נורמלית לא אמורה לנהוג כך).

כיום זה כבר לא היה עובר.

ואדרבה, יש סיכוי שאם הכנסתו אינה גבוהה ויש לה הכנסה נורמלית, היו מחייבים אותה לשלם לו.

כל ה"מזונות" לילדים אחרי גיל 6, זו תקנה של הרבנות הראשית, מדין צדקה לרוב הדעות, או מדין הארכת תקנת חז"ל למיעוט הדעות. 

בין כך ובין כך, אם המצב הכלכלי של האיש אינו מספיק לכך, ולאשה יש - אז הצדקה אינה נופלת רק עליו.

היא ("כלה נאה") מדברת על גיסה.

ואומרת שהילדים נמצאים אצל האם פעם בשבועיים בשבת, ועל זה הוא צריך "לשלם" לה... יש משהו שיכול להסביר את זה?...

[פשוט תשימי את הסמן ליד התגובה, ואז תראי על מה היא מגיבה...]

ואני בהחלט יכול להגיע למסקנה, שאם לא מדובר בעניה מרודה טוטאלית, אז שמי שמחזיק את הילדים יצטרך "לשלם לה" על פעם בשבועיים שהם אצלה, זה עיוות גמור.

וכמובן שאני מתייחס אל מה שהיא אמרה ואיך שהציגה את הענין.

ולפותח אין מה להילחץ. אני מכיר גם מקרים אחרים לגמרי.

השינויים במציאות כיום, גורמים גם לשינויים מסויימים במציאות ההלכתית.

ויש גם סתם התנהגות של הגינות נורמלית.

[באותה מידה הרי ניתן לומר, למשל, ש"הקללה של התלות באיש בגירושין", נחתה על האשה דווקא...

כשיש דבר שההלכה הבסיסית מנוצלת בו שלא כהוגן, אז יש דרכים לטפל בכך]

[מה שכתבת על בימ"ש לא ממש מדויק. כבר כתבתי שאמרה לי פעם איזו שופטת מכָּרה, שאכן הם הולכים בענין הזה "לפי ההלכה היהודית"...בתחומים האחרים כמובן לא.  טוב, השתנה משהו מאז]

מה שדובר כרגע, היה על מקרה ספציפי של מישהו שהילדים אצלו, ונדרש לשלם על פעם בשבועיים כשהם אצל האמא.. נראה תמוה לגמרי.

אבל נכון שיש התנהלויות מסויימות, שנבעו ממצבים אחרים לגמרי - של נשים חסרות אמצעים, של נשים שאין להן יכולת להתמודד ומנסים "לעזור" להן - וזה הפך למשהו שהוא לפעמים בין אבסורד לאכזריות.

לגבי אשתו השניה, זה מאד מצער. היא צריכה להבין שזה לא מאיזו סימפטיה שלו כלפי הקודמת, אלא כי אין לו ברירה, לא רוצה להסתבך עם הפסק הזה.

והילדים בוודאי אינם אחראים לענייניה של אימם. הם צריכים קשר איתה, אפילו אם זה קצת. וכדאי שהאשה החדשה תבנה איתם יחס כמה שיותר טוב ומתחשב.

יתכן שהאשה חוששת שמא יש בליבו משהו אל ההיא. הוא יכול להבהיר לה את הדברים בנחת. מה בא מההכרח, וגם כמה חשוב שלילדים יש קשר כלשהו עם אם טבעית - ושאין זה הולך במאומה על חשבונה. מאד חבל שיתקלקל להם בגלל זה.

תסלחי לי בחלק מההודעות זה נראה כך וחלק כך ...

אני מוכן "להשפיל " את עצמי בשביל שלום בית אבל אין לי עם מי לדבר.

לא מתכוון להתחתן שוב בכל מקרה.

לחיות עם 3000 ש"ח ??

בגיל 43 לחזור להורים???

עדיף לא לתת גט מאשר להירמס על ידיה....

לי את החיים. 

אבל הבסיס הוא לדבר ושלא מדברים בגלל אגו אי אפשר להגיע לכלום

כשיש לו אישה עם איזה 7 ילדים

ומדבר בבכי ואומר שאין לו ברירה כי איך הוא ישלם להם מזונות

לא הכל זה שחור ולבן...

קל לראות את הצד של האישה המסכנה, אבל יש גם ניצול מצד הנשים

ובמיוחד במקרים שהאישה עוד דואגת להיכנס להיריון לפני הגירושים כדי להגדיל את המזונות

נהוג כיום שגם נשים יוצאות לעבוד ומשתתפות בחלוקת הנטל, זה לא תמיד הוגן להפיל תשלומי מזונות גבוהים על הגברים

נגיד והוא יוזם את הגירושין. נגיד ואין הסכמה בין בני הזוג על גובה המזונות והסדרי הראייה. נגיד שהוא אפילו מעוניין במשמורת על הילדים. מה קורה אז? נותנים לבית המשפט להכריע? כמה זמן זה לוקח? וכמה כסף? ומה עושים אם בית המשפט קובע מזונות בגובה שהוא לא יכול לשלם? 

ומה לגבי השאלה המקורית - האם להתגרש, או לא?

היום אכן יש שינוי

ובגלל החקיקה החדשה, מתחיל לחלחל הבסיס של הורות משותפת שיוויונית.

זו לא היתה ברירת המחדל במשך שנים רבות מאד. גם היום עדיין זה לא כך.

גם ההבאה בחשבון של הכנסות ההורים היא דבר שרק מתחיל כעת.

ו"פק"ס" לא בהכרח אדם שיכול לבדוק "נתונים מדוייקים"..

זאת כן המציאות בבתי המשפט.

זה לא "מחלחל לאט" זה פשוט קורה.

בתי דין מתנהלים אחרת, עדיין לא הצלחתי לעמוד על טיבם של כל ההרכבים בבתי הדין השונים, ומערך השיקולים שלהם לא ברור לי כל צורכו.

לגבי שקלול הכנסות- המדד הוא לא רק כמה יש לי בתלוש בסוף החודש, אלא יכולת ההשתכרות שהיא נגזרת של הרבה יותר מהנתון הזה.

לדוג'- אם אני אם חד הורית, ונושאת בנטל העיקרי על ילדי, בית המשפט ייקח בחשבון גם את העובדה שאני זאת שבמקרה הצורך- אקח את הילדים לחוגים, רופאים וכו'.

אב שאכן רוצה לשאת בנטל שווה כלפי ילדיו, יצטרך מידי פעם להפסיק את עבודתו כדי לבצע את המטלות הללו. וזה , לצערי, עדיין נדיר במחוזותינו.

כל אותם אבות ש'בוכים' על כך שדמי המזונות גבוהים מידי, והאמהות לא נותנות להם מספיק להיות עם הילדים, שוכחים לפעמים את כל שאר הדברים שנכללים באחריות ההורית.

גם הסדרי ראיה או זמני שהות נרחבים, לרוב לא יכללו בתוכם את שאר הדברים.

שלא לדבר על כך שהאם הופכת להיות מוגבלת הרבה יותר ביכולת שלה לצאת ולפרנס, כיוון שאין מי שיהיה עם הילדים בזמן הזה. ועכשיו, אגב, שזה חופש- המציאות הזו קשה פי כמה.

פקידת סעד יכולה לבדוק נתונים ביתר דיוק מאשר מה שבני זוג שרבים ביניהם אומרים בבית המשפט.

ויש לה את היכלות והחובה לבדוק את הנתונים בעוד מקורות שונים ומגוונים מעבר לשיחות עם בני הזוג.

אמרה לי פעם קרובת משפחה, שופטת בכירה, שאכן דווקא בנושא הזה, בתיהמ"ש פוסקים "לפי ההלכה היהודית"..

ה"שיוויונות" בבתיהמ"ש היא עוד פחות מבתיה"ד. 

היום מתחיל שינוי - בגלל החקיקה בכנסת, שבאה בגלל מציאויות שהיו כנראה בלתי נסבלות.

שקלול הכנסות, אכן אמור להיגזר קודם כל מיכולת כלכלית. נספח לכך הוא עוד הוצאות שהזכרת.

וברור שאב שלוקח חלק שווה בהורות, גם לוקח אותו חלק במה שצריך טיפול בילדים - לפעמים גם יותר, בלי "להתחשבן". להגיד ש"זה נדיר" אינו נכון, כי הנדיר הוא שבכלל יש שיתוף כזה בנוכחות.. היום, כנ"ל, ב"ה, יש התקדמות בענין.  הערכתי היא שאם מישהו יבדוק עוד כמה זמן סטאטיסטית, יראה שברגע שאכן הנוכחית ההורית שווה, אז כך גם המטלות הנדרשות ביחס לילדים.

אבות נורמליים, לא "שוכחים" דברים אחרים שבאחריות ההורית. אלו מה שקוראים "אגדות אורבניות".. זה טיפוח של מיתוס שאין לו כל אחיזה מוכחת במציאות. בוודאי במחוזותינו, שהאבות הם בד"כ אבות לא פחות מאשר האימהות אימהות.

"הסדרי ראיה, לא כוללים דברים אחרים בד"כ, כי זה עצמו מושג מזעזע מצד האמת. אבא צריך "לראות" את ילדיו. מה קרה? בגלל שהתגרשו הוא פחות אבא ממה שהיה קודם?..

אלא מה? כשהמשפחה במצב נורמלי, אז יש איזו חלוקה פנימית של השעות שנמצאים מחוץ לבית, בעבודה, ואלו שעם ההורים. כאשר קורית מציאות מצערת של גירושין, אז נצרכת האופציה של שינוי הפונקציות. האב כבר לא יוכל לסמוך על זה שבערב הילדים יחכו לו אחרי יום עבודה, ולכן צריך לתת לפחות את הצ'אנס, שיסדר את חייו בצורה שימשיך להיות אב במשרה מלאה (או חצ-חצי משרה..).

המציאות עד כה היתה, שגם בהורות שיוויונית לגמרי - התשלומים נדרשו מהאב. כמו שאמרתי, "בהסתמך על המשפט העברי".... כביכול.

הנה, מישהו הביא כאן דוגמה אבסורדית של איש שהילדים אצלו כל השבוע, ועל  השבת פעם בשבועיים שהם אצל האם, הוא צריך לשלם..... הרי אם דבר כזה היה קורה הפוך - כל הארץ היתה רועדת.. פשוט לא יאומן.

[לגבי "פק"ס" את צודקת בעיקרון. לצערנו, גם בכך המציאות לא פעם רחוקה מהאידיאל כנראה]

זו סיסמה.

אם יש מצב שיש אפשרות להתחשבות הדדית, באופן ששני בני הזוג יוכלו להמשיך את חייהם בצורה סבירה,

ותבוא אשה ותתעקש על תנאים כאלה שיהרסו לבעלה את חייו - 

אז היא משתמשת ב"נשק" שלה (שלפי מהלך החקיקה כיום, כנראה ילך ויפחת וממילא יש סיכוי שזה יביא גם להפחתת אמצעי-נגד), והוא בשלו..

זה באמת מאד נורא. אבל זה מאד נורא לשני הכיוונים.

בחייה ולנסות לבנות את עצמה בשנית.

זו אינה סיסמה. זאת מציאות שבה גבר יכול לשלוט באופן חד צדדי ואכזרי למדי על חייה של אישה אחרת.

סרבן גט אינו כזה שלא הגיע לעמק השווה עם אם ילדיו, אלא כזה שמתעקש שלא לשחרר את אשתו למרות הצעות להסכמים הוגנים.

הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט,  היא בלתי מתקבלת על הדעת.

נכון להיום, יש כ 7 נשים מסורבות גט בארץ.

יתכן שאת כותבת באמת מתמימות (וכמובן, גם יש דברים כמו שאת כותבת, אבל ההכללה לגמרי לא מציאותית. יש הרבה ממש ההיפך).

א. "עילה לגירושין",, כלל אינה דוקא בגלל "יותר מחוסר כבוד בשיחות" ומצד הבעל דווקא. ממש לא שייך. בוודאי בזמננו, שלצערנו הנושא הזה נהיה קל מידי. לפעמים זה לטובה, אבל לפעמים גורם לקלות דעת בנושא קיום משפחה.

גירושין אינם דווקא ענין של "אשמה" של מישהו - ובמקרה שכן, ממש לא יותר "בגלל הגברים".. זו שטות גמורה.

ב. אדם שצוחק ש"מותר לו הכל" בעודו נשוי, זה לא האנשים עליהם אנחנו מדברים. סתם טיפש. הרי אסור לו לגמרי כל זמן שהוא נשוי - וכל זמן שלא התחתן עם מישהי אחרת. אז מה זה "מותר לו".. שאצל האשה האיסור עוד יותר חמור?.. ומה זה "בזבז את כל הכסף המשותף שלהם".. יכול להיות גם ההיפך. באמת לא שייך להיתפס לאיזה מקרה שבדיוק פוגשים בו.

[אני קראתי באיזה מקום, איזו גרושה "חרדית" טיפשה אחת, שכתבה בצחוק גדול, איך עם עו"ד מ"יד לאשה" סחטה מבעלה כל מיני דברים. העילה היתה שבשביל הליצנית הזו, הוא היה "שמרני" מידי.... אז היא כתבה איך קיבלה "כל מיני הפתעות" מביהמ"ש.. (כמובן, כשזה מגיע לאופציה לקבל כסף, זרקה את "חרדיותה", והלכה לבימ"ש חילוני בתקוה ששם תקבל יותר...). מבחיל]

ג. מה זה "הליך נמשך יותר מידי זמן".. אכן נכון. לצערנו זה המצב של העומס בבתיהמ"ש ובבתיה"ד. לא רק בנושא זה.

ד. נשים לא מקבלות כסף רק "בשביל גנים ומעונות". לפי מה שקראתי, זה גם חוגים וכו'. כלומר, נוצר מצב אבסורדי לחלוטין: משפחה שלפני הגירושין, היו מוציאים לפי היכולת, פתאום אחרי גירושין האיש אמור להתנהל כאילו הוא מליונר, והאשה יכולה להמשיך לפי רמת החיים שיכלה מקודם.. זה דבר לא נורמלי. צריכים להמשיך את אותה רמה שיכלו לפני כן.

ה. מה שכתבת ש"ברור שיתנו לאמא זכות קדימה לילדים כי אמא ביננו יודעת לטפל יותר טוב בילדים. 
חוצמיזה שהיא בפועל הביאה אותם לעולם" - 

זה הדבר החמור ביותר שכתבת. פשוט לא יאומן. הילדים הם ילדים של האבא לא פחות מאשר של האמא.

מה זה "בינינו" האמא יודעת לטפל יותר טוב בילדים... מאיזה עולם צר את לוקחת את זה?.. ממשהו שראית על ידך ספציפית? אני ראיתי אבות רבים, שמטפלים בילדים לא פחות טוב  מאימותיהם, ויותר. שלא לדבר ש"ילדים" זה הרבה גילאים, ויש שוני בפונקציות של ההורים בכל גיל. כל ה"השוואה" הזו היא חסרת כל טעם. גם מראה על אחת הבעיות הקשות ביותר בנושא זה, שמסבירה גם התנהלויות קשות מהצד השני, שציינו כאן:  נשים שחושבות שהאבא הוא "פחות אבא" מאשר האמא אמא. משכנעות את עצמן שרגשות הוריים זה לא כ"כ קיים אצלו...  נשים כאלו, זו ממש מופרעוּת קשה. מאבדות צלם אנוש.

מה זה "היא בפעל הביאה אותו לעולם"... ניכר שקודם הצבת את המטרה, אח"כ חיפוש הנימוקים. או שאת באמת נאיבית. ילד נולד מאב ואם. זה שבפעל האמא ילדה, זו אכן זכות גדולה - אין לרגע הגדול הזה שום השלכה לגבי עדיפות בהורות להמשך החיים.

"אבל האבא צריך להבין שיש ילד שצריך... לשלם עליו".. פשוט לא יאומן. כשמדובר בקשר הקרוב עם הילד - אז "היא הביאה אותו בפעל לעולם".... אבל כשמדובר באחריות הכספית, אז "האבא צריך להבין".

עשית מבחינה זו עבודה טובה כאן - אע"פ שאני מעריך שאצלך זה באמת מתמימות: המחשת בדיוק את העיוות של כל מיני "ארגוני נשים", שאח"כ מתבכיינות על המגמות של החזרת השפיות למערכת. הן תופסות כמו שכתבת: האמא זו אמא, האבא זה כספומט. תפיסה מופרעת, שכמעט אין לי ספק שאצל רבות מהן זה בא מרקעים אישיים או "היסטוריים" שצריכים בדיקה.

אדם נורמלי, צריך לתפוס שהורים זה הורים. זה נושא עמוק מאד - מציאותית ורגשית. ולדאוג לכך שגם אם חלילה מגיע מצב של גירושין, כמה שאפשר יוכל הילד להיות בפעל עם שני הורים; וכמה שפאשר יוכל לחיות גם במצב סביר כלכלית, וגם שני הוריו. פשוט ביותר.

בגידה או כד', ח"ו.

העיקר, לא להסיק דברים מכלילים ומרחיקים, בגלל מציאויות קונקרטיות.

הרי אני התייחסתי למה שכתב פותח השרשור, וכד'.

לא להגדרה "מדעית".

בוודאי שאם יש הצעות הוגנות - ויש הגינות משני הצדדים, וסתם אדם מחליט "לא לשחרר את אישתו", כי יש לו היכולת ההלכתית הזו - זה מזעזע.

יפה אמרת - לכך בדיוק התכוונתי: 

"הקלות שבה קוראים לכל אחד שנמצא בהליך גירושין ועדיין לא נתן גט לאשתו סרבן גט, היא בלתי מתקבלת על הדעת".

בכלל לא צריך לעסוק ב"הכחשת" דבר כזה כי זה מתחת לרמה.

אבל מה שאני אכן אומר, הוא בדיוק על ההליך המשפטי.

בהליך הדיון, עפ"י דין תורה - שבמקרה זה מובן לגמרי  גם בשכל האנושי - יש "כלים" לכל צד.

בפרט במצב הנתון עד כה, שיש בו לא פעם עיוות קשה (לדוגמה, גם בתימ"ש - שאינם חשודים כל אדיקות בתורת ישראל, בנושא תשלום המזונות היו דנים, לפי מה ששמעתי, עד לאחרונה, שהאב ישלם, גם במקרה של משכורות זהות או אפילו שכר נמוך יותר - וגם במקרה של שהות שווה של הילדים. מהין בא דבר כזה? הם אמרו בזה אנחנו לפי הדין היהודי... א"עפ שהמעיין בהלכה, יודע שבאמת זה לא ממש כך. קשור להרבה נסיבות).

אשר על כן, אם אשה מחליטה "להשתגע", לא מענין אותה אם בעלה יראה את הילדים או לא, לא מענין אותה אם יש איזו הגינות בחלוקה הכספית או לא - הרי זו אלימות לא פחותה, ועם השלכות לא פחות חמורות - ובמקרה כזה, הוא יכול להשתמש במה שבידיו, ולומר שאינו מוכן לגרש בתנאים כאלו, בדיוק כמו שהיא דורשת גירושין דווקא בתנאים כאלו..

ואכן, בתי"ד עצמם "משתמשים" בכך. כלומר, כשרואים שהצדק הטבעי נוטה לא להסכים לדרישות פורמליות מופרזות, אינם ממהרים ללחוץ מנסים להביא לפשרה, ולתובנה של שני הצדדים: של האיש - שלא יוכל להשתמש בכלי זה בלי סוף, כלומר כדי לסחוט מה שלא צודק; ושל האשה - שאם תנסה להתעקש על מה שלא ראוי, אז אין לחץ...

גם אנשים שמתגרשים צריכים להיות בני אדם. בעיני, זו צדקנות חסרת כיסוי, פופוליסטית, שמתייחסים אל אנשים שהיו נשואים ויש להם ילדים, כאילו זה איזה שני חבר'ה שמחליטים אחרי כמה דייטים שלא מתאים, וצד אחד מתעקש...

יש מערכת שלימה של השקעה הדדית של שנים - אווילות לחשוב ש"קודם כל" צד אחד ישחרר מיידית את השני שלא מעונין בו - וכל השאר באמת חשבו אבל מה אפשר לעשות....

בשום מערכת הסכמית - כלכלית, חברות מסחריות וכד' - לא מפרקים שותפות כך. 

ניכר שאתה מדבר ממשהו שפגשת בו, שאולי באמת היה בו כך. אבל ההכללה אינה נכונה.

גט הוא לגמרי חלק מהסכם, ובצדק כפי שהסברתי בהודעה לעיל. וכך עושים בבתיה"ד, הסכם טרם גירושין, אם כי יש כאלה שנוקטים מידת חסידות ובאמת אינם תולים זה בזה, וממשיכים לדון אח"כ. עורכי דין מן השורה קוראים לזה "שטות". דיינים מתייחסים לכך כאיזו "מידת חסידות"..

וההכללה שאמרת אינה נכונה. לצערנו, "אלימות" יכולה להיות גם אצל אלו וגם אצל אלו. היא לא מתחילה ממין האדם, אלא מזה שיהיה בן אדם. בין איש בין אשה.

וכמו שיש כאלה שמשתמשים בגט לסחטנות, לצערנו - יש גם ההיפך, שמתמשים באמירה על "סרבנות גט", כדי לסחוט אי עמידה על דברים בסיסיים וצודקים. גם לשותפות יש כללים איך מפרקים.

אני חושב, שהסגנון שנקטת בו, הוא עצמו אלים, גם אם כותבים בסופו "נקודה"..

שחושפים לתופעות הפוכות.

גירושין, כשצריך ל"ע, זה דבר הדדי.

באותה מידה, ניתן לומר, שלתת עדיפות לאחד הצדדים אם יתגרשו, זה לא כלי לגיטימי, לא משנה איך תציג את זה..

ילדים של שניהם, רכוש של שניהם - פתאום משהו אמור להשתנות?

ולכן, תיאורטית, אם כל צד היה "מוותר" על כל עדיפויותיו, באמת לא היה קורה כלום. ומי שסתם רוצה לעכב כי לא רוצה שיהיה לה טוב בחיים וכד', היה עבריין באופן סיסטמתי.

כלומר, אם היה אכן כדבריך, שההתמודדות עם שאר הדברים היתה נעשית באופן שיוויוני ולא בכח, אז באמת כל עיכוב מצד זה, היה סתם אלימות.

אבל ברגע שאנחנו לא מדברים באופן תיאורטי, אלא באופן שאותה תורה שהעניקה זכויות לאשה - שאמורות להיות מנוצלות במצבים ספציפיים - היא שהעניקה את התלות בנתינת הגט באיש; ויש מצב בפעל, שמה שאפשרי לאשה מנוצל בצורה לא הגונה, אז יש כנגד זה את הבלם שלא כך יסתיים הענין.  הרי כל היכולת שלה "לתבוע" דברים כאלה, בא מאותה סיבה שהיא נשואה לו.

לכן, צריך הגינות. ולא כל אי הסכמה של איש לתת גט מיידית ואח"כ לדון בשאר - היא הסרבנות השלילית. אדרבה, זה לא מקובל. המקובל הוא שקודם יש הסכם, וחותמים את הענין. זו הנורמה. 

ובד"כ, דומני שבתי"ד מספיק חכמים לתפוס את האיזון הזה, ולדעת מתי אחד הצדדים משתמש במה שיש לו בצורה מוגזמת.

אדרבה, אני שמעתי פעם על איזה דיין חשוב, שהסביר לאיש - שבתום ליבו הסכים לגט, והיה מעונין, ברגע שזה רק התאפשר אחרי כל מיני דיונים - כמה טוב הוא עשה.. עד שהאיש הזה הבין שכנראה זה משהו ממש חריג....

מפקידים סכום גדול בקופת בית משפט כערבון, ומבצעים פרוצדורה וממשיכים הלאה.

נראה אישה שמסכימה לזה...

1800*4

חצי שכר דירה

הוצאות נילוות.....

אפילו חבל לתלות את עצמי לא ישאר לי כסף

מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

לא מחפש להיות סרבן גט! לא מחפש להפעיל טרור!

זה הדרך היחידה שלי לנסות לגרום לה לחשוב בהגיון

גבר שעובד בשתי עבודות פיזיות כדי להביא פרנסה והיא מנצלת את זה כדי להתעשר על חשבוני ודורשת סכומים שבחיים לא הרווחתי אותם .

זו הדרך להתמודד איתה כי חוקית אני לא יצליח נגדה

וגם אם אני יהיה סרבן אני יעשה את זה בגאווה כי זה הדרך שלי להתמודד ולא בגלל שאני רוצה לעשות לה רע

אז כל אלו שמדברים על טרור וסרבנות נראה אתכם במצב שלי

תתביישו לכם כי חוץ מסיסמאות לא שמעתי ממכם כלום ו ממש לא החכמתי

נשמע קשה, כואב מצער, מרגיש ללא מוצא, בודד...

וואו

זה כואב.

האם ניסיתם טיפול זוגי אי פעם?

אם אתה רוצה אפיק חדש - שמעתי על שיטה שקוראים לה "שלושת העקרונות" 

The three principales

שממש הצילו נישואין שהיו על סף גירושין והפכו ממש את הקערה על פיה!

יש ניסים בעולם. ממליצה לשמוע על זה ברשת.

על כל פנים - טיפול זוגי ניסיתם אי פעם?

לך לאיש מקצוע, תפתח בפניו את התחושות שלך, את מה שאתה חושב שנכון או לא נכון לך, תבחן את עצמך מה המקום שלך בזוגיות, בהורות, בפרנסה, ובעולם בכלל,

אז, ורק אז, תוכל לנסות לקבל החלטה מושכלת ביחס להמשך דרכך בעולם.
אף אחד מאיתנו לא באמת יודע מה קורה אצלך בלב, בבית ובחשבון הבנק.

מחליטים רק אם ב100% אתה חושב שעשיתה הכל בכל מכל כל כדי למנוע את המצב הזה ,

האם אתה מרגיש ב100% שניסיתה הכל כדי לעשות שלום בית ,?

במקרים שאני מכירה של גרושים ששאלתי אותם אם את /אתה מרגיש שעשיתה הכל כדי למנוע את זה?

הם ענו לי לא ..

בפשטות לא ! למה ? כי לא היה לי כח להתמודד עם זה..

כי הכבוד והאגו שלי היה חשוב לי יותר..

כי רציתי שקט ממנה / ממנו 

שרבים ולא שמים קו אדום ברור שלא יהיה אהבה ולא כבוד ולא אינטימיות ויהיו פגיעות ושנאה כפי שהגדרה .

תנסה להוריד את הכובע וללכת ליועץ מומחה לבד שידריך אותך איך לפעול ואם אתה רוצה אני יכולה להפנות אותך באישי..[ מהמרכז]

ראיתי כעת את ההודעה שלך, והיא החזירה אותי אחורה או בעצם להווה.

קודם כל אני מתנצל שאני לא קורא את כל השרשור, אבל לגופו של עניין אני נמצא במצב די דומה לשלך. התייעצתי פה בעניין דומה לפני חצי שנה בערך (תוכל לחפש את השרשור).

הדילמה ברורה: להתגרש ולהתאבד כלכלית או לסבול בשקט.

אחרי ששיתפתי את הפוסט (והקמת שגם קצת לפניו) התייעצתי עם לא מעט אנשי מקצוע, שאלתי בעוד קבוצות ודיברתי בטלפון ובהתכתבות עם עורכי דין ואנשים שהתגרשו, ומרובם המוחלט הבנתי שאם ההכנסה שלי לא גבוהה, גירושים הם התאבדות כלכלית. אנשים סיפרו לי סיפורים מטורפים על כמה שהחיים שלהם הידרדרו אחרי הגירושים, כך שבכלל לא נשארה להם יכולת למצוא זוגיות תקינה.

אני לא בעד לשכנע אותך להישאר. ממש לא. אני אחד שחווה יום-יום את הסבל שבנישואים לא מוצלחים, עם לא מעט ניסיונות טיפול, ובאמת יש שלב שאתה רק משלה את עצמך שמשהו יסתדר. מצד שני חייבים לדעת שגירושים הם בכלל לא עניין של מה בכך.

אם אתה רוצה, אתה מוזמן לדבר איתי בפרטי

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.