פסיפס אתר יצירה





יצירה חדשה

מונולוג

מונולוג

אורייתא. מיומנו של חוזר בתשובה.

מאת אמונה רעיה
כ"ו באדר תשע"ח (13/03/2018)
כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
לא ידעתי מיד לומר שזאת את. את האחת.

והדרך. גם הדרך לא הייתה קלה.
התרחקתי, התקרבתי, התרחקתי ושוב.
נפלתי. נכשלתי.
הצלחתי.
לעיתים אפילו הלכתי לאחרת- ניסית לברוח ממך. ממה שאת.

היום. אני שב ונופל. וחוזר אלייך. קרוב יותר. שלם יותר.

כשפגשתי בך לראשונה לא היו ברקים ורעמים, גם לא זיקוקים.
הייתה
המשך...
0  
מונולוג

המורה של כיתה ט'.

מאת תלמידה מכיתה ט.
כ"ח באב תשע"ז (20/08/2017)
אז רציתי לספר לכם
על המורה שלי בכיתה ט'.
הרבה דברים עברו עלי באותה שנה
אבל המורה של כיתה ט' כלום לא ראתה.
הייתי ילדה עם ציונים טובים,
אז היה לה ברור שטוב לי גם בכל התחומים האחרים.
כאב לי... וניסיתי לצעוק לה.
רציתי שתשים לב
שתראה שקשה לי.
התחלתי להתחצף, לאחר, לא להקשיב
לא לפתוח ספר, לפתור תשחצים ולהבריז.
עכשיו במבט לאחור אני מבינה
שבכל דרך אפשרים ניסיתי
המשך...
2  
מונולוג

כזאת אני.

מאת אין כמוך אבא!
כ"ב בתמוז תשע"ז (16/07/2017)
היום הזה שיש בו הכל, מכירה?
עצב ושמחה, צחוק ובכי, טוב ורע. הזיה.
זה מה שהיה לי היום, מבינה?
יום מעורבב. רגע אחד כאן, ומיד אחר כך שם.
ראיתי אש יוקדת, עיניים בורקות, ברסלב מקפץ על גגות.
אבל אז רק יאוש טוטאלי, סוף. נזרקת למיטה ורוצה להישאר שם לנצח.
איזה יום מגעיל.
אוויר דחוס, מסתובבת עם גיטרה בתל אביב.
חצאית ארוכה אבל אתמול הייתי עם ג'ינס.
כזאת אני. בנאדם קיצוני.
המשך...
4  
מונולוג

לבי טמא

מאת mosko
ו' בתמוז תשע"ו (12/07/2016)
לבי טמא,
טמא מאהבות, תשוקות ומראות.
טמא מרצונות, שאיפות ורגשות.
טמא מיצרים, מפחדים, טמא מריגושים.
אבא, אני לא אשם, אני נשבע!
נולדתי כך, נולדתי למציאות נגועה.
ממי שפיר למים עכורים.
אבא אני מנסה, באמת שאני מנסה.
מנסה ולא מצליח.
אנא, עשני צדיק,ככה בשניה, כמו נס.
אני מודה, אני קצת נואש.
רכך ליבי זכך ונקהו.
זכני לאהבך באמת ובתמים, כמו אהבה ראשונה של נעורים.
המשך...
6  
מונולוג

כוכבים נוצצים, שטויות

מאת *כוכבית
ב' בניסן תשע"ו (10/04/2016)
שכבתי על הגב, עם הפנים לשמים השחורים, וחיפשתי משהו. מצאתי.
הוא היה יפה וזוהר, והיה נראה לי חכם וטוב לב. פניתי אליו.
"הי, כוכב!"
כמה כוכבים סובבו את הראש לכיווני. סימנתי לו.
"אפשר לדבר אתך רגע?" הוא התקרב בסקרנות.
"כוכב, אתה רוצה להיות חבר שלי?" שאלתי בתקווה.
"מממ חבר שלך?!" הוא גיחך במבוכה. "אני לא רגיל לבקשות כאלו", התנצל,
אך ניכר היה שנהנה מהבקשה.
"לא מבין, מבין כל
המשך...
5  
מונולוג

גורלה של רכות משכרת

מאת יעל מרגרט
כ"א באב תשע"ה (06/08/2015)
היי, מה נשמע?
באמת, ספרו, אני רוצה לדעת.
ספרו איך עבר השבוע... מה אתם עושים בחופש? ביליתם עם חברים? התחלתם להשקיע במשהו שלא הספקתם במהלך השנה? ספרו...
אני מכירה מישהי, רכה כל כך כמו אפרוח שתמיד שואלת מה נשמע. החיוך שלה חמים ורך. העיניים שלה אוהבות ורכות. אפילו השיער שלה בלונדיני ורך, עוטף אותה ואת כל מי שמביט בה בחום. וכשהיא שואלת מה נשמע, הרכות הזו עוטפת ומחבקת מבלי לגעת וברגע הזה תוכלו
המשך...
2  
מונולוג

קום!

מאת שלהבת
ד' באב תשע"ה (20/07/2015)
_________
ואז הכאבת לי.
והכאב התעצם. והלך וגדל.
ואני טבעתי במחשבות יגון.
צללתי למעמקים, נשכבתי על הרצפה.
ניסיתי להבין עמוקות. להעביר מסר שמיימי, שאין עוד דבר בעולם החשוב יותר מעצמך הצריך הוגעת הדעת ואהבה עצמית כדי להגיע לארץ כל יכולה של השפיות.

שים קרח על ראשך, נסר את הרוע, השלך את העבר לקבורה, לטביעת מעמקי עולם ועד!
כתת רגלך ושאל רוצי טובתך.
הצמח חיים חדשים
המשך...
1  
מונולוג

פצע שלא החלים

מאת הלב והמעין.
כ"ה באב תשע"ד (21/08/2014)
קטע שכתבתי בתשעה באב בעקבות הגירוש מגוש קטיף
9 שנים אחרי אני מסתכלת בסרטים, רואה, מתגעגעת למקום ההוא ומאמינה שעוד נשוב, 9 שנים של כאב של פצע בלב שעדין לא החלים, אני זוכרת אותי שם, ילדה קטנה בת 4, זוכרת את החילים, את הצעקות את הבכיות ואת התכנונים, אומנם לא גרתי שמה אלא הייתי מהמשפחות שבאו לחזק, אך בחמש השבועות שהייתי שם ליבי נקשר למקום, לאנשים. נכון, הייתי אז ילדה קטנה אז תשאלו אותי מה את זוכרת?
המשך...
8  
מונולוג

משלוח מנות לפוזי

מאת חיוכים תשע"ד
א' באדר ב תשע"ד (03/03/2014)
זהו סיפור עצוב ביותר. מאז עזיבתה של עורפה את רות ונעמי - לא נשמע כמותו בעולם כולו.
הכל החל לפני שנים רבות, בימים רחוקים רחוקים, בהם היינו כולנו חמשושיות.
היינו מטופשות כדרכן של חמשושיות, התעסקנו בשטויות שבימים מאוחרים יותר כבר הסתכלנו עליהם בגיחוך.
אט-אט התחלנו להתחבר האחת לשנייה, ואחות לרעותה. כך צמחה לה חברות נפלאה שכמותה לא נראתה מעולם.
החברות צימחה וטיפסה לה כמו צמח מטפס על גדר
המשך...
1  
מונולוג

שקיעה

מאת אנונימי
ט"ז בכסלו תשע"ג (30/11/2012)
גלים מתנפצים על סלעים
והם בשתיקה משיבים
חושבת מהם צריכה ללמוד
אולי להפסיק בדרכי, דרך ד' לעמוד
על פני הרוח מנשבת במין לטיפה
מרגישה איך אבי שלי בידיו מחבק
ולוחש לי חזקי ילדה.. זהו נסיונך.
רציתי לברוח, רק לא להרגיש, לראות
להפסיק לכאוב , שאושר שוב יאפוף.
זעקתי אל אבי היחיד שנותר
"אבי ואימי עזבוני.."
ואתה למה לא אספת אותי?
וכוכב בשמים עלה
כמו אומר תראי,
המשך...
2  
מונולוג

--בריחה--

מאת קצת שונה..
ג' בתשרי תשע"ג (19/09/2012)
לברוח מהמחשבות הרודפות,
לברוח מהלב,
לברוח מהשכל,
לברוח מהמציאות,
לברוח ממני.
לברוח ממך.
למות.
המשך...
4  
מונולוג

לשומקום ובחזרה

מאת טליה
כ"א באייר תשע"ב (13/05/2012)
פעם ראיתי איש עם חולצה, שהיה כתוב עליה
מאחורה על הגב, כמה סנטימטרים מתחת לראש שלו
"הלכתי לאיבוד, תכף אשוב".
רציתי לשאול אותו אם הוא חזר כבר, ומה הוא מצא שם.
אם היה בכלל שווה ללכת לאיבוד.
האיש עצר באיזה תחנת אוטובוס (אולי בדרך לאיבוד)
אני המשכתי הלאה.
מנסה לא ללכת לאיבוד..

לא ללכת לאיבוד באמצע שום דבר
באמצע סוף דבר.
וגם לא בתחילתו
הלוואי.
המשך...
5  
מונולוג

את...

מאת תמונה...
י"ז באדר תשע"ב (11/03/2012)
את, את שם, שקוראת לעצמך חברה...
כמה דמעות חברה יכולה לגרום...
את, את שם, שקוראת לעצמך שותפה,
כמה צער שאת גורמת...
לצער שאחרים גורמים, את שמה לב,ואף מעירה,
וזה באמת מחמם את הלב!
אבל, את, את מילותייך אינך שוקלת, את התנהגותך אינך בודקת..
פעם ניסית, לשנייה אחת, להסתכל בעיני?לראות את הצער, הדמעות והכאב?
כן, את יכולה לומר: "תנסי לראות את הטוב" , "לא הכל רע בחיים"... , זה נכון,
המשך...
3  
מונולוג

מיומנה של בת שירות שלא יודעת מה לעשות שנה הבאה

מאת זיכרונאית
י' בשבט תשע"ב (03/02/2012)
אוף. צריך להחליט.
צריך להחליט מה לעשות בשנה הבאה?
צריך לחליט האם להישאר עוד שנה בתקן שלי או אולי להחליף תקן? לשנות, לגוון.
ואם להלחיף תקן- אז מה לעשות? לאן ללכת? ליסודי? לאולפנא? אולי בכלל לא חינוך...
אוף יש כ"כ הרבה אופציות, אפשרויות...
ואולי להישאר- פשוט כ"כ טוב לי כאן. זה יחסוך לי חיפושים וסיירות. מכירים אותי ואני מכירה.
אבל זאת שגרה וטבעה של השגרה זה לשחוק, והשגרה נמאסת,
המשך...
1  
מונולוג

אליך, בשבילך.

מאת לוחמת תמורות
כ' בטבת תשע"ב (15/01/2012)
בס"ד.

ובלילות-
כשרוח חרישית פורצת,
כשענף ערבה בוכיה נשען אחור
במין געגוע לא מוסבר,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך.

ובימים-
כשהמים השקטים עמדו קפואים,
ולב הקרח שלהם-כמו שלי-
נשבר לשניים,
הלב שלי יוצא-
אליך, בשבילך, ממך.

בריחה.
המשך...
3  
מונולוג

כולם קטנים?

מאת עכבר הכפר
כ"ט בחשון תשע"ב (26/11/2011)
שלום שירה. בוקר טוב! ראית את התזכורת? צריך לקום - יש יום שלם לפנייך וצריך לנצל אותו. משום מה המילים האלו תמיד גורמות לי להתחפר בשמיכה יותר ויותר.
איזה לנצל! מה לנצל?! את השעתיים שינה שיש לי היום בשיעור אנגלית? תודה, עדיף לי להישאר לישון במיטה.
עוד תזכורת ("שושו, בוקר טוב!") ועוד פעם הנודניק של השעון מעורר ("ואני שר, שתאמיני שאני מאושר...") ולי נמאס. אני מבטלת את השעון מעורר ואת התזכורת ומכסה
המשך...
12  
מונולוג

אלוקים, באו גויים בנחלתך.

מאת - דניאל -
ט' באב תשע"א (09/08/2011)
(הערה: השיר נכתב תוך האזנה לשירו של בן סנוף 'הרוח בקרבנו'. מומלץ לקרוא תוך האזנה)


"אל נאבד את רוחנו
מעולם לא נפלנו לבד
כי אבינו שומר על דרכנו
מלווה לצידנו איתן
אז לאן... אתה מתרחק, בוא לכאן."

נפלתי, כמעט. יד הושטה לי מבעוד מועד, תפסתי אותה, והדפתי אותה לאחור. כאן, אסור לעזור, אבל מלמלתי תוך כדי כך כמה מילות הכרת טובה, לפני שהמשכתי לאיטי. מדדה, צולע, בדרך
המשך...
2  
מונולוג

להתפרק

מאת אנונימי
י"א באייר תשע"א (15/05/2011)
מתחילה להתפרק
רוצה להתחזק.
מרגישה אבודה
רוצה להיות יותר קרובה.
קשה. זה באמת קשה.
הלוואי ואצליח לעמוד בניסיון הזה.
שלא אפול בבור
שאמצא כבר את האור.
שאתחיל להאמין יותר
לא להיכנע, להישבר.
רוצה לחיות כבת אהובה
של יוצרה, בוראה.


אבא,
עזור לי להתקרב,
פתח לי את הלב.
להבין את תורתך,
סלול לי שביל בדרכך.
אל תניח
המשך...
2  
מונולוג

פעם בתנ"ך

מאת ישורון ברטוב
י"ט באדר תשע"א (23/02/2011)
יומני היקר,


הוא היה פשוט ענק, מה זה ענק?! ענק זו לא מילה, לפחות עזריאלי... טוב אולי נסחפתי קצת, בסך הכל שש אמות וזרת, אבל איזו זרת, צריך לראות אותה כדי להבין מה זו זרת, וחוץ מזה כשאתה כזה קטן וכולם דורכים עליך אפילו הקטנצ'ק ההוא שעומד מולו, נו, זה עם הקלע והמקל שהנשרים כבר עפים מסביבו, נראה כמו עוג מלך הבשן. רק מלחשוב על הענק הזה נהיית לי צמרמורת. רק רגע! זו לא צמרמורת, האדמה פשוט
המשך...
9  
מונולוג

מחשבותי ברגע של יאוש...

מאת לחיות באמת
ל' בכסלו תשע"א (07/12/2010)
המשך...
2  
מונולוג

דרך לבערך.

מאת לעבדך באמת!
כ"ג בכסלו תשע"ח (11/12/2017)
את לא טובה.
אני-
לא טובה?
לא טובה.
את בדרך..
בדרך?
בערך.
ודרכי? האם יודעת היא?
אני בערך.
אני לא שלמה..
אני בדד דרך.
ואולי, אולי אין בי ערך?
אני בדרך?
יום אחד תמצאי בי ערך?
לא אתן לזה לסחוף אותי..
לא אהיה רק דרך.
דרך לבערך.
המשך...
0  
מונולוג

תרחם ציון

מאת הלב והמעין.
י' באב תשע"ז (02/08/2017)
"אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפריה יחוננו"
תשעה באב, תשע"ז. השיר הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש,
פעם עם דמעות, פעם כשיבשו כבר.

שלחו לי היום משהו יפה:
תשעה באב זה היום היחיד שאנו צריכים להתאבל רק בשביל ה', לא בשבילנו, כי לה' אין בית.
במהלך השנה הוא אומר לנו להיות בשמחה על אף החיסרון, אבל היום להתאבל על צער השכינה, כי לה' אין בית.
זה
המשך...
4  
מונולוג

לאבאל'ה

מאת נטעע
א' באב תשע"ז (24/07/2017)
לא, לא. אני לא מסכימה. זה לא יקרה שוב. אנחנו לא נבכה שוב. נתאבל. הפעם התסריט חייב להיות אחרת. אבאאא. אנחנו מחכים לך כבר. אנחנו מחכים כבר לבית שלך. אנחנו מחכים כבר לצינור שיחבר אותנו אלייך ישירות. מחכים שתשכון בנינו. אנחנו כבר לא יכולים יותר אבאא. תראה כמה אנשים נרצחים. כמה פיגועים. תראה מה הולך בחדשות. אבא. אנחנו רוצים אותך יותר קרוב. אנחנו כבר כמעט איבדנו שליטה. ממני המחכה.
המשך...
2  
מונולוג

בלדה לבינוניות

מאת שי א"י
י' בסיון תשע"ו (16/06/2016)
רוצה לגמור איתה.
די, אי אפשר להמשיך ככה.
זה רק תוקע, חונק.
מרגיש כמו עצם בגרון,
לא יכול לנשום.

אני רוצה לרוץ,
היא אומרת עצור.
רוצה לקום,
היא אומרת לישון.

כבר חשבתי לא פעם,
אולי אגרשה.
אולי אכתוב מכתב,
נחמד עם דקל וים,
חוף וציפורים.
וערסל או שמשיה.
הרי זה הכי חשוב.
זוכרת כמה שכבנו שם,
בלי לעשות דבר?
שעות.
המשך...
1  
מונולוג

ורד

מאת T~Y=)
י"ד בטבת תשע"ו (26/12/2015)
וכבר כמה זמן שאיננו מדברים, נאמרות בינינו מילות צורך ואוויר, מילות שגרה ומילים סתומות.
הקיר ניצב. גבוה, יציב, שקוף ונקי.
כבר איננו חשים בקיומו כפי שהיינו לפנים.
ביתנו נקי, ללא רבב וחיים. על שולחן הבוקר העגול שתי צלחות בהירות וריקות ובניהן הקיר.
כבכל זמן, השגרה תמלא ותרוקן אותן, נלך איש לדרכו עד הבוקר הבא.
בחשבי עליך, חשה אני את כובד משקל זכוכית הקיר, את משקל חומרי הבניה ליצירתו
המשך...
5  
מונולוג

חברון בן ערביים

מאת מייקל93
ג' בסיון תשע"ה (21/05/2015)
עמדתי על גג המוצב. שוב רק אני לבדי.
זה הוא יום אחרון בחברון. הציוד כבר מועמס, הפלוגה מקופלת ומוכנה לקלוט את מחליפינו בקו.
על הגג הזה לא שומעים דבר, אך רואים כל כך הרבה. העיר כולה נפרסת תחתיו. רוח ערב שקטה נגעה בי שעה שהתבוננתי במבנים העתיקים, צבועים בקרני שמש דועכים של כתום וורוד.
שאפתי את הטבק הבוער בחוזקה כמנסה לשוב את הנוף המרהיב אל תוכי. העשן הלבן התמוגג דרך נחיריי, יחד עם הרוח שנשאה
המשך...
2  
מונולוג

לחיות בכאב

מאת הלב והמעין.
י"ז באייר תשע"ה (06/05/2015)
"תגידי, לא נמאס לך לחיות כל הזמן בתוך הכאב הזה?" הוא שאל
"אני?" השבתי בפליאה
"את רואה פה עוד מישהו?" ספק שאל ספק אמר
"לא" עניתי והרכנתי את ראשי
"יפה,לא נמאס לך?"
"לא יודעת... וחוץ מזה מי אמר שזאת אשמתי?"
"מי אמר שזאת אשמתך?!" שאל בנזיפה קלה "את זאת שמתעקשת לחיות בכאב הזה, את זאת שלא באמת מנסה לצאת ממנו. זה כאילו נותן לך כח ועושה לך טוב, אבל ביננו את יודעת שזה לא. איפה כל השמחה
המשך...
3  
מונולוג

לעוף לעולם חדש

מאת טורקיז
ח' באב תשע"ד (04/08/2014)
כותבת ואיני דומעת,רק שותקת
קול פנימי בתוכי לחש בוגדת
עד מתי עתידך לוט בערפל?
תפקודך מדימיונות התבלבל
רצית לתת דרור למכחול
את עולמך לצבוע בכחול
עומק השמיים לליבך מדבר
תפרשי כנפיים תתחילי להשתחרר
לכל אדם נפש שהיא אומנות
עלייך להבינה לקבלה בכנות
תני לציפור שבתוכך לעוף
לטוב בתוכך על פני המים לצוף
בעולמות של דינמיקה לטייל
עם שיר על שפתיים להלל
יש גם
המשך...
0  
מונולוג

בין סבתא לעתיד.

מאת בעוז ותעצומות
ז' באדר ב תשע"ד (09/03/2014)
דמדומי שעת בין הערביים עוד מקלפים עצמם מחלל האוויר בעודי מעלעלת בין דפי התמונות. סבתי יושבת לידי, בחיקה מוצפנת כוס תה חמה ובחיקי מוצפנים הזיכרונות. פה, היא אומרת, רואים את אמא. את סבא ודודה. כולם מחייכים. שמחה זולגת מעיניהם. הלוואי והייתי זוכה אני להיוולד גם כן בתקופה זו. כלום לא רציתי כ"כ להלחם בהגנה לצד כל נוער הקיבוץ?! רציתי. ועוד איך רציתי, אך גם ההוא שם למעלה רצה. רצה דברים אחרים. ולהיוולד בקיבוץ,
המשך...
6  
מונולוג

לבד.

מאת קצת שונה..
ב' בחשון תשע"ג (18/10/2012)
שומעת שוב את אותו השיר ששמעתי בלילה אמש.
שומעת, מקשיבה למילים.
ומנסה לחשוב מה היה לי באותו הלילה.. ?!
רגשות זה לא דבר שאפשר לכתוב, אבל עדיין אותה תמונה שאז הייתה לי בראש עדיין כאן..
לראות אותי יושבת לבד
בחדר ענק,
חדר חשוך,
יושבת מקופלת בתוך עצמי בפינה, ובוכה. בוכה בלי סוף.
מרגישה כמין דקירות חזקות כאלו בלב.
לא, זה לא היה דכאון, ולא יאוש. <<לשם שינוי..>>
זה
המשך...
3  
מונולוג

ולאן אתה הולך. . .

מאת מושמושית
ז' באב תשע"ב (26/07/2012)
יושבת על הספסל ומחכה
לאתמול. לזמן שחלף.
פוסעת בחולות שפיזרתי במדבר,
סופרת את צעדיי אל הלא נודע.
--
עומדת מול האיש הירוק ברמזור,
נותנת לאדום להגיע ולאלצני לעצור.
רודפת אחרי הנוצה שעפה לה ברוח,
תופסת ושולחת לאוויר.
--
יושבת על ספסל ומחכה
לאדם שכבר הלך.
תוקעת מבטיי במיכל האשפה הסמוך,
מתכננת את כניסתי אליו.
--
מצחקת למראה הילדים המתחרים
הם
המשך...
8  
מונולוג

אולי ואולי.

מאת אנונימי
ב' באייר תשע"ב (24/04/2012)
אולי זו השגרה
ששוחקת,
ואולי אלו הסיבות
שאני מחפשת
(כדי לחיות.)
ואולי הכל מתחיל
אצלי בראש,
אולי אני צריכה
יותר לדרוש
מעצמי
להיות בשמחה?!
המשך...
2  
מונולוג

חברות שלי..זה בשבילכן..

מאת תמונה...
י"ז באדר תשע"ב (11/03/2012)
אתן, מה מטרה אתן מוצאות בלהעליב ולפגוע?
מה כיף אתן רואות בלעצבן ולקרוע?
הלב שלי עדין, מיתריו שבירים,
כל פריטה קטנה קורעת אותו לגזרים!
העיניים שלי רטובות תמיד,
אך אתן לא רואות,
הנפש שלי בוכה במיסתרים,
אבל אתן לא נמצאות,
אני שם בשבילכן, אך אתן נעלמות.
אוהבת אתכן חברות יקרות!
המשך...
2  
מונולוג

מחפשת תשובה...

מאת אנונימי
י"ג בשבט תשע"ב (06/02/2012)
ומה אם לא אשכח אותך? ודמותך לא תעזוב אותי, וכל לילה במיטה הזכרונות יציפו את ראשי?
מי ידאג אז, ינחם ויעודד?
למי אוכל לשפוך את הלב?
מי ימחה את דמעותיי ויאמר שיבוא יום ויהיה טוב יותר?
על כתף של מי אוכל להשען, מי יבין אותי בכלל, את שעובר עליי?!
אף אחד. זה רק אני והרגשות. אני והכאב. אני והחושך ואתה.
ואולי גם הכוכב שנוצץ בתוך השחור ומעניק לי קצת אור, אולי.
ומי יחייך אליי כשאהיה
המשך...
6  
מונולוג

סטיקלייט על התלם

מאת Adi1990
י"ט בטבת תשע"ב (14/01/2012)
בס"ד

אני לא האח שייחלת לו,
אני לא הבן שאמא ואבא ציפו לו.
אני שופע ביטחון עצמי מעושה, יודע-לא יודע
שאין לי ביטחון כלל.

כן כבוד הרב, מה לימדת את התלמידים שלך היום בישיבה?
מסכת בבא משהו?
בחיים לא הצלחתי ללמוד עמוד. המילים בילבלו אותי.
אהבתי יותר לשחק כדורגל. להכין מטוסים מנייר. להציץ על הילדות שקופצות חבל בחוץ מהמרפסת.
אתה ניסית ללמד אותי, ישבת איתי שעות
המשך...
10  
מונולוג

אורות.

מאת ליבי
כ' בחשון תשע"ב (17/11/2011)
בחומות סגרת עצמך.
לא אפשרת להם להכנס אלייך.
הם לא מצאו את הדרך,
את הגישה.
(אולי לא חיפשו מספיק?
אולי זו אשליה? אולי.)
את רב הזמן אומרת שאם רוצים באמת,
אז מסוגלים להכל. איפה היית עד עכשיו?
על מי את עובדת? עונה לך, בעיקר על עצמך.
לא יותר מזה. לא עליהם.
כי עכשיו רק אותנו זה מעניין,
אותי ואותך.
כבר אין פה אדם שאכפת לו ממך,
לא אחרי כל מה שעברת.
אני
המשך...
2  
מונולוג

אתה

מאת אותי
ז' בסיון תשע"א (09/06/2011)
אבא, התשמע קולי? האם תשיב פני ריקם?
ענני כיצחק בהר המוריה,
ענני כישמעל בשעת צמה,
ענני בשעת צרה וצוקה,
ואל תירחק ממני,
אל תתעלם מתחינתי ושוועתי,
קרב אלי גע בי בנשמתי,
נהג עימי ברחמים,
יודע תעלומות.
המשך...
7  
מונולוג

הרהורי כאב

מאת אנונימי
י' באדר ב תשע"א (16/03/2011)
אני שונאת אותם!! שונאת כל כך!! איזה שנאה, היא נוזלת ממני. כלבים! ימח-שמכם! איך אפשר?אני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלכם כאן לידי. רשעים, רעים כל כך!
מה,אתם לא בני אדם?! אני שואלת-עונה לעצמי,לא. הם פשוט לא! אסור לקרוא לכם ככה, החיות יעלבו.
אני רוצה לרכז את כולכם ולהעלות באש. אבל לאט,לאט. שיסבלו! שיכאב ,שתראו את העם שלכם נכחד לנצח.
צצים בתוכי כל מיני פוליטיקאים למיניהם, שיצתדקו ויאמרו"חפים
המשך...
7  
מונולוג

בלתי נראה

מאת פלספנית
ז' בשבט תשע"א (12/01/2011)
היא יושבת מול עצמה, פרצוף שמח שנמחק בקצוות והולך וקטן עד שהפרצוף האדיש חוזר לתפוס את מקומו על הפנים.
היא מחזירה את החיוך בכוח, עם האגודלים,מורחת עליו קצת שפתון שקוף כמו דבק, מקווה שהוא ידביק את החיוך חזק-חזק למקום, מסדרת קצת את הקוקו הרופף וקמה, מוכנה.
בדרך החוצה היא עוברת במטבח, פותחת את המקרר וסוגרת אותו בשעמום, פותחת שוב ומוציאה מלפפון אחד, מעוגל למדי, שיוצר מעין חיוך ירוק. את הקצוות היא
המשך...
6  
מונולוג

למה אי אפשר לבכות...

מאת שרון כהן
כ"א בכסלו תשע"א (28/11/2010)
למה כל פעם שאני רוצה להתפרק ובא לי לבכות זה אומר להראות חולשה?
למה כשאני רוצה לשחרר את הכול, אף אחד לא יכול לסבול את זה?
למה לצחוק ביחד ולבלות אפשר... ולהיות מצחיקה ושנונה אפשר... אבל כתף לבכות עליה- אין מי שיתן. כאילו בכי זה דבר רע...
אם אף אחד לא מת לך, אז למה את בוכה?! קשה לך? תתמודדי! מה את בוכה??!!!
למה אסור לי לבכות?! לפעמים זה צריך. עובדה שיש את זה שדמעות זולגות לך מהעניים...
כל
המשך...
8  
מונולוג

תחושות

מאת עמיחי אלירז
ח' באלול תשע"ז (30/08/2017)
אם הייתי צריך לתאר את תחושותי, הייתי מנסה את הכיוון של הצורות והצבעים. בצלילים אני פחות מבין ומילים זה מכבסה אחת גדולה.
לפעמים התחושה מתלבשת בקווים ישרים ורכים. אז לרוב אני ארגיש טוב, נינוח, רגוע. לפעמים הקווים הללו נעשים גליים ואז הנפש מתחילה לסעור. משהו מרטיט את המיתרים שם, בתוך הנפש, והקווים שלה מתחילים לזוז. "קווי הנפש" אני קורא להם. ככל שהגל שלהם יותר גבוה, הפריטה שם בפנים יוותר חזקה, יותר
המשך...
1  
מונולוג

זאת הפעם האחרונה...

מאת הלב והמעין.
ג' באב תשע"ז (26/07/2017)
פרידות. המון פרידות. אני נתקלת בהם יותר מידי, ועכשיו...
אני נוסעת באוטובוס, מביטה בדרך החולפת על פני,
אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והפלאפל שמאחורי התחנה, ששירת אותי נאמנה ברגעי מצוקה,
קונה עוד אחד אחרון ואומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והשעון, שמחוגיו על השעות הקטנות ואני פוסעת ברחובות,
מסתכלת, אומרת שלום, נפרדת, זאת הפעם האחרונה...
והנהג, שהסיע אותי
המשך...
2  
מונולוג

אני האחת.

מאת דקלה אלון
ה' באלול תשע"ו (08/09/2016)
אני האחת שלך. שכל הזמן רק חיכתה לך, זו שניסתה להטביע את הצער בדברים לא דברים כי לא היית שם.
זאת שדמעות של ציפייה נספגו בכרית. ומילים יפות נשמעו רק באוויר.
אני האחת שאוהבת אותך.
אתה האחד.
האחד שחיכיתי לו. שיוכל לאהוב אותי הכי בעולם, ואני אותו.
שכל חיינו יהיו צרופי אושר.
ודמעות עצב יהפכו דמעות אושר, ואם יהיו דמעות עצב כבר לא אבכה אותן לבד, אלא איתך.
אז עכשיו אני כאן, עומדת
המשך...
3  
מונולוג

להיות שנית איתו

מאת נתנאל ידידיה
י"ג בסיון תשע"ו (19/06/2016)
כמה הייתי נותן כדי לראות אותו עוד פעם אחת. את החיוך שלו, עם העיניים האלו, בגוון חום עמוק. כשהוא היה צוחק, כולם היו נדבקים ממנו, ואם הוא היה עצוב, זה ממש השפיע על האוויר. גם השמש היתה יותר עצובה. ביום שהוא הלך לא ראו בכלל את השמש. כל היום ירד גשם, כאילו השמים בכו איתנו ביחד. אני זוכר איפה הייתי אז באותו יום שישי. חזרתי מבית הספר מוקדם מהרגיל ונזכרתי בו. זו היתה הפעם הראשונה שנזכרתי בו ולא חייכתי. תמיד
המשך...
1  
מונולוג

ידיים

מאת נ.רוק
י' בטבת תשע"ו (22/12/2015)
החזקנו ידיים
ועלינו עליות יחד
הבטנו בשמים
וקרענו את הניסיונות
ספרנו חיים
נפשות אבודות
אחנו קרעים
דבקנו למשפחות
היינו נחמה זו לזו
ופלטנו עשן מר
צחקנו עם דמעות
הוקענו מתוכנו את הזר
והידיים הבוגרות
אט אט נפרדו
מקום למשהו אחר מפנות
שבו לעד יאחזו
יד חדשה ואיתנה
מובילה ליעדים חדשים
חיכוך וכח האהבה
מבלבלת את כל החושים
ולך יש דמות
המשך...
1  
מונולוג

נופל וקם

מאת אלעד
י' באדר תשע"ה (01/03/2015)
אשתקע לי בקליפותיי
ואניח,
רק אניח
ללב לגלוש בשלו
מתבהם לי לאיטי
מתפחם,
רק אחסוך
ממצפוני את כאבו
נפשי אליך שוקקה
אבא,
רק אבוא
להשתחוות בביתך

כבן מתחטא מול פני אביו.
המשך...
1  
מונולוג

מעין חיים

מאת גל אדיר
ז' בתשרי תשע"ה (01/10/2014)
ברגע של דמעות נעלמות לראש אשמורות...

האם אפשר להסביר את הסיבוך הזה?
האם אפשר לפרוש כאן את אינספור הפרטים המקיפים ומרכיבים את סיפור חיי המשוגע?
האם אפשר לבקש ממך קצת מקום שקט שבו אוכל לפרט ולפתוח
את המקום המדהים ביותר שלי ותוך כדי גם המקום הכי מכאיב שאי פעם הכרתי בעולם?
פצוע ומבוהל, פלוץ.
אז אנסה בכל מקרה.
אבא טוב! נולדתי עם נטייה חזקה.
זה כואב עד מוות. לפעמים זה
המשך...
2  
מונולוג

הפיזיקה של החיים

מאת ~מישי~
ב' בניסן תשע"ד (02/04/2014)
עולם תחום, גבולי, אך בעיניים אנושיות נראה אינסופי, אם אפשר להגיד כך, הרי הכל יחסי. אנשים טוענים שנק' ההתחלה X0 שלהם נקבעה מראש, בלי יכולת של שינוי, אך למעשה בלי להיות מודעים (או אולי זו הכחשה) הם קובעים אותה לעצמם, כדי להרגיש שהם מתקדמים במהירות. הם מזניחים את מסתם, את הכוח לפעול, כאילו אין באפשרותם לעשות דבר. נגמרה להם האנרגיה שנטענה בנשמה שירדה לעולם. מעגל חשמלי ללא צרכן. הכל הולך לריק. זה פונקציה
המשך...
2  
מונולוג

שקופה

מאת באש ובמים
ט"ז בטבת תשע"ג (29/12/2012)
אני לוקחת נשימה ארוכה וצועקת, דופקת חזק חזק רק כדי שישמעו אותי, אני בועטת וצורחת. אך אחרי הסערה מגיעה הדממה והכל שוקט והכל שקט. כאילו לא צעקתי, כאילו לא צרחתי ואף אחד לא שומע.
חסרת כוחות מתיישבת, הדמעות מרטיבות את הלחיים וצורבות בעיניים. אם משהו רק היה שומע, אם משהו רק היה יודע. אבל נראה שאף אחד לא ישמע ואף אחד גם לא רוצה לשמוע. הכאב החד מפלח בלב, לדעת שאני כאן בודדה ואין שום חבר לצרה.
מאגרי
המשך...
12  
מונולוג

רציתי

מאת אנווכי !
כ"ח בתשרי תשע"ג (14/10/2012)
בבבית השני והשליש יש פעמיים את המילה מטורפת.
היה לי מילה במקומה אבל שחכתי:/
אם למישו יש רעיונות, הוא מוזמן !

רציתי לבכות כמו משוגעת
לשחרר את כל הרגש שזורם לי בורידים .
ששוטף את העורקים .
שלוקח לי כל חלק של שמחה ומעלים אותו ,
הופך אותו לעצב מר . למועקה כואבת .

רציתי להתפרק כמו מטורפת
לשחרר את כל הקליפות שמכבידות לי על הלב .
שמכאיבות בכל תנועה .
שמפריעות
המשך...
5  
מונולוג

"וישמע קולי"

מאת מזמור לילה.
ב' בתמוז תשע"ב (22/06/2012)
-נמחק-
המשך...
4  
מונולוג

חירות

מאת פלספנית
ט' בניסן תשע"ב (01/04/2012)
בעזהי"ת
מזה זמן מה, כרוכים חיי בחייה.
היה בה משהו נאיבי, ביזארי, תמוה-- ואני נאלצתי לשבת שם, ממול, לבטיה פרושים למולי, חלקם פרשה היא בעצמה וחלקם נתגלגלו לידי בדרכים לא דרכים, בחירותיה שטוחות לרגליי, ואני רואה איך במו ידיה היא הורסת לעצמה את החיים.
רואה אותה מתקשרת עם סובבים.
חביבה, חייכנית, סוחפת.
לפתע נתקפת עצבנות- מה, ובלי משים שורפת גשרים, מקללת זורקת קורעת צועקת זועקת עזרו
המשך...
3  
מונולוג

נמאס.

מאת קצת שונה..
י"ג באדר תשע"ב (07/03/2012)
נמאס לי. נמאס לי לצעוד לבד לטרה.
נמאס לי לראות איפה הייתי פעם, ואיפה אני היום?! לאן נעלמתי?
נהפכתי להיות שבר כלי מכל הצעקות, הקללות והאיומים. נמאס לי.
נמאס לי לחשוב שדווקא הדבר שפעם הכי התחברתי, היום אני כבר הכי שונאת!
כי הם יצאו מפרפורציות, זה כבר בא על חשבוני.
עד כאן!! אני זועקת והם לא שומעים אותי. מבינים אותי.
נמאס שבשום מקום לא מצליח לי.
דווקא ברגעים הכי טובים, אני
המשך...
6  
מונולוג

-געגועים-

מאת עכבר הכפר
י"ד בשבט תשע"ב (07/02/2012)
שוב אני חושבת עליו ומתגעגעת
ושוב אני סתם שוכבת במיטה, משמיעה שירים של סינרגיה (כשאת צוחקת - אני חי, כשאת בוכה - עצוב מדי. אני פותח ת'ידיים - לחבק אותך...) ומתמכרת למחשבות, לקטעי זכרון.
אחרי כמה זמן עולה בי חשק לסדר קצת את החדר. אני קמה - או יותר נכון מחליקה לרצפה - ופותחת את הארון העליון, כי כמו תמיד כשאני מסדרת אני מתחילה מהארונות, אפילו שבטח לא צריך.
אני מוציאה קופסאות נעליים מאובקות
המשך...
10  
מונולוג

אבא, "אלוקי נשמה".

מאת באהבה ובאמונה..
ד' בטבת תשע"ב (30/12/2011)
למה דוקא ברגעים אלו קל לי?
איך פתאום המילים מאירות לי?
ושוב, "אלוקי נשמה"...
אבל לא! זה לא שוב, זה מחדש.
היום זה פעם ראשונה
כי להם זה כמו חיים חדשים.
הם לא יראו יותר את אבא שלהם.
הם לא יראו.
הם לא יבחינו, ויתבוננו,
בפנים שלו עוד פעם כשהוא יעיר אותם בבוקר.
ושוב הבכי,
מי הרשה לו להגיע בכלל?!
כנראה שדרך הדלת האחורית לא צריך לבקש רשות.
אז מה?
נכון,
המשך...
7  
מונולוג

אני שונה.

מאת נעמה 55
י"ח בתשרי תשע"ב (16/10/2011)
בס"ד
אני שונה.
זה מצחיק שרק עכשיו שמתי לב לזה. לשוני.
ככל שאני מנסה להתגבר עליו הוא גדל ומתרחב בעיניי. לא משאיר לי נקודת התבוננות אובייקטיבית על מה שנמצא מסביבי.
אני לא יודעת אם השוני טוב. ייתכן שטוב להיות שונה מכולם, מיוחדת. אך ייתכן שבשבילי בשוני הספציפי הזה מזיק יותר מאשר מועיל.
השוני מתבטא בחשיבה, בכתיבה, בדיכאון שפוקד אותי מפעם לפעם. אני מנסה להילחם בשוני הזה. שגורם לי להיות
המשך...
8  
מונולוג

אלוקייך...אלוקי?

מאת טליה
כ"ו באייר תשע"א (30/05/2011)
שיבולת בשדה כורעה ברוח...
שולי שמלה לבנה מתנפנפים כמות (כורעים כמעט תחת עומס הריק הסובב אותם)
סלים ירוקי שוליים מורמים אל על,
ואני-אנה אני באה?
בין שיר לריקוד
בין אומר לדקלום
בין השבילים האפורים של אותו מקום,
של אותם החיים.
פוסעת, מרקדת, מעיפה מבט
לוקחת חלק. שם ולא שם
איתם. וכל כך לא.
ואחר כך אל תוך החדר אוכל..
ופלטות של גבינה ויין לבן משובח,
המשך...
8  
מונולוג

כל העולם במה.

מאת *#&למה?!*#&
כ"ה באדר תשע"א (01/03/2011)
כל העולם במה:

"את שחקנית מוכשרת" תמיד אומרים לי.
"יכולת הדרמה שלך יוצאת דופן" מחמיאים ומשבחים.
ככה מאז ההצגה בת החמש דקות במסיבת חומש בכיתה ב'. ככה כל החיים.
אני מביטה לאחור, אל היום שחלף. איך פקחתי את עיניי בעייפות.
הסיוט המבעיט מהלילה אותי רדף.
הרגשתי עייפה ולא ידעתי מה אני רוצה יותר- לישון שוב,
או לברוח מהמיטה והסיוט.
קמתי מהמיטה באיטיות, מנסה להבדיל בין חלום
המשך...
16  
מונולוג

..מדרגות..

מאת פלספנית
ה' בטבת תשע"א (12/12/2010)
בעזהי"ת

המדרגות נראו מאיימות מהנקודה בה עמד.
הוא פסע לאיטו, מהורהר, עד המדרגה הראשונה, הרים רגל כבדה והניחה בזהירות על המדרגה. מעניין, איך אפשר פתאום להרגיש את כל השרירים הקטנים שמעולם לא ידעת על קיומם לפני כן, בצעד אחד.
את ראשו הציפו מחשבות, מבולבלות, מתחרטות אולי יכל לעשות דבר מה אחרת, אולי יכל לעקב עוד את המפגש.
הוא הריץ במוחו את החבר'ה מהכיתה. מעטים עוד חרוטים בזכרונו, את
המשך...
5  
מונולוג

לפעמים..

מאת אנונימי
ז' בכסלו תשע"א (14/11/2010)
לפעמים זה תופס אותך.באמצע היום,בלילה,אתמול,מחר.משהו חזק וכבד מושך את הלב שלך עמוק למטה,לתוך בורות שאף פעם לא הכרת בעצמך.
בהתחלה אתה מנסה להדחיק,מספר איזה בדיחה,קונה לעצמך משהו,צועק ומדבר כדי שאף אחד לא ישים לב שמשהו לא בסדר אצלך,אי שם בפנים.תמיד אמרו עלייך שאתה ילד מופנם,לא ידעת עד כמה.
זה מתגבר.אתה מרגיש שאתה לא יכול כבר לדבר.מפחד שאם תפתח את הפה יצאו לך נהרות של דמעות מהבור החשוך שלך.
מסתובב
המשך...
7