פורום בית המדרש (עמוד 108)

למעשה

הכנת תה ע"י גוי | שאל את הרב

אמנם יש מחלוקת אם יש בתה משום בישולי גויים, גם משום שלא מדובר במאכל וגם מסיבות נוספות, אבל גם אם מחמירים - לא בטוח שכל סוגי התה שווים, למשל תה שמוכן מתיון ולא מחליטה/עלים אני לא משוכנע שהוא נכנס לגדר של 'עולה על שולחן מלכים'.

זכורני, כי יש חקירה באחרונים האם צריך להיות מין מאכל  העולה על שלחן מלכים, או שצורת ההכנה צריכה להיות עולה על שולחן מלכים. (עיין ערך טונה בשימורים)

 

בכל מקרה בנידון דידן אני לא חושב כי יש נפק"מ, משום שתה בשקיות עולה על שלחן מלכים. פוק חזי, בבתי מלון היוקרתיים ביותר מגישים תת בשקיקים., ועל כן נראה לי כי לכו"ע נחשב עולה על שלחן מלכים.

נאמר בהקשר המקורי למאכל שמלפתים בו את הפת או תבשיל.

זו כבר הרחקה להחיל את זה על תה ועוד כבישולי גויים.
כידוע ישנם שני תנאים לאסור.
מאכל שאינו נאכל חי
ועולה על שולחן מלכים

על מה השאלה על תיון בלי הכשר שידוע שיש בו רק עלים, או על ספל תה שהכין לך גוי?

כבר הובאה לעיל מחלוקת הפוסקים לעניין מה שציינת, והאם זה דווקא בדברים המלפתים את הפת. עיין בתגובתו של פלוני מפונפן.

 

השאלה נשאלה לעניין בישולי עכו"ם.

 

 

והיו שאמרו שהתה או הקפה בטלים למים שהם העיקר ואין חשש בישולי גויים.

ככה שיש שני טעמים לצירוף להקל.

אחד- אין חשש עולה על שולחן מלכים במשקה
שניים- התה בטל למים שהם העיקר ואין חשש.

(לעיון ולא למעשה)

בפרק יא במנחות דנים בדיוק בזה
יום כיפורים שחל בשבת החלות מתחלקות לערב.

"ואם חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב''

כמו כן בשנה כמו השנה הזו שראש השנה חל בימי חמישי-שישי החלות נאפות ביום רביעי (שם הלכה י)

תשתפי אותו זה תלוי בהמון משתנים.

נושאים שהוא מתעניין בהם.
מקצועות שונים בתורה, פנימיות ,הלכה, רמבם, גמרא...

אולי כבר יש לו ותקני כפולות ...

תתייעצי איתו הוא יעריך אותך לא פחות. בהצלחה!

עדיף לשאול אותו, ואם את רוצה שזו תהיה הפתעה אז לשאול מישהו שמכיר את סגנון הלימוד שלו ומה הוא אוהב (חברותא שלו למשל).

דרך ה' להרמח"ל-די קשה ועמוק ומחולק בצורה נוחה יחסית.

תקראי בויקיפדיה מה זה.

זה הסגנון שהתכוונת? (תראי את החלוקה לפרקים)

שמעתי הרבה המלצות ללמוד את הספר וילדה שאני מכיר לומדת אותו... היא ממליצה בחום.

למרות שהוא מסביר את כמעט כל עיקרי האמונה והוא חשוב מאוד למי שלמד רק ספרי מחשבה של ראשונים שלא היו מקובלים.

הרבה סברות היו אצל הראשונים הנ"ל שאנשים לוקחים לפעמים כאמת גמורה, כשכל המקובלים (מהגאונים והלאה) חלקו עליהם ואמרו שהדעות האלה באו מהפילוסופיה וגרמו לטעויות.

רמב"ם יומי, יש גם כל מיני ספרים של החפץ חיים מחולקים לפי ימים, ספרי הרב קוק (באלו עם הפירוש של הרב לונדין הוא ממליץ לעשות פיסקה \שתיים יומיות.) פניני הלכה (יש יומי), תנא דבי אליהו ועוד ועוד...

מה שהוא מרגיש שזורם לו וקרוב לליבו.

אבל היא ביקשה משו שכלי...

נכון, חפץ חיים זה ספר חובה, ותד"א זה אחד הספרים. אבל זה לא הסטייל שהיא מחפשת.

 

אז ההצעה שלי יותר טובה ממשלך

תנ"ך לדעתי די מומלץ

אולי ספר על התנך שאומר דברים כאלה.. לאיודע.

ואני לא ממליץ על גמרא. אבל בוא לא נפתח עלזה דיון

ניסיתי להמחיש שכדאי לציין כיוון מוגדר יותר.

אולי לחשוב אלו ספרי קריאה הוא אוהב?

את הספר של הרב קנייבסקי אבל לפי התיאור שלך נשמע שהוא יהנה מהאגלי טל.

דבר שני אני יודע בגדול מאוד שהספרים של הרב קנייבסקי כתובים בצורה של ישרות עיונית קצרה שזה דבר מאוד נחמד שעוזר לבחון את עצמך אם אתה מצליח להבין את הטעמים של דברי הרב. אל תסמוך על מה שאני כותב כאן ב100% זה הרושם שקיבלתי מלימוד ממש מועט בספרים אחרים של הרב.

 

מצטרף למה שכתב ימ"ל, הספר אגלי טל מיועד ליישר את העיון, כך כותב המחבר הגאון בהקדמה, והוא בכלל ספר שנראה לי יאתגר את רוב בעלי העיון.

בשבת יש על מה לדון ביחס לכך.

אמנם, צריך לחשוב ביחס לאווירה, אבל זה כמו בכל מקום.

לגבי הנאות, מותר לנו ליהנות מדברים שלא נאסרו, מקסימום ניתן לטעון שזה לא ניצול הכי טוב של הזמן אבל לא נראה לי שניתן לטעון שזה בעייתי

שאומר על טור שמעון (עיר גדולה בתקופת החורבן) "למה חרב? יש אומרים מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור". חלק מהמפרשים אומרים שמדובר על שבת וזה בגלל חילול השבת (לא ברור מה החילול, אולי טלטול ברשות הרבים) אבל בירושלמי אין לזה רמז.

 

אבל מסברה - תלוי מה הכוונה שלך, אם בשביל בריאות הגוף זה חשוב וטוב, אם בשביל הנאה זה מותר, אם זה בשביל לנצח או בשביל להתגאות אז זה לא ראוי. לדעתי.

 

נ"ב

יש פה טרנד לפתוח פצל''שים בשביל כל שאלה, אשמח שתפנה אלי במסר כי אני רוצה להבין למה.

ע"פ הרב עובדיה מוקצה מחמת גופו.

 

מה זה פצל"ש?

ט – משחקי כדור וריצה | פניני הלכה

מפחיד קצת, לא עלה על דעתי למרות שזה מובן מאליו

 

יש פה דיון נרחב של הרב אופיר מלכה, מעניין מאוד (יש גם מתירים שם)

הלכות שבת: משחקים

אבל האחרונים מסבירים שזה מכיוון שהכדור היה עשוי מסמרטןטים ובלאי בגדים.
אבל כיום שיש תעשיה שלמה סביב זה, ומשלמים כסף רב על כדורים, אין הם מוקצה מחמת גופו אלא דינם ככלי.
וכן כתבו כמעט כל פוסקי אשכנז האחרונים
ולדעתי גם השו'ע היה מודה לזה ומתיר.

כלומר זה ההסבר שנתנו לירושלים, אני לא מבין למה זה מוקצה.

פצל''ש זה ניק נוסף שאדם פותח בנוסף לעיקרי שלו.

ושזה באיכה רבתי ושכתוב במדרש עצמו ששיחקו בכדור בשבת.

טור מלכא – ויקיפדיה

"טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות וי"א שהיו משחקין בכדור". אתה צודק שבאיכה רבה נוספת על  הירושלמי הזה המילה 'בשבת'.

איפה זה בירושלמי?

יש את @צריך עיון שעושה עליו מראי מקומות ואותך שעושה עליו פרשנות.

 

@ע מ הוספת את התוכן בעריכה נכון? זכור לי שההודעה הזו הייתה ריקה כשראיתי אותה פעם ראשונה.

בכל אופן צ''ע ענה.

לא זוכר כבר

צריך כמובן שהכל יהיה בפרופורציה, ולא ללכת לשחק עם אנשים שהתחברות איתם אסורה בעצמה. וגם לא להגזים כמובן בכמות המשחק, יש עניין של ביטול תורה ובכלל בטלנות

רק תשתדל לא להתעצבן כשמכניסים לכם גול

הגמרא בשבת אומרת שאדם ששובר משו מעצבים כאילו עובד ע"ז

 

אבל בתנאי שזה עם אנשים טובים.. ויש לך גם את הקטע של ביטול תורה, אבל נניח בהפסקות בשביל להתאורר. זה בסדר לענ"ד

על נושא מסוים שעליו יהיה השיעור, באופן עצמאי או לפי דפי מקורות.

בהצלחה רבה לך!

רק מוסיף שהסדר אמור להכין אותך לשיעור,
וגם להרגיל אותך ללמוד ולהבין לבד את המקורות.

סדר זה זמן הלימוד
השיעור אמור לעזור ללימוד בסדר. להבין איך לומדים ו להוסיף הבנות חדשות

כמובן שבהתחלה עיקר הידע יגיע בשיעור אם לא יודעים איך ללמוד, והשיעור יראה בהתאם.

מעניין למה כל-כך הרבה שואלים על תכלת לאחרונה

השני עם פירוט יפה חפש בפורום

הקשירה. יש להם גם ספר  "משיכיר" ששם מופיעים גם כל סוגי הקשירה עם הסבר ותמונות.

 

כמו ש"לא תגנוב" שבעשרת הדיברות לומדים שמדבר בגונב נפשות - ב"דבר הלמד מעניינו" - ונלמד מלא תרצח, אע"פ שיש ביניהם את לא תנאף (ובאמת לפי הפשט זה קשור, כי גם לא תנאף הוא עניין הנוגע לדבר בסיסי בחיים)

 

וכך גם כאן, שזה למד מעניינו, ונראה שיש הרבה מה להסביר פה, אבל בקצרה זה מלמד על כל איסורי הביאה בקהל, שלמרות שהם מסוג שונה מאיסורי עריות, מ"מ כולם באים לשמור על הסדרים החברתיים כמו שאיסורי עריות באים לשמור על הסדרים החברתיים.

קודם כל זה לא עניין אחד כמו עשרת הדברות שהם דיבור אחד ממש.

דבר שני גם השפתי חכמים הרגיש בקושיא הזאת ותירץ אחרת שבגלל שהפרשה שמפסיקה לא יכולה ללמד משהו היא לא נחשבת מפסיקה

עשרת הדיברות הם דיבור אחד? מנלן?

והתירוץ של השפתי חכמים דחוק לא פחות מהתירוץ שלי.

 

בכל אופן, לא אמרתי שזה "דבר הלמד מעניינו" אלא "סוג של".כלומר, כמו שיש "דרשה" ויש "אסמכתא", ובראשונים מובא שיש "דרשות" שהם גם קצת בגדר "אסמכתא", אז אותו דבר כאן. לא הכל שחור לבן.

יצאו וכו'. חוץ מזה גם אם לא נצטרך את המדרש שהם דיבור אחד, זה עניין אחד בוודאי. כל פעם שעשרת הדברות מוזכרים הכל כתוב כעניין אחד.

 

פה לא מדובר במעמד אחד, אלא בדיבור מתמשך של משה רבנו לפני הכניסה לארץ. לכן אי אפשר להגיד שמעניין הזה נלמד הכל אחרת היה לנו סלט בכל ההלכות.

 

התירוץ של השפתי חכמים אולי נראה לנו דחוק, אבל הוא תירוץ. אתה משנה את מה שכתוב בחז"ל שהלימוד פה הוא סמיכות פסוקים (פרשיות במקרה הנוכחי) ללימוד אחר בכלל שהוא דבר הלמד מעניינו. זה לא תירוץ בכלל...

מקבל את מה שאתה אומר שזה לא לגמרי דבר הלמד מעניינו, אבל אם ככה למה שלא נלמד מכל פסוק שבאותה פרשה דברים אחד לשני? פשוט הרי שאי אפשר ללמוד ככה הלכות, צריך גבולות, הגבלות, גדרים, שיטה.

למה שלא נקח גם מהפסוקים שבפרשה הסמוכה אחרי ונלמד מהם *הלכות*? זה כל-כך לא מוגדר שזה מבלגן את כל השיטה של הדרשות בתורה

 

שים לב שלא מדובר פה בוורט או בחידוש או באגדה, אלא מדרש הלכתי חמור וחשוב מאוד לגבי דיני ממזרות.

 

(מחזק כמובן על התגובה והנכונות להתפלפל )

מנלן שזה דיבור אחד לעניין דבר הלמד מעניינו? ואל תביא ראיה מזה שלמדו מזה דבר הלמד מעניינו, כי זה כמו להגיד - מנלן ששתיים כפול שתיים שווה ארבע? תשובה: כי כך כתוב בלוח הכפל. זה פשוט לא מסביר.

 

אני לא בא ללמד הלכות, אלא לפרש את חז"ל. אני לא בא בשם הסמכות של עצמי לומר ש"זה סוג של דבר הלמד מעניינו" אלא בשם חז"ל, אני מביא שיש כאן מקום לדרוש דרשה. עכשיו, שאני יודע שיש מקום לדרוש דרשה, נשאלת השאלה: איזה דרשה? והתשובה: חז"ל אמרו שזה סמיכות. ונשאלת השאלה, הרי זה לא סמיכות? אז אני מביא ראיה שיש גם דרשות של דבר הלמד מעניינו. ולא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה וכו', הצד השווה שבהם ששניהם נלמדים מכתיבה של פסוקים שונים בקרבת מקום אחד לשני, ולימדתך התורה, שבדבר הלמד מעניינו, אע"פ שמסתמכים על פסוקים הכתובים בקירבת מקום זה לזה, בכל זאת מוותרים על הצורך להיותם צמודים. אף בסמיכות, אם יש עילה מספיקה, אז אפשר לוותר על הצורך להיותם צמודים. ואם תרצה, אפשר לומר שהשפתי חכמים מסביר למה יש עילה מספיקה. עד כאן

ההגדרה ל"דבר הלמד מעניינו" הוא שיהיה בהם עניין אחד.

מעמד הר סיני הוא עניין אחד, מקרה אחד, מעשה אחד ורצף של אמירות (שנאמרו בבת אחת ע"פ המדרש).

 

פה מדובר על מעמד אחד שכולו נקרא ספר דברים שבו משה רבנו אומר הכל ברצף, לכן ברור שלא למדים מנושא לנושא ע"פ דבר הלמד מעניינו כי יצא לנו סלט מכל התורה כולה.

 

תפריד בבקשה את הקטע של דבר הלמד מעניינו, זה נושא מעניין ללמוד את ההבדל בין סוגי הדרשות והיכולות ללמוד על פיהם, אבל סמיכות היא חזקה יותר מדבר הלמד מעניינו למיטב זכרוני (בחינוך מודפסים לפעמים הסברים של דרשות על י"ג מידות אם אני לא מבלבל בין הספרים).

 

קיבלתי את הרעיון שלך לגבי דבר הלמד מעניינו, והוא יפה רעיונית, אבל אחר המחילה אני דוחה אותו בשתי ידיים 🙌.

 

רוצה לנסות גישה אחרת? אני אודה לך

אתה יכול לפתוח את מפרשי רש"י האחרים בכיף, אין לי אותם פשוט

שחילוקי הפלפולים יכולים להתפרש (בשי"ן שמאלית) בבחינת אילו כל הימים דיו וכל העצים קולמוסים וכו'. אז לכן אני לא רואה צורך לדייק ולדקדק בכל אפשרות לפרט יותר, אני מחפש הסבר כללי שמניח את הדעת ונותן כיוון "סביר" להבנת העניין, ובזה אני מסתפק. עיין בהקדמת "חובת הלבבות" ו"מסילת ישרים" (ונדמה לי גם עוד ספרים של הרמח"ל)

אתה מביא רעיונית דבר מעניין אבל הוא לא תופס בכללי הדרוש.

אי אפשר לקחת מדרש של סמיכות ולהפוך אותו למדרש של דבר הלמד מעניינו.

בלי נדר אעיין שוב בהסבר של המידות

נוגע לזה שאני מסתפק בפירוש כללי למרות שיש עוד הרבה מה לשאול ולברר. לפעמים אני מעדיף לעצור את הדיון בנקודה עם הסבר סביר, ולא להמשיך לבדוק גם אם יש מה לבדוק. זה עניין של גישה, כי גם על המסקנות שאתה תביא יהיה אפשר למצוא עוד שאלות, 

אשמח אם תביא מקור למה שאתה אומר, נראה לי שההבנה שם לא נכונה.

 

בתירוצים, בטח כאלה שנוגעים לכללי לימוד, חייב לדייק ולדקדק היטב היטב כי הם היסודות של כל התורה

ההסבר הוא בשם עצמי. הרעיון להסתפק בהסבר הזה, הוא רעיון על סמך מה שכתוב בספרי המוסר. 

 

אין כזה דבר תירוץ שאי אפשר להקשות עליו עוד קושיות. רק צריך להתאמץ מספיק, ללמוד עוד דרכים להקשות קושיות, לקשר עוד דברים שלא קישרנו בהתחלה, וכל מיני דברים כאלה. לאט לאט צומח לך הר גדול של פלפולים. ועל זה נאמר "יקוב הדין את ההר"

זה.

 

אל תגזים אנחנו מנסים להגיע פה לתשובה אחרת משל השפתי חכמים לא להתפלפל לחינם על כללי הדרשות

אם אמצא מקור "חותך" אביא אותו, אם לא אתה בין כה לא תקבל כי תפרש אותו בהתאם לדרך הלימוד שלך, 

 

רק אני לא מבין למה אתה קורא לזה "להתפלפל לחינם"? האם דמם של פלפוליך סמוק יותר משל פלפוליי?

התכוונתי לומר שפלפוליך בשרשור הזה קבילים עלי ואינם פלפולי סרק

אני לא יודע על סמך מה אתה קובע שאני :"מגיב מהמותן", אבל אשמח לשמוע כיצד דבריך האחרונים (1:49) משתמעים מדבריך הראשונים (23:59)

"אין כזה דבר תירוץ שאי אפשר להקשות עליו עוד קושיות." קרי פלפולי סרק.

אני כתבתי

"אל תגזים אנחנו מנסים להגיע פה לתשובה אחרת משל השפתי חכמים לא להתפלפל לחינם על כללי הדרשות" קרי לא פלפולי סרק

העניין הוא שזאת לא גזירת חז"ל, וגם היא לא ממש מפורשת לאיסור (ראיתי שאומרים שזה חרם אבל אין לזה מקור כל-כך).

לכן אפשר ללמד זכות על מי שכתב ככה.

 

אבל נראה שזה יקל לאנשים את האיסורים שגם ככה הם דאורייתא.

אנשים נוטים לדמיין שאיסור נגיעה, קירוב, ואפילו ח"ו חמור יותר, הם רק גזירות בגלל טומאת נידה (אין שום קשר בעולם, אגב).

לכן בוודאי שלא צריך להגיד דברים כאלה שיכניסו לדור הערמומי (בקטע חצי מחמיא) הזה רעיונות לראש.

 

בקיצור: תורנית אפשר ללמד זכות, בפועל נראה לי טעות חמורה להגיד את זה

בנובהרדוק היו אומרים - חבל שלא גזרו ייחוד על כסף של הזולת כמו שגזרו על נשים...

עוד לא המציאו אז את המחשב...

וגם אם החשש הוא שזה יביא אותך למעשה זנות עדיין יש פה עניין יותר להתרחק מהחטא ופחות 'יחוד'

הרי דוד למד שני דברים, אז מניין שעל דבר אחד צריך לקרוא לו 'רבי'.
יש כאלה שמתאימים שהרי קרא לו בשלוש כינויי כבוד ולכן נלמד שעל דבר אחד מכבדים אחד
ויש שתרצו באמת זו לא לגמרי ראיה ובאמת זה גם לא חיוב גמור וועוד שבאמת דוד היה גדול מאחיתופל ורק בשני דברים קיבל ממנו ואעפ'כ נכנע לפניו.

דבר זה לא מופיע בשו'ע כמדומני.
הרי שזה הנהגה טובה, וכבוד לתורה אבל לא חיוב.

לקום אחד לכבוד השני גם אם הם שווים בחכמה ולומדים ביחד בחברותא.

זה היה לי חידוש גדול, לא ידעתי על ההלכה הזאת בעבר. השאלה היא מה גדר תלמיד חכם...

 

לגבי הלקרוא לו רבי נראה לי שזה בדיוק כמו ש@אניוהוא...

מה גם שאפשר למחול על הכבוד הזה בין חברים.

עד-כדי כך שבישיבת קעלם - גם מפני רה'י -הסבא מקלם לא היו קמים.(מאמר מעניין בעניין זה אור יחזקאל חלק ז' עמ' רו)

רק רציתי להוסיף לטובת השרשור שיש בזה עוד עניינים.

אבל אפשר למחול על כבוד התורה בכל מצב לא רק בין חברים

מופנה גם ל@ארץ השוקולד ו@פלוני מפונפן

ושאר כיבודים של הלכות תלמיד חכם...

או בכלל פשוט להתייחס אליו בצורה מכובדת יותר משאר העולם.

בכללי לדעתי לתייג את "אניוהוא" יותר מועיל

כותבים איזה נסיון זה גורם לאדם....
מספרים ששאלו את הרב וואזנר זצ''ל כיצד 'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו'.
והוא אמר שהם לא מבינים מה זה יצר הרע של כבוד, שאלפי איש עומדים לפניך ושרים לך 'ימים' וכו'...

זה לגדולי עולם.

לא יודע אם הם בכלל בני אדם! זה נסיון שמפחיד אפילו לחשוב עליו.

 

אתה יכול לצטט מהמקור ההוא? אין לי את הספר (מחפש כרגע בגוגל)

אשמח באמת אם תביא ציטוט. 

 

 

כבוד מתחיל בחיוך וסבר פנים יפות.

זה יכול להיות בהצעות עזרה קטנות עם צריך, אבל הבסיס זה להראות הערכה

ולכן כך ראוי לעשות, ראוי שננסה לכבד כל אדם שקיבלנו או למדנו מהם משהו.
עם זאת, יש מדרגות בכבוד, לא נאמר שצריך לקרוא לכל אדם רבי, אלא שזה היה הדרך בו דוד העניק כבוד.

יהי רצון שתמיד נזכה ונצליח לכבד את האחר/ת ושיכבדו אותנו

'רצונו/ה הוא כבודו/ה', אם תקרא לכל מי שלמדת ממנו הלכה 'רבי אלופי ומיודעי' אתה תביך הרבה אנשים. צריך לכבד, כן, אבל בטוב טעם ובדרך הנכונה.

או שיש סדר כזה וסדר כזה?

מישיבת מעלות או אצל מקובלים יחודיים... יש הרבה ישיבות למקובלים בירושלים, אפשר לבדוק בהן אם לומדים גם ראשונים.

יש את שער השמים, נהר שלום, בית אל ועוד.

 

שמעתי שלרב וייצמן יש ספר שמסביר את השיטה עם דוגמאות ואפשר אולי לקבוע חברותא לפי זה.

שם הספר הוא "מיטב הארץ" http://yesmalot.co.il/goadv/teigo5772.asp

אבל היא מחוברת למשהו שהוא המוקצה..

האחרונים מתלבטים מאוד מדוע שלהבת נחשבת מוקצה.

 

נדמה לי כי הגר"מ פיינשטיין סובר שהיות ואינה כלי הרי כמוקצה מחמת גופו.

יש שאמרו בנוסח קצת אחר, היות ואין בה ממשות.

 

ויש שאמרו שהיות ואין דרך לטלטלה.

 

למעשה אף סברה איננה מספקת דיה.

לגבי ההפניה למסכת ביצה, אבל המקור למוקצה בשלהבת הוא במסכת שבת דף מז'.

שם רש"י מסביר למה שהשלהבת היא אסורה ומוקצה ואסור לטלטל את בסיסה.

בראשונים לא נכנסו לזה כל כך כי לט הייתה נ"מ כמו היום.
באחרונים יש כמה שיטות עיקריות.
החזון איש בקונטרס המוקצה, הרש"ז אויערבך, הגר"מ פיינשטיין.
אם אני זוכר נכון כולם מקבלים את רש"י שזה מוקצה ואסור אך מחפשים את הגדרת השלהבת וסוג המוקצה.

נראה לי שיש הפניה בספר איזהו מקומן על המסכת

שזה דבר שמלאכתו לאיסור. לא כלי. 

בעניין חומרי בערה, כמו חתיכות עצים, וכו'

אם אתה לא מבין תבדוק בקהתי. הוא מסביר טוב.
זה שם בביצה. אני גם זוכר שבשלהבת אין בה ממש, לכן זה ככה.

בית דין לא יכול לבטל פסק של בית דין חברו אלא בכמה תנאים (אם גדול ממנו בחכמה וכאלה).

בד"כ התנאי הזה לא קיים, אבל זה תלוי מי אמר מה.

 

בהתייחסות למבחנים של הרבנות - אין לזה יותר מדי משמעות בלי שימוש ת"ח...

שואל שאלה תיאורטית. הרי אפשר לקחת את הכלל הזה ולהתיר הרבה דברים..
אני מתכוון לפסיקות של דורנו, לא מה שנפסק בעבר.

על כל מקרה.

כי יש מקרים שאומרים עליהם שזאת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה (נניח החמרות חדשות שזה המקור לביטוי, או חומרא ישנה שפשוט לא עומדים בה ויש דעות שאפשר לסמוך עליהן וכו').

ויש מקרים שלא אומרים את זה בשום מחיר (דברי חז"ל ואין צריך לומר התורה, גזירות ותקנות מבתי דין קדומים מאחרי תקופת חז"ל וכו').

הטעם שהתירו שם הוא כי כולנו בגדר חולים וככה זה מופיע בשו"תים בני זמנינו...

לא שמענו על אף פוסק שאמר "זאת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה" או משהו כזה.

 

חוץ מזה כמה אנשים הולכים ביום יום לשמוע תזמורות?!

נגיד העניין של בשלוש שעות בין בשר לחלב.
זה לא כתוב לא אצל הרמ"א ולא אצל הבית יוסף, אבל בגלל שהציבור מאוד התחבר לזה, החליטו שזו הלכה.

מנהג של לייטים

לפני שהחרדלים המציאו את השם "לייטים" לאנשים יותר חכמים מהם.

אם זה היה מנהג אז זה היה מנהג שטות לפי ההלכה (ממש חכמים. בינתיים הם אלו שמדברים בבי"כ כל התפילה. מזל שהם באים רק יום אחד בשבוע)

ואין ספק שנוהגים אותו

לגבי ההגדרה "מנהג של שטות" היא כמובן היא עניין של טעם.

אני עוד לא מיניתי את סתם1 לאורים ותומים

ואל תכנה מנהגי ישראל קדומים בשם 'מנהג שטות'

ואז תבין למה הוא הגיב ככה

כך שזה לא מנהג. כתבתי *אם* זה מנהג אז זה מנהג שטות כי זה למעשה לשמור שלוש במקום שש (לולא לא היה פסק הלכה כזה בגרמניה).
תלמד הבנת הנקרא כדי שתוכל ללמוד יותר טוב תורה

אין פלא שאתה נזהר בכבודו

דרך הפוסקים לראות מה נהוג ולחפש לו טעם להיתר או לחיזוק, אם לא נמצא בו איסור.

זה לא המקרה בשלוש שעות

לא הבנתי מאיפה הוא שלף את ההמצאה ששלוש שעות נפסק משום מנהג