אני ממש אהבתי אז חשבתי לשתף.. מוזמנים גם

20171212093057.docx

תפילין כל היום, מצוות עשה דאורייתא או חסידות?

אני יודע למשל על הרב מאזוז שכן בעד לבישת תכלת, בהתחלה הוא לבש תכלת רק בשבת כדי שלא יחשבו שזה חובה, אז הוא שם רק בשבת
(יש שאמרו שזה כדי שלא יצלמו אותו עם זה, אבל הוא אמר שזה לא נכון והוא לבש גם בפורים - בגלל הפסוק "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת..")
אבל בזמן האחרון הוא התחיל ללבוש גם באמצע שבוע כי התכלת התפשטה בזמן האחרון...
הרב עובדיה היה אומר לך "שב ואל תעשה עדיף"
לא להטיל תכלת בציצית זה ביטול חצי עשה (ועשה שלם לחלק מהדעות), ואף לדעתי שאני משתדל להיות מעוטר בתפילין רוב היום אין בכך חובה אלא מצווה.
אם אדם סבור שהתכלת של היום היא אמיתית, והוא לא מטיל תכלת מכל סיבה שתהיה הוא חוטא ומבטל לפחות חצי עשה. אם הוא לא מניח תפילין כל היום אין בכך שום איסור! אלא פשוט אינו נוהג במידת חסידות זו
מהסיבה הפשוטה שתפילין הם תשמיש קדושה, וציצית זה תשמיש מצווה.
כיפה זה בכלל לא שאלה שנפסק בשו"ע שאסור ללכת 4 אמות בלי כיפה!!!
הסיבה שנהגו לא להיות עם תפילין כל היום זה מ]ני שאנו לא מחזיקים את עצמנו כמו האמוראים שלבשו תפילין כל היום, והצליחו לשמור על טהרת המחשבה ולא להסיח דעתם מהתפילין (כי חובה בכל שניה שאדם עם תפילין שלא יסיח דעתו מהם)
לכן, אדם שמניח תפילין הוא כאילו מראה עצמו יותר גדול מהראשונים וכד' ו... בעצם יותר גדול מהרבנים בדורנו שאתה בעצם מתגאה, מראה יוהרא כלפיהם שאתה שם את התפילין.
כמובן שיש בזה גם עניין להיות שונה. וראיתי שהרב שמואל טל (ששם תפילין ואף מורה לחלק מתלמידיו לשים תפילין כל היום) לא ללכת ככה מחוץ לישיבה, שלא יהיו שונים.
מתוך זה שהציצית היא תשמיש מצווה אז קדושה קלה יותר, ואין בעיה להסתובב איתה (וכידוע - אנחנו נכנסים איתה לשירותים..)
אין חשש יוהרא
כי אם קיימת את המצווה דאורייתא (החיוב!!)
אז את מה שצריך עשית
אז שאר היום (לא חיוב!!) יהיה לך יוהרא
כמובן שאני לא פוסק הלכה ואנ לא מכניס ראשי בין ההרים הגבוהים, רק אומר לך את דעת רבותיי
אלא כל היום אין בזה עניין חסידות אלא קיום גוף המצווה
צדקה זה מצוות עשה מדאורייתא, ככל שאתה נותן יותר קיימת יותר את המצווה, כך גם על תפילין, מצד הדין די בזמן מועט שהנחת אותם, אבל כל המוסיף הרי זה משובח. ועיין בפרי מגדים על ש"ע או"ח ל"ז שדן בנושא, ואף יותר חשוב לעיין בבאור הלכה שם, בכל אופן אתה מוזמן לבקר אותנו יותר בישיבה שמחנו בבואך 
בכל מקרה הישיבה פועלת בחנוכה?
הבנתי שגם הגר"ד ליאור שליט"א יבוא, אבל אני לא כ"כ בקיא בתיכנונים, ואז חופשנת עד יום שלישי..
הגדרת תינוק שנשבה ע"פ הרמב"ם הלכות ממרים ג, ג.
"אבל בני אותם הטועים, ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותם עליה- הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס...
שו"ת "יהודה יעלה" חלק א, יורה דעה סימן נ:
"ומה גם כעת היום בזמנינו (הרב נפטר יהודה בן ישראל אסאד בשנת 1866) שהדור פרוץ מרובה- אין להרחיקם כל כך ולדחותם בשתי ידיים חלילה, שלא יתפקר טפי...שגם בעל נפש אין צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה, שלא העידו עליהם בפניהם בפני בית דין שחיללו בפני עשרה מישראל כנזכר לעייל..."
שו"ת "בניין ציון" החדשות סימן כג
"אבל לפושעי ישראל שבזמנינו- לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר...ולכן לעניות דעתי, המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם- תבוא עליו הברכה.
אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת, ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה כמומר גמור, ונגיעת יינו אסור."
שבט הלוי חלק ב יו"ד סימן נ"א
"אשר שאל לעניין יין מבושל כל דהו אם יש לסמוך ע"ז שלא יאסר ע"י נגיעת יין של מחללי שבת בזה"ז...י"א דמחללי שבת בזמנינו קילא קצת כמש"כ בתשובת בניין ציון ח"ב ס' כג...אעפ"י שאין הסכמת רבותינו כקולא זאת של הבניין ציון ואין עסקיני כאן להכריע בזה, מכל מקום די בכל הנ"ל לאצטרופי להקל לעניין בישול כשיטת המחבר דדי שירתיח פעם אחת ויחול עליו שם בישול וכלשון הרשב"א דקבלת הגאונים תורה היא"
שו"ת "משנה הלכות" חלק ה סימן קעט
"הנה בתשובתי אחת כתבתי, דרוב הפוסקים סבירא להו, דמחללי שבת קודש בזמנינו דומין לתינוקות שנשבו..."
ילקוט יוסף קשו"ע הלכות יין נסך סעיף י
"ואמנם יש אומרים, שאם הוא מתפלל בשבת, ומקדש על היין בשבת, ואומר זכר למעשה בראשית, אף על פי שהוא מחלל שבת בפרהסיא - אינו מנסך את היין, ויש חולקים, והמקילים בזה- יש להם על מה שיסמוכו, ובפרט בדיעבד שעבר ומזג היין."
שו"ת "תשובות והנהגות" חלק ב סימן ת
"אבל אם טעם הדין שנאסר פיתו ויינו כדי שנתרחק ממנו, אם כן אפילו אינו אשם יש לאסור, כיוון שסוף כל סוך על ידי הקירוב עימו יבואו להתרחק מדרך התורה והמצוות, שהוא אינו שומרם, ואדרבה- עליו לגזור יותר מאשר מי שעובר ובמעל, כיוון שמתעטף בטלית שהוא אנוס...יש חשש יותר שילמדו מדרכיו, ומסוכן יותר...ולפי דרכנו, במחללי שבת בזמן הזה-קשה להקל ביינם מטעם שהם כאנוסים, דאדקבה ראי להחמיר בהם יותר...וכמדומני שכן המנהג הפשוט, לאסור אם נגע מחלל שבת בפרהסיא, ונזהרים מאוד מנגיעתו.
ספר "יין מלכות" פ"ג ו.
והמחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל דינו כגוי גמור, אבל מ"מ אינו אוסר את היין במגעו בהנאה אלא בשתיה, וע"כ אם נגע ביין ע"י דבר אחר אינו אוסר את היין אפילו בשתיה, וכן "כחו" אינו אוסר את היין אפילו בשתיה...וכן אינו אוסר את היין, אם נגע ביין בשעה שהיה טרוד באחד מהטרדות המבוארות לקמן כגון מדידה הצלה וכדומה.
ספר "הכשרות" פרק יט סעיף סח
מחללי שבת בפרהסיה, המתקרבים לחיי תורה ומצוות, ועוסקים בלימודי היהדות לשם שמים ובכוונה כנה ואמיתית- שוב אין מגעם ביין אוסרו.
בכלל זה, אורחים שעדיין אינם שומרי כל המצוות, אך חוזרים ומתארחים, והולכים ומתחזקים בדרך האמת.
ותודה לספרי "צורבא מרבנן" ולאתר "עולמות".
שיבוש הדעת של קינאה להרג חיות קם והרג את אחיו נראה לי בספר "ראשית" או "טל חרמון" או משו אחר.. לא סגור על זה..
המשטח היה נקי ויבש.
אמש חומם סיר בשרי חם (נקי ויבש חיצונית) על הכיריים.
לא נראה שנפל ממנו משהו.
מה דין הכף?
תודה רבה
אם יש לך רב פוסק במרחק ספסל או שתיים
אשמח לדעת בוודאות.
אבל עם האוכל שהיה דבוק עליה - היד היתה סולדת.
להרחבה
נוהגים לספור עם משפט זה או אחר (למשל "השויעה את עמך" זה בדיוק 10 מילים)
אין ענין לנשק את היד עד כמה שזכור לי
בסכנה לא פוסקים ע"פ סברות כל-כך 
אולי זה כי אין זמן לראות אחרי שאתה כבר לא ילד 


הסיכום מועיל מאוד רק שלא דנת בו על הבעיה:
יש לי עץ רימונים שמגיע אלי לחבלי הכביסה
ומפריע לי בבית.
הרימונים קטנים והם חלקם פרחים
אם זה משנה.

אם העץ לא נותן תפוקה למשל אפשר לעוקרו. וכן אם הוא מפריע להרחבה נצרכת של הבית. אבל יש סוברים שמפני הסכנה יש לעקור ע"י גוי. תקראי בפניני הלכה שם.
לא לחתוך אותם, בטח כשזה לצורך (בשנת שמיטה יש גם איסור לחתוך ענף שיש עליו פירות או כשזה לצורך השבחת העץ).
זה באופן עקרוני, אבל הפורום הוא לא מקום לשאלות הלכתיות אלא רב.
קיבלתי מערבי אוכל ושתייה שאין עליהם הכשר (בירה מוזרה בטעם אננס וממתקי שוקולד לצורך העניין), עכשיו השאלה שלי:
לתת ליהודי אסור משום 'לפני עיור' (אם כי לא ידוע לי שיש במאכלים איסור אלא שלא ודאי לי שאין...),
לזרוק אסור משום 'בל תשחית',
לתת לגוי אסור משום 'לא תחנם' (ולמכור לא ריאלי),
וגר תושב אין בזמן שהיובל לא נוהג אז אין 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה'.
מה עושים?
שים ליד הפח, החתולים ימצאו.

לא זכרתי נכון - הטעם למעשה של רב הונא היה משום כבוד שבת (שלא יפסידו הירקנים ויימנעו להביא סחורה לשבוע הבא) ולא משום הפקעת מחירים. בכל אופן זה היה לצורך ולכן ההשחתה הייתה מותרת.
הגמרא גם מסבירה שלעניים הוא לא נתן גם משום כבוד שבת (בשביל שלא יסמכו עליו להבא ויימנעו מלקנות צרכי שבת). ולבהמה הוא לא נתן בגלל שמאכלי אדם אסור לתת לבהמה, אפילו כשהאלטרנטיבה היא לזרוק אותם לאיבוד.
השמדת עודפי מזון שהרב חד''ה מדבר עליה גם היא לצורך - במטרה לייצב מחירי השוק ולשם עידוד ייצור.
שאלה הלכתית:
קיבלתי משלוח מנות מאדם אהוב ומוערך מאוד על ידי, במקרה גם שמאלני, ובין הדברים הטובים, ל״ע, גם שמן זית אחיה.
אחיה זה מאחז מצפון לרמאללה. החברה שמייצרת את השמן משתמשת בהרבה מאוד קרקעות שלא שלה, שנלקחו בחסות האלימות הכללית שבשטחים. ודי לחכימא.
מה הדין?
להשתמש בשמן שמבחינתי הוא בחזקת גנוב, זה לא ראוי.
לשפוך - זה בל תשחית.
להעביר הלאה - יכשיל אחרים ועוד יהיה להם מקום לסבור שמותר, משום מראית עין.
להחזיר לנותן/ת - עלול לבאס אותם מאוד מאוד על שנפלו בעניין זה. ועוד ביום זה שחייבים בו שמחה.
למישהו רעיון?
עד כאן תורף דבריה, בגדול ההסתפקות דומה, ויש לה גם תשובה מעניינת:
כרגע נראה לי שאקבל על עצמי לנסות ולהפיץ את דבר העוולות הקשורים במשק אחיה, על מנת שלא יכשלו בו אנשים אחרים.
ולגבי השמן, אקבל על עצמי לתרום סכום כסף למאבק נגד ההשתלטות על הקרקעות באזור: לשלום עכשיו, לרבנים לזכויות אדם וליש דין.
דעתכן?

ארץ השוקולדידוע לי שאסור להשתמש בכהן,
אלא אם אם כן הוא מוחל, וזה לא שימוש של ביזיון
השאלה היא, במקרה שלא ידוע לי מי האדם, ואני רוצה לבקש ממנו משהו
האם אני צריך לשאול אותו אם הוא כהן?
הסברות שעולות לי כרגע בראש הן
מצד אחד אולי לא צריך, "כל דפריש מרובא פריש" רוב הם לא כהנים
מצד שני "ספק דאורייתא לחומרא"
תודה לעונים 
כמה הערות (לפלפול ולא לתשובה):
א. 'כל דפריש' זה חזקה, ולכן מבטל את הספק. כך שאם אכן אומרים 'כל דפריש' ממילא אין צד שני של 'ספק דאורייתא'.
ב. לא ברור לי אם האדם נחשב 'כל דפריש' או 'כל קבוע' (הרי כהנים הם קבועים ביחס לכלל עמ''י), אם נתייחס לאדם מתוך כלל האנשים כקבוע אז לא רלוונטי שהכהנים הם מיעוט.
ג. לרוב הדעות האיסור להשתמש בכהן הוא לא דאורייתא אלא דרבנן.
רוב האנשים שתבקש מהם לעשות טובה קטנה, יסכימו אפילו שלא בא להם..
תסביר אחי.. תסביר
אולי (ואני מתכוון, בלי להיכנס בכלל לדיני ספקות) הבעיה שבהשתמשות בכהן היא כשהמשתמש יודע שמדובר בכהן - מה שמבטא זלזול בקדושתו מצד המשתמש?
מבקש אמונהאחרונהאסור לסמוך על זה וזה כבר לא נחשב מקור לפסיקת הלכה ומי שפוסק ככה וטועה, אין לו על מי להשען אח"כ
יש הלכה מתקנת חכמים של 7 ימי משתה (במקרים מסוימים 3), כלומר שהחתן ישב בבית וישמח את אשתו (אסור לו לעבוד וכו'). נהגו גם שעושים משתה עם עוד אנשים כדי להרבות שמחה, וההלכה היא שאם יש שם עשרה שלא היו בחתונה ולכן לא שמעו את 7 הברכות שמברכים בשבילם, ולא צריך שכל העשרה לא יהיו בחתונה אלא מספיק רק 'פנים חדשות' (במקרה שאין פנים חדשות ויש עשרה מברכים רק את הברכה האחרונה).
אז לסיכום: האם זו הלכה? כן כי חז''ל תיקנו 7 ימי משתה להרבות בשמחה, אבל הסעודה היומית עם פנים חדשות וכו' היא לא בגדר חיוב אלא הידור בתקנה הבסיסית. אבל כמובן כל אחד ישאל את רבו.
הערה: הרבה פעמים בגלל הרצון לקיים בהידור את המנהג של הסעודה יוצא הפוך מהכוונה של חז''ל - במקום שהזוג ישב בבית וישמחו יחד הם מטרטרים כל השבוע ברחבי הארץ ולא נשאר להם זמן וכוח לעצמם. גם זה שיקול.
המסכנון שנשאר? 

ישר כח על הלימוד זכות!

השבע ברכות זה שריד למנהג הזה. יש עדות שנהגו בכך עד העליה לארץ, בעדות המזרח בעיקר
זה הלכה
שטכנית לא פשוט לעשות אותה בסיטואציה כזו
דף עיוני בנושא
הדיון הוא על פנים חדשות
ויש דיון אם אפשר לומר את ברכת חתנים ללא פנים חדשות (למשל בשבת לא צריך פנים חדשות)
על הספר - "נר באישון לילה" - של הרב שלמה אבינר
אני לא פוסל..
תהום שמימיאם הוא היה סתם אדם פשוט וכשר שמברך.. ניחא
אולי משמים זיכו אותו לעזור לעם ישראל בגלל מעשה טוב מיוחד שלו.
אבל את אומרת שהוא מחלק הוראות ועצות.. קצת מעורר חשש
אולי כמה שאלות,
העצות שלו סתרו איכשהו את ההלכה?
ועוד משהו, כשהוא אמר שאת דתיה והוא לא מתעסק.. זה היה בזלזול? בכבוד?
אולי זה יתן לך כיוון לדעת מה הולך כאן..
![]()
מסכימה מאוד עם החלוקה של גמני לכוחות בטבע וכחות מעל הטבע.
ועל כך שכוחות מעל הטבע הם או קדושה או טומאה.
אבל לא הייתי מייחסת לאיש הזה כוחות טומאה.
כיוון שחז"ל כבר התפללו שכוחות אלו יישארו בחול.
כישופים וכאלו קיימים מעט היום. אבל במזרח הרחוק. שם אני מאמינה שיש שאריות.
בארץ- אני די סקפטית בנוגע לכל מי שעושה עצמו בעל כוחות.
יש הרבה שיטות לדעת דברים. (לדוגמא - הייתי אצל ארדיולוג. ידע עלי הכל. פיזי, נפשי. הכל ממבט בעיניים. וזה מדע טבעי לחלוטין. אפשר ללמוד אותו במרפאות. צריך אולי שימת לב, ריכוז ועוד, אבל לא כוחות מיוחדים)
יש גם הרבה דרכים לעזור ולהשאיר רושם של בעל כוחות על טבעיים.
בכל אופן, לפעמים יש דברים שבהם משתמשים אנשים כאן בארץ ב"טריקים" או "שיטות" שנלמדו במזרח הרחוק במקומות שקשורים לעבודה זרה ואולי יונקים מהטומאה שם. כך שתמיד הייתי שואלת רב.
קצת התבלבלה והתהפכה - הכוונה של הרבנות כשהיא קבעה לעשות 'גיור לחומרא' היא שמעיקר הדין מדובר בחזקת יהודי אלא שבגלל חשש מסוים שמא הוא גוי עושים לו גיור שאינו נצרך מעיקר הדין אלא לחומרא בלבד (ולא כמו שאנשים מבינים בטעות שהמשמעות היא 'גיור חמור', כלומר מעיקר הדין).
ב. אם יהודי עבר גיור הגיור הוא כלום (לדעת הגר''א שפירא במקרים של גיור לחומרא - כלומר במקרה שכן יש חשש שמדובר בגוי - אז למרות שמעיקר הדין המתגייר היה בחזקת יהודי לפני הגיור כן יש לגיור נפקא מינה לגבי ממזרות כך שהגיור מבטל חשש ממזרות. כך הוא פסק לגבי עולי אתיופיה וכך פסקה הרבנות הראשית).
באיזה ספרים מפורטים כללי פסיקה לגבי השו"ע?
למשל - "סתם" ו"יש" - הלכה כX
או
"יש" ו"יש" - הלכה כY.
והבנתי שגם בכללי פסיקה יש מחלוקת?
ועוד שאלה - ראיתי בשו"ת אבקת רוכל, סימן ל"ב שמרן מחשיב את הרמב"ם כ"גדול הפוסקים", שנניח אם פעמים הרא"ש והרי"ף יהיו בדעה אחת יחד נגד דעת הרמב"ם (נראה לי שמקרה כזה נדיר מאד, כי בד"כ הרי"ף והרמב"ם ב90% באותה דעה), עדיין השו"ע יפסוק כרמב"ם...הגיוני? או שפספסתי משהו?
תודה מראש
)
ארץ השוקולד
יש קצת כללי פסיקה בש"ך ביו"ד הוא מביא שם חלק מהעיקרים. כמדומני שזאת אחת ההתחלות הבסיסיות, בהנחה שכבר עברת על ההקדמות לב"י ולדרכי משה וכו'. שאר היסודות די מפוזרים בכל מיני מקומות.
יש את הספר של הישיבה של הרב טל (נראה לי שהוא של הרב טל עצמו) שממש עוסק בכללי פסיקה.
יש ספר של הרב משה ברנדסדורפר (הבן של הרב מאיר ברנדסדורפר) שעוסק בכללי הלכה.
יש סדרת שיעורים בנושא של הרב יעקב יוסף שאפשר לקנות, והיא ממש נוגעת בכל השאלות שאתה מדבר. סדרה די ארוכה ורחבה ויש בה גם דברים מעניינים שמובאים אגב אורחא. צריך לבדוק מאיפה משיגים את השיעורים (אם תרצה אנסה לברר לך). היחוד בסדרה הזאת הוא שהוא נוגע בכל המקומות הראשיים (יש כמה סימנים בשו"ע שהכללים האלה מפוזרים בהם) שנוגעים בכללי פסיקה שאחרי תקופת הגמרא.
יש כמה חלקים לא כל-כך גדולים בספרים אחרים שנוגעים בעניין כבדרך אגב (יש בילקוט חיים של הרב קורח בחלק האחרון, ציינו את העין יצחק של הרב יצחק יוסף).
הרב שטייזנלץ במהדורות עם הפסיקה (מהדורת קורן) מביא את הכללים בקצרה, בחלק מהמסכתות זה יותר נוכח.
לא זוכר במפורש, אבל כמדומני שיש במהדורת הלכה ברורה מיסודו של מרן הרב קוק גם את הכללים על סדר הסוגיא (לא למדתי בהם הרבה שנים אז לא זוכר כל-כך).
אני מאמין שאם תלמד ספרי הלכה שעיינו בדברים על הסדר זה יתברר לך. אם זאת הדרך שתבחר, כדאי להתמיד עם שיטה אחת לפני שנוגעים בעוד שיטות.
נ.ב, לגבי השאלות ששאלת:
יש כמה מקרים שכללי הפסיקה לא עוזרים. למשל ראיתי מקרה שברמ"א היו איזה 5 י"א. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבמקרה כזה פוסקים ע"פ העניין (כלומר צריך לפתוח את הסוגיא ממש ולראות מה פוסקים כתבו אח"כ).
הב"י לא תמיד פוסק כמו הרמב"ם. ולפעמים הוא פוסק גם נגד כל עמודי ההוראה (נתקלתי במקרה כזה). למרות הכללים המרכזיים, כמו בכל דבר - יש יוצאים מן הכלל.
יש גם כללים במקרים שהשו"ע לא פסק בהם. ראיתי מחלוקת בדיני טהרה בין הרמב"ם לראב"ד, וראיתי תשובה שפסקו כמו הראב"ד. שאלתי פוסק והוא אמר לי שבגלל שהראב"ד נחשב אחרון (למרות שהיה מבוגר יותר, הוא העיר על הרמב"ם אחרי שהרמב"ם כתב), אז הלכה כמותו, תאורטית. הייתה בנקודה ההיא שאלה כי הכסף משנה תירץ את התהיה של הראב"ד, אז שם הלכה כבתראי לא בהכרח תופס ויתכן שהפוסק שפסק כמו הראב"ד פסק ככה מטעמים אחרים (הוא לא כתב את הטעמים בתשובה שראיתי)
תודה
עלה והצלח!
עולם הפסיקה הוא ים ענקי, ולענ"ד הוא מהנה מאוד ומפרה מאוד.
אני לא בקיא מדי..אבל זה בהחלט מעניין
ארץ השוקולד

אלא על ה"שורשיים", למרות שהרב יעקב זצ"ל נוגע בנושא אבל משתי נקודות המבט
ישר כחךהדוכס מירוסלב
ההוראה בעבר. לא היה צורך בספרים כאלה, וגם לימוד מתוך ספר לא מספיק, תנסה ותראה שתצטרך פוסק צמוד כדי להבין הרבה מהכללים שם.
רבני זמנינו פשוט אספו את הכללים מהפיזור הרב שלהם בספרי הפוסקים למקום אחד.
יש גם ספרים ישנים שנוגעים בזה, אבל אין כאלה שריכזו את הכל. בטח לא שיטות פסיקה עדתיות.
שורשם של הכללים הם בגמרא עצמה, כל השאר הם נגזרות של הכללים שנכתבו במפורש ע"י חכמינו זכרונם לברכה. חלקם כתובים מפורשות בתורה. לכן, כמו כל שאר התורה שבכתב ושבע"פ, אין מקום להמציא. להכל יש מקור ושורש.

אם חז"ל לא סיכמו את זה, זה לא לחינם.
הכללים הראשוניים דווקא כן מרוכזים בספרים קדומים על הש"ס, ההתפלגויות שלהם יחסית חדשות.
בעיקר העניין של קבלת מנהגאו מרא דאתרא בהכרעת דין, ולכן את זה לא יכלו לרכז לפני שזה נוצר
וידוע שהרמב"ם יותר דקדק בגרסאות התפילה מרוב הפוסקים (יש לרב קאפח על זה סברה מאוד יפה שגם נותנת משקל רב יותר לגרסת הרמב"ם בתפילות).
אמנם זאת סברה, אבל יתכן והב"י בגללה הטה את ההכרעה לכיוונו
לפי תצפית טלסקוף האבל גלקסיית שביל החלב היא מרכז היקום!
כמובן שצריך לשאול מה זה אומר, ובעעקבות התגלית של האבל פיתחו תאוריה שמשערת שייתכן שכל נקודה היא המרכז.
אבל כולם מסכימים ששביל החלב הוא מרכז היקום!
היקום, מהסיבה הפשוטה שהיקום אינסופי אז המרחק מכל נקודה שווה מכל הכיוונים וכל נקודה היא מרכז היקום.
וורט - "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", כי הוא מרכז היקום!! 
וזו המציאות על פי התורה
במכתב להרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל (אגרות קודש כרך ז' עמוד קלג) כותב הרבי:
ידוע כמה התלבטו אחדים מגדולי ישראל איך להתאים את הפירוש הפשוט של הפסוקים העוסקים בהמלך השמש והירח, ״וזרח השמש ובא השמש״ (קהלת א, ה וראה רמב״ם הל' יסודי התורה פ״ג ה״ד [וכן בברכת 'יוצר אור' בשבת 'מוציא חמה ממקומה']), עם שיטת קופרניקוס* שבמשך דורות סברו ששיטה זו האחרונה זוי שיטת האמת המוחלטת, וחשבו למצוה לעוות את פירוש הפסוקים ולהתאימו לשיטה זו.
עד שבאה שיטת היחסות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזו הוכחה לפי מצב הידיעות של המדע עתה; ואגב, דווקא שיטה זו, שאינה מכירה באמת 'מוחלטת' נתקבלה כיום על אנשי המדע כאמת מוחלטת, מבלי שידגישו את הסתירה הפנימית שבדבר זה...) שמנקודת מבטו של המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי הוא העומד ומי הוא המקיף אותו, וממילא ייתכן גם לומר שהארץ עומדת והכוכבים מקיפים אותה, וכל קושיה שיש למצוא על אחת ההשערות תהיה גם כן, בצורה שונה במקצת, על ההשערה ההפוכה.
*) בספרו המפורסם, שנדפס לפני כ 450- שנה, הציע קופריניקוס להניח - לצורך החישובים האסטרונומיים - שבניגוד לדעות הקודמות, השמש (ולא כדור הארץ) נמצאת במרכז היקום, וכל גרמי השמים (כולל כדור הארץ) סובבים אותה. בספרו מודגש שהוא עצמו לא האמין שאמנם הנחתו תואמת את המציאות, אלא שעל יסוד הנחתו זאת נעשים החישובים פשוטים וקלים בהרבה. ממשיכי דרכו עשו צעד נוסף בכיוון זה, ולימדו שגם המציאות תואמת את הנחת קופרניקוס.
החליטו שאין החלטה
בשנת תשי"ט נשאל הרבי על ידי פלוני ששמע "ממי שהוא בהחלט, כאילו... שזוהי החלטת המדע אשר ברור שהארץ סובבת את השמש וכו', ודלא כשיטה ההפכית, שכאילו הופרכה על-ידי כמה הוכחות, ושואל בירור בזה".
ומשיב על כך הרבי (איגרות-קודש, כרך חי, עמ' שצג) לשואל:
הנה בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, שאין כל החלטה בדבר... כל איש ביכולתו לאחוז [באיזו] שיטה שירצה... זו החלטה הכי אחרונה והכי מוחלטה של כל אנשי המדע בדורנו זה.
ועל-פי זה מובן שכל המקראות המדברים אודות הליכות השמש מסביב לארץ וכו' – יש ללמדם כפשוטו, ואין על זה כל קושיה.
"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...
כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך' עמ' 128):
כבוד העורך:
בתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.
למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.
ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.
מנקודת המבט של המדע
באותו נושא כתב הרב בכ"ח באלול תשכ"ג ("כמובן אין עתה הזמן גרמא למכתבים – אלא שגודל ערך ענייני חינוך ולימוד (על טהרת הקודש) מכריע" – איגרות-קודש, כרך כב, עמ' תקט):
...ידוע אשר אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:
שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גורמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי-אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החיסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" העניינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר – באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השנייה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.
מהאמור מובן – שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבוע שגורם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי-אפשר מנקודת המדע – שתימצא על זה איזה סתירה.
דרך אגב – גם לפני קום שיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות, ואין כאן מקומו להאריך.
במכתב להרב הראשי הרב יצחק אייזיק הרצוג ז"ל (אגרות קודש כרך ז' עמוד קלג) כותב הרבי:
ידוע כמה התלבטו אחדים מגדולי ישראל איך להתאים את הפירוש הפשוט של הפסוקים העוסקים בהמלך השמש והירח, ״וזרח השמש ובא השמש״ (קהלת א, ה וראה רמב״ם הל' יסודי התורה פ״ג ה״ד [וכן בברכת 'יוצר אור' בשבת 'מוציא חמה ממקומה']), עם שיטת קופרניקוס* שבמשך דורות סברו ששיטה זו האחרונה זוי שיטת האמת המוחלטת, וחשבו למצוה לעוות את פירוש הפסוקים ולהתאימו לשיטה זו.
עד שבאה שיטת היחסות של איינשטיין והוכיחה (ומובן שזו הוכחה לפי מצב הידיעות של המדע עתה; ואגב, דווקא שיטה זו, שאינה מכירה באמת 'מוחלטת' נתקבלה כיום על אנשי המדע כאמת מוחלטת, מבלי שידגישו את הסתירה הפנימית שבדבר זה...) שמנקודת מבטו של המדע אי אפשר להוכיח בשום אופן, ביחס שבין הכוכבים והארץ, מי הוא העומד ומי הוא המקיף אותו, וממילא ייתכן גם לומר שהארץ עומדת והכוכבים מקיפים אותה, וכל קושיה שיש למצוא על אחת ההשערות תהיה גם כן, בצורה שונה במקצת, על ההשערה ההפוכה.
*) בספרו המפורסם, שנדפס לפני כ 450- שנה, הציע קופריניקוס להניח - לצורך החישובים האסטרונומיים - שבניגוד לדעות הקודמות, השמש (ולא כדור הארץ) נמצאת במרכז היקום, וכל גרמי השמים (כולל כדור הארץ) סובבים אותה. בספרו מודגש שהוא עצמו לא האמין שאמנם הנחתו תואמת את המציאות, אלא שעל יסוד הנחתו זאת נעשים החישובים פשוטים וקלים בהרבה. ממשיכי דרכו עשו צעד נוסף בכיוון זה, ולימדו שגם המציאות תואמת את הנחת קופרניקוס.
החליטו שאין החלטה
בשנת תשי"ט נשאל הרבי על ידי פלוני ששמע "ממי שהוא בהחלט, כאילו... שזוהי החלטת המדע אשר ברור שהארץ סובבת את השמש וכו', ודלא כשיטה ההפכית, שכאילו הופרכה על-ידי כמה הוכחות, ושואל בירור בזה".
ומשיב על כך הרבי (איגרות-קודש, כרך חי, עמ' שצג) לשואל:
הנה בעשיריות השנים האחרונות, החליטו כל אנשי המדע העוסקים בשטח זה, שאין כל החלטה בדבר... כל איש ביכולתו לאחוז [באיזו] שיטה שירצה... זו החלטה הכי אחרונה והכי מוחלטה של כל אנשי המדע בדורנו זה.
ועל-פי זה מובן שכל המקראות המדברים אודות הליכות השמש מסביב לארץ וכו' – יש ללמדם כפשוטו, ואין על זה כל קושיה.
"אינני מכיר 'הוכחה מדעית' כזאת"...
כך כותב הרבי במכתב ששיגר (בט' באייר תשכ"ד) למערכת העיתון היהודי 'דה ג'ואיש פרעס', בתגובה לפרסום מאמר הקובע כי על-פי המדע כדור הארץ סב סביב השמש. זוהי הקביעה ששיגר הרבי ('מורה לדור נבוך' עמ' 128):
כבוד העורך:
בתייחס לטור "שאלות ותשובות" שהופיע בגליון של ה-10 באפריל, הופתעתי מאוד לקרוא את התשובה שהעיתונאי בעל הטור נתן לשאלה: "האם הארץ מסתובבת סביב השמש, או השמש הולכת סביב הארץ?". בתשובתו, הרב שלום קלאס קובע את הקביעה הנחרצת: "המדע המודרני הוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש", וכו'.
למדתי אסטרו-פיזיקה במשך מספר שנים, ואינני מכיר "הוכחה מדעית" כזאת, כפי שמציע בעל הטור שלכם.
ויובהר בזאת: ההשקפה המדעית הנפוצה במאה האחרונה היתה שהארץ סובבת סביב השמש. אפילו אז, לא החשיבו זאת לעובדה מוכחת, אלא רק לתיאוריה יותר מתקבלת. עם זאת, מכיוון שתיאורית היחסיות התקבלה באופן אוניברסלי, והפכה ליסוד של המדע המודרני, השקפת המדע בהווה היא, בהתאם לתיאוריה זאת, שכאשר שני גופים נמצאים בתנועה בחלל זה ביחס לזה (כמו השמש והארץ), לא ניתן מבחינה מדעית להוכיח מי מהם נייח ומי מהם נע, או האם שניהם נעים. במילים אחרות, עד כמה שאפשר לדבר על הוכחה מדעית במצב זה, המסקנות הן בדיוק ההיפך ממה שצוין בקביעה של בעל הטור המכובד שלכם שצוטטה למעלה, היינו, שההוכחה המדעית היחידה היא שלא ניתן לברר מבחינה מדעית האם השמש סובבת סביב הארץ או להיפך.
מנקודת המבט של המדע
באותו נושא כתב הרב בכ"ח באלול תשכ"ג ("כמובן אין עתה הזמן גרמא למכתבים – אלא שגודל ערך ענייני חינוך ולימוד (על טהרת הקודש) מכריע" – איגרות-קודש, כרך כב, עמ' תקט):
...ידוע אשר אחד מהיסודות בשיטת היחסיות שנתקבל על דעת כל המדענים בעשיריות השנים האחרונות הוא:
שבנוגע ל"סיסטמה" של שני גורמים הנמצאים בתנועה יחסית אחד לשני, אי-אפשר לקבוע מי הנמצא במצב של מנוחה, ומי המתנענע, ולא מפני החיסרון בידיעתנו עתה, כי אם מפני "טבע" העניינים, זאת אומרת שבנוגע לשאלה האמורה וכיוצא בזה, אין למדע כל עמדה, ואדרבה – שולל הוא מענה ברור בהאמור. ועוד יותר – באם תמצאנה קושיות על סברא אחת, יש דוגמתן גם בנוגע לסברא השנייה, וכמבואר בשיטת היחסיות בארוכה.
מהאמור מובן – שבאם יבוא מי שהוא ויאמר שמאיזה טעם שיהיה בוחר לקבוע שגורם פלוני עומד והשני סובב סביבו, אי-אפשר מנקודת המדע – שתימצא על זה איזה סתירה.
דרך אגב – גם לפני קום שיטה האמורה לא היתה שלילה מוחלטת של שיטת פטולמיס (שהארץ לעולם עומדת והשמש סובב סביבה), כי אם הצהרה ומסקנא שמספר הקושיות על שיטה זו גדול יותר מאשר על השיטה שעל שם קופרניק אבל גם על שיטת קופרניק הקשו כמה "קושיות" ואי הבנות, ואין כאן מקומו להאריך.
http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=196&article=1587
אני המרכז.
זה אחת הדוגמאות של הקו הדק בין תורה למדע.
מה נכון ומה לא