פורום בית המדרש (עמוד 107)

מותר להרוג נחש ברשות הרבים, אפילו בשבת (כמו גחלת ברשות הרבים).

 

זה המרחב שלהם באותה מידה כמו שלנו, אבל הם לא יודעים את זה.

לכן סדר העדיפויות שלנו הוא קודם בני אדם ואח"כ עקרבים.

בכלל, לגבי צער בעלי חיים, כל מה שהוא לצורך האדם אין בו משום צער בע"ח.

 

גם בלי הילדה, נכון להרוג אותו.

 

 

(הרב יעקב אריאל סיפר שמישהו בא אליו עם מגדיר נחשים בשבת כדי לברר האם הנחש שנמצא אצלו בבית ארסי כדי שיהיה מוצדק להרוג אותו... כמובן שהוא נתן לו על הראש, שקודם יהרוג אותו ואח"כ ישאל שאלות).

כלומר שזה רחוק מאוד מכל עיר שהיא.

וגם שם אני לא יודע אם זה נפסק להלכה.

אז אם את רואה נחש במדבר והוא לא מאיים עליך, תני לו ללכת.

 

עקרב מותר תמיד להרוג לא משנה מתי.

נחש בשבת צריך לבדוק את המצב.

גם בשבת!
שור מועד
נחש
עקרב/נדל
כלב חולה כלבת
כי אם לא תהרגי אותם יש סיכוי גבוה שהם יגרמו למישו פציעה..

י – תפילת עננו | פניני הלכה

 

ש"ץ ששכח לומר ברכת 'עננו', אם עדיין לא אמר את שם ה' בסוף ברכת 'רפאנו', יחזור ויאמר 'עננו'. ואם כבר אמר ה', יאמר 'עננו' בשומע תפילה כיחיד. ואם גם שם שכח, יאמר 'עננו' בלא חתימה אחר "המברך את עמו ישראל בשלום", קודם שיאמר "יהיו לרצון אמרי פי וכו'" (מ"ב קיט, יט). ויחיד ששכח 'עננו' בשומע תפילה, יאמר אותו בתחנונים שאחר התפילה. ועיין בפס"ת תקסה, ב.

אני לא בקיא בהלכות ש"ץ מסיבות כאלה ואחרות

אתה יכול לבחור כמה לעבוד - אבל מה שנגזר זה כמה ישאר לך ולא יתבזבז על הוצאות לא מתוכננות.... (חוץ מצדקה, הוצאות בניו לת'ת והוצאות שבת וחג)

הכיוון הפשוט לתרץ שעולה לי זה שנגזר מה שתקבל עם הסייגים שמופיעים במסכת ביצה כמו שאניוהוא ציין לעיל.

אבל לא נגזר במה תעבוד, איך תרוויח- ביושר או לא, ממי תקבל, כמה תעבוד וכמה יצא וישאר.

כמו שבברכת המזון אומרים "אל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם ולא לידי הלוואתם"...
וכמובן שכולנו הולכים לעבוד ונצרכים לעיתים גם להלוואות , אלא מה? שנדע מה המקור והשורש של הכל, הקב" ה.

יש רווח והכנסה ויש הפסד והוצאות. כל מה שלא תלוי בך כמובן שלא חלה עליו הבחירה החופשית. יש מקום רב להשגחה להתערב.
אתה עובד במה שבחרת ומרוויח ומוציא כראות עיניך. אך ישנן הרבה הוצאות והכנסות שאינן בשליטתך שעליהן לא חלה הבחירה וההשפעה שלך.

חג שמח ושנה טובה!

תודה ל@אריק מהדרום, @אניוהוא ו@סתם 1... נתתם זוית מעניינת למחשבה והחכמתם אותי

והרב כבר ענה לי שחייב. תודה!

שלוקח חולה שאין בו סכנה.
אם הכדור נלקח בבליעה ואין בו טעם או שטעמו פגום ולא ראוי למאכל. ההדרכה שאני מכיר ושמעתי שאין צורך בהכשר על דבר כזה ודנים אותו כעצים ואבנים שאין להם דין מזון ולא חלים עליהם דיני כשרות.

מכאן שצדקת בשאלה שלך שמה שלא מזון ולא אוכלים אותו בני אדם או בעלי חיים כמזון לא צריך הכשר.

לגבי דברים עם טעם מצריכים כשרות כי יש לזה טעם מה שמכניס את זה לדרך מאכל מצויה.

לגבי תוספי מזון וויטמינים נראה לי שהדין משתנה. כדאי לשאול רב לגבי צורך ספציפי כי לפעמים יש מקילים במקום צורך גדול ודרך לקיחה שונה (אם בולעים דבר עם טעם) ולא כל דבר ללא הכשר הוא לא כשר.

שנית, סיבות לפטור מהכשר הן:
1. אין טעם או שהכדור מר.
2. הכדור נלקח מחמת מחלה ולא כתוסף ואז זה יכול לפטור ברמה מסויימת לפחות.

אם אינני טועה, יש דיונים האם טעם אחד מספיק בלא השני.

אלך לקנות כשרים וזהו

נשמעת עצבנית קצת על זה... היה בבית כאלה בלי הכשר?

בלי הכשר.
ורק אחרי שלקחתי שני כדורים, קלטתי שאין הכשר

ולדעתי בכל מקרה זה נתון במחלוקת.
בכל מקרה, המקום ימלא חסרונך

א. אין לך רשות לומר שלא כאן המקום בזמן שאתה מתווכח על זה

ב. הוא בלתי מוגבל, וגוף הוא מוגבל מעצם הגדרתו, ולכן זה פשוט תרתי דסתרי

ג אינני יודע למה *בדיוק* משמש המונח "אור אינסוף". אם וכאשר הוא משמש כשם לאינסוף, אזי לא מדובר באור נברא אלא כינוי אחר ל"אינסוף". אם וכאשר מדובר על "אור נברא" אז דין המונח הוא כאור נברא, אבל אני מניח שלא מדובר על "אור נברא", וממילא הכוונה היא לאינסוף עצמו, שהוא אינו יכול להתלבש בגוף.

ד. "אינו יכול" הכוונה במושגים של "יכול" ו"לא יכול" ה"אינסוף" עצמו הוא מעל המושגים האלה, אבל בכל מקום שהמושגים מסוגלים להיכנס הרי שהם מכניסים יחד עם עצמם גם את תכונותיהם - שהם כוללים את תכונת המוגבלות וה"יש סוף". ממילא השאלה על "יכול" ו"לא יכול" היא חסרת משמעות.

א. יש לי רשות. ואני לא מתווכח איתך על שום דבר. אתה רוצה דיון פורה, עם התבוננות וליבון של המושגים - אין לי בעיה. לא באתי להתווכח, אלאלדון וללמוד זה מזה. אי לכך ובהתאם לזאת, כל האמור הוא להבנתי בלבד, על פי מה שלמדתי בחיי. אם ישלך מה להוסיף וללמד אותי - אני אשמח...
ב. בצורה הפשוטה של המושג 'אינסוף' אתה צודק. אין-סוף משמעותו בלי גבול ולכן לומר שהוא קיים בגבול זו סתירה. אבל המושג 'אינסוף' כשהוא מתייחס לעצמותו של הקב"ה הוא אינסוף במובן רחב הרבה יותר. אין שום דבר שמגביל אותו, בשום צורה שהיא. לא בגלל שהוא בלי גבול, שהרי גם ההגדרה 'בלי גבול' מגדירה משהו (שאין לו גבול...) וממילא אין זו אינסופיות אמיתית. אינסופיות אמיתית (והמונח אינסוף כאן הוא רק מלית ברירה, שהרי את עצמותו יתברך אי אפשר להגדיר כלל) - כשם שיש לה כח בבלתי בעל גבול יש לה כל בגבול (ושוב, זה הרמחל אמר, לא אני). גם 'תרתי דסתרי' זה לא קושיה על אינסופיות כזו כי גם להגיד שהיא לא יכולה להיות שני דברים סותרים - זו הגבלה מסוימת. אינסוף, המייצג את עצמותו יתברך, הוא אינסוף גמור ולכן הוא יכול להיות גם סוף באותה מידה... (וזו גם התשובה הכי עמוקה, לדעתי, לשאלה אם הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים)
ג. המונח 'אור אינסוף' והמונח ' אינסוף' אינם בדיוק אותו מושג. 'אינסוף' הוא כינוי (שאינו ממצה כמו שכתבתי) לעצמותו יתברך ו'אור אינסוף' הוא האור האינסופי והלא מוגבל של האינסוף. כלומר בהנחה שהאינסוף הוא המאור - לאורו קוראים אור אינסוף. 'אור אינסוף' מצד אחד מאוחד לגמרי באינסוף ואינו נפרד ממנו כלל (שהרי ברגע שיסתירו את המאור, גם אור לא יהיה) אבל מצד שני הוא כבר נברא במידה מסוימת (לפני הצמצום) אם אתה רוצה הרחבה- תוכל להסתכל בערכים 'אינסוף' (עצמות ומהות) ובעיקר בערך ' אור אינסוף' בחב"דפדיה.
ד. אני מסכים שהאינסוף הוא מעל למושגים של יכול ולא יכול, וזה בדיוק מה שניסיתי לומר לך כשכתבת בהתחלה ש'אור אינסוף אינו יכול להתלבש בגוף'
ה. מעבר לכל הנ"ל, אם ננסה שניה לכוון לדעת המשורר (חנן בן ארי, אם אינני טועה) אני מעריך שהוא מכוון למאמר הזוהר המובא בתחילת ספר התניא, בו כתוב שנפשו של יהודי היא 'חלק א-לוה ממעל ממש' צריך להתבונן הרבה ולהעמיק בכוונת אדמוה"ז במילה *ממש* אבל בפשטות הכוונה היא שהקב"ה נטע ביהודי נשמה שהיא חלק ממנו יתברך. בפשטות. ואם כן הןא אכן 'אור אי סוף לבוש בגוף' ואגב גם המושג 'לבוש' לא מדויק וצריך להתבונן בו, שהרי לבוש ניתן לפשיטה ולהחלפה.
ו. כמובן שצריך להדגיש שאין כאן הגשמה או משהו דומה ח"ו. בדיוק במקומות האלו יעו ש"צ שר"י ואותו האיש יש"ו. וכן עובדי אלילים רבים, כמו שמבואר גם ברמב"ם
אבל, עד כאן להיום. (ויש לי רשות אחי, יש לי איזה רשות שאני ארצה. אנחנו עדיין בעולם של בחירה )

א. בדברים שבין אדם לחבירו (אין לך רשות למה שאתה רוצה... אם לא תקלוט את זה בעולם הזה - תאלץ לקלוט את זה בעולם הבא בדרך הקשה)

ב. אתה מעבד דברים שאני כתבתי - וכותב אותם בשם עצמך (גם אם נניח שהבנת אותם לבד, עדיין עליך לתת מקום לאדם אחר הקדימך, ולא רק מטעם בין אדם לחבירו אלא גם מטעם יושר אינטלקטואלי)

ג. דבריך חורגים מגבולות הדיונים שלהם מיועד הפורום. הפורום לא נועד לעסוק בנושאים שבקצות האמונה, שהרי הם גובלים ב"במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות" ואפילו "ולא תתורו".

 

אשר על כן אינני ממשיך להגיב כאן, (שלא לדבר על זה שיש צד שהיה ראוי בכלל למחוק את דבריך מכאן)

 

קישורים לכמה שירים שכתבתי.

השלושה הראשונים על אלול ותשובה

השלושה האחרונים על רה"ש ויום הכיפורים

@לתת מכל הלב, יישר כח על פתיחת השרשור

 

מתחיל... - פרוזה וכתיבה חופשית

אלול ! - פרוזה וכתיבה חופשית

ועוד אחד.... - פרוזה וכתיבה חופשית

 

וחותם יד כל אדם בו - פרוזה וכתיבה חופשית

אחת בשנה. שיר על משמעותו של יום הכיפורים - פרוזה וכתיבה חופשית

לילה כיום יאיר - שיר לליל יום הכיפורים - פרוזה וכתיבה חופשית

 

תפילות הימים הבעל"ט - לקראת נישואין וזוגיות

 

"שכל יהודי ויהודי יש לו בפנימיותו נשמה קדושה,

ובאמת לאמיתו הוא רוצה למלא רצונו של אבינו שבשמים בשלימות ממש

כי הנשמה משתוקקת לזה באהבה עזה כאש...

רק שמכל החטאים שבכל הדורות ומתוקף הגלות

נעשו הרבה כיסויים המכסים את הפנימיות ואור הנשמה.

לכן אנחנו בעצמנו איננו יודעים כמה אנו רוצים באמת לאמיתו של דבר לעשות רצונו יתברך..

ובימים אלו העבודה היא לברר את ההשתוקקות הזו, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל עד כמה שאפשר". 

 

(מתוך שיחה של רבי מאיר זילברברג שמובאת בספר "דברי חיזוק". מומלץ בחווום).

ברכת קדושת השם -
http://www.netivotiby.co.il/archive_id.asp?id=68


באור לתפילת 'ונתנה תוקף'
http://www.netivotiby.co.il/archive_id.asp?id=611

משהו יפה לראש השנה - לקראת נישואין וזוגיות

@צועד [הוא אמר שיש לו מבחן ...אולי הוא יודע]

אני חושב שמה שהשתנה זה רק החומר לבחינות

באתר של הרבנות עברתי, כמובן.
לכן אני שואל כאן.

(מגיל 22).

3. ביחס לנושאים, יש רשימה של נושאים ותאריכים, אתה בוחר במה לגשת.

כמובן שיש לשים לב שיש נושאים קשים יותר.

רשימת הנושאים לרבנות רגילה הם:
שבת, איסור והיתר ונידה מהגדולים.
חופה וקידושין, שמחות מהקטנים.
והלכות ברכות שנכנס לא מזמן, אז אני לא יודע לאיזה קטגוריה זה נכנס.

צריך את כל ששת הנושאים כדי לקבל הסמכה לרבנות

למשל, אפשר להיבחן, לא לגשת שלוש שנים להיבחן שוב וכך הלאה?

או אלול עד קיץ?

אבל אני חושב שזה 23 ולא 22

כתוב 22.

אבל אם מדובר בסוף שיעור ה' זה ממילא יהיה 23...

נראה לי שאפנה אליהם ישירות.

אני מניח שאתה לא הראשון

זה אישור מהישיבה שאתה צריך לבקש.
צריך גם אישור מהישיבה או מרב של התוכנית הלכה שאתה מוכן ולמדת את החומר.

לא בכל מועד יש את כל הנושאים. יש מועדים של נושאים קטנים וגדולים. צריך להתעניין קרוב למועד מה יש במועדים הקרובים.

בהצלחה רבה!

בדיינות יש מועד שונה לכל בחינה.

בכל אופן שיחת טלפון עדיפה. הרבנות זה אחד המקומות שמבחינת טכנולוגיה די מיושנים

והכל מאד מסודר

אבל הכל זורם מהר יותר, ובאמת מחזירים תשובות תוך 3 חודשים.
צריך לתת את הקרדיט לשינוי לרב הראשי הרב דוד לאו שליט'א.

חשבון נפש זה לסכם בראש או בכתב או איך שנח לך את הדברים שעשינו והאם זה היה נכון, מה היה טוב במה שעשינו וצורת התנהלותנוף, מה ניתן לשפר ומה לא היה נכון.
תשובה באה כדי לבקש סליחה ולהתחרט על מה שעשינו לא נכון או הדורש שיפור עם רצון לשיפור ועוד יותר טוב אם יש דרך

קל לומר את מה שכתבתי, אך ליישם זה פחות.

בהצלחה רבה

שנזכה לצאת זכאים בדין

אבל איך אפשר לכלול את כל הדברים שעשיתי טוב או לא.. זה המון.

תודה!
אמן

בתיכון המורה לאנגלית העלה לנו נקודה למחשבה, האם אנו מחליטים החלטה גדולה ושאר ההחלטות נגררות ממנה או שיש מלא צמתים קטנים?

כשאני חושבת על עצמי נראה לי שמלא צמתים קטנים
שמובילים לשינויים גדולים בסופו של דבר.

מחליטים החלטה גדולה ואז יורדים לפרטים.. כי אם רק נחליט ולא יהיה בדיוק הדרך נלך לאיבוד

אנחנו מחליטים החלטה גדולה - בוחרים כיוון, מה המטרה שלנו, לאן אנחנו שואפים,

ולפי זה בוחרים בצמתים הקטנים - במטרה להגיע לאן שרצינו - החלטות שנגררות מההחלטה הגדולה

 

כלומר

גם וגם

אנחנו מחליטים החלטה גדולה ושאר ההחלטות ה"קטנות", בצמתים הקטנים נגררות ממנה

תמיד יש לך משהו טוב להגיד

אני זוכרת
ששמעתי בתקופה לפני שנים דבר נפלא מאחד האנשים הנפלאים
שהולך איתי כל שנה.


מצווה מן המובחר לתקוע ב שופר כפוף. השופר עצמו לא מעובדאלא רק חלול. רואים שזו קרן של איל. נכון? למה?


כי הקרן הלא מעובדת - היא חומר ראשוני. פשוט. טבעי.

והכפיפות באה לומר- רבון העולמים

(ידעתי...כי הנני בידך לבד כחומר ביד היויצר- סתם לא קשור אבל נזכרתי בו... )

באנו לפניך
בנמיכות רוח
בכפיפת קומה
בטבענו הראשון.


אנחנו בלי איפור ונוצצים
אנחנו עצמינו . טבעיים.

לפני ה'

באים כמו שאנחנו
מתכופפים
וממליכים. ונכנעים.



והקבלת מלכות הזו- יחד עם הפשטות-
פועלת.
כמו הסיפור על היהודי שצעק א"ב וזה שבר את כל המחיצות.....


כי יש בזה אמירה מסויימת.


של
"שובו אליי"
כמו שאתם.

עם הבוץ בנעליים ועם הקרע במכנסיים. אני אוהב. מחכה. ותמיד שמח שאתם חוזרים אליי....



******


לעצם השאלה


אם לא יהיה לנו מטרה- איך נגיע אל היעד?


אני אומרת
תשובה- לשוב לעצמיו. שלנו. למהות הטובה שיש בנו ללא תלות במעשינו . יש שיקראו לה סגולה ויש שיקראו לה נשמה (או 'כפרה')

אבל השייכות הזו קיימת
מוטמעת בנו. די אי איי רוחני מיוחד
שמשייך אותנו תמיד לשאיפה של עשיית הטוב.



לכן
לא בלחץ.
בנחת.



מתוך ההבנה הבסיסית של הטוב
ומהותו ותפקידו בחיינו
נשוב אליו לאט לאט.


חשבון הנפש יכול למקד איפה טעינו כדי לדעת כיצד לתקן.




לסירוגין

כדי לא להתייאש מהחשבון...




נשמח בתשובה הפנימית
העצמית



ונקבל כולנו
תשובות ותוצאות
נכונות
ובונות

לחשבון הנפש
לתשובה

לקראת ההמלכה הגדולה
נצא לקבל מלכא
מתוך שמחה בזו המעלה

כי ראינו ומצינו כאלה שלמדו תלמוד בגיל יותר מוקדם במשך כל ההיסטוריה היהודית

ואני לא חושב שהתכוונו לכל המאוחר. ב5 למקרא לכל המאוחר? 18 לחופה לכל המאוחר?

אותי לימדו גמרא כבר בגיל 9.

כשאני רואה היום ילדים לומדים גמרא - זה נשמע מהצד לא טבעי. מאולץ. כאילו הפלפולים הם לא יותר מחזרה על דברי המורה. לדעתי ילד, שהוא יותר רגש משכל, לא יכול באמת להבין מה זה פלפול, אבל המורה מתפלפל אז הוא חוזר אחריו.

או לדוגמא שאני שומע את הגיסים לומדים עם האחיינים, זה נשמע כ"כ לא טבעי ולא מתאים לנפש של הילד.

מרגיש כאילו הם לוחצים על הילד להבין דברים שכליים והגיוניים - ובאמת הילדים לא מצליחים להבין - עד ש... הם מדקלמים את הפלפול...

וכן 5 למקרא לכל המאוחר. כידוע החובה בחינוך היא ללמד את הילד, בתור דברים ראשונים, פסוקים מהתורה.

ודאי ש18 לחופה זה לכל המאוחר, זה כתוב במפורש בגמרא.

 

לימוד גמרא "לא טבעי" (להגדרתך) לרוב עם ישראל, כי כמעט כולם לא יהיו גדולי עולם או פוסקים או כותבי חידושים על הש"ס (למרות שזאת אפשרות לכל יהודי לדעתי). אבל זה לא אומר שהחובה מתבטלת.

 

דקלום של פלפול הוא אחלה דבר, האלסטיות של המוח של הילד היא כלי טוב להכנה ללימוד מעמיק בעתיד.

אל תזלזל בדקלומים של ילדים קטנים.

אל תשכח גם שבלימוד גמרא צריך לדעת לדקלם סוגיות בע"פ (לא מתכוון מילה במילה) בסופו של דבר.

זה חשוב.

הדקלום של הפלפול, ובתגובה גם למה שענית לגבי הקניית הלוגיקה.

גמרא זה לא סתם לוגיקה. יש פה לימוד תורה. זה לא מתמטיקה. אם הילד סתם חוזר על דברי המורה אתה יודע מה יהיה בסוף? גם בגיל 17 הגמרא תהיה לו סתם לימוד של שאלות תשובות וויכוחים בלי שום משמעות.

לגבי כוונות בלימוד תורה אם לשמה ולכלל עם ישראל או סתם בשביל הכיף או משהו אחר, זה כבר עניין ללימוד מוסר. זה עניין נפרד לגמרי.

 

אבל מה אתה מעדיף? ילד שלא יודע ללמוד דף גמרא ואז כל החיים שלו נשאר ברמה של דף יומי ומטה? שידקלם עד יום מותו גמרא רק כדי לצאת ידי חובה?

 

אני חושב שהעובדה שהוא ידקלם בגיל צעיר היא אחלה, גם כי זה הבל פיהן של תינוקות של בית רבן וגם כי זה מרגיל לעתיד. וכשהוא יגדל, ויבחר בעצמו איזה לימוד תורה הכי מתאים לו, זה יהיה שלו, ותהיה לו האפשרות (בניגוד למי שלא). העניין המוסרי הנפרד לא שייך לדיון הזה.

 

בכל מקרה, יש לנו ציווי "חנוך לנער על פי דרכו", אם יש ילד שזה לא מתאים לו לנפש, לשכל, לרצון - צריך לקחת את זה בחשבון. אם מישהו הכריח אותך נגד רצונך והיום אין לך חשק לגמרא, אולי עשו לך עוול. לא יודע מה המציאות הסובייקטיבית שלך.

אבל בוודאי שעדיף ילד שמדקלם ומבוגר שיודע מילד שלא מדקלם ומבוגר שמדקלם

לגביי זה לא שהכריחו פשוט ככה זה היה באותו בית ספר. אבל בא אני אנסה להבהיר את עומק הנקודה שלי, והיא שנראה לי מהצד (ואולי זה לא תמיד ככה) שההורה שלומד עם הבן שלו לא באמת מבין שהילד הוא ילד ושהוא רק מדקלם או לכל היותר מבין עד גבול מסוים, אלא ממש מצפה מהילד להיכנס איתו לפלפול, ויותר מזה, כשהילד לא מבין אז הוא מנסה להתפלפל איתו בכוח.. אולי לא אצל כולם ככה ופשוט אני זה ששם לב במידה וזה קורה - וזה קורה.

אבל נראה לי שהורים יותר מודעים ממה לנפש הילד ממה שאנחנו, הרווקים, חושבים.

אולי לא

לפחות כיום, כמה שיותר מאוחר יותר טוב.

המשנה כיום לא מקבלת מעמד של מקצוע עצמאי וזה מה שהיא. מתחילים ללמוד גמרא מוקדם מאוד ומוקדם מדי. כל מוסד עושה תחרות עם חברו כאילו שלימוד גמרא=יוקרה.

גיל חמש עשרה הוא גיל בשל ומעולה למי שהקשיב להדרכות חזל בלימוד עד הגיל הזה. מי שלא שישלים. ניכר מי השלים ולמד על פי סדר ומי תורתו עשויה קרעים קרעים. לעולם יהיה רץ למשנה

ורואים את החילוק בין מי שלמד בגיל צעיר למי שלא.

אבל אני מסכים לגבי היחס למשנה. פשוט חושב שעדיף לתת עליה דגש.

ובכ"א יותר קל להשלים לימוד משנה בצורה עצמאית מלימוד גמרא

זה יותר הגדרה "למדנית" מבחינה "תורנית".

המשפט הזה נשמע מסובך אבל זה רק בגלל שלא מצא חן בעיניי לומר אותו יותר פשוט, אבל אין פה איזה משמעות נסתרת, מעבר לזה ש"למדנית" הכוונה ל"תורנית מקצועית" (שזה בעצם הפירוש האמיתי למילה "למדנית").

 

וכוונתי לומר שבעצם מה, האם לא אמרו שכבר בגיל 3 מלמדים פסוק "תורה ציווה"? והרי זה מקרא, ורק בן 5 למקרא? וגם כתוב שאם הילד עדייין לא מתאים אז רק בן 6 או 7 למקרא? וגם איך בן 13 למצוות אם עדיין לא למד גמרא? ומתי בכלל לומדים הלכה? (בזמן חז"ל לא היה טור ב"י ושו"ע, אבל לא שמענו שמישהו קבע לזה זמן) ואיך בן 13 למצוות, אם ודאי צריך ללמוד הלכה, והרבה מההלכה זה גמרות ו/או ב"י ושו"ע, שמבוססים על גמרות ועוד הרבה יותר מסובך מזה? והאם אי אפשר להגיד איזה דבר הלכה בשולחן שבת שמתאים לכל הגילאים? כל אלו שאלות שמראות שצריך להבין מחדש את המושג "בן 15 לגמרא".

 

ואני טוען שבעצם הכוונה היא להגדיר: כמו נניח שרב מקבל הסמכה (לא משנה אם רב בימינו או רב בימי חז"ל שהיה מקבל "סמיכה" בעלת משמעות הרבה יותר גדולה. בכל מקרה) אז אנו יודעים שכעת הוא נחשב למישהו "מומחה". כלומר זה תואר של התמחות, של יכולת הבנה טבעית וזורמת בנושא הנלמד. וכך בכל סמכות שקיימת. וכך בדיוק בן 15 לגמרא: בן 15 יש לו סמכות ללמוד גמרא בעצמו. ובן 10 יש לו סמכות ללמוד משנה בעצמו. וכן הלאה. מקווה שהובנתי, אשמח לתגובות.

 

(וזה לא דווקא שחז"ל באו לקבוע סמכות לילדים ללימוד, אלא שבאו להגדיר מתי הגיל המתאים, רק אני מגדיר את זה כ"סמכות" של "מומחיות" כדי להבהיר את הנקודה, אבל באותה מידה אפשר לדבר, כמוש הדגמתי למשל על "הבנה טבעית וזורמת של הנושא הנלמד" או כל הגדרה אחרת שתרצו. עכשיו אם ללמד ילד קטן גמרא או לא - זה עניין אחר. למשל אני קראתי במכתבים של הרב שך שהוא כותב - אם לא נלמד ילד קטן גמרא - הוא ילך לשחק ולעשות שטויות. ניתן לו לשחק בגמרא וזה עדיף. אפשר לשאול אם מה שהרב שך אומר צריך להיפסק להלכה, אבל הרעיון מובן)

כתוב בכמה מקומות שגמ' זה ללמוד את הטעמים של הדינים ולהקשות ולהתפלפל,

מה שקוראים היום עיון.

אפשר ללמוד משנה בצורה של "גמ' " ואפשר ללמוד את הגמ' בצורה של משנה- רק בקיאות.

(כמו שתוס' כותב על הציווי של לשלש את תלמודו, שבגמ' שלנו הכל נמצא כבר).

בלי לפתוח ראשונים. אח"כ היו פותחים ראשונים לראות אם עיינו בצורה ישרה.

הספר "אור לציון - זכרון הדסה" של הרב בן ציון אבא שאול מדבר על זה, זאת השיטה שהייתה בפורת יוסף (וקצת גם היום) וקיימת היום במלואה באיש מצליח.

 

רוב הספרדים היו לומדים ככה, חלק היו לומדים אליבא דהלכתא.

התכוונתי לומר שלא היו פותחים ראשונים בשלב הלימוד המקדים.

זה העיון של הגמרא, להלחם בכל הסברה עם הבקיאות שלך בלי כלי עזר.

שערך הרב צפניה שרורי בשם "לעמלים בתורה"
שם הרב ראטה כותב שהסיבה שאין גדולי עולם היא כי לומדים שלא לפי הסדר

להגיד שלום לא נראה לי שיש בעיה.

 

אך לשאול אישה מה שלומך כבר מתחיל להיות בעיה של "אין דורשים בשלום אישה כלל".

 

אם זה מכובד או לא אני לא יודע, זה תלוי ברב וברבנית, ובאומר/ת השלום.

אני עצמי אומר שלום לנשות הרבנים שאני מכיר (אך שאלתך היתה לאלו שלא מכירים).

אגב, איך אתה אומר להן שלום? "אשת חבר - חבר", אתה אומר "שלום כבודה"?

אני אישית לא מעיז לדבר עם הנשים של הרבנים שלי, רק אם הן פונות אלי

 

לגבי השאלה עצמה, אם לא מכירים את הרב, מה העניין לומר לו שלום? בשביל הכבוד?

לא יודע אם זה לא משרת מטרה הפוכה, שנראה שהרב אחד ש"מתערבב" עם נשים.

דרישת שלום, הכוונה לדרוש בשלומה, דהיינו לגלות התעניינוית בשלומה.

באמירת שלום אין "דרישה" (אלא סוג של ברכה) ולכן לענ"ד נראה שאין כל בעיה.

 

אני פשוט אומר שלום ולפעמים גם דורש בשלום בעלה. למה צריך אומץ לעניין.

למה אני צריך לומר כבודה, גם שאתה פוגש רב אתה פשוט אומר שלום.

 

לגבי העניין לומר שלום, אין לי מושג. אך אני מבין שהכוונה היא למטרת כבוד, כעין זה שבאם תראה רב חשוב ומוכר אתה תאמר לו שלום אע"פ שאינך מכירו.

לא נראה לי שאמירת שלום נראית כהתערבבות עם נשים, אך שוב נראה לי שזה תלוי ברב ובשואל ובמנהג המקום.

שהוא לא רבך אין לו את הדין הזה?

למיטב זכרוני לכל רב צריך להגיד ככה וכל זה.

 

כנראה שזה באמת משתנה. אבל אם הייתי רואה את אחד מגדולי הדור הייתי אומר לו בהכנעה שלום ובורח מיד מהמקום

כך שאני לא סובר כלום, ואין טעם בסברתי.

כמעט ולא יצא לפגוש בגדולי הדור, אך אני לא רואה מה הטעם בלברוח. (אא"כ אתה עדיין חושב שיש להם רוח הקודש)
ברבנים רגילים אני אומר שלום. ואם אני רואה שהם מובטלים אני שואל אותם שאלה.

 ומדברים על נשות הרמים

 

הכוונה שלי לומר שלום ( בלי מה נשמע וכו'...) לת"ח שבתור בת אני אל מנהלת איתו שיחות, אבל הם הרבנים שלי ואני מכירה אותם בגלל זה... ואגב- יש הבדל אם הרב מכיר אותי או לא?

 

תודה לכל העונים

השאלה היא אם הסיטואציה המסויימת תוסיף לרב כבוד או שמא ההפך?

יש הלכה שלרב (דווקא רב) אסור לדבר עם בתו או אשתו בשוק שמא יחשדו אנשים שלא מכירים את המשפחה שלו שהוא מדבר עם סתם אישה... ק"ו כאן.

אבל צריך לראות מה כותבים בזה אחרוני זמנינו. לענ"ד לא נראה לי שיש הבדל

 אבל אני לא כ"כ בפורום- חוץ מפה...( ברוך ה' הפסקתי להתמכר) אז אני כבר לא כ"כ שמה עלזה...

הרי "אל תרבה שיחה עם האישה" זה דבר שהוא יוצא דופן, מלשון ריבוי, אם נורמלי אצלך שאומרים שלום ברחוב, לא אמורה להיות בעיה.

להרחבה מוזמנת לאישי

בת לרב- מקובל (שלום הרב- כמובן

בן לרבנית- שלום הרבנית- באם מאד מוכרת. או נושאת בתואר/ משרה גבוהה

אבל זה לא נשמע מכובד, בעיקר בן לרבנית.

אני בת וכשאני עוברת ליד הרב בדבת הוא אומר שבת שלום.
בעיני זה כבוד בסיסי לבן אדם.

זה שונה לגמרי.

העניין פה הוא המראית עין, ובישוב שכולם מכירים אותו זה די מובן מאליו מה הסיטואציה.

לא יודע אם יש פה חילוק להלכה לגבי הדין של לשוחח עם אשתו בשוק וכו' אבל בוודאי שיש מה לחלק.

בקיצור שכל רב ישאל את הרב שלו

ואין מושג כזה "רק גזירה", הלשון קצת בעייתית מבחינה תורנית

לא יעשו שיעורים שמכיוון שעוף זה לא איסור תורה אז יחכו פחות.

מאותו טעם שיחכו בין בשר בהמה יחכו מבשר עוף. לגבי זמן ההמתנה תלוי במנהג כמו שציין פלוני.

רוצה ממש לדעת? תפתח טור ביות יוסף שו"ע ש"ך וט"ז

 

חצי שעה של עיון ויהיה לך תשובה מליאה

אני שואל, כי קצת קשה לי לעיין בדברים ארוכים..  אולי מישהו יתמצת לי את התשובה

שאסור לאכול בשר וחלב באותה סעודה.
וצריך שטעם הבשר יצא מבין השיניין.

נפסק להלכה שזה 6 שעות.
יש דעות שמקילות מפני טעמים אלו או אחרים של 3/4/1 שעות.

אבל זו *הלכה*.
לא גזירה.

אז למה צריך שיעבור 6 שעות שיעבור הטעם וכל זה?  

לא היה מספיק לחכות קצת משהו סימלי וזהו?

 

עדיין לא הבנתי מה ההבדל בין גזירה להלכה שאתה מתכוון..

אמנם בגלל שזה מדרבנן ולא מדאורייתא מקילים במקומות אחרים.

 

יש 2 טעמים ובגלל שניהם זה מה שנפסק להלכה

עוף הוא סוג של בשר לעניין אכילת בשר בחלב מהצד הדאורייתאי או שלא ונאסר רק מדרבנן?
כלומר, האם האיסור מדרבנן שהוא שצריך לחכות על עוף כמו על בשר, או שגזרו שצריך לחכות 6 שעות על בשר עוף כמו על בשר בקר?

הב"ח והמהרש"ל פוסקים שכן, אם כי הם לא נפסקו להלכה..
בכ"מ יש גזירת חכמים להחמיר שעוף הוא כמו בשר, שמא יבואו לאכול בשר עם חלב.
ולכן נוהגים בבשר ועוף את אותם הדברים בדיוק!!
הסיבה שמחכים 6 שעות זה כי צריך בין בשר לחלב שלא יהיה באותה ארוחה- מכאן זה מח' מה נחשב לאותה ארוחה.. .

בחלב אסורה.

יש מצב להסבר ?

יש איסור של בשר בחלב.
חז"ל גזרו גזירה ביחס לבשר עוף.
עכשיו השאלה היא מה הבשר המדובר מדאורייתא וממילא מהי בדיוק הגזירה.
אם מדאורייתא מדובר על בשר בקר דווקא אז גזירת חז"ל היא שהשוו בשר עוף לבשר בקר (ו6 שעות היא נגזרת ישירה), ואם בשר עוף אסור גם הואמדאורייתא אז גזירת חז"ל היא רק בהשוואתו לבשר בקר בכל דיניו.

בכלל באיסור תורה דאינו נחשב בשר

והרגילות בזמן הפסיקה היתה לחכות 6 שעות בין ארוות

 

בנוסף האיסור של הבשר נלמד מ"הבשר בין שינהם" והדיעה עיקרית  פוסקת שיש טווח זמן שטעם הבשר הולך.

 

ב.אין כזה דבר "רק גזירה", יש הלכה שנפסקה בשורה התחתונה, וצריך להתייחס אליה ולא לטעמים מדוע היא נפסקה,

במקרים של שעת הדחק אז פוסקים יודעים להתחשב בזה אבל לנו כאנשים פשוטים אסור לזלזל

זה לא היה בזלזול...

פשוט חשבתי שגזירה אמור להיות יותר קל מהאיסור עצמו

חולין קה א – ויקיטקסט

 בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום

 

גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם

 

אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא

 

 

***

 

משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.

אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.

 

הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.

עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.

מהסיבה ש@מושיקו כתב, ועל פי הרמב"ם שסובר שזה הזמן שלוקח לטעם לעבור.
אמנם, יש כאלה המחכים שלוש שעות או שעה, כי הם אכלו יותר סעודות ביום או הקפידו רק על השעה.

ביחס לעוף, די השווינו בין עוף לבשר בקר, על אף שזה לא דאורייתא לדעת רבים מהפוסקים (אמנם, המהרש"ל סבר שעוף בחלב זה דאורייתא, אבל רבים מהפוסקים חלקו עליו).
אבל ישנם כאלה (מכיר שניים שלושה משפחות שנוהגים כך) המבדילים בזמן שמחכים בין עוף לחלב (4 שעות לדוגמא) במקום 6 שעות בין בשר לחלב בדיוק מהטעם שאמרת שמדובר בגזרה.

בבסיס, אמנם כיום אנו מתייחסים ומגדירים את החובה לחכות כ"הלכה" אבל זה התחיל ממנהג חסידות של אחד האמוראים שהקפיד להימנע מבשר בחלב מהארוחה הזו עד הארוחה הבאה, לכן התרבו בכך המנהגים.

מקווה שסייעתי במשהו

הוא כי נשאר טעם? חשבתי שהאיסור הוא בעצם מעבר של בשר וחלב בבית הבליעה..
אם ימציאו סוכריה בטעם בשר אז יהיה צורך להמתין 6 שעות?

וביחס לשאלתך, יש דיון גדול אודות בשר סינטטי שנהיה מציאותי יותר.

עיין בתחומין לד/לה/לו שם נכתב על כך על ידי הרב שאר ישוב והרב יעקב אריאל אם אינני טועה.

ממתינים רק שעתיים

אני הכרתי שלוש אצל יוצאי גרמניה ואחד אצל הולנדים.

האמת היא שמעולם לא הקשיתי למה ומדוע מעבר למסורת

ישראל קדושים הם

סתם עניין אותי, תודה רבה

בזוהר כתוב שהסיבה להפרדה היא שבשר זה דין וגבינה חסד(או הפוך) ולא כדאי לערבב ביניהם...

לכן בטח הזוהר החמיר גם מגבינה לבשר

גזרו את זה לפי הרמב"ם - הספרדים התחילו עם זה ואז כבר רוב האשכנזים הלכו עם הדעה הזאת גם

כעיקרון צריך לא לאכול את זה באותו סעודה כלומר לאכול לברך לפנות את השולחן.. ואז זה אומר שסיימו את הסעודה אז אפשר לאכול בסעודה הבאה..
ואז נחלקו כמה זמן זה בין סעודה לסעודה
אז הרמ"א פסק לחכות שעה..
רמב"ם אמר שבין סעודה לסעודה זה 6 שעות יש כל מיני פוסקים
היום יש אנשים שמחכים 3 יש אנשים 6. הבנתי שבקר זה עוד יותר בעיה אז גם 6 תמיד.. שזה יותר בעייתי מעוף
מי שרוצה להחמיר שומר 6.. וכתוב שמי שמחמיר תבוא עליו הברכה.

עוד בעיה זה גבינה צהובה שגם אחריה צריך לחכות אבל רוב הגבינות שיש בארץ לא קשות מספיק כדי לחכות אחריהם אבל צריך לבדוק..

 

חולין קה א – ויקיטקסט

 בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א"ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א"ל ולא כלום

 

גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה (במדבר יא, לג) הבשר עודנו בין שיניהם

 

אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא

 

 

***

 

משמע בפירוש, שחובה לשהות אחרי בשר לפני שאוכלים חלב.

אם לא כתוב שזה סמלי - סביר שזה לא רק סמלי.

 

הגמרא נותנת דוגמא סתמית של מסעודה לסעודה, אז סביר לאמץ את זה. וזה סביר מסעודה לסעודה, מכיוון שאחרת יבואו להתבלבל בעניין "מתי נשאר טעם בשר" ומתי לא.

עכשיו ההנחה היא שסתם מסעודה לסעודה זה 6 שעות. אם במקרה אוכלים סעודה אחרי 3 שעות, אז בדיוק בגלל זה יש מנהגים של 3 שעות, כי לפעמים מחכים רק 3 שעות, אבל יש עוד מנהג יותר נפוץ של 5 שעות, כי לאכול אחרי 5 שעות זה יותר נפוץ מלאכול אחרי 3 שעות. ויש מנהגים של לאכול אחרי שעה, אני מניח שזה לא בגלל שלפעמים אוכלים סעודה נוספת אחרי שעה, אלא כי אוכלים "משהו קטן" אחרי שעה, רק שחייבים לחכות לפחות שעה כדי שלא יישאר טעם הבשר, וזה טענה הלכתית מחייבת, כפי שכתוב בגמרא בפירוש.

תורת החסידות תתן מענה לכזו ריקנות

ולמה תורה ומצוות לבד לא יכולות להביא מענה לריקנות?

למה צריך הוספה לחסידות?

 

 

פשוט חלק נצרך מאוד בימינו

ומה זה פועל בעולם בכלל ובאופן אישי בפרט.

 

זה מביא לידי סיפוק והצבת מטרות

שלא מגיעות לסיפוקן במהרה אם בכלל. חיי החיפוש, המהות והחקירה צריכים כח.

יוסיף דעת יוסיף מכאוב.

היו כאלו שאמרו ואף על פי כן והיו שחלקו.

להציג חילונים או גויים כריקים שלא גילו עדיין את העומק והאור זו טעות. גם אם לא היית חוזרת בתשובה היית ממשיכה לחפש וכך גם לאחר התשובה.

מחפשים מהות, מרגישים ריקנות

יש הכל ואין כלום.

זה לא שהצגתי אותם ככאלה. אלא מתוך מה ששמעתי שהם בעצמם מספרים.

ואז כשמוצאים את היהדות פתאום הכל טוב להם. מלאים עם משמעות. 

תמיד יש נסיונות, במיוחד לבעלי תשובה

אבל על האור הזה בעיניים שמלווה אותם. האמת הברורה (לחלקם) משמעות

כאילו כל הריקנות פתאום נעלמה מחייכם?

 

הבנתי שיש סוגי אנשים שונים.

 

אבל קצת כבד לי כבר לשמוע סיפורים כאלה.

אני כן רוצה להתחזק מהם אבל כבד לי.

כי מה הם גילו?

זהו גילו וכבר הכל טוב?

 

בחילוניות באמת מרגישים ריקנות, אמנם עושים חיים, אבל זה לא ממלא..

בסוף יום תמיד מחפשים את המילוי הבא.

 

אחרי שחוזרים בתשובה, מרגישים שיש משמעות לחיים, שהכל מוביל למטרה מסויימת

וגם פה יש הבדל..

יש אחד שלא לומד על מעלת המצוות (חסידות)   ואז גם הוא ירגיש איפשהו ריקנות,

אבל ברור שלא ברמה של פעם... שאז לא הייתה שום מטרה בכלל

ויש אחד שכן לומד, ואז וודאי שהוא ירגיש טוב עם עצמו...

 

ואז המלחמה היא אחרת..

אפשר לראות את העניין בדיוק כמו שעם ישראל יצא ממצרים...

מצד אחד זוכרים שסבלו במצרים, מצד שני עוד לא הגיעו למשהו מיוחד...

ואז בעצם יש מלחמה אם להמשיך קדימה בכל הכוח, או לוותר לעצמך ולחזור למצרים רק בשביל השקט

למרות רגשי האשמה על העבירות.

 

כל זה מתוך חוויה אישית...

אני מקווה שהסברתי כמו שצריך

אז כמה שאלת

חייבים ללמוד על מעלת המצוות? מה זה אומר מעלת המצוות? חסידות? או טעם של המצוות? או שסתם ערבבתי?

לא ברור לי מה זה חסידות

יש כמובן לפי מסילת ישרים

אבל יש חסידות שהתווספה כביכול לפני כמה מאות שנים.

וזה פן נוסף בתורה

זה לא פן נוסף בתורה?

אז איך זה התווסף פתאום?

 

אולי אין עניין לחפש לעצמנו הרגשה טובה? צריך פשוט לשמור תורה ומצוות. זהו נקודה. מה להסתבך עכשיו?

מי אמר שצריך לבטל את הרגשת הריקנות הזאת והכובד ולשאוף למשהו אחר?

 

אחד שלומד חסידות? או בכלל לימוד תורה?

כי אם לימוד תורה. לבנות יש הרבה פחות את העניין של הלימוד

יש את העיקרון של תורת החסידות

 

יש את לימוד מעלת המצוות הכוונה היא,

ללמוד מה אדם פועל בעצמו ובעולם בכלל ע"י קיום המצוות.

לראות שהן בעצם עצות מגוונות שעוזרות להתקרב לאמונה בקב"ה.   

ולדעת שהקב"ה מחיה את הבריאה וכל יצור כל רגע, לדעת שישנם אלפי עולמות רוחניים ומופלאים שהקב"ה ברא, והקב"ה החליט שהם יהיו תלויים במעשים של היהודי.. 

 

דבר שני הוא - ללמוד ממעשים של צדיקים,

להתקרב לצדיקים כדי להתחזק מהם וללמוד מהם דרך להתקרב לה'.

 

וזה בעצם כתוב ב"דרך קניית החסידות" במסילת ישרים..  (ציטוט)

"כי כאשר ירבה האדם להתבונן על גודל רוממותו יתברך, ותכלית שלימותו, ורוב ההרחק הבלתי משוער שבין גדולתו ובין שפלותנו, יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו, ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו וכו'"

 

 לא ידוע לי אם זו חובה ללמוד את זה 

אבל וודאי שזה חשוב מאד כמו שכתוב על זה "וחסידות גדולה מכולן"

וסתם בשביל עצמך.. בטח היית מעדיפה לדעת למה את עושה דברים, ולא סתם לעשות כמו רובוט.

 

אני חושב שמה שהתחדש בתורת החסידות, זה המינון של האהבה מול היראה... אחלה לדעתי חח

לדורות קודמים היה באמת מספיק לעבוד את ה' כי ככה הוא אמר וזהו.

אם כי לצדיקים תמיד היה ידוע סודות התורה... 

 

אבל ראו לנכון לפרסם את סודות התורה יותר.. לגלות כמה שווה כל מעשה של יהודי

כי ראו שאנשים פחות ופחות מעריכים את המעשים של פשוטי העם.. גם פשוטי העם עצמם

כך שהצדיקים המשיכו להתעלות.. ופשוטי עם הפסיקו להשקיע בקיום מצוות.

 

מקווה שכיסיתי את כל השאלות.

 

 

@מושיקו אם פספסתי משהו לגבי העקרונות של החסידות אתה מוזמן לתקן\להוסיף

 

 

 

 

 

 

בשורה התחתונה אי אפשר היום להיות יהודי ירא שמים ללא חסידות

 

אפשר להתוועד על זה בשבת - ח"י אלול יום הולדת  של מאורי תורת החסידות הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן בעל התניא

דווקא בברסלב מדגישים את ה"תמימות ופשיטות" בעבודת ה',

שהמעלה של המצוות היא עשיית רצון ה'.

לא מתעמקים באיך המצוות משפיעות על העולם.

ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות מלאים בהסברים על העומק של המצוות..

אבל עם כל זה, רצונו של ר' נחמן היה (ואני מאמין שזה העיקרון של היהדות),

שאנשים יקיימו מצוות בפשיטות.

הכוונה - לדעת מה המצווה פועלת, אבל לקיים בדיוק כמו שכתוב בהלכה, 

ולא להתחכם ולהמציא דברים ע"פ העומק.   וכי ככה ה' רצה...  

(לעניות דעתי זה דומה לזה שאדם יודע שיש גן עדן, אבל מצופה ממנו לעבוד לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס)

 

כמו שר' נחמן אמר למישהו שהוא יכול לפרש את דבריו כמו שירצה,

אבל שלא לעבור על סעיף קטן בשולחן ערוך (במקום אחר כתוב: שלא לחדש דין בהלכה)

 

ומעין זה כתוב בהתחלה של ליקוטי הלכות:

"הקפיד מאד על כמה בני אדם שהתפלאו מאד על נפלאות החידושים הכתובים בספריו הקדושים,

ואמר להם: זהו החיסרון שלכם, שאתם סוברים שכוונתי על החידוש והדרוש... אבל עיקר כוונתי הוא רק על המעשה... שכוונתי כפשוטו, כשאתם מתעטפים בטלית תדעו ותזכרו ותשימו על ללבכם היטב כל מה שנתבאר בדברינו בסוד עניין ציצית... עד שתזכו ע"י זה להתחזק תמיד בעבודתו יתברך"

 

אולי יש אנשים שהדת מתאימה להם.
לאו דווקא חוזרים בתשובה.
הם נולדו דתיים והדת מתאימה להם ו כך נולדו וכך ימותו ואת פשוט לא אחת כזו.

את צריכה לחפש מחוץ לדת.
אחרת תמשיכי להיות מתוסכלת.

של כל מצווה שעושים .  מה היא תמצא מחוץ לדת? עוד תאוות ונסיון לקדם את עצמך על חשבון השני?

יש להם משפחה יש להם תחביבים הם נמצאים במקום יציב.
מי שחוזר בתשובה זה המעורערים והמוזרים בחברה החילונית.
בדרך כלל לוזרים גמורים, או אנשים באובססיות שלא מסתדרים עם הסביבה.

אס כדי לא להגיד שהם מטורללים, הם מספרים שהם "חשו ריקנות"

יש חילונים שאוהבים לעצום את העיניים מול המציאות... כמוך לדוגמא

דיברנו על זה עם ראש הישיבה בעיקבות הסיפור על האוצר מתחת הגשר, הוא אמר שהחיפוש לא נגמר אף פעם וזה האוצר הכי גדול

יש נבואה שנתנה לאותו דור ויש נבואה שנתנה לדורות, אתה יכול למצוא הרבה פסוקים בהם ה' מואס בישראל ואפילו מונע/שולל מהם תשובה - אבל רק לגבי דור מסוים, לעולם לא לדורות. הנבואות שנכתבו לדורות מלאות במחויבות אלוהית לברית ובתשובה הפיזית לארץ והרוחנית ההדדית בין הקב''ה לעמ''י.

כשאתה קורא את הרב קוק זה נדמה כאילו עם ישראל הוא איזשהוא עם מושלם. הנה שאלו פה על פילגש בגבעה. לכן אמרתי שזה חוסר הבנה מושלם של המציאות עליה התנ"ך מדבר

קודם כל בגלל הקישור שעשית לטענות הנוצרים (לטענתם עמ''י איבד את הסגולה והברית שלו), בתגובה ההיא הפנית לכאן ולכן עניתי כאן.

 

אף אחד לא חולק על זה שעמ''י יכול לחטוא, ואפילו בחטאים קשים מאוד, התנ''ך מלא בזה. אין קשר לרב קוק.

ולגבי השאלה הפותחת - פילגש בגבעה הוא סיפור קשה מאוד בכל קנה מידה, גם אם היה נעשה ע''י גויים (כמו מעשה סדום למשל), אבל כן - מעם ישראל מצופה ליותר, ולפעמים לצערנו הוא (אנחנו) מאכזב.

."טענת הנוצרים" במחילה אינה טענה אחת. אדם נוצרי אינו אדם שכל מה שיש לו בחיים זה לומר "עם ישראל איבד את סגולתו". הנוצרים טוענים שעם ישראל הוא עם רע מאוד. זה כתוב בתנ"ך וזה מה שאומר הפסוק שהבאתי.

 

בתנ"ך כתוב שעם ישראל חטא יותר מסדום. אז למה אתה שואל רק על פילגש בגבעה? זה רק דוגמא אחת, ולא כ"כ קשה לאור הפסוקים הכוללניים המדברים על עם ישראל לאורך הדורות ההם

לנוצרים היו הרבה טענות, עיקרה של הטענה המדוברת הוא שעמ''י איבד את סגולתו (כלומר הברית ובחירת ה' בו), כמובן שבעקבות המעשים המתוארים בתנ''ך.

ושוב אחזור על הטענה שלי - כל הביקורות והביטויים של מאיסה בעמ''י מתייחסות לדור מסוים בלבד ולא לדורות, נסה למצוא פסוק אחד שאומר אחרת (כידוע לך יש רבים מפורשים שסותרים את טענת הנוצרים הנ''ל)

 

ההבדל בין פילגש בגבעה לשאר החטאים שמוזכרים בנביאים הוא ברמת הנבזות המוסרית, בניגוד לשאר החטאים שהם במישור של בין אדם למקום. אבל את השאלות האלו אתה מוזמן להפנות ל@פלוני מפונפן ששאל את השאלה.

שעם ישראל הם "לימודי הרע" כלומר מלומדים לעשות רע, ועד כדי כך שכמו ש"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו" - כך עם ישראל לא יצליח להתרגל לנהוג כראוי. וזה אגב המקור לביטוי "היהפוך וכו'". עד כדי כך.

 

שנית, יש הרבה פסוקים שמדברים על כך שעם ישראל חטא למשך דורות ובראשם "כי על אפי ועל חמתי הייתה לי העיר הזאת* למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה להסירה מעל פני"

*העיר הזאת=ירושלים. למן היום אשר בנו אותה=מי בנה אותה? דוד ושלמה. אז נכון חז"ל אמרו "לאחר שנשא שלמה את בת פרעה" אבל זה לא משנה את הרעיון העיקרי.

 

וכתוב בעמוס על עם ישראל "כי הנה אנוכי מצווה והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ. בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" וזה בדיוק מה שקרה. וזה בהחלט לדורות. (יש עוד הרבה פסוקים. רק תבקש.) רק "בסוף" זה אמור להשתנות. האם פלא, שאחרי חמש מאות שנה מחורבן בית שני, החליטו הרבה אנשים ש"טוב, אם ה"סוף" לא הגיע אולי גם לא יגיע? לא פלא. היום זה שונה, ובאמת היום גם הנוצרים מתחילים לשנות את דעתם. אז מה הפלא? לא פלא.

 

לגבי הנבזות המוסרית:

 

"איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, צדק ילין בה - ועתה מרצחים... שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". (ישעיה)

"הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפוך דם. אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך, יתום ואלמנ הונו בך..." עיין שם באריכות. (יחזקאלכ"ב)

ואם כבר מדברים על סדום - מה היה בסך הכל עוון סדום? לא כתוב כ"כ הרבה, מה שכתוב בערך כך: "הנה זה היה עוון סדום אחותך... ויד עני ואביון לא החזיקה"

ואם תספר לי את כל הסיפורים של חז"ל על סדום - אני אספר לך את הסיפורים של חז"ל כמו זה:

"

אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב (מיכה ב, ב) ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו ושוליא דנגרי הוה פעם אחת הוצרך (רבו) ללות אמר לו שגר אשתך אצלי ואלונה שיגר אשתו אצלו שהה עמה שלשה ימים קדם ובא אצלו אמר לו אשתי ששיגרתי לך היכן היא אמר לו אני פטרתיה לאלתר ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך אמר לו מה אעשה אמר לו אם אתה שומע לעצתי גרשה אמר לו כתובתה מרובה אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה עמד זה וגרשה הלך הוא ונשאה כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו אמר לו בא ועשה עמי בחובך והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן ועל אותה שעה נתחתם גזר דין ואמרי לה על שתי פתילות בנר אחד:

"

גיטין נח א – ויקיטקסט

 

האם זה לא נבזות מוסרית? אולי על סמך פלפלנות כלשהיא זה לא כ"כ נבזה - ועל זה בדיוק הנוצרים אומרים שהיהודים מפלפלים שקרים ורמאויות.

 

וגם הבין אדם למקום ע"פ התנ"ך זה נבזות מוסרית מאין כמותה - בקש פסוקים וראיות ואביא לך כחול הים.

 

אני אכן שואל את @פלוני מפונפן (מסכן הוא לא התכוון לכל זה), (אני קורא לו פשוט לשמוע מה יש לו לומר, כי כבר דיברנו בעניינים אחרים) אבל גם אתה טענת את זה בשם עצמך, ולהבנתי כשמישהו טוען משהו יש לו אחריות על זה. אני מבין שלא התכוונת לכל זה ואילו ידעת לא אמרת, (ואני בהחלט מוחל לך...) רק אני אומר שקח בחשבון שיש לי מה לומר גם על זה

פלוני לא שאל כדי לעורר ביקורת ודיון בטענות אחרות, אלא כי הוא רצה להבין את הסיפור הזה.

הדיון שלכם פשוט לא שייך לשרשור, חבל לנצל"ש.
@ימ''ל תוכל לפצל את השרשורים בבקשה?

@סתם 1...

מוזמן לומר אם אני טיפש ונמהר

את עם ישראל זה לשכוח שה' הבטיח, בתורה עצמה, שלא משנה כמה עם ישראל יהיה "נבזה" הוא לא יעזוב אותם בכלל.

ועוד שפשוט שמה שנאמר שם הוא לדור אחד, לא כתוב בשום מקום שזה על כלל עם ישראל.

שאלה שהיא לא שאלה בעיניי.

 

אם כבר יש שם קושי, הוא הראיה מנמר, שהרי תשובה יש בעולם. עוד מקין למדנו אותה.

א. אתה מודה שיש קושי

ב. תסתכל על איזה תגובה אתה מגיב

ג. תקרא את דבריי מתחילתם ועד סופם כי התייחסתי למה שכתבת

אתה נותן יותר מדי משקל לדברים שאתה כותב, אין בהם ממש.

זה לא נקרא ענווה

אחר המחילה, הטענות האלה לא טענות. להביא משם ראיה שה' עזב - בית המדרשאם כבר יש שם קושי, הוא הראיה מנמר, שהרי תשובה יש בעולם. עוד מקין למדנו אותה.

וגם לו יש ישוב, באגרת התשובה לבעל התניא. וגם בהקדמות הרמב"ם יש ישוב, שבעל התניא בונה עליו

אבל

א. יש הסתכלות פשוטה. מה שכתוב "על פניו".

ב. יפה - בית המדרש

(האם אתה יודע לקרוא את המילה "תשמעה"? אם לוקח לך זמן, זה כבר הוכחה...)

ותפסיק כבר לנסות לבחון אנשים, זה קצת מציק.

טיעוניך ומקורותיך מוכרים וכבר נידונו.

אשמח לדון איתך ברצינות.

טיפשות וחכמה לא קשורים לידע (זה בחינם)

וברור שלא היה ולא נברא. אבל את כבודו של ירמיהו?

הפסוק שהבאת מוזכר באחד הפרקים היפים והמוכרים בספר. הוא מתחיל באחד המשלים הכי חזקים בתנך על האזור של ירמיה. לפעמים מים הורסים ולפעמים מחיים.

הפסוק שציינת מעלה תמיהות לצורך זעזוע. מהו תפקידו של הנביא? (תשאל את עצמך)

האם נמר יכול להיפטר מהחברבורות שלו?? כמובן שלא ! כך עם ישראל הושרש במעשים שליליים ולא טובים.

כמובן שיש עליהם תשובה והנביא השתמש בדרך ובשיטה חינוכית של:
תוכיחו את עצמכם. האם אתם מסוגלים להיהפך ולעזוב את מה שהושרש בכם או לא.

בהצלחה רבה

מה שכתוב בנביא "גם אתם תוכלו להיטיב לימודי הרע" - וזה נאמר כמובן בלשון סגי נהור. 

 

כלומר הנביא אומר: אין לכם סיכוי להיטיב את דרככם.

 

עכשיו: אני שאלתי אם "זה מתאים לעם ישראל?". ומה אתה עונה? שהחצי השני של הפסוק הוא ביטוי שנאמר כדי להביע רעיון. ובכן מה הרעיון שהוא בא להביע? נכון מאוד, לשם כך צריך לפנות לחצי השני של הפסוק אותו הסברתי בתחילת הודעה זו. ועל זו, שוב, באה השאלה - "האם זה מתאים לעם ישראל?"

פילגש בגבעה. זה רק אני או שכל הסיפורי הזה הזוי לגמרי? - בית המדרש

בכמה וכמה תקופות עמ''י חטא במשך מספר דורות, וגם נענש למשך מספר דורות. אבל העונש והכעס הוא לא לעולם ('לדורות' = לעולם), הברית קיימת לעד - לא תמצא מקור שאומר אחרת.

 

לגבי הנבזות המוסרית.

לא אמרתי שעמ''י לא חטא בחטאים שבין אדם לחברו, היו ביהודה רצח וגזל כמו תככים פוליטיים שעליהם המקרא מדבר הרבה. בכל זאת פילגש בגבעה (כמו מעשה סדום) הוא מקרה חריג וקיצוני של נבזות, לא הבנתי מה קשה לך באמירה הזו.

 

@פלוני מפונפן אם תרצה שאפצל את השרשור שלח לי מסר.

(@ארץ השוקולד)

נפרד ומעניין

לא קשור לשרשור הנל

 

ראשית, הפסוק שהבאתי אומר במפורש - בית המדרשוכתוב בעמוס על עם ישראל "כי הנה אנוכי מצווה והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ. בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה" וזה בדיוק מה שקרה. וזה בהחלט לדורות. (יש עוד הרבה פסוקים. רק תבקש.) רק "בסוף" זה אמור להשתנות. האם פלא, שאחרי חמש מאות שנה מחורבן בית שני, החליטו הרבה אנשים ש"טוב, אם ה"סוף" לא הגיע אולי גם לא יגיע? לא פלא. היום זה שונה, ובאמת היום גם הנוצרים מתחילים לשנות את דעתם. אז מה הפלא? לא פלא.

 

אם תקרא את הפרק שהבאתי מיחזקאל (כ"ב) תמצא שמדובר על נבזות מוסרית די גבוהה ולא סתם"תככים פוליטיים". זה נכון שפילגש בגבעה הוא מקרה קיצוני אבל הבאתי לך ראיה מפורשת מיחזקאל שעם ישראל חטא יותר מסדום. מספיק פעם אחת להגיד את זה. למה אני צריך להגיד שוב? 

 

ואם כבר, הנה כמה פסוקים נחמדים מיחזקאל כ"ג: 

"...שתים נשים... ושמותן שומרון אהלה וירושלים אהליבה.. ויאמר ה' אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה והגד להן את תועבותיהן - כי ניאפו ודם בידיהן ואת גילוליהן ניאפו וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאוכלה... ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם משפט נואפות ומשפט שופכות דם כי נואפות הנה ודם בידיהן" - ושים לב גם מי זה "אנשים צדיקים"?נבוכדנצאר וסנחריב.

אף אחד לא אמר שעמ''י לא יכול לחטוא. הוא חטא ואפילו מאוד. לא מבין למה אתה חוזר על זה שוב ושוב כי זה לא רלוונטי לשאלה אם הקב''ה החליף את עמ''י לצמיתות או לא.

 

דווקא הפסוקים שציטטת עוסקים בעבודה זרה - הזנות שם היא משל לעבודת אלילים, כביכול עמ''י בוגד בה' כמו אישה שבוגדת בבעלה ("ואת גילוליהן ניאפו"), הרצח המדובר הוא הקרבת הילדים לאותם אלילים ("וגם את בניהן העבירו להם לאכלה").

לא אמרתי שום דבר על השאלה אם הקב"ה החליף את עם ישראל לצמיתות. כמו שאמרתי "הנצרות" אינה טענה אחת אלא חבילה גדולה של טענות שהרבה מהן נשמעות מאוד הגיוניות לאור מה שכתוב בתנ"ך

 

הפסוקים שציטטתי עכשיו הם רק תוספת,ולא שייכים לדיונים הספיציפיים שכבר דננו בהם אלא לדיון הכללי

ראשית, הפסוק שהבאתי אומר במפורש - בית המדרש

ועל פי רוב ה'כותב' אוחז בידו של הסופר והסופר בפועל ממלא את האות.

ובמקרה שהוא לא מחזיק לו את היד, הוא לא יכול "לברוח מהקווים"?

בספר תורה זה הכי פשוט הלכתית. במיוחד שהסופר יתקן מיד.
אין דין כסדרן למשל ועוד

 שאלת למה בספר תורה נותנים בסוף לכתוב גם לאנשים (יהודים) בלי הכנה. אז עניתי, שכיוון שכתוב "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" וכל דרשות חז"ל בעניין, אז גם יהודי בלי הכנה הוא "טוב מאוד"