פורום בית המדרש (עמוד 114)

https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=6519

זה קישור לאחד השיעורים יש עוד. אפשר לחפש בשורת החיפוש. הרב דוד סתיו (בעבר שימש שם כראש ישיבה עם הרב יובל).

יש גם הקלטות באתר מכון מאיר, מעט.

http://www.meirtv.co.il/site/rabbis.asp?rabbi=3828
ובישיבת גוש עציון.
בהצלחה יישר כח

שבזמן האחרון צצים הרבה טרולים שנהנים להציק לציבור, לרובם סגנונות כתיבה וכ''א משותפים כך שסביר שמדובר באותו אחד, אולי אתה תוכל להסביר לי למה?

נ''ב
זה לא יועיל למי שהורחק מהפורום בשל הטרלה, בדיוק להפך...

אבל נראה לי שאלה אנשים אחרים מהסגנון כתיבה

נראלי שגם פלוני מפונפן ואוהב אותך ה היו רוצים בכך

הייתי חוסם את כולכם על בזיון ת''ח, טוב שאני לא נוהג כמוכם.

גם אני חלוק על הרב סתיו ועל דרכו בהרבה תחומים, אבל מכאן ועד לבזות ולהשתיק אחרים שרוצים לשמוע אותו הדרך ארוכה...

להבא עדיף לשאול אותי באישי.

זה כישלון לרבים.
יש רבנים חשובים שעושים כך.

אני אולי לא מסכים עם שיטו של הרב סתיו אבל סותם את הפה בזכות נסיון חיים

זה על סדר פרשת השבוע אבל לא ממש הפרשה, כל מיני נושאים

ככה זה היה בישיבה שלי

ובשבילי (וגם בישיבה שלמדתי בה) הרב או הרב מרדכי אליהו או הרב אליהו זצ"ל זה הרב אליהו.

ומרן הרב זצ"ל זה הרב קוק.

רחוב הרב ריינס 17 ירושלים (זה בקריית משה) זה משמונה עד תשע

בעיקרון על פרשת שבוע והלכה.

משכתבים את השיעור ואח"כ מוציאים אותו בעלון שבת שנקרא "קול צופייך", אם את מעוניינת אפשר גם לקבל אותו במייל. עלון ממש יפה, מאוד ממליץ!

מישהו יודע אם יש בצפת משהו כל שבת?

מחלוקת כבר בגמרא במסכת גיטין (לה,ב) האם צריך לפרט את הנדר או לא.

"איבעיא להו צריך לפרט את הנדר או אינו צריך רב נחמן אמר אינו צריך רב פפא אמר צריך"
ונפסק שצריך לפרט.
 רמב"ם פ"ו מהל' שבועות הלכה ה ופ"ד מהל' נדרים הלכה ה , סמ"ג לאוין רמא , טור ושו"ע יו"ד סי' רכח סעיף יד.
לשאלה שלך ראיתי שיש אחרונים שכתבו שיש התרה גם לנדרים שלא פורטו בהתרה של ערב ראש השנה ולא חייב לפרט אך לכתחילה כדאי.
(לא פוסק שום דבר וכו'. לעיון ולא למעשה).

שאלה:
צדיק יש לי שאלה.. מותר להגיד רבא-ק ? שזה כאילו שם השם בערבית.. לא קללה ליד סתם כזה לצעוק כשמעצבנים אותי רבא ק

תשובה:
לא !

מותר לצעוק רבאק! ?

אלא אם כן זה משהו "בין אדם לחברו" ואז השאלה זה האם זה ימנע נזק מאחרים לספר

שאתה יודע בוודאות בלי שום צל של ספק.

התכוונתי לאנשים מהסוג שמזיקים ובסופו של דבר מפרקים משפחות וכו' (או נזק רוחני מקביל)

אם הכוונה היא למעשים בעייתיים, אם זה יציל אנשים מפגיעה סביר שכדאי לפרסם.

כבר כתב האבן עזרא שחטא יותר גדול מפרסום לשון הרע זה אי פרסום כשזה לתועלת. (אינני זוכר היכן)

במקרה אחד זה באמת הכרעה של בית דין שפרסמו פסק.

הדבר הזה היה לפני המון זמן, והם פסקו שאסור לנשים ללכת אליו, אבל הולכים אליו בלי למצמץ המון אנשים...

 

העניין הוא שלא יצא עליו קול ב10 שנים האחרונות לפחות... ואולי הוא עשה תשובה?

 

במקרה אחר שמעתי מרב שהוא חבר של רב אחר שהעיד עליו ככה... מסובך

כגודל הסכנה והנזק ככה רזולוציית הדיבור וההזהרה עולה.
אם הנזק בכסף הזהרה פשוטה
נזק בגוף, צניעות וכו יותר מתעכב ומסביר
מיסיון ודת עוד יותר

כמובן כשהעניין מבורר ומפורסם כמו שכתבת פסק בית דין לדוגמה

כלומר הרב בוודאי לא שונא אותו, פשוט מכיר את החולשות שלו...

אם הכוונה למשל לפוסק שמחטיא את הרבים אז ברור שיש פה מצווה של הסרת מכשול וחייבים להודיע על זה (אם יודעים שזה יועיל, אם לא עדיף שיהיו שוגגים וכו').

 

אם אתה מתכוון לסוג אחר של פרסום אז תלוי מה המקרה.

זה בבסיס "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם" (יומא ע"ב ב')

בעיקרון זה כל מי שמתפרסם על דברים שאין בו...

שמיעת כלי זמר בימי בין המצרים : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ד – שמיעת מוזיקה ממכשיר חשמלי ביתי | פניני הלכה

ימי בין המצרים | שאל את הרב

שמיעת שירים בימי בין המצרים | שאל את הרב

 

בגדול בגדול הסיבה שאסור בימי בין המצרים היא הסיבה שאסור כל השנה (החורבן), ויש שהקלו במוזיקה מוקלטת (ויש מי שמחמיר, מובא בשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל).

ציטוט מדברי הרב מלמד:
"אולם יש שהקילו לשמוע בימים אלו כלי זמר דרך מכשירים חשמליים, מפני שמה שאסרו האחרונים הוא דווקא שמיעת הופעה חיה של נגנים, שיש בזה חגיגיות, אבל בשמיעת כלי זמר דרך מכשירים חשמליים אין כל כך חגיגיות. ואמנם, כשהחלו לייצר את מכשירי הרדיו והטייפ הראשונים, היתה שמחה בשמיעת הניגונים דרכם, אולם כיום שהכל רגילים לשמוע בכל עת מוזיקה על ידי מכשירים חשמליים, אין בזה כל כך שמחה, וממילא אין איסור לשומעם בשלושת השבועות."

 

(אגב, אין לי מושג למה, אבל נראה לי שבספירת העומר עמישראל יותר מחמירים בזה)

 

בקיצור אם את רוצה רק לצורך ריכוז וכו' בוודאי שיש לך על מה לסמוך

תשובה באמת הולכים נבוכים כמו שציינת למעלה.

כאלה שחושבים שאם ילבשו חליפה/דגמ"ח הכל יהיה בסדר. פשוט שזה לא עובד ככה.

 

הייתי ממליץ לך להתרכז ב"אומנות תרבות" קצת יותר נקיים, זה יקל עליך את המחשבות ומאליו את השמחה ואז הנסיונות יהיו קלים יותר

ואם זה המצב, המקצוע עצמו אסור

עיין סוף קידושין שבקושי להתירו להתייחד עם נשים למי שעסקיו עם נשים, ודאי שלא נגיעה.

תודה למנהל שמחק את ההודעה שהיתה פה

לפעמים יש כאלה שרוצות קצר וזה יעזור לי לראות איך הספר עושה להם.

 

 

וזה יעזור לי מאד להסתכל על המדריך כשהוא מספר...

לא משנה גבר או אשה, גם אם זה יהיה חייזר 

ראה שו"על לעניין זיווג בעלי חיים.
אבל נראה שגם בלי זה, לא היה מקום לאסור

ולהדגיש שזה בשביל הדיון ולא לפסק. לא לחינם ישנם רבנים גם באינטרנט וגם זמינים בוואטסאפ וב-sms. מה שקורה פה עשוי לגרום לזילות של דברי תורה כאשר כל אחד "מנפנף" בידיעותיו.

ביני לבין עצמך.

יש לשאול רב פוסק. יש היום כמדומני רבנים העונים בsms לכל שאלה.

לא רואה איזה פתח... אבל צריך לשאול רב. סתם לדיון ולא למעשה לא רואה פתח להסתכל על אשה, אולי בגלל הסחת הדעת של העבודה עוזר למחשבות כמו רופא.

אני באמת מרגיש שאני די עסוק באיך המדריך מספר ובכלל לא חושב על האשה.

לגבי רופא ושם הוא מביא את השיקול הזה של טרוד במלאכתו אבל זה בדבר הכרחי לרפואה.

אגרות משה חלק אה"ע ד סימן סה: 

 

"הנה ההיתר שנתפשט הוא משום שהרופא אף אם הוא נכרי , הרי הוא טרוד במלאכתו לסלק מעצמו תאותו, ואף כשכלה מלאכתו שהוצרך להתעסק בה אם הוא בזמן שקבע שיבואו אליו החולים הרי לא יוכל לשהות עמה עוד זמן מפני אלו שמחכים שם , ואף אם עדיין לא באו שם חולים אחרים הרי חושש שיבואו עוד אחרים." 

 

אני מבין שאתה לא הולך לספר נשים ואני לא חושד בך שאתה מסתכל במשהו בכלל, ועוד עם כל הכיתה ושאר התלמידים.

אבל באמת הדרישות של חכמים די גבוהות וגם מציל בבריכה זה לא פשוט להיות וגם כבר נשאל.

 

באמת שאלה לחכם כי- זה חד פעמי, זה לצורך לימוד, אתה לא הולך להיות ספר נשים ויש איתך כיתה שלימה.

 

לדיון זה באמת מעניין ושאלה לא פשוטה בכלל, במיוחד שזה לצורכי פרנסה שלפעמים חומרה תצא קולא.

יש תשובה של הרב אבינר שיכול להיות מציל בחוף נפרד של נשים ,

מפני שאומן טרוד בעבודתו ולכן לא חושב על כך ולא מהרהר .

אני די בטוח שזה יהיה אסור שאל את הרב אבינר

אני חושב שמשנה ברורה וספר חסידים ועוד כתבו שראיה בעלמא זה אסור מה גם שפה יש תספורת שאתה רואה את שערה וגם לאחר שמעצבים ומספרים אותו ויוצא לדעתי שאתה מסתכל ביופיה ממש וזה אסןר

אבל אשמח לעוד דעות 

@פלוני מפונפן ו@אניוהוא 

 

באחד השרשורים דיברתם על זה שיש בעיה אם המכונה יכולה לחתוך ללא סיוע של הצד השני

 

עכשיו נזכרתי, שהמספריים של הספרים חדות מאד, ובהחלט מסוגלות לחתוך בעזרת צד אחד בלבד.

אז בעצם ישנה בעיה להשתמש בהן באיזור של הפיאות אפילו ממרחק מהקרקפת?

אפילו אם זה יכול לחתוך אבל בפועל זה לא חותך כנגד העור.

ההבדל במכונת תספורת זה שהחלק הזז עלול לגעת בעור עצמו.

 

המקור הוא מדין "לקט וריהטני" שהותרו והם פינצטה ומספריים עד כמה שאני זוכר.

עוקר בעומק לא? לא מתמצא בפרטים, רק מקשה

ויש הבדל בין פאת ראשך לפאת זקנך.

 

כתבתי מה שאני זוכר מהגמרא, לא כל-כך בקיא בהבדל בין פאת הראש לזקן.

לגבי ה**מלקט (שכחתי את המ') ורהיטני אפשר לראות כאן בהרחבה דעות בראשונים:

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=7267

מציע לשאול רב נוסף (אולי ממגזר וסגנון אחר לקבל טעם וסיבה)

שמעתי שיש כאלה שאומרים שאסור על סוס לא צנוע וכו'.. לא חשבתי על אופנוע גם.. ואופניים..

אז לאישה מותר לרכב על סוס/חמור אם היא יושבת בכיוון מאונך לחמור, ואז זה בדיוק כמו ישיבה על כיסא רגיל ואין בעיה, לגבי קטנוע, אם היא נוהגת גם לכאורה אין בעיה של צניעות מכיוון שזה כמו כיסה יש מקום נורמאלי לרגליים מקדימה והחצאית יכולה להסתדר בלי שהיא תעלה מעל הברך וזה גם לא צר כמו גב של חמור, אלא רחב. אם מישהו מרכיב אותה, אז החצאית עולה מעל הברך וזה לא צנוע וזה לדעתי אסור, ולגבי אופנוע תמיד החצאית עולה גם אם היא נהגגת וגם אם היא מורכבת, וזה תמיד בעיה.

יפה מאוד!

חוץ מזה שהוא התנבא בדרך לא כמו הנביאים שלנו

"נופל וגלוי עיניים"- תראה רשי על זה

הוא היה סוגשל נביא כדי שלאומות העולם לא יהיה פתחון פה לומר ש"אם היה להם נביא אז ..." תראה גם רשי לתחילת הפרשה.


הוא כן ידע מתי הקב"ה כועס כביכול "יודע דעת עליון" ולכן כיוון אם אתה זוכר שכתוב "כי רגע באפו"-
כשהוא בא להתנבא בדיוק אז] כאן- https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17804
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17804

כי אם לא, למה בגמרא כתוב שתכלס הוא לא ידע...?

יודע דעת עליון | מחלקי המים

אני קורא קורא כולי מבסוט..

ואז רואה שגם שם מובא הקושיה בגמרא ולא מוסבר איך זה מסתדר.

 

מה יהיה? 

ישיבת קרית משה - נתיבות יוסף

כמו שאמרתי שיודע דעת עליון זה דבר נפרד מנבואה.. וכנראה שעל זה חכמים הקשו.

 

השאלה אם הבנתי נכון

מציע לעיין במפרשים על תחילת הפרשה. זו מחלוקת. 

אחת השיטות היא שהוא מונה זמנית לנביא אמיתי,הייתה עלייה במדרגה שלו עד מחזה שד-י ואז הוא חדל מכך. 

שנוסף כדאי לעיין בשיחות הרב חרל"פ לפרשת השבוע במי מרום. הוא דן על העניין:"לא קם בישראל כמשה"  בישראל לא קם אבל באומות העולם כן.

איך אני משיג את הספר הזה של הרב חרל"פ? 

לא הבנתי מה המילה הזאת אבל סבבה..

עניתי לך למטה על השאלה

לנושא

 

אני מבין שלהבא לא צריך לטרוח?

לענות לי על השאלות!

 

 

אחרי זה אתה משוחרר 

זו הוצאת בית זבול או משהו כזה.אני קניתי במרכז

הרעיון הוא שהוא היה במדרגה המקבילה של משה, אבל "בצד השני".

כלומר הוא היה "הכי נמוך" מכל הנביאים, שזה הכי גבוה בצד של הטומאה.

 

גם כשהוא מדבר עם הקב"ה הוא מדבר כמו גוי ערל. בלילה, במצב ביזיון ולא בעמידה (להבדיל, כמו שהיה אצל אברהם אבינו, שלא יכל לעמוד כל עוד לא עשה עדיין את הברית).

 

מקישור לדברי הרמב"ן מובא כך גם:

רמב"ן במדבר פרק כד פסוק א

אמר (שם) אשר מחזה שדי יחזה, כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מלכים ב ו כ) ה' פקח את עיני אלה ויראו וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא), ויגל ה' את עיני בלעם.

ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה לט), ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו שנאמר נאום שומע אמרי אל, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (לעיל ז פט) מדבר אליו, ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר: ויודע דעת עליון, משה היה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה כח) ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עינים. משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.

 

"בני הנביאים" הם בעלי רוח הקודש שאין בהם נבואה

אז מה לגבי "יודע דעת עליון"?  זו דרגה נפרדת?

 

הוא ניסה לשקר שיש לו?  באמת היה לו? 

 

 

נ.ב.

אני מקווה שלא נעלבת ממה שביקשתי למעלה...  אם כן אני מתנצל אם זה היה בצורה בוטה

ולכן חז"ל אמרו עליו שאפילו דעת אתונו לא ידע, אלא מה שהתכוון לומר הוא שהוא יודע מתי ה' כועס.

הוא לא שיקר, אלא אמר זאת בגאווה שמשתמעת לשתי פנים. ועל הצד שכביכול יש לו יתרון על משה חז"ל הסבירו שזה לא ככה.

 

אם הבנתי נכון, לפי הרמב"ן, ההסבר הוא שהוא ידע דעת עליון נקודתית, כלומר קיבל נבואה על העתיד. ושבד"כ הוא סתם קוסם עם רוח הקודש ורק בשביל עם ישראל הוא התנבא חד פעמית

זה בא אבל מהיהודים או הנוצרים?

השם אלא שם שמיוחד לה'.

תסתכל ותגיב שם בשרשור היו כמה חברה שדנו בזה הלכתית

 

Rav Sherki

 

ענין הלכתי שאסור להזכיר שם בשם בכל שפה

לא יודעת למה

האיסור הוא לקרוב במגע בעל תאווה לעריות. עריות= ערווה ברבים= אסורות. הערווה המצויה ביותר לאדם היא כל אשה (יהודיה) שאיננה נשואה שלא טבלה- נידה.

האיסור מקורו, לשיטת רמב"ם, בפסוק: איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו)

בהלכות איסורי ביאה כא,א מביא:
"כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה"

המחלוקות בדבר הם איך להגדיר מגע אסור. אמרנו מגע של תאווה. מאחר ואצל אדם נורמלי אין תאווה בינו לבתו או לאחותו ולאמו מגע כזה התירו גם במגע של חיבה (לגבי אחים גדולים, ילדים גדולים, בני דודים מחלוקת) . לגבי שאר נשים, למשל לחיצת יד, אוטובוס צפוף ועוד. מאחר והאיסור הוא חמור, מדאורייתא לרמב"ם , נוהגים להחמיר בכל מגע אלא אם כן מדובר במקרים מאוד מיוחדים, כבוד הבריות וכדומה...

לרמב"ם כל מגע של תאווה הוא מדאורייתא ולרמב"ן רק ביאה מדאורייתא וכל השאר מדרבנן.

20170707150140.docx

שאלה:
מדוע אסור לישון לבד בבית?

תשובה:
הגמרא במסכת שבת דף קנא עמוד ב כותבת:"אמר רבי חנינא: אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית". אומנם לא פשוט שנפסק להלכה שכן הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו דין זה, ונדמה לי שהעולם לא מקפידים בזה, אבל המשנה ברורה כן פסק דין זה להלכה, והוא כתב לא לישון אפילו בחדר יחידי. סימן רלט סימן קטן ט במשנה ברורה, אומנם נראה שאם יש אור בחדר, אפילו אור המגיע מחוץ לחדר והחדר אינו חשוך לגמרי, אפשר להקל ולישון יחידי.

הרב אברהם פרל.
מוזמנת להסתכל גם ב כף החיים סימן רלט אות יז. וע"ע בכל האמור בספר פסקי תשובות שם אות י..

כדי שלא יהיה נקרא שזה "לבד" ממש.

אם יש בכלל...מה עוזר האור?

אך כדאי לבדוק, שגם אם יש מזוזה צריך לישון עם אור קטן וכו, למרות שלא יכולים במצב כזה לבוא מזיקים
אם אין מזוזה אז יכולים לבוא
(מעניין כי ידוע שאין מזיקין בא"י... או שנשארו
טיפה? בכל אופן זאת ההנהגה)

וההיא שאוחזתו, פשוט גורמת לעניין שלא כאן המקום להזכירו (לכל אחד/ת).

 

@שלומי ט לגבי השאלה אם אין מזיקין בא"י, העניין הזה לא קשור למזיקין

זה אומר בעצם שיש מזיקין בא"י?

אותה אחת לא נקראת שדה ולא רוח עד כמה שאני יודע, היא אשתו של השטן וכו'.

לא יודע מה ההגדרה שלה, אבל בעלה מלאך... 

 

לא בטוח בכלל לגבי ההגדרה שלה

זכור לי שראיתי בספרי חז"ל שהיא שדה.
במסכת נדה כד עב רש"י כותב "דמות לילית - שידה שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים" ובעירובין ק עב כותב "כלילית - שד"
בישעיהו לד יד הוא אומר "שם שידה" והמצודת ציון כותב שם 'לילית - היא אם השדים'
הזוהר לעומת זאת משתמש בלשון של רוח מלבד איזכורים של שדה בכמה מקומות נוספים "תא חזי, מנקב של התהום הגדול העליון, נמצאת נוקבא אחת, רוח על כל הרוחות, והעמדנו ששמה לילית, והיא היתה נמצאת בתחלה אצל האדם" (ויקרא שטז)

הסברא שלי הייתה שהיא הראש והראשונה בהם, אז ההגדרה שלה יוצאת דופן.

אגב הרוחות כמובן מדובר על הרוחות הרעות

"ותובל קין זה הוציא כלי הריגה לעולם, ונעמה זו היתה מתרגזת ברגשיה, ונתדבקת בצד שלה, ועד עתה היא עומדת ושוכנת בין שאון הים הגדול, ויוצאת ומצחקת בבני אדם, ומתחממת מהם בחלום באותה התשוקה של האדם, ומתדבקת בו, היא לוקחת ממנו התשוקה, היא מתעברת ומוציאה מינים אחרים לעולם שדים. ואלו הבנים שהיא מולידה מבני אדם נמצאים נראים בחלום כנגד הנקבות מבני אדם, ומתעברות מהם ומולידות רוחות, וכולם הולכים ללילית הראשונה והיא מגדלת אותם, והיא יוצאת לעולם ומבקשת ילדים, ורואה ילדי בני אדם ומתדבקת בהם להרג אותם" (אחרי שסב)

התכוונתי פשוט שבגלל שידעתי שהיא הראשונה חשבתי שאולי יגדירו אותה בתור משהו אחר והבאת מקורות שמגדירים אותה כך וכך

פרשוהו רבים  וגדולים לפני אך אבאר לעצמי עניין השעירים.

את אשר עלה עליו הגורל לה'-הרי הוא הצדיק,הממית עמו בעולם הזה על קדושת ה' ועבודתו.

אותו רואה השעיר שגורלו עלה לעזאזל,היינו הרשע,שנושא עליו כל עוונות בנ"י [שכן ידוע שכל המספר לשוה"ר על חברו כל עוונות חברו עובדים אליו ובכך מתכפרים על כוונות הצדיק ברשע בהתגלגלו בעזאזל ומלבינה לשון של זהורית הקשורה בסלע ובפתח ביהמ"ק], וכדברי המדרש שמח כשרואה את השעיר לה' שנשחט.

סופו של הראשון-דמו לכנס לפני ולפנים,בקודש הקודשים וידוע ד"הדם הוא הנפש". השני,מתגלגל ומתפרק לאבריו[שנאמר:"ורשע ייפול באחת"], שקוע בחומריותו וסופו כלה לגמרי. בו מתכפרים כל עוונות הצדיק כנ"ל,באותו רשע שצחק וזלזל בעבודת אותו הצדיק את אלוקיו בעוה"ז במסירות נפש.

וכל זאת כתבתי בעניין הקשר בין עבודת טהרת המצורע ועבודת כה"ג ביוה"כ בעומדי על ההבדל בין ציפורי המצורע המיטהר לשעירי הכה"ג וקהל ישראל.שכן בשניהם הראשון נשחט והשני משולח,אך במצורע הציפור החיה משולחת על פני השדה וביוה"כ השעיר מתגלגל לתהום ומת. ושורש ההבדל שרציתי לומר שם,ואין יודע אם יסודו על זרך האמת, שבעבודת הכה"ג-השעיר המשתלח הוא בבחינת חוזר מיראה ובציפור המצורע הרי הוא בבחינת חוזר מאהבה.שהחוזר מיראה עוונותיו כשגגות ועודו נצרך לכפרה אך החוזר מאהבה עוונותיו כזכויות והרי הוא משתלח חזרה על פני השדה לאור האור ה' וליהנות מזיו שכינתו.

 

http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_47412_110.pdf

 

הרדופני בגימ'(עם הכולל)=נוצרי

והרדופני כמין שושנה והוא רעיל. ואומר אני,דומה הוא לחזיר(המרמז לנצרות) הפושט טלפיו ואומר:"טהור אני",שכן שנמשלו ישראל לשושנה שנא':"כשושנה בין החוחים".

1: תפילה איננה חובה בציבור מבחינה הלכתית. אתה צודק שחז"ל הוציאו את כל הרוח מהמפרשים של תפילה ביחיד עד שנראה שהיא כמעט לא שווה כלום. עדיין מבחינה הלכתית מי שהתפלל התפלל ויצא ידי חובה גם אם עשה זאת ביחיד.
2: לגבי הלימוד המקום הנורא ביותר שניתן ללמוד בו לימוד משמעותי הוא בית המדרש כמו שהוא כיום. רועש, המוני, מלא הסחות...

סימן צ
סעיף ט:
ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים. סמ''ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הצבור והוא מתפלל ביחיד אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת:

סעיף יא.
מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו:


הרי מפורש לכאורה ש'רק' -'ישתדל'
מצד שני ההמשך זה 'מי שנאנס'...
לכן רק במקום של חולי או צער כתב המשנ'ב להקל בתפילה בציבור ולא בגלל הפסד ממון.

ועוד שהוא מפסיד קדושה קדיש וברכו, וצריך בכל יום (לכתחילה ) שבעה קדישים ושלום קדושות

ומה שכתבת שכתבו על מי שלא מתפלל בבית כנסת - זה לא סתם כתבו, זה פסק הלכה...

בצורה מורחבת:
חז"ל אמרו שהרוצה להחכים ילמד לבד.
אבל יש לימוד אחר מבית המדרש, שזה לימוד חוויתי. לפעמים יש חשיבות בחוויה, עם זאת לפעמים כדאי להעדיף את איכות הלימוד.

בעצם תלך לפי הדרך שאתה מרגיש שהיא נותנת לך יותר.

אבל,אם זה שיעור או משהו, יש איזה חוויה בבית המדרש של קדושה.

משהו מרומם ביותר..

למדתי שחובה להתפלל בציבור, אבל אם -באמת- יותר נוח ביחיד, אפשר להתיר.

כדאי לשאול רב כדי לדעת אם הסיבה היא אמיתית ואולי יש לרב רעיונות לפתור את הבעיה בלי לצאת מהמניינים

יש ארון ספרים עשיר בלי המולה

בס"ד

אצלי זה משתנה בלימוד ממש ככה, יש לי כמה שעות שאני לומד בחדר וזה כשאני בישיבה קטנה יחסית, לפעמים האמת אני נהנה ללכת לבית מדרש לצוטט לחברותו שדנות בקול ולהט זה מחזק ומעודד אותי אם אין לי כח לשבת לבד ולשקוע בלימוד לבד.

 

בתפילה אני קצת הפוך, המניין והקהל נותן כח תחשוב על זה שמילות התפילה הם על ציבור, וזה הציבור שלך, חבריך ואוהבייך, ואתה בא איתם למלך, הם נותן ביידיך לפתוח שערי שמים, הם נותנים לך כוחות, ואתה מאהבה מתפלל גם עליהם ועל כל עמך בית ישראל..

 

 

אבל יש מעלה גדולה יותר בלימוד בשניים גם בעניין חידוד הסוגיות וההעמקה והבנה שונה וגם בבחינת השראת שכינה.

לעניין תפילה-חובה להתפלל בציבור. עיין יסוד ושורש העבודה שער שני פרק שביעי(נדמה לי)

התשובה נמצאת בשאלה.

יש כמה שיטות בעניין...

אין שום קדימות לאף אחד בלימוד תורה. גם לא לנביא ולנבואתו! רמב"ם הקדמה למשנה.
במחלוקת בין גמרא לזוהר ישנה עדיפות לגמרא. תשובה של הרב עובדיה ועוד.

מוסיפים ומשנים דברים על פי הסוד, כמו למשל לברך על הלבנה מז' בחודש, לקדש אשה על טבעת מרובעת, מזמורי תהילים למיניהם בתפילה, אופן וסדר התפילה ועוד.
תראה מה הבית יוסף כותב על ברכת הנותן ליעף כח... אין מה להוסיף.

ובכל זאת המסורת והשתלשלות התורה שבעל פה מכילה גם את הזוהר מאחר והתקבל על ידי גדולי ישראל בכל הזמנים והחולק על הגדולים חולק על כללי מסירת התורה וזו בעיה בעיקרי הדת.

מי שאומר שמנדים בגלל שכן פוסקים על פי הסוד לא מבין את הבעייתיות והופך עניין גדול למשחק ילדים. עיקר הדין אף פעם לא נקבע על פי הסוד.

בפוסקים.

ולא רק זה, הרב עובדיה זצ"ל כותב במפורש על הנותן ליעף כח כמו האר"י נגד הב"י שם.

יש שיטות שלא פוסקים ע"פ הקבלה בכלל, יש שפוסקים ככה כשאין סתירה, ויש שפוסקים ככה גם אם יש סתירה

ואני התכוונתי לתשובה העקרונית של הרב עובדיה שבמחלוקת מעדיפים בבלי על ירושלמי וכל גמרא על זוהר. נמצא ביחווה דעת.

ומה שהבית יוסף כתב על הנותן לייעף כח מדבר בפני עצמו אף על פי שמביא הרבה זוהר באורח חיים. כשזה מגיע לספק ברכות הוא לא פוסק כך.

וההבדל המרכזי, כפי שמתברר לאחרונה מממצאים בגניזות (בעיקר הקהירית), שגם בהכרעה בין הבבלי לירושלמי, אפילו באחרונים, זה לא כל-כך פשוט.

בעיראק, אליבא דהבן איש חי ולפני כן החיד"א אצל חלק מהספרדים, הכללים שונים.

 

הרב עובדיה חידש הרבה דברים (פרט לקמא קמא בטיל הידוע שהוא כמעט דעת יחיד בו במציאות של העליות) אבל גם הוא מביא פסקים ע"פ הקבלה לפעמים.

 

נכון, רוב שיטות הפסיקה מכריעות כמו הבבלי נגד הכל בגלל שזה סוף הוראה (כולל נגד הזוהר מכמה טעמים).

אבל יש שאומרים דברים כמו "אם היו רואים היו חוזרים בהם", וזה תלוי כבר במציאות הספרותית-קבלית בזמן האמוראים

 

עריכה: כתבתי בכללות מדי, הנה מקורות

היחס בין פסיקת ההלכה לתורת הסוד | אתר ישיבה המאמר הזה דן בין השאר במאמר של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כדאי לקרוא את המאמר עצמו לפני-כן

תשובה מתלמיד של הרב אליהו זצ"ל http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=25982

לא הבנתי איך זה שמישו חולק על הגדוילים(לא ממש ברור לי מה זה) חולק על מסירת התורה

אני מסכים עקרונית עם מה שאמרת ואכן עם הזוהר התקבל עי התנאים הגאונים הראשונים ועל ידי עם ישראל ויש שיטות שפוסקים על פיו אז אין בעיה.
סתם הפריע לי הנקודה שאמרת שיש לגדולי ישראל(בדורות האחרונים) סמכות להכריע בשאלות כאלו.

ועד כמה שאני יודע ה"לא תסור" לא רק בסנהדרין, אם כי זאת מחלוקת

מכל ההיבטים ההיסטוריים של מי כתב, מתי וכל הרקע הזה?

חחחחחחח בכוונה?

לפי האשכנזים לא פוסקים לפי הקבלה.
גם רוב הפסיקה המקובלת לפי הגר'ע יוסף זצ''ל (חוץ מענייני תפילה) היא לא ע''פ הקבלה.

אם הוא חולק וגם אם לא. זה דבר ראשון.

שנית, מי המוזר שלא מכיר ב"ספרים האלה"??

אלו ספרי יסוד היסודות,מי ש"לא מכיר בהם" שאילו אינו מכיר בתורה כלל (וכמובן במשנה,שהזוהר נכתב בתקופה הקרובה לחתימה יחסית) והוא כופר. נקודה.

לכל הפחות במקום הטינוף אסור ודאי

שאלה:
האם מותר להזכיר שם ה' בשפה לועזית?

תשובה מאת הרב עובדיה יוסף:
ענין השאלה, במה שיש מהמון העם נוהגים, שכאשר אירע להם איזה ענין מפתיע, תיכף ומיד אומרים: "אוה מיי גוד", או שאומרים "יא אללה", וכל אלה הם שמותיו של הקדוש ברוך בלשונות הגויים. ועל כן יש לדון אם טוב הם עושים.

והנה הזכרת שם שמים לשוא הוא איסור חמור ביותר, כידוע וכמפורסם, ואין מזכירים את שם ה' אלא תוך קריאת פסוקים, או בברכות וכדומה. וכפי שנתבאר בהלכה הקודמת. אבל להזכיר שם שמים שלא לצורך, הוא איסור חמור מאד, כמבואר.

ולענין הזכרת שם ה' לצורך בלשון לועזית, כגון מה שנהגו הספרדים בחוץ לארץ לברך אחד את השני "אללה יסמלך", או "אללה ירדע עליק", וכדומה, לכאורה נראה שאין בדבר איסור, וכמו שנזכר בפירוש בפסוקים, שהיו נוהגים לברך זה את זה בשם ה', כמו שנאמר "ה' עמכם", ועוד.

ובפרט יש לצרף לענין זה את דעת כמה מגדולי הפוסקים שאין איסור ממש בהזכרת שם ה' בלשונות הגויים, שאין זה שם השם ממש. ואף שלענין הלכה נכון להחמיר שלא להזכיר שם שמים אפילו בלשונות הגויים, מכל מקום לאיזה צורך, כגון לשאלת שלום, נהגו להקל בדבר. וכן הורה מרן הרב שליט"א, שלצורך ברכת איש את רעהו, יש להקל, כל שעושה כן בלשון לועזית.

ואמנם יש אנשים יראי שמים, שנוהגים להזכיר שם שמים בשינוי, כגון "אללה", היו אומרים "אממה", וכן "גוד", הם אומרים "גוש". אבל גם באופן זה, אינם יוצאים מידי כל חשש, שהרי כתב הטורי זהב (סימן תרכא), שאותם הקוראים שם ה' בדרך לימודם "אדושם", לא טוב הם עושים, מכיון שאין זה דרך כבוד לשנות כך את שם ה'. ודבריו נכונים להלכה. ולפיכך, בדרך הלימוד, שכתבנו כבר בהלכה הקודמת שמותר להזכיר שם ה', אין לשנות, ולכנות "אדושם", או אמוני" וכדומה, שהרי אין זו דרך כבוד.

ואף שמנהגינו לשנות את שם ה' לפעמים, כגון מה שאנו נוהגים לומר "אלקים" במקום "אלהים", זהו משום שאנו אומרים, שאין בזה חסרון כבוד, אלא כשמשנה את שם ה' המיוחד (שם אדנות), אבל שאר השמות של ה', כגון אלוקים וכדומה, אין איסור בשינוי ה'. אולם "אללה", או "גוד", הם שמות חשובים של ה' יתברך בלשונות הגויים, כמו שם אדנות, ועל כן לא נכון להזכיר שמות אלה אפילו בשינוי.

ולפיכך לענין הלכה, נכון מאד להזהר שלא להזכיר שמות אלה שלא לצורך, שמלבד מה שיש בדבר חשש גדול של נשיאת שם ה' לשוא, עוד שיש בזה חסרון כבוד גדול, להזכיר שם ה' בסתם, כל עת שרואה איזה דבר מוזר או מבהיל.

ובכלל צריך כל איש ואשה מישראל, להרגיל את עצמם בקדושה וזהירות בדיבורם, שלא יהיה כדיבור הפוחזים, הנושאים שם שמים לבטלה, ומקלקלים את דיבורם בדבורים לא ישרים. בפרט שהדיבור הוא המדה המיוחדת לבני האדם, שאינה מצוייה אצל שאר הבריות, ועל האדם להזהר לקדש את דיבורו, כדרך ישראל קדושים. ושומע לנו ישכון בטח.
הזכרת שם שמים בשפה לועזית : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

איסור כשלא יודעים.

צריך לעשות על זה תשובה. תודה

רק שלא לצורך כמובן.

משום קריאת תיגר על השם
יש בזה איסור דרבנן של קללת השם (שכן זה לא השם המפורש)

שלא מדגיש. כשאין דגש שמעתי מהרב מוצפי שזה פחות בעייתי]

זה כמו להגיד שאדם שאמר בשמונה עשרה כ' במקום ק' או ע' שדומה לא' לא יצא ידי חובה..

למי הם מתכוונים.

 

נותן את המשמעות לזה.
או שלא הבנתי אותו טוב.

זה היה באחד השידורים לפני תקופה....

בלי שני כיסויים כי כתוב עליו באנגלית כינוי זה.

הזכרת שם ה' שתרגומה הוא שמו ית' אסורה בכל שפה שהיא.