מה החשיבות לא לצאת,מאיפה זה נובע,וכ'ו
תודה רבה
מה החשיבות לא לצאת,מאיפה זה נובע,וכ'ו
תודה רבה
הדוכס מירוסלב
שלומי טהנהגות וסיפורים וכו וכו.
למישהו יש רעיון?
אחלה ספר..
ספר משלים ומשפטים של רבי נחמן.
אני הייתה לי תקופה שקראתי כל יום אימרה\ משל קצר וניסיתי לחשוב איך זה נוגע אלי..
לא מסובך בכלל בכלל.
"אר"ת בר"י דר"ח איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם".
מפני שאור האמת לא יתיישן לעולם, ולא יזוז ולא יחסר מחבתו כל ימות עולם, הוחק בנפשות חק של כח התקבלות מתחדש, עד שתהי' תביעה פנימית נמצאת לחדש את אור האמת שכבר ידועה למדי בכל עת. האמת הגדולה והידועה שאליה נושא ישראל את נפשו מאז הי' לגוי, האמת של ק"ש, של ד' אחד, ד' אלהינו ד' אחד, כמה שהיא ידועה מ"מ עושה בכל יום ובכל עונה רושם מחודש על לבו של כל איש ישראל הקורא ומקבל עליו עול מלכות שמים, והרושם העבר לא ימלא נפשו בבא עונה חדשה לק"ש.
ומפני מה הוחק כזאת בטבע הנפש, שידיעה כ"כ מפורסמת, כ"כ פשוטה וידועה, תהי' צריכה לחידוש מדי עונה בעונה מעונות הזמן, ושתאבד את כח הכרתה ורישומה בלב כשלא תתחדש, הוא להורות על כח החידוש והליבוב של האמת, שהוא כאויר לנשימה, כלחם לאוכל ומים לשותה שלא יתישנו לעולם. ולא תאמר הנפש די בהרגלה המרובה, כ"א כל יום שיתחדש, יתחדש רגש של תביעה פנימית, להורות על החידוש המוכרח להיות מתלווה תמיד אל האמת הגמורה שהיא אור עולם הנצחי.
ובמ"א כתבתי, שהנה כל מצוה ומצוה יש תכלית מכוונת בעשייתה, ושכר גדול אין תכלית לה, וזה נעשה אע"פ שאין הוא מרגיש בלבבו חיבה וקרבת ד' שנעשה בנפשו ע"י מצוה זו.
ומ"מ גם זה התכלית של התגלות האור האלהי ואהבת ד' המורגשת בלב, היא יסוד הגדול ועומד בתור כלל גדול בתורה. והנה ממה שאמר "היום הזה נהיית לעם" למדנו על חביבות ההרגשה שמתגלה בלב שגם היא צריכה לתורה, ומצד זה צריך הדבר חידוש בכל יום, שיוכל לעמוד בלא חידוש עצם הידיעה היבשה. אבל ההרגשה שבהתגלות הלב צריכה להתחדש לפעמים ופרקים תכופים, והי' מצות ק"ש לאות על צורך חידוש הרגש בכל עונה, כד' החינוך , ע"ד פעולת כל ק"ש לקיים רגשי הקדושה מעונה אחת של ק"ש לחבירתה. והרגש הזה הוא כעין מכון ובית קיבול לכל המערכה השכלית שתפעל על האדם.
ע"כ בערב אחד שלא קרא, שמתבטלת ההרגשה הגלויה בלב, אע"פ שהיא רק תולדה נמוכה לגבי הקנינים השכליים המוסכמים מ"מ הרתוק של האדם אל כל הטוב והמאור שבתורה מתבטל בביטול חום הלב של הרגש והוא צריך חידוש. וכמו שיש כח חידוש רגש בפרט זה של ק"ש בחק היחיד, כן מוכנים רגשי קודש באוצר הכלל, שמתחדשים מעומקה של תורה ע"פ כל הדורות וכל הזמנים לערכם, ומעירים רוח חיים חדשה בלבן של ישראל, להתגלות החיבה של תורה בהרגשת הלב המוחשית עודף על המוסכם באמונה ודעת שכלית.
מור ולבונהאחרונהאני משניות, אתם?
בעיקרון אפשר לומר שעד 12:40 בדיעבד אפשר להתפלל שחרית
[לגבי קריאת שמע אני לא יודעת - צריך לברר אצל רב את זה]
כמו שציינתי- חצות היום בקיץ הוא סביב הזמן הזה בשינוי של דקות בודדות לפה או לשם.
מנסיוני- אם את רואה שאת לא מספיקה שחרית [=לפעמים זה נחשב "אנוס" -שכביכול נאלצת להפסיד את התפילה על אף שרצית להתפלל]
עדיף מנחה.
לגבי תפילת תשלומין- כדאי לברר פרטים יותר מדוייקים כי הגדרים שלה קצת שונים.
סתם ככה...עיין הרב חרל"פ מי מרום על יסוד התפלה מאמר אשר קדשנו בקדושתו של אהרן-מדבר על פרשתנו ומסביר דבר נפלא!
אין מקום להפך בזכותם, בעיניי, בכלל.
[חכמה בגויים- תאמין. תורה בגויים- שמושרשת בכל מיני מעשים לא טובים- ממש לא, ההפך.
להוקיע אותם ולדעת שאין בהם ולו שמץ של טוב אמיתי מדוייק]
הנצרות הביאה ארס והרס גדול מאוד לתפיסת העולם הבסיסית-המוסרית של היהדות.
בגלל התפיסה הזאת קרו הרבה דברים רעים מאד. לא טובים.
אם הגרמנים מתנצלים על השואה שקרתה בדור של הסבא שלהם
זה מכפר ומוחק להם את האכזריות שהייתה? מה פתאום.
הם גויים .כמה שינסו להיות נאורים ותרבותיים.
חתול יישאר חתול גם אם תאלף אותו. ברגע שהוא יראה עכבר- הוא יעוט עליו.
אין אפס.
הנצרות מעולם לא הייתה בעד או במבט טוב . ההפך.
מסעות הצלב, השמצות, התעללות ושאר ירקות- כיצד "דת האהבה והרחמים" מאפשרת זאת?
אפשר לנסות להכשיר שרץ בק"נ טעמים- הוא עדיין יישאר שרץ.
אז לא תחנם זה לא מצווה של פעם.
זה היום ועכשיו.
בפעם האחרונה שמישהו דיבר נגד זה (זה היה אובאמה) כולם כעסו עליו שהוא מבזה את המסורת.
התרבות שלהם היא צביעות אחת גדולה...
זה בדיוק היה העניין של קורח, לכן הוא חלק על ההיררכיה התורנית (משה) והרוחנית (הכהונה) ששתיהן בעצם צורך לכאורה דיעבדי בשביל לעזור לעם לעלות להתחבר לה'. לשיטתו לא צריך בכלל היררכיה כי ''כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'''.
שכתבו פה למעלה^
זה פשוט לי בשביל לשאול את זהנפש חיה.מה זה המושג - דבר המוכשר לטומאה?
ומהם הדברים שגם אם נגעו בהם אחד משבעת המשקין, הם לא מוכשרים לטומאה?
מעניין אם אפשר להשיג את זה בחנויות כמו יפה נוף ואור החיים
שרק אז יש בהם דין 'בכי יותן', והם מוכשרים לקבל טומאה משבעת המשקין.
אבל התשובה כשלעצמה נכונה,
גם אם בפועל רבים לא מקיימים אותה
יש איזה חיבור, לא תורני, שהוציא הרב בניזרי עם נתונים ומקורות
רכבת ארוכה ומתיש של שקרים ודמגוגיה מלווה בהצרות חסרות שחר בסגנון "כולם היו מאמינים" .
קשה מופרך למצוא משפט אחד של אמת בכל התעמולה החרדית.
זה ציבור שלם שאין לו מושג לא בהיסטוריה ולא ברוב הדברים האחריים אז ממציאים לעצמם מציאות שתתאים לאינטרסים הפוליטיים שלהם.
@שפיפול ראה עריכה זו כ'הקש בגג'...
הרבה חוסר דיוק הן בעיקרון התורני והן במציאות.
אין לי כוח כרגע להיכנס לזה אז אעיר בקצרה על שניים מהם:
א. נכון שלא בכל מלחמה כל עמ''י היה נלחם, אבל זה לא שת''ח היו פטורים - כולם חייבים להילחם וכולם חייבים ללמוד, מי שנלחם נלחם והשאר למדו. אין קשר בין השניים ואין לת''ח פטור ממלחמת מצווה.
ב. זו היתממות להציג כאילו מדובר בבודדים שחיים חיי 'תורתו אומנתו' (גם ביחס לצבא וגם ביחס לפרנסה) בעוד שהאידיאל החרדי הוא שכל הציבור יהיה כזה ולכן עשרות אם לא מאות אנשים חיים ככה למרות שזה לא מתאים להם והם לא באמת כאלו.
הדוכס מירוסלב
הדוכס מירוסלבאגב, 60% מהגברים בציבור החרדי עובדים (בלבן כמובן), כמו שציינתי פה הרבה מנתונים של הלמ"ס.
)לא כולל נשים ולא כולל עובדים בלי תלוש וכו'.
כל הציבור החרדי הוא פחות ממליון אז לא נראה לי שזה מגיע למאות אלפים שלא עובדים גם בשחור.
[על הראיה שלך מרשב"י כבר ענה האריז"ל למהרח"ו כשאמר לו שהוא משורש נשמת רבי עקיבא וכו', לא שאני מבין מה הקשר]
לא רחוק בהרבה מהשיעור באוכלוסיה הכללית שהוא בסביבות ה85%.
ולא יודע אם זה נחשב בדיעבד. אתה מעיד בתור חרדי?
אם לא, נחכה לחרדים שכאן שיבואו ויעידו. אחרת זה פופוליזם.
צר לי ידידי, זו פעם אחרונה שאני חוסם אותך.
מצווה כללית שמרוממת את כל עשיית המצוות . והרמב"ם לא מונה מצוות כלליות כמו :ושמרתם את כל מצוותי".
או שהוא כלל זאת במצוות מינוי מלך ( שאם יש מלך, אז כנראה שיש לו ממלכה בארץ).
או שזה כלול במצוות מחיית 7 עממים( כך נראה שהבין הרמב"ן ברמב"ם שכתב "אל תטעה שזו מצוות מחית 7 עממים". כי 7 העמים אם ישלימו עם ישראל, הרי שאין להרגם, אבל הארץ לא נניח אותה ביד זולתנו מן האומות.
יש עוד אפשרויות שכתובות נדמה לי בספר נחלת יעקב על מצוות ישוב הארץ (יש 2 כרכים).
יש להעיר שהרמב"ם כתב בהלכות שמותר לשכון בכל מקום חוץ מארץ מצרים. משמע שאין איסור לגור בחו"ל, ורק יש הדרכה לגור בארץ (הרמב"ם הביא "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלו--ה".)
אבל להלכה הפתחי תשובה כתב באבן העזר שהראשונים ואחרונים פסקו כרמב"ן. וזה גם פשט התורה.
ונראה לי שזה מסתבך וצריכים גט...
וזאת הדעה שם בהלכות אישות כמדומני, לא זוכר
מעתיק:
ד. קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק אִם רָצָה הוּא וְהִיא נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּבוֹעֵל אוֹתָהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהוֹלֵךְ. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת קְדֵשָׁה. מִשֶּׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה נֶאֶסְרָה הַקְּדֵשָׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-יח) 'לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל'. לְפִיכָךְ כָּל הַבּוֹעֵל אִשָּׁה לְשֵׁם זְנוּת בְּלֹא קִדּוּשִׁין לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה לְפִי שֶׁבָּעַל קְדֵשָׁה:
ההראב"ד קודם מ''ת וכו'. כתב הראב''ד ז''ל אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפילגש הכתובה בפסוק ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת פי שגל עומדת לפרקים למשגל ולשמש את הבית ופעמים למשכב. וי''ס שכתוב בהם פילגשים בלי קידושין עכ''ל:
כלומר או שזה לאו דאורייתא או שיש לו בה צד קידושין וזה מסבך את העתיד וממזרויות וכו'.
אפשר לראות את הדיון לגבי ההגדרה של ה"זונה" כאן אם זה כפשוטו שפוסל אותה מכהונה בלחם משנה שם
"אפשר לראות את הדיון לגבי ההגדרה של ה"זונה" כאן אם זה כפשוטו שפוסל אותה מכהונה בלחם משנה שם".
כולם קוראים לקדשה זונה (זאת המשמעות המילולית).
אתה אולי מתכוון לשאלה האם היא נפסלת לכהן וכו', וזה דיון שם בלחם משנה.
אבל כולם כותבים עליה שהיא זונה שם.
ככה הוא כותב בסוף הדיון:
"וכתב רבינו ז''ל בפרק שבעה עשר מהלכות איסורי ביאה דעשאה זונה אלא ודאי שאני התם דלא עשאה זונה אלא מדרבנן. אבל הכא הוי פסול מן התורה כדפרישית".
הוא אומר שהיא גם זונה לפסול מכהן (לא עיינתי לגמרי אליבא דמאן הוא, אבל לפחות הלחם משנה סובר כך).
בכל מקרה או שזה לאו דאורייתא או שזה מסבך אותך להיות בעלה חח

טז,ה וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.
תרגם אונקלוס:
וּמַלֵּיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּיהּ, לְמֵימַר, בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְּכָשַׁר לֵיהּ וְיָת דְּקַדִּישׁ, וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי; וְיָת דְּיִתְרְעֵי בֵּיהּ, יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ.
פרש"י:
(ה) בקר ויודע ה' את אשר לו - לעבודת לוויה:ואת הקדוש - לכהונה:והקריב - אותם אליו.
ושאלתי- יש לשים לב לחילוק הפסוק:
בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו;- ישנם כאן שני פרמטרים (שמוקשים ו)מחוברים ע"י חיבור וא"ו-את אשר לה' ואת הקדוש (לה').
וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.- פרמטר שלישי, נפרד מקודמיו-אשר יבחר בו.
רש"י הסביר כי אשר לו- הרי אלו הראויים לעבודת לוויה-הלווים(שכת' והיו לי הלווים) והקדוש לכהונה-הרי הוא אהרן.
אך מה עם אשר יבחר בו? מי הוא זה?בנוסף,למה ישנו (הקש או )חיבור וא"ו?
אונקלוס הסביר אחרת מרש"י.
אשר לו- הכשר לו ואת הקדוש-כפשוטו,אך ישנה שמירה על החיבור. את אשר יבחר בו- אשר יחפוץ בו יקרב לשימושו.
מה כוונת התרגום? מה ההבדל בין הכשר, לקדוש לאשר יחפוץ בו? הרי לפי רש"י "הקדוש והכשר"-הרי הם המשמשים, ולמה ישנו סוג שלישי ועליו נאמר כי הוא המשמש?
ניתן להביר דברים אלו לפי דברי הרב חרל"פ במי מרום על יסוד התפילה במאמר "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן":
שם אומר הרב כי קרח ערער ואמר, כי קדושה אינה נובעת מקדושת הגזע, גזע אהרן ושבט לוי, אלא מתוך המעשים. המעשים גורמים לקדושה ולא הקדושה גורמת למעשים.
ערעור זה מנוגד וממוטט את כל יסודה של היהדות, שהרי הקב"ה בחר באברהם ובזרעו להיות לו לעם סגולה וגוי קדוש, ואם נאמר שהקדושה נובעת מן המעשים-כאשר ישנו עם שמעשיו ראויים יותר ממעשי עמ"י, כגון בזמן שהם חוטאים לפני הקב"ה- הרי הקב"ה יבחר בעם האחר לעמו! והרי ידוע שאין בדבר כן!
על כן אמר משה לקרח ועדתו- בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש-הקדושה נובעת לא מתוך המעשים אלא מתוך "את אשר לו"-אשר בחר בו. בכך ממוטט משה את הבסיס הרע והמנוגד שהעמיד קרח בדבריו.
את אלו-יקריב אליו לעמו, ולא יסור מעם נחלתו!
ואת אשר יחפוץ מתוך עמו- יקרב אליו לשמשו. בכך יובנו דברי אונקלוס ומתוכם הפס' כולו.
מי היו דתן ואבירם ואון בן פלת?
אשמח למקורות בתנ"ך או בכל מקום אחר.)(לא מצאתי אותם מוזכרים בדברי הימים א' וגם לא בוארא פרק ו')
דבר שני-מה הם הרוויחו מהמחלוקת?
און בן פלת – ויקישיבה
מה הם הרוויחו?
נראה לי שכלום, אבל בגלל שהם היו ממנהיגי העם- והגיוני שכשהמנהיג עושה משהו העם הולך אחריו- הכח שלהם היה גדול ולכן קורח הלך לעשות "חוגי בית" נגד משה רבנו- והלך גם למנהיגים ממחשבה שהם יסחפו את העם.
הם הלכו אחריו.
אגב- יש מקום שאומר שמישהו מהם היה בן דוד של משה רבנו [לא רק קורח אם אינני טועה] כככה שכביכול אולי היה לו עניין לומר- שהוא יוצא נגד משה- ומי רואה אותו ואינו יוצא גם
http://skamigdaloz.org/show.asp?id=45633
לא הרוויח כלום לכן אשתו הצליחה לשכנע אותו שלא ילך בסוף...
הוא היה כסיל?
זה נשמע כאילו התורה גזענית ומפלה לרעה סתם ככה(וגם אם זה עם אינטרסים זה לא נשמע ממש נחמד)
מה כבר עשה ראובן שצריך כל כך להכפיש אותו?
לפני גלות עשרת השבטים, הייתה יכולה להיות טענה שהשלטון מגיע לשבט ראובן כי ראובן הבכור.
לכן יש צורך לפגוע בלגיטמיות של הבכורה של ראובן.
כיוון שיש צורך להגן על השלטון.
ד"א , יש מדרש שאומר שהמילים "פחז כמים אל תותר" , פירושן שיעקב מדיח את ראובן מלהיות הבכור וזה תואם את האינטרס של שבט יהודה.
אפריים לא צריך את המדרשים האלו כדי לבסס את זכותו לשלטון על ממלכת ישראל, כי המקרא כבר מעניק לו יתרון על מנשה.
אבל ראובן נשאר בעיה, כי הוא בכור גם לאביו וגם לאמו.
זאת אומרת, שגם אם יעקב ידיח אותו מהבכורה, הוא עדיין ביתרון על יהודה.
לכן חייבים למצוא כל דרך שבעולם כדי להפחית מחשיבותו של ראובן.
גם המיתוס על ישמעל ועשיו מסייע כאן.
שניהם היו בכורים ושניהם התגלו כלא ראויים להמשיך במורשת.
את רצון השם אף אחד לא יודע.
פרשת קורח
איבוד תקווה - שורש הפורענות
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה"[1].
מה הקשר בין המקרה הזה של קורח לבין חטא המרגלים בפרשה הקודמת?
מסביר הרב משה צבי נריה[2] שכל זמן שרעיון העלייה לארץ ישראל היה בלבבות עם ישראל – היו כל לבבות העם מופנות לעבר העתיד. תכניות העלייה לארץ וכיבושה היו במרכז ההתעניינות. ההווה במדבר נראה כעניין של מצב זמני ולא היה הלב פנוי לטפל בבעיות ההווה.
לא כן אחרי חטא המרגלים ועונשם, אחרי גזירת "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם"[3]. יום לשנה יום לשנה הפכה השהות במדבר לקביעות. המחשבות על העלייה לארץ התרחקו, והשהיה במדבר הפכה להיות תופעה של קבע. או אז נבעו פרצות בחונת האחדות, ופרצה מחלוקת.
Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />
קרח לא לקח את בחינת ה"עקב" מיעקב
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי..."[4].
ואמרו חז"ל במסכת סנהדרין[5] "שלא הזכיר את יעקב וכו'".
ומסביר ר' מרדכי מלכוביץ' זצ"ל[6]:
קורח לקח לעצמו את כל הבחינות של קדושה השייכים לשורש נשמתו מיצהר, קהת ולוי, אבל את המידה של יעקב דהיינו שפלות (יעקב מלשון "עקב") לא לקח, ועל ידי זה נפל ונכשל בגיאות, ונפל גם מכל המדרגות שזכה בהן כבר.
Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />
קורח – לגלוג וליצנות
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי..."[7]
אמר הרב מרדכי אליהו זצ"ל[8]:
כל מהותו של קורח – לגלוג וליצנות. דרך המלגלגים, שבתחילה הם מלגלגים על משיחי ה', עד שהם מגיעים לכפירה בעיקר.
כך גם קורח, הוא התחיל בלגלוג על משה, ובסופו של דבר הגיע לכפירה בריבוש"ע.
כך טען כלפיו משה רבינו: "לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'"[9], וכך ביאר גם רש"י על הפסוק: "...הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם..."[10], "החטאים האלה בנפשותם. שנעשו פושעים בנפשותם שנחלקו על הקדוש ברוך הוא".
דבר דומה אירע גם למרגלים: בתחילה דיברו רק נגד משה ואהרון, ולבסוף אמרו: "כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ"[11], וכתב שם רש"י: "כביכול כלפי מעלה אמרו".
Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />
סופם של בני קורח
עולה השאלה, מה היה לבסוף עם בני עדת קורח?
כותבת הגמרא במסכת סנהדרין[12]:
"אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך בדרך. אמר לי סוחר ישמעאלי אחד: בא ואראה לך את בלועי קורח (בני עדת קורח, שנבלעו באדמה בימי משה).
הלך וראה שני בקיעים באדמה שעשן יוצא מהם. לקחת גיזת צמר, הטביל אותה במים ושם אותה בראש רמחו והכניסם לשם (למעמקי האדמה, שעלה משם עשן.) – ונחרכה. אמר לי: הקשב, מה אתה שומע? ושמעתי שהם אומרים כך: "משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים.
אמר לי הישמעאלי: כל שלושים יום מחזירה אותם הגיהנום לכאן כבשר בתוך הקלחת, ואומרים כך: משה ותורתו אמת ואנחנו בדאים."
Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />
עד היכן צריך לפסוע אחורה למען השלום?
הגאון ר' חיים מוולוז'ין השקיע פעם מאמצים רבים כדי להשלים בין שני יהודים פשוטים שהסתכסכו ביניהם. העירו לו מקורביו, שאין זה לפי כבודו של הרב להשפיל עצמו כל כך ולהקדיש מזמנו היקר בהתעסקות עם אנשים בורים ועמי הארצות, הרבים ביניהם על עניינים של מה בכך.
השיב הגאון למקורביו: שנינו במסכת יומא[13]: "המתפלל – צריך שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו, ואח כך יתן שלום". נמצאנו איפה למדים. שבגלל השלום צריכים לפסוע לפעמים כמה וכמה פסיעות אחרונית...[14]
Users\User\AppData\Local\Temp\msohtmlclip1\01\clip_image001.gif" />
שבת שלום ומבורך!
[1] במדבר טז, א-ב.
[2] נר למאור, פרשת קורח.
[3] במדבר יד ,כט.
[4] במדבר טז, א.
[5] סנהדרין קט, ב.
[6] מובא בספר תורת אבות, פרשת קורח.
[7] במדבר טז, א.
[8] דברי מרדכי, פרשת קורח.
[9] במדבר טז, יא.
[10] במדבר יז, ג.
[11] במדבר יג, לא.
[12] סנהדרין קי, א- ב, לשון הגמרא:
"אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו שקל גבבא דעמרא אמשיי' מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפי' התם איחרך א''ל אצית מה שמעת ושמעית דהוו קאמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים א''ל כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת והן בדאים ".
[13] יומא נג, ב.
[14] הסיפור מובא בספר פרפראות לתורה, פרשת קורח.

האם אתה מאמין שיש קשר בין תורה לאומנות?
אנו, תלמידי ובוגרי ישיבות מרחבי הארץ, מאמינים שקיים קשר כזה,
ויתירה מכך- אפשר לראות אותו כמעט בכל בית מדרש.
אנו מרגישים שטוב שהחיבור הזה כאן ונוכח, ועל כן החלטנו לקחת את הקשר הזה צעד אחד קדימה,
ולהקים את כתב העת ״בר״.
רבנים ותלמידים מכל רחבי עולם הישיבות כבר יוצרים ועושים אמנות. מה שנשאר לנו, זה לקחת את כל הטוב הזה, לגבש אותו, לסדר קצת – ולהגיש אותו לכם. ואנחנו מתרגשים לבשר שבעז״ה כבר בשבועות הקרובים יודפס הגיליון הראשון של כתב העת, שיאסוף בתוכו את מיטב היצירות בתחומי הפרוזה, השירה, הציור והצילום, המגיעות מבתי המדרש ויוצרות ביחד זווית אמנותית מיוחדת, שיוצאת לראשונה לאור.
אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו.
אם אתם שייכים לעולם בתי המדרש ובעצמכם יוצרים וכותבים , נשמח שתשלחו לנו את מיטב היצירות שלכם, ואולי הן יתפרסמו כבר בגיליון הבא, שייצא אי"ה בזמן אלול הקרוב.
בנוסף, כדי לממן את הדפסת הגיליון, אנחנו צריכים את התגייסותכם. אנו מזמינים אתכם
לתרום בשביל החזון החשוב הזה, בתרומה של 30 ₪ תקבלו לביתכם את הגיליון הראשון שלנו, ובעבור תרומה של 115 ₪ תקבלו מנוי לשלושת הגיליונות הראשונים שלנו+ תודה אישית בסוף הגיליון הראשון.
וממתק קטן אם הגעתם עד לפה, שיהיה לכם חשק לעזור לנו לקום על הרגליים...
טעימה של מקבץ יצירות מהגליון הקרוב:
http://asif.co.il/download/1_3.pdf
הישיבות הן קהל הקוראים והכותבים הבסיסי שלנו, והוא חשוב במיוחד כדי שבר יצליח. אז קדימה ביינישים! הפשילו שרוולים, ספרו עלינו לכל מי שאתם מכירים, בישיבה, בין החברים ובמשפחה, והפיצו את ההודעה הזאת! מאמץ קטן מאוד מצדכם, וביחד נביא לעולם משהו גדול וטוב.
מוזמנים לעיין גם בדף הפייסבוק שלנו ולעכוב אחרי עדכונים ודיווחים מהגליון.
https://www.facebook.com/bar.yeshiva/
בברכה, בר - מרחב ליצירה, כתב עת בית מדרשי לאמנות ויצירה.
המייל שלנו: bar.yeshiva@gmail.com
צור ונטורה: 052-6071736
משה בלאו: 050-6508141
*לינק לתשלום דרך האינטרנט:
בר מרחב ליצירה
*בריבוע כתובת, אנא כתבו את שם הישיבה שבה אתם לומדים/מלמדים או את כתובת הדואר למשלוח הגיליון
למה?
הדוכס מירוסלב