פורום בית המדרש (עמוד 113)

בתור מי שלא ראה את שני המהדורות לפרטיהן והשווה בין שניהם אני צריך לדעת עם מה לדעתכם אני ילמד ממנו יותר טוב ויהיה יותר נוח לי

יש לו דפים צהובים יותר (שזה יותר נוח לעין)

נגדו בצורה חריפה, יש הקלטה של הרב עובדיה בעניין והנכד שלו ששאל אותו את זה מעיד שהרב אלישיב, שהיה תלמידו של מרן הרב זצ"ל, אמר שצריך להגיד לו שיפסיד עם דברי הבלע שלו.

אגב השם האמיתי שלו זה לא יואל ולא בטיח.

המבנה המסורבל של המאמר והסגנון שלו, מקשה לבודד את הטיעונים העניינים שיש בו שדורשים תשובה, משאר המלל.

הטענה המרכזית נגד הטענות שלו היא פחות או יותר "זאת המצאה".

אבל זה לא אומר שלכל מה שהוא כותב אפשר לענות "זאת המצאה".

אם הוא מביא סיפור בלי ביסוס, אתה יכול לומר זאת המצאה.

אם הוא מביא דברים של הרב קוק ותוקף אותם, אז התייחסות עניינית צריכה להראות אחרת.

[למשל - האם ההבנה שלו בדברים שהוא מביא נכונה, וההתקפה עליהם לא נכונה, או שאולי באת באופן שבו הוא הבין את הדברים הם בעייתיים, אבל פשוט זה לא ההסבר הנכון בדברי הראי"ה?

אם זה לא ההסבר, מה ההסבר הנכון? אם כן, כיצד אתה עונה לטענה שלו נגד הדברים].

לא שאני אומר שצריך לעסוק בעיון באתר הזה. באופן כללי, יש דברים מועילים יותר לעשות, וגם מי שחשוב לו להכיר את טענות שני הצדדים בסוגיות האלה, אני לא חושב שהאתר הזה מקור מוצלח.

אבל אם מישהו ראה באתר הזה משהו שהוא קושיא בעיניו, אני חושב שצריך לענות לו תשובה לגופו של עניין.

אבל הוא יכול להיות מקביל לכל דבר יקר.

בהקבלה לא מדוייקת (בכוונה):

ה"לא מאמינים" חושבים שתורה היא דבר זול.

המון העם חושבים שתורה זה בסדר, נחמד ומכובד, אבל לא למדו אף פעם אז הם לא יודעים להעריך. מחיר לא זול אבל לא מי יודע מה.

תלמידי החכמים שלמדו תורה וראו כמה היא קשה וכמה עמל צריך בה, מוכנים לשלם בעבורה סכומי עתק.

לא התעסקתי בנושאים האלו, נושא עגונות זה נושא סבוך ומורכב שצריך בשבילו כוח וביטחון רב הנובע מידע הלכתי נרחב.

מטבע הדברים היות ולא למדתי נושא זה אני לא יודע מהו פסק הלכה הנובע מחשיבה "מחוץ לקופסא" משום שאני לא יודע קופסא עצמה מהי.

יכול להיות שהדוגמאות שהבאת הם פסקי הלכה המבוססים על סברות פשוטות של דיני עגונות, אשר למי שאינו מבין בנושאים אלו נדמה בעיניו כחשיבה מחוץ לקופסא. 

א"כ נדמה לי כי בעניין של התרת האישה אשר בעלה היה שרוי בתרדמת, יצאו חוצץ רוב הרבנים נגד היתר זה, ואם אני לא טועה זהו היתר אשר היה מבוסס על סברות בהלכות קידושין (הפקעת קידושין) ולא על סברות בדיני עגונות, אך אני לא בטוח בדבר.

נ.ב. מתנצל על האיחור הייתי בניכר.

הגרושות שאני מכירה (ואני מכירה) ממש לא מתפרנסות מכספי הגרוש וחיות להן על ענן לבן וזוהר כמו שאולי אפשר להבין מהתגובה שלך.

דמי המזונות ממש לא מספקים את כל הצרכים, אפילו לא חצי ממה שמשפחה עם ילדים צריכה (חשמל, גז, שכירות, מים, ביגוד, נסיעות, אוכל, שכ"ל והרשימה ארוכה.) האמא צריכה לעבוד שעות ארוכות ובנוסף לגדל את הילדים ולהיות אמא טובה ומכילה ומחנכת וכל מה שנדרש מאמא שמגדלת ילדים (בעוד שהאבא מסתפק בלהיות הדוד הנחמד שבא פעם בשבוע לפנק ולתת כל מה שהאמא לא יכולה.)

זה מחוזר, כי דווקא במקרים שיצא לי להיתקל בהם האישה התקשתה יותר להינשא שוב, כי יש לה ילדים לעומת הגבר שהוא פחות או יותר רווק חופשי

מסכימה איתך שזאת מציאות קשה ל2 הצדדים וגם די אבסורדית, כי האבות כועסים שלא רואים את הילדים ומצד שני לאמהות קשה הטיפול בהם לבד.

לגבי החתימה...

מכירה די מקרוב. חוסר האכפתיות די מחריד למען האמת.

אני לא חושב שזה תלוי ברצון של הדיינים

פשוט בנושא כזה צריך רב עם כתפיים רחבות

והיום דווקא יש פחות..

על דרך הפשט,אדם רשע הוא אדם שעובר על מצוות קונו. אבל,וחשוב להזכיר, אדם רשע הוא אדם שיש לו אופציה לחזור בתשובה-אחרת הוא נקרא רע.

ליהודים יש תרי"ג לגויים יש שבע מצוות(ויש לעיין ע"ז דף ג ע"ב לדברי רב יוסף בסוף העמוד שם).

לגוי אין איסור שמירת שבת ולכן מבחינת זה-אם הגוי מחלל שבת אך שומר על שאר מצוות בני נח-מותר להסתכל בפניו.

לגביי יהודי-השאלה מתרחבת. שוגג? מזיד? תינוק שנשבה? להכעיס? האם זה החטא היחיד שלו?

אי אפשר לשפוט באופן מדוייק.

לכן נראה לי שישראל בחזקת כשרים ומותר להסתכל בפניו אלא אם כן ידוע שהוא עושה להכעיס.

[הרחבה לגביי הסוגריים העגולות: רב יוסף אמר שהותרו שבע מצוות בני נח ואינם מצווים עליהם אם כן, על דרך הפשט גם אם עובר על שבע מצוות אינו נקרא רשע במובן מסויים-אך גם ניטלה ממנו האפשרות לחזור בתשובה.

לכן נובעת שאלה-האם הם נקראים רעים ואז נלמד בק"ו מרשעות לרוע שאסור להביט בפניהם או לאו?

אשמח לבירור מעמיק.]

דברים שהוזכרו כדין בגמרא בלא חולק ואין לי מושג למה הרמב"ם/טור/שו"ע לא פסקו.

אבל הביאו אותם להלכה גם ראשונים אחרים וגם אחרונים.

ובמקרה הזה יש יראי שמים נוהגים כך, לא רק חסידים ואנשי מעשה...

שאלה בכללי פסיקה שאין לי תשובה עליה... מניח שכל אחד יש לו מה/מי שיסמוך עליו. אולי "נהרא נהרא ופשטיה" וזה

הרמב"ם מביא להלכה, השו"ע לא, והמג"א מביא גם.

עריכה: הלכה כאחרונים בהרבה עניינים, כל אחד יעשה כפי דרכו.

גם אם איסור אין, נזק ודאי יש. כמו בהרבה דברים אחרים, כל אחד יעשה כפי דרכו בקודש

ולמה בתגובה לדברי?

אבל זה נכתב בתגובה לדבריו, לא לדבריך

אז תוכל להביט בו בשאר הזמן.

כתוב שאסור להסתכל בפני רשע.

לא קשור גוי או יהודי.

יוסיף דעת יוסיף מכאוב.

תעדכן אותנו בבשורות טובות

תעדכן.

הרב יצחק יוסף כותב שמותר להרהר בדברי תורה במקלחת. 

אבל רק במקלחת של בית! 

בשונה ממקלחת ציבורית שמלאה אדים ולכלוך ואז יש לה דין של בית כסא.

מקווה שעניתי לך 

ואם זו מקלחת ללא בית כסא והיא של בית, מותר.

ניבולי פה.

לצערנו הצבא הוא עוד "עולם" שאנשים עוברים בגיל מסויים ובלחץ מסויים שמתאפיינים בכמה דברים ביניהם ניבולי פה לעיתים רבות.

מכיוון שזה עניין שהוא מאוד עניין של נקיות הנפש ולא להיות מושפע משאר הסביבה במישור הנפשי-

אצטט ברשותך דברים על העבודה האישית בנפש אל מול השפעת החברה עליה מעין אי"ה-

(ברכות כ א): "א"ל ר' לא מסתפי מר מעינא בישא, אמר להו אנא מזרעו דיוסף קא אתינא דלא שלטא בי' עינא בישא כו', א"ת עלי עין אלא עולי עין. ר"י ברח"א כו' מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין ע"ה שולטת בהן כו'".

העין הרעה בפרט היא אחת מהכוחות שמקבל(ו)ת נפש אחת מזולתה ע"י קשר נעלם שביניהם. מפני שהנפשות עומדות הכן להיות נפעלות מזולתן, ע"כ הננו רואים ש"הולך את חכמים יחכם"¹, ואת צדיקים ילך בעקבותיהם, והמתחבר לרשעים יהי' כמותן², מפני שטבע הנפש הוא להתפעל מזולתה מהנפשות. אמנם מי שהתגבר ושם נפשו חזקה לבל תטה בשום אופן מהדרך הנכונה, גם אם יתעמלו זולתו הרבה לשפוך עליו פעולותיהם, הוא קנה עֹז בנפשו שתהי' חזקה ולא תהי' מוכנה להתפעלות מזולתה ע"כ אין עין הרע שולטת בה. ויש בזה שני ענינים, האחד הוא שהנפש המתרוממת למעלה מערך הדברים והסיבות שיוכלו להפעילה הדברים שחוץ לה, מפני היותה יודעת כי גדול ערכה במגמתה לעלות תמיד אל השלימות, ע"כ לא תחול עלי' פעולה של זולתה מפני שהיא מתיחדת וחזקה בשלימותה. והשני, מפני היותה משימה (=שמה) כל תכליתה בשלימותה הפנימית שהיא עלומה (=מתעלמת) מזולתה מהנפשות, ממילא אין יחש וקשר פנימי אל נפשות זולתה לפעול עליה לרעה. ע"כ על הצד הראשון אמר "עולי עין", שהם נעלים מהעין, גבוהים ממדה זו שיתפעלו מזולתן. ועל הצד השני אמר "וידגו", שהם מכוסין מהעין, ואין לעין זולתם עמהם יחש אמיתי מפני היותם מתיחדים בפנימיות שלימותן. וע"ז סיים, ואבע"א עין שלא רצתה להנות ממה שאינה שלה, אין עין הרע שולטת בו. שיוסף הקנה לנפשו ע‍‌ֹז שגם בניו אחריו זכו בסגולה זו ממנו בזכותו, בהיותו מגביר כח נפשו הפנימית שלא יתפעל מאומה מכל השתדלות הרשעה להעבירו מדרך השלימות והצדק, מפני היותו מכיר שלימות עצמו בהיותו מתגבר על הבהמיות. ע"כ לא תוכל נפש זולתו לפעול עליו לרעה, כי מה שפועלת נפש הזולת עליו לטובה, הוא מפני בחירתו בעצמו בדרך טובים.

בהצלחה.

אגב ממליץ את הספר של פרץ איינהורן. לא זוכר את השם...

כל טוב...

דברי האר"י שזה היה ניצוץ וכו'.

אגב, יש סתירה בדברי המדרש בכמה דברים לגבי אליהו הנביא.

לגבי השבט - פעם אחת כתוב "אמר ליה לאו כהן הוא מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות?" (בבא מציעא קי"ד ע"ב).

ושם רש"י מביא: "לאו כהן מר - דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו את קנאתי".

מה שמסתדר עם הדעה שהוא הוא זה פנחס ממש.

במדרש רבה מובא כך: "פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר, אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין, בא (אליהו) ועמד לפניהם אמר להם: רבותינו, מה אתם נחלקים? אני מבני בניה של רחל (=מבנימין) אני" (ב"ר פע"א י"ב).

זה מסתדר עם הדעה שאליהו היה פנחס בדרך רוחנית ולא בגשמיות.

אפשר לראות מקורות לדיון במדרשים

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2113

ופה מסביר הרב איך אפשר ליישב ע"י דעת האר"י את כל המדרשים

מאיזה שבט היה אליהו הנביא -

אני חושב שהישוב ע"פ דעת האר"י הוא היחיד שמתאפשר כי יש המון מקורות שאליהו משבט לוי, והיה כהן והוא הוא פנחס

בצורה דחוקה מאוד שאליהו הוא פנחס אבל בגלל שינוי השם לא החשיבו אותו

זה גם עונה בעקיפין על השאלה ששאלו פה לפני כמה זמן על אלה שיצאו ממצרים וכן נכנסו לארץ

אבל צריך לבדוק שוב

ששניהם אותו עניין, של קנאה. הרמב''ם מן הסתם היה מפרש ככה (עיין הקדמה לפרק חלק)

זאת לא ראייה כל עוד לא אמר שפינחס כ''כ האריך ימים (וזה גם לא האדם היחיד שהאריך ימים, גם נביא השקר בשומרון האריך). מן הסתם המדרש הזה לא כפשוטו כמו רוב ככל המדרשים

ותנו רבנן זה לא בהכרח דעת רבים, למיטב ידיעתי.

ועד שאתה מגיע למחלוקת חכמים, אל תשכח שיש עדות מפורשת של אליהו הנביא עצמו שהוא כהן והוא פנחס. ומאידך עדות מפורשת של אליהו שהוא לא כהן ולא פנחס 

בלי רשות מההוצאה לאור-זה גזל גמור אם הם לא מרשים.

צריך לבדוק בדפים הראשונים של השער אם יש איסור של כל הזכויות שמורות ואיסור העתקה וצילום.

לא רכושם...

אני בספק אם אלה צאצאים שלו או מורשים שלהם שהוציאו את זה לאור

לגבי העימוד וההוצאה, הם לא מפסידים כאן כלום כי אף אחד לא יוותר על קניית הספר (ו/או יקנה דווקא את ההוצאה שלהם) רק בגלל הצילום הזה. אם כבר ההפך, זאת פרסומת בשבילם.

רוצה ללמוד תורה פשוט, אל תטרח יותר מדי אם זה מסובך

שאוסר. אני גם מבין את הטעם וחושב שיש קצת מקום להחמיר.

Fair Use או בעברית שימוש הוגן

הילקוט יוסף אוכל לשאול אותו שוב עם פרטים

20170711_204946.jpg

20170711_204957.jpg

זכות על הספר.

פה מדובר על מישהו שפשוט צילם/הקליד ספר של אחד מגדולי עולם והוציא לאור מחדש.

שים לב שם גם, שאפילו המחברים עצמם אמרו את מה שאמרו בתור גזירה ונידוי/חרם/שמתא, ולא מעיקר הדין

לא יודע איך אתה הסקת...אני הבנתי שעדיף פשוט לא לצלם וזהו.

הוא כתב את הספר? הוא היורש שלו..?

בלעדיו זה לא היה מולך.

גם לא מפסידים אותו בכלום יש עשרות הוצאות לנועם אלימלך זה לא שהוא גאל איזה כתב יד.

והשאלה ששאלתי את הרב באותו יום הייתה גם על ספר שמישהו באמת גאל כתב יד שאף אחד אחר לא הוציא וגם אז בעיה הלכתית אין וחוקית זה עדיין Fair Use

אני לא יודעת אם תבינו אותי

אבל זה מרגש.
באמת.

פנה ל @לפרוש כנפיים(לא מתייג לי)

@מבסוטטט

פשוט ראיתי את ההודעה הזאת רק הבוקר...

20170716115048.docx

"מי שטעם יין הונגרי" - צבי אייל והרב רן שריד

"והיית אך שמח"  - קונטרס קטן ודי נדיר.

אורחות צדיקים  - שער העצבות ושער השמחה.

יפה מאוד!