פורום בית המדרש (עמוד 139)

הרבה יותר יסתובבו שם מאשר בחוץ..

אפשר מקסימום במיקום מול החלון/ הדלת של המרפסת ששם יראו את זה גם מבחוץ

ידליקו ואז אין פרסומי ניסא פה, גם אם לא עדיף להדליק בתוך הבית שכן ההלכה מדברת בעיקר על פרסומי ניסא לבני ביתו.

אצלנו במשפחה מקובל שאת החנוכיה מדליקים במקום שיאיר דרך של אנשים.

וכלפי מי בכלל אמור היה לפנות פרסום הנס?

לגוים? אין אצלינו, לחלונים? גם אין.

שצריך להמתין שב"ב יהיו ערים. אבל מהסיבה שאמרת אפשר להדליק בבית. כך עושים רוב ישראל.

מאיפה לקחת את זה שפירסומי ניסא זה דוקא לגויים או חילוניים?

http://www.ypt.co.il/show.asp?id=41430

http://yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1146.asp

תראה שהם נלחמו בעוד הרבה מקומות - באו מכיוון עיראק ועברו את כל ירדן של ימינו, ורק בחזור הם חיסלו על הדרך את ערי הכיכר.

הרי למה יעקב בכלל היה צריך לעבוד? כי היה חסר רכוש בגלל שאליפז גזל ממנו, אולי חז"ל מעבירים ביקורת שיעקב היה צריך להילחם באליפז ולא לתת את כספו, אם היה לו כסף היה נותן נדוניה, לוקח את רחל והולך, מכאן שהיעכוב נגרם מהכניעה לאליפז.

רואים את ההתנהגות הזאת של יעקב בכמה מקומות, ששלח מלאכים לעשו שחז"ל אומרים שהלך לדרכו, לא היה אפילו בכיוון של יעקב, זה גרם לכניעה של יעקב לעשו שחז"ל אומרים על זה שרק בנימין שלא השתחווה לעשו יכול לנצחו.

וגם בשכם, הפרשנים דווקא משבחים את שמעון ולוי שנלחמו וקצת מבקרים את יעקב שלא נלחם.

מכאן אני יכול להסיק שחז"ל רצו שיעקב ילחם ברשעים ולא יכנע בפניהם.

התורה מדגישה שכולם פחדו ממשפחת יעקב , אחרי שנהגו כראוי באנשי שכם .

 כלומר התורה קובעת שבויכוח בין יעקב ובניו , שיעקב חשש שמא הפעולה בשכם אפילו שהיא מוצדקת היא מסוכנת מדי , והבנים אמו שדוקא להפך ושככה מחנכים את הסביבה לכבד את המשפחה שלהם.

כי הוא אומר שמי שמפרש את הפסוק בהקשר למכירת יוסף לא יודע בשיטה של פיסוק ולא בחילוק טעמים כלל..

(זה לא רק כלפי רש"י אלא כלפי עוד מפרשים כגון רס"ג, ספורנו, אור החיים ועוד)

 

המחלוקת בין הפרשנים היא בין אלה שנצמדים לטעמי המקרא ("מטרף, בני עלית") ובין אלה שמשנים את המסורה.

דבר שני- אני יכולה קצת להסביר מה שאהבת חינם כתבה:

יש פה בעצם חלוקה של המפרשים האם כשיעקב אומר ליהודה: "מטרף בני עלית"

האם זה ברכה (כמו שרשב"ם מפרש) או האם הכוונה פה היא להזכרת מכירת יוסף.

 

בטעמי המקרא ישנו טעם מפסיק בין המילה "מטרף" למילים : "בני עלית". והמחלוקת היא בין אלו שלא מתייחסים לטעמי המקראר בפירוש משמעות הפסוק, לאלו שכן מתייחסים.

הפס' מחולק (מפוסק) ככה לפי הטעמים:

"גור אריה, יהודה, מטרף, בני עלית. כרע, רבץ כאריה, וכלביא, מי יקימנו"

 

המילה "מטרף" נראית לא קשורה לפסוק, היא נראית 'תלושה' לפי פיסוק הטעמים.

ולכן נוצרה מחלקות בין הפרשנים.

 

לפי הפרשנים שמפרשים לפי המסורה, המילה טרף היא בסוגריים.

הם אומרים- מהטרף, המעמד שלך בני=יהודה עלה.

סוג של סיבה למה מעמדו של יהודה עלה ושאפשר היה להשמיט כביכול את המילה טרף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רמב"ן, רשב"ם, רד"ק, ראב"ע ועוד כמה.)

 

רמב"ן אומר: שיעקב לא ידע כל ימיו שהאחים מכרו את יוסף, הוא היה בטוח שאלה היו עוברי אורח.

והם התביישו להודות באמת, וחששו שמא יעקב יכעס ויקלל אותם כמו שעשה לראובן ולשמעון ולוי.

לכן זה לא יכול להיות קשור למכירת יוסף.

 

רשב"ם אומר: שהכוונה היא שיהודה משול לאריה שכל החיות מפחדות ממנו,

"לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך",

ז"א אחרי הכיבוש אף אומה לא תעיז להלחם בך.

(ומוסיף את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת)

אך ניתן לערער על פירושו, מכיוון שהמילה בני אינה מתיחסת בפירוש ליהודה כמילה כפולה.

 

רד"ק אומר: "מרוב טרף עלית לשם ולתהילה ולתפארת"

 

 

יש פרשנים שמפרשים את הפס' "גור אריה, יהודה, מטרף בני, עלית.."

מכיוון שלא הסתדר להם שהמילה מטרף מיותרת כביכול.

ואז בני זה בעצם יוסף ומטרף בני הכוונה לפרשת מכירת יוסף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רש"י, רס"ג, ספורנו ועוד כמה.)

 

רש"י כבר הוסבר

 

רס"ג אומר: "גור אריה, אתה יהודה תהיה כגור אריה כי הצלת את בני מטרף"

 

ספורנו אומר: מטרף בני, עלית. "אתה יוסף בני עלית מטרפו שלא טרף אותך באפו להמיתך"

(אני משערת שהכוונה כאן לפרשה עם אשת פוטיפר)

ומה שמיוחד בפירושו של הספורנו הוא שהוא מתיחס לעלייתו של יוסף ולא של יהודה, במילה "עלית".

 

אור החיים: מיחס את המילה "בני" גם ליוסף וגם ליהודה- הוא אומר מהטרף של בני יוסף, בני יהודה עלית.

"...לומר עתה עליו שעלה מהחשד. והדעת נותנת כי מעולם לא עלה על דעת יעקב

שהאחים ישלחו יד ביוסף לחשוד אחד מהם"

 

 

מקווה שזה מובן

זה הכי ראש יהודי שיש- לפרסם על בניה חדשה בא"י.

כך שאלתי ועניתי בשולחן שבת...ועוד שאברהם היה טפל לשרה בנבואה אז מדוע הקב"ה לא שאל אותה ישירות? ועוד ששרה ידעה שהקב"ה אמר לאברהם והכחישה בלי ששאלו אותה ? ומי הוא זה "ויאמר לא כי צחקת".. הקב"ה? אברהם?

בפרשה הקודמת ה' כבר מודיע לאברהם שיוולד לו בן עוד שנה ויקרא לו יצחק.

ויש המון שאלות סביב הפרשיה הזאת

קראו ליצחק את השם יצחק?

 

הנה ההסבר בקצרה: (חלק נמצא בספרים הקדושים, וחלק - בשבת הזו ה' האיר את עיני, מה שהיה לי מוקשה במשך שנים רבות)

 

אברהם גם הוא צחק, אבל התרגום של "ויצחק" אצל אברהם הוא שהוא שמח, כמו שרש"י מביא על הפסוק. ואילו התרגום של צחקה אצל שרה לגלגה. בפשטות, כי היא לא שמעה את זה ישירות מהקדוש ברך הוא. יתירה מזו: אברהם גם ראה את הקב"ה, כמו שנאמר וירא אליו ה', ואילו שרה שמעה את זה רק מהמלאך, ויתירה מזו: היא ישבה בחדר מאחוריו וגם המלאך לא נראה אליה ישירות.

 

ובכל זאת שרה הייתה צדיקה, וגם אם היא שמעה ממלאך היא לא הייתה מלגלגת. אבל שרה רצתה לשמוע ולראות ישירות מפי הקדוש ברוך הוא, לכן היא לגלגה. הלגלוג שלה דומה למה  שמשה רבינו אמר להקדוש ברוך הוא: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. היא השתוקקה לראות את מאור פניו של הקדוש ברוך הוא, ולהעביר את זה גם לילדים שלה.

 

אבל חשבונות הבורא הם סתימו דכל סתימין:  יצחק נקרא בשם יצחק כמו ששרה אמרה בעת נתינת השם שלו: "כל השומע יצחק לי". אם נתבונן במילים האלו: מדובר רק על שומע, שאינו רואה כלל את פני השכינה, יתרה מזו: כל השומע, גם מי שהוא מרוחק ביותר, זה כולל כל סוגי שמיעה: גם מי שהוא שמע מפי מלאך, ומפי השמועה, כולם, ממש כולם, יתגלה בהם השמחה, "ישמח ה' במעשיו", "ישמח ישראל בעושיו", ושמחה כזו שנראית צחוק, שצחוק זו שמחה ללא הגבלה עד שקשה לעכל ולהבין את גודל השמחה. ויתירה מזה: "לי " כמו שנאמר במדרש "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם".

 

ולכן, בכדי להביא את אור ה' גם לשם, הייתה צריכה להיות גם אצל שרה כעין "עמו אנוכי בצרה", ולכן הייתה אצלה התעלמות של אור ה' והיא רק שמעה, רק את המלאך, ורק מאחורי הקיר. אבל בכל זאת הקדוש ברך הוא השפיע גם אליה את  עניין הראיה דרך אברהם אבינו שאמר "למה זה צחקה", המילה זה היא מיותרת לכאורה. רק שיש פה רמז שזה על דרך מה שנאמר בשירת הים "אז ישיר.. זה א'לי ", בזמן קריעת ים סוף  שכל אחד מראה באצבעו ואומר זה. זאת אומרת שגם במצב של צחוק שהוא לגלוג, משם מגיעים לצחוק הכי נעלה של "אז ימלא שחוק פינו", ואף יהודי לא יישאר בגלות, גם מי שהוא צוחק ומלגלג על תורה ומצוות בגלל שזה נראה לו רחוק מאוד ממנו, הוא יגיע לידי "אז ימלא שחוק פינו" דקדושה.

 

ואין סתירה בין זה שאברהם אבינו היה צריך להשפיע לשרה את העניין של "זה" - מראה באצבעו ואומר זה, לבין מה שנאמר על שרה שאברהם היה טפל אליה בנבואה: בעניין הראיה אברהם אבינו היה יותר נעלה, אבל נבואה שזה מלשון "ניב שפתיים" - דיבור - להשפיע גם למי שעוד לא מסוגל לראות את פני ה' ולשנות אותו עד שיהיה בבחינת "אז ימלא שחוק פינו", בזה הייתה מעלתה של שרה אמנו.

(העתקתי לכאן עם שינויים לפי עניות דעתי )

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=856

ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק). ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

 

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה כי היה עסוק במצוות מילה (כמו שכתב הרמב"ן), על דרך שהיה  גם אצל משה רבינו שבגלל שהיה להוט מאוד לקיים את מצוות ה' לחזוק למצרים, הוא לא הספיק לעשות ברית מילה לבנו.

 

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: , איך זה שלא סיפרת לשרה את הבשורה הטובה לשמח את ליבה, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'.

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

 

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

  

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מהדיבור של הקב"ה לאברהם שמותר לשנות מפני השלום, בדיבור זה עצמו כמו שרש"י מפרש שלמרות שהיא אמרה "ואדוני זקן", הקב"ה  סיפר לאברהם שהיא אמרה "ואני זקנתי".

ב"ה

 

מתוך: פירוש 'אור החיים' (מעתיקה מאתר דע"ת, שבילי התנ"ך)

 

ושרה שומעת מודיע הכתוב כי הבשורה לשרה בשרו כמאמר ה' בשליחות, והוא אומרו ושרה שומעת וגו' והוא המבשר אחריו. וראיתי במדרש כי אף על פי כן נתיסר המלאך על אשר לא דבר הבשורה מפיו אליה ודבר לאברהם, והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל שהוא.
 

(עד שאנו פונים בדרישות לשרה אימנו, שלא לזלזל בנבואה, בואו ניתן לה לקבל את הנבואה בעצמה מפי המלאך).

אני לא עונה לסקר. או ששואלים אותך האם יש לך זמן בשבילנו תעני לא את האמת הפשוטה!!

היגיון פשוט-אם מבחינתך זאת סיבה מספיק טובה, למה מבחינת הצד השני זה לא מספיק?

ואני מעיפה אותם.

אבל סקרים זה סיפור אחר...

לרוב עובדים בסקרים תיכוניסטים,

לרוב לא משופעים בממון מאבא ואמא (אחרת למה שילכו לעבוד)

ומסיפורים של חברות טובות שעבדו שם,

אם הם לא מצליחים להוציא איקס סקרים במשמרת (מספר גדול וקשה להשגה תמיד)

הם מפוטרים.

ככה שאם אני לא מאוד לחוצה, אני כן עונה להם, 

אין לי הרבה אופציות לעשות חסד עם אנשים...

אז זה סוג של... 

למרות שלפי שיטת החזו"א צריך לתת מעשר מן המלח ומן התבן

תוס' מביא דרשות גם על מעשר כספים, אבל דן שאולי זה אסמכתא.

להלכה השו"ע פסק במצוות צדקה שמי שנותן מעשר זה מידה בינונית, ופחות מכאן זה עין רעה (=קמצן)

ומוכיחים מכאן להלכה זה לא חיוב אפילו מדרבנן אלא רק קמצנות.

יש על זה תשובה ארוכה של הגרע"י זצ:ל ביחוה דעת

מעשר כספים..?. בהמה? משהו אחר?

הראשונה מסתמכת על ההלכה שאם הכלי פולט הוא לא יכול לבלוע(נ"מ באיסור והיתר בעיקר). אותו דבר, אם יהודי עסוק בלהשפיע באותו הזמן הוא לא מושפע בחזרה.

השניה מסתמכת על הדין שמי שמזה אפר פרה אדומה על הטמא נהיה גם טמא ליום אחד("והמזה יכבס בגדיו וטמא עד הערב") או במשל פשוט יותר מי שמנקה זבל תמיד נהיה קצת מלוכלך. אי אפשר לעסוק עם אנשים ברמה רוחנית פחותה ממך ולא להיות מושפע מהם בכלל.


מה המסקנא בין שתי המימרות?
ששניהם נכונות. אני מניח שאם היינו מצליחים להיות כל הזמן אקטיבים בלי להפסיק ורק להשפיע באמת לא היינו ניזוקים כלל, כיון שאני לפחות לא מלאך וגם שאני עוסק בלהשפיע מדיי פעם אני נח ואז אני גם נטמא קצת, מתלכלך קצת.

מה עושים? הכל במינון הנכון בהכוונה של רב או איש החינוך שאליו אתה קשור ומכיר אותך אישית.

בהצלחה.

תשובה קולעת. בדיוק מה שחיפשתי..

בגיל הנעורים וההתבגרות האדם מנסה ללמוד כמה שיותר. כך שבגיל הזה על פי רוב במקום שהוא נמצא באופן קבוע הוא יותר מושפע מאשר הוא משפיע

אין לי מקורות לזה אבל לדעתי תמיד מושפעים מהסביבה יכל להיות שההשפעה תהיה נגדית. אם אני לא מעריכה את החברה שאיתה אני חיה ההשפעה שלה תהיה שאעשה את ההפך מכולם.

(זה לא עונה על השאלה אם להיכנס למקום מסוים כדי להשפיע על אנשים, כי אם לא מעריכים בכלל את האנשים שאליהם הולכים הם לא ישפעו לטובה ורק תהיה שנאה)

לא ידעת אם עזרתי  בכול מקרה שבת שלום

(אבל יכול להיות שבגיל ההתבגרות קשה יותר כמו שאמרת)
לדוג' בגרעינים תורניים יש משפחות ששולחות את הילדים שלהם לבתי ספר ממלכתיים בשביל לחזק, וכמו ששלומי אמר אם הילד לא במקום אקטיבי כל הזמן להשפיע, יש מצב גדול שהילד יושפע לרעה.
וכנ"ל לגבי מבוגרים..
לכן לענ"ד, זה לא תלוי רק בגיל.

תודה גם לך
ובכללי לכל מי שהגיב!

האדם הוא יצור חברתי.

ואם הוא יודע מאוד לשים לב ולהתחזק ולהזהר,

אז הוא מושפע לטובה (גם מחברה רעה)

אבל אין דבר כזה שאדם יהיה אדיש למציאות שהוא חי בה.

שדרך בני האדם להיות מושפעים מבני עירם ומבני ארצם .

ודאי שאם באים להשפיע מושפעים פחות אבל עדיין מושפעים. צריך לשקול רווח מול הפסד ובעיקר להתייעץ (עדיף עם דמות תורנית שמבינה בזה)

תשובה..

 

 

(עדיין רלוונטי?)

דיי הסתדרתי כבר.. אבל יש לי עדיין שאלה טכנית קטנה שאעדיף לשאול במסר. תודה!