פורום בית המדרש (עמוד 138)

כל עוד לא הוקדש אני לא רואה סיבה לקבור

אם אני זוכר נכון התנור הוא כלי חול ואינו כלי שרת שמקדש את הלחם, אז מסתבר שהוא חול

(וגם אם יש לו קדושת דמים, יכולים לפדות אותו. למה סתם לקבור אותו ולהפסיד את ההקדש)

שיש בעיה אמיתית מבחינה טכנית איך לבנות את המנורה

עם 28.8 ק"ג זהב קשה מאד לבנות מנורה בגובה י"ח טפחים

הקנים יוצאים דקים מדי ונראה לי שהם לא יחזיקו את משקלם

(שהרי הזהב הוא רך ואם מדקקים אותו מדי הוא מתעוות)

אם בתנ"ך קיים איסור של לא תנחשו, מדוע זה לא תקף גם לגבי האיגרות קודש?

שבאגרות קודש יש משום לא תנחשו.

פתחת פעם אגרות קודש? קראת מכתב מהרבי?

 

אם היית פותח, בוודאי היית רואה שהרבי מחזק במכתביו את הכותבים, באמונה בה' ובכל ענייני תורה ומצוות. מכתביו נוגעים בקשת רחבה מאוד של נושאים, החל ממדע ואמונה וכלה ביעוץ וברכות בכל עניינים גשמיים. 

הענין של תנחשו זה מה שהרמב"ם כותב לפי התורה שאם נפל פיתו מסלו ינחש

 

שהיום זה יום מוצלח או לא!! אין שום ענין של תנחשו בתנ"ך או באגרות קודש!!

[זוהר, תנ"ך, ועוד]

זה לא חידוש שחב"ד המציאו.

 

האם כל תשובה אכן הגיעה מהרבי? לא ניתן לבדוק זאת, מפני שהחסידים טוענים שגם אם התשובה לא קשורה לשאלה, הרי שזה בדווקא כך.

המכתבים של הרבי שלהם זה לא דבר קדוש.  וחס וחלילה בכלל להעלות על הדעת להשוות את המכתבים  שלו  לספרי קודש.

 

 למה בכלל שאלו את השאלה המשוהב ?

 בגלל שרוצים שנחשוב על חב"ד !!!! 

 למה לחשוב על חבד יותר מאשר על ויז'ניץ, סלונים גור, יהדות תימן , אירן  וכו' ?

 אין שופ סיבה הם לא משהו מיוחד.

 אבל הדרך שלהם זה לכתוב בכל פורום על חבד שיחשבו עליהם כל היום ואולי חלק יתחלקו ויגיעו אליהם.

 

 

 

בס"ד ובהשתדלותי

 

 אבל גם הבכורים הם קודש לה'. בעצם - אם הבכורים לא היו חוטאים, הקב"ה לא היה מצווה על פדיון הבן?

ברור ש"וכל בכור אדם בבניך תפדה" מדבר על פידיון הבן

 

והשאלה שלך מה שייך פדיון לפני שנפסלו הבכורים לעבודה היא קושיא עצומה.

אני מחפש חומר.

הפדיונות.

אני חושב שיש בדבריהם תשובה לשאלה כפי שהצגת אותה, אבל אני לא בטוח שזה מספיק כדי לענות על השאלות של פותחת השרשור.

 

(הסתכלתי עכשיו - הרמב"ן שמתייחס לזה נמצא בשמות יג יא, כמדומני שהספורנו מתייחס לזה גם בשמות וגם בבמדבר)

לפי הרמב"ן (ורשב"ם והחזקוני) באמת המצוה הזאת נאמרה על שם סופה, שכבר ידע הקב"ה שעתידים לחטוא בעגל

והמצוה הזאת לא נהגה במדבר אלא רק כשבאו לארץ ישראל, וממילא כבר מעכיו ה' אומר להם לפדות בכורות כי הוא יודע שהם יחטאו בעגל

לפי הספורנו (וההעמק דבר והרש"ר הירש) בהתחלה המצוה היתה לפדות בכורות כדי שיהיה מותר לבכור להתעסק גם בעבודת חולין

 

קרדיט

http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=17&t=16754

שמלכתחילה נבחרו הבכורות של אותו דור בלבד ('כל הנמצאים בישראל כיום') לעבודה, ולגבי הדורות הבאים נצטוו בפדיון. ולאחר חטא העגל הוחלפו בכורות אותו דור בלויים.

 

אבל באמת לא ברור לי האם בהכרח דווקא האופן בו הבנתי הוא הנכון.

אבל הרמב"ם יצא ממש נגד דברים כמו עין הרע וכו' כי יש בזה משום ע"ז (הבן אדם מאמין שהחמסה או התכלת ישמרו עליו, ושוכח שזה בעצם חומר)..

בגלל זה המשפחה שלי גם נמנעת ממש מסגולות.. אנחנו מעדיפים להאמין שעזרה תגיע אלינו ישירות מהקב"ה, בלי מתווכים חומריים באמצע

כל מיני "שמות קדושים" וכאלה במזוזה,מוסיפים,אינני יודע אם יש כאלה היום אבל כניראה פעם היו כאלה,בחושבם שהמזוזה היא איזה מגן,אז להוסיף "ליתר ביטחון" עוד שמות..והם איבדו את המצווה.וזו לשונו:אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות - הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא! שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה, אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי העולם...'
 

עין הרע.
איפה הוא יצא נגד עין הרע

"אמונות וסגולות" ,ושרשרתי לך ואמרתי "אני יודע ש" ולא דווקא על עין הרע.סליחה.

רק שזה עוזר בצורה שאנחנו לא מבינים (כמובן שיש סגולות שהם שטויות, 

או גרוע מכך, ע"ז, אבל אני מדבר אל אלו שהם אמיתיות)

א\ותפילה זה על מישור אחר, זה עובד בהקשר של הקשר שלנו עם ה'

וכמובן שזה הדבר העיקרי והחשוב

כי הוא יחליט אם מה יהיה ומה לא. 

שיתפסו בעיקר לסגולות. זה לעשות מהטפל עיקר.

 

שמעתי סיפור על יהודי ששאל רב את מי לקחת להיות סנדק, מצד אחד אבא שלו רוצה להיות סנדק, ומצד שני יש סגולה לקחת רב צדיק, מה עדיף?

אז הוא אמר שחבל שהתורה אמרה שיש מצוה לכבד הורים, התורה היתה צריכה לומר שיש סגולה לכבד הורים, ואז היו מתייחסים לזה יותר...

 

דבר דומה יש (כמדומני בחפץ חיים) שאנשים מבקשים ברכות מרבנים כאשר יש בתורה קללות וברכות שנאמרו ע"י כל עם ישראל בדורו של יהושע בהר גריזים והר עיבל על מי שמכה רעהו בסתר ולהיפך מי שנמנע מזה, ואף אחד לא מתיחס לזה

יש סגולות-שהן הבל,אמונות תפלות,שיש בהן משום דרכי האמורי.

ויש סגולות,שיש להן מקור כלשהו,אבל הן,אמונות טפלות.לא עיקר.בוודאי לא תחליף.שומר נפשו ירחק.

אלא יש לנו סגולה אמיתית,תשובה תפילה וצדקה,מעבירין את רוע הגזירה.

וכן,צדקה תציל ממות.

את רוב צרות האדם,הוא שמביא אותן על עצמו..לכן אם ינהג אדם ע"פ התורה,יחסכו ממנו הרבה צרות.ועגמת נפש.

המלצה לספר בנושא

הקב"ה הוא שיא הטוב אז למה לחפש מניפולציות???

בשביל זיווג הגון?
למה כתוב בסידורים אישה מקשה ללדת לאכול ריבת אתרוגים סגולה ללידה קלה?
כתוב גם, למי שרוצה לזכות בבן שיגיד אלקא דמאיר ענני ידליק נר.. ויזכה בבן. אמיתי?
כן! במקרה עשינו כך וזכינו בן ראשון..

כנראה שיש עיניין בסגולות..
אבל אני תיכננתי להשתמש בסגולה רעה לשכן רע.. ואני עדיין בלבטים אם להשתמש בה, או לעבור דירה..

כשאני חיה בבית שלי והוא בשכירות.
(הוא כל היום מקלל אותנו כשיש רעש של ילדים בבית שלנו.. וצועק לעברנו שנעוף מפה)
בא לי לחסל אותו אחת ולתמיד. ויש סגולה בפסח להשתמש ביין של דם צפרדע כינים לשפוך לו מעט בכניסת פתח ביתו.
אומרים שזה עובד כי זה יין מקולל...

בגלל זה פתחתי את השירשור הנ"ל.

נשמע דוגמה קלאסית לאמונות תפלות,דרכי האמורי,ומעשי כישופים..

להתרחק!

בוודאי שתפילה לה' יתברך מועילה יותר (מאיפה קיבלת את הסגולה המזעזעת?)

אבל גם תפילה זה לא בשביל לחסל מישהו שמעצבן אותנו (זה כנראה גם לא יעבוד -לא הסגולה ולא התפילה)\

אבל בהחלט ניתן להתפלל וגם להשתדל בכדי לשפר את יחסי השכנות (כמים הפנים ....)

ואולי ניתן לעשות השתדלות שיהיו פחות רעשים מפריעים (אולי אפילו לדבר על זה אם השכן שאתם תעשו השתדלות אבל בשום אופן לא מתכוונים לעוף לשום מקום ואם לא נח לו הוא מוזמן לעזוב )

אצלהם מושגי לשפר יחסי שכנות כמים הפנים.. הם לא יודעים מה זה...
אחרי בירור עם שכן אחר מסתבר שזו משפחה בעייתית ובעלי הבית לא שפויים בדעתם. הרי הם בשכירות ומשלטים על כל הדיירים.
הנושא הועבר למשטרה והנושא לא יטופל כך בתגובה מהמשטרה..
על היין ויתרנו.
נמשיך להתפלל...

היה זוג ששנים לא היה להם ילד . הלכו למקובל קטן שלוקח סכום כסף קטן והוא אמר להם להדליק נר קטן. חיכו חיכו לא נולד להם ילד.

הלכו למקובל יותר גדול שלוקח יותר.  נתן נר בינוני וגם לא נולד ילד.

 הלכו למקובל הכי גדול , ממש מקובל אלוקי בשמים   לוקח כסף בשמים. נתן להם נר ענקי להדליק בעמוקה.

אחרי  שלוש שנים התקשר ושאל מה קורה? האשה עונה לו : בשנה הראשונה ילדתי שלישיה ,  אחר כך תאומים , ועכשיו אני הרה שלישיה. שואל המקובל  ואיפה הבעל?  אומרת האשה: נסע לעמוקה לכבות את הנר.

אהבתי..

תמיד אנחנו רגילים שאהבה זה הדבר הגדול ויראה זה הדבר השני. יראת ה' זה הרמה הפשוטה יותר בעבודת ה'. אבל אם אנחנו מעיינים בדברי הרמב"ם, זה נראה הפוך. הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה- לאהוב אותו ולירוא מפניו, והיאך היא הדרך לאהבתו וליראתו? קודם כל הוא מתאר את האהבה שהוא חושב, איך הקב"ה ברא את העולם ומכך הוא נרתע לאחוריו ומגיע ליראה. אז לפי הרמב"ם זה קודם כל אהבה ואחרי אהבה יש את היראה. זה עוד שלב. זה עוד רמה. וזה גם באמת יותר קשה, כי אהבה זה משהו שאנחנו מחפשים בתוכינו, את החוויה של הקירבה היא חווי החזקה, בונה. היא חוויה שעושה לנו כל כך הרבה אנרגיות טובות.

 

כדאי לעיין גם פה

ופה

ארח מישרים פרק א סעיפים א- יב (המשך הפרק עוסק באהבת ה')

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9078&st=&pgnum=7

מידות הראי"ה בערך 'יראה'.

כאילו- איך זה מתבטא פועל? ותיאורטית- מה זה אומר???

המילה יראה מלשון ליראות
כמו אצל אברהם "ה יראה" "בהר ה יראה"
הכוונה שיש מי שרואה
משגיח
מסדר
דואג
נמצא
ומצוה ומדריך
במקדש באים ליראות - להראות
הירא מכיר במציאות ה וחווה השגחתו ומתוך כך מכיר גם בתורה מן השמים

בתהלים כתוב "ארץ יראה ושקטה"
הכוונה שהירא שקט מתוך הכרה במציאות האלוהית. שקט של קדושה ושקט של רוגע ושלוה אמונה ובטחון ושמחה

דרשות הר"ן הדרוש העשירי  - http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41560&st=&pgnum=72 

בטור השני בעמוד שבקישור, מהמילים = "ולהיות הענין הנכבד הזה והוא עניין היראה..."

אם את שואלת על המושג שבו מתארים אדם "ירא שמיים" אז אני לא כ"כ יודעת מה לומר...אני בעצמי לא יודעת למה מתכוונים.

אבל לגבי יראת שמיים בפני עצמה- נראה לי שזה בא בצמד עם אהבה. אהבה ויראה הן שני הפנים של הקשר בינינו לבין ה'.

אהבה אולי קצת יותר קל להבין- חסד, זרימה, דברים טובים שה' מביא לנו שדרכם אנחנו מרגישים את אהבתו אלינו, מצידינו- זו ההרגשה שאנחנו אוהבים את ה', אדם שאוהב ללמוד תורה, מצוות שאנחנו אוהבים, ושמתחברים לקיום שלהם.

 

היראה היא קצת שונה- יש בה יותר ריחוק. יש שתי יראות- יראת העונש ויראת הרוממות. יראת העונש היא הפשוטה יותר- אני מפחדת לחטוף בגיהנום אז אני אתלבש בצניעות או אקפיד על הלכות כשרות. יראת הרוממות היא יראה של כבוד. של הקטנות שאנחנו מרגישים מול גדלות ה' האינסופית. יראת הרוממות גורמת לי למשל, לקיים מצוות מתוך הבנה שזה מה שנכון לי, כי זה מה שה' נתן לי, גם אם אני ממש לא מתחברת לזה.

אם אני על סף לעשות מעשה אסור כלשהוא- אז אם יש לי יראת העונש אני אפחד מה', אבל אם יש לי יראת הרוממות אני אתבייש מכבוד ה' וזה מה שימנע ממני לעשות זאת.

 

אדם לדעתי לא יכול להיות רק באהבה כל הזמן, כי גם אהבה צריכה גבולות. בחורה שנורא אוהבת את ה' אבל לא מתלבשת צנוע, נניח, כי היא לא מתחברת לזה, זה בדיוק אהבה בלי יראה- בלי הצמצום של ההלכה שמגדיר לנו גבולות.

 

לעומת זאת אדם שעושה הכל בהקפדה אבל לא מרגיש שום דבר ואין לו חיות מהמצוות ומהתורה- הוא רק ביראה, ובלי האהבה.    

    וכאמור- כולנו חייבים את שניהם כדי להישאר באיזון נכון.   מצד אחד לשאוף לרצות את קרבת ה' ואת קיום המצוות ומצד שני- לשמור על גבולות ההלכה ובכלל- לשמור על המסגרת שלנו, כדי שהיא לא תתפרק פתאום, בזמן שמרגישים "לא בא לי, לא זורם לי, לא מתחבר לי".        

עוד דבר נוסף וחשוב בהחלט- היראה, הגבולות, היא זו שמאפשרת את הביטוי של האהבה. דוגמה פשוטה- אם את רוצה לשתות מים- אז תפתחי את הברז ויצאו המון מים, אבל בלי כוס- שמצמצמת את המים ומגדירה להם את הגבול- את לא תוכלי לשתות ולהנות מהמים. כי כשהחסד נמצא במקומו ויודע את גבולותיו הוא יכול לבוא לידי ביטוי. והיראה היא זו שמציבה את הגבול המאפשר.

עד כאן..מקווה שהובנתי. סליחה שזה בלי מקורות. יש לזה בלי סוף....

א. את הבחירה אפשר לראות בפס' כמו -

"כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם" (בראשית יג, טו)

"וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי--וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ" (שמות יט, ה)

 רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְהוָה, לְאַהֲבָה אוֹתָם; וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם, בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים--כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים י, טו)

 

ב. אפשר להסתכל על המדרש לא כמתאר מציאות וסיפור של אירוע שקרה, שה' עבר בין כל עם ועם שאל אותו: רוצים את התורה? מה כתוב בה?אה,אז לא..

אלא כמדרש המתאר את ההתאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. למה לכל עם הוצעה מצווה ספציפית שבה "במקרה" הוא לא יכול לעמוד? כדי ללמד אותנו על אופיו הטבעי והפנימי של כל אומה ואומה.

 

יש עוד הרבה מה להאריך בעניין, אם יהיה לי זמן בלנ'ד..

 

מקווה שעזרתי מעט.

 

מקווה שהוא באמת יקבל את התשובות האלו בע"ה..

 

(לי אישית זה הרחיב את מאגר המידע וכך את מאגר התשובות להבא, תודה)

אשמח שתאריך בעניין אם זה יתאפשר..

תודה!

הרי הוא לא בחר בהם..

"ונברכו בך כל משפחות האדמה" 

השאלה היא איפה רואים את הבחירה הספציפית של ה' בעמ"י כעם סגולה, כעם הנבחר..

ה' יצר את העולם, ה' יצר את שאר האומות וה' יצר את עמ"י.

איך מתוך כל היצירה הזו והבחירה בכל הדברים האלו יש בחירה מיוחדת בעמ"י..?

הרי הוא יצר את כולם כי רצה את כולם ובחר בכולם, הוא לא בחר/יצר/ברא רק את עמ"י.

יש הבדל בין הייעוד של עם ישראל לבין הייעוד של שאר האומות

 

 

אז השאלה היא איפה רואים את זה? איפה רואים את הבחירה המיוחדת בעמ"י?

זו השאלה שלי..

בקרבת ה'

ביכולות הנבואה

 

כמו שיהודי כתב התאמה הטבעית-נפשית-סגולתית נשמתית של עמ"י לתורה. 

"אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" מהאדם הראשון האנושות התפצלה לאומות השונות שבכל אחת יש משהו מהזהות המקורית. עם ישראל זו הזהות המקורית. סגולה מכל העמים הכוונה מחסן מכל העמים, שמכל עם יש משהו. ולכן גם עמ"י יכול לקשר בין אומות העולם לה'- "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"

 

את הבחירה הזו, דווקא בנו.

שה' בחר בנו, ולתת דווקא לנו את התורה.

 

ויהודי כתב איפה מתבטאת הבחירה, וזו התשובה שחיפשתי

יש שיעור של הרב אלי סדן, בדיוק על זה..
(אאל"ט עפ"י המהר"ל)

בערוץ מאיר..
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=11931&cat_id=4309

זה יותר יעזור לי

מישו מתנדב לשמוע ולסכם?

בע"ה בלנ"ד אשמע, והתשובה של יהודי עזרה לי, והיא טובה.

אני מקווה שדוד שלי יקבל אותה בע"ה

א. אני ירחיב את התשובה של יהודי(זה ע"פ המהר"ל בעיקר בנצח ישראל פרק י"א).
כל עם בעולם בא למטרה כל שהיא(נגזר מזה שהעולם נברא ולא קדמון, אם הוא נברא צריך להיות סיבה שגרמה לבורא לברוא אותו, כלומר לכל בריאה יש מטרה), כל עם מביא כוחות חיים מסויימים לעולם שהעולם לא יכול בלעדיהם, עושה את תפקידו ויורד מההיסטוריה, יש עם אחד שנברא כדי להיות ממלכת כהנים, כלומר הכהנים של העולם, שליחי האל עלי אדמות.
כמובן שזו בחירה בעצם ולא במקרה!
לא נבחרנו כי היינו צדיקים, אם היינו נבחרים בצדקתינו אז ברגע שהיינו חןטאים בטלה הסיבה לבחירתנו והיינו מוחלפים.
נבחרנו בעצם, בכפיית הר כגיגית, הקב"ה היה יכול להציע לנו את התורה וכנראה שגם היינו מקבלים אותה, אבל הוא לא רצה כי אז בחירתנו היה מכח רצון וברגע שהרצון היה מתחלף היתה מתבטלת הבחירה בנו.
זה נכפה עלי ו כי זה לא תלוי בנו, "בין כך ובין כך קרואים בנים", עם אישה מתחתנים מבחירה ולכן ניתן להתגרש, להיולד נולדים בכפיה("על כרחך אתה נברא")ל ורים כל שהם, יש לאב בחירה אם להביא ילד לעולם, לבן אין בחירה אם להיולד.
הבן יכול להיות "רעים ומשחיתים" אבל הוא ישאר בן.

ב. כדי שתוכלי להסביר לדוד שלך את צריכה שלך זה יהיה ברור בצורה בהירה ומבוררת.

 

אבל לפני שעונים, ממש משנה מאיפה באה השאלה.

כלומר, למה זה מעניין אותו? מה מציק לו? אם נענה על זה מה יקרה? מה ישתנה?

אם יודעים את זה כל התשובה יכולה להשתנות, או שמגיעים למסקנה שלא צריך לענות כי זה לא יועיל כלל...(לרוב...)

 

לעניין, יש ספר של הרב יוסף קלנר שמדבר על עמ"י.

בפרקים הראשונים הוא סוקר בצורה יסודית את המבנה המיוחד של עמ"י- על טבעיות.

נראה לי שזה אותה נקודה.

 

ניתן להרחיב רבות עוד בספר 'שעבת ציון נס לעמים' של הרב אברהם ליבני.

 

הדבר העיקרי הוא שזה יהיה ברור לנו. בלי קשר לשאלות ששואלים אותנו...

יש לי אחד אחר שרק שואל בשביל לשאול ולהתקיל ולא באמת רוצה תשובות..

(אני לא אשכח כשאמרתי לו שצריך לשמור נגיעה גם מדודים, כל הוכחה שנתתי לו הוא חיפש תירוצים למה זה שטויות)

 

תודה על ההמלצות לספרים

אני אישית לא אקרא אותם (לפחות לא בזמן הקרוב)

אבל בל"נ אעביר לו את שמות הספרים אם יהיה מעוניין בהרחבה.

 "בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני" (שמות ד, כב-כג)

 "בנים אתם לה' אלוקיכם"​(דברים יד, א)

 

בזמני, היה על זה יחידת בגרות במחשבת ישראל. קראו לזה עם ישראל עם סגולה. הקישור פה זה לחוברת של משרד חהינוך, שנותן לך את המקורות שלומדים בכיתה, וכן מקורות להרחבה. עמודים 22-27

אם יש מישהו בסביבתך שעשה את הבגרות בתוכנית הישנה, יש חוברת של אליצור עמנואל שנקראת 'עם ישראל עם סגולה' שמאגד בתוכו את רוב המקורות האלו, מנוקדים, עם הדגשים וסברים. מאוד מאיר עיניים. סביר להניח שבבית ספר יש את זה בספרייה. שווה לעיין.

זה הכתבה המקורית - 

http://jpress.org.il/Default/Skins/TAUHe/Client.asp?Skin=TAUHe&enter=true&sPublication=HSK&Publication=HSK&Hs=advanced&AW=1389353098669&AppName=2

 

אפשר לדפדף שם לשער.

 

למעוניינים - הוא מוסיף על זה בגליון שאחרי, ומביא את תגובת הרב זצ"ל בגליון נב ומגיב עליו.

 

 

 

 

ששלח לו בן יהודה

זה היה מאמר ארוך בו הוא תמך באוגנדה.

הרב כעס על חלק מסוים במאמר:

 

"עוד טענה אחת גדולה ונוראה טוענים ציוני עיון על ה"אוגנדיים" כי הם, ה"אוגנדיים" פונים ערף לכל העבר שלנו. כמה צביעות בטענה! אנשים שפנו כולם ערף להעבר מוכיחים אחרים בזה עצמם! כי אל נא נאחיז את העינים! רק בעלי הועד של "חפוש חטאים" לא פנו ערף להעבר שלנו. ואנו כלנו, כלנו, פנינו ערף להעבר, וזו תהילתנו ותפארתנו!

עוד פעם אחרת אדבר על זה, ולעת עתה אביא פה דברים של טעם שדבר קצת מעין זה "חבר המערכת" ב"הזמן" גליון כ"ב, וזה לשונו:

כל ימי הייתי מתחבט בשאלה: "חכמת ישראל" זו מה טיבה? שאלתי לגדולים ממני, לחכמים ממני, ולא הצלתי מפיהם תשובה מספיקה אפילו במקצת. פעם אחת נזדמנתי לפונדק אחד, בחו"ל, עם אחד מחכמינו המערביים שעסק כל ימיו "בחכמת ישראל", והאומלל הזה לא יכול להגביל לי את מושג "החכמה" שבה הוא מכלה את כחו. הרי כתבי-יד עתיקים הרי דפוסים עתיקים, "אינקונבלים", הרי פירוש מילים זרות בתלמוד ובמדרשים, הרי קביעת זמן-חייהם של "פוסקים" ושל "פייטנים" – כל אלה הן חקירות הדורשות באמת חכמה וידיעה רבה במקצועות שונים. אבל הן בכתבי היד בעצמם ובספרי שו"ת העתיקים בעצמם ובמילים הזרות בעצמן אין כל דבר חכמה, וגם כל אלה "הפוסקים ו"הפייטנים" היו רחוקים כל כך מחכמה! ואיך אפשר לקרא "חכמה" לדבר אשר בעיקרו הוא ההפך מחכמה?

ואולם עתה אני מתחבט בשאלה אחרת: מה היא "ההתפתחות הטבעית של היסטוריה הישראלית", אשר הציונים הרוחניים שלנו מזכירים אותה בדחילא ורחימא? לכאורה כך היא ההתפתחות הטבעית של היסתוריותנו: עד החורבן הראשון, משערים אנחנו שהתפתחה היסטוריותינו בדרך הטבע: זאת אנחנו יכולים רק לשער מתוך הכתבים ההיסטוריים שלנו. מתוך הרמזים ה"טבעיים" המעטים שהתגנבו אליהם בשעה שלא נחה על כותביהם רוח הקודש... ואולם מזמן גלות בבל והלאה מתחילה "ההיסטוריה" שלנו להתפתח שלא כדרך הטבע – רק שתים שלוש תקופות קצרות, לפי הערך, בזמן הבית השני, ראויות להקרא בשם "תקופות טבעיות", כי בהן הראו היהודים אותות חיים, חיים עלי אדמות ולא חיי-חלומות ולא חיים "ככתוב", אבל דוקא התקופות הללו אינן חשובות כלל בעיני "רבותינו הקדמונים" יוצרי "הרוח העברי". חנוכה – היא רק לזכר נס פך השמן; ויוחנן כהן-גדול שמש בכהונה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי; ובמלחמות היהודים עם הרומאים היו רק "בריוני", ואלמלי מעשה ריב"ז לא היה כדאי להיטפל בכל העניין הזה, ובכלל העיקר הוא "חורבן הבית", ש"אין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך".

ואחרי החורבן השני, או אחרי חורבן ביתר, איני יודע כלל איזו היסטוריה יש לנו, וממילא נעלמה ממני "התפתחותה הטבעית". יודע אני רק "התפתחות טבעית" זו: פעם גירשו אותנו מארץ זו ופעם מארץ אחרת. בתחילה היינו "עבדים" (קאממער קנעכטע) למושלי אשכנז, ואחר כך היינו "פאקטורים"  לפאנים הפולניים, גם זו התפתחות, גם זו אבולוציה. ובכן, לפי דעת "הרוחניים" שלנו עלינו להוסיף להתפתח "בהיסטוריותנו"  על הדרך הזאת.

או אולי כוונתם של הציונים  "הרוחניים" להתפתחותה הטבעית של היסטוריותנו  הרוחנית? היינו להוסיף להתפלפל בהלכות ציצית, מקוואות, ערובי תבשילין, נידה וכו'? או להוסיף להתפלפל בשאלת הדת והדעת, האמונה והתבונה, ולהתאמץ להוכיח נחיצותה של "השכלה"? איזה עניינים רוחניים אחרים היה לנו בהיסטוריותנו בכל ימי גלותינו?

"דברים אמיתיים!"

לקח לי זמן |פלורסנט|

וכשחוזר, ממשיך מאיפה שהפסקת. 

אשר יצר תגיד אחרי שתסיים

ושאלות הלכתיות תשאל רב, לא פורום.... 

באמצע שמונה עשרה?

 

באמצע שמונה עשרה לא מפסיקים לכלום כל עוד יש ברירה!

אסור להתפלל אם צריך לשירותים, 

והמתפלל תפילתו תועבה

"תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה" (ברכות כג.)

להלכה ככה הרב שלי אומר, לא טרחתי לחפש בספרים. 

 

עד שלא יכול להתאפק 72 דקות, והתחיל להתפלל באיסור תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, וממילא יפסיק באמצע תפילה.

אבל אם לא היה צריך בתחילת התפילה, או שיכל להתאפק, אין להפסיק כלל באמצע שמונה עשרה

 

בס"ד

באמצע שמונה עשרה- רק כשאי אפשר להתאפק, לא זוכר דיני חזרה, תבדקי בהלכה

לפני שמונה עשרה כתוב בשו"ע שצריך לבדוק את עצמו מנקביו שלא נצרך ב72 דקות הקרובות.

אשר יצר ברור שמברכים רק אחרי התפילה, כי כן הדין ביוצא מאחרי ברכו לשירותים שרק אחרי שמונה עשרה מברך אשר יצר.

יש סיכום מעולה לכל הדינים הללו בפניני הלכה לרב אליעזר מלמד הלכות תפילה.

הנה קישור, זה פרק רלונטי, וכן  הפרק אחריו

http://ph.yhb.org.il/03-09-03/

בכל מקרה עשי לך רב...

שבת שלום ובשורות טובות

 

חובה ללכת מיד (אסור להתאפק עד סוף התפילה), אם שהה בכדי לסיים כולה חוזר לראש, אם לא - למקום שפסק. אחרי השירותים ליטול ידים, לסיים התפילה ורק אחרי התפילה מברך אשר יצר.

מה הקשר בין האדרת הצדיק לבין זה שה׳ ישמע תפילה/ לא ישמע לתפילה?

 

בקשר לשאלתך לגבי לימוד תורת הזרמים השונים - את יכולה ללמוד מה שבא לך, ולא להחשב שייכת לאותו מגזר. השייכות נקבעת ע״י האדם עצמו. אם תחליטי שאת רוצה להיות שייכת, תהיי. אם לא, תחשבי על זה כאילו קראת ספר בנושא מסויים. זה לא אומר שהפכת להיות קשורה לרעיון ולדרך. תשתחררי מהסטיגמות. חבל להיות כבולה מחשבתית. 

 

בנושא האגרות קודש, ב״ה שניצלת מלפתוח מכתב באגרות. פשוט הדבר, שאם היית פותחת פעם אחת, היית רואה שהרבי מחזק את הצריכים חיזוק ותמיכה על ידי זריקת אמונה וחיבור גדול יותר לה׳ יתברך. דווקא בזכות האגרות קודש, הרבה אנשים מתחזקים באמונה בה׳. דבר נוסף, במכתבים של הרבי, הרבי לא ״מנבא״ מה יהיה. אלא מחזק את האדם בטובו של ה׳, בכוחו להתמודד עם הניסיון שנחת עליו, בכוחו להתמודד עם חוסר הידיעה באמונה שלמה בה׳.

 

המחשבות שהעלת, חיזקו לי את ההרגשה שאת צריכה איזה מכתב מהרבי להסיר את הספקות, את התהיות, ולקבל תשובות לשאלות שלך. זה לא עבירה לפתוח מכתב מהרבי. זה זריקת חיזוק בדיוק כמו ששיעור מוסר זה זריקת חיזוק. בדיוק כמו ששיעור של הרבנית ימימה לא נתפס בעיני המשתתפות כחוסר באמונה בה׳, אלא זריקת מרץ להמשיך בהתמודדויות החיים באמונה תמימה וחזקה יותר בה׳.

בס"ד
התכוונתי שלא צריך להאדיר צדיק, לא להפוך אותו לאלוהים,
"יחי אדוננו, מורנו ורבנו" לדוגמה.
מסכימה עם מורנו ורבנו.... אבל
.. "אדוננו"?
האדון היחיד של עם ישראל, הוא ה'.
"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!"
למיטב זכרוני האנשים האחרונים שאמרו שהם מעם ישראל והפכו בן אדם ל'אדון', הם הנוצרים
שהפכו את יש"ו לאלוהים אנושי בנוסף לאלוהים "המקורי".
רבנים וגדולי דור, צדיקים, בעלי חסדים ענקים...
כולם עושים רצון ה', כולם שליחים שעוזרים לעמ"י להתקרב אל ה', ולא כדי שיסגדו להם.
אפילו משה רבינו נקבר במקום לא ידוע,
כדי שלא יהפכו אותו לאל בפני עצמו, שלא תהיה עבודה זרה.
אני כן מאמינה ובעד לנסוע לקברות צדיקים
ואני מאוד מעריכה את האנשים שהאדמור"ים/רבנים/צדיקים/ענקים היו, אך זאת לא סיבה
'לסגוד' להם מצד אחד
ולשכוח את החיבור הישיר שלנו עם אלוקים,
אבינו, מלכנו, אלוהינו, רוענו
והצדיקים הם שליחים שבאו להביא אור גדול לעולם ולעזור לנו למצוא את ה', להתמודד עם העולם הזה, להבין, להתפתח, לגדול, לצמוח.
בקיצור, קשה לי עם תופעת הסגידה(אצל ממש החלקים הקיצוניים) או עם ריח הסגידה(לא הערכה, סגידה
לרבנים ולענקים וצדיקים,
כך שיוצא שאנשים מתבלבלים ןשוכחים
שה' הוא המלך! והרבנים הם כלי, הם שליחים,
אומנם קדושים וצדיקים וגדולים,
אבל רק ה' הוא האלוקים ואליו בילבד אנחנו
צריכים לנשוא עיניים ולהתפלל.



נקודה שנייה,
אני לא
מסכימה
דבר ראשון זה לא מתאים לכולם(לא הבנתי אם כשאמרת 'ב"ה שלא פתחתי עדיין את המכתב באגרות' זה היה בציניות?)
זה מזכיר לי קצת חוסר רצון לקבל אחראיות.
וסוג של- חוסר אמונה בה'.
אם אני מחפשת שירות,כבר סופשנה ועוד שבוע השירות מתחיל
ויש לי 2 הצעות לשירות לאומי,
כמה שלא ביררתי והייתי בסיירות בש"ל
עדיין אני לא בטוחה מה מיהם יהיה מתאים לי.

אני שואלת במכתבים לאן, מקבלת תשובה.
עכשיו, אם יהיה לי גרוע בשירות אאשים את הרבי או את הפירשנות שלי לתשובה שלו.
ןברור שלא תהיה לי בחירה חופשית,
כי הרי אם שאלתי את הרבי והוא אמר לי לאיזה מקום ללכת, גם אם אהיה בסוף איפה שהרבי לא תמך בו, תמיד אחשוב שאני צריכה להיות במקום אחר וארגיש שאני מבזבזת את הזמן שלי ושאני לא צריכה להיות פה.

בנוסף גם ההעניין של ההשגחה,
אם יהודי מאמין נקלע למצב כולשהו
הוא מבקש ומחפש ה', ומאמין שה' איתו, ושיש סיבה למצב הזה.
ובמקום שמישהו אחר יעשה לו את העבודה
יש לו מקום לבירור שלו עם עצמו, מה המקום המתאים לו, האם הוא במקום הנכון? וכך התהליך והתהייה הזאת עם רצונה בבורא עולם
שה' יודע ןשה' יכוון אותו וידריך אותו היא ממקום אמוני. האם בשעת צר ומצוק,
האדם נתפס לאמונה בבוראו או מנסה להאיחז בדבר שמאוד מזכיר 'ניחוש'?

אנסה למקד את השאלה-

יש חלוקה שנעשית עפ"י טעמי המקרא ויש חלוקה שנשמעת הגיוני..

קראתי שיש חלוקה אחת יותר קלה ואחת יותר מסובכת, מבחינת הסבר התוכן.

ממש ממש אשמח אם מישו או מישי מבינים ויכולים לעזור לי.. תודה רבה.