שרשור חדש
נמחקyPerlman
עבר עריכה על ידי yPerlman בתאריך כ"ו בטבת תשע"ד 20:03

שלום יש לי כמה שאלות-בצל כנפיך
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

כן. אם אתה צריך לשירותים אתה חייב להפסיק וללכתלשם שבו ואחלמה

וכשחוזר, ממשיך מאיפה שהפסקת. 

אשר יצר תגיד אחרי שתסיים

ושאלות הלכתיות תשאל רב, לא פורום.... 

???מופים

באמצע שמונה עשרה?

 

באמצע שמונה עשרה לא מפסיקים לכלום כל עוד יש ברירה!

באמצע שמונה עשרה!לשם שבו ואחלמה

אסור להתפלל אם צריך לשירותים, 

והמתפלל תפילתו תועבה

"תנו רבנן הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה" (ברכות כג.)

להלכה ככה הרב שלי אומר, לא טרחתי לחפש בספרים. 

 

מי שנצרך לנקביו כל כךמופיםאחרונה

עד שלא יכול להתאפק 72 דקות, והתחיל להתפלל באיסור תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, וממילא יפסיק באמצע תפילה.

אבל אם לא היה צריך בתחילת התפילה, או שיכל להתאפק, אין להפסיק כלל באמצע שמונה עשרה

 

קצת סדר מהזכרוןשפתותנו שבח

בס"ד

באמצע שמונה עשרה- רק כשאי אפשר להתאפק, לא זוכר דיני חזרה, תבדקי בהלכה

לפני שמונה עשרה כתוב בשו"ע שצריך לבדוק את עצמו מנקביו שלא נצרך ב72 דקות הקרובות.

אשר יצר ברור שמברכים רק אחרי התפילה, כי כן הדין ביוצא מאחרי ברכו לשירותים שרק אחרי שמונה עשרה מברך אשר יצר.

יש סיכום מעולה לכל הדינים הללו בפניני הלכה לרב אליעזר מלמד הלכות תפילה.

הנה קישור, זה פרק רלונטי, וכן  הפרק אחריו

http://ph.yhb.org.il/03-09-03/

בכל מקרה עשי לך רב...

שבת שלום ובשורות טובות

 

מהזיכרון:ב.ש.

חובה ללכת מיד (אסור להתאפק עד סוף התפילה), אם שהה בכדי לסיים כולה חוזר לראש, אם לא - למקום שפסק. אחרי השירותים ליטול ידים, לסיים התפילה ורק אחרי התפילה מברך אשר יצר.

השבוע לפני 3 שנים

משנה פאה ד, ה- בעל הבית ובקשת הענייםחסדי הים

שָׁלֹשׁ אַבְעָיוֹת בַּיּוֹם:

בַּשַּׁחַר וּבַחֲצוֹת וּבַמִּנְחָה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:

לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ.

שֶׁל בֵּית נָמֵר הָיוּ מְלַקְּטִין עַל הַחֶבֶל,

וְנוֹתְנִים פֵּאָה מִכָּל אוֹמֵן וְאוֹמֵן.

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה


לגבי לשון 'אבעיות':

הר"ש על פי הירושלמי: "אבעיות. בירושלמי (שם) מפרש מלשון נבעו מצפוניו תרגום איתגליין מטמרוהי (עובדי' א) שהבעל הבית מתגלה ונראה לתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה". פה יש חידוש שצריך את רשות בעל הבית להרשות לעניים לקחת את הפאה. על אף שפאה ממון עניים, מדין ''תעזוב' צריך שבעל הבית יניח להם לקחת, וזה משמע בעצם דין המשנה שמורה לכאורה לבעל הבית לא להוסיף ולא להחסיר. הגר"א בשנות אליהו הקצר כותב: "שלש אבעיות ביום. פי' שלשה זמנים ביום מחויב להתגלה בתוך שדהו".

אמנם רש"י בישעיהו (א, ח) מפרש אבעיות מלשון ליקוט): "שלקטוהו לשון המשנה שלש אבעיות ביום". לפי הפירוש הזה לא צריך את רשות בעל הבית שהעניים ילקטו, אלא הם לוקטים מעצמם בשעות האלו. המשנה נוקטת הוספה והפחתה בלשון רבים- "שלא יפחתו" "שלא יוסיפו". אפשר לפרש שזה לא דין בבעל הבית המוסיף או המחסיר, אלא דין כללי בזמן שהעניים צריכים לקחת.


הרמב"ם מפרש: "שלש אבעיות — שלש בקשות, מלשון 'אם תבעיון בעיו'(ישעיהו כא, יב)."

הירושלמי מפרש שהזמנים השונים זה בשביל צורכי עניים חלשים שונים: "בשחר ובחצות ובמנחה בשחר מפני המניקות ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות". הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (ב, טז) מפרש: "ולמה לא קבעו לה עת אחת ביום מפני שיש שם עניות מניקות שצריכות לאכול בתחלת היום ויש שם עניים קטנים שאין נעורין בבקר ולא יגיעו לשדה עד חצי היום ויש שם זקנים שאינם מגיעין עד המנחה."

העניים החלשים 'מבקשים' אוכל- "העניים והאביונים מבקשים" (ישעיהו מא, יז), לכן קבעו להם זמנים שנוחים להם.


המדרש תהלים-שוחר טוב ה אומר: "כי עני ואביון אני (תהלים שם /פ"ו א'/), אמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר עני ואביון בישראל הכתוב מדבר, שנאמר העניים והאביונים (ישעיה מא יז), אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה, ובשעה שאין בי כח התבונן מה בלבי, בינה הגיגי."

זה גם לשון הפסוק בתהלים (יט, טו) שאומרים בסוף תפילת שמו"ע (ירושלמי ברכות ד, ד; עיין בבלי ברכות יז ע"א): "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגאלי".

הזוהר בפרשתינו 'וישלח' קסט ע"א אומר על הפסוק הזה: "תא חזי דוד מלכא אמר (תהלים י"ט) יהיו לרצון אמרי פי אלין מלין דאתפרשן, והגיון לבי אלין מלין דסתימן דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה דא הוא הגיון דאיהו בלבא דלא יכיל לאתפרשא ועל דא אצטריך מלה לאתפרשא בפומא ומלה דתליא בלבא וכלא רזא איהו, חד לקבל דרגא תתאה וחד לקבל דרגא עלאה, מלה דאתפרשא לקבל דרגא תתאה דאצטריך לאתפרשא, ההוא דתליא בלבא איהו לקבל דרגא פנימאה יתיר וכלא כחדא איהו, ועל דא אמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו'".

זאת אומרת שדווקא הבקשה בלב היא הדרגה היותר פנימית ועליונה.


אם אנחנו שומעים לבקשה הפנימית של העניים לבקש שקשה להם לפרש את רצונם, גם ה' ישמע את בקשתינו שקשה לנו לפרש.

משנה פאה ח, ט- ברוך הגבר אשר יבטח ב-ה'חסדי הים

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים זוּז,

וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם —

הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל.

וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּוֹל וְנוֹטֵל —

אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.

וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל וְאֵינוֹ נוֹטֵל—

אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ;

וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה יז, ז):

"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה',

וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ".

וְכֵן דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לֹא חִגֵּר,

וְלֹא סוּמָא, וְלֹא פִּסֵּחַ,

וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאַחַד מֵהֶם —

אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאַחַד מֵהֶם,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, כ):

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף".

וְכָל דַּיָּן שֶׁלּוֹקֵחַ שֹׁחַד וּמַטֶּה אֶת הַדִּין —

אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁעֵינָיו כֵּהוֹת,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, ח):

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח,

כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים" וְגוֹ'.

(קיבלתי רשות ועידוד מ**** מורי ורבי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה ומשה אהרון בן לאה בילא


 

הירושלמי מביא בריייתא שלכאורה סותרת את המשנה: " ר' אחא בשם ר' חנינא כיני מתני' כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על חורנין לא כ"ש".

לכאורה הכוונה של הירושלמי לא לחלוק על המשנה כי הירושלמי מביא גם את המשנה: "וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו".


 

הר"ש מתרץ: "ויש לפרש דההיא בשאין יכול להספיק במעשה ידיו ומספק [ומסגף] את עצמו בחיים רעים ומתניתא במספק על ידי שדוחק עצמו במלאכה [כבדה ובוטח בה'] קודם שיתפרנס מאחרים ועל זה נאמר והיה ה' מבטחו". זאת אומרת שהוא יכול לדחוק עצמו במלאכה להספיק קצת חיות.


 

הטור פוסק ביורה דעה רנ"ה: "וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורים, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומחייב נפשו ואין לו בצערו אלא עוונות וחטאים.

וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הציבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בו נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' ". הטור בערך מעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים י, יט.


 

הבית יוסף מפרש בהם: "נראה שהוא מפרש דירושלמי בשאינו יכול לחיות אלא אם יטול ומש"ה קרי ליה שופך דמים ומתניתין בשיכול לחיות אף ע"פ שלא יטול אלא שהם חיי צער". זאת אומרת שהשאלה אם הוא יכול לחיות קצת או בכלל לא.


 

הב"ח ממשיך ברמב"ם ובטור קו דומה לר"ש ומסביר שהאנשים שהם מונים לא יכולים לדחוק עצמם במלאכה: "התם כשהוא חזק ובריא ועושה מלאכה וחייו חיי צער כדי שלא יטול צדקה, והירושלמי מדבר בחולה ובעל יסורין או זקן שאינו יכול לעשות מלאכה ומגיס דעתו ואינו נוטל ה"ז שופך דמים".


 

הערוך השולחן מוסיף דבר חשוב: "וחי חיי צער בלחם ומים כדי שלא יצטרך ליטול ולא יטריח על הציבור, ולא מפני הגאוה".

זאת אומרת שהביטחון חייב להיות ביטחון אמתי ב-ה' ולא בגלל שהוא מתגאה ומפחיד להשפיל את עצמו לקחת. הערוך השולחן לוקח את זה מהרישא של הרמב"ם ש'מגיס דעתו'.

הגאווה היא מידה שהיא הפוכה לגמרי מביטחון שבמידת הביטחון האדם משפיל את עצמו לפני קונו ובוטח בו לגמרי.

מחשבות על זרמיםנולאית
עבר עריכה על ידי נולאית בתאריך י"ב בטבת תשע"ד 22:19
עבר עריכה על ידי נולאית בתאריך י"ב בטבת תשע"ד 22:14
בס"ד
לא פירסמתי את זה בפורום של חב"ד או ברסלב
כי הדיון או 'המחשבה' הזאת, לא נוגעת רק לשני... החסידויות? זרמים? הללו.
אז ככה....
לדעתי זה מצוין שיש לכול אדם רב שהוא הולך על פי, והלוא כבר נאמר "עשה לך רב"
אבל נגיד האדרת החסידויות את האנשים כדוגמת הרבי מילוויביץ ורבי נחמן מברסלב,
שהיו אנשים באמת קדושים, צדיקים וגדולי תורה ורוח, ולהפוך אותם למעיין אלוקים,
אני לא יודעת אם זאת הייתה כוונתם של אותם ענקי תורה.....
ולהתפלל? האם ה' לא ישמע לתפילותינו אם לא נגדיר את עצמנו כ'ברסלבים' או כ'חבדניק"ים'?
האם אני כביכול, שלא משתייכת לאף אחש מהמגזרים הללו יכולה ללמוד התניא? ליקוטי מהר"ן? בלי להחשב כשייכת לאותו מגזר?
האם כדי להנות וללמוד מספרי הרב קוק אני חייבת להיות בהגדרתי 'קוקניקי"ת'?
ועוד תופעה..... שאני מכירה מחב"ד...
לפעמים קשה.. והעתיד נראה לאא מזהיר בכלל, וכן! מחפשים חיזוק, לעתיד,
לשאלות מטרידות... אפילו כשיש אמונה חזקה בלב בה' יתברך,
עדיין מחפשים חיזוקים חיצוניים...
הרבי מילוויביץ השאיר אחריו מכתבים שכתובים בתוך ספר,
שואלים שאלה והיי, מקבלים תשובה מהאיגרות של הרבי מילוויביץ.
וסתם.... איפה האמונה בה' שזה פשוט יסתדר?? מה שזה לא יהיה..!
תמיד כיף להרגיש באופן 'ממשי' שהישועה כאן, מאשר להאמין בלב שהישועה
או התשובה בדרך רק באמונה בלי הוכחה פיזית- ברגע זה,
זה אנושי ומובן לחלוטין.....
אבל אנחנו יהודים, בנות ובנים של ה'!
איפה האמונה התמימה (באמת הרבה יותר קשה!)
האם חלק מהניסיון זה לא האי ידיעה? אמונה תמימה בה'?
בלי באמת 'חיזויים' ו'ניחושים'.
הכרתי חבדניקי"ות ולמדתי איתם ביחד, הם אנשים.מדהימים, טהורי לב...
אבל כל. שאלה.... איגרות הקודש!
זה קדוש!
וגם האמונה קדושה!
(לא אגיד שזה לא פיתה אותי לפעמים לבקש מחברה שלי שתפתח לי.....
למרות שברוך ה' לא.זוכרת שעשיתי את זה.... ואם כן,.אז אני מצטערת על זה..)
שבוע טוב!
רוצה להבין טוב את דבריך.אנונימי (פותח)

מה הקשר בין האדרת הצדיק לבין זה שה׳ ישמע תפילה/ לא ישמע לתפילה?

 

בקשר לשאלתך לגבי לימוד תורת הזרמים השונים - את יכולה ללמוד מה שבא לך, ולא להחשב שייכת לאותו מגזר. השייכות נקבעת ע״י האדם עצמו. אם תחליטי שאת רוצה להיות שייכת, תהיי. אם לא, תחשבי על זה כאילו קראת ספר בנושא מסויים. זה לא אומר שהפכת להיות קשורה לרעיון ולדרך. תשתחררי מהסטיגמות. חבל להיות כבולה מחשבתית. 

 

בנושא האגרות קודש, ב״ה שניצלת מלפתוח מכתב באגרות. פשוט הדבר, שאם היית פותחת פעם אחת, היית רואה שהרבי מחזק את הצריכים חיזוק ותמיכה על ידי זריקת אמונה וחיבור גדול יותר לה׳ יתברך. דווקא בזכות האגרות קודש, הרבה אנשים מתחזקים באמונה בה׳. דבר נוסף, במכתבים של הרבי, הרבי לא ״מנבא״ מה יהיה. אלא מחזק את האדם בטובו של ה׳, בכוחו להתמודד עם הניסיון שנחת עליו, בכוחו להתמודד עם חוסר הידיעה באמונה שלמה בה׳.

 

המחשבות שהעלת, חיזקו לי את ההרגשה שאת צריכה איזה מכתב מהרבי להסיר את הספקות, את התהיות, ולקבל תשובות לשאלות שלך. זה לא עבירה לפתוח מכתב מהרבי. זה זריקת חיזוק בדיוק כמו ששיעור מוסר זה זריקת חיזוק. בדיוק כמו ששיעור של הרבנית ימימה לא נתפס בעיני המשתתפות כחוסר באמונה בה׳, אלא זריקת מרץ להמשיך בהתמודדויות החיים באמונה תמימה וחזקה יותר בה׳.

אני מקווה שהן שאלות ריטוריות.פייגליניזית


בהמשךנולאיתאחרונה
עבר עריכה על ידי נולאית בתאריך כ' בטבת תשע"ד 01:30
בס"ד
התכוונתי שלא צריך להאדיר צדיק, לא להפוך אותו לאלוהים,
"יחי אדוננו, מורנו ורבנו" לדוגמה.
מסכימה עם מורנו ורבנו.... אבל
.. "אדוננו"?
האדון היחיד של עם ישראל, הוא ה'.
"שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד!"
למיטב זכרוני האנשים האחרונים שאמרו שהם מעם ישראל והפכו בן אדם ל'אדון', הם הנוצרים
שהפכו את יש"ו לאלוהים אנושי בנוסף לאלוהים "המקורי".
רבנים וגדולי דור, צדיקים, בעלי חסדים ענקים...
כולם עושים רצון ה', כולם שליחים שעוזרים לעמ"י להתקרב אל ה', ולא כדי שיסגדו להם.
אפילו משה רבינו נקבר במקום לא ידוע,
כדי שלא יהפכו אותו לאל בפני עצמו, שלא תהיה עבודה זרה.
אני כן מאמינה ובעד לנסוע לקברות צדיקים
ואני מאוד מעריכה את האנשים שהאדמור"ים/רבנים/צדיקים/ענקים היו, אך זאת לא סיבה
'לסגוד' להם מצד אחד
ולשכוח את החיבור הישיר שלנו עם אלוקים,
אבינו, מלכנו, אלוהינו, רוענו
והצדיקים הם שליחים שבאו להביא אור גדול לעולם ולעזור לנו למצוא את ה', להתמודד עם העולם הזה, להבין, להתפתח, לגדול, לצמוח.
בקיצור, קשה לי עם תופעת הסגידה(אצל ממש החלקים הקיצוניים) או עם ריח הסגידה(לא הערכה, סגידה
לרבנים ולענקים וצדיקים,
כך שיוצא שאנשים מתבלבלים ןשוכחים
שה' הוא המלך! והרבנים הם כלי, הם שליחים,
אומנם קדושים וצדיקים וגדולים,
אבל רק ה' הוא האלוקים ואליו בילבד אנחנו
צריכים לנשוא עיניים ולהתפלל.



נקודה שנייה,
אני לא
מסכימה
דבר ראשון זה לא מתאים לכולם(לא הבנתי אם כשאמרת 'ב"ה שלא פתחתי עדיין את המכתב באגרות' זה היה בציניות?)
זה מזכיר לי קצת חוסר רצון לקבל אחראיות.
וסוג של- חוסר אמונה בה'.
אם אני מחפשת שירות,כבר סופשנה ועוד שבוע השירות מתחיל
ויש לי 2 הצעות לשירות לאומי,
כמה שלא ביררתי והייתי בסיירות בש"ל
עדיין אני לא בטוחה מה מיהם יהיה מתאים לי.

אני שואלת במכתבים לאן, מקבלת תשובה.
עכשיו, אם יהיה לי גרוע בשירות אאשים את הרבי או את הפירשנות שלי לתשובה שלו.
ןברור שלא תהיה לי בחירה חופשית,
כי הרי אם שאלתי את הרבי והוא אמר לי לאיזה מקום ללכת, גם אם אהיה בסוף איפה שהרבי לא תמך בו, תמיד אחשוב שאני צריכה להיות במקום אחר וארגיש שאני מבזבזת את הזמן שלי ושאני לא צריכה להיות פה.

בנוסף גם ההעניין של ההשגחה,
אם יהודי מאמין נקלע למצב כולשהו
הוא מבקש ומחפש ה', ומאמין שה' איתו, ושיש סיבה למצב הזה.
ובמקום שמישהו אחר יעשה לו את העבודה
יש לו מקום לבירור שלו עם עצמו, מה המקום המתאים לו, האם הוא במקום הנכון? וכך התהליך והתהייה הזאת עם רצונה בבורא עולם
שה' יודע ןשה' יכוון אותו וידריך אותו היא ממקום אמוני. האם בשעת צר ומצוק,
האדם נתפס לאמונה בבוראו או מנסה להאיחז בדבר שמאוד מזכיר 'ניחוש'?
שלוש וחצי דקות סרטון מדהיםאגד
עונש מוות למחבלים לחתום ולהפיץמשיח נאו!
אולי פורים לא קרוב אבל בכל זאת.. שאלה על פרשת זכוראנונימי (פותח)

ספר דברים פרק כ"ה בפס' יח כתוב: "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים"

ישנם שתי חלוקות של הפס' ניסיתי וחיפשתי ופשוט לא מצאתי מה ההבדל בין 2 החלוקות.. 

וגם את פירוש אונקלוס לפס'..

אשמח ממש לעזרה

מישהו?משהו?אנונימי (פותח)אחרונה

אנסה למקד את השאלה-

יש חלוקה שנעשית עפ"י טעמי המקרא ויש חלוקה שנשמעת הגיוני..

קראתי שיש חלוקה אחת יותר קלה ואחת יותר מסובכת, מבחינת הסבר התוכן.

ממש ממש אשמח אם מישו או מישי מבינים ויכולים לעזור לי.. תודה רבה.

ספריה תורנית בת מאות ספרים למכירה. שיmeytaltu

מצורפת בזאת רשימה עם מחירים.

לפרטים נוספים : שי 0505746968 meytaltu@gmail.com

בברכה שי 20131211212355.xlsx

ספריה תורנית בת מאות ספרים למכירה. שיmeytaltu

מצורפת בזאת רשימה עם מחירים.

לפרטים נוספים : שי 0505746968 meytaltu@gmail.com

בברכה שי 20131211212355.xlsx

ישיבת אורות התשובה בית שמשטרייה טרייה

ב"ה

 

שלום רב..

 

ישיבה בת 3 שנים מחפשת תלמידים שרוצים להצטרף ללימוד איכותי, הישיבה בנויה בעיקר ליצואי צבא שלא חוו את עולם הישיבות לפני כן, הלימוד הוא גמרא שבת עיון/בקיעות, לימודי אמונה, הכנה למבחני כשרות ברבנות, הלכות וכו'

 

הישיבה כוללת לינה + אוכל (שבתות לסירוגין)  בתשלום של 300 שקלים לחודש (ניתן לדבר עם ראש הישיבה לגבי המחיר)

 

אווירה טובה, מלגות לאברכים (גבוהות במיוחד), טיולים וכו'

 

כותב מהחשבון של אשתי, לברורים נא לפנות בפרטי, תודה.

תזכורתאיזה טוב ה'!!!!

האזכרה של יעל מתקרבת ועדיין לא סיימנו את הש"ס.

 

מי שיכול לקחת חלק מהלימוד (אפילו מספר דפים) זה ישמח אותנו מאוד

 

קישור ללקיחת חלק

 

תודה רבה, עקיבא

חנוכהאור שבעת הימים

"חטאי היהודים (בזמן היוונים) היו: ההתידדות עם היוונים, לימוד תרבותם, חילול שבת ומועד, אכילת טריפות ואי שמירת הטהרה היהודית.

 

מכת-העונש היתה בחורבנו הרוחני של בית המקדש, הריגה ושעבוד בגלות.

 

על-ידי תשובה ומסירות נפש באה ישועת הפלא האלוקית הגדולה –

נס חנוכה"

 

(ה"יום יום" כ"ט כסלו, ה' חנוכה)

תפילות מנהגים ודברים מיחדים בזאת חנוכה..יש למשהו?אנונימי (פותח)

 

התלבטתי עם החברותאאלעד

מי שגר בישוב קטן או בקבוצת בתים שבניהם חצר,

האם עדיף להדליק חנוכיה בתוך הבית או כלפי חוץ?

 

הרי "פרסומי ניסא" ו"עד שתכלה רגל מן השוק" לא חלים במקרה כזה

בתוך הביתמושיקו

הרבה יותר יסתובבו שם מאשר בחוץ..

אפשר מקסימום במיקום מול החלון/ הדלת של המרפסת ששם יראו את זה גם מבחוץ

עקרונית תלוי, אם זה יישוב דתי אז מן הסתם שעוד כמהיבצ
ידליקו ואז אין פרסומי ניסא פה, גם אם לא עדיף להדליק בתוך הבית שכן ההלכה מדברת בעיקר על פרסומי ניסא לבני ביתו.
הכי פשוט גם וגם..הרועה
אצלנו במשפחה מקובל שאת החנוכיה מדליקים במקום שיאיר דרך של אנשים.
אבל כמה אנשים כבר מסתובבים אצלינו ברחוב?אלעד

וכלפי מי בכלל אמור היה לפנות פרסום הנס?

לגוים? אין אצלינו, לחלונים? גם אין.

לבני ביתו זה גם פרסומי ניסא עד כדי כך שההלכה אומרתיבצ
שצריך להמתין שב"ב יהיו ערים. אבל מהסיבה שאמרת אפשר להדליק בבית. כך עושים רוב ישראל.
אני מבין שבני ביתך הם גויים\חילונייםלמדן בדימוס

מאיפה לקחת את זה שפירסומי ניסא זה דוקא לגויים או חילוניים?

^^^^בבית כנסת גם מדליקים ובברכה משום פרסומי ניסא..מושיקו
מאמר יפהפה ששופך אור על הנושאאלעד
ומאמר עוד יותר יפהפה שמתמקד בפירסומי ניסא לגויםאלעדאחרונה
מלחמת 4 המלכים נגד 5 המלכיםאנונימי (פותח)

מדוע 4 ממלכות ענקיות יוצאות למלחמה נגד 5 ערים קטנות,

מישהו יכול להסביר לי?

תודה

היה מרד, מה לא ברור? הם רוצים לשלוט.יהודה סעדה
הם יצאו להשליט סדר כללי.עוזיה

תראה שהם נלחמו בעוד הרבה מקומות - באו מכיוון עיראק ועברו את כל ירדן של ימינו, ורק בחזור הם חיסלו על הדרך את ערי הכיכר.

תודהאנונימי (פותח)אחרונה
מעשר מרווחמעיין חתום

רווח ממניות חייב במעשר?

ומה לגבי כסף-מתנה שקיבלתי?

נושא הלכתי- פנה לרבאנונימי (פותח)אחרונה
מילים עם משמעות כפולה ומשחקי מילים בתנ"ךחצי ליטאי

נושא זה לא מפותח מספיק ולא שמים לב אליו. אבל הוא שריר לאורך כל התנ"ך. דוגמאות:

הושע פרק ז'

פסוק ד-כֻּלָּם, מְנָאֲפִים--כְּמוֹ תַנּוּר, בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה; יִשְׁבּוֹת מֵעִיר, מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד-חֻמְצָתוֹ. 

האופה מכין את התנור, לש את הבצק ו"ישבות מעיר- עוזב את העיר לסידורים עד שהבצק יפתח.

מצד שני, זה יכול להיות שהוא פשוט מפסיק לערבב את הבצק ומניח אותו בצד עד שיתפח, מפסיק לעוררו= ישבות מעיר. מכאן שיש משמעות כפולה בפסוק.

סוף פסוק ו-כָּל-הַלַּיְלָה, יָשֵׁן אֹפֵהֶם--בֹּקֶר, הוּא בֹעֵר כְּאֵשׁ לֶהָבָה.

 

האופה הלך לישון והשאיר את התנור בוער כל הלילה עד שיתחמם די הצורך לאפות את הלחם. והקשר לפסוק ד' שהוא מחכה שהבצק יתפח עוד, כפליים, כך שהלחם יהיה טעים רך וגדול יותר. אבל, אופהם= חרון אפם (אף, חרון אף), מכאן שיש משמעות כפולה בחלק הפסוק, האנשים שמרדו בפקח בן רמליהו התאפקו כל הלילה שלא להרוג אותו עד שיישן משיכרותו. בבוקר בשיא החימה רצחו אותו ואת הנאמנים לו.

צפניה א:12

"והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות"

המון משמעויות לתחילת הפסוק הזו!

  1.       ירושלים כל כך תיהרס בגלל משפט ה' שיהיה צריך בין האבנים לחפש את השרידים לקיומה. ומכיוון שאין הרבה אור בין הצורים מחפשים אותה בנרות.
  2.        ירושלים שעל פני האדמה תיהרס לגמרי יישארו רק המעברים התת-קרקעיים המרתפים והיסודות. ויורדים מתחת לפני הקרקע ומוצאים שרידים לירושלים בחושך, בנרות במנהרה.
  3. כל האליטה, שיושבת בירושלים, תמות ויהיה צריך לחפש ממש חזק למצוא פליטים ממנה. "את-ירושלים" יכול להיות המנהיגים של ירושלים.
ואז? מה אתה רוצה להגיד?בן ציון גגולהאחרונה
יעקב לא כיבד את יצחק אביו במשך 22 שנה שהיה אצל לבןבועית מחשבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

ועל כן, לפי רש"י הוא לא ראה את יוסף 22 שנה - מידה כנגד מידה. מכאן עולה, שכביכול יעקב היה צריך מיד לאחר החתונה לחזור לארץ, אע"פ שלבן רימה אותו? מה יעקב אבינו היה צריך לעשות אחרת?

אני יכול לנסות לענותיהודה סעדה

הרי למה יעקב בכלל היה צריך לעבוד? כי היה חסר רכוש בגלל שאליפז גזל ממנו, אולי חז"ל מעבירים ביקורת שיעקב היה צריך להילחם באליפז ולא לתת את כספו, אם היה לו כסף היה נותן נדוניה, לוקח את רחל והולך, מכאן שהיעכוב נגרם מהכניעה לאליפז.

רואים את ההתנהגות הזאת של יעקב בכמה מקומות, ששלח מלאכים לעשו שחז"ל אומרים שהלך לדרכו, לא היה אפילו בכיוון של יעקב, זה גרם לכניעה של יעקב לעשו שחז"ל אומרים על זה שרק בנימין שלא השתחווה לעשו יכול לנצחו.

וגם בשכם, הפרשנים דווקא משבחים את שמעון ולוי שנלחמו וקצת מבקרים את יעקב שלא נלחם.

מכאן אני יכול להסיק שחז"ל רצו שיעקב ילחם ברשעים ולא יכנע בפניהם.

לא רק פרשנים משבחים את שמעיון ולוי גם התורה והמדרשדובובשאחרונה

התורה מדגישה שכולם פחדו ממשפחת יעקב , אחרי שנהגו כראוי באנשי שכם .

 כלומר התורה קובעת שבויכוח בין יעקב ובניו , שיעקב חשש שמא הפעולה בשכם אפילו שהיא מוצדקת היא מסוכנת מדי , והבנים אמו שדוקא להפך ושככה מחנכים את הסביבה לכבד את המשפחה שלהם.

אשריכם ישראל איזה פורום קדוש של דיברי תורה!!!!!אנונימי (פותח)
"גור אריה יהודה מטרף בני עלית"לבב

רש"י:

ד"ה מטרף: ממה שחשדתיך ב"טרוף טורף יוסף, חיה רעה אכלתהו"

ראב"ע:

ד"ה מטרף בני עלית: דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית עם הטרף... וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף, היה ראוי שיהיה תחת "עלית" – העלית, כי עלית פועל עומד, והנה הפסוק אחריו לעד.

רשב"ם:

ד"ה מטרף בני עלית: אתה יהודה בני, לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך וזהו עיקר פשוטו. "בני" כפילו של "יהודה". והמפרש במכירת יוסף לא ידע בפשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.

 

יש פה מחלוקת לגבי החלוקה של 3 המילים: "מטרף בני עלית"

 

1. מטרף בני- עלית

2. מטרף- בני עלית

לא ככ הבנתי את ההסבר של הפרשנים והמחלוקת בחלוקה. אשמח להסבר.

 

סוגשל..אהבת חינם
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

צדיקים אתם. מרגש לראות פורום בלימוד. הגדילו תורה .לב אמיץ
(המשך) והאדירו.לב אמיץ
דבר ראשון תודה רבה!לבב

דבר שני- אני יכולה קצת להסביר מה שאהבת חינם כתבה:

יש פה בעצם חלוקה של המפרשים האם כשיעקב אומר ליהודה: "מטרף בני עלית"

האם זה ברכה (כמו שרשב"ם מפרש) או האם הכוונה פה היא להזכרת מכירת יוסף.

 

בטעמי המקרא ישנו טעם מפסיק בין המילה "מטרף" למילים : "בני עלית". והמחלוקת היא בין אלו שלא מתייחסים לטעמי המקראר בפירוש משמעות הפסוק, לאלו שכן מתייחסים.

אשמח אם תוכלי להרחיב קצת על המפרשים השוניםלבב

>>אהבת חינם

הפס' מחולק (מפוסק) ככה לפי הטעמים:

"גור אריה, יהודה, מטרף, בני עלית. כרע, רבץ כאריה, וכלביא, מי יקימנו"

 

המילה "מטרף" נראית לא קשורה לפסוק, היא נראית 'תלושה' לפי פיסוק הטעמים.

ולכן נוצרה מחלקות בין הפרשנים.

 

לפי הפרשנים שמפרשים לפי המסורה, המילה טרף היא בסוגריים.

הם אומרים- מהטרף, המעמד שלך בני=יהודה עלה.

סוג של סיבה למה מעמדו של יהודה עלה ושאפשר היה להשמיט כביכול את המילה טרף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רמב"ן, רשב"ם, רד"ק, ראב"ע ועוד כמה.)

 

רמב"ן אומר: שיעקב לא ידע כל ימיו שהאחים מכרו את יוסף, הוא היה בטוח שאלה היו עוברי אורח.

והם התביישו להודות באמת, וחששו שמא יעקב יכעס ויקלל אותם כמו שעשה לראובן ולשמעון ולוי.

לכן זה לא יכול להיות קשור למכירת יוסף.

 

רשב"ם אומר: שהכוונה היא שיהודה משול לאריה שכל החיות מפחדות ממנו,

"לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך",

ז"א אחרי הכיבוש אף אומה לא תעיז להלחם בך.

(ומוסיף את מה שכתבתי בהודעתי הקודמת)

אך ניתן לערער על פירושו, מכיוון שהמילה בני אינה מתיחסת בפירוש ליהודה כמילה כפולה.

 

רד"ק אומר: "מרוב טרף עלית לשם ולתהילה ולתפארת"

 

 

יש פרשנים שמפרשים את הפס' "גור אריה, יהודה, מטרף בני, עלית.."

מכיוון שלא הסתדר להם שהמילה מטרף מיותרת כביכול.

ואז בני זה בעצם יוסף ומטרף בני הכוונה לפרשת מכירת יוסף.

(חלק מהפרשנים שמפרשים כך הם רש"י, רס"ג, ספורנו ועוד כמה.)

 

רש"י כבר הוסבר

 

רס"ג אומר: "גור אריה, אתה יהודה תהיה כגור אריה כי הצלת את בני מטרף"

 

ספורנו אומר: מטרף בני, עלית. "אתה יוסף בני עלית מטרפו שלא טרף אותך באפו להמיתך"

(אני משערת שהכוונה כאן לפרשה עם אשת פוטיפר)

ומה שמיוחד בפירושו של הספורנו הוא שהוא מתיחס לעלייתו של יוסף ולא של יהודה, במילה "עלית".

 

אור החיים: מיחס את המילה "בני" גם ליוסף וגם ליהודה- הוא אומר מהטרף של בני יוסף, בני יהודה עלית.

"...לומר עתה עליו שעלה מהחשד. והדעת נותנת כי מעולם לא עלה על דעת יעקב

שהאחים ישלחו יד ביוסף לחשוד אחד מהם"

 

 

מקווה שזה מובן

יישר כוח לבבאחרונה
מה הקשר לפורום?סמיילי...
בוודאי קשורכל הישועותאחרונה

זה הכי ראש יהודי שיש- לפרסם על בניה חדשה בא"י.

למה הקב"ה מספר לאברהם ששרה צחקה?בועית מחשבה

בס"ד ובהשתדלותי

 

מה היתרון בכך שאברהם ידע ששרה צחקה בעקבות הנבואה שהיא תלד?

כדי שידע להעניק את השם "יצחק"אנונימי (פותח)

כך שאלתי ועניתי בשולחן שבת...ועוד שאברהם היה טפל לשרה בנבואה אז מדוע הקב"ה לא שאל אותה ישירות? ועוד ששרה ידעה שהקב"ה אמר לאברהם והכחישה בלי ששאלו אותה ? ומי הוא זה "ויאמר לא כי צחקת".. הקב"ה? אברהם?

לא נכון.סולמית

בפרשה הקודמת ה' כבר מודיע לאברהם שיוולד לו בן עוד שנה ויקרא לו יצחק.

ויש המון שאלות סביב הפרשיה הזאת

עוד שאלה: אחרי שצחוק זה לא דבר טוב, למההמדינאי
עבר עריכה על ידי המדינאי בתאריך י"ז בחשון תשע"ד 09:04

קראו ליצחק את השם יצחק?

 

הנה ההסבר בקצרה: (חלק נמצא בספרים הקדושים, וחלק - בשבת הזו ה' האיר את עיני, מה שהיה לי מוקשה במשך שנים רבות)

 

אברהם גם הוא צחק, אבל התרגום של "ויצחק" אצל אברהם הוא שהוא שמח, כמו שרש"י מביא על הפסוק. ואילו התרגום של צחקה אצל שרה לגלגה. בפשטות, כי היא לא שמעה את זה ישירות מהקדוש ברך הוא. יתירה מזו: אברהם גם ראה את הקב"ה, כמו שנאמר וירא אליו ה', ואילו שרה שמעה את זה רק מהמלאך, ויתירה מזו: היא ישבה בחדר מאחוריו וגם המלאך לא נראה אליה ישירות.

 

ובכל זאת שרה הייתה צדיקה, וגם אם היא שמעה ממלאך היא לא הייתה מלגלגת. אבל שרה רצתה לשמוע ולראות ישירות מפי הקדוש ברוך הוא, לכן היא לגלגה. הלגלוג שלה דומה למה  שמשה רבינו אמר להקדוש ברוך הוא: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. היא השתוקקה לראות את מאור פניו של הקדוש ברוך הוא, ולהעביר את זה גם לילדים שלה.

 

אבל חשבונות הבורא הם סתימו דכל סתימין:  יצחק נקרא בשם יצחק כמו ששרה אמרה בעת נתינת השם שלו: "כל השומע יצחק לי". אם נתבונן במילים האלו: מדובר רק על שומע, שאינו רואה כלל את פני השכינה, יתרה מזו: כל השומע, גם מי שהוא מרוחק ביותר, זה כולל כל סוגי שמיעה: גם מי שהוא שמע מפי מלאך, ומפי השמועה, כולם, ממש כולם, יתגלה בהם השמחה, "ישמח ה' במעשיו", "ישמח ישראל בעושיו", ושמחה כזו שנראית צחוק, שצחוק זו שמחה ללא הגבלה עד שקשה לעכל ולהבין את גודל השמחה. ויתירה מזה: "לי " כמו שנאמר במדרש "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם".

 

ולכן, בכדי להביא את אור ה' גם לשם, הייתה צריכה להיות גם אצל שרה כעין "עמו אנוכי בצרה", ולכן הייתה אצלה התעלמות של אור ה' והיא רק שמעה, רק את המלאך, ורק מאחורי הקיר. אבל בכל זאת הקדוש ברך הוא השפיע גם אליה את  עניין הראיה דרך אברהם אבינו שאמר "למה זה צחקה", המילה זה היא מיותרת לכאורה. רק שיש פה רמז שזה על דרך מה שנאמר בשירת הים "אז ישיר.. זה א'לי ", בזמן קריעת ים סוף  שכל אחד מראה באצבעו ואומר זה. זאת אומרת שגם במצב של צחוק שהוא לגלוג, משם מגיעים לצחוק הכי נעלה של "אז ימלא שחוק פינו", ואף יהודי לא יישאר בגלות, גם מי שהוא צוחק ומלגלג על תורה ומצוות בגלל שזה נראה לו רחוק מאוד ממנו, הוא יגיע לידי "אז ימלא שחוק פינו" דקדושה.

 

ואין סתירה בין זה שאברהם אבינו היה צריך להשפיע לשרה את העניין של "זה" - מראה באצבעו ואומר זה, לבין מה שנאמר על שרה שאברהם היה טפל אליה בנבואה: בעניין הראיה אברהם אבינו היה יותר נעלה, אבל נבואה שזה מלשון "ניב שפתיים" - דיבור - להשפיע גם למי שעוד לא מסוגל לראות את פני ה' ולשנות אותו עד שיהיה בבחינת "אז ימלא שחוק פינו", בזה הייתה מעלתה של שרה אמנו.

עוד הסבר מעניין שנמצא בפורום חידושהמדינאי

(העתקתי לכאן עם שינויים לפי עניות דעתי )

http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=856

ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק). ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

 

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה כי היה עסוק במצוות מילה (כמו שכתב הרמב"ן), על דרך שהיה  גם אצל משה רבינו שבגלל שהיה להוט מאוד לקיים את מצוות ה' לחזוק למצרים, הוא לא הספיק לעשות ברית מילה לבנו.

 

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: , איך זה שלא סיפרת לשרה את הבשורה הטובה לשמח את ליבה, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'.

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

 

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

  

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מהדיבור של הקב"ה לאברהם שמותר לשנות מפני השלום, בדיבור זה עצמו כמו שרש"י מפרש שלמרות שהיא אמרה "ואדוני זקן", הקב"ה  סיפר לאברהם שהיא אמרה "ואני זקנתי".

שלום! רציתי להוסיף לגבי השאלה השניהונסיאחרונה

ב"ה

 

מתוך: פירוש 'אור החיים' (מעתיקה מאתר דע"ת, שבילי התנ"ך)

 

ושרה שומעת מודיע הכתוב כי הבשורה לשרה בשרו כמאמר ה' בשליחות, והוא אומרו ושרה שומעת וגו' והוא המבשר אחריו. וראיתי במדרש כי אף על פי כן נתיסר המלאך על אשר לא דבר הבשורה מפיו אליה ודבר לאברהם, והמלאכים יענשו על השוגג ועל שנוי כל שהוא.
 

(עד שאנו פונים בדרישות לשרה אימנו, שלא לזלזל בנבואה, בואו ניתן לה לקבל את הנבואה בעצמה מפי המלאך).