פורום בית המדרש (עמוד 145)

http://www.srugim.co.il/3068-%d7%a0%d7%9b%d7%93%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%99%d7%94-%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%a8-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%95%d7%90-%d7%90%d7%aa-%d7%a1%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%93?di=1

ועוד כשנשאלו באתר הלכה יומית מדוע דיברו נגד המחבר,תשובה גדולה ומפורטת.

 

-----------------
שאלה:

בתגובה לתשובה שלכם בנושא הספר "דת הציונות", שאלתי היא:

למה דיברתם נגד המחבר?
הוא רק מנסה להשפיע על יהודים בהשקפה חרדית,
וגם אם אתם לא מסכימים איתו, זה היה לא הכרחי לתקוף אותו ככה בגלוי.

 

 

 

תשובה:

שלום רב!

אותו שהזכרת בדבריך, חיבר ספר לג' מטרות: הא', לנגח את המזרחי וגרורותיו, ולפרסם ברבים את האיסור של שירות לאומי וכיוצא באלה הדברים. והם דברים מבוררים שטוב לפרסמם להציל רבים מעוון. הב', להביא מדברי הגר"י טייטילבוים והגר"א וסרמן (אשר הוא כינה עצמו לפי שמותיהם ככל הנראה) שהיו גאוני וחסידי אותו הדור, ולהציג דבריהם בחדא מחתא עם דברי הגאון חזו"א, ושאר גדולי הדור, כאילו הכל דבר אחד הוא, ובאמת שאין הדבר כן, ולא מיניה ולא מקצתיה, אך אין זה מענינינו להשיב על דברי כל ספר שנתחבר. ומטרתו השלישית, היא הצגת אישיותו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק באור שלילי מאד. ועל זאת אין אנו יכולים להחריש. וכל השומע בזיון תלמידי חכמים ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. ועל כן לא יכולנו בשום אופן להחריש ולשקוט על שמרינו בשומעינו דבר רע זה, מפני שחששנו בעצמינו להלכד בעוונו של המחבר הלז, פורץ גדר ישכנו נחש, שמעיז פניו שוב ושוב לדבר סרה ולהלעיג במלאכי אלהים, וי וי לו על מעשיו, ואוי להם למחזיקים בידו. אטו יודע הוא מי הוא זה הגאון ראי"ה קוק, אשר רובם המכריע של רבני ירושלים היו ששים לקראתו, וצמאים למוצא פיו, וגם מאלה אשר ביקרו את דרכו, ואף היו מקורבים לעדה החרדית, היו יודעים מגדולתו ומכבדים אותו ואת מעשיו דרך כלל. והם המה אנשי ה', גאונים וחסידים אשר בארץ המה, הגאון המופלא רבי שמשון פולנסקי ז"ל, רבה של שכונת בית ישראל, (ששימשו אצלו בהוראה, מרן הרב רבינו עובדיה יוסף שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש ואזנר שליט"א, הגרי"י פישר ז"ל, ועוד), היה מעריכו עד אין קץ, והרב קוק השיב לו כגמולו, וכינהו בחיבה "הלמדן של ירושלים", וזה הגאון לא היה מבני הדור שלנו. סיפר לנו הגאון רבינו הגדול שליט"א, כי הגר"ש פולנסקי, יודע היה בעל פה מילה במילה ממש את לשונות הרמב"ן במלחמות ה'. והוא היה מיודד עם הגרי"ח זוננפלד, ועל אף הכל, היה מכבד מאד את הגראי"ה קוק והחשיבו לאחד המיוחד בגדולי הדור. והיה ידידו המובהק של תלמיד חבר של הגראי"ה הלא הוא רב רבנן, רבן של רוב גדולי דורינו, מרן רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, אשר זה המחבר לא מתירא להטיח דברים גם בו. ואין הוא יודע שגם הגאון הרב מבריסק היה שולח ומפנה אליו (להגרצ"פ פראנק) לשואלים בדבר ה' זו הלכה. ולמפורסמות אין צריך ראיה, איך שבירושלים של אותם הימים היו מתפללים רוב התלמידי חכמים בבית הכנסת אחוה אשר תחת אדרת קדושתו של הרב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שהיה חסיד קדוש, והוא היה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק.
שמענו מפי הרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, רב הסמינר הישן בירושלים, שסיפר לו רבו הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן שליט"א, משגיח ישיבת קול תורה, כי בצעירותו, היה לומד בישיבת מרכז הרב, מפני שעל ידי אותה הישיבה סודרו לו כל אשרות העליה לארץ. ובאותן השנים היה נושא דברים בישיבה הגרי"מ חרלפ. וכשהיה מגיע הגר"ג אייזמן לביקורים בביתו של הגר"י אברמסקי, היה מבקש ממנו הגר"י שיאמר לו מה שדיבר בדברי תורה הגרי"מ חרלפ, מפני שהיה שמח מאד בדבריו. ודבר שפתיים אך למחסור להאריך עוד מענינים אלו, אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו.

וזה המחבר שזכרת, הטיח דברים בקדושי ה', אויה לנו איך שבדורינו גבר כל כך ההסתר פנים, שיקומו צבועים מכת חנפים ואפיקורסים (שבאמת הוא בז לכל תלמיד חכם שאינו סובר כמותו), לבזות גאון וקדוש בישראל ולא נעשה עמהם מאומה.

ונסיים בפרט אחרון, כי לפני דור אחד, עשו כמה מקנאי ירושלים עסקני אגודת ישראל הצגת פורים, ודנו את הגרא"י קוק לשריפה רח"ל בתוך שחוקם והתהוללותם. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מעריצו של הרב קוק (כפי שיראה כל רואה בהסכמותיו לספרי הראי"ה שנדפסו אחר פטירת הראי"ה), כעס מאד על אותו מעשה משוגע של אלה, ויצא בהפגנתיות מבית הכנסת שהיו בו. ולא ארכו הימים, בל"ג לעומר של אותה השנה, נשרפה למוות אשתו של אותו עסקן ששחק מהרב קוק. ואחר זמן נפטר בנו, ובאו עליו עוד יסורים קשים ומרים, עד שנכנע לבבו, ועלה הוא ועשרה מחביריו לקברו של הגראי"ה, ויצא מן העולם בעל תשובה. (ובדרך אגב נזכיר, כי העיד בפנינו תלמיד חכם אחד, שביקר לאחרונה בהר בזיתים, וראה שם בכל סביבות קברו של הראי"ה, הכל מחולל, שבור ומנותץ, מלבד קברו של אותו צדיק, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה, ומצבתו עומדת מאז קבורתו ועד היום ואין שטן ואין פגע).

עוד ברצונינו להוסיף, כי דיברנו היום עם הגאון מרן רבינו הגדול שליט"א, וסיפרנו לו על ספר הנזכר, והשיבנו שבלי ספק איסור גמור הוא לדבר כנגד אותו צדיק. ושאלנו אותו אם הרב קוק היה אדם גדול, וכה השיבנו: לא רק אדם גדול, אלא צדיק יסוד עולם. והוסיף, כי הגאון רבי יהודה צדקה (שהיה מתנגד אפילו לבחירות כנודע, ובודאי שלא היה שייך למזרחי), סיפר לו, שהיה שנה אחת בישיבת מרכז הרב ביום שמחת תורה, והכיר שם את הגרא"י קוק, ואמר לו, זה היה מלאך ה' צבאות ממש! וחזר על הדברים גם מרן שליט"א, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!

והנה מלבד דעת קדשו של מרן רבינו הגדול שליט"א, שכל דבריו אינם צריכים חיזוק, עוד יש בידינו הקלטה מבית הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א, המדבר קשות מענין זה, וביקש שייפנו למפיץ הספרים הללו לדרוש ממנו שיחדל ממעשיו, ואם יהיה צורך בדבר, נביא את כל לשונו מה שדיבר מענין זה.

ויהי רצון שידון ה' על כל אלה המבזים את החכמים, וכל התומכים והמחזקים את ידיהם, כי ענשם נאה להם ונאה לעולם. ויחזרו בתשובה אלה הטועים בהבלי העולם, והנוטים אחר הקנאות הבזויה הבאה מנטיית הלב בעצת היצר, ושקט ושאנן באין מחריד. ואין אנו רוצים להכנס לפולמוס בזה, מפני שהדברים גוררים אחר כך תשובה על דברינו, וצריך לחזור ולהשיב שנית, וגם עושים פרסומת לדברים הללו, שכבר שקעו ונשכחו תהלות לאל ית'. על כן די בזה. אולם אם נראה שלא די בדברינו, ויש מקום לעוד דברי מחאה בזה, נאריך יותתר בעזרת ה'.

בכבוד רב,
הלכה יומית

 

באישי.

ועדיף למחקו..משום שלא צריך לעסוק בזה..באפיקורוס הזה יואל אלחנן-אברהם חזן ימ"ש וזכרו. שהוא אפיקורוס משום שמבזה תלמידי חכמים הוא.ומעז ומחציף לזלזל ולבזות את מרן הרב קוק זצוק"ל שרק מספיק לראות בויקיציטוט מה אמרו גדולי ישראל עליו.. http://he.wikiquote.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F_%D7%A7%D7%95%D7%A7#.D7.90.D7.9E.D7.A8.D7.95.2F.D7.9B.D7.AA.D7.91.D7.95_.D7.A2.D7.9C.D7.99.D7.95

 

"לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינים אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר      בשבילי נברא העולם"  (סנהדרין לז,א)

 

אולי גם - "כשם שאין פרצופיהן דומים זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה" (ירושלמי ברכות ט.)

     

"ת"ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה" (ברכות נח,א)

        [לכל אחד יש את הייחודיות שלו]

 

 

"לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה, כאילו חצייו זכאי וחצייו חייב וכן כל העולם, חצייו זכאי וחצייו חייב חטא חטא אחד הרי הכריע עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף חובה, וגרם להם השחתה עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו והכריע את כל העולם כולו לכף זכות, וגרם להן תשועה והצלה.  זה הוא שנאמר "וצדיק, יסוד עולם" זה שצידק עצמו הכריע את כל העולם כולו והצילו." (רמב'ם הל' תשובה ה,ח)

 

רבי שמחה בונים לתלמידיו: "כל אחד צריך שיהיו לו שני כיסים,
ויוכל להשתמש בהם לפי הצורך; 
בכיס אחד צריך להיות מונח המאמר:
"בשבילי נברא העולם".
ובכיס השני: "אנכי עפר ואפר"."

 

של מעלת האדם- לדעת את כישוריו, לאהוב ולשמוח בעצמו

אולי יהיה ב"יש לך כנפי רוח" אבל אין לי את הספר הזה..

תודה!

תקראי עד הסוף, בהתחלה הוא שולל ואז צסביר את העיקרון.

כמה מילים מהרב קוק על אמונת האדם בעצמו, בהצלחה.

"רעה חולה היא כשרגש מוסרי מתעדן יותר מדאי, עד שלא די שהוא משמש בתור כח עוצר בבא תור המעשה, שלא תשולח יד לעשות רע, אלא הוא מאיים תמיד ביראת עונות, הסובבים את האדם במעשה ובמחשבה.
הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין בריה שפלה, שאינה עושה דבר, כי אם שוכבת ורועדת.

האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכוחו החומרי ובכוחו המוסרי יחד.
האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה.
האמונה בחיים היא ברכת ה', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה, "ולא תאמין בחייך".
כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה."

ולהגיע לשילוב של עשיה מתוך ענווה..

קובץ ב שמ""ב.

שמב
מוכרחים לפעמים להסיר ממנו לגמרי את ההרגשות הנמוכות, אף על פי שהן משמשות בקדושה לאחרים, וללבוש תחתיהן בגדים רוחניים יותר, מלאים זוהר, יותר אציליים. והרבה פעמים צדיקים גדולים נופלים מעבודתם הרמה, ומונעים טובה מן העולם, מפני קטנות אמונה בעצמם, הבאה מתוך שפלות קיצונית, שהיא חוץ מאורח אמת של אור תורה דלעילא.

קובץ א' שי"ח

שיח
הגדולים חייבים לדלג, כדי להכנס למחשבות גדולות. צריך האדם להכיר את כשרונו הפנימי, וידע בעצמו אם נוצר לגדולות. אל יבהל מפני עון של גאוה, במה שיכיר את מדרגת שכלו, וערך נטיית רצונו. אדרבא מפני ענוה פסולה, המדכאת את הנשמה, ומטשטשת את האור האלהי שבנפש, צריך להזהר הרבה יותר. כשהגדולים מתעלים התעלות שכליית, כל העולם כולו מתעלה עמהם, על פי ההרגש, על פי הטבע המשותף שיש לנפשות בני האדם כולם. אבל במדה גדולה מכל פועל טבע שיתוף זה בישראל, שיש בהם מצד הנשמה אחדות מוחלטה.

ולפי זה אני יביא לך עוד.

מי כתב את זה?

שכביכול נותנץ לנו לבדוק אם אנחנו מתנהגים בענווה נכונה.

מידות הראי"ה ז'
"כל זמן שהענווה מביאה עיצבון היא פסולה וכשהיא גשרה מוסיפה היא שמחה, גבורה וכבוד פנימי"

"האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו, שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה. התורה צריכה שתהיה נר לרגלו, שעל ידה יראה את המקום ששם הטעות עלולה, שלפעמים תתע הנפש בתהו לא דרך. אבל המעמד התמידי צריך להיות הבטחון הנפשי. האיש הישראלי מחויב להאמין, שנשמה אלהית שרויה בקרבו, שעצמותו כולה היא אות אחת מן התורה. ואות מן התורה היא עולם מלא, ההולך ומתרבה לאין שיעור, כי אפילו להתפשטות הרוחנית של גרגר חול אחד ג"כ אין מדה וקצב, ולא יכילו שנות האדם לבאר את כל המון החקים המיוסדים בחכמה ומשולבים בדעה וגבורה נוראה שבקרבו. וקל וחומר העם צריך בכללו להאמין באמונה בהירה ונלהבת מאד בחייו בנטיותיו וללכת בהם בבטחה, אז ידע איך משתמשים לאורה של תורת חיים." (אורות התורה יא, ב)

 

"צריך לחפש עצות נגד מורך הלב. רק מורך הלב הוא המסבב את המכשולות של הדעות הרעות והמדות הרעות, כי יראה רעה נולדת, המטילה חלישות דעה על האדם, ומכנסת בקרבו איזה פחד, המונעו מלהלחם נגד כל הקלקולים שבנפשו ושבחברת האדם, והחובה הראשית היא חיים של אומץ לבב. אמנם כל מה שתגדל ההופעה המוסרית בתיקון המדות והמעשים, כן יקבע אומץ הלב יותר בלב האדם." (קובץ א, שיט"

 

"צריך אדם לנצח את החלישות הנפשית שבקרבו. ואפילו אם היא באה מצד קדושה ויראת שמים, מכל מקום היא בעצמה מדה רעה היא שמאבדת את כל כשרון וכל מעלות הקודש. וצריך אדם לזכך את מדת יראת שמים ויראת חטא שלו, שלא ישאר בהן שום רושם של חולשה ורפיון. ד' עז לעמו יתן." (קובץ ח, צב. אוה"ק ד, תכה)

 

"חסרון אמונה ביסוד הטוב מביאה מורך הלב, וזה המורך גורם, שאי אפשר לאדם לעמוד במערכה הרוחנית של החפצים הנשגבים. חושש הוא שמא אינינו ראוי להתשוקות הרוממות, שהנשמה כ"כ מתאוה אליהן, ומתוך כך הולך הוא ונופל, מתנונה ומתדלדל. וזהו כל היסוד של הנפילה אשר להאדם, שהביאה אותו לידי המהומה והמגערת, העלבון והמשטמה ושפיכת דמים רבים - חסרון האמונה באור הטוב המאיר בקרבו. ישראל הם יסוד האמונה בעולם, אמונת ד' בכל הודה מתגברת והולכת בכנסת ישראל, ועל כן היא רק היא היתה, הוה ותהיה מאירה באור הטוב של האמונה העליונה בעולם. היא הניה האומה היחידה, השומרת את טהרת האמונה וחסנה. ישראל עזין שבאומות. (קובץ ח, נח)

 

"לפעמים צריכים לקבל כבוד, וליהנות ממנו, כדי לאמץ את הכחות הרוחניות לעבודות רמות, כשם ששותין כוס יין להחליף כח ולחדש צהלת הרוח, ולעולם תהיה העין צופיה על הכח התמציתי שבכבוד, שהוא מצד הרוממות האמתית שיש במעלות, ובזה האדם מתעלה, ובעילויו הוא קורא בשם ד' בצדק."(מידות הראי'ה, כבוד, ו.)

 

"בחינה גדולה צריך לבחון כל מעמיק במסתרי נפשו ברגש הגאוה, איזה הוא הרגש הפסול המעביר את האדם על דעתוועל דעת קונו, ואיזה הוא הרגש העדין המרחיב דעתו של אדם ומזכירהו את היותו הרוחנית המלאה הוד ותפארת. פעמים רבות לבו של אדם מלא עז, שלפי הסקירה הראשונה תהיה דומה התמונה של תכונה זו לתמונה של גאוה, אבל אחרי הבירור ימצא שהוא רק מתמלא אומץ באור האלהי הזורח בנשמתו, והוא חוזה אז גאות ד', ואם יכריח את עצמו להפרד מגאוה זו, לא די שלא יעשה לנפשו שום טובה עוד ישחו כל כחותיו הרוחניים. ובחמת עצבות ילך קודר שחוח, ובדעתו יחשב שהצורה של הדכאות היא קרבת אלהים, בשעה שהיא באמת הרחקה ונסיגה לאחור." (מידות ראי'ה, גאוה, כה)

 

"הולכים הם השבילים הרוחניים במערכות מיוחדות, עולם עולם בפני עצמו. העומד בעולם אחד, בשביל מיוחד, יוכל עולם שאינו שכלו, שביל מיוחד לאחר, להיות נדמה לתוהו ובוהו, לחורבה ואפלה, אף על פי שלגבי מי שהוא עולמו הרי הוא מלא בנין ונגוהות. שמירה צריך כל אחד להיות מוגדר בעולמו, ואם יהין להציץ בעולם שאינו שלו, ידע להיות נשמר ברוחו, רק להציץ, ולא להשתרש ולהשתקע שם, כי יוכל להיות מעקר עצמו מעולמו, והעולם הזר לא יקלטנו, לרגע הרי הוא מתקבל בתוכו בתור אורח, ואם יקבע בתוכו את דירתו ימצא עצמו יושב אל עקרבים, במעוף צרה ואפלה מנודח" ( קובץ ה, קנב)

 

"כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו, ובעולם זה, הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החיים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבנינם ושכלולם. אבל הוא צריך לרכז את חייו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלואים כל ומקיפים את כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, גדולה ענותנית זו מאשרת היא את האדם, ומביאתו לשלמות העליונה,העומדת ומחכה לו, ובהיותו צועד בדרך חיים בטוחה זו, במסלולו המיוחד, באורח צדיקים המיוחד שלו, ימלא גבורת חיים ועליזות רוחנית, ואור ד' עליו יגלה, מהאות המיוחד שלו בתורה, יצא לו עזו ואורו. (קובץ ד, ו)

 

האדם צריך להכיר מנטייותיו הפנימיות את התוכן שהוא צריך להוציא מן הכח אל הפועל, וישמח תמיד בחלקו, ויחזיק בו בכל תוקף. ואם מרגיש הוא שיש לו תכונה מעורבת מכמה נטייות הפכיות, אל ישים אל ליבו מה שאצל רוב בני אדם נטייה אחת סותרת לחברתה, לחשוב שגם אצלו הדין כן, כי אז יאבד בידים חלק גדול מעצמיותו. אלא ידון, שכיון שכך הוא טבע נפשו, הינהו מוכשר לאחד בקרבו את הענינים שאצל רוב בני אדם הם מפורדים, והשלמת חוקו תלויה היא דוקא בהשלמתם של כל החלקים וכל הנטייות השונות והמנוגדות. וזה נוהג בין בעבודות מעשיות, בין בהשגת תורה וחכמה, בין ברגשי הנפש ותכונות המידות. כי כלל הכל הוא, שראש דבר תהיה הכרתו הפנימית, ואחר כך תבוא ההכרה החיצונה, שגם היא צריכה, מן הסביבה ומן העולם בכללו. (קובץ ב, ריג)

 

לפעמים אדם נופל מדעתו, כששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלו, ונעשה מבוטל בעצמו, והעיצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו, מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפני אותה מידת הגדלות, שאינה לערכו. צריך אז להתחזק בעצמו, שלא לקנאות בחלקו של אחר, ולהשתמש רק משפלות זו לפי המידה הראויה לבצר כח הגאוה, שלא תזוח דעתו עליו, ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאד, ויוסיף להחזיק במעוזו, ואז ייבקע כשחר אורו, וארוכתו מהרה תצמח. (קובץ ב, רל)

 

כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי.

ובתחילת תורה א' בליקוטי מוהר"ן תנינא 'איש הישראלי נברא כדי שיהיה לו ממשלה על המלאכים'

ובשיחות שאחרי הסיפורי מעשיות סיפור נפלא שמראה איך כל פעולה קטנה שאנחנו עושים חשובה ופועלת בלי סוף

ובעוד המון מקומות בליקוטי מוהר"ן ובשיחות הר"ן וליקוטי הלכות רק שאין לי זמן לאסוף אותם.

 

הערה למה שעוברים הגויים את השבועה שהושבעו הם

והוזהרו גם הגויים לא להצר אותנו יותר מידי והתחילו בזה כבר, שבחינת יסוד של הנאציות הגזעניות האנטישמית של השנאת ישראל עושה זיווג במלכות של הכבוד הערבי ויוצאים מזה מחבלים שונאי ציון מרצחים ומחבלים לפגוע ביהודים וכן יסוד של השיתוף של ימח שמו ושם זכרו עושה זיווג עם מלכות של הנביא שקר של הערבים בסוד זיווג יסוד מלכות של טומאה ועובר על הדיבר השני שהוא שירים של עבודה זרה ומה שהזכרתי מקודם הוא עברה על לא תרצח, ויוצא שוב מרצחים עובדי עבודה זרה של נביא שקר ושיתוף נגד עם ישראל ועוברים על השבועה שהשביע השם את העכו"ם לא להשתעבד יותר מידי בישראל.

ויימח שמם ושם זכרם של מי שעוסקים בדבר או מסייעים להם והשם יקום דמם של מי שנפגעו מכך, השם יצילנו על דבר כבוד שמו.

• קישור  http://ph.yhb.org.il/05-04-04/
•  

 

כי הגבול בין לא צריך יותר שבועות לפתאום הם עולות וצצות עוד פעם דק מאוד בהתאם להלך הרוח הפוליטי בישראל ובאומות

על מה שכתוב שם.

אני מעדיף להתייחס לטענות ספציפיות, עם יש.

ר' יעקב ששון נכדו של הגר"ע יוסף שליט"א,אמר שאסור לקרוא בספר זה ודינו כשאר ספרו מינות.והוסיף גם שמוטב שהייתה נהפכת שלייתו של המחבר על פניו.

http://www.shoresh.org.il/spages/articles/article2015.htm

http://blog.yahadoot.com/1511

כמה דברים-

שמו האמיתי של המחבר הוא אברהם חזן.

המחבר טוען שהוא עומד מאחורי כל מילה בספר הזה, ושאין שם שקרים. ככה שכל דבר שאתה חושב שהוא שקר אתה מוזמן לכתוב למחבר ואני מאמין שהוא יענה לך..

למחבר יש גישה לא רגילה לביזוי ת"ח, שעליה הוא מסתמך, ובספרו ובעוד מקומות הוא מבזה בצורה שיטתית ת"ח גדולים מהרב קוק,דרך הרב צביודה, הרב שרקי, הרב אבינר,הרב מלמד, הרב קלנר ועוד.

לענ'ד יש לו טענות שכן צריך להתייחס אליהם, למרות שמצד האמת בגלל ביזוי הת"ח שהוא עושה הוא לא ראוי לשום תגובה בעולם.

כתבתי בפורום המסריח והעבריין שלו כמה תגובות והודעות וכלום לא התפרסם..כלום! למה? כי כתבתי בדיוק את מי הוא מבזה..והדברים ידועים הם,כל אחד יכול להכנס לויקיציטוט ערך הרב קוק,ולראות את ציטוטי גדולי הדור על מרן הרב קוק זצ"ל,מהרב אלישיב,מהרב שלמה זלמן אוירבך,מהרב הוטנר,ועוד ועוד..ובא הרשע החצוף הזה ומבזה את גדול הדורות (כך אמר הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל "הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות")

 

ממרכז הרב ) שיש לו היתר מרבנים לשקר.

שכח מזה

חבל על המאמץ

ואני מסכים איתך אלעד.

אבל לענ'ד זה אפשרי,

מי שיש לו טענות על שקרים ספציפיים שבספר,יכול לכתוב אותם,אני אשמח לכתוב אימייל למחבר.

 

 

עוד מהדורות, יותר שמנות, עם הוספות ותשובות לשאלות שנשאל בעקבות המהדורות הראשונות, והספר הזה נמכר למשל ברשת החנויות "אור החיים".

 

קיצר,לא פשוט..

הרי איך אפשר לענות לשקרים? הוא טוען שיש לו היתר מרבנים לשקר..הוא אמר זאת אאל"ט לרב יצחק דדון ממרכז הרב. אז מה יש להתכווח?? אלא פשוט,לראות את גדלותו של מרן הרב קוק זצוק"ל,שהמחבר הרשע הזה של הספר

'דת הציונות' מבזהו ברוב חוצפתו,רישעותו,וטיפשותו.

מה שאומר שאין מה איתו..בכלל!

ושהוא עומד מאחורי כל מילה בספר..

 

אני מסכים שהבן אדם הזה מבזה ת"ח סדרתי, אבל זה לא מונע ממני לברר את דעותיי והשקפותיי בעקבות דברים שהוא כותב.

 

ולענ'ד ממה שיצא לי להתרשם הוא כן מגיע מנק' של אמת [שלענ'ד הדלה, שגויה מעוותת]

 

אם כל העניין שלו היה להפיץ שקרים לבזות ולברוח, הוא לא היה משקיע בזה כ"כ הרבה זמן, כסף ומשאבים! 

 

על צורת היחס שלו לת'ח, הוא כתב מאמר באריכות על מניין ל היתר לכך,. ששוב, גם בעניין הזה אפשר לחלוק עליו..

ועיין בתשובתו של הרב שרקי.

ואולי גם לשקר הזה שהוא לא אמר זאת, יש לו היתר ?

המחבר לתשובות..

 

אני מברר את הטענות בלי להתייחס למי טוען אותן.

אז אין מה להתווכח,כי זה שקר..ולא דיון.בקיצור,אין מה לקרוא בספר הרע והגרוע הזה..

[לא מול משפט מסויים בספר, אבל מול התיאור הכללי שמוצג שם לגבי מינויו של הרב קוק כרב בירושלים ועמדת החרדים בנושא]

מבין ששת חברי בתי הדין של הפרושים והחסידים בירושלים [השייכים לישוב הישן, ללא קשר למזרחי], חמשה תמכו ברבנותו של הרב קוק, ורק אב"ד של הפרושים פרש בית הדין של העדה החרדית.

מתוך מכתבו של האדמו"ר מגור [שנדפס למשל באוסף מכתבים ודברים]  "והנה מדברי הרה"ג ר' אברהם קוק שיחיה תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי העיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה, חולק כבוד להרבנים הזקנים"

וראה שם עוד שהמונע את התפשטות אגודת שלומי אמוני ישראל [כמדומני שזה שם נרדף או לפחות אגודה קשורה, לאגודת ישראל] בקרב החרדים בארץ הקודש, היא שמנהלי האגודה בארץ נכנסו למחלוקת הרבנים [בעמדה שנגד הרב קוק].

וביסוס לדבריך אם אפשר,אני אשאל את המחבר..

ראיתי בח"ב של הספר תשובות שלו לטענות חברים מקשיבים בנושא, שמזכירים שעל כתב הרבנות של הרב קוק חתומים ראשי הישיבות הגדולות (עץ חיים, חיי עולם, מאה שערים, תורת חיים וישיבת המקובלים שער השמיים) ומוסדות חשובים בירושלים.

הוא עונה שהדברים לגבי כתב הרבנות לא סותרים את דבריו לגבי ההזמנה הראשונית - אבל זה לא עונה לגבי התמיכה הרחבה באופן כללי.

הוא מערער על כך שהועד הכללי כנסת ישראל שחתום על כתב הרבנות של הרב קוק מייצג את כל הכוללים בירושלים, וטוען שנציגי הכוללים לא חתומים (מלבד כולל חב"ד)- אבל זה בדיוק מסיבה זו, שהועד הכללי מייצג אותם.

המחבר לא מפסיק לזלזל בתמידי חכמים אומר שהרבנים שלנו קטנים וטיפשים והוא לא בא מנקודה של כבוד ואמת אלה של זלזול ושקרים 

ממליץ לקרוא את תשובתו של הרב שרקי בקישור http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=689&Itemid=630

הגישה צריכה ליהיות חיובית בכל דבר ודברייך נכונים

 

למה לא לבטל אותם? כי הם רכים ונעימים לבת עשרה מתפתחת? כי הם "תומכים" ו"אוהבים"?!

זה שטויות, זה חורבן. 

היא בעצם לא מביאה להם פיתרונות ממשיים..רק מגלה להם כמה קשה לחיות בעולם וכמה צריך להיזהר...באמת מעצבן אותי גם הגישה הזו.

החסידות מדגישה את הטוב שבלעשות מצוות,עד כמה זה גורם נחת לה' יתברך,כמה שזה טוב ליהודי שמקיים את התורה,ולא להגיד לו במילים אחרות..נדפקת...נולדת יהודי..עכשיו אתה צריך כלים להתגבר על זה...

אחת על ענין גדולי הדור ואחת על הצורה של ההשנאה.
על הענין של ההשנאה אני חושב שאת צודקת, אין לזה מקום.
ענין גדולי הדור זה ענין מאוד מאוד חשוב ביהדות.
היהדות מבוססת על מסורת, תורה שמעוברת מרב לתלמיד. כל ההשכלה הגיע ממקום של לימוד חדשני שמתייחס לתורה בלי המסורת. מה שכן גם בזה היהדות החרדית יותר קיצונית אבל בזה אני כן חושב שזה ענין של גישות ששתהם חשובות, כל גישה ברגע שמכירה בגישה השניה ומבינה את מקומה החשוב אחת של שמרנות קיצונית שמגנה עלינו מפני חופש מוגזם, ואחת שיותר מתחדשת במובן של כן לקבל זרמים חדשים בעולם מבלי לפגוע כמובן כהוא זה בעולם התורה.

בנות, אחלנו אותה, אם היינו גויות היה כיף

אבל משום מה קיבלנו עונש להיות יהודיות, אז תסבלו בשקט

אה, כן, וגדולי הדור, הם אמרו לנו שצריך לסבול, סמכו עליהם. 

 

ואם נכנס קצת יותר לעומק אז זה הסיכום:

בנות, ה' יתברך שונא אותנו, ולכן הוא ממרר לנו את החיים.

אבל מה לעשות ששלוחיו עלי אדמה נמצאים ביננו, ואם לא נסבול בשקט 

הם יתפשו אותנו בסיבוב. 

עצוב.

 

אכן הקצנת, אבל אם בחורה תשמע את דבריה של אותה "מחנכת",

תלך שני צעדים קדימה- היא כן תגיע, ובקלות למצב האבסורד, העגום והמצמרר שתיארת...

 

 

זה לא שני צעדים קדימה, זה ממש מה שהיא אמרה, רק קצת יותר לעומק. 

 

סבבה;)

וכן האינטרנט מטמא.

 

האינטרנט הוא כלי עבודה יעיל אבל רוב מי שמשתמש בו - זה לא למטרות אלו.

בחלקם גדולים של הציבור הדת"ל התחנכו בפתיחות מסויימת שהציבה גבולות אדומים לנשואים שליליים.

בחינוך היותר חרדי שהתחנכו בפחות פתיחות - גישה למקנת פתוחים היא שבירת כל הקוים האדומים..

 

בל און האינטרנט הוא בעייתי אצל שני הצדדים בפתיחות שהוא יוצר

 

 

 

 

שאני חושבת שזה משהו עמוק הרבה יותר מסתם "גישה".

מחנכת לחורבן? סה"כ הזכירה שיש לו יצר הרע ושה' נותן כוח להתגבר אליו ע"י קירובים אליו. ואיך מתקרבים- ע"י המצוות. מה הבעיה?

 

כמה שנאת חרדים....

אכן תיארת בצורה יפה ומליצית.

ועם זאת, גם עם מה שכתבת- איני מסכימה.

דבר אחר- הקטנת את דבריה למשמעות של מינימום. חבל שלא הבנת את דבריה "כראוי".

תקראי מה שיהונתן בר כתב.

אני מניחה שהיא מסבירה את עצמה טוב יותר אם שומעים הכל ולא רק חלק

 

בלי קשר אני מבינה למה קשה לך לקבל את מה שהיא אמרה וזה כן חלק מגישה

בתור מחנכת יש לה אחריות וזו גם עבודת מידות. כן יש עול, לאף אחד זה לא טבעי לקום לותיקין למשל. אז העול הוא בהתגברות על היצר ואז יש שמחה של מצווה

 

מה שאת כותבת הוא מסוכן יותר,  "כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם" לא כולם יסכימו איתך ברמת ההרגשה 

זה אכן ככה.

יתכן שמה שהיא אמרה זה חלק משיחה, ומתוך כל השיחה אכן הדברים מקבלים

משמעות שונה. אבל אנחנו יכולים להתיחס רק למה שהובא לעיננו.

ומתוך הדברים האלה רואים  בצורה מאוד חזקה שהתורה והמצוות

תוקעות אותנו (כדברי אותה אשה), שרע להיות דתי, שקשה ו.... זהוא.

ומה שצריך לעשות זה ללכת בעינים עצומות (כלשונה) אחרי הרבנים.

אז נכון שיש עול, ונכון שלפעמים זה קשה, אבל היא השמיטה את כל היסוד,

את כל העיקר, וזה שכל התורה והמצוות הם קשר של אהבה עם ה' יתברך.

ושבתוכם גנוז תענוג אינסופי, ושה' נתן לנו תורה ומצוות כי הוא אוהב אותנו,

ועל ידם אנחנו מתקרבים אליו.

ובשביל ברית האהבה הנצחית הזאת, שווה לקבל כל עול שבעולם, וכל קושי שבעולם.

 

מהדברים כפי שהם הובאו כאן, ההרגשה היא שה' הוא מחוץ לתמונה, הוא רק "זרק" עלינו

ערימה של חוקים שתוקעים אותנו, קשים ומרים, ועלינו לעצום עינים וללכת אחרי הרבנים.

ועם הרגשה כזאת, מה הסיכוי שהם אכן ימשיכו לשמור על התורה והמצוות??!!

 

 

 

שלא בהכרח מרגישים שהתורה כוללת את כל הטובות

 

וכמו שכתבת התענוג גנוז. ולכן כשרוצים לחנך נערים, שלרוב אצל נערים המצוות מורגשות יותר כעול, אי אפשר להתעלם מזה. אפשר לדבר על אהבה ושמחה במצוות אבל לא צריך לבטל את ההרגשות האלו כי אלו הרגשות אמיתיות ואם תבטל אותם זה יכול להיות מסוכן- אם זה עזיבה של הדת או הנער יחשוב שהוא לא בסדר

לגבי המחנכת הזו אולי היא הגזימה. אבל גם הקיצוניות השנייה לדעתי לא נכונה

 

נ.ב.: זה לא שאנחנו מתקרבים ע"י המצוות (אי אפשר להתקרב לאינסוף),  כמו שבחסידות אומרים לעשות נחת רוח, שהרוח יורדת אלינו

ואני מסכים שלחנך לרדיפה אחרת הנאות רוחניות זה מסוכן לא פחות. טוב, אולי קצת פחות. 

 

ובקשר להתקרבות, אנחנו כן מתקרבים על ידי המצוות,

ודווקא בחסידות הרבו להדגיש את זה, 

"מצווה" מלשון צוות, שאנחנו ביחד עם ה' על ידי המצווה.

אבל זה לא התקרבות פיזית כמובן, שזה באמת לא שייך כלפי האינסוף

אלא התקרבות פנימית. אוהבים יותר, מבינים יותר, מכירים יותר, 

פועלים ביחד בעולם. בעיקר אוהבים יותר. זו ההתקרבות. 

כמו שנאמר בשיר השירים "יונתי תמתי" ודרשו חז"ל "תמתי" - תאומתי,

על ידי המצוות אנחנו כביכול תאומים של ה' יתברך. במובן שאנחנו פועלים בעולם יחד איתו.

 

נחת רוח זה כפשוטו. שה' מתענג מהמעשים הטובים שלנו. 

 

זה כתוב כבר.

זה לא מסוכן, זו אמת לאמיתה. עובדות בשטח.

אם אין עוד מלבדו, וזו מציאות- אז השם הוא האלוקים. ואם השם הוא האלוקים, אז תורתו אמנותינו, ואם תורתינו אמונתינו- אז התורה כוללת את כל הטובות שבעולם.

רק טיפשים ישארו באמונה שהיא סבל עבורם.

אכן היא טיפשה. אעריך אותה יותר אם היא תעזוב את היהדות ותהא אמיתית עם עצמה.

כל זמן שהיא נשארת היא נותת לגיטימציה לשקר, לסכנה, לעזיבת היהדות. שתלך. לא צריך אותה. אם זה סבל- שתפסיק לסבול!!!

בת כמה היא היתה לפני 65 שנה?

היא יודעת קצת הסטוריה?

 

 

לא אוכל להגיב על דבריה על סמך הדברים הכתובים כאן.

צריך לדבר איתה כדי להבין על מה היא מדברת.

זה נכון ביחס לכל אדם...

חבל להתעכב עליה |מניסיון| 

המוני חרדים מאמינים שאנו בגלות. 

זה לא ממש משמעותי לדיון, זה רק בא להראות את טפשותה וסכלותה.

בס"ד

אנחנו לא בגלות כי אנחנו בארץ ישראל! אבל גם לא בגאולה....

גאולה שלימה זה עדיין לא,בע"ה גם זה יגיע.

אבל עצם זה שאנחנו בא"י עם מלכות משלנו (למרות שלא כולה עדיין שומרת תורה ומצוות),זה התחלה של גאולה. 

 

[זה לא נושא הדיון אז אין עניין להמשיך לדון בזה בשרשור הזה..]

כי את לא מסכימה איתה?

המטופשת הזאת.

הסבר-

מי שטוען שאמונתו היא סבל עול וקושי, אין לו איתה שום חיבור- הזדהות- חיבה- חוץ מאשר: "להתגבר..."

והוא נשאר באמונה הזו, ולא עוזב אותה- הוא ט-י-פ-ש. מה לא מובן. 

מי עושה משהו בלי להאמין במה שהוא עושה? רק טיפשים. ולכן, בגלל שהיכרתי אותה כאישה חכמה ולא טיפשה- 

אני מצפה ממנה לעזוב את האמונה הזאת, ולא היא תישאר בעיניי טיפשה. טיפשות היא הדרגה הנמוכה ביותר. בעייני.

 

 

והעובדה שציינתי שהיא אמרה אנחנו בגלות- היא כביכול מוסיפה "חטא על פשע", להראות איזה עיניים מצומצמות יש לה,

להראות כמה היא טיפשה, שכמה הסברים שתנסי לשכנע אותה- היא לא תקבל. "אנחנו בגלות".

-אבל מותק!!! מה זה גלות? גלות זה חוצה לארץ. איפה את אם לא בארץ?- זה עוד סוג של טיפשות.

מי אומר שאת צודקת יותר ממנה?

תתייחסי לטענות נטו. בלי כינויי גנאי מיותרים.

והשאלה "מי אמר שאת צודקת והיא לא" זה...זה אבסורד.

כי שוב, אני אישית, לא חושבת שזה סתם הבדל של "גישה". אני חושבת שזה משהו הרב יותר עמוק מזה.

על מלחמות של חרדים, דתיים, ובלה בלה בלה- אפשר להגיד את זה, כי באמת יש חילוקי דעות משמעותיים, (לדוג' משמעותית, ובעצם, רק היא המשמעותית- זה השיוויון בנטל)

אבל כן זו תפישה שלמה, זו מהות. ברור לי כשמש, שאני צודקת והיא לא.

זה לא "שיוויון בנטל" או "תורה או עבודה", זו תפישה שעליה מתבססת היהדות שלה.

"נעשה את הקושי והעול למשהו שמח, נבין אחת את השניה, וכך נוכל לעבוד את השם באמת" -

אפשרות א. - כי אין לנו ברירה, וזה הרע במיעוטו.

אפשרות ב. - כי עם כל הקושי וההקרבה, ודווקא בגללם, זו זכות גדולה שראוי לשמוח בה, (אבל גם להבין את הקושי ולתמוך בחברות), וכך עובדים את השם באמת.

 

 

אבל מידי "מתגמד" נוכח הטענה ההרסנית הזו שלה.

לא הייתי מחפש את הפתרון ב"יהודי", או לפחות לא ב"ראש".
תרגישי טוב

ד' רוצה 'לטוב לך' ' הוא לא רק מידת הדין, הוא גם מאוד מאוד מידת הרחמים!

 

ד' רוצה שתקיימי מאהבה ויראה! אבל עלייך להגדיל עכשיו ממש ת'אהבה כי יראה יש לך בשפע.

ואז תמצאי לאט לאט ת'איזון בניהם.

 

אז- לימוד הלכה הדינים שאנחנו לומדים והדברים החשובים לקיום התו"מ 

ולא לקיים מפחד כי מפחד יעשה לך רע.. לקיים מאהבת ד'.

העניין של העונשים זה מעשים וההשלכות שלהם.

את צדיקית כ"כ משתדלת ועושה אז אין לך מה לפחד ולדאוג, רק להתפלל ולבטוח בהקב"ה ולשמוח

שתדעי לך שעשית לי עכשיו שיעור טוב לחיים! ועוררת בי דברים שנשכחו מחמת שטף החיים הרצים

והשוחקים לעיתים.

 

תאהבי.. סתכלי על החתימה שלי- היא דבר ד' שמתגלגל בעולם! <<וזה במתנה מריבונו של עולם!

דרכי!

 

בס"ד

מפוספס אני אשתמש ברעיונך ויעביר את השאלה לפורום אחר

דניאלה תודה רבה!! עודדת!!

 

מדובר כאן גם הבנת הדברים בראש וגם בנושאים יהודיים וכמובן, בנושאים של הרגש. [הפנמה.]

 

 

את מדברת ממקום מאוד קדוש וטהור, רק צריך להבהיר את הערפל שמבלבל אותך. 

את כל כך רוצה להיות "בסדר" מול ה'

להיות נקיה וטהורה מולו, לדעת שאת קרובה אליו בלי חשש. זה יפה מאוד ואמיתי מאוד. 

אבל מה?

הרי ה' לא מוותר על כלום! כל עברה הכי קטנה - ישר לגהנם!

באמת מפחיד. 

ובאמת זה ככה, ה' באמת לא מוותר על כלום. 

אז מה עושים?

זה מאוד פשוט וקל, הרבה יותר ממה שאת חושבת.

אפשר לעמוד מול ה' נקיים לחלוטין כל יום. 

אפשר להרגיש שהיום זה היום האחרון, ולהיות בטוחים ושמחים. 

זה דורש אמנם השקעה מסויימת, אבל היא שווה את מה שמרוויחים - קירבת ה' טהורה תמידית. 

נו, אז מה הסוד?

התשובה היא - תשובה.

ברגע שאת מהרהרת בתשובה, את חוזרת להיות נקיה לחלוטין - הכל נמחק. 

זה לא כל כך הגיוני, אבל ככה ה' עשה את זה -

לרע הוא נתן עוצמה חזקה לפתות ולהחליש ולהרוס

ולטוב הוא נתן את כח התשובה.

סוג של איזון.

 

אז צריך להשקיע, לקבוע זמן ללמוד את ההלכות, 

וללמוד מוסר או חסידות כדי להתחזק, 

או ללכת לשיעורי התחזקות,

 

אבל אם את עושה את זה, ואת עושה תשובה,

כל יום, אפילו פעמיים שלוש ביום,

אז את הולכת לפני ה' נקיה טהורה וצחה כבדולח.

 

ומה זה לעשות תשובה?

פשוט מאוד, לראות במה חיסרת, מה לא עשית טוב, 

להתחרט,

ולבקש מה' שיחזק אותך להתקדם בעבודת ה'. 

שיחזק אותך לשמור את מה שצריך

שיחזק אותך לא לחסר שוב ולא לפשל. 

 

וזה שנופלים שוב ושוב, זה לא גורע מכוחה האינסופי של התשובה

ה' יודע שיש לך יצר הרע חזק מאוד, 

הוא יודע שיתכן שתיפלי שוב ושוב,

אבל אם את באמת ובתמים רוצה את קרבתו,

אם את מאמינה באהבתו העצומה והאינסופית אלייך,

אז את יכולה להאמין שהוא סולח לך שוב ושוב

ובשמחה רבה מוחק לך את העברות שוב ושוב

כי הוא רואה שאת באמת ובתמים משתדלת להתקרב אליו ולעשות רצונו.

 

ואני יחזור על המשפט המתוק הזה שיצא לי:

הוא בשמחה רבה מוחק לך את העברות שוב ושוב

כי הוא רואה שאת באמת ובתמים משתדלת להתקרב אליו ולעשות רצונו.

יכול להיות שלא מדויק ואז תחפשי שם באיזור.

עתיד לתת את הדין על מה שהוא עושה. לו כולם היו מגיעים לדרגה הזאת של אמונה ומודעות-כולם היו מפחדים ככה.

אשרייך!!

 

 

מצד שני, כדאי לך לודא שזה מאוזן, היינו שאת לא מפתחת רק מודעות לצד אחד של עבודת ה', בלי לפתח מודעות לצד השני (כשכל צד חשוב בפני עצמו!) כדי לפתח מודעות לצד השני אני ממליץ לך למצוא ספרי מחשבה ומוסר שעוסקים באהבת ה', ובעבודה מתוך רצון לשמש לפני הקב"ה.

 

"אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק, הוא היה אומר-אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם!"

ז"א-מצד אחד-צריך שסיבת עבודתנו תהיה מתוך אהבה לה' ולא מתוך רצון לשכר/פחד מהעונש-דבר שבשבילו צריך להתעלות מעל לרצון החומרי , ולהביא את הנפש מחיפוש שלווה לחיפוש יושר. אבל מצד שני-ויהי מורא שמים עליכם-אין לבטל עבור זה את המודעות החזקה לשכר ועונש וההתחשבות בה.

ראיה לכך אפשר גם לראות מכך שקוראים לו עצרת

בדומה לעצרת בסוכות

כן יש מכתבים ואגרות.

אין ספרים שעוסקים בענין (חוץ מהיואל משה כמובן)

ב"ה

 

ה-5 , הרב הרש"ב תמצא הסבר למה רעיון הציונות הוא היפך היהדות

ומסוכן מאוד

את ההסבר הרבי מסביר לרב שחשב שהציונות דווקא טובה לעם ישראל

 

אבל ש"הציונות היא היפך היהדות"?

 

 

כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם.

 מהנצרות. והם טוענים את זה בשיא הרצינות..

http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=54025&cat=1

איפה הפייסבוק של סאטמר?

אני מתכנן לקנות אותם בלנ'ד.

אני מאמין שבב"ב מן הסתם יש לא מעט מקומות שמוכרים..

"החלום הציוני הוא אינו התיישבות וגם לא עליה, ואפילו לא שלום. החלום הציוני הוא נורמאליות.

הנורמאליות הזאת, היא כמובן- היפוכה המוחלט של היהדות". (משה פייגלין)

 

ונראה שמכמה טעמים:

1. חסר הרבה ביסוס טיעוני-תורני התומך בדעות מעין אלו, ובאופן כללי ניתן לומר בזהירות ומתוך כבוד רב שחלק ניכר ממתנגדי הציונות הרבניים לא היו בקיאים מספיק בחומר שהוא מעבר לש"ס-פוסקים ולא הצליחו להתמודד עם טענות וקושיות על דרכם.

2. רוב מתנגדי הציונות החרדים בחרו להתעסק בקהילותיהם פנימה ולא לתקוף ציבורים אחרים. בעיקר לאחר השואה שפגעה רבות בעולם התורני. והיה צורך דחוף יותר להציל מה שנותר וכך ההשפעה הציבורית לא תפסה את מלוא תשומת הלב.

3. לא היו מתנגדים רבים בעלי שם והשפעה כפי שכיום מנסים לתאר. רוב הגדולים היו דווקא בעד הציונות, וניתן לקבל מידע עליהם ועל שיטתם דרך ספרים מקיפים כמו "התקופה הגדולה" ו"אתחלתא היא", בהם מפורטים עמדותיהם ופרטיהם של מאות רבני קהילות וערים שאהדו מאוד את התנועה הציונית למרות שידעו היטב על חסרונותיה.

ציוני יכול להבין בקלות את ההתנגדות אליה...

 

ההתנגדות היא פשוטה, התמיכה היא חידוש.

ההתנגדות היא פשוטה משום שמנין לנו לשנות משהו ביחס לאנשים שעזבו את התורה ולדרכם?

התמיכה רואה את הדברים בצורה מורכבת יותר, בעייתיות יש אבל העולם מורכב.

 

יותר מזה, הרי לאנשים בכלל לא היה קשר או שאיפה לארץ.. אז כמעט ולא היו יתרונות שהציונות הציעה, רק חילוניות..

 

בקיצור, ההתנגדות היא "מושכל ראשון", התמיכה היא חידוש, גם אם היא נכונה.

ומאמרים בעניני השעה.

 

לרבי מסאטמר יש, מלבד הספר ויואל משה, ספר בשם "על הגאולה ועל התמורה".

יש ספר של רבי אלחנן וסרמן בשם קובץ מאמרים, שכולל כמדומני התיחסות רבה לנושא.

 

יש ספר של ד"ר אלפסי בשם החסידות וארץ ישראל. שכולל גם את ההתייחסויות בחסידות לתנועה הציונית (בעד ונגד). 

כמדומני שמובאים שם נימוקים מפורטים, אבל איני זוכר בבירור. אני כמעט בטוח שדברי הרש"ב בהקדמת קונטרס ומעין (שהוזכרו ע"י בן ציון גגולה) נמצאים שם. 

 

אבל מה הצורך שלך בספרים אלו?

 

הוספה

כנראה שהעיסוק בנושא מצוי יותר בקצוות ההשקפתיות. כלומר, אלה שרואים במדינת ישראל את הדבר החשוב ביותר שקרה ב2000 השנה האחרונות, ואלה שרואים בה אסון נורא, יטרחו יותר לכתוב ספרים בנושא, מאשר מי שעמדתם איפה שהוא באמצע. 

כך שצריך להזהר מלהסיק שהספרים מייצגים את העמדה החרדית הרווחת.

ב"ה

 

לצערי הרב הסיכוי שדבריי יובנו ויתקבלו

שואף לאפס

כשאבנר בן נר פירסם שדוד הוא מלך ישראל

היה לו מעמד של גנרל

לי יש מעמד של שליח חב"ד לגדולי ישראל

לעת עתה זה לא משהו יוקרתי

נקווה שיבוא משהו בעל השפעה וישנה

את פני ההתנהלות של עם ישראל

ויתן לעם ישראל את המסרים של הרבי

באופן שיאחדו ויקדמו אותנו לגאולה

שכוללת בתוכה את ארץ ישראל השלמה

כולל החלקים של הקניזי קדמוני והקיני

אין שום סיבה לטרלל עוד אנשים תמימים.

ב"ה

 

בשיחת פרשת "שופטים" מיום ז' אלול תשנ"א בסעיף יא

אם רוצים אוכל להביא את השיחה עצמה בקישור

כמו כן אביא קישורים לסרטים של נבואות שהרבי אמר

כדי לתת סימן לעם שהוא שליח השם

כפי שעשה משה שבא לעם להגיד שהוא נשלח להוציא

אותם ממצרים

ב"ה

 

אפשר היה למנוע את הרצח הזה

הרבי אמר לא למסור שטחים מארץ ישראל

שזה גורם לגויים יותר לבוא להלחם בנו

ולרצות עוד שטחים

צריך להקשיב לרבי הוא משיח בן דוד

ותפקידו לעזור לנו

של מנדלי מוכר ספרים.

 

"ידוע הוא שהקב"ה, אורייתא וישראל חד הוא.. והאומרים ננתקה את החוט המשולש הזה ונהיה ככל הגויים, שלאומיותם תלויה בארץ ובלשון וכדומה - רוח השטן דובר בהם.

כי אחרי שאין להם לישראל, ואי אפשר להם בגלותם, לאומיות כזאת של גויי הארץ שבלבו הם יושבים, לא תהיה להם תקומה חס ושלום ויהדותם תקבל צורה משונה מאד - יהדות בלא אל, בלא דת ובלא חוקים שהיו נעשים בכל דור ודור בתוך היהודים, יהדות שתהיה אך נזכרת בדברי הימים. סופם של לאומיים ממן אלה, המפרידים בין הדבקים, להתפרד מרוב בני עמנו.

ב"ה

 

ביחידה שבא אני משרת במילואים

כיוונו תנועה של גדודים ועצרנו תקשורת זרה מלהפריע ללוחמים

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=60064

שפעם היה כתוב בסידורים "מגדיל (בש"ב, מגדול) ישועות..."

הפסוק הזה מופיע פעמיים פעם אחת נראה לי בישיעה מגדיל ובשמואל ב' מגדול. ואז בסידורים כתבו בסוגריים בש"ב- כלומר בשמואל ב' ואחד המדפיסים (שהיו ידועיים בהרבה שיבושים שגרמו הרבה כאב ראש לעולם התורה) לא הבין מה זה בש"ב ותיקן את זה לבשבת..

בכל מקרה סליחה אם זה נכון.
אני שמעתי את זה בתור הלצה.
תודה על הערה.

שהערת את עיני ועל המקור.

של ספר שמואל ל א' וב'.

(לא ראיתי את דברי הרב מימון, ואיני יודע האם יש לו מקור מבוסס לכך שאלו דברי הגר"א.)

 

מצאתי את דברי האבודרהם -

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26840&st=&pgnum=173 

(בטור השני, בשליש התחתון)

והוא גם נותן שם טעם להבדל בין שבת ליום חול.

איך הגעת למסקנה, שהאבודרהם קדם לחלוקה בין שמואל א לב'?. החלוקה מבוססת על חלוקת התנ"ך לפרקים על ידי הנוצרים, וזה נעשה הרבה לפני אבודרהם

כלומר, החלוקה עצמה הייתה קודם, אבל התחלת השימוש בה בספרים העבריים הייתה כנראה בערך בתקופתו (וייתכן שהשימוש הנרחב התחיל שנים רבות מאוחר יותר, כפי שקצת משתמע מחלק מהמקורות).

והוא מזכיר שקיבל כך מרבותיו, ולכן מסתבר שההבדל בין מגדיל למגדול קדם לשימוש בחלוקת הפרקים הנוצרית.