אני אוהבת, מעריכה ומכבדת את הרב קרליבך..
ובלי קשר אליו ספציפית, אני חייבת הסבר לעניין של השמירת נגיעה מבנות.
בבקשה, זה רלוונטי לי וחשוב, אם אתם יודעים הסבר או משהו שרב אמר על זה..
אחרי הכל, זו באמת שאלה.
כל התייחסות לזה.. אשמח מאוד!
בבקשה!!
אני אוהבת, מעריכה ומכבדת את הרב קרליבך..
ובלי קשר אליו ספציפית, אני חייבת הסבר לעניין של השמירת נגיעה מבנות.
בבקשה, זה רלוונטי לי וחשוב, אם אתם יודעים הסבר או משהו שרב אמר על זה..
אחרי הכל, זו באמת שאלה.
כל התייחסות לזה.. אשמח מאוד!
בבקשה!!
הוצאת הרב יצחק ברויאר.
חדש לגמרי, עם מכה קלה באחד הכרכים מנפילה.
על חומש בראשית כתוב השם שלי בקטן. אבל חוץ מזה ממש לא נגעתי בו. (למיטב זכרוני)
בחנות הוא עולה 278 ש"ח (פלדהיים)
אני אמכור אותו בפחות.
מישהו? משהו?
הפסדתם... מה ל'שות...
שלום לכם,
הרהרתי ביני לביני לגבי חטאים, מעניינת אותי דעתכם:
האם ביהדות הרהור וכמיהה לבצע חטא (כל-שהוא, גנבה למשל)חמורה כמו ביצועו?
הרי נאמר לנו "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם", בפירוש! אז אם מהרהרים בחטא- זאת עברה בפני עצמה? והאם היא חמורה כמו הוצאה לפועל?
רק טוב...
אם זה הרהורים על תאוות נשים, על זה נאמר "לא תתורו", וזה חטא בפני עצמו, גם ההרהורים והמחשבות עצמם.
להרחבה אפשר לקרוא כאן:
ובמידה רבה הוא יותר חמור ממעשה, כי במעשה פוגמים רק בכח המעשה - שהוא כח חיצוני ובהרהור פוגמים בכח המחשבה שהוא יותר נעלה ורוחני
המעשה מוציא לפועל השלכות מצטברות- למשל- העלבת מישהו, הוא מתמרמר בגללך, נוהג בתוקפנות על מישהו אחר/מכה וכו'... (או הסיפור/משל הידוע על כרית הנוצות ולשון הרע)
מחשבה, זה ביני לביני ובין קוני.
ש"הרהורי עבירה קשו מעבירה" (יומא דף כט'.)
ואולי בגלל שכמו שאמרו כאן מקודם, שפוגמים במשהו יותר עליון.
שבהרהור באשה יש הנאה גם מהרהור עצמו.
אבל אני יכולה להגיד כמה דברים ממה שאני מכירה+ תחושתי האישית
- לדעתי כן. מחשבה יכולה להיות קשה ממעשה, ובמרבית המקרים מעידה על חומרה גדולה יותר. ומדוע?
כי מחשבה לא צומחת על רִיק. היא צומחת על מצע כלשהו..
כלומר אם עלתה במוחנו מחשבה לא ראויה, כנראה שמשהו במעשינו אינו ישר
הרי איך מחשבה צומחת אילולא אנו מכירים אותה?
- עוד דבר: כתוב בבראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם.."
כלומר מקור הרע, שגרם להביא את המבול,
למחות את האדם מעל פני האדם הוא יצר המחשבות הרעות.
וזו נקודה שכדאי לעיין בה היטב.
ראי איזו חומרה. המחשבה הרעה גרמה לה' לרצות למחות את האדם מעל פני האדמה.
אלו לא דברים פשוטים..
- קשה מאוד לפרוש ממחשבה רעה, לעומת מעשה.
מחשבה רעה יכולה להשתרש בנו בחזקה לעומת מעשה ועל כן חומרתה גדולה יותר.
- וברמה הפשוטה: מחשבה רעה הרבה פעמים מביאה לידי מעשה. העין רואה והלב חומד ...
ואני חולקת:
מעשה יותר חמור.
מחשבה לא מזיקה לאיש, רק לי.
מעשה- לא מנותק מהמחשבה, אלא רק מוסיף מדרגה- הוצאתי אותה אל הפועל. איך שלא מסתכלים על זה- זה יותר חמור.
כנראה חז"לנו רצו להרתיע אותנו עוד בשלב ראשוני, ולכן אמרו- אפילו אל תחשבו על זה, כי זה יותר חמור מהמעשה. (בהנחה שבין ההגיג למעשה עוד ארוכה הדרך.)
על אותו עקרון- "יותר קשה לפרוש ממחשבה מאשר מעשה"- (כדברי לעולם חסדו)
שוב, המעשה לא תלוש מהמחשבה.
אפשר להסיט מחשבה הצידה ולמלא את החלל במשהו אחר (ככה התיאוריה הידועה גורסת...). מעשה זה יותר קשה. עליך לקטוע מנהג, הרגל, פעולה...
מעשה יכול להזיק לכלל. מחשבה לא.
דמייני לך עולם איום, בו כולם מתנהגים כראוי, אך חושבים רע. העולם ימשיך לתפקד (גם אם הוא רקוב ומגעיל בתוכנו)
אבל אם כולם ינהגו שלא כראוי... הלך עלינו.
א. יותר קשה לשלוט על מחשבות, מאשר לחטוא בפועל. כדי לחטוא בעריות/שמירת העיניים צריך לצאת לרחוב, וכו' או לעשות מעשה, כדי לחטוא ע"י הרהור- מספיק שנייה אחת שדמיינתי משהו אסור,חטא.ושנייה אחר כך,עוד איסור,ועוד איסור..ועוד איסור.בשניה!בשבריר מחשבה!
ב. האדם חושב שהוא בכלל לא חטא, כי מה זה..כולה מחשבה.ולכן גם לא יעשה על תושבה.
כשאדם פוגם בשכלו, במחשבות ובלב שלו, הוא פוגם בצד היותר עליון שלו. במהות שלו. זה הרבה יותר חמור..
נכון שלכאורה נראה שהמעשה בפועל זה העיקר, אבל הולכים אחרי המניע, אחרי הרצון והמחשבה.
ע"י מחשבה בלבד קורבן נהפך לפיגול.
ע"י אי -מחשבה בלבל אדם לא יוצא ידי חובה בחלק מהמצוות.
ע"י מחשבה בלבד מוציאים ידיי חובה.
ע"י מחשבה בלבד אפשר לעשות הרהור תשובה!
המחשבה זה מה שעומד מאחורי המעשה,והיא גם מה שהניעה אותו.היא עיקר המעשה.
ישנם צדיקים יחידי סגולה שמסוגלים לפעול על המציאות ועל ההוויה כולה בלי לנקוף אצבע, באמצעות המחשבה הטהורה והמכוונת שלהם.
בשיחות הרצי"ה מובא שבוקר אחד הרב קוק התעורר נסער.הרב צביודה שאלו לפשר הדבר, הרב ענה לו, שבלילה הוא הרג את השר ניקולאי(לא בטוח שזה השם)..ע"י מחשבה בלבד ללא מעשה.
כשאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה דיברו על גילוי עריות ועבודה זרה שבהם יש משמעות למחשבות כשלעצמם גם בלי מעשה, בשאר עבירות אין למחשבה משמעות אם לא הצטרפה למעשה
וכמו שאמרו חז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה
אבל ההגדרה שמה שיש לי בראש זה ביני לבין הקב"ה אמנם נכונה אך לדעתי המסקנה שהסקת ממנה לא מדוייקת
את כולנו חינכו להקפיד בבין אדם לחבירו אבל לפעמים המורים קצת נסחפו ובמקום להעצים את חשיבות של ב"א לחבירו הם פשוט גימדו את בין אדם למקום ודחקו אותו הצידה עד כדי כך ש"ביני ובין ה'.... כבר נסתדר איתו" ח"ו
לגבי ממה יותר קל לפרוש ממעשה או מחשבה זה כבר דיון אחר שלא נוגע בחומרת העניין אלא בדרכי עבודה
אני עדיין מאמינה שקשה יותר לפרוש ממחשבה רעה מאשר מעשה.
מחשבה זה משהו שנחרט פנימה, ומעשה: אם אדם עובד על עצמו מאוד קשה הוא יתנתק ממנו.
לגבי הפיסקה הראשונה: ניסיתי לומר שמחשבה רעה, כוללת בתוכה -בהרבה מהמקרים- גם מעשה.
איך אדם חושב על משהו לא ישר אם הוא לא מכיר מציאות כזו?
כך שלמחשבה ייתכן שקדם מעשה וגם המחשבה עצמה.
ואכן- מעשה הוא עליית דרגה. ולכן בסופו של יום נידונים עליו.
וצריך להבחין: בין מה יותר חמור, לבין הענישה בפועל..
אע"פ שביני לבין עצמי הדברים עדיין לא מאוד מיושבים..
זה פשוט לא.
גם לא מבחינה מוסרית ואף לא מבחינה פסיכולוגית.
אדם שיש לו מחשבות רעות, זה מתבטא. מתבטא בשאלות, מתבטא בצורת חשיבה, מתבטא באיכות חיוו.
אדם שמחשבותיו נקיות, רואים עליו עד כמה הוא זך ונקי. עד כמה חיוו שונים מאשר אדם שמחשבותיו זבל וריק.
העולם שלנו, האנושות כולה בנויה בצורה מורכבת אך פשוטה.
כשאדם חושב מחשבה הוא מזיק לעצמו. ובתורת הכלל, פוגע גם בהוויה הגדולה.
כי כאשר אדם חושב, הוא נותן למחשבה זו טון בעולם, דיבור, גם ללא מעשה.
אני לא אתעכב מה יותר חמור, אלא אגע בנק' זו ספציפית.
לחשוב רע, פוגע בך - נכון.
לחשוב רע, פוגע גם בעולם כולו.
אנשים מאוד גדולים וצדיקים מצליחים אפילו להרגיש את הפגיעה בכלל.
אני טועה?
(וגם "יוסף6" ;) )
מבחינת העונש וחומרה טכנית - כמובן שהמעשה הוא זה שמכריע. אין כמעט פעמים שהמחשבה פוסלת (יש אמנם - בקרבן ובעוד, אבל לא הרבה...).
אבל במהות העניין - המחשבה חמורה הרבה יותר. הנזק שלה הוא פנימי יותר ומושרש יותר, ובסופו של דבר יהיה קשה גם לתקן אותו.
לא סתם אמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" - אדם שרצח במחשבה של רגע, ואח"כ מתחרט על זה כל החיים- ייענש אמנם אבל תמיד ירגיש רע עם זה וישתדל לתקן ולשפר.
מנגד - אדם שכל חייו עסוק במחשבתו על כך שהוא רוצה לרצוח מישהו, והמוח שלו עסוק בתכנונים ובעניין הרע עצמו - אולי לא ייענש אף פעם, אבל ניתן לראות שעם הזמן הוא ייעשה חייתי יותר, שלו ורגוע פחות, הוא אפילו לא ידע ולא יודה שזה בעייתי שהרי הוא לא עשה כלום! אבל אם נבחן את מצבם של השניים לאחר שנים - אני בטוחה שכולם יוכלו לראות שהנזק שנגרם הוא בלי השוואה אפילו.
זה רק לגבי הרהור בנשים לגבי סתם עבירה. שאדם חשב ולא עשה על זה כתוב שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.
בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו, כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו [=למהותו]. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו (מורה נבוכים חלק ג פרק ח).
וגם אם היית מצטט לי ממשנה תורה זה לא תחליף לשאילת פוסק
שהרי לא פוסקים ישירות מהרמב"ם (מלבד רמבמיסטים, שאין לי שום בעיה עם זה)
יש עוד דעות וצריך להכיר אותם ולהיות עם שיקול דעת להכריע בניהם.
ומותר לפסוק רק על פי הי"ד החזקה (משנה תורה) ולא על פי המורה.
שלום וערב טוב לכולם ...
אז ככה כידוע כל נושא הוא מורכב מהרבה דברים...
ומה שצריך בשביל לפתור אותו זה להכיר את כל הפרטים ואז לפשט אותם ומזה להגיע למסקנה...
יש כן עירבוב של יותר מדי דברים שאני אשתדל לשים כל דבר במקומו ומקווה שמזה תצמח הישועה לכל מי שיעיין כאן.. (וגם לכל העולם - כי כבר הגיע הזמן!!!)
אז ככה אין ספק שיש את עולם המחשבה ועולם המעשה. וכמובן שעולם המחשבה נכבד הרבה יותר מעולם המעשה.. אבל,,, אנחנו נמצאים בעולם המעשה. ויש צדיקים (גם היום) שיכולים לפעול במחשבה.
עכשיו זה שאנחנו עדיין לא שם לא פוטר אותנו משום דבר, כי כל אחד ואחד פועל גם במחשבה.. רק שעוד שהוא לא ממש שם (וכשהוא יהיה שם הוא ידע טוב מאוד שהוא שם) מה שקובע הוא המעשה !!!!!!!
ועכשיו יותר לפרטים ...
אז ככה כידוע כל גדולי העולם נדרשו לשאלה מי יותר טוב מי שרוצה לעשות עברה ומתגבר עליה או מי שלא רוצה לעשות בכלל ???
והרי מצד אחד ודאי שמי שלא מתאווה לעברות הוא עדיף
מצד שני ידוע שהגדול מחברו יצרו גדול ממנו וגם נאמר לפום צערא אגרא (לפי הצער-השכר).
ויש עוד אמרות חז"ל רבות בעניין מה עדיף, שלפעמים נראות כסותרות, וכמובן שאפשר להביא כאן את הפסוק של לא תתורו שבעצם זה איסור, אז ודאי שעדיף מי שלא רוצה בכלל...
אז ככה רוב הדברים שאני אביא כאן לקוחים מתוך "ספר הברית השלם" לרבי פנחס אליהו מווילנא (חלק ב'-דברי אמת, מאמר ה'-הצדיק והחסיד. כל מי שיכול מוזמן לעיין שם בפנים. בכללי לדעתי זה אחד הספרים...)
יש טבע ראשון באדם איתו הוא נולד, וכל אדם נולד עם מידות שונות. וכל אדם מידותיו שונות מזולתו.
במידות,, מהם חזקות יותר ומהם חזקות פחות. (כשמם כן הם - מידות)
אבל,, יש טבע שני והמקום שאדם נמצא והחברה שהוא נמצא בה ומעשים שהוא עושה ומקרים שקורים לו משפיעים עליו ..
וגם אדם שנולד ביישן יכול להפוך את מדתו ולהפסיק להתבייש וכך בכל מידה ומידה... יש דברים קשים יותר ויש קשים פחות..
ויש לפעמים שנראה בלתי אפשרי לשנות ,, אבל עדין אפשר...
וכמובן כמו שכתבתי למעלה שיש השפעות חיצוניות,, וגם זה תלוי כמה האדם מוכן להשקיע.. וגם לעשות את זה נכון כדי שלא יקרו בעיות.
לדוגמא אדם שהוא פחדן ורוצה להפסיק לפחד צריך לעשות את זה בדרך מסויימת (כמובן שתלוי בו איך הוא לוקח דברים) ולא להרוס את עצמו. כלומר הוא מחליט שהוא נלחם בפחד, פנים אל פנים, והולך למקומות שמפחידים, אותו אז יש אנשים שככה יוצאים מהפחד, ויש כאלה שזה דופק להם ת'שכל, והם הופכים להוזיים והזויים- ואצלהם דווקא לאט לאט יעזור.. אז צריך להכיר את הנפשות הפועלות ו"חנוך לנער על פי דרכו"
ונחזור למחשבה ומעשה אז ככה בטבע הראשון מה שקובע זה רק המעשה בפועל !!! חוץ מזנות ומינות שעליהם נאמר "ולא תתורו" אבל עדיין הבעיה היא כשמחשבים בעניין, ולא המחשבה הראשונה... זה שאדם הולך ברחוב ופתאום רואה משו לא בסדר זה בעייה אבל על זה לא יעשו לו כלום. אבל אם הוא ממשיך לחשבן בזה כאן הבעיה, וזאת בדיוק הגמרא שהרהורי עבירה קשים מעבירה (רש"י מסביר שם שזה הרהורי נשים) כי ההרהור הוא הרבה יותר קרוב והמלחמה איתו הרבה יותר קשה וארוכה..
אבל !! אלה בדיוק החיים !!! כשרק המחשבה מגיעה...אז אם משתעשעים בה זה בעיה וזה יכול לפגום לפעמים יותר מהמעשה. אבל אם נלחמים איתה עוד ועוד ומנסים לגרש אותה אז עד שלא עושים מעשה הבן אדם צדיק גמור ולפום צערא אגרא !!!!!! וכמובן שגם אחרי שאדם עשה מעשה אז יש אפשרות לחזור בתשובה !!!
בהצלחה לכולנו...
בברכת גאולה שלימה בקרוב - כי עת לחננה כי בא מועד
חוץ מע"ז וג"ע
אני יודע שיש מצווה לענג את השבת לא זו השאלה.
השאלה היא מה העניין?
הרי כידוע עיקר המצווה היא לנוח בשבת- לשבות ממלאכה,
אבל מה העניין של העונג- הנאה, מדוע הקב"ה רוצה שנהנה בשבת?
הרי כידוע היהדות אמנם לא אומרת להתנזר מהנאות,יש הרבה הנאות מותרות,
אבל בכ"ז מדוע התורה הפכה את ההנאה בשבת למצווה?
בכל הנו' שהיהדות מקדשת ומרוממת את החומר. והכל (כמעט) מותר, השאלה רק מתי ואיך.
הקב"ה רוצה שנקיים את עונג השבת, בגלל השבת עצמה.
היום הוא יום מכובד אז צריך להרבות בו באכילה ובשתיה וכו'..
"ולוו עלי בני, ועדנו מעדניי,
(כי)שבת היום לה'.."
"השבת הוא שה' יתברך ברא העולם והשלים אותו. לכך צווה ה' יתברך שישבות האדם ביום הזה ששבת ה' ממלאכתו והשלים אותה. ולא יאמר, אף כי השלים העולם, הוא עולם חסר בדבר מה. ועל זה בא עונג שבת לומר כי ה' השלים העולם, ולא נמצא חסרון כלל רק הכל הוא בעונג והשלמה. ומפני כך ראוי שיהיה מקיים ג' סעודות בשבת".
כיוון שהשבת היא מעין עולם הבא המתגלה באחרית הימים לקראת האלף השביעי
וכידוע (תחילת מסלי"ש) האדם לא נברא אלא להתענג על ה'...
שימו לב שבכל פסוק בפרק מוזכרת התורה.
ב"ה ימות המשיח
גילוי זהותו של מלך המשיח הוא הכרחי
כיוון שברגע שיודעים מיהו נגמרות המחלוקות בעולם התורה
ומתאחדים יחד במטרה משותפת להביא את הגאולה עם השקפה אחת
מלך המשיח עתיד לקבץ את כל היהודים לארץ הקודש ולהביא לעם ישראל
את ארץ ישראל השלמה כפי שהובטחה לאבותינו ועוד פעולות רבות
במרכזה בית המקדש השלישי בירושלים עיר הקודש
השאלה היא מיהו?
שני סרטים מעניינים על בני תורה שחקרו את הנושא
מעניין לצפות ולהעביר לחברים לראות!
דוד סגל
ב"ה
מכון ממש הוא מכון שמוציא ספרים בתנאי שהם ירשמו יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד על הכריכה
ומופעל ע"י חבדניקים משיחיסטים
חברי המכון הגיעו לגדולי ישראל והביאו להם ספר בהוצאתם על הקשר בין השיחות של הרבי ה-5 של ליובאוויטש הרבי הרש"ב
בתורת החסידות שנקראת בעולם הישיבות "עב" לבין השיחות של הרבי ב"דבר מלכות" בשנים תשנ"א-תשנ"ב שמו של הספר "במסתר צפונותיך"
גדולי ישראל מקבלים מהם בשמחה את הספרים
ושומעים על האמונה שהרבי הוא מלך המשיח ומזדהים איתה הנה מספר דוגמאות:
בסיום הדברים התבטא הרב ברנשטיין כי עיקר העיקרים הוא "התגלות הרבי מלך המשיח"
והאדמו"ר הגיב בהתרגשות גדולה: "נו, נו, מתי? עושים הכל מסביב, העיקר שבאמת זה כבר יהיה".
האדמו"ר ממכנובקא-בעלזא
http://www.hageula.com/news/chabad/8940.html
האדמו"ר ממודז'יץ: יהודי צריך לצעוק 'רוצה אני' בביאת משיח
האדמו"ר ממוזיץ
http://www.hageula.com/news/chabad/8965.html
האדמו"ר מהארנסטייפל
http://www.hageula.com/news/chabad/8920.html
הרב מנחם מנדל שפרן
http://www.hageula.com/news/chabad/8957.html
ב"ה
בשנת 1984 (תשמ"ד) כאשר התמניתי להיות שגריר ישראל באו"ם, ביקרתי אצל הרבי הגדול מליובאוויטש, והוא אמר לי דבר חשוב.
http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=2562
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
ב"ה
ההכרזה הרשמית על פי חוק כבר משנות הלמדים (70) מאז הנשיא רייגן
מידי שנה חותמים נשיאי ארה"ב המעצמה הגדולה בעולם על חוק יום החינוך
המחנה את אזרחי ארה"ב ללמוד את 7 מצוות בני נוח על פי תורת משה
כפי שעורר לעשות הרבי מליובאוויטש
החוק נחקק תמיד בתאריך עברי זהה ביום יא ניסן יום ההולדת של הרבי
הרבי מסביר כי זאת ההלכה ברמב"ם שצווה משה רבינו לכוף את
כל בני העולם ב7 מצוות בני נוח ושהמעשה הזה מביא את הברואים
לדעת ולהכיר במעלת התורה ועם ישראל וזהו צו השעה כעת בדור הגאולה
אובמה חותם על החוק
http://www.chabad.info/#!g=1&url=article&id=68009
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
בקישור הבא, תוכלו להצטרף לאמירת ספרי תהילים ביחד,
אתם כותבים איזה פרקים אתם רוצים לומר וככה מסיימים כמה שיותר ספרים למען תושבי הדרום וצה"ל
כשייבנה ביהמ"ק בע"ה, הטכנולוגיה תיכנס גם לשם?
יהיו פלאזמות עם מספרים בלשכת הטלאים? [כמו בחברות פלאפון,בנק,דואר וכו'..]
יהיו מסכי ענק בחוץ?
מזגן?
וכו'..
כלומר - בתוך ביהמ"ק לא נראה לי שיהיה מזגן ופלזמות,
אבל בחוץ - בעזרת נשים והלאה, איפה שהעם עומד - זה יהיה ממש יעיל.
כמו שגם דרכי הגישה יהיו יותר טכנולוגיות - ברכב ולא ברגל.. בטח תהיה רכבת קלה..
אולי מפלסים מרחפים כי לא יהיה מקום בעזרת נשים.. |חולמני|
לכל אחד יהיה ענן פרטי שיגיע במהירת עצומה מכל מקום, כתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' - שיגיעו בכל שבת ובכל ראש חודש לבית המקדש מכל פינה בעולם, לא רק בשלושת הרגלים
שמסיק מהמדרשים שזהיהיה משהו שיותר לשימוש בשבת (הענן הפרטי)
אכן אומר שכך יהיה, אני נוטה להאמין לו
מגניב לא? ענן לכל אחד.
ולי נראה בקשר לשאלה שפשוט שבבית המקד אין צורך בכלום, המזג אוויר יהיה מושלם והכל יהיה טוב ונחמד מה לא?
ומי צריך פלזמה? השם? נראה לי שישלו פיתרונות משלו לעניין, במיוחד שהוא זה שאחראי על הכל לא?
ולכן זה יהיה מותר בשבת
כי אין תחומין למעלה מעשרה
כל חידושי הטכנולגיה אומרים להשתלב בבית המקדש.
פעם אחד הר''מים אצלנו לימד אותנו שכן, ככה זה יהיה.
עם פיתוחים הרבה הרבה יותר גדולים ממה שיש היום. פיתוחים מדהימים שיהיו רק שם!
זה המקום הכי בולט, עשיר, מפואר ומכובד בעולם כולו.
היום זהב נחשב כבר פחות "שווה" מאשר פיתוח טכנולוגי מתקדם מאד.
אז ברור שהכל לפי ההלכות והציוויים, אבל איפה שיש רשות להוסיף-
ברור שנותנים את ההכי טוב לכבודו יתברך...
ואולי אפילו חוסר בטכנולוגיה יראה כאילו זלזול...
והדברים האלה בנויים ממתכות
בס"ד
כי אז גם הברזל (כמו כל המציאות) יגיע לתיקונו
יהיו..... עם הגבלות.....
...לב אדום.מתכות אסור להכניס, זו אמורה להוות בעייה..
(אבל יש פתרונות גם לזה.....
)...
כמו בכל דור, בית המקדש שודרג..
אדם אחד הוסיף פה, משפחה אחרת הוסיפה שם..
בבית שני היו שדרוגים לעומת בית ראשון..
לא ניסים, שדרוגים....!...
אז היום, במרחק אלפיים שנה...
זה נראה לנו קצת שונה..
אבל כן, בטח שיהיו שדרוגים.
את בית המקדש עצמו מותר.
"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה"
מכיון שיחיו אז חיים נצחיים אז לא יהי את הענין של ברזל שמקצר חיים, הוא יתעלה ויתברר
"שיא השכלול שבעולם יהיה במקדש השלישי" (הגר"מ אליהו זצ"ל)
גם אצל שאול, גם אצל דוד וגם אצל שלמה היו כמה המלכות.
לקח זמן עד שכל העם המליך אותם.
שאלתי:
למה זה לקח כל כך הרבה זמן? למה לא בפשטות?
וגם - מה, אם יש, ההבדלים בין ההמלכות שלהם?
אם יש לכם ידע בנושא, או הפנייה לספרים/מאמרים (וירטואלים ושאינם וירטואלים) -
אשמח!
ובונוס:
אפשר להשליך איזה רעיון משם לחיינו, לביאת המשיח?
אשמח להרחבה על כך...
תודה מראש.
אבל הגמרא אומרת ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"
כלומר מלך מתחיל למלוך בדיוק ברגע שנקבע בשמיים (במסכת תענית דף ה' עמוד ב' מובאת הדוגמא של שאול)
כנראה לקח זמן עד שהם הומלכו כי עדיין לא הגיע הזמן שנקבע.
איך זה קשור לביאת המשיח? גם למשיח יש תאריך שנקבע להגיע, כמובן שהוא יכול להגיע לפני "היום אם בקולו תשמעו".
"עוז מלך- עיונים בספר שמואל" של הרב יגאל אריאל.
אין לי זמן לכתוב את הרעיון אבל הרב כותב שם על העניין הזה בדיוק, ומוכיח הכל מהפסוקים
כדאי מאוד לענ"ד..
דברים לא קורים תוך יום וזה טבעי ובסדר.
וגם על הגאולה האחרונה כתוב כך בנביא במיכה ד שהמלכות צומחת בהדרגה מסוימת והמהרל מדבר על כך בנצח ישראל.
אנחנו רואים זאת בדורות האלו טוב מאוד - בהתחלה שלטון בריטי\יהודי , אח"כ מדינה ככל המדינות ואח"כ מלכות מלך המשיח.
[בדר"כ רואים זאת כ3 שלבים , 3 דורות]
"בין שאול לדוד"-הרב בכרך.
הקדמת דעת מקרא לספר שמואל.
1. כשפותחים את המכשיר מופיע לוח שנה העברי. תזכורות לשבתות וחגים מובנה בתוך המכשיר.
2. ספרים בסיסיים כמו חומש, סידור תהילים, ש"ס ושולחן ערוך, ועוד ספרים שיהיו בפנים מלכתחילה ללא שום גלישה.
3. קישורים לכמה אתרים שהם חינוכיים באמת, גם ערוץ7 חינוכי מספיק. אבל רק לאתרים ההם.
4. קישורים לפורומים שאפשר יהיה לכתוב שם חידושי תורה.
5. קישור לוויקיפידיה תורנית שכל אחד שמוכשר לזה קצת יוכל לתרום. אם עושים את זה, תוך זמן קצר כמעט כל הספרים התורניים המפורסמים יהיו בפורמט דיגטילי, עם קישורים.
6. אפשרות להוריד את הוויקיפידיה התורנית האמורה למחשב בכדי שגם מי שלא משתמש באינטרנט יוכל ליהנות ממנו.
בתפילת שמונה עשרה אנו אומרים מחיה המתים- בלשון הווה,
אבל מדובר באירוע שיקרה בעתיד,
אם כן מדוע לא אומרים יחיה המתים?
שינה 1/60 ממיתה. ועוד כל המוות קליני שחוזרים כל יום לחיים בכל רחבי העולם..
"ומביא גואל".
שני כיוונים:
א. מה זאת בכלל ברכת גבורות? מה זה אומר "גבורה"?
יכולת. (ארוך להסביר איך מגיעים לזה. "איזהו גיבור הכובש את יצרו" - דין ורחמים - כובש מתוך רחמים - וכו' וכו')
כלומר, ביכולתו, ורק ביכולתו - להחיות מתים, לרפא חולים, לסמוך נופלים ולקיים אמונתו לישני עפר (איזה מילים! שווה להעמיק בהם).
ב. מחשבה שלי... אולי,
"העולם הבא" - "ומביא גואל" - "מחיה מתים".
הכל בלשון הווה. והכל אולי אותו רעיון.
העולם הבא - העולם שבא.
שמתגלה פה כל יום עוד קצת.
הגואל שמגיע לפה עוד קצת.
והחיים הגדולים והשלמים שמופיעים פה, בעמל גדול שלנו, כל יום עוד קצת.
הברכה הזאת תמיד עושה לי צמרמורת.
תחושה חזקה של - את לא סתם פה, בכוחך להביא חיים לעולם הזה*.
ועם כל הכאב והסיבוך שפוגשים בשביל זה - ה' מקיים אמונתו. מקיים אמונתו לישני עפר.
ומחיה.
* לא מתכוונת למובן הפיזי, אף על פי שבוודאי הוא חלק מזה.
באותה ברכה יש את הביטוי "מחיה מתים" ואת הביטוי "מקים אמונתו לישני עפר".
למה 2 ביטויים נפרדים?!
מכך אנו מבינים שתחית המתים במובן העתידי שלה, מוזכרת בביטוי השני, שהוא מופיע רק פעם אחת באותה ברכה.
אך הביטוי הראשון שחוזר כמה פעמים בברכה, כוונתו ל"מתים" החיים.
בפרשת דברים כתוב "עיר מתים" במובן של אנשים חיים. עם שווא תחת המ'
בעברית - יש "מתים" עם צירי שכוונתו לאנשים מתים (כמו הצירי השוכב) ויש "מתים" עם שווא תחת המ' וכוונתו לאנשים חיים (כמו שהשווא עומד..).
למה כל זה?
כיוון שאנשים חיים הם בעלי פוטנציאל מוות.
חכם אחד אמר: הטרגדיה האנושית איננה המוות אלא מה שמת בנו בחיים.
המוות הוא תוצאה סופית לכל מה שמת במשך החיים.
התחיה מתחילה עם תחיית החיים - אלו שעלולים למות.
רק כאשר החיים יקומו לתחיה - אז גם המתים יקומו , לעולם שכבר לא מתים בו יותר..
לכן מובן שעיקר הברכה היא על החיים!

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ. וְרב דָגָן וְתִירשׁ:
יַעַבְדּוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ. ארֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:
וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ. וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים:
וְיִתֵּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלהִים לְאַבְרָהָם:
מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכת תְּהום רבֶצֶת תָּחַת. בִּרְכת שָׁדַיִם וָרָחַם:
בִּרְכת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכת הורַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעת עולָם. תִּהְיֶיןָ לְראשׁ יוסֵף וּלְקָדְקד נְזִיר אֶחָיו:
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ. וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנֶךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרת צאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ:
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. לא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ:
וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שׂנְאֶיךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר. וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה:
בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנֶךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ. שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרות צאנֶךָ:
בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבאֶךָ. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:
יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכל מִשְׁלַח יָדֶךָ. וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ:
יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוצָרו הַטּוב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּו וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ. וְהִלְוִיתָ גּויִם רַבִּים וְאַתָּה לא תִלְוֶה:
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוךָ עַם נושַׁע בה', מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ. וְיִכָּחֲשׁוּ אויְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמותֵימוּ תִדְרךְ:
יִשְׂרָאֵל נושַׁע בה' תְּשׁוּעַת עולָמִים. לא תֵבשׁוּ וְלא תִכָּלְמוּ עַד עולְמֵי עַד:
וַאֲכַלְתֶּם אָכול וְשָׂבועַ, וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה' אֱלהֵיכֶם אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא. וְלא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעולָם:
וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶרֶב יִשְׂרָאֵל אָנִי וַאֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם וְאֵין עוד. וְלא יֵבשׁוּ עַמִּי לְעולָם:
וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּון בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עולָם עַל ראשָׁם. שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגון וַאֲנָחָה:
כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלום תּוּבָלוּן. הֶהָרִים וְהַגְּבָעות יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף:
הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶבְטַח וְלא אֶפְחָד. כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה', וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה:
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂון. מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה:
וַאֲמַרְתֶּם בַּיּום הַהוּא הודוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמו הודִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילתָיו. הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמו:
זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה. מוּדַעַת זאת בְּכָל הָאָרֶץ:
צַהֲלִי וָרנִּי יושֶׁבֶת צִיּון. כִּי גָדול בְּקִרְבֵּךְ קְדושׁ יִשְׂרָאֵל:
וְאָמַר בַּיּום הַהוּא הִנֵּה אֱלהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לו וְיושִׁיעֵנוּ. זֶה ה' קִוִּינוּ לו. נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתו:
בּורֵא נִיב שְׂפָתָיִם. שָׁלום שָׁלום לָרָחוק וְלַקָּרוב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו:
וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי ראשׁ הַשָּׁלִישִׁים, לְךָ דָּוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַּׁי, שָׁלום שָׁלום לְךָ וְשָׁלום לְעזְרֶךָ. כִּי עֲזָרְךָ אֱלהֶיךָ. וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד:
וַאֲמַרְתֶּם כּה לֶחָי. וְאַתָּה שָׁלום וּבֵיתְךָ שָׁלום וְכל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלום.(יכפול ז' פעמים)
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בה'. וְהָיָה ה' מִבְטָחו:
ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:
(http://www.daat.ac.il/daat/sidurim/mizrah/shabat/havdala.htm קרדיט לאתר "דעת")
בסיעתא דשמייא!
גרסת הביינישי"ם - פה.

) - היום הזה לא נחשב לך כיום שחיית בו.

בגמרא בתענית (ג.) מובאת הסיבה, מכיון שהטל לא נעצר אף פעם, בניגוד לגשם שכן נעצר.
[לא הבנתי למה מובן שצריך להגיד משיב הרוח ומוריד הגשם, ומוריד הטל לא..]
לטל חשיבות רבה כמקור לחות לצמחייה באזורים שכמות המשקעים שבהם מועטת, וכמקור שתייה לחרקים קטנים.
הטל מוזכר פעמים רבות בתנ"ך והוא משמש משל למקור רענן של חיים ולשפע של ברכה. כן מצאנו בברכת יצחק ליעקב "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ.."(בראשית כ"ז כ"ח) וכן מצאנו בהבטחת אלהים על ידי הנביא "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."(הושע י"ד ט"ו)
(ויקי')
1. סיבה פרקטית: מוריד הטל הרי נאמר בזמנים שגשמים יהוו גשמי קללה. הם יהרסו את היבול ויטביעו את השדות... לכן אנו מזכירים את הטל, במקום הגשם. שים לב להלכה! בקיץ - האומר מוריד הגשם וסיים את הברכה - חוזר לראש התפילה! בחורף, האומר מוריד הטל וסיים את הברכה - לא חוזר. לא בגלל חשיבותו של הטל, אלא העיקרון נסוב סביב הגשם. בקיץ הוא מהווה קללה, בחורף אם לא יורד זמן מה אין זו קללה, אלא דרך הטבע. כך להבנתי.
2. סיבה רעיונית: היופי בברכת מוריד הטל זה בדיוק השאלה שלך.
הרי מה אכפת לי מהטל? אני שם לב אליו בכלל? מה הוא משפיע עלי?
אבל זו הפואנטה. בדיוק בגלל זה אני מברך מוריד הטל.
אני מברך לא משום הנאתי, אלא משום חשיבותו הגדולה לטבע, לבריות אחרות (כפי שכבר הביא מושיקו בשרשור).
עלה והצלח.
על משהו קבוע, שמתחדש בכל יום- כמו "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". זו הברכה- החידוש שה' מחדש את הבריאה והטבע בעולם, וכמה זה מחייה את הכל כל בוקר מחדש..
וכל זה רק נראלי, לא בדקתי. העיקר שנכוון לשם שמים!
"אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה" (שיר השירים ה,ב)
"ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז,כח)
"אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע יד,ו)
"כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב" (מיכה ה,ו)
"יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" (דברים לב,ב)
"אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ חורב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל" (שופטים ו,לז)
"ויאמר אליהו התשבי אל אחאב..חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א,א,יז)
"הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם..כי שם נגעל מגן גיבורים מגן שאול" (שמואל ב, א,כא)
מה שנכתב- בגדול מדבר על כך שכאשר אדם לומד מוסר, והדברים ממש מדברים אליו,אל מעשיו..והדבר הזה בעצם מביא לידי עצבות-יאוש-עוגמת נפש..
אבל לענ"ד,העיקרון הזה קשור גם לכאן.
"מי שאינו נכשל עוד בטעויות הקודומות ולומד מוסר בעיון והבנה, גם רואה את החידוש שבספר ומקרב הדברים אל עצמו, יותר ויותר מתגלים לו ליקויים בנפשו שלא ידע מהם עד כה, וייתכן כי יום יום יכיר את עצמו וליקוייו יותר- והוא עלול להיכשל בטעות החמורה ביותר: תוקפת אותו עוגמת נפש עד כדי יאוש, וכל אשר ימשיך ללמוד ישקע יותר ביאוש, עד שמרוב יאוש הוא מפסיק ללמוד מוסר.
טעות כפולה יש בעוגמת נפש זו.
הטעות הראשונה: כיצד מתגלות הנטיות הרעות שהיו נעלמות מעיני הלומד עד עכשיו? מתוך התפעלות של הלימוד. התפעלות היא רגש. ונתפס הרגש בחרדה:"אוי לי,איזה מידה מושחתת יש בי!" והדרך מחרדה זו עד לעצבות היא קצרה מאוד, והעצבות קורבה מאוד ליאוש,
[כאן הרב מניח יסוד חשוב בהתמודדות עם גילוי של מידות רעות/התנהגות לא נכונה-מעשים לא טובים..]
ומה הטעות בזה? כשההתפעלות גילתה את המידה הרעה, היא צריכה מיד למסור את התגלית לשכל, שהוא יטפל בתיקון המגרעת. כשהידיעה על מידות רעות נשארת ביד הרגש- שם התגובה היא עצבות ויאוש.
הטעות השניה: יסוד היסודות בחכמת המוסר הוא, שאין רע שאין לו תיקון.
הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם.
המגלה בעצמו נטיה רעה עד להשחית, ידע נאמנה כי יש דרך-מוצא ותיקון. מהתיקונים העיקריים היא עצת ה' של לימוד מוסר עצמו, המרכך כל נטיה שבאדם.
והוא מביא דוגמא מהעולם שלנו: בעל מקצוע טוב ניכר בעיקר כשהוא נעמד בפני קשיים. למשל: מנתח הנתקל במהלך ניתוח בסיבוך מפתיע, אינו מתרגש מזה, כי על כן הוא בעל מקצוע.
הוא שוקל את הדרך לטיפול בסיבוך, מחליט על הדרך הטובה ביותר ופועל בהתאם."
נפלת?עברת עבירה?
יש 2 אופציות:
- לחשוב לעצמי: איזה רע אני..אני כזה אפס..לא שווה כלום,היצר הרע לא מפסיק לנצח אותי,אבל לא מפסיק!ומכאן הדרך לעצבות וליאוש קצרה כ"כ,ומתוך יאוש,הדרך לחטא הבא ממש קרובה..
- אופציה שניה: חטאתי,נפלתי? אוקיי,לא הייתי בסדר. עכשיו אני מעביר את הנתונים לשכל. איך אני מתקן את זה,ומה אני עושה הלאה? מאיפה זה נבע?איך אני מונע את זה לפעם הבאה? ממש לשבת ולחשוב,לעשות חשבון נפש עם השכל.
דוגמא יותר פרטנית- נפלתי באנטרנט?אוקיי,חמור מאוד. אבל תאכל'ס, מה הלאה? יושבים וחושבים. זה קרה כי הייתי לבד בבית?אוקיי,אז מעכשיו אני דואג ומשתדל,שאין מצב שאני לבד בבית עם המחשב. נבע משיעמום?למצוא תעסוקה. וכן הלאה..
הציטוט מתוך הספר "עלי שור" חלק ב'.ספר שמדריך עבודה מוסרית, אבל בצורה לא רגילה ו"באויר"..אלא ממש מדריך עבודה פרקטית..
בהצלחה רבה!
מודד עם זה
הרגש שם כל כך אמיתי שאין צורך להתעלם ממנו.
לאחר מכן, עשי חושבים עם עצמך, ומסקנאות גם יעזרו.
תורה פט:
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלקִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ (תְּהִלִּים ח) הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלקִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלקִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלקִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים
בסיעתא דשמייא!


כי אברהם אבינו לא מוותר. הוא אומר שלא משנה מה - הוא עושה את מה שהקב"ה ציווה.

אני לא כ"כ התעמקתי בזה, מכיוון שזה לא כ"כ מעניין אותי,
אומרים גם שלנחש היה רגליים, ויש נחשים שאפשר לראות את 'שאריות' הרגלים..
[אם אני לא טועה, נחלקו בזה 2 רבנים. אם האישה נבראה מהזנב או מן הצלע..]
למישו יש תשובה יפה על שמירת שבת?
אני חושבת על זה ובאמת לא מבינה למה שומרים שבת..
ולמה כל האיסורים המעצבנים האלה !!
תודה..
יש תשובה,
תשובה נהדרת אפילו,
אבל אינלי כח לכתוב...
נסי להרהר במילות הקידוש.
ובכך שהוא מצווה בשבת.
בכל מה שאנו מצוווים לזכור בשבת,
מה הקשר בין הדברים ומה עניין זכירתם.
בהצלחה.
הוא מביא שם בקצרה (למיטב ידיעתי) על יסודות של המצוות בשבת דברים חשובים לגבי מהותם וכו',אך חשוב ללמוד גם לעומק והדברים ארוכים.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=431
תבחרי בתפריט בצד ימין בקטגוריה שבת את הנושא הגדול שאת רוצה לעיין בו בתוך הסוגיה של השבת,ואז בדף בצד שמאל יהיה עוד פיצול לכמה נושאים 
השבת מסמלת את השלמות - שבת "שלום"..
מהי אותה שלמות? - זו השלמות של האלף השביעי שהוא כנגד היום השביעי.
אנו כעת לקראת סוף האלף הששי ונושקים לשבת הקוסמית..
העולם מתקדם למציאות שלמה, אל המנוחה והנחלה.
השבת השבועית היא "מעין עולם הבא" - מעין אותה מציאות שלמה
ולכן גם "יזכו לרב טוב המתענגים בה, בביאת גואל לחיי העולם הבא" - כיוון שהם כבר מכירים קצת את המציאות השלמה
איך הכל שלם בשבת ואין צורך "לעשות" דברים.. - מה שרוצים באמת כבר קיים
לפני חטא אדם הראשון העולם לא היה זקוק לל"ט המלאכות לשם תיקונו.
לאחר החטא העולם והאדם קולל ונזקק לל"ט מלאכות על מנת להחזירו למצב של תיקון.
שבת מסמלת את האלף השביעי, בו ישתלם התיקון ונחזור למדרגת אדם הראשון, לכן, לא יהיה צורך בל"ט המלאכות.
לכן, מי שעושה ל"ט מלאכות בשבת אומר במילים אחרות כי העולם קדמון, כי אין תיקון לעולם.
מלבד זאת, בעומק, כל מלאכה מל"ט המלאכות ניתן לפרש בנוסף גם באופן של משל על ההיסטוריה של עם ישראל. הקב"ה מקדם את עם ישראל בהיסטוריה דרך ל"ט המלאכות. שבת זהו היום בו ה' לא מקדם אותנו לעבר התיקון אלא נותן לנו לטעום מהתיקון.
(למשל, מלאכת בורר רומזת לברירת עשו מיעקב, ישמעאל מיצחק. המוציא מרשות לרשות - ה' מוציא אותנו מרשות ארץ ישראל לגלות וכו').
תודה רבה!
[דוגמא-
הקרוב שסירב לייבם את רות משום שהיתה מואביה וזה לא היה לכבודו]
חנניה מישאל ועזריה- דניאל פרק ג'.
(ד) וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְכֹחַ: לָכֶם אוֹמְרִים – הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת.
(ה) בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.
(ז) כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, נוֹפְלִים כָּל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, סוֹגְדִים לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.
(יב) יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִים, אֲשֶׁר מִנִּיתָ אוֹתָם עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל – שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב, אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ אֵינָם סוֹגְדִים
הפרק במלואו (מתורגם): http://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99_(%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F)#.D7.A4.D7.A8.D7.A7_.D7.92
ויש ספר שלם הנקרא "החברה והשפעתה: ע"פ השקפת חז"ל ורבותינו" .
על לחץ חברתי ועל ההתנגדות לו.