פורום בית המדרש (עמוד 149)

הפסדתם... מה ל'שות...

אם זה הרהורים על תאוות נשים, על זה נאמר "לא תתורו", וזה חטא בפני עצמו, גם ההרהורים והמחשבות עצמם.

להרחבה אפשר לקרוא כאן:

http://www.kipa.co.il/ask/show/145574-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%98%D7%90---%D7%94%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-(%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9E%D7%A5)

 

 

 

ובמידה רבה הוא יותר חמור ממעשה, כי במעשה פוגמים רק בכח המעשה - שהוא כח חיצוני ובהרהור פוגמים בכח המחשבה שהוא יותר נעלה ורוחני

המעשה מוציא לפועל השלכות מצטברות- למשל- העלבת מישהו, הוא מתמרמר בגללך, נוהג בתוקפנות על מישהו אחר/מכה וכו'... (או הסיפור/משל הידוע על כרית הנוצות ולשון הרע)

 

מחשבה, זה ביני לביני ובין קוני.

ש"הרהורי עבירה קשו מעבירה" (יומא דף כט'.)

 

ואולי בגלל שכמו שאמרו כאן מקודם, שפוגמים במשהו יותר עליון.

שבהרהור באשה יש הנאה גם מהרהור עצמו.

 

אבל אני יכולה להגיד כמה דברים ממה שאני מכירה+ תחושתי האישית

 

- לדעתי כן. מחשבה יכולה להיות קשה ממעשה, ובמרבית המקרים מעידה על חומרה גדולה יותר. ומדוע?

כי מחשבה לא צומחת על רִיק. היא צומחת על מצע כלשהו.. 

כלומר אם עלתה במוחנו מחשבה לא ראויה, כנראה שמשהו במעשינו אינו ישר 

הרי איך מחשבה צומחת אילולא אנו מכירים אותה? 

 

- עוד דבר: כתוב בבראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם.."

כלומר מקור הרע, שגרם להביא את המבול,

למחות את האדם מעל פני האדם הוא יצר המחשבות הרעות.

וזו נקודה שכדאי לעיין בה היטב. 

ראי איזו חומרה. המחשבה הרעה גרמה לה' לרצות למחות את האדם מעל פני האדמה.

אלו לא דברים פשוטים..

 

- קשה מאוד לפרוש ממחשבה רעה, לעומת מעשה.

מחשבה רעה יכולה להשתרש בנו בחזקה לעומת מעשה ועל כן חומרתה גדולה יותר.

 

- וברמה הפשוטה: מחשבה רעה הרבה פעמים מביאה לידי מעשה. העין רואה והלב חומד ...

ואני חולקת:

 

מעשה יותר חמור.

מחשבה לא מזיקה לאיש, רק לי.

מעשה- לא מנותק מהמחשבה, אלא רק מוסיף מדרגה- הוצאתי אותה אל הפועל. איך שלא מסתכלים על זה- זה יותר חמור.

כנראה חז"לנו רצו להרתיע אותנו עוד בשלב ראשוני, ולכן אמרו- אפילו אל תחשבו על זה, כי זה יותר חמור מהמעשה. (בהנחה שבין ההגיג למעשה עוד ארוכה הדרך.)

 

על אותו עקרון- "יותר קשה לפרוש ממחשבה מאשר מעשה"- (כדברי לעולם חסדו)

שוב, המעשה לא תלוש מהמחשבה.

אפשר להסיט מחשבה הצידה ולמלא את החלל במשהו אחר (ככה התיאוריה הידועה גורסת...). מעשה זה יותר קשה. עליך לקטוע מנהג, הרגל, פעולה...

 

מעשה יכול להזיק לכלל. מחשבה לא.

דמייני לך עולם איום, בו כולם מתנהגים כראוי, אך חושבים רע. העולם ימשיך לתפקד (גם אם הוא רקוב ומגעיל בתוכנו)

אבל אם כולם ינהגו שלא כראוי... הלך עלינו.

 

 

 

 

 

 

א. יותר קשה לשלוט על מחשבות, מאשר לחטוא בפועל. כדי לחטוא בעריות/שמירת העיניים צריך לצאת לרחוב, וכו' או לעשות מעשה, כדי לחטוא ע"י הרהור- מספיק שנייה אחת שדמיינתי משהו אסור,חטא.ושנייה אחר כך,עוד איסור,ועוד איסור..ועוד איסור.בשניה!בשבריר מחשבה!

 

ב. האדם חושב שהוא בכלל לא חטא, כי מה זה..כולה מחשבה.ולכן גם לא יעשה על תושבה.

 

כשאדם פוגם בשכלו, במחשבות ובלב שלו, הוא פוגם בצד היותר עליון שלו. במהות שלו. זה הרבה יותר חמור..

 

נכון שלכאורה נראה שהמעשה בפועל זה העיקר, אבל הולכים אחרי המניע, אחרי הרצון והמחשבה.

 

ע"י מחשבה בלבד קורבן נהפך לפיגול.

ע"י אי -מחשבה בלבל אדם לא יוצא ידי חובה בחלק מהמצוות.

ע"י מחשבה בלבד מוציאים ידיי חובה.

ע"י מחשבה בלבד אפשר לעשות הרהור תשובה!

המחשבה זה מה שעומד מאחורי המעשה,והיא גם מה שהניעה אותו.היא עיקר המעשה.

 

ישנם צדיקים יחידי סגולה שמסוגלים לפעול על המציאות ועל ההוויה כולה בלי לנקוף אצבע, באמצעות המחשבה הטהורה והמכוונת שלהם.

 

בשיחות הרצי"ה מובא  שבוקר אחד הרב קוק התעורר נסער.הרב צביודה שאלו לפשר הדבר, הרב ענה לו, שבלילה הוא הרג את השר ניקולאי(לא בטוח שזה השם)..ע"י מחשבה בלבד ללא מעשה.

כשאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה דיברו על גילוי עריות ועבודה זרה שבהם יש משמעות למחשבות כשלעצמם גם בלי מעשה, בשאר עבירות אין למחשבה משמעות אם לא הצטרפה למעשה

 

וכמו שאמרו חז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה

 

אבל ההגדרה שמה שיש לי בראש זה ביני לבין הקב"ה אמנם נכונה אך לדעתי המסקנה שהסקת ממנה לא מדוייקת

את כולנו חינכו להקפיד בבין אדם לחבירו אבל לפעמים המורים קצת נסחפו ובמקום להעצים את חשיבות של ב"א לחבירו הם פשוט גימדו את בין אדם למקום ודחקו אותו הצידה עד כדי כך ש"ביני ובין ה'.... כבר נסתדר איתו" ח"ו

 

לגבי ממה יותר קל לפרוש ממעשה או מחשבה זה כבר דיון אחר שלא נוגע בחומרת העניין אלא בדרכי עבודה

אני עדיין מאמינה שקשה יותר לפרוש ממחשבה רעה מאשר מעשה.

מחשבה זה משהו שנחרט פנימה, ומעשה: אם אדם עובד על עצמו מאוד קשה הוא יתנתק ממנו.

 

לגבי הפיסקה הראשונה: ניסיתי לומר שמחשבה רעה, כוללת בתוכה -בהרבה מהמקרים- גם מעשה.

איך אדם חושב על משהו לא ישר אם הוא לא מכיר מציאות כזו?

כך שלמחשבה ייתכן שקדם מעשה וגם המחשבה עצמה. 

 

ואכן- מעשה הוא עליית דרגה. ולכן בסופו של יום נידונים עליו.

 

וצריך להבחין: בין מה יותר חמור, לבין הענישה בפועל..

אע"פ שביני לבין עצמי הדברים עדיין לא מאוד מיושבים..

 

 

זה פשוט לא.
גם לא מבחינה מוסרית ואף לא מבחינה פסיכולוגית.

 

אדם שיש לו מחשבות רעות, זה מתבטא. מתבטא בשאלות, מתבטא בצורת חשיבה, מתבטא באיכות חיוו.

אדם שמחשבותיו נקיות, רואים עליו עד כמה הוא זך ונקי. עד כמה חיוו שונים מאשר אדם שמחשבותיו זבל וריק.

 

העולם שלנו, האנושות כולה בנויה בצורה מורכבת אך פשוטה.

 

כשאדם חושב מחשבה הוא מזיק לעצמו. ובתורת הכלל, פוגע גם בהוויה הגדולה. 

כי כאשר אדם חושב, הוא נותן למחשבה זו טון בעולם, דיבור, גם ללא מעשה. 

אני לא אתעכב מה יותר חמור, אלא אגע בנק' זו ספציפית.

 

לחשוב רע, פוגע בך - נכון.

לחשוב רע, פוגע גם בעולם כולו.

 

אנשים מאוד גדולים וצדיקים מצליחים אפילו להרגיש את הפגיעה בכלל.

הסתכלות שייכת יותר לתחום המעשה או המחשבה
(ברור שאיפשהו באמצע 'עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים')

זה מעשה בפני עצמו לא רק מחשש שמא יבוא לידי מעשה אחר

אני טועה?

 

(וגם "יוסף6" ;) )

 

 

מבחינת העונש וחומרה טכנית - כמובן שהמעשה הוא זה שמכריע. אין כמעט פעמים שהמחשבה פוסלת (יש אמנם - בקרבן ובעוד, אבל לא הרבה...).

 

אבל במהות העניין - המחשבה חמורה הרבה יותר. הנזק שלה הוא פנימי יותר ומושרש יותר, ובסופו של דבר יהיה קשה גם לתקן אותו.

לא סתם אמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" - אדם שרצח במחשבה של רגע, ואח"כ מתחרט על זה כל החיים- ייענש אמנם אבל תמיד ירגיש רע עם זה וישתדל לתקן ולשפר.

מנגד - אדם שכל חייו עסוק במחשבתו על כך שהוא רוצה לרצוח מישהו, והמוח שלו עסוק בתכנונים ובעניין הרע עצמו - אולי לא ייענש אף פעם, אבל ניתן לראות שעם הזמן הוא ייעשה חייתי יותר, שלו ורגוע פחות, הוא אפילו לא ידע ולא יודה שזה בעייתי שהרי הוא לא עשה כלום! אבל אם נבחן את מצבם של השניים לאחר שנים - אני בטוחה שכולם יוכלו לראות שהנזק שנגרם הוא בלי השוואה אפילו.

זה רק לגבי הרהור בנשים לגבי סתם עבירה. שאדם חשב ולא עשה על זה כתוב שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.

בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו, כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו [=למהותו]. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו         (מורה נבוכים חלק ג פרק ח).

וגם אם היית מצטט לי ממשנה תורה זה לא תחליף לשאילת פוסק

שהרי לא פוסקים ישירות מהרמב"ם (מלבד רמבמיסטים, שאין לי שום בעיה עם זה)

יש עוד דעות וצריך להכיר אותם ולהיות עם שיקול דעת להכריע בניהם.

ומותר לפסוק רק על פי הי"ד החזקה (משנה תורה) ולא על פי המורה.

שלום וערב טוב לכולם ...

 

אז ככה כידוע כל נושא הוא מורכב מהרבה דברים...

ומה שצריך בשביל לפתור אותו זה להכיר את כל הפרטים ואז לפשט אותם ומזה להגיע למסקנה...

 

יש כן עירבוב של יותר מדי דברים שאני אשתדל לשים כל דבר במקומו ומקווה שמזה תצמח הישועה לכל מי שיעיין כאן.. (וגם לכל העולם - כי כבר הגיע הזמן!!!)

 

אז ככה אין ספק שיש את עולם המחשבה ועולם המעשה. וכמובן שעולם המחשבה נכבד הרבה יותר מעולם המעשה.. אבל,,, אנחנו נמצאים בעולם המעשה. ויש צדיקים (גם היום) שיכולים לפעול במחשבה.

 

עכשיו זה שאנחנו עדיין לא שם לא פוטר אותנו משום דבר, כי כל אחד ואחד פועל גם במחשבה.. רק שעוד שהוא לא ממש שם (וכשהוא יהיה שם הוא ידע טוב מאוד שהוא שם) מה שקובע הוא המעשה !!!!!!!

 

 

ועכשיו יותר לפרטים ...

 

אז ככה כידוע כל גדולי העולם נדרשו לשאלה מי יותר טוב מי שרוצה לעשות עברה ומתגבר עליה או מי שלא רוצה לעשות בכלל ???

והרי מצד אחד ודאי שמי שלא מתאווה לעברות הוא עדיף

מצד שני ידוע שהגדול מחברו יצרו גדול ממנו וגם נאמר לפום צערא אגרא (לפי הצער-השכר).

 

ויש עוד אמרות חז"ל רבות בעניין מה עדיף, שלפעמים נראות כסותרות, וכמובן שאפשר להביא כאן את הפסוק של לא תתורו שבעצם זה איסור, אז ודאי שעדיף מי שלא רוצה בכלל...

 

אז ככה רוב הדברים שאני אביא כאן לקוחים מתוך "ספר הברית השלם" לרבי פנחס אליהו מווילנא (חלק ב'-דברי אמת, מאמר ה'-הצדיק והחסיד. כל מי שיכול מוזמן לעיין שם בפנים. בכללי לדעתי זה אחד הספרים...)

 

יש טבע ראשון באדם איתו הוא נולד, וכל אדם נולד עם מידות שונות. וכל אדם מידותיו שונות מזולתו.

במידות,, מהם חזקות יותר ומהם חזקות פחות. (כשמם כן הם - מידות)

אבל,, יש טבע שני והמקום שאדם נמצא והחברה שהוא נמצא בה ומעשים שהוא עושה ומקרים שקורים לו משפיעים עליו ..

וגם אדם שנולד ביישן יכול להפוך את מדתו ולהפסיק להתבייש וכך בכל מידה ומידה... יש דברים קשים יותר ויש קשים פחות..

 

ויש לפעמים שנראה בלתי אפשרי לשנות ,, אבל עדין אפשר...

 

וכמובן כמו שכתבתי למעלה שיש השפעות חיצוניות,, וגם זה תלוי כמה האדם מוכן להשקיע.. וגם לעשות את זה נכון כדי שלא יקרו בעיות.

לדוגמא אדם שהוא פחדן ורוצה להפסיק לפחד צריך לעשות את זה בדרך מסויימת (כמובן שתלוי בו איך הוא לוקח דברים) ולא להרוס את עצמו. כלומר הוא מחליט שהוא נלחם בפחד, פנים אל פנים, והולך למקומות שמפחידים, אותו אז יש אנשים שככה יוצאים מהפחד, ויש כאלה שזה דופק להם ת'שכל, והם הופכים להוזיים והזויים- ואצלהם דווקא לאט לאט יעזור.. אז צריך להכיר את הנפשות הפועלות ו"חנוך לנער על פי דרכו"

 

ונחזור למחשבה ומעשה אז ככה בטבע הראשון מה שקובע זה רק המעשה בפועל !!! חוץ מזנות ומינות שעליהם נאמר "ולא תתורו" אבל עדיין הבעיה היא כשמחשבים בעניין, ולא המחשבה הראשונה... זה שאדם הולך ברחוב ופתאום רואה משו לא בסדר זה בעייה אבל על זה לא יעשו לו כלום. אבל אם הוא ממשיך לחשבן בזה כאן הבעיה, וזאת בדיוק הגמרא שהרהורי עבירה קשים מעבירה (רש"י מסביר שם שזה הרהורי נשים) כי ההרהור הוא הרבה יותר קרוב והמלחמה איתו הרבה יותר קשה וארוכה..

 

אבל !! אלה בדיוק החיים !!! כשרק המחשבה מגיעה...אז אם משתעשעים בה זה בעיה וזה יכול לפגום לפעמים יותר מהמעשה. אבל אם נלחמים איתה עוד ועוד ומנסים לגרש אותה אז עד שלא עושים מעשה הבן אדם צדיק גמור ולפום צערא אגרא !!!!!! וכמובן שגם אחרי שאדם עשה מעשה אז יש אפשרות לחזור בתשובה !!!

 

בהצלחה לכולנו...

בברכת גאולה שלימה בקרוב - כי עת לחננה כי בא מועד

חוץ מע"ז וג"ע

בייחודיות של השבת .

ברור שהעיקר זה עונג רוחני והשבת ניתנה על מנת ללמוד תורה , האכילה היא יותר צדדית בחשיבותה

בכל הנו' שהיהדות מקדשת ומרוממת את החומר. והכל (כמעט) מותר, השאלה רק מתי ואיך. 

הקב"ה רוצה שנקיים את עונג השבת, בגלל השבת עצמה.

היום הוא יום מכובד אז צריך להרבות בו באכילה ובשתיה וכו'..

 

"ולוו עלי בני, ועדנו מעדניי,

(כי)שבת היום לה'.."

 

 

 

 

 

"השבת הוא שה' יתברך ברא העולם והשלים אותו. לכך צווה ה' יתברך שישבות האדם ביום הזה ששבת ה' ממלאכתו והשלים אותה. ולא יאמר, אף כי השלים העולם, הוא עולם חסר בדבר מה. ועל זה בא עונג שבת לומר כי ה' השלים העולם, ולא נמצא חסרון כלל רק הכל הוא בעונג והשלמה. ומפני כך ראוי שיהיה מקיים ג' סעודות בשבת".

כיוון שהשבת היא מעין עולם הבא המתגלה באחרית הימים לקראת האלף השביעי

וכידוע (תחילת מסלי"ש) האדם לא נברא אלא להתענג על ה'...

יש פסוקים שהיא אות ניקוד ויש שהיא עיצור

 

אם האות ד' מנוקדת בשווא אז מבטאים את האות ו' ,  או כלשונך  ו' עם חולם חסר 

אם האות ד' לא מנוקדת אז האות ו' היא הניקוד שלה ואז לא מבטאים אותה

 

יהיה יותר מסובך לפרט מאשר ההסבר הנ"ל אבל אם יהיה צורך אז נתאמץ בלי נדר

 

אשרייך

 

בע"ה אעבור על הפרק לפי איך שהסברת ואם אראה שעדין לא מובן אשאל שוב.

שימו לב שבכל פסוק בפרק מוזכרת התורה.

כלומר - בתוך ביהמ"ק לא נראה לי שיהיה מזגן ופלזמות,

אבל בחוץ - בעזרת נשים והלאה, איפה שהעם עומד - זה יהיה ממש יעיל.

 

כמו שגם דרכי הגישה יהיו יותר טכנולוגיות - ברכב ולא ברגל.. בטח תהיה רכבת קלה..

אולי מפלסים מרחפים כי לא יהיה מקום בעזרת נשים.. |חולמני|

לכל אחד יהיה ענן פרטי שיגיע במהירת עצומה מכל מקום, כתוב  והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה' - שיגיעו בכל שבת ובכל ראש חודש לבית המקדש מכל פינה בעולם, לא רק בשלושת הרגלים

שמסיק מהמדרשים שזהיהיה משהו שיותר לשימוש בשבת (הענן הפרטי)

אכן אומר שכך יהיה, אני נוטה להאמין לו  מגניב לא? ענן לכל אחד.

 

ולי נראה בקשר לשאלה שפשוט שבבית המקד אין צורך בכלום, המזג אוויר יהיה מושלם והכל יהיה טוב ונחמד מה לא?

 

ומי צריך פלזמה? השם? נראה לי שישלו פיתרונות משלו לעניין, במיוחד שהוא זה שאחראי על הכל לא?

ולכן זה יהיה מותר בשבת

 

כי אין תחומין למעלה מעשרה

כל חידושי הטכנולגיה אומרים להשתלב בבית המקדש.

פעם אחד הר''מים אצלנו לימד אותנו שכן, ככה זה יהיה.

עם פיתוחים הרבה הרבה יותר גדולים ממה שיש היום. פיתוחים מדהימים שיהיו רק שם!

זה המקום הכי בולט, עשיר, מפואר ומכובד בעולם כולו.

היום זהב נחשב כבר פחות "שווה" מאשר פיתוח טכנולוגי מתקדם מאד.

אז ברור שהכל לפי ההלכות והציוויים, אבל איפה שיש רשות להוסיף-

ברור שנותנים את ההכי טוב לכבודו יתברך...

ואולי אפילו חוסר בטכנולוגיה יראה כאילו זלזול...

והדברים האלה בנויים ממתכות
 

http://www.kipa.co.il/ask/show/196550-%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9

 

http://www.kipa.co.il/ask/show/44965-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9

 

 

איך למשל שוחטים קורבנות? עם סכין מתכת! לא עץ או פלסטיק...

בס"ד

כי אז גם הברזל (כמו כל המציאות) יגיע לתיקונו

ויהיה פלזמה שככותב עליה להקרבת קרבן קח מספר ולמטה המספר הנוכחי : 98 מספר הבא : 99

מתכות אסור להכניס, זו אמורה להוות בעייה..

(אבל יש פתרונות גם לזה.....)...

כמו בכל דור, בית המקדש שודרג..

אדם אחד הוסיף פה, משפחה אחרת הוסיפה שם..


בבית שני היו שדרוגים לעומת בית ראשון..

לא ניסים, שדרוגים....!...


אז היום, במרחק אלפיים שנה...

זה נראה לנו קצת שונה..


אבל כן, בטח שיהיו שדרוגים.
 

אני יודעת שאסור לבנות עם ברזל "לא תניף עליו ברזל" כי ברזל הורג והמשכן מקום של חיים וכן שלשם כך קיימת תולעת השמיר. אבל מאיפה האיסור להכניס מתכות? הרי סכיני השחיטה עשויים מתכת?! ויש את מזבח הנחושת?! אני מאד אשמח אם משהו יסביר לי

את בית המקדש עצמו מותר.

 

"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה"

 

 

מכיון שיחיו אז חיים נצחיים אז לא יהי את הענין של ברזל שמקצר חיים, הוא יתעלה ויתברר

"שיא השכלול שבעולם יהיה במקדש השלישי" (הגר"מ אליהו זצ"ל)

אבל הגמרא אומרת ש"אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא"

 

כלומר מלך מתחיל למלוך בדיוק ברגע שנקבע בשמיים (במסכת תענית דף ה' עמוד ב' מובאת הדוגמא של שאול)

 

כנראה לקח זמן עד שהם הומלכו כי עדיין לא הגיע הזמן שנקבע.

 

איך זה קשור לביאת המשיח? גם למשיח יש תאריך שנקבע להגיע, כמובן שהוא יכול להגיע לפני "היום אם בקולו תשמעו".

 

 

 

 

"עוז מלך- עיונים בספר שמואל" של הרב יגאל אריאל.

 

אין לי זמן לכתוב את הרעיון אבל הרב כותב שם על העניין הזה בדיוק, ומוכיח הכל מהפסוקים

 

כדאי מאוד לענ"ד..

דברים לא קורים תוך יום וזה טבעי ובסדר.

וגם על הגאולה האחרונה כתוב כך בנביא במיכה ד שהמלכות צומחת בהדרגה מסוימת והמהרל מדבר על כך בנצח ישראל.

אנחנו רואים זאת בדורות האלו טוב מאוד - בהתחלה שלטון בריטי\יהודי , אח"כ מדינה ככל המדינות ואח"כ מלכות מלך המשיח.

[בדר"כ רואים זאת כ3 שלבים , 3 דורות]

"בין שאול לדוד"-הרב בכרך.

 

הקדמת דעת מקרא לספר שמואל.

שינה 1/60 ממיתה. ועוד כל המוות קליני שחוזרים כל יום לחיים בכל רחבי העולם..

"ומביא גואל".

 

 

שני כיוונים:

א. מה זאת בכלל ברכת גבורות? מה זה אומר "גבורה"?

יכולת. (ארוך להסביר איך מגיעים לזה. "איזהו גיבור הכובש את יצרו" - דין ורחמים - כובש מתוך רחמים - וכו' וכו')

כלומר, ביכולתו, ורק ביכולתו - להחיות מתים, לרפא חולים, לסמוך נופלים ולקיים אמונתו לישני עפר (איזה מילים! שווה להעמיק בהם).

 

ב. מחשבה שלי... אולי,

"העולם הבא" - "ומביא גואל" - "מחיה מתים".

הכל בלשון הווה. והכל אולי אותו רעיון.

העולם הבא - העולם שבא.

שמתגלה פה כל יום עוד קצת.

הגואל שמגיע לפה עוד קצת.

והחיים הגדולים והשלמים שמופיעים פה, בעמל גדול שלנו, כל יום עוד קצת.

 

 

הברכה הזאת תמיד עושה לי צמרמורת.

תחושה חזקה של - את לא סתם פה, בכוחך להביא חיים לעולם הזה*.

ועם כל הכאב והסיבוך שפוגשים בשביל זה - ה' מקיים אמונתו. מקיים אמונתו לישני עפר.

ומחיה.

 

 

* לא מתכוונת למובן הפיזי, אף על פי שבוודאי הוא חלק מזה.

אבל לי יש פרוש חסידי לעניין.
אתה גיבור לעולם ה׳ מחיה מתים ברחמים רבים- טאטע!!! לפעמים אנחנו מגיעים למצב שמרוב החטאים אנחנו כבר ״מתים״ רח״ל !!! ובכל זאת הקב״ה מדליק אותנו בבערה אליו מחדשש!!!
סומך נופלים- כשאנו נופלים בעבודתך, אתה ישר מרים אותנו...
רופא חולים- יש מצבים שאנחנו נהיים חולים כבר מהחטאים ואתה מרפא אותנו.
ומתיר אסורים-יש מצבים שזה כבר ממש נורא! אנחנו ״כבולים״ לחטאים...
ומקיים אמונתו לישני עפר- לפעמים אנחנו כבר מרוב העצבות שאחרי החטא אנחנו כבר ״ישנים״... אין לנו עוד כח להתמודד.... ואז הקב״ה מקיים אמונתו, ומחייה אותנו שוב.
מי כמוך וכו׳ - אחרי כל זה, טאטע!!!! ברור שאין עוד כמוך!!!!
ומצמיח ישועה- יש מצבים שכל כך גיוואעלדיקע! שצריך שהקב״ה ״ יצמיח״ לנו ישועה!!!!
אשריייייכם ישרווואל!!!!

שה' בכל שדניה נתונה מעביר חיים לעולם. הוא לא ברא את העולם ומשאיר אותו לבד, הוא כל שניה ושניה מחיה אותו. אם היה עוזב אותנו לשניה, כולנו היינו מתים- כך שבעצם בכל שניה נתונה הוא מעביר חיים לגוף שלנו. וכך הוא בעצם מכניס חיים לתוכנו.

שה' מחיה אותנו בכל רגע!

באותה ברכה יש את הביטוי "מחיה מתים" ואת הביטוי "מקים אמונתו לישני עפר".

למה 2 ביטויים נפרדים?!

 

מכך אנו מבינים שתחית המתים במובן העתידי שלה, מוזכרת בביטוי השני, שהוא מופיע רק פעם אחת באותה ברכה.

אך הביטוי הראשון שחוזר כמה פעמים בברכה, כוונתו ל"מתים" החיים.

 

בפרשת דברים כתוב "עיר מתים" במובן של אנשים חיים. עם שווא תחת המ'

בעברית - יש "מתים" עם צירי שכוונתו לאנשים מתים (כמו הצירי השוכב) ויש "מתים" עם שווא תחת המ' וכוונתו לאנשים חיים (כמו שהשווא עומד..).

 

למה כל זה?

כיוון שאנשים חיים הם בעלי פוטנציאל מוות.

חכם אחד אמר: הטרגדיה האנושית איננה המוות אלא מה שמת בנו בחיים.

המוות הוא תוצאה סופית לכל מה שמת במשך החיים.

התחיה מתחילה עם תחיית החיים - אלו שעלולים למות.

רק כאשר החיים יקומו לתחיה - אז גם המתים יקומו , לעולם שכבר לא מתים בו יותר..

 

לכן מובן שעיקר הברכה היא על החיים!

 

 

נראה שהכוונה שבכוחו להמית ולהחוית (כמו שהיה כבר למשל בעבמד הר סיני)

בפרט נדמה לי בתקופת הגמרא שהיה עלול לקום לתחייה מישהו שכבר נקבר

בגמרא בתענית (ג.) מובאת הסיבה, מכיון שהטל לא נעצר אף פעם, בניגוד לגשם שכן נעצר.

 

[לא הבנתי למה מובן שצריך להגיד משיב הרוח ומוריד הגשם, ומוריד הטל לא..]

מה עניין הטל??מה כל כך מיוחד בו??

הגשם מוזכר בתפילה: אם נלך בחוקותיו של הקב"ה ירד גשם,ואם לא תהיה שנת בצורת

טל לא מוזכר כמעט בשום מקום שאני מכירה,אינני מבינה את המשמעות שלו.

מהו,ולמה הוא כזה מיוחד שיש צורך לבקש שירד?

לטל חשיבות רבה כמקור לחות לצמחייה באזורים שכמות המשקעים שבהם מועטת, וכמקור שתייה לחרקים קטנים.

 

הטל מוזכר פעמים רבות בתנ"ך והוא משמש משל למקור רענן של חיים ולשפע של ברכה. כן מצאנו בברכת יצחק ליעקב "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ.."(בראשית כ"ז כ"ח) וכן מצאנו בהבטחת אלהים על ידי הנביא "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."(הושע י"ד ט"ו)

(ויקי')

1. סיבה פרקטית: מוריד הטל הרי נאמר בזמנים שגשמים יהוו גשמי קללה. הם יהרסו את היבול ויטביעו את השדות... לכן אנו מזכירים את הטל, במקום הגשם. שים לב להלכה! בקיץ - האומר מוריד הגשם וסיים את הברכה - חוזר לראש התפילה! בחורף, האומר מוריד הטל וסיים את הברכה - לא חוזר. לא בגלל חשיבותו של הטל, אלא העיקרון נסוב סביב הגשם. בקיץ הוא מהווה קללה, בחורף אם לא יורד זמן מה אין זו קללה, אלא דרך הטבע. כך להבנתי.

 

2. סיבה רעיונית: היופי בברכת מוריד הטל זה בדיוק השאלה שלך.

הרי מה אכפת לי מהטל? אני שם לב אליו בכלל? מה הוא משפיע עלי?

אבל זו הפואנטה. בדיוק בגלל זה אני מברך מוריד הטל.

אני מברך לא משום הנאתי, אלא משום חשיבותו הגדולה לטבע, לבריות אחרות (כפי שכבר הביא מושיקו בשרשור).

 

עלה והצלח.

 

 

 

על משהו קבוע, שמתחדש בכל יום- כמו "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". זו הברכה- החידוש שה' מחדש את הבריאה והטבע בעולם, וכמה זה מחייה את הכל כל בוקר מחדש..

 

וכל זה רק נראלי, לא בדקתי.  העיקר שנכוון לשם שמים!

למושיקו:היכן מוזכר הטל במקורות?חשיבותו וכו'.

אשמח לראות כדי ללמוד עליו יותר.

"אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה" (שיר השירים ה,ב)

"ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז,כח)

"אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע יד,ו)

"כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב" (מיכה ה,ו)

"יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" (דברים לב,ב)

"אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ חורב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל" (שופטים ו,לז)

"ויאמר אליהו התשבי אל אחאב..חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א,א,יז)

"הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם..כי שם נגעל מגן גיבורים מגן שאול" (שמואל ב, א,כא)

 

 

מה שנכתב- בגדול מדבר על כך שכאשר אדם לומד מוסר, והדברים ממש מדברים אליו,אל מעשיו..והדבר הזה בעצם מביא לידי עצבות-יאוש-עוגמת נפש..

אבל לענ"ד,העיקרון הזה קשור גם לכאן.

 

"מי שאינו נכשל עוד בטעויות הקודומות ולומד מוסר בעיון והבנה, גם רואה את החידוש שבספר ומקרב הדברים אל עצמו, יותר ויותר מתגלים לו ליקויים בנפשו שלא ידע מהם עד כה, וייתכן כי יום יום יכיר את עצמו וליקוייו יותר- והוא עלול להיכשל בטעות החמורה ביותר: תוקפת אותו עוגמת נפש עד כדי יאוש, וכל אשר ימשיך ללמוד ישקע יותר ביאוש, עד שמרוב יאוש הוא מפסיק ללמוד מוסר.

 

טעות כפולה יש בעוגמת נפש זו.

 

הטעות הראשונה: כיצד מתגלות הנטיות הרעות שהיו נעלמות מעיני הלומד עד עכשיו? מתוך התפעלות של הלימוד. התפעלות היא רגש. ונתפס הרגש בחרדה:"אוי לי,איזה מידה מושחתת יש בי!" והדרך מחרדה זו עד לעצבות היא קצרה מאוד, והעצבות קורבה מאוד ליאוש,

 

[כאן הרב מניח יסוד חשוב בהתמודדות עם גילוי של מידות רעות/התנהגות לא נכונה-מעשים לא טובים..]

 

ומה הטעות בזה? כשההתפעלות גילתה את המידה הרעה, היא צריכה מיד למסור את התגלית לשכל, שהוא יטפל בתיקון המגרעת. כשהידיעה על מידות רעות נשארת ביד הרגש- שם התגובה היא עצבות ויאוש.

 

הטעות השניה: יסוד היסודות בחכמת המוסר הוא, שאין רע שאין לו תיקון. 

הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם.

המגלה בעצמו נטיה רעה עד להשחית, ידע נאמנה כי יש דרך-מוצא ותיקון. מהתיקונים העיקריים היא עצת ה' של לימוד מוסר עצמו, המרכך כל נטיה שבאדם.

 

והוא מביא דוגמא מהעולם שלנו: בעל מקצוע טוב ניכר בעיקר כשהוא נעמד בפני קשיים. למשל: מנתח הנתקל במהלך ניתוח בסיבוך מפתיע, אינו מתרגש מזה, כי על כן הוא בעל מקצוע. 

 

הוא שוקל את הדרך לטיפול בסיבוך, מחליט על הדרך הטובה ביותר ופועל בהתאם."

 

נפלת?עברת עבירה? 

 

יש 2 אופציות:

 

- לחשוב לעצמי: איזה רע אני..אני כזה אפס..לא שווה כלום,היצר הרע לא מפסיק לנצח אותי,אבל לא מפסיק!ומכאן הדרך לעצבות וליאוש קצרה כ"כ,ומתוך יאוש,הדרך לחטא הבא ממש קרובה..

 

- אופציה שניה: חטאתי,נפלתי? אוקיי,לא הייתי בסדר. עכשיו אני מעביר את הנתונים לשכל. איך אני מתקן את זה,ומה אני עושה הלאה? מאיפה זה נבע?איך אני מונע את זה לפעם הבאה? ממש לשבת ולחשוב,לעשות חשבון נפש עם השכל.

 

דוגמא יותר פרטנית- נפלתי באנטרנט?אוקיי,חמור מאוד. אבל תאכל'ס, מה הלאה? יושבים וחושבים. זה קרה כי הייתי לבד בבית?אוקיי,אז מעכשיו אני דואג ומשתדל,שאין מצב שאני לבד בבית עם המחשב. נבע משיעמום?למצוא תעסוקה. וכן הלאה..

 

 

הציטוט מתוך הספר "עלי שור" חלק ב'.ספר שמדריך עבודה מוסרית, אבל בצורה לא רגילה ו"באויר"..אלא ממש מדריך עבודה פרקטית..

 

בהצלחה רבה!

 

 

 

 

אני מכירה את הדברים פחות או יותר,

אבל בזמן אמת מתקשה להתגבר על הרגשות האלה

ולתעל את המסקנות לשכל.

 

מודד עם זה

 

 

כשאתה חוטא/נופל וכד' אל תצטער כלל ותשתדל לדון את עצמך לכף זכות, לשמח את עצמך ולנסות להתקדם. א-ב-ל! פעם ביום במשך כשעה תשב בשקט עם עצמך ותחשוב מה היה ביממה האחרונה? ואת כל החטאים והנפילות תעלה ותצטער ותתחרט ותעשה תשובה ותנסה למצוא פתרונות שלא תכשל שוב. ויתר היום-רק בשמחה כי העצבות היא מהיצר הרע שתכשל עוד ועוד ותתיאש. את כל הרגשות שתארת תדחה לשעה של החזרה בתשובה. וחשוב מאד שבסיום השעה תשמח שעשית תשובה וכמה ה' אוהב אותך. בהצלחה

אבל זה מתאים גם לבנות.

הרגש שם כל כך אמיתי שאין צורך להתעלם ממנו.

לאחר מכן, עשי חושבים עם עצמך, ומסקנאות גם יעזרו. 

 

 

אני לא כ"כ התעמקתי בזה, מכיוון שזה לא כ"כ מעניין אותי,

אומרים גם שלנחש היה רגליים, ויש נחשים שאפשר לראות את 'שאריות' הרגלים..

 

[אם אני לא טועה, נחלקו בזה 2 רבנים. אם האישה נבראה מהזנב או מן הצלע..]

http://www.hidabroot.org/CommunityDetail.asp?FaqID=17936

יש  תשובה,

תשובה נהדרת אפילו,

אבל אינלי כח לכתוב...

נסי להרהר במילות הקידוש.

ובכך שהוא מצווה בשבת.

בכל מה שאנו מצוווים לזכור בשבת,

מה הקשר בין הדברים ומה עניין זכירתם.

בהצלחה.

הוא מביא שם בקצרה (למיטב ידיעתי) על יסודות של המצוות בשבת דברים חשובים לגבי מהותם וכו',אך חשוב ללמוד גם לעומק והדברים ארוכים.

 

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=431

 

 

תבחרי בתפריט בצד ימין בקטגוריה שבת את הנושא הגדול שאת רוצה לעיין בו בתוך הסוגיה של השבת,ואז בדף בצד שמאל יהיה עוד פיצול לכמה נושאים

 

 

השבת מסמלת את השלמות - שבת "שלום"..

מהי אותה שלמות? - זו השלמות של האלף השביעי שהוא כנגד היום השביעי.

אנו כעת לקראת סוף האלף הששי ונושקים לשבת הקוסמית..

 

העולם מתקדם למציאות שלמה, אל המנוחה והנחלה.

השבת השבועית היא "מעין עולם הבא" - מעין אותה מציאות שלמה

ולכן גם "יזכו לרב טוב המתענגים בה, בביאת גואל לחיי העולם הבא" - כיוון שהם כבר מכירים קצת את המציאות השלמה

איך הכל שלם בשבת ואין צורך "לעשות" דברים.. - מה שרוצים באמת כבר קיים

 

לפני חטא אדם הראשון העולם לא היה זקוק לל"ט המלאכות לשם תיקונו.

לאחר החטא העולם והאדם קולל ונזקק לל"ט מלאכות על מנת להחזירו למצב של תיקון.

שבת מסמלת את האלף השביעי, בו ישתלם התיקון ונחזור למדרגת אדם הראשון, לכן, לא יהיה צורך בל"ט המלאכות.

לכן, מי שעושה ל"ט מלאכות בשבת אומר במילים אחרות כי העולם קדמון, כי אין תיקון לעולם.

 

מלבד זאת, בעומק, כל מלאכה מל"ט המלאכות ניתן לפרש בנוסף גם באופן של משל על ההיסטוריה של עם ישראל. הקב"ה מקדם את עם ישראל בהיסטוריה דרך ל"ט המלאכות. שבת זהו היום בו ה' לא מקדם אותנו לעבר התיקון אלא נותן לנו לטעום מהתיקון.

(למשל, מלאכת בורר רומזת לברירת עשו מיעקב, ישמעאל מיצחק. המוציא מרשות לרשות  - ה' מוציא אותנו מרשות ארץ ישראל לגלות וכו').

 

 

חנניה מישאל ועזריה- דניאל פרק ג'.

 

(ד) וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְכֹחַ: לָכֶם אוֹמְרִים – הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת.

(ה) בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.

(ז) כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, נוֹפְלִים כָּל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, סוֹגְדִים לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ.

(יב) יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִים, אֲשֶׁר מִנִּיתָ אוֹתָם עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל – שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב, אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ אֵינָם סוֹגְדִים

 

הפרק במלואו (מתורגם): http://he.wikisource.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99_(%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F)#.D7.A4.D7.A8.D7.A7_.D7.92

 

ויש ספר שלם הנקרא "החברה והשפעתה: ע"פ השקפת חז"ל ורבותינו" .

ביציאת מצרים, וגם כלב בן יפונה ויהושוע בינון שהיו היחידים בחטא המרגלים שטענו שארץ ישראל טובה, יהונתן שתמך בדוד כשהרוב היו בעד שאול

ואברהם אבינו שהאמין בה' כשכל העולם עבד אלילים

על לחץ חברתי ועל ההתנגדות לו.

 

בבית המקדש השני. הורדוס, כמושל הגליל, הרג הרבה אנשים והועמד לדין לפני הסנהדרין . הורדוס הגיע בצורה מטילת מורא עם גדוד חיילים ולכן כל הדיינים פחדו לדון אותו ושתקו במבוכה מלבד חכם אחד בשם שמאי שדיבר בעוז ובלי פחד שצריך לדון את הורדוס ולהוציאו להורג. (בסוף הורדוס נמלט בעזרת המלך הורקנוס). זה נמצא בספר קדמוניות היהודים של יוסף בן מתיתיהו ואני מניחה שתמצאי את זה באינטרנט.