אני כבר בטוחה שה' שמח שם למעלה.

בכל אופן, תתחרטי ותקבלי לעתיד 'לא לעשות את זה'.

אני לא באמת יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל אני חושבת שזה אומץ לגשת לאחותך ולהתוודות.

ואני חושבת שאת תרגישי יותר הקלה אם את תספרי לה. 

תגידי לה משהו כמו ' _____, אני ממש מצטערת, אבל בטעות שיחקתי לך בפלאפון ונכנסתי להודעות..ולא ידעתי מה חשבתי לעצמי..וממש רציתי להתנצל..," וממש תתנצלי.

 

אני חושבת שאני הייתי פשוט מחייכת ומחבקת את אחותי האמיצה.

אם זה יקרה, ב"ה.

ואם היא תהיה בהלם וקצת תכעס, תביני אותה. עשית מעשה לא בסדר, כפרי עליו.

 

אני בטוחה שה' למעלה דבק בך בהחלטה הנכונה, בהצלחה!

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=14458

 

סליחות לנשים

הרה"ג דב ליאור

שאלה:
בימים אלו נהוג בקרב עדות ספרד להגיד סליחות מראש חודש אלול. שאלתי היא, מהי ההלכה לגבי נשים באמירת סליחות? האם צריך להגיד סליחות כל יום ואם כן אז מתי?

תשובה:
נשים לא נהגו לומר סליחות, אבל כל אישה הרוצה לומר סליחות ודאי שמותר לה, ויפה עושה. אין עדיפות לאמירת סליחות בימים מסוימים. כל חודש אלול חשוב וטוב לאמירת הסליחות באותה מידה.

אבל הוא רוצה דווקא את בני האדם, שחיים בתוך עולם של קושי,

עולם של מלחמה ושל התמודדות -

 

שיידעו להתגבר ולהתעלות על הקשיים (כשהקימה מהנפילות היא גם קושי גדול),

ודווקא מהיכן שהם - לתקן את מידותיהם ולעשות רצון קונם.

 

זה כבוד עוד יותר גדול לקב"ה מתהילת המלאכים.

ה' נתן לנו כוחות, טובים ורעים.

גם הכוחות הרעים, הם לא באמת רעים- אם נדע להשתמש בהם נכון,הם בעצמם יהיו טובים.

אנחנו קוראים להם רעים, כי ברוב הפעמים שאנחנו מוציאים אותם לפועל, אנחנו עושים את זה בצורה לא נכונה..

אנחנו בוחרים איך להשתמש בכוחות שלנו,מתי,ובאיזה מינון.

אבל צריך לזכור- שגם את הכוחות שלכאורה רעים-אנחנו צריכים.

אנחנו צריכים גם את הכעס,וגם את הגאווה,וגם את השנאה. השאלה היא מתי,וכמה. כי יש מידות שצריך להשתמש

בהם,רק ממש טיפה,ורק במקרים ממש מסויימים.

ללא כעס- הורה לא יכול לחנך את ילדיו.

ללא שנאה- א"א לשנוא אוייבים.

 

ריה"ל בכוזרי מאמר ג',ג' כותב:

 

"אמר החבר: החסיד הוא המושל. החסיד הוא מי שכל חושיו וכל כוחותיו הנפשיים והגופניים נשלטים ועושים את רצונו. החסיד הוא איש השולט בעצמו שלטון מלא ומנהיג את עצמו כמנהיג מדינה. והוא מה שאמר שלמה: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". איש כזה ראוי לשלטון. כי הוא ינהיג את המדינה בצדק, כשם שהוא מנהיג את עצמו בצדק. החסיד המושל בעצמו, נותן לכל כוח מכוחות נפשו וגופו את חלקו ומספק לכל כוח את צורכו, וממלא את חסרונו, ומאידך הוא מונע את הכוחות המתאווים לעבור את גבולם הוא חוסם את כוח הכעס שלא יפרוץ במקום שאינו נצרך, ומאידך הוא נותן לו להתפרץ במקום המתאים, לשם גערה באנשים רעים, או בעת ויכוח בענייני דעות וחכמות, כאשר יש צורך להגיב בחריפות. כשם ששולט בידיו וברגליו, ומשתמש בהם בצורה הנכונה והמועילה, כך הוא שולט בשאר כוחותיו וחושיו: השמיעה, הראיה, הדמיון, המחשבה, הזכרון. החסיד אינו נותן לאף כוח מכוחותיו לעבור את הגבול על חשבון כוחות אחרים הצריכים גם הם לבוא לידי ביטוי. הוא מביא את כל כוחותיו לתפקוד נכון, בהרמוניה מלאה ביניהם.

 

ועל אותו עניין הרב קוק כותב בעין איה ברכות א',א,כד:

 

"הכוחות שבאדם הטובים והרעים, תכליתם להשתמש בהם בדרך הטובה, ע"כ כוחות הרעים שמצד היצה"ר אין זה עצה טובה להחלישם ולמעטם, כי לפעמים יהיו נצרכים לתכלית טוב ולא יוכל להנות מטובם. ע"כ הטוב שבהדרכות הוא שיהיו הכוחות כולם במילואם וטובם, רק שהכוחות הטובים יהיו השליטים בנפש והרעים יהיו כפופים תחת ידם. כי באמת גם הרעות טובות הנה, בשמרם את גבולם. והנה מצד טבע האדם הכוחות הרעים המה נעורים ומוכנים לפעולה יותר מהכוחות הטובים. ע"כ ירגיז אדם יצה"ט לעורר הכוחות הטובים שיהיו מוכנים לפעולה ושליטים על הכוחות הרעים".

 

המשנה בברכות ט,ה:"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

 

[הכח היחיד שאנחנו לא אמורים להשתמש בו הוא העצבות.]

 

"א-להים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת)

המידות ה"רעות" הן רע מדומה שנוצר בין בני האדם באינטרקציות - "המה ביקשו חשבונות רבים".

נניח שהיינו שמים תינוק בן יומו באי בודד ללא נפש חיה - לא היו לו מידות רעות.

 

כך שבאמת באמת אין "רע" והכל דמיון שנובע מחוסר אמונה ושלוה פנימית.

 

"לא מבינה" זה גם צעד של מידות טובות מתוך הכנעה וענווה ואי ידיעה, כך שזה בסדר לא להבין..

 

לא שאין רע, יש רע - אבל הוא לא קשור למידות שלנו. הבורא נטע בנו (ובעולם בכלל) כוחות, ועכשיו אנו יכולים להטותם לטוב או לרע.

 

 

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

כשבכוחות החיוביים צריך להשתמש כלפי דברים חיוביים, ובכוחות השליליים צריך להשתמש כלפי דברים שליליים.

כך שבעצם כל הכוחות נועדו לשרת מטרות טובות.

 

היצר הרע, תפקידו להסיט את הכוחות החיוביים לדברים השליליים ואת הכוחות השליליים לדברים החיוביים.

 

הערה חשובה:

כוחות חיוביים/שליליים הם לאו דווקא רגשות, אלא כל כוח שהוא, שכלי, נפשי, פיזי וכו'...

וכן דברים חיוביים/שליליים יכולים להיות כל דבר, במלא המובן של כל דבר.

 

דוג':

כוחות חיוביים-אמונה, אהבה, רחמנות, אושר, אחריות, זריזות, פעולה, כבוד, רצינות, נאמנות, שמחה, יצירתיות, השקעה, קבלה, נינוחות, שלווה ועוד...

כוחות שליליים-כפירה, שנאה, ליצנות, זלזול, אכזריות, עצלות, אדישות, צער, כעס ועוד...

 

דברים חיוביים-הקב"ה, צדיקים, מצוות, תורה, חיים ועוד...

דברים שליליים-ע"ז, רשעים, עבירות, רוע, מוות ועוד...

שיהיו שתי צדדים, אם הרע לא היה מושך, לא הייתה זכות בחירה,

 

מצד האמת אולי לא נכון לשיר את השורה הזו, 

אבל אם חושבים על המילים,לענ"ד גם במנגינה הזו זה יכול להביא להכנעה..

ואפשר לשיר את זה במנגינה הרגילה רק עם נימה יותר של בכי..(לוידע בדיוק להגדיר..)

השמחה שבהתנקות (ובפרט בוידוי) היא שמחה עצומה, ו"אין אדם שר אלא מתוך שמחה". לא נאמר בחז"ל אין אדם שר שירים שמחים אלא מתוך שמחה, אלא כל שירה. גם שירה עצובה. איך שרים שירה עצובה מתוך שמחה? שרים אותה מתוך השמחה שמתמעטת באותם ימים (כמו במנחם אב, שבו אנו ממעטין בשמחה).

יש הרבה קהילות שדווקא המנגינות של הסליחות ובכלל של הימים הנוראים הן עצובות (כמו התימנים), אבל זה לא נובע מתוך אי-שמחה, אלא סתם מתוך האווירה של הימים הנוראים.

אני מבינה את כוונתכם...

 

ההתנקות באמת משמחת, שלא נאמר הכרחית!

 

תודה!

כשאדם בא להתוודות על מה שהוא עשה, הוא כבר טהור מהחטא, שהרי עקירת הרצון כעקירת המעשה, ולכן את הוידוי הוא יכול לומר בשמחה.

(הערה-לפי ההסבר הזה הוידוי אין פירושו צער או חרטה-אלא פשוטו כמשמעו-הודאה באמת, הודאה במה שהיה, ובקשה שהחטא מהעבר לא יפגע בנו)

ראשית כל - נכנסת לשיעור א'.

לא להילחץ, אתה כעת מתרכז בלהתרגל לאטמוספירה הישיבתית.

 

עיקר ההישג שתוכל להשיג כעת - הוא ההתרגלות...

 

 

ועיקרון חשוב שראוי לשנן: הרבה ניסו - ועלתה בידם.

 

 

לגופה של שאלה:

אני מאמין שהשאלה החשובה הזאת,

היא הזדמנות נהדרת להתחיל ליצור את הקשר שלך עם הר"מ.

אזור אומץ, ופנה אליו בשאלה - מה ההמלצה שלו.

 

 

תצליח

חזרה מהירה אפשר כל יום ויסידות פעם בשבוע.

 

מתסכל אבל שווה

 

 קודם כל, בהצלחה ענקית.

 

כמה להשקיע בזה?

לענ"ד, כמה שיותר. כ"כ הרבה מקורות מדריכים לכך..:

 

"רבי יהושוע בן קורחה אומר:" כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר" (סנהדרין צט.)

 

" תרוייהו צדיקי גמורי נינהו,ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד." (חגיגה ט: )

 

"כי הא דריש לקיש,הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין, כנגד מ' יום שנתנה תורה, ועייל לקמיה דר יוחנן. וכי הא דרב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרים וארבעה זימנין, כנגד תנ"ך ועייל לקמיה דרבא." (תענית ח)

 

אמוראים,ענקי עולם היו עושים 24,40 חזרות..ק"ו אנחנו..

 

הרב וולבא בספרו עלי שור, מסביר שתכלית החיים היא שיהיה "תלמודו בידו", ומביא שם את המדרש שהקב"ה עתיד לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, ואדם שמגיע הקב"ה שואלו אם עסק בתורה ואם אומר לו שכן ה' אומר לו אמור מה קרית ומה שנית- משמע שצריך שמה שאדם לומד- יהיה תפוס בידו. כפשוטו!

 

הרב קוק באגרת ו' כותב: "לשמחת לבבי הגיעני מכתבך אשר זה כמה חכיתי. שמחתי כי הודעתני מלימודך, אף כי מאוד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על תלמוד. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד עP הניסיון, כי א"א כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאוד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק, קודם שתתחיל פרק אחר, כי אין תועלת בלימוד שנשכח מיד אחרי הלימוד.

 

איך עושים בפועל?

 

יש הרבה שיטות, והחזרות בחלקי התורה שונות, א"א לחזור בעיון, כמו בבקיאות וכו'..

 

בעיון, כדאי לסכם, ואת החזרות לעשות על הסיכומים, א"א לחזור על הגמרא עם הראשונים והאחרונים מתוך הספרים..

 

בקיאות, יש המון שיטות- ממליץ לך להתייעץ עם הרב, אבל בגדול, לעשות כמה שיותר. שתראה ותרגיש שמה שאתה לומד- אתה יודע, וכאילו זה מונח לך בכיס. (לענ"ד, לפחות 8

 

תנ"ך אם אתה לומד- לסכם את הפרקים, ולחזור על הסיכומים.

 

אמונה- כנ"ל, לסכם ולחזור על הסיכומים.

 

מומלץ מאוד לחזור בסופ"ש ובשבת על הנלמד במהלך השבוע..

 

כדאי לעיין בנושא:

 

- פרק א' בספר עלי שור. (2 עמ'..) [בכללי,ממליץ מאוד על הספר הזה בתור התחלה בישיבה..]

- חוברת "מתוקים מדבש" (סיכום דברי הרב דוד ג'יאמי, (ר"מ בגמ' ואמונה בהר המור) בעניין החזרות בלימוד)

- ההקדמה למשנה סדורה.

- כרם יהושוע. חיבר הרב יהושוע כהן,ת"ח גדול שהש"ס ממש מונח בכיסו. מדריך שם בדרך משלו לגביי חזרות, שיטה קצת קשה ומפרכת- אבל לענ"ד הבאמת עניה, שיטה טובה. (בגדול גדול- הוא כותב ללמוד חלק בגמרא, נגיד שליש עמוד, לחזור על המהלך בע"פ 3 פעמים, ואז לעבור לקטע הבא, ואותו דבר עם רש"י, ואח"כ עם תוספות..עם לימוד כזה יוצא- לימוד עם חזרה של 9 פעמים, עוד רק בלימוד הראשוני..)

 

- בסוף הספר "עיונים בשיעורי ריב מרדכי" על פרק חזקת הבתים, יש נספח על לימוד גמרא.

 

 

זה קשה בהתחלה,בעיקר נפשית..כי יש יצה"ר להתקדם ולהספיק ללמוד עוד,

מאשר לחזור על מה שלמדנו, אבל הורונו גדולים מאיתנו שרק ככה קונים תורה, רק ככה היא נבלעת בעצמות.

ובע"ה שנזכה שתלמודינו יהיה בידינו ויעמוד לנו ימים רבים. 

בהצלחה ענקית!

 

 

כל פעם שאתה לומד משהו תחזור עליו מיד, ושוב בסוף הסדר. כך החזרה היא מהירה מאד, ונחקקת בראש.

זה באמת לא קל... בשיטה שהצעתי אפשר לעשות 'עבודה קלה' של חזרות, שאפקטיבית לא מעט. היא לא תחליף לחזרה כוללת בסוף ה'זמן', אבל היא תקל על החזרה ההיא, ותהוה תחליף לחזרות של פרקי זמן קצרים יותר.

 

בכיתה ט' למדתי את הטריק: הרב אמר שמי שישנן ארבע פעמים הכל, יקבל בונוס של חמש נקודות. היינו מסכמים בע"פ אחד לשני כל תוס' ותוס' שלמדנו, ועד היום אני שורק את מה שלמדתי אז.

אבל כשמפנימים שזו בדרך היחידה שתלמודינו יהיה בידינו,אז זה פלות מתסכל,ואחרי כמה זמן שמחים בזה

ולוידע,לי אישית 2 חזרות לא מחזיקות לטווח הרחוק  בכלל..האמת שגם יותר,אבל אולי זה רק אני..

 

על כל תוס' שתלמד - מיד! תחזור פעמיים בקול.

אבל אין ברירה צריך להשקיע כמה שאפשר!!!!!!!

כמובן לבקש עזרה אם קשה.. בכל זאת לא מגיע לאף אחד לסבול...

רש"י: שתהיו עמלים בתורה.

 

והשגחה שקרתה לי ממש הרגע-

אני בדיון מדבר עם מישהו על חזרות..

הוא תוך כדי מדפדף סתם בספר "דברי יעקב" של הרב יעקב עדס,

פתאום הוא אומר לי: סתכל מה נפתח לי בטעות:אני מצטט בערך,לא מדוייק.

והנה בעניין זכירת הלימוד מובא בספרים הקדושים,שמועיל לעניין זה מאוד-שמירת העיניים,

ולומדים זאת מסמיכות הפסוקים "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ו"למען תזכרו".

 

ממש משמיים

 

אם אתה שואל - פנה לר"מ/ראש הישיבה/משגיח וכיו"ב. לא פה יוכלו לתת לך מענה היותר מתאים לך מהמון סיבות.

אולם אם אתה פותח דיון, אז בכיף.

 

הרב קוק כותב באגרת ו לאחיו הקטן ר' דב שיש לחזור על כל פרק בגמ' לפני שעוברים לפרק הבא עשרה פעמים, לפחות!

זה קשה מאוד, במיוחד למי שלומד בקצב שלא הוא שולט בו. לומדי הדף היומי, למשל, ממש לא יכולים לעשות את זה, אבל זכירת כל השקלא וטריא היא לא אחת מהמטרות של הדף היומי, אז זה בסדר.

בקיצור, צריך לחזור על הלימוד המון, מכיוון שלימוד שלא נכנס לראש היטב לא שווה (כמו שכותב הרב בהמשך האגרת).   

הרב קוק כתב שצריך עשר חזרות ולכן אצלנו בישיבה מחלקים דף חזרות (טבלה קטנטונת) עם עשר משבצות ליד כל שם של דף ואז אתה ממלא את המשבצת אחרי כל חזרה של דף וזה נותן המון סיפוק. זה גם לא קשה כי אחרי בערך שתים שלוש חזרות אתה מטיס את הדף כשתוך כדי החזרה הרש"י עובר לך בראש והדף נהיר וברור.

 

עקב היותך שיעור א' - אני לא בטוח שהדברים שנכתבו לעיל מתאימים לך לשנה זו.

 

הבסיס שבכל אופן צריך שיהיה (גם ובעיקר לשיעור א') זה חזרה בסוף כל סדר על מה שלמדתם בסדר ולמחרת לחזור שוב על מה שהספקתם אתמול באותו סדר. יש לזה המון סיבות ממש ממש יסודיות. אני לא חושב שניתן לוותר על זה בשום אופן.

 

אחת הסיבות העיקריות שאנשים נמנעים מלעשות חזרות כי אז הם מרשים לעצמם "לחפף" בלימוד ואז גם הלימוד והסדרים נראים בהתאם וגם יוצאים עם מעט מאוד יכולות התמודדות בגמרא בפרט ובלימוד בכלל.

 

נקוט בידך: עדיף 20 דף ברורים ומובנים** מאשר 30 דף שאין לך יד ורגל בהם.

 

 

 

**זאת אומרת שאם מישהו שואל אותך פשט גמרא-רש"י תדע לענות לו (מהגמרא, לא בע"פ) לאלתר ובלי להסתבך.

 

 

 

 

זכור!

שיעור א' זה המקפצה שלך ללימוד. ככל שתקפוץ בו יותר חזק כך תגיע לשנים הבאות (ולחיים בכלל) יותר גבוה ויותר רחוק...

נצל אותו...

תוב.פניני הלכה,קיצוש"ע,קיצור ילקוט יוסף וכו'..

אם אין נגיש, לשאול רב/ת"ח.

אני לא יודע אם יש כאן אנשים שיכולים לפסוק הלכה.

 

 

 

 

 

מברכים על המצוה של נטילת ידים.

 

גם פצוע בידו שנוטל יד אחת מברך אותה ברכה

שונה,אבל הרב עובדיה כותב שבטבילת כלים זה שונה,כי חכמים תקנו נוסח שונה מלכתחילה..וגם מכיון שרוב בנ"א נוטלים 2 ידיים לכן לא משנים את הנוסח.

כי המצוה היא להדליק נר אחד .

 ומי שמהדר מדליק הרבה נרות , ומי שמהדר ממש מדליק שני  נרות כנגד זכו וכנגד שמור.

 

 וכן מברכים בכל יום בחנוכה : להדליק נר של חנוכה . ( לא נרות ).

 ו

זה בירושלים אבל... אין עליו!!!

שאל בגוגל.

ישיבה לחוזרים בתשובה ברמה גבוהה.

יש מסגרת מיוחדת למי שלומד באוניברסיטה וכו'

הפוסקים נחלקים מאז ולכל אחד יש על מה שיסמוך.

אלא צריך לימוד,עיון והעמקה ע"מ להבין באמת ובשלימות מה זה אומר.

 

ההגדרה היסודית והבסיסית נמצאת במהר"ל בנתיב התורה פרק יד', בפסקה של ד"ה "אמר רב פפא בר חנינא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה"..עד המילים "שהם הכלל".

 

הרב זצ"ל מסביר את מהות כנסת ישראל ותכונת חייה פרק א' באורות ישראל.

 

עוד מקורות שכדאי לעיין בנושא:

- אגרות ראיה ח"ב אגרת תט.

- עולת ראיה ח"א עמוד קיג'.

 

 

 

אם תרצה/י את המקורות מהרב, יש לי במחשב,בשמחה

 

לימוד פורה,מחכים ומהנה!

 

כאן.

תודו שזה דרש..

אבל עדיף שלא...

לא שיש לי משו נגד חב"ד והריי"צ (ונהפוך הוא...).

 

אבל זו גישה שאומרת שהרב זצ"ל היה שווה משו כי הריי"צ כתב עליו ככה, וחזו"א משו אחר, והיית לו התכתבות עם הגרצ"פ פראנק וכו'.

 

הרב היה גדול כי הוא היה גדול. נקודה.

לא צריך שום להביא שום סייעתא מרבנים אחרים! (שהוא היה יותר גדול מחלקם, ככה שזה מגוחך...)

 

אל לנו לפחד ברבותינו, הם היו גדולים, ענקי עולם, למרות שהם לא היו חרדים...

 

וגם היום יש לנו ב"ה רבנים ענקיים הן בנגלה והן בנסתר, ואנחנו לא צריכים להרגיש בשום נושא כפיפה מול החרדים ולקבל מהם אישור על התורה שלנו.

הוא ידע לכבד רב עם דעות הפוכות לגמרי משלו.

 

יש הרבה מה ללמוד לשני הצדדים.

 

 

 

 

יש בזה רבותא מבורכת מאוד.

מה רבותא?

מזה מוסיף לך שהחזו"א כתב עליו מילות שבח ושהוא חיתן את הרב אלישיב??

 

יש לך חסר בהערכה אליו וככה אתה רוצה למלאות אותו?

בשם גדולים אחרים את שבחי הרב? מה רבותא בכך?...

 

הרצי"ה - למשל: בשם הנצי"ב והרידב"ז; הרב נריה - למשל בשם ר"ש שקופ.

(כמובן, זה רק מה שאני זוכר כעת בוודאי.)

 

 

מה גם שלשיטתך תימה על הגאון האדר"ת -

הרי הוא לשיטתו איננו מגיע לקרסולי חתנו - א"כ מאי רבותא בכך שהוא ישבח

את חתנו?

ומאי רבותא בכך שרצי"ה יציין זאת ב"לשלשה באלול"?...

הרצי"ה והרב נריה, וכמובן האדר"ת שיבחו את הרב מנקודת מבט שונה. מהי? לא יודע.

 

לעומת זאת היום אני שם לב שהגישה היא שונה - זו אמירה של 'בא נוכיח שהוא היה גדול, אם לא  - נדפקנו', 'תראו יש כמה חרדים בבני ברק שלומדים את הרב'. (הייתי ממשיך אבל נדפק לי האנטר...)

אם כי עולם התורה כן זקוק לדעת שהרב זצ"ל היה מוערך מאוד ע"י גדולי התורה המקובלים יותר.

 

וגם לנו יש חשיבות לשנן, שהרב'ה שלנו הוא לא רק איזה "הוגה" פיקנטי, עם פיסקאות יפות וחמודות.

(יש כאלה שזה מספיק להם. לדוג', יש כאלה שחושבים שבהיותם אמוניסטים, הרי הם תלמידי הרב זצ"ל,

שהרי הם בעלי סגנון שירי, ודיבור ססגוני באמונה, כמו שלו, ודי בכך.)

כאילו היה חלילה "עניין אחר" מכל אלה המשימים ראשם ורובם בקצות ובנתיבות.

 

לא כי.

מרן הרב זצ"ל מעל הכל - גדול עצום בתורה, דבר גדול ודבר קטן והוויות דאביי ורבא וכו' וכו'.

בשר מבשרם של חברת הפוסקים, ראשי הישיבות וגדולי מארי דתלמודא.

ועולם התורה מעיד על זה.

אבל לא כולם השרישו את זה מספיק טוב, לצערנו...

 

(זוכר דיווח מגוחך של מקור תקשורת חרדי פעם, שדיווח שב"מרכז הרב"

לומדים בחברה מעורבת )

לך ברור שהרב שלך הוא הכי גדול בתורה וכו' וכו'[ומי שלא ברור לו מצבו קשה] אבל צריך ללמוד מהדור הקודם -שלא כמו דורנו - היו בו הרבה מאוד תלמידי חכמים גדולים וגם שדעותיהם היו חלוקות מקצה לקצה בצורה קיצונית,ידעו לכבד ולהעריך את התורה של השני למרות שהוא לומד ומיישם אותה בדרך שונה משלו.

פעם שאלו אותו על הפשקווילים נגדו, אז הוא ענה: "בתי הדפוס בירושלים הכנסותיהם מועטות, אז אם בזכותי יש להם יותר פרנסה - הרי שאני שמח בכך...".

פעם אחרת הוא אמר על מוציאי הפשקווילים ש"גם למלקה בערב יום הכפורים נותנים שכר...". 

גם על תלמידו, ר' אריה לוין, מסופר שפעם אחת הוא אירח בביתו הלך אחד. אותו הלך באמצע הלילה גנב את פמוטי הכסף היקרים וברח מהבית. ר' אריה יצא אחריו וצעק לו: "הם שלך, הם שלך", כדי להקנות לו אותם וכך הוא לא ייחשב גנב...

 

אהבת ישראל עצומה שלקחה אף את הביקורות שלא יצאו מתוך רצון לבנות כביקורות בונות ולקיחתן לתשומת הלב. אני חושב שכולנו צריכים ללמוד את זה ממנו. 

הנושא שבוער אצלי, ויבער אצלי תמיד.