פורום בית המדרש (עמוד 150)

מצד אחד, כפי שאתה מציג את זה, זה כך. אדם שמתרגל מתחספס - טבע העולם והאדם. האם טוב או לא? כאן ההלכה נכנסת. לדוג, זה שאתה רגיל מהבית לשמוע קול אישה, לא בהכרח מעיד שאדם ששומע לראשונה ומתרגש הוא ה'לא בסדר'. יתכן שאתה הוא הלא בסדר. הלכה היא אחת. החמרות/הקלות באו על פני ההלכה, זה שאתה שומע מהבית לא מעיד על ההלכה עצמה, במילים אחרות. ולכן, הגבול הוא אחד. מכיון שלא כולנו בנו מאותו מוצא, כאן נכנסו המנהגים וכו.

 

 

והמטרה איננה (רק) השמירה שלהן.

 

הלכה אומרת לך בעצם איך תתנהג ע"מ שהמימד הנשמתי יתבטא בבריאות בעולם. איך מתנהג מי שנמצא במימד נשמתי.

אם אתה מקיים את ההלכה כמצוות אנשים מלומדה, או לצאת ידי חובה וכד' ואינך מחובר למימד הנשמתי - מה הרווחת?

וכמובן שגם אם לא תשמור על ההלכה לא הרווחת את המימד הנשמתי.

המפתח הוא איזון והרמוניה.

לא להחמיר מדי מתוך גישה של שמירת הלכה "בשביל עולם הבא" כמו שהיה נהוג בגלות אלא לבחור בדעות ממוצעות בריאות

[הגר"א כותב בפירוש על משלי שהעובד בשביל עולם הבא זה עבודה זרה כמו העובד בשביל עולם הזה והסיבה היא שהמטרה היא עולם הבא בעולם הזה! - גילוי המימד הנשמתי בעולם הזה]

 

המקיים בשביל "עולם הבא" מקיים מתוך פחד [גישה יותר חרדית]

המקיים בשביל עולם הזה בגאולה, מקיים מתוך אהבה [גישת הרב קוק]

 

 

לא עניתם לי....או שפשוט לא הבנתי...

אני יודע שיש מטרה להלכות...אבל איך שאני מבין את המטרה לא מסתדר עם המציאות...

כי תכלס מי אמר שלהתחספס בקטע הזה זה רע? יש המון דברים שעם הזמן אתה מתחספס אליהם...

אני מרגיש שעצם ההלכה רק מגבירה את תאווה...

 

אני לא שואל למה לשמור..אם בשביל העולם הזה או העולם הבא...

אני שואל למה בכלל חכמים תיקנו תקנות כאלה(לא דווקא בקטע של שירת נשים..זה סתם היה דוגמא שקפצה לי..) .כי איך שאני מרגיש ורואה את הדברים התקנות פועלות בדיוק הפוך ממה שחז"ל התכוונו....

 

חכמינו זכרונם לברכה עשו גדרים על מנת לשמור גם על גברים וגם על נשים שלא יוזקו בנשמתם ובגופם

 

לכן הם פסקו את הלכות מסוימות באופן מסוים - ואם אתה סומך עליהם בנושאים אחרים אתה יכול לסמוך עליהם גם בענינים אלו.

 

יש חרדים שלקחו חלק מההלכות והקצינו אותם יש חלקים בעם (ולאו דווקא לא דתיים)שמתעלמים מחלק מההלכות.

 

גיל הנעורים הוא גיל שצריך לחנך את עצמך ע"פ תורה - רוב ההלכות האלו אתה מבין בהמשך החיים עד כמה הם נכונות.

 

ואנחנו לא בהכרח ניגשים מתוך גישה בריאה גם להלכות.

 

איך שחכמים תיקנו זה מעולה. הבעיה היא שמאז עבר זמן ותקופות והדברים לא מסודרים. בעיקר בראש. בגישה.

 

כחלק מזה ומהגאולה הגיעה גם חילונות שבסופו של דבר מטהרת (לא במתכוון) כל מיני סיגים ומחזירה אותנו לבריאות של "עולם הזה" במגמה לטהרה וקדושה.

חילונות (בצד הכופר) וחרדיות (בצד הכופה) זהו ציר ששני צדיו לא בבריאות ארצישראלית.

 

שים לב: ההלכה מתיחסת הרבה פעמים כנגד דברים ואומרת זה לא נכון אלא כך נכון. בסדר העולם המודעות עולה מתוך דבר והתנגדות לו , אבל בפועל עלינו לקיים זאת כי זאת האמת ולא כי זה "נגד".

 

לענייננו: אם מקימים הלכה כאנטי לפריצות אז בעצם נותנים חשיבות לפריצות. הגישה הנכונה יותר היא קיום הלכה כי זאת האמת והבריאות הנשמתית. ובתוך ההלכה למצוא את הדרך הממוצעת והבריאה לא מתוך סיגופים ועצבונות.. אם עוד לא התחברת לקדושה ולמימד הנשמתי שההלכות אמורות להביא אז זה שכרו בהפסדו וזו היתה הכוונה הנ"ל בקיום הלכות רק לשם קיום הלכות..

תמיד השתדלתי להזהר בשמירת נגיעה כמו מאש,

עד שנאלצתי להתחיל לנסוע הרבה באוטובוסים.

בוקר אחד כשעליתי לאוטובוס התחככתי במישהו.

לא משהו טרגי, פשוט עברנו אחד ליד השני.

אח"כ כל היום זה צף לי שוב ושוב.

כשזה קרה שוב זה פחות הפריע לי,

עד שבאיזה שהוא שלב זה לא הפריע לי בכלל.

 

אבל בעצם זה כ"כ הפריע לי שלא מפריע לי.

אפילו שזה כזה דבר זניח (יחסית) ובדיעבד גם מותר. (עדיף שלא אבל מותר)

הפריע לי שנעשיתי אטומה ואדישה לזה,

כי זה פחות טהור ונקי לחיות ככה.

קיצרתי פה, אבל באמת שהרגשתי את זה.

(וב"ה- כשהתחלתי לשים לב ולהשתדל מאד להמנע גם ממגע באוטובוסים

חזרה לי הזהירות הזו... וזה חשוב. זה נותן נפש יותר נקיה ויותר אמיתית..)

העין אי"ה הראשון בשבת מתייחס לשאלה שלך.

"השכל יש לו חקים קבועים, שכאשר יתמלאו חוקיו יתן הוא את פריו בטח ככל ההויות הטבעיות שראוי לסמוך עליהן. אמנם על הדברים המקריים שאין להם יסוי חקי בטבע אין להשען, אפילו אם יזדמן שיוצלחו אין לדון ממקרה אחד על חבירו. ע"כ בהיות החכם עוסק בענין המושכל הנדון, אז ודאי יוציא שכלו דבר שלם ומתוקן. אמנם בהיותו קאי במסכת אחריתי, אז כפי דרך הרגיל הטבעי אין לבטח בתוצאות שכלו, כיון שההתיחדות לאותו הענין שהוא אחד מהחקים הטבעיים של השכל, חסרה כאן. אמנם יזדמן כי שכל נעלה יסקור בסקירה אחת אמתת העיון גם בענין שאין מעייניו שמה כעת, מפני שאצל הגדול כל המושכלות הפרטיים הם מתקשרים לחטיבה אחת שלמה, והכל הוא לפ"ז מסכת אחת. אבל דבר זה אינו נחלת הכלל באופן שיהי' חק קבוע כ"א הזדמנות בשאר רוחו של יחיד ומצויין שבבנ"א, וכל דבר מזדמן אפשר שיקרו סבות מעכבות שלא תבא ההזדמנות בכל עת. ע"כ אין ראוי לשום קו להנהגה כ"א מה שהוא בערך חק קבוע לשכל האנושי, דהיינו הוצאת האמת אחרי ההתיחדות הגמורה בענין הנידון. ויש בזה חסרון מוסרי כיון דאי לאו ררבי גברא רבא, כספתיה שלא יוכל להשיב, פן יארע שאותו היתרון הבא משאר רוח חוץ לטבע הקבוע האנושי לא יופיע באיזה זמן, כיון שכל דבר יוצא מן הכלל הוא עכ"פ מקרי ונח לקבל שינוי, ולבד החסרון המוסרי יוכל לבא ג"כ מזה לידי תוצאות של חסרון שכלי, דמשני לך שינוייא דלאו שינוייא הוא, ואולי לא תשיג רפיון הדבר ותקבלו שלא בצדק. ולמד ג"כ שאין לסמוך על איזה הנהגה שחקי ההגיון השכלי אינם מסכימים לה. אע"פ שהנסיון הורה שעלתה יפה איזה פעם, כי הוא רק מקרה שאינו מתמיד. ע"כ אע"ג דהשתא מיהת שפיר משני לך, מ"מ אין לסור מן האזהרה הנוסדת על אדני משפט צדק וחק קבוע בטבע האנושי בשכלו, שלא יתן פריו כ"א בהשלמת חקיו, שהתיחדות העיון בענין הוא אחד מהם."

"הפרעת דה-פרסונליזציה או הפרעת נתק מהעצמי (באנגלית: Depersonalization Disorder או בר"ת DPD) היא הפרעה דיסוציאטיבית (ב-ICD-10 מסווגת כהפרעת חרדה) שבה הסובל חש רגשות מתמשכים או חוזרים של דה-פרסונליזציה ו/או דה-ריאליזציה. הקריטריון לאיבחון על פי ה-DSM הוא שהנבדק חש תחושה מתמשכת או חוזרת של נתק וניכור מתהליכים מנטליים ומגופו. הסימפטומים כוללים תחושת אוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות."
(ותודה לויקיפדיה..)
 
אולי זה לא אבחון מדויק, אבל בכיף הייתי מאבחנת כל יהודי שלא שומר תורה ומצוות, ככזה.
"הרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי"..."
ניתוק מהנשמה. שהיא "האני העצמי" האמיתי.
 
הצבת גבולות, גדרים וסייגים של חז"ל נועדו, בין היתר, על מנת לשמור על האדם כיצור מרגיש, חש. 
אנחנו לא מסבכים את עצמנו, כ"א שומרים על הרגישות שלנו... שנוכל לחוות את החיים במלואם.
 
כמו במכשיר קשר בצבא - ככל שיש פחות הפרעות בקשר, כך הצליל שנשמע הוא יותר נקי, יותר ברור.
אבל כשהמכשיר מלוכלך ומלא בחול, אתה שומע מקוטע, הברות בודדות ועמומות.
"וכשאני שומע קול אישה שום דבר בנפש שלי לא זז..."
התחספסת, אתה פחות מרגיש.. זה לא מצב בריא, ואנחנו לא הופכים אותו לאידיאל.
 

התחבורה שסימן לנו קו רציף בכביש שלדעתם שם יהיה מסוכן לעקוף,ומקווקו שאפשר,ושמו תמרורים היכן שנראה להם, ק"ו שנסמוך על חז"ל שקבעו לנו גבולות וסייגים ע"פ ראות עינם,וע"פ ההסתכלות העמוקה שלהם על המציאות.

וכמו שנראה לנו לפעמים שיש מקומות שכן אפשר לעקוף בכביש,אבל יש קו רציף,אז אנחנו לא עוקפים,על אחת כמה  וכמה בדברי חז"ל הקדושים

 

(ההשוואה הזו התארה לי עכשיו בנהיגה..)

בס"ד

 

לענוית דעתי, מה שכתבה זה בדיוק הסיבה בגללה אסור להחמיר סתם על עצמך או להקל.
ה' ידעה את נפש האדם יותר טוב מכולם והוא יכל להגיד לנו איזה מעשים יגרמו לנו לכיספוס יתר שבגלל נאבד דברים חשובים ואיזה דברים יגרמו לעדינות יתר שתגדיל את הבעיותיות.

ה' לא כתב את הכללים במפורש בתורה ונתן לחכמים לקבע את הגבולות ולכן, לפי דעתי, דווקא שמירה על דברי חז"ל כפי שהם ללא הוספה לא יגרמו לפיספוס המטרה ולעומת זאת החמרת יתר תגרום לפספוס המטרה.

יש החמרות שיש להן מקום. והכל לפי מדרגתך..

ועייני מסל"ש פרק י"ג בביאור מידת הפרישות.

 

שבת שלום!

בס"ד

 

נכון יש החמרות שיש להן מקום אבל יש גם החמרות שאין להן מקום.

2 דגמאות:

* בפסח חובה לאכול מצה בשביל האפיקומן. אם אני אוכל את הכמות לפי הדעת המחמירה ביותר (נראה לי 4\3 מצה) בזמן של הדעה שהכי מחמירה (לא זכרת כמה זמן זה יוצא) אני לא יצא ידי חובה כי אני אוכל באכילה גסה דבר שאסור לפי כל הדעות.

* יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי לגבי מה לעשות עם העצמות שנשארו מהבשר\עוף בשבת. אני לא זכרת מה בדיוק כל אחד אומר אבל היה רב אחד שלא רצה להיכנס למחלוקת ולכן הוא היה פשוט זורק את העצמות מאחורי מקום הישיבה. זה אולי היה נשמע בסדר עם המשפט הבא במשנה לא היה בגלל הענווה של אותו רב נחרב בית המקדש. לא ברור לי בדיוק מה הקשר בין המחלוקת הזו לחורבן הית אבל ברור שחכמים לא היו מרוצים מהחמרת היתר של אותו רב.

 

המסקנה שלי משני המקרים האלו היא שיש כזה דבר החמרת יתר כאשר מחמרים בלי סיבה. יכל להיות שאני טועה אתם מוזמנים להסביר לי איפה הטעות שלי.

 

ברור שיש מקרים שבהם יש להחמיר!! אבל כמו שאסור סתם להקל, אסור סתם להחמיר. (אל תגידו 'טוב זה ברור' כי אני ראיתי הרבה מקרים בהם אנשים מחמרים ממש בלי סיבה)

 

לגבי מסילת ישרים לצערי אין לי זמן להסתכל שם עכשו (בעזרת ה' אני אעיון שם בקרוב) אבל ממה שאני זכרת שלמדנו באולפנה על מסילת ישרים אז בתחילת הפרק על הפרישות גם הרב כותב שאסור לפרות יותר מדי (יש פרישות שאינם לרוח היהדות כמו מה שהנוצרים עושים).

 

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך ושלא חפרתי יותר מדי.

בס"ד לק"י.

 

ממש כיף לשמוע שהיא מצאה עבודה.

 

באמת ברוך ה'!

בהצלחה רבה!

(מומלץ מאוד לעשות חזרות..)

"שלשה דברים נאמרו בצפרנים. הקוברן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע, טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל."

 

ובמשנה ברורה סימן רס ס"ק ו':  איתא (מובא) בגמ´ השורף צפרנים חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע - שמא תעבור עליהן אשה מעוברת ותפיל. ולכן בבית המדרש דלא שכיחי נשי, ובבית המרחץ שעשוי רק להרחצת האנשים לחוד,מותר לזרוק. גם איתא (מובא) שם בגמרא דאין בכוחן להזיק רק בדוכתא דנפילי, אבל אי כניש להו בתר הכי ושדי להו לאבראי לית לן בה" (כוחן להזיק רק במקום שנופלות,וכלן אם נפלו וטאטא אותן לחוץ שוב אינן מזיקות.)

 

nash- אולי הבן איש חי זצ"ל כותב על זה ב"בניהו",אבל אני לא מבין בקבלה..

שקצץ על הקרקע, אלא יקבור אותן ("הקוברן צדיק, השורפן חסיד", גמרא מועד קטן יח א').

 

נפסק שאפשר גם לזרוק לפח את הציפורניים.

 

הטעם שהובא בגמרא - "מפני שאישה מעוברת עוברת עליהן ומפלת" (גמרא נידה יז א').

לדוגמא, במנורת המאור הקדמון (ר"י אלנקאווה):

"בזוהמת הציפורניים מתעוררת מידת הדין, והמבער אותן מן העולם מעיר מידת

חסד, לפי[כך אמרו רבותינו] ז"ל 'שורפן - חסיד'.

וירחיק אדם את עצמו מהכיעור, כדי שלא ייתן מקום למידת הדין".

שאשה עלולה להתרגז מכך... (?)

 

 

;)

מביא את האליהו רבה שכותב, שמלבוש אדם הראשון קודם החטא היה ציפורן, וכתוצאה מהחטא הופשט ממנו הציפורן, ונשארו רק הציפורניים מאותו מלבוש, (כדברי רש"י: כותנות עור- חלקים כציפורן,מדובקין על עורן. כלומר,אדן וחוה היו מכוסים בכיסוי מגן כדוגמת ציפורן.) והאשה שגרמה לחטא בכך שאכלה ונתנה לאדם הראשון, צריכה להיזהר שלא יהיה קיטרוג להזכיר שגרמה לחטא. 

 

 היום נותרנו רק עם מזכרת קטנה בקצות האצבעות לאותו ציפוי הגנה.

ולכן ציפורניים מזכירות את חטא האישה,
ולכן אם אישה בהריון תדרוך על ציפורן, זה יזכיר כביכול לקב"ה את העונש של "הרבה ארבה עצבונך והרונך" והריונה עלול להנזק.

 

זה יכול להזיק.

 

לא כתוב בשום מקום שזה מזיק באופן וודאי.

 

רק עדיף להשמר

אמונה/מוסר/אוטובויוגרפיה/עיון וכו..

 

מה שעולה לי-יש את הספר החדש על הרב חרל"פ "שירת הים",ממש יפה ומומלץ "מלאכים כבני אדם" על הרב קוק, "מצמיח ישועה" על הרב צביודה, "התורה המשמחת" על הרב שלמה זלמן אויירבך, "איש צדיק היה" על ריב אריה לוין.

 

אפשר לקנות לו ספרי בסיס שלומדים בתחילת הדרך- הקדמות הרמב"ם למשנה, כוזרי, מסל"ש, אורות, "החמישייה"(אורות התורה,התשובה,ריש מילין,מוסר אביך,מידות ראיה) מסל"ש וכו', כדאי לברר מה יש לו אכשהו לפני זה.

 

לא יודע מה הוא אוהב ומתחבר,תני כיוון ואולי נוכל לעזור יותר

http://www.meemekhevron.org/155937/%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94

מומלץ מאוד.

 

עין איה http://www.zolsefer.co.il/171616/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%99-%D7%94 (המחיר בקישור הזה מאוד זול!)

 

אם תכווני יותר (סגנון, לאיזה ישיבה הוא הולך וכו') - אולי יהיו לי רעיונות נוספים.

 

 

משבת ב' שעולה 50.

מכון הרצי"ה נמצא ליד מרכז הרב.

אבל ייקח לכל מקום!

 

כמעט בכל חנות ספרי קודש.

איזה סגנון...

ממ בעיקרון הוא לא בחור שלומד. ממש לא. אני פשוט רוצה לקנות לו משו סמלי להתחלה..

 

המסילת ישרים נשמע סבבה

 

ובכללי- זה יותר בכיוון של לימוד.. ספרים על רבנים לא ממש יעניינו.

 

יש תקציב.. זאת לא הבעיה ב"ה אבל אני רוצה משהו סמלי.. קטן כזה.. לא ספר רציני, כי אני יודעת שהוא ישב בצד ולא יעשה כלום.. ספרי כיס זה מאוד יכול לעזור

או שמירת הלשון..

יש בב"ב חנות יחסית מוכרת, של "פנחס ראובן" יהודי מזכה הרבים, שיש שם ספרי יסוד בעיקר, במחירים פשוט מ-טורפים,נטו לזיכוי הרבים!שווה לקפוץ לשם. ויש שם המון ספרי כיס: שו"ע,מ"ב, ח"ח,בן איש חי,נ"ך..

אולי באמת משהו שבטוח יהיה שימושי?

נגיד, מסל"ש- עם כל הכבוד, לא כולם מתחברים, גם כשזה מהדורת כיס..

אבל משהו כמו משנ"ב או שו"ע- זה מן הסתם דברים שהוא בטוח ישתמש בהם... 

אפשר את הספרים של נק' למחשבה, כמו; הכיסא הריק, ניצוצות. ויש את אלו של הרב קוק, הספרים הקטנים הללו, זה נחמד ומחכים, נותן לאדם כיון חשיבה משלו.

אותו מה הוא רוצה..

עכשיו הוא ממש לא סגור על הכיוון שלו.

משתנים המון בישיבה.

 

 

המלצה חמה של ביניש:

עם הספרים שהוא מעוניין ללמוד הוא כבר הסתדר.

גם עם הספרים הנלווים (ספרי קריאה וכו') הוא מאורגן ומצויד היטב.

מבחינת הספרים אין לו עוד צורך כרגע בשום ספר.

 

אם הוא לא לומד באילת הייתי דווקא הולך בכיוון של תרמוס לתה/קפה (כמו האלה שיש באוטו). בזה בוודאות(!) יהיה לו צורך...

אולם עלינו לזכור שתלודותיהם של החשמונאים מובאים כלל ממקורות יראי שמים אלא רק מ"ספרים חיצוניים" (אם מישהו יודע אחרת - נא לתקן אותי).

על כן עלינו להיזהר טוב טוב בכבודם של ענקי רוח ולא להסתמך על כל מקור שמקטין את אישיותם. (בדיוק כמו שצריך להיזהר כשקוראים כתבה עיתונאית על רבנים מעיתון שאינו אמון על תורת ישראל).

 

חזק וברוך!

למען האמת חשבתי על עין איה אבל אני לא מספיק בקיאה ואין לי ממש זמן לשבת ולעבור על כל הכרכים... אפילו לא ברמת התקצירים שבהתחלה. אז אם יש רעיונות לפסקאות ספציפיות בחלקים ספציפיים אני אשמח.

תודה!

 

(אה, ובפעם האחרונה שבדקתי באקדמיה, המילה "מחפשת" היתה בלשון נקבה. אבל אולי אני סתם לא מעודכן)

אולי בהמשך יהיה לי זמן לחפש.

 

שבת א' -דף יז  (או משו כזה..) "שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות. - כלי מתכות דאורייתא נינהו, דכתיב "אך את הזהב וגו'"! לא נצרכה אלא לטומאה ישנה... מאי טעמא? משום גדר מי חטאת נגעו בה." - הפסקה מדברת על איך מתמודדים עם מצב לא מתוקן, ואיך בונים את המצב השלם מתוכו דווקא.

 

וכן בדף לג - סוגיית רשב"י -פסקאות רעא' - רעח' - שמסבירות גם על ההשקפה הנכונה על הרשעה בעולם, מה רשב"י חשב בהתחלה ומה השתנה אצלו.

 

מומלץ בשני סוגיות אלו ללמוד גם את 'לאמונת עתנו' עליהם שמסביר את זה מצויין.

 

לא נפיק נהורא אלא מגו חושכא, (לא יוצא האור אלא מתוך החושך)

 

יש את הפסוק על אחרית הימים: וכתתו חרבותם לאתים וחניותיהם למזמרות וכו'

 

שבע יפול צדיק וקם

 

 

 

 

הוא מדבר על זה רבות עם המון מקורות.

http://www.kipa.co.il/ask/show/145574-%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%98%D7%90---%D7%94%D7%A8%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94-(%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%97%D7%9E%D7%A5)

בס"ד

 

תודה, אבל עדין לא הבנתי... הבעיה עם הרהורי עברה זה רק על נושאים הקשורים לאישות?

רוב הרהורי עבירה הם בזה.

 

אבל זה תקף בכל דבר.

כל הבעיה בהרהור עבירה זה רק כי זה יכול להביא לידי חטא...

לא נראה לי שהרהור על שוד בנק עלול לגרום לחטא.

יש דעות רציניות בהלכה שאומרות שגם להרהור עצמו יש משקל כמו לעבירה(כשגם בתוך העבירה עצמה יש
"רמות").

האיסור הוא רק על אישות,

בגלל שכידוע לי הלימוד לאיסור הרהורים הוא בק"ש "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עניכם אשר אתם זונים אחריהם" וכמובן שמדובר על אישות אבל יש ענין של" והייתם קדושים" שנראה לי שזה גם מדבר על מחשבה של יהודי!!!! 

ועד כמה לא,

ולא יודעת כמה זה רלוונטי לנסות לשנות את השלטון.

האנשים שנמצאים למעלה נמצאים היום תחת מתקפה מטורפת מכל הכיוונים, מבית ומחוץ.

והם לא פנויים להקשיב ולשנות, כי הם בעמדת התגוננות.

לדעתי התפקיד שלנו הוא לא לנסות לשנות אותם, אלא להיות אנחנו כאלה,

ז"א- כל שאר העם, לאהוב אחד את השני, ולפעול יחד באמת,

כי בסופו של דבר לא השלטון הוא המשפיע על רמת האהבה שלנו אחד כלפי השני.

ובקרב הציבור- בהחלט צודק ומתחברת. צריך להפיץ את הקריאה הנ"ל...

למרות שהאמת שכבר יש הרבה התקדמות בנושא הזה.

 

רוצה רק להוסיף נקודה למחשבה (מהרב יצחק דור)-

כולנו יודעים לגנות את סיפור קמצא ובר קמצא,

אבל אם נחשוב לרגע-

האם יכול להיות שחכמי ישראל שהיו וראו- לא גינו מעשה חסר טעם שכזה???

אלא שכנראה גם הם חשבו שיש צורך לגנות אותו...

בר קמצא הוא דמות שנח לה שלא להיות מוערכת ע"י חכמי ישראל.

בר קמצא היה כנראה יהודי שתמך בדרכי השלטון הרומאי,

עובדה שהשלטון הרומאי כיבד אותו. (סתם אדם הרי לא יכול היה להכנס אל הקיסר כרצונו...)

כמו שהיום...

יש יהודים התומכים בדרכי השלטון האמריקאי... חושבים שאולי עלינו להקשיב לדעתם...

האם אנחנו, שידענו לגנות את הסיפור הנ"ל,

יודעים גם לגנות את עצמנו על יחסנו כלפי אותם אנשים??

האם כבר חזרנו בתשובה על אותו החטא?

האם אנחנו יודעים לראות גם באנשים כאלה את החלק שלנו עצמנו?

או שזו אותה גברת בשינוי אדרת... ואנחנו כולם צדיקים..?

המגזר הדתי המשנן ומשתדל לקיום מצוות ה' אמורים להיות ולנהוג בהתאם לבר חכמה ובכך לראות את הנולד.

   הרי ידוע שחבלי משיח עלולים להיות קשים כמו כל האסונות שחוינו לאורך כל ההיסטוריה מחוברים יחד ועצם החומרה דוקא כי הנסיון כבר רשום וחרוט בנו ולמרות זאת נוהגים בכלליות כאילו אין השבת עומדת בפתח, כאילו אין זו שעת הדחק ויותר גרוע, כאילו אומרים כל יום ומיחלים לביאת המשיח משיניים החוצה ולא מכל הלב רחמנא ליצלאן.

     אלו הם ימים שההנהגה הדתית חייבת לזעוק בקול אחד וללמד אותנו כיצד מקיימים את האהבה האמיתית כלפי יהודים וזה חייב לבוא דוקא מלמעלה, אמנם כל אחד מאיתנו חייב גם לעשות השתדלות אישית לשיפור מתמיד אך הלימוד הלכה למעשה נעשה כשהם יראו במעשים כיצד לעשות זאת.

 

כל עוד כל אחד מהמנהיגים יושב בחצרו ודורש אם בנעימות או בתקיפות אך רק ב"טיאוריה" אין זה יכול להממש במעשים בדרגות שלנו (היהודים הקטנים)

 

השיטה של: השתדלות אישית בלבד תוכל לתרום אך זה לטווח ארוך מאד ולצערינו הרב זה בדיוק מה שאין, זמן.  כניסת השבת אינה ניתנת לדחייה חלילה ואנו חיים כיום בתוך הדקות האחרונות ובתוך שעת הדחק וכך חייבים לפעול, זהו הזמן בו צריכים להתארגן לשבת בבהילות הראויה, תארו לעצמיכם שבבית יהודי שומר תורה ומצוות ושום דבר בבית מוכן לשבת, לא מאכלים, לא חלות, לא בגדים נקיים, לא בית נקי וערוך, וחייבים להספיק ככל הניתן לערוך הכל לקראתה... מה עושים? האם יושבים בחיבוק ידיים ועושים השתדלות רגילה כאילו עדיין יש הרבה זמן? או שמא אב הבית יחלק תפקידים לכל בני הבית ויראה אחריות הראויה להכין את כולם במעט הזמן שנותר?

אמנם כיום התרגלנו לצערינו הרב למחשבה שדי בהשתדלות אישית "וה' יעזור"...  אוי לנו, העם בעל הנסיון של אלפי שנים שלא למד שום לקח ומטיל תלות שה' והמשיח יעשו לנו את כל התהליך הזה עבורנו בלי השתדלות אמיתית, בלי להתנער מהמוקצה ובלי להמשיך בתלות הבצע שממילא אין צורך בכסף כי השבת כבר בפתח.

 

שוב, המשיח אינו יבוא לעשות סדר בתוך עם ישראל, הוא לא יופיע אלא עד אשר העם יהיה מאוחד בין ברצון או חלילה בעל כורחנו, בלחץ אדיר כגודל שאננותנו, במחיר כבד ככל שנבזבז יותר זמן יקר לשינוי.                                     המצווה של הדור הזה דוקא להיות מוכן לקראת המשיח ולהתפלל שנזכה לבואו אך במעשים ולא רק ביחולים ריקים חלילה, מתוך הרגל כבר עושים זאת, ממשיכים שבוע אחר שבוע כאילו הזמן לגאולה עדיין רחוק.     אוי לעם ישראל וביחוד ליודעי דבר, המגזר הדתי בכל החצרות עלול דוקא זה שישלם מחיר הרבה יותר כבד כי זהו החלק של העם שאמור להיות מודע לכך וממשיך בשיטתיות להתעלם מהמציאות, והראיה לכך היא שכל אחד מהמנהיגים ממשיך להתעטף בפאר וכבוד במקום לצעוק וללמד במעשים מוחשים כיצד נוהגים בשעת הדחק, איפה הבהילות שאמורים להפגין? 

 

רוב היהודים שומרי תורה ומצוות משתדלים לקבל שבתות מבעוד מועד, זהו מנהג יפה וכל כך נעימה הציפיה הזאת עוד מצהרי יום השישי יש הרבה יהודים מוכנים ומתענגים לקראתה...     על אחת כמה וכמה השבת שתיכף נכנסת כבר הינו אמורים להיות כאיש אחד וכגוף אחד ערוכים ומוכנים, לכן הקריאה הזאת, לכן הדחיפות להתעורר מהר ככל האפשר ולהתנער מהחומר החובק את כולנו כולל את הגדולים.  

לצערינו הם עטופים ביהודים המונעים מהלך חשוב זה אך לא מבין כיצד הם מרשים לעצמם להמשיך כך כי הרי הם לעניות דעתי חכמים עצומים, אז אולי כפי שהם בכל זאת בשר ודם הם מפספסים נקודה זאת ורק צריכים מישהו מבחוץ שיעיר אותם לפעול למען כלל ישראל ולא רק לדאוג לחצר הפרטית.

נראה לי שהגיע הזמן להפסיק לתמוך בצורת המבט שלנו,

ובמקום "זה הבעיה בחילונים" (<ציטטתי)

להתחיל להגיד "זו הבעיה שלנו"

(ואם קשה להסתכל על החילונים ועלינו כ"אנחנו"

אז לפחות על המגזר אליו את/ה משתייכת, או לפחות על עצמך..)

ויש בנו בעיות, ב"ה.

כעם, כמגזר.. (<עצם המגזר..)

נוח מאוד לבקר אחרים. (למרות שכשמבקרים חלקים מעמ"י לא מבקרים אחרים..)

אבל מועיל הרבה יותר לבקר בעיות שבאפשרותך להועיל להן.

את השאר פשוט לשתוק.

בטח אם אומרים אותן כבר הרבה אחרים.

בכל אופן (לסיום..)

אהבתי את דבריך.

אם צמאוננו לתורה רק יגבר ויגבר הרי שבקרוב מאד נשוב אליה לחלוטין, כולנו.

ואם זה המצב- הלוואי שגם המגזר שלנו היה שותה מהים,

כי בנקודה זאת יש בנו הרבה גאווה. (במובנה השלילי)

חפרתי...

כיוון ש"הנפש לא תימלא" (קוהלת)

דבקות איננה דווקא דרך "ידע" והרוחניות החילונית מביאה איתה משהו חדש שלא הכרנו, רוחניות גם של נפש ולא רק של שכל.

ועל כך כבר רמוז על ימות המשיח ממש באותן מילים: "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" - המים אף פעם לא יכולים לכסות. יש כ"כ הרבה מים, כ"כ ספרים בספריה, כ"כ הרבה "ידע", אבל האלוהות היא לא בידע, הידע הוא רק אמצעי טוב ואמר החכם: "תכלית הידיעה - שלא נדע" (ר' ידעיה הפניני ספר בחינות עולם)

זה דווקא יכולה להיות אמרה מאוד חזקה

אין מים אלא תורה

 

אין להשתמש לנסיעה לאומן.
כן- לעניים ולצדקה.
עיין שם בפירוט.
הכי טוב- לשאול את הרב [אמיתי שלך, לא "הרב גוגל!!!"]

 

>כספי מעשר זה מנהג טוב לא חובה ממש. לכן כדאי לאמר בלי נדר..... כי אם יהיה קושי כלכלי ח"ו פעם ולא תוכלי לתת מעשר כספים, אז לא היה בעיות של התרת נדרים.

 

>לאומן מותר ככה צדקים בברסלב אומרים.

 

>להפצות, מאבק על ארץ ישראל, למשפחות נזקקות ברור שכן!

 

(אם למישהו יש בדיוק כסף אני זקוק בשביל הפצות אשמח שתפנו באישי.)

 

כל השיעות ושבוע טוב!!!

 

 

בס"ד

 

א. עיקר מצות מעשר כספים הוא לתתו לעמלי תורה ההוגים בתורת ה׳ .ותורתם אומנותם

 

ב. וכן לצדקה לעניים, לפדיון שבויים, הכנסת אורחים, לחולים, ליתומים, לגמילות חסדים, הצלת ילדים ממיםיון וחינוכם לתורה, להכנסת חתן .וכלה לחופה.

 

ז. לקנות ספרים ולתתם לבני חבורה העוסקים בתורה או להאכיל בני החבורה מממונו ולשלם עבור החשמל ושירותים אחרים הדרושים להם .ללימוד תורה, רשאי להוציא ממעות מעשר.

 

ח. לקנות ספרים ללמוד בהם הוא בעצמו ולהשאילם לאחרים, אם אין יכולת בידו ולא היה קונה אלמלא. כסף המעשר רשאי להוציא ממעות מעשר, ובלבד שישאילם לאחרים, וגם יכתוב עליהם שהם מהמעשר בכדי שלאחר פטירתו לא יחזיקום יורשיו לעצמם.

 

טז. אינו רשאי לשלם דמי הנסיעה לארץ ישראל כדי לבקר במקומות הקדושים או להשתטח על קברות הצדיקים ממעות המעשר, אבל . הנדבות שמנדב בא״י לעניים יכול לתתם מהמעשר [ולפי זה הוא הדין לאומאן אסור, אבל חסידי ברסלב ורבניהם מחשיבים את זה מצווה עצומה ומתירים בזה].

 

מקורות:  http://maasrot.org/ArticlePage.aspx?Article=14

זה מתוך ספר דיני ממונות של הרב עזרא בצרי, מגדולי הדיינים בירושלים. תוכלי לקרוא שם הלכות נוספות.

 

http://www.breslev.co.il/forum/forum_posts.asp?TID=21103

כאן ההיתר של הרב ארוש מרבני ברסלב.

 

הצלחה

אני נוראאאא מתלבטת כל חודש לאן להפריש מעשר כספים:

אני קבוע מפרישה חלק ל"משכן אהוד". כי הלב שלי נמשך לשם... מאז הפיגוע...

אבל אני רוצה גם כן להפריש ל"בית התבשיל" (נגע לליבי) ואני גם יודעת שמובחר לתרום לנזקקים ממש. וזאת הכתובת.

מצד שני, יש גם התרמות ספציפיות, לכלה חולה וכו' (מה שמשמיעים ב"קול חי" כל הזמן)

 

אני ממש מתלבטת לאן לתרום!!!  כי במשכן אהוד , למשל, רק משפצים ועושים פינישים עכשיו. האם זה יותר חשוב מלתרום לכלה חולה? או לעניים רעבים...?

ותודה רבה רבה רבה.

יש הרבה מה לקחת מכל ד"ת שלך לחיים.

שבת שלום לכולם.