כל הקשר בין ה' לעם ישראל הוא דרך שלושת האבות, תפילתם והתקשרותם עם ה'  התחילה הרבה לפני ניושאיהם עם האמהות,לכן התפילה מתחילה עם "זכור חסדי אבות".

כל הנ"ל לא בא לשלול את מעלתן של האמהות שיש מקומות שמזכירים את זכותן

תודה.

שימי לב לכך שאברהם היה זה שחיפש ומצא את ה', ואז לקח את בת אחיו והיא הלכה אחריו. אלמלי אברהם, היא היתה נשארת עוד עובדת ע"ז חסרת חשיבות. אברהם היה המנהיג האמיתי לשם ה'.

יצחק לקח את רבקה, שגדלה בבית של עבודה זרה, ועד שהיא נלקחה היא מן הסתם היתה כמו כל משפחתה, ויצחק הוא זה שהחזיר אותה בתשובה לעבודת ה', אמנם כתוב שכבר בתחילה היא היתה צדיקה, אבל רק מבחינת ההתנהגות, גומלת חסדים, אבל בעבודת ה' לא היה לה חלק, ואלמלי יצחק לעולם לא היתה מגיעה לאן שהגיעה, אז גם פה, יצחק היה המנהיג האמיתי לשם ה'.

גם יעקב, בא ולקח את בנות לבן ושפחותיהן, כדי להביאן לעבודת ה' יחד איתו, ואלמלי היה בא לא היתה להן שום חשיבות.

אבל גם לאמהות היה חשיבות לא פחות מלאבות

ולמה עדיין אנחנו אומרים

ברוך אתה ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, האל הגדול, הגיבור והנורא, אל עליון. גומל חסדים טובים, קונה הכל, וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה:

ולא אומרים גם אלוקי שרה, רבקה, רחל ולאה?

אני מאוד מבינה מה שאתם אומרים אני גם חושבת ככה אבל אני מחפשת מקור.

מדוע בתפילה נזכרים רק האבות והאמהות לא נזכרות כלל.

העניין פה זה מקור למוד ממנו.

תודה לעוזרים.

אבל לא קצת מוזיל את האמהות שלנו? כאילו- זו היתה יכולה להיות כל יצור ממין נקבה ופשוט הנישואין עם הבעל הפכו אותה למשהו אדיר?

ממליצה לפתוח אפילו רק מהר"ל על שרה לפני הנישואין, בתור- "יסכה"- כמה היא היתה בפני עצמה וכו'... יש סיבה לזה שהאמהות נבחרו להיות אמהות  

סביבו אנשים רבים ויקים ממלכה לתפארת,אפילו שכל האנשים שהמלך אסף היו רמי מעלה עוד קודם, וגם בבניין הממלכה היה להם חלק חשוב, אחרי הכל הממלכה תיקרא על שם המלך, שלקח את אותם אנשים והצליח לבנות מהם ממלכה, ולא על שם העם, כי העיקר הוא המנהיג, הבונה, ולא הבניין.

מזכרים את מתקני התפילות:

אברהם-תיקן תפילת שחרית

יצחק-תיקן את תפילת מנחה

יעקב-תיקן את תפילת ערבית

עודטעם הוא שכל אחד מהאבות הנ"ל הוא רגל במרכבה ואע"פ שדוד הוא הרגל הרביעית הוא לא הוזכר כי הוא היה צריך להיזכר ובגלל סיבה מסוימת (שאני לא זוכר כרגע) לא הוזכר

בתפילת 18 יש את ברכת האבות שנחתמם באלוקי אברהם.

שכמובן הנושא שלה הוא לא האבות אלא אלוקי האבות - האלוקים הוא נושא הברכה והוא מכונה אלוקי האבות.

השאלה שלי היא למה אין ברכת האמהות שהכוונה של אלוקי האמהות.

וברור לי שהאבות למדו אותנו איך להתפלל ותיקנו את התפילות

אבל גם האמהות שלנו לימדו אותנו תפילה מהי, ובעיקר מהי כוחה של תפילה.

(היו עקרות וזכו להיפקד)

מדוע הן לא מוזכרות.

אני משערת שיש סיבה. ואני אשמח שתעזרו לי למצוא אותה.

ועם זאת גם תפילת חנה מודגשת בנביא וכנגדה תפילת מוסף של ר"ה!

ממש מעניין אותי לקרוא תשובות של אנשים פה ואם את שואלת מישהו אחר ושומעת תשובה- אשמח לשמוע! 

את התפילות - אבות תיקנו, כמובא בגמרא, ברכות כ"ו, ב':

"אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום....תניא כותיבה דר' יוסי בר' חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה'. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: 'ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי' (ברכות כ"ו, ב')". 

ומדוע לא אומרים את האמהות?

אולי, מפני הסיבה הפשוטה - שנשים פטורות מתפילה מסודרת,

הרי התפילה שהאמהות התפללו - היתה תפילה אישית.

(לכן, עד היום, נשים פטורות מתפילה במניין, ומחוייבות בתפילה מועטה יחסית לגברים)

ולכן ברור שאינם מוזכרות בתפילת הגברים...

מטבע הלשון "א-להי אברהם יצחק ויעקב" הגיע מהמקרא. כך מוזכר בתפילות שבתנ"ך, וכך ד' בכבודו ובעצמו מציג את עצמו בפני משה.

זו הסיבה. עכשיו השאלה היא מדוע ד' מכנה את עצמו א-להי אברהם ולא א-להי שרה.

כך שזה לא בגלל הפחתת כבודן חלילה

אלא להפך- משום כבודן עשו כך

אני שמעתי שמזכירים את האבות כי איתם ה' כרת ברית ובתורה לא מוזכר שהוא כרת ברית אם האימהות.

אבל כשאת  מדברת על אברהם אל תשכחי שגם שרה כלולה בו

וכן ביצחק -רבקה וכן ביעקב

ב"ה

התפילה: "ראשי חדשים לעמך נתת"...

האות הראשונה ב3 המילים הראשונות יוצרות את המילה רחל

מכיוון שזה תפילה שחברה רחל אמנו

על משהו אירוע או סיטואציה ספציפית, אפ' מתמשכת. אבל כשמדובר בהנהגה שהוא מנהיג אותי כדרך חיים?? קשה מאד!!

ואדרבה, אני לא ה', אבל הוא כן!!! והתפיסה האלוקית שלו כטוב לא מסתדרת לי! 

בטח שהיא לא תסתדר לנו.

אך נסי רגע לשים לב לדברים השונים שהוא הטביע בעולם.

אושר, שמחה, אהבה, אחדות, שלום, רעות ועוד.

תפיסה אלוקית - זה לא משהו שאפשר לתפוס או להבין בפרוטרוט או אם בכלל.

להבדיל, זה כמו איך שאת תופסת את החיים, ואיך אביך/אימך תופס/ת את החיים או כל אדם אחר.

זו תפיסה שונה.

לדעתי,

ממליצה על ספר- מסילת ישרים.

אני חושבת שקודם כל צריך להפגש עם הכאב וחווית הרע שאת חשה,

קודם כל להתמודד עם זה ברמה האישית והרגשית.

לעבד, לדבר על זה, לבנות כלים.

ואז אפשר להתקדם הלאה - ללמוד, לשאול, להעמיק את הבירור.

אי אפשר להתעלם מהרגש הפשוט באמצעות הסברים רציונליים-תורניים, צריך לתת לו מקום.

גם ככה אי אפשר לעכל את ההבנה העמוקה יותר כשהלב מוצף.

(כמובן שהדברים יכולים לבוא במקביל - גם בירור נפשי, גם בירור אמוני. 

הרעיון הוא, שצריך קודם כל לדאוג לגוף, לרגש, כדי שיהיו כוחות ויכולות למדרגות הגבוהות יותר)

לכן, אני אשמח אם תשתפי קודם בתחושות שלך (אם זה שייך), ומתוך כך אולי אוכל לכוון יותר.

בהצלחה רבה, יקרה.

אמורה להשפיע על כל המישורים! לתת את אותותיה בכל תחום.. גם בהיבט הרגשי והאמוני! ותכלס, זה לא מתבטא הלכה למעשה!

בעיקר תחושות של תסכול ואכזבה.

תודה!

אבל לפעמים, אנחנו בקטנותנו לא יודעים איך להוציא את הדברים מן התורה.

ולכן - "חוכמה בגויים תאמין".

וכמו שאת צריכה להיות בריאה בגופך כדי שתוכלי לחיות ולעבוד את ה', כך את צריכה להיות בריאה ושמחה בנפשך כדי לתת מקום לקומות גבוהות יותר.

ובוודאי שהתורה משפיעה וצריכה להשפיע על הגוף והנפש, ולכוון אותם למקומות הנכונים,

אבל צריך לזכור לתת לצדדים האלה את האוכל הבסיסי שלהם, קודם כל.

אוכל זה דבר טבעי לגוף, ואת צריכה לאכול גם אם לא למדת איך להעלות ממנו ניצוצות,

וביטוי לנפש שלך את צריכה לתת, גם אם זה נשמע לך לא נכון (לתת מקום לכאב, למרות שאת יודעת בראש ש"הכל לטובה"). לא לרוץ ולחפש תשובות שימחקו את מה שאת חשה...

ושוב, כמובן, שעם הזמן והלימוד (והבירור שאת עוברת עכשיו), הביטוי שלך יהיה אמוני יותר ו"טוב" יותר.

צריך להבדיל בין החוויה האישית שלי: אני חווה את הדברים שקורים לי כרעים,

לבין הידיעה שהקב"ה לא עושה רע, אלא מכוון את הדברים לטובה.

זה לא נכון, אמונית, להגיד ש"זה לא רע מה שקורה לי" - כי זה כן רע! בעולם הבא לא תסבלי כך.

אלא שהקב"ה מכוון לטובה.

תודה לך על שאת נותנת לי לחדד לעצמי את הדברים.

שרבים מגדולי ישראל במשך הדורות אמרו שאין הנהגה פרטית - כלומר ד' משגיח אבל מתערב מעט מאד בעולם; בין לא מתערב בכלל למתערב רק בעניינים גדולים מאד שמשפיעים על ההסטוריה.

לפעמים כשרואים הרבה רוע, עדיף להאמין שמי שגרם אותו אלה בני אדם רעים או הטבע, מאשר להתחיל להסביר שד' רצה שבדיוק העץ הזה יפול ויהרוג שלושה ויפצע שניים, כי זה הגיע בדיוק למשפחות של כולם לסבול באותה מידה וכו' וכו'.

אז למה אנחנו מתפללים אם אין השגחה פרטית?

וגם כל העניין של שכר ועונש, עם הלך ההשקפה הנ"ל, לא יהיה דקדוק ודין על מעשים של האדם לפרטי פרטים לכאורה, וממילא כל העניין של ג"ע וגהנום לא כ"כ רלוונטי..

גם בענייני נישואים- כתוב שהי"ת יושב ומשדך? וילדים שמגיעים לעולם- שלושה שותפים לו לאדם וכו', וממילא ה' מתערב ביצירת כל נשמה ונשמה, אזי מה יותר מדוקדק ומושגח מזה?

ומהפן הרגשי- איך אבא מסוגל כך לנטוש את ילדיו בעולם שיש בו פוטנציאל גדול של רע, שיתמודדו לבד?? האינסטינקט האבהי הבסיסי הוא הגנה על הצאצאים!!

אבל אין צורך להיות עם החשיבה הזאת 'עד הסוף'. מספיק לקבל את האפשרות שיש דברים שד' רואה ומשגיח, אבל בוחר לא להתערב אלא להניח לעולם להתנהל כדרכו, דרך הטבע. מישהו עישן? הריאות שלו בסכנה. מישהו נהג לא בזהירות? ח"ו הוא יתנגש בעמוד חשמל.

כשמתחילים לחשוב קצת בצורה הזאת, אפשר קצת יותר 'לנשום', ולא לראות איזה רמז נסתר או אפילו 'התנכלות' של ד' בכל דבר שקורה. לפעמים דברים קורים כי הם פשוט קורים.

והחלק היפה בכל העניין, שהמסקנה לא משתנית. גם ר' נחמן וגם הרב סולוביצ'יק דיברו על הרוע בעולם, ושניהם הגיעו לאותה מסקנה: לא משנה למה קרה, משנה מה אנחנו עושים אחר כך. משנה איך אנחנו מתמודדים עם עצם העניין הכואב. 

וד' הוא מלך גדול על כל הארץ עוד לפני שהוא אבא.

מי זה "רבים מגדולי עולם"? שמות בבקשה... תודה

אפשר גם למנות את תלמידיו, אבל הראש לכל אלו הוא הרמב"ם.

נכון שיש השגחה נפלאה.

בשביל לראות אותה ולחוות אותה צריך לחבור אליה, להבין אותה ולהזדכך. כשהתודעה משתנה - גם המציאות משתנה וגם מציאות מהעבר תיראה שונה.

כך שלא מספיק לומר שיש השגחה. יש "רע" בעולם והרע הזה הוא לא מה'! אין רע יורד מלמעלה. כל הרע הוא תוצר אנושי, כולל מחלות ומוות.

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת)

ולמרות זאת יש השגחה, גם על הרע. השגחה אותיות השגה + ח'. ההשגחה פועלת עפ"י ההשגה (תודעה) ולקוחת בחשבון גם את החטא והרע, שלא רק שלא יזיק אלא שגם יגלה טוב בדרכים עקיפות שונות ומשונות. הבחירה היא אם להיות ולחוות את ההשגחה. אדם "מואר" חווה אותה ובשביל להיות במקום כזה עובדים על מידות ודעות. העניין הוא "לנקות" מאיתנו "מסכים" שדבקו בנו ומסתירים לנו את האמת הטובה שתמיד היתה שם, כמו ילד קטן שאין לו ממש בעיות בחיים.

ברגע שמטפלים ב"חשבונות הרבים" ע"י לימוד אמונה ובירור הדעת וכו' , אז גם מתחברים מחדש לאותה ישרות ראשונית שהכל מושלם שם , "כגמול עלי אמו". ושם יש גם נסים!

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

אני הפרובלמטית? 

מצטערת, הוא יצר אותי עם הכלים הגשמיים הנוכחים, ואיתם אני משתמשת.

והתוצאה קשה...

תודעה וחשיבה חיובית אני יכולה ליצור גם עם תובנות בודהיסטיות , באמצעות השפעה מאסיבית וקבלת אנרגיות חיוביות מחסידי מפלצת הספגטי, ואולי בכלל איזה הרואין טוב יסדר הכל?  

אלא התיכנות האנושי המקולקל שמעלים את האמת הטובה. ואין אחד שלא נגוע בו כך או אחרת. זה נקרא "יצר הרע".. היצר הוא בעולם המחשבות - "יצר מחשבות".

אז קדימה לתודעה חדשה רעננה!

מה רע בתובנות בודהיסטיות? כמעט הכל ביהדות כך או אחרת.

אנרגיות טובות גם תומכות. דברים שמתמכרים אליהם לא באמת עוזרים..

העיקר שזה יהיה אמיתי ויגלה אמת פנימית.

אפשר להתיעץ באישי

בלי פציעות, בלי מחלות, בלי חסרונות.

גן עדן, שם הוא שם את האדם.

אבל האדם חטא, ובניו המשיכו לחטוא גם כן, ובני בניהם, המשיכו לחטוא גם כן, אז הגיע להם עונש.

וזה לא משנה כמה תועלת תצא מזה לעולם, לא בכל עונש חייב להיות טוב נסתר.

מידת הדין פירושה עונש לשם עונש בלבד, לגמול לרשע רע כרשעתו. אמנם הקב"ה שיתף מידת הרחמים עם מידת הדין כדי שנוכל להחזיק מעמד, ולא נקבל על הראש מייד אחרי כל חטא, ובמלא העוצמה, אבל עונשים, ודאי שעדיין יש.

מלבד זאת, כפי שכבר ראיתי שכתב מישהו כאן בשרשור, זה ממש לא ברור שיש השגחה פרטית על כל אחד ואחד, יש השגחה על עם ישראל ועל הצדיקים.

מכיוון שהאדם קלקל את מעשיו ואת הטבע, אז מי שזכאי להגנה מפני תאונות טבעיות ומפני מעשים של אנשים אחרים (ואף מפני טעויות שלו עצמו), זה רק אדם צדיק, ולאור העובדה שאין אדם שהוא צדיק גמור והוא שלם לגמרי, אין למה לתמוה על כך  שאנשים נפגעים...לפעמים הקב"ה מגן על האדם מפגיעות הטבע ולפעמים לא, כי לא מגיעי לו שיגנו עליו, ולפעמים הקב"ה שולח עליו פגעים, כי מגיע לו שייפגע...

ואל תטעי לחשוב, שאם ככה-יוצא שהקב"ה עושה דברים רעים חס וחלילה, ברוך דיין האמת.

העולם לא נברא כדי שנחיה, אלא כדי שנחיה לשם ה', ומי שלא חי לשם השם, הדין דורש שייפגע, וה' שהוא דיין אמת, לא יכול להתעלם מזה.

וכשחושבים על הדברים בגישה הזאת, גם הדברים הרעים, הם לא כל כך נוראיים, לפחות כל עוד לאדם באמת אכפת מהאמת ולא מכל מיני דברים אחרים, כי הדין הוא דין אמת, אז אמנם הדין פוגע בנו, אבל אדם צריך לקבל את הדין.

יש בגישה שלך מאפיינים נוצריים חזקים מאד.

להגיד שהאנושות רעה וחוטאת כל הזמן ולכן מקבלת עונשים - זו לא גישת היהדות

כך אומרים הנוצרים - העולם הזה מקולקל לגמרי ואין שום סיכוי להעלות אותו, ומזה נובע עוד דברים רבים וחולניים.

וחוץ מזה, יש עונשים כלל לא פרופורציונאלים למשל השואה. ואתה לא יכול לחשב מה כנגד מה.

גן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית. והוא נכתב כמשל.

אדם לא יכול מעצם טבעו לחיות בגן עדן ללא חטא. (אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו')

כל אדם חי במציאות אפורה, שבה הוא משתדל לעשות טוב אך גם חוטא לפעמים

זה בסדר וזה חלק מהתוכנית המקורית של ה'

וכאן בדיוק מתחילה העבודה האמיתית של הבחירה החופשית בין טוב לרע

ולהעלות את עצמנו מתוך הצד הרע

מידת הדין היא במקור אבסולוטית ותקיפה

אך אין מקום להגיד שכל מי שמועד מעט מוצא עליו גזר דין מוות

חוץ מזה, לא כדאי לנתק את הרגשות ולא להתייחס אליהם, אלא רק לפי השכל, זה לא טבעי 

לכן יש לתת מקום להתמודדות של הרגש שלנו לבין ההבנה שה' מסדר הכל בסופו של דבר.

ראה למשל את ספר איוב שבו מתוארת ההתמודדות שלו עם כל הקשיים שה' מביא עליו

רואים שם שיש מקום לרגש ולהתמודדות שלו גם הגזרות (אגב, שם די ברור שה' העניש אותו ללא סיבה מיוחדת מלבד הניסיון)

שגן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית?

זה לא פחות גרוע מלהזכיר מאפיינים נוצריים...

האדם חטא וגורש מגן עדן.

עכשיו הוא צריך לתקן את החטא כדי לחזור לשם.

יש מושג של עולם הבא ויש תחיית המתים. אל תשאר תקוע במציאות העכשווית...

וטובים שדיברו על גן עדן כמציאות אוטופית. 

מה זה לחזור לשם?? מה זה עולם הבא?? 

ויכול להיות שהכל נכתב כמשל כדי שנבין.

בעצם, בטוח שהכל נכתב בלשון פשוטה כדי שתהיה לנו קמצוץ הבנה במושגים שלנו.

אבל אי אפשר לומר "עזוב, זה סיפור אוטופי ובכלל משל, המציאות היא אחרת".

גן עדן זה דבר מציאותי, לגמרי. אי אפשר לומר שלא, אחרי שזה כתוב בתורה.

מה זה לחזור לשם? מה זה עולם הבא?

בשביל זה לומדים אמונה.

אבל בהחלט להבין שאין לנו מושג מדוייק על ג"ע, ואם אנחנו נצמדים לפרשנויות, אז לדעת שישנם פרשנויות נוספות גם...

לומדים אמונה- כן.

של איזה הוגה דעות? של איזה מורה דרך?

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (בישעיה על גאולת אחרית הימים -השיבה לארץ) "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ..."

ירשו ארץ של ישעיה, לפי חז"ל זהו עולם הבא

וגן עדן ? - גם כן - פסוקים פשוטים בנביא על גן עדן בארץ ישראל באחרית הימים במקום הארץ השוממת

ו.. זה אוטוטו..

ימות המשיח

דעה שמתקבלת על הלב והשכל. שהג"ע יהיה כאן ממש

"ויהי נעם.."

כי לא רואים ולא מכירים את הזמרת.

כלומר, רק את השם שלה - 

רק אז אסור לשמוע אותה?

זה מחדש לי הרבה

נ.ב. אני בת, אבל סתם מתעניינת ...

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=5183

תשובה:
אם אתה זוכר כיצד היא נראית, דינה כמו זמרת חיה. אין הבדל בין צעירה לזקנה.

לסמוך על בדיעבר גורם להיות קל מקלי ישראל.

אבל כשמישהי בחיים יש משיכה לזמרת שראית פעם תמונה שלה (לא מדבר על הופעה)?

לא כל הזמרות ככה..

אני כבר בטוחה שה' שמח שם למעלה.

בכל אופן, תתחרטי ותקבלי לעתיד 'לא לעשות את זה'.

אני לא באמת יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל אני חושבת שזה אומץ לגשת לאחותך ולהתוודות.

ואני חושבת שאת תרגישי יותר הקלה אם את תספרי לה. 

תגידי לה משהו כמו ' _____, אני ממש מצטערת, אבל בטעות שיחקתי לך בפלאפון ונכנסתי להודעות..ולא ידעתי מה חשבתי לעצמי..וממש רציתי להתנצל..," וממש תתנצלי.

אני חושבת שאני הייתי פשוט מחייכת ומחבקת את אחותי האמיצה.

אם זה יקרה, ב"ה.

ואם היא תהיה בהלם וקצת תכעס, תביני אותה. עשית מעשה לא בסדר, כפרי עליו.

אני בטוחה שה' למעלה דבק בך בהחלטה הנכונה, בהצלחה!

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=14458

סליחות לנשים

הרה"ג דב ליאור

שאלה:
בימים אלו נהוג בקרב עדות ספרד להגיד סליחות מראש חודש אלול. שאלתי היא, מהי ההלכה לגבי נשים באמירת סליחות? האם צריך להגיד סליחות כל יום ואם כן אז מתי?

תשובה:
נשים לא נהגו לומר סליחות, אבל כל אישה הרוצה לומר סליחות ודאי שמותר לה, ויפה עושה. אין עדיפות לאמירת סליחות בימים מסוימים. כל חודש אלול חשוב וטוב לאמירת הסליחות באותה מידה.

אבל הוא רוצה דווקא את בני האדם, שחיים בתוך עולם של קושי,

עולם של מלחמה ושל התמודדות -

שיידעו להתגבר ולהתעלות על הקשיים (כשהקימה מהנפילות היא גם קושי גדול),

ודווקא מהיכן שהם - לתקן את מידותיהם ולעשות רצון קונם.

זה כבוד עוד יותר גדול לקב"ה מתהילת המלאכים.

ה' נתן לנו כוחות, טובים ורעים.

גם הכוחות הרעים, הם לא באמת רעים- אם נדע להשתמש בהם נכון,הם בעצמם יהיו טובים.

אנחנו קוראים להם רעים, כי ברוב הפעמים שאנחנו מוציאים אותם לפועל, אנחנו עושים את זה בצורה לא נכונה..

אנחנו בוחרים איך להשתמש בכוחות שלנו,מתי,ובאיזה מינון.

אבל צריך לזכור- שגם את הכוחות שלכאורה רעים-אנחנו צריכים.

אנחנו צריכים גם את הכעס,וגם את הגאווה,וגם את השנאה. השאלה היא מתי,וכמה. כי יש מידות שצריך להשתמש

בהם,רק ממש טיפה,ורק במקרים ממש מסויימים.

ללא כעס- הורה לא יכול לחנך את ילדיו.

ללא שנאה- א"א לשנוא אוייבים.

ריה"ל בכוזרי מאמר ג',ג' כותב:

"אמר החבר: החסיד הוא המושל. החסיד הוא מי שכל חושיו וכל כוחותיו הנפשיים והגופניים נשלטים ועושים את רצונו. החסיד הוא איש השולט בעצמו שלטון מלא ומנהיג את עצמו כמנהיג מדינה. והוא מה שאמר שלמה: "טוב ארך אפיים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". איש כזה ראוי לשלטון. כי הוא ינהיג את המדינה בצדק, כשם שהוא מנהיג את עצמו בצדק. החסיד המושל בעצמו, נותן לכל כוח מכוחות נפשו וגופו את חלקו ומספק לכל כוח את צורכו, וממלא את חסרונו, ומאידך הוא מונע את הכוחות המתאווים לעבור את גבולם הוא חוסם את כוח הכעס שלא יפרוץ במקום שאינו נצרך, ומאידך הוא נותן לו להתפרץ במקום המתאים, לשם גערה באנשים רעים, או בעת ויכוח בענייני דעות וחכמות, כאשר יש צורך להגיב בחריפות. כשם ששולט בידיו וברגליו, ומשתמש בהם בצורה הנכונה והמועילה, כך הוא שולט בשאר כוחותיו וחושיו: השמיעה, הראיה, הדמיון, המחשבה, הזכרון. החסיד אינו נותן לאף כוח מכוחותיו לעבור את הגבול על חשבון כוחות אחרים הצריכים גם הם לבוא לידי ביטוי. הוא מביא את כל כוחותיו לתפקוד נכון, בהרמוניה מלאה ביניהם.

ועל אותו עניין הרב קוק כותב בעין איה ברכות א',א,כד:

"הכוחות שבאדם הטובים והרעים, תכליתם להשתמש בהם בדרך הטובה, ע"כ כוחות הרעים שמצד היצה"ר אין זה עצה טובה להחלישם ולמעטם, כי לפעמים יהיו נצרכים לתכלית טוב ולא יוכל להנות מטובם. ע"כ הטוב שבהדרכות הוא שיהיו הכוחות כולם במילואם וטובם, רק שהכוחות הטובים יהיו השליטים בנפש והרעים יהיו כפופים תחת ידם. כי באמת גם הרעות טובות הנה, בשמרם את גבולם. והנה מצד טבע האדם הכוחות הרעים המה נעורים ומוכנים לפעולה יותר מהכוחות הטובים. ע"כ ירגיז אדם יצה"ט לעורר הכוחות הטובים שיהיו מוכנים לפעולה ושליטים על הכוחות הרעים".

המשנה בברכות ט,ה:"ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך- בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

[הכח היחיד שאנחנו לא אמורים להשתמש בו הוא העצבות.]

"א-להים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת)

המידות ה"רעות" הן רע מדומה שנוצר בין בני האדם באינטרקציות - "המה ביקשו חשבונות רבים".

נניח שהיינו שמים תינוק בן יומו באי בודד ללא נפש חיה - לא היו לו מידות רעות.

כך שבאמת באמת אין "רע" והכל דמיון שנובע מחוסר אמונה ושלוה פנימית.

"לא מבינה" זה גם צעד של מידות טובות מתוך הכנעה וענווה ואי ידיעה, כך שזה בסדר לא להבין..

לא שאין רע, יש רע - אבל הוא לא קשור למידות שלנו. הבורא נטע בנו (ובעולם בכלל) כוחות, ועכשיו אנו יכולים להטותם לטוב או לרע.

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

כשבכוחות החיוביים צריך להשתמש כלפי דברים חיוביים, ובכוחות השליליים צריך להשתמש כלפי דברים שליליים.

כך שבעצם כל הכוחות נועדו לשרת מטרות טובות.

היצר הרע, תפקידו להסיט את הכוחות החיוביים לדברים השליליים ואת הכוחות השליליים לדברים החיוביים.

הערה חשובה:

כוחות חיוביים/שליליים הם לאו דווקא רגשות, אלא כל כוח שהוא, שכלי, נפשי, פיזי וכו'...

וכן דברים חיוביים/שליליים יכולים להיות כל דבר, במלא המובן של כל דבר.

דוג':

כוחות חיוביים-אמונה, אהבה, רחמנות, אושר, אחריות, זריזות, פעולה, כבוד, רצינות, נאמנות, שמחה, יצירתיות, השקעה, קבלה, נינוחות, שלווה ועוד...

כוחות שליליים-כפירה, שנאה, ליצנות, זלזול, אכזריות, עצלות, אדישות, צער, כעס ועוד...

דברים חיוביים-הקב"ה, צדיקים, מצוות, תורה, חיים ועוד...

דברים שליליים-ע"ז, רשעים, עבירות, רוע, מוות ועוד...

שיהיו שתי צדדים, אם הרע לא היה מושך, לא הייתה זכות בחירה,

מצד האמת אולי לא נכון לשיר את השורה הזו, 

אבל אם חושבים על המילים,לענ"ד גם במנגינה הזו זה יכול להביא להכנעה..

ואפשר לשיר את זה במנגינה הרגילה רק עם נימה יותר של בכי..(לוידע בדיוק להגדיר..)

השמחה שבהתנקות (ובפרט בוידוי) היא שמחה עצומה, ו"אין אדם שר אלא מתוך שמחה". לא נאמר בחז"ל אין אדם שר שירים שמחים אלא מתוך שמחה, אלא כל שירה. גם שירה עצובה. איך שרים שירה עצובה מתוך שמחה? שרים אותה מתוך השמחה שמתמעטת באותם ימים (כמו במנחם אב, שבו אנו ממעטין בשמחה).

יש הרבה קהילות שדווקא המנגינות של הסליחות ובכלל של הימים הנוראים הן עצובות (כמו התימנים), אבל זה לא נובע מתוך אי-שמחה, אלא סתם מתוך האווירה של הימים הנוראים.

אני מבינה את כוונתכם...

ההתנקות באמת משמחת, שלא נאמר הכרחית!

תודה!

כשאדם בא להתוודות על מה שהוא עשה, הוא כבר טהור מהחטא, שהרי עקירת הרצון כעקירת המעשה, ולכן את הוידוי הוא יכול לומר בשמחה.

(הערה-לפי ההסבר הזה הוידוי אין פירושו צער או חרטה-אלא פשוטו כמשמעו-הודאה באמת, הודאה במה שהיה, ובקשה שהחטא מהעבר לא יפגע בנו)