פורום בית המדרש (עמוד 152)

ראשית כל - נכנסת לשיעור א'.

לא להילחץ, אתה כעת מתרכז בלהתרגל לאטמוספירה הישיבתית.

 

עיקר ההישג שתוכל להשיג כעת - הוא ההתרגלות...

 

 

ועיקרון חשוב שראוי לשנן: הרבה ניסו - ועלתה בידם.

 

 

לגופה של שאלה:

אני מאמין שהשאלה החשובה הזאת,

היא הזדמנות נהדרת להתחיל ליצור את הקשר שלך עם הר"מ.

אזור אומץ, ופנה אליו בשאלה - מה ההמלצה שלו.

 

 

תצליח

חזרה מהירה אפשר כל יום ויסידות פעם בשבוע.

 

מתסכל אבל שווה

 

 קודם כל, בהצלחה ענקית.

 

כמה להשקיע בזה?

לענ"ד, כמה שיותר. כ"כ הרבה מקורות מדריכים לכך..:

 

"רבי יהושוע בן קורחה אומר:" כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר" (סנהדרין צט.)

 

" תרוייהו צדיקי גמורי נינהו,ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד." (חגיגה ט: )

 

"כי הא דריש לקיש,הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין, כנגד מ' יום שנתנה תורה, ועייל לקמיה דר יוחנן. וכי הא דרב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרים וארבעה זימנין, כנגד תנ"ך ועייל לקמיה דרבא." (תענית ח)

 

אמוראים,ענקי עולם היו עושים 24,40 חזרות..ק"ו אנחנו..

 

הרב וולבא בספרו עלי שור, מסביר שתכלית החיים היא שיהיה "תלמודו בידו", ומביא שם את המדרש שהקב"ה עתיד לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, ואדם שמגיע הקב"ה שואלו אם עסק בתורה ואם אומר לו שכן ה' אומר לו אמור מה קרית ומה שנית- משמע שצריך שמה שאדם לומד- יהיה תפוס בידו. כפשוטו!

 

הרב קוק באגרת ו' כותב: "לשמחת לבבי הגיעני מכתבך אשר זה כמה חכיתי. שמחתי כי הודעתני מלימודך, אף כי מאוד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על תלמוד. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד עP הניסיון, כי א"א כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאוד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק, קודם שתתחיל פרק אחר, כי אין תועלת בלימוד שנשכח מיד אחרי הלימוד.

 

איך עושים בפועל?

 

יש הרבה שיטות, והחזרות בחלקי התורה שונות, א"א לחזור בעיון, כמו בבקיאות וכו'..

 

בעיון, כדאי לסכם, ואת החזרות לעשות על הסיכומים, א"א לחזור על הגמרא עם הראשונים והאחרונים מתוך הספרים..

 

בקיאות, יש המון שיטות- ממליץ לך להתייעץ עם הרב, אבל בגדול, לעשות כמה שיותר. שתראה ותרגיש שמה שאתה לומד- אתה יודע, וכאילו זה מונח לך בכיס. (לענ"ד, לפחות 8

 

תנ"ך אם אתה לומד- לסכם את הפרקים, ולחזור על הסיכומים.

 

אמונה- כנ"ל, לסכם ולחזור על הסיכומים.

 

מומלץ מאוד לחזור בסופ"ש ובשבת על הנלמד במהלך השבוע..

 

כדאי לעיין בנושא:

 

- פרק א' בספר עלי שור. (2 עמ'..) [בכללי,ממליץ מאוד על הספר הזה בתור התחלה בישיבה..]

- חוברת "מתוקים מדבש" (סיכום דברי הרב דוד ג'יאמי, (ר"מ בגמ' ואמונה בהר המור) בעניין החזרות בלימוד)

- ההקדמה למשנה סדורה.

- כרם יהושוע. חיבר הרב יהושוע כהן,ת"ח גדול שהש"ס ממש מונח בכיסו. מדריך שם בדרך משלו לגביי חזרות, שיטה קצת קשה ומפרכת- אבל לענ"ד הבאמת עניה, שיטה טובה. (בגדול גדול- הוא כותב ללמוד חלק בגמרא, נגיד שליש עמוד, לחזור על המהלך בע"פ 3 פעמים, ואז לעבור לקטע הבא, ואותו דבר עם רש"י, ואח"כ עם תוספות..עם לימוד כזה יוצא- לימוד עם חזרה של 9 פעמים, עוד רק בלימוד הראשוני..)

 

- בסוף הספר "עיונים בשיעורי ריב מרדכי" על פרק חזקת הבתים, יש נספח על לימוד גמרא.

 

 

זה קשה בהתחלה,בעיקר נפשית..כי יש יצה"ר להתקדם ולהספיק ללמוד עוד,

מאשר לחזור על מה שלמדנו, אבל הורונו גדולים מאיתנו שרק ככה קונים תורה, רק ככה היא נבלעת בעצמות.

ובע"ה שנזכה שתלמודינו יהיה בידינו ויעמוד לנו ימים רבים. 

בהצלחה ענקית!

 

 

כל פעם שאתה לומד משהו תחזור עליו מיד, ושוב בסוף הסדר. כך החזרה היא מהירה מאד, ונחקקת בראש.

זה באמת לא קל... בשיטה שהצעתי אפשר לעשות 'עבודה קלה' של חזרות, שאפקטיבית לא מעט. היא לא תחליף לחזרה כוללת בסוף ה'זמן', אבל היא תקל על החזרה ההיא, ותהוה תחליף לחזרות של פרקי זמן קצרים יותר.

 

בכיתה ט' למדתי את הטריק: הרב אמר שמי שישנן ארבע פעמים הכל, יקבל בונוס של חמש נקודות. היינו מסכמים בע"פ אחד לשני כל תוס' ותוס' שלמדנו, ועד היום אני שורק את מה שלמדתי אז.

אבל כשמפנימים שזו בדרך היחידה שתלמודינו יהיה בידינו,אז זה פלות מתסכל,ואחרי כמה זמן שמחים בזה

ולוידע,לי אישית 2 חזרות לא מחזיקות לטווח הרחוק  בכלל..האמת שגם יותר,אבל אולי זה רק אני..

 

על כל תוס' שתלמד - מיד! תחזור פעמיים בקול.

אבל אין ברירה צריך להשקיע כמה שאפשר!!!!!!!

כמובן לבקש עזרה אם קשה.. בכל זאת לא מגיע לאף אחד לסבול...

רש"י: שתהיו עמלים בתורה.

 

והשגחה שקרתה לי ממש הרגע-

אני בדיון מדבר עם מישהו על חזרות..

הוא תוך כדי מדפדף סתם בספר "דברי יעקב" של הרב יעקב עדס,

פתאום הוא אומר לי: סתכל מה נפתח לי בטעות:אני מצטט בערך,לא מדוייק.

והנה בעניין זכירת הלימוד מובא בספרים הקדושים,שמועיל לעניין זה מאוד-שמירת העיניים,

ולומדים זאת מסמיכות הפסוקים "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ו"למען תזכרו".

 

ממש משמיים

 

אם אתה שואל - פנה לר"מ/ראש הישיבה/משגיח וכיו"ב. לא פה יוכלו לתת לך מענה היותר מתאים לך מהמון סיבות.

אולם אם אתה פותח דיון, אז בכיף.

 

הרב קוק כותב באגרת ו לאחיו הקטן ר' דב שיש לחזור על כל פרק בגמ' לפני שעוברים לפרק הבא עשרה פעמים, לפחות!

זה קשה מאוד, במיוחד למי שלומד בקצב שלא הוא שולט בו. לומדי הדף היומי, למשל, ממש לא יכולים לעשות את זה, אבל זכירת כל השקלא וטריא היא לא אחת מהמטרות של הדף היומי, אז זה בסדר.

בקיצור, צריך לחזור על הלימוד המון, מכיוון שלימוד שלא נכנס לראש היטב לא שווה (כמו שכותב הרב בהמשך האגרת).   

הרב קוק כתב שצריך עשר חזרות ולכן אצלנו בישיבה מחלקים דף חזרות (טבלה קטנטונת) עם עשר משבצות ליד כל שם של דף ואז אתה ממלא את המשבצת אחרי כל חזרה של דף וזה נותן המון סיפוק. זה גם לא קשה כי אחרי בערך שתים שלוש חזרות אתה מטיס את הדף כשתוך כדי החזרה הרש"י עובר לך בראש והדף נהיר וברור.

 

עקב היותך שיעור א' - אני לא בטוח שהדברים שנכתבו לעיל מתאימים לך לשנה זו.

 

הבסיס שבכל אופן צריך שיהיה (גם ובעיקר לשיעור א') זה חזרה בסוף כל סדר על מה שלמדתם בסדר ולמחרת לחזור שוב על מה שהספקתם אתמול באותו סדר. יש לזה המון סיבות ממש ממש יסודיות. אני לא חושב שניתן לוותר על זה בשום אופן.

 

אחת הסיבות העיקריות שאנשים נמנעים מלעשות חזרות כי אז הם מרשים לעצמם "לחפף" בלימוד ואז גם הלימוד והסדרים נראים בהתאם וגם יוצאים עם מעט מאוד יכולות התמודדות בגמרא בפרט ובלימוד בכלל.

 

נקוט בידך: עדיף 20 דף ברורים ומובנים** מאשר 30 דף שאין לך יד ורגל בהם.

 

 

 

**זאת אומרת שאם מישהו שואל אותך פשט גמרא-רש"י תדע לענות לו (מהגמרא, לא בע"פ) לאלתר ובלי להסתבך.

 

 

 

 

זכור!

שיעור א' זה המקפצה שלך ללימוד. ככל שתקפוץ בו יותר חזק כך תגיע לשנים הבאות (ולחיים בכלל) יותר גבוה ויותר רחוק...

נצל אותו...

תוב.פניני הלכה,קיצוש"ע,קיצור ילקוט יוסף וכו'..

אם אין נגיש, לשאול רב/ת"ח.

אני לא יודע אם יש כאן אנשים שיכולים לפסוק הלכה.

 

 

 

 

 

מברכים על המצוה של נטילת ידים.

 

גם פצוע בידו שנוטל יד אחת מברך אותה ברכה

שונה,אבל הרב עובדיה כותב שבטבילת כלים זה שונה,כי חכמים תקנו נוסח שונה מלכתחילה..וגם מכיון שרוב בנ"א נוטלים 2 ידיים לכן לא משנים את הנוסח.

כי המצוה היא להדליק נר אחד .

 ומי שמהדר מדליק הרבה נרות , ומי שמהדר ממש מדליק שני  נרות כנגד זכו וכנגד שמור.

 

 וכן מברכים בכל יום בחנוכה : להדליק נר של חנוכה . ( לא נרות ).

 ו

זה בירושלים אבל... אין עליו!!!

שאל בגוגל.

ישיבה לחוזרים בתשובה ברמה גבוהה.

יש מסגרת מיוחדת למי שלומד באוניברסיטה וכו'

הפוסקים נחלקים מאז ולכל אחד יש על מה שיסמוך.

אלא צריך לימוד,עיון והעמקה ע"מ להבין באמת ובשלימות מה זה אומר.

 

ההגדרה היסודית והבסיסית נמצאת במהר"ל בנתיב התורה פרק יד', בפסקה של ד"ה "אמר רב פפא בר חנינא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה"..עד המילים "שהם הכלל".

 

הרב זצ"ל מסביר את מהות כנסת ישראל ותכונת חייה פרק א' באורות ישראל.

 

עוד מקורות שכדאי לעיין בנושא:

- אגרות ראיה ח"ב אגרת תט.

- עולת ראיה ח"א עמוד קיג'.

 

 

 

אם תרצה/י את המקורות מהרב, יש לי במחשב,בשמחה

 

לימוד פורה,מחכים ומהנה!

 

כאן.

תודו שזה דרש..

אבל עדיף שלא...

לא שיש לי משו נגד חב"ד והריי"צ (ונהפוך הוא...).

 

אבל זו גישה שאומרת שהרב זצ"ל היה שווה משו כי הריי"צ כתב עליו ככה, וחזו"א משו אחר, והיית לו התכתבות עם הגרצ"פ פראנק וכו'.

 

הרב היה גדול כי הוא היה גדול. נקודה.

לא צריך שום להביא שום סייעתא מרבנים אחרים! (שהוא היה יותר גדול מחלקם, ככה שזה מגוחך...)

 

אל לנו לפחד ברבותינו, הם היו גדולים, ענקי עולם, למרות שהם לא היו חרדים...

 

וגם היום יש לנו ב"ה רבנים ענקיים הן בנגלה והן בנסתר, ואנחנו לא צריכים להרגיש בשום נושא כפיפה מול החרדים ולקבל מהם אישור על התורה שלנו.

הוא ידע לכבד רב עם דעות הפוכות לגמרי משלו.

 

יש הרבה מה ללמוד לשני הצדדים.

 

 

 

 

יש בזה רבותא מבורכת מאוד.

מה רבותא?

מזה מוסיף לך שהחזו"א כתב עליו מילות שבח ושהוא חיתן את הרב אלישיב??

 

יש לך חסר בהערכה אליו וככה אתה רוצה למלאות אותו?

בשם גדולים אחרים את שבחי הרב? מה רבותא בכך?...

 

הרצי"ה - למשל: בשם הנצי"ב והרידב"ז; הרב נריה - למשל בשם ר"ש שקופ.

(כמובן, זה רק מה שאני זוכר כעת בוודאי.)

 

 

מה גם שלשיטתך תימה על הגאון האדר"ת -

הרי הוא לשיטתו איננו מגיע לקרסולי חתנו - א"כ מאי רבותא בכך שהוא ישבח

את חתנו?

ומאי רבותא בכך שרצי"ה יציין זאת ב"לשלשה באלול"?...

הרצי"ה והרב נריה, וכמובן האדר"ת שיבחו את הרב מנקודת מבט שונה. מהי? לא יודע.

 

לעומת זאת היום אני שם לב שהגישה היא שונה - זו אמירה של 'בא נוכיח שהוא היה גדול, אם לא  - נדפקנו', 'תראו יש כמה חרדים בבני ברק שלומדים את הרב'. (הייתי ממשיך אבל נדפק לי האנטר...)

אם כי עולם התורה כן זקוק לדעת שהרב זצ"ל היה מוערך מאוד ע"י גדולי התורה המקובלים יותר.

 

וגם לנו יש חשיבות לשנן, שהרב'ה שלנו הוא לא רק איזה "הוגה" פיקנטי, עם פיסקאות יפות וחמודות.

(יש כאלה שזה מספיק להם. לדוג', יש כאלה שחושבים שבהיותם אמוניסטים, הרי הם תלמידי הרב זצ"ל,

שהרי הם בעלי סגנון שירי, ודיבור ססגוני באמונה, כמו שלו, ודי בכך.)

כאילו היה חלילה "עניין אחר" מכל אלה המשימים ראשם ורובם בקצות ובנתיבות.

 

לא כי.

מרן הרב זצ"ל מעל הכל - גדול עצום בתורה, דבר גדול ודבר קטן והוויות דאביי ורבא וכו' וכו'.

בשר מבשרם של חברת הפוסקים, ראשי הישיבות וגדולי מארי דתלמודא.

ועולם התורה מעיד על זה.

אבל לא כולם השרישו את זה מספיק טוב, לצערנו...

 

(זוכר דיווח מגוחך של מקור תקשורת חרדי פעם, שדיווח שב"מרכז הרב"

לומדים בחברה מעורבת )

לך ברור שהרב שלך הוא הכי גדול בתורה וכו' וכו'[ומי שלא ברור לו מצבו קשה] אבל צריך ללמוד מהדור הקודם -שלא כמו דורנו - היו בו הרבה מאוד תלמידי חכמים גדולים וגם שדעותיהם היו חלוקות מקצה לקצה בצורה קיצונית,ידעו לכבד ולהעריך את התורה של השני למרות שהוא לומד ומיישם אותה בדרך שונה משלו.

פעם שאלו אותו על הפשקווילים נגדו, אז הוא ענה: "בתי הדפוס בירושלים הכנסותיהם מועטות, אז אם בזכותי יש להם יותר פרנסה - הרי שאני שמח בכך...".

פעם אחרת הוא אמר על מוציאי הפשקווילים ש"גם למלקה בערב יום הכפורים נותנים שכר...". 

גם על תלמידו, ר' אריה לוין, מסופר שפעם אחת הוא אירח בביתו הלך אחד. אותו הלך באמצע הלילה גנב את פמוטי הכסף היקרים וברח מהבית. ר' אריה יצא אחריו וצעק לו: "הם שלך, הם שלך", כדי להקנות לו אותם וכך הוא לא ייחשב גנב...

 

אהבת ישראל עצומה שלקחה אף את הביקורות שלא יצאו מתוך רצון לבנות כביקורות בונות ולקיחתן לתשומת הלב. אני חושב שכולנו צריכים ללמוד את זה ממנו. 

הנושא שבוער אצלי, ויבער אצלי תמיד.

מצד אחד, כפי שאתה מציג את זה, זה כך. אדם שמתרגל מתחספס - טבע העולם והאדם. האם טוב או לא? כאן ההלכה נכנסת. לדוג, זה שאתה רגיל מהבית לשמוע קול אישה, לא בהכרח מעיד שאדם ששומע לראשונה ומתרגש הוא ה'לא בסדר'. יתכן שאתה הוא הלא בסדר. הלכה היא אחת. החמרות/הקלות באו על פני ההלכה, זה שאתה שומע מהבית לא מעיד על ההלכה עצמה, במילים אחרות. ולכן, הגבול הוא אחד. מכיון שלא כולנו בנו מאותו מוצא, כאן נכנסו המנהגים וכו.

 

 

והמטרה איננה (רק) השמירה שלהן.

 

הלכה אומרת לך בעצם איך תתנהג ע"מ שהמימד הנשמתי יתבטא בבריאות בעולם. איך מתנהג מי שנמצא במימד נשמתי.

אם אתה מקיים את ההלכה כמצוות אנשים מלומדה, או לצאת ידי חובה וכד' ואינך מחובר למימד הנשמתי - מה הרווחת?

וכמובן שגם אם לא תשמור על ההלכה לא הרווחת את המימד הנשמתי.

המפתח הוא איזון והרמוניה.

לא להחמיר מדי מתוך גישה של שמירת הלכה "בשביל עולם הבא" כמו שהיה נהוג בגלות אלא לבחור בדעות ממוצעות בריאות

[הגר"א כותב בפירוש על משלי שהעובד בשביל עולם הבא זה עבודה זרה כמו העובד בשביל עולם הזה והסיבה היא שהמטרה היא עולם הבא בעולם הזה! - גילוי המימד הנשמתי בעולם הזה]

 

המקיים בשביל "עולם הבא" מקיים מתוך פחד [גישה יותר חרדית]

המקיים בשביל עולם הזה בגאולה, מקיים מתוך אהבה [גישת הרב קוק]

 

 

לא עניתם לי....או שפשוט לא הבנתי...

אני יודע שיש מטרה להלכות...אבל איך שאני מבין את המטרה לא מסתדר עם המציאות...

כי תכלס מי אמר שלהתחספס בקטע הזה זה רע? יש המון דברים שעם הזמן אתה מתחספס אליהם...

אני מרגיש שעצם ההלכה רק מגבירה את תאווה...

 

אני לא שואל למה לשמור..אם בשביל העולם הזה או העולם הבא...

אני שואל למה בכלל חכמים תיקנו תקנות כאלה(לא דווקא בקטע של שירת נשים..זה סתם היה דוגמא שקפצה לי..) .כי איך שאני מרגיש ורואה את הדברים התקנות פועלות בדיוק הפוך ממה שחז"ל התכוונו....

 

חכמינו זכרונם לברכה עשו גדרים על מנת לשמור גם על גברים וגם על נשים שלא יוזקו בנשמתם ובגופם

 

לכן הם פסקו את הלכות מסוימות באופן מסוים - ואם אתה סומך עליהם בנושאים אחרים אתה יכול לסמוך עליהם גם בענינים אלו.

 

יש חרדים שלקחו חלק מההלכות והקצינו אותם יש חלקים בעם (ולאו דווקא לא דתיים)שמתעלמים מחלק מההלכות.

 

גיל הנעורים הוא גיל שצריך לחנך את עצמך ע"פ תורה - רוב ההלכות האלו אתה מבין בהמשך החיים עד כמה הם נכונות.

 

ואנחנו לא בהכרח ניגשים מתוך גישה בריאה גם להלכות.

 

איך שחכמים תיקנו זה מעולה. הבעיה היא שמאז עבר זמן ותקופות והדברים לא מסודרים. בעיקר בראש. בגישה.

 

כחלק מזה ומהגאולה הגיעה גם חילונות שבסופו של דבר מטהרת (לא במתכוון) כל מיני סיגים ומחזירה אותנו לבריאות של "עולם הזה" במגמה לטהרה וקדושה.

חילונות (בצד הכופר) וחרדיות (בצד הכופה) זהו ציר ששני צדיו לא בבריאות ארצישראלית.

 

שים לב: ההלכה מתיחסת הרבה פעמים כנגד דברים ואומרת זה לא נכון אלא כך נכון. בסדר העולם המודעות עולה מתוך דבר והתנגדות לו , אבל בפועל עלינו לקיים זאת כי זאת האמת ולא כי זה "נגד".

 

לענייננו: אם מקימים הלכה כאנטי לפריצות אז בעצם נותנים חשיבות לפריצות. הגישה הנכונה יותר היא קיום הלכה כי זאת האמת והבריאות הנשמתית. ובתוך ההלכה למצוא את הדרך הממוצעת והבריאה לא מתוך סיגופים ועצבונות.. אם עוד לא התחברת לקדושה ולמימד הנשמתי שההלכות אמורות להביא אז זה שכרו בהפסדו וזו היתה הכוונה הנ"ל בקיום הלכות רק לשם קיום הלכות..

תמיד השתדלתי להזהר בשמירת נגיעה כמו מאש,

עד שנאלצתי להתחיל לנסוע הרבה באוטובוסים.

בוקר אחד כשעליתי לאוטובוס התחככתי במישהו.

לא משהו טרגי, פשוט עברנו אחד ליד השני.

אח"כ כל היום זה צף לי שוב ושוב.

כשזה קרה שוב זה פחות הפריע לי,

עד שבאיזה שהוא שלב זה לא הפריע לי בכלל.

 

אבל בעצם זה כ"כ הפריע לי שלא מפריע לי.

אפילו שזה כזה דבר זניח (יחסית) ובדיעבד גם מותר. (עדיף שלא אבל מותר)

הפריע לי שנעשיתי אטומה ואדישה לזה,

כי זה פחות טהור ונקי לחיות ככה.

קיצרתי פה, אבל באמת שהרגשתי את זה.

(וב"ה- כשהתחלתי לשים לב ולהשתדל מאד להמנע גם ממגע באוטובוסים

חזרה לי הזהירות הזו... וזה חשוב. זה נותן נפש יותר נקיה ויותר אמיתית..)

העין אי"ה הראשון בשבת מתייחס לשאלה שלך.

"השכל יש לו חקים קבועים, שכאשר יתמלאו חוקיו יתן הוא את פריו בטח ככל ההויות הטבעיות שראוי לסמוך עליהן. אמנם על הדברים המקריים שאין להם יסוי חקי בטבע אין להשען, אפילו אם יזדמן שיוצלחו אין לדון ממקרה אחד על חבירו. ע"כ בהיות החכם עוסק בענין המושכל הנדון, אז ודאי יוציא שכלו דבר שלם ומתוקן. אמנם בהיותו קאי במסכת אחריתי, אז כפי דרך הרגיל הטבעי אין לבטח בתוצאות שכלו, כיון שההתיחדות לאותו הענין שהוא אחד מהחקים הטבעיים של השכל, חסרה כאן. אמנם יזדמן כי שכל נעלה יסקור בסקירה אחת אמתת העיון גם בענין שאין מעייניו שמה כעת, מפני שאצל הגדול כל המושכלות הפרטיים הם מתקשרים לחטיבה אחת שלמה, והכל הוא לפ"ז מסכת אחת. אבל דבר זה אינו נחלת הכלל באופן שיהי' חק קבוע כ"א הזדמנות בשאר רוחו של יחיד ומצויין שבבנ"א, וכל דבר מזדמן אפשר שיקרו סבות מעכבות שלא תבא ההזדמנות בכל עת. ע"כ אין ראוי לשום קו להנהגה כ"א מה שהוא בערך חק קבוע לשכל האנושי, דהיינו הוצאת האמת אחרי ההתיחדות הגמורה בענין הנידון. ויש בזה חסרון מוסרי כיון דאי לאו ררבי גברא רבא, כספתיה שלא יוכל להשיב, פן יארע שאותו היתרון הבא משאר רוח חוץ לטבע הקבוע האנושי לא יופיע באיזה זמן, כיון שכל דבר יוצא מן הכלל הוא עכ"פ מקרי ונח לקבל שינוי, ולבד החסרון המוסרי יוכל לבא ג"כ מזה לידי תוצאות של חסרון שכלי, דמשני לך שינוייא דלאו שינוייא הוא, ואולי לא תשיג רפיון הדבר ותקבלו שלא בצדק. ולמד ג"כ שאין לסמוך על איזה הנהגה שחקי ההגיון השכלי אינם מסכימים לה. אע"פ שהנסיון הורה שעלתה יפה איזה פעם, כי הוא רק מקרה שאינו מתמיד. ע"כ אע"ג דהשתא מיהת שפיר משני לך, מ"מ אין לסור מן האזהרה הנוסדת על אדני משפט צדק וחק קבוע בטבע האנושי בשכלו, שלא יתן פריו כ"א בהשלמת חקיו, שהתיחדות העיון בענין הוא אחד מהם."

"הפרעת דה-פרסונליזציה או הפרעת נתק מהעצמי (באנגלית: Depersonalization Disorder או בר"ת DPD) היא הפרעה דיסוציאטיבית (ב-ICD-10 מסווגת כהפרעת חרדה) שבה הסובל חש רגשות מתמשכים או חוזרים של דה-פרסונליזציה ו/או דה-ריאליזציה. הקריטריון לאיבחון על פי ה-DSM הוא שהנבדק חש תחושה מתמשכת או חוזרת של נתק וניכור מתהליכים מנטליים ומגופו. הסימפטומים כוללים תחושת אוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות."
(ותודה לויקיפדיה..)
 
אולי זה לא אבחון מדויק, אבל בכיף הייתי מאבחנת כל יהודי שלא שומר תורה ומצוות, ככזה.
"הרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי"..."
ניתוק מהנשמה. שהיא "האני העצמי" האמיתי.
 
הצבת גבולות, גדרים וסייגים של חז"ל נועדו, בין היתר, על מנת לשמור על האדם כיצור מרגיש, חש. 
אנחנו לא מסבכים את עצמנו, כ"א שומרים על הרגישות שלנו... שנוכל לחוות את החיים במלואם.
 
כמו במכשיר קשר בצבא - ככל שיש פחות הפרעות בקשר, כך הצליל שנשמע הוא יותר נקי, יותר ברור.
אבל כשהמכשיר מלוכלך ומלא בחול, אתה שומע מקוטע, הברות בודדות ועמומות.
"וכשאני שומע קול אישה שום דבר בנפש שלי לא זז..."
התחספסת, אתה פחות מרגיש.. זה לא מצב בריא, ואנחנו לא הופכים אותו לאידיאל.
 

התחבורה שסימן לנו קו רציף בכביש שלדעתם שם יהיה מסוכן לעקוף,ומקווקו שאפשר,ושמו תמרורים היכן שנראה להם, ק"ו שנסמוך על חז"ל שקבעו לנו גבולות וסייגים ע"פ ראות עינם,וע"פ ההסתכלות העמוקה שלהם על המציאות.

וכמו שנראה לנו לפעמים שיש מקומות שכן אפשר לעקוף בכביש,אבל יש קו רציף,אז אנחנו לא עוקפים,על אחת כמה  וכמה בדברי חז"ל הקדושים

 

(ההשוואה הזו התארה לי עכשיו בנהיגה..)

בס"ד

 

לענוית דעתי, מה שכתבה זה בדיוק הסיבה בגללה אסור להחמיר סתם על עצמך או להקל.
ה' ידעה את נפש האדם יותר טוב מכולם והוא יכל להגיד לנו איזה מעשים יגרמו לנו לכיספוס יתר שבגלל נאבד דברים חשובים ואיזה דברים יגרמו לעדינות יתר שתגדיל את הבעיותיות.

ה' לא כתב את הכללים במפורש בתורה ונתן לחכמים לקבע את הגבולות ולכן, לפי דעתי, דווקא שמירה על דברי חז"ל כפי שהם ללא הוספה לא יגרמו לפיספוס המטרה ולעומת זאת החמרת יתר תגרום לפספוס המטרה.

יש החמרות שיש להן מקום. והכל לפי מדרגתך..

ועייני מסל"ש פרק י"ג בביאור מידת הפרישות.

 

שבת שלום!

בס"ד

 

נכון יש החמרות שיש להן מקום אבל יש גם החמרות שאין להן מקום.

2 דגמאות:

* בפסח חובה לאכול מצה בשביל האפיקומן. אם אני אוכל את הכמות לפי הדעת המחמירה ביותר (נראה לי 4\3 מצה) בזמן של הדעה שהכי מחמירה (לא זכרת כמה זמן זה יוצא) אני לא יצא ידי חובה כי אני אוכל באכילה גסה דבר שאסור לפי כל הדעות.

* יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי לגבי מה לעשות עם העצמות שנשארו מהבשר\עוף בשבת. אני לא זכרת מה בדיוק כל אחד אומר אבל היה רב אחד שלא רצה להיכנס למחלוקת ולכן הוא היה פשוט זורק את העצמות מאחורי מקום הישיבה. זה אולי היה נשמע בסדר עם המשפט הבא במשנה לא היה בגלל הענווה של אותו רב נחרב בית המקדש. לא ברור לי בדיוק מה הקשר בין המחלוקת הזו לחורבן הית אבל ברור שחכמים לא היו מרוצים מהחמרת היתר של אותו רב.

 

המסקנה שלי משני המקרים האלו היא שיש כזה דבר החמרת יתר כאשר מחמרים בלי סיבה. יכל להיות שאני טועה אתם מוזמנים להסביר לי איפה הטעות שלי.

 

ברור שיש מקרים שבהם יש להחמיר!! אבל כמו שאסור סתם להקל, אסור סתם להחמיר. (אל תגידו 'טוב זה ברור' כי אני ראיתי הרבה מקרים בהם אנשים מחמרים ממש בלי סיבה)

 

לגבי מסילת ישרים לצערי אין לי זמן להסתכל שם עכשו (בעזרת ה' אני אעיון שם בקרוב) אבל ממה שאני זכרת שלמדנו באולפנה על מסילת ישרים אז בתחילת הפרק על הפרישות גם הרב כותב שאסור לפרות יותר מדי (יש פרישות שאינם לרוח היהדות כמו מה שהנוצרים עושים).

 

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך ושלא חפרתי יותר מדי.

בס"ד לק"י.

 

ממש כיף לשמוע שהיא מצאה עבודה.

 

באמת ברוך ה'!

בהצלחה רבה!

(מומלץ מאוד לעשות חזרות..)

"שלשה דברים נאמרו בצפרנים. הקוברן צדיק, שורפן חסיד, זורקן רשע, טעמא מאי? שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל."

 

ובמשנה ברורה סימן רס ס"ק ו':  איתא (מובא) בגמ´ השורף צפרנים חסיד, קוברן צדיק, זורקן רשע - שמא תעבור עליהן אשה מעוברת ותפיל. ולכן בבית המדרש דלא שכיחי נשי, ובבית המרחץ שעשוי רק להרחצת האנשים לחוד,מותר לזרוק. גם איתא (מובא) שם בגמרא דאין בכוחן להזיק רק בדוכתא דנפילי, אבל אי כניש להו בתר הכי ושדי להו לאבראי לית לן בה" (כוחן להזיק רק במקום שנופלות,וכלן אם נפלו וטאטא אותן לחוץ שוב אינן מזיקות.)

 

nash- אולי הבן איש חי זצ"ל כותב על זה ב"בניהו",אבל אני לא מבין בקבלה..

שקצץ על הקרקע, אלא יקבור אותן ("הקוברן צדיק, השורפן חסיד", גמרא מועד קטן יח א').

 

נפסק שאפשר גם לזרוק לפח את הציפורניים.

 

הטעם שהובא בגמרא - "מפני שאישה מעוברת עוברת עליהן ומפלת" (גמרא נידה יז א').

לדוגמא, במנורת המאור הקדמון (ר"י אלנקאווה):

"בזוהמת הציפורניים מתעוררת מידת הדין, והמבער אותן מן העולם מעיר מידת

חסד, לפי[כך אמרו רבותינו] ז"ל 'שורפן - חסיד'.

וירחיק אדם את עצמו מהכיעור, כדי שלא ייתן מקום למידת הדין".

שאשה עלולה להתרגז מכך... (?)

 

 

;)

מביא את האליהו רבה שכותב, שמלבוש אדם הראשון קודם החטא היה ציפורן, וכתוצאה מהחטא הופשט ממנו הציפורן, ונשארו רק הציפורניים מאותו מלבוש, (כדברי רש"י: כותנות עור- חלקים כציפורן,מדובקין על עורן. כלומר,אדן וחוה היו מכוסים בכיסוי מגן כדוגמת ציפורן.) והאשה שגרמה לחטא בכך שאכלה ונתנה לאדם הראשון, צריכה להיזהר שלא יהיה קיטרוג להזכיר שגרמה לחטא. 

 

 היום נותרנו רק עם מזכרת קטנה בקצות האצבעות לאותו ציפוי הגנה.

ולכן ציפורניים מזכירות את חטא האישה,
ולכן אם אישה בהריון תדרוך על ציפורן, זה יזכיר כביכול לקב"ה את העונש של "הרבה ארבה עצבונך והרונך" והריונה עלול להנזק.

 

זה יכול להזיק.

 

לא כתוב בשום מקום שזה מזיק באופן וודאי.

 

רק עדיף להשמר

אמונה/מוסר/אוטובויוגרפיה/עיון וכו..

 

מה שעולה לי-יש את הספר החדש על הרב חרל"פ "שירת הים",ממש יפה ומומלץ "מלאכים כבני אדם" על הרב קוק, "מצמיח ישועה" על הרב צביודה, "התורה המשמחת" על הרב שלמה זלמן אויירבך, "איש צדיק היה" על ריב אריה לוין.

 

אפשר לקנות לו ספרי בסיס שלומדים בתחילת הדרך- הקדמות הרמב"ם למשנה, כוזרי, מסל"ש, אורות, "החמישייה"(אורות התורה,התשובה,ריש מילין,מוסר אביך,מידות ראיה) מסל"ש וכו', כדאי לברר מה יש לו אכשהו לפני זה.

 

לא יודע מה הוא אוהב ומתחבר,תני כיוון ואולי נוכל לעזור יותר

http://www.meemekhevron.org/155937/%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94

מומלץ מאוד.

 

עין איה http://www.zolsefer.co.il/171616/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%99-%D7%94 (המחיר בקישור הזה מאוד זול!)

 

אם תכווני יותר (סגנון, לאיזה ישיבה הוא הולך וכו') - אולי יהיו לי רעיונות נוספים.

 

 

משבת ב' שעולה 50.

מכון הרצי"ה נמצא ליד מרכז הרב.

אבל ייקח לכל מקום!

 

כמעט בכל חנות ספרי קודש.

איזה סגנון...

ממ בעיקרון הוא לא בחור שלומד. ממש לא. אני פשוט רוצה לקנות לו משו סמלי להתחלה..

 

המסילת ישרים נשמע סבבה

 

ובכללי- זה יותר בכיוון של לימוד.. ספרים על רבנים לא ממש יעניינו.

 

יש תקציב.. זאת לא הבעיה ב"ה אבל אני רוצה משהו סמלי.. קטן כזה.. לא ספר רציני, כי אני יודעת שהוא ישב בצד ולא יעשה כלום.. ספרי כיס זה מאוד יכול לעזור

או שמירת הלשון..

יש בב"ב חנות יחסית מוכרת, של "פנחס ראובן" יהודי מזכה הרבים, שיש שם ספרי יסוד בעיקר, במחירים פשוט מ-טורפים,נטו לזיכוי הרבים!שווה לקפוץ לשם. ויש שם המון ספרי כיס: שו"ע,מ"ב, ח"ח,בן איש חי,נ"ך..

אולי באמת משהו שבטוח יהיה שימושי?

נגיד, מסל"ש- עם כל הכבוד, לא כולם מתחברים, גם כשזה מהדורת כיס..

אבל משהו כמו משנ"ב או שו"ע- זה מן הסתם דברים שהוא בטוח ישתמש בהם... 

אפשר את הספרים של נק' למחשבה, כמו; הכיסא הריק, ניצוצות. ויש את אלו של הרב קוק, הספרים הקטנים הללו, זה נחמד ומחכים, נותן לאדם כיון חשיבה משלו.

אותו מה הוא רוצה..

עכשיו הוא ממש לא סגור על הכיוון שלו.

משתנים המון בישיבה.

 

 

המלצה חמה של ביניש:

עם הספרים שהוא מעוניין ללמוד הוא כבר הסתדר.

גם עם הספרים הנלווים (ספרי קריאה וכו') הוא מאורגן ומצויד היטב.

מבחינת הספרים אין לו עוד צורך כרגע בשום ספר.

 

אם הוא לא לומד באילת הייתי דווקא הולך בכיוון של תרמוס לתה/קפה (כמו האלה שיש באוטו). בזה בוודאות(!) יהיה לו צורך...

אולם עלינו לזכור שתלודותיהם של החשמונאים מובאים כלל ממקורות יראי שמים אלא רק מ"ספרים חיצוניים" (אם מישהו יודע אחרת - נא לתקן אותי).

על כן עלינו להיזהר טוב טוב בכבודם של ענקי רוח ולא להסתמך על כל מקור שמקטין את אישיותם. (בדיוק כמו שצריך להיזהר כשקוראים כתבה עיתונאית על רבנים מעיתון שאינו אמון על תורת ישראל).

 

חזק וברוך!