אבל אני גם כן לא רואה.

מתביישים בכך

אני אישית רואה אבל לא רק שטיות {ולא סופר שטיות} אלא גם הידברות הדרשה של הרב בני לאו בימי שישי וכו'

השאלה היא מה הכוונה בלא רואה הר"מ שלי אמר שאם אתם רואים רק כדורסל זה לא נחשב{קל וחומר דרשות} רואה טלוויזיה או בשמה טמבלוויזה

כי אין לי זמן. צריך לאהוב את זה.

גם לא נגד מחשב ואינטרנט.

צריכים להיות נגד מצבים שמובילים לאיסורי תורה ("לא תתורו", לשון הרע וכן הלאה),

ולמידות רעות - וממילא גם לפעול להתרחק מהם ולעשות סייגים.

(ולהגדיל ראש - ולעשות חשבון היכן אנחנו נתקלים בבעיות האלה, ולדעת להתרחק מהן...)

אנחנו מקווים ומשתדלים להיות יראי שמיים -

ולהתרחק מנקודות מסוכנות כאלה... לכן נמנעים מהרבה דברים נחמדים אפילו שקשה וכואב.

לצערנו יש אנשים טועים, שחושבים שזה סתם שריטה של דוסים.

ממש לא. כל יהודי באשר הוא, נדרש וחייב בחיוב גמור, ליצור מרחק סביר מאיסורים.

זה אומר: ללמוד את ההלכות, לראות ממה להתרחק, ועד כמה.

להטות אוזננו לעיצה טובה של תלמידי חכמים.

אין רוע וריקבון בתרבות וטכנולוגיה כשלעצמן - ההפך.

האתגר הוא - לדעת לנצל אותן, ולא להשתעבד להן, או: דרכן, להשתעבד ליצרינו ותאוותינו.

משל למה הדבר דומה? להפסד בקרב.

יש שתי דרכים להפסיד: כניעה ובריחה.

כשברחת - הפסדת את השטח, אבל אתה עדיין בידיים של עצמך.

כשנכנעת ונמסרת לידי האויב - אתה כבר לא בידיים של עצמך...

מי שצופה בתכנים בעייתיים במקום "לברוח" -

הוא גם מפסיד בקרב (כי הוא לא באמת מצליח להתגבר על הבעיות),

וגם מפסיד את עצמו...

מזתומרת ??

מה שאתה אומר זה שצריך לבוא לאתגרים ??

אתגרים זה בעצם ניסיון.

אז למה בתפילה אנחנו מתפללים ''שלא תעמידני לידי ניסיון''

צריך ללכת למקומות שאני יודע שאני לא יפול שם .

ברור שאם אתה נמצא בקרב אז תילחם כל עוד נפשך בך

אבל כל עוד לא הגעת לקרב (לאתגר ) אל תנסה להיות גיבור

ולקפוץ לאש..

תחשוב על זה .

שיהיה שבוע טוב ומבורך בע'ה :]

אני יכול מקסימום להסביר עפ"י עין איה.

ונראה לי שזו הדרך (לאו דווקא הספר הזה) היותר נכונה להסביר את הסיפורים האלה - כי הגמרא רוצה ללמד אותנו משו על דמותו ותורתו, והיא רומזת על זה דרך הסיפורים.

הנה דברי מרן הרב זצ"ל בעין אי"ה שבת ח"א על המעשה >>> http://a7.org/MailAttach.aspx?act=im&f=71044&name=%u05E2%u05D9%u05DF%20%u05D0%u05D9%u05D4%20%u05E2%u05DC%20%u05E8%u05E9%u05D1%u05D9.rtf&dwn=1

זה בסדר, אני האנונימי הטוב.

___

ומאמר מעניין של הרב שמשוני ממעלה אדומים, לא קראתי כולו... לא בהכרח מסכים עם הכל...

אבל מעניין, בהחלט.

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=2569

אבל שני הקטעים שהבאת אינם מתעסקים בשאלות שהטרידו אותי...

פורץ גדר הוא ממכלי העולם - כי מנהג מסוים שבית דין/מד"א וכדו של אותו מקום קבע זה חוק, ומי שפורץ את זה בטענה ש"זה לא נוגד את ההלכה" זה סוג של מרידה בתורה, אפשר לראות משהו דומה לזה בדין "שחוטי חוץ"-דהיינו שאסור לאכול בשר אם המרא דאתר [הרב] של המקום לא מתיר אותו, הבשר הזה נחשב כטרף אף שנשטח כהלכה.

בנוגע לגל של עצמות-בגלל שהוא 'ספר' את המלכות, המהרש"T סובר שלא גורסים עשה אותו גל של עצמות.

אולי יש בזה משהו. אבל אני מתקשה לקבל את זה לאור הגמרות הבאות:

"דלמא רבי חיננא בר פפא ור' שמואל בר נחמני עברון על חד מחורשי שביעית א"ל רבי שמואל בר נחמן איישר א"ל רבי חיננא בר פפא ולא כן אולפן רבי (תהילים קכט) ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם שאסור לומר לחורשי שביעית איישר א"ל לקרות אתה יודע לדרוש אין אתה יודע ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים שעוברין מן העולם ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם מה ישראל אומרת להן ברכנו אתכם בשם ה' לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו ואין אתם אומרים לנו באו וטלו לכם מן הברכות האילו ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימות וגלגוליות וארנוניות" (ירושלמי שביעית פרק ה הלכה ד)

"חד ספר הוה חשוד על פירות שמיטתה אייתוניה גבי ר' אמר לון ומה יעביד עלובא ובגי חייו הוא עבד" (ירושלמי תענית פרק ג הלכה א)

אלה סיפורים דומים, אבל שם אנחנו רואים יחס אחר לחלוטין של חכמים.

אבל לגבי החלק השני "בנוגע לגל של עצמות-בגלל שהוא 'ספר' את המלכות, המהרש"T סובר שלא גורסים עשה אותו גל של עצמות".

קודם כל, רבי יהודה בן גרים *לא * סיפר והלשין למלכות, הוא סיפר על זה לקרובים שלו ומשם זה התגלגל למלכות, יש כאן אולי רשלנות, לא משהו שמצדיק את התגובה הזאת.

ולגבי ההגהה של המהרש"א, מעניין, זה אומר שכנראה גם הוא הרגיש בקושי הזה. אבל אם אין להגהה הזאת ביסוס בכתבי יד היא חסרת משמעות. וגם אם אם נקבל אותה, איך הוא בדיוק מגיה את הגמרא? לשיטתו צריך להיות

"נפק לשוקא חזייה ליהודה בן גרים אמר עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות", לא מסתבר, זה נשמע משפט קטוע. מה גם שזה לא "מציל" אותנו ממה שהוא אומר "עדיין יש לזה בעולם".

ושב"י היה בדרגא גבוהה לאין ערוך מהתנאים הנ"ל

והוא לא מהווה תשובה ולא חצי תשובה ולא רבע תשובה.

(ודרך אגב - רבי שמופיע במובאה ממסכת תענית זה רבי יהודה הנשיא)

ועל טיעון מופרך שכזה לא נותר לי אלא לצטט את דבריו של המהרש"ל:

"ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים, לא אשגחינן ביה, כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו...".

מחילה מכבודך (ואני מעריך את זה שהתייחסת לשאלה שלי), אבל אם לא היה לך מה להשיב עדיף היה לומר "איני יודע", אולי יש בכלל חילוק בין המקרים ואי אפשר להשוות, אבל להגיד שאין מקום להשוות כי רשב"י היה גדול לאין ערוך, נשמע לי פשוט הזוי לשמוע טיעון כזה מבן תורה...

ובגלל זה הדרגא שלו היא נעלית באין ערוך מכל התנאים האחרים עד שנאמר על רשב"י שביום הסתלקותו הוא התאחד עם ה' "בי אחידנא", דבר שלא נאמר על כל אחד, ובגלל זה גם יום ההלולא שלו הוא שונה מכל הימי הללוא אחרים, מכיון שביום ההלולא של רשב"י מתעוררת עבודתו שהיא גילוי סודות פנימיות התורה הכי נעלים, ומכיון שכך זה יום שמחה מאוד גדולה.

זה לא שאני מזלזל באחרים.

צריך ללמוד חסידות להבין זאת לעומק, מי שירצה אני יביא לו מראי מקומת באישי

מי צריך שתתלהב בכלל, חתיכת מטומטם שכמוך.

התורה היא לא עקומה כמו שאתה עושה ממנה.

מובטחני שניסית כמיטב יכולתך.

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1720909

ה"התאחד עם ה'  "  זה הפיכת בן אדם לאלו-ה ץ וזה כפירה ועבודה זרה כמו שהרב עובדיה אומר.

אדם יורד לעולם לתקן את העולמות שלו בעיקרון שהוא יסיים הוא יעבור לתקן את העולמות שלו בעולם הבא.

(לפי הרב חרל"פ לפחות) רשב"י הוא היחיד(כן! הרב חרל"פ כותב אפילו לא משה רבינו או אנשי כנסת הגדולה הרב חרל"פ כותב שהיו יותר גדולים אבל לא זכו לז) שזה לסיים לתקן את כל העולמות כולל עולם האצילות שאותו זכה לסיים בל"ג בעומר ולכן הוא ניפטר כי הוא באמת ניפטר מהעולם אבל כי הוא פשוט סיים את העבודה בו, ולכן רק על מותו עושים הילולה כי היא כלכך שמחה!

(מי מרום על פרשות בהר בחוקתי- זה מחובר, לא זוכר לצערי איזה מאמר, אבל זה ממש בסוף אותו המאמר)

סח לי ר"מ באחת הישיבות של ציבורנו הק', תלמיד של הגאון הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל, ראש ישיבת כרם ביבנה: "פעם אחת שלח אותי הראשיבה [= הרב גולדוויכט זצ"ל] עם חבילת ספרים לכולל אחד באחת מערי הק'. הייתי צריך למסור את חבילת הספרים ליהודי קשיש אחד, שלומד באותו כולל. הגעתי לאותו יהודי וראיתי מהי גדלות של תורה. ראיתי יהודים כמותו בכולל ההוא ובכוללים אחרים, ששמים את חלק מ'גדולי הדור' של היום בכיס הקטן!" עכ"ל.

אותו יהודי שוקד יומם ולילה על התורה, לא נע ולא זע. לומד שלא על מנת ללמד. מתגדל שלא ע"מ לגדל. מתקדש שלא ע"מ לקדש. כמותו היה רבה"ק זי"ע. במערה למד והתקדש, התעלה ונהיה מרכבה לשכינה ממש. מה אתה מצפה ממנו? שלא יזדעזע ויתכרכם למראה דבר שאיננו במדרגתו? האש האלקית שבוערת בו מציתה את האינסטינקט ואת מנגנון ההגנה העצמית ויוצאת החוצה בצורה גסה וקשה, בצורה של הפיכת אדם לגל עצמות. יש כאלה שיכנו תורה כזו כתורה מנותקת מהעם ומן המציאות, אבל זה רק מקנאה. מקנאה באדם שהצליח בתנאים הקשים של אותם זמנים להגיע למדרגה כזו בעבודת ד'. תורתו לא מנותקת מהעם, תורתו מגנה על העם. אש כזו של תורה שבוערת בדור, מנחה אותו כמו עמוד האש. תורתו גם לא מנותקת מהמציאות, מכיוון שלאותו תנא אלקי המציאות אפשרה את החיים הללו. בהתקדשות הלכאורה פרטית שלו, הוא משפיע גם משפיע קדושה על הכלל (אמנם בגרמא, אבל משפיע). זה היה רשב"י הק'.

מהצד השני ישנם ת"ח אחרים. ת"ח שלומדים ומלמדים. ת"ח שמתקדשים ומקדשים. ת"ח שנשמותיהם כל כולן קודש ללמד את עמ"י. מטבע הדברים יש בהם פחות כוחות ופחות תורה, מכיוון שהם לא עוסקים תמיד רק בעבודתם את ד'. 

יש גם סוג שלישי. הסוג השלישי מופיע בגאולה. משה רבנו ע"ה חי בדור של גאולה, שחווה על בשרו אידאה ישראלית כה גדולה. כל כולו היה קודש לעמ"י, נשמה כללית שנשתלה באותו דור. נשמה שעליה מספרת הגמ' בתענית (ט.) ש"כיון דלרבים הוא בעי - כרבים דמי". לכאורה הוא כמו הסוג השני. אולם מי יכול להגיד על משה רבנו שיש בו פחות תורה מאלה שלא מסרו את נפשם לעמ"י כמוהו? נאמר עליו שהוא עבד ד', מדרגה כ"כ גבוהה בעבודת ד'. 

התה"ח מהסוג השלישי, מהסוג הגאולי - לא נפגע בגלל מסירות נפשו לאומה בעבודתו הפרטית לכאורה את ד'.

דוגמה מצוינת לכך נמצא אצל מרן הרב קוק זצ"ל. הרב היה איש שחי בדור גאולה, אמנם רק התחלתה אולם גאולה. מצד אחד מסר את נפשו לאומה, ומצד שני עבודתו את ד' היתה כ"כ גבוהה. פלא פלאים.

בגלות אנו צריכים את שני הסוגים הראשונים, ולעומת זאת בגאולה אנו מוצאים את שניהם בת"ח אחד כה גדול ואידאלי.

האמת, לא הצלחתי לכתוב ביותר קצר מזה בלי לאבד את הרעיון.

כמה שאלות:

מאיפה משמע שיש ביקורת בגמרא על גישתו של רשב"י?

וגם ההוא סבא – הסיבה למותו היא הרבה יותר חמורא מחילול השם, זוהי אמירה שאין להחלטה של ישיבת גדולי הדור ערך של תורה, זה מיעוט ערכה של התורה – ובמיוחד בעיני העם. לכן צריך לסתום אמירה זו למען לא תפשט אל כל העם ותגרום לו ירידה שיהיה קשה לעצור אותה.

הכל עפ"י הבנה שלי את דברי הרב בעין איה שבת א' פרק ב', פס' רסא-רסג, רצ-רצא. השטויות עלי.

ועם קצת תוספת חשובה עפ"י הרב טאו ב'לאמונת עתנו' י' (מומלץ מאד, יש שם המון יסודות חשובים.)

רשב"י ובנו - הם שני דמויות שלא חיות את העולם מהצד ההווי שלו, הם חיות את העולם במציאות היותר אידיאלית שלו , מבט ששייך לנצח, למוחלט (ולא סתם הם לא 'ראשי המדברים' – כי הם פשוט שייכים למציאות אחרת, 'עולם הבאית'). הקדושה הישראלית הייתה קשורה בנפשו מהצד היותר שלם ומרומם, לא כפי המציאות, אלא כפי המדרגה שאליה עומדים עמ"י להתעלות, מהצד של הקשר האלוקי עם כנס"י.

ומתוך זה מפריע להם כל דבר שיוצא מתוך רעיון בלתי טהור לגמרי, אפילו אם נראה במבט ראשוני וחיצוני שזה דבר טוב - השורש הורס את הכל, גם זה הופעה של הרשעה. ההבדל בין ישראל לעמים בהיר להם בצורה חדה וחותכת. והמחאה שלהם חזקה שלא מסתנוורת מהרושם החיצוני של כל התיקונים. (וזהו מבטה של כנס"י. קובץ ז' קמו', אוה"ק ג' קפח')

בגלל המדרגה האידיאלית שאותה חיו –  מאוחר יותר - כל מקום שנתנו עיניהם נשרף, כי הוא לא עמד בפרמטרים שלהם, והתיקון היחיד הוא כילוי ובניין מחדש. עד שהם יצאו מהמערה אחרי השנה הנוספת עם תובנות אחרות בהנהגת הקב"ה את העולם בהווה.

יהודה בן גרים - התקופה היא לאחר דיכוי מרד בר כוכבא, הרומאים שולטים ומדכאים כל נסיון של חירות ועצמאות ישראלית. יש בולשת בכל איזור יהודי לשמוע מה היהודים מדברים, ואף אחד לא מעיז לדבר משו נגד הרומאים. כל מי שלב יהודי בקרבו יודע שצריך להזהר מכל דיבור שיביא לידי סכנה. זו לא שמירה שכלית, אלא זו שמירה טבעית שחקוקה בנפש היהודית.

יהודה בן גרים הלך וסיפר לתלמידיהם או לאביו ואימו. בפשט, אין פה שום בעיה, הוא סיפר לפי תומו ובשגגה הדברים התגלגלו להם עד המלכות.

אבל, שגגה יוצאת בגלל שלא מתייחסים לנושא במספיק זהירות, שהנושא לא קנוי בנפש בקניין טבעי. זהירות לא נובעת מתוך מחשבה והכרה, אלא מתחושה טבעית, מקניין נפשי – שמגיעה אחרי ההבנה השכלית.

והוא כבן למשפחה של גרים, חסרה בנפשו אהבת האומה הטבעית, התחושה הישראלית הטבעית. טבעו נשאר חומרי עד שכל המושכלות שלמד וחפץ בהם לא חיו בקרבו - ולכן לא הייתה לו את הזהירות הנדרשת והוא סיפר את מה ששמע. (ברור לכולם שדברי רשב"י הם לא דברי פוליטיקאי שמפטפטים עליהם – זה דברים עליונים שנובעים ממקום קדוש ונשגב, רוה"ק)

למרות שתכל'ס בזכותו של יהודה בן גרים יצאה בעקיפין ברכה לעולם – בכל אופן הוא גרם לעיכוב הופעת האור.

 'הארת הטבעיות הישראלית' היא עיקר מפעלו של רשב"י, להשיב את האומה להכרת עצמה האמיתית והטהורה, הקשר לטוב האלוקי וההשפעה שלו בעולם, הערך הפנימי של ישראל. נוכחותו של יהודה בן גרים (בטבעיותו החומרית המנוגדת לטבעיות החיים הישראלית, שעדיין לא נטהרה מטומאת גויותה) הייתה יכולה להיות גורם משפיע לרעה על כל הבניין הרוחני של רשב"י, עקב זה שהוא היה בעל כשרונות והשפעה חשובה, ובדיבוריו הוא גורם לטשטוש הערך הפנימי של האומה -  ולכן נתן בו את עיניו והפך אותו לגל של עצמות. ריקבון הבשר וייבוש העצמות הם בעצם ביטול הטבע הגויי הגס.

(אפשר לעיין גם בקובץ ב', מו')

וגם לי עלתה קצת השאלה הזו.. סה"כ באמת בסופו של דבר, אין לנו הרבה מקרים למשל שפסקו הלכה כמו רשב"י (ובדירוג של הרכעה בהלכה הוא בין האחרונים- עירובין מו.)- ואולי כן אפשר לומר שחז"ל לא ניסו לכוון את המון העם לשאוף להיות כדמותו. יש משהו מאוד קשה בדמות של רשב"י. 

אבל ברשב"י באמת יש משהו מיוחד, גם אם לא מסכימים או יכולים להזדהות עם מהלך חייו, ככה נראה לי . וגם בו יש צדדים ממש מתוקים- (למשל המדרש בשה"ש רבא- לא זוכרת את המקור בדיוק, עם הזוג שרצה להתגרש...). אולי אפשר לומר שרשב"י עצמו עבר איזשהו תהליך של התרככות, למשל ביציאה השניה מהמערה עם האיש עם שני ההדסים (נכון שזו תמונה כל כך פשוטה ומקסימה?), ולמשל הסימון קברים- זה ממש חזק, דווקא רשב"י (!) מסמן את הגבול בין החיות למוות.

יש בו גם משהו ממש פנימי, שזה מדהים. (בפסיקות הלכה שלו יש המון המון דגש על הכוונה)- הוא חושף אותנו לרובד אחר במציאות... שהוא תובע ודורש המון, ולא- אני לא חושבת שיש בסופו"ש דרישה מכולנו לחיות ככה תמיד- אבל יש חשיבות לדמותו של רשב"י, למה שהיא חושפת אותנו אליו. (שמעתי ממישהי מקסימה- שרשב"י גרם לנו להיות מודעים לתורת הסוד- כמו הים, שאנחנו לא נמצאים שם 24/7, ולא באמת יכולים לחיות שם- אבל כיף לנו לצלול לשם מדי פעם ולדעת שיש עולם שלם שמתרחש מתחת..). 

עד כמה שאני רואה דתיות לאומיות צנועות ובמידה רבה יותר מחרדיות מבחינת אורך חצאית ושרוולים

שהיא חצי קצרה

דיון עצוב.תעמולה כאילו כל חרדית צדיקה יותר מדתית. אי אפשר להכליל , אבל יש  חרדיות  עטופות כמו טאליבניות , אבל רחוקות לגמרי מיראת שמים אמיתית . מאמינות בכל מיני כישופים וסגוולות משונות ובפרוש עוברות על  זה שכתוב תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

 אני חושבת שגם מי שפתחה את השרשור הזה  היא אולי ( ואני מקוה שאני טועה לגמרי)  חילונית גויה שרק רוצה שישנאו  את הדתיות לאומיות.

שאנשים מפחדים לכתוב בשמם.

ולא מניק מזוהה

תוך שימוש במילים בוטות ושקרים - וכל זה מתוך פחדנות נאלחת וחוסר הזדהות - זה ממש ענייני.

סוף חפיר.

סתם באת להשמיץ וזה לא המקום!

יש בעיות, אבל מה הועלת?

ומי אמר שאנחנו משמיצים את החרדים?

אנחנו לא משמיצים אותם..

אנחנו פשוט לא הולכים בדרכם

אתה לא יכול לדעת מאיזה בית כל בנאדם בא ומה ההשתדלות שהוא עושה. יש כאלה שהן מתחזקות ולובשות חולצה קצרה במקום גופיה. או מכנסי ג'ינס ארוכים במקום קצרים. 

וגם לגבי הכיסוי ראש, ברור שעדיף לשים חצי מאשר ללכת בלי כלום. כל אחד מתחזק במה שהוא יכול וצריך להעריך את האנשים האלה לדעתי. 

אני ממש לא מהאלה שמשמיצים את החרדים, ההפך, אני מגנה עליהם ומתעצבנת שמדברים עליהם. אבל בכל מגזר יש את האלה שהם פחות. 

יש דתיות לאומיות שהולכות מאוד צנוע ושמות כיסוי ראש מלא ויש כאלה שנכון, הן לא הולכות לפי ההלכה השלימה. וגם אצל החרדים ככה, יש את ה "שבבניקים" ויש כאלה שהולכות עם חצאית מיני בערך ועם פאה. ויש עוד הרבה דברים אצל חרדים בכלל שאפשר לבוא ולדבר עליהם. אבל אני לא מסתכלת על הצד הזה בחרדים. 

אז גם בדתיים לאומיים אפשר לראות את הצד הטוב. ויש מה לראות.

ואת החשבון הזה לכל אחד תשאיר להקב"ה. אני בטוחה שהוא ידע לסדר את זה. 

אין ספק שגם לי עצוב לראות בנות לא צנועות אבל אנחנו לא יכולים לדעת כלום. אנחנו משתדלים לחזק את הרחוקים ולדבר איתם בצורה יפה ולא לירות בהם. זה מה שיש בידינו לעשות. ושכל אחד ילך בדרך שהוא חושב שמתאים לו.

רק טוב

בס"ד לק"י.

מותר לך לשפוט.

מותר לך להעיר.

מותר לך לקלל.

ומותר לך להביט באותן בנות שהולכות "חצי עירומות" ברחוב.

מותר לך להכליל.

ומותר לך כמובן להוציא את זעמך. וכמובן, גם כאשר הוא אנונימי.

מותר לך להגיד "גועל נפש".

ולא.

זה לא מפריע לנו. להפך.

דווקא ננסה ליישב את הבעיה.

כמובן,

עד שנראה שאין מישהו שבאמת מקשיב בצד השני.

אז,

טוב, גם אני אנסה.

נתחיל עם עניין ההלכה:

"למה הרבה דתיות לאומיות נראות כמו חילוניות גויות?"

ואוי! בחיים לא חשבתי שאפשר להיות גם חילוניה, וגם גויה. הרי, זה לא יכול להיות בחיים ביחד, לא?

אבל תודה.

אז ככה, "הרבה"? וואלה, איפה אתה גר? בעצם, זה לא משנה. כי אני לא אכליל לפי מקום מגוריך.

אבל בכל אופן אנסה ליישב את קושיתך.

אתה טוען ש"הרבה" הולכות כך. יודע מה, ככה זה.

ככה זה כשיש "מגזר" ויש ריבוי דעות, ויש מגוון אנשים,ויש בעיות לחלקן,ויש שעדיין לא מוצאות את עצמך, ויש שהן פשוט ככה.

אני יכולה כמובן לירות עליך בחזרה כמו:

"למה אתם רק נראים שחור לבן מבחוץ ומפנים כל אחד חילוני-גוי-צבוע שהולך בחוץ כאילו הוא אחד-באמת-משלכם?"

או -

"למה אתם גרים ומשתלטים על ערים ויורקים על כל הבנות ומפחידים כל ילדה קטנה, ואח"כ טוענים למה לא אוהבים אתכם?"

או יותר מזה -

"למה לעזאזל אתם גרים פה, אם אתם בכלל לא מאמינים במדינה?"

או יותר יותר מזה-

"הנתוראי קרטא משלכם? שיורידו את הפאות ואת הזקן. גם כאן ערבים-גוים-חילונים-שונאי ארץ ודת." [מספיק?]

אז,

נחזור לעניינו ונבטא את הכל במשפט אחד:

"אל תכליל. אל תשא את עיניך לעבר הבנות, כי אני כל כך מאמינה שאם הינך כזה צדיק, אפילו לא היית מביט בהם. ויודע? אפילו יותר מזה, אם היית כל כך צדיק, לא היית מבחין בקיומם. ויותר מזה? אם היית ממש אבל ממש צדיק, היית כל-כך דן אותן לכף זכות."

אז,

אני לא באמת זוכרת על מה היה הויכוח, אבל אני יודעת דבר אחד.

שגם אתה בעצמך לא זוכר על מה הדיון.

כל עוד אתה יכול לצרוח - אתה תצרח.

אז, כשתרצה באמת למקד את שאלתך בצורה נאותה ויפה יותר,

אנחנו כאן.

שלך,

הגויות, החילוניות ו..איך עוד קראת ל"הרבה" מעם ישראל?

בס"ד לק"י.

יש עוד כל כך הרבה בעיות לעם ישראל בפרט, ולעולם כולו בפרט. במעשי וברוחני.

אך זה בסדר.

על לאט לאט דברים מסתדרים.

איך?

קודם כל מודעות. חלק מהם ע"י מעשה וחלק מהם ע"י דיבור.

בס"ד לק"י.

וזו לא בעיה חמורה שיש בעיות. בכל דור יש את הבעיות שלו.

יש משפט שאומר "כל מילה במשפט שבאה לפני המילה אבל - אין לה שום משמעות".

כל מה שכתבת לאנונימי החרדי, על זה שאת יכולה להגיד לו שגם אצל החרדים יש א' ב' ג' בעיות אבל לא תגידי,

זאת הצביעות הכי גדולה שי. וזאת התנהגות מגעילה ובוטה. אם את רוצה להגיד מה שיש לך על הלב - תגידי. אל  תגרמי לזה להיראות כאילו את צדיקה גדולה, שרוצה להגיד אבל לא תגיד כלום, כי את לא "כמוהו". נקודה למחשבה.

רק שיהיה ברור, אני לא חרדי 

ואם אני הייתי המנהל (ב"ה שלא...) - הייתי חוסם לו את הIP!

רוצה להסביר למה התכוונת?!

כמו שיחת השבוע עולם  קטן 

http://cp.responder.co.il/link.php?lid=2128991&sid=58622963&k=fab896423190be4ebdb7743796b3b7ce

https://mail.google.com/mail/u/0/?ui=2&ik=4902d4ade3&view=att&th=1377bb8568624682&attid=0.1&disp=safe&zfe=windows-1255&zw

http://cp.responder.co.il/link.php?lid=2132476&sid=34013168&k=64deae468dc0ccceb2d64468666d926b

לא יודעת איך הם התחילו לשלוח לי ודוקא יצאתי כמה פעמים מהרשימה.

מהאתר של ישיבה אפשר להירשם והם שולחים סיכומי שיעור או הלכה יומית

עדיף לאחר מטלה מסויימת קבועה, כך א"א להתחמק מהלימוד. למשל- אחרי התפילה, אחרי א. ערב, אחרי חברותא .... העיקר לשמור על הקביעות [אפילו רק של 10 דקות!]

בהצלחה!

 אשתדל  אולי אלמד אפילו מחר בערב

כמו כן- תזכורות, פתקים, חיזוקים וכד' מועילים מאד.

בהצלחה!

ממש טוב.
מסביר חזק את העניין.

נשמה לבד וגוף לבד לא יכולים להגיע לאיפוא ששניהם מגיעים יחד כשעוזרים אחד לשני

שאולי יעזור...

מי?אני?!

אתה זה הרצונות שלך,השאיפות שלך.של הנשמה שלך..

הגוף זה כלי,שעל ידו הנשמה מוציאה לפועל את הרצונות והשאיפות שלה..אין לה דרך אחרת.

הגוף זה דבר חומרי,גשמי.בפני עצמו  הוא כלום.כלום.הנשמה זה הדבר הרוחני.אנחנו צריכים לקדש את הגוף,ולהשתמש בו רק לצרכי קדושה,לאכול-רק כמה שצריך.לדבר-רק מה שצריך.לישון- רק כמה שצריך.וכל פעולה ופעולה שעושים,לעשות לשם ה'.."בכל דרכיך דעהו",כולל הכל..

אוכל,ישן,כדי שיהיה לי כח ללמוד תורה ולעבוד את ה'..מחילה מכבודכם,אבל גם מתפנה,כדי שהגוף יהיה נקי ואוכל ללמוד תורה ע"י גוף נקי..

ללא הגוף,לנשמה אין ערך,כי אין לך איך לצאת לפועל.וללא הנשמה,הגוף לא שווה כ-ל-ו-ם.

נשמה זה דבר רוחני,טהור,שה' נתן לכל אחד ואחד מאיתנו.

"ויפח באפו נשמת חיים"- ה' נפח באדם רוח חיים,נשמה,טהורה.

כתוב: "מאן דנפח מגויה נפח" כלומר,מי שנופח,מנפח,אז הוא מנפח ע"י אויר שיוצא ממנו.אדם שמנפח בלון,האויר שבתוך הבלון עכשיו מאיפה הוא?הוא מתוך האדם!עכשיו בבלון יש ממש חלק מהאדם..הנשמה שה' נפח בנו,היא מתוך ה',היא ח-ל-ק ממש מה'! "חלק אלוה ממעל".זה לא דבר פשוט בכלל

אנחנו אומרים כל בוקר "אלוקי נשמה שנתת בי, טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה"

זה עניין עצום!

אז נכון שיש אנשים שהנשמה שלהם מכוסה בכ"כ הרבה קליפות לצערינו..אבל עמוק עמוק עמוק..היא קיימת,היא רוצה להתקרב לה',גם אם זה לא נראה,כי זה מכוסה..

ממליץ לך מאוד מאוד ללמוד את הקדמת הרמב"ם למסכת אבות,מסביר מאוד את כל העניינים האלה.בסיסי וחשוב ביותר.

אבל זה עדיין לא עונה על השאלה עד הסוף:
למה אנחנו אומרים "נשמה שנתת בי"? במי? בגוף? הרי אמרת שהגוף הוא רק כלי שמכיל את הנשמה שהיא האדם, לא היינו אמורים לאמר - "גוף שנתת לי לשכון בו" או משו כזה?
תודה בכולופן, ענית לי על שאלות אחרות עד כה

אז למה אנחנו לא מודים על הגוף?כי הוא שולי כ"כ,הוא כ-ל-ו-ם בפני עצמו,כלום..

אלוקיי,נשמה שנתת בי,בגוף שלי,טהורה היא..

על זה בדיוק אנחנו מודים,שאנחנו לא רק גוף עלוב שלא שווה כלום, אנחנו גוף עם נשמה שהיא העיקר.. 

אם אני אביא לך מתנה ליומולדת,על מה תודה לי?על העטיפה של המתנה?אתה תודה על המתנה עצמה,לא תזכיר בכלל את העטיפה!מה זה עטיפה?כלום..פותחים,קורעים זורקים לפח..ואת המתנה שומרים לנצח..

ככה גם הגוף,הוא כלום,בע"ה שנגיע לגיל 120 הוא יירד לקבר..אבל הנשמה היא נצחית..

שנזכה בע"ה לקדש את הגוף ושיהיו כל מעשינו לשם שמיים..שבת שלום!

הצגת את הגוף כאילו אנו אמורים לסלוד בו, וזו לא האמת הנכונה.

כמובן שהגוף אולי "שולי" "פחות חשוב" לעולם הבא, אך כרגע אנחנו בעולם הזה.

אנחנו כרגע בעולם המעשה. העולם החומרי. וכן, הגוף הוא חומרי וחשוב.

בלעדיו לא נוכל לבצע שום דבר רוחני בעולם הזה.

לא מצוות, לא תפילות, לא כלום.

וכל העולם הרוחני הוא נברא

אי אפשר לו חלק מה' ממש זה לא הכוונה בחלק אלוה ממעל

"נשמה שנתת בי טהורה היא"- היא התחילה ונועדה להיות "בי", בכולי

"אתה נפחתה בי" - כך היה בתחילה, אלא שה"חטא" גורם ובמקום לפנות לעץ החיים יש סטיה לעץ הדעת.

"ואתה משמרה בקרבי" - "בקרבי" זה בתוכי אבל לא בכולי, כפי שאומרים חזל שב"עולם הזה" הנשמה נמצאת באבר אחד, זה בדר"כ במוח , במחשבות, בזמנים, אלו לא חיים מלאים, ולכן גם יש בהם מוות - זה עץ הדעת.

ה"עולם הבא" שבתוכו, "חיי עולם נטע בתוכנו", עץ החיים, - לא מוכר.

אבל באחרית הימים שלנו - "להחזירה בי לעתיד לבוא" - לכולי, כפי שאומרים חזל בפרק חלק שבאחרית הימים הנשמה חוזרת לכל הגוף. טועמים מעץ החיים, מהנצח שבתוכנו. זו התחיה שאנחנו כבר בה.

ועד אז, "כל זמן שהנשמה בקרבי , מודה אני..." - גם כשהיא עוד לא "בי" בכולי, אלא רק "בקרבי".

התכלית היא דירה בתחתונים, לגלות שמיים בארץ. יש לנו גוף קודש לא פחות מרוח הקודש!

אז "אני" האמיתי (יותר נכון ה"עצמי") הוא הנשמה והתכלית היא שהיא תשגשג בתוכנו ולא רק במוחנו וממילא "אנחנו" זה גם הגוף הקדוש

אני לא מצליח להיזכר באיזה שיעור הוא אמר את זה (צפיתי בערוץ מאיר, יתכן שעל "תפארת ישראל").

לא זוכר איך הרב ביסס זאת, אבל לי זה מאוד מסתבר.

כאשר הרמב"ם בשמונה פרקים ניגש לדבר על תורת המוסר במסכת אבות, הוא מתחיל לדבר על הנפש.

הנפש היא לא הנשמה - "חלק א-לוה ממעל", היא גם לא הגוף הגשמי הגס.

היא כוללת את "כוחות הנפש", בחלקם - המדמה, המתעורר, השכלי (לדעת הרמב"ם) -

מתקיימות המצוות והעברות.

אני הוא מי שעושה את הבחירות בחיים, ובהתאם נענש או מקבל שכר עליהן.

כל זאת - עם נקודת המוצא שלו - הנשמה שמושכת מעלה, והגוף שצריך להמליך עליו נשמה.

מה ממליך נשמה על הגוף הזה? אני. שנמצא ביניהם.

האמת היא שבדיוק השבוע (האחרון) הייתי במקרה בחתונה...

ובחתונה הזאת שוחחתי באריכות עם אברך מעמיק, שטען שזו טעות, והביא הוכחות לשיטתו

שאני זה דווקא הנשמה.

לא זוכר לפרטות את הטיעונים שלו - מן הסתם ייצא לי לדבר איתו שוב בנושא.

מקווה שהועלתי.

ה"אני" החושב הוא מה שנקרא ה"מיינד" -mind. היום יודעים לתחם את הדבר וקוראים לזה "המח הפרשן". במקורותינו זהו ה"נחש".

הנשמה היא ה"עצמי"

אומר הלל: [הפירוש בדרך החסידות והוא שונה מהפשט אך לא סותר]

"אם אין אני לי - מי לי"

הבעיות מתחילות מה"אני", מה"בינה" ("שורש הדינים בינה" - הבעיות מתחילות מה"בינה" ושם ה"נחש" שמזיק "במחשבה ובמרמה" כדברי רש"י בבראשית).

אם הופכים את ה"אני" ל"אין" - "אם אין אני לי" - אז "מי לי" - זו הנשמה האלוהית.

"וכשאני לעצמי - מה אני" - אח"כ האני שב לעצמי.

"אלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" - הנשמה ישרה ובריאה אך הבעיות הם מהחשבונות, מהמחשבות התפיסות והאמונות שלא לטובתנו. זה ה"נחש" שמתעתע בנו מילדות.

התהליך הוא "בקולו תשמעו" - 'בקולו ולא בקולכם', לקול הנשמה ולא לקול הנחש הפנימי.

ה"אני" הראשוני שומע לנחש, למחשבות שאינן לטובתנו הנצחית - זהו המוח הפרשן. הנשמה איננה במחשבות, היא הויה ללא מחשבות ואת זה אנו לא ממש מכירים עדיין..

להרחבה: שיטת העבודה של ביירון קייטי וחומריו של אקהרט טול (גם ביוטיוב)

"חכמה בגויים - תאמן".

בכל הנוגע לפסיכולוגיה - אין לי (לפחות) בעיה להתעניין בדבריהם של חכמי אומות העולם.

אבל אין לגויים מה ללמד בנושאים שנוגעים לפנימיות התורה, ומסורת קבלית מובהקת.

(אתה משתמש במינוחים קבליים...)

כל הנוגע לתורה, ובטח לפנימיות התורה - 

אך ורק מתלמידי חכמים, מעתיקי שמועה ובעלי מסורת מרב לתלמיד,

גדולים בנגלה ו-(לנידוננו: ) חכמי נסתר מובהקים.

(ידוע שההסברה במינוחים קבליים בימינו היא מרחב רגיש מאוד.

חשוב להכיר את המקור הנאמן ממנו התורות מגיעות.)

זוהי שיטת הבעש"ט - הכנעה הבדלה המתקה. ההבדלה היא בדעת - במחשבות. הגויים נותנים לנו כלים בלבד, לא את התוכן והאורות.

ואגב יש שמועות שהם יהודים..

ו.. מוזמן לשאול את הרב שרקי על ביירון קייטי

אז אני מבין שמקור דבריך בהודעה לעיל הוא לא בדבריהם, אלא בבית המדרש -

ומשנתם של הנ"ל היא בעצם פרקטיקה פסיכולוגית מסויימת שקרובה בעיניך לרעיונות

שהוצגו לעיל?

גם אם הם עצמם יהודים (נקודה מעניינת כשלעצמה) - 

אוטוריטה אמיתית בתחום פנימיות התורה הוא רק תלמיד חכם בעל מסורת וכו' וכו'.

"תורה" - יוצאת מבית המדרש.

אלא כלי לפנימיות הנפש להורדת המניעות. התוכן המתגלה הוא תורה ונבואה וזה רק יהודי ומיוחד לך. לישראל יש אורות ולגויים יש כלים.

וגם הרב יהושע שפירא משתמש בשיטה, והרב מיכי יוספי ועוד

אני = הנפש שלי

בגוף יש 4 דרגות רוחנייות נפש, רוח, נשמה, יחידה

נפש זו הדרגה הכי פחות רוחנית ויחידה הכי גבוהה מבחינה רוחנית

הנשמה לא נמצאת בגוף אלא רק מתנוצצת בגוף (לא זוכרת בדיוק לפי איזו שיטה זה) ורק אצל האדם הראשון ומשה רבנו הנשמה הייתה בגוף ממש

אז כן זה שילוב של שניהם אבל זה לא האוזן האף וכו' אלא מה עשיתי איתם

להשתמש באינטרנט, לכן האנונימי הנ"ל רוצה להשקיט את מצפונו ע"י שהוא משתמש באינטרנט לשם החזרה בתשובה של נשמות שאבדו בציבור הדתל"י הכופר.

וכדאי  שתמצא לך כינוי. תודה

אתה מביא מאמר שלכאורה הוא פרובוקטיבי לגמרי.

מאמר שקורא לכולם ללמוד פנימיות התורה, ללא הכנה מספקת.

אפשר לסיים את הדיון פה ולומר שאתה פרובוקטור - ולא להגיב לך לחלוטין....

וכך ראוי.

אבל בכל זאת, הכנסת אורחים...

יש עוד שאלה שאתה צריך לעסוק בה לפני כן - מהי פנימיות התורה?

כי אולי רוב העולם כן עוסק בפנימיות התורה ואז השאלה שלך חסרת בסיס.

הציטוט הנל הוא של בעל הסולם שקצת מסביר מהי פנימיות התורה

אפשר אולי להביא עוד ציטוט שלו ?

שמסביר מהי פנימיות התורה ?

ואולי לדון עליהם ? או להביא ציטוטים אחרים בנושא חשוב זה ?

ציטוט

מתוך מאמר מהות הדת ומטרתה

כותב בעל הסולם הרב אשלג זצ"ל כך:

מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע

וזהו דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד):

"וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות".

וענין צירוף זה נתבאר היטב במאמר מתן תורה (אות י"ב).

אולם כאן אבאר מהותה של ההתפתחות הזאת המושגת ע"י העסק בתורה ומצוות

מהי?

ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנו.

אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואטית,

אשר אמת המדה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו.

כי כבר מוכן האדם מצד טבעו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו.

וזוהי מדה שוה בכל בריה ובריה.

אולם

כל ההבחן מבריה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע,

שבריה יותר מפותחת מכרת בעצמה מדה יותר גדולה מהרע.

וממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במדה יותר גדולה.

ובלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של רע.

וע"כ לא תדחה הימנה רק שיעור קטן של רע.

וע"כ משארת בקרבה כל זוהמתה, כי לא תכירהו לזוהמא כלל.

וכדי שלא להלאות את המעיין,

נבאר הרע והטוב בכללותם,

כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ב),

אשר כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית, הנקראת "אגואיזם",

להיותו הופכי הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום, אלא רק להשפיע.

וכמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות ט' וי"א),

אשר ענין התענוג והעדון, כל עיקרו הוא בשיעור השואת הצורה ליוצרה.

וענין היסורים ואי הסבלנות, כל עיקרו הוא בשיעור שינוי הצורה מיוצרה.

ולפיכך

מאוסה לנו האגואיזם וכואבת אותנו בתכלית, להיותה הפוכת הצורה מהיוצר ית'.

אולם מיאוס זה אינו שוה בכל נפש אלא מתחלק בינינו לשיעורים.

כי האדם הפראי הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם כתכונה רעה.

ולפיכך משתמש עמה בגלוי בלי שום בושה ובלי שום גבול, גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו.

והמפותח מעט כבר מרגיש איזה שיעור באגואיזם שלו לבחינת רע.

ולכל הפחות מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים, ובסתר עדיין מבצע כל זממו.

והיותר מפותח הימנו,

נמצא מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו ודוחה ומפרישהו לגמרי,

כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה ואינו יכול להנות מעמל אחרים.

ואז

מתחילים להתעורר בקרבו ניצוצות של אהבת זולתו, המכונה "אלטרואיזם", שהיא מדת הטוב הכללית.

וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות הדרגתית.

דהיינו מתחילה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה לצרכי קרוביו ומשפחתו, ע"ד הכתוב "ומבשרך לא תתעלם". וכשמתפתח יותר, מתרחבת בו מדת ההשפעה לכל בני סביבתו, שהם בני עירו או בני אומתו.

וכן מוסיף והולך,

עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו על כל האנושות כולה....

עכשיו תכתוב את כל מה שאתה (אבל רק אתה) חושב (לא סיכומים של הרב אשלג) - ואז יהיה אפשר לעשות דיון...

מרבותינו התנאים והאמוראים שלא שמעו על כך.

מי אמר שספר הזוהר הוא פנימיות התורה?

אז מה כן? ולמה לא?

תסביר לפשוטי העם שכמונו...

הביצוע עצמו יכול להתבצע עם דגש פנימי או דגש חיצוני

בעל הסולם בציטוט בראש הפוסט מדגיש את החשיבות של זה על פני זה...

מה דעתכם ?

תודה.

שמצוות צריכות כוונה?

זה כתוב בשו"ע. 

לא צריך את בעל הסולם בשביל זה.

השאלה אם אפשר להבין את עומק דבריו

בעזרת אוסף ציטוטים בפורום...

(רמז: גם בשיעור מסודר לא בטוח שאפשר להבין)

בס"ד לק"י.

יש דברים שיפה להם הדיבור העמוק, האינסופי, הניצחי וכל המילים ש"אורות" היא אסוציאציה הראשונה,

ויש דברים שיפה להם החול, הגשמיות, החומרניות וכל המילים שהמילה "מעשה" היא האסוציאציה הראשונה שעולה. 

אתה די מדבר גבוה. ואם הינך רוצה להוריד את זה לרמה מעשית,

עליך לחבר את עצמך תחילה אל החול.

ובשבילי, אם אפשר,

לתת כותרת על מה הדיון, כי גם אני אשמח לדון.

כי לא כתבת משהו אחד בכל השרשור שהיה אפשר לדון עליו.

הבאת ציטוטים, ולאחר מכן קודים. לא הועלת בכלום.

תכתוב משו ברור, שכולם יכולים להבין מה אתה רוצה ובלי ציטוטים.

אחרי שתהיה כזו פסקה - יהיה אפשר לדון על משו.

המאמרים ואנסה להשתתף בשירשור.

ושאל אותו במה הדברים אמורים.

אין ספק שחרדי.