פורום בית המדרש (עמוד 154)

סתם.

יש את הסםר 'כותנות אור' - אסופת מאמרים.

ויש לרב אבינר איזשהו ספר רק שאני לא זוכר איך קוראים לו...

.

בס"ד

יהי רצון שתעלו ותצליחו

והאמת- שזה תלוי מאוד באיזה בת מדובר. אני מקווה בשבילו שהוא יודע.

כל עוד מדברים על הלכה פשוטה.

יש כאלו שמחמירים יותר כאורח חיים יוצר צנוע. ויש מקום לזה.

אין אף רב שמתיר זאת.

ורק שתהיה בענין שלדעת דעת הגר"מ אליהו שמותר לאישה כאשר היא לבד בבית ללבוש מכנס טרנינג בצבע שנשים לובשות, ואין בזה משום "לא ילבש".

בהנחה שזה נכון, מדובר שם על :

א. רק טרנינג.

ב. בצבע שנשים לובשות.

ג. לא מוזכר שם חולצה קצרה.

אולי זה נשמע כהבדלים שוליים אבל זה לא.

כאלה שכן..

לא אמרתי שכולם...

וסתם אם כבר הבאת דיון בחולצה קצרה אז תקרא את הדבר הבא..

חולצה קצרה
אני מניח שהשאלה מתייחסת לחולצה עם שרוולים מאוד קצרים בנוגע לבנות.
השולחן ערוך (אבן העזר סימן קט"ו סעיף ד´) כותב "איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית... טווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם (ורגילה בכך)". מקור הדברים הוא בגמרא במסכת כתובות (עב. יוצא שבזמן הגמרא הייתה בעיה חמורה של צניעות כאשר אשה התלבשה בצורה שרואים את ה"זרוע" שלה, עד כדי כך שהבעל יכול היה לגרש את אשתו במצב כזה בלי לשלם לה את כסף הכתובה..
איזה חלק ביד נקרא "זרוע"? אם הכוונה רק לחלק העליון ביד שמהמרפק לכתף נראה שאפשר להסתפק בחולצה קצרה יותר, אולם אם מדובר בחלק שמהמרפק עד לכף היד נראה שאשה צריכה ללבוש אך ורק חולצות עם שרוולים ארוכים.
המשנה במסכת אהלות (פרק א´ משנה ח´) מונה את 248 האיברים שבאדם וביחס לאיברים שנמצאים ביד אומרת: "בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע". יוצא מהמשנה שהחלק העליון ביד הוא הזרוע ולכן אין חיוב ללכת רק עם שרוולים ארוכים. לגבי המרפק יש מחלוקת ויש הסוברים שצריך לכסותו היות ועצמות הזרוע נכנסים במרפק.
גם אם נקל בעניין ולא נצריך שהמרפק יהיה מכוסה עדיין יש להקפיד ללבוש חולצה שתכסה את המרפק כדי שהזרוע לא יהיה מגולה כל פעם שמרימים את היד.

להגיד שכולם מתירים, כמו שהוא אמר, זה חוסר אחריות משווע.

רק מי שפשוט שונא צניעות יכול להגיד את זה ככה, בפשטות כזו.

צניעות בבית	הרה"ג זלמן מלמד שליט"א
ט"ו אדר תשס"ד שאלה: אני חוזרת בתשובה ומקפידה מאוד על לבישת בגדים צנועים. גם בימי הקיץ החמים. האם גם בתוך ביתי אני מחוייבת ללבוש חולצה שמגיע לפחות עד המרפק? האם ניתן ללבוש בבית חולצה בעלת חצי שרוול? האם ניתן ללכת לישון עם בגדים קצרים? תשובה: את יכולה ללכת בבית עם חולצה בעלת חצי שרוול וגם ללכת לישון עם בגדים קצרים אם את מתכסה בסדין. לתשובות נוספות של הרה"ג זלמן מלמד שליט"א

כמובן שבענייני צניעות כל תוספת מבורכת כאשר היא מגיעה מתוך רצון ליותר קדושה אבל צריך לדעת מה עיקר הדין ומהו חומרה / הנהגה טובה.

לפעמים אם מחמירים מידי עלולים להרחיק אנשים מקיום המצוות ויצא שכרו בהפסדו.

ועוד משהו ברוח זאת - http://www.halachayomit.co.il/DisplayRead.asp?readID=1632

הכיסוי ראש והבגדים צריכים להיות זמינים,אם מישהו מגיכ והדלת צריכה להיות נעולה

"גם בהיותה בביתה ואין זר עימה, אפילו הכי צריכה להיות צנועה, דהיינו דרך משל שבימות הקיץ בעת החום לא תפשוט בגד העליון שעליה ותלבש החלוק בלבד, וגם לא תסיר המטפחת המכסה את תלתלי שערה, וחלקת צוארה, וגם לא תשב לסרוק שיער ראשה אלא במקום צנוע בחדרי חרדים".

זה בתגובה לדברי הרש ש'כל הרבנים מתירים'.

עזבי את ההגיינה והאסטטיות - אין עם זה שום בעיה...כנראה שלא ראית איך עושים את זה.

לרבה יש משמעות מיוחדת - מעבר לסתם ת"ח, אלא כוח מיוחד שנובע מתוך הציבור.

ולכן הולכים לרבה לבקש ברכה - מה הוא יותר טוב מסתם מישו? - אלא יש לו כוח רוחני אדיר שאין לסתם אנשים.

וכך גם מובן הקטע של להדבק בצדיק, וכן השיריים - הקישור אליו הוא קישור אל הקודש. ואת הקישור אפשר לעשות גם דרך השיריים של האוכל שלו, מה שהוא בירך עליו.

ביאר בערך כך:

בקורבן 'כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים'-

כלומר, אכילת הכהנים היא אכילה רוחנית ו(לא רק) גשמית.

הם מסוגלים לפעול דברים רוחניים גדולים מאוד

ע"י פעולה גשמית 'פשוטה' של אכילה

גם כשת"ח מברך על האוכל, וטועם ממנו-

הוא פועל בו דברים גדולים.

[הוא אוכל לשם עבודת ד' (-כוונות),

הגוף שלו ברמה רוחנית גבוהה והאוכל נהיה חלק ממנו וכו']

הוא מוריד שפע רוחני למזון, וע"י אכילת אחרים מהמזון-

גם הם מקבלים מהשפע הזה.

מרן הגר"א שפירא זצ"ל הסביר ג"כ באותו כיוון בערך [ואף בעצמו היה מחלק שיריים!],

אבל ע"י דוגמה אחרת ואכ"מ.

שבפעם הראשונה שמישהו 'חטף' לו מהקיגל, הוא הזדעזע מחוסר הנימוס. לאחר שהסבירו לו הוא חשב והתרצה, כי 'זה גורם לבריות אהבת תורה'. קראתי זאת בקול צופייך לפני מספר שנים.

וברצינות- זה אומר שההוכחה לא נכונה,כי בתנ"ך כתוב אחרת..

הכוזרי במפורש כותב שהדת לא יכולה לסתור את השכל.

(בהרבה תחומים מדעיים - לומר את זה על כולם יהיה מוגזם.)

אם כי בהחלט הייתי מעדיף להראות שקביעה מדעית פלונית אלמונית לא סותרת...

כמו שיש (מרכאות כפולות ומכופלות???) "מטה-הלכה", יש גם "מטה-מדע".

יש הרבה מדענים שנוח להם לקבל מסקנות רק בגלל שהן כפרניות...

ויש כאלה שלא מפריע להם לקבל מסקנות כפרניות, כי סתם לא מפריע.

אגב, מרן הרב מיכאל אברהם כותב בספרו "משחק בקוביות", שלעיתים יש מדענים שחושבים שהם

טוענים טיעונים כפרניים - אבל שוכחים שהם טוענים רק במישור הפיזיקלי/ביולוגי, בלי לדון במישור

האמיתי המתבקש בסוגיה: הפילוסופי/תיאולוגי.

אז שלפני שהוא כופר - שילמד איך כופרים. את הלומדעס, הסברות של כופרים... כללי רוב, מיגו וחזקות...

נו, אז מאי ליהוי עלה? השארתנו במתח...

זו שאלה מאד נדרשת.

יש מציאות שאותה הקב"ה ברא - ויש תורה שאותה הקב"ה נתן לנו.

מה אני עושה כשלכאורה יש סתירה...

נ.ב. ממש עשיתי עבודת המידות לענות לך.

זה לא עומד בקריטריונים של מדע. זה חסר הוכחות. איך אני יודע? כי אם כתוב אחרת בתוה"ק שנתן לנו רבש"ע, שהיא כולה אמת וצדק - הרי שאין הוכחות וזהו שקר גס ומוחלט, וסופה של האמת לנצח.

המדע טעה, טועה ויטעה. מחקרים נתן למצוא מכאן ועד בכלל. 

אז איך אתה מסביר את המשפט של הכוזרי שהחלילה לדת לסתור את השכל?

שיגיד פשוט: 'אין שכל!!! יש רק תורה!!!

אני ממליץ לך לקרוא קצת את ההתכבות עם קיש למטה.

וכן יש על זה פרקים שלמים ברמב"ם ואיגרות ראי"ה.

אה, השאלה היא התפוטית לחלוטין, לא הייתה אף פעם - אבל אם יוכח? אם יביאו לך ראיות שעומדות בכל ביקרות ובכל קריטריונים מדעיים, מה תגיד?

אני דן על העיקרון.

מהי התורה? מה היא באה לומר לנו?

אני יוצא מנקודת הנחה שהתורה היא אכן אמת וצדק. אם כן, כל הוכחה שלכאורה תבוא ותסתור את התורה בטלה ומבוטלת, לא ניתן להגיד על שתי אמיתות שהן צודקות אם הן סותרות האחת את השנייה. ומכיוון שאתה יודע, לא רק מכלים אנושיים אלא אף מכלים א-לוקיים, שהתורה היא אמת, אזי כל הוכחה אחרת מכלים אנושיים בלבד היא כקליפת השום.

אף אחד לא אומר שאין שכל, יש רק תורה. ודאי שיש גם שכל וגם תורה, וכמו הכוזרי שציטטת שהתורה לא סותרת את השכל ח"ו. אבל כאשר השכל בא לסתור את התורה, הרי שהוא איננו שכל! הוא סכלות!

אתה במשפט אחד הכנסת גם את הכוזרי וגם את הסיכלות - וזה סותר.

אם יש את הכוזרי אז השכל לא יהפוך לסיכלות...

והמשימה שלנו להבין למה.

אם אני תופס את התורה כידע הסטורי ותו לא, אז באמת קשה לי.

אבל אם אני תופס את התורה כמשהו נצחי - אז זה לא אמור להפריע לי.

כתוב בזוהר - שאם התורה הייתה באה לספר לנו סיפורים, אז לא צריך אותה. אנחנו יכולים לכתוב סיפורים הרבה יותר מותחים ומעניינים מהתורה.

אז למה יש תורה?

אבל נגמרו לי הכפיות מכסף...

תפעיל קצת את השכל.

תחשוב מה היה אומר מרן שקיבלתי הוראותיו...

אבל ברצינות, אנשים, תפעילו קצת את המוח שלכם, למדתם הרבה אמונה, מחשבה, חסידות- יאללה, תעיפו.

מי שמוכיחים לו ח"ו בידיעה "עובדה" כפירתית -

הוא אפיקורס באונס!!!

כי הוא מבחינתו "יודע" (גם אם אינו רוצה בכך) ש"לא הייתה...!"

אני לא יכול להבין איך "זה לא ישנה לי כלום"...

ועוד נקודה.

מה אתם אומרים על סוגיית 'כל האומר'?

מה אתם אומרים על אגדות רבב"ח?

קיש, אם עכשיו אתה לא כותב הסבר מפורט - בהזדמנות ראשונה....

ומה הקושיא מאגדות רבב"ח...

או שמא "כל האומר דוד..."

את אגדות רבב"ח - אתה מבין כפשוטן?

ואת כל אגדות חז"ל?

ואת סוגיית כל האומר דוד, שלמה, ראובן...אינו אלא טועה - איך אתה מבין?

התורה היא הוראה, וככזו היא חייבת להיות נצחית.

ואם היא הייתה מסתכמת בלגלות לנו מה קרה פעם - היא כבר לא ניצחית, היא רק סיפור של פעם, היא לא משפיעה על חיינו היום.

אבל...
א. זו אותה שאלה בעצם.

ב. זה לא אמור לשעשע...

סתם, לא בכבדות, אבל אלו שאלות חשובות שאמורות לגרום לנו להסיר חלק גדול מהחלודה שהגלות טיפחה על המוח התורני שלנו.

שעשע אותי השאלות - שאלות כפית...

אבל באמת אשריך שאתה מתאמץ.

לי בתור יהודי שמאמין בצדיקי החסידות והקבלה לגמרייי,

המשפט האחרון על החלודה של הגלות לא נשמע.

הגלות היא עונש וחושך אבל למפרע אנחנו יודעים שהכל לטובה גמורה,

"אודך ה' כי אנפת בי..."!!

{אתה מבין יבוא יום שפשוט נגיד תודה לה' שהיה שואה(!!!)}

קיצור אנחנו יודעים שבכל בגלות התודעה והחיבור שלנו לה' רק גדלו כי החושך הכי גדול גם הוא מעשה ה'

וזה עיקר סיבת ירידתנו לגלות,

לגלות את ה' במקומות הכי קשים ומרים

"לאתהפכא חשוכא לנהורא",

ובתוקף החושך הזה ה' שלח לנו צדיקים שהשפיעו לנו דעת גבוהה יתר ויותר

כידוע שלחולה קשה יותר צריכים לרופא הגדול ביתר.. 

ויותר ברור,

הגלות לא החלידה לנו ת'מח ,

ההפך,

המח שלנו היה חלוד ואטום והגלות היא עונש שבא לתקן את זה..

שבת שלום!

היו גדולי עולם בגלות, אבל הציבור כציבור היה למטה למטה ורובו עדיין שם.

כמה אנשים אתה מכיר שלומדים חסידות לעומק? וכמה מתוכם 'מזרוחניקים'?

כלומר, לימוד אמוני לעומק אין בשום מקום אחר.

למה?

כי בגלות היה רק 'הציבי לך ציונים', קיום מצוות והתעסקות בפרטים.

לא היה לימוד תורה כללי, מבט על התורה עצמה ולא רק על הפרטים שלה.

וזה התחיל להתחדש פה בארץ, והולך לאט לאט ומתקדם.

אז אני (הק' שבק') אומרת אחרת- במקום בו מתחיל השכל מתחילה גם האמונה ולהיפך. צריך הרבה שכל כדי להאמין.

ומסכימה בגדול עם המשפט. יהיו מוצקים כמה שיהיו ההסברים, לא מזיז לי ולא מזיז אותי.

כי את משביתה את השכל?

או כי את מסדרת את זה עם השכל?

יש כמה מהלכים לוגיים בעולם המדעי מחקרי פילוסופי הגותי-

שכל מה שיש לי לעשות כדי לענות להם

זה לתת להם כאפה

לאמור: "הנה לך ההוכחה שאתה באמת קיים"

אילו לא היה קריעת ים סוף- לא היינו פה היום.

המציאות עולה על כל ההבלים...

היפוטתית לגמרי, והיא באה להדגיש עיקרון.

העיקרון הוא - מה נעשה כשיסתרו לנו משו מאד בסיסי בסיפורי התנ"ך.

כלומר איזה מקום הסיפורים תופסים בחיינו, ומה הם אומרים לנו.

אני שאלתי על הוכחה מדעית שאפשר להרגיש, לא על טענה פילוסופית.

נכון, את עיקר הדברים אנחנו לא יכולםי לתפוש בשכלנו הפצפון, אך לשאול שאלות זה טוב ומחזק את האמונה בקב"ה.

להרחבה בעניין עיין בספרי מחשבת שלי...=)

תלוי במרחק בין הכיסאות, ובמבנה הגוף של בני הזוג.

במונית שרות למשל המקום בד"כ צפוף.

אני שואלת בכללי-

אני לא מאמינה שההלכה רשמה שזה תלוי בגדול של בני הזוג..(אומנם זה כן קשור)

אבל יש עדיין כללים\הלכות בסיסיות..

ואשמח לשמוע עליהן.

ואוקי, נגיד במונית שירות זה בעיה לשבת ליד..אבל מה במצב של רכבת\אוטובוס?

ולכן אני יושב.

באגרות משה כתוב שמותר לעלות על תחבורה ציבורית אפילו שצפוף ובטוח תהיה נגיעה.

אבל למרות שהלכתית הוא מתיר - אני סתם ככה משתדל שלא, כי ככה מרגיש לי...

כלומר, אם מרגישים לא נוח עם זה, אז אולי עדיף שלא.

זה נכתב נראה לי יותר על נגיעה באנשים אקראיים בתחבורה הציבורית

הרי אם הם יושבים אחד ליד השני מסתמא מתישהו הם יגעו אחד בשני.

דווקא נסעתי הרבה פעמים באוטובוס ואף פעם לא נגענו...

אולי בגלל שאני רזה, ואף פעם לא יצאתי עם 'משאיות'...

האישה צריכה לשבת ליד החלון והגבר במעבר.

אין סדר קבוע שאומר מי צריך לשבת איפה.

תשתמשו בשכל שלכם.

יש מציאות שמרגישה לך בעייתית? אתה יכול לשנות את הבעייתיות או לפחות להפחית את רמת הבעייתיות? - כדאי שתעשה/י את זה בכל מקרה.

אם מפריע לך מאיזשהי סיבה לשבת ליד החלון(אולי כי הכיסא השני "נחסם" לך ככה...) - שב/י ליד המעבר, וכן הלאה.

זה, לפחות, בנוסף להלכות שקשורות לכל הסיטואציות שנפגשים איתן בדייט.

בס"ד

אבל יותר מידי לוגיקות יותר מידי סמנטיקה,

מאיפה אתה יודע מה בורא עולם רוצה או חושב,הוא ענה לך בפרוש על משהו? הוא באופן אישי כתב לך את הדברים?

יש יותר מידי אנשים שרוצים להיות סנגורים עורכי דין של השם יתברך.

אל תחליטו מה הוא רוצה ומה הוא לא,במה או במי הוא בוחר להאמין ובמי לא.

כי לא כ"כ מובן מה השאלה, חוץ מזה שזה משרשור ישן...

אם מתארגנים מספיק טוב לפני - אז אפשר לעשות את זה בצרורה הטובה ביותר , והגאולית ביותר.

ההגדה רוצה לאמור לנו משו, יש לה אומר מסויים - והאומר הזה תקף להיום בדיוק כמו לתקופת ביהמ"ק.

ואם תלמד בצורה טובה, מנקודת המבט הנכונה שאותה חז"ל שכתבו את ההגדה התכוונו - המסרים יהיו מושלמים.

ויכול להיות בעיה עם החיטה בשילוב עוד מריכבים..

אני שמעתי את הרב שאמר שויטמנים- זה לא כמו תרופה ממש, ולכן לא בטוח שמותר,

תעשה שאלת רב.

וגם כתוב שזה לא מכיל.

יש רשימה באתר של כללית, שהיא מתעדכנת על ידי הרבנים בכל שנה.

מפאת קוצר הזמן רק אגיב כאן על מס' נק'

1. אני לא חושב שמישהו טוען שהרב זצ"ל היה חף מטעויות הוא היה בן אדם ככל הגדולים האחרים שציינת.

2. אני לא מכיר אף ישיבה שיש בה שני סדרי אמונה. גם לי זה נשמע מגזם אבל אם אכן יש ישיבה שכזו קטונתי מלחלוק על שיקוליו של ראש הישיבה ההיא.

3. יש אכן ישיבות (ומעולם לא נמניתי על תלמידיהם) שנותנים דגש רב על לימודי האמונה בהדגשה על תורת הרב זצ"ל. זוהי דרכם החינוכית והתורנית ואני לא חושב שמי מאיתנו גדול מספיק על מנת לחלוק על דרך זו.

4. לימודי האמונה שלנו לא באים להמעיט כהוא זה מגדולי הדורות האחרונים שלא עסקו בזה. אנחנו דור שזקוק ללימודי האמונה באופן הזה והדורות הקודמים היו מספיק גדולים ולא הזדקו לזה.

5. אני חושב שקצת הגזמת בתיאורי הפולחן האישי. אני לא מכיר אנשים שמקצינים עד כדי כך ובמיוחד התיאור שאמרת לגבי שידוך. אם התיאור הוא אמיתי ולא עיוותת אותו הרי שהבעיה בבחורה הספציפית הזו ולא באף אחד אחר.

דבר אחרון. יישר כח שלמרות שעסקת בנושא רגיש לא נגררת להשמצות ועלבונות וכתבת את הדברים בזהירות ובצורה מכובדת.

קודם כל תודה רבה מאוד על התגובה העניינית המכובדת והמכבדת.

ולעצם הדברים:

1. את הבדיחה שרשמתי לא אני המצאתי, היא די נפוצה והיא צמחה על יסוד מסוים. דע לך שכל שורה שכתבתי נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות בו הייתי מעורב אישית או שאני מכיר אותו אישית. כדוגמא בלבד לנקודה זו אם תרצה כתוב לי ואפנה אותך למאמר שכתב רב נחשב בציבורנו, שם מתכחש למציאות שוב ושוב באופן מעורר השתאות ממש וכותב דברים שערוריתיים ממש כדי להגן על טעויות הסטוריות ועובדתיות מוחלטות וברורות שנפלו בדברי הרצי"ה זצ"ל. (איני כותב כאן את שמו ואת המאמר מפאת כבוד ת"ח, וגם מה שכתבתי הוא די והותר, אך לא נותרה לי ברירה. מי שירצה יכול לכתוב לי ואשלח לו את המאמר בעילום שם הרב הכותב).

2. אני מכיר ישיבה כזו. כמובן, אינני מתכוון לשני סדרים מלאים בני כשלוש ארבע שעות, אלא לשני חלקים ביום המוקצים במיוחד לזה. (אם אני עדין זוכר במדויק: שלושת-רבעי שעה בכל בוקר וכשעה בכל ערב).

3. אמנם איני גדול דיי לשום דבר, אך כפי שציינתי במאמר אין צורך להיות די גדול כדי להקשות או להביע דיעה שונה (כמובן בכבוד הראוי) גם אם הדעה המקורית נאמרה ע"י מי שגדול מאתנו עשרות מונים. אדרבא, הכולא דעתו ושאלותיו עתיד ליתן את הדין (עיין בהקדמת הרב עובדיה ליביע אומר). זכותו וחובתו של כלאחד מאיתנו להקקשות ולשאול בכבוד הראוי, וגם גדולי האמוראים הצהירו שטעו, ולא לחינם אמרו קדמונינו 'קבל את האמת ממי שאמרה', ו-'מתלמידי יותר מכולם'. בנוסף לזאת - מאמר זה מופנה בעיקר לבני הנוער שיפעילו חשיבה בקורתית לפני שקופצים ראש לתוך הפס ייצור האחיד, ונוהגים וחושבים ומדברים כפי שהחברה מכתיבה. וכמובן, אינני אומר קבלו דעתי ורק אני צודק, אדרבא, אם ראשי ישיבות יכולים לטעות על אחת כו"כ וק"ו בן בנו של ק"ו שאני מוחזק שאטעה, ובדיוק לשם כך אני מציג את הדברים לקבלת ביקורת מהרבים, ואתה כראשוןשבהם קבל שוב הכרת תודה וישר כח ממני.

4. כתבתי את הדברים ברמז אבל שמעתי מרב נחשב לענייני אמונה ביטויים חריפים מאוד כלפי מי שלא למד אמונה. 

הטענה כאילו אנחנו צריכים יותר אמונה מדורות קודמים עקב קוטננו  היא טענה שלא זכיתי לשמוע מעולם (בדרך כלל הנימוק הוא כי אנו בדור הגאולה או בארץ ישראל), ומכל מקום טענה זו צריכה הוכחה. אני טוען שאף שלא מלאתי כריסי עד להתםפקע במה שנקרא 'אמונה' אינני חש כל חיסרון בעצמי או בעבודת השם שלי בעקבות זאת.

כמו כן, עדיין אין טיעון זה עונה על טענותיי כלפי מה נכנס בגדר 'אמונה' (דברים שלא קושרים) ומה לא נכנס משום מה (דברים שכן קשורים).

5. כאמור לעיל, אינני חושב שהגזמתי במשהו, וכל שורה נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות שהייתי מעורב בו או נתקלתי בו. גם בנוגע לשידוך - שידוך מסויים ששידכתי נפל במוצהר מסיבה זו, ואני מכיר עוד כמה וכמה מקרים כאלה (במוצהר או יחד עם סיבות נוספות), ובתור מי שמשתדל להציע שידוכים ומתקשרים אליו כדי לברר על חברים - זו אחת השאלות הראשונות שנשאלות ואחד המסננים הראשונים של בחורות/משפחות קוקניקיות (כן: לפעמים כשהאבא מתקשר לברר הוא שואל זאת (פעם אחרונה: שבוע שעבר). אני מתאר לעצמי מה יאמר אח"כ לבתו: תקשיבי, הוא בחור מהטובים ביותר בישיבתו, אך לא כ"כ דבוק בתורת הרב קוק", את המשך המשפט תשלימו לבד..). בדרך כלל אני יודע זאת ואני נמנע מלכתחילה להציע לבחורה שלמדה במוסד 'קוקניקי' מובהק בחוק שהוא 'קוקניק' מובהק קצת פחות. אני חושב שכל מי שבקי בתחום (ויש לו קשר גם עם בחורות קוקניקיות וגם עם בחורים פחות קוקניקים) יודע בדיוק על מה אני מדבר.

שוב תודה על ההערות, ואשמח לקבל נוספות!! 

1. נגד פולחן האישיות 

2. כנגד צדקת דרכו בכלל של הרב קוק בניגוד לחולקים עליו.

3. נגד השקעת הזמן בלימוד ספריו.

א. בנוגע לפולחן האישיות - יש אמת בדבריך. היהדות אינה מעודדת הערצה עיוורת וחוסר מחשבה עצמית, וממה שאני מכיר יש חלקים בציבור שלנו שנגועים בכך ולא רק כלפי הרב קוק אלא גם כלפי ממשיכי דרכו וד"ל...

ב. בעניין דרכו של הרב קוק- איני יודע מאיזה רקע אתה מגיע ומה הבסיס התורני שלך, אבל כיום כל אדם (אפילו לא ת"ח) שחי בעולם ולא בבועה מבין את גודל החידוש של הרב קוק ואת העובדה שכדי לשמור על חיים יהודיים דתיים בעולם המודרני חייבים את תורתו. זהו דבר פשוט וברור שלא כתוב בשום ספר אלא עולה מהחיים עצמם ומהאתגרים הרבים שהם מזמנים לנו. א"א להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה ולטעון שזה מספיק - זה פשוט לא עובד.

ג. מתוך כך מובנת ההשקעה הרבה והמאמץ בלימוד ספריו ותורתו של הרב קוק. גם במחיר שתלמידים צעירים לא יבינו את העומק הנובע משם. בנתיים הרובד הרדוד שהם משיגים מחייה אותם ויום אחד הם יצליחו יותר להעמיק. 

לסיכום: נגעת בנושא רגיש ומרכזי בעולם התורה הציוני, כל מהלך בתחום הזה נשקל היטב ע"י הרבנים המובילים, יש מקום לביקורת אך קודם לכן כדאי להבין את המצב לאשורו.

קודם כל, יישר כל גדול על תגובתך.

וכעת לגופם של דברים ע"פ הסדר.

א. בנושא זה אנו מסכימים.

ב. גדלתי במשפחה דתית לאומית בגרעין תורני, למדתי בבית ספר ממ"ד ובישיבה תיכונית מקומית ( בה היו חברה דוסים יותר ודוסים פחות), וכעת אני אברך באחת מישיבות ההסדר. הרקע התורני שלי די טוב ב"ה. יש לי חברים וקרובי משפחה רבים בשאר ישיבות מגזרנו (כמו למשל מרכז, הר המור, בית אל, מצפה רמון, תל אביב, אור עציון, אלון מורה, וכו'). אני חושב שזה מספיק כדי להבהיר שאינני חי בבועה.

אני חושב שאני עצמי (ורבים שכמותי שאני מכיר) מהווים את ההוכחה הטובה ביותר שהטענה שכתבת כאילו 'אי אפשר בלי זה' היא פשוט לא נכונה. שמעתי ולמדתי רבות (טוב, הכל יחסי...) מתורת הרב קוק זצ"ל, ואינני מבין כלל מהו 'החידוש הגדול' שלו, ומדוע היום 'חייבים את תורתו', ובלי זה -'זה פשוט לא עובד'. אני ב"ה מתמודד יפה מול 'אתגרי החיים' בלי להיות בקי גדול או מתמיד גדול (או קטן) בתורת הרב קוק זצ"ל. [ושוב - איני בא להפחית מגדולתו בכהוא זה. אך אני מסתדר נפלא גם בלי להיות בקי כמעט בכלל ב-'מכתב מאליהו' ואינני חושב שזה מפחית מגדולתו].

במשפט אחד: ראיתי את 'תורת הרב קוק', טעמתי, הרחתי, ולא השתכנעתי כלל. אני עומד ומצהיר שאיננה חיונית כלל

כמובן אפשר לטעון שעשרות 'שעות הרב קוק' שצברתי אינן מספיקות, ואם הייתי לומד אל שעות הייתי מדבר אחרת, אך זו 'עדות שאי אתה יכול להזימה' ועל כן אין זה טיעון ענייני.

מכל מקום: אני טוען שאיננני רואה כל צורך חיוני בזה.

הבהרה: כמובן איני טוען שאף אחד לא זקוק לזה, אלא שאולי יש מעט הזקוקים לזה אך ודאי שלא כולם צריכים את זה, ולדעתי לרוב האנשים אין צורך בזה כלל, וודאי שלא בכמויות העצומות בהם מלעיטים את כולם בזה. אני סבור שאוירת הכפיה הזו איננה נכונה איננה הגיונית ואיננה תורנית.

ג. מתוך כך מובן שאני חולק גם על מה שכתבת בסעיף זה. אם אין בכך בד"כ צורך, אזי אין שום הצדקה לנזק הגדול שלענ"ד נגרם מכך.

ולגבי מה שכתבת בחתימת דבריך - סבורני שאני אכן מבין את המצב לאשורו, וזה בדיוק מה שהביא אותי לכתוב את הדברים הנ"ל.

עוד אציין שבמאמר הנ"ל ישנן טענות נוספות שלא הובאו בדבריך, אבל אני מסכים שתמצתת חלק גדול מעיקרי הדברים.

שוב תודה על התגובה!

י.מ.

אני לאומת עקיבא למדתי ולומד בישיבות מהסוג הזה ושומע את רבותי מסבירים את הדרך הזאת.

אני ינסה לענות במהלך אחד ולכן זה לא יהיה לפי הדר ששאלת. עמך הסליחה.

נתחיל מהבסיס המצווה הראשונה ב10 הדיברות ומתוך כך המצווה הראשונה שהרמב"ם מונה היא מה שמכונה "מצוות האמונה" לידע שיש מצוי וכו'" ספר שלם הרמב"ם כתב על זה בתוך ספר היד החזקה ועוד קרה לו בשם היומרני"יסודי התורה" היסודות.

גם הרמב"ן כתב הרבה חיבורים באמונה גם הר"ן(דרשות הר"ן) הרמח"ל(המון) והם רק הראשונים, לא כולל האחרונים.

מסכים איתך שיש ראשונים שלא עסקו בזה בצורה ישירה אבל הם לעומת זה עסקו בזה ממש על סדר החומש והגמרא. (לא כמוני לפחות שמגיע לאגדותות וחושב שזה סיפור לפני השנה..)

לכן הטענה הבסיסית לא מקובלת עלי.

לגבי העקרון השני שזה היחס לגדולינו הראי"ה והרצי"ה אכן אני חושב שהם היו ענקים אני לא יודע מה להגיד לך לגבי הפולחן האישיות המוגזם שעליו את מדבר אבל אני כן חושב שהם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

כן הם היו ענקים! לפי מה אני אומר? 2 דברים: רבותי שכולם בעיני אנשים ביקורתיים במהות וחקרו והגיעו לאמת זאת(כולל רבנים שהתחילו את דרכם בישיבות חרדיות ומחיפוש אחרי האמת הגיעו לרב קוק, כך שא"א להגיד שהם לא בררו), ומלימוד שלי את דבריהם שאני רואה שוב ושוב את רמת הדיוק שלהם לגבי ההבחנות שלהם את המציאות ומבין עד כמה הם גדלולים.

לגבי שאלת המינון מסכים איתך שצריך מינון ולא להגזים(אבא שלי שלמד אצל הרצי"ה אומר משמו שגמרא זה בשר ואמונה זה יין, ואנחנו כבר יודעים מה קורה למי שרק שותה יין) אני כן חושב שפעמיים שעה זה מינון מצוין.

כי אכן מצווה כלכך בסיסית שהיא לידע שיש הקב"ה צריכה הרי ליבון לימוד ומחשבה. אי אפשר להגיע עליה 

מקריאה של הלכות הרמב"ם..

שוב תודה ויישר כח על ההתיחסות!

לעצם הדברים:

אם הבנתי נכון אתה טוען לדחות את [חלק מ]דברי בשתי פנים:

א. אין זה נכון שהדברים מיותרים או לא חשובים כ"כ כטענתי, כיון שמצות האמונה היא מצוה חיובית וחשיבותה עצומה.

ב. הצורה שהצגתי את הדברים כאילו לימוד האמונה לא היה נפוץ בקרב הראשונים איננו נכון, ולראיה הבאת כמה מקורות, וטענת שהאחרים עסקו בזה מתוך החומש והגמרא, ואנו אם לא יגישו לנו 'בכפית לפה' לא נעסוק בזה.

ולגבי פולחן האישיות כתבת שהראי"ה והרצי"ה הם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

אני מקוה שהבנתי ונסחתי נכון את הדברים. אם לא - תתקן אותי. אם כן - אשיב עליהם בעז"ה:

אני חושב שהתיחסתי כמעט במפורש במאמר לכל שלושת הטענות, ואעפ"כ ארחיב כאן מעט יותר:

א. ודאי שאני מודה בגודל חשיבות מצות האמונה. טענתי היא בשתי פנים:

1.  מצוות האמונה לא כוללת לדעתי חיוב עיסוק כ"כ אינטנסיבי אלא שכל יהודי ידע ויאמין באמונה שלימה וחזקה בעיקרי האמונה. לשם כך אין צורך בשעתיים ביום אלא בהרבה הרבה הרבה פחות, והכל לפי צרכו ותפיסתו של האדם. או כמו שכתבתי - די לעבור על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, או על ספר העיקרים וכד' כדי לקיים מצוה זו בהידור.

2. הגדרת לימודי האמונה בישיבותינו פגומה בשתי בחינות: האחד - היא כוללת המוני דברים שאין קשר בינן לבין מצות האמונה והכרת השם. (ובזה נכללים רובם ככולם של כתבי הרב זצ"ל. תסביר לי מדוע מי שלא למד חזון הצמחונות או מאמר הדור לא קיים מצות האמונה בהשם. זו השקפה ולא אמונה).

והשני - תוכן הלימוד סלקטיבי מאוד. דהיינו: בחור שלמד מכתב מאליהו ואמונה ובטחון לחזו"א בלבד אין זה נחשב שלמד אמונה כלל משום מה.

ב. אני מכיר את המקורות שכתבת ואעפ"כ עודני עומד בדבריי.

ראשית - אין כמעט קשר בין הלכות יסודי התורה להרמב"ם לרוב כתבי הראי"ה.

שנית - לא ידוע לי שהרמב"ן כתב 'הרבה חיבורים באמונה'.

שלישית - חיבורו של הר"ן הוא דוגמא מצוינת, זהו 'דרשות הר"ן'. כך עברה האמונה הנכונה דורות רבים, ע"י דרשות מעת לעת של גדולי הת"ח שבארו וחיזקו יסודות הדת. לא בלימוד ופלפול קבוע בישיבות.

כמו כן רבים מאוד מספרי האמונה האחרים העידו עליהם מחבריהם בראשם שנכתבו לתכלית אחת: לא להתפלפל או כתוצאה מחובת לימוד האמונה, אלא כדי להשיב לטענות הגוים כלפי היהודים שרופפו את האמונה אצל יהודים רבים, וכמשקל נגד נאלצו לחבר ספרים אלה. אלמלא טענות והסתות הגוים לא היו נצרכים לזה. קבוצה זו כוללת בין היתר את ספר הכוזרי ואת ויכוחי הרמב"ן ועוד.

גם אם נתעלם מכל הנ"ל - הבט וראה מה מספר הספרים שנתחברו בעיון הש"ס וההלכות ומה מספר הספרים שנתחברו באמונה, הלא ספרי האמונה אינם בטלים בהם בשישים אלא באלף לפחות!!

הטענה שהם שאבו את לימוד האמונה מהתורה והגמרא ואנחנו לא איננה מובנת לי. ראשית - אין לה שום בסיס להסמך עליו, ועוד - מדוע אתה מתיחס לאגדתא כסיפורים לפני השנה? כשאתה מגיע לאגדתא - פתח נא מהרש"א, עין יעקב, בן יהוידע וכו' ושאב גם אתה את שצריך. (אינני מפנה אותך לחידושי ההגדות להרשב"א כי אינני סבור ששם תמצא את מבוקשך, כיון ששיטתו שונה במקצת מזו של הבן יהוידע, וד"ל).

לגבי פולחן האישיות - לא כ"כ הבנתי מה אמרת. ודאי אינך מתכוין במה שכתבת שהם 'בסדר גודל אחר מכל דבר אחר' שהם גדולים מהאבות הקדושים, מן הסתם גם לא ממשה רבנו, אני משער שגם לא מהתנאים, האמוראים וכו', א"כ - איפה עובר הגבול? למה התכונת?

ועוד 0 גם אני בדבריי ציינתי שודאי היו מענקי עמנו ואינני בא לגרוע מגדולתם, טענתי גם כאן היא בתרתי:

האחד - שלא משנה כמה גדולים היו - פולחן האישיות המתבצע הינו מוגזם

והשני - שאינני מבין מנין הקביעה שהיו גדולים משאר גדולי דורם. לטענה זו גם אתה לא ענית כלל, כל שכתבת הוא שדבריהם עוברים במבחן ביקורת השכל, ושאבחנותיהם מדויקות. ואני תמה - וכי צריך לומר זאת? לי זה היה פשוט, אלמלא כן לא היו יכולים להחשב לגדולים בישראל!

בכך שיש מרבותיך שהיו חרדים ועברו לקבל דבריהם (כדבריך) אין כל הוכחה כיון שיש רבים וטובים שעושים את הדרך ההפוכה, ויש המוני תלמידים ומעריצים לכל אחד מגדולי ישראל. מהם שנולדו למשפחות המעריצות אותו ומהם שהגיעו אליו בעצמם. אין זה מוכיח שאחד גדול מהשני או צודק ממנו.

כמובן, במאמר נגעתי בעוד נקודות רבות אך כיון שלא התיחסת אליהם איני רואה צורך לחזור ולהדגישם.

בתקוה שהצלחתי להבהיר עצמי מעט יותר טוב בנושאים אלו

ובהערכה,

י.מ.

לאחר שהרצי"ה סיים סדרת שיעורים ארוכה על 'אורת התורה' כמדומני, הוא שאל את הבחורים לאן הם רוצים עכשיו לעבור. מישהו נקט בשם של אחד מהמאמרים היותר מתקדמים ב'עקבי הצאן'. הרצי"ה ענה לו: "יש לעלות לאט לאט בתורה".

הרב דני איזק הי"ו רגיל לומר בביקורת: "כל בחור צעיר יודע לדקלם את הפסקא הראשונה של 'אורות'..."

בנושא הכאוב הזה אין להפנות אצבע מאשימה למחנכים. רבנו זצ"ל בעצמו היה מורה לבחורים ב'מרכז הרב' לא ללמוד אמונה פחות משעה ביום, ולא יותר משעתיים ביום. אני לא מאמין שיש כיום ראש ישיבה או ר"מ בציבור שלנו שרוצה שהבחורים ילמדו יותר זמן אמונה, ולכן כל בחור צריך לדעת שאם הוא רואה את עמיתו לומד יותר מדי שעות אמונה עליו להעיר לו על כך.

פעם נכנס אל החזו"א זצ"ל תלמיד ישיבה אחד שטען שכתבי הרב זצ"ל במחשבה מחזקים אותו בעבודת ד', ושאל אם הוא צריך להמשיך ללמוד אותם. החזו"א ענה לו: "גם הרב קוק בעצמו התחיל מש"ס ופוסקים ורק אח"כ המשיך למחשבה, ולכן אתה יכול ללמוד את כתביו בהלכה, וכאשר תתמלא בש"ס ופוסקים תעבור לכתביו במחשבה."

אז רבותינו תלמידי הרב זצ"ל הורו לנו כן ללמוד את כתבי הרב גם בצעירותנו, אבל במידה מתונה ונורמלית. 

שלום וברכה!

לא ממש הבנתי כלפי מה אמורים דבריך 'אמת וצדק'.

כבחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל (וכן, בכונה אינני קורא לו 'הרב' סתם וק"ו שלא 'מרן הרב'. שוב, לא מתוך זלזול, אלא מתוך איזון - גם לחפץ חיים ולאר"י הקדוש אינני קורא 'הרב' סתם או 'מרן', ואני רואה בכינויים אלו חלק מתופעה שבעיניי היא מעוותת ואיני מצליח למצוא לה הגיון) - בייתי שמח מאוד לו היית מתייחס ומנסה להסביר לי את הדברים ולהשיב על התמיהות שאני תמה, שתקיפות בין השאר גם על הדברים שרשמת אתה- מנין החיוב ללמוד לכה"פ שעה ביום אמונה? מדוע לא שמענו ולא ראינו אותו מעולם?

מדוע אורות התורה מוגדר 'אמונה'? ועאכו"כ - חלק מה-'אמונה' שכל אדם חייב ללמוד לפחות שעה ביום?

(וד"א אני שמח לנחם את הרב דני איזק שליט"א - אני אינני יודע כלל לדקלם את המשפט הראשון באורות, ואני לא רואה בזה כל פגם).

אני מרגיש כאבל בין חתנים (או להפך, הכל תלוי בנקודת המבט). אשמח אם מישהו סוף סוף יעמידני על טעויותיי, שאני חש שהנחת היסוד היא שאכן ישנן, ולכן אין כמעט צורך להתיחס אליהם באופן מסודר!

(וסליחה אם הכתיבה קצת בוטה, אני פשוט משתגע כבר מהנושא הזה).

אין חיוב, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ההוראה למי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם היא ללמוד בין שעה לבין שעתיים ביום אמונה.

לקרוא לרב קוק זצ"ל "הרב" סתם, מעיד על האומר שמבחינתו הרב הוא הרב קוק. אני לא חושב שיש בזה דבר רע. כמו שחסידי ברסלב קוראים לר' נחמן זי"ע "רבנו הקדוש", ובשיחותיו לל"ג בעומר קורא הרצי"ה לרשב"י זי"ע באותו כינוי, והרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה קורא כך לרבי. כל אחד ואיך שהוא מרגיש כלפי אותו גדול בישראל.

אודות אילו תמיהות אתה רוצה שאתיחס?

עדין אינני מבין - האם אתה סבור שהרב עובדיה, הרב מרדכי אליהו, החזוון איש, החפץ חיים, החיי אדם, הרמ"א הבית יוסף וכו' לא 'גדלו בתורה באופן היותר שלם'?

זו בדיוק טענתי - מה מקור הקביעה שמי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם מוכרח ללמוד לפחות שעה אמונה ביום?

ולגבי הכינוי 'הרב' - הראיה שהבאת מחסידי ברסלב איננה ראיה כלל ד-'ערבך -ערבא צריך', ואה"נ שאני מזדעזע מאוד מביטויים רבים שנשמעים בחסידות ברסלב (ש-'מחכים להתגלותו של רבינו', ושמתפללים אליו, וש-'מאמינים בו', וששום הרהור תשובה של כל אדם שהוא בעולם לא היה אלא משום שרבינו הוא שנתן בו הרהור זה וכו' ). ודאי שמת לב שהדגשתי לקראת סוף דבריי שכמעט כל החסידויות נפטרו מהמאפינים שעוררו עליהם התנגדות, ואמנם במילת 'אמנם' התכוונתי גם אל חלק מחסידי ברסלב (ונדמה לי שכולם מבינים לבד למי עוד היתה הכוונה) אין זה כלל המקום ואין בידי הזמן והרצון לפרוט טענותיי כלפי אותן קבוצות מצומצמות (וגם אין זה כ"כ ענייני, כל קבוצה צריכה לעשות חשבון נפש לעצמה, ולא להכות על חזה של אחרים), אך ודאי שלא אוכל לקבל ראיה מהתנהגותן. כל טענתי היא להתריע על הסכנה הגדולה (בעיניי) שהיא - שאנחנו הולכים ומתדמים להם, ואם לא נעצור בזמן ח"ו נגיע לשם.

גם מהרצי"ה אין להביא ראיה כלל, שכן יש לחלק חילוק ברור בין שיחה העוסקת בת"ח מסוים, כשיחה על רשב"י בזמן ל"ג בעומר, או הספדים וכד', שודאי שאז דבר כזה מובן מאליו. (כמעט בכל הספד של ת"ח גדול מכנים אותו בתואר 'הרב' סתם ולעיתים אף יותר מכך). 

הטענה שהבאת מרבינו הקדוש היא בדיוק ראייתי נגד דבריך - לא הרמב"ם הוא זה שהמציא את הכינוי הזה לרבי (שמת לב שגם זה כינוי מוחלט?), הגמרא היא שמכתירה אותו בתואר זה (שנפוץ הרבה לגביו בש"ס ובראשונים), והיא אמנם שואלת (שבת דף קי"ח עמ' ב') מדוע זכה להקרא רבינו הקדוש, ואף משיבה. מכאן שיש לדקדק בהענקת תארים.

אולם, אני מוכרח לציין שקריאת הרב קוק בתואר 'הרב' או אף 'מרן הרב' כשלעצמה לא הייתה מפריעה לי כ"כ, אלא אני מוטרד כ"כ מפני שזה מצטרף למכלול תופעות שלענ"ד יוצרות יחדיו תמונת מצב קשה ועגומה.

לגבי אילו תמיהות אני רוצה שתתיחס - בעז"ה בתגובה ל-הרש' אתמצת נקודות מהמאמר, ואשמח אם תתיחס לזה.

יישר כח גדול!!

אין להתיחס לדוגמות שהבאתי כארגומנט שעומד בפני עצמו. באותה מידה אוכל לתת עוד דוגמות. למשל: הרצי"ה קורא למרן אביו זצ"ל "אאמו"ר" והרבה הי"ד קורא כך לאביו ר' אלילמלך מגרודז'יסק זי"ע. וזו דוגמה יותר מובנת. מבחינת הרצי"ה "אדוני אבי מורי ורבי" הוא הרב קוק זצ"ל, ומבחינת הרבה הי"ד הוא אביו.

אתה צודק שהזילות בתארים משוועת. כל חבר כנסת הוא רב, כל ראש ישיבה הוא מרן הגאון. 

בקשר לרישא של דבריך - המקור לכך שיש ללמוד לכה"פ שעה אמונה היום, הוא מהסברא. אנו צריכים להיות גדולים בכל חלקי התורה. אמנם עיקר למידתנו (בשלב זה, אני מדבר על בחורי ישיבות) היא בש"ס, אולם יש ללמוד ולהתגדל גם בתנ"ך ובמשנה ובהלכה ובמדרשים ובכל חלקי התורה.

ההוראה ללמוד שעה ביום אמונה לכה"פ מגיעה מחשבון של ניצול מירבי של הזמן. אם בחור ישיבה צריך ללמוד בין 12 לבין 15 שעות ביום, אז מתוך הזמן הוא צריך ללמוד שעה עד שעתיים אמונה ביום, אבל אם הוא לומד ארבע שעות... 

ובקשר לתואר שכינית אותי בו, "בחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל", מחובתי למחות... ודאי שאינני ברמה של למידת כתבי הרב, לפחות לא באופן שיטתי. בסה"כ קראתי כמה ספרים על הרב ועל תלמידיו (לא ספרים על משנתם, ספרים עליהם ממש), ומעט מספרים המביאים משפטים ממשנתו ( אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל על אחד מהם כתב הגר"י אריאל הי"ו: "אין כאן תחליף ללימוד כתביו עצמם במקורם, אך יש כאן כל יעזר למתחילים מכאן, ולמסכמים מכאן", אזי סמכתי על גדול הדור שהוא יודע מה הוא הוא אומר...).

אתה טוען שהמקור לחיוב לימוד בין שעה לשעתיים אמונה ביום הוא מהסברא, כיון שעלינו להיות גדולים בכל חלקי התורה.

אם כן, הרשה לי נא לשאול אותך: האם ישנו גם חיוב ללמוד לפחות שעה כל יום תנ"ך? ומה עם הלכה? ומה עם מוסר? מדוע אלה נלמדים בין אפס לחצי שעה ביום-בד"כ קרוב הרבה יותר לאפס) ואילו אמונה שעה-שעתיים? הרי תנ"ך והלכה זהו חיוב מפורש עוד בגמרא וברמב"ם שהם צריכים להיות שליש לימודו של כל אדם, והמשנ"ב פסק גם לגבי מוסר שיש חיוב ללומדו בכל יום!!

אני חוזר שוב - מצאנו בדורות הקודמים חיוב קביעת זמן יומי לעניינים הנ"ל, לאמונה - איני זוכר שמצאנו!

ושוב אחזור גם על הטענה שיש להתבונן מה יכול להחשב אמונה ומה ממש לא.

כאמור, לא כ"כ הבנתי את תשובתך.

אשמח להבהרה.

כמה? אני לא יודע. 

אתה צודק שגם אלה שלא לומדים הלכה, מוסר ותנ"ך לא עושים נכון. 

אמונה נכללת בתלמוד. "גם העיון בסוגיות האמונה וסתרי תורה כלול בחלק התלמוד" (פניני הלכה, ליקוטים א עמ' 12). מפה באה ההוראה ללמוד אמונה.

אתה מתיחס לדבריי כהלכה פסוקה בשו"ע... מצד הדין יוצאים י"ח מצות ת"ת כבר בק"ש...

נדמה לי שלא כ"כ הבנו איש את דברי רעהו.

אינני מתיחס לדבריך כהלכה פסוקה. אני מתיחס להדרכה ולהוראה הנפוצה בישיבותינו, שהיא כפי שכתבת - שיש חיוב לבן ישיבה ללמוד אמונה בין שעה לשעתיים בכל יום.

אני טוען שהדרכה זו חסרת מקור, ובשל כך, מעוותת ומזיקה (שהרי הנהגה זו איננה נכונה והיא באה על חשבון לימודים אחרים, ובנוסף - מרגילה את השכל בלימוד לא רציונאלי).

ניסית להביא כמקור לחיוב זה את הסברא שיש לגדול בכל חלקי התורה, כולל אמונה.

אני דחיתי מקור זה בטענה שאם זהו המקור, אזי עוד הרבה לפני אמונה היתה צריכה לצאת הדרכה ללמוד לפחות שעה ביום תנ"ך הלכה ומוסר.

כיון שאלה כמעט ולא נלמדים, ואילו אמונה - כן, לא ניתן להשתמש בסברא שכתבת כמקור. אם כן חזרנו לנקודת המוצא שאין כל מקור להדרכה ללמוד אמונה כל יום, וודאי שלא בשיעור זמן עצום שכזה, ומכיון שכך - גם אין לה כל מקום.

כעת אתה טוען טענה נוספת - לימוד אמונה כולל בהוראת הגמרא ללמוד תלמוד, ולכן יש ללימוד זה מקור ומקום.

כנגד טענה זו אני שב וטוען:

א. אפילו אם נניח שלימוד אמונה כלול בחיוב לימוד תלמוד - עדיין לא מובן מדוע דקא על לימוד זה מקפידים כל כך, ואילו על האחרים, שואי מחוייבים - לא.

ב. אלא שאני טוען מעבר לזה, שההנחה שבכל חיוב הגמרא ללמוד תלמוד כל יום נכללת החובה ללמוד ולהעמיק באמונה - הינה הנחה שגויה. ואביא שתי ראיות, האחת עקיפה והשניה ישירה:

ההוכחה העקיפה - שחוזקה עצום בעיניי- היא שמעולם לא היה עיסוק אינטנסיבי בלימוד אמונה כפי שעולה מהדרכה זו, וגם המשנ"ב שפסק שיש חיוב ללמוד כל יום 5 הדברים האחרים - לא הזכיר כלל אמונה, וכנזכר כל זה באריכות לעיל.

והטענה הישירה - לענ"ד צע"ג בדברי הפניני הלכה שהבאת. שבפשטות - תלמוד ודאי לא כולל אמונה. שכן חיוב ה-תלמוד' איננו ללמוד 'תלמוד בבלי' (שהטענה בקרב הקוקניקים היא שהאגדתא שבו מוכיחה על החיוב והצורך ללמוד אמונה), שהרי חיוב זה מקורו בגמרא עצמה (קידושין ל עמוד א), ואם כן נאמר שנים רבות לפני שנברא הספר - 'תלמוד', ולכן פירוש זה איננו נכון. הפירוש הנכון לחיוב לימוד תלמוד הוא כפי שפירש זאת רש"י שם 'סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו', דהיינו - לימוד מקורות ההלכה בעיון, וכן משמע בשאר הראשונים, דוק ותשכח.

אם כן - אני סבור שגם מקור זה איננו מקור כלל ועיקר ואם כן וראה זו כאמור לעיל הינה חסרת מקור ומעוותת.

(כמו כן - הזכרתי לעיל שאפילו לו היינו מקבלים שיש חיוב ללמוד אמונה - עדיין מה שקרוי בישיבותינו 'אמונה' קשור באופן חלקי ביותר לאמונה, אך זו כמובן טענה נוספת ונפרדת).

בתקווה שהבנתי נכון ושהובנתי היטב,

י.מ.

מה שאמרנו על אמונה, מדבר רק על אמונה. אולם חשיבות שאר התחומים גדולה מאוד, וגם אותם יש ללמוד (אני מאמין שבאותה מידה בערך).

אני לא מבין - מהו לימוד לא רציונאלי? מורה הנבוכים הוא לימוד לא רציונאלי? הכוזרי ש"כל אמונות ישראל תלויין בו" איננו לימוד רציונאלי? נכון, ללמוד יותר מדי אמונה גורם להתעופפות מסויימת, לחוסר יכולת אמיתית בהתמודדות כנה עם התורה. אמנם ודאי שאם לומדים אמונה כמו שצריך ובכמות הראויה והמתאימה מתחזקים בעבודת ד' ובתלמוד התורה.

אתה צודק לחלוטין בנוגע לתנ"ך, הלכה ומוסר. יש להעביר גם על חוסר בהם ביקורת.

ניתן להתשמש בסברא, מכיוון שהאמונה, בנוסף לשאר התחומים, צריכה להילמד בכמות מסויימת. זה שאולי אלה שלומדים אמונה שעה-שעתיים ביום לא לומדים גם את שאר התחומים בכמות המתאימה לא אומר שגם אמונה לא צריך ללמוד בכמות הזו.

אענה על שאר הטענות:

א. אכן צריך להקפיד על למידה מסודרת ובכמות הראויה של שאר התחומים.

ב. סתירת ההוכחה העקיפה: מאיפה אתה יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בנושאים האלה? אני אשאל עוד שאלה, אפילו יותר חריפה - מאיפה אתה יודע שגדולי ישראל באותם דורות דעתם נחה בעקבות אותו חוסר בתחומים מסוימים?

הבה ואצטט לך את הגאון הגדול רבנו יעקב עמדין זי"ע, היעב"ץ, יהודי מגרמניה במקור, אשר כותב כדלהלן:

"סדר הלימוד: מתחילין ללמוד עם התנוקות פרשת ויקרא - כך אמרו ז"ל: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". ועיין בספר חסידים סימן תתש"ם. ילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך. ויפה כח הספרדים הזה מכח האשכנזים, המהפכים הסדר ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת ושיעיין הלכה בטרם יכיר לשון הקודש על בוריו. ואיך יעלה על הדעת להכנס לחדרי פנימיות התורה, שמתגלים בתורה שבע"פ, אם לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות שהן פשטי המקראות, שבהכרח צריך להקדימם. וכמו שסדרו חז"ל בסוף פ"ה דאבות."

לאמר: המציאות בימים עברו איננה פרמטר. הכלל במצות ת"ת הוא (והוא כ"כ יסודי שהוא תקף אף לנשים) שיש ללמוד ע"מ שתהיה יכולת לחיות בירא"ש. ללא למידת אמונה האדם לא ידע להסתכל בפרספקטיבה נכונה על העולם, להביט על המציאות במשקפיים של תורה, וממילא לא יוכל לחיות בירא"ש. 

סתירת ההוכחה הישירה: אתה צודק. "תלמוד" הכתוב בגמ' איננו התלמוד הבבלי דווקא (למרות שאם תעיין בתוס' על שילוש שנותיו של אדם תראה שניתן לעשות זאת בין היתר גם ע"י למידת התלמוד הבבלי שיש בו הכל, לשיטת רבנו תם). אתה לא חייב להביא הוכחה משם. "...בן חמש עשרה לתלמוד" - נאמר במשנה! עוד כשהתלמוד לא התחיל לקרות! אזי תלמוד איננו שם של ספר, אלא שם של שיטה, שם של דרך מסויימת. אבל כל זה לא סותר את זה שבתוך השיטה הזו של התלמוד, נאמרו הרבה אגדתות והמון כללים גדולים מאוד באמונה. א"כ, למידת התלמוד כוללת בתוכה גם את למידת האמונה.

בקשר לסוגריים: מהי אמונה לדידך? למידת אמונה לשיטתי היא למידת יסודות האמונה הישראלית. אותם יסודות לא כוללים רק את עקרון הבחירה החופשית, את השכר והעונש וכיו"ב, אלא גם את כל עניני השעה והתקופה, כמו תחיית המתים, דור עקבתא דמשיחא וכו'.

שלום וברכה!

אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בדבריי - 'לימוד לא רציונאלי' התכוותי בעיקר ללימוד שאכן נהוג בישיבות, ובד"כ רוב העיסוק איננו במורה נבוכים (-ד"א - ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים האם מותר ללמוד את הספר הזה, והאם הרמב"ם עצמו התכוין אי פעם שאדם שאיננו 'נבוך' בעקבות המשכותו לפילוסופיה והבעיות האמוניות שמתעוררות עקב כך - יפתח ספר זה). בד"כ עיקר הלימוד בכמות ובאיכות הוא בכתבי הרב קוק, שכתובים בשפה גבוהה המיועדת לאנשים גבוהים, ולימודה בד"כ איננו לימוד רציונאלי כלל וכלל אלא 'להבין מה הרב אומר לנו כאן' כהלכה למשה מסיני.

בנוגע למקור בסברא והיחס לשאר הלימודים המחויבים - כנראה שעדין לא הבהרתי עצמי טוב מספיק. המצב הנוכחי של 'בין שעה לשעתיים אמונה' איננו תוצאה של סקר של הלמ"ס, אלא הוראה והדרכה שניתנה וניתנת ומוקפדת עד היום בכמה ישיבות. ואני מקשה על נותני ההוראה ושומריה - חיוב זה מניין לכם? ואם מן הסברא כדריך - מדוע אותם מתקנים לא תיקנו ודרשו כך מתלמידיהם גם לגבי שאר הדברים?

ומכל מקום, אם הבנתי נכון, ברוך ד' גם אתה מסכים עימי שהמצב היום בישיבות של שעה שעתיים אמונה ביום הוא מעוות,  ונובע מאיבוד פרופורציות וסולם עדיפויות פגום. אלא שאתה סבור שהנכון הוא לא להפחית בלימודי האמונה אלא להוסיף את שאר העניינים. (הערת שאגב: כמה זמן יישאר לפי סדר זה לגמרא בעיון ובבקיאות?..).

לגבי ההוכחה העקיפה - מניין אני יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בזה - כבר פרטתי לעיל כמה פעמים (כמות ספרי האמונה שכתבו הראשונים לעומת כמות ספרי ההלכה והפירוש, סדר היום בישיבות שעד הדור האחרון, ודוגמאות נוספות).

מה שטענת מי אמר שדעת הרבנים הייתה נוחה מזה - אילו היית רואה מקורותיי, היית מבין ששאלה זו לא שייכת, שכן אין הדברים אמורים בסדר שגוי שמנהיגים מלמדי התינוקות, אלא בסדר היום שהנהיגו וקבעו ראשי הישיבות בישיבותיהם, וכן בספרים שנתחברו ע"י הראשונים שהם גדולי אומתנו.

מה שכתבת שללא לימוד אמונה כפי שנהוג בישיבותינו אי אפשר לחיות ביר"ש - זו יומרה שאני חולק עליה מכל וכל. טענה זו אומרת שהרב שך, הרב עובדיה יוסף, החזו"א וכו' - לא היו יראי שמים!!. לא אסכים למשפטים כאלה! 

בקשר להוכחה הישירה - אמנם צדקת שהביטוי תלמוד נזכר כבר במשנה, אך נראה ששוב לא הבהרתי עצמי כראוי. לא חיפשתי את מקור הביטוי 'תלמוד'. פסק ההלכה של הרב מלמד נגע בפירוש לסוגיא בקידושין דף ל', ולגבי הביטוי 'תלמוד' הנזכר בפוסקים שהעתיקו סוגיא זו כהלכה למעשה. טענתי היתה שלא נכון לפרש 'תלמוד' שנזכר ברמב"ם שחובה ללומדו ככולל אמונה כיון שלא מדובר על לימוד 'תלמוד בבלי' אלא על עיון ההלכה ממקורה.

ולפי פירוש הראשונים (העתקתי לך לעיל את לשון רש"י) שזהו משמעות המינוח תלמוד, ודאי אין זה נכון לומר 'שבתוך השיטה הזו של התלמוד נכללו המון אגדתות והמון כללים באמונה'. ולכן אני עומד על דעתי שא"א להשתמש במימרא זו שנפסקה להלכה כמקור לחיוב לימוד אמונה, אלא אדרבא, כהוכחה לכך שהיא איננה נמצאת בסדר היום הלימודי שתקנו חז"ל.

ובמה ששאלת מהי אמונה לדידי, ובכן: אמונה לדידי היא - להאמין. במה להאמין? -במה שאני מצווה להאמין. הרמב"ם ניסח י"ג עיקרי אמונה, יש שחלקו עליו בכמה פרטים. מ"מ - זוהי אמונה. 

למה אני לא קורה 'אמונה'? למאמר הצמחונות למשל, למאמר הדור, לאורות (-הרוב המוחלט), לאגרות הראי"ה (הרוב המוחלט), וכן הלאה. ואפילו רוב ספרי המהר"ל אינם אמונה.

אינני אומר שאלו הבלים ח"ו, אך אין זו אמונה. אולי אלו ספרי מחשבה, השקפה טהורה וכד', אך לא אמונה.

ענייני דור עקבתא דמשיחא זו שאלה השקפתית מעניינת. חושב לשמוע דעות רבנים בענין, לנסות להבין אותו מעט יותר לעומק, ולחשוב ולהחליט בעצמך בדבר אחר דברי מי ליבך ומוחך נמשכים. אך לשבת ולעסוק בזה שעה-שעתיים ביום? בשום פנים ואופן לא!

בתקווה שהובנתי טוב יותר,

י.מ.

ההדרכה ללמוד שעה-שעתיים אמונה ביום לא מרגילה את השכל ללמידה לא רציונלית. אדרבא, היא מחזקת ומשרישה את יסודות האמונה ועבודת ד'. מה יש ללמוד? הכל תלוי בגיל וברמה. 

את השאלה למה מורי ההוראה הנ"ל לא מקפידים על למידת שאר התחומים באותה מידה שאל אותם, לא אותי. אני עם עצמי מקפיד על כך, וגם אצלנו בישיבה מקפידים על כל התחומים. ההוראה הספציפית ללמידת אמונה לא מתבטלת בגלל זה.

אני לא חושב שזה מעוות. חלילה. כך הורו רבותינו. אדרבא, אני חושב שזה מצויין. אני אמרתי שיותר מזה, ובד בבד פחות מזה - זה מעוות. אכן, אני חושב שיש להוסיף על כך את שאר הענינים. גבי הערת האגב: השאלה היא כמה שעות לומדים ביום.

כמות ספרי האמונה קטנה יותר, מכיוון שהעיסוק בה היה מצומצם יותר, וכך צריך להיות. חוץ מזה, גם בסספרי הראשונים והאחרונים על הגמ' תמצא דברים גדולים באמונה, מכיוון שכמו שהזכרתי קודם - התלמוד כולל בתוכו גם אמונה.

פעם התחומים היו פחות מוגדרים יחסית לימינו. כמו שציינתי כבר קודם, גם בגמ' יש אמונה. וכן, גם בחידושי הריטב"א תוכל למצוא איזה ענין אמוני. כיום אנשים מנסים להגדיר דברים שלא ניתנים להגדרה. איך אתה מגדיר למידת תלמוד? למידה בתוך ספר התלמוד? כי אם כן, תמצא בגמ' בפ"ב דמכות את המשפט הבא: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" ולאחריו הוכחה מהתנ"ך. לכאורה אתה לומד כאן סוגיא עמוקה וחשובה באמונה ובמחשבת ישראל אודות בחירה חופשית, אבל אתה במסכת מכות שבסדר נזיקין...

קודם כל, הרב עובדיה הי"ו לא נכלל בתוך אלה ש"היו יראי שמים"... אור ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו, מרן הגר"ע יוסף שליט"א ממשיך להאיר את העולם... מאוד צרם לי, אבקש ממך לערוך את התגובה (אם אתה עדיין יכול).

שנית, אתה מכניס כאן אנשים גדולים שלא בהשגתי כלל וכלל. הרצי"ה זצ"ל היה אומר שיש צדיקים לא מאמינים. הם צדיקים גדולים, הם גם ת"ח עצומים, אבל הם לא מאמינים. אני לא רוצה להיכנס לכך, מכיוון שאין אני חכם, קדוש, טהור ונקי מכל רבב (כמו שכותב הרב קוק זצ"ל בעין איה שרק מי שכזה יכול לבקר את גדולי ישראל), ולא ביכולתי לבקר את הגדולים הנ"ל.

גבי ההוכחה העקיפה: אין זה משנה, מכיוון שבתוך השיטה הנקראת "תלמוד" ישנם גם את יסודות האמונה. הרי מדוע הזכרתי את זה שבמשנה כתוב המושג 'תלמוד'? מכיוון שרציתי להוכיח שהתלמוד הוא לא ספר, אלא שיטה ודרך. ומשום שבשיטה ישנם בין היתר גם עניינים באמונה ובמדרש אני לומד שהשיטה כוללת גם אמונה ומדרש.

בקשר לפירוש רש"י - רש"י כותב שהתלמוד הוא כך וכך. התלמוד המצוי בידינו הוא אכן כך וכך, והוא כולל בתוכו עוד דברים. אני למד מכך שיש עוד דברים בו שגם גם נכללים תחת התלמוד. אם כן, האמונה נמצאת גם נמצאת בסדר הלמידה החז"לי.

כששאלתי מהי אמונה בשבילך התכוונתי מהי למידת אמונה בשבילך.

מאמר הצמחונות במה הוא עוסק? בימות המשיח. ימות המשיח הם לא חלק מהאמונה שלנו? כנ"ל לגבי אורות, אגרות וכיו"ב. ספרי אמונה יכולים להיות גם ספרי השקפה ומחשבה.

אם אתה רוצה להיות גדול באמונה אתה צריך ללמוד את זה לכל הפחות שעה ביום. 

ולא הגבתי מכמה סיבות.

א. זה כבד וארוך, וקשה להחזיק ראש מה הטענות בדיוק ומה הכותב כן רוצה שיהיה.

לכן הייתי שמייח את יהיה סיכום בנקודות של כל הטענות. והרוצה להרחיב ירחיב.

ב. יש פה קצת בוטות, ושלא כמו עקיבא היא הציקה לי.

כן יש פה זלזול, לא ברב זצ"ל. אלא ברבנים גדולים שחיים היום.

 לא יודע איך הייתי כותב את זה בעצמי - אבל צרם לי.

שלא כדרך החכם, אתחיל דוקא  בנקודה השניה שציינת, כיון שהיא קצרה יותר, וכיון שהיא חשובה לי מאוד.

- אתה צודק במאתיים אחוז, וזו הסיבה העיקרית שהתחבטתי כל כך האם לגשת לכתוב את הדברים, וכאשר כתבתי - כיצד לנסחם (ואף ציינתי זאת בפתח המאמר בפירוש), וגם אחרי הכתיבה - האם מותר או ראוי שאפרסמם, ועדיין, ליבי נוקפי בנקודה זו.

אף על פי כן, כפי שראית החלטתי כן לפרסם את הדברים, כוהשתדלתי ככל יכולתי לעדן ולמתן את הניסוח באופן שלא יפגע מהותית במסר אותו אני רוצה להעביר, והסיבה העיקרית היא כיון שסברתי (ועודני סבור) שהתועלת שיכולה לצאת ממכתב כזה מרובה על הנזק (אם ישנו), ושהשתדלתי לנהוג במלא הכבוד בכל מי שאני מחוייב בכבודו, ואני סבור שמי שרואה דבר שנראה לו כעיוות וכהפסד עצום במלאכת שמים - מחובתו הגמורה להתריע ולשאול על כך (כמובן בדרך כבוד), ואין בזה חילוק בין תלמיד לרב. בנוסף, אני חושב שדור התלמידים מעצים עוד יותר מרבותיו את מה שנראה בעיניי כעיוות מסוכן ובעיקר אליו מופנית קריאתי.

ועתה, לנקודה הראשונה, דהיינו -אשתדל לתמצת עיקרי טענותי בצורה מסודרת (אף שאינני מעוניין כלל שתימצות זה יהווה תחליף לקריאת המאמר למי שמעוניין להצטרף לדיון, אלא סיכום וסידור הדברים לאחר קריאתו).

אלו הטענות העיקריות:

א. אני רואה כפייה ויצירת לחץ חברתי ומחשבה אחידה של ציבור רחב מאוד ללכת בדרך שכלל וכלל איננה ברורה מאליה, ואדרבא, בעיניי היא חידוש גדול מאוד מאוד, שלא לומר כמעט תמוה. להפוך דבר כזה לחובה גמורה ולהנחת יסוד פשוטה תוך שנוצרה אוירה שאיננה מאפשרת כלל חשיבה ביקורתית או חשיבה כלשהי - זה דבר לא תקין בעיניי. נוצרה אוירת תחרות מי קוקניק יותר, ויש לה גם השלכות חמורות ומרחיקות לכת יותר כביטולי תורה, ביטולי שידוכין מצויינים רק על רקע מטופש זה, וכו'. 

ג. ישנן כמה תופעות שמצטרפות יחד לתמנת מצב שבעיניי היא אור אדום צועק: הכינוי 'מרן הרב', ההרגשה שלי שמעמדו נקבע כהרבה מעל כל גדול בתורה שהיה או יהיה, היוכחותי שוב ושוב בכך שתלמידים ואף רבנים מסוימים מתעקשים בכל מחיר (-אבל בכל מחיר ממש, כולל סילופים ברורים, אטימת עינים ואוזנים מהאמת וכד'. פרטים אצלי) שלא להודות בכך שהראי"ה או הרצי"ה טעו, בעוד שאין להם בעיה לחלוק בשיעור על הקצות או על הריטב"א, ביטויים כמו 'נשמות שהן עצמן האור', הפיכת כל בדל כתב שיצא מתחת ידי הרב קוק לקדוש ולמצדיק שעות של דיון והתעמקות של בן ישיבה, גם אם המדובר באגרת שלום לפרדסן פלוני או בשיר שרעיונו פשוט ביותר, וכו' וכו'.

ג. עיוות במושג 'לימודי אמונה' - הן בהיקף החיוב, הן במה נכלל במושג 'אמונה', והן במה לא נכלל בה, והדברים פורטו לעיל ביתר אריכות.

ד. הרגלת צעירים שלא בנויים לכך בלימוד דברים גבוהים מהם מאוד, והכיית-יתר בנושאים אלה עד שהמחשבה הרציונאלית והריאה נישחתת, ונוצרים 'מעופפים', שלעיתים מסוימות גם סברותיהם 'מעופפות', ובדרך כלל דברי התורה שלהם וראית עולמם 'מעופפת'. 

ה. אוירה והתבטאויות מתנשאות מאוד, ביטול מוחלט כעפר ואפר ממש של כל מי שאיננו בדעתי [בדומה מאוד לגישה שאנו מכירים ממקום אחר ש-'מי שלא חוששב כמוני ערב רב'), רק שהביטוי האחרון מוחלף בביטויים אחרים בשפה גבוהה יותר, חלקם קשים פחות וחלקם קשים הרבה יותר].

זהו בגדול. ייתכן מאוד שלא דייקתי וייתרתי או חיסרתי דברים, וכן שלא דקדקתי כראוי בדברים ובביטויים שכתבתי ואני מתנצל מראש. אנא ראו זאת כתוצאה של השעה המאוחרת. אני חייב לחתוך וללכת לישון.

בכל אופן אשמח מאוד לתגובות וביקורות כמה שיותר על הדברים שכתבתי, אשתדל לקרוא בכובד ראש ובקשב כל תגובה, וכמו שציינתי כבר - אם אני סבור שייתכן ונפלה טעות ע"י גדולים וטובים ממני - על אחת כמה וכמה שאני יודע ובטוח שאני מועד לטעויות ולכן אשמח מאוד מאוד לביקורת תיקונים, דעות חולקות והסברים.

יישר כח לכם העושים במלאכת שמים!

חזקו ואמצו!

רק אני חושב שיש הרבה ת"ח שהם מקוריים ויציבים ואינם 'קוקיסטים' גם מתוך ה'ציבור שלנו' (ובכוונה זה במרכאות, כי יש הרבה אנשים שאולי מתלבשים כמוני ואני ממש לא מהציבור שלהם וכו')

פעם חשבתי שצריך לדון ולדוש בנושא,

אבל אז החלטתי ללכת העקבות מה שכתב אחד מהרבנים בדור הקודם:  'הצדיקים הטהורים אינם קובלים... אלא מוסיפים...'.

ועל כן, אני פחות מתעמק באגרות לפרדסנים, ומשתדל יותר להתעמק בדבריו האחרים ומחפש ת"ח מקוריים. ויש כאלה המון, ב"ה.

ואם יש מי שקריאת אגרות פרדסנות מוסיפה לו יר"ש, מי אני שאפריע לו בעבודת ה' שלו.

הוא 'קוקניק' עם כל התופעות הנ"ל, אך אני טוען שזהו (בעיניי) נגע שהולך ומתפשט, וראוי לשים לב לזה, לראות את המציאות לאשורה, ולבחון האם באמת זו הדרך בה אנו רוצים ללכת.

'אינם קובלים על הרשעה' אין פירושו ח"ו שצדיקים אלה אינם מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך או מצות תוכחה וכו', או שאינם מנסים להעיר ולתקן במה שידם לתקן, או לעורר את תשומת ליבו של אחיהם בבית המדרש.

בהחלט לא הייתי מגדיר את הקוקניקים בתור 'רשעים' ח"ו.

אמנם אן להתכנס ולשבת לקטר ולהתמרמר על כמות הרשע אלא להוסיף אורה, אך דומני שאין זה נוגע לענייננו.

ה\כתבתי כאן את המאמר הזה מתוך השערה שבין גולשי הפורומים מצויים גם קוקניקים או קוקניקים-בפוטנציאל, וייתכן שע"י מאמר זה אסייע במשהו להפחתת או עצירה כלשהי של הנגע.

כמו כן, אני משער שכמעט לכל קורא לפחות חבר או מכר אחד אותו הוא יכול להתאים לתיאורים שנכתבו, ואני מצפה ומקוה (ואולי זה המקום לבקש זאת בפירוש) - שכל מי שאכן חושב שיש נקודת אמת במאמר, ומכיר 'קוקניקים' למיניהם - אנא שיפנה אותם לקריאת מאמר זה. 

ועי"ז אני מקוה שהדברים יהיו לתועלת בעז"ה.

וכאמור, אשמח לקבל תגובות/הבהרות/הערות/ביקורות.

תזכו למצוות!!!

אני חושב שדברי הביקורת שלך מוצדקים ונכונים, ובאמת יש מקומות שאיבדו את הצפון בתחום זה.

אני לא נכנס בכלל ל'כמה מוסר צריך ללמוד' וכדו', אלא לעצם ההגזמה עם כתבי הרב*. אבי שהיה תלמיד של הרצי"ה גידלתי ברוח תורת הרב זצ"ל, ולא ראיתי או שמעתי מפיו כדברים שאני רואה אצל אחרים.

ולטעמי ביקורתך לא היתה בוטה כלל, ואם כבר אז ההיפך.

וסתם תהיה: כל אחד מן הבחורים הללו שלומד את אורות התשובה בעל פה - לומד כפי שהורה הרב זצ"ל ללמוד ע"פ חמשת דרכי התורה (מופיע באורות התורה ובשמונה קבצים)?

כמה מהם למדו את משנתו ההלכתית כשלמד חושן משפט בישיבה?

---------

*אני בהחלט מכנה אותו הרב, ועם זאת מסכים עם דבריך - כמעט כולם. יישר כוחך.