פורום בית המדרש (עמוד 154)

רק להתפלל.

אינלי שמץ של מושג מה עוד אפשר לעשות...

חבל שאנשים לא שמים לב למה שעלול לצאת ממעשיהם.

אין שום סיבה לא לגייס את הערבים לשירות אזרחי או למשהו דומה וצריך לגרש רק את הערבים שלא מכירים בשלטון ישראל בארץ הקודש 

שואלת באמת, מה הסיבה? אם פג תוקפה אז אין סיבה שלא חוץ מזה שזה נותן להם לגיטימציה לגור פה ולא כגרי תושב... אבל זה גם עם הדרוזים..

ואולי זה מחזק -

למה בנים נבראו בנים ובנות בנות?

למה צריך שני מינים שונים?

אני באמת רוצה לדעת למה לבנים מותר ולבנות אסור.

למה הקב"ה ברא שני מינים?

כנראה שיש צורך ב2!

למה? מה הבבדל בניהם?

כשתענה על זה - יפתר הכל.

זה שני מינים שונים בתכלית, אין כמעט קשר בניהם! איש בנוי בצורה אחרת לגמרי מאישה - גופנית ועוד יותר מזה רוחנית-נפשית.

כתוצאה מההבל הזה יש דברים שמיועדים לנשים ויש דברים שמיועדים לגברים.

 "כל כבוד בת מלך פנימה" -בחורה שמתלבשת בצורה צנוע ככה היא מכבדת את עצמה וככה יכבדו אותה .

ישנם מקורות

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". (מיכה ו'- ח')

 "בָּא-זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה (משלי י"א -ב)

גם חז"ל מזכירים את זה   אנשים שמקיימים מצוות חייבים בהסתר וענווה, שכן שאסור לאדם להכשיל את חבירו בדבר עבירה וליבא לידו מכשול‏ לכן הליבוש צנוע.

כמובן שיש עוד מקורות,

אני מקווה שקצת הסברתי פחות או יותר

לפי זה גם בנים צריך להיות צנועים -ולא ללכת עם קצר.

שהולכים דווקא עם חולצות ארוכות ולא עם קצרות.

אולי לא מהסיבה שזה לא צנוע אלא בגלל ההרגשה שזה יותר מכובד.

(פחות סביר לראות מלך עם חולצה קצרה, לא?)

ברור שהצניעות היא בראש ובראשונה בפני עצמי ובפני אלוקים, אך עדיין בנות חייבות ביותר צניעות

אחד מהראשי הישיבה שלי היה תמיד לובש חולצה ארוכה. וגם  כשהלכנו כל הישיבה לבריכה הוא נכנס למים עם חולצה ארוכה. 

יום אחד כשאלנו אותו בפרום מצומצם של בחורים, מה הסיבה לזה . הוא הסביר לנו שבצעירותו הוא היה לומד בישיבה בחו"ל.  ושם היה לו חדר כושר והוא התאמן במשך 7 שנים. ונהייה לו שרירים ענקיים (אגב עד היום הוא מתאמן כדי לשמור על כושר וכדי לא להתפרק ).  ולדעתו זה לא מן הראוי לא מכובד  שהבחורים יראו את השרירים הגדולים של הראש הישיבה 

אחרי הד' יש ה', ומה שהרבה לא יודעים זה שהב' בשורוק.

בס"ד

כמו שהרש אמר, בנים ובנות שונים זה מזה הן פיזית והן נפשית-רוחנית.

בגדול:

1.גוף האישה מושך יותר מגוף הגבר.

2. לבנים יש יותר את יצר המשיכה הזה מלבנות.

יש שיחה של הרב יחיאל יעקובזון בנושא צניעות, מאלף ומעניין,

ובקשר לתשובה השטחית והבלתי מבריקה שמעלי,

כמו שאומר הרב, אם יש לגברים בעיה של קושי בנסיון שייסגרו הם בעצמם בתוך הבית, למה אשה צריכה להגביל את עצמה בגלל בעיות התנהגותיות של גברים?

השאר מוסבר בשיחה הנ"ל.

http://www.kolhalashon.com/New/Media/ShowJwPlayer.aspx?RavID=0032&RavName=יעקובזון הרב יחיאל&Title=חינוך לצניעות, א סיון, תשסט&Path=Hebrew|HWomen|HinuchYeladimShlomBayit|HinuchYeladim|R0032&Lang=Hebrew&ShiurNum=16&Order=149982&NewOrder=New2Old&Source=0032-20090524-191542-חינוך_לצניעות.wmv

[אולי בהמשך]

אבל בינתיים אני ממליצה לך ללמוד את החוברת "והצנע לכת" (ככה אני חושבת שקוראים לה) שהוציאו מרכז הרב כחלק מהסדרה "בשביל הנשמה".

זה על מהות הצניעות, ונוגע גם בשאלתך.

טובים על צניעות

למה בנים צריכים ללכת בלבוש מכבד ומכובד אבל בנות מרשות לעצמם להסתובב כמו בחוף הים או בחצי עירום?

ברחובותנו, אך זה לא מציק כמו בנות שמסתובבות כך.. מלבד זאת, לבנות יש יצר הרע  להיראות, כמו שאצל בנים יצר הרע החזק יותר הוא הכבוד

ואף אחד מכם עוד לא ענה עליה. צביפ, יוטיוב חסום אצלי, אתה יכול להסביר במקום הסרטון?

שאישה בנויה אחרת מגבר-בכל זאת

יש עוד משו:

היצר-ז''א הנטיה, הרצון של האישה הוא "להיראות"[להתלבש הכי יפה כדי שיסתכלו עליה וזה...]

ולעומת זאת, היצר של הגבר הוא להפך- לראות...

ולכן לכל אחד יש ת'תיקון שלו ליצר הטבוע בו ---הגבר צריך לעבוד על שמירת עיניים והאישה יותר צכה לעבוד על צניעות

מקווה שעזרתי=]

המטרה היא להגיע לשלמות כל אחד.

זה כמו לשאול - מדוע אין שיוויון בהכנת מלפפון וחציל? (לא בכוונה ללעוג לשאלתך, פשוט לא עלה לי דימוי אחר)

לכאורה באמת אין שיוויון-

גם החציל וגם המלפפון שניהם ירקות, אבל מלפפון אסור לבשל/ לטגן (בכולופן לא מומלץ)

וחציל- חייבים...

הבנים והבנות מאד שונים זה מזה, במהותם,

ולכן גם דרכי הגעתם לשלמות שונות.

הבנים צריכים להקפיד פחות על הצנעת גופם, ולקיים יותר מצוות מבנות,

והבנות צריכות להצניע יותר, אבל פטורות ממצוות שהזמן גרמן...

זה ממש על קצה המזלג, ושוב התחלתי להסתבך עם המילים,

אז אשמח להרחיב רק תמקדי אותי על מה...

וכמובן- הכל לענ"ד...

ולבנות מספיק אחת? ולמה בנים חייבים מכנסים ארכים (לפחות בתפילה) ולבנות מספיק עד הברך (למרות שעדיף מאוד ארוכות) ובנים צריכים לקום (כן, גם בחופש...) כל יום לשחרית ולהפסיק הכל באמצע היום וללכת למנחה וגם כשעייפים בסוף היום ללכת לערבית? ולמה בנים חייבים בכל מצוות שהזמן גרמן? לא חסרות שאלות.. לפי דעתי השאלה על שוויון תלויה בהגדרה של של שוויון:
שוויון=אותו דבר לששני המינים, או שוויון= דברים שונים אך שווים בערכם.
לענ"ד התשובה היא הפירוש השני, ועפ"י ההלכה זה כך. (שוב, לענ"ד) (בתור בן)

ולמה בנים צריכים ללבוש לפחות שלוש שכבות? י קטנציקי

רוב הבנות שאני מכירה הולכות עם 3 שכבות ויותר לא רק הבנים

וגם בנות צריכות לקום להתפלל בחופש..

וחלקן קמות  (לפחות אני)...

נ.ב

את רוב הדברים בצניעות אני מבינה רק את העניין של אורך החולצה אני לא מבינה

למה הבנות לא יכולות ללכת עם חולצה קצרה ובנים כן?

למה בקיאקים (לדוגמא..) הבנים בלי חולצה והבנות עם כמה שכבות ....?

ואנחנו פה למטה

(כי זה מה שהחליטו למעלה וכו'..)

אכן, בכל כך הרבה מקרים זה באמת ככה- שאין תשובה להבנתנו,

אבל מצד שני- אנחנו צריכים לפחות לנסות להבין..

אחרת על כל דבר נאמר (ודי בצדק ) שמפני קטנותנו אין לנו לֵמה ללמוד כי ממילא..

וחובה עלינו ללמוד ולנסות להבין ע"מ שנוכל לעבוד את ה'

גם ממקום האדם שלנו כמה שיותר בשלמות.. (ומה לעשות, לאדם חשובה ההבנה, ולו החלקית,

של מעשיו על מנת לעשות אותם בלב שלם..)

אי לכך ובהתאם לזאת=)

אנחנו מנסים לנסות להבין מה ולמה ומדוע ואיך...

צום מועיל..

אבל צניעות בלבוש-זה הלכות שחכמים קבעו לנו, וכל הלכה שנפסקת, שאינה בדאורייתא, או הלכה למשה מסיני, מקורה הוא בהיגיון ובסברא האנושית, טיפשי לומר שאי אפשר להבין את זה בהיגיון שלנו.

לא דייקתי, מצטערת.

ים.. ככה זה בטבע..!

לשני המינים יש משיכה מאוד חזקה

רק שאצל גברים זה יופי

ואצל נשים זה כריזמה וכו'

(שמעתי שכתוב בגמרא שבנות נמשכות יותר אבל מתביישות אבל אני לא בטוח)

מבחינת מראה חיצוני הגבר ממהר יותר להתרשם ולהימשך, אין שוויון בזה ולכן אין שוויון בצורת הלבוש,

כאשר אישה הולכת לאצנוע היא מכשילה את הגברים ויש איסור בהלכה שגברים יראו נשים לא צנועות לעומת זאת אין איסור כזה של נשים לגברים וכאשר אישה הולכת עם שרוול ארוך זה מונע כל מיני יצרים מהגברים וזו זכות מאוד גדולה

יש דיני צניעות גם לגברים.

שמיטה מול פרוזבול...הרבה יותר שנון לכתוב 'היתר מכירה'.

דמגוגיה זולה של אנשים שלא רואים מה קורה להם מול העיינים ולא מעניין אותם מה ה' אומר להם.

אז גם לי יש קצת דמגוגיה.

ה' מצווה לכבוש את הארץ ולהציל את עמ"י.

אי אפשר לעשות את זה בלי צבא.

מ.ש.ל.

ה' מצווה לא לגזול.

מי שלא משלם מס גוזל (שו"ע).

מ.ש.ל.

ה' מצווה לא לדבר לשון הרע.

מי שתולה פשקווילים בראש חוצות...

מ.ש.ל.

ה' מצווה שנחיה בא"י.

יש מצב שאי אפשר לעשות את זה אלא ע"י היתר מכירה.

מ.ש.ל.

ה' מצווה 'לא תחנם'.

אם קונים מגויים....

מ.ש.ל.

יש עוד הרבה...

הדמגוגיות הנ"ל הם לא מה שעומד להוסיף שלום בעמ"י, לענ"ד.

אז בואו לכבוד שלושת השבועות נשתדל לזנוח אותם טוב?

צבא:, החרדים לא כופרים בצורך בצבא, ואני מדבר משום פיקוח נפש, (בנוגע למצוות כיבוש א"י, יש מה להתווכח, למרות שהעמדה שלי היא קרובה לתד"ל יותר מלחרדי, אבל הנושא לא פשוט,

החרדים טוענים במידה רבה של צדק שהם האחראים על חלק שהוא אינו פחות חשוב לעם, מסורת לימוד התלמוד...

מיסים? חרדים לא משלמים מיסים? הטענה היא שהם לא משולבים במעגל העבודה וממילא אין להם את ההזדמנות לשלם, ולכן תורמים פחות לכלכלה, אין טענה על גזל,

אצל הנוער החילוני לא לגנוב כשאפשר זה להיות פראייר.

ההכללה שלך בנוגע לפשקווילים מגוחכת לחלוטין, מדובר במיעוט זעום, למעשה החלק הזה לא ראוי להתייחסות,

הגיע הזמן שהטפשים ישתקו כשמדובר בנושאים שאין להם שיג ושיח בהם,

שנקבע כיום הקדיש הכללי

גירוש ספרד היה בט' באב!

מעין צום על כל אירועי הגלות.

בעצם כל צום הוא על משו אחר רציני שנחסר לנו, וט' באב הוא על גמר החסרון של ביהמ"ק ועל זה שאנחנו בגלות.

אין הבדל משמעותי בין גירוש ספרד לפוגרומים ברוסיה, זה אותה קטגוריה.

משו חשוב  - אנחנו לא מחוייבים לאף אחד, אנחנו נענה או לא נענה לפי מה שיהיה לנו נוח ונכון.

לא תמיד תשובה מיד היא נכון, ולא תמיד תשובה בכלל זה נכון.

(דוג' - אם חילוני שואל אותי למה אסור להתגלח בתער - אז לא הואלתי כלום בזה שאני עונה לו, הנקודה היא אחרת!)

מה, אתה חושב שעבודת ד' הגבוהה והחשובה והרוממה,

כל אחד יגיע איך שבראש שלו, איך שמתאים לו, איך שזורם לו?...

מה עם הכנות?

עם עבודת המידות רצינית?

עם תלמוד תורה מעמיק, להבין את ערכה של עבודת ד', ומיהו ד' אשר אנו עובדים אותו?

כמובן שאני לא תוקף אלא מנסה לתת כיוון מסויים לענ"ד כמענה לשאלתך..

שכוייח!

כמובן וודאי!!
לא הסברתי עצמי כנראה באופן מובן...

לא התכוונתי שח''ו כל אחד יעבוד איך שמתאים לו איך שזורם...

חס ושלום - כוונתי הייתה שצריכים אנו להבין שאם מישהו עובד את ה' שלא כמוני

אבל בדרך שהיא כמובן סלולה על ידי גדולים ע''י עבודה ע''י לימוד

אין אני צריך לחשוב שהוא לא עובד נכון אלא זו עבודתו וזו עבודתי

כמו חומה שצריך לבנות וכל אחד הוא אבן

כמובן שכל אבן צריכה להיות במידה המדוייקת והמכוונת ביותר

אבל אם היא בצבע שונה (הכוונה לעבודה בצורה שונה)(

זה בסדר העיקר שהיא בגודל ומהחומר המתאים

כמו שכתב שלמה "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה..."

שואל הבן אבא היכן אתה נמצא איך אדע איך לעבוד אותך?

ועונה השי''ת "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים"

אם לא תדע לך בן יקר בן אהוב לך וחפש את דרכך אך "על משכנות הרועים" על רועי ישראל

שאלו הצדיקים הגדולים שמראים ומכוונים אותנו אל הדרך הנכונה.

כמובן שיש להקפיד על דרך נכונה ...אבל להבין שכל אחד והמבנה שלו

אם אחד עובד ה' עם יותר דרך ארץ זו דרכו

ואחד עובד עם יותר חסד זו דרכו

ואחד עובד עם יותר תורה זו דרכו

אמר רבי עקיבא: תורה עם דרך ארץ

אמר רבי מאיר(רבי נהוראי): איני מלמד ביני אלא תורה

וכי אחד צודק ואחד לא... ח''ו

גם אבותינו הקדושים כל אחד ודרכו זה בחסד זה בגבורה וזה בדין

וכמו שלימדנו דוד המלך כשהולכים להילחם זה כולם יחד שלקח 5 אבנים

אבן- אב ובן בשם האבות להביא הבנים

בשם כל האבות עם כל הכוחות...

ישר כוח על הבירור!!

יש הדרך ויש המטרה.

כולם צריכים לעבוד על מידותיהם ולהיות אנשים שלמים וטובים יותר.

כל אחד על המידות שלו.

אבל נניח- אחד יותר לומד תורה ואחד יותר עובד....

וזה סביר והגיוני!

מפני שבסופו של דבר כולנו אחד אחד גדול,

ואם אחד לומד- הוא לומד בשיביל כל עמ"י,

ואם אחד עובד-

הוא עובד בשביל כל עמ"י.

ואלה שלא רואים, ומתעצבנים על הלומדים/ על העובדים....

איי... אין טעם, זה הכל כולנו ביחד כ"כ...

הסתבכתי במילותי=)

לבין אידאולוגיה שונה-ועבודה שונה בהתאם.

אם אני חושב שצריך גם חסד, גם דרך ארץ (היינו מלאכה) וגם תורה, ואני בוחר באפיק השקעה אחד מהשלושה כעיקרי, אז ההשקפה שלי היא אחת, ולפי מי שחושב שצריך רק תורה, או רק דרך ארץ-אני טועה, ישנה כאן מחלוקת אידאולוגית, כאשר יש קבוצה צודקת, וקבוצות טועות...

ולכן יש חלוקה למגזרים-חלוקה לדעות שונות, שאחת היא האמת (או שאף אחת היא לא האמת...)

עד כאן כתבתי משהו שיכול להתאים לכל השקפה שהיא, מכאן והלאה אני כותב ע"פ השקפתי, יתכן שיש שחולקים עליי...-

כמובן שגם שאר הדרכים שורשם באמת,  כל אחד, מבסס את הרעיונות שלו על דברים אמיתיים, אותו אחד שחושב שצריך תורה, ולא חושב שצריך עוד משהו-הוא אמנם טועה לפי דעתי, אבל לא כי השיקולים שלו אינם אמת, השיקולים שלו הם אמת, אבל חסרים לו שיקולים, יש בעולם הרבה שיקולים של אמת (יש כמובן גם הרבה שיקולים של שקר), ויש כאלו שמחזיקים רק את חלקם, ועל זה נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים-כולם מביאים שיקולים ששורשם בדברי אלוקים, אבל לא כולם מביאים את כל השיקולים...ומי שיש לו רק חלק מהשיקולים, דרכו אמיתית, אך לא שלמה...

אני תוהה האם כאשר ה' יתברך נתן בעולם תורה וחסד ודרך ארץ ומוסר וכו...

רצונו שכולם יקיימו את הכל או שחלק יקיימו התורה בדגש חזק וחלק יקיימו החסד בדגש חזק

וכן הלאה.... (כמובן לא רק את התורה אלא ישימו עיקר חייהם התורה אך וודאי שעליהם

לקיים וללמוד שאר הדברים, וכן לגבי השאר)

כוונתי שאם אני שם דגש על חסד ונתינה ואהבת הבריות וישיבה בכל חלק בארץ הקודש

אזי אחשוב כי האחר שהוא אחי היקר והאהוב ששם דגש על התורה לא פועל נכון...

והגדרתו כמו שאמרת דרכו אמיתית אך לא שלמה...

או שאסתכל על כך בצורה הזו שהוא מדגיש חלק אחד ואני חלק אחר וכל אחד דרכו אמיתית ונכונה

וייחחדד דרכינו שלמה לבורא..

שאחרת למה לו לבורא לברוא כמה וכמה בריות אם לא לשם כך שישלימו האחד את השני ולא ידמו בכל

תודה רבה על השיתוף והתגובה!!!! אשריכם ישראל !!

לדעתי- לא כולם צריכים להיות שווים במעשיהם, אבל כן צריכים להיות שווים ושלמים באמונתם והשקפתם.

אם הבנתי אותך נכון...

זה בדיוק מה שהעלתי בהתחלה האמונה וההשקפה שווים

אך המעשים זה מה שמבדיל בין האחד לאחר

ההינו שלכל  אחד תפקיד שונה בפאזל עם אותה המטרה להשלימו

שזו האמונה...

ואם מסתכלים על זה בצורה הזו אז לכאורה מנק' מבט מסויימת

אין כלל פילוג בעם אלא כל אחד עושה את תפקידו עצמו רק כמו שאמרת

יש כאלו שאין להם את כל השיקולים ואז כאן נוצר הפילוג-שהוא חושב שהאחר טועה

ואין זה נכון שהאחר אינו טועה אלא רק עושה את תפקידו האחר.

ואז נוצרת מציאות משלימה

כלומר זו שאלה שנובעת מנקודת הנחה.

אני לא שולל ולא מאשר, אני רק חושב מחשבה תמה.

ואולי בזמן התנ"ך אנשים חיו בצורה שהם ראו את הקודש מול העיניים - חי!

הם לא היו צריכים שיספרו להם על העולם הבא.

אגב, עוד סיבה שגורמת לי לחשוב שלא, היא שכתוב במפורש במשנה האחרונה במסכת אבות שהתכלית היא לכבודו של הקב"ה..

"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו."  ואומר, "ה' ימלך לעלם ועד"."

כדי שאוכל להשיב לעצמי תשובה ברורה.

לשם כך הצגתי כאן ראיה לצד אחד שרצוני לדון בה, כדי שאולי תשכילו אותי ותוסיפו חיזוק או פרכה לראיה זו.

תודה רבה.

הבא,הדברים כתובים ומועלים במפורש אצל רבותינו ורמוזים בהחלט בתורה,אולם אני לא חושב שאלו סוגיות לפורום,תראה את התגובה שכתבתי למטה

אבל א. ממליץ מ-א-וד ללמוד את "הקדמות הרמב"ם למשנה".

הרמב"ם מסביר שם את כל המושגים: תחיית המתים, גן עדן, גהינום, עולם הבא, ימות המשיח, נבואה וכו'..

בד"כ היום אנשים מרבים לטעות ולערבב בין עולם הבא, תחיית המתים, גן עדן וגיהנום, ועולם הנשמות..

אחת התשובות לשאלה למה לא מוזכר השכר לעתיד לבוא על המצוות והעבירות, היא שבאמת א"א להבין מהו..לעומת השכר בעוה"ז שכן אפשר.

אבל שוב, תלמד טוב את הקדמות הרמבם למשנה,עונה על הרבה שאלות באמונה!

ואני יודע את ההבדלים בין עולם הבא (של אחרי ימות המשיח) לגן עדן, ולעולם הנשמות...

שלא כתובים בפירוש בתנך...

מדברים ששמעתי נראה לי כך--

התורה הרי נתנה כולה אחד לא היה שום רווח בין אות לאות ובין מילה למילה

ומשה סדרה אם כן יש הרבה דברים הרמוזים בפנים שאין אנו משיגים בהם

שאלו כבר דברי רמז וסוד, אם כי יש דברים שיכולים אנו לעיין בהם בפנימייות התורה("טללי חיים" של הרב החלבן מומלץ!!)

ואת העניינים הללו מבארים לנו חזל

ואותנו ציווה בתורתו "וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"." (ספר דברים, יז).

ומסופר על רבי יוסי

ב, ח וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים, גַּן-בְּעֵדֶן--מִקֶּדֶם; וַיָּשֶׂם שָׁם, אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר.

ב, טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ.

ג, כג וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם.

אז מה קרה פה, בעצם?

אדם וחווה נבראו בגן עדן. שם הם היו אמורים להשאר, "לעבדה ולשמרה".

אך הם חטאו, ולכן המדרגה של חיים בגן עדן לא התאימה להם, והם גורשו לעולם הזה.

עולם שיש בו מגבילים לחיים הטבעיים - בזעת אפיך תאכל לחם, בעצב תלדי בנים.

התפקיד של האדם הוא לתקן את החטא - כדי שגן עדן יוכל לחזור ולהופיע פה.

כמו שהיה צריך להופיע בתחילה.

אז העולם הבא הוא לא "שכר" בשבילנו, הוא המציאות בה נוכל לחיות את החיים שלנו בשלמות. בטבעיות.

"תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"" (ברכות ס"ד: )

(אני מניחה שבבסיס השאלה שלך עומדת שאלה אחרת... אשמח אם תכוון אותי)

כירבים אומרים שהסיבה לבריאה היא שדרך הטוב להיטיב-דהיינו שהתכלית היא שנזכה לשכר....

גן עדן אמנם מופיע בתורה כמו שאמרת אבל לא בהקשר שלשכר ועונש, לגבי המניע לשאול את השאלה, כתבתי בתגובתי האחרונה להרש.

נכון שהקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב - 

איך הגעת למסקנה שהכוונה לתת לנו שכר?

הרבה יותר פשוט לומר שהוא ברא את העולם כדי להוסיף טוב.

אבל מה זה "טוב"?

אני באמת לא בטוחה שבהכרח נושא שכר ועונש קשור לעולם הבא.

במיוחד אם מביאים בחשבון את הדעות (רס"ג? לא זוכרת) שאומרות ששכר/עונש הוא תוצאה טבעית של מעשה.

"נהמא דכיסופא"?

ורוב הדעות לפי הידוע לי לא מסכימות על זה ששכר ועונש הן רק תוצאה טבעית של המעשה.

(חוץ מזה-אחרי הכל, לפי אותן שיטות- הקב"ה הוא זה שברא את העולם כך שכתגובה למעשים-יהיו תוצאות רעות או טובות בהתאם)

היא פשטנית.

היא נכונה - בוודאי,

אבל אני מניחה שהיא מדרגה אחת ובסיסית בהבנה.

ממנה צריך להתקדם הלאה (ולבדוק שהתפיסות החדשות "מתלבשות" על הישנות).

כלומר, בהבנה הבסיסית (וקצת ילדותית...) אפשר לומר שאנחנו מקבלים פרס על מעשה טוב, ועונש על מעשה רע.

ואז העולם הבא זה פרס גדול שמחכה בסוף, אחרי המוות.

ואפשר להבין יותר מזה.

העולם הבא זה העולם שבא. העולם שצריך להופיע פה. (אם זה היה אחרי המוות, אז היו קוראים לזה "העולם שיבוא", לא? "בא" לשון הווה)

עולם שכולו טוב, בלי החסרון שנולד מהחטא.

עולם כזה הבורא המיטיב רוצה שיהיה.

ואת הטוב ("השכר") הזה אנחנו נקבל אם נעשה טוב.

אני לא מכירה את המושג "נהמא דכיסופא", אבל מגיגול קצר -

אולי יש פה קשר למידת הרחמים ומידת הדין, לבית שמאי ובית הלל.

העולם הזה לא היה יכול להתקיים בלי הרחמים של הקב"ה (לתת לנו טוב למרות שלא מגיע לנו),

אבל בעולם הבא? מידת הדין, מידת האמת - היא השולטת. 

כמו שהלכה כבית הלל, אבל לעתיד לבוא - ברור שבית שמאי יותר צודקים!

יש מבין? 

שהשכר של המצווה, הוא זה שייקל לנו לעשות את המצוות ע"י שמבחינת גשמיותלא יהיו בעיות. וכך מסביר גם את "שכר מצווה- מצווה" שכר מצווה, להגיע בקלות לעוד מצווה..

אולי, לוידע אם לזה התכוונת.

אבל מסתדר טוב -

שכר מצווה, להגיע בקלות לעוד מצווה.

מי שבונה קשר נפשי ושייכות אל הטוב, בוודאי נמשך לשם באופן טבעי.

יותר פשוט לומר -

ה"שכר" לא צריך להיות איזה משהו שמיימי, וי בפנקס, כסא במושב גבוה יותר באמפיתאטרון שם למעלה.

השכר זה משהו טוב. 

ואיזה נפלא שיש מנגנון נפשי שגורם לטוב להופיע בעקבות מעשה טוב.

מה צריך יותר מזה.

על כך אומר הרמבם בהלכות מלכים שבימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג". הכוונה כמנהגו הטבעי שלפני החטא.

ה"שכר" של "גן עדן" הוא הנשמה עצמה. חיי הנשמה הם שלמים ושם יש "גן עדן".

אלו רבדים של "הארה" או "התגלות" או נבואה.

אלא שב"עולם הזה" היא נעלמת ונסתרת ובימות המשיח היא מתגלה ואז מתקרבים ל"עולם הבא" הנצחי - המציאות הבאה של "שמים חדשים וארץ חדשה" "ובילע המוות לנצח" (ישעיה). כאן.

המציאות הזו כבר קוראת והאפשרות לממש את הנשמה בשלמות כבר כאן.

מציאות זו נקראת גן עדן התחתון שהוא שלב ביניים עד "עולם הבא".

נהמא דכיסופא זהו מצב בנפש לאחר השבירה והחטא. אבל ברובד הנשמה יש אהבה שאינה תלויה בדבר

וכל העניין של "לאחר המוות"  הפרטי החל רק בבית שני.

בתקופת התנך חיו את הכלל ופחות חשבו על הפרט ועתידו.

בתהלים יש ביטויים נצחיים

אם היה מוזכר העולם הבא אנשים היה חושבים שהתכלית זה העולם הבא ולא המצוות

ואז אנשים היו אומרים שהם לא עושים מצוות כי הם לא רוצים גן עדן וגם רב האנשים היו עושים מצוות מיראה

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד):

העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א):

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם:

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג):

ואני קרבת אלקים לי טוב. ואומר (שם כז):

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו', כי רק זה הוא הטוב. וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצות:

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החמריות אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי, ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה, כי כל עניני העולם בין לטוב בין (למוטב) לרע הנה הם נסיונות לאדם, העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כענין שאמר שלמה (משלי ל):

פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה', ופן אורש וגנבתי וכו'. השלוה מצד אחד והיסורין מצד אחד, עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים. וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו, כן ישיגהו וישמח בו:

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב):

כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג):

אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צב):

אמר רבי יצחק:

מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו:

והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת (רבה, ז) שאמרו, זה לשונם:

ראה את מעשה האלהים וגו' (קהלת ז), בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. כללו של דבר, האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו ז"ל רבים כולם בסגנון אחד מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה, והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר, והוא מה שאמרו, העולם הזה דומה לפרוזדור, כמו שאמרו ז"ל:

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם (ע"ז ב). מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת. העולם הזה דומה ליבשה, והעולם הבא לים וכו' (ק"ר א). וכאלה רבים על זה הדרך:

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם:

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו):

וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים:

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ד):

על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד. כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט:

והנה אחר שידענו זה, נבין מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו, כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי, אשר בלעדם לא יושג כלל, ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכח קיבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו. וכפי כח האמצעים ושימושם, כן יהיה התכלית הנולד מהם. וכל הפרש קטן שימצא באמצעים, תבחן תולדתו בבירור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם, כמו שכתבתי, וזה ברור. מעתה ודאי הוא, שהדקדוק שידקדק על ענין המצות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם, כי תולדתם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו:

נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו. וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש, וכענין שנאמר (תהלים סג):

דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך, כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהיינו, להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה. והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתת הכלל הזה, יש לנו לחקור על פרטיו לפי מדרגותיהם מתחלת הדבר ועד סופו, כמו שסדרם רבי פינחס בן יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו, והם:

הזהירות, הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענוה, יראת החטא, והקדושה. ועתה נבארם אחד בסיעתא דשמיא:

פעם נפגשתי עם בחורה חילוניה, ואחרי שלמדנו קצת מסל"ש, היא הציבה בפני את השאלה הכי אבסורדית שיש -

אתם הדתיים, אין לכם שום ערך בחיים האלה. הכל זה ה"עולם הבא" - מה שאחרי המוות.

(אז למה אתם יולדים כל כך הרבה ילדים...?)

אני חושבת שהשאלה הזו זועקת מאוד דווקא היום, והיא קריטית,

ולכן חשוב להתבגר מהתפיסה שאומרת שאחרי המוות נקבל שכר.

המטרה היא החיים פ-ה. שהחיים פה יהיו שלמים, אידיאליים, מלאי טוב אינסופי.

אין שכר יותר גדול וטוב מזה.

ובשביל זה צריך לעבוד קשה (ובנתיים, לצערנו, גם מתים).

"לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא"

שואל "עמק המלך" שם איך הרמבם כותב כזה דבר שתכלית כל עבודת ה' וימות המשיח הם העולם הבא בשביל השכר?!

והוא נשאר בתימה.

הקושיה מתחזקת פי כמה וכמה עפ"י הגר"א במשלי שאומר שיש 2 סוגי עובדי ע"ז - 1 שעובדים בשביל עולם הזה, ו1 שעובדים בשביל עולם הבא.

מהי התשובה?

שהעולם הבא שהרמבם מדבר עליו בעניין ימות המשיח, איננו עולם הבא שלאחר המוות, אלא המציאות הבאה - "שמיים חדשים וארץ חדשה" ו"בילע המוות לנצח" כדברי ישעיה הנביא.

תכלית עבודת ה' בימות המשיח, זה השכר פה, וזה ע"י גילוי הנשמה - ה"בא" שמעבר ל"זה"..

היא לא מדויקת (אינני יודע אם את לא דייקת או הוא לא דייק), כי הרמב"ם לא כותב שזו התכלית, אלא שזה היה רצון החכמים והנביאים, ור' חיים מוולוז'ין הקשה גם כן את אותה הקושיה, ותירץ שאותם אנשים באמת רצו להגיע לעולם הבא ולקבל את השכר, אבל לא מתוך אגואיזם,אלא מתוך רצון לקיים את רצון ה', שרצון ה' הוא שנהיה בעולם הבא ונקבל שכר.

דבר זה יכול לתרץ גם את הגר"א.

האפשרות שאת מציעה לאט מתאימה לניסוח של הרמב"ם-

"שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה כדי שיזכו לחיי העולם הבא",

צריך להיות-"שיזכו לחיי העולם הבא"-כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה.

הדגש של הרמבם בסופו הוא על ימות המשיח והמציאות הבאה - "ובאותו הזמן..."

זה רק חיזוק לרעיון שהתכלית היא אכן השכר (שכר במשמעותו הפשוטה) שבעולם הבא.

אמנם נכון שבפרק י"ט משמע ממנו עצמו אחרת, שהחסיד האמיתי, כל רצונו לקדש שם שמים, ולא מזכיר את ענין השכר, אבל שם הוא לא כותב במפורש שזה התכלית, וחוץ מזה - עדיין קשה מפרק ראשון.

איך אפשר להבין את זה בצורה הפשטנית,

ואיך אותם המילים בדיוק מתאימים מאוד! להבנה עמוקה יותר.

שהיא הכרחית לאור השאלה שהוספתי בסוף התגובה.

אני לא חושבת שהבאתי לך הוכחות מוצקות לכך שאני צודקת,

אני רק רוצה להביא כיוון חדש למחשבה.

אשתדל לחפש שיעורים בכיוון, אם תרצה להעמיק (בעקרון, די ברור שאפשר למצוא בערוץ מאיר).

א.זו סוגיה שצריך ללמוד בבית המדרש ולא נראה לי שכאן המקום.

ב.יש הסברים לכך.

ג.אפשר לצורך העניין גם לשאול שאלה נגדית מעניינת למה התורה לא מדברת על סוגיית השארות הנשמה כסוגיה בפני עצמה למרות שהיא רמוזה בה במפורש ? (לדוגמא ששאול בא לבקש לדבר עם שמואל -לאחר מיתתו- ואכן המציאות הזאת התקיימה) וכדומה... ולכן בודאי שיש סיבה לכל דבר ותשובה ולתורה יש גם מטרות ממוקדות שאותן היא רוצה להעלות אבל אלו סוגיות רחבות לבית המדרש.

אם אתה מתכוון ע"פ מקורות-אתץה מוזמן להביאם...

ב. אשמח לקרוא את ההסברים הללו (, אם יש לך הידע והרצון לכתוב לי, כמובן).

ג. כי כנראה זה לא מספיק חשוב...

דברים שהם עיקריים, ראוי לכתבם, הלא כן?

משום שאלו סוגיות רחבות,אני מאמין שצריך ללמוד אותם בצורה רצינית בבית המדרש,יש גם את הסכנה שאם יביאו מקורות אולי הם יהיו חלקיים,ואולי לא נבין חלק מן המקורות ובסוגיה משמעותית כזאת תשאר אצלנו מעוותת וכו' ?

למדתי על זה פעם

זה לא נכתב בבירור בתנ"ך מ-2 סיבות עיקריות-

א. בתקופת התנ"ך הדגש השוס, העניין, היה להגיע לנבואה! רק אחרי החורבן וביטול הנבואה הגיע כל העניין של לימוד התורה, פילפול והתעמקות. כשיש לך דיבור ישיר עם ה' הפרופורציות של גן עדן/עולם הבא משתנות. אתה יודע מה התפקיד שלך בעולם הזה.

ב. זה לא נכתב כי אז באלגנטיות היינו פשוט רוצים לעבור לעולם ההוא (כמו שהוכרע- טוב לא לאדם משלא נברא יותר משנברא), או שרק היינו חושבים עליו. בשביל שנתרכז בעבודה פה- זה רק רמוז.

ויש איזכור לזה בתנ"ך, בעיקר בקהלת (יב)-

  וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל־הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה; וְהָרוּחַ תָּשׁוּב, אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ׃ סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע; אֶת־הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת־מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי־זֶה כָּל־הָאָדָם׃ כִּי אֶת־כָּל־מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל־נֶעְלָם; אִם־טוֹב וְאִם־רָע׃

זה מה שאני מכירה. 

אחלה שאלה אגב, יפה לך.

בסיום הקללות בבראשית כתוב שהקללות , כולל המוות, הן "עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב"

נשאלת השאלה - מדוע בפסוק יש גם "אדמה" וגם "עפר"? האם זו אותה משמעות? אם כן אז למה ביטויים שונים?

תשובה:

"עד שובך אל האדמה" - זהו תיאור מצב גלות. האדמה היא א"י ["למען ירבו ימיכם... על האדמה"]

לעומת תיאור העפר שזהו תיאור פיזי של מוות.

כוונת הדיוק בפסוק: עד מתי "אל עפר תשוב" ? עד שובך אל האדמה, אל א"י. סיום הגלות. אחרית הימים. התחיה.

עפ"י רמח"ל

וכן בזוהר לגבי גלגולים עפ"י הפסוק "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת":

בגלות - "דור הולך ודור בא" - גלגולים וכו

בגאולה, בא"י - "הארץ לעולם עומדת". נצח!

שיחות הרצי"ה "ארץ ישראל" [הספר האדום. של הרב אבינר] - 2 פרקים אחרונים - "עדן העתיד"

הרב קוק לא אומר שיש 3 כוחות שפועלים כל אחד בנפרד, וצריכים לא להפריע אחד לשני.

הוא אומר שיש 3 כוחות שפועלים כל אחד בנפרד, וצריכים להתחיל לפעול יחד.

כולם יחד, תחת שרביט מנצח אחד-הקודש העליון, מלכות ה'.

החידוש של הרב קוק, הוא לא שאפשר לתת לגיטימציה לכל כוח בפני עצמו, אלא בדיוק להפך-כשכל כוח בפני עצמו- כל אחד מהם מזיק בדרך אחרת, רק אם הם יסכימו אחד עם השני, ויסכימו לחלק בינהם את התפקידים - כך בונים מלכות שלמה, כולם מאוחדים תחת מלכות אחת, יש שאחראים על הקודש, יש  שאחראים על הלאומיות, ויש שאחראים על הפרטים, כל אחד לפי נטייתו הטבעית, וכולם יחד בונים מלכות שלמה.

ומכאן אולי אפשר להסיק עוד שתי מסקנות מעשיות יותר :

- כאשר ישנה תנועה שמאחדת את כל הכוחות-אז לה יש את הזכות להאבק בשאר התנועות, כי התנועות המפלגות, אינן לגיטימיות, אלא הן תוצאה של גלות, וחוסר מלכות בישראל במשך כאלפיים שנה.

-בזמן שהתנועות הינן מפולגות, ואין תנועה שמאחדת את הכוחות, עלינו לבחור בקודש, כי אמנם כל הכוחות נדרשים, אבל כשצריך לבחור בינהם, כשצריך לבחור בין הדת לחיים-מוטב למות כיהודי מלחיות כגוי.

זה בניגוד למשתמע מדבריו של הרב שרלו שהטוב הוא שיהיו כמה תנועות, כל אחת עם האופי שלה.

תודה רבה!

חופש שווה ומנוצל לכולנו!

בכל אופן אני מאוד מאוד ממליצה.

נעים לעין, קליל, מענין, נוגע מאוד לנוער.

ניתן להשיג היום את כל הכרכים (אאל"ט בדברי שיר, ואם לא- בישיבת מרכז הרב)

לכל אחד יש את הקליל שלו...

מה הסגנון שאת מחפשת.

אמוני, מוסרי, או אחר?

"בנין אמונה" של הרב בלייכר,

חובת התלמידים,

שמונה פרקים לרמב"ם (יש פירוש של הרב אבינר),

אורות התשובה (אולי יש פירוש של ראש יהודי?),

'מאמר הדור' דרך שיעורים http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=51801&cat_id=3776

בקיצור, יש אינסוף... רק לבחור ולהתמיד.

בהצלחה רבה רבה!

כל לימוד קטן, תשובה קטנה, של אחד מאיתנו - משפיע על כולם. אז תודה לך.

יש שם גם אמונה גם הלכה גם וגם וגם...

ערוץ מאיר כמובן ברשת - כל כך הרבה שיעורים נוחים ונחמדים ומהם אף משעשעים.

אפשר לחפש ע"פ נושאים או רבנים - מה שאת מתחברת אליו באותו רגע.

תמיד יכול להיות משהו שיעניין, לא חייב להיות סדר.

בהצלחה!

מציע גם פשוט ללכת לחנות ולראות מה מושך אותך שם,

לדפדף, להתייעץ עם המוכר.

http://www.kosharot.co.il/ask_show.asp?id=5716

על כלים חשמליים או כלים מחומרים שהתחדשו בדורנו (פיירקס/דורלקס/חרסינה וכיו"ב)

-ניתן למצוא שם תשובות בנפרד,

או-כפי שכתב לפני-לשאול רב.

בעקרון:

כלים שיוצרו ע"י גויים -

כלי מתכת מטבילים בברכה.

כלי זכוכית - המנהג להטבילן בברכה.

כלי חרסינה - המנהג להטבילן, ולא מברכים.

כלי פלסטיק - לא מטבילים.

כלים חשמליים זה בלאגן.

אפשר לטבול ומייד לייבש בשמש או עם פאן.

פתרון שני זה לפרק פירוק שצריך אומן כדי לחזור ולהרכיבו ולהרכיב שוב ע"י יהודי.

פתרון נוסף זה לעשות בכלי שותפות עם גוי ואז הכלי פטור מטבילה.

מבינה שזה גם נובע ממניעים שיוויוניים שאין להם מקום ביהדות.

מבינה שזה לא תפקידה של האשה  וכו' וכו'...

אבל כבוד הציבור? מה הקשר? ומה פוגע בכבוד הציבור שאשה קוראת בתורה?

למשל בבית כנסת גדול  חייבם לעלות עם טלית אפילו נער בר מצוה - מפני כבוד הציבור.

יש רמה כלשהיא של מכובדות בבית הכנסת,ומאותו סיבה שכתוב שגבר שאישה מוציאה אותו,זה לא כבוד גדול בשבילו בלשון המעטה, למרות שהיא יכולה, כי לכל אחד יש את התפקידים שלו.

רק מפני כבוד הציבור נשים לא עולות ולכן פוסקים שאם בשבת חתן יש איזה סבתא מכובדת שרוצה לעלות וכולם סבבה עם זה מותר

בס"ד

אבל משהוא יכול להגיד לי מה המקור?

מדובר בקריאה בתורה או עליה לתורה? (אני שאלתי על קראה אבל היחס לעליה גם מענין אותי) 

המקור בגמרא זה מסכת מגילה כג' עמוד א'.

ובהלכה בשולחן ערוך סימן רפב' סעיף ג'.

רמב"ם (כרך אהבה) הלכות תפילה פרק יב' הלכה יז'.

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=93228480#1.1139.5.fitwidth

תחפש שם...

וכבר התפלמסו על זה רבות...

מה-לא-מכבד-את הציבור בכך שאשה עולה לתורה?

זה נובע מראיתה כדבר נחות שלא לכבודנו שיקרא בתורה...?

[ואני הכי מבינה בעולם שזה לא תפקידה, לא טוב וכו' וכו'- ובאמת שלא קוסם לי בכלל לקרוא בתורה, אבל אני רוצה להבין את ענין הכבוד!]

פעם ראשונה שאני שומע

ראיתי איפשהו כתבה על מקומות שפתחו  זרם חדש בין הרפורמים לאורטדוקסים.

אגב,גם כשאשה אומרת צריכה לומר קדיש, זה מהצד השני של המחיצה 

בשו"ת "בני בנים" (וכמדומני בפולמוס ב"תחומין") מסביר הגאון הרב יהודה הרצל הנקין שליט"א במענה לכאלה שכתבו שכל הבעיה היא משום כבוד ציבור, ואם כן הציבור יכול למחול ויכולות נשים לעלות לתורה.

ההסבר של הרב הוא שהם לא הבינו בכלל את המושג "מפני כבוד ציבור".

"כבוד הציבור" זה לא שהאישה נחותה מהאיש ח"ו וכדומה.

אלא הכוונה היא כזאת:

תקנת קריאת התורה נוסדה בשביל שלא יעבור על יהודי שלושה ימים ללא לימוד תורה. כיוון שבלימוד תורה גברים חייבים ונשים פטורות (אלא רק חייבות לדעת מה שצריכות לקיים, אבל אין להם מצווה בלימוד עצמו, אלא הלימוד אצלם הוא רק כהכשר לאפשרות לקיום המצוות) - ציבור שאשה עולה לקרוא ומוציאה במצוות הלימוד את הגברים, זה מראה שהגברים כביכול לא יכולים ללמוד תורה בעצמם, וצריכים מישהו אחר שפטור מהמצווה שיוציא אותם ידי חובה.

בדומה לזה מצאנו שקטן שמקריא לאביו את ההלל - אינו מוציאו ידי חובה, כיוון שהאב חייב בהלל ובנו הקטן אינו חייב. לכן הפתרון ההלכתי למי שלא יודע לקרוא את ההלל הוא שיקריאו לו משפט משפט והוא יחזור.

ומסיימת המשנה על זה: "אבל אמרו חכמים: תבוא מאירה (=קללה) על מי שבניו ובנותיו הקטנים מקרין אותו את ההלל", ושוב זה מאותו טעם, שכשאדם מחוייב במצווה צריך אדם שפטור מהמצווה להוציאו - זה בזיון.

ולפי זה, הציבור אינו יכול למחול, כי זה כבוד אישי, אלא כבוד החיוב במצוות!

בס"ד לק"י.

הייתי שם בתקופת אלול.