מפאת קוצר הזמן רק אגיב כאן על מס' נק'

1. אני לא חושב שמישהו טוען שהרב זצ"ל היה חף מטעויות הוא היה בן אדם ככל הגדולים האחרים שציינת.

2. אני לא מכיר אף ישיבה שיש בה שני סדרי אמונה. גם לי זה נשמע מגזם אבל אם אכן יש ישיבה שכזו קטונתי מלחלוק על שיקוליו של ראש הישיבה ההיא.

3. יש אכן ישיבות (ומעולם לא נמניתי על תלמידיהם) שנותנים דגש רב על לימודי האמונה בהדגשה על תורת הרב זצ"ל. זוהי דרכם החינוכית והתורנית ואני לא חושב שמי מאיתנו גדול מספיק על מנת לחלוק על דרך זו.

4. לימודי האמונה שלנו לא באים להמעיט כהוא זה מגדולי הדורות האחרונים שלא עסקו בזה. אנחנו דור שזקוק ללימודי האמונה באופן הזה והדורות הקודמים היו מספיק גדולים ולא הזדקו לזה.

5. אני חושב שקצת הגזמת בתיאורי הפולחן האישי. אני לא מכיר אנשים שמקצינים עד כדי כך ובמיוחד התיאור שאמרת לגבי שידוך. אם התיאור הוא אמיתי ולא עיוותת אותו הרי שהבעיה בבחורה הספציפית הזו ולא באף אחד אחר.

דבר אחרון. יישר כח שלמרות שעסקת בנושא רגיש לא נגררת להשמצות ועלבונות וכתבת את הדברים בזהירות ובצורה מכובדת.

קודם כל תודה רבה מאוד על התגובה העניינית המכובדת והמכבדת.

ולעצם הדברים:

1. את הבדיחה שרשמתי לא אני המצאתי, היא די נפוצה והיא צמחה על יסוד מסוים. דע לך שכל שורה שכתבתי נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות בו הייתי מעורב אישית או שאני מכיר אותו אישית. כדוגמא בלבד לנקודה זו אם תרצה כתוב לי ואפנה אותך למאמר שכתב רב נחשב בציבורנו, שם מתכחש למציאות שוב ושוב באופן מעורר השתאות ממש וכותב דברים שערוריתיים ממש כדי להגן על טעויות הסטוריות ועובדתיות מוחלטות וברורות שנפלו בדברי הרצי"ה זצ"ל. (איני כותב כאן את שמו ואת המאמר מפאת כבוד ת"ח, וגם מה שכתבתי הוא די והותר, אך לא נותרה לי ברירה. מי שירצה יכול לכתוב לי ואשלח לו את המאמר בעילום שם הרב הכותב).

2. אני מכיר ישיבה כזו. כמובן, אינני מתכוון לשני סדרים מלאים בני כשלוש ארבע שעות, אלא לשני חלקים ביום המוקצים במיוחד לזה. (אם אני עדין זוכר במדויק: שלושת-רבעי שעה בכל בוקר וכשעה בכל ערב).

3. אמנם איני גדול דיי לשום דבר, אך כפי שציינתי במאמר אין צורך להיות די גדול כדי להקשות או להביע דיעה שונה (כמובן בכבוד הראוי) גם אם הדעה המקורית נאמרה ע"י מי שגדול מאתנו עשרות מונים. אדרבא, הכולא דעתו ושאלותיו עתיד ליתן את הדין (עיין בהקדמת הרב עובדיה ליביע אומר). זכותו וחובתו של כלאחד מאיתנו להקקשות ולשאול בכבוד הראוי, וגם גדולי האמוראים הצהירו שטעו, ולא לחינם אמרו קדמונינו 'קבל את האמת ממי שאמרה', ו-'מתלמידי יותר מכולם'. בנוסף לזאת - מאמר זה מופנה בעיקר לבני הנוער שיפעילו חשיבה בקורתית לפני שקופצים ראש לתוך הפס ייצור האחיד, ונוהגים וחושבים ומדברים כפי שהחברה מכתיבה. וכמובן, אינני אומר קבלו דעתי ורק אני צודק, אדרבא, אם ראשי ישיבות יכולים לטעות על אחת כו"כ וק"ו בן בנו של ק"ו שאני מוחזק שאטעה, ובדיוק לשם כך אני מציג את הדברים לקבלת ביקורת מהרבים, ואתה כראשוןשבהם קבל שוב הכרת תודה וישר כח ממני.

4. כתבתי את הדברים ברמז אבל שמעתי מרב נחשב לענייני אמונה ביטויים חריפים מאוד כלפי מי שלא למד אמונה. 

הטענה כאילו אנחנו צריכים יותר אמונה מדורות קודמים עקב קוטננו  היא טענה שלא זכיתי לשמוע מעולם (בדרך כלל הנימוק הוא כי אנו בדור הגאולה או בארץ ישראל), ומכל מקום טענה זו צריכה הוכחה. אני טוען שאף שלא מלאתי כריסי עד להתםפקע במה שנקרא 'אמונה' אינני חש כל חיסרון בעצמי או בעבודת השם שלי בעקבות זאת.

כמו כן, עדיין אין טיעון זה עונה על טענותיי כלפי מה נכנס בגדר 'אמונה' (דברים שלא קושרים) ומה לא נכנס משום מה (דברים שכן קשורים).

5. כאמור לעיל, אינני חושב שהגזמתי במשהו, וכל שורה נכתבה בעקבות מקרה אחד לפחות שהייתי מעורב בו או נתקלתי בו. גם בנוגע לשידוך - שידוך מסויים ששידכתי נפל במוצהר מסיבה זו, ואני מכיר עוד כמה וכמה מקרים כאלה (במוצהר או יחד עם סיבות נוספות), ובתור מי שמשתדל להציע שידוכים ומתקשרים אליו כדי לברר על חברים - זו אחת השאלות הראשונות שנשאלות ואחד המסננים הראשונים של בחורות/משפחות קוקניקיות (כן: לפעמים כשהאבא מתקשר לברר הוא שואל זאת (פעם אחרונה: שבוע שעבר). אני מתאר לעצמי מה יאמר אח"כ לבתו: תקשיבי, הוא בחור מהטובים ביותר בישיבתו, אך לא כ"כ דבוק בתורת הרב קוק", את המשך המשפט תשלימו לבד..). בדרך כלל אני יודע זאת ואני נמנע מלכתחילה להציע לבחורה שלמדה במוסד 'קוקניקי' מובהק בחוק שהוא 'קוקניק' מובהק קצת פחות. אני חושב שכל מי שבקי בתחום (ויש לו קשר גם עם בחורות קוקניקיות וגם עם בחורים פחות קוקניקים) יודע בדיוק על מה אני מדבר.

שוב תודה על ההערות, ואשמח לקבל נוספות!! 

1. נגד פולחן האישיות 

2. כנגד צדקת דרכו בכלל של הרב קוק בניגוד לחולקים עליו.

3. נגד השקעת הזמן בלימוד ספריו.

א. בנוגע לפולחן האישיות - יש אמת בדבריך. היהדות אינה מעודדת הערצה עיוורת וחוסר מחשבה עצמית, וממה שאני מכיר יש חלקים בציבור שלנו שנגועים בכך ולא רק כלפי הרב קוק אלא גם כלפי ממשיכי דרכו וד"ל...

ב. בעניין דרכו של הרב קוק- איני יודע מאיזה רקע אתה מגיע ומה הבסיס התורני שלך, אבל כיום כל אדם (אפילו לא ת"ח) שחי בעולם ולא בבועה מבין את גודל החידוש של הרב קוק ואת העובדה שכדי לשמור על חיים יהודיים דתיים בעולם המודרני חייבים את תורתו. זהו דבר פשוט וברור שלא כתוב בשום ספר אלא עולה מהחיים עצמם ומהאתגרים הרבים שהם מזמנים לנו. א"א להסתגר בתוך ד' אמות של הלכה ולטעון שזה מספיק - זה פשוט לא עובד.

ג. מתוך כך מובנת ההשקעה הרבה והמאמץ בלימוד ספריו ותורתו של הרב קוק. גם במחיר שתלמידים צעירים לא יבינו את העומק הנובע משם. בנתיים הרובד הרדוד שהם משיגים מחייה אותם ויום אחד הם יצליחו יותר להעמיק. 

לסיכום: נגעת בנושא רגיש ומרכזי בעולם התורה הציוני, כל מהלך בתחום הזה נשקל היטב ע"י הרבנים המובילים, יש מקום לביקורת אך קודם לכן כדאי להבין את המצב לאשורו.

קודם כל, יישר כל גדול על תגובתך.

וכעת לגופם של דברים ע"פ הסדר.

א. בנושא זה אנו מסכימים.

ב. גדלתי במשפחה דתית לאומית בגרעין תורני, למדתי בבית ספר ממ"ד ובישיבה תיכונית מקומית ( בה היו חברה דוסים יותר ודוסים פחות), וכעת אני אברך באחת מישיבות ההסדר. הרקע התורני שלי די טוב ב"ה. יש לי חברים וקרובי משפחה רבים בשאר ישיבות מגזרנו (כמו למשל מרכז, הר המור, בית אל, מצפה רמון, תל אביב, אור עציון, אלון מורה, וכו'). אני חושב שזה מספיק כדי להבהיר שאינני חי בבועה.

אני חושב שאני עצמי (ורבים שכמותי שאני מכיר) מהווים את ההוכחה הטובה ביותר שהטענה שכתבת כאילו 'אי אפשר בלי זה' היא פשוט לא נכונה. שמעתי ולמדתי רבות (טוב, הכל יחסי...) מתורת הרב קוק זצ"ל, ואינני מבין כלל מהו 'החידוש הגדול' שלו, ומדוע היום 'חייבים את תורתו', ובלי זה -'זה פשוט לא עובד'. אני ב"ה מתמודד יפה מול 'אתגרי החיים' בלי להיות בקי גדול או מתמיד גדול (או קטן) בתורת הרב קוק זצ"ל. [ושוב - איני בא להפחית מגדולתו בכהוא זה. אך אני מסתדר נפלא גם בלי להיות בקי כמעט בכלל ב-'מכתב מאליהו' ואינני חושב שזה מפחית מגדולתו].

במשפט אחד: ראיתי את 'תורת הרב קוק', טעמתי, הרחתי, ולא השתכנעתי כלל. אני עומד ומצהיר שאיננה חיונית כלל

כמובן אפשר לטעון שעשרות 'שעות הרב קוק' שצברתי אינן מספיקות, ואם הייתי לומד אל שעות הייתי מדבר אחרת, אך זו 'עדות שאי אתה יכול להזימה' ועל כן אין זה טיעון ענייני.

מכל מקום: אני טוען שאיננני רואה כל צורך חיוני בזה.

הבהרה: כמובן איני טוען שאף אחד לא זקוק לזה, אלא שאולי יש מעט הזקוקים לזה אך ודאי שלא כולם צריכים את זה, ולדעתי לרוב האנשים אין צורך בזה כלל, וודאי שלא בכמויות העצומות בהם מלעיטים את כולם בזה. אני סבור שאוירת הכפיה הזו איננה נכונה איננה הגיונית ואיננה תורנית.

ג. מתוך כך מובן שאני חולק גם על מה שכתבת בסעיף זה. אם אין בכך בד"כ צורך, אזי אין שום הצדקה לנזק הגדול שלענ"ד נגרם מכך.

ולגבי מה שכתבת בחתימת דבריך - סבורני שאני אכן מבין את המצב לאשורו, וזה בדיוק מה שהביא אותי לכתוב את הדברים הנ"ל.

עוד אציין שבמאמר הנ"ל ישנן טענות נוספות שלא הובאו בדבריך, אבל אני מסכים שתמצתת חלק גדול מעיקרי הדברים.

שוב תודה על התגובה!

י.מ.

אני לאומת עקיבא למדתי ולומד בישיבות מהסוג הזה ושומע את רבותי מסבירים את הדרך הזאת.

אני ינסה לענות במהלך אחד ולכן זה לא יהיה לפי הדר ששאלת. עמך הסליחה.

נתחיל מהבסיס המצווה הראשונה ב10 הדיברות ומתוך כך המצווה הראשונה שהרמב"ם מונה היא מה שמכונה "מצוות האמונה" לידע שיש מצוי וכו'" ספר שלם הרמב"ם כתב על זה בתוך ספר היד החזקה ועוד קרה לו בשם היומרני"יסודי התורה" היסודות.

גם הרמב"ן כתב הרבה חיבורים באמונה גם הר"ן(דרשות הר"ן) הרמח"ל(המון) והם רק הראשונים, לא כולל האחרונים.

מסכים איתך שיש ראשונים שלא עסקו בזה בצורה ישירה אבל הם לעומת זה עסקו בזה ממש על סדר החומש והגמרא. (לא כמוני לפחות שמגיע לאגדותות וחושב שזה סיפור לפני השנה..)

לכן הטענה הבסיסית לא מקובלת עלי.

לגבי העקרון השני שזה היחס לגדולינו הראי"ה והרצי"ה אכן אני חושב שהם היו ענקים אני לא יודע מה להגיד לך לגבי הפולחן האישיות המוגזם שעליו את מדבר אבל אני כן חושב שהם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

כן הם היו ענקים! לפי מה אני אומר? 2 דברים: רבותי שכולם בעיני אנשים ביקורתיים במהות וחקרו והגיעו לאמת זאת(כולל רבנים שהתחילו את דרכם בישיבות חרדיות ומחיפוש אחרי האמת הגיעו לרב קוק, כך שא"א להגיד שהם לא בררו), ומלימוד שלי את דבריהם שאני רואה שוב ושוב את רמת הדיוק שלהם לגבי ההבחנות שלהם את המציאות ומבין עד כמה הם גדלולים.

לגבי שאלת המינון מסכים איתך שצריך מינון ולא להגזים(אבא שלי שלמד אצל הרצי"ה אומר משמו שגמרא זה בשר ואמונה זה יין, ואנחנו כבר יודעים מה קורה למי שרק שותה יין) אני כן חושב שפעמיים שעה זה מינון מצוין.

כי אכן מצווה כלכך בסיסית שהיא לידע שיש הקב"ה צריכה הרי ליבון לימוד ומחשבה. אי אפשר להגיע עליה 

מקריאה של הלכות הרמב"ם..

שוב תודה ויישר כח על ההתיחסות!

לעצם הדברים:

אם הבנתי נכון אתה טוען לדחות את [חלק מ]דברי בשתי פנים:

א. אין זה נכון שהדברים מיותרים או לא חשובים כ"כ כטענתי, כיון שמצות האמונה היא מצוה חיובית וחשיבותה עצומה.

ב. הצורה שהצגתי את הדברים כאילו לימוד האמונה לא היה נפוץ בקרב הראשונים איננו נכון, ולראיה הבאת כמה מקורות, וטענת שהאחרים עסקו בזה מתוך החומש והגמרא, ואנו אם לא יגישו לנו 'בכפית לפה' לא נעסוק בזה.

ולגבי פולחן האישיות כתבת שהראי"ה והרצי"ה הם בסדר גודל אחר מכל דבר אחר.

אני מקוה שהבנתי ונסחתי נכון את הדברים. אם לא - תתקן אותי. אם כן - אשיב עליהם בעז"ה:

אני חושב שהתיחסתי כמעט במפורש במאמר לכל שלושת הטענות, ואעפ"כ ארחיב כאן מעט יותר:

א. ודאי שאני מודה בגודל חשיבות מצות האמונה. טענתי היא בשתי פנים:

1.  מצוות האמונה לא כוללת לדעתי חיוב עיסוק כ"כ אינטנסיבי אלא שכל יהודי ידע ויאמין באמונה שלימה וחזקה בעיקרי האמונה. לשם כך אין צורך בשעתיים ביום אלא בהרבה הרבה הרבה פחות, והכל לפי צרכו ותפיסתו של האדם. או כמו שכתבתי - די לעבור על הקדמת הרמב"ם לפרק חלק, או על ספר העיקרים וכד' כדי לקיים מצוה זו בהידור.

2. הגדרת לימודי האמונה בישיבותינו פגומה בשתי בחינות: האחד - היא כוללת המוני דברים שאין קשר בינן לבין מצות האמונה והכרת השם. (ובזה נכללים רובם ככולם של כתבי הרב זצ"ל. תסביר לי מדוע מי שלא למד חזון הצמחונות או מאמר הדור לא קיים מצות האמונה בהשם. זו השקפה ולא אמונה).

והשני - תוכן הלימוד סלקטיבי מאוד. דהיינו: בחור שלמד מכתב מאליהו ואמונה ובטחון לחזו"א בלבד אין זה נחשב שלמד אמונה כלל משום מה.

ב. אני מכיר את המקורות שכתבת ואעפ"כ עודני עומד בדבריי.

ראשית - אין כמעט קשר בין הלכות יסודי התורה להרמב"ם לרוב כתבי הראי"ה.

שנית - לא ידוע לי שהרמב"ן כתב 'הרבה חיבורים באמונה'.

שלישית - חיבורו של הר"ן הוא דוגמא מצוינת, זהו 'דרשות הר"ן'. כך עברה האמונה הנכונה דורות רבים, ע"י דרשות מעת לעת של גדולי הת"ח שבארו וחיזקו יסודות הדת. לא בלימוד ופלפול קבוע בישיבות.

כמו כן רבים מאוד מספרי האמונה האחרים העידו עליהם מחבריהם בראשם שנכתבו לתכלית אחת: לא להתפלפל או כתוצאה מחובת לימוד האמונה, אלא כדי להשיב לטענות הגוים כלפי היהודים שרופפו את האמונה אצל יהודים רבים, וכמשקל נגד נאלצו לחבר ספרים אלה. אלמלא טענות והסתות הגוים לא היו נצרכים לזה. קבוצה זו כוללת בין היתר את ספר הכוזרי ואת ויכוחי הרמב"ן ועוד.

גם אם נתעלם מכל הנ"ל - הבט וראה מה מספר הספרים שנתחברו בעיון הש"ס וההלכות ומה מספר הספרים שנתחברו באמונה, הלא ספרי האמונה אינם בטלים בהם בשישים אלא באלף לפחות!!

הטענה שהם שאבו את לימוד האמונה מהתורה והגמרא ואנחנו לא איננה מובנת לי. ראשית - אין לה שום בסיס להסמך עליו, ועוד - מדוע אתה מתיחס לאגדתא כסיפורים לפני השנה? כשאתה מגיע לאגדתא - פתח נא מהרש"א, עין יעקב, בן יהוידע וכו' ושאב גם אתה את שצריך. (אינני מפנה אותך לחידושי ההגדות להרשב"א כי אינני סבור ששם תמצא את מבוקשך, כיון ששיטתו שונה במקצת מזו של הבן יהוידע, וד"ל).

לגבי פולחן האישיות - לא כ"כ הבנתי מה אמרת. ודאי אינך מתכוין במה שכתבת שהם 'בסדר גודל אחר מכל דבר אחר' שהם גדולים מהאבות הקדושים, מן הסתם גם לא ממשה רבנו, אני משער שגם לא מהתנאים, האמוראים וכו', א"כ - איפה עובר הגבול? למה התכונת?

ועוד 0 גם אני בדבריי ציינתי שודאי היו מענקי עמנו ואינני בא לגרוע מגדולתם, טענתי גם כאן היא בתרתי:

האחד - שלא משנה כמה גדולים היו - פולחן האישיות המתבצע הינו מוגזם

והשני - שאינני מבין מנין הקביעה שהיו גדולים משאר גדולי דורם. לטענה זו גם אתה לא ענית כלל, כל שכתבת הוא שדבריהם עוברים במבחן ביקורת השכל, ושאבחנותיהם מדויקות. ואני תמה - וכי צריך לומר זאת? לי זה היה פשוט, אלמלא כן לא היו יכולים להחשב לגדולים בישראל!

בכך שיש מרבותיך שהיו חרדים ועברו לקבל דבריהם (כדבריך) אין כל הוכחה כיון שיש רבים וטובים שעושים את הדרך ההפוכה, ויש המוני תלמידים ומעריצים לכל אחד מגדולי ישראל. מהם שנולדו למשפחות המעריצות אותו ומהם שהגיעו אליו בעצמם. אין זה מוכיח שאחד גדול מהשני או צודק ממנו.

כמובן, במאמר נגעתי בעוד נקודות רבות אך כיון שלא התיחסת אליהם איני רואה צורך לחזור ולהדגישם.

בתקוה שהצלחתי להבהיר עצמי מעט יותר טוב בנושאים אלו

ובהערכה,

י.מ.

לאחר שהרצי"ה סיים סדרת שיעורים ארוכה על 'אורת התורה' כמדומני, הוא שאל את הבחורים לאן הם רוצים עכשיו לעבור. מישהו נקט בשם של אחד מהמאמרים היותר מתקדמים ב'עקבי הצאן'. הרצי"ה ענה לו: "יש לעלות לאט לאט בתורה".

הרב דני איזק הי"ו רגיל לומר בביקורת: "כל בחור צעיר יודע לדקלם את הפסקא הראשונה של 'אורות'..."

בנושא הכאוב הזה אין להפנות אצבע מאשימה למחנכים. רבנו זצ"ל בעצמו היה מורה לבחורים ב'מרכז הרב' לא ללמוד אמונה פחות משעה ביום, ולא יותר משעתיים ביום. אני לא מאמין שיש כיום ראש ישיבה או ר"מ בציבור שלנו שרוצה שהבחורים ילמדו יותר זמן אמונה, ולכן כל בחור צריך לדעת שאם הוא רואה את עמיתו לומד יותר מדי שעות אמונה עליו להעיר לו על כך.

פעם נכנס אל החזו"א זצ"ל תלמיד ישיבה אחד שטען שכתבי הרב זצ"ל במחשבה מחזקים אותו בעבודת ד', ושאל אם הוא צריך להמשיך ללמוד אותם. החזו"א ענה לו: "גם הרב קוק בעצמו התחיל מש"ס ופוסקים ורק אח"כ המשיך למחשבה, ולכן אתה יכול ללמוד את כתביו בהלכה, וכאשר תתמלא בש"ס ופוסקים תעבור לכתביו במחשבה."

אז רבותינו תלמידי הרב זצ"ל הורו לנו כן ללמוד את כתבי הרב גם בצעירותנו, אבל במידה מתונה ונורמלית. 

שלום וברכה!

לא ממש הבנתי כלפי מה אמורים דבריך 'אמת וצדק'.

כבחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל (וכן, בכונה אינני קורא לו 'הרב' סתם וק"ו שלא 'מרן הרב'. שוב, לא מתוך זלזול, אלא מתוך איזון - גם לחפץ חיים ולאר"י הקדוש אינני קורא 'הרב' סתם או 'מרן', ואני רואה בכינויים אלו חלק מתופעה שבעיניי היא מעוותת ואיני מצליח למצוא לה הגיון) - בייתי שמח מאוד לו היית מתייחס ומנסה להסביר לי את הדברים ולהשיב על התמיהות שאני תמה, שתקיפות בין השאר גם על הדברים שרשמת אתה- מנין החיוב ללמוד לכה"פ שעה ביום אמונה? מדוע לא שמענו ולא ראינו אותו מעולם?

מדוע אורות התורה מוגדר 'אמונה'? ועאכו"כ - חלק מה-'אמונה' שכל אדם חייב ללמוד לפחות שעה ביום?

(וד"א אני שמח לנחם את הרב דני איזק שליט"א - אני אינני יודע כלל לדקלם את המשפט הראשון באורות, ואני לא רואה בזה כל פגם).

אני מרגיש כאבל בין חתנים (או להפך, הכל תלוי בנקודת המבט). אשמח אם מישהו סוף סוף יעמידני על טעויותיי, שאני חש שהנחת היסוד היא שאכן ישנן, ולכן אין כמעט צורך להתיחס אליהם באופן מסודר!

(וסליחה אם הכתיבה קצת בוטה, אני פשוט משתגע כבר מהנושא הזה).

אין חיוב, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ההוראה למי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם היא ללמוד בין שעה לבין שעתיים ביום אמונה.

לקרוא לרב קוק זצ"ל "הרב" סתם, מעיד על האומר שמבחינתו הרב הוא הרב קוק. אני לא חושב שיש בזה דבר רע. כמו שחסידי ברסלב קוראים לר' נחמן זי"ע "רבנו הקדוש", ובשיחותיו לל"ג בעומר קורא הרצי"ה לרשב"י זי"ע באותו כינוי, והרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה קורא כך לרבי. כל אחד ואיך שהוא מרגיש כלפי אותו גדול בישראל.

אודות אילו תמיהות אתה רוצה שאתיחס?

עדין אינני מבין - האם אתה סבור שהרב עובדיה, הרב מרדכי אליהו, החזוון איש, החפץ חיים, החיי אדם, הרמ"א הבית יוסף וכו' לא 'גדלו בתורה באופן היותר שלם'?

זו בדיוק טענתי - מה מקור הקביעה שמי שרוצה לגדול בתורה באופן היותר שלם מוכרח ללמוד לפחות שעה אמונה ביום?

ולגבי הכינוי 'הרב' - הראיה שהבאת מחסידי ברסלב איננה ראיה כלל ד-'ערבך -ערבא צריך', ואה"נ שאני מזדעזע מאוד מביטויים רבים שנשמעים בחסידות ברסלב (ש-'מחכים להתגלותו של רבינו', ושמתפללים אליו, וש-'מאמינים בו', וששום הרהור תשובה של כל אדם שהוא בעולם לא היה אלא משום שרבינו הוא שנתן בו הרהור זה וכו' ). ודאי שמת לב שהדגשתי לקראת סוף דבריי שכמעט כל החסידויות נפטרו מהמאפינים שעוררו עליהם התנגדות, ואמנם במילת 'אמנם' התכוונתי גם אל חלק מחסידי ברסלב (ונדמה לי שכולם מבינים לבד למי עוד היתה הכוונה) אין זה כלל המקום ואין בידי הזמן והרצון לפרוט טענותיי כלפי אותן קבוצות מצומצמות (וגם אין זה כ"כ ענייני, כל קבוצה צריכה לעשות חשבון נפש לעצמה, ולא להכות על חזה של אחרים), אך ודאי שלא אוכל לקבל ראיה מהתנהגותן. כל טענתי היא להתריע על הסכנה הגדולה (בעיניי) שהיא - שאנחנו הולכים ומתדמים להם, ואם לא נעצור בזמן ח"ו נגיע לשם.

גם מהרצי"ה אין להביא ראיה כלל, שכן יש לחלק חילוק ברור בין שיחה העוסקת בת"ח מסוים, כשיחה על רשב"י בזמן ל"ג בעומר, או הספדים וכד', שודאי שאז דבר כזה מובן מאליו. (כמעט בכל הספד של ת"ח גדול מכנים אותו בתואר 'הרב' סתם ולעיתים אף יותר מכך). 

הטענה שהבאת מרבינו הקדוש היא בדיוק ראייתי נגד דבריך - לא הרמב"ם הוא זה שהמציא את הכינוי הזה לרבי (שמת לב שגם זה כינוי מוחלט?), הגמרא היא שמכתירה אותו בתואר זה (שנפוץ הרבה לגביו בש"ס ובראשונים), והיא אמנם שואלת (שבת דף קי"ח עמ' ב') מדוע זכה להקרא רבינו הקדוש, ואף משיבה. מכאן שיש לדקדק בהענקת תארים.

אולם, אני מוכרח לציין שקריאת הרב קוק בתואר 'הרב' או אף 'מרן הרב' כשלעצמה לא הייתה מפריעה לי כ"כ, אלא אני מוטרד כ"כ מפני שזה מצטרף למכלול תופעות שלענ"ד יוצרות יחדיו תמונת מצב קשה ועגומה.

לגבי אילו תמיהות אני רוצה שתתיחס - בעז"ה בתגובה ל-הרש' אתמצת נקודות מהמאמר, ואשמח אם תתיחס לזה.

יישר כח גדול!!

אין להתיחס לדוגמות שהבאתי כארגומנט שעומד בפני עצמו. באותה מידה אוכל לתת עוד דוגמות. למשל: הרצי"ה קורא למרן אביו זצ"ל "אאמו"ר" והרבה הי"ד קורא כך לאביו ר' אלילמלך מגרודז'יסק זי"ע. וזו דוגמה יותר מובנת. מבחינת הרצי"ה "אדוני אבי מורי ורבי" הוא הרב קוק זצ"ל, ומבחינת הרבה הי"ד הוא אביו.

אתה צודק שהזילות בתארים משוועת. כל חבר כנסת הוא רב, כל ראש ישיבה הוא מרן הגאון. 

בקשר לרישא של דבריך - המקור לכך שיש ללמוד לכה"פ שעה אמונה היום, הוא מהסברא. אנו צריכים להיות גדולים בכל חלקי התורה. אמנם עיקר למידתנו (בשלב זה, אני מדבר על בחורי ישיבות) היא בש"ס, אולם יש ללמוד ולהתגדל גם בתנ"ך ובמשנה ובהלכה ובמדרשים ובכל חלקי התורה.

ההוראה ללמוד שעה ביום אמונה לכה"פ מגיעה מחשבון של ניצול מירבי של הזמן. אם בחור ישיבה צריך ללמוד בין 12 לבין 15 שעות ביום, אז מתוך הזמן הוא צריך ללמוד שעה עד שעתיים אמונה ביום, אבל אם הוא לומד ארבע שעות... 

ובקשר לתואר שכינית אותי בו, "בחור שנראה די בקי ומונח בתורת הרב קוק זצ"ל", מחובתי למחות... ודאי שאינני ברמה של למידת כתבי הרב, לפחות לא באופן שיטתי. בסה"כ קראתי כמה ספרים על הרב ועל תלמידיו (לא ספרים על משנתם, ספרים עליהם ממש), ומעט מספרים המביאים משפטים ממשנתו ( אני יודע שיש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל על אחד מהם כתב הגר"י אריאל הי"ו: "אין כאן תחליף ללימוד כתביו עצמם במקורם, אך יש כאן כל יעזר למתחילים מכאן, ולמסכמים מכאן", אזי סמכתי על גדול הדור שהוא יודע מה הוא הוא אומר...).

אתה טוען שהמקור לחיוב לימוד בין שעה לשעתיים אמונה ביום הוא מהסברא, כיון שעלינו להיות גדולים בכל חלקי התורה.

אם כן, הרשה לי נא לשאול אותך: האם ישנו גם חיוב ללמוד לפחות שעה כל יום תנ"ך? ומה עם הלכה? ומה עם מוסר? מדוע אלה נלמדים בין אפס לחצי שעה ביום-בד"כ קרוב הרבה יותר לאפס) ואילו אמונה שעה-שעתיים? הרי תנ"ך והלכה זהו חיוב מפורש עוד בגמרא וברמב"ם שהם צריכים להיות שליש לימודו של כל אדם, והמשנ"ב פסק גם לגבי מוסר שיש חיוב ללומדו בכל יום!!

אני חוזר שוב - מצאנו בדורות הקודמים חיוב קביעת זמן יומי לעניינים הנ"ל, לאמונה - איני זוכר שמצאנו!

ושוב אחזור גם על הטענה שיש להתבונן מה יכול להחשב אמונה ומה ממש לא.

כאמור, לא כ"כ הבנתי את תשובתך.

אשמח להבהרה.

כמה? אני לא יודע. 

אתה צודק שגם אלה שלא לומדים הלכה, מוסר ותנ"ך לא עושים נכון. 

אמונה נכללת בתלמוד. "גם העיון בסוגיות האמונה וסתרי תורה כלול בחלק התלמוד" (פניני הלכה, ליקוטים א עמ' 12). מפה באה ההוראה ללמוד אמונה.

אתה מתיחס לדבריי כהלכה פסוקה בשו"ע... מצד הדין יוצאים י"ח מצות ת"ת כבר בק"ש...

נדמה לי שלא כ"כ הבנו איש את דברי רעהו.

אינני מתיחס לדבריך כהלכה פסוקה. אני מתיחס להדרכה ולהוראה הנפוצה בישיבותינו, שהיא כפי שכתבת - שיש חיוב לבן ישיבה ללמוד אמונה בין שעה לשעתיים בכל יום.

אני טוען שהדרכה זו חסרת מקור, ובשל כך, מעוותת ומזיקה (שהרי הנהגה זו איננה נכונה והיא באה על חשבון לימודים אחרים, ובנוסף - מרגילה את השכל בלימוד לא רציונאלי).

ניסית להביא כמקור לחיוב זה את הסברא שיש לגדול בכל חלקי התורה, כולל אמונה.

אני דחיתי מקור זה בטענה שאם זהו המקור, אזי עוד הרבה לפני אמונה היתה צריכה לצאת הדרכה ללמוד לפחות שעה ביום תנ"ך הלכה ומוסר.

כיון שאלה כמעט ולא נלמדים, ואילו אמונה - כן, לא ניתן להשתמש בסברא שכתבת כמקור. אם כן חזרנו לנקודת המוצא שאין כל מקור להדרכה ללמוד אמונה כל יום, וודאי שלא בשיעור זמן עצום שכזה, ומכיון שכך - גם אין לה כל מקום.

כעת אתה טוען טענה נוספת - לימוד אמונה כולל בהוראת הגמרא ללמוד תלמוד, ולכן יש ללימוד זה מקור ומקום.

כנגד טענה זו אני שב וטוען:

א. אפילו אם נניח שלימוד אמונה כלול בחיוב לימוד תלמוד - עדיין לא מובן מדוע דקא על לימוד זה מקפידים כל כך, ואילו על האחרים, שואי מחוייבים - לא.

ב. אלא שאני טוען מעבר לזה, שההנחה שבכל חיוב הגמרא ללמוד תלמוד כל יום נכללת החובה ללמוד ולהעמיק באמונה - הינה הנחה שגויה. ואביא שתי ראיות, האחת עקיפה והשניה ישירה:

ההוכחה העקיפה - שחוזקה עצום בעיניי- היא שמעולם לא היה עיסוק אינטנסיבי בלימוד אמונה כפי שעולה מהדרכה זו, וגם המשנ"ב שפסק שיש חיוב ללמוד כל יום 5 הדברים האחרים - לא הזכיר כלל אמונה, וכנזכר כל זה באריכות לעיל.

והטענה הישירה - לענ"ד צע"ג בדברי הפניני הלכה שהבאת. שבפשטות - תלמוד ודאי לא כולל אמונה. שכן חיוב ה-תלמוד' איננו ללמוד 'תלמוד בבלי' (שהטענה בקרב הקוקניקים היא שהאגדתא שבו מוכיחה על החיוב והצורך ללמוד אמונה), שהרי חיוב זה מקורו בגמרא עצמה (קידושין ל עמוד א), ואם כן נאמר שנים רבות לפני שנברא הספר - 'תלמוד', ולכן פירוש זה איננו נכון. הפירוש הנכון לחיוב לימוד תלמוד הוא כפי שפירש זאת רש"י שם 'סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו', דהיינו - לימוד מקורות ההלכה בעיון, וכן משמע בשאר הראשונים, דוק ותשכח.

אם כן - אני סבור שגם מקור זה איננו מקור כלל ועיקר ואם כן וראה זו כאמור לעיל הינה חסרת מקור ומעוותת.

(כמו כן - הזכרתי לעיל שאפילו לו היינו מקבלים שיש חיוב ללמוד אמונה - עדיין מה שקרוי בישיבותינו 'אמונה' קשור באופן חלקי ביותר לאמונה, אך זו כמובן טענה נוספת ונפרדת).

בתקווה שהבנתי נכון ושהובנתי היטב,

י.מ.

מה שאמרנו על אמונה, מדבר רק על אמונה. אולם חשיבות שאר התחומים גדולה מאוד, וגם אותם יש ללמוד (אני מאמין שבאותה מידה בערך).

אני לא מבין - מהו לימוד לא רציונאלי? מורה הנבוכים הוא לימוד לא רציונאלי? הכוזרי ש"כל אמונות ישראל תלויין בו" איננו לימוד רציונאלי? נכון, ללמוד יותר מדי אמונה גורם להתעופפות מסויימת, לחוסר יכולת אמיתית בהתמודדות כנה עם התורה. אמנם ודאי שאם לומדים אמונה כמו שצריך ובכמות הראויה והמתאימה מתחזקים בעבודת ד' ובתלמוד התורה.

אתה צודק לחלוטין בנוגע לתנ"ך, הלכה ומוסר. יש להעביר גם על חוסר בהם ביקורת.

ניתן להתשמש בסברא, מכיוון שהאמונה, בנוסף לשאר התחומים, צריכה להילמד בכמות מסויימת. זה שאולי אלה שלומדים אמונה שעה-שעתיים ביום לא לומדים גם את שאר התחומים בכמות המתאימה לא אומר שגם אמונה לא צריך ללמוד בכמות הזו.

אענה על שאר הטענות:

א. אכן צריך להקפיד על למידה מסודרת ובכמות הראויה של שאר התחומים.

ב. סתירת ההוכחה העקיפה: מאיפה אתה יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בנושאים האלה? אני אשאל עוד שאלה, אפילו יותר חריפה - מאיפה אתה יודע שגדולי ישראל באותם דורות דעתם נחה בעקבות אותו חוסר בתחומים מסוימים?

הבה ואצטט לך את הגאון הגדול רבנו יעקב עמדין זי"ע, היעב"ץ, יהודי מגרמניה במקור, אשר כותב כדלהלן:

"סדר הלימוד: מתחילין ללמוד עם התנוקות פרשת ויקרא - כך אמרו ז"ל: "יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". ועיין בספר חסידים סימן תתש"ם. ילמדנו מקרא כולו היינו תנ"ך. ויפה כח הספרדים הזה מכח האשכנזים, המהפכים הסדר ורוצים שילמד הנער כל התורה על רגל אחת ושיעיין הלכה בטרם יכיר לשון הקודש על בוריו. ואיך יעלה על הדעת להכנס לחדרי פנימיות התורה, שמתגלים בתורה שבע"פ, אם לא נמסרו לו מפתחות החיצוניות שהן פשטי המקראות, שבהכרח צריך להקדימם. וכמו שסדרו חז"ל בסוף פ"ה דאבות."

לאמר: המציאות בימים עברו איננה פרמטר. הכלל במצות ת"ת הוא (והוא כ"כ יסודי שהוא תקף אף לנשים) שיש ללמוד ע"מ שתהיה יכולת לחיות בירא"ש. ללא למידת אמונה האדם לא ידע להסתכל בפרספקטיבה נכונה על העולם, להביט על המציאות במשקפיים של תורה, וממילא לא יוכל לחיות בירא"ש. 

סתירת ההוכחה הישירה: אתה צודק. "תלמוד" הכתוב בגמ' איננו התלמוד הבבלי דווקא (למרות שאם תעיין בתוס' על שילוש שנותיו של אדם תראה שניתן לעשות זאת בין היתר גם ע"י למידת התלמוד הבבלי שיש בו הכל, לשיטת רבנו תם). אתה לא חייב להביא הוכחה משם. "...בן חמש עשרה לתלמוד" - נאמר במשנה! עוד כשהתלמוד לא התחיל לקרות! אזי תלמוד איננו שם של ספר, אלא שם של שיטה, שם של דרך מסויימת. אבל כל זה לא סותר את זה שבתוך השיטה הזו של התלמוד, נאמרו הרבה אגדתות והמון כללים גדולים מאוד באמונה. א"כ, למידת התלמוד כוללת בתוכה גם את למידת האמונה.

בקשר לסוגריים: מהי אמונה לדידך? למידת אמונה לשיטתי היא למידת יסודות האמונה הישראלית. אותם יסודות לא כוללים רק את עקרון הבחירה החופשית, את השכר והעונש וכיו"ב, אלא גם את כל עניני השעה והתקופה, כמו תחיית המתים, דור עקבתא דמשיחא וכו'.

שלום וברכה!

אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

בדבריי - 'לימוד לא רציונאלי' התכוותי בעיקר ללימוד שאכן נהוג בישיבות, ובד"כ רוב העיסוק איננו במורה נבוכים (-ד"א - ישנה מחלוקת ראשונים ואחרונים האם מותר ללמוד את הספר הזה, והאם הרמב"ם עצמו התכוין אי פעם שאדם שאיננו 'נבוך' בעקבות המשכותו לפילוסופיה והבעיות האמוניות שמתעוררות עקב כך - יפתח ספר זה). בד"כ עיקר הלימוד בכמות ובאיכות הוא בכתבי הרב קוק, שכתובים בשפה גבוהה המיועדת לאנשים גבוהים, ולימודה בד"כ איננו לימוד רציונאלי כלל וכלל אלא 'להבין מה הרב אומר לנו כאן' כהלכה למשה מסיני.

בנוגע למקור בסברא והיחס לשאר הלימודים המחויבים - כנראה שעדין לא הבהרתי עצמי טוב מספיק. המצב הנוכחי של 'בין שעה לשעתיים אמונה' איננו תוצאה של סקר של הלמ"ס, אלא הוראה והדרכה שניתנה וניתנת ומוקפדת עד היום בכמה ישיבות. ואני מקשה על נותני ההוראה ושומריה - חיוב זה מניין לכם? ואם מן הסברא כדריך - מדוע אותם מתקנים לא תיקנו ודרשו כך מתלמידיהם גם לגבי שאר הדברים?

ומכל מקום, אם הבנתי נכון, ברוך ד' גם אתה מסכים עימי שהמצב היום בישיבות של שעה שעתיים אמונה ביום הוא מעוות,  ונובע מאיבוד פרופורציות וסולם עדיפויות פגום. אלא שאתה סבור שהנכון הוא לא להפחית בלימודי האמונה אלא להוסיף את שאר העניינים. (הערת שאגב: כמה זמן יישאר לפי סדר זה לגמרא בעיון ובבקיאות?..).

לגבי ההוכחה העקיפה - מניין אני יודע שלא היה עיסוק אינטנסיבי בזה - כבר פרטתי לעיל כמה פעמים (כמות ספרי האמונה שכתבו הראשונים לעומת כמות ספרי ההלכה והפירוש, סדר היום בישיבות שעד הדור האחרון, ודוגמאות נוספות).

מה שטענת מי אמר שדעת הרבנים הייתה נוחה מזה - אילו היית רואה מקורותיי, היית מבין ששאלה זו לא שייכת, שכן אין הדברים אמורים בסדר שגוי שמנהיגים מלמדי התינוקות, אלא בסדר היום שהנהיגו וקבעו ראשי הישיבות בישיבותיהם, וכן בספרים שנתחברו ע"י הראשונים שהם גדולי אומתנו.

מה שכתבת שללא לימוד אמונה כפי שנהוג בישיבותינו אי אפשר לחיות ביר"ש - זו יומרה שאני חולק עליה מכל וכל. טענה זו אומרת שהרב שך, הרב עובדיה יוסף, החזו"א וכו' - לא היו יראי שמים!!. לא אסכים למשפטים כאלה! 

בקשר להוכחה הישירה - אמנם צדקת שהביטוי תלמוד נזכר כבר במשנה, אך נראה ששוב לא הבהרתי עצמי כראוי. לא חיפשתי את מקור הביטוי 'תלמוד'. פסק ההלכה של הרב מלמד נגע בפירוש לסוגיא בקידושין דף ל', ולגבי הביטוי 'תלמוד' הנזכר בפוסקים שהעתיקו סוגיא זו כהלכה למעשה. טענתי היתה שלא נכון לפרש 'תלמוד' שנזכר ברמב"ם שחובה ללומדו ככולל אמונה כיון שלא מדובר על לימוד 'תלמוד בבלי' אלא על עיון ההלכה ממקורה.

ולפי פירוש הראשונים (העתקתי לך לעיל את לשון רש"י) שזהו משמעות המינוח תלמוד, ודאי אין זה נכון לומר 'שבתוך השיטה הזו של התלמוד נכללו המון אגדתות והמון כללים באמונה'. ולכן אני עומד על דעתי שא"א להשתמש במימרא זו שנפסקה להלכה כמקור לחיוב לימוד אמונה, אלא אדרבא, כהוכחה לכך שהיא איננה נמצאת בסדר היום הלימודי שתקנו חז"ל.

ובמה ששאלת מהי אמונה לדידי, ובכן: אמונה לדידי היא - להאמין. במה להאמין? -במה שאני מצווה להאמין. הרמב"ם ניסח י"ג עיקרי אמונה, יש שחלקו עליו בכמה פרטים. מ"מ - זוהי אמונה. 

למה אני לא קורה 'אמונה'? למאמר הצמחונות למשל, למאמר הדור, לאורות (-הרוב המוחלט), לאגרות הראי"ה (הרוב המוחלט), וכן הלאה. ואפילו רוב ספרי המהר"ל אינם אמונה.

אינני אומר שאלו הבלים ח"ו, אך אין זו אמונה. אולי אלו ספרי מחשבה, השקפה טהורה וכד', אך לא אמונה.

ענייני דור עקבתא דמשיחא זו שאלה השקפתית מעניינת. חושב לשמוע דעות רבנים בענין, לנסות להבין אותו מעט יותר לעומק, ולחשוב ולהחליט בעצמך בדבר אחר דברי מי ליבך ומוחך נמשכים. אך לשבת ולעסוק בזה שעה-שעתיים ביום? בשום פנים ואופן לא!

בתקווה שהובנתי טוב יותר,

י.מ.

ההדרכה ללמוד שעה-שעתיים אמונה ביום לא מרגילה את השכל ללמידה לא רציונלית. אדרבא, היא מחזקת ומשרישה את יסודות האמונה ועבודת ד'. מה יש ללמוד? הכל תלוי בגיל וברמה. 

את השאלה למה מורי ההוראה הנ"ל לא מקפידים על למידת שאר התחומים באותה מידה שאל אותם, לא אותי. אני עם עצמי מקפיד על כך, וגם אצלנו בישיבה מקפידים על כל התחומים. ההוראה הספציפית ללמידת אמונה לא מתבטלת בגלל זה.

אני לא חושב שזה מעוות. חלילה. כך הורו רבותינו. אדרבא, אני חושב שזה מצויין. אני אמרתי שיותר מזה, ובד בבד פחות מזה - זה מעוות. אכן, אני חושב שיש להוסיף על כך את שאר הענינים. גבי הערת האגב: השאלה היא כמה שעות לומדים ביום.

כמות ספרי האמונה קטנה יותר, מכיוון שהעיסוק בה היה מצומצם יותר, וכך צריך להיות. חוץ מזה, גם בסספרי הראשונים והאחרונים על הגמ' תמצא דברים גדולים באמונה, מכיוון שכמו שהזכרתי קודם - התלמוד כולל בתוכו גם אמונה.

פעם התחומים היו פחות מוגדרים יחסית לימינו. כמו שציינתי כבר קודם, גם בגמ' יש אמונה. וכן, גם בחידושי הריטב"א תוכל למצוא איזה ענין אמוני. כיום אנשים מנסים להגדיר דברים שלא ניתנים להגדרה. איך אתה מגדיר למידת תלמוד? למידה בתוך ספר התלמוד? כי אם כן, תמצא בגמ' בפ"ב דמכות את המשפט הבא: "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" ולאחריו הוכחה מהתנ"ך. לכאורה אתה לומד כאן סוגיא עמוקה וחשובה באמונה ובמחשבת ישראל אודות בחירה חופשית, אבל אתה במסכת מכות שבסדר נזיקין...

קודם כל, הרב עובדיה הי"ו לא נכלל בתוך אלה ש"היו יראי שמים"... אור ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו, מרן הגר"ע יוסף שליט"א ממשיך להאיר את העולם... מאוד צרם לי, אבקש ממך לערוך את התגובה (אם אתה עדיין יכול).

שנית, אתה מכניס כאן אנשים גדולים שלא בהשגתי כלל וכלל. הרצי"ה זצ"ל היה אומר שיש צדיקים לא מאמינים. הם צדיקים גדולים, הם גם ת"ח עצומים, אבל הם לא מאמינים. אני לא רוצה להיכנס לכך, מכיוון שאין אני חכם, קדוש, טהור ונקי מכל רבב (כמו שכותב הרב קוק זצ"ל בעין איה שרק מי שכזה יכול לבקר את גדולי ישראל), ולא ביכולתי לבקר את הגדולים הנ"ל.

גבי ההוכחה העקיפה: אין זה משנה, מכיוון שבתוך השיטה הנקראת "תלמוד" ישנם גם את יסודות האמונה. הרי מדוע הזכרתי את זה שבמשנה כתוב המושג 'תלמוד'? מכיוון שרציתי להוכיח שהתלמוד הוא לא ספר, אלא שיטה ודרך. ומשום שבשיטה ישנם בין היתר גם עניינים באמונה ובמדרש אני לומד שהשיטה כוללת גם אמונה ומדרש.

בקשר לפירוש רש"י - רש"י כותב שהתלמוד הוא כך וכך. התלמוד המצוי בידינו הוא אכן כך וכך, והוא כולל בתוכו עוד דברים. אני למד מכך שיש עוד דברים בו שגם גם נכללים תחת התלמוד. אם כן, האמונה נמצאת גם נמצאת בסדר הלמידה החז"לי.

כששאלתי מהי אמונה בשבילך התכוונתי מהי למידת אמונה בשבילך.

מאמר הצמחונות במה הוא עוסק? בימות המשיח. ימות המשיח הם לא חלק מהאמונה שלנו? כנ"ל לגבי אורות, אגרות וכיו"ב. ספרי אמונה יכולים להיות גם ספרי השקפה ומחשבה.

אם אתה רוצה להיות גדול באמונה אתה צריך ללמוד את זה לכל הפחות שעה ביום. 

ולא הגבתי מכמה סיבות.

א. זה כבד וארוך, וקשה להחזיק ראש מה הטענות בדיוק ומה הכותב כן רוצה שיהיה.

לכן הייתי שמייח את יהיה סיכום בנקודות של כל הטענות. והרוצה להרחיב ירחיב.

ב. יש פה קצת בוטות, ושלא כמו עקיבא היא הציקה לי.

כן יש פה זלזול, לא ברב זצ"ל. אלא ברבנים גדולים שחיים היום.

 לא יודע איך הייתי כותב את זה בעצמי - אבל צרם לי.

שלא כדרך החכם, אתחיל דוקא  בנקודה השניה שציינת, כיון שהיא קצרה יותר, וכיון שהיא חשובה לי מאוד.

- אתה צודק במאתיים אחוז, וזו הסיבה העיקרית שהתחבטתי כל כך האם לגשת לכתוב את הדברים, וכאשר כתבתי - כיצד לנסחם (ואף ציינתי זאת בפתח המאמר בפירוש), וגם אחרי הכתיבה - האם מותר או ראוי שאפרסמם, ועדיין, ליבי נוקפי בנקודה זו.

אף על פי כן, כפי שראית החלטתי כן לפרסם את הדברים, כוהשתדלתי ככל יכולתי לעדן ולמתן את הניסוח באופן שלא יפגע מהותית במסר אותו אני רוצה להעביר, והסיבה העיקרית היא כיון שסברתי (ועודני סבור) שהתועלת שיכולה לצאת ממכתב כזה מרובה על הנזק (אם ישנו), ושהשתדלתי לנהוג במלא הכבוד בכל מי שאני מחוייב בכבודו, ואני סבור שמי שרואה דבר שנראה לו כעיוות וכהפסד עצום במלאכת שמים - מחובתו הגמורה להתריע ולשאול על כך (כמובן בדרך כבוד), ואין בזה חילוק בין תלמיד לרב. בנוסף, אני חושב שדור התלמידים מעצים עוד יותר מרבותיו את מה שנראה בעיניי כעיוות מסוכן ובעיקר אליו מופנית קריאתי.

ועתה, לנקודה הראשונה, דהיינו -אשתדל לתמצת עיקרי טענותי בצורה מסודרת (אף שאינני מעוניין כלל שתימצות זה יהווה תחליף לקריאת המאמר למי שמעוניין להצטרף לדיון, אלא סיכום וסידור הדברים לאחר קריאתו).

אלו הטענות העיקריות:

א. אני רואה כפייה ויצירת לחץ חברתי ומחשבה אחידה של ציבור רחב מאוד ללכת בדרך שכלל וכלל איננה ברורה מאליה, ואדרבא, בעיניי היא חידוש גדול מאוד מאוד, שלא לומר כמעט תמוה. להפוך דבר כזה לחובה גמורה ולהנחת יסוד פשוטה תוך שנוצרה אוירה שאיננה מאפשרת כלל חשיבה ביקורתית או חשיבה כלשהי - זה דבר לא תקין בעיניי. נוצרה אוירת תחרות מי קוקניק יותר, ויש לה גם השלכות חמורות ומרחיקות לכת יותר כביטולי תורה, ביטולי שידוכין מצויינים רק על רקע מטופש זה, וכו'. 

ג. ישנן כמה תופעות שמצטרפות יחד לתמנת מצב שבעיניי היא אור אדום צועק: הכינוי 'מרן הרב', ההרגשה שלי שמעמדו נקבע כהרבה מעל כל גדול בתורה שהיה או יהיה, היוכחותי שוב ושוב בכך שתלמידים ואף רבנים מסוימים מתעקשים בכל מחיר (-אבל בכל מחיר ממש, כולל סילופים ברורים, אטימת עינים ואוזנים מהאמת וכד'. פרטים אצלי) שלא להודות בכך שהראי"ה או הרצי"ה טעו, בעוד שאין להם בעיה לחלוק בשיעור על הקצות או על הריטב"א, ביטויים כמו 'נשמות שהן עצמן האור', הפיכת כל בדל כתב שיצא מתחת ידי הרב קוק לקדוש ולמצדיק שעות של דיון והתעמקות של בן ישיבה, גם אם המדובר באגרת שלום לפרדסן פלוני או בשיר שרעיונו פשוט ביותר, וכו' וכו'.

ג. עיוות במושג 'לימודי אמונה' - הן בהיקף החיוב, הן במה נכלל במושג 'אמונה', והן במה לא נכלל בה, והדברים פורטו לעיל ביתר אריכות.

ד. הרגלת צעירים שלא בנויים לכך בלימוד דברים גבוהים מהם מאוד, והכיית-יתר בנושאים אלה עד שהמחשבה הרציונאלית והריאה נישחתת, ונוצרים 'מעופפים', שלעיתים מסוימות גם סברותיהם 'מעופפות', ובדרך כלל דברי התורה שלהם וראית עולמם 'מעופפת'. 

ה. אוירה והתבטאויות מתנשאות מאוד, ביטול מוחלט כעפר ואפר ממש של כל מי שאיננו בדעתי [בדומה מאוד לגישה שאנו מכירים ממקום אחר ש-'מי שלא חוששב כמוני ערב רב'), רק שהביטוי האחרון מוחלף בביטויים אחרים בשפה גבוהה יותר, חלקם קשים פחות וחלקם קשים הרבה יותר].

זהו בגדול. ייתכן מאוד שלא דייקתי וייתרתי או חיסרתי דברים, וכן שלא דקדקתי כראוי בדברים ובביטויים שכתבתי ואני מתנצל מראש. אנא ראו זאת כתוצאה של השעה המאוחרת. אני חייב לחתוך וללכת לישון.

בכל אופן אשמח מאוד לתגובות וביקורות כמה שיותר על הדברים שכתבתי, אשתדל לקרוא בכובד ראש ובקשב כל תגובה, וכמו שציינתי כבר - אם אני סבור שייתכן ונפלה טעות ע"י גדולים וטובים ממני - על אחת כמה וכמה שאני יודע ובטוח שאני מועד לטעויות ולכן אשמח מאוד מאוד לביקורת תיקונים, דעות חולקות והסברים.

יישר כח לכם העושים במלאכת שמים!

חזקו ואמצו!

רק אני חושב שיש הרבה ת"ח שהם מקוריים ויציבים ואינם 'קוקיסטים' גם מתוך ה'ציבור שלנו' (ובכוונה זה במרכאות, כי יש הרבה אנשים שאולי מתלבשים כמוני ואני ממש לא מהציבור שלהם וכו')

פעם חשבתי שצריך לדון ולדוש בנושא,

אבל אז החלטתי ללכת העקבות מה שכתב אחד מהרבנים בדור הקודם:  'הצדיקים הטהורים אינם קובלים... אלא מוסיפים...'.

ועל כן, אני פחות מתעמק באגרות לפרדסנים, ומשתדל יותר להתעמק בדבריו האחרים ומחפש ת"ח מקוריים. ויש כאלה המון, ב"ה.

ואם יש מי שקריאת אגרות פרדסנות מוסיפה לו יר"ש, מי אני שאפריע לו בעבודת ה' שלו.

הוא 'קוקניק' עם כל התופעות הנ"ל, אך אני טוען שזהו (בעיניי) נגע שהולך ומתפשט, וראוי לשים לב לזה, לראות את המציאות לאשורה, ולבחון האם באמת זו הדרך בה אנו רוצים ללכת.

'אינם קובלים על הרשעה' אין פירושו ח"ו שצדיקים אלה אינם מקיימים מצות ואהבת לרעך כמוך או מצות תוכחה וכו', או שאינם מנסים להעיר ולתקן במה שידם לתקן, או לעורר את תשומת ליבו של אחיהם בבית המדרש.

בהחלט לא הייתי מגדיר את הקוקניקים בתור 'רשעים' ח"ו.

אמנם אן להתכנס ולשבת לקטר ולהתמרמר על כמות הרשע אלא להוסיף אורה, אך דומני שאין זה נוגע לענייננו.

ה\כתבתי כאן את המאמר הזה מתוך השערה שבין גולשי הפורומים מצויים גם קוקניקים או קוקניקים-בפוטנציאל, וייתכן שע"י מאמר זה אסייע במשהו להפחתת או עצירה כלשהי של הנגע.

כמו כן, אני משער שכמעט לכל קורא לפחות חבר או מכר אחד אותו הוא יכול להתאים לתיאורים שנכתבו, ואני מצפה ומקוה (ואולי זה המקום לבקש זאת בפירוש) - שכל מי שאכן חושב שיש נקודת אמת במאמר, ומכיר 'קוקניקים' למיניהם - אנא שיפנה אותם לקריאת מאמר זה. 

ועי"ז אני מקוה שהדברים יהיו לתועלת בעז"ה.

וכאמור, אשמח לקבל תגובות/הבהרות/הערות/ביקורות.

תזכו למצוות!!!

אני חושב שדברי הביקורת שלך מוצדקים ונכונים, ובאמת יש מקומות שאיבדו את הצפון בתחום זה.

אני לא נכנס בכלל ל'כמה מוסר צריך ללמוד' וכדו', אלא לעצם ההגזמה עם כתבי הרב*. אבי שהיה תלמיד של הרצי"ה גידלתי ברוח תורת הרב זצ"ל, ולא ראיתי או שמעתי מפיו כדברים שאני רואה אצל אחרים.

ולטעמי ביקורתך לא היתה בוטה כלל, ואם כבר אז ההיפך.

וסתם תהיה: כל אחד מן הבחורים הללו שלומד את אורות התשובה בעל פה - לומד כפי שהורה הרב זצ"ל ללמוד ע"פ חמשת דרכי התורה (מופיע באורות התורה ובשמונה קבצים)?

כמה מהם למדו את משנתו ההלכתית כשלמד חושן משפט בישיבה?

---------

*אני בהחלט מכנה אותו הרב, ועם זאת מסכים עם דבריך - כמעט כולם. יישר כוחך.

חוץ מבקריאת שמע ובשמונה עשרה מספיקים לקדושה רק לקדוש,ברוך,ימלוך" ללא כל הוספות שבת אא"כ אוחזים בפסוקי דזמרה.

בסידור עצמו. תגידי באיזה סידור את מתפללת ונוכל לומר לך באיזה עמוד להסתכל כדי לדעת.

לדוגמא בסידורי 'תפילת כל פה' יש בעמוד האחורי הצמוד לכריכה טבלה מפורטת של הלכות.

בס"ד

אני לא תמיד מתפללת בסידור קבוע...

"חומר בחלב מבדם, ובדם מבחלב: שהחלב--מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא, מה שאין כן בדם. חומר בדם: שהדם נוהג בבהמה ובחיה ובעופות, בין טמאים ובין טהורים; והחלב אינו נוהג, אלא בבהמה טהורה בלבד."

אני אשמח להסבר ברור ונהיר של הברטנורא על העניין.. תודה.

הקדמה: ודם אסורים באכילה וחייבים עליה כרת."כל חלב לא תאכלו..ונכרתה הנפש ההיא..וכל דם לא תאכלו..ונכרתה הנפש ההיא.."(ויקרא ז,כג-כז).

המשנה אומרת,שיש חומרות שיש בחלב,ואין אותן בדם.ויש חומרות בדם שאין בחלב.מהם?

החלב מועלין בו- בקרבנות קדשים קלים(בכור,מעשר,פסח,שלמים)בחייהם,אדם המועל ונהנה מהם,לא צריך להביא קרבן מעילה(קורבן שמביא אדם שמעל בקרבן),אבל החומרה בחלב היא,שהחלב מועלין בו.כלומר,אם אדם נהנה מהחלב,לאחר שזרקו את הדם של הקורבן,הוא צריך להביא על זה קורבן מעילה.(למרות שאם הוא היה מועל בבהמה כשהייתה בחיים הוא לא היה צריך להביא קורבן מעילה!)זו חומרה בחלב,הבאת קורבן מעילה על הנאה מהחלב.

וחייבין עליו משום פיגול,ונותר,וטמא-הקדמה:אדם המקריב קורבן,צריך להקריב אותו עם מחשבות הראויות לאותו קורבן-לחשוב על זה שאת הקורבן שהוא מקריב הוא יאכל רק במקום שמותר לאכול,ורק בתוך הזמן שמותר לו לאכול וכו'(אאל"ט יש 6 דברים שצריך לחשוב עליהם בשעת ההקרבה.)

אם המקריב לא חשב את המחשבות האלה,הקורבן הוא קורבן פיגול,והאוכל ממנו,בחלק מהמקרים חייב כרת.(כי לא כל מחשבה הופכת את הקורבן לקורבן פיגול.)

אז אדם שאכל חלב מקרבן שנעשה פיגול,חייב גם משום חלב,וגם משום פיגול.

ונותר-אם אדם אכל חלב מקורבן,לאחר הזמן הקצוב לו,חייב גם משום אכילת החלב,וגם משום "נותר" שאסור באכילה.

וטמא- אם אכל חלב כשגופו טמא, חייב גם משום חלב,וגם משום אכילת קודשים בטומאה.

מה שא"כ בדם- אדם המועל ונהנה מדם הקורבן לא מתחייב,ואין חייבים עליו משום פיגול,ונותר.

 במה הדם יותר חמור מהחלב?

שהדם נוהג בבהמה וחיה ועוף,בין טמאים בין טהורים-איסור אכילת דם נוהג בבהמות חיות ועופות,בין טהורים ובין טמאים.

והחלב אינו נוהג אלא בבמה טהורה בלבד-וחלב של חיה ועוף מותר באכילה,וכן האוכל חלב של בהמה טמאה,אינו חייב משום אכילת החלב אלא משום איסור אכילת בהמה טמאה

פירוש הברטנורא:

שהחלב מועלין בו - ואפילו קדשים קלים שהן ממון בעלים ואין בהן מעילה בחייהן, יש מעילה באמוריהן (האיברים שלהם) לאחר שנזרק דמן. דכתיב גבי קדשים קלים (ויקרא ג)כל חלב לה', ולהכי (ולכך,בשביל זה.) כתיב בהו לה' למימר דקדשי ה' קרינן ביה לענין מעילה:

וטמא - אם אכלו בטומאת הגוף חייב ש. תי חטאות, אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף:

משא"כ בדם - דגבי דם כתיב (שם ז) על המזבח לכפר, לכפרה נתתיו ולא שיהא קרוי שלי למעול בו, שאינו עומד אלא לכפר בשבילכם. ומשום פגול אין בו, דכל שדבר אחר מתיר אותו כגון בשר קדשים שהדם מתירו לכהנים בזריקתו, וכגון עולה שדמה מתירה למזבח דאם לא נזרק דמה אין אבריה נקטרים דכתיב (שם) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' והדר והקטיר החלב לריח ניחוח , אלו יש בהן משום פיגול, אבל דם דהוא גופיה מתיר הוא  אין חייבין עליו משום פגול. ומשום נותר וטמא נמי אין בו דכתיב בדם תרי מיעוטי, הוא ולכם, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה:

אלא בבהמה טהורה - כדכתיב (שם ז) מן הבהמה אשר יקריב ממנה:

מקווה שזה מספיק ברור ונהיר

אם יש שאלות,בשמחה.

ויש את המשניות עם הפירוש של הרב קהתי,שא"א לא להבין אחרי שקוראים אותם..

תזכה למצוות וחג שמח..

החרות האמיתית היא ה"שיעבוד" לה'.

כמו שבשביל פרח החרות האמיתית היא להיות "תקוע במקום" כלומר, מחובר לשורשים - כך גם אנחנו.

אפשר לראות זאת מעוד נקודות מבט שונות, אבל העיקרון זהה וד"ל.

אכן, היה שווה לקרוא.

אבל.

הכותב לוקח את הצבא כעוד מצווה.

ויש אנשים אחרים שמסתכלים על זה קצת אחרת.

אי הליכה לצבא זה סימפטום לבעיה.

יש פה גישה שונה בקשר למה שקורה ב200 שנה האחרונות, חוסר הבנה שקורה פה משו.

מה שהוא בא לומר זה שכמו שאנחנו מכילים חילונים, שמאלנים וכו', כך נכיל גם את החרדים, אל אף שדעתם שונה מדעתנו.

לעומת זאת - אני מרגיש שאני (וחבריי, לפחות שלי) כמעט מתקיים במרחב החרדי.

אני בכנות חש אחווה עמוקה כלפי החרדים, הבנה הדדית, הרבה יותר מזו שיש לי כלפי חילונים...

(רוב משפחתי הקרובה חילונית)

השאלה האם אני וחבריי בריאים בהיותנו כאלה - היא אחרת (לענ"ד כן)... אבל זו מציאות קונקרטית.

יותר קשור אליי (ועליי לשאת בעוונותיו רח"ל) מאשר החוסיד שאני רואה כל יום

בשטיבלך? (שנינו יכולים לדבר על תוס' פלוני אלמוני, על נועם אלימלך נפלא...

לחלוק איזה קרעכצען על המצב בחוץ... לשנינו חיוני הפרומקייט, הברען בעבויידע...)

שנינו תלמידים של מעתיקי השמועה, תלמידי חכמים מובהקים! 

פוסקים, ראשי ישיבות, צדיקים...

המאמר מדבר על המגזר הדתי לאומי בכללו.

אני חושב שהנכתב בו די משקף את המציאות הקיימת.

הוא חוסר היכולת המתבקשת להפריד בין קטבים כל כך שונים שמצטופפים להם יחדיו

משום מה תחת הכותרת "דתי לאומי"...

מי שמזהה ישיבניקים שמרביצים לימוד בהתמדה ומקפידים על קלה כבחמורה עם

מזרוחניקים להכעיס, רק בגלל שגם הם אומרים הלל ביום העצמאות ומתגייסים לצה"ל -

הוא משעשע...

(וכמובן שיש מדרגות בדבר... אין צורך להאריך לנבונים.)

להכיל את החרדים. נו. להכיל את עין ימין שלי...

תמיד אמרתי שמזרוחניקים כבדים - לא אוהבים חרדים.

בייני"שים- אוהבים אותם, זה נחמד, ריקודים, ניגונים וכו'.

ומי שחי איתם - מקיא מהם.

וזה אני.

ואחרי שהתגייסתי - התחזקו בי שתי הכרות: א. אני לא מחבב את החרדים עוד יותר. ב. גם לחילונים לא נשארה בי חיבה יתרה יותר מלחרדים.

מסקנה - אני צריך לעשות עבודה עצמית חזקה מאד.

עם מי שיש לך פחות קשר יותר קל לך לאהוב אותו, אבל כמה שאתה מכיר מישו יותר - יותר קשה לאהוב אותו, כי אתה רואה יותר מידי פגימות.

נ.ב. אני עדיין שומע כמעט ורק שירים חסידיים, ניגונים וכו'...

אני מעדיף לשבת באוטובוס עם חרדים מאשר עם חילונים, וכן בכל מקום.

הסלידה שלי מחילונים היא ברמה שאי אפשר להיות איתם, לעומת זאת עם חרדים - אם אני קצת סותם את המוח אפשר לשרוד.

ומצד שני, כשאני מפעיל את המוח - יש לי יותר בעיה עם החרדים. וכמו שכתבתי למעלה, זה לא בגלל נקודה כזו או אחרת, זה בגלל תפיסה שלימה של כל החיים. 

כשאין חשיבה - אז הטרוניה שלי יותר קטנה.

אבל מאנשי תורה, או לפחות ממי שמייתמר להיות כזה וצועק בשם התורה אמירות - אני מצפה ליותר. ופה הבעיה שלי, כי אין למה לצפות. 

(אני לא טוען בהכרח שאתה שוכח חלק במשוואה, אבל די כן חש ככה...)

מספיק בשביל להבין מה עובר להם בראש במשך היום.

וגם ליטווקים, אבל פחות.

אבל מה אתה חושב שחסר במשוואה?

מהישיבה התיכונית (נדמיין שהיפותטית "נשרפתי" אחרי השמינית ועברתי ל"ישיבה

קדושה") - הייתי יכול לספק דו"ח רחב, מקיף, מלומד ומעמיק על "חולאי הציבור

הדת"לי"...

אלא מאי - ציבור הוא משו גדול. השאלה מהיכן אתה נחשף אליו - שכנים והיכן, הצבא,

ארגוני חסד והתנדבות, ספסלי (וכ"ש המזרֶח של) פוניבז', הפראנצ'עס בתולדס אהרון...

הישיבה הוותיקה מספקת הרבה עבודה למשטרת רמת גן

אני מקווה שאתה יודע עליה קצת יותר מכל הנייעס המפוקפקים שמתגלגלים בחוצות.

אבל ה"נייעס המפוקפקים" האלה הם לא בדיוק מפוקפקים.  לא נעים אבל זו המציאות.

נגיד ככה - החבר'ה שם צריכים ללמוד פחות גמרא ויותר פרקי אבות (והווה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראהּ, איש את רעהו חיים בלעו.

הם עוברים דרך צינורות ביבים. עיתונאים שהגינות תקשורתית (בפרט בחזית החרדית)

איננה בדיוק בראש מעייניהם (התשקורת ומעלליה לא חדשים לנו).

ברור שאי אפשר לומר "לא היו דברים מעולם". אבל גם לא לייחס חשיבות רבה מדי לתופעה

שמאפיינת מספר של כך וכך בחורים בישיבה ענקית, תופעה ממש זניחה לאור עולם התורה

העצום שהיא בנתה ובונה לבד - משהו שלעולם התורה שלנו יקח דורות להדביק.

(רק החיבורים הלמדניים שיוצאים תדיר מבתי מדרשה [בלי לדבר על חברון, מיר, קול תורה וכן

על ישיבות שיצאו מפוניבז'] הם משהו שאי אפשר למצוא דוגמתו בכל עולם הישיבות שלנו.)

מה העיתונאים האלה יודעים על התרומה שלה למען תורה בישראל?

למה שיהיה אכפת להם מזה?...

(הם גם מדווחים מדי פעם על ימי עיון בהם מגיעים שוטרים ואנשי כוחות הבטחון לשיעורים

בישיבה... והשורה האחרונה היא רושם חיובי מאוד.)

אבל יש מספיק מקורות חרדיים למהדרין שנותנים תמונת מבט סבירה בקשר למה שהיה שם.

אני גם לא יודע עד כמה מדובר במיעוט. סביר להניח כי מיעוט זניח ושולי היה מעורב בדברים כמו ניפוץ מנורות או חיתוך חוטי חשמל, או זריקת מחשבים ניידים מהחלון - אבל בקשר לדברים אחרים - אולי כן ואולי לא.

מה יביא להם קהל? פרובוקציה? בוא נחשוב כלכלי, פרקטי.

גם חצאי שמועות מתקבלות שם בברכה. הם לא שונים מדי מכל כלי התקשורת

הישראליים.

מעולם לא טענתי שכל החרדים מושלמים.

מה שכן טענתי - זה שאת הצד העמוק והמרשים אנחנו בהחלט לא מכירים מספיק.

(גם תופעה של עשרות בחורים במוסד כזה היא מיעוט שולי וזניח.)

בין בחורים בישיבה תיכונית לאנשים מבוגרים.

אני מדבר על עבודה יומיומית במפעל של חסידים, שיחות, מריבות, סעודות וכו'. זה אנשים מבוגרים, שרוצים להתקרב לה', אבל רק בתיאוריה, כל החיים שלהם סביב הכסף...

ב. מילה קטנה על פונוביז' - צדק קיש שאמר שיש שם עוצמות של תורה שיקח לנו הרבה זמן להשלים.

אבל המריבה שלהם עושה על זה חושך.

ואל תגיד שולי - זו מריבה קשה בניהול הראשי ישיבה. עצוב.

(ואם אתה רוצה לדון על התורה שלהם - באישי)

מה קרה לך....ורק זה כאילו מחשיך על הכל??

העיקר אנשים מכירים ת'פוליטיקות אבל לא אפילו את השמות של הספרים של הראשי ישיבה...

(האלו הנדירים שבכלל מתמצאים בשמות של הראשי ישיבה שמה)

וכן כן אני גם מדבר על בנישים שלנו--דבריך הם דוגמא!!!

לא מדובר על מחלוקת לשם שמים, מדובר על מחלוקות שליטה. (וזה גם מה שמפלג את כל החסידיות).

וזה בעיני מוריד מערכם של האנשים הרבה מאד. יש סיבות למחלוקת ויש דרכים לעשות מחלוקת.

אני לא אגיד לאף אחד איך לריב...אבל...

ומי אמר שאני צריך להכיר את הספרים שלהם ואת הרבנים שלהם? מזה קשור?

יש להבדיל בין החרדיים לבין החילוניים. עם החילוניים אין לנו שיח תורני. אין להמון מהחילוניים שום מגמה קדושה כזו או אחרת (יש לחלק רחב אחר מהם את שלום ישראל, שהיא מגמה קדושה מאוד, אולם היא לא נובעת מקדושה). את החילוניים אנו צריכים לקרב ולהופכם לשומרי מצוות (את כולן, ובגדלות). מאידך עם החרדיים אנו צריכים להידיין באופן אוהב ומכבד בנושאים התורניים בהם אנו לא מסכימים.

http://www.kipa.co.il/ask/show/167011-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D-%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

אגב הגמרא אומרת (אחת מהדעות) אאל"ט ש'אחר' - אלישע בן אבויה כפר בגלל שהוא ראה שליח מצוה נהרג. (בן שנשלח ע"י אביו לעשות שילוח הקן ונפל מהסולם). התשובה שם בגמרא די קשה לעיכול היא אומרת שאולי הוא חשב באותו הזמן מחשבת ע"ז! קצת מפריע לחשוב ככה על כל שליח שניזוק. אבל הגיוני ששם לא היה הסבר אחר ולכן הגמרא אמרה את זה.

בין אנשים שלא עשו שום דבר - ונרצחו,

לבין אדם שעובר עבירת תנועה בדרך, או אפילו בשביל - מעשה חסד.

"שלוחי מצווה" לא מתיר לך להסתכן ולסכן, מתוך הנחה ש"אינם ניזוקים"...

"מצווה הבאה בעבירה" זה איסור. איסור שצריך לזכור לפני שמדברים על "שלוחי מצווה".

בטחון בה' לא יכול לבוא במקום אחריות אישית.

לא מזמן פורסם סיפור מזעזע ב"גילוי דעת" ע"י אסתר סילם.

אני במקומה, הייתי אינסטניקטיבית מעיפה סטירה לאדם שכמעט הרג את המשפחה שלי, ועוד אומר בשיא השלווה - "תגידי תפילת הדרך וה' יעזור" ומתכוון להמשיך לחתוך...

שיתעורר מההזיות הרוחניות-דמיוניות שלו.

תודה לה' שנתן לאמא שלך קנסות.

לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה בכלל "נזק". זה אזהרה שה' שלח דרך המשטרה.

ממישהו שמעוניין להשאר בעילום-ניק.

המקור לזה זה הגמרא. יש את זה בקידושין דף לט' עמ' ב: "אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן."

וגם במסכת יומא ופסחים,ובעוד מקורות..

וזה יכול לענות לך על השאלה:

http://www.kipa.co.il/ask/show/167011-%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%99-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D-%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D

http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/sipur1-2.htm

יש פה מישהו שיודע שהפוך את זה כדי שיהיה קריא?

ואני מוסיף: דחה את השקר באותה מידה.

אם דבריי הם אמת או אם לאו - זו שאלה, אך התשובה לה לא קשורה כלל לזהותי.

אני חושב שצריך להשתדל להתייחס לגופו של נכתב ולא לגופו של כותב.

נשגב מבינתי להבין מה כ"כ חשוב/מעניין במי שאני.

הרי ניתנה פה האפשרות לכתוב באנונימי, וזה נראה פשוט לא הוגן לתקוף אדם רק כי הוא מנצל את האפשרות הזו.

לכן אני כותב מאנונימי.

אז גם אני אנונימי

לא מעניין מי אתה כמו על מי או על מה אתה מסתמך בכך שאתה  מתיר דברים אסורים בשם החינוך לבחירה

ובכל זאת תגובה קצרה

א. אתה צודק זה מעוות הכי טוב לקחת את כולם לבית הכנסת בנים לחוד ובנות לחוד

ב. אי אפשר פשוט לקחת אותם לשום מקום צריך לגרום להם שירצו לבוא לכל מה שהוא לא רחוב

ג. האם עדיף רחוב?  עליך מוטל להביא ראיה לכאן או לכאן

רק שים לב : הביטוי "נראה לי" אינו מקור

אם תצעק זה לא יהיה יותר משכנע.

לדמגוגיה זולה בשקל תשעים, שמתחבאת מאחורי אנונימי,

כי לא מסוגלת לקחת אחריות על קשקושיה.

תכתוב בכינוי שלך - ואז נדבר. נסה אותנו.

ללמוד ישר מספר הלכה.. קיצור שולחן ערוך, פניני הלכה וכד'. רק ככה אפשר להבין את הדברים באמת.

אבל באופן כללי- 'על המחיה' ו'מעין שלוש' זה שני שמות לאותה ברכה. כשאת מברכת על משהו שהברכה הראשונה שלו היא 'מזונות' [מאפים למיניהם], אז אומרים 'על המחיה ועל הכלכלה'.

הנה הנוסח המדויק- http://www.daat.ac.il/daat/multi/brachot/TASTE/BRACHOT/nosahAlHamihia_v.htm

יש המון כללים לברכות- ולכן, כמו שאמרתי, כדאי ללמוד באופן מסודר מספר. [אני בעצמי כבר המון זמן אומרת שאני צריכה לשבת מתישהו עם ספר, כדי לדעת באמת..]

תזכי למצוות! 

בורא נפשות זה על כל מה שברכת עליו שהכל בהתחלה (חוץ מאורז)

ומעין שלוש(על המחייה) מה שברכת מזונות,וגם פירות משבעת המינים וגם גפן..

זה בכלל לא הכל ויש מלא דינים..כדאי לך לקרוא פניני הלכה "ברכות".

בהצלחה..

חבל שהתרבות המערבית לא מעניינת אותך.

היא חוד החנית של העולם מבחינת קידמה טכנולוגית, מבחינת אסתטיקה ואמנות. יש לזה משמעות.

יש בה גם יותר מפעם מודעוּת ציבורית ונכונות לקבלת ערכים נכונים.

כשמדברים בקול (גם אם הביצוע בפועל לוקה עדיין בחסר) על ערכים של מוסר וצדק - יש לזה ערך.

נכון שבפועל יש שחיתות - אבל ככל שהאידיאלים מתעדנים, גם הקלקולים נעשים פחות גרועים.

אם היום מדינות מערביות מתפארות בסיוע לחלש (אפריקה, צונאמי ורעידות אדמה למשל) - יש לזה ערך.

איך אומרים? דמוקרטיה היא הפתרון הכי פחות גרוע בשביל מדינה.

נכון. דמוקרטיה היא עדיין כלי בעייתי, עדיין לא מספיק משוכללת כדי שתוכל להספיק למדינה יהודית. אין שום ספק.

בינתיים, לצערנו ולבושתנו - אין מנגנון מדיני יותר מוצלח... אבל יש מה להתקדם.

(וכמובן לא לתת למנגנונים מכניים מערביים להפוך ל"ערכים" שיכולים ח"ו להגביל את ההלכה.)

התורה מורה את דרך הכל ומקום הכל בקודש, בדרך לתיקון היותר שלם.

תפקיד עם ישראל ומחוייבותו הוא כלפי כל אומות העולם, ממילא עלינו להתעניין בשלומן ולרצות בתיקונן.

זאת לעומת פשיזם מושחת, הרסני וחלול מתוכן שאנחנו זוכרים מהגויים של לפני 50-100 שנה.

(כמובן שזה במישור האידיאלי. זה לא אומר שצריכים חלילה להיות וותרניים או תבוסתניים.

ההפך - זה מגדיר את חובתנו להילחם בכל עוז נגד שונאי ישראל מבית ומחוץ, וכן על זכותנו המלאה

על הארץ ועל קיום ההלכה בלי וויתורים והתרפסויות לפריצי עמנו - זאת לא רק אחריות לאומית צרה,

אלא אוניברסלית.)

מי שמציג את התורה כהפך זה - הוא חסר זהירות במקרה הטוב, טועה מטעה ומעוות במקרה הפחות טוב...

אל תגיע למסקנה שנשים הן אדם שפל חלילה רק בגלל שהתרבות המערבית הבינה די לאחרונה שהן לא כאלה.

או: רק בגלל שכך האפיקורסים רוצים להציג את התורה, כשוביניסטית.

אולי החברה המערבית בוסרית מכדי לתפוס, שהיות האישה בלתי שפלה לא מחייב שהיא צריכה להיות כמו הגבר,

אלא שיש לה את המעלה המיוחדת לה (וממילא - יש הבחנה מהותית בין גבר לאישה, לכל אחד מהם מתאים מה

שמתאים לו - וממילא היות הגבר תופס את מקום האישה או להפך הוא דבר פסול ומעוות.).

הבנתי ממך שלדעתך ע"פ אמת התורה - נשים שפלות ביחס לגברים ("התורה שוביניסטית" כדבריך).

שמח להתבדות.

א. אני טוען שההגדרות כן צריכות לעניין - כי כיהודי (מה זה "דתי"? כאילו שיש תוקף למושג "חילוני" ח"ו),

אתה מעוניין בתיקון העולם, וממילא גם מצבו כעת נוגע אליך במישור כזה או אחר.

אולי אתה מנוע כעת מלהתעסק בו, כי יש לך (ולכולנו) בעיות יותר ראשוניות, לצערנו.

ב. באתי לסמן את המקום הלגיטימי והחשוב של תרבות המערב, גם מצד "יפת א-לקים ליפת", שיש מה ללמוד

מהם בתחום האסתטי והשימושי. ללמד ערכים הם לא יכולים, ללמד על קודש הם לא יכולים.

זה התפקיד שלנו, ישראל.

מה שכן, ב"ה שהם גם מתקדמים, וכלל האנושות אחריהם, להיות יותר ראויים ומסוגלים לקבל ולהכיל את

ערכיה של התורה, "ויורנו מדרכיו... כי מציון תצא תורה..." וכו' וכו'.

ג. כוונתי, שקדושת ישראל ועליונותה, אין להשוות אותה גם בשיתוף שם לתופעת ה"גזענות" החשוכה שאנחנו

מצאנו אצל השפלות שבאומות העולם, שהרי מדרגת ישראל עניינה לרומם את כל העולם איתה ואחריה, לעומת

הגזענות המושחתת של האומות שעניינה שחץ, גאווה, רצחנות ודורסנות = הפך האמונה.

לא "שוביניסטית" = אתה מסכים שהתורה לא מתייחסת אל האישה כשפלה.

לא "מדירת נשים" - באשר הן שפלות ולא רלוונטיות חלילה, או כפופות. אלא באשר לנשים מקום מיוחד מצד

מעלתן כשלעצמן. יש לזה (ל"הדרת נשים") גם גילויים מוגזמים ולא בריאים (לא ניכנס לפרטים)... אבל הרעיון,

כשמתבוננים בו ולומדים אותו לעומק - אין לו דבר עם השפלת האישה (לפעמים דווקא ה"אנטי" שבין אנשי

התורה לבין המערב, עלול לגרום לאנשים לחשוב שהאמת היא ח"ו שהאשה שפלה, וזה עיוות).

נפלא שהתרבות המערבית מתקדמת. נכון שהיא לא מושלמת, ואפילו רחוקה מאוד ממימוש של הערכים

עליה היא מכריזה (אין שוביניזם והחפצת האישה יותר גדולים מהפריצות בפרסומות)... אבל צריכים לשמוח

על כך שיש התקדמות, ולהיזכר איך כל הרעיונות הנכונים (לא בגלל שהמערב הבין אותם!) היו נכונים עוד

מזמן.

אנשי תורה אמיתיים חייבים ללמד על פמיניזם אמיתי, דקדושה.

מי שלא מוצא חן בעיניו -

ישתדלו אנשי התורה לתת לו את ההזדמנות הנאותה למצוא את החן הזה.

מי שמלכתחילה לא חיפש חן, אלא השמצות - מוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו...

אני הגדרתי פמיניזם במובן שבו רוב העולם (בעיני) תופס אותו...

הציונות הדתית הכניסה ערכים זרים לתוך היהדות: 'פמינזם', צבא, ציונות, 'מדינה' ועוד כל מיני קשקושים כאלו ואחרים.

בודאי שאני בעד שלטון יהודי נורמאלי ובעד צבא נורמאלי שיגן עלינו, אבל אני נגד לקחת מושגים חילוניים ולהפוך אותם לחלק מהיהדות.

לא הגיוני להגדיר גיוס לצבא זימה, חורבן ורשע כ'מלחמת מצווה' למשל.

שאל ציוני דתי ממוצע מה יותר חשוב בעיניו, צבא או שבת, וברור שהתשובה תהיה צבא.

לכן גם רבנים ד,לים כותבים שהם מרגישים יותר קשורים לחילוניים כי 'איתם הם עושים צבא' מאשר לחרדים.

ע,פ סקר 'עולם קטן-כיפה' - כ-61 אחוז מהמשתתפים היו מעדיפים לתת משלוח מנות לתל אביבי הדוגל במדינת כל אזרחיה ולא לחרדי ממאה שערים הסבור שחוק טל נועד לפגוע בו.

סקר זה מראה עד כמה נכנסו לתוך הציונות הדתית מושגים שקריים וזרים ליהדות, עד שמעדיפים כופרים ושמאלנים על פני יהודים שומרי מצוות - רק כי הכופרים היו בצבא שהחריב את גוש קטיף וה'בייבי' שלו זה התכלות מתמדת לדתיים ומתנחלים.

יכולות להיות המון סיבות בגינם אני כותב מאנונימי,  בושה בדעותיי אינה אחת מהן.

מי שמעדיפים כופרים על פני יהודים שומרי מצוות - הם אלו שצריכים להתבייש.

מי שכל רבניהם כמעט וכמובן שכל הנוער שלהם תומך בסטיות ללא מילה אחת של גינוי - עליהם להתבייש.

מבחינתם היהדות שלהם היא להיות אדם נחמד - ובין יהדות כזו לבין מה שעושים הגויים - אין שום הבדל.

גם הגויים סוברים שצריך להיות נחמד, והם אכן נחמדים.

להיות יהודי זה יותר מלהיות נחמד.

זה גם יותר מ'להיות בן אדם'..

כמובן שדרך ארץ קדמה לתורה, אבל האמת היא שלמי שאין תורה - אין גם דרך ארץ.

מדברים נגד שנאת ישראל אבל משמיצים את החרדים בשני כיוונים סותרים:

(מ'עולם קטן של השבת'):

פעם אחת מאשימים אותם שהם לא מכילים את השונה - ילדים אוטיסטים, עם תסמונת דאון וכו' - ובאותו עלון ממש, מאמר שאומר שדוקא אנחנו הד"לים לא מקבלים את כולם ובגלל זה נופלים נערים ל'תנועה חרדית'  רח"ל ('אור ישראלי' - תנועה שיותר דתית מבנ,ע ולכן קרויה 'חרדית') -  הכל בכדי להשמיץ את החרדים ו'להציל מידיהם'.

רב צבאי מדבר נגד תנועה של שומרי מצוות רק כי התנגדו לבחירתו לרבנות עיר מסויימת.

ואח"כ מדברים על 'אהבת ישראל', כמובן: רק לשמאלנים, סוטים, נואפים, ערבים וכו'.

אולי כדי שתוכל לפזר דברים בלי כיסוי?...

עליך להתבייש אם אתה שייך לחברה שעליה נאמר הפסוק: 'מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם'.

חברה שמעדיפה טמאים ומתועבים על יהודים כשרים.

לא פיזרתי דבר וחצי דבר ללא כיסוי.

ויחכם האיש, ויזר חול בעיני הבריות, ויתחבא מאחורי מסך. ויסתום את פיו בעזרת ה'.

אין לי זמן עכשיו ואולי בהמשך אכתוב יותר באריכות.

אין הרבה קשר, ואולי אין בכלל - בין תורת החסידות ל'חסידות החדשה'.

החסידות רדודה כמו הבריכה של הקטנים, והתורה שלהם היא עמוקה כמו אוקיינוס.

פירוט יבוא בע"ה, תוך יום יומיים.

החסידות היא תנועה יהודית שהוקמה ע"י הבעל שם טוב שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות לצדיק.

עיקרה של החסידות הוא מאז הקימו של העם היהודי, אולם לאחר פרעות ת"ח -ת"ט היתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות. לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת תק"כ כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, ר' צבי, עברה ההנהגה לתלמידו המגיד ממזריטש. לאחר פטירתו בשנת תקל"ב חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

הרעיון המרכזי- של החסידות

 אין ענינה של החסידות רק להחיות מבחינה רוחנית את עם ישראל, או תנועה קבלית כלשהי, אלא לגלות את פנימיותו של כל דבר, בחינת היחידה שבכל עניין. ככזו מובן הקשר בין החסידות לגאולה שענינה גם כן גילוי פנימיות כל דבר. וכפי שמסופר על עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז ששאל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר", וע"ז ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה, וידעו לעשות יחודים כמוך", היינו שע"י התפשטות תורת החסידות ועבודת ה' בדרך זו, עי"ז יבוא המשיח.

עיקרי תורת החסידות הוסברו באריכות בקונטרס ענינה של תורת החסידות מכ"ק אדמו"ר שליט"א ובקונטרס תורת החסידות מאדמו"ר הריי"צ.

ההתנגדות לחסידות

מיד עם התפשטות החסידות יצאו כנגדה רבים מרבני ליטא, ובראשם עמד הגאון מוילנא (הגר"א) בחרם שאסר את פיתם ויינם של החסידים, חרמות כעין אלו ובעקבותם מסירות הלשנות ורדיפות שונות היו למכביר עד לתקופה האחרונה ממש. לשיא הגיעו הדברים ברצח ארבעת החסידים משונציאן.

ההתנגדות נבעה בעיקר מהחשש שהחסידות הינה המשכה של תנועת משיחיות השקר של שבתי צבי, שכפר בעיקר וגרם לשבר גדול באמונה. כמובן שדבר זה הוכח כלא נכון, אולם רבים מהמתנגדים סרבו במשך תקופה ארוכה מלשים לב שההיפך הוא הנכון והחסידות מחזקת את האמונה ואין לה שום קשר עם השבתאות. בעקבות החשש התפתו כאלו שהעידו שקר על החסידים. בין השאר העידו בפני הגאון מוילנא שהחסידים שתו יין ואכלו בשר בתשעה באב, דבר שגרם לו להוציא את החרם כנגד החסידות.

] תנועות חסידיות

לאחר הסתלקות הרב המגיד התפתחו חסידויות שונות, כאשר תלמידיו מקימים חצרות לעצמם, כשהם מחלקים את מדינות אירופה ביניהם. עיקר החלוקה היתה בין אדמו"ר הזקן שייסד את חסידות חב"ד ששמה דגש על הבנת הדברים ומקום מושבה ברוסיה הלבנה, לבין חסידוית פולין - חג"ת ששמו דגש על עבודת ה' ברגש הלב. הבולטות בחסידויות בתקופה ההיא: קרלין, לובלין ברדיטשוב ומזיבוז'.

כיום ישנם מאות חסידויות שונות, מהגדולות: סאטמר, גור, בעלז, צאנז וויז'ניץ.

 החסידות כיום

כיום מונה תנועת החסידות את רוב היהדות האשכנזית ורבים גם מעדות המזרח משתייכים (לפחות חלקית) לתנועת החסידות.

עיקרי שיטת הבעל שם טוב חדרו לכל הזרמים ביהדות, וכך למשל הפכה תפילה בשמחה לדבר הפשוט.

מקור-חבדפדיה

אדמו"ר

אבל היום לא תמיד זה כך.

אם הכל עובר בירושה - אז יש מציאות של אדמור"ים ינוקות הן בגיל והן ברמת משכל הכללית והתורנית שלהם.

בשביל שהאדמו"ר יהיה 'משו' בזכות הכסא שלו - הוא צריך שיהיה לו הרבה מאד גם בזכות עצמו.

ולשאלה שפותחת את השרשור, חסידות היא דרך חדשה בעבודה ה' שמבוססת על מעלת כל יהודי כשלעצמו בלי קשר לתורה שהוא לומד ולמעשיו.

לפי מה נקבע מי איפה? מוצא? בחירה?

כל אחד פתח חצר, תלמידיו/צאציו פתחו עוד חצרות וכן נוצרו הרבה חצרות ברוסיה פולין גליציה וכו'

כשהמגיד הסתלק- כל אחד מהחבריא קדישא קיבל אזור- שבו הוא צריך להפיץ חסידות

ואפאחד לא נכנס לתחומו של חברו.

ככה גם היתה דרך מסויימת לכל תלמיד- שניהיה אדמו"ר/ רבי שאותה הוא הפיץ ופעל על בני סביבתו.

בראש כל האדמורים עמד רבי מ"מ מויטבקס עד שעלה לארץ ואז מונה אדמו"ר הזקן- ר' שנאור זלמן מלאדי.

בין כל תלמידי המגיד שררה אחווה ורעות גדולה, והיו אף קישורי חתונות בינהם.

עקרונית יש שתי דרכי חסידות:

הפולישערס- הרבי עושה להם את העבודה, וידועים המופתים גדולים,, כל מה שחסיד פולין לעשות זה להקשיב לרבו ולבוא אליו ולשהות במחיצתו אחת לכמה זמן.

אבל הם גם מגיעים לרביים נוספים כדי להתברך מהם

הרוסינקערס- חסידויות רוסיה, גם העבודה ע"י הצדיק וגם ע"י עצמו, הולכים רק למי שהוא רבי שלהם.

וחב"ד- העבודה בכח עצמו, התקשרות לרבי בקשר עצמי, ולא ילכו לשום רבי כדי להתברך ממנו, ידוע הפתגם"חב"ד תובעת פנימיות"- זה עבודה שהיא קשה מורכבת אבל משתלמת.

ספר היסוד של חסידות חב"ד "התניא" הינו ספר חסידות יסודי ביותר- הנלמד ע"י כלל האוכלוסיה, וידו בשם "ספר של בינונים

ציונות?

וקצת קשה על רגל אחת

בהרחבה כאן- www.mnow.co.il

עקרונית כל  דור יש את המשיח שבדור- שהוא עתיד להיות משיח ונביא לישראל- הוא נשמת משה שבדור-מאז אדמור הזקן- שהיה נשמה חדשה- וע"כ גם המשיח בדורו (עפ"י כל סימני הרמב"ם) עבר כל אדמור היה משיח שבדור שלו

אדמורי חבד הרבו לדבר על תקופת חבלי משיח וביאת משיח עוד לפני דורות,וידוע הקוטרס של אדמור הרשב- החמישי- כל היוצא למלחמת בית דוד"- על העניין של המלחמה של קץ הגלות ב"אשר חרפו עקבות משיחך"-

אדמור הרייץ-השישי- המשיך לדבר על כך ביתר שאת ויתר עוז-

והרבי שליט"א מה"מ-  מאז התחלת נשיאותו- במאמר הראשון "באתי לגני"- נתן את הצהרת הכוונות שלו- אנחו דור שביעי- וכל השביעין חביבין ותפקידנו להוריד את השכינה למטה בארץ- עד לבניית ביהמ"ק- כל הזמן הרבי מרבה לדבר בנושא הגאולה והקרבה לגאולה- כל שיחה של הרבי מסתיימת בערך במילים בגאולה האמיתית והשלימה/בבניית ביהמ"ק במהרה בימנו ממש.

ידועות השיחות של הרבי מהשנים תשנ"א תש"ב- בשם דבר מלכות- שבהם הרבי דיבר בעיקר על משיח, ביאת משיח, איך מזרזים את ביאתו (ע"י לימוד תורת הגאולה) עד ההכרזה "הנה זה משיח בא"- ושעכשו אנחו בתקופה של ימות המשיח כבר וכו'....

שנזכה לראות הכל בעייים גשמיות בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב בימנו ממש