פורום בית המדרש (עמוד 156)

אני אנסה בע"ה לענות על מה ששאלת לגבי ההשקפה,

מה שהרב קוק זצ"ל חידש בזמנו ועד היום, זה שאי אפשר להפריד בין התורה והמצוות שלנו לבין החיים הכלליים, חיי היומיום, זה בא ביחד, הא בהא תליא.

לעם ישראל יש תפקיד מסוים בעולם וזה "לקדש שם שמיים"- מה זה אומר?  זה אומר שעם ישראל צריך להתנהל ולחיות לפי סטנדרטים מאוד גבוהים- קיום מצוות, לימוד תורה, חיי היומיום- משא ומתן,בריאות הגוף,מוסריות ודרך ארץ- בשאיפה לשלמות.

וגם עצמאות יהודית בארץ ישראל, בגבורה- "והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש"- זה גם מצווה, זה גם צורך בסיסי שעם ישראל חייב אותו, א"א לקיים ולחיות את התורה באמת, בתור אומה שלמה, אם לא נמצאים בארץ ישראל ולא ריבונים בה.

ממילא, מכך נובע היחס למדינה יהודית, ולצבא.  נכון, לא צריך להסכים עם כל מה שהשלטונות אומרים, אבל מהות העניין זה שיש מדינה,סוג של שלטון יהודי בארץ, וזה דבר חשוב, זה חלק מאיתנו, לא דבר זר.  הצבא שאנחנו מתגייסים אליו זה לא בתור "בריגדה יהודית" בימי מלחמת העולם השניה אלא פשוט הצבא שלנו..

בסופו של דבר, כל החלקים במציאות קשורים אחד בשני ואי אפשר להתעלם מכך, אי אפשר רק להסתגר, כל דבר שנמצא יש לו את התפקיד שלו ופשוט צריך להתבונן עמוק כדי לראות איפה משתלב כל חלק... זו הגדולה, ובשביל זה צריך אנשים גדולים שיצליחו לעשות את זה. (לא שזה פוטר אותנו מאחריות להתבונן..)

בע"ה שיהיה בירור מעמיק ונושא פירות..

בס"ד ובהשתדלותי

ראשית, ברצוני להרגיעך. הרצון שלך לעשות דברים גם מתוך הבנה הוא טוב ויפה ונכון, והגעת לשלב בו את שואלת שאלות על מה שעשית עד כה. אין צורך להרגיש רע עם עצמך, נהפוך הוא: את יכולה רק לשמוח שזה החל להטריד אותך ונפתח לך פתח להתקדמות!

 ושנית, באשר לשאלתך: גם אם תהפכי לחרדית/חב"דניקית/חסידית או כל משהו אחר, את תאמיני באותו ה', תתפללי את אותן תפילות, תברכי את אותן ברכות, תחגגי את אותם החגים, תשבתי את אותן שבתות וכדומה. יכול להיות, שתאכלי אוכל עם כשרות יותר "מהודרת", ויכול להיות שתשני קצת את סגנון הלבוש שלך, אבל לא נראה לי ששינוי סגנון החיים שלך יפתור את בעייתך.

את מקיימת מצוות ומאמינה במערכת ערכים שאת לא מבינה לעומק - כך את מרגישה: שאת לא מבינה מה את עושה. אם תלכי בזרם דתי אחר, תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה? אם כן - תבדקי את הזרם הזה, ואולי באמת כדאי לך לשנות את סגנון החיים שלך. אבל לדעתי, אלו רק סגנונות חיים שונים - ולא מחייב שאם תקיימי את הסגנונות האלה תדעי יותר טוב למה את עושה מה שאת עושה. לדעת טוב יותר - פירושו לקרוא וללמוד, ואת זה את יכולה לעשות בעודך דתיה לאומית.

המלצתי היא, שתקראי את התשובה שמעלי, ותחקרי קצת את האמונה ה"דתית לאומית" - יש על כך כל מיני שו"תים - למשל באתר ישיבה שפה בערוץ 7 יש קישור אליו. או שתחפשי ספרים/מאמרים שדנים בנושא, ואני בטוחה שזה יאיר את עיניך. ובאשר לדקדוק בקיום מצוות - את יכולה לדקדק בקיום מצוות ולהיות דתיה לאומית. זה לא סותר אחד את השני. יש הרבה אנשים, דתיים לאומיים, שמדקדקים במצוות. וחוץ מזה, צריך ללמוד הלכה כדי לדעת מה שורת הדין ומה חומרות שונות. באמת יש רבנים שמקלים בכל מיני מקרים ונסיבות, אבל להקל זה לא אומר ללכת נגד ההלכה.

תודה לשניכם על התגובות ..

אם הבנתי נכון , שניכם בעצם אומרים שלא כזה חשוב הזרם שמשתייכים אליו אלא מה שחשוב זה ההרגשה הפנימית ומה האמת שלי אישי.

אם זה ככה אז למה ביכלל יז זרמים כאלה ולא כולם אותו דבר מקיימים ת'מצוות וזהו ?

זה נראליי משו יותר עמוק .. שיש דרכים שונות לעבודת ה' , בסופו של דבר כולם שואפים לעבוד את ה' אבל לכל אחד יש דרך ודגש שונה ...

וזה המטרה שלי להבין מה מאפיין כל אחד ומה לדעתי הכי קרוב לרצון ה' ..

אני לא כ"כ מסכימה עם זה שהעיקר זה מה שאני עושה מבחינתי ולא הזרם שאני משתייכת אליו , כי הזרם זה מה שאמור לשקף את ההשקפה הדתית שלי , את הדרך חיים שלי לא ?

אחרת איך נוצרו הזרמים האלה ?

כניראה שזה באמת דורש בירור יותר מעמיק ממה שחשבתי ..

בס"ד ובהשתדלותי

מה שאני מנסה להגיד: את צריכה לעבוד את ה' לפי הדרך שלך. אם את מתחברת לזרם מסויים - תלכי איתו. אם את מתחברת לזרם אחר - תלכי איתו. אם את מתחברת לכמה שיטות - את יכולה (לנסות) לשלב בין אלמנטים. למה יש זרמים שונים? כי כל אחד מדגיש צד אחר בעבודת ה'. זה לא אומר שלזרם פלוני יש יותר אמת מזרם אלמוני. אולי יש לו יותר אמת - מבחינתך - כי את אוהבת את האידאולוגיה, כי הזרם תואם את סדרי העדיפויות שלך וכדומה, אבל ברור שלאף אחד אין מונופול על האמת המוחלטת. זה כמו שתגידי שלגור בעיר יותר טוב מאשר לגור במושב ולהיפך. לכל אחד יש את היתרונות והחסרונות שלו, וכל אחד בוחר לפי הצרכים בספציפיים שלו. עם זאת, את צודקת בזה שאת רוצה לחקור ולהעמיק - עלי והצליחי

אדרבה, הוא כן. 

מהסיבה הפשוטה שאם תשתייכי לציבור מסוים שלא רואה בקיום המדינה דבר קדוש וחשוב אז זה יצור המון חיכוכים ואי נעימויות איתם, מה גם שההלך רוח שם לא בטוח יהיה תואם עם מה שאת תרגישי בפנים...

להשתייך, לפחות חלקית, לזרם שאת מאמינה בו עוזר לך להתקדם בדרך שלך, מספק לך תמיכה ועזרה, אנשים שאפשר שם לשאול אותם שאלות ולהיעזר בהם. יהיה יותר קל ליצור איתם קשר ולהתחבר אליהם ולהבין את מה שהם אומרים.

אני לא מתכוון להגיד שיש אידיאל ליצור פילוגים בעם ישראל, להפך.  אבל מה לעשות שזה המצב, שיש כמה השקפות לגבי תפיסת המצב- ואם מישהו מאמין שהשקפה מסוימת היא, ברובה, משקפת את מה שאמיתי בעיניו- אז הגיוני שאם הוא ישתייך לאותו זרם שמאמין בזה אז יהיה לו יותר נוח, יותר סיפוק, שלווה, הרגשה של שיוך- וזה מקרב אותו לקב"ה.

גם צריך לזכור שכל ההבדלים זה בהשקפה, בקיום מצוות ולימוד תורה- צריך לשמור קלה כחמורה, בלי קשר למי משתייכים.

אז בהצלחה.

(הוא גם מאוד משמח - כמו כל בירור, נשמע לי שאת חכמה וכבר חווית את זה...)

אני מסכימה איתך מאוד שחשוב למצוא זרם. שיטה.

רב, שתורתו מרוממת אותך.

גורמת לך לשאוף, נותנת לך כוחות להתקדם.

(רוב הפעמים, זו קטנות של אנשים כשהם אומרים "אני לא משתייך לכלום... עובד את ה' בשמחה וזהו".

מה זה אומר לעבוד את ה'? איך? 

איזה השקפת עולם מכוונת אותך לבחירות בחיים?

כי אם אין אחת כזאת... בד"כ מי שמכוונת זו התרבות והאווירה המבולבלת שמסביבך)

מכיוון שזה נשמע כאילו כל זרם/שיטה עובד את ה' רק בדרך מסוימת א-ח-ת,

שם דגש על משהו מסוים (נגיד: חרדים--> תורה, דת"ל---> ארץ ישראל)

ובעצם זו עבודת ה' חלקית לגמרי,

אולי צריך למצוא דרך שכוללת את הכל.

שבעולם הערכים שלה יש גם תורה. גם ארץ ישראל. גם עם ישראל.

גם... עוד אלף ערכים שלאט-לאט מתבררים כחשובים.

ואיך כל הערכים הללו נובעים מאותה גישה והסתכלות על העולם,

ולפי זה - איך מקדמים אותם.

מאחלת לך ממש בהצלחה,

וטיפ קטן: לא להחליט לפי איך שזה נראה מבחוץ. איך אנשים מתנהגים.

ללמוד ספרים, לשמוע מה הרבנים הגדולים אומרים.

(ממליצה להתחיל מפה - http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=51801&cat_id=3776 )

לחשוב זה הכי חשוב.

ואם את כזו, מקומך איתנו בציבור הדתי לאומי...

כל אדם צריך לחשוב כל הזמן על מה שהוא עושה, אם זה טוב או לא. איפה הוא ביחס למטרה, או אולי שלב קודם - מה המטרה.

אבל לא צריך לחשוב - אולי שם האמת, החיים לא מספיק ארוכים בשביל לעבור את הכל.

ההתקפה על הציבור התד"ל היא מאד קשה, אבל היא לא נוגעת לחלק גדול מאיתנו.

אני ועוד רבים פה, ונראה לי שגם את, לא עונים על הקריטריון שכלפיו מופנית ההתקפה. אנחנו מקיימים מצוות, את כולן. אני לא מוצא שום חפיפניקיות.

ההבדל בנינו הוא שאנחנו גם לומדים אמונה ומפעילים את המוח בנושא הזה. וזה דבר מאד חשוב שחבל לותר עליו. הוא נדבך ענק שבונה הרבה.

אם כי צריכים להבהיר שיש לצערנו ולבושתנו זרמים (או: הנתפסים כזרמים) בציבור הדתי לאומי,

שהמרחק שלנו מהם מהותי מאוד, ביחס למרחק מההשקפות החרדיות.

קודם כל תודה על התגובות..

זה נראליי כ"כ מוזר כל הזרמים האלה , הרי יש יעוד אחד ומטרה אחת לכולם בעולם לעבוד את ה' לא ?

אז למה צריך להיות כזה שוני עצום בין כולם ? אני מבינה שכל אחד שם דגש על משו אחד אבל בכל הזרמים אמור להיות קצת מהכל לא ?

ולמה הדתיים לאומיים מנסים לגשר כל הזמן בין העולם החילוני ואז נופלים ומיתדרדרים בעצמם ? תיראו איך נתפס הציבור הדתי לאומי ברחוב , אני יודעת שיש כאלה שהם לא ככה והם חזקים בתורה ומצוות והכל . אבל תכלס תיראו מה חושבים עלזה .. זאת המטרה שלנו ?

אוסנת , תודה על האתר ששלחת , אני יראה אתזה בעז"ה..

יש מקום שאפשר ללמוד ממנו על הגישות השונות ? על דתיים לאומיים ?

ושוב תודה לכולכם ,

שבוע מוצלח וחודש טוב (:

שהרב קוק בזמנו פתח דרך חדשה, הוא קידם את עולם האמונה ועבודת ה' הרבה מאד קדימה, מה שלא עשו כמה מאות שנים. 

שוב, אני לא רואה איפה מתדרדרים, את מסתכלת על ציבור אחד שואלת עליו שאלות, ולא אני ולא את חיים שם. אני לא מתדרדר, אני כל יום ויום רק עולה מעלה מעלה (למרות שאני בצבא...). אני מקיים את כל המצוות עפ"י המשנ"ב!

אשרייך שאתה מצליח אבל צר לי לאכזב אותך , אתה בין המעטים בציבור הזה שבאמת שומרים על עצמם חזקים ..

שלא בצדק, יותר ויותר אנשים היום נפתחים ומגלים רצון לדעת,לברר,לשאוף ליותר.  

נכון, האנשים האלה בד"כ נמצאים בישיבות,ולכן הם פחות בולטים בחברה, אבל יש גם הרבה בכל מיני שלבים שלהם בחיים. 

אני חושבת שאת פשוט לא מכירה את האנשים הנכונים.

כמובן שיש אנשים שמחפפים.

יש אנשים שלא עשו את הבירור שלך, ולמרות שיש להם כיפה על הראש, מה שמעניין אותם זה הכורסא מול הטלוויזיה, כמה כסף יש להם לעומת השכן שלהם, ואיזה מסעדה ברדיוס של 5 ק"מ הכי טובה.

(ויותר גרוע. לפעמים החיצוניות נכנסת גם לתוך הדת - ללמוד בישיבה הכי נחשבת, לגמור יותר דפי גמרא, מי יתן הכי הרבה צדקה, מי יקבל שידוך הכי טוב)

תתפלאי.

אבל יש גם המון חרדים כאלה.

היצה"ר נכנס בכל מקום... והעטיפות פשוט לא משנות.

(ובגלל זה צריך ללמוד אמונה... אבל אין מקום להאריך )

לכן, אולי כדאי לך להתקרב קצת לקהילה, או מדרשה.

לפגוש דמויות אמיתיות, שונות ממה שהכרת,

וגם לקבל תמיכה...

אולי אוכל לעזור לך למצוא מקום כזה, אם אדע באיזה איזור את נמצאת...

מי זה הציבור שעליו מדברים?

כנראה שאנחנו מדברים על שני ציבורים שונים לגמרי!!!

ואם כבר את מדברת על הציבור החרדי, גם שם יש שוליים, ציבור שלם של שוליים עם כיפה שחורה.

הייתי איתם בטירונות, והם יותר גרועים מהמזרוחניקים 'שלנו'...

טוב חברים , אני מעריכה ת'רצון לעזור ות'ניסיון ..

נראליי שלעת עתה אני פורשת מהעניין , זה אשכרה מכניס אותלי לתסביכים העסק ..

כולם יוצאים עליי כניראה הבעיה בי ואני צכה להשתנות או לוותר על כל השאלות ולזרום או לשנות דרך חיים .. קיצר הבנתי שזה תהליך פנימי שאני אמורה לעבור וזאת לא הדרך כניראה ..

אז תודה בכולופן ..

ואם זאת היתה התחושה, אז אישית -

מתנצלת.

בהצלחה!

אל תתייאשי מהר מדי... 

כדי שלא תפסידי את הגודל והיופי...

את לא צריכה להשתנות ולא לוותר על השאלות. 

יש תשובות להכל.

ואת תמיד תשארי את, אין עניין שתהפכי למודל אחר.

בס"ד לק"י.

כרגע את לא תהיי מוכנה לקבל כי פשוט אין לך כח.

הדבר שמציק לך ימשיך להציק, ובנתיים הוא ידחה לצד עד שהוא שוב יתעורר.

כנראה שבגיל יותר מאוחר הוא יתפרץ ובעז"ה תדעי להוציא אותו כראוי ובצורה נכונה.

כרגע? תזרמי. זה הרי מה שאת חפצה.

בהצלחה.

פעם בעיר אחת באוקראינה או פולין, בתקופת הפרעות ביהודים אז, בערך לפני 300 שנה היה בן אדם יהודי, חסיד , שלא היה מפסיק לאכול, פשוט היה אוכל בכמויות אדירות- כדי להשמין..

הרב שלו לא נשאר אדיש ופעם אחת הוא שאל אותו למה הוא עושה את זה. אז הוא סיפר לו שכשהוא היה ילד הקוזקים כבשו את העיר שלהם והכריחו אותם להתנצר, ומי שסירב- שרפו אותו חי. ואבא שלו סירב להתנצר ונשרף על קידוש ה' לעיני הילד.

ומאז הילד נשבע לאכול כ"כ הרבה כדי שאם ישרפו גם אותו על קידוש השם- שכולם יראו.

שוב, זה בערך מה שאת אמרת אבל אני אנסה לחפש את המקור של זה.

פעם הגיעו חסידים לבעל פונדק, וראו איש יהודי חסיד שאוכל וזולל כל היום בשר- התפלאו החסידים

וכששאלו את האיש אמר להם:

היה לי אבא טוב, דואג לכולם וכו'... הוא היה ירא שמים ומדקדק במצוות, פעם הלך ביער והקוזקים תפסו אותו, והחליטו להרוג אותו, מרוב שהיה צנום, נשרף בצ'יק צ'ק,

מאז החלטתי לאכול הרבה כדי להיות שמן וכשיהרגו אותי- יראו שזה לא קל לשרוף יהודי,שתיהיה מדורה גדולה ויקח המון זמן, כי יהודי הוא משו גדול.

נראלי זה סיפור של הבעש"ט או ר' לוי יצחק.

אחפש תמקור ואעלה לפה.

אגב מפה הביטוי- הרבה יהודי (יעני יהודי שמן ) 

בעזהי"ת.

אני מכירה אותו מהמחזמר "איש חסיד היה"..

סיפור של ר לוי יצחק....

ללמד זכות בלי הערות קנטרניות.

ואגב מדינת ישראל מוכיחה- שהיא גלותית פי 100 מהגלות

ויש כאלה שלא נגאלו גם פה בארץ. עצוב.

אני הייתי עושה כושר (או הולך לצבא) כדי שלא יהיה מצב שבו שורפים יהודים...

המציאות הזו הייתה ועדיין קיימת, עצוב מאד.

זה בעיה לקחת את זה כאידיאל, נגאלנו, זהו.

שבצבא שלהם לא ממש הגנו על יהודים

וגם בצבא של המדינה הנאורה בתבל- לא ממש שומרים על יהודים

הצבא היחיד ששומר על יהודים זה- צבאות ה'....

וואי אני מוצאת לך לימוד זכות של רבי לוי יצחק-

גדלת וחונכת במקום שהשריש בך שהמדינה והצבא הם חלק מהגאולה- ואתה נמצא במצב כזה שאתה לא יכול להבחין- האם זה נכון או לוא ה' רואה אותך בכזה מיצר הוא בטוח כבר יביא לנו את הגאולה

ועוד לימוד זכות- ה' ,הרש כבר ממש בגאולה -זהו הוא יצא מהגלות. מעין "טועמיה חיים זכו"- וגאל בזכותו ובזכות אמונתו את כל עמ"י

זה כבר נושא חדש...

ואני אדון עליו בשמחה.

אבל, לא יפה לכתוב עלי בלי להכיר אותי.

מי אמר לך איפה גדלתי, ואם אני יכול להבחין או לא?

יכול להיות שיש פה מישו אחר שגדל בלי לחשוב ולהפעיל את המוח...לא יודע, אבל מה אכפת לי לרשום בלי להכיר אותו?

היא התכוונה לומר פה,

שצריך ללמד זכות בכל מצב ולא ישר להתנפל עם ביקורת

לתשומת לבך...

אכן פיספסתי את הנקודה.

טעיתי בחפזוני...

אבל, הנקודות שרשמתי מתייחסות לנקודות שנרשמו ועצבנו אותי.

ושאלה, מישו באמת יודע מה המקור של הסיפורים האלו?

יש כמה סיפורים עם מסרים לא כ"כ יהודיים (לענ"ד) שמיוחסים לכל מיני אדמורי"ם, וחבל...

דוג', הסיפור על ההוא שחילל בחליל וזה העלה את התפילה יותר ממה שהרב הצליח...

הרב יהושע מונדשיין שליט"א הוא דוגמא חב"דית קלאסית.

מי שמספר סיפורים שהמסר שלהם הוא חדשני ומיוחד |מתאפק| - הוא צריך להביא לזה מקורות...

בכולופן המקור הוא מכל סיפורי הבעש"ט או מ"שמועות וסיפורים" - עדיין לא הצלחתי לברר סופית.

והסיפור על החליל? אני מכירה על א"ב- וגם זה מ"כל סיפורי הבעש"ט "

כדרכם של סיפורי חסידים, אין מקור. לפעמים הם באו מהמשכילים שרצו להגחיך את החסידים, לפעמים זה בא מהחסידים (שהגחיכו את עצמם יותר טוב מהמשכילים).

יכול להיות שזה מופיע אצל אלי ויזל, אבל זו אינה ראיה למקור.

בשרי המאה ( סדרה מומלצת בטירוף!!!) כתוב שיש סיפורי חסידים שהומצאו בשביל להעביר מסרים בדרך יותר נוחה ומקובלת לכל נפש.

זה מצויין, זה מביא נגישות לכולם ל'חומרים מסווגים'.

אבל יש עם זה בעיות, כי אם מי שכותב את הסיפור הוא לא ת"ח עצום, הגיוני שיכנסו בסיפור מסרים לא יהודיים,

כמו הסיפור עם החליל (נצרות).

צריך לדייק מאוד בסיפורי חסידים, וסיפורים על צדיקים, כי כל תנועה שם מדוייקת.

ולפעמים אנשים מאבדים או מוסיפים פרטים וזה משנה את הסיפור לגמרי

 וכן בתור הגישה הגלותית שאותה מייצג האב וכלפיה זועק הבן.

'מלחמת מצווה'...

הלואי שניזכה להיות חכמי לב, ולא להעביר אף אש. שבת שלום! 

http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=21&daf=59&format=pdf

זה יהיה טכנית יותר קל להחזיר.

בברכה לא נאה לי שצריך.

צריך להקפיד שתהיה כל הזמן מזוזה בפתח הראשי

ויותר נכון שתשאל בפורום סת"ם...

מזכיר לי שאלה אחרת מעניינת (לדעתי הרחבה לשאלה לעיל ^^^) ששמעתי לאחרונה,

האם יש מציאות של קדושה ומציאות נפרדת של טומאה כשלעצמה, ומה המשמעות.

באיזה רמה השאלה נשאלת?

שהכל בשושרשו מלמעלה הוא טוב...

הבעיה היא- הדרך עד שזה מגיע למטה- זה עובר בכ"כ הרבה גילגולים... ומקבל כ"כ הרבה מכות שזה נראה לנו ממש גרוע- אבל מלמעלה הכל טוב,

מה גם שהקליפות דורשות את שלהם....- למשל: מעשה יהודה ותמר- נעשה- רק כי הקליפות לא הסכימו לוותר על הנשמות האלה, והדרך היחידה להביא אותם היתה בצורה כאילו לא כשרה.- בדרך אגבית, אבל ידוע, שהכל היה לשם שמים, העובדה שדווקא מיהודה ודווקא מהתאומים האלה .

וידוע- שכל הגבוה גבוה ביותר נופל מטה מטה ביותר

שיש הבדל בין "בורא רע" לבין "עושה טוב"-  עשייה היא עשייה בפועל, אקטיבית. אבל בריאה- ה' פשוט ברא את זה, זה לא אומר שהוא מנהיג את העולם באמצעות הרע, אלא הרע פשוט נמצא שם, כחלק מהמציאות, או יותר נכון כחלק מהחוסר במציאות. 

הרע הוא שם כדי שנתגבר עליו, כדי שנוציא לפועל את הטוב. (כי טוב - זה יצר הטוב, מאוד- זה יצר הרע)

ולעתיד לבוא נאמר "אודך ה' כי אנפת בי" כי אז יתגלה שכל הרע הוא טוב נסתר.

בס"ד לק"י.

אמרו עוד לפניי שאם אדם מסתכל על הדברים מלמעלה ללמטה [מראיה של בורא לנברא] אין שום רע.

אך אם אדם מסתכל מן הראיה מלמטה ללמעלה [מנברא לבורא] מכיוון שההסתכלות שלנו מצומצת, אנו רואים רע באותו הרגע, אך אם היינו מסתכלים מעלמה ורואים את כל המהלך היינו רואים שבסופו טוב.

והכל נקרא על שם סופו. (;

מצד הילד כן מצד הראיה האמיתית לא.

הסבל והייסורים שקיימים בעולם מעסיקים את ספרות המחשבה היהודית מקדמת-דנא. אפילו בתנ"ך עצמו אנו מוצאים התייחסות לשאלה זו (ספר איוב, למשל, עוסק כולו בעניין זה). גם תורת-החסידות דנה בהרחבה בסוגיא זו, וכדרכה היא חודרת עד שורש הדברים.

באופן כללי אנו מוצאים בתורת-החסידות שלוש גישות לעניין הסבל. האחת רואה בו נסיון שבאמצעותו מנסה הקב"ה את האדם לראות האם אמונתו עזה דיה. כשקורה איפוא לאדם דבר הגורם לו צער וסבל, עליו לזכור שאין זה אלא נסיון בלבד, וברגע שהוא זוכר זאת ואינו נחלש באמונתו ובבטחונו בה', כי אז - "באמונה זו באמת נעשה הכל טוב בגלוי" ('תניא', אגרת-הקודש סימן י"ב).

מתוך אהבה

גישה שניה רואה בייסורים אמצעי להבאת האדם לידי תשובה. זה מסביר מדוע גם ליהודים מאמינים ועובדי-ה' נגרם סבל, שכן אדרבה, דוקא משום שהם קרובים אל ה', מנסה הקב"ה לעורר אותם לתשובה ולהמיר את עוונותיהם בייסורים בעולם-הזה. "כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו; כמו שכתוב: 'אם רחץ ה' צואת בנות ציון'" ('תניא', אגרת-הקודש סימן כ"ב).

הגישה השלישית רואה בסבל עצמו טוב וברכה, והיא אולי המעניינת ביותר. במקומות רבים בתורת-החסידות מוסבר, שהסבל והייסורים הינם ביטוי של טוב נאצל וגבוה ביותר עד שאין הוא יכול להתגלות כטוב והוא מופיע כדבר הגורם צער וסבל. "כי גם זו לטובה, רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר, כי היא מעלמא-דאתכסיא שלמעלה מעלמא- דאתגליא (-היא מהעולמות הנסתרים שלמעלה מהעולמות הגלויים)..וזהו שכתוב: 'אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה'" ('תניא' פרק כ"ו).

ניתן למצוא דוגמאות רבות שבהן הרע הינו למעשה טוב. למשל: שני רצים יוצאים לתחרות-ריצה, אבל הם אינם יודעים שהזוכה לא יהיה זה שיגיע ראשון, אלא דוקא זה שיגיע אחרון. והנה, תוך כדי ריצתם החלה לפתע לכאוב רגלו של הרץ שהשיג את חבירו והוא נאלץ להאט את מנוסתו, כשחבירו משיגו ומגיע ראשון למטרה. ברגע זה הוא בטוח שקרה לו דבר רע ביותר, אבל כשיוודעו לו כללי התחרות, ודאי ישמח מאוד על שכאבה רגלו...

הרבי מליובאוויטש מביא דוגמא מאדם חסר ידע רפואי מינימלי שנכנס לחדר- ניתוח ורואה רופאים החותכים באזמליהם בבשרו של אדם חסר-ישע. הוא עלול לפרוץ בזעקות על האכזריות הברברית שנתגלתה לנגד עיניו. אבל כשיקבל הסבר על הנעשה, תשתנה דעתו מהקצה אל הקצה. הוא יבין, שהמעשה ה'אכזרי' כביכול היה לאמיתו של דבר ניתוח שנעשה במסירות רבה במטרה להציל את חייו של המנותח.

לראות את הטוב

דוגמאות אלה ממחישות לנו את הקלות שבה יכול דבר 'רע' להפוך לטוב כאשר מקבלים את המידע הנכון על מה שעומד מאחוריו. מזה אנו יכולים ללמוד, עד כמה אין לנו כלים לשפוט דברים שנעשים על-ידי הקב"ה, כאשר אין לנו אפילו שמץ מראיית התמונה הכוללת כפי שהיא נראית על-ידי הקב"ה.

לאור זאת קל יותר להבין איך ה'רע' הינו למעשה טוב, ואדרבה, הוא טוב נאצל וגבוה ביותר. ישנם דברים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי במה שנתפס בעינינו כטוב - אם מפני שהאדם אינו 'כלי' לזה ואם מפני שהדבר עצמו הינו נאצל ונעלה ביותר - ואז הדרך היחידה שבאמצעותה הם יכולים להתגלות היא בצורה הנגדית, כדבר רע ומצער. אבל היהודי המאמין, שיודע כי הקב"ה הינו תכלית הטוב, מבין שגם זו לטובה והוא מקבל את הייסורים והסבל באהבה ובשמחה.

בעזהי"ת.

והקב"ה בורא רע.

זה לא הופך אותו לרע..

לפעמים הרע הוא מה שטוב לנו.. [יש שורה משיר שאני אוהבת לצטט: "רק אני יודע כמה טוב שרע לי"..]

הנתון הסוביקטיבי הראשוני הנורמלי הוא "בורא רע"

אבל התכלית היא לגלות שהוא "בורא את הכל"

כשעולים להשקפה של "הכל" אז הרע נעלם כיוון שזוהי כבר השקפה אוביקטיבית ולא סוביקטיבית

["את" משמעו מא' עד ת' - הכל]

כשנצא מהאגו נגלה שאין רע ובעצם גם לא היה מעולם

"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם..." ["עוד" ולא "כבר"]

הרע הוא העדר (-אותיות הד רע), כמו חושך, שמורגש רק במצב של אגו פעיל ע"י המיינד שלנו שמספר לנו סיפורים ומסתיר מאתנו את הטובה האמתית והשלמה.

לכן גם "הכל צפוי..." - ברובד של "הכל" יש השגחה מלאה והרשות נתונה רק ברובד הפרטי של האגו

הפתרון לרע הוא לצאת מהאגו ובעיקר מהמיינד שהוא שליחו שמספר לנו סיפורים סוביקטיביים בלי סוף. המיינד זהו ה"נחש" - שורש הסבל וכל צרות האנושות שתופס את מקום הנשמה הא-לוהית אינסופית..

[בעניין זה ממליץ ממש על ספריהם של המורים הרוחניים העולמיים שפיתחו את הדברים לשיטות פרקטיות קלות-  ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש" ועוד, ואקהרט טול "כוחו של הרגע הזה" ועוד]

שאנחנו רוצים לראות הכל בטוב נראה ונגלה...

הרע שאנחנו רואים הוא טוב בשורשו ואם אנחנו לא רואים זאת אז זה בעיה שלנו,

פעם למדתי שכשאדם קם בבוקר האוא"ס נמצא למראשותיו- וזה זמן נעלה ביותר, אפילו לעם הארץ, ואפילו שלא רואים זאת האוא"ס שם, וזה שאנחנו לא רואים הבעיה היא אצלנו, ואנחנו צריכים להזדכך ולהתעלות להיות כלי לקבלת האור והטוב

פורים שמח

לא ענית.

בס"ד

תסלחו לי אם אני חוזרת על מה שכבר נאמר?

להגיד לאדם שרע לו, שאין רע לא בדיוק יעבוד. לא משנה כמה פעמים יחזרו על זה, לבן אדם רע!!!

מצד שני העובדה שמשהו מרגיש רע לא בהכרח אומרת שמציאות רעה. יכל להיות מצב שעכשו רע כדי שאחר כך היהי טוב, יכול להיות שעכשו טוב ואדם לא מפרש את המציאות לא נכון.

בכול מקרה מוא מסוכן להגיד שאין רע בעולם או יותר גרוע להגיד שה' לא עושה בככל רע בעולם. אם ה' לא עושה רע (מידת הדין) אז משהוא אחר עושה רע (וזה מה שהוביל לע"ז לפי חלק מחכמים).

אולי עוד מעט אמצא חומר יותר ממוקד ומועיל למה שאת צריכה.

ערך "עם ישראל" בויקישיבה (יש שם גם ספציפית על סגולת ישראל):

http://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%A2%D7%9D_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

שיעורים מסויימים (הרב מלמד, הרב שוורץ):

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=147&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=2153&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=660&q=

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=194&id=13&q=

הרבה מאמרים בנושא:

http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=194

http://www.rabbikahane.org/ArticleView.aspx?id=313

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm

http://ravsharki.org/content/view/1766/629/

עם סגולה...

למה- זה צריך לשאול רק אותו ^-

ובמילים אחרות:

כל מטרת בריאת העולם היתה בשביל ישראל, ואם לא היינו מקבלים את התורה העולם היה נחרב.- כי כל רצונו ותאוותו של ה' זה שעמ"י יקיים את המצוות ויעשה לו דירה(וכידוע על תאווה לא שואלים שאלות) 

אבל אי"ה אעלה לפה משו ממצא ומפרט

זה ארוך- ומורכב אבל שווה כל מילה-

מי שמתקשה לו קצת, יכול לפנות אלי ואני יעזור יותר בהבנה

הביאור הנ"ל מבוסס ע"פי מאמר "ביום עשתי עשר יום..."תשלא- או בעגה חבדית- בחירתו של הפיקח"

נקודת ויסוד כל המאמר מתבסס על:

המדרש הידוע מהפקח שלא התחשב בשום דבר (דוכסין ואיפרכין ואיסטרטילוטין כו'), ואמר "אנא נסיב מלכא"-אני בוחר במלך, דהגם שבענין ההשפעה אזי יקבל יותר מהם, הנה מ"מ בוחר במלך. ומבאר בהמאמר (שם) שדבר זה בנש"י הוא מצד מה ש"חלקי הוי' אמרה נפשי", דהגם שבבחירת המלך ישנו ג"כ שכל, דמכיון ש"כולהו מתחלפין ומלכא לא מתחלף" לכן מתאים לבחור בהמלך (שלכן נק' פקח), אבל מ"מ בחירת נש"י בהמלך הוא לא מצד הטעם והשכל שבדבר (ומבאר שם הטעם שאאפ"ל כן, ואכ"מ), כ"א "דזה שישראל בוחרים בהקב"ה הוא מצד הנשמה (שהיא חלקי הוי') שלמעלה מהשכל . . שבחירתה באלוקות הוא בחירה עצמית שלמעלה מהשכל (דבחירה זו היא לא מצד העילוי דאלוקות, שמלכא לא מתחלף, אלא מצד העצמות)", ע"כ תוכן דברי המאמר שם.

וביאור זה מתאים עם המבואר לעיל בנוגע לבחירת הקב"ה בישראל, דנת"ל דהגם שישנו שכל וטו"ד בזה, אבל הטו"ד אינו תופס מקום במדרי' הבחירה כו', שעד"ז הוא ג"כ כאן, שהגם שישנו טו"ד בנוגע לבחירה בהמלך דוקא, אבל ענין הבחירה איך שהוא הוא לא מצד הטו"ד שבזה, כ"א מצד זה ש"חלקי הוי' אמרה נפשי".

בנוגע לבחירת הקב"ה בישראל, וז"ל: "וע"פ כל הנ"ל יש לבאר הקשר והשייכות דבחירת ישראל בהקב"ה ובחירת הקב"ה בישראל, דבחירת הקב"ה בישראל להיות לו לעם סגולה, שרצונו הפנימי דהקב"ה הוא בישראל (ולא שהם אמצעי לענין אחר), הוא השרש והנתינת כח לבחירת ישראל בהקב"ה, כנ"ל בארוכה דזה שישראל בוחרים בהקב"ה הוא מפני ששרשם הוא בפנימיות הרצון", עכ"ל.

וי"ל שעפ"י תיבות אלו מתרץ הרבי את השאלה הנ"ל, כי מזה שכותב שבחירת הקב"ה בישראל הוא במדרי' כזו שנק' פנימיות הרצון כו', ששם (במדרי' זו) "אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר", הנה מזה מובן בפשטות שהגם שיש לבנ"י (גם להגוף שלהם) מעלה ע"ג אוה"ע, אבל במדרי' הבחירה הנה שם ענין הבחירה אינו  מצד טעם זה, כי ענין הטעמים והמעלות שייכים רק איפה שישנו נתינת מקום לעוד דבר, שאז אומרים שמעלת פלוני ע"ג פלוני היא כך וכך (ובמילא רוצה  - מצד הטעם - בפלוני).

אבל במדרי' כזו ש"אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר", הנה שם מובן שלא שייך שבדרגה זו המעלות הם שיפעלו בו את הרצון והבחירה, כי לגבי מדרי' זו המעלות הם כאילו שלא נמצאות כלל, וא"כ מובן שעי"ז שכותב בהמאמר שמדריגת בחירת הקב"ה בישראל היא בפנימיות הרצון כו', הנה מזה יוצא שהבחירה אינה מצד המעלות של הגוף דבנ"י, כ"א שכך הוא בחר - בבחירתו החפשית.

במילים אחרות: עצם המושג של מעלה מורה ע"ז שישנו עוד דבר, כי באם אין עוד שום מציאות ורק אני קיים, אזי לא רק שלא צריכים למעלות, אלא, שגם לא שייך שם ענין המעלות, כי הפירוש במעלה הוא אופן איך למדוד יחס שלי לעוד דבר, אבל כאשר אין עוד מציאות זולתי א"כ אינו שייך שם ענין המעלות. שדבר זה הוא הן בנוגע להמציאות שלי ביחס לעוד מציאות, ועד"ז הוא ג"כ בכאו"א, שבמדרי' עצה"נ אזי שם אינו שייך לומר מעלה, דבכחות וכו' ששם כל כח הוא לא לבד וישנו כח אחר זולתו וכו', הנה שם שייך לומר שכח זה יש לו מעלה ע"ג כח אחר וכו', אבל כאשר מדובר על עצה"נ ששם אין עוד מציאות חוץ ממנה, א"כ לא זו בלבד שאין עם מי "להתווכח" על המעלות שלה, כ"א שגם לא שייך לומר שם מעלות, מכיון שכל ענין המעלות לא קיים במדרי' עצה"נ כו'.

ועפי"ז מתבאר ענין בחירת הקב"ה בישראל (דאף שישראל הם נעלים באי"ע מכל האומות, וגם הגוף דישראל הוא רק "נדמה" (בחיצוניות) לגופי אוה"ע, אבל (בפנימיות) הוא נעלה מהם) כי הבחירה היא לא מצד המעלות (כנ"ל), וא"כ הגם שישנם מעלות, מכל הבחירה של הקב"ה לא היתה  מצד המעלות, כ"א מכיון שכך הוא בחר בבחירתו החפשית כו'.

דעכו"מ הוא כפי שביאר הרי"כ שם בארוכה. ובפרט עפ"י הדיוק מהלשונות בד"ה באתי לגני שם, וז"ל: "נש"י הם מובדלים משארי העמים גם בגופם  . הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע, דהנה מצד עצם החומר והציור ה"ה לכאורה שוים",

בבחירת הקב"ה בישראל ישנם ב' פרטים, פרט אחד הוא מה שהקב"ה בוחר בישראל, שדברר זה הוא למעלה מכל שכל והשגה ולמעלה מטעם ודעת לגמרי כו', ומובן, שבענין זה אזי אין נפק"מ באם יש או אין טו"ד ג"כ, כי לגבי דרגה זו הטעם ודעת (שכל) לא משנה גו' הוא ענין אחד, וענין ופרט שני בבחירת הקב"ה בישראל הוא מה שאנו רוצים שבחירתו החפשית תבוא לידי ביטוי גם למטה, ושגם אנו נוכל לראות בעינינו ענין זה, ולזה ג"כ לא מפריע מה שישנו מעלה בבנ"י בפנימיות, כי מכיון שאנו לא רואים את הפנימיות, אזי גם לא נוגע לנו כלל דבר זה, כי לגבינו אזי ישנו בהגופים ביטוי לענין הבחירה החפשית של הקב"ה.

וא"כ באמת אפ"ל שבהמאמר (ביום עשתי עשר) ישנו תירוץ על השאלה, והוא הנת"ל (באות ב'), שזהו מש"כ שם ש"השרש דישראל הוא מפנימיות הרצון, שמצד פנימיות הרצון אין נתינת מקום לאיזה ענין אחר כלל", שהפי' בזה הוא דהגם שהקב"ה יודע בוודאי ממעלת הגופים ג"כ, אבל זהו כמו ידיעתו במעלת הנשמות, שמ"מ נת"ל מד"ה מחר חודש תשכ"ח שגם בנשמות הוא בוחר, ובבחירה חפשית, וא"כ מובן ג"כ בנוגע להגוף דהגם שיודע מעלת הגופים דנש"י אבל מכיון שבדרגת הבחירה אי"ז נוגע לכן הבחירה בהגופים היא בחירה חפשית.

ורק, שבהנשמה אי"ז (ענין הבחירה) נגלה, כי אנו רואים שישנו חילוק בין נש"י לנפשות אוה"ע, אבל בנוגע להחומריות (היינו החומר הגשמי הפשוט והחומרי  של הגופים, הנה בזה אנו יכולים לראות ביטוי של ענין הבחירה

"בטלז היה ענין השיעור מין "חברותא". משפתח ראש הישיבה את פיו, היה

אחד מן התלמידים שואל דבר, השני היה משיב, השלישי "הביא ראיה", הרביעי

יצא ב"פירכא", וראש הישיבה, מתוך הנאה של "נצחוני בני", נעשה אף הוא

חלק מאלה הדנים זה עם זה.

שעה קלה היה שורר שקט, ואח"כ שוב מתנצחים. ראש הישיבה נהנה כל מה

שמרבים בפלפולא דאורייתא, והתלמידים מאושרים, שמרגישים הם, כי "עלו

במעלות התורה". שיעור שעבר בלי התנצחות כזאת, לא הניח את דעתם של

התלמידים ושל ראשי הישיבה כאחד.

ועל שיעור בלי התנצחות מפרסם הרב א. בן ציון שורין בספרו "קשת הגבורים"

תיאור מעניין, שמסר לו הרב כהנמן בדברים לקמן:

'כשהיה רבי אליעזר משמיע שיעורו בישיבה, היתה הישיבה משולה לים גועש

וסוער. רבי אליעזר היה מתחיל שיעורו בפסקא מהגמרא, או מהרמב"ם, או מאחד

המפרשים, ואחר כך היה עובר להרצות לפני תלמידיו את חידושיו.

מיד היו עפות ועטות עליו מכל צד ועבר קושיות והשגות. בחורי-הישיבה מסתערים

על חידושי הרב. ואולם הישיבה נראה אז כשדה קרב, הבחורים, שפניהם משולהבות,

אצים רצים אל הבימה הקטנה, שעליה עמד ראש הישיבה ומנסים לפרק את הבניין

שהעלה הרב.

אבל רבי אליעזר, ברוב חריפות ובקיאות דוחה את ההתקפות,

סותר את הקושיות והפירכות שהערימו תלמידיו. וכקברניט מנוסה נשאר ליד ההגה

כדי להוליך את ספינת חדושיו בלב ים סוער זה. עד שהיה מגיע בשלום לחוף מבטחים.

שיעור כזה של רבי אליעזר גורדון היה נמשך כרגיל כשעתיים.

פעם אחת - ממשיך הרב כהנמן לספר - נדברו ביניהם תלמידי הישיבה שלא להפסיק

את שיעורו של רבם, ולא לשסעו בקושיות ובהשגות שלהם. הם רצו לדעת כמה זמן

מסוגל רבם להמשיך בהרצאת חידושי תורה שלו, ללא תגובה כנגד.

ניגש רבי אליעזר לאמירת שיעורו וכבר דיבר כעשר דקות ואין קול ואין מקשה!

רבי אליעזר ממשיך בשיעורו ואין מפסיק ואין שואל דבר.

לא היה עוד בכוחו של רבי אליעזר לעמוד בדומית ההקשבה הזאת, לפתע הפסיק

שיעורו ואמר: אין אני רגיל להשמיע שיעור בבית העלמין - וירד מעל הבימה'".

(ספר "הגאון ר' אליעזר גורדון זצ"ל" לרב רבינר, עמ' סב)

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=27652&pgnum=14

האדם דומה לציפור. בכוחה של הציפור לדאות מעלה מעלה-

אבל בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף. 

אם תפסיק מעופה לרגע- הרי היא צונחת ונופלת.

{ר' ישראל מסלנט)

בעזהי"ת.

לפחות הוא נראה כך...

"על התשועות", של הרב סולובייצ'יק. מדבר על ענייני חנוכה ופורים במבט טיפה יותר שכלתני ומטאפיזי...

- מאורות ראי"ה פורים עמוד רלח.(מתקשר לאור חדש) וגם עמ' רמח.

- עין איה שבת ב' פרק ט' פסקאות סז'-סט'.

- מי מרום (של הרב חרל"פ זצ"ל) חלק ט' עמ' שיב.

- טל חרמון,מועדים. עמ' 158

- מועדים וזמנים חלק ב' עמ' קפה'- קפו'

- מדבר שור עמ' שז.

- עולת ראיה חלק א' עמ' תלט'.

- משניות וגמרא מגילה.

הנצי"ב כותב,שכל דבר שבקדושה- ככל שמתכוננים אליו יותר לפני,ככה זוכים באותו יום להארה יותר גדולה.שנזכה בע"ה לקבל את קדושת והארת פורים באמת..