מי אמר שיש...? א-ת-ה...!אח..
נשמה, תגידי, איך מסבירים לחילוני שיש בחירה חופשית?
- איך שאתה מסביר לעצמך.
- אבל זה לא עובד. ניסתי.
- אולי כי "חוסר בהסברה - הוא חוסר בהבנה"..
תמיד הייתי מסתבך כולי איך להסביר שיש בחירה חופשית.
גם אני שאלתי פעם ת'שאלה הזו את הרב שלי, ואפילו למדתי ת'תשובה
בשיעור במחשבת - אבל לא הבנתי עד הסוף את התשובה.
ומילא לא הבנתי אני, אבל שחילוני בא לשאול אותי ואני כולי מסתבך
עם התשובה - מה יהיה עלי? והוא לא מבין שאני לא פילוסוף יהודי,
ובחייאת, גם הוא לא יודע איך בדיוק עובד כל דבר בעולם, ולא זכור
לי שהדבקתי על עצמי פתק שזועק - 'נציג הקב"ה לשירותך'...
ולשאלת המליון דולר:
מי אמר שיש בחירה חופשית?
התשובה הכי פשוטה היא פשוט -
אתה. אתה זו ההוכחה הכי גדולה שיש לאדם בחירה חופשית.
מי אני? איך אני? מה אני?
כן, אתה, אני, היא והוא - שלפעמים מפספסים ולא עושים את רצון ה',
זו ההוכחה הכי גדולה שיש לאדם בחירה חופשית. אם לא הייתה בחירה,
לא היית חילוני. אם לא הייתה בחירה, אין מצב שהייתי נופל בעבירות -
=> עצם ההגדרה 'אני חילוני' = אני בעל בחירה חופשית.
בחרתי - לא להקשיב לרצון ה'. וזה לא משנה אם זה תמידי או שזה
חלקי, או אפילו שזה בא בנפילות - המציאות מוכיחה, אנחנו בוחרים.
~~~~~
- לא הבנתי,
ולמה יש עונש על העבירות? זו לא בחירה חופשית...!
- יש בחירה חופשית למרות העונש. בדיוק כמו שיש בחירה לכל אדם
האם לקפוץ מעזריאלי או האם לאכול רעל עכברים - למרות שהוא
יודע שאם הוא יעשה את זה הוא ינזק - זה לא מונע ממנו את הבחירה החופשית...!
אלא ש --- אם היינו רואים כל עבירה כמו הכנסת יד לאש, אז גם
אנחנו לא היינו עוברים עבירות, מבחירה מליאה - אלא שאנחנו עוד הרבה לפני...
דבר שני, איזה אבא יתן לבן שלו להכניס את היד לאש 'מבחירה'...?
אני מכיר יותר אבות שיגידו לבן שלהם שאם הוא יעיז להכניס את היד
לחשמל, אז הם יקשרו לו את האצבעות (את מה שישאר..) עם ברזל..
מפחיד?! בטח מפחיד, כי המטרה היא שלא יגע בשום אופן בעבירה.
בדיוק כך גם ה'. נותן לנו בחירה מליאה - ומצד שני, כמו אבא טוב אומר לנו
ברור מאוד - דעו לכם שאם תבחרו ברע, יש עונש. לא כדאי בכלל,
ואני מציע בהחלט - מתוך הבחירה החופשית שיש לכם - "ובחרת בחיים"..
====
ובכל זאת - שאלת 'ידיעה ובחירה'.
אם ה' יודע במה אבחר, איזו בחירה יש?
התשובה היא, שאנחנו לא יודעים. ובמקרה הזה -
'לא יודעים', זו תשובה מליאה.
באמונה - יש שני מישורים.
יש את המישור שלנו, ויש את המישור של הקב"ה.
במישור של הקב"ה, אין לנו הבנה כלל. על ה' -
לא שואלים שאלות, לא כי אין תשובות - אלא כי פשוט,
מה לעשות - אנחנו חייבים להודות שהשכל שלנו מוגבל.
איפה בדיוק עובר הגבול בין 'התחמקות' לבין 'לא יודע - זו תשובה מושלמת'?
הגבול עובר בין שני המישורים. כל עוד אנחנו שואלים על עצמינו בעולם -
יש לנו תשובות, ברורות, אמיתיות. אבל שאנחנו מתחילים לשאול על ה' -
אמר כבר החכם "אילו ידעתיו - הייתיו". 'לא יודע', זו התשובה הכי אמיתית שיכולה להיות,
וזו 'הפעלת השכל' הכי חזקה שיש. השכל עצמו זועק שהוא לא יכול לדעת.
השכל עצמו אומר 'אל תפעיל אותי'.
בדיוק שם, מתחילה האמונה. זו שמבינה שהאדם הוא לא טרזן
ובאמת לא יכול לדעת כל דבר. זו שיש בה ענווה להודות - שהיא לא מבינה הכל.
ואם יבוא מישהו ויגיד - 'לא יכול להיות, צריך להפעיל את השכל',
וינסה להביא כל מיני תירוצים מוזרים כאילו בשם השכל שאין לאדם בחירה -
לפני שאנחנו מתלהבים שהוא מדבר על שכל, נבדוק טוב מאוד שלא מדובר בדמיון.
יש כאלה שלא שומעים את השכל שלהם זועק 'אני מוגבל', כי האגו
שלהם כ"כ מנופח, ואין להם תורה שמצווה אותם לא להיות גאוותנים...
אז יש בחירה?
כן. תנסה להרים את היד - ועכשיו להוריד. ועכשיו להחליט שלא בא
לך להרים, ועכשיו לשים אותה על המקלדת וכו' וכו',
הנה - בחרת. וגם במצוות או עבירות - אתה בוחר.
איך זה לא סותר את ידיעת ה'?
וואלה, לא יודע. זו התשובה, האמיתית.
אבל זה לא סותר שום ציווי של ריבונו של עולם שאומר חד משמעית -
"ובחרת בחיים". יש לך בחירה חופשית, ותבחר בטוב. כמו שאתה
בוחר להרים את היד? תבחר לעשות מצווה ולהתרחק מעבירה.
זהו, זה הכל. בלי לנסות להבין מה שלא תוכל להבין.
וכולנו חיים ככה - בלי לנסות להבין כל דבר.
בין אם זה שאנחנו לוקחים תרופות בלי לבקש מהרופא שיסביר
לנו בדיוק איך פועלת התרופה, ובין אם זה שאנחנו עולים על מטוס
בלי להבין 'בדיוק' מדוע הוא לא נופל אם הוא ממש כבד...
אז ברור שבדבר שלא נוכל אף פעם להבין,
כל עוד זה לא נוגע בתחום שלנו -
השאלה לא מפריעה לקיים את חובתינו.
(היהדות דווקא בעד לשאול כל שאלה שיש לאדם באמונה - כי האמת לא מפחדת משאלות -
אבל חייבים להבין שעל השאלות שנמצאות במישור של ה', 'אין תשובה' - זו תשובה, מליאה..)
זה גם הפשט ב - 'נעשה ונשמע', שהקדימו ישראל.
מה, הם ויתרו על השכל...?!
התשובה היא - לא וכן. השכל אמר לוותר על השכל.
כי כשעומדים מול ריבונו של עולם, זו פשוט טיפשות לנסות ולהתחכם איתו.
הוא ברא אותנו ורוצה בטובתינו - את זה אנחנו יודעים בבירור בשכל =
התוצאה המתבקשת היא להקשיב לכל דבריו, גם אם אנחנו עוד לא
יודעים מה הם. את זה - זועק דווקא השכל.
"כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'" (ישעיה נה')
מי שיכול להגיב בבקשה בתגובה לשרשור אפילו נקודה,
לעזור שהוא יעלה למעלה ועוד חבר'ה מאיתנו יקראו.
אחי, יש'ך 2 דקות בשביל הנשמה?..מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
אהלן, חבר'ס!!
יש כאן ד"ת ש.. פשוט אין מצב שאתם לא הולכים לקרוא. באמת אחד החזקים!
אז יאללה, בואו נקדיש 2 דקות [על השעון!] בשביל הנ-ש-מ-ה.. 
---
תעצמו את העיניים, ותדמיינו שנייה את מעמד הר סיני. קבלת התורה.
כולם בדרגה רוחנית שיא הגבוהה. אשכרה הרגישו בגג העולם, בשיא האורות.
אפשר ממש להרגיש את הקדושה..
היינו מצפים שה' יגיד לנו עכשיו מצוות שממש ב'רומו של עולם'.
א-ב-ל פתאום ה' אומר לנו פה דברים שקשורים למכירת עבדים, להרג, מכות, גניבה..
יענו, זה דברים שקשורים ל'צד האפל' של העולם.
מה הולך פה?!..
למה דווקא כשאנחנו במעמד כ"כ נשגב -
ה' מחליט להראות לנו ת'צד ה.. בואו נקרא לזה 'לא מי יודע מה' של העולם?!
"ואנשי קודש תהיו לי"
הקוצקר אומר על הפסוק הזה ש -
הקב"ה יכול לברוא מליון מלאכים שיעשו כל מה שהוא רוצה.
אבל דווקא הוא ברא אותנו, האנשים, שיש לנו גם יצרים ותאוות, מה שאין למלאכים.
הוא ברא אותנו דווקא בגלל שאנחנו לא מושלמים כמו המלאכים.
ז'תומרת שבכוונה ה' נתן לנו גם יצר הרע, פיתויים ותאוות -
בכוונה הוא שם אותנו בעולם השקר הזה. כן, ב-כ-ו-ו-נ-ה.
כדי שדווקא מתוך השקר הזה שיש בעולם, מתוך כל התאוות -
נעבוד אותו ונעשה את רצונו.
כי תכל'ס זאת לא חכמה שהמלאכים עובדים את ה'.
אין להם שום דבר שמנסה להזיז אותם מלעשות את רצון ה'.
אבל אדם, בשר ודם, שעובד את ה' - זה ממש משמח את אבאל'ה שבשמים.
כי הנה, למרות כל הקושי, אנחנו עושים את רצונו.
זה מה שבאמת מעיד על האהבה שלנו אליו.
אבל איך אנחנו יכולים לעבוד את ה' פה בעולם?
רק (!) בעזרת התורה, שהיא אשכרה תורת חיים.
במקום להישאב לתוך המערבולת הזאת שנקראת 'העולם הזה' וממש לא להבין מה טוב ומה רע בעולם כ"כ מבלבל - אבאל'ה נתן לנו את הספר שמדריך אותנו בתכל'ס מה צריך לעשות בחיים.
וזה מה שה' בא להראות לנו ישר אחרי מעמד הר סיני הגדול והנשגב.
דווקא עכשיו מופיעות המצוות שמראות על ה.. איך קראנו לזה קודם? 
הצד ה'לא מי יודע מה טוב של העולם',
כדי שנזכור תמיד שה' הביא אותנו לפה דווקא בגלל כל הגועל שיש בעולם.
דווקא ב-ג-ל-ל שהעולם הזה לא מתוקן, ה' רוצה שנוריד את כל הקדושה של מעמד הר סיני לתכל'ס. לחיי היומיום שלנו.
שלא נתייחס לתורה ולמצוות כדבר שאנחנו לא באמת מקשרים לחיים שלנו, אלא אשכרה נחייה את המצוות בכל עניין ועניין בחיים.
וככה בעז"ה נוכל 'לתקן עולם במלכות ש-די'.
שנזכה, בעז"ה.
היה שווה לקרוא, נכון? מקווה שהתשובה תהייה כן
אז עכשיו, כדי שעוד חברים יוכלו לקרוא ולהנות - יש כפתור אדום נחמד כזה פה למטה, כתוב בו 'תגובה'.
אשמח אם תלחצו עליו, ותכתבו אפילו '.' , כדי שכווולם יוכלו לקרוא.
תודה, אחים!
שבת שלום ומבורכת, מלאה קדושה ושמחה, לכל עמ"י!
ש"ס "ובלכתך בדרך" עוז והדרron414
למישהו יש מושג איפה אפשר להשיג ש"ס עוז והדר במהדורת "בלכתך בדרך" (כריכה רכה) במחיר סביר? נגיד פחות מ400 ש"ח?
או שפשוט לחכות עד שיתחילו המבצעים לקראת פסח, או שלהכנע ולהזמין דרך חנויות ספרים מקוונות..
אם זה ממש לחוץ לך תקנה עכשיו..יויו2
אני זוכר שראיתי בסביבות ה450,אבל נראה לי שזה דיי מחיר אחיד לכל עוז והדר.
.
ראיתי בפחות מ450, תודה בכל אופן..ron414
אז יאלה עוף על זה..יויו2
אני היום הוצאתי 650 שקל על ספרים,אבל בתלושים
"קנה לו דברי תורה- קנה לו חיי עולם הבא"ron414
"מוצאי מצא חיים"
יויו2
מצאתי ב225 ש"ח !!!הרש
יש עוד?!יויו2
יש רק אחד.הרש
הראשון שיגיע לישיבת מעלה אליהו זוכה...
חדש?אני יכול להגיד לחבר שישמור?=Pיויו2
אתה יכול לריב עם רון באישי...הרשאחרונה
על ביטול תורה יסודי במובן העמוקמאמע צאדיקה
אחרי שהתחלנו לחפור פה>> http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t410125#4888338
אנחנו מעלים את השאלה להמשך דיון מעמיק-
מבזבזת זמן במקום לעשות ביטול תורה צדיקה אחותך
וכן- בעיני ללמוד למבחן שלא אהוב עלי במיוחד- חומר שהוא בעצם תורה- ואמורים לאהוב אותו
זה ביטול תורה
במובן העמוק ביותר של המושג
אבל זה ניצלוש חריף מידי
מה זה תורה בעצם? שאלה מעניינת... קיש חצילים
מה המושג הזה מקיף?
וממילא - כשמבטלים, מה מבטלים?...
מתי זה עיסוק בעצם התורה, מתי בהכשרות, מתי בהסתעפויות?
(למשל: לימוד מורה נבוכים [כשהוא מסביר למשל את אריסטו] = תורה?
לימוד סוגיא בעיון של תקנות ממוניות שאינן מצווה דאורייתא = תורה?)
שאלה מרתקת מאוד.
אפשר לחפור עליה מלאנתה.
וכדאי מתישהו...
אחח... אם רק היתה אוכלוסיה קבועה לפורום בראש יהודי...
לקביעה "זה לא פחות חשוב מלהתפלפל בגמרא"קיש חצילים
הייתי רוצה שתביא אסמכתאות.
הרי דווקא ר' חיים וולוז'ינר כותב, שתורה לשמה היינו "להוסיף לקח ופלפול" (מצטט לשון הרא"ש).
שאלההרש
מזה 'להתפלפל על מנת להתפלפל'?
אני בכלל חשבתי מכיוון אחרמאמע צאדיקה
לימוד תורה- שמבטלים בו את החיבור העמוק לקדושת התורה- ומשאירים בו (טוב לא "רק" ) את השאיפה לבלוס את החומר, ולהצליח במבחן- ולהוצאי ציון טוב
לימוד לשם ציון- ולא לשם לימוד
זה מבחינתי הביטול תורה הכי גדול- ביטול עצם מהמשמעות של התורה
השאלה של קיש (בן שאול?) על ביטול בתוך הענפים של התורה-
כל דבר שכשאת\ה לומד אותו- זה מיצוי של כוחות השכל והנפש שלך- זה קיום
אם אתה לומד משו ש-יכולת ללמוד את זה- או משו אחר- בצורהי ותר עמוקה, יותר רצינית, או יותר נוגעת לך- יש בזה משו מביטול
משו ש-כן למדתי מהלמדיה למבחן ההוא -זה- בהקדמה לחובות הלבבות-
והעניין הזה, אין המאמין רשאי שלא ידענו, שהתורה הזהירה עליו:
דכתיב (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'.
וכן שאר מצוות הלבבות שזכרנו ושאנו עתידים לזכור, אשר לא תיגמר אמונת המאמין אם לא ידעם ויעשם.
והיא החכמה הצפונה אשר היא אור הלבבות ונוגה הנפשות.
.....
ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מעניין דין הגירושין.
והשיב את שואלו: אתה האיש השואל על מה שלא יזיקנו אם לא ידענו,
הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מן המצוות אשר אינך רשאי להתעלם מהם,
ואין ראוי לך לפשוע בהם, עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות,
אשר לא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, ולא תתקן בהם מעוות במידת נפשך?!
והנה אני נשבע, כי מחמש ושלושים שנה אני מתעסק במה שצריך לי ממצוות תורתי, ואתה יודע רוב טרחי בעיון ורוב הספרים אצלי, ולא פיניתי לבי למה שפינית לבך לשאול עליו.
והאריך להוכיחו ולביישו על זה.
תורה לאו דווקא במישור הרוחני מתקיימת בהוצאה לפועל.אוהבת את אבאאחרונה
בס"ד לק"י.
לפחות ככה אני רואה את הדברים.
מכיוון שאנחנו חיים בעולם די גשמי, המצב האידיאלי הוא לממש את התורה,
לממש את הדרך לחיים האמייתיים שלנו.
ולכן, כל "תורה" - היגד פילוסופי, רוחניות, הרב קוק, ר' נחמן וכו', כל אלו הן תורות.
וכל אלו מאפשרות לאדם ל"קיים" את התורה, כאשר הוא מבצע אותה בפועל. [=האידיאל.]*
*עוד לפני האידיאל, חשוב שהאדם קודם ילמד את התורה. הרי אי אפשר לקיים ללא לימוד.
הרהור נוסף על שירת נשים בצה"ל/ הרב יעקב מדן שליט"אקיש חצילים
(מתוך "דף קשר" - לתלמידי ישיבת הר עציון המשרתים בצה"ל. קיש)
על פי הבנתי, ההסכמה האחרונה בין הרמטכ"ל לרבצ"ר בעניין שירת הנשים כוללת שלושה סעיפים:
א. חייל שומר מצוות יחויב בהשתתפות מלאה בטקסים רשמיים של צה"ל, גם אם תשיר בהם זמרת. הוא יורשה לאטום את אוזניו בהצנעה ולהשפיל את עיניו בעת הופעתה.
ב. בטקס או בהתכנסות של היחידה שבהן תשיר זמרת, יכריע מפקד היחידה, על פי שיקול דעתו, האם לפטור את החייל שומר המצוות, שיבקש להיעדר בעת שירת הזמרת. אם המפקד לא יפטור אותו מכך, החייל יחויב להיות נוכח בעת שירתה (זה היה האירוע שבעקבותיו הודחו ארבעה צוערים תלמידי ישיבה מקורס קצינים, לאחר שהמג"ד סרב לבקשתם להיעדר מחלק זה של האירוע היחידתי, והם עזבו את האולם בעת שירתה).
ג. חייל שומר מצוות ישוחרר מפעילות הווי ונופש יחידתית על פי בקשתו, אם תהיה שם הופעה הנוגדת את אמונתו ואת ערכיו.
אני יכול להבין את הדרישה, שלעיתים תופיע בטקסי צה"ל גם זמרת. אך אני מתקשה להבין ולהזדהות עם חיוניות הופעת זמרת בכל טקס רשמי בצה"ל, ואני מקווה שצה"ל יקפיד על עקרונות מינימאליים של צניעות בעת הופעתה. עם זאת, אני מקבל את הצורך של שומרי המצוות לחיות עם החלטה זו ולכבד אותה. ההיתר ההלכתי יבוסס אפוא, על 'לא אפשר ולא מיכוון' (פסחים כה. אם החייל אינו מכוון ליהנות מהופעתה של הזמרת, ויציאתו מן הטקס נגד הפקודה (ונגד הנימוס הבסיסי) תוגדר כ'לא אפשר', הרי אין לחוש כאן לאיסור.
אני ודאי שמח על הסעיף השלישי בהסכמה, ואני רואה בה הישג לא מבוטל של הרבצ"ר, ויש לשבחו על כך! את השורות הבאות אקצה לדיון בסעיף המורכב יותר, הסעיף השני.
ב
הנימוק שניתן להכרעה על פי שיקול דעתו של המפקד היה, שאם אנו נותנים אמון במפקד, שישלח את החייל אל מקומו הנכון בשדה קרב, עלינו לתת בו אמון גם בשאלת חיוניותו של החייל בעת גיבוש היחידה בערב היחידתי.
יש במסקנה זו היגיון, מהנחה שהמפקד יעשה את שיקול הדעת רק בשאלה עד כמה חיונית הימצאותו של החייל בעת שירת הזמרת, לצורך גיבוש היחידה, ועד כמה גיבוש זה חיוני לצורכי הביטחון, הישירים או העקיפים. לדעתי טענה כזאת של המפקד תעורר אמון בעיקר אם פעולות המפקד לגיבוש היחידה יבואו לידי ביטוי גם בתחומים נוספים. כך למשל, אם במסגרת גיבוש היחידה הוא יפעל גם ל'צדק חברתי' ביחידה ולצמצום פער המעמדות בין הוותיקים לבין החדשים-יותר בעומס השמירות, התורנויות ושאר השירותים.
אך קיים חשש לא מבוטל, שחלק גדול מן המפקדים שידרשו מן החייל שומר המצוות נוכחות בעת שירת הזמרת, יעשו זאת כדי ללמד את החייל, שפקודת המפקד חשובה מערכי התורה שעליהם גודל החייל עד ליום שהגיע לצבא. בדרך זו התבטאה גם ראש אכ"א בסערת הוויכוח על שירת הנשים. כאן עלינו להבהיר לעצמנו שתי נקודות:
א.
אין שום דבר בעולם, כולל צרכי פיקוח נפש וצרכי מלחמת עם ישראל, החשוב דיו כדי להעביר אותנו על מצוות התורה ועל הברית שכרתנו עם הקב"ה בהר סיני לשמור את מצוותיו. כל היתרי פיקוח נפש, היתרי מלחמות ישראל והיתרים אחרים לעבור על מצוות לצורכי השעה הם חלק מובנה בתורה. כשחייל מתאמן בשבת אימון אחרון לקראת פעולה שתיערך במוצאי שבת מעבר לקווי האויב, הוא עושה בכך את מה שהקב"ה ציווה עליו בתורתו לעשות, והוא אינו דוחה את התורה מפני צרכים אחרים. כיוצא בו כשהוא מתיר לעצמו במקום צורך גדול את מה שהותר בהלכה מפני צורך גדול.
ב.
כאשר רוצים להעביר אדם בכוח על מצווה בתורה, גם אם מדובר במצווה קלה, כדי ללמדו שיש ערכים החשובים משמירת התורה, לכאורה אין מנוס מלדון בשאלה זו במסגרת דיני העברה על דת. כאשר מדובר על דגל המונף על ידי בכירי צה"ל (ובמקרה דנן ראש אכ"א, וידוע לי שהיא אינה יחידה בכך), של הצורך ללמד את החייל שומר המצוות, שהפקודה חשובה מהן, לכאורה אין מנוס מלדון בכך במסגרת העברה על דת בשעת גזירה. יש מקום רב לדחות את דבריי ולומר, ששעת גזירה היא רק על ידי 'מלכות הרשעה' בעת שהיא מוכנה להרוג יהודים כדי לעקור את כל התורה, וזה רחוק מאוד מן המקרה שלפנינו.
אך מדבריו של הרב סולוביצ'יק בספרו לגבי הצורך לשמור על ההפרדה בין גברים לבין נשים בבתי הכנסת נראה היפך החילוק שניסיתי לעשות בין המקרים:
ככל שיגדל הקושי, ככל שיהיו הלעג והקלס עוקצניים יותר וככל שיגדל מספרם של המתנגדים, כך ייעשה העיקרון למקודש יותר. כשם שתגדל גם חובתנו הקדושה להגן עליו. לדעתי המאמר ההלכתי "בשעת גזירת מלכות אפילו מצווה קלה ייהרג ואל יעבור... אפילו לשיוניי ערקתא דמסאנא" (סנהדרין עד.), התובע מאתנו עמידה הירואית בימים של מצוקה, אין כוחו יפה רק בשעת רדיפות פוליטיות ודתיות מצד שליט נוכרי, אלא גם במצבים שבהם ניצב מספר קטן של אנשים יראי ה' ונאמנים לתורתו כנגד גישה עוינת מצד הרוב הנשלט על ידי השקפת עולם שקרית (איש על העדה, עמ' 178)[1]
איני מכיר מקור המתנגד לדבריו של הרב (ואודה למי שיפנה אותי למקור כזה!). דבריו מסתברים, והם נראים שייכים גם לעניין שאנו עוסקים בו.
ג
המסקנה המתבקשת לכאורה מדברינו עד כאן דומה לזו שפרסם לפני מספר שבועות ראש ישיבת אלון מורה, מוה"ר לבנון יצ"ו, שגם אם יעמידו חייל מול כיתת יורים אם לא ייכנס לשמוע שירת זמרת, עליו למות ואל יעבור. לדעתי הייתה טעות חמורה בעצם העמדת הדברים, כאילו מאן דהו עלול להרוג חייל שלא ישמע שירת נשים. צה"ל עושה רבות וגדולות בהליכתו לקראת החייל שומר המצוות, והוא ראוי על כך לכל שבח! גם הדחת ארבעת הצוערים, ואני מצטער על כך מאוד, הייתה רחוקה מרחק כמעט אינסופי מהעמדתם חלילה, מול כיתת יורים. ואף שנראה, שהדברים של הרב לבנון יצ"ו נאמרו בלשון מליצה והפרזה, דומני שרב היה נזקם מתועלתם, ולא היו אלא כשגגה שיצא מלפני השליט. אך מבחינת ההלכה, מה אמור להוציא אותנו מדיון בסוגיה במסגרת ההלכה של העברה על דת בשעת גזירה?
למרות המסקנה ההלכתית שהתגלגלנו אליה, דומה, שהאינטואיציה הפשוטה ונטיית הלב מטות לכיוון שהלך בו הרבצ"ר, הרב פרץ יצ"ו, שהסכים לקבל עליו את שלושת העקרונות שהזכרנו בתחילת הרשימה, כולל העקרון השני שאנו דנים בו עתה. אני מניח, וכך גם שמעתי, שהרבצ"ר מעריך, שבאווירה הפייסנית והרגועה שהוא מוביל מאז החיכוך האחרון, הוא יצליח לשכנע את המפקדים שלא לכפות שירת נשים בכוונה על חיילים הרגישים לכך. בעוד שהתנגדות לפשרה שהושגה, הייתה עלולה להוביל לעימות עם צמרת צה"ל, עימות שנזקו רב ותועלתו מועטת.
אני מוכן להצטרף לתקווה זו. אך מה ערכן של אינטואיציה ונטיית לב שלי או של כל אדם אחר מול הלכה פסוקה בהעברה על דת בשעת גזירה?! נבהיר, בסוגיה שאנו עוסקים בה עתה, נימוק ההיתר שהוזכר לעיל, שהשתמשה בו הרבנות הצבאית, של 'לא אפשר ולא מיכוון', אינו יעיל ואינו שייך לעניין.
אפשר שהנימוק ההלכתי היעיל בסוגייתנו דומה למה שכתב החזו"א בהלכת 'מורידין ואין מעלין' (עבודה זרה כו. על פי הלכה זו יש לנו לנסות לגרום מיתה למינים, אפיקורסים ודומיהם. אך החזו"א דחה הלכה זו מיישום מעשי:
...ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכול ידעו, שהדחת הדור מביא פורענויות לעולם, ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה, אלא הוספת פרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו. וכיוון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון. ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידנו מגעת (חזו"א יורה דעה, הלכות שחיטה ט"ז)
חידוש גדול למדנו מדבריו של רבנו בעל החזו"א! למדנו, שהלכות העמדת קיום התורה על יסודות חזקים הן הלכות התלויות במקום ובזמן, שיש לבחון בהן האם ההלכות שקיבלנו מרבותינו בעלי התלמוד אכן מקיימות גם היום את המטרה שלמענה נפסקו. זהו חידוש, שוודאי יש לשים לעקרונותיו גבולות, שהרי אם נשנה בכל הזדמנות את גוף ההלכה על פי מטרתה וטעמה, אנו עלולים לצאת מגבולות התורה אל מחוזות אחרים. מכל מקום, בהלכה זו של העמדת קיום התורה על יסודות היכולים לשמרה פסק החזו"א את דבריו, ודבריו מסתברים ונראה בוודאות שאין לשנות מהם!
וכאן נלע"ד שניתן לאחוז בשיפולי גלימתו, ולדמות להלכות 'מורידין ואין מעלין', שהן בבחינת 'יהרוג ואל יעבור', שעסק בהן החזו"א, גם את הלכות מסירות נפש בשעת גזירה, שהן בבחינת 'ייהרג ואל יעבור'. אלו הן הלכות במסגרת זהה או דומה, שהרי גם הן עוסקות בהעמדת קיום התורה על יסודות חזקים המסוגלים לשמרה, וכדי שחלילה לא ייפרץ גדרה. וכשם שבהלכות 'מורידין ואין מעלין' עלינו לראות אם הן מביאות למטרה שלמענן נפסקו, כך הדין גם בהלכות העברה על מצוות בשעת גזירה, שנכתבו כדי להעמיד את התורה וקיומה על יסודות חזקים.
אם הרב הראשי לצה"ל, שהוא האחראי לקיום התורה בצה"ל, מעריך, שקיום התורה בסוגיה שאנו עוסקים בה יתחזק בצה"ל מכוח קיום ההסכם, ועמו גם סעיף ב' שבהסכמה הנזכרת, והפרצה תיגדר ולא תיפרץ חלילה, יותר, הרי שהלכה כמותו. אין לנו אלא לקוות ולהתפלל, שהימים הבאים יוכיחו את צדקתו.
[1] נ' הלפגוט עורך, ישראל 2011, על תפילה בבית כנסת שמתקיימת בו ישיבה מעורבת. ותודה לחברינו מתן וולין והראל ברגר שהפנו אותי למקור.
אחד בשביל כולם, וכולם בשביל.. מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא
שמתם לב פעם שעשרת הדיברות כתובות בלשון יחיד?
יענו, לא אומרים לנו: 'לא תגנבו', 'לא תרצחו',
אלא 'לא תרצח', 'לא יהיה'.
חשבתם פעם למה זה ככה?!
כי עשרת הדיברות נאמרו לכל עמ"י יחד, אז למה הן כתובות בלשון יחיד?
הנה תשובה פשוט.. מתוקה מדבש (
) לשאלה הזו:
תחשבו שצריך לקשט את הכיתה [בנים, לא נראלי שאתם לא מקשטים את הכיתה, אז אני אדבר על הבנות.. ] ואין ועדת קישוט או משהו כזה - אלא כולן יחד מקשטות.
מן הסתם את לא ממש תרגישי מחוייבת לקשט, נכון? את כזה תחפפי, פה ושם תלכי לשבת בצד עם חברה וסתם לדבר.
א-ב-ל אם המורה תגיד שאת בועדת קישוט - אז את תרגישי ממש מחוייבות לקשט, ולא תוכלי ללכת באמצע סתם לשבת.
למה זה ככה?!
כי כשאומרים לנו משהו באופן אישי, אנחנו הרבה יותר קשורים אליו וצריכים לעשות אותו, מאשר כשאומרים משהו לנו ולעוד כמה אנשים.
אז ככה גם בעשרת הדיברות, ה' אומר לנו כל מצווה באופן אישי, כדי שככה כל אחד ירגיש ממש שכל מצווה ניתנה רק לו.כמו שהמורה מינתה אותך לועדת קישוט - וככה את מרגישה הרבה יותר מחוייבת.
אבל רגע, עוד מיליון ומשהו אנשים היו כשהיה את מעמד הר סיני, אז איך אני אמורה להרגיש שאשכרה כל מצווה ניתנה רק לי?!
כאילו, אני לא יכולה להתנתק מהמציאות, ולומר שאני היחידה בעולם..
הופה, תשמעו איזו תשובה יפה >>
כולנו יודעים מהגן ש'כל ישראל ערבים זה לזה', 'כל ישראל אחים' וכו'.
אבל עכשיו בואו נסביר את זה שנייה -
בעצם כל עמ"י זה אשכרה גוף אחד. עובדה שכשיש פיגוע או משהו כזה - כווולם דואגים, כואבים ומתפללים אחד על השני. שמעתם פעם על עוד מדינה בעולם שבאמת אכפת לה מכל חייל שנהרג?! מכל אדם שחולה בסרטן ל"ע?!
אז בגלל שאנחנו גוף אחד, ואנחנו ב-א-מ-ת ערבים זה לזה - זה אומר לנו שכשמישהו מאיתנו לא עושה חלק מהמצוות, זה גם משפיע על שאר האנשים.
ז'תומרת שאם לא כל עמ"י שומר שבת - אז גם השבת שלי לא מושלמת.
אם לא כל עמ"י מכבד את ההורים שלו - אז גם אני לא יכולה להיות 100% בכיבוד הורים.
לכן, יש לנו אחריות פשוט ע-נ-ק-י-ת לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, כי אם אנחנו לא עושים את זה - אנחנו לא פוגעים רק בעצמנו, אלא גם באחים שלנו.
וכדי שנבין את האחריות הענקית שיש לנו - עשרת הדיברות נאמרו בלשון יחיד. כדי שנבין שאנחנו לא יכולים לא לעשות את המצוות, כי ככה אנחנו דופקים את כולם.
[נהנתם? בבקשה תגיבו, כדי שהשרשור יישאר למעלה 
]
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!
יש לי חברה והיא מהממת - ו...אח..
איני יכול לנגוע בה..
מה?! סליחה, למה לא?!
לקחת איזו גויה שנראית לך טוב - התירה התורה,
ולי - לאשתי לעתיד כאפרה עליה, שנשבע לך, הקב"ה -
היא צדיקה רצח, צנועה, מתוקה, בעלת חסד, מנהיגת הדור,
בה אסור לי לגעת?! מה? מה הולך פה...?!
(התמונה מאתר 'סיהרא')
אם יש נושא בתורה שלא התיישב על ליבי טוב, זה 'אשת יפת תואר'.
נכון, אנחנו לא בפרשת כי תצא, אבל מה זה משנה, זו תורת חיים -
ואני חייב לדעת מה הפשט שם - "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע",
אני מבין, כל התורה היא כנגד יצר הרע - אבל...
"שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור"...!
סו ווט? לכן ל-ה-ת-יר..?! וואלה, לא מובן. נתיר גם נגיעה במין השני,
כי - "הקב"ה, שומע? תסתכל מה הולך ברחוב, תתיר להם וסיימנו"...
אולי תתיר גם לדבר לשון הרע, כי הרי ת'כלס אנחנו לא עומדים בזה,
ואם תרצה ככה לתת לנו דובדבן שבקצפת - בא נלך ת'כלס על הדברים
הקשים - תתיר לבחור להסתכל לאן שהוא רוצה, ולבחורה ללבוש מה שהיא רוצה,
מה זה אתה מחמיר?! הקב"ה? יש לנו כלל - 'אם לא תתיר, נעשה באיסור'...
א-ל-ו-ק-י-ם-א-ד-י-ר-י-ם.
מ-ה-ה-ו-ל-ך-פ-ה..?!
=====
תחזיקו חזק, כי אנחנו הולכים לשאוב מכאן 2 יסודות ענקיים לחיים.
קודם כל - מכאן הוכחה כנגד כל אותם אלה שאומרים:
"התורה לא מתחשבת", "אני לא מסוגל לקיים ת'תורה, אין בי כוחות".
אין. אלו לא טענות מתקבלות בבית דין של מעלה. (ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל)
א-ם לא היית מסוגל, זה לא היה אסור עליך. ה' לא מביא לאדם נסיון
שהוא לא יכול לעמוד בו, כי אם הוא לא יכול לעמוד בו -
הנה לנו פרשת 'יפת תואר', שהותרה. אבל שאר המצוות שלא הותרו -
מוכח וברור שאנחנו מסוגלים לעמוד בהם, ואין שום תירוץ לתת..
"כי המצווה הזו אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך...
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך - לעשותו".
מדהים. עם מילים - אני דרשן נחמד, הא?
אבל ת'כלס, למעשה, מה אני מדבר?! תשאלו כל בחור שנכנס
לאתר לא צנוע באינטרנט אם הוא מסוגל 'לעצום עיניים' פתאום,
הסיכוי שואף ל - 0 מאשר ל - 1. ת'כלס, בשטח ---
יש דברים שבאמת, הקב"ה, מן הראוי שתתיר לנו. לא לדבר כל החיים
לשון הרע - זה משהו 'כמעט' לא בגדר הטבע. את זה, שיתיר לנו...!
וסתם ככה אני בתור בן - אמנם לא מבין כ"כ ת'ראש של בנות -
אבל ראיתי הרבה שאלות של בנות ב'חברים מקשיבים' על צניעות,
ה', תשמע. תעשה טובה ותתיר לאחיות שלי ללכת איך שהן רוצות.
הן טוענות שזה קשה להן כמו קריעת ים סוף, נו - אז בבקשה,
אנחנו מוותרים על היתר 'אשת יפת תואר', העיקר תתיר להן ללכת...
~~~~
לא לא, בבקשה אל תגע בי אריה יקר.
זה לא הוגן, אתה גדול ושמן - אופס, סליחה, התכוונתי 'מלא' -
ואני כזה צפלוך. בבקשה, אני לא יכול עליך. או בעצם:
ה' אלוקים היקר, תציל אותי, אני לא יכול מול אריה...
"ויאמר ה' אלוקים - לא יכול, הא?! איך לעזאזל הגעת לגונג'ל
באפריקה, וואלה אני לא יודע. נכון, אמנם יש מצוות עשה ללכת
אחרי הצבא להתמסטל בחו"ל, אבל טיפש! נכנסת ליער כזה
בלי הדרכה ואח"כ אתה צועק שאתה לא יכול...?!
ל-מ-ה-נ-כ-נ-ס-ת-?!
זו - ההחלטה אם להכנס לתחום שבו לא תוכל לשלוט -
זו, הייתה בידך. ממילא, אתה אשם.
האריה - אוכל. הדב - בולע. והאדם - טיפש,
נכנס להם לתוך הגרון, ואז מתחיל לצעוק שהוא לא אשם..
"שמור מרחק", יש שלט על המכונית שמולך -
אז למה לעזאזל לא שמרת מרחק?! אתה לא אשם?!..
נכון, בעצם הפגיעה אתה לא אשם, כי הרי הוא נתן ברקס 'פתאומי',
אלא שהתביעה היא אחרת. למה לא שמרת מרחק?! למה הכנסת את
עצמך למלכודת שבה אם הוא יבלום לא תוכל לעצור בזמן...?!
שלם - פסק השופט - אין פה חוכמות. אתה אשם.
~~~~
התורה, מחייבת אותנו להפעיל את השכל הפשוט,
קרי - אל תתקרב, כי אז מן הסתם תפול. אלא - אתה חייב לשים גדר...!
פוסק הרמב"ם להלכה - "ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר:
לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
אז נכון - לקרוץ, לשחוק, להקל ראש או להסתכל על בחורה -
זה פשוט שאסור. אבל...
מי הגבר שיבוא ויגיד שהתורה 'לא אסרה' ידידות בין בן לבת...?!
איפה זה כתוב בתורה? זה לא כתוב בשום תורה ובשום סעיף בשו"ע,
אלא 'רק' כל התורה ז-ו-ע-ק-ת את זה. שמור מרחק! אל תתקרב...!
לא, אני לא אוסרת רק את ה ---- אלא גם לפני. ו - הרבה לפני,
דווקא כי אני יודעת - זועקת התורה - שאחרי שתכנס פנימה כבר לא
תוכל לעמוד ביצר, לכן - כמו שאתה מבין שלא רק שלא שופכים חומר דליק
על אש, אלא גם לא מתקרבים לאש איתו - בדיוק אותו דבר גם ביצר.
אל תתקרב, אל תתקרבי, לא נתקרב. ואם כן נתקרב, שלא נבכה ונגיד
אח"כ שהתורה לא מתחשבת ואנחנו ממש לא מסוגלים - כי התביעה
נגדנו תהיה "למה לא שמרת על ההלכה! למה לא שמרת מרחק"...?!
ומול השאלה הנוקבת הזו - למי יש תשובה אמיתית?!...
אוו'ץ.
זהו, הכל מתחיל משם.
מהחובה שלנו לשים את הגדר. בלי פשרות.
ל-ה-ת-ר-ח-ק מהעבירה. ו - זה, ביכולתנו בהחלט.
בואו נפגוש מישהי מוכרת -
בנות - לכן פחות, אבל היא תהיה לכן מובנת -
שהיא תספר לנו את מה שיש לה להגיד.
גמרא, מסכת בבא בתרא:
יש פסוק שאומר 'שבח' על מי שלא מסתכל על נשים -
והגמרא מבררת במי מדובר. תוך כדי הבירור הגמ' אומרת:
אם יש דרך אחרת והוא הולך דרך שם - 'רשע' הוא.
מסביר שם הרשב"ם - ואף על פי שעוצם עיניו. (הוא נקרא רשע)
שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה [שנאמר] הרחק מן הכיעור.
====
יש שתי דרכים ללכת,
ואתה בוחר ללכת בדרך שבא יש נשים שמכבסות כביסה -
שהיום כמעט כל בחורה ברחוב לבושה חצי (...) מהן -
אתה נקרא...
אפילו (!) אם עצמת עיניים.
אוו'ץ.
וההסבר - פשוט.
הרי ת'כלס לא נפלת, על מה אתה נקרא רשע?
והבת קול עונה - מה אתה נכנס לנסיון?! "ואל תביאנו לידי נסיון",
לא מופיע אצלך בסידור?! ואח"כ עוד תבכה שנפלת למרות שהיית בטוח ש...?!
לא! אל תהיה גבר כזה, אנחנו לא מחפשים קונצ'ים. גם אם אתה צדיק
יסוד עולם - נכנסת אחי לנסיון מיותר, חצית גבולות -
כמעט שכבר אפשר לתת לך 'מי שברך' שהנפילה שמן הסתם כבר מוכנה לך,
רק שתעבור עם כמה שפחות צלקות ופגיעות בנפש עמוק פנימה...
*******
אחרי זה - כל התשובות על 'חבר/ה', 'אינטרנט', 'פאב לדתיים',
הכל ברור כשמש. אבל רק למי שמסיר מעצמו לרגע את הנגיעות אישיות.
והרוצה לטעות - אומרים חז"ל - יבוא ויטעה. מול רצונות להכנס לכיעור,
אנחנו לא נלחמים. מי שרוצה תאוות, שום הלכה לא תזיז לו,
כי הרי מה זה לעקם את ההלכה בשביל היצר? כלום, ביני ובינך מה היא...
=====
אז למה בכל זאת יש היתר של אשת יפת תואר?
עכשיו נוכל להבין את זה - פשוט מתוק מדבש. החיילים היו הולכים
להלחם ובנות הגויים (מופיע ברש"י) היו מתגנדרות בשביל לפתות אותם. בזה,
ועוד באוירת 'הפקר' של מלחמה, קשה מאוד - אם בכלל אפשר - לעמוד ביצר...
ואמרנו, שמה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו, הקב"ה לא דורש מאיתנו.
לא מסוגל לעמוד בפיתוי של אשת יפת תואר? טוב, קח אותה לאשה.
אבל סתם ככה ללכת ברחוב ולראות איזו שבדית ולחמוד בה...?!
מה פתאום הכנסת את עצמך למצב כזה? מה פתאום הרמת את העיניים?
מה פתאום הגעת לשם סתם ככה? ממילא, במלחמה - וזו התשובה -
אי אפשר להגיד 'שים גדר, אל תצא למלחמה', הרי ה' מצוה לצאת,
וממילא - ה' הסיר לנו את ה'גדר לעבירה', הוא גם מתיר לנו...
אבל סתם ככה?! למה נכנסת לשם? למה אתה חי עם חבר'ה כאלה?
למה ה-ס-ר-ת ל-ע-צ-מ-ך את המחסומים...?!
על זה - על שבחרת להכנס לנסיון -
זו התביעה.
בדוגמא קטנה -
מי שנחת במקרה באיזה חור בסין לא תהיה עליו תביעה
'מדוע אכלת מאכלות אסורות', כי הרי הוא לא נכנס למצב הזה בכוונה..
א-ב-ל, מי שבחר מרצונו לגור באיזה חור תקוע בסין,
שלא יתלונן שהוא 'אנוס' לאכול מאכולות אסורות.
נכון, אנוס אנוס, אבל למה בכלל נכנסת לשם?!...
~~~~~~
אפשר לחיות גם בעולם של פריצות, לשון הרע, גזל -
כמו שאפשר לחיות שבעולם שיש בו ממש גן חיות,
אלא שהסוד, החיוב, הטיפ היחיד בעולם להנצל -
הוא פשוט...
לא להתקרב. לא לחפש קונצ'ים. שמור מרחק - מהנסיון.
אחרת? מובטח לך שתכשל, ואל תתפלא, כי כבר חתמנו..
ולא נאמין לשום עצת יצר שאומרת 'אני נכנסתי ולא נפלתי'.
אין לנו שום מצווה להאמין להם, אלא רק מצווה להאמין לדברי חז"ל
החד משמעיים, שרק מגלים לנו על דברי האחרים -
"אין" - פשוט א-י-ן "אפוטרופוס לעריות"...
=====
וואו, עכשיו מדהים כמה העומק שבתורה.
חשבנו שנוציא 'היתרים' מפרשת 'יפת תואר',
אלא שלמדנו שני יסודות חשובים בתורה:
א) בכל מצוות התורה אנחנו יכולים לעמוד.
אחרת? לא היו אוסרים עלינו אותם...
ב) הסוד, הטיפ היחיד לעמוד, החובה הברורה היא -
לא להתקרב לנסיון. לא להתקרב לאש. "שמור מרחק".
וכבר אמרנו ש ---
המצווה הראשונה בתורה היא...
כל העולם ואשתו עכשיו עוד רגע מתפוצצים ש...
את כל התירוצים בעולם הם ישלפו - יצר הרע שלכם +
יצר הרע שלי שכבר דופק לי בבטן -
ווא ווא, אפשר ליפול ברשת שלהם בקלות...
אבל כבר למדנו -
לא נתקרב אליהם, לא נתן להם חניה אצלנו,
ונעמיק בשכל פשוט, באמת באמת, לחפש את האמת.
~~~~~
למה כתבתי את הדברים?
מן הסתם לא כולנו ניישם את הדברים בבת אחת,
ועוד הרבה מלחמות מחכות לנו - בלי שנזמין - עם היצר.
אבל באמת, שנדע - את הפסיגה. את השאיפה,
לאן אנחנו צריכים לכוון תמיד...
'דע את האויב', מתחיל לפני הכל ב -
דע את עצמך! את התורה שלך...!
ו...
איך אפשר בלי לסיים בדבר כ"כ אמיתי.
לא יודע מי פה בגיל של חתונה, אבל אני כבר שם,
ו --- חייבים לדעת בדיוק איזה בית אנחנו רוצים לבנות.
בית של 'פייסטוק', או בית של אהבה, אמיתית.
אבל אמיתית. עם כל פרק ה - 'אשת חיל' שבדבר.
מ - "מי ימצא", עד - "ויהללוה בשערים מעשיה",
דרך נתיב 'בטח בה לב בעלה', שלא פשוט בדור שלנו.
אם רוצים לבנות בית ש-מ-ק-ר-י-ן קדושה וטהרה,
אי אפשר להשלים, אפילו לא עם 'טיפת' טומאה...
מי שיכול בבקשה לכתוב בתגובה אפילו רק נקודה,
אולי יזכו עוד כמה אחים ואחיות שלנו להכניס ללב פנימה.
מתפללים ומתפללים, ולא קורה כלום. נמאס!מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
תחשבו שנייה על מקרה שהיה לכם, שהתפללתם על משהו מ-ל-א זמן ו..
פשוט כלום. נאדה. ה' לא קיבל את התפילה שלכם.
בואנ'ה, למה זה קורה? אנחנו מתפללים, מבקשים, אבל ה' פשוט לא מתייחס..
---
בפרשת השבוע [בשלח], ה' אומר למשה על ים סוף:
"מה תצעק אליי - דבר אל בני ישראל ויסעו".
אבל היי, מה הולך פה?
הדבר הכי טבעי שאדם יהודי יכול לעשות כשהוא בצרה זה להתפלל לאבאל'ה שבשמים שיעזור לו.
מה פתאום עכשיו ה' אומר למשה שיפסיקו להתפלל ויתחילו לנסוע?
מה עם כל הערך של התפילה?!
האדמו"ר מסלונים אומר על זה ש..
יש זמנים שבהם יש קטרוג על האדם מלמעלה -
ז'תומרת שבגלל כל מיני מעשים ועבירות - מצד הדין, לא מגיע לאדם הזה שה' יעזור לו במה שהוא רוצה,
ולכן, התפילות שלו לא מתקבלות.
א-ב-ל >>
אם אדם באמת מאמין באבאל'ה שבשמים ובוטח בו שיעזור לו לצאת מהצרה, למרות כל העבירות שיש לו - אז ישר התפילות שלו מתקבלות.
למה?!
כי כשאנחנו מאמינים שה' אוהב אותנו למרות כל העבירות שלנו - זה אומר שאנחנו מאמינים שהוא אוהב אותנו כמו שאבא אוהב את הילדים שלו.
ולכן, אבאל'ה שבשמים באמת מתנהג אלינו כמו אל הילדים שלו - ועוזר לנו למרות הכל, גם כשאנחנו ממש מלאים בעבירות.
אז בעצם כשה' אמר למשה שיפסיקו להתפלל ויתחילו לנסוע - הוא בעצם אומר להם שאשכרה יסעו לתוך הים, יבטחו 100 אחוז בה' ויאמינו שהוא יעשה להם נס - וככה ה' באמת יעזור להם.
לסיכום: כשיש לאדם מידת בטחון חזקה ואמיתית באבאל'ה שבשמים, למרות כל העבירות שלו - אבא שבשמים באמת יעזור לו, כמו שאבא עוזר לבנים שלו, ויקבל את התפילות שלו.
אז שבעז"ה נזכה באמת לבטוח באבאל'ה שבשמים שאוהב אותנו, למרות כל העבירות שלנו -
וככה כל התפילות שלנו יתקבלו (רק אם הן באמת לטובתנו.. ).
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י.
לימודי היהדות, ציונות, מורשת ותרבותאנונימי (פותח)
רוצה ללמוד תואר שני ומתעניין בהיסטוריה ופילוסופיה ישראלית? בואו ללמוד מורשת, ציונות, יהדות, תרבות ישראלית ועוד במסגרת התואר השני "מורשת ישראל" במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.
ובכן, צריכה עזרה בהשגת משהו (או משהואים)noga14
אתם זוכרים את החוברות 'בשביל הנשמה'? (אלו של מרכז הרב)
אני ממש מחפשת כמה חוברות, שתיים בדחיפות יתר, עוד שתיים חשובות לי ועוד אחת אשמח אם תהיה.
האלו המאוד דחופות: 1. "ואני תפילה"-אלול תשס"ח. (לזכר רועי אהרון רוט)
2. "ואני תפילה"-תשרי תשס"ט. (לזכר רועי אהרון רוט)
החשובות:1. "איזהו גיבור"-חשוון תשס"ט. (לזכר דורון מהרטה)
2."אל עצמי"-אדר תש"ע.
עוד אחת שאשמח אם תהיה: "גואל ישראל"-ניסן תשס"ט. (לזכר יונדב הירשפלד)
אשמח אם למישהו פה יש רעיון איך אפשר להשיג\לקנות את החוברות הנ"ל. (לקנות את כל הסדרה לא בא בחשבון כי מתוך שנתיים שזה 24 חודשים חסרים לי רק חמישה, את כל השאר יש לי).
אני חושבת שב"דברי שיר" יש בבודדים.נסי גם בישיבה.נפש חיה
אם את מכירה מישהו מישל"צ/מרכז דברי איתו.יויו2
אני לא מכירה בנים שאינם אחים שליnoga14
ואחים שלי לא לומדים לא בישל"צ ולא במרכז
אין על החוברות טלפון להזמנות?יויו2
מצאתי באתר שלהם:יויו2
הזמנת חוברות:
| הזמנות מרוכזות והזמנות בודדות: 052-7710988 |
קישור לאתר:http://www.bishvilhanshama.wip.co.il/
זה מעודכן?noga14
לא יודע,צריך לבדוק.יויו2אחרונה
נכנס משה הפסיכולוג להכין את דוד לפרס, 25 מליון $..אח..
- דוד, מה תעשה אם תזכה ב - 100,000 ש"ח...?
- אני?! אין מצב. אבל נגיד שכן, אז מחליף ל - BMW חדשה.
- ומה אם הסכום יהיה 500 אלף...?
- אשתי תדע או לא? כי אם כן - וואלה, תשאל אותה..
ומה אם זה יהיה 20 מליון ש"ח...?!
- קודם כל אתן למבשר הבשורה 5 מליון, ואח"כ ---
היי, פסיכולוג?! הכל בסדר? מה קרה לך...?!
אלא ש...
משה הפסיכולוג שלנו חטף דום לב - ומת,
במקום!
====
יצא לי פעם לדבר עם בחור, שיעור א' אז. הוא סיפר
שהוא לומד באחת הישיבות המוכרות, אלא ש ---
"אני עוזב השנה, מתגייס שלוש שנים".
- וואו, גבר, לא מהר מידי?
- לא..! התורה שלנו היא 'תורת חיים', ולא צריך תמיד להשאר
בבית המדרש. לא בשביל זה קבלנו תורה, צריך להתחבר לעם...!
אל תשאלו מה אמרתי לו אח"כ, כי מול כאלה אנשים, בד"כ,
המצב כבר דיי אבוד. מילא יגיד שהוא 'לא מתאים ללמוד', אפשר עוד
לדון איתו ולהסביר לו שלכל בחור יש זכות להיות בישיבה,
גם אם אין לו שכל כמו של הרמב"ם - אבל בחור כזה שמדבר כ"כ
גבוה, אי אפשר עליו, אין לי שרפרף להתקרב לקדושה שלו...!
להסביר לו שהמושג 'תורת חיים' הוא קודם כל מתחיל בשנים ארוכות של - 'תורה',
זה בערך כמו להסביר לחילוני שאחרי המשפט "דרך ארץ קדמה", וואלה,
יש המשך למשפט, שהוא 'קדמה ל - תורה'. האממ, תורה..
-----
את עצמי תפסתי 'על חם', מנסה לקרב את כל העולם -
אבל - אני מתבייש להגיד - את עצמי, שכחתי לקרב...!
לא חלילה שעברתי על עברות במודע, אלא 'התמלאות בתורה'.
כמה אתה יודע? מסכת? שתיים? שלוש? ארבע? חמש?...
לא! זה לא מספיק..! אולי לקשור למישהו תפילין על הראש תוכל,
וזה חשוב מאוד, אבל לענות על השאלות שלו, זה כבר קצת מסובך..
בשביל להיות שופע - חייבים להתמלא. בדיוק כמו בכוס - המשל הידוע -
שאם רוצים שישפך ממנה החוצה, חייבים שתהיה מלאה. ת'כלס.
תורה זה לא פסוק 'שמע ישראל', ואפילו לא ריקוד המרכזניקים המהמם -
'לב טהור ברא לי'. תורה זו דרך חיים שלימה, ואם פסיכולוגיה צריך ללמוד
כמה שנים בשביל להתחיל לעבוד במקצוע - ברור שבעבודת ה' שהיא
חיינו ואורך ימינו - צריכים להשקיע בה יותר שנים מאשר ת'ישיבה התיכונית..
אלא, שכמו תמיד, בא ה - 'צדיק הנסתר', הלא הוא יצר הרע, עם ש"ס ביד -
בואנה, איזה 'אנוכי' אתה. לא מופיע אצלך בגמ' בשבועות 'כל ישראל ערבים'...?!
ויש ולפעמים הוא מגדיל לעשות היצורון הזה, ומביא אפילו 'ש"ס לבן',
עם ציטוטים שאתה אפילו לא מצאת במרן הרב זצ"ל...!
וכמו שבכל החיים אנחנו צריכים להתרחק ממנו -
בדיוק גם כאן. אמנם במובן מסוים זה יותר קשה, שהרי הוא 'למדן' לא קטן,
שמצטט מכל גמרא ומדרש אפשרי, אבל לנו יש את שיטת רבותינו ---
הפסוק במשלי אומר:
"שתה מים מבורך, ונוזלים מתוך בארך".
בור או באר?! אלו הרי שני דברים שונים...!
אלא, עונים חז"ל -
בתחילת דרכו של האדם יהיה 'בור', וכמו שבור אוגר מים מבחוץ -
כך גם האדם, צריך כמה שיותר להתמלא, לקבל מרבותינו, כמו בור..
אח"כ - שהאדם אוגר אליו במטרה לתת לכלל ישראל -
אז, הוא נהיה 'באר'. מה מיוחד בה? שהיא, הבאר - לעומת בור -
עיקרה הוא לא לקבל מים מבחוץ, אלא היא נובעת מעצמה.
היא, יכולה לתת, לשפוע לאחרים, בלי להגמר. תמיד היא תדע לחדש,
לייצר, להוסיף על מה שיש בה - וממנה אפשר לשתות לעולם...!
~~~~~~
'קבלה' על מנת לתת לעם ישראל -
כל כולה היא 'נתינה' אמיתית.
אני לא אומר, זה לא שאם מישהו ישאל אותך 'יש אלוקים או לא',
תגיד לו: פססט, שומע? אני עכשיו ממלא מצברים, תשוב עוד...
לא, לא זו הכוונה. אם נקלעים למצבים שכאלה או בזמן ה'פנוי' שיש לנו -
מצווה, וחובה גדולה כמה שיותר לקרב ולקדש שם שמיים,
אבל עכשיו, בתקופה הזו - אנחנו חייבים לדעת את המטרה העיקרית שלנו,
שעכשיו אנחנו בבחינת 'בור', צריכים כמה שיותר להתרכז ב - 'להתמלא',
בשביל ודווקא בגלל שאנחנו מחוייבים לעם ישראל וצריכים לחבר את העם...
וכמו שזה 'לא נורמלי' ללמוד תורה רק לעצמך -
כך זה 'לא נורמלי' שלא תוכל להפיץ אח"כ יותר,
כי - 'הייתי עסוק כל הזמן, לא היה לי זמן להתמלא בלימוד'...
אז אם נחזור לסיפור למעלה עם הפיסכולוג,
נוציא ממנו את היסוד לחיים ש ---
גם למכינים - דרושה הכנה..
======
כידוע, בהלכה יש מושג ש - "כלי שני לא מבשל".
אז אצלנו זה יהיה משהו כזה: אם לא נהיה 'אש',
אם לא נתחמם שנים ארוכות על 'אש התורה',
לא נוכל לחמם אחרים - פשוט לא. 'כלי שני', כלומר -
כלי שלא הונח ישירות על האש - לא יכול לבשל אחרים...
אז נזכור -
שלא נשכח לקרב את עצמינו.
זה לא פשוט לקרב וגם דרושה זהירות לא קטנה -
לכן - חייבים (!..) להתמלא לפני, בשביל שנהיה מוכנים.
ולכל המתוקים שכ"כ רוצים ונפשם חשקה רק לקרב לבבות,
טיפ קטן: כל פסיעה שלנו ברחוב, יכולה להיות קידוש שם ה'
ענק מאוד, כי כידוע - 'תמונה אחת שווה אלף מילים',
אז --- דוגמה אישית, היא זו בנתיים שתקדש ש"ש..
ככה, נזכה בעז"ה לקיים את דברי הנביא באמת -
"ישובו המה אליך, ואתה ל-א תשוב אליהם".
א-מ-ן-!
מי שיכול לכתוב בתגובה אפילו נקודה קטנה,
בשביל שהקטע יעלה ונזכה עוד כמה לקרוא.
'יואו.. מה יציאת מצרים קשורה לחיים שלנו כל הזמן?!'מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
בהרבה מאוד מקומות בפ"ש שלנו (בא) כתוב שאנחנו צריכים לעשות מצוות 'זכר ליציאת מצרים'.
חשבתם פעם למה צריך לזכור את יציאת מצרים כל הזמן?!
כאילו, מה כ"כ חשוב באירוע שהיה לפני מלא זמן, איך זה יכול להיות רלוונטי לחיים שלנו?
ועוד לא רק זה, אלא אפילו בהגדה של פסח אנחנו קוראים מאז שנולדנו בערך שצריך לזכור את יציאת מצרים 'כל ימי חייך' >>
'ימי חייך' = הימים, 'כל ימי חייך' = הלילות.
בואנ'ה, מה עשו מיציאת מצרים?! למה צריך לזכור אותה כל הזמן??
ה'נתיבות שלום' כותב על זה משהו פשוט מ-ד-ה-י-ם>>
בעצם מצרים זה לא רק ארץ מצרים, אלא מצרים זה פשוט סמל לדברים שבהם אנחנו חוטאים - לתאוות שיש בנו, לגשמיות שלנו.
[למה מצרים היא סמל לזה? כי במצרים היו מ"ט שערי טומאה, והיה בה מלא עבודה זרה..]
ז'תומרת שבתכל'ס כל אחד מאיתנו צריך לצאת ממצרים. כי לכל אחד מאיתנו יש תאוות ועבירות שהוא עושה.
ולכן התורה אומרת לנו כל הזמן לעשות דברים בשביל לזכור את יציאת מצרים - כדי שנזכור תמיד שכמו שה' הוציא את עמ"י כולו ממצרים, ככה גם אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות לצאת ממצרים הפרטית שלנו, שהיא התאוות שלנו - וככה ה' יעזור גם לנו לצאת ממצרים.
אח שלי, אולי היציאת מצרים שלך זה לקום לתפילה בבוקר,
והיציאת מצרים שלך, אחותי, זה לא לדבר לשון הרע.
כל דבר שמרחיק אותנו מאבאל'ה שבשמים - בעצם נחשב לסוג-של יציאת מצרים. ואנחנו צריכים להשתחרר ממנו.
אבל רגע, זה עדיין לא ענה על השאלה למה צריך לזכור את מצרים גם ביום וגם בלילה?!
הופה, שימו לב -
כמו שלמדנו בספר בראשית - הימים זה הזמן שבו אנחנו מרגישים ב'אורות', כשאשכרה הכל טוב ויפה, החיים פשוט דבש.
בזמן הזה - צריך ממש לזכור את המטרה שלנו בעולם, שהיא לעבוד את ה'.
ועובדים את ה' גם בעזרת היציאה ממצרים הפרטית שלנו - כשאנחנו משתדלים לעשות כמה שפחות עבירות, ולא להיכנע לתאוות שלנו.
והלילות זה הזמן שבו לא הכל הולך כמו שאנחנו רוצים, ואנחנו נופלים ומתייאשים קצת מהחיים.
גם בזמן הזה הנסיון הגדול שלנו זה להשתדל לצאת ממצרים הפרטית שלנו, מהתאוות שלנו, לא לשכוח את התכלית שלנו בעולם - וככה אבאל'ה שבשמים יוציא אותנו מהמצב הזה, ובעז"ה נרגיש שוב באורות
אז בשורה התחתונה - בגלל שיציאת מצרים זה משהו שכל יהודי צריך לעבור בחיים שלו, אנחנו צריכים לזכור כל הזמן את יציאת מצרים, כדי שנזכור תמיד את התפקיד שלנו בעולם.
שנזכה, בעז"ה.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י בעז"ה וחודש מצוין! 
יישר כח!צ.מ.צאחרונה
בס"ד
שבת שלום!!!
רק תיקון קטן נראה לי שהתכונת: כל דבר שמרחיק אותנו מאבאל'ה שבשמים - בעצם נחשב לסוג-של יציאת מצרים. ואנחנו צריכים להשתחרר ממנו.
שאלות כלליות על אהבת ה'בועית מחשבה
בס"ד ובהשתדלותי
חשבתי על הנושא שאני עומדת לנאום עליו, והחלטתי לשתף אתכם במחשבותיי, או למעשה בשאלותי. כפי שאתם רואים, זהו נאום - חפירה, אז התכוננו נפשית, אם יש את נפשכם לקרוא את הכל!
איך אפשר לאהוב את הקב"ה? זאת שאלה קשה, שאני לא מצפה לקבל עליה תשובה ברורה, אבל בכל זאת, אולי יוצעו פה כיוונים למחשבה. ואני אפרט את שאלתי: בקריאת שמע כתובה המצווה: "ואהבת את ה' א-לקיך...", וכל פעם שאני קוראת את זה אני חושבת: איך אפשר לעשות זאת? לדוגמא, אם צריך להודות לקב"ה על איזה טוב או חסד שהוא עשה עמי, אז אני אומרת לו תודה. להכיר תודה, או לומר ברכה, או לתת צדקה, או ללמוד תורה, או כל דבר אחר, אלו פעולות קונקרטיות ומוגדרות (אני לא מדברת על יישום המצוות בפועל - אני מדברת על ההבנה של מה צריך לעשות). לאהוב את ה' לעומת זאת, זה לא מוגדר: אני לא יודעת איך מבצעים את זה, אני גם לא יודעת לאן לשאוף מבחינת הרגש, כלומר: איך מרגיש וחושב אדם שאוהב את ה'? הרבה פעמים לא יודעים אם אוהבים או לא אדם כל שהוא שמכירים - אז איך אפשר לדעת שאוהבים את הקב"ה? בנוסף, רוב "מערכת היחסים" שלי עם הקב"ה היא: "אני צריכה", "אני רוצה" משהו מהקב"ה, ואהבה זה בדיוק להפך: לתת. מה אני יכולה לתת לקב"ה? איך אפשר לתת לו משהו?
בכיוון נוסף, נניח שחלק מלאהוב מישהו זה לעשות את רצונו - אני לא יודעת מה רצונו של הקב"ה! אני יודעת באופן מאוד כללי שהוא רוצה שנקיים מצוות - אבל זה לא כל הרצון שלו. וגם, הוא לא רוצה רק קיום מצוות טכני - יש משהו מעבר לעשיית המעשה עצמו - "הלב" של המצווה (בזה אני כוללת גם את המצוות שבין אדם לחברו, שגם בהן, אני משערת, צריך שיהיה בלב איזשהו רגש מסויים שהוא הרצוי לפני הקב"ה). ועוד, שגם בכל שאר הדברים בחיים שלי, יש איזו שהיא דרך שהיא הרצויה לפני הקב"ה, ואני לא יודעת מהי, וגם מאוד קשה כל הזמן לחשוב על "מה הקב"ה היה רוצה ממני עכשיו", בייחוד לאור העובדה שרוב הסיכויים שלא אדע מה הוא רוצה ממני. באופן כללי - הוא רוצה שאהיה טובה. אבל זה משהו כללי! אין פה פרטים איך להתנהג בכל מצב ומצב.
חלק מהפתרון, זה לימוד תורה/מוסר/הלכה שיכוונו אותי מבחינת המעשה הקונקרטי מה לעשות במצבים מסויימים, אבל, זה לא מספיק! לא מספיק "לבצע" את המצוות, כפי שכתבתי, צריך יותר מזה, ודבר זה התחוור לי ביתר שאת לאחר קריאת הספר "על מה חרבה ירושלים" (זה בהוצאת הישיבה של עתניאל...). שם הודגם המצב שלפני חורבן הבית השני. אז, אנשים דקדקו במצוות - אבל מדקדוק במצוות אפשר להיות "נבל ברשות התורה" (אני לא אומרת שהבעיה זה הדקדוק במצוות, כוונתי, שאפשר לקיים את המצווה בצורה מושלמת, ולהיות אדם מושחת ולהיות חברה מושחתת שזקוקה לחורבן על מנת שישאר ממנה משהו שיוכל לבנות את עצמו מחדש ולהיות פחות מושחת...). זאת אומרת, שהידיעה הטכנית, שעכשיו אני צריכה לברך או עכשיו הקב"ה רוצה שאבקר אדם חולה, לא מספיקה.
ועוד שאלה קטנה: האם יש דרך לדעת, להרגיש שאני רצויה לפני הקב"ה? יש סימנים לכך?
אני מקווה שהסברתי את עצמי היטב, ותודה שסבלתם את חפירתי!
שבת שלום!
אממ..יויו2אחרונה
קודם כל,אלו גדרי צמוות אהבת ה' על פי ספר החינוך:
| "ראוי לו לאדם שישים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת ה', ויעריך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם - עושר, בנים ממשלה וכבוד - הכול כאין וכאפס כנגד אהבתו של ה'. יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום, עד שלא יהיה רגע אחד ביום ובלילה שלא יזכור אהבת ה' בכל לבו. וחייבים במצווה זו בכל מקום, בכל זמן, גברים ונשים. והחוטא במצווה זו, ומתעסק רק בענייני העולם הזה שלא לשם שמים, רק להתענג בהם בלבד, ולהגדיל את שמו, ולא בכוונה להיטיב לטובים ולחזק ידי ישרים - ענשו גדול. וזאת מן המצוות התמידיות על האדם ומוטלות עליו לעולם.(ספר החינוך, מצווה תי"ח) | ||
על הדרך לאהוב את ה',איך להגיע לאהבת ה'?יש מאמר של הרב יצחק שילת מומלץ מאוד,שמסביר את שיטת הרמב"ם לעומת שיטת ריה"ל בכוזרי.ממליץ לך מאוד לקרוא,עושה סדר בראש.
http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3663
אפשר אולי לחשוב בכיוון שה' הוא אבא שלנו,את אבא שלנו אנחנו רק כשאנחנו צריכים ממנו כסף לפלאפל?כשאבא כועס עלינו,ומעניש,זהו,כבר לא נאהב?לא,אנחנו אוהבים את אבא פשוט כי..כי הוא אבא שלנו,והוא עושה הכל למענינו,ובזכותו אנחנו כאן,והוא זה שתמיד דואג לנו,והוא כזה אבא טוב!
כמו שאמרת,ברור שרצון ה' הוא שנקיים את המצוות,אבל יש פסוקים שמראים על רצון כללי,
כגון "ועשית הטוב והישר"(דברים יב,כח) רש"י במקום: "הטוב בעיני השמיים והישר בעיני בני אדם."
ועוד פסוק:
"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם
אלהיך" (מיכה ו,ח)
אנחנו רואים שהרצון של ה' הוא,שנהיה טובים,שנהיה ישרים.שנרבה ונעשה רק טוב,לאהוב חסד,להרבות חסד.
מתלבט אם משעה כלשהו שייך או לא?תעצור שנייה ותחשוב:בינינו,ה' היה רוצה שתעשה את זה?כן?אז תעשה.לא?אל תעשה!
אדם מתלבט למשל אם ללכת לקולנוע,שיחשוב:אז נכון שאולי מצד הסרט עצמו,הוא נקי והכל..אבל מה ה' היה מעדיף שתעשה עכשיו?תשב תלמד תורה או שתלך לקולנוע?ואם הגעת למסקנה שתלך,ה' היה רוצה שתסתובב בקניון שהקולנוע נמצא בו?שווה שאני ילך לראות סרט כשר,אבל עד שאני אגיע לבית קולנוע אני אספיק לראות 30 פרסומות לא צנועות על הקירות בקניון?פשוט לחשוב,עד שזה כבר יעלה לנו בטבעיות לפני כל מעשה ומעשה.
"בכל דרכיך דעהו".בכל.
מקווה שעזרתי קצת..
אם יש עוד שאלות בשמחה..
~~2 דקות למען פולארד~~~סעבשבש"ית~
ביום רביעי ר"ח שבט, בשעה 10 בבוקר,
כולנו אומרים מזמור קמ"ב לחזרתו המהירה של
אחינו יהונתן פולארד
יהודי שעזר רבות למדינת ישראל
והקריב את עצמו בשביל שלומה
בואו נכיר לו טובה! בשבילנו אלו 2 דקות, בשבילו זה החיים!
תתתתהיו שליחים של המיזם הזה ותפרסמו במשפחה, בישיבות ובאולפנות, ובעזרת ה'- יהונתן ישתחרר בקרוב!
איזה ספרי לימוד הכי מומלצים כיום?מאמין וזורע
יש מצב להוצאות?
באיזה תחום?יויו2
אמונה-כל הזמן שמחאחרונה
יש הרבה וזה ממש טלוי איזה סוג של נפש אתה.
אבל בכללי מסילת ישרים,כוזרי,מהר"ל באיזה גיל זה ספרי חובה.
באמונה שתדבר יותר לך, זה טלוי איזה חסיד אתה, או אפילו איזה סוג של נשמה אתה,אני ממליץ לך על ספרי ר' שלמה קרליבך, בשביל שתגלה את הנשמה שלך, ואז תגלה מי הרב שלך ואיזה יהודי אתה רוצה להייות.....
אשריך אחי בהצלחה!!!!
2 דק' =]]אוסקר
בס"ד
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ח'
אבל אם הוא מבין שחבירו לא יקבל תשובה זו, מותר לומר שקר גמור מפני השלום, אבל לא יישבע חס ושלום לשקר.
הלכות רכילות, כלל א', סעיף ט'
השגחה אלוקיתראש יהודי
כבר אלפי שנים סובלים היהודים מגילויי אנטישמיות רבים, ממסעות צלב, פרעות ואינקוויזציה. ובכל זאת נותרה לגויים השונאים אותנו בעיה קשה וחמורה, הם פשוט לא מצליחים. הם אינם מצליחים לממש את התקוות והרצונות שלהם בהם הם משקיעים את מירב כוחם וממונם. איך זה יכול להיות? זה נגד הטבע!
הנצחון היהודי הזה מתחיל כבר מפרשתנו- פרשת שמות.
אומר רבי שלמה קלוגר:
''וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ''
למרות שהמצרים חשבו ורצו להמעיט אותנו על ידי העבדה בפרך- העינויים בעבודה בפרך גרמו לכך שהיהודים גם התרבו מאוד וגם התבדלו יותר ויותר מהמצרים- מה שגרם להם עוד יותר לפחד ממנו...
בעצם, הקב"ה מראה לנו סגולה מיוחדת ששיכת רק לעם ישראל!
הקב"ה מראה לנו שאין, פשוט אין לגוים סיכוי שזממם יתממש.
הקב"ה אומר להם- אתם רוצים לעשות רע לעם ישראל? אני יראה לכם שכל פעולה שתעשו בשביל זה- תעשה לכם רע ורק תאכזב אתכם עוד יותר!
חברה! ת'סתכלו איך הקב"ה אוהב אותנו- הוא משנה את ההיגיון האנושי בשבילנו ומראה לכל הגוים אני לא אתן לפגוע בבני!
תראו איזה כיף זה להיות יהודים ואיך אנחנו צריכים להודות לה' על כך!
שנזכה לעבוד את ה' יתברך ולהחזיר לו לפחות מעט מהטובה הרבה שהוא נותן לנו! (גם על הברכה והשפע של הגשמים הרבים שיורדים ברחבי הארץ בשעת כתיבת שורות אלו)
שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל!
התבוללותאחמד בן שרה
תתעלמו מהכינוי שלי למרות שקשה
רציתי לשאול אותכם על התופעה ה(דיי חדשה) שקיימת בחברה הישראלית.
ש לי חברה שנולדה בארץ, גדלה כאן- ישראלית לכול דבר. הלכה לבתי ספר מקומיים.. גדלה על כל החגים, שבת והכול.
אך היא לא יהודיה.
מה עושים במצב כזה?
הרי אותה בכלל לא מעניין שהיא לא יהודיה, גם בעלה הישראלי והיהודי לכול דבר לא מעניין אותו מה היא..
הרי היא ישראלית הרבה יותר מכול היהודים שלא גרים בישראל.
אמנם הם הלכו להתחתן בפראג, אבל זה לא מפריע לאף אחד מהסובבים אותם, כנראה.
הילדים שלה יוולדו כאן, יהיו ישראלים לכול דבר ובטח עוד כמה שנים מי יזכור שהאמא בכלל לא יהודיה?
צברים דורי דורות!!!
או שמצד שני יש לי זוג ידידים שבכלל לא מלו את כל הבנים שלהם.
לא מעניין אותם, לא אומר להם שום דבר שקשור ליהדות.
הישראליות נהייה דת משל עצמה.
העיקר שהם ישראלים.
(כיפור הם עושים יום כיף בבית)
עוד כמה שנים חצי מהעם בכלל לא יהיו יהודים ומי ישים לב לזה בכלל?!
פגשתי השבוע בחור יהודי שנשוי למוסלמית.
זה מזיז לשניהם בכלל. היא מוסלמית מאמינה והוא חילוני לכול דבר.
אבל יהודי.
זה כבר נהיה בנורמה שלא משנה. העיקר הוא בן אדם טוב.
אז מה זה משנה מאיזה דת הוא הגיע?!
איך הרבנות מתמודדת עם זה?! מה יהיה עוד כמה שנים שלא נדע מי הם שכנינו!??
הדרת נשים. הדרת חרדים. הדרת גבעוניסטים...מתוק מדבש
בסיעתא דשמייא!!
דווקא עכשיו, עם כל הבלאגן שיש בתקשורת ובעם שלנו נגד כ"כ הרבה קבוצות -
חרדים, נוער גבעות, אתיופים..
אנחנו חייבים חייבים את הד"ת הזה, כדי שנזכור קצת מה הכוח של עם ישראל,
כדי שנזכור שכולנו - כן, כווווולנו - אחים.
אין מצב שמישהו כאן לא קורא את הד"ת ומעביר אותו הלאה !
---
בפרשה שלנו (פרשת שמות), פרעה אומר לשוטרים:
"לא תאספון לתת תבן לעם".
א-ב-ל...
למה כתוב 'תאספון', ולא 'תוסיפון'?
כי בעצם כשאומרים 'תאספון' זה כאילו אומר: 'בואו, תתאספו פה כולם'.
אבל כשאומרים 'תוסיפון' זה מלשון להוסיף.
אז למה התורה אומרת דווקא 'תאספון' ולא תוסיפון?!
הרי מהפשט של הפסוקים זה נראה כאילו פרעה מצווה שלא יוסיפו לתת לעם תבן!
אז זהו שר"ד מללוב אומר ש..
ה' לא סתם התבלבל או משהו וכתב 'תאספון', אלא בעצם פרעה באמת התכוון שבנ"י לא יוכלו להתאסף - להיות כולם יחד.
מזה משנה לפרעה אם בנ"י ביחד או לא? בכל מקרה הם חייבים לעבוד.. לא?!
אלא שפרעה ידע סוד שכדאי מאוד שגם אנחנו נדע, כי הוא שיא החשוב >>
כשכל עמ"י מתאספים ביחד, מתחברים באמת אחד לשני ואוהבים אחד את השני -
הם יכולים לנצח את ה-כ-ל.
כשעמ"י כולו נמצא באחדות אמיתית, אנחנו באמת יכולים להתגבר על הכל. יחד.
ולכן - פרעה פחד שהם יקומו נגדו וינצחו אותו - וצווה לא לתת להם להתאסף ביחד.
- אבל עכשיו יש לנו עם כ"כ גדול, ויש כ"כ הרבה זרמים שונים, עדות שונות. אנחנו כ"כ שונים זה מזה..
איך למען ה' אנחנו יכולים להתאסף כולנו ולהתחבר אחד לשני?!
תחשבו שניה על האסון שקרה בכרמל לפני קצת יותר משנה, לדוגמא -
אשכרה כל העם שלנו ישב, דאג, והתפלל לכיבוי השריפה ולרפואת הפצועים.
אני זוכרת ממש שהדודה הלא דתייה שלי התקשרה אלינו הביתה ואמרה לקרוא פרקים מסוימים בתהילים.
ולדוגמא, גם היו ב"ה מלא משפחות שפתחו את הבתים שלהם בשביל התושבים בכרמל שפונו מהבתים.
בואנ'ה, באמת כל העם שלנו התאחד ופעל למען מטרה משותפת.
אנחנו יכולים ללמוד מכל זה שוואלה, למרות שאנחנו שונים זה מזה בהרבה דברים - אנחנו עדיין עם אחד.
גם כשאנחנו שומעים על יהודים שאנחנו בכלל לא מכירים - כואב לנו לשמוע שהם סובלים.
אז זה מראה שכן, יש לנו פוטנציאל להתחבר כולנו ולפעול.
אז עכשיו, אנחנו יכולים גם לנתב את הכוח הזה שיש לנו כעם, כשכולנו יחד - למטרה טובה.
אנחנו לא חייבים להתאחד דווקא כשיש צרה, או כשקשה -
אנחנו יכולים להתאחד גם כשב"ה הכל טוב ויפה.
ואיך בתכל'ס אנחנו יכולים להתאחד בפועל, שזה לא יהיה רק דיבורים?
אתה יכול לחייך ולומר שבת שלום לאדם שנראה קצת עצוב ברחוב, גם אם אתה לא מכיר אותו.
את יכולה לומר שלום לשכנה, למרות שהיא אף פעם לא אומרת לך שלום.
דברים כ"כ קטנים כאלה - פשוט עושים פלאים, עוד תראו את זה.
ואיך זה קשור לאחדות ישראל?
כי אם כל אחד מאיתנו יקבל על עצמו להיות נחמד\לעזור לאדם אחד, שאולי לא מהחבר'ה שלנו [תרתי משמע } -
יעריכו הרבה יותר את המגזר שלנו, ואולי זה גם יגרום לפחות פילוגים בעם. ואנחנו כל כך צריכים את זה עכשיו..
אז יאללה, אחים שלי!
מעכשיו כל יום, כל אחד מאיתנו משתדל להתחזק קצת באחדות ישראל..
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!