שרשור חדש
מעבדות לחירותאנונימי (פותח)

יש ביטוי השגור בפי רוב:

"ההיסטוריה חוזרת"

החוכמה, היא ללמוד מאותה היסטוריה על עצמנו

לקרוא את המפה, ללמוד ממנה ולהתנהל בצורה נכונה.

פרשת השבוע- שמות,

תחילתה, בני ישראל נכנסים לתוך שיעבוד, עבדוּת במצרים

וסופה, מתחילים לצאת ממנה.

אומנם השיעבוד ההיסטורי חלף לפני יותר מ3,000 שנה

אך שיעבוד למהות המצרית, טרם עברה...

איזה מצרים ואיזה שיעבוד?

הרי אנו בתקופת ה"חופש והדמוקרטיה" ?!

מטרת השיעבוד והעבדות הינה לגרום לעבד לפעול ללא מחשבה.

שיהיה כל כולו שקוע בעבודתו, יחשוב רק עליה,

וחלילה, שיהיה לו פנאי לחשוב על חופש ולפתח רצון לעצמאות.

ברגע שהאדם קצת עוצר וחושב על מצבו בעולם-

הוא יבין שהוא לא רוצה להיות יותר עבד

כמה מאתנו עבדים לחיים, לחברה ולטכנולוגיה?!

כל היום רצים...

עבודה, אירועים, בית, ילדים, חברים, קריירה...רצים ורצים.

אין רגע דל.

ואם חלילה ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה לנו זמן פנוי ממטלות הבית והקלה על עבודת הפרנסה-

צצים להם "פיתוחים טכנולוגיים" חדשים אשר גוזלים זמן זה!

העיקר,

להיות משועבד – לא לעצור לרגע ולהתבונן.

כמה מאיתנו באמת בני חורין?

כמה יודעים לעצור רגע, להתבונן, ולשאול בכנות:

מהי המטרה של חיי?

האם אני פועל כשורה?

לשם מה אני פועל כך ולא אחרת?

האם אני מתקדם לקראת המטרה שלי?

מצרים...

צרוּת המחשבה.

תרוץ...תפעל, אל תחשוב...

סוף הפרשה, מתחילה הגאולה.

שנצליח למצוא את אותם מקומות בחיינו בהם אנו עבדים לחיים ו/או לנורמות חברתיות,

שנצליח לעצור, להתבונן, לשאול את עצמנו ולענות בכנות,

שנצליח לצאת ממצרים...

 

http://tovvanot.blogspot.com/

>>>100


 

תקשיבו!

אני צריכה קטע יפה ליום הולדת, ולבר\בת מצוה.עיף משהו עם קצת עומק...

תגידו רעינות!!! אני חייבת דחוף!!

תודה רבה!

אפשר לשלוח גם באישי... ושוב תודה

 

תגיד לאחותך שיש לה מקק על הצוואר ו...אח..

ספק אם לך ישאר איזשהו קשר בין הראש לצוואר.
אף פעם אל תנסה להגעיל בנות. אף פעם.
משום מה הן מדמיינות ת'תמר השחור הזה אומר להן -
'בואי אלי, כאפרה, בואי אלי'...



אחד הדברים היותר אכזריים שקיימים בעולם,
זה לתת - או יותר נכון 'לא לתת' - לתינוק, צרור מפתחות.
מכירים? אתה תולה את זה מעליו, הוא מושיט את היד, ו...
הופל'ה! אתה מרים את זה למעלה, עם חיוך מרוח על שפתייך.
יאלה, שוב! מוריד לכיוונו, ו -- הופל'ה! לא תקבל ולא תקבל.
עד שאחותך באה וצורחת עליך -
בואנה, למה להתעלל ככה באחיך הקטן?!...

אני?! מתעלל?! חס וחלילה. אני רק משחק איתו..!
אבל שוב, לכו תבינו בנות. אין ספק שזה עם מיוחד.


======

יצא לי לשבת עם חבר בישיבה, שחנ"ש טוב בין ביינישי"ם.
איכשהו זה הגיע לנושא - 'איך מתגברים שהולכים ברחוב'.
הוא כ"כ רוצה לחזור מהישיבה הביתה בלי להשחית חצי מהיראת שמיים
שספג בישיבה במשך כמה שבועות, ולעזאזל - איך עושים את זה?!..
אוווף! מה לעשות?! יש בנות שכאילו זועקות לך 'פססט, אני פה, רק תרים ת'מבט',
ואיך אפשר להתגבר על המצב? הרי אף אחד לא יכול להגיד -
'צריך פשוט להתחיל לשנוא ת'בנות', כי הרי בסופו של דבר כל אחד מאיתנו הולך
להתחתן עם אחת כזו, וחוץ מזה שזה איסור מהתורה. אסור לשנוא אף אדם מישראל.
מצד שני - הפתרון של "פשוט אל תסתכל", לא בדיוק עובד. ת'כלס בשטח.
מה לעשות, אווף! היצר הוא דבר כ"כ חשוב וטוב, ואי אפשר לענות עליו ככה בהינף יד..!

===


יש יצר, ויש סיפוק.
לדוגמא - אדם שמאוד רעב, לתת לו אוכל - זה חסד, מצווה גדולה.
כך אנחנו עונים גם על היצר שלו, וגם מספקים לו ת'כלס אוכל.
לעומת זאת, לקחת את האוכל ולנפנף לו במבט של - רואה? לא תקבל...!
זה --- פשוט אכזרי! או במילים אחרות אם נגדיר את הדברים:
להתסיס את היצר ולא לענות עליו = זו א-כ-ז-ר-י-ו-ת-!
איכס! פשוט להגעל ממעשה כזה...!

אם הייתי מביא ת'דוגמא על התינוק, שהיא בעצם באותו עקרון,
היינו אומרים - 'אכזריות', אבל עם חיוך גנוב מהצד.
הדוגמא עם האוכל - ממ, היא כבר נראת לנו יותר חמורה.
בכל זאת, הרי עלינו דרגה, והיצר באוכל כבר יותר חזק ונצרך.
אז -----
לקחת את היצר הכי עוצמתי בחיים ולהתסיס אותו -
זו לא א-כ-זר-י-ו-ת-?!....

====

א=י=כ=ס=!
ומכאן לתשובה - המשכנו שנינו ביחד להציף מחשבות -
אם רק נתבונן בכל המצב היום ברחוב, בכל הפרסומות,
שעל יד כל פירסומת של מכונית - תוקעים איזו בחורה חצי לבושה..
זו פשוט איכס! בעע! גועל נפש! אכזריות לשמה!
לקחת את יצר החיים, להתסיס אותו בלי לתת לו סיפוק,
זו ה-ת-ע-ל-ל-ו-ת. זה גועל וזה פשוט להקיא מאותם אנשים
שעושים את זה. מאותה דוגמנית או מאותם יצרני פרסומות...!
סליחה - לא מהם, אלא מהמעשים שלהם! בעע, פשוט להקיא.
"אחרי זה מתלוננים למה כל יום יש תקיפות נשים", הוא אמר,
"נו, דבילים. תעוררו ת'יצר, תנו לחתול לשמור על החלב, ואז
תבקשו - סליחה, אבל אתה לא אמור לגעת, תתגבר"...
תתגבר?! נכון, אנחנו בין כה וכה חייבים להתגבר,
אבל אתם - פשוט עושים מעשה מושחת. גועל נפש.
אין מילה אחרת.

~~~~~

בשבת האחרונה ישבתי בבית המדרש, ופתאום זבוב לפני.
זבוב? נו טוב, מה כבר אפשר 'להוציא' מהיצור הזה.
אלא, שאז עלתה לי מחשבה ש...
רגע, למה אני לא נגעל מהזבוב הזה?! אולי כי אני בן...
לא! גם אחותי, אפילו אם הוא ישב לה על היד, היא לא תצעק.
אלא - שפשוטה התשובה -
התרגלות לדבר = מורידה את הגועל. תנו לגבר להחליף טיטול,
ותבינו בדיוק במה מדובר. מי שלא מתרגל - נגעל...!


~~~~

- אחי, אבל אני ממש לא רואה את עצמי מקיא שאני גולש ב...
- ממ. אולי הנקודה היא שאנחנו כבר 'רגילים' למצב..?
- אז מה נעשה?! אולי ההסבר נכון, אבל זה לא עוזר להתגבר.
- בא נתחיל מזה שהרבה יותר קל לפתח גועל, מאשר להוריד ת'עיניים.
איך מפתחים גועל? פשוט, ע"י שנלמד יותר מה מגעיל פה. כמו שמי שלומד
ומבין יותר (!..) את כוונת הילטר ימ"ש בשואה - יותר נגעל מהילטר -
כך, מפתחים את חוש ה'טהרה' שבנו, להגעל מדברים אכזריים.
- וואלה נשמה, הולכים על זה? סגרנו. אי, באנו ללמוד מסילת ישרים,
והגענו ת'כלס איך ישרים צריכים ללכת במסילת הקודש של החיים...


======

אני לא נכנס אפילו לא לרגע איך 'להסתכל' גם על כאלה שהולכים (! ולא פרסומת)
ת'כלס ברחוב בלא צניעות, איך להגעל גם מהמעשה הזה, שלכאורה תמים...
את זה נשאיר לעצמנו למחשבה. ושלא נטעה לחשוב שכל בת
הולכת ככה כי - 'בואנה, נראה לך אני הולכת ככה בגלל הבנים?!
פשוט לא נוח לי חצאית ארוכה, פשוט קר לי בכלל עם חצאית'...
עכשיו חורף, ונוכל לראות בנות בשיר הקור, במקום הכי קר בעולם,
הולכות עם בגד ממש, אבל ממש לא חם, ואפילו לא מתקרב להיות פושר...
ומקצת אנשים - אפשר ללמוד על הרבה, מה היו עושים אם לא היה קר וכו'.
וזה לא רק קור, כי פתאום היום יותר נוח זה, ומחר - יותר נוח משהו שסותר
בדיוק למה שאמרנו שביום הראשון נוח. ועקבים 20 ק"מ גובה, למי נוח..?!
אז בואו נפתח ת'רעיון מכאן כבר לבד, בדיוק מאילו מעשים צריך להגעל,
וחלילה לנו להגעל מאנשים או מנשים. זה אסור, וזה פשוט חולי נפש...!
אלא - חייבים להגעל ממעשי האכזריות, גם אם הוא בא 'בלי כוונה' בכלל
מצידה, נקיא מיצר הרע שבתוכה, שמפתה אותה 'יענו' לתרץ תירוצים,
והעיקר - שתלך עם בגד מושך, צר, קצר, פצצר, שהעיניים של הגברים -
וזה לא משנה אם זו תל אביב או בני ברק - יסתכלו לכיוונה...

~~~~

ככה, נצליח לנתב את היצר, ולהוציא את הרע שבו.
ככה, נצליח לראות את האדם כבן אדם, ולא כחפץ...
ככה - נתקדם בעבודת ה', בקדושה ובטהרה.


אכזריות יכולה לבוא גם בעטיפה של אידיאולוגיה גדולה (ע"ע שואה),
אלא שהחכם תמיד מתבונן לאמת - אל שורש הדבר.



====


תמיד, אבל תמיד יקומו אותם אלה, שיגידו -
"בואנה, לדבר על צניעות זה לא צנוע". ויש בטענה הזו הרבה מן האמת.
אלא - שכאן, בקטע הזה, לא חדשתי ולא תארתי משהו לא צנוע, והשתדלתי
מאוד להלך בין הטיפות להעביר את המסר בצניעות. חוץ מזה, כל מי שנכנס
לאתר 'וואלה', אין ספק שזה אפילו לא 'דגדג' לו ת'יצר. אלא מה?
לפעמים דווקא היצר (הרע) אומר לנו - "לא צנוע, לא צנוע",
אז פשוט נשיב לו - "לא צנוע?! האא, זה נגדך אז אתה מרים גבה?
שב בצד, אכלת כבר ת'מנה שלך, ותתכונן מהיום להיות רעב, לעולם"...

או במילים אחרות, יצר העריות בנוי בצורה כזו -
"משביעו - רעב, ומרעיבו - שבע". (סוכה נב)
אם נתן לו את התאווה שלו, הוא רק יהיה רעב לעוד.
אם נתכונן למלחמה ברורה - ככל שננצח ביותר מלחמות -
הרי שאנחנו משביעים אותו יותר, שלא יקרקר ויפריע לנו...



~~~~~~

את היסוד הזה - צריך להכניס לכל תחומי החיים.
זה לא רק 'צניעות בלבוש', ואפילו לא רק 'צניעות בהתנהגות',
אלא יסוד חשוב שצריך להוביל אותנו בכל תחומי החיים.
בבחינת - "בתחבולות תעשה לך מלחמה".



שנזכה,
לעבוד את ה' מתוך קדושה וטהרה.
"לב טהור ברא לי אלוהי-ם ורוח נכון חדש בקרבי".





מי שיכול לכתוב בתגובה לשרשור אפילו נקודה,
העיקר שהקטע יעלה למעלה שנזכה עוד כמה להכניס ללב
.









"הכל זה מלמעלה.." |מפזם|מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!


תמיד ממש הפתיע אותי איך יוסף לא מתנקם באחים שלו.
כאילו, תחשבו מה הם עשו לו - הם אשכרה מכרו אותו לעבד.
ומילא אם אחרי המכירה שלו היה לו רק טוב -  עד שהוא הפך לשליט, היו מלא שנים שהיה לו בהן שיא הקשה.
אז סבבה, בסוף ב"ה יצא מזה טוב - אבל האחים לא ידעו מה ייצא מזה. 
ובינינו - 99% שיוסף היה מבלה את כל החיים שלו בתור עבד במצרים, כי לא היה כמעט סיכוי שבעולם שהוא יהפוך בסופו של דבר לשליט על מצרים - את זה האחים לא היו יכולים אפילו לנחש.
אז למה למען ה' הוא לא כועס עליהם? מתנקם בהם?

הופה, תשמעו מה יוסף אומר לאחים בפרשה שלנו [ויחי] >>
"אל תיראו: כי התחת אלוקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה - אלוקים חשבה לטובה"

אל תפחדו שאני אתנקם בכם או משהו, כי אני יודע שאבאל'ה שבשמים הוא זה שמסדר את העניינים. 
כמו שכשאתם, האחים, רציתם למכור אותי לעבד במצרים מתוך כוונה רעה, אבל בסוף ה' סידר את הכל ככה שיצא מזה טוב - ועכשיו אני שליט במצרים,
ככה גם אם אני ארצה להתנקם בכם, מתוך כוונה רעה - ה' יסדר את הכל כדי שבסוף זה ייצא לכם טוב. כי ה' הוא זה ששולט בעולם, וגורם שהכל יצא בסופו של דבר הכי טוב לכולם.

ועכשיו, אני רוצה שנלמד מפה משהו פשוט א-ד-י-ר >>
אם אתם זוכרים, שנה שעברה 'אח..' כתב את הקטע: 'פני דור 3 כפני הכלב' ,
זה ממש מתקשר לזה..
מכירים את השיר 'הכל זה מלמעלה'? [ועדיף שלא תכירו ]
לפעמים כשאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו חושבים כמה שיותר איך לגרום לו רע, איך להתנקם בו.
אבל אנחנו צריכים להבין שבתכל'ס - 'הכל זה מלמעלה' - ה' הוא זה שמכוון פה את הכל.
ואם מגיע לנו איזה עונש - ה' לא ישלח איזו יד מהשמים כדי להעניש אותנו, אלא הוא 'מגלגל זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב'.
ז'תומרת שהוא מגלגל איכשהו שאדם עצבני, לדוגמה, יוציא עלינו ת'עצבים שלו,
או שגם בכיוון החיובי - אם ה' רוצה לתת לנו 'פרס' - הוא ישלח את חברה שלך לקנות לך מתנה, סתם כי היית נחמדה אליה אתמול.

ולכן, אין קטע שננסה להתנקם במישהו, כי בכל מקרה אם מגיע למישהו עונש, ה' יגלגל את העונש שיגיע אליו איכשהו.


אז לסיכום >>
כמו שיוסף ידע שאין לו קטע להתנקם באחים שלו, כי בתכל'ס ה' גלגל את הכל בצורה שהכי טובה בשבילו -
ככה גם אנחנו לא צריכים לכעוס ולרצות להתנקם באיזה אדם שעשה לנו משהו רע - כי בעצם 'הכל זה מלמעלה', וה' מסדר את העניינים כדי שיהיו הכי טובים בשבילנו.

אחים שלי, נהנתם?
אז עשו טובה - ותכתבו אפילו ... בתגובה כדי שהד"ת יקפוץ ללמעלה של העמוד.
ככה בעז"ה עוד אנשים יוכלו לקרוא ולהתחזק, אני מקווה לפחות.. ;)

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 

למה לא היית...?!אח..

כשהבת קול תשאל -
איש איש, למה לא היית צדיק?
אענה לה בפשטות ש...


"בואנה, י'דוסית, מה את חושבת שכולם מסוגלים?!
אין לי שכל לזה. ובכלל, לא כולם צריכים להיות ת"ח,
צאי מהראש הפאנטי שלך"...

~~~~~~

אין, תשובה מושלמת.
מממ, רגע. ומה אם אח"כ יראו לי ת'סרט שבו אני השחקן הראשי
יושב עד חצות הלילה להתכונן לבגרות 5 יחידות מת', זה לא...?!
לא. אין לי מה לחשוש, בין כה וכה עשיתי רק 3 ובקושי עברתי.
רגע, ומה אם יראו לי ת'ויכוחים שלי עם החבר'ה על מצב החסה בשטחים,
מה אז אענה למה לא התווכחתי ככה בגמרא עם החברותא...?!
חסה? שטחים? מה לי ולחסה. ומה אם יראו לי את הסיצנה שבה אני
מוריד ת'מעיל ונותן לבחורה מהשבט, וישאלו אותי למה לא לבשתי ציצית?!...
נו באמת, קור אפשר לסבול, אבל חום?! ה' ירחם. זה ממש פיקוח נפש.
רגע, ומה אם יתפסו אותי שנמנעתי לצאת עם החבר'ה לסרט כי ידידה שלי
קבעה איתי באותו היום, הם יראו שם למעלה שיש בו כוח להתגבר, מה אענה...?!
ומה אם יתפסו אותי שאחרי הישיבה והצבא הלכתי ללמוד באוניברסיטה,
וחיממתי ת'כסא ות'ראש טוב מאוד עד השעות הקטנות של הלילה...?!
למה לא היית...?! למה לא היית...?!
אוו'ץ.

אוף. אולי לרב הלמדן שלי תהיה תשובה.
מי יודע, אולי יש לו שמה קשרים עם העליונים...


=====


"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל...
אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם". (רמב"ם)

לפתור משוואה אתה יודע?
- כן הרב, את זה לומדים גם ב - 3 יחידות, כבוד..
אז הנה, בכבוד:
כמו שמשה רבינו הוציא מעצמו את כל הכוחות שלו לעבודת ה' = צדיק,
ככה גם אתה מסוגל לנצל בעצמך את כל הכוחות שלך לעבודת ה' = צדיק,
אמנם זה 'שלו', וזה 'שלך', אבל ת'כלס בסופו של דבר, התוצאה שווה.
זו הכוונה "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".
מספרים על ר' זושא שאמר פעם שאם היו נותנים לו להתחלף (!)
עם משה רבינו, הוא לא היה רוצה כי - "מה זה יעזור? לקב"ה עדיין
ישאר זושא אחד ומשה רבינו אחד. זה לא יתן כלום"...
משה עם הכוחות שלו, ואתה עם שלך, אבל הדרישה היא אחת שווה מכולנו,
לנצל את כל הכוחות שלנו - כל אחד לפי דרגתו - לעבודת ה', למטרת החיים.

====

מספרים על רב ענק בדור שלנו, שכאשר היה מחנך את בניו,
לא היה אומר להם "תהי כמו רב פלוני", אלא רק ---
'רק אל תהיו בורים'. אתה רוצה (חס וחלילה) להיות עם הארץ?!...
אין פלא שכל בניו יצאו ת"ח גדולים. זו משוואה, פשוטה.


לא נשאל למה לא היינו טייסים, למה לא היינו רבנים,
למה לא היינו רופאים או למה לא היינו אברכים.
אלא רק נשאל מדוע לא נצלנו את כל הכוחות שלנו,
לעבודת ה'.

יש עיקר, ויש טפל.
"עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי", פוסק הרמב"ם.
על זה אין חולק. ממילא, יש ממנו דרישה פנימית לנצל
את הכוחות שלנו לעבודת ה', להיות צדיקים כמשה רבינו.


על יסוד זה, ידועה אמרתו של ר' זושא -
"כשישאלו אותי בשמים מדוע לא הייתי משה רבינו, לא אפחד.
אבל
כשישאלו אותי מדוע לא הייתי זושא, מקווה אנוכי כי אדע מה לענות נכונה
"..

למה לא היית...
א-ת-ה...?!



בשביל שנדע לעצור מתישהו את השלוש נקודות,
אנחנו צריכים להתכונן כבר מעכשיו - להיות אנחנו.



שנזכה.









מכירים את זה שכלום לא הולך?! ה-כ-ל תקוע!מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!


מכירים את זה שכלום לא הולך?
הכל נראה רע, וכל דבר שאתם מנסים לעשות - נהרס.
ומילא זה היה רק יום-יומיים, אבל לא, זה נמשך ונמשך, ויכול אפילו להיות חודשיים.
בואנ'ה, מה עושים במצב כזה?!


--

בואו נחזור שנייה לסיפור של יוסף הצדיק, בהמשך למה שדיברנו עליו שבוע שעבר - 
חשבתם פעם איזה סיפור חיים קשה יש ליוסף?
קודם כל - אחים שלו, האנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליו, שאמורים לתמוך בו כשקשה - שונאים אותו.
ומילא אם זה היה כמו היום, שאחים שלנו מציקים לנו בזה שהם לוקחים לנו ת'מחשב, או נכנסים לחדר שלנו בלי רשות - אבל אצל יוסף זה לא ככה, אחים שלו רוצים להרוג אותו, ובסוף מוותרים לו, ומוכרים אותו לעבד במצרים. תחשבו מזה - יוסף כולה בן 17, לא ממש רחוק מהגיל שלנו, וכבר צריך להתמודד עם כאלה נסיונות גדולים..

ובמצרים, כשיוסף הוא עבד בבית של פוטיפר - אשתו של הבוס שלו מנסה לגרום לו להיות איתה, וממש בקלות הוא יכול לחטוא, ואף אחד לא ידע - אבל לא. יוסף שלנו לא מוותר לעצמו, עושה את המעשה הנכון - ולא חוטא.
ואז>> בגלל שיוסף לא חטא, אשת פוטיפר ממציאה עליו שקרים - ומשליכים אותו לכלא המצרי
כאילו, בואנ'ה, אם זה הייתי אני - הייתי שיא המתלוננת. 
אחרי שעמדתי בנסיון - לא רק שה' לא מצ'פר אותי או משהו, הוא אפילו מכניס אותי למצב יותר 'נאחס' ממה שהיה קודם!

אבל יוסף הצדיק שלנו לא מתלונן, הוא סומך על ה' גם בכלא, ומתמודד עם המצב.
ואחרי 12 שנים, פתאום קוראים ליוסף לפתור את החלום של פרעה, וכל המצב שלו משתנה לגמרי.
תחשבו  - איך יוסף הרגיש יום לפני שקראו לו לפרעה?
הוא היה בכלא, במצב הכי גרוע בעולם, והרגיש ממש תקוע - שומדבר לא התקדם עם המצב שלו.
אבל ברגע אחד קטן - הכל השתנה.

לפי המדרש: "ויהי מקץ שנתיים ימים" = קץ שם לחושך.
אבאל'ה שבשמים בבת-אחת בפסיק את הסבל של יוסף, ואת המצב שבו הוא היה - הפסיק את החושך שלו.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מפה?
קודם כל >>
שגם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך, שהכל גרוע - צריך לדעת שאת הכל אבאל'ה שבשמים מכוון, ועושה את הכל בצורה הכי טובה שאפשר.
כמו אצל יוסף - שהוא לא היה יכול לעלות פתאום למלוכה של מצרים אם הוא לא היה נכנס לכלא, כי רק ככה הוא היה יכול לפתור את החלומות של פרעה -
ככה גם אצלנו. כל מה שקורה לנו קורה בגלל שזה המצב הכי טוב לנו כרגע, גם אם אנחנו לא יכולים לראות את זה.
ודבר שני >>
גם כשאנחנו מרגישים, כמו בדוגמא למעלה, ששומדבר לא הולך - הכל תקוע, יכול לעזור לנו לזכור שברגע אחד - הכל יכול להשתנות.
גם המצב הכי גרוע בעולם - נפתר ברגע אחד קטן.
כמו אצל יוסף, שבהתחלה הוא היה במצב הכי 'נאחס' ותקוע בעולם - אבל ברגע אחד הוא עלה למצב הכי גבוה -
ככה גם בחיים שלנו. 
ברגע אחד קטן - הכל יכול להיות טוב יותר - אם רק נאמין, ולא נשקע בדיכי. 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י, וחנוכה שמח! 

שיעורי תורהמי לה אלי

הי..

אני אשמח לשמוע על שיעורי תורה בירושלים ..כל הסגנונות..

עדיף כאלו שהכניסה אליהם חופשית..

תודה רבה!

יש במכון מאיר (גם לבנות)onאחרונה

אם את רוצה פרטים בשמחה באישי..

בחירה חופשית?צ.מ.צ

בס"ד


נכון ה' ברא את העולם כדי להטיב עם הברואים? 

נכון ה' יודע כל מה שעתיד לקרות?

נכון ה' לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו?


אם התשובה לשלושת השאלות היא "נכון", אז למה ה' מעמיד אדם בניסון שהוא יכול לעמוד, בו אבל בסופו של דבר האדם נופל בו?

פעם שאלתי את זה, אני לא זוכרת מי ענה לי, אבל התשובה שלו היתה: אחרי הנפילה קמים ומתקרבים אל ה' יותר ממה שהיה לפני הנפילה.

עכשו השאלה שלי היא מה קרו עם אלו לא קמים מהנפילה, הרי בסוף הם יענשו על זה בעולם הבא. מכאן יוצא שה' ברא אותם כדי להטיב איתם אבל ידע שבסופו של דבר לא יטב איתם בגלל שהם לא בחרו בדרך הטוב. אז למה ה' ברא אותם?


ממש הסתבכתי עם השאלה, אם משהו הבין מה אני שאלת שבבקשה יענה לי.

תודה.

אממ,יויו2

ה' מעמיד אדם בניסיון שהוא יכול לעמוד בו-למה בסופו של דבר האדם נופל בו?

כי זה בדיוק הניסיון,אם האדם עומד בו או לא..אם הוא עמד,אשריו,אם לא,לא נורא,קמים וממשיכים הלאה!נופלים שוב?אז שוב,מנסים,עד שמצליחים."שבע יפול צדיק וקם".אבל זה שהוא לא מצליח זה תלוי בו.פשוט צריך לדעת שאם יש ניסיון,אז מוכרח שאפשרי לעמוד בו.מכאן והלאה זה בתלוי באדם..

אלה שלא קמים מהנפילה יקומו בע"ה,ואם לא בניסיון הבא,אז בהבא אחריו,רק אסור להתייאש.

לגבי השאלה השנייה,שאלת הידיעה והבחירה-אחת השאלות שא"א להסביר וא"א להבין.אבל צריך להבין שזה קיים.

האר"י הקדוש אומר:"במקום שיש בחירה,אין ידיעה.ובמקום שיש ידיעה אין בחירה".

אז איך זה ייתכן?

דמייני שאני מחזיק כאן מטבע,צד אחד ציור צד אחד המספר,כשהצד של הציור כלפייך.

אני שואל אותך:מה את רואה כאן?את תעני לי מטבע.ובסדר,מה את רואה?ציור.

איך זה יכול להיות?אני רואה מספר!אז מה,הציור לא קיים?המספר לא קיים?לא יכול להיות..שניהם קיימים.

שניהם קיימים,גם הידיעה וגם הבחירה.(במשל,אז נגיד הציור זה הבחירה,והמספר זה הידיעה,שניהם קיימים בו זמנית אבל אנחנו לא רואים את שניהם!)

הידיעה של ה',היא לא הידיעה שלנו.הידיעה שלו יכולה לכלול אפשרות של בחירה בתוך הידיעה.ושמעתי שאפשר להגיד,שכאשר ה' מעמיד אדם בניסיון,הוא מצמצם את עצמו עד כדי שהוא לא יודע מה יהיה,והאם האדם יעמוד בניסיון או לא.אז מה,ה' לא יודע?!ה' מצמצם את עצמו עד כדי אי ידיעה של מה יקרה כמו שה' מצמצם את עצמו בעוד דברים כשצריך.ושוב,זה דברים שצריך לדעת שפשוט א"א להבין.נאמר:"לית מחשבה תפיסא ביה כלל"-אין מחשבה יכולה לתפוס בו,אותו,כלל.בלתי אפשרי להבין,מה שכתבתי זה טיפה לסבר את האוזן..

לוידע אם עזרתי,מקווה שלפחות קצת.שכוייך על השאלות

 

תודהצ.מ.צ
אנסה...אוסקר

כדי שאדם יקבל את הטוב בשלמות חייב שהוא יהיה סיבת הטוב של עצמו, כמו הבורא שהוא סיבת הטוב של עצמו והוא תכלית השלמות, והאדם צריך לדבוק בו ולהידמות לו. כדי שהוא יהיה סיבת הטוב של עצמו חייב שתהיה בחירה. ולכן צריך לתת בחירה לכל אחד בלי יוצא מן הכלל.

זה שה' יודע מראש מה כל אחד יבחר זה לא קשור, כי סיבת הידיעה בעבר היא המעשה בעתיד [כי ה' רואה את כל ציר הזמן בבת אחת], ולא ההיפך שהמעשה הוא תוצאה מהידיעה.

כבר כתב הרמח"ל בדרך ה' שה' נותן לאדם הרבה אופציות לתקן את עצמו [גלגולים וכדומה] באופן שאלו שלא יזכו בסוף לעולם הבא הם מועטים מאד.

מומלץ מאד לקרוא את הפרקים הנוגעים לתכלית הבריאה ולבחירה החופשית בספר דרך ה' לרמח"ל. שם הכל מוסבר היטב ובאריכות

הצלחה.


לא ממש הבנתיצ.מ.צ

בס"ד


לא ממש הבנתי, אבל אני ינסה לקרא את הרמח"ל....

תודה בכול מקרה

>סוג'וק

ראשית - הנחות הבסיס לא מדויקות

"הכל צפוי" - יש "ידיעה" ברבדים מסוימים של "הכל"

ויש גם בחירה במקביל

איך זה כבר שאלה אחרת.

 

הכל צפוי - הכוונה באופן כללי שיש תכלית טובה

אבל

איך זה יקרה - זה בבחירה

וזה יקרה, בדרך טובה או רעה

הטובה תגיעה גם בדרך הרעה, בעיכובים.

זה היופי של ההשגחה שמביאה הכל לטובה.

 

זה אומר שדברים יתוקנו, אפילו בדרכים קשות

ואפילו רשעים גדולים יעברו מסלולי תיקון עם הזמן.

עולם הבא במובן של עולם הנשמות איננו התחנה הסופית.

 

יש תחיה ובאחרית הימים שלנו יש עולם הבא שהולך ובא

אני יכול לענות תשובה פשוטה:עוזיה

אם מישהו לא עמד בניסיון, כנראה זה לא היה ניסיון אבל מיד תעלה השאלה 'אז בשביל מה לנסות'?


ההנחה שהמושג 'ד' יודע הכל מראש' הוא כפשוטו, היא הנחה שגויה. ריבונו של עולם הוא מושג שלא מהעולם הזה, ולפיכך כל ניסיון לשפוט אותו בכלים של העולם הזה נידון לכישלון. לפיכך אני מאמין שבני אדם בהחלט יכולים 'לשבש' לריבונו של עולם תוכניות (במושגים שלנו), ויכולים 'לאכזב' אותו וכדו'.

הכוונה:אוסקר

הכוונה  כך, הרי הבורא הוא תכלית השלמות. ושלמותו היא מעצמו, זאת אומרת שאת חכמתו ונצחיותו וכו' הוא לא קיבל ממישהו אחר, ואם כן אם תכלית שלמות האדם היא להידמות לבורא ככל יכולתו, הרי שהוא צריך גם כן להיות במצב שהוא עצמו יהיה סיבת הטוב של עצמו, ולא יקבלנו ממישהו אחר [אפילו מהבורא עצמו]במתנת חינם, וזה יהיה על ידי שיעמול ויעמוד בנסיונות מול יצרו, ואז יקבל את העולם הבא כגמול למעשיו ויהיה סיבת הטוב של עצמו, ובזה הוא נדמה לבורא בתכלית האפשר. כל זה מבואר ברמח"ל בדרך ה' באורך.


מקווה שהובנתי יותר...

רק טוב

מסכים אבל-יפתח_

הערונת-לפעמים נדמה לנו שאם יש שאלה שאנחנו לא יודעים לענות עליה,
זה פוגם לנו באמונה ולכן צריך להפוך עולמות כדי למצוא תשובה.
אז זה לא ככה!אמונה פירושה להאמין במשו,.אני למשל לא יכול להאמין שהקיר הוא לבן,
כי אין פה מה להאמין!אני מסתכל ורואה שהוא לבן!
להאמין זה דווקא במה שיש עליו ספקות,שאני לא בטוח במאה אחוז בקיומו-
וזה מראה שאני 'לוקח את הסיכון' ומאמין בו.

כי אם כל דרכי הקב"ה היו פרוסות לפנינו,מה היתה הגדולה של המאמין בו ומקווה לישועתו?

כלליצ.מ.צ

אוסקר - תודה נראה לי שעכשו הבנתי.

סוג'וק ועזיה - תודה.

יפתח_ - בעקרון אני מסכמה. זה שאין לי תשובה לכול השאלות לא אמור לפגועה לי באמונה, אבל אם אני יכולה למצוא תשובה לחלק מהשאלות למה לא לחפש?!  

^^^צודקת,וחשוב מאוד תמיד לשאול ולברריויו2
וואו!אנונימי (פותח)אחרונה

אני חייבת לציין לפני, שזו פשוט שאלה מדהימה, עם עומק.....

לדעתי התשובה היא כזאת : יכול להיות שהנפילה הייתה מאוד קשה, וגם אם פחות- האדם יכול היה לעמוד בנפילה, אבל הוא  בחר להישבר. אם האדם היה מתאמץ הוא היה עולה, ומגיע למקומות טובים מהנפילה, אבל, כמו שיש לכל אדם בחירה חופשית- גם לו הייתה, ונכון  שזה לא בא בקלות, ואני ח"ו לא שופטת אף אחד, וברור שצריך להתאמץ- אבל הוא בחר ליפול. יש משפט מאוד נכון, לדעתי שממש ממצה: "אדם לא בוחר בחיים עם מה להתמודד, הוא בוחר בחיים איך להתמודד". (בערך ככה)

                                                                    מקווה שעזרתי! והלוואי שלא נעמוד בנסיונות קשים......

עזרה-דרושמשכני אחריך

זוג תפילין כשרות ,ללא תשלום או בתשלום סימלי...(לאדם שאין ביכולתו לשלם מחיר מלא) .

מי שיכול בבקשה לעזור יתקשר לטל':0507023838   תודה=)

איך אפשר לא לחטוא?! טיפ קצר ונחמד מתוק מדבש

בפרשת השבוע שלנו (פרשת וישב) מסופר על הנסיון של יוסף עם אשת פוטיפר.
אחרי שהאחים מכרו את יוסף, הוא היה עבד אצל פוטיפר  (שר בית-המטבחיים של פרעה).
פוטיפר ראה שיוסף שיא המצליח בכל מה שהוא עושה - ונתן לו להיות אחראי על כל ענייני הבית שלו, שזה מעמד ממש גבוה.
א-ב-ל - פה מתחילות הבעיות..
יוסף היה שיא החתיך, ובגלל זה - אשת פוטיפר התאהבה בו. כל הזמן היא ניסתה לגרום לו להיות איתה, אבל יוסף התעלם ממנה. 
ואז - יום אחד, כשרק יוסף והיא היו בבית - היא ממש תפסה בבגד שלו, וניסתה לפתות אותו להיות איתה.

עכשיו, בואו נעצור שנייה את הסיפור.
 תחשבו שנייה מה עובר ליוסף בראש:
מצד אחד - הוא יודע שזה אסור לגמרי להיות איתה.
אבל מצד שני - אף אחד לא בבית. ז'תומרת שאף אחד לא ידע מה קרה. ויותר מזה - אם יוסף לא יהיה איתה זה בטוח יפגע בו - אף אחד לא יאמין לו שהיא ניסתה לפתות אותו, והיא בטח תמציא עליו איזה סיפור שיגרום לו לאבד את העבודה. ו.. 
וואו. זה אשכרה חתיכת נסיון ענק.
בתכל'ס - כל העבודה של יוסף תלויה בזה, כל החיים של יוסף תלויים בזה..

אבל אז, רש"י אומר שיוסף דמיין את אבא שלו מסתכל עליו.
הוא חשב על זה שאם מישהו שהוא מעריך היה איתו עכשיו - הוא בחיים לא היה מעז לעשות כלום.
אז הוא פשוט דמיין שאותו מישהו מסתכל עליו ורואה אותו חוטא.

ולכן >>
בהחלטה של רגע יוסף מחליט לברוח -"וינוס ויצא החוצה".
יוסף משאיר את הבגד שלו אצל אשת פוטיפר ביד - ופשוט רץ משם מהר, לפני שהוא יתחרט.

עכשיו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?
תחשבו שנייה על האדם הכי צדיק שאתם מכירים, מישהו שאתם שיא המעריכים -
זה יכול להיות אח שלך, הרב בישיבה\באולפנא, או פשוט חבר טוב.
עכשיו - תחשבו שאותו אדם היה רואה אתכם חוטאים. אבל מזה חוטאים? חוטאים בגדול.
לא נעים, הא?..

זה בדיוק כמו שקרה ליוסף -
הכוח הזה לא לחטוא בא אליו כי הוא דמיין שיעקב מסתכל עליו חוטא, ואז הוא שיא ההתבייש.

אז מעכשיו - בכל פעם שאנחנו באים לחטוא במשהו - תחשבו שאותו אדם צדיק שאתם מכירים מסתכל עליכם.
איזה פאדיחות זה אם חווה (שם בדוי) תראה אותי עכשיו מדברת לשון הרע.
איזה  לא נעים אם יוחאי (סתם שם..) יראה שאני לא מתפלל שחרית.
נכון עכשיו כבר לא ממש בא לכם לחטוא? 

נהנתם מהדבר תורה? אשמח ממש שתקפיצו אותו, כדי שעוד יהודים יוכלו ליהנות 

שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

"וואי, איזה תותח אתה!! פשוט שפיץ!!"מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!


[הפעם יש גרסת ביינישי"ם - פה ]

מכיר את זה שחבר שלך בא ונותן לך מחמאה, ואתה כזה: 'לא.. מה פתאום, אני בכלל לא כזה, פשוט רק עכשיו יצא לי לעשות את זה..'?
מכירה את זה שחברה שלך אומרת לך: 'וואו, אחותי, איזה יפה השיער שלך היום.. פצצה!', 
ואת אומרת לה: 'מה? איכס. לזה את קוראת יפה?'...
---

מן הסתם לכולנו יצא לפחות פעם אחת בחיים שהחמיאו לנו, ואנחנו הכחשנו את זה.
למה בעצם אנחנו עושים את זה?
כי בד"כ מי שאומר רק 'תודה' על המחמאה ולא מכחיש את זה - נחשב לשיא ה'חש'. היום אנחנו רגילים לא לומר על עצמנו שומדבר טוב, כדי שלא יחשבו שאנחנו 'חשים', או במילה אחרת - מתגאים.

אז בעצם מכאן נובע שאדם שנחשב לעניו בחברה שלנו - זה אדם כזה חסר עמוד שדרה, שלא מאמין בעצמו, וחושב שהוא לא טוב בכלום.
אבל רגע, זה נראלכם באמת האידיאל להיות אדם כזה חלש, שלא באמת מעירך את עצמו?
אז זהו שלא.
אדם שעניו באמת, זה אדם שיודע שב"ה יש הרבה דברים שהוא טוב בהם, א-ב-ל - ופה מגיע אבל ענק - את הכל ה' נתן לו, אין לו שומדבר בזכות עצמו. 
ז'תומרת שכן, יכול להיות שאתה מנגן ממש יפה, ואתה לא צריך להכחיש את זה כל פעם שאומרים לך את זה - אבל אתה צריך תמיד לזכור שה' הוא זה שנתן לך את הכישרון הזה כדי שתוכל להשפיע טוב בעולם, זה חלק מהשליחות שלך פה בעולם.
וכן, אם את טובה במתמטיקה את צריכה לנצל את הכישרון שה' נתן לך - ולא לומר שאת לא טובה בזה, כי ככה את לא תעזרי לאף אחד - לא לך, ולא לעולם.


בפרשת השבוע (פרשת וישלח) - יעקב אומר:
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך"

בעצם יעקב אומר פה שוואלה, הוא קטן. לא באמת מגיע לו להצליח.
אבל כרגע ראינו שאדם עניו באמת זה אדם שיודע שיש דברים שהוא טוב בהם, ולא מכחיש את זה. 
אז איך זה מסתדר?!

אז זהו, שאנחנו יודעים שה' נתן לנו תכונות מסוימות וכישורים מסוימים - והכל בא רק ממנו.
אז פה בעצם יעקב מראה לנו את הענווה האמיתית -
מבחינת עצמנו - לא מגיע לנו כלום, כי אנחנו לא באמת טובים.
אבל רק בזכות מה שה' נותן לנו - אנחנו מצליחים ב"ה.
אז בעצם ה' עושה איתנו חסד ענק  בזה שהוא בכלל מביא לנו את התכונות והכישורים שיש לנו, כי באותה מידה הוא יכול גם לא לתת לנו אותם.
ולכן, יעקב מרגיש כ"כ קטן מבחינת ה', כי ה' נתן לו (וגם לכל אחד מאיתנו) כ"כ הרבה. וכל מה שהוא נותן לנו הוא נותן לנו סתם ככה, בחינם.
וואו. תחשבו איזה טוב ה'.

אז לסיכום,
ענווה אמיתית זה לדעת שב"ה יש לי כישרונות - אבל הם לא הגיעו לי בזכות עצמי, אלא רק בזכות ה'.
ולכן - אנחנו צריכים להרגיש ממש התבטלות כלפי ה', כי הוא נותן לנו כ"כ הרבה.

שנזכה, בעז"ה! 
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!

יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום

מה הקטע של העולם הזה בכלל?!מתוק מדבש


בסיעתא דשמייא!!


יקרים שלי!!
יש פה וורט מדהים וקצר לשבת, כי אני יודעת שלא תספיקו לקרוא הרבה עם הריצות לסניף כל רגע..
יאללה, תקדישו 3 דקות בשביל הנשמה שלכם [ואולי גם כדי שכשיבקשו ממישהו לומר ד"ת בארוחת חבריא ב', יהיה לכם משו לומר ]
--

כולם מכירים את המדרש שאומר שכשרבקה עברה ליד בתי מדרש ובתי כנסת - יעקב בעט ממש ורצה לצאת,
אבל כשהיא עברה ליד בתי עבודה זרה - עשו רצה לצאת.
אבל חשבתם מתישהו למה יעקב רצה לצאת?
בואנ'ה, מה רע לו שם?!
יש מלאך שיושב ומלמד אותו תורה. מה הוא מתלונן? למה הוא רוצה לצאת לעולם השקרי הזה?!

אז זהו, שיעקב רצה לצאת כי הוא רצה אשכרה לעבוד, לעמול בתורה. 
הוא לא רצה שיתנו לו הכל על מגש של כסף, אלא הוא רצה שיהיו לו את הזכויות של לימוד התורה.
ובעולם הזה - לומדים את התורה ועומלים בה.

ורוצים שאגלה לכם סוד?!
העולם הזה לא סתם קיים, כדי שנהייה בו 70 שנה ונמות.
אבאל'ה שבשמים ברא את העולם הזה 
בשביל להיטיב איתנועם בני האדם.
ואיך בעצם הוא מטיב איתנו?
הוא לא נותן לנו סתם מתנות בחינם, כי הוא יודע שוואלה, לאדם לא נעים כשעושים בשבילו הכל, והוא בכלל לא עושה כלום בעצמו.
ולכן, ה' נתן לנו את העולם הזה - כדי שנרגיש שאנחנו עובדים בשביל הטוב שה' רוצה לתת לנו בעולם הבא, ולא סתם פרזיטים שלא עושים כלום.




 זה כמו שלקבצנים ברחוב ממש לא נעים לשבת ולקבל כסף מאחרים.
אבל בינינו? זה נשמע שיא הכיף שאתה יושב וכולם מביאים לך כסף, בלי שתעשה כלום. לא?
אבל יש לנו בושה פנימית כשאנחנו מקבלים סתם מתנות חינם, ולא עושים כלום בשבילן. 
זה נקרא 'נהמא דכיסופא' = לחם בושה. 
הקבצן ברחוב אולי מקבל כסף, אבל הוא מעדיף לעבוד בשביל הכסף הזה, ולא לקבל סתם טובות.
אגב, לכן גם המעלה הגבוהה ביותר של הצדקה זה למצוא לאדם עבודה - כי ככה הוא מרוויח את הכסף שלו, ומרגיש טוב עם עצמו, ולא מרגיש שהוא סתם חי על חשבון אחרים. 

בעצם ה' יכל לשלוח אותנו ישר לעולם הבא, בלי שנצטרך לעבוד פה בעולם. 
אבל מה? ככה שיא הנתבייש, כי זה בעצם מתנה שבכלל לא עבדנו בשבילה. לא עשינו כלום בשביל להגיע לעולם הבא ככה.
ובגלל זה - ה' נתן לנו את העולם הזה. פה אנחנו יכולים לעבוד, ועל פי מה שנעשה בעולם הזה - נגיע לדרגה שלנו בעולם הבא.

ולכן - יעקב רצה להגיע כבר לעולם הזה. 
כי בעולם הזה הוא יוכל לעמול על התורה, וככה הוא לא יקבל מתנות 'סתם' -
אלא יקבל שכר על מה שהוא עשה ופעל.


~ לא לשכוח להקפיץ ~

אחים שלי!!
שיהיה מלא ב"הצלחה בשבת ארגון, תנצלו כל רגע, ותראו לקומונרית איזה שבט הכי גזעי!
אבל אל תשכחו שבשביל ליהנות מדברים טובים צריך לעבוד, הא?! 
שבע"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!!


יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום

אךך! הצלקת! לא, זה שוב צף...!אח..

חורף, קר מאוד בחוץ. הגשם דופק על החלון.
אין יותר מתאים מלשבת עם כוס נס חם, להתכרבל בשמיכת הפוך,
וכמובן - סרט, לראות איזה סרט טוב שיחמם לנו קצת ת'לב הקר..





לא חשבתי שהמצב כ"כ גרוע, עד שבאחת הפעמים שהסעתי בחור אחד,
הוא אמר שהוא כ"כ עייף. הסתבר, שהוא מבלה את הלילות שלו בצפיית סרטים,
וכשבאה כבר שבת המלכה, אז באמת הוא מרגיש מנוחה. 25 שעות שינה -
חוץ משעות הסעודה - אלו הם חייו המכורים, כך לשיטתו.
"הלוואי. אם תוציא אותי מזה, אני"...

כולנו היינו מרחמים על אחד או אחת כזו. אבל אנחנו...?
שטויות, כולה סרט בשבוע. והנוהגים לחומרה כשיטת Hot VOD - סרט ביום.
לא מכורים. סתם נהנים לראות, מה קרה?! כולה סרט, מותר להנות בחיים.

הבעיה הגדולה היא, שאנחנו מכירים את הכותרת למעלה,
רק מהסיצנה שוולדמור מתקרב להארי פוטר "No, my scar". מהסרטים.
מהחיים שלנו? טופו טופו, משתדלים למעט ככל האפשר בצלקות.
אלא, שדורשי צלקות מסבירים, שהפסוק "ושרט לנפש" בא לרמוז לנו:
סרט, עושה צלקת לנפש. עוד סרט? עוד צלקת. עוד סרט? עוד צלקת.
ומתישהו שגדלים, אם מתבגרים בצורה טובה ולא נשארים לחיות בדמיון,
זה צף! ה-כ-ל צף. כל הדיבורים הכי גסים, כל התמונות הכי דוחות, כל הסיצנות -
שאם רק אלוהי-ם היה פה לראות אותך צופה בהם, היית מת במקום - הכל צף,
ברגעים הכי לא מתאימים - הם עולים לראש, מסתובבים שם כאילו זה הבית שלהם.
ואז, שכבר באמת התבגרנו ומאסנו בהם - אךך! ה צ ל ק ת...

אם פעם עוד היינו יכולים לדבר על 'סתם סרטים', ואז היו צריכים להסביר לי,
שגם אם זה סרט 'נקי', חבל על הזמן. המטרה שלו, היא ממש לא להעביר לך מסר.
היום - אין על מה לדבר. מה נראה? הארי פוטר 7...?! אז קודם כל זה לא לרמה
שלנו - ילחש יצר הרע - אנחנו כבר צריכים סרטים ל - 'מבוגרים בלבד'. מצד שני -
יגיד לנו יצר הטוב - אמרו שיש 'נשיקה' קטנה בהארי פוטר, וזה אסור הלכתית לראות.
נשיקה?! כ-ו-ל-ו, מה אתה דוס?! דווקא לא ראיתי 'גלגל ספייר' על הראש שלך..

בואו רק נשים את הדברים הכי ישיר על השולחן.
זה משחית, הורס, עוקר כל חלקה טובה בנפש. וכל הטענות המדומיינות
שכאילו זה לא נורא, כל אלה - לא יהיו איתנו ברגע שנתבגר ונבין כמה הרס שתלנו.
אז, שכל הסיצנות יעלו לראש ברגעים הכי הטהורים - בלימוד מול הגמרא הקדושה,
בשיחת נפש עם הבעל - אז, אף אחד לא יהיה שם לצידנו, להוציא את הזבל מהראש.
הרי לשתות מכוס מים מזוקיקים עם 'קצת' רעל - בחיים לא נשתה, אז להכניס
לנפש כוס רעל מלאה, כן נכניס..?! זו פשוט אכזריות לשמה, לא לרחם על הנפש שלנו.


מי שהיה פעם בסרטים - גם 'נקיים' וכל שכן מלוכלכים - ונגמל,
יודע ויכול לחתום לנו כמה טוב בלי הרצון הזה. פתאום כבר לא צריך כל פעם
שחוזרים מהישיבה או מהאולפנה להתיישב ולרבוץ מול המחשב כמה שעות.
אין, זה מדהים. פתאום לא רק שלא צריך לראות, אלא לא רוצים לראות.
רוצים לחיות. להפסיק לדמיין, ולהתחיל לחשוב קצת על עצמינו. כמה שזה מתוק.

"ושרט לנפש"...
שריטה עמוקה בתוך הנפש.
ו - צלקת, אי אפשר למחוק, ואפילו לא לשים מייקאפ על הלב.
בואו נרחם על עצמינו. נפסיק להרעיל, לטמא, לכסות, את הנשמה שלנו.


הצעד הראשון הוא - 'לשם יחוד', לפני כל תחילת סרט.
"לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנני באה 'לקיים' מצוות לא תעשה
של 'ושרט לנפש', ולהחדיר לעצמי עוד רעל לנשמה"...
תהי גיבורה. תגידי בפה מלא, תלחשי לעצמך! אל דאגה, אף אחד לא שומע.
עכשיו, בואו, נתחיל ת'סרט. פעם ראשונה עוד יהיה 'מתוק', אחרי ה - 'לשם יחוד'
השני כבר נרגיש קצת צביטה בלב, ואחרי כמה פעמים - כבר הידיעה שחדרה עמוק,
תתחיל 'לנזול' לכיוון הלב למלא אותו בהבנה והרגשה של "ושרט לנפש"...



אל תחיה בסרט,
יש ברירה אחרת.

אמר החכם.



יש, לנו יש ברירה אחרת.
זה לא עניין של דת, זה עניין של איכות חיים.


ואמנם מי שכרת לעצמו את היד לא יכול לצעוק 'אופס, טעות',
כלומר - יכול, אבל היד לא תחזור לעולם - אבל ה' בשמיים,
כל יכול, אפילו להחזיר לב לקדמותו בלי שהצלקות יפריעו.



חבר'ה שהיו 'שם' פעם, אותם אלה שכבר תפסו ת'חיים בידיים -
נשמח מאוד שתוסיפו מהנסיון שלכם, בבחינת 'אין חכם כבעל נסיון'.








'מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?!'מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!


מכירים את זה שרואים זקנה עם הרבה שקיות מסתובבת ברחוב ומתלבטים אם לעזור לה?
מצד אחד - זה שיא החשוב לעזור לה.
אבל מצד שני - אין לכם זמן עכשיו, ואתם מתים לעוף כבר הביתה..
וסיטואציה אחרת -
מכירים את זה שילד אחד מבקש מכם ללמוד איתו למבחן?
ואתם יודעים שהילד הזה ממש מתקשה, ותצטרכו להסביר לו כל דבר 200 פעמים..
אבל אם לא תלמדו איתו - הוא לא יצליח וייכשל..


---

בפרשת השבוע שלנו [חיי שרה] כתוב:
"ואברהם זקן בא בימים"

כל מי שאי פעם למד לפסיכומטרי [וגם מי שסתם יש לו ידע כללי..] יודע ש- 'בא בימים' = זקן.
אז בואנ'ה, למה התורה חוזרת על זה פעמיים?
ה' לא למד פסיכומטרי? 

אז זהו, שאפשר ללמוד מפה משהו פשוט אדיר.
תתרכזו, כי זה יכול להפוך כל סתם יום בחיים שלכם ליום מיוחד >>

האלשיך אומר ש..
'בא בימים' זה לא סתם זקן, אלא זה מלמד אותנו שאברהם אבינו אשכרה ניצל כל יום ויום שלו.
הוא לא סתם שכב במיטה ובהה כל החיים, אלא באמת כל יום שלו היה מלאה בתוכן, בעשייה.

תחשבו איזה כיף זה באמת להרגיש שכל יום בחיים הוא משמעותי. שפעלת ועשית כל החיים שלך.
אחח.. שנזכה!

* הרב מקוברין אומר ש..
זוכרים שכל יום בשחרית אנחנו אומרים 'תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם..'?
אז בעצם המידה המרכזית של יעקב היא האמת, ושל אברהם היא החסד. אברהם אבינו עשה כל יום בחיים שלו חסד. 
אז מה הקשר ל'בא בימים'?!
הרב מקוברין אומר שלומדים מפה שיום שיהודי לא עושה בו חסד - לא נחשב כאילו הוא חי בו.
ז'תומרת שאולי אתה יכול ללמוד כל היום תורה, אבל אם אתה לא עושה ביום הזה שומדבר בשביל אחרים - היום הזה לא נחשב לך כיום שחיית בו.

וואו. תחשבו על כל הימים שפשוט ב-ז-ב-ז-ת-ם עד עכשיו, כי לא עשיתם בהם חסד.
לא חבל?
אז יאללה, אחים שלי - מעכשיו אין כזה דבר יום מבוזבז. אין כזה דבר יום בלי לעזור בו למישהו.
אחי, אז מה אם אתה עייף? אתה לא יכול למצוא את ה-5 דקות כדי ללכת לתת צדקה לקבצן שמנגן ליד הבית שלך?
אחותי, אז מה אם יש מבחן מחר? את לא יכולה להקדיש חצי שעה בשביל לעזור לאמא עם האחים הקטנים? 

ויודעים משהו?
חסד הוא כמו בומרנג - כשאתם עושים טובים למישהו, אתם לא יכולים לדעת לאן זה מתגלגל. 
יכול להיות שבעוד 20 שנה, אותו קבצן שנתת לו צדקה ברחוב, יהפוך לרופא גדול. ואחד מבני המשפחה שלך [ח"ו] יצטרך לעבור ניתוח מסוכן - והרופא-הקבצן יעשה את הניתוח בחינם, רק בזכות הצדקה שלך.
טוב, אולי זאת דוגמא קיצונית, אבל באמת שכל דבר - חוזר אלינו.
שווה, לא?

אז שבעז"ה נזכה לנצל כל רגע בחיינו, ונזכה לעשות חסד כל יום.
וכמובן - שתהיה בעז"ה שבת שלום ומבורכת, מלאה בשמחה וקדושה, לכל עמ"י!

יישר כח!צ.מ.צאחרונה

בס"ד


יישר כח! ובעזרת ה' נזכה שלכול יום היה משמעות...

שאלה על פרשת ויראצ.מ.צ

בס"ד


ה' מוציא את החמה מנרתיקה (עשה חמסין) כדי שלא יבוא אורחים לאברהם. אחר כך שאברהם מצטער על כך שאין לו אורחים אז ה' שלוח לו מלאכים לאברהם כדי שיוכל לזכות במצוות הכנסת אורחים.

אם אני טועה אז אין לי שאלה, אבל אם אני מה שכתבתי נכון אז זה נשמע כאילו ה' התחרט על מה שעשה. וה' אמור לדעת כל מה שעתיד לקרות אז למה שה' יעשה מעשה שהוא יתחרט עלו?

בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותואיזה טוב ה'!!!!

נראה לי שבעקבות בחירתו של אברהם לחכות לאורחים למרות החום הכבד ה' שלח לו אורחים.

 

זו לו חרטה של ה' על כך שהוציא חמה מנרתיקה אלא תוצאה של הבחירה של אברהם (וכאן זה נוגע בשאלת הידיעה והבחירה...)

 

 

פשוט:סוג'וק

ככה האורחים הגיעו מתוך רצון של אברהם ולא מתוך חיוב עליו!

כי בכל זאת מצווה זו לא תמיד רצונית יזומה אלא מגיעה פתאום.

 

[יש חילוק במצוות בין "גברא" ל"חפצא"

ז"א האם המצצוה על האיש (במקרה זה - המארח) - גברא

או רק יש עניין שהמצווה תיעשה (שהאורחים יוכנסו ע"י מישהו) - חפצא]

 

ובנוגע לחרטה - כבר ראינו זאת בסוף פרשת בראשית על מחשבת ה' על כך שברא אדם שעושה רע

אבל כאמור גם הבחירה היא בריאה וכמו ששם היתה בחירה רעה (וטובה של נח)

 

גם אצל אברהם היתה בחירה טובה ובעצם האבות לא צוו כלל על המצוות אלא קיימו מעצמם.

 

המחשבה הראשונה היתה שאברהם לא הצטער ע"י אורחים כרגע

אבל ברגע שזה עצמו נהיה לו צער אז נצרך ההיפך

ואגב, אותם מלאכים היו עם שליחות מיוחדת ובתוכה גם לרפאותו ולא "סתם" אורחים כבכל יום...

שהוא מכניס אורחים למרות קשייםמושיקו

המצווה יותר גדולה והשכר יותר גדול

לא הסתכלתי בתגובות אז מצטערת אם אני חוזרת--אוסקר

בס"ד


כתוב במסכת מכות דף י': אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב [אצל בלעם]: (במדבר כ"ב) לא תלך עמהם, וכתיב: [אחר כך לגבי בלעם, שכביכול ה' שינה את דעתו ואמר לו] (במדבר כ"ב) קום לך אתם; מן הנביאים, דכתיב: (ישעיהו מ"ח) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך; מן הכתובים, דכתיב: (משלי ג') אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן:

והסביר רש"י: בדרך תלך - בדרך אשר תבחר לילך.אם ללצים - בא אדם להתחבר.הוא יליץ - אין מעכבין בידו.
מהגמרא רואים שמשמיים מנווטים את האדם בדרך כלשהי שהיא לטובתו, בהתאם למצבו [כמו עם אברהם שהיה חולה ומן השמיים רצו שינוח] .

אבל אם הוא מתעקש ללכת לכיוון אחר, בין אם זה לכיוון החיובי , כמו אברהם שהתעקש לעשות חסד ומאוד רצה אורחים, על אף שפגע הדבר בבריאותו ומנוחתו, או לצד השלילי כמו בלעם שהלך לדבר שבסוף הביא למותו, מן השמים נותנים לו "לזרום" בדרך שבה הוא רוצה ולא מתעקשים איתו. וממילא זה לא שמן השמים כביכול התחרטו, אלא שעברו להתנהג עם אברהם אבינו במסלול אחר של הנהגה, לפי בחירתו.

רק טוב

תודהצ.מ.צאחרונה


האם?לעשות כפי שחלמתי שהרבי אומר לי. להתחשב בחלום?אנונימי (פותח)


אישה

כבר תקופה יש לי איזה בעיה רצינית, שאיני יודעת כיצד לפעול באותו נושא, ואיך לפטור את אותה בעיה.

רציתי עליה תשובה מהרבי.


ניסיתי דרך אגרות קודש, ולא יצא לי תשובה ברורה, מלבד זה שהיו באגרות נושאים שהוזכר בהם לילה או שינה וכדו'.



פרח

ממש בכיתי  פעמים רבות באותו ענין ובקשתי שהרבי כבר יתן לי תשובה ברורה.


לפני יומיים נרדמתי מתוך בכיהבוכה  מכיון שכבר רציתי תשובה לברר מה עלי לעשות? ואיך אני יוצאת מהבעיה והמצוקה שלי? בוכה כשרק הכרית שלי בה נבלעו דמעותי עדה לאותם דמעות שזלגו מעיניי.


מלך

באותו לילה חלמתי שהרבי מדבר איתי כוכב ואומר לי, תלכי לאיזה רבנית והוא הזכיר את שמה, כפי שאספר בהמשך, אבל בתחילה לא קלטתי בדיוק מה השם שלה, והרבי אומר לי אני סומך עליה שהיא תענה לך תשובה נכונה, מה את צריכה לעשות, ותבקשי ממנה ברכה ומה שהיא מברכת מתקיים.

מלך

מכיון שלא קלטתי בתחילה מה השם של הרבנית שאלתי את  הרבי שוב, והוא אמר לי הרבנית יפה כהן מארץ ישראל.

מלך

לא רציתי תשובה וברכה ממשהי אחרת, רציתי מהרבי בעצמו, וניסתי שוב לשאול אותו, אבל הוא פתאום נעלם, אחרי שהוא אמר לי להתיעץ ולהתברך מהרבנית יפה כהן הזו.


מאוד התאכזבתי מבולבל ששוב לא קיבלתי תשובה מה לעשות, ואפילו ברכה לא קיבלתי רק נשלחתי לאיזה מישהי, שעד אותו חלום לא שמעתי עליה מעולם.



אני שואלתמבולבל


מה אתם אומרים.


הרי כתוב ש"חלומות שוא ידברו"

אז האם זה חלום שווא, ולא להתייחס אליו.


או להתאמץ וללכת לאותה רבנית.

ולהתיחס ברצינות לחלוםפרח


או להתעלם מהחלום 


מה עלי לעשות???? מבולבל


אממ...אוסקראחרונה


אני חושבת שכדאי לברר מי זו הרבנית יפה כהן, ואם היא באמת מתאימה לעזור בבעיה שלך, למה לא להיעזר
בה...
את לא צריכה להתאכזב שלא קיבלת ישועה מהרבי עצמו, שהרי אמרו חז"ל במדרש ויקרא ורבה: "אמר ר' אחא, בכל הקב"ה עושה שליחותו, אפילו על ידי נחש, אפילו על ידי עקרב, אפילו על ידי צפרדע ואפילו על ידי יתוש."
קל וחומר שהקב"ה יכול לעשות שליחותו ולהביא ישועה דרך רבנית חשובה.

הצלחה  
(אגב, אשמח אם תעדכני מה בסוף)


לבד. כ"כ לבד..מתוק מדבש

בסיעתא דשמייא!


זוכרים ששבוע שעבר דיברנו על הנסיונות? 
אז גם השבוע אני רוצה לדבר על זה, כי זה באמת קשור לחיים היומיומיים שלנו.. 
אתם איתי? אז יאללה, בואו נכנס לעומק של הפסוקים 
--

בפרשת השבוע שלנו [וירא] כתוב על מקום העקדה:
"ויקרא אברהם את המקום ההוא ה' יראה, אשר יאמר היום בהר ה' יֵרָאֶה".
ז'תומרת שאברהם קורא למקום ככה, כי שם ה' נראה אליו.
אבל בתכל'ס ה' נגלה אל אברהם בעוד מקומות, אז למה דווקא שם אברהם מדגיש כ"כ את ההתגלות של ה'?




מכירים את זה שדווקא כשהכי קשה לכם, אתם מרגישים כאילו האבא שבשמים פשוט לא נמצא שם?
אתם אשכרה מרגישים כאילו ה' עזב אתכם, הוא כאילו אומר לכם שזהו. עד כאן. תסתדרו עכשיו עם הקשיים שלכם לבד.
מן הסתם כולנו מכירים את זה.
ויודעים מי עוד מכיר את זה?
אברהם אבינו.
כן, כן. אותו אברהם אבינו הצדיק, גם כן הרגיש דווקא כשהכי היה לו קשה - כשהוא עמד לעקוד את הבן שלו - שה' פשוט מתרחק ממנו. שהוא עוזב אותו.
דוגרי אם אני הייתי אברהם אבינו, נראלי שפשוט הייתי אומרת חאלס. מספיק. אם ה' מתרחק ממני, למה שאשמע בקולו?
אבל ב"ה שאני לא אברהם אבינו, הא? כי אברהם אבינו לא מוותר. הוא אומר שלא משנה מה - הוא עושה את מה שהקב"ה ציווה.

זה בעצם העניין של הנסיון.
זה לא חכמה לעמוד בנסיון כשהכל טוב ויפה, ואתה שיא המרגיש את ה', החכמה האמיתית היא לעמוד בנסיון ולעשות את מה שה' ציווה גם כשמרגישים שאבא שבשמים פשוט נטש אותנו.

ומה קורה בסוף לאברהם?
דווקא אז, מתוך הנסיון, מתוך ההסתר פנים הזה - הקב"ה מתגלה אליו, ובעצם מראה לו שהוא אף פעם לא עזב אותו.
הוא מראה לו שהוא תמיד היה שם איתו, אבל לפעמים ה' הוא כמו דנידין, ז'תומרת שהוא רואה ואינו נראה.

מה אנחנו בעצם לומדים מפה?
שגם בשעה שאנחנו חושבים שוואלה, ה' פשוט לא נמצא איתנו, וחושבים שהוא עזב אותנו להתמודד לבד עם כל הקשיים -
אנחנו צריכים לדעת שכמו אבא שמסתכל על הבן שלו משחק בחצר דרך החלון - הילד חושב שהוא לבד, אבל האבא תמיד משגיח עליו, ככה אבאל'ה שבשמים תמיד תמיד שם, פשוט לפעמים הוא מסתתר.הוא רוצה לראות איך אנחנו נתמודד ככה, אם אנחנו באמת מאמינים בו.

וזה גם מה שאברהם אבינו הבין, כשהוא קרא למקום העקדה 'ה' יראה'.
הוא מבין שה' תמיד היה איתו, ה' תמיד רואה את האדם ומסתכל עליו, אבל רק אח"כ הוא נראה אלינו - רק אח"כ אנחנו רואים את זה שה' היה שם.

נהנתם? אז יאללה, קפיץ קפוץ 

שבעז"ה נזכה באמת לעמוד בכל הנסיונות, כמו אברהם אבינו.
שתהיה בעז"ה שבת שלום ומברוכת לכל עמ"י 

יישר כח!צ.מ.צאחרונה

שבת שלום.

אך רדומים רדומים ממשיכים להנות מהחייםאנונימי (פותח)

תהיתי לא פעם מדוע ברוב המכות שעם ישראל חטף קשות לאורך ההיסטוריה שלנו דוקא הציבור הדתי היה הכי מוכה, לא שאלה שניסו להתבולל ולחשוב כאילו הם מצליחים "לברוח" מהיהדות גם שילמו מחיר בחייהם אך הציבור הדתי? שאמור להיות קרוב יותר לבורא עולם? ששמר על תורה ומצוות והשתדל על כל מחיר לשמור על הדת מדור לדור, מדוע היה צריך לעבור את הייסורים האלה?



אמר לי פעם איש חכם כך, ילד שהוא קרוב לאביו ובדרך כלל שומע בקולו מדוע מקבל עונשים יותר קשים מזה שלא מקשיב בקול אביו? מכיון שהילד הזה ששומע בקול אביו הוא מעין יקר יותר ומנסה אביו ליישרו בטרם יסטה מהדרך, הילד שלא מקשיב בקול אביו הוא מעין "מקרה אבוד" ולכן האב מתמקד יותר בילד הצדיק יותר, ויתרה מכך, הילד הצדיק הוא יודע הרבה יותר טוב את מה שעליו לעשות ובכל זאת סוטה או שלא עושה את הנכון ולכן הוא חוטף את המכה היותר קשה...

כך עם ישראל גם כיום, הציבור הדתי שאמור לדעת מדוע עם ישראל גלה לפני אלפיים שנה וחרב בית המקדש, משום מה שכחנו את הנקודה "הקטנטונת" הזאת שהיא בעצם העיקר, שהיא בעצם הגורם לכל העיכובים לביאת המשיח...

נכון שמנסים להמשיך לקיים את מצוות ה' ולעסוק בתורה ומעשים טובים יום יום ומנסים להשיב בני ישראל לדרך ה' אך משום מה שוכחים את עיקר העיקרים, ולא נעשה די בכיוון תיקון השנאת חינם שהיא זו שהביאה אותנו למצב בו אנו היום, אומנם לא היתה לנו מדינה ומקום בו יכולנו לחיות ביחד ולתקן את זה לאורך אלפיים שנה... אבל אנו כבר בארץ למעלה משישים שנה ועדיין לא רק שלא נעשה דבר ממשי אלא שהקרעים בעם ישראל עמוקים מאי פעם, בין חילונים לדתיים, בין אשכנזים לספרדים, בין עדות החרדים בעצמם שכיום הולכים ונהיים חמורים מיום ליום וממש על סף אלימות קשה בין מגזרים ועדות שונות...

מה קורה לנו???? מה הולך כאן??? למה עוד אנחנו זקוקים לראות ולהודות שהמצב שלנו גרוע ביותר ומה עושים??? ממשיכים כאילו לא קורה דבר, יש מי שאומר אפילו : אין דבר כזה שנאת חינם בינינו יש אהבת ישראל פורחת וכו' , אני לא מתעלם מהעובדה שיש גל גדול של חזרה בתשובה וזה טוב מאד אך יש גם אלימות גוברת שאסור לנו להשלים איתה, מה שהרבה טוענים שיש רק להמשיך ולעסוק כל אחד בהשתדלות אישית וזהו זה, אין מה לעשות אלא לחטוף את המכה הבאה... זה נראה לי נאיבי ביותר ובלתי אחראי מצידנו ואפילו גובל בכפייות טובה לאבינו שבשמים על כך שמעדיפים לשלב ידיים ולוותר על אפשרות לבטל את המכה הזאת... אכן ישנו פתרון וניתן לבטל את המכה הזאת, בורא עולם לא סתם נותן לנו עוד יום של ניסים ונפלאות על כך שעדיין שומר עלינו ממכה קשה וכואבת ומנסה להעיר אותנו בכל דרך אפשרית ולראות שיש פתרון פשוט יחסי, מורכב אך ניתן להשיג אותו

ההנהגה שלנו (הדתית כמובן) בתור אחראית על כלל ישראל לא משנה אם הוא אשכנזי או ספרדי כל אחד מהם אחראי באותה מידה על כלל ישראל וכך אמורים להיות, הפילוג בעם ישראל והפתרון מגיע מלמעלה, מהמנהיגים שעצם התעלמותם מהנקודה הזאת

עם ישראל חייב לשוב לפעול כאיש אחד וכגוף אחד בכדי לזכות לביאת המשיח, כי המשיח בא לעשות סדר בעולם ולא בתוך עם ישראל, זה התפקיד שלנו, לסדר את עצמינו בין אם זה בדרך הקלה או חלילה בדרך הקשה והכואבת שאם חלילה לא נבחר בראשונה היום אז השניה תהיה בקרוב מתגלית בשיא הזעם עלינו ובסוף ניאלץ בכל הכוח להיות עם מאוחד... מה כל כך קשה להבין בזה??? מה כל כך מסובך בזה??? מדוע לא לבחור בדרך הקלה שבורא עולם שם לפנינו??? מדוע להמשיך כך היישר אל התהום שאין ממנו דרך חזרה אלא עד שהעם ישוב להיות זכאים לביאת המשיח שרק אז כשנהיה מאוחדים הוא יופיע להכין את השטח להופעת הבורא יתברך בכבודו ובעצמו להראות לכל שהוא אכן היוצר והבורא והמלך היחיד על הכל היקום

אך אנא לא נסטה מהנקודה העיקרית, עם ישראל יכול להשיג אפילו עכשיו שעומד להתרחש כל הנבואות את האחדות שלנו המיוחלת והנדרשת כי זוהי המשימה היחידה הכוללת של עם ישראל, אין יותר חשוב כיום מאחדות העם, זו חייבת להיות בעדיפות העליונה כיום במקום כל משהו אחר העומד על הפרק, ההנהגה חייבת לפתוח את הלב ואת העיניים ולא לתת לגורל ליפול עלינו כפי שנעשה עד כה, המונעים מהמנהיגים שלנו להגיע לאחדות ביניהם הם רבים כי היצר הרע חדר סביבם כדי למנוע מעם ישראל להנצל ולכן עלינו לפעול למען ההשגת אחדותם כדי שידריכו אותנו בדרך הנכונה וכך למנוע את האסון הזה, אני לא אומר חלילה שהם לא יודעים את הדברים, מה שאני אומר שכולנו בני אדם, גם הם ולא מוריד חלילה מכבודם אלא שהיותנו בני אדם מטבענו לטעות לפעמים ומה טוב אם אח יעיר את אחיו כשהוא טועה או אפילו בן שרואה שאביו עושה את הנגד ממה שאביו לימד אותו לעשות מותר לו לומר לו בכבוד שיש טעות בו ויסביר לו אותה טעות ואין בזה פסול אלא, דמיונו לעצמיכם שאתם נוסעים ברכב עם אביכם, והוא שקוע בנהיגה על הכביש והוא שקוע על מה יעשה כשהוא יגיע למחוז חפצו כי רבה לו המלאכה, והוא טועה בפנייה מסוימת ולוקח דרך אחרת לגמרי... האם מותר לכם בתור ילדיו לומר לו: אבא, פיספסת את הפנייה ולקחת את הדרך הלא נכונה... האם מותר לכם לומר זאת או שמא תשבו בשקט ועדיף להמשיך בחיבוק ידיים??? אני ממש לא חושב שזה הראוי לעשות, מה אתם חושבים?

חנוכה..........אנונימי (פותח)

אין טעם לשלם מחירים מופקעים.

למכירה פתילאור במחיר של 65 ש"חבלבד(נמכר תמיד ב 70 ומעלה).

לפרטים:

ptilor65@gmail.com

ניתן גם לקנות כמויות ומחיר שונה.

שבוע טוב

על פרסומותעוזיהאחרונה

צריך לשלם.