שיחה של הרבי מעובדת לפרשת השבוע (ויקרא), לפי לקו"ש חלק ל"ב (שיחה א)
קובץ 'קטן' ינעים לכם את שולחן השבת
(לקבלת הקובץ השבועי במייל: w770770@gmail.com)
ש"ש
לחץ למטה להורדת הקובץ (pdf):
שיחה של הרבי מעובדת לפרשת השבוע (ויקרא), לפי לקו"ש חלק ל"ב (שיחה א)
קובץ 'קטן' ינעים לכם את שולחן השבת
(לקבלת הקובץ השבועי במייל: w770770@gmail.com)
ש"ש
לחץ למטה להורדת הקובץ (pdf):
אז ככה, הלכנו לקירוב רחוקים בת"א לכבוד פורים, ושאלנו שם חבר'ה מה זה פורים בשבילם. הרוב ענו: "שמח.. שתיה.. עניינים.. בלאגנים.. מסיבות.. נפצים.. תחפושות.."
ואז גיליתי שיש כמה שאלות שאני בעצמי לא יודעת לענות עליהם טוב...
שאלה 1- מה זה פורים בעצם? למה הוא יותר חשוב מיום כיפור? למה הוא יותר שמח מחנוכה? הרי גם בחנוכה העם שלנו ניצל...
שאלה 2- למה דווקא בפורים יש ת'עניין של "חייב איניש לבסומי"?? למה דווקא בפורים הבנאדם חייב להשתכר? למה בכלל חייבים להתבשם? מה הקטע של זה??
ועוד דבר אחרון- שאלנו אותם אם הם יודעים למה מתחפשים בפורים. לא, הם לא ידעו. ואז חשבתי רגע על- איך אפשר להסביר לבחורה חילוניה למה מתחפשים? הרי כל הקטע זה שבמגילה ה' בעצם הסתתר וכל זה, ולכן מתחפשים. אבל בחורה חילוניה לא תבין את זה כי הקב"ה לא בראש מעייניה...
אז עניתי לה דבר כזה [שהמצאתי באותה שניה...]: "אסתר, כשהיא הייתה בבית אחשוורוש, היא בעצם הייתהמחופשת שם למלכה. היא לא באמת הייתה מלכה כי היא רצתה להיות, או כי היא צאצאית של מלך. היא הייתה שם בתור מלכה, אבל היה לה תפקיד אחר. חשוב יותר- להציל את העם כולו. היא בעצם הייתה מישי אחרת כדי שכולם יוכלו להיות מי שהם באמת. ולכן- מתחפשים, כדי לזכור שאסתר הייתה מחופשת בבית אחשוורוש, ולא הייתה באמת מלכה אלא תפקיד אחר.."
[אמרתי לה במילים אחרות, אבל בגדול זה היה הרעיון...]
עכשיו חשבתי על זה שוב, ובאלי לשנות את זה- אנחנו מתחפשים כדי לזכור שכולנו פה בעצם במין תחפושת כזאת, שאפח'ד לא בא לפה כדי לחיות על סיר הבשר. כולנו פה זה בעצם נשמה ששמה על עצמה תחפושת- גוף- חומריות- כדי לתקן פה איזה משו, להציל משו, לשנות משו.
מה אתם אומרים על הדבר הזה שהמצאתי?? [איזה מגניב זה יהיה אם איזה רב אמר את זה פעם.. יואו, אני מתרגשת שהמצאתי דברכזה...]
מה זה פורים בעצם? למה הוא יותר חשוב מיום כיפור? למה הוא יותר שמח מחנוכה? הרי גם בחנוכה העם שלנו ניצל...
פורים מגלה את נצחיותו של עם ישראל שגם בכמעט אבדון מוחלט בגלות בסופו של עניין היתה הצלה והמיוחד הוא שדווקא בפורים מתגלה באחרית, בחודש האחרון בשנה לפי התורה, שהכל הכל מוביל לטובה וגם מהשנראה רע גמור כמו עמלק..
ביום כיפור יש הפרדה בין הטוב לרע - השעיר נשלח לעזאזל. בפורים ההארה כ"כ גדולה שהופכת את הכל כולל מה שנראה רע - לטובה..
גם חנוכה שמח ואומרים בו הלל ויש בו בחינות שונות, אלא שבפורים השמחה מתגלית בדברים הכי חומריים אכילה שתיה לבוש.
עניין המסכות דווקא בא לגלות את ההסתר ("מגילת אסתר") שבפורים יורדות המחיצות וכל אחד מביע את פנימיותו כלפי חוץ ללא מניעות ה"שגרה".
באותו כיוון רעיוני גם עניין הבישום - כתוב ששיכור העולם כמישור לפניו - ז"א יש טשטוש ההבדלים וחוקי הטבע\השגרה ומתגלים דברים פנימיים יותר ע"י נכנס יין יצא סוד.
יש דעות שהבישום נועד רק לזמן צרות כדי לשכוח מהגלות אבל בעלי הדעות הפנימיות וכן עפ"י הרב קוק סוברים שיש בזה עניינים גבוהים, בין השאר להגיע למדרגת "עד דלא ידע" - ז"א מקום תודעתי גבוה (שניתן להשיגו גם בשכרות או שינה) שהתודעה האנושית הרגילה לא יכולה תמיד להבין הכל בשכל הסוביקטיבי.. במקום גבוה זה מתחברת התודעה ל"דעת אלהים" - לנשמה שהיא מעל השכל והבריאה, ל"כתר" - מקור החכמה הבינה והדעת , ע"י ענווה ושפלות הדעת. משם מגיעות השגות וחיבור נשמתי מעל הבנה שיכלית רגילה...
מאת ארגון 'אור-האורות' העוסק בהוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק ותולדות חייו
סיפר הרב ש' קליין שליט"א:
כידוע, מרן הרב קוק היה איש קדוש מאוד. פניו היו מאירות בקדושה, וממש יכלו להרגיש את זה כשעמדו לצידו. אני זכיתי לשמוע עליו סיפורים מופלאים מבני משפחתי שלמדו אצלו.
אבי זצ"ל זכה ללמוד אצל הרב קוק במשך שנה, וגם דודי הרב שמעון קליין היה במשך חמישים שנה מזכיר ישיבת 'מרכז הרב'. הם סיפרו לי את הסיפור הבא:
בשנים שכיהן הרב קוק כרבה של ירושלים, היו מגיעים בפורים כל הרבנים מרחבי הארץ להביא משלוח מנות לרב קוק ולדבר אתו. להם הרי היה פורים ביום י"ד, אז ביום ט"ו הם היו עולים ירושלימה אל הרב קוק.
בפורים של אחת השנים, הגיעו אל הרב קוק כשלושים רבנים גדולים וגאונים מרחבי הארץ: מעפולה, מראש פינה ועוד מקומות. ובשלב מסוים התיישבו לסעודת פורים עם הרב קוק. הרב קוק ישב בראש השולחן, הסעודה הייתה נראית כמו טיש. ואז הרב קוק אמר: הנה, כל רב שיושב פה בסעודה, יגיד לנו את הסוגיא בה הוא עוסק באותם ימים, בהלכה, בגמרא או בקשר למצוות התלויות בארץ, ויעלה בפנינו איזושהי קושיא חמורה שעלתה לו בלימודו ובה הוא מעיין בימים אלו.
ואכן כך היה: כל תלמיד חכם העלה קושיא בה הוא מתקשה מאוד, מתוך הסוגיא אותה הוא לומד באותם ימים, וכשסיים, התפלפלו כל אותם שלושים ת"ח גאונים בדברי הגמרא וההלכה, וניסו לענות לו כפי יכולתם. אך הם לא הצליחו. כך עברו אחד אחד, וכל שלושים הרבנים שהיו שם הציגו את קושיותיהם הגדולות.
ואז, לאחר שהשתתקו שלושים הרבנים, לקח הרב קוק בקבוק יין, ומזג לכוסו. הוא שתה כוס אחת של יין, ואחריה עוד אחת, ואז עשה פלפול עצום בש"ס שמתוכו התחדש לו עקרון גאוני חדש. לאחר מכן הוא פנה לכל שלושים הרבנים, והראה להם איך על פי השיטה החדשה שיצר בפלפולו, תורצו להפליא כל הקושיות שלהם, אחת אחרי השניה.
כשהתפרסם הסיפור הזה בירושלים, היו אומרים: מכאן ניכרת הגאונות המופלאה והמיוחדת של הרב קוק.
איך הוא הצליח לתרץ בבת אחת את כל הקושיות, על-פי עקרון גאוני שחידש על המקום, בעוד שהת"ח האחרים שהיו גאונים גדולים לא הצליחו לתרץ בכלל את אותן הקושיות.
מחצית השקל ניתנת למקדש "לכפר על נפשותיכם", אבל מה מקום כפרה זו דווקא בחודש אדר? לכאורה יותר מתאים לתת כסף כפרה לקראת חודש תשרי שבו חלים ימי הכפרה והסליחה ומה גם שהשנה מתחילה בתשרי ויותר מתאים להתחיל את שנת מחזור כספי המקדש בתשרי ומדוע מתחיל מחזור זה בניסן ?
בתשרי אנו מתחילים שנה לפי בריאת העולם. ר"ה של כל העולם "כל באי עולם עוברים לפניו". כהכנה לחודש תשרי יש לנו את ימי אלול ואח"כ את הימים הנוראים המלאים עבודת הנפש של תשובה ותיקון בחלק היותר פרטי אצל כל יחיד בישראל ובעולם. באלול ותשרי יש עבודה על סליחה וכפרה מצד המעשים וההשתדלות.
ומה יש לנו בניסן? ניסן "ראשון הוא לכם לחודשי השנה", התורה מונה את החודשים לפי יציאת מצרים שהחלה בחודש זה. חודש ניסן הוא המיוחד רק לישראל והוא גם ר"ה למניין מלכי ישראל. הוי אומר שניסן הוא החודש הראשון הכלל ישראלי לעומת תשרי שהוא החודש הראשון הכלל עולמי, אוניברסלי.
דורשי רשומות אמרו ש"שקל" = בגימטריא "נפש". הנפש מורכבת אם כן משני חצאי שקל שאת אחד מהם - אותו השייך לכלל ישראל, אנו נותנים כל ישראל יחד בחודש אדר לקראת מחזור חדש בעבודת המקדש בחודש ניסן. "כי תשא את ראש בני ישראל..." - כשבני ישראל ב"ראש" מאוחד - הם נישאים מעלה.
חודש אדר מכין אותנו לחודש ניסן בצד הכלל ישראלי כשם שחודש אלול מכין לתשרי בבחינות הפרטיות היותר השייכות לכולם. לכן כבר ב"אחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים" – לצורך האיחוד באדר משמיעים על החיבור הנכון בבחינת השקלים ועל החיבור הפסול בבחינת הכלאים (עפ"י ר' יהונתן אייבשיץ). הקב"ה הקדים את שקליהם של ישראל לשקליו של המן שרוצה את עם ישראל "מפוזר ומפורד בין העמים".
מהלכם של חודש אדר וניסן אחריו אינו תלוי במעשים ובזכויות כנדרש בהכנת אלול ותשרי. כך גם גאולת מצרים בניסן שהיתה בברית ולא בזכות וכך גם בגאולה אחרונה בדורותינו "למען שמו באהבה". בחודש אדר יש סיעתא עילאית לישראל ולכן טוב לדון עם גוי דווקא בחודש זה ש'כללי המשחק' מוטים יותר מתמיד לטובת ישראל, בכלל ובפרט.
יום "כיפורים" הקדוש והנורא הוא כפורים (האר"י) ז"א שיש בחינה עליונה בפורים הגדולה אפילו מיום הכיפורים, שהרי בפורים ישנה הארה עצומה המהפכת את כל הפגמים והקלקולים לטובה בעצם שמחת סגולת ישראל שלא משתנה ומתגלה שאפילו הרע הוא בעצמו הביא לטובה, לעומת יום הכיפורים שבו יש הפרדה בין הטוב לרע בשליחת השעיר לעזעזל.
כל המועדים עתידין להיבטל חוץ מפורים, - "הארת מרדכי" הנמשכת מימות המשיח, מגיעה עד מקומות נידחים ונמוכים והופכת את כל הירידות לעליות, גם בשאול תחתיות. בדר"כ השכינה לא יורדת מתחת ל10 טפחים, בחנוכה יורדת הארה גם מתחת ל10 טפחים להאיר עד 3 טפחים קרוב לקרקע - כמו גובה הנחת נרות חנוכה. בפורים מגיעה ההארה עד הקרקעית ויוצאים מאפילה לאורה, הנס הנסתר מגיע עד חוץ לארץ למקומות רחוקים, ליאושים העמוקים ולספקות העמלקיים ('עמלק' = בגימטריא 'ספק'). הפשע הופך לשפע, הנגע לענג, ומשעת צרה לשעת רצון. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" כן תהיה לנו !
אני יודעת שאני לא הראשונה ששואלת את זה אבל בכל זאת-
הקב"ה הוא אבא שלנו ואני מאמינה בזה. אבל אבא נורמאלי וטוב שאוהב את הילדים שלו לא הורג אותם.
אני יכולה להבין שלפעמים אבא גם אומר-לא.
אבל איך??? איך אפשר להרוג 6,000,000 בנים שלך?! איך אפשר לתת ליותר מ40 אנשים להישרף חיים על הכרמל?
אני שואלת את השאלה הזאת לא ח"ו מתוך כפירה. אני מאמינה בקב"ה ואם לא הייתי מאמינה לא הייתי שואלת את השאלה הזאת. אני פשוט באמת לא מבינה וקשה לי לקבל את זה.
הקב"ה כבר שמע כופרים גרועים מכל מה שתוכלי לדמיין, הוא לא נבהל.
אולי פשוט הקב"ה הוא לא אבא? אולי הוא משהו אחר, א-ל גדול ונורא למשל?
אולי הוא אבא, אבל מה הוא יעשה שבני אדם גורמים לעצמם נזקים כמו שריפות?
ואולי הוא יצר רוע, שהתפקיד שלנו זה להלחם בו, ולהפסיד בכבוד כשנכשלים?
בס"ד לק"י
תיראי, אני יכולה לנסות למצוא לך תשובה, ויש עוד לפני שענו השערות למה זה קרה.
אבל בתכלס, חשבונות שמיים.
אנחנו לא יכולים לדעת באמת למה זה קרה, ולמה הרגו את האלפים היהודים הצדיקים בסבל נוראי,
כמובן אנחנו מנסים לשער כדי להרגיע את השכל המצומצם שלנו ולהשתיקו.
אך אם מביטים בראיה אמונית, שוב, חשבונות שמיים.
כלומר, א-להים ברא עולם נפלא ובני האדם קלקלו. מה לנו כי נלין על הקב"ה? זה מזכיר לי שהייתי שבת בשדרות, ואחד התושבים כעס על א-להים שלא עושה כלום בשעה שממטירים עליהם קאסמים (זה התרחש בתקופה קשה במיוחד). עניתי לו בשפה רפה שהאשמים הם חברי הממשלה או רוצחי חמאס, לא א-להים. ההיפך, הקב"ה העניק לנו כזה כוח שאנו מסוגלים למחוץ את חמאס, הבעיה היא שאנחנו לא מנצלים את ההזדמנות.
זו תשובה קצת רציונלית, אבל היא טובה בעיני לרוב הדברים בחיים. בעיקר בגלל שהיא לא פוטרת אותך מלתהות "אז מה אני עושה עם זה". מה שכן, לא הייתי מסביר באמצעות תשובה כזאת את השואה - זה נראה לי גדול מידי.
לעתיד לבוא כולם יאמרו תודה לה' על כל הצרות שהם עברו, כי יראו שזה באמת טוב אמיתי למי שזה קרה
ומצ שני אסור להצדיק את הדין כל פעם, ובמיוחד אחרי השואה האיומה שאין לה הסבר כלל וכלל.
רק כל זה צריך לעורר אותנו לבקש יותר ויותר את הגאולה
מאדמו"ר הרייץ:
שפעם הגיע אליו משכיל ושאל את השאלה הנ"ל
אדמו"ר הרייץ אמר לו: שכשרוצים להוכיח מישו נותנים לו סתירה במקום הכי כואב והכי משפיל לעיני הכל- בפרצוף!!
ועוד עניין:
שאלי ויזל בא אלח הרבי שליט"א מה"מ ושאל אותו את השאלה הנ"ל.
הרבי ענה לו: זוהי גזירה שאין עליה הסבר בשום מקום בעולם ומי שינסה לתירץ רק יגמד מהעניין.
ואלי ויזל הוסיף: ששאל הרבה רבנים בעניין ורולם ניסו לתרץ שזה בגלל ההשכלה ובגלל כל מיני דברים והוא ניכנס איתם לויכוח רציני ולא קיבל זאת.
אבל כשהרבי אמר לו שזה דבר לא מובן מעל לשל אנושי ולטעם ודעת זה התיישב לו מצויין.
והנה עוד משו קטן
בשיחותיו ובכתביו הרבים בנושא זה, דחה הרבי כל הסבר תיאולוגי לשואה. הוא הסביר כי לא ניתן למצוא הסבר להירצחם תוך סבל מזעזע ועינויים נוראים של מיליוני אנשים, נשים וטף חפים מכל פשע וכל שאנו יכולים הוא רק להודות, שיש במציאות אירועים שמעבר להשגתנו. הרבי נהג להוסיף ולצטט בהקשר זה את דבריו של חמיו - הרבי הקודם רבי יוסף-יצחק: אין זה מתפקידנו להצדיק את הנהגתו של ה'. הקדוש-ברוך-הוא ורק הוא יכול 'להסביר' כיצד איפשר לזוועה כזו להתרחש. ההסבר שנוכל לקבל, נוגע אך ורק בחיסולה של הזוועה: האמונה בגאולה האמיתית והשלימה, היא-היא שתמחה את הרוע מעל פניו של כדור-הארץ ותביא את האור ושלימות המידות לעולם כולו.
לאלה שטענו כי השואה 'מוכיחה' שאין מנהיג לעולם, הרבי היה משיב: בדיוק להיפך. אם ניתן ללמוד משהו מן השואה, הרי זו העובדה שלא ניתן כלל להסתמך על מוסריות המבוססת על שכל אנושי בלבד. האם לא היו אלה דווקא אותם אנשים שייצגו את המתקדמת בתרבויות העולם מבחינה מדעית, אמנותית ופילוסופית, שחוללו את הזוועה הנתעבת והאכזרית ביותר בהיסטוריה האנושית? - השואה הוכיחה, אם כן, שהמוסר יכול להתקיים רק באם הוא מבוסס על כוח אלוקי עליון.
לאלה ששאלו את הרבי היכן היה ה' בזמן השואה, הרבי היה עונה כי עצם העובדה שאנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו, מהווה את ההוכחה הניצחת לכך שאנו אכן מאמינים בה' ובמשפט "אין רע יורד מלמעלה". אם לא היינו מאמינים, אמר הרבי, מדוע אנו מתמרמרים ועל מי אנו כועסים - האם על שרשרת אירועים מקרית?... על צירוף אקראי של קווארקים שיצר את עולמנו?... דווקא משום שאנו מאמינים בה' ודווקא משום שאנו משוכנעים שבעולמנו קיימים 'טוב' ו'רע' ומאמינים עמוקות גם בכך שה'טוב' 'ינצח' בסופו של דבר את ה'רע' - רק מתוך אמונה זו אנו מסוגלים לצעוק כפי שצעק בשעתו משה רבנו - "עד מתי הרעותה לעם הזה".
עם כל אלה, היחס החשוב ביותר לשואה בעיני הרבי, לא היה בהבנתה או באי הבנתה ואפילו בהנצחת זכר הנספים, אלא בתגובתנו לשואה - כיצד עלינו לנהוג בעקבותיה: אם נאפשר לכאב ולייאוש לרפות את ידינו מהמשימה החשובה העומדת לפנינו - גידולו של דור חדש שיחוש קשר עמוק ומשוחרר אל יהדותו - אזי 'הפתרון הסופי' שהגה היטלר אכן יתגשם, רחמנא ליצלן. אם נבנה את קיומנו מחדש ונגדל דור גאה ובטוח בתורתו וביהדותו - ננצח במערכה.
.
מה ענה לו הרבי ביחידות על שאלה זו:
סוף סוף הובילו אותי לחדרו של הרבי. לאחר 'שלום עליכם' קצר מימין לשמאל, הבחנתי כיצד מתוך כל שלושת הסטודנטים שנכנסנו יחד, ממקד הרבי את מבטו עלי.
"מנין הגעת?" - שאל אותי הרבי באידיש.
"מגרמניה" - עניתי קצרות.
ניצלתי במהירות את ההזדמנות, ובצורה ישירה אך מנומסת ניגשתי לענין: "רבי, מייסרת אותי מאוד השאלה של החורבן האחרון, כיצד ניתן להסביר מנקודת מבט יהודית-דתית את השחיטה של ששה מליון אנשים, נשים וטף; צדיקים, קדושים וטהורים? כיצד התאפשר הדבר שדמם השפוך ודמעותיהם הרותחות לא קרעו את כל שבעת הרקיעים? הנני דורש מענה ברור שאינו משתמע לשתי פנים, ממך, רבי!"
הרבי הקשיב לי בתשומת לב מרובה, ואז ענה לי ברוגע:
"האם הנך מתמצא בכללים בסיסיים במתמטיקה?"
"אני יודע משהו", עניתי.
הרבי לקח מיד עט ושרטט קו אלכסוני על דף חלק, ובקצהו השמאלי העליון של הקו - סימן נקודה.
"אמור לי" - פנה אלי - "מהו היחס המתמטי בין הקו הזה ובין הנקודה?"
"אפס" - עניתי.
"הנה, זהו המענה על כל השאלות שלך" - אמר הרבי. ואז הסביר פחות או יותר כך:
"כפי שהנך יודע, קו גיאומטרי מכיל רק מימד אחד. מבחינה מתמטית לא ניתן לתחום קו, משום שהמאפיין שלו הוא אורך אינסופי. בשונה מכך נקודה, מבחינה גיאומטרית, היא חסרת הגדרה ומימד לחלוטין, משום שלא ניתן לראותה; אין לה קוטר, אורך, רוחב או נפח.
והמוסר-השכל שלו היה: "אם הנך מבין את המושג הגיאומטרי הזה, הרי עם הזמן תבין גם, אשר מה שאירע עם היהודים באירופה, הוא "נקודה" בזמן ובמרחב; אבל הקו, הכיוון, הנו ועודנו ממשיך ללא גבול..."
למרות שהתפעלתי מהניתוח המעמיק של הרבי, בכל זאת, אומר את האמת, הייתי קצת מאוכזב מההשוואה שלו.
"רבי" - המשכתי לתבוע - "6 מיליון נשמות יהודיות הינם רק 'נקודה'? נקודה זעירה בזמן ובמרחב? ומה בנוגע ל"השגחה פרטית", "אב הרחמים" "שומע תפילות", ו"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה" וכו' וכו'?"
הרבי כמדומני הסכים, שאכן, התייחסות פילוסופית-גיאומטרית מופשטת אינה מתיישבת עם מבוכה וסערת נפש כה אמוציונלית. הוא תיכף העיר, שלכזו טרגדיה חסרת-תקדים אי אפשר לאמיתו של דבר להעניק הסבר מספק. אך בכל זאת, "יהודי מאמין יבין זאת במוקדם או במאוחר..."
דברי הסיכום של הרבי לנושא נגעו ללבי: הרבי דיבר אז על השכר של הנשמות, הקדושים, על נצחיות הנפש היהודית וכו' - אך מחשבותי שוב נדדו, והפעם, למחנות הריכוז, לשבעת מדורי הגיהנום...
מול עיני עמד אבי ז"ל בדרכו האחרונה, כאשר נפרדנו לנצח: הוא עם ילדיו הקטנים, אחותי הקטנה ואחייניתי. זכורות לי היטב מילותיו: אברה'טשע, קח איתך את "הטלית הזאת" - אמר בתחינה. "והשם יתברך ישמור אותך... זוהי הירושה היחידה שהנני יכול להשאיר לך...".
שמרתי את צוואתו. בהיותי במחנה התעטפתי בטליתו של אבי ואמרתי קדיש... אחיי המעונים גם הם השתמשו בטלית שלי ואמרו קדיש. הטלית הזו ליותה אותי ארבע מחנות ריכוז, עד שנשרפה ביחד עם מליוני יהודים באושוויץ.
אבל, רוחה של הטלית ריחפה תמיד באויר ("גוילין נשרפין ואותיות פורחות"...). מיד כשחמקתי מצפורניו של מלאך המות, מנגלה ימח-שמו, אמרתי שוב קדיש; התפללתי כל נדרי באושוויץ ואמרתי קדיש; צמתי יום כיפור באושוויץ ואמרתי קדיש. השקופיות שרצו במוחי הובילו אותי עד לתרועת-הנצחון של פישל בעל-עגלה.
היה זה בזמן "מצעד המות" השני, מהשאול-תחתית של מטהאוזן באפריל 1945. נסחבנו ביחד עם אלפי פגרים-חיים, כשלפתע שמתי לב שקוראים בשמי. הפניתי את מבטי וראיתי את בן-עירי פישל פרלגריכט, הבעל-עגלה. הוא היה שכן שלנו בעיירה, וכשהייתי ילד נהג לקחת אותי לסיבוב על העגלה - בתמורה לכך שאשיר לו "שיר המעלות". הוא עבד קשה מאוד לפרנסתו...
עתה השמים בכו עם גשם קר וקפוא... אבל העינים המיוסרות שלנו יבשו מזמן. הלילה ירד, האנשים התשושים נפלו כזבובים על האדמה הלחה והסלעית, ורבים קפאו לנצח... אבל, פישל לייזערס לקח והכניס אותי בינו לבין חבר שלו, וכך התחמם גופי כל הלילה. למחרת המשכנו ב"מצעד המות", ובמהומה הכללית איבדתי אותו.
ואז הגענו ליער גונצקירכן - כולו מלא ביצות, רעב מוחלט, מחלת הטיפוס משתוללת, מות ו... רגע השחרור. פישל לייזערס, המלאך הגואל שלי, שוב צץ כמו מתחת לאדמה.
"הבה נצא מהר מהגיהנום, בוא, אברה'מטשע".
"אבל איך? - מלמלתי - "אין לי כח ללכת".
פישל אוחז בידי, וביחד קירטענו כמו צללים בערך חמישים מטר.
פתאום פישל קורא: "אברהם, הקשב: לפני שאני עוזב את המקום המקולל, אני רוצה לומר קדיש".
בקושי הבנתי מה כוונתו.
"קדיש?" "למה, למי, על מי"? התפלאתי.
"אברהמ'טשע, אני רואה שאינך מבין. הבט מסביבך וראה כיצד מאות גופות מתגוללות בבוץ. אני חייב לומר קדיש, מחובתי להשלים תפקיד חשוב, שתמיד ביקשתי מתי יבוא לידי. הנני מבקש ממך לעזור לי. הרי למדת פעם תורה, הלא כן?"
"באופן מיוחד, איבדתי את אשתי וילדי... ברצוני לומר קדיש אחריהם - ואחרי בעצמי. אני מבקש שתאמר אחרי אמן"...
פישל פלט אנחה, במתינות גדולה התכופף לאדמה, כשהוא מתחכך עם קרקעית היער...
"מה אתה עושה, פישל?"
"אני רוצה לרחוץ את ידי".
הוא שיפשף את ידיו בעשב הלח, נעמד שוב, ובקול חלש ושבור התחיל לומר "יתגדל ויתקדש שמה רבה"..
בכל פעם עניתי "אמן".
כשסיים את הקדיש, חשתי לפתע בושה פנימית, איך הדבר כלל לא עלה על דעתי... מי תיאר לעצמו שפישל לייזערס הבעל-עגלה, שבקושי מישהו הסתכל עליו או התחשב בו, יכול להתעלות לכזו מדריגה נעלית - "אם לא למעלה מזה"...
הרגשתי איך דמעות רותחות זולגות מעיני המיובשות. הם התגלגלו על פני-השלד המצומקות שלי, נפלו על הדשא, שם התערבו עם טללי הבוקר שעל האדמה המקוללת... הרגשתי התעלות מסויימת, ובעיני רוחי ראיתי כיצד השמים נפתחים, והמלאכים במקום לומר "קדוש קדוש" - מצטרפים ואומרים ביחד עם פישל בעל-עגלה "קדיש".
פישל עוד הצליח במשימתו למסור אותי, כמעט מת, לבית-הרופאה בוויילס שבאוסטריה עילית, ומאז נעלם. לא ראיתי אותו יותר אף פעם, אבל מול עיני מרצד תמיד ה"יתגדל ויתקדש שמה רבא" שלו.
הרבי מליובאוויטש המשיך בהסבריו, אך בקולו שמעתי את ה"קדיש" של פישל לייזערס. בלי שום קושיא ובפשטות הוא העמיד את הנקודה הקטנה בין שאר הנקודות - והאריך את הקו הגיאומטרי של הניצוץ היהודי*. הוא הוכיח שוב את הסוד הנצחי של נצח ישראל, את קיומו של הקו הארוך האינסופי, שלא ניתן לתחום אותו או להסבירו בשכל הפשוט.
האם זו הייתה כוונתו של הרבי? האם הבנתי בזמנו את הסבריו של הרבי? כנראה שלא. האם באופן בלתי ישיר דירבן אותי הרבי עד שהחזיר לי את זכרונותי אודות רוממות נפשו של פישל לייזערס בעל-עגלה? אני מאמין שכן.
כך או כך, הנני אכן אומר קדיש!
אנחנו בני אדם!
אנחנו מוגבלים!
"בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך"
כן יש הסתר פנים!
צריך להבין מה המהות של הצרות, מה הם מסמלות. ובכלל מה זה כל בגלות.
לשבת ללמוד הכל מסודר מהתחלה(נצח ישראל למהר"ל עוסק ממש בזה, אורות המלחמה) וגם אז אנחנו לא מבינים הכל!
אבל בלי ללמוד רק תשובות לשאלות?
הוא התחייב באישהוא מקום להסביר לנו איך הוא מנהל את העולם? אני לא מכיר הבטחה כזאת בשום מקום(אם למישהו יש מקור אני ישמח)
אמונה לא צריכה להיות מבוססת על זה שכיף לי אז אני מאמין ושלא כיף לי אז אני לא מאמין!
אמונה זה ללמוד על המציאות שלו!
לדעת!
ד.א. ברמב"ם יש מצווה ללמוד שיש ה' אין מצווה להבין את היסורים אם לומדים טוב יש תשובות להרבה דברים(וגם אז במפורש לא להכל גפ שלמה שהיה חכם מכל אדם לא ידע הכל ובכל זאת האמין!)
ברור שאם היה שואל את זה מישהו שהיה שם לא הייתי עונה ככה אבל שאנחנו מבחוץ חוקרים ולומדים את ההיסתוריה(ככה כתב הרב קוק ופה אני כותב ככה בכוונה 'הסתר י-ה') ככה אנחנו צריכים להתייחס לאירועים לימוד מעמיק מסודר לא רצון לקבל ככה תשובות בשלוף כי זאת גם תהיה הרמה שלהם.
הקב"ה מנהל היסתוריה!
הרב עמיטל זצ"ל שהיה בשואה היה עונה על זה "ואם נגיד שאין א-לוהים אז יהיה לנו הסבראיך זה קרה?' (לצערי לא מדויק הספר לא לידי)
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
הופעה במעלות יום שני י' אדר א'(14.02.11 למניינם) בבית הכנסת זכור יעקב -כולל מעלות התורה.
בשעה 8:00 בערב.פתוח לציבור הרחב
הופעה במגדל העמק יום רביעי י"ב אדר א'(16.02.11 למניינם)
איש קשר:052-7670913 פתוח לציבור הרחב.
הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.
הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.
הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .
הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.
הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.
הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .
הופעה באשדוד יום ראשון ז' אדר ב' (13.03 למניינם)
בבי"כ היכל יצחק רחוב המלך יהוא 6,
בשעה 20:00.
עזרת נשים פתוחה!
הופעה באשקלון יום חמישי כז' אדר ב'(3.03.11 למניינם) לנערים/ות בלבד.
איש קשר:052-5610109
הופעה בקרית שמונה מוצ"ש פרשת פקודי כ"ט אדר א'(05.03.11 למניינם)
איש קשר:052-8249034 פתוח לציבור הרחב.
הופעה בתל אביב יום ראשון ל' אדר א'(06.03.11 למניינם) פייברג 13 תל אביב (ליד שינקין)
איש קשר:שורשים:03-6853440 בשעה 8:30 בערב.כניסה 15 ש"ח
פתוח לציבור הרחב.
הופעה ברעננה יום שני א' אדר ב'(07.03.11 למניינם)
איש קשר:054-5556533 פתוח לציבור הרחב .
הופעה במעלה אדומים יום חמישי ד' אדר ב'(10.03.11 למניינם)
איש קשר:052-5610181
הופעה בעכו מוצ"ש פרשת ויקרא ו' אדר ב'(12.03.11 למניינם)
איש קשר:054-8408840
הופעה באשדוד יום ראשון ז' אדר ב' (13.03.11 למניינם)
בבי"כ היכל יצחק רחוב המלך יהוא 6,
בשעה 20:00.
עזרת נשים פתוחה!
הופעה בראשון לציון יום שלישי ט' אדר ב'(15.03.11 למניינם)
איש קשר:052-5610181
הופעה בירושלים יום רביעי י' אדר ב'(16.03.11 למניינם) קרית משה,רח' חיים ויטל,ביה"ס נועם בנים.
20:00-שיעור חיזוק 21:00-הופעה "אש קודש"
הופעה בנתניה יום חמישי יא' אדר ב'(17.03.11 למניינם)
איש קשר:054-4583889
ראיתי ספרדי שנוטל ידיים לפני ארוחה שלא כוללת לחם? אני ספרדיה, האם אני גם צריכה לנהוג כך?
אולי הוא סתם חולה נקיון?
עייני בשולחן ערוך חלק אורח חיים סימן קנח (כדאי להעזר בילקוט יוסף על סימן זה או משנה ברורה). אגב, אם בגלל זה הוא נטל ידיו זה לא קשור לאשכנזי - ספרדי..
(ד) אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם (דהיינו יין דבש שמן חלב טל דם מים) ולא נתנגב ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה: הגה ואפי' אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי אפ"ה יטול בלא ברכה (ב"י):
ועוד בלי להבין מה התקדים שהביאו לידי נטילת ידיו.
*יכול להיות שהוא נטל ידיו משום שעומד לאוכל דבר שטיבולו במשקה.(כגון טבילת בסוויט בתה)
*יכול להיות שהוא נטל ידיו משום שקובע הוא סעודה על פת כיסננין. (מחמשת מיני דגן)
*יכול להיות שיצא מבית הכיסא
*יכול להיות שעושה הוא מים אחרונים
*יכול להיות ש....
קיצר אל תקבלי על עצמיך מנהגים כשאת לא יודעת מה הטעם להם
שקבע סעודה על מזונות
יש לו חלק בכלל?
"לשם שבו ואחלמה", כי יש לכל אחד מישראל יש חלק בעולם הבא מצד פרטיותו ומצד זה שהוא נכלל בעם ישראל.
ואדם כזה שהתאבד יש לו חלק מצד הכללו בכלל ישראל. חוץ מזה שיש לו גם תיקון לנשמתו בעולם הבא. כמו שרואים בספר רוחות מספרות של הרב יהודה פתיה זצ"ל שדיבר שם עם נשמה של אישה שהתאבדה והיא סיפרה שם על התיקון שלה.
למרות שאין לכך מקור בגמרא, יש לכך אזכור במדרשים מאורחים יותר ובכלל בספרות ההלכה והיהדות.
הנה סיכום מרשים של הרב אליעזר מלמד:
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=385&id=7574&q
הגדרת תינוק שנשבה ע"פ הרמב"ם הלכות ממרים ג, ג.
"אבל בני אותם הטועים, ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותם עליה- הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס...
שו"ת "יהודה יעלה" חלק א, יורה דעה סימן נ:
"ומה גם כעת היום בזמנינו (הרב נפטר יהודה בן ישראל אסאד בשנת 1866) שהדור פרוץ מרובה- אין להרחיקם כל כך ולדחותם בשתי ידיים חלילה, שלא יתפקר טפי...שגם בעל נפש אין צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה, שלא העידו עליהם בפניהם בפני בית דין שחיללו בפני עשרה מישראל כנזכר לעייל..."
שו"ת "בניין ציון" החדשות סימן כג
"אבל לפושעי ישראל שבזמנינו- לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר...ולכן לעניות דעתי, המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם- תבוא עליו הברכה.
אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת, ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה כמומר גמור, ונגיעת יינו אסור."
שבט הלוי חלק ב יו"ד סימן נ"א
"אשר שאל לעניין יין מבושל כל דהו אם יש לסמוך ע"ז שלא יאסר ע"י נגיעת יין של מחללי שבת בזה"ז...י"א דמחללי שבת בזמנינו קילא קצת כמש"כ בתשובת בניין ציון ח"ב ס' כג...אעפ"י שאין הסכמת רבותינו כקולא זאת של הבניין ציון ואין עסקיני כאן להכריע בזה, מכל מקום די בכל הנ"ל לאצטרופי להקל לעניין בישול כשיטת המחבר דדי שירתיח פעם אחת ויחול עליו שם בישול וכלשון הרשב"א דקבלת הגאונים תורה היא"
שו"ת "משנה הלכות" חלק ה סימן קעט
"הנה בתשובתי אחת כתבתי, דרוב הפוסקים סבירא להו, דמחללי שבת קודש בזמנינו דומין לתינוקות שנשבו..."
ילקוט יוסף קשו"ע הלכות יין נסך סעיף י
"ואמנם יש אומרים, שאם הוא מתפלל בשבת, ומקדש על היין בשבת, ואומר זכר למעשה בראשית, אף על פי שהוא מחלל שבת בפרהסיא - אינו מנסך את היין, ויש חולקים, והמקילים בזה- יש להם על מה שיסמוכו, ובפרט בדיעבד שעבר ומזג היין."
שו"ת "תשובות והנהגות" חלק ב סימן ת
"אבל אם טעם הדין שנאסר פיתו ויינו כדי שנתרחק ממנו, אם כן אפילו אינו אשם יש לאסור, כיוון שסוף כל סוך על ידי הקירוב עימו יבואו להתרחק מדרך התורה והמצוות, שהוא אינו שומרם, ואדרבה- עליו לגזור יותר מאשר מי שעובר ובמעל, כיוון שמתעטף בטלית שהוא אנוס...יש חשש יותר שילמדו מדרכיו, ומסוכן יותר...ולפי דרכנו, במחללי שבת בזמן הזה-קשה להקל ביינם מטעם שהם כאנוסים, דאדקבה ראי להחמיר בהם יותר...וכמדומני שכן המנהג הפשוט, לאסור אם נגע מחלל שבת בפרהסיא, ונזהרים מאוד מנגיעתו.
ספר "יין מלכות" פ"ג ו.
והמחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל דינו כגוי גמור, אבל מ"מ אינו אוסר את היין במגעו בהנאה אלא בשתיה, וע"כ אם נגע ביין ע"י דבר אחר אינו אוסר את היין אפילו בשתיה, וכן "כחו" אינו אוסר את היין אפילו בשתיה...וכן אינו אוסר את היין, אם נגע ביין בשעה שהיה טרוד באחד מהטרדות המבוארות לקמן כגון מדידה הצלה וכדומה.
ספר "הכשרות" פרק יט סעיף סח
מחללי שבת בפרהסיה, המתקרבים לחיי תורה ומצוות, ועוסקים בלימודי היהדות לשם שמים ובכוונה כנה ואמיתית- שוב אין מגעם ביין אוסרו.
בכלל זה, אורחים שעדיין אינם שומרי כל המצוות, אך חוזרים ומתארחים, והולכים ומתחזקים בדרך האמת.
ותודה לספרי "צורבא מרבנן" ולאתר "עולמות".
שמעתי את זה בפרשה("כי-תישא") בשבת בבוקר,אגב.
בס"ד
רוצה לחנך אותנו ולשפר את מעשינו,
הוא אינו מעלים עיניו ממה שאנחנו עושים.
אל קנא - כלומר שומר על הייעוד שלנו, ומעניש את שאינו עושה כן, כדי להחזירו למוטב.
אל קנא- כלומר מקנא לכבודו. שומר לבל יבזו וימעיטו מכבודו
יוצא מכך שהקב"ה נקמן. א-ל נקמות ה'.
כל מבזיו יכלו
ארררררררר! אלוקים, אבל למה עכשיו כ"כ מוקדם?!..
אמנם המספר 12 דומה ל - 21, אבל מה, יש מצב התחלפו לך המספרים?!
אפילו האלה שלא שומרים תורה, יש אצלהם 'הגבלת גיל' לסרטים,
אז אתה, "נותן" התורה, למה הכנסת אותי לסרט הזה כ"כ מוקדם?!...
===
אני מבטיח לכם שרובנו שאלנו את השאלה הזו מתישהו.
אם לא ת'רב ב - 'שו"ת ערב שבת', אז בתוך הלב פנימה, לבד.
אוסרים עלינו להכנס לסרטים לא צנועים, אפילו אצל הגויים יש 'הגבלת גיל',
אבל ההוא שם למעלה הכניס אותנו לסרט הכי לא צנוע שיש בעולם.
והכי מוזר, שהשחקן הראשי בסרט הזה הוא...
אני. א-נ-י-?-!...
אוווך! אלוקים, הפעם אני ממש חושב שהגזמת. בשביל מה בדיוק נתת
לי את 'יצר העריות' בגיל 12? אפשר לדעת?! תאמין לי, יש לי מספיק קשיים
ונפילות גם בלי היצר הזה, למה?! למה כ"כ מוקדם?...
האא, ואחרי זה תבוא ותבקש - או יותר נכון תצווה אותי - "ולא תתורו".
"חתונה", זו התשובה? אז אני מודיע לך חגיגית, שלפני גיל 18 אני ממש לא מתכנן
להתחתן והייתי שמח אם רק כשהייתי בגיל כזה שיוצאים לדייטים, רק אז,
היית נותן לי את היצר. אבל 10 שנים קודם?! ממש מוגזם! כ"כ מיותר.
שנים השאלה הזו הייתה לי בראש. שאלתי שם, שאלתי פה,
אבל אף פעם לא באמת קבלתי תשובה מתוקה, משהו שישאיר טעם טוב בפה,
שאצליח עם הטעם המתוק הזה להתגבר, להתמודד באמת עם היצר.
עד ש...
רגע, לפני שמתחילים, כנסו רגע למצב 'צלם', כי יש פה משהו שווה זהב.
אז הנה, התשובה היא ככה: אם היינו מקבלים את היצר בגיל 18 או 21,
זה גיל שכבר האישיות שלנו התחילה להיות 'אבן'. ו - אבן, קשה מאוד לעצב.
א-ב-ל, עכשיו, שקבלנו את היצר כבר מגיל 10 או לא יודע מתי - שם,
בגיל הזה, האישיות שלנו עדיין כמו 'פלסטלינה', ממילא, אז, אפשר ל-ע-צ-ב את היצר.
הקב"ה לא רוצה רק שנהיה עם יצר, אלא שנהיה עם 'יצר מעוצב',
ע"פ התורה. אנחנו לא נוצרים מתנזרים, אלא יהודים ששואפים לחיות חיי קדושה.
יצר זה טוב - אבל חייבים ללמוד לנתב אותו למטרות הנכונות. לחיים אמתיים.
ובדיוק כמו שאם התחלנו לעבוד על מידת הכעס כבר מגיל 12 - לאט לאט -
נגיע לגיל 18 הרבה יותר מוכנים למצבי קושי, נדע בדיוק איך להתגבר על הכעס,
ככה גם בדיוק קבלנו את היצר בגיל מוקדם, שהאישיות עוד 'רכה' וניתנת לשינוי,
בשביל שנעצב, ננתב את היצר - לחיים של קדושה וטהרה.
נלחם, פה ניפול, שם ניפול - אבל אחרי כל המלחמות האלה, נצא עם הטרף
בין השיניים, 'שבוי' אצלנו, לחיים של קדושה, קדושה ו - קדושה.
תשאלו: אבל אחרי החתונה כבר אין קשיים עם היצר, בשביל מה צריך להכין לחיים
את היצר, הרי אחרי החתונה יש שלט - "זהירות: זוג מושלם לפניך"...
ומכאן, סתירה לקבוצת אנשים. אבל לפני שניתן ת'סטירה, רק נגיד שגם אחרי
החתונה, שהיצר רוצה משהו בתחום ה - 'מותר', הקב"ה לפעמים אומר 'לא',
ככה שאנחנו חייבים להתכונן למצבים האלה, לעצב את היצר כבר מעכשיו...
אבל, עזבו את זה. 'שנגדל נבין', כמו שאומרים לנו כל המבוגרים.
יש עוד משהו חשוב יותר, שבו הרבה מאוד מאיתנו חושבים טעות -
מי שחושב, שאמנם כיום הוא רואה סרטים לא משהו צנועים,
נותן לעיניים 'חופשי חודשי' להתסכל על נשים ובכל מקום שבא להן,
אבל זה לא ישפיע עליו כ-ל-ו-ם! כלומר, אחרי החתונה הוא 'נשבע לך אמונים לכל החיים',
שישנן ת'משפט הזה היטב - אתה הטמבל (סליחה..) הכי גדול בעולם!
ואת, שלוקחת אחד כזה, תחשבי לבד כבר איך אומרים 'מסכן' בנקבה.
בואו לא נהיה תמימים, ונפסיק לשחק אותה ראש קטן. גם אחרי החתונה
יש התמודדויות אפילו מ-ב-ח-ו-ץ, כלומר - אם נהיה דוגריים בשביל שיובן היטב - אז כן,
גם אחרי החתונה אתה תצטרך להלחם עם היצר ברחוב. גם אחרי החתונה היצר
ירצה לראות ולשמוע דברים לא צנועים, דברים אסורים בודאי לכל אדם.
ו-א-ם היום לא תעצב את היצר, אם היום לא תתגבר, תתמודד, תלחם עם היצר -
מובטח לך שתיפול אחרי החתונה. יש כאלה שממש בוגדים, ויש כאלה שאמנם
הם היו 'מתים' לבגוד, אבל מחוסר ברירה הם מסתפקים בבגידה במחשבה..
ו-א-ת, חוץ מלהיות את עצמך אחת ש - "בטח בה לב בעלה",
אם את רוצה בחור שבטוח ישתדל להיות אחרי החתונה נאמן לך באמת,
תפסיקי להיות תמימה, צאי מהבועה ותביני דבר אחד - בחור שלא התמודד לפני,
בחור שהיה כל היום מול פייסבוק בלי חסימה, מול סרטים, שלא השתדל להלחם באמת
עם היצר גם אחרי כל הנפילות - את תחטפי את כל התוצאות של המעשים שלו,
א-ח-ר-י החתונה. לא ביום הראשון שכל הזוגות נראים כמו 'זוג מהשמיים', אבל את יודעת,
השגרה משעממת, ושם בדיוק יהיה לכם מבחן, קשה, שספק מאוד אם תעמדו בו באמת..
יש כאלה שיגידו - "אוך! לא נכון מה שאתה אומר, הנה לדוגמא אבא שלי"...
אז בואו נעצור רגע, נתבונן קצת יותר משתי שניות במציאות הכואבת.
אני לא מאמין שיש אשה שלא צועקת מהלב - לפעמים אגב, בשקט - שהיא רואה את המצב הזה.
לראות בחורות לא צנועות בטלויזיה ולהנות מהן, זו בגידה. אמנם 'רק' במחשבה,
אבל זה מספיק בשביל להרוס אהבה ולהכניס מריבות מלאות טומאה.
מממ. האמת? נושא רגיש, ככה שבואו לא נדבר על הורים. הרצון שלנו 'ללמד עליהם זכות',
שהם בסדר - ברור, הרי זה אבא שלי - לפעמים הרצון הזה, 'מעוור' אותנו מהאמת.
יודעים מה, רוצים לא להאמין? אל תאמינו, פשוט לכו תבדקו.
אפשר לראות אנשים ונשים בעבודה - לא נשואים, צוחקים, אוכלים,
משחנשי"ם ביחד - וטמבל מי שחושב שבחורה שנותנים לה 'אוזן שומעת
ולב אוהב' מגבר אחר, לא תספר לו אחרי זמן מסוים כמה יש לה קשיים עם בעלה..
ו - טוב, די. מספיק. פשוט המציאות צועקת דוגמאות, אז אני ממש לא מרגיש
צורך להוסיף גם לא עוד מילה אחת. רק בכל זאת אגיד, לא יודע מה איתכם,
אני, רוצה שאשתי בעז"ה תהיה אחת שנהיה 'אחד', ביחד. שלא תחשוב על גברים אחרים,
שלא תצחק איתם בעבודה, וכמובן שתעשה (שיחת) נפש רק איתי ביחד..
כ-ל העתיד שלנו, תלוי במלחמה עכשיו עם היצר.
תהיה או לא - נקום או לא - זה מה שיחליט את העתיד שלנו.
סיכום? פשוט לחזור על הקטע הזה שוב. אם לא היום, אז מחר.
רק בואו נשתדל לעצב ולהתגבר כבר מעכשיו על היצר, ו -
נבין, ש-ד-ו-ו-ק-א אם קשה, זה אומר שמשהו פה באמת מתחיל לקבל צורה.
שווה. שווה לעצב את הנפש לחיים מלאי אהבה ונאמנות, באמת.
עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.
תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם בחור/ה מבקשי תשובה..
אחד האינסטלטורים בעיר הוזמן לתיקון נזילת מים בדירה. הוא החל להרים מרצפת
אחר מרצפת וככל שהעמיק יותר בניסיון למצוא את התקלה, הלך והבין כי הצנרת
רקובה מהיסוד. עבודה רבה ממתינה לו ובעל הדירה יאלץ לשלם ממון רב.
כשעה לאחר שהייה בדירה, הביו ה אינסטלטור כי בדירה מתגוררים אלמנה וששה יתומים
קטנים. הדלות והעוני זעקו מכל מקום. צער רב נצטער ה אינסטלטור ולא ידע
כיצד להציג לבעלת הדירה את בעיית ה אינסטלציה - ובעיקר את מחיר התיקון
מרקיע השחקים (מזל שאין צורך ב ביובית...).
לאחר מחשבה, גמלה בליבו ההחלטה, כי את עלות כל החומרים והעבודה ישא בעצמו מכיסו
ובזאת יקיים מצוות צדקה למהדרין ובפרט שמדובר באלמנה מסכנה ויתומים.
שבוע ימים שקד ה אינסטלטור על מלאכתו, הרים את כל מרצפות המטבח וחדר האמבטיה,
הניח צנרת חדשה ולבסוף סיים את עבודתו על הצד הטוב והמקצועי ביותר.
כשהוא ארז את כלי עבודתו, נגשה אליו האלמנה בחשש, חיל ורעדה, וביקשה לדעת
כמה מגיע לו על העבודה. "את לא צריכה לשלם כלום", ענה לה כלאחר-יד.
"הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד
שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר בהחלטיות, מבלי להניד עפעף.
האלמנה הנבוכה הנהנה בראשה. היה לה נוח להאמין לסיפור והיא הודתה לו מקרב-לב.
שנים רבות חלפו. ה שרברב רכש נסיון והפך לקבלן גדול לבניה,שיפוץ ואינסטלציה. לפני
מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב
בכמה מקומות, לשם קבלת הצעת מחיר לחומרי הבניה, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן
בכדי לעיין בהצעות-המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.
יום אחד, בעודו עומד במרכז המגרש עם אחד המהנדסים, נכנסו לאתר הבניה שתי
משאיות טריילר עמוסות בחומרי בניה, וללא אומר ודברים החלו הנהגים
ועוזריהם פורקים את תכולתן. ה שרברב בעל החסד אץ-רץ לעבר הנהג והחל למחות
ולהודיע כי הוא לא הזמין מאומה. הנהג עיין בטופסי הקבלות והודיע נחרצות
כי ההזמנה בוצעה וכי הוא נשלח לפרוק כאן סחורה. לאחר דין ודברים הודיע
הנהג כי את שליחותו הוא יבצע, הסחורה תורד מהמשאית לתוך המגרש - ואם יש
טענות שיפנה למשרד המכירות.
מתנשם ומתנשף הגיע מכובדנו למשרד. הוא טען בלהט כי קיבל סחורה שלא הזמין
ואף לא שילם. הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק
שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות
תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה.
בקומה העליונה, במשרד מעורר רושם, ישב בעל הבית. השרברב-קבלן שוב שטח את
טענותיו, ביקש בדיקה והבהרות מדויקות לכל מה שקרה בשעתיים האחרונות. הבוס
עיין שוב במחשב ופסק לו כי ההזמנה בוצעה והתשלום התקבל. לפתע הביט בעל
הבית היישר לתוך עיניו והוסיף: "מופיע לי פה שאת התשלום ביצעה עיריית בני-ברק במזומן".
מיודעינו לא ידע נפשו מתדהמה. "העירייה שילמה על ההזמנה שלי?"
"שב, שב, ידידי", ביקש בעל הבית בחביבות. "אני כבר מחפש אותך עשרים שנה.
אתה זוכר את אמי? את התיקון שביצעת ללא תשלום בדירתנו ושיקרת לה כי את
עלות התיקון שילמה העירייה? הייתי אז ילד צעיר, אבל ידעתי שאתה משקר
ולמעשה אתה גומל חסד עם אימי האלמנה. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה שיום
אחד אני אגדל ואעשה הכול בכדי להחזיר לך כגמולך הטוב. מן השמים זימנו
אותך לכאן, לקבל הצעת מחיר, ולי הייתה ההזדמנות 'לסגור מעגל'".
לזה בדיוק התכוונו חז"ל באומרם: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאהו".
אם זכור לי טוב, המעשה מובא מאחד הספרים של הרב יחזקאל לוינשטיין.
אבל הוא בא בעבירה, כי אסור לפרסם כאן ללא אישור.
מושיט לה תפוח עץ שקנה לפני כמה דקות ספורות מהמכולת ליד.
מה? למה אתה מביא לי תפוח? תמהה האשה.
"תאכלי. זה בסדר, גם חווה לא ידעה שהיא ללא בגדים,
עד שהיא אכלה מעץ הדעת"...
יודעי דבר טוענים שיש המשך לסיפור.
לאחר מספר שנים, באה אותה בחורה - הפעם כבר צנועה - למבוגר שלנו,
באותו מקום, ליד התחנה, נתנה לו תפוח עץ ואמרה -
"גם אדם הראשון לא ידע שהוא צריך לצאת לעבוד,
עד שהוא אכל מעץ הדעת"...
===
נו, אז להיות בחור בכולל או בחור עובד?
לא, אני ממש לא הולך להכנס לדיון הזה.
יש כאלה שזה מתאים להם, יש כאלה שזה מתאים להם,
ולסיכום - שכל אחד יעשה ע"פ מה שרבותיו מנחים אותו בחיים.
א-ב-ל, בחיים לא שמעתי שמי שיוצא לעבוד,
יש לו 'פטור' מהתורה. מקיום המצוות.
לא לא, שלא תבין אותי לא נכון, אתה עושה קידוש בשבת,
אפילו דואג לכסות את הטלויזיה לכבוד שבת קודש במפה לבה,
שר לאשתך "אשת חיל", ואפילו משתדל להתפלל 3 תפילות ביום.
אבל עזוב. לא על זה אני מדבר. אז על מה כן?
על הגמרא שמונחת אי שם בארון הספרים, שהפעם האחרונה
שנגעת בה הייתה כשניקית לפסח האחרון, לפני 11 חודש.
על ה - 'משנה ברורה', שאתה לא יודע כמעט שום הלכה בה ת'כלס.
נכון, להדליק ת'אור אסור בשבת, וגם ברור לך שבשבת נחים.
אבל למה הלכות בסיסיות אחרות אתה לא יודע?
למה את, נערה צעירה, בחיים שלך לא פתחת ספר הלכות ללמוד לשמה על הסדר,
חוץ מלמבחנים? איך אפשר לשמור שבת ע"פ רצון ה' בלי ללמוד?
איך אפשר? התשובה היא, אי אפשר.
את אפילו לא מודעת לזה שאת עוברת איסורים מהתורה, בשבת.
הטמנה בטרמוס, את יודעת אם מותר? עזבי אם מותר,
את יודעת בכלל מה זה 'הטמנה'? האם מברכים על עוגת קינוח בסעודה,
יודעת? או אולי האם מותר לאכול לפני התפילה, יש לך תשובה ברורה?
אז בואו בקיצור נסכם בדיוק במה מדובר עבורינו.
גם אם אנחנו לא מתכננים להיות אברכים או משהו כזה,
ויודעים לצטט טוב את דברי המשנה "טובה תורה עם דרך ארץ",
ולהסביר לכל מקשה עלינו ש - 'דרך ארץ' = מלאכה או סחורה,
חייבים לדעת, שכתוב - טובה 'תורה', כלומר, היא העיקר. היא חיינו.
נכון, צריך גם לעבוד. אבל מכאן ועד להגיע למצב ש...
אנחנו לא יודעים הלכות בסיסיות?! בושה! פשוט בושה.
אי אפשר להיות 'דתי' באמת, בלי ללמוד. זה כמו לרצות לזכות בפיס,
בלי למלא כרטיס. נו באמת, זה פשוט צחוק מעבודה. מעבודת ה'.
יש שני סוגי אנשים. שניהם עובדים 10 שעות ביום, עבודה מייגעת מאוד.
הראשון - בשעות הפנויות שלו יושב מול הטלויזיה ורואה סדרות או חדשות, מחפש לו כל מיני עיסוקים וכדו'.
השני - בשעות הפנויות הולך ללמוד תורה, הלכה, לדעת איך להתנהג בחיים ע"פ רצון ה'.
נגיד, שסה"כ, לכל אחד מהם יש רק שעה אחת פניוה כל יום.
הראשון יקבל גהנום או לא יודע מה, והשני יקבל כל טוב בעולם הבא.
מה?! בגלל שעה אחת? זהו? זה כל ההבדל?
כן - שעה אחת פנויה, 'מראה' לקב"ה, ש -
או שאתה ממש לא בראש של להתחבר לה', וטוב שיש לך עיסוק בעבודה, אחרת, היה משעמם..
או, להבדיל - שהיית רוצה כל היום להיות 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי',
אלא מה? צריך גם לעבוד, להתפרנס, אז לפחות בזמן הפנוי אתה משתדל מאוד כן ללמוד.
קיצור, שעה אחת מראה על כ-ל החיים שלנו - מהם בדיוק.
אז מהיום, נעלה בקריאה ראשונה חוק חדש.
דתיים חפיפניקים - בואו לא נגיד שאנחנו הולכים לעבוד כי - 'זו דרך התורה',
כי הרי הטלויזיה בבית שלנו נותנת סתירה לאמירה הזו,
וזה שאנחנו בורים ועמי הארצות בלי לדעת הלכות בסיסיות מאוד -
זו ממש לא דרך התורה. אלא מה כן נגיד? 'לא רוצים תורה חזק. דתי לייט, כבוד'.
יש בחירה חופשית לאדם. אין שום בעיה! היה נעים להכיר...
א-ב-ל, האלה שבאמת רוצים לצאת לעבוד כי 'זו דרך התורה',
אנחנו חייבים לדעת, שדרך התורה היא גם שנשתדל לדעת לפחות את ההלכות בסיסיות.
שזה אומר - לפתוח 'משנה ברורה' או 'ילקוט יוסף', או מומלץ מאוד 'פניני הלכה',
בשביל שנדע לפחות מה לשאול את הרב, איפה בכלל צריך לשאול...
יש כאלה שלא יודעים ת'תשובה לשאלה בהלכה,
אבל יותר גרוע מזה, זה המצב שיש כאלה, שבכלל לא יודעים
שיש פה שאלה בהלכה. הלו, יש פה ש-א-ל-ה...
הלכות - שבת, ברכות, תפילה, ק"ש, זימון, סעודה, כיבוד אב ואם, בשר בחלב,
מועדים, ברכת המזון, זימון, חלה, תרומות ומעשרות, כשרות, ק"ש שעל המיטה וכו',
כ-ו-ל-נ-ו (כולל הבנות...) צריכים לדעת.
החל מהחייל שנמצא עכשיו בפלס"ר (סיירת) גולני, דרך הבחורה שעושה השנה שנת שירות,
עד הבחור שלומד כל היום תורה ומתכנן להיות גדול הדור הבא.
כ-ו-ל-נ-ו חייבים להתחיל ללמוד הלכות, תורה, מחשבה, אמונה.
אחרת, איפה בדיוק ה - "כי הם חיינו". הא?
נכון, לבחור בסיירת יש רק 5 דקות ללמוד, לבחורה בשירות או באולפנה יש יותר זמן ללמוד,
ול - 'אברך הצעיר' שלנו, שעוד דקה הוא מסיים את כל הש"ס - הוא כבר עובר פעם שלישית על הלכות שבת...
אבל זה לא משנה, זה לא מוריד את השאיפה שלנו - שממילא תעלה גם מעשים בשטח -
לשאוף לדעת בדיוק (!...) ע"פ ההלכה איך להתנהג בכל תחומי החיים ע"פ רצון ה'.
ו - בדוק! מי שחושב שהוא יודע 10% מההלכות, אז רק שידאג לשים נקודה קטנה שם בצד,
כי אפילו 0.10% מההלכות הוא לא יודע...
זהו, זו דרכה היחידה של היהדות.
"ניאו דוסי" אני לא, אבל רק בשביל שיהיה 'ביטוח' לדברים שאמרתי שאלו ממש דברי חז"ל,
הנה לנו אחד שמוסכם על כולם, הרמב"ם -
"כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (וכשהוא אומר כ-ל, הוא מתכוון ל-כ-ל ממש, כמו שהוא כותב שם בהמשך)...
חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה".
חד משמעית,
חייב.
בואו נעשה עם זה משהו. בפעם הבאה שאנחנו בירושלים -
מומלץ מאוד הספר 'פניני הלכה'. קל להבנה, כיף לקריאה, מסביר ממש.
אנחנו הדור הבא. א-נ-ח-נ-ו הדור הבא.
האחריות ל - 'נותן התורה', עלינו.
עשו טובה, תעזרו לשמור על הקטע הזה למעלה.
תגובה אחת של כל אחד מכם - לא משנה מה כתוב בה -
תעלה גם את הקטע למעלה, וגם שמחה בלבבות..
יש לי 2 שמות...
עד עכשיו קראו לי רק בשם השני..
לפני כמה חודשים החלטתי לעבור לשם המלא..
שהייתי בכתה ה' נתנו לי פס' שמתחיל באות הראשונה של השם שלי ונגמר באות האחרונה... נתנו לי רק לשם השני כי מי שנתנה לי לא ידעה על הראשון בכלל....
עכשיו פתאום חשבתי על זה:
שרגע מה עם השם הראשון שלי?
ופתאום עלתה לי שאלה שבעצם הפס' שלי זה פס' שמתחיל באות הראשונה של השם הראשון ונגמר באות האחרונה של השם השני? או שזה בשתי פס' נפרדים???
(אני אומרת בשמו"ע אז זה חשוב לי...)
תודה רבה..
מקווה שהובנתי..
בס"ד לק"י
הקפידי על 2 השמות. זה גם יותר יפה, וזה השם שלך.
אני מורכבת גם מ-2 שמות אך זה שם אחד.
בכ"מ, בקשר לפס'-
אני עושה את האות הראשונה של השם הראשון והאות האחרונה של השם השני.
(זה שם אחד הרי, לא?)
יום טוב (:
אני משתדלת להקפיד ברוך ה' בחודשים האחרונים...
זהו זה גם מה שאני חשבתי אבל לא יודעת...
תודה רבה על התשובה..
(מה שנותר לחפש לי פס'
)
למישו יש פס' שמתחיל בע' ונגמר בה'???
אם מישו מוצא אשמח שתכתבו כאן...
עץ על מים
בס"ד לק"י
רק תבחרי: 
"עוזי וזמרת ק-ה ויהי לי לישועה "
זה מה שנתנו לי..
יואוו תודה רבה אחותי ממש ממש מממש עזרת לי אני צכה לכתוב לי אותם רק... 
אפשר שתסבירו לי למה צריך לקרוא בשתי השמות ?
ככה זה מאז שאני קטנה .. קוראים לי בשתי שמות ! [יש גם שם שלישי . אבל שתים זה מספיק ]
ואיפה מוצאים פסוקים ? ואיפה מזכירים אותם ?
וכדאי להגיד שני פסוקים פסוק לכל שם
(נתנו לי גם תפס' הזה)
וזאת היתה השאלה שלי למעלה...
מצד אחד זה שני שמות..
מצד שני זה השם שלי וזה מתחבר לאחד...
אבל אם יש שתי שמות אומרים שתי פסוקים
זה אני יודעת מעצמי
הרי זה לא תיבה אחת זה שתי תיבות
בסיעתא דשמייא!

ראיתם פעם איך תינוק מתחיל ללכת?
בהתחלה - הוא הולך צעד אחד, וכולו מבסוט מעצמו שהוא הצליח לעשות את הצעד הזה -
ואז הוא נופל.
אח"כ הוא כבר מתקדם קצת, מצליח ללכת 2 צעדים בלי עזרה - ואז הוא שוב נופל.
חשבתם פעם מה יקרה אם התינוק פתאום יחשוב לעצמו: 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם.
מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לי להישאר לזחול'.
אם היינו עושים את זה - כולנו היינו עדיין זוחלים על הרצפה, בלי ללכת.
---
אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לעצמי שמהיום, זהו. אני לא מדברת או שומעת לשון הרע.
מצדי יישרף העולם - אני החלטתי. לא רוצה לשון הרע.
ובהתחלה באמת עמדתי בזה -
ככה שבוע שלם כל מילה שנייה שלי הייתה 'לשון הרע'. חברות שלי כבר ידעו שלידי לא
מדברים על אנשים אחרים, כי אני אפסיק אותן באמצע.
אבל אחרי איזה שבוע, זהו. לא יכולתי יותר.
פשוט הייתי "חייבת" לפרוק מה מישהי עשתה לי. ובאמת עשיתי את זה.
ואחר כך?
ווא, ווא. אח"כ פשוט אכלתי את עצמי מבפנים, אמרתי לעצמי: איך חטאתי?! איך דיברתי
לשון הרע אחרי שבוע שלם שהצלחתי לשמור על הפה?!
אבל אז הבנתי משהו -
אי אפשר בבת-אחת להגיד שזהו, אני מפסיקה לחטוא במשהו.
כי זה פשוט לא עובד ככה.
כמו התינוק - שאין מצב שהוא יצליח בבת-אחת ללכת, הוא יכול ללכת רק צעד, ליפול -
ואז להתקדם שוב 2 צעדים, וכן הלאה.
ככה גם אנחנו - אנחנו צריכים להתקדם בחיים לאט-לאט, צעד אחרי צעד.
אחרת, אנחנו פשוט נתרסק בבום אחד גדול.
וכמו התינוק - יש לנו גם נפילות בהתקדמות הזאת.
אין מצב שנצליח רק להתקדם, בלי ליפול.
אבל החכמה האמיתית היא לדעת לא להתייאש למרות הכל - למרות שקשה, למרות שנפלנו - לקום.
זה מה שבאמת מראה לאבאל'ה שבשמים כמה אנחנו אוהבים אותו.
כי זה לא חכמה לעבוד את ה' כשהכל טוב ויפה, החכמה האמיתית היא לדעת לעבוד את ה' גם כשקשה, גם כשאנחנו מרגישים בשיא החושך.
כמו שאם התינוק יבוא ויאמר: 'יאללה, אין לי כח לכל הנפילות האלה, אני לא רוצה לקום' - הוא לא יתקדם לשומקום.
ככה גם אנחנו. אם נתייאש, אם לא נסכים לקום מהנפילות, נשאר בדיוק באותו מקום.לא תהיה לנו התחדשות בחיים, לא נוכל להתקדם.
יש משל שיא החזק על הקטע הזה -
אם יבא מישהו, יעמיד איזה בלוק עץ וינסה לטפס עליו - הוא לא יצליח בשום מצב. וגם אם הוא ירגיש שהוא מצליח לטפס, באיזשהו שלב הוא יכול ליפול ולשבור את הראש.
אבל אם הוא ייקח סולם - הוא יצליח לטפס.
מה ההבדל בין הסולם לבלוק - שעל הסולם אפשר לטפס, אבל על הבלוק לא?
שבסולם יש מדרגות, יש שלבים.
והסולם בנוי בצורה כזאת שיש גם רווח בין שלב ושלב - ובזכות הרווח הזה אנחנו יכולים לשים את הרגליים על השלב הבא בסולם.
עכשיו בואו נעבור לנמשל -
כל מדרגה בסולם זה בעצם שלב בהתקדמות שלנו.
מה שמפריד בין השלבים האלה זה דווקא הרווח שבין כל שלב.
הרווח הזה הוא בעצם הירידות שלנו, הנפילות שלנו.
כל פעם לפני שמגיעים לשלב הבא בסולם - צריך לעבור דרך הרווח, דרך הנפילה.
אבל רק ככה - אפשר להגיע למדרגה הבאה.
מה שאני מנסה לומר פה זה שאם אנחנו נופלים, זה לא אומר שאנחנו במדרגה נמוכה יותר ממה שהיינו קודם. כי דווקא מתוך הנפילות האלה - אנחנו צומחים.
אחי, אם חטאת, ואתה בכל זאת קם - אתה פשוט מלך. אין עליך.
כי למרות כל הקושי - הצלחת להתגבר.
ולכן, אתה במדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם.
גם את, אחותי -
אם למרות שלא הצלחת הפעם, את עדיין לא מתייאשת - וממשיכה.
את פשוט מדהימה.
אבאל'ה שבשמים כ"כ גאה בך..
הוא מראה לכולם איך הבת שלו לא מוותרת, וממשיכה להתקדם, למרות הנסיונות הקשים.
אין, את פשוט אשת חיל 
אז שבעז"ה נזכה להצליח להתקדם צעד אחרי צעד, ולמרות שלפעמים ניפול -
שנצליח לקום מהנפילה.
וככה בעז"ה נצליח לעלות אל השלב הכי גבוה בסולם 
שבעז"ה יהיה שבוע טוב ומבורך לכל עמ"י!
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
שהחניכים באמת יזכרו את המסר גם שנה אחרי הפעולה (כן על בשרי) ולא פעולה גרנדיוזית אלא אותה פעולה של המשחק,סיפור,דיון,צ'ופר. להפוך את הפעולה של אמצע שבוע במקום "דפיקת כרטיס" באתי,ראיתי ,זרקתי לענין שמדבר אל החניכים ,זה לא סתם יש כאן את כל מה שאמרתי בבחל"ו
בסיעתא דשמייא!
שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה.. 
[גרסת הביינישי"ם - כאן].


למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים? 
בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.
המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.
אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?
אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.
בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.
לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשבו אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.
שנזכה, בעז"ה.
קראתם עד לפה?
אשמח שתכתבו פה בשרשור, או תגידו לי באישי.
זה חשוב לי.
תודה, צדיקים! 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
בסיעתא דשמייא!!
אשמח לשמוע אם מישהו קרא את הד"ת.
תודה!
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י! 
ממש יפה! לא הספקתי לקראו לפני שבת, אל זה לא פגע באיכות של הדבר תורה
הסבר יפה ודוגמא טובה על הקטע של רוח ההלכה..
תודה!!
[אוךך..זה מסובך,מקווה שתהיה תשובה]
>מהי "תורת ארץ ישראל"?
>מה ההבדל בין תורת א"י לתורת חו"ל?
>מה היחס לתורת א"י [יש שתי צדדים נראלי,]?
>איזה ישיבות בעד ואיזה נגד?
>מי טבע את המושג?
>>>>>תשובות חלקיות ומקורות יתקבלו בברכה!
תודה צדיקים!
לילה טוב
תודה על ההשקעה שלכם![]()
הרב קוק הוא זה שבעקבותיו המושג השתרש, לא יודע אם הוא המציא אותו ממש.
יש ויכוחים אינסופיים מהי תורת ארץ ישראל, ונראה שיש כמה כיוונים אפשריים ולא סותרים:
א. לימודי אגדה ולא רק לימודי הלכה.
ב. לימודי ירושלמי.
ג. לימוד תורה בהסתכלות ציבורית רחבה של כלל ישראל ולא קהילתית מצומצמת.
ספרים שיכולים לסייע בהבנה:
מטו"ב הארץ של הרב וייצמן, אבל זה בעיקר ספר לימוד של סוגיות לאור תורת ארץ ישראל.
"תורת ארץ ישראל לאור משנת הראי"ה" של הרב שרלו. הספר כבר לא ממש ניתן להשגה, אבל קיים בספריות ובעוד כמה מקומות.
בס"ד
אחרי שהוא נמצא בא"י הוא אומר שהוא מתבייש בכל מהה שכתב בחו"ל כי זה לא משתווה לתורה שבארץ ישראל..
[ובכל זאת הוא חזר לחו"ל..]
בס"ד
שאלות יפות שאלת, שאלות שלא פשוט לענות עליהן תשובות קצרות.
אף גישות שונות יש בהסברת המושג "תורת ארץ ישראל" ובמקומות שונים בעולם התורה מגדירים את הדבר באופנים שונים.
כמובן שאין מי שמתנגד לנושא של
תורת ארץ ישראל, אך ההבדלים הם במשמעות המושג.
קראי נא את המאמר בקישור הבא:http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=371
אני יודעת שיש עוד גישות, אך זו הגישה שאני מבינה, ואינני רואה צורך לחזור על הדברים שהם ברורים מתוך המאמר.
חשוב מאוד לדעת, שההבדלים האלו בין הישיבות הם הבדלים קטנים ולא כל כך משמעותיים.
אלו חילוקים בתוך עולם הישיבות, בתוך עולם התורה, חילוקים שלאנשים שמחוץ לעולם הישיבות לא אמורים להיות
משמעויות.
לכן חשוב מאוד שנלמד את העניין בכללות, ולא נסטה ממנו להגדרות של ישיבות, שכן זה לא יקדם אותנו דבר.
המושג הינו קדמון והוא מופיע כבר בדברי חז"ל.
שיהיה בהצלחה
ההלכה ודרך הלימוד היהודית המקורית שלא הושפעה מצנזורה/אינקוויזיציה/רדיפות בגלות וכו'...
ב.תורת א"י היא דרך לימוד קדומה יותר שלא הושפעה מ-א.
ג.יש בעד בגלל שחזרנו לארצנו ויש הרוצים להמשיך את הגלות גם פה.
ד.ישיבות בסגנון 'מרכז','חיפה'(הרב זייני) 'ק. ארבע' 'מעלות' ועוד קצת חזרו ללימוד הארץ הישראלי עם הבדלים קטנים בניהם..אחרות נשארו עם הגלות...
ה.תורת ארץ ישראל כוללת בעיקר את המקורות הקדומים שעליהם התבסס התלמוד הבבלי (וגם הירושלמי) כשנכתב.לדוגמא: ספרא,ספרי,פסיקתא דרב כהנא,תורת כהנים,מדרשים(רבה,הגדול וכו'...),ילקוטים(ראובני,שמעוני,),אגדה, ירושלמי,ועוד...
בתקופת חז"ל ( לפני 2000 שנה !!! )
מקור קטן הגמרא בבא מציעא פד ע"א למטה ורש"י שם ( מדובר שם על ההבדל בין תלמידי חכמים של א"י
לשל חו"ל וההבדל ביניהם { כתבתי את המקור מהזיכרון מקווה שלא טעיתי } )
או ששם זה מתייחס לנשות תלמידי חכמים.
בכלמקרה, דיברתי על צירוף המילים "תורת ארץ ישראל".
"שם הזהב ואבן הבדולח" - ' מלמד שאין תורה כתורת א"י'
למקורות רבים ונרחבים ניתן לחפש ברשת בישיבת מעלות והרב יהושע ויצמן

מי הרב ומה הוא בדיוק כתב.
אני פעם ביררתי את הנושא הזה- וזה לא כ"כ חד משמעי כמו שאומרים את זה- שמותר ללכת ככה סתם במכנסיים.
מקור ברור ואמין.
נראה שחלה אי הבנה.
בס"ד
השאלה היא מי הרב הזה.. (ובלי לזלזל ח"ו מתלמידי חכמים, רק שיש דברים שצריך ללכת ע"פ פוסקים גדולים וחשובים ולא הסתמך על כל רב נח..)
ו-שפרירית:
אני מציעה שתסבירי לחברה שלך על מהות הצניעות. למה בכלל צניעות, מה זה.. תסבירי לה שאנחנו לא מכסים את הגוף בשביל הבנים, אלא בשביל עצמנו. כבודנו. כדי לומר: אני נשמה, אני אישיות. והיא יותר חשובה מהחיצוניות שלי אז תסתכלו אליה!
ברגע שמבינים מה זה צניעות, יותר קל להבין שחצאית מכסה צנועה הרבה יותר ממכנסיים צמודות.
יש רבנים שמצווה לבזותם אבל אם תעשה את זה במטרה לשכנע מישהו זה לא ילך - לכן למרות שזה קשה צריך לצאת נגד דעותיהם ולא נגדם ( )
אבל זה לא מספיק כדי לשכנע .
מי שרוצה וזה חשוב לו לשמור על ההלכה או שהוא נמצא , גר במקום שככה הולכים אז הוא פשוט ישמור על ההלכה הזאת
מי שלא צריך להתאמץ וכדי להסביר לו צריך להתאמץ אפילו יותר !
לכן אני ממליץ על לימוד משותף זיחזק את שתיכן ( ספר מסילת ישרים מאד קולע ! אבל מה שבא לכן שיהיה המון בהצלחה -)