פורום בית המדרש (עמוד 172)

חייבת להתייעץ!!!!!!!! אני צריכה רב באיזור בני ברק רמת גן או תל אביב!

אני ממש שוברת ת'ראש!!!!!!! תזכו למצוות!!!

התלבטתי אם לפתוח את זה פה או בספרים וסופרים, בסוף החלטתי ללכת על שני הפורומים..
מישהו פה מכיר את הספר 'כך לא כתוב בתנ"ך'  או את ספר ההמשך שלו 'גם כך לא כתוב בתנך'?

אני מתלבטת אם לקנות, וזה ממש דחוף.. מה יש לכם להגיד עליהם?

האם מישהו יודע איזה עירוב יש בשכונת רמת שרת דהיינו רק הכללי או גם של גוף נוסף

תודה

למה מזמינים את האושפיזים רק בסוכות ולא גם בפסח? 

החדש של עמיר בניון בתוכנית "סבבת שלום" ברדיו!
וגם: יובל טייב מדבר על הכל בראיון בלעדי על המעבר ממוזיקה מסורתית לים תיכונית מודרנית. השמעות בכורה מהאלבום החדש של עמיר בניון, וגם קטע של האח אבי בניון, ועוד השמעות בכורה בלעדיות.

להאזנה והורדה לנגן או למחשב (לחצו על מקש ימני בעכבר ובחרו בשמירה בשם):

http://pod.icast.co.il/0d89006d-fb6a-4c54-8966-d00aef762f76.icast.mp3

כדאי להרשם כאן בחינם:
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=PodcastSubscribe&id=347246


המוזיקה שאין ברדיו רק ב"סבבת שלום" כל שישי 12-2 בצהרים ברדיו קול רמת השרון 106FM וברשת כל הזמן:
www.sababat.co.cc

אם 'נהמא דכיסופא', לא אומר לכם יותר מאשר 'סינית עתיקה', אז כדאי לקרוא ת'קטע הבא...

אגב - הוא כהמשך לקטע הזה:
>  מהיום אני קובע: מתקלחים ר-ק אם מלוכלכים!!

 

כמה פעמים קרה לי שאני בא 'לחטוף' אנשים בטרמפ - יענו להביא אותם עד פתח הבית שלהם,
אני בא לפנות לרחוב שלהם, פתאום אני שומע -
'לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא'....
אמאל'ה. אני כולי קופא על ההגה. מה קרה? פיגוע? מחבל? אש? איפה? מי מת?...
ואז אני שומע את הבחור אומר - 'לא! אל תכנס, תוריד אותי פה'...
וואו, לא נורמלי זה. מה אתה גנוב?! שב במקום. כולה אני עושה לך טובה בחינם...
אגב, עזבו שבסופו של דבר בד"כ אני לא שואל אותו, שם גז ונכנס ממש ליד הבית שלו,
אבל הוא עצמו. מה עשיתי לו שהוא כל כך - 'לאאאאאאאאאאאא'....?!

תגידי, היית פעם אצל דודה שלך בחופש שבוע שלם?
זה הולך משהו כזה -->
ביום הראשון - אחלה. את שמחה. כיף - הכל בחינם...
ביום השני - טוב. איזה יופי שזה בחינם. לא צריך לעבוד.
ביום השלישי - את כבר מרגישה קצת לא נוח. הולכת לדודה ושואלת אותה -
'דודה, אני יכולה לעזור במשהו?'...
והיא עם חיוך מרוח אומרת לך - 'לא חמודה, שבי, תנוחי. דודה תעשה הכל'...
ביום הרביעי את קמה כזה עם 'קורי עכביש' על העיניים -
'דודה, אני לוקחת ת'מטאטא, מנקה ת'רצפה'...
'מתוקה, הכל כבר נקי, שבי תאכלי בכיף, אל תטרחי".

ביום החמישי - את כבר אש. וואלה, את כבר לוקחת ת'מטאטא בידיים, לא רואה את דודה שלך בעיניים -
והיא כזה כולה מנסה לחסום אותך ולקחת לך ת'מטאטא - ואת, את פשוט מתחילה לטאטא...
את מה?! הכל נקי! את מה את מנקה?!...

אני אגיד לך את מה את מנקה. את מנקה את ---
הבושה. אין מה לעשות - לקבל חינם, כמה שזה 'כיף' ובלה בלה בלה,
זה פשוט מבייש, ובסופו של דבר ממש לא כיף.

עכשיו זוכרת ת'שאלה שלך? נעלה אותה לרגע לפה:
אם ה' רוצה שיהיה לנו רק טוב , אז...
הלו, ה' - שלח את כולנו ישר לעולם הבא! מה צריך לעבור את העולם המעצבן הזה?!
הרי אתה אוהב אותנו, תן לנו ישר הכל טוב. עולם הבא. לכולם...
למה כל הדרך הארוכה, הקשה והמייגעת הזו שיש בה הרבה נפילות וסבל?!

אחלה. גם הטרמפ וגם המטאטא - המכנה המשותף של שני הסיפורים הוא אחד:
אדם לא נהנה ב-א-מ-ת מדבר שהוא בחינם.
או אם נגיד את זה יותר פשוט:
מה שעבדתי והזעתי עליו, הרבה יותר שווה - מאשר מה שקבלתי בחינם.

אגב, אם נחזור לבנות, תשאלי את עצמך -
שאת הולכת לחנות בגדים לקנות חולצה. אם זה כסף של ההורים,
אז וואלה, חוגגים עליו. כמה עולה חולצה? 300. סבבה, בכיף...
אבל אם זה כסף שלך, את כזה באה לדלפק, מוציאה ת'מאה שקל על הבושם שקנית בהנחה ענקית,
וכולך - 'אי. אי. כואב לי בלב. כספי הטוב, איך אני משחררת אותך. כואב'...


מה אומרת? שנחזור מהר לגברים?... 
צאי רגע לרחוב, תסתכלי על אדם שגידל בצל בחצר שלו.
כמה הערכה, איזו התלהבות, הוא ילטף אותו, ישקה אותו באהבה, יעטוף אותו בזהב...
ואת כזה עומדת בצד - רבאק!! בואנה איש, רוצה נעשה לך מגבית לקילו בצל?...
לך ל - 'הכל בשקל' וקנה שם עשרים קילו. מה אתה מזיע על קילו..?!

זהו. מכאן נבין אחלה ת'תשובה ---
'נהמא דכיסופא', בתרגום חופשי = לחם של בושה. דברים שמקבלים חינם, הוא של בושה.
זו הסיבה שה' לא לקח אותנו ישר לעולם הבא.

קיצור - ה' עשה איתנו חסד כפול.
לא רק זה שהוא נותן לנו שכר, אלא > הוא ל-א נותן לנו אותו בחינם.
כי - שכר בחינם - לא כיף לאדם. האדם מרגיש לא בנוח.
לכן ה' נותן לנו לעבור פה בעולם הזה, להזיע, להתגבר, לעשות מצוות, להלחם עם היצר -
בשביל שנקבל את השכר בעולם, זה יהיה שכר על 'עבודה', ולא שכר של חינם.
= לא נתבייש לקבל ת'שכר הזה, ו - נהנה ממנו ה-כ-י הרבה בצורה הכי מהנה שיש.

יוצא שת'כלס -
ה' היה יכול לתת לנו את העולם הבא ב - 'מתנה'. את כל הטוב. בקלות.
אבל אז, אנחנו לא היינו מרגישים כמו שבעז"ה נגיע למעלה ונוכל לומר בכיף -
'ה', מגיע לי השכר הזה. עמלתי - הגברתי - השתדלתי. הוא שלי, מגיע לי משכורת'...
זה שיא הכיף. לקבל משהו ולהנות ממנו. משהו שמגיע לך לא 'בחינם',
אלא דוקא בגלל שעבדת והזעת בשביל להשיג אותו...

אז בעצם - וואו.
שופו כמה ה' אוהב אותנו.
זו - אהבה אמיתית.
ה' , תודה. באמת.
אוהבים אותך.



עד לכאן מי שרוצה והכל סגור לו - סבבה.
אבל מי שרוצה עוד, או למי שתהיה אי פעם שאלה על מה שאמרנו -
מזומן להמשיך לקטע הבא:
> שאלות - תשובות. אבל יש יסוד ענק שפותר הכל...

בכל מקרה, עשו טובה ותקפיצו ת'שרשור.

אם הקפצתם, אני יודע שקראו את הדברים וזה פשוט מעלה לי חיוך על הפנים...

אז, מי המתנדב/ת להעלות לי חיוך מתוק על הפנים?...

באהבת ענקית,

אח..


 

בסיעתא דשמייא!

ביינישי"ם? לחצו כאן.

אחח.. איך אני אוהבת את שמחת תורה!
תחשבו איזה עוד עם היה עושה חג על זה שהם קיבלו איזשהו ספר לפני אלפי שנים?
אין על עמ"י הצדיקים!

מכירים את זה שאתם באמצע הריקודים בשמחת תורה, ופתאום אתם רואים יהודים שממש לא קשורים לתורה (יענטו חילוניים, אבל לא סתם חילונים, ערסים כבדים כאלה..) באים ומצטרפים לריקודים?
חשבתם פעם מה הם עושים פה?
לא בקטע של להעיף אותם או משהו, אלא פשוט כי למה שאנשים שלא באמת לומדים תורה ומקיימים מצוות יבואו לרקוד עם התורה?..
הם כאילו לא מתאמצים בה ולומדים אותה.

אבל בעצם אנחנו מפספסים פה נקודה ממש חשובה -
בכל יהודי יש נשמה קדושה, טהורה.
לכל יהודי, גם זה שנראה הכי רחוק בעולם מהתורה [ח"ו!] - יש קשר לאבאל'ה שבשמיים, למצוות, לתורה.
רק שלפעמים הוא עצמו לא רואה את זה, כי הוא עסוק כ"כ בכסף, בפוזות, בחיצוניות - קיצור בעולם הזה.
אבל כשהוא רואה שאחים שלו רוקדים עם התורה, שמחים בה - משהו נדלק בו.
הנשמה שלו מאותת ואומרת: 'היי, גם אני פה. אני רוצה קדושה, טהרה. אני רוצה לשמוח שמחה אמיתית. אני כל כך מתגעגעת לאבא שבשמיים. אני רוצה לחזור אליו".
לא תמיד הוא מבין את זה, לא תמיד הוא באמת יודע למה, אבל פשוט יש לו דחף לרקוד, לשיר.
ואז הוא בא, ומרביץ בריקודים, כמו שהוא לא רקד מעולם.
ריקודים שיוצאים באמת מהלב.

שמתם לב פעם לזה שרק אצלנו כולם רוקדים ממש יחד?
בכל שאר המקומות בעולם אולי כולם נמצאים באותו מקום, אבל כל אחד רוקד עם עצמו, ומקסימום עם בן\ת זוג אחד\ת.
אבל אצלנו כולם נותנים ידיים, כולם רוקדים יחד במעגל.
וזה גם לא משנה לי למי אני נותנת עכשיו יד, אם היא חברה שלי או לא, או אם אני בכלל מכירה אותה - אני רוקדת איתה, שמחה איתה.

ככה גם בשמחת תורה, כולנו רוקדים יחד במעגל - הבייני"ש שכל השנה למד תורה, עם החילוני שהיום נכנס בפעם הראשונה לבית כנסת - כווולם.
זה מראה, יותר מהכל, על האחדות בינינו, ועל זה שלכל יהודי יש חלק בתורה.
השמחה בחג הזה היא לא על הידע והלימוד שיש לכל אחד בתורה, אלא על המתנה הנפלאה שאבאל'ה שבשמים נתן לנו, ועל הקשר המיוחד שיש לנו איתו בזכות מתנה הזאת.

שתדעו שבחג הזה כל שערי השמחה נפתחים, וזה ממש הזמן לאסוף שמחה לכל השנה.
תחשבו שנייה על השנה שעברה,
אם היית שמח בה - בטוח אתה מבין עד כמה זה כיף להיות בשמחה,
ואם קצת התייאשת, והיית עצובה - את בטוח מבינה כמה השמחה חשובה כדי שנוכל לחיות חיים טובים יותר.
אז הנה, ה' בא ואמר לנו - קחו כמה שמחה שאתם רוצים!!
אם תנצלו כל רגע בחג הזה, ותשמחו באמת - אתם לוקחים אתכם שמחה לכל השנה.
שווה, לא?!

אז עכשיו כשאתם רוקדים בחג, עשו טובה - תקראו גם לאלו שלא ממש שומרים תורה ותגידו להם שיבואו לראות שמחה מטורפת, משהו לא מהעולם הזה..

[נכון שעכשיו אתם רוצים לשמח מישהו?
אז בבקשה תקפיצו את ההודעה, כדי שעוד יהודים יוכלו לקרוא את הד"ת..
2 מצוות בהודעה אחת. לא שווה? ]

שבעז"ה יהיה חג שמח באמת לכל עמ"י הצדיקים!
א-מ-ן!

בע"ה

נכון אומרים שמי שמזכה את הרבים - אין חטא בא לידו?
 

אז לא הבנתי איך אפשר לומר את זה, כי יש כאלו שמזכים את הרבים וחוטאים..

אשמח לתשובה.
תודה רבה, ותזכו למצוות!!

בס"ד

איך זה הולך? מה מותר לכתוב ומה אסור?

- לסכם שיעורים- מותר?

- לכתוב תזכורות ביומן?

- יש בזה את העניין של דבר האבד? אם כן- מה נחשב דבר האבד?

מועדים לשמחה!

בסיעתא דשמייא!!

[גרסה יותר מבוגרת - פה]
 

כמו שבטח אתם יודעים קהלת זה ספר דיכאוני, אבל וואחד דיכאוני..
כאילו, כל מילה שנייה בו יכולה להכניס אותך לדיכאון -
"הכל הבל", "מה יתרון לאדם בכל אשר הוא עמל", "כל הדברים יגעים", "ושנאתי את החיים" ועוד, ועוד, ועוד..

ועכשיו אני שואלת -
ראינו שבסוכות המצווה הכי גדולה זה לשמוח,
אז למה דווקא עכשיו קוראים את מגילת קהלת הדיכאונית?!..
כאילו מה, לא מספיק שהיצר הרע רוצה כל הזמן להפיל אותנו לעצבות דווקא בסוכות - גם מכריחים אותנו להתבאס עם המגילה הדיכאונית הזאת??..

אבל בואו נראה שנייה >>
נכון, שלמה המלך במגילת קהלת שולל את כל הדברים בעולם כמעט, ובאמת יכול להכניס אותנו לדיכאון..
אממה?!
כל הזמן הוא חוזר על זה שהקיום שלנו פה בעולם הוא ארעי.
נכון כל פעם כשיש יומולדת למישהו מהמשפחה, סבתא באה ואומרת: "יווו, אני לא מאמינה!! איך הוא גדל! אבל הוא נולד רק אתמול.."?..
באמת שסבתא לא סתם אומרת את זה -
החיים חולפים מהר, חביבי.
תסתכל שנייה אל סוכות שעבר - אתה מאמין שכבר עברה שנה מאז?!..

אז בעצם שלמה המלך רוצה להחדיר בנו דרך קהלת ש..
החיים עוברים מהר, ואם אנחנו לא ננצל אותם בשביל עבודת ה' ה-כ-ל שווה הבל.
כי כל הדברים הגשמיים אולי (ואני מדגישה את האולי, כי לפעמים זה בדיוק ההיפך..) יעשו לך טוב עכשיו, יתרמו לאורח החיים שלך, אבל אח"כ אתה לא יכול לקחת אותם איתך לעולם הבא, וגם לעולם הזה, לדור שיבוא אחריך, לא בטוח שהם יועילו.
ולכן, אחרי ששלמה המלך (שאגב היה החכם מכל אדם, אתם יודעים..) בודק וחוקר, הוא מגיע למסקנה ש -
"סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוקים יבא במשפט על כל נעלם - אם טוב ואם רע".

עכשיו נחזור לשאלה הראשונה ששאלנו - למה קוראים את מגילת קהלת בסוכות?
כי בסוכות אנחנו עוברים לגור באמצע הרחוב, על שק"שים (ובמקרה הטוב מזרונים..). הכל בשביל להתנתק מהחומריות, ולהתחבר יותר לצד הרוחני.
אז קודם כל - המסקנה של ספר קהלת ממש מתאימה לסוכות, כי אנחנו מתחברים לצד הרוחני שלנו, ומסלקים את הגשמיות.

אבל זה לא ענה על למה דווקא בסוכות, 'זמן שמחתנו', אנחנו קוראים את מגילת קהלת הדיכאונית..
אז ככה,
שמחה אמיתית זה לא סתם להריץ צחוקים עם החבר'ה, או לראות סרט טוב -
שמחה אמיתית יכולה לבוא רק מדברים משמעותיים יותר.
כל ספר קהלת מלא בשאלות נוקבות, שבתכל'ס כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו לפחות פעם בשנה -
מה המטרה של מה שאני עושה פה בעולם? יש בכלל ערך לחיים שלי?
רק מתוך החשבונפש הזה, אתה יכול להיות שמח באמת.
אחרי שתשב עם עצמך ותגיע למסקנה שקהלת הגיע אליה - שהחיים חוליפים מהר, וצריך לנצל את העולם הזה לתורה והמצוות - תוכל לשמוח שמחה אמיתית, שמחה של מצווה.

אגב, שתדעו שספר קהלת הוא אחד הספרים היותר מעניינים בנ"ך לדעתי..
שווה לקום מוקדם לתפילה ולהישאר ערים בקריאת התורה..

שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת, מלאה שמחה, לכל עמ"י!!
מועדים לשמחה!

בסיעתא דשמייא!

[הגרסה לביינישי"ם - פה.]

"מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה בימיו"
כולה שופכים מים יחד עם הקורבנות, במקום לשפוך רק יין...
מה כ"כ משמח בזה?!..

נכון בברכת המזון ובתפילה אנחנו אומרים בפסח - 'זמן חירותנו', בשבועות - 'זמן מתן תורתנו'.
אבל בסוכות לא אומרים 'זמן ניסוך מימינו' - כמו שהיתה מצוות ניסוך המים בבית המקדש, או 'זמן סוכתנו' -
אלא אומרים 'זמן שמחתנו'.
למה סוכות הוא זמן השמחה שלנו?
כאילו בואו נדבר רגע דוגרי - מה כ"כ משמח בלשבת בסוכה, עם כל הנמלים והג'וקים, בחום הזה בחוץ?!..
ומה כ"כ משמח בניסוך המים שהיה בביהמ"ק?!..

עד יום כיפור, אנחנו עובדים את ה' ביראה,
אנחנו מזה פוחדים מה'. פוחדים לעשות כל חטא הכי קטן - כדי שלא יהיה לנו עונש.
ומשתדלים לחזור בתשובה על כל חטא, אפילו הכי קטן.
אבל עכשיו בא ה', ונותן לנו את חג הסוכות -
שמראה את האהבה הגדולה בינינו לבין ה'.
אבאל'ה שבשמים בא ואומר לנו >>
עכשיו, כשאתם נקיים, כשחזרתם אליי, אני יודע שאתם רוצים רק אותי, אז בואו נהייה יחד - ולכן, הוא אומר לנו לבנות סוכה.
בזוהר הקדוש כתוב שהסוכה זה - "בצלו חמדתי וישבתי".
מ'זתומרת?!
שאבאל'ה ממש איתנו בסוכה, הוא ה'אושפיזין' שלנו. הסוכה זה כמו בית מקדש קטן, שכל יהודי בונה למשפחה שלו.
וואי, תחשבו שניה [להבדיל מיליון הבדלות] שהרב הראשי בא אליכם ואומר לכם שהוא רוצה לגור איתכם במשך שבוע, כי אתם ממש צדיקים..
איזה שמחה.. הא?!
אז תחשבו שמלך מלכי המלכים בא ואומר לכם את זה..
השמחה כפולה פי  מיליון, לא?!..

ונכון ב"לדוד, ה' אורי וישעי" שאנחנו אומרים כל יום אחרי התפילה עד הושענא רבא כתוב -
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש - שבתי בבית ה'.."?
אז הנה, ה' נותן לנו להיות בבית שלו, שזה הסוכה.
ה' באמת גר איתנו בסוכה.

ועכשיו באה שמחת בית השואבה, 'ניסוך המים'.
המים מסמלים אהבה.
בקורבן של ניסוך המים אנחנו בעצם מראים לאבאל'ה שבשמים עד כמה אנחנו אוהבים אותו.
אנחנו בעצם מקריבים לה' יחד עם הקורבן גם את האהבה שלנו. שזה בעצם כל כולנו.
אחרי שהתנקנו מכל העבירות שלנו ביום כיפור, עבדנו את ה' מתוך יראה -
בא השלב של האהבה.
אנחנו מראים לה' שגם עכשיו, אחרי ה'משפט' שהיה לנו -
אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד אותו, כי אנחנו אוהבים אותו.

אז עכשיו אתם מבינים איזה שמחה עצומה יש לנו בסוכות?!
לא סתם שמחה של "וואי, איזה כיף היה אתמול במסיבה"..
אלא שמחה פנימית, אמיתית. שמחה שבאה באמת מהנשמה.
אבל שימו 3> -
דווקא בזמן הזה, שהמצווה היא להיות שמח -
היצר הרע בא ומנסה לגרום לנו להיות עצובים.
אז כשאתם מרגישים קצת בדיכאון - תתעודדו מיד, כי זה סתם היצר הרע הזה שרוצה להפיל אותנו.

הד"ת היה ע"פ הספר 'נתיבות שלום' שכתב האדמו"ר מסלונים.

[מי שיכול להקפיץ את ההודעה - ממש ישמח אתי, וזו מצווה לשמח עכשיו, לפני סוכות.. ]

אז חבר'ה -
שיהיה לכולנו בעז"ה את החג הכי הכי שמיייח שיכול להיות!!

בס"ד

לא מתייחסים בכלל? מתייחסים ומחשיבים גם חטא וגם מצווה של תשובה?

מחשיבים רק את התשובה בתור מצווה?

מישהו יודע איך זה עובד?

כל מי שמסכים שהאחדות היא הבסיס לקיומנו, מוזמן לחתום (מצורף סרטון בדף העצומה).

גמר חתימה טובה לכולם!

www.atzuma.co.il/wejews

הבעש"ט מסביר את הקשיים בעבודת ה' ע"י משל:

משל למלך שהסתתר בהיכלו מפני עבדיו, את היכלו הקיף במחיצות עשויות אחיזת עיניים (שאין בהם ממשות) חומות ואש ונהרות. ומאחוריהן העמיד מעבדיו, שיפזרו ממון רב לכל מי שמגיע לשם ובזה יפתוהו שדי לו בכך ואינו צריך לראות את פני המלך.

בנו אוהבו חשב על כך שלא יתכן שאביו הרחמן אינו רוצה להראות לבנו אהובו ומכך הגיע למסקנה שכל המחיצות הן בהכרח אחיזת עיניים בלבד. ומטרתן לבחון את אנשי המלך, אם ישתדלו לבוא אליו למרות המחיצות המאיימות-ולכן החליט במסירות נפש לעבור את כל המחיצות ולא לשעות לפיתויי הממון ולקשיים שבמעבר למחיטצות והמכשולים.

והנה מיד שהחליט הבן להכנס ולעבור את הנהר, בטלה אחיזת העיניים והוא עבר בלי קושי וכך היה גם בכל המחיצות הבאות, עד שהוא הצליח להגיע אל היכל המלך. היו מעבדי המלך לעומתו שלא ניבו כלל לעבור את המחיצות משום שיראו מפניהם.

עבדים אחרים עברו אומנם את מחיצת המים אבל נסוגו מפני מחיצת החומות והאש. ואחרים עברו את כל המחיצות אבל כשקיבלו את הממון הסתפקו בכך ושבו לאחוריהם. הללו כמובן לא הגיעו אל המלך..

וכשהגיע הבן אל המלך ובכה לפניו על הסתר הפנים הסביר לו המלך שעשה זאת כדי לנסותו וכדי ששונאיו ומשטיניו לא יוכלו להגיע אל המלך

שנזכה...

בסיעתא דשמייא!

הופה, תשמעו יסוד פשוט מדהים >>
מכירים את השיר "כולנו רקמה אנושית אחת חיה"..? 
אז זה באמת ככה. כל עמ"י הוא בעצם גוף אחד.
ראיתם פעם עוד עם בעולם שכ"כ אכפת לו מכל אחד מהעם?!
רק אצלנו זה קורה.

אומרים שלפני יום כיפור צריך ללמוד הרבה בשביל להיות ב - 'אימת הדין'.

רציתי לשתף אתכם בלימוד שלי:
עדן קיפר (9), ניב נסב (10) ודניאל עמרם (14).
זכרונם לברכה.

תעצרו פה. דמיינו לרגע.

----

"מי יחיה מי ימות".
השנה הולכת להיות משמעות שונה למילים האלו.
מי יחיה.
אף אחד לא יודע.
גם אם עברנו את ראש השנה,
אין שום הבטחה על השנייה - שמעת?! ה-ש-נ-י-י-ה הבאה.

מי ימות.
אף אחד לא יודע.
תחשבו לרגע מה קרה בחודש האחרון.
כמה דם, כמה מוות, כמה כאבים שמעתם קרובים אליכם.
המכר, הסבא, האח, השכן, החברה, הדוד, האבא. אחר: _________.
תקיפו בעיגול את התשובה הנכונה.
תביני, שאני מתכוון ממש אלייך. את, תקיפי.
מה את שואלת?
האא. כן, אפשר גם להקיף יותר מתשובה אחת...

המחלה. מוכר לנו מאיפשהו. מכיר ממש כמה שאמרו -
'מי ימות ומי יחיה' ביום כיפור האחרון,
והיום. אי. קשה להגיד. היא קבורה באדמה. זו,
שאף אחד לא האמין שלא תהיה פה השנה.


ושוב הוא מאותת מלמעלה. ילדים טהורים שעולים למרומים.
ושוב אנחנו שמים לו את הדיסק הקבוע -
שומע אתה שם למעלה? אל תדאג, יום כיפור, בית כנסת - נהיה שם.
כאילו שהוא צריך ת'תפילות שלנו.

ראבק, אנשים - ואני הכי צועק אל עצמי.
ת-ת-ע-ו-ר-ר-! ת-ת-ע-ו-ר-ר-!
זה לא צחוק. אנשים פה מתים, ילדים נקטפים. לחינם?!...
עוד איתות נשלח.


הפחד הוא שמסתבר שגם מחר ישלח איזשהו איתות.
ואנחנו ממשיכים. כאילו יש מחר חתום.
אז זהו, ש א י ן מחר חתום.
והגיע הזמן לפחד. מהמוות. מהדין. מהמוות.
כי מי שלא משתדל בכל כוחותיו לשמור את מה שבורא העולם אומר,
אז בואנה, שאף אחד לא יעבוד עלייך -
יש לך ממה לפחד.
שוב, אני צועק אל עצמי בראש ובראשונה. ותדעי אחות, שאם את כמוני,
אז גם לך יש ממה לפחד. כן, גם אתה ה - 'גיבור' שלא מפחד מכלום...


מה שהכי חשוב זה שנפסיק לישון בעמידה.
בואו נבכה מוקדם, כי אח"כ בכי כבר לא יעזור,
אלא רק ירטיב את האדמה שבין כה וכה תהיה רטובה בחורף...


ואני שואל עכשיו. מקדים את השאלה בכמה שעות.
מי יחיה.
מי ימות.
מי באש. מי במים. מי בתאונה. מי במחלה. מי בפיגוע.
מי ב...?

לשאול כולנו יודעים טוב מאוד.
הגיע הזמן לחפש. תשובה.
ל-ח-פ-ש ----
את התשובה.

שבת בבוקר... הולכים לבית כנסת... לפעמים מגיעים די מאוחר/באמצע... החזן אפילו כבר באמצע מוסף...

שאלתי היא- איזה קטעים בתפילת שבת בוקר הכי חשוב לומר אותם.. על מה אפשר לוותר אם אין זמן..?

וגם- נדמה לי ששמעתי פעם שאסור להתפלל תוך כדי קריאת התורה.. זה נכון?

ו- האם מתי שאני באמצע להשלים ת'תפילה ובדיוק אומרים קדיש/ קדושה בביכנ"ס, אני צריכה לעמוד ולהגיד ת'קדיש (כאילו "אמן יהא...") או להמשיך רגיל בתפילה?

ועוד משו קטן אם עדיין יש לכם כח- מה לדעתכם עדיף/ צריך (לבנות בעיקר) : להתפלל תפילה שלמה אבל לא בביכנ"ס/מניין או לא להתפלל את כל התפילה אבל בביכנ"ס?

זהו! אני מקווה שלא חפרתי יותר מיד...

למה אין צום משה?

האם אנחנו עדיין רלבנטיים?

האם אנחנו קיצוניים?

לא חברתיים?

לא שומעים את קולנו?

אז קודם כל שנה טובה.

ועכשיו לעניין: קראתי בעלון של עולם קטן האחרון שיש אנשים שרוצים שצעירי הציונות הדתית יעבדו במשטרה. להגיד ת'אמת- זה לא מריח טוב. זכורים לי יותר מדי תקלים עם המשטרה וגם בעיות רוחניות צצות שם כל הזמן יותר במקומות אחרים.

גם הנסיון של המשטרה לבוא ולומר כאילו אפשר לפתור את הבעיות האלו לא נראה לי ישים.

הקמתי אתר שבקושי יש לו שבועיים על התפילה, חלקו פרסמתי לחיילי ישיבת כרם ביבנה, אתם מוזמנים להגיב הן לעיצוב שישתנה ואין למאמרים