בס"ד
איך זה הולך? מה מותר לכתוב ומה אסור?
- לסכם שיעורים- מותר?
- לכתוב תזכורות ביומן?
- יש בזה את העניין של דבר האבד? אם כן- מה נחשב דבר האבד?
מועדים לשמחה! 
בס"ד
איך זה הולך? מה מותר לכתוב ומה אסור?
- לסכם שיעורים- מותר?
- לכתוב תזכורות ביומן?
- יש בזה את העניין של דבר האבד? אם כן- מה נחשב דבר האבד?
מועדים לשמחה! 
]הסנה-בוערhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=751
תרדי איפושהו לאמצע, "כתיבה"
בחול המועד..
מותר לי לסכם ולעשות שיעורי בית..
נגיד בראשון יש לי ואז בשלישי עוד אחד
ובין לבין שיעורי בית
ואם אני לא יעשה אני לא יצליח להבין את מה שקורה שיעור אחרי
"מח. אדם שלומד או מכין שיעור ורוצה לכתוב לעצמו חידושים, ראשי פרקים או את מהלך השיעור, יכול לכותבם בחול המועד, כיוון שאם לא יכתבם יכול לשכוח חלק מהדברים והוי "דבר האבד" (שו"ע תקמה סע' ט ועיין כה"ח ס"ק עט)."
אבל שוב, זה לא פורום פוסקים פה, תבדקו שזה באמת נכון.
בסיעתא דשמייא!!
[גרסה יותר מבוגרת - פה]
כמו שבטח אתם יודעים קהלת זה ספר דיכאוני, אבל וואחד דיכאוני..
כאילו, כל מילה שנייה בו יכולה להכניס אותך לדיכאון -
"הכל הבל", "מה יתרון לאדם בכל אשר הוא עמל", "כל הדברים יגעים", "ושנאתי את החיים" ועוד, ועוד, ועוד..
ועכשיו אני שואלת -
ראינו שבסוכות המצווה הכי גדולה זה לשמוח,
אז למה דווקא עכשיו קוראים את מגילת קהלת הדיכאונית?!..
כאילו מה, לא מספיק שהיצר הרע רוצה כל הזמן להפיל אותנו לעצבות דווקא בסוכות - גם מכריחים אותנו להתבאס עם המגילה הדיכאונית הזאת??.. 
אבל בואו נראה שנייה >>
נכון, שלמה המלך במגילת קהלת שולל את כל הדברים בעולם כמעט, ובאמת יכול להכניס אותנו לדיכאון..
אממה?!
כל הזמן הוא חוזר על זה שהקיום שלנו פה בעולם הוא ארעי.
נכון כל פעם כשיש יומולדת למישהו מהמשפחה, סבתא באה ואומרת: "יווו, אני לא מאמינה!! איך הוא גדל! אבל הוא נולד רק אתמול.."?.. 
באמת שסבתא לא סתם אומרת את זה -
החיים חולפים מהר, חביבי.
תסתכל שנייה אל סוכות שעבר - אתה מאמין שכבר עברה שנה מאז?!..
אז בעצם שלמה המלך רוצה להחדיר בנו דרך קהלת ש..
החיים עוברים מהר, ואם אנחנו לא ננצל אותם בשביל עבודת ה' ה-כ-ל שווה הבל.
כי כל הדברים הגשמיים אולי (ואני מדגישה את האולי, כי לפעמים זה בדיוק ההיפך..) יעשו לך טוב עכשיו, יתרמו לאורח החיים שלך, אבל אח"כ אתה לא יכול לקחת אותם איתך לעולם הבא, וגם לעולם הזה, לדור שיבוא אחריך, לא בטוח שהם יועילו.
ולכן, אחרי ששלמה המלך (שאגב היה החכם מכל אדם, אתם יודעים..) בודק וחוקר, הוא מגיע למסקנה ש -
"סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוקים יבא במשפט על כל נעלם - אם טוב ואם רע".
עכשיו נחזור לשאלה הראשונה ששאלנו - למה קוראים את מגילת קהלת בסוכות?
כי בסוכות אנחנו עוברים לגור באמצע הרחוב, על שק"שים (ובמקרה הטוב מזרונים..). הכל בשביל להתנתק מהחומריות, ולהתחבר יותר לצד הרוחני.
אז קודם כל - המסקנה של ספר קהלת ממש מתאימה לסוכות, כי אנחנו מתחברים לצד הרוחני שלנו, ומסלקים את הגשמיות.
אבל זה לא ענה על למה דווקא בסוכות, 'זמן שמחתנו', אנחנו קוראים את מגילת קהלת הדיכאונית..
אז ככה,
שמחה אמיתית זה לא סתם להריץ צחוקים עם החבר'ה, או לראות סרט טוב -
שמחה אמיתית יכולה לבוא רק מדברים משמעותיים יותר.
כל ספר קהלת מלא בשאלות נוקבות, שבתכל'ס כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו לפחות פעם בשנה -
מה המטרה של מה שאני עושה פה בעולם? יש בכלל ערך לחיים שלי?
רק מתוך החשבונפש הזה, אתה יכול להיות שמח באמת.
אחרי שתשב עם עצמך ותגיע למסקנה שקהלת הגיע אליה - שהחיים חוליפים מהר, וצריך לנצל את העולם הזה לתורה והמצוות - תוכל לשמוח שמחה אמיתית, שמחה של מצווה.
אגב, שתדעו שספר קהלת הוא אחד הספרים היותר מעניינים בנ"ך לדעתי..
שווה לקום מוקדם לתפילה ולהישאר ערים בקריאת התורה.. 
שבעז"ה תהיה שבת שלום ומבורכת, מלאה שמחה, לכל עמ"י!! 
מועדים לשמחה!
[ד"ת לסוכות]מתוק מדבשבסיעתא דשמייא!
[הגרסה לביינישי"ם - פה.]
"מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה בימיו"
כולה שופכים מים יחד עם הקורבנות, במקום לשפוך רק יין...
מה כ"כ משמח בזה?!..
נכון בברכת המזון ובתפילה אנחנו אומרים בפסח - 'זמן חירותנו', בשבועות - 'זמן מתן תורתנו'.
אבל בסוכות לא אומרים 'זמן ניסוך מימינו' - כמו שהיתה מצוות ניסוך המים בבית המקדש, או 'זמן סוכתנו' -
אלא אומרים 'זמן שמחתנו'.
למה סוכות הוא זמן השמחה שלנו?
כאילו בואו נדבר רגע דוגרי - מה כ"כ משמח בלשבת בסוכה, עם כל הנמלים והג'וקים, בחום הזה בחוץ?!..
ומה כ"כ משמח בניסוך המים שהיה בביהמ"ק?!..
עד יום כיפור, אנחנו עובדים את ה' ביראה,
אנחנו מזה פוחדים מה'. פוחדים לעשות כל חטא הכי קטן - כדי שלא יהיה לנו עונש.
ומשתדלים לחזור בתשובה על כל חטא, אפילו הכי קטן.
אבל עכשיו בא ה', ונותן לנו את חג הסוכות -
שמראה את האהבה הגדולה בינינו לבין ה'.
אבאל'ה שבשמים בא ואומר לנו >>
עכשיו, כשאתם נקיים, כשחזרתם אליי, אני יודע שאתם רוצים רק אותי, אז בואו נהייה יחד - ולכן, הוא אומר לנו לבנות סוכה.
בזוהר הקדוש כתוב שהסוכה זה - "בצלו חמדתי וישבתי".
מ'זתומרת?!
שאבאל'ה ממש איתנו בסוכה, הוא ה'אושפיזין' שלנו. הסוכה זה כמו בית מקדש קטן, שכל יהודי בונה למשפחה שלו.
וואי, תחשבו שניה [להבדיל מיליון הבדלות] שהרב הראשי בא אליכם ואומר לכם שהוא רוצה לגור איתכם במשך שבוע, כי אתם ממש צדיקים..
איזה שמחה.. הא?!
אז תחשבו שמלך מלכי המלכים בא ואומר לכם את זה..
השמחה כפולה פי מיליון, לא?!.. 
ונכון ב"לדוד, ה' אורי וישעי" שאנחנו אומרים כל יום אחרי התפילה עד הושענא רבא כתוב -
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש - שבתי בבית ה'.."?
אז הנה, ה' נותן לנו להיות בבית שלו, שזה הסוכה.
ה' באמת גר איתנו בסוכה.
ועכשיו באה שמחת בית השואבה, 'ניסוך המים'.
המים מסמלים אהבה.
בקורבן של ניסוך המים אנחנו בעצם מראים לאבאל'ה שבשמים עד כמה אנחנו אוהבים אותו.
אנחנו בעצם מקריבים לה' יחד עם הקורבן גם את האהבה שלנו. שזה בעצם כל כולנו.
אחרי שהתנקנו מכל העבירות שלנו ביום כיפור, עבדנו את ה' מתוך יראה -
בא השלב של האהבה.
אנחנו מראים לה' שגם עכשיו, אחרי ה'משפט' שהיה לנו -
אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד אותו, כי אנחנו אוהבים אותו.
אז עכשיו אתם מבינים איזה שמחה עצומה יש לנו בסוכות?!
לא סתם שמחה של "וואי, איזה כיף היה אתמול במסיבה"..
אלא שמחה פנימית, אמיתית. שמחה שבאה באמת מהנשמה.
אבל שימו 3> -
דווקא בזמן הזה, שהמצווה היא להיות שמח -
היצר הרע בא ומנסה לגרום לנו להיות עצובים.
אז כשאתם מרגישים קצת בדיכאון - תתעודדו מיד, כי זה סתם היצר הרע הזה שרוצה להפיל אותנו.
הד"ת היה ע"פ הספר 'נתיבות שלום' שכתב האדמו"ר מסלונים.
[מי שיכול להקפיץ את ההודעה - ממש ישמח אתי, וזו מצווה לשמח עכשיו, לפני סוכות..
]
אז חבר'ה -
שיהיה לכולנו בעז"ה את החג הכי הכי שמיייח שיכול להיות!! 



בס"ד
לא מתייחסים בכלל? מתייחסים ומחשיבים גם חטא וגם מצווה של תשובה?
מחשיבים רק את התשובה בתור מצווה?
מישהו יודע איך זה עובד?
שבתשובה מיראה - זדונות נעשות כשגגות,
אבל בתשובה מאהבה - זדונות נעשות כזכויות
כיוון שבסוג תשובה כזה יש המתקת שורש החטא והפיכתו בעצם לטובה כשמבינים את העומק ומה גרם לחטא שהרי כל נפילה היא בעלת פוטנציאל לעליה...
עייני באורות התשובה למשל (גם מה זו בכלל תשובה..)
והעיקר מתוך שמחה שהרי זו מצווה ממש...
שנה טובה!
בס"ד
הרי במקרה כזה שאני מתנצלת בפני מישהו על מריבה או משהו שעשיתי לו אין פה עניין של תשובה מאהבה ורצון להידבק יותר לה', ואין פה גם עניין של פחד מעונש. רק רצון להשלים עם בנ"א..
מה אז?
את יכולה להתנצל כי "צריך" או מפחד וכו' ויכולה להתנצל מאהבה והבנה עמוקה של מה שאת עושה.
אם את מתקנת רק ברבדים חיצוניים - מיראה , אז היחס שלך הוא שהיה משהו ועכשיו הוא בסדר אבל אם את באה לתקן מהשורש ומאהבה ורצון וחיבור - את מסוגלת להפיק מזה גם טובה גדולה ולראות איך זה יכול לקדם ולהפוך לזכויות ממש...
לולה=]אחרונההבעש"ט מסביר את הקשיים בעבודת ה' ע"י משל:
משל למלך שהסתתר בהיכלו מפני עבדיו, את היכלו הקיף במחיצות עשויות אחיזת עיניים (שאין בהם ממשות) חומות ואש ונהרות. ומאחוריהן העמיד מעבדיו, שיפזרו ממון רב לכל מי שמגיע לשם ובזה יפתוהו שדי לו בכך ואינו צריך לראות את פני המלך.
בנו אוהבו חשב על כך שלא יתכן שאביו הרחמן אינו רוצה להראות לבנו אהובו ומכך הגיע למסקנה שכל המחיצות הן בהכרח אחיזת עיניים בלבד. ומטרתן לבחון את אנשי המלך, אם ישתדלו לבוא אליו למרות המחיצות המאיימות-ולכן החליט במסירות נפש לעבור את כל המחיצות ולא לשעות לפיתויי הממון ולקשיים שבמעבר למחיטצות והמכשולים.
והנה מיד שהחליט הבן להכנס ולעבור את הנהר, בטלה אחיזת העיניים והוא עבר בלי קושי וכך היה גם בכל המחיצות הבאות, עד שהוא הצליח להגיע אל היכל המלך. היו מעבדי המלך לעומתו שלא ניבו כלל לעבור את המחיצות משום שיראו מפניהם.
עבדים אחרים עברו אומנם את מחיצת המים אבל נסוגו מפני מחיצת החומות והאש. ואחרים עברו את כל המחיצות אבל כשקיבלו את הממון הסתפקו בכך ושבו לאחוריהם. הללו כמובן לא הגיעו אל המלך..
וכשהגיע הבן אל המלך ובכה לפניו על הסתר הפנים הסביר לו המלך שעשה זאת כדי לנסותו וכדי ששונאיו ומשטיניו לא יוכלו להגיע אל המלך
שנזכה...
בסיעתא דשמייא!

אומרים שלפני יום כיפור צריך ללמוד הרבה בשביל להיות ב - 'אימת הדין'.
שבת בבוקר... הולכים לבית כנסת... לפעמים מגיעים די מאוחר/באמצע... החזן אפילו כבר באמצע מוסף...
שאלתי היא- איזה קטעים בתפילת שבת בוקר הכי חשוב לומר אותם.. על מה אפשר לוותר אם אין זמן..?
וגם- נדמה לי ששמעתי פעם שאסור להתפלל תוך כדי קריאת התורה.. זה נכון?
ו- האם מתי שאני באמצע להשלים ת'תפילה ובדיוק אומרים קדיש/ קדושה בביכנ"ס, אני צריכה לעמוד ולהגיד ת'קדיש (כאילו "אמן יהא...") או להמשיך רגיל בתפילה?
ועוד משו קטן אם עדיין יש לכם כח- מה לדעתכם עדיף/ צריך (לבנות בעיקר) : להתפלל תפילה שלמה אבל לא בביכנ"ס/מניין או לא להתפלל את כל התפילה אבל בביכנ"ס?
זהו! אני מקווה שלא חפרתי יותר מיד...
* חשוב להדגיש שיש הבדלים בין בנים לבנות בתפילה כי אישה לא חייבת בכל התפילות ולכן גם ההתיחסות היא למי שמתפללת בקביעות
* המיני' הוא ברכות השחר , "ברוך שאמר" , אשרי , "נשמת כל חי" , ישתבח והלאה עד סוף תפילת העמידה
אם יש יותר זמן מוסיפים את ההללויות והמזמורים שאומרים ביום חול שהם יותר תדירים וקודמים אם אין זמן
* עדיף כמובן לא להתפלל בזמן קריאת התורה
* לגבי קדושה: מפסיקים תמיד וצריך להקשיב או לענות היכן שאפשר לענות וכן לגבי "אמן יהא.." ואמן של "דאמירן בעלמא" (יש סידורים עם טבלאות בסוף שכתוב בפירוט לאילו דברים עונים ומתי
* לגבי תפילה במניין לבנות: נשים לא חייבות בתפילה ובמניין. בנוסף - אפילו לגבי גברים יש דעה מכובדת שאם איחרו למניין עדיף שיתפללו על הסדר ולא ידלגו, לכן נראה שעדיף שתתפלל הבת לפי הסדר ובנחת.
ובכל מקרה צריך לדון לגופו אם זו נשואה או רווקה ואם זו תפילה מיוחדת יותר כמו בחגים וכו'
הרב שלי אמר שחשוב בזמן קריאת התורה, גם אם מאחרים, לא להתפלל אז שמע/עמידה אלא לשמוע את הקריאה.
אני תמיד מתפללת בזמן קריאת התורה...אז אסור??? [אבל כך אני לא יוכל להתפלל.!..]
למה אין צום משה?
אלא בגלל שבאותו רגע פסק שלטון יהודי מארץ ישראל.
באותו אופן אבל הפוך - למה אנחנו חוגגים את חנוכה ולא את הניצחון על מלך אשור לדוגמה? - כמו שכותב הרמב"ם: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה."
עצם קיומו של שלטון יהודי בארץ ישראל אפילו אם אינו שלטון של תורה (ע"ע החשמונאים שהיו מהם אף צדוקים) הוא דבר גדול מאוד והפסקתו של שלטון זה זהו יום עצוב.
בעזהי"ת.
ולא שם עם משמעות שלטונית?
קוראים לזה צום גדליה בגלל שהמעשה שנעשה באותו יום (או בעצם יום לפני) זהו רצח גדליה.
המשמעות היותר עמוקה של הרצח זהו מה שכתבתי.
ושתי עובדות מחזקות את הענין:
א. כפי שעוד מישהו שאל אנו לא צמים ביום פטירת משה רבנו או בשום יום של פטירת צדיק. (להיפך בהילולת רשב"י אנו עושים יום שמחה)
ב. הצום נחשב כאחד מצומות החורבן (להבדיל מתענית אסתר)
כמו ראש הקהילה היהודית זה לא נקרא שאנחנו שולטים בארץ
כל צום על החורבן(17 בתמוז,10 בטבת,9 באב וצום גדליה)בא ללמד אותנו שיעור,על החורבן.
צום גדליה מראה לנו,שגם אם חשבנו שהגרוע ביותר כבר קרה,מעכשיו כבר לא משנה מה נעשה-כי כבר נענשנו בעונש הכי חמור שיכול להיות,עדיין אפשר להדרדר.
הרי זה לא באמת שלטון,רק עבדים שמשחקים בפוליטיקה.
כבר אין בית מקדש,וכל עבודת ה' שלנו לא שווה.
הקב"ה כבר הראה לנו שהוא לא רוצה אותנו,ולא קשר איתנו.
אז מה זה משנה אם נמשיך לחטוא??אם נהרוג את גדליה,שממילא הוא שליט בובה של מלך בבל??
אז זהו-יכול להיות יותר גרוע.יכולה להיות מלחמת אחים.יכולים לרדת חזרה למצרים.
זאת הגישה שצום גדליה בא לעקור.
גם כשהמצב ממש גרוע,באשמתי,אסור לזרוק את הכל ולהתיאש.
במקום לומר שהחטאים שלנו כבר הביאו אותנו לשער הטומאה האחרון,ולכן אין שום ענין להתקדם(כי אי אפשר\קשה\אנחנו ממילא כאלה גרועים),צריך לחתור קדימה.העונש לא בא לדכא אותנו ולהרחיק אותנו,אלא כדי לזכך אותנו\לכפר על חטאינו.
האם אנחנו עדיין רלבנטיים?
האם אנחנו קיצוניים?
לא חברתיים?
לא שומעים את קולנו?
תשובות.
א. לא רלוונטיים.
הולכים ומקצינים.
חברתיים באופן אישי, באופן ציבורי - לא מספיק(לא ביחס למישהו אחר, פשוט לא מספיק).
לא שומעים את קולינו.
אבל אני חושבת שלהתייחס ל"ציונות-הדתית" כציבור אחד זה כבר קצת לא נכון. אישית, אני לא רואה את הציבור שנקרא דתי-לאומי כציבור אחד,פעם היינו ציבור אחד,אבל מאז הציבור גדל ונוספו בו זרמים,והיום זה ציבור שמורכב מכמה וכמה ציבורים שונים מאד אחד מהשני. להתייחס לכולם אותו דבר רק כי יש לנו כיפות דומות, זה פשוט להתעלם מהמציאות. מה שנכון לציבור אחד לא נכון לציבור אחר. [ציבור הכוונה לזרמים,אבל הם כבר כ"כ שונים, וגם די רחוקים אחד מהשני ולכן נראה לי שהמילה ציבור כבר יותר מתאימה מ'זרם'].
שוב-לא קראתי את דברי הרב, אין לי מושג מה הוא אמר, רק נתפסה לי העין השורה של "דברי הרב שרלו בהתייחסו לציונות הדתית" וזה מה שגרם לי לכתוב את זה^. אם דבריי לא קשורים- עמכם הסליחה..
באג2000ואני חושבת שיש בדבריו המון אמת וצדק.
וזה היה מגעיל מצד הערוץ לצאת במבזק פרובוקטיבי עם שורה שיוצאת מהקשרה ולהוסיף עוד שנאה. ![]()
אנחנו נוכל להיות רלוונטיים, ודי לחכימא!
ציונות דתית שדוגלת במפעל עצום של הפרת חוק אנטי דמוקרטית שנקרא "מאחזים" יכולה להיות רלוונטית?
ציונות דתית שמתוכה יוצאים הפוגרומיסטים של "תג מחיר" ומנפצים ופוצעים כל מי/מה שבא ליד והיא לא עושה כמעט כלום יכולה להיות רלוונטית?
ציונות דתית ששולחת את מיטב בניה לשרת פחות מהחילונים בחצי שירות יכולה להיות רלוונטית?
ציונות דתית שמשקיעה את כוחה במאבק אבוד - רוצים יו"ש אבל לא רוצים טרנספר של הערבים - יכולה להיות רלוונטית?
ציונות דתית שמשקיעה את מיטב כוחה ביו"ש(המאבק האבוד הנ"ל) כאילו אין ערים מעורבות, אין הנגב והגליל, אין פשע ואין שכונות מצוקה יכולה להיות רלוונטית?
ציונות דתית שלא מייצרת תרבות באופן ציבורי יכולה להיות רלוונטית?
דתיים לאומיים מהסגנון שלך, שמתנגדים אחרי 1900 שנות גלות לנס הכי גדול שקרה לעמנו מזה 2000 שנה - סוף כל סוף מדינה עצמאית - יכולים להיות רלוונטיים?
זה הזמן המיטבי בו בחור ישיבה יכול לתרום לצבא וגם לרוחניות שלו.
ולא ישלחו את החילונים למות בשבילם.
אבל זו אכן רק נקודה אחת.
וכ-85% מההסדרניקים הולכים לקרבי. לידיעתך.
אז מה???
למה אני צריך להיות רלוונטי לציבור החילוני???
אני צריך להיות רלוונטי רק לקב"ה!
ואני-שאני נגד הרג ערבים-קראתי סיכום של "תורת המלך"(-שכתב אותו תלמיד של הרב שפירא)
וכל מהשכתוב שם זה בסדר גמור חוץ מאולי שני משפטים שאני לא מסכים איתם אלא בשעת הדחק-אבל הספר הזה הוא בסדר גמור!
(אע"פ שלדעתי לא היה כדאי לפרסם אותו-בגלל תגובות שהוא עלול לעורר-ומשום שגויים עלולים להתרגז)
אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאם העם כועס עלינו אז גם ה' כועס עלינו.
אם כך אתה לא ציוני דתי.
היהדות החרדית רואה את מצבנו כגלות ולכן מאמינה שעלינו להתבצר בקופסה ולקיים את דבר הנביא "חבי רגע עד יעבור זעם", בקיצור - מלחמת הישרדות.
הציונות הדתית מאמינה שאנחנו בדור שבו צריך לצאת מהמגננה ולהתחיל להשפיע על על העם ועל העולם.
אם אתה באמת חושב שצריך להיות רלוונטים רק לקב"ה ואפח'ד אחר לא מעניין אותך, למה אכפת לך שגויים יתרגזו אם תפרסם את הספר??
אולי באמת כן אכפת לך,אבל זאת בריחה נוחה לפעמים להגיד שלא אכפת, כי זה מאפשר לך לא להתאמץ להסתדר עם אנשים, כי זה אומר שבעצם אתה המ-ו-ש-ל-ם פה,וכל השאר סתם דפוקים ואין לך מה ללמוד מהם, וזה הופך ללגיטימי כי "אני רלוונטי רק לה'. מי שמנסה להסתדר עם אחרים הוא סתם טועה. אני לא צריך להקשיב לאף אחד".
יותר מדויק לומר שהוא סותר אותך.ובאופן יחסי אנחנו באמת מושלמים,אנחנו יהודים,וגם אם אנחנו לא מושלמים (מה שנכון-נכון) אנחנו לפחות שואפים להיות כאלו ויחסית לגויים אנחנו מושלמים. ואנחנו לא אמורים למצוא חן בעיני הגויים אלא בעיני ה' ואדם,קודם ה' ואם אפשר אז גם בעיני אדם.לא תמיד צריך (ואפשרי) למצוא חן בעיני הסובבים.את תלכי לא צנוע רק כי הלבוש שלך לא מוצא חן בעיני החילונים? יש להניח שלא.אז למה בדברים אחרים את לא מתייחסת ככה? מה ההבדל?
לכל העולם.
המשימה שהקב"ה הטיל עלינו היא לגרום לכך שכל העולם יגיע למצב יותר טוב ומתוקן.כל העולם,ולא רק כמה מאות אלפים עם כיפות סרוגות.ובשביל זה צריך להיות רלוונטיים גם למי שיש לו כיפה קטנה בס"מ אחד או גדולה ב2.גם לחילונים וגם לגויים.
יש זמנים יוצאי דופן שבהם אנחנו נהיים לא רלונטיים,בעקבות מה שהקב"ה מצווה אותנו,אבל המטרה הגדולה,שוב ממצות ה',היא שנהיה רלוונטיים"והלכו גויים לאורך"
אז קודם כל שנה טובה.
ועכשיו לעניין: קראתי בעלון של עולם קטן האחרון שיש אנשים שרוצים שצעירי הציונות הדתית יעבדו במשטרה. להגיד ת'אמת- זה לא מריח טוב. זכורים לי יותר מדי תקלים עם המשטרה וגם בעיות רוחניות צצות שם כל הזמן יותר במקומות אחרים.
גם הנסיון של המשטרה לבוא ולומר כאילו אפשר לפתור את הבעיות האלו לא נראה לי ישים.
אני(ונראה לי שהרבה מהכותבים כאן יזדהו איתי) מנסה להקים כאן מדינה יהודית.
ובמדינה יש משטרה.חייבים משטרה."שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך".והמשטרה תפעל לפי הדרכת התורה (וההלכה).
מכיוון שקצת קשה להאמין שפתאום ביום אחד,תיפול מן השמים משטרה חדשה שבה כל שוטר מכוון את דרכו לפי התורה,ופקודות המשטרה ניתנות על פי ספרי המוסר ושולחן ערוך(יש סיכוי שזה יקרה,בערך כמו הסיכוי שלא יהיו פושעים ולא יצטרכו משטרה),אנחנו צריכים כבר עכשיו לעסוק בשיטור בארץ במעשה(הכנסת אנשים משלנו למשטרה,שיום אחד כולה תהיה ממורכבת ממאמינים בדרך ה'),כך שלאט לאט תיבנה כאן מדינה יהודית.[יש גם דרך אחרת למי שרוצה-עיינו בכתבי הרב גינזבורג].
על מנת לבנות מדינה יהודית,צריך גם לעיין בכל ההלכות על ההתנהלות הלאומית,שכבר 2000 שנה כמעט ולא התעסקו בהן.ובשאלות כאלה קשה מאוד לדון אם לא מכירים את המציאות.באמצעות הכנסת אנשים משלנו למשטרה,יווצר דיון מעמיק בשאלות שקשורות למשטרה(שוטר דתי,צריך למצוא פתרונות וסדרי עדיפויות הלכתיים בנוגע לשבת,פגיעה בפושעים,שקר בחקירות ובבילוש חרש,העלמת עין מפושעים,פינוי ישובים,ועוד.שוטר חילוני,כנראה יעשה מה שבא לו, ולא ילך לשאול רב).
כך שבאמצעות הכנסת אנשים מאמינים למשטרה,יהיו פחות תקלים ופחות בעיות רוחניות.
למרות כל האמור לעיל,אולי זה לא הזמן ולא הדרך להיכנס למשטרה.וגם לי זה באמת מריח קצת לא טוב.
"בוא להתפלל" -"לא רוצה". "למה?"
"למה כן?! לא מרגיש כלום חוץ מזה שאני מדבר ל...כלום - מה אני משועמם?!"
כך הולכים הדברים היום.
ת'כלס - מבין אותו. כך הוא אומר לעצמו -
שאני אקרא , אדבר בקולו , כל יום , ועוד..מילא כל יום טקסט חדש , אבל תמיד אותם הדברים - מה אני משועמם?
אתה אומר לי שאני אתחבר אליו? אהנה ממנו? no way...
לשבת על ספר לקרוא אותו שאמור להיות "שיא היפה" אני משתעמם...
כל שכן שמזה , שאני לא מבין מה רוצים ממני אני משתעמם...
אוקי. עד כאן דבריו מובנים. אדם שיבוא מבחוץ , שלא מבין מה זה תפילה
- יגיד לבחור הזה -"וואלה אחי , צודק. עזוב אותך להתפלל...בזבוז זמן..."
אז ככה - קודם כל בשבילנו - נבין מה זו "תפילה" -
למה היא חוברה? מה המטרה בה? מה רוצים ממנו? ו...אז , אחרי שנבין
מה זו התפילה נגש לענין של "איך מתחברים לתפילה" - כי לפני שרוצים
להתחתן - צריך להבין וללמוד מה זה אומר "להתחתן" ורק אז - אם האדם
מה זה "להתחתן" אפשר להמשיך לשלב הבא - להרגיש את החתונה , או במילים
פשוטות "להתחתן".
אז ככה - בואי נגיד כשמישו נותן לך מתנה , את תרגישי צורך להודות לו.
להודות לו על המתנה ש...הוא לא חייב לתת לך. כשזה היה כל יום - כל יום מישו
נותן לך מיליון דולר , אם לא חצי יום היית מודה לו - אז...רבע יום היית יושבת לו על
המוח ואומרת לו "תודה , אתה ממש עוזר לי" ומברכת אותו בכל הברכות שבעולם.
ה' כל יום נותן לנו מתנה. מתנה מאוד גדולה. התפילה היא ה"עבודה שבלב" שלנו
לפני ה' - התפילה היא ה...הודאה לנו לה' שנותן לנו ה-כ-ל.
התפילה מחולקת לשלוש קטגוריות - שבח , בקשה , הודאה.
הודאה מובן למה - הוא נותן לנו אנחנו מודים לו.
שבח - משבחים אותו על זה שהוא נותן לנו. בדיוק כמו שהיינו עושים לבשר ודם
שהיה נותן לנו - היינו משבחים אותו שהוא "רחמן , נדבן" וכו' , כך גם לה' אנחנו משבחים
על המתנה שאנו מקבלים ממנו.
בקשה - עני , שאין לו כלום מבעל הבית - מבקש מהאדון - "תן לי" - בן שאין לו כלום
חוץ ממה שאביו נותן לו , ואם לא יתן לו אביו - לא יהיה לבן - מבקש מהאב "תן לי".
כך אנחנו שבלעדי ה' אנחנו עפר - אפילו לא. אנחנו כלום...מבקשים מה' , תן לנו. אתה אבא שלנו. בלעדייך אנחנו כלום. אלו שלושת הדברים שיש בתפילה - ככה שעל פניו - זה נראה מאוד הגיוני להתפלל.
חוץ מדברים אלו יש עוד דבר חשוב ש....בלי התפילה אין לנו אותו.
והוא? ה"כיף" ה "הנאה" שלנו מהמתנה.
שאני מתפלל וזוכר ש - בלי הנתינה של ה' - אין לי כלום - ממילא אני יותר נהנה מהמתנה.
ככל שההכרה שלי במתנה שהיא נצרכת לי - ההנאה שלי ממנה יותר גדול.
כשאני מכיר , מתבונן במתנה שנתן לי ה' - אני מכיר בזה שמה היה קורה אם....
לא היה לי את המתנה... - ואיזה כיף שיש לי את המתנה. ההכרה הזו מביאה לי הנאה יותר גדולה מהמתנה. ממה ההיית יותר נהנת? מחולצה או ממשחק ילדים? ברור שמחולצה.
אבל...זה עלה אותו המחיר - אבל כאן את מבינה שזה נצרך לי - החולצה , אני צריכה אותה.
לעומת זאת - המשחק לא נחוץ לי. את מכירה בזה שהחולצה נצרכת לי וממילא , ההנאה
שלי ממנה יותר גדולה מאשר דבר שאני לא מכירה בו שהוא נצרך לי. העצירה הזו ,
ההתבוננות הזו - עשתה לי הרגשה טובה.
עד לכאן - מובן ביותר שהתפילה זה דבר הגיוני. דבר שכל אדם שהיה מבין אותו -
היה עושה אותו.
מכאן נובע בעצם - מטרת התפילה שהיא - התבטלות לפני ה'. להרגיש שבלעדיו אני כלום.
כי....באמת כך המצב. אם הוא לא היה נותן לי את המתנה. לא הייתי כאן.
לכן - הואיל ואני תלויה בו , אני מתבטלת לפניו - מודה לו , משבחת אותו , מכירה בטובות שהוא עושה כלפי , מבקשת ממנו - כי אני נהנת מנתינתו.
זו היא מטרת התפילה - להרגיש - הוא מעלי - האדון שלי - ובלעדיו באמת אני כלום.
אוקי. הבנו מה מטרת התפילה ולמה בעצם להתפלל...
אבל...ת'כלס - לא. זה לא עובד. אני מבינה את הקטע של מה זה "להתחתן"
הבנתי הכל. אבל...לא מצליחה להרגיש שאני....מתחתנת. לא. זה לא זז.
נכון. זו אחת הבעיות כיום ביהדות - עושים את דברי ה' , אבל לא מרגישים אותם.
במצות תפילה - יש שני מצוות - "חובת הגוף" ו - "חובת הלבבות".
את חובת הגוף - כל מי שיש לו שכל בריא בקודקודו מקיים אותו נפלא -
ממלמל בשפתיו , מוציא את המילים בפה , עומד בשמונה עשרה ו...מזיז את הגוף.
אבל כל זה נועד לנו בכדי לקיים , לעורר ולהרגיש את -
חובת הלבבות - שהתפילה תצא מהלב. נרגיש ממש את התפילה.
נתבטל לפניו ממש ברגש , בשכל ו....ב"אני" העצמי שלי.
אבל....זה קשה. קשה להפעיל את הלב. יש מליון דברים שמשחים את הלב ,
וגם סתם ככה...מאוד קשה לקיים את "חובת הלבבות"...
נעצור רגע. אנחנו הרי כן רוצים להתפלל מהלב. כי...הבנו מה משמעות ה"תפילה".
הבנו את התפילה בשכל , הבעיה זה הרגש -
ננסה לפתור את הבעיה -
כשאני "נכנס" לטקסט , מאוד קשה לי להמשיך כי....קראתי את זה אתמול.
ולכן , זה נהיה מאוד משעמם והלב....אי שם ב...מה קרה היום בביצפר...
יש תמיד את אותו הנוסח. למה? בכדי שנוכל לבקש על מכלול הדברים שאנחנו צריכים
ובכדי שנוכל לכוון יותר.
דבר זה לא מונע מאיתנו לקיים , כעת - בשעת תפילת שמונה עשרה "שיחת נפש" עם ה'.
כן...ככה כפשוטו לפתוח איתנו שיחה מענינת...כל יום שיחה חדשה , לברך אותו על הדברים
החדשים שקראו לנו היום...על הבעיות שלנו - לשפוך לפניו - קיצר - להרגיש אותו.
אנו , בתור בני אדם הרבה יותר מתחברים לשיחה פתוחה מאשר לטקסט סגור.
שאנחנו סתם כך ברחוב - חושבים על אבא ושואלים אותו - הא? למה ככה?
פתאום אנחנו מרגישים שזה כן יוצא לנו מהלב...אנל בתפילה , כלום. תקוע.
הפיתרון הוא לקחת את ה"תפילה" - את הטקסט ו....לפתח אותו לדיבור.
דיבור במחשבה , פתוח , שיחת נפש עם ה'.
כשאני אומר "ברוך אתה ה'" - אני לא אחשוב "כן , ה' אתה ברוך...יאלה...להמשיך"
אלא - ברוך אתה ה' - אתה ברוך - אתה נותן לי....כן , את ההצלחה בבחינה היום -
אתה ברוך על זה. זוכר שדודה שלי ניצלה מהניתוח - בעזרתך - עזרת לה. תודה ה' אתה
רחמן...תודה לך.
ה' , תוכל בבקשה לחזק אותי. "השיבנו" - תראה , תראה איזה כאב יש לי על האלה שהתרחקו ממך - ה'...תשיב אותם. זוכר את ההיא שדיברתי איתה על התשובה - היא מחכה לך.
"ראה נא..." - תראה ה' , רק היום נהרגו חיילים - למה? בבקשה , תשמור עליהם ,
תראה כמה הם שומרים על הארץ הקדושה שלך.
חברה שלי. ה' - מה איתה , תרפא אותה. תראה כמה היא סובלת....
"ניסך ונפלאותיך שבכל עת ועת" - אני נושמת עכשיו. תודה ה'...אני מודה לך.
כך התפילה נהיית ממש כמו שיחה ולא כמו "טקטס" סגור ומשעמם.
כך התפילה נהיית מענינת ולא משעממת. מהלב ולא רק מהגוף. כך מרגישים את ה'.
יש עוד דבר חשוב - כל שניה , להגיד אני אמשיך להסתכל בסידור עוד שניה...
עוד שניה....עוד שניה...ועוד אחת בלבד....זה נותן כח להמשיך. כח לדבר.
תראי , בהתחלה , זה ממש יהיה קשה. ממש. כי...
הורגלנו כבר להתפלל רגיל , בלי הרבה כוונה.
לכן - קחי עלייך בנתיים ברכה אחת. רק אחת , שבה את אומרת לעצמך -
על הברכה הזו אני לא מוותרת. בה אני חייבת לשחנ"ש עם ה'.
שאר התפילה? אם תוכלי - תוכלי...
אבל בברכה הזו - אני ח-י-י-ב-ת להתכוון. רק בה , רק באחת - היא שלי.
תבחרי אחת , מה שבא לך - ותתחילי להתקדם.
לא מחר , לא מחרותיים - היום!! כבר מהתפילה הבאה שלך.
אם לא הצלחת - לא נורא. אל תשברי. תנסי שוב , שוב ושוב.
ככה - לאט לאט , תשתדלי , תתקדמי - ה' יעזור לך ו....
את ממש תהני מהתפילה , הנשמה שלך תקבל את ה"אוכל" המגיע לה.
את ממש תרגישי את ה'. איזה כיף!!
"הבא ליטהר - מסיעין בידו"
המון המון בהצלחה!!
כתבתי על זה באתר החדש שהקמתי על עיוני תפילה
מתחילים ב"זכרנו לחיים מלך"
אח"כ "מי כמוך אב"
אח"כ "כל בני בריתך" - כמו שותפים בני ברית ולא סתם בנים, כמו אחים ורעים - "למען אחי ורעי" [מבית רעך. מבית אוהבך הקב''ה שקרא ישראל רעים שנאמר למען אחי ורעי (רש"י חגיגה דף ז)]
ובסוף בברכת השלום: "אנחנו וכל עמך בית ישראל" - עמך, עימך באותו בית - ישראל - שרי אל...
בהוספה הראשונה אומרים בלשון בקשה והכנעה: "זכרנו" - כיוון שיש בה שייכות של פניה למלך. המיקום הוא ברכת אבות המודיעה לנו את מקור השייכות
בשניה הלשון היא של שבח כמו פניה לאב רחמן והמיקום הוא ברכת גבורות כמו אב שדואג לבנו
בשלישית "כתוב לחיים..." הלשון יותר של דרישה כמו שמבקשים בני ברית, אחים ורעים.. המיקום הוא ברכת ההודאה, שבניגוד ליחס של מלך\אדון או אב שמחויבים במידה רבה לדאוג למי שתחתם, אצל בני ברית יותר שייך להכיר תודה ולדרוש שהרי אינם מחויבים בהכרח אלא זהו קשר יותר בחירי.
ובסוף "נזכר ונכתב לפניך" - לשון קביעה ובטחון מכיוון ש"אנו עמך ואתה מלכנו ואלהינו" ואין מלך בלא עם ושרים ושליחים וכביכול הקב"ה צריך אותנו ו"למענך אלהים חיים" ולכן הבטחון! והמיקום הוא ברכת השלום ששם כבר מבוררת מעלתם של ישראל שרי אל , שכבר 'טבעי' שיכתבו לחיים ולשלום ותתמלא בקשתם
מי שלא מתפלל בביכנ"ס/ במניין (יענטו בנות..) צריך להגיד אבינו מלכנו בתפילה בעשי"ת?
זה בטוח לא מזיק.
כאילו כמו שאת לא תגידי סתם ככה קדיש... אבל כנראה שזה באמת לא אותו דבר...
תודה..



מתוק מדבשבסיעתא דשמייא!!
זה באמת יפה!!
שווה לכם לקרוא (ולהגיב, כדי שהשרשור יהיה בראש העמוד
)
שתהיה בעז"ה שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה לכל עמ"י! 
אנשים צדיקים!
רק בשבת חוהמ ובשבת שאח"כ. נראה לי הגיוני, אבל זה לא בטוח
אני צריך שמות של ספרים שנערה בת 16 יכולה ללמוד לבד.
הנגלה שבנסתר
חובת התלמידים
בגן החכמה
את יכולה להגד לי מי כתב כל ספר?
דע מה שתשיב- הרב זאב קרוב
הנגלה שבנסתר [זה ספרון על צניעות]-בוגרי סניף בני עקיבא-בני ברק הוציאו אותו
חובת התלמידים-האדמו"ר מפיסצנה
בגן החכמה- הרב שלום ארוש
בהצלחה.=]
אפשר לקרוא, ויש ב"ה הרבה ספרים שמביאים את זה לרמה של אל אחד ואחת
חובה. בהצלחה.
קודם כל שוב תודה לכולם.
אבל מישהו יכול להגיד לי למה אף אחד לא אמר אחד מספרי נ"ך? (או שרק אצלינו לא למדו\לומדים את כל הנ"ך באולפנה בצורה מעמיקה אלה רק קובץ מתוך הנ"ך?)
אולי כדאי לפרט את סוג הספרים בפעם הבאה.
כעקרון כל ספרי התנ"ך ממש חשוב שילמדו אותם, אני ממליצה על רות ושיר השירים.
אמונה בה' זה לדעת ולהבין שהוא קיים, או לתת בו אמון?
אמנם לא יכול להיות מצב שאדם ייתן אמון בקב"ה בלי להאמין שהוא קיים, אבל אם אדם מאמין שה' קיים אבל לא נותן בו אמון- זה נקרא שאין בו אמונה? נתינת האמון [ביטחון בה',וחשיבה שהוא רוצה בשבילנו טוב] היא הכרחית לאמונה? ידיעה על קיומו של ה' בלי הביטחון היא לא אמונה אמיתית?
מאמינים במשהו שלא יודעים. אם יודעים את זה אז זו כבר לא אמונה.
אני לא בטוח אבל אולי מה שהתכוונת זה האם צריך להאמין באמונה פשוטה או לחקור ולדעת-
התשובה היא שזו מחלוקת. (ככה שמעתי. אבל לדעתי לא חייבים לומר שזו מחלוקת אלא אולי אפשר לומר
שצריך את שניהם והמינון הוא אינדיווידואלי)
לפי דעתי יש הבדל בין אמונה בה'- להאמין שהוא קיים , לבין ביטחון בה'- לתת בו אמון.
אלו שני דברים נפרדים כאשר הראשו ןהוא הכרחי ויסודי והשני הוא דבר שנבנה עם ההתקדמות הרוחנית של האדם.
תארי לך הורים שאומרים לילד כל הזמן "כן כן חמודי אנחנו מאמינים בך מתוק" אבל באמת הם לא מצפים ממנו לגדולות, בודקים תמיד שהוא הכין ש"ב וכו', ולא מאמינים בו באמת בלב. אז הם יודעים שהוא קיים, אבל זו לא אמונה.
סוג'וקאפשר להכיר אנשים טוב אבל לא לתת בהם אמון.
[לא נעים,מממצאי השרשור עולות לי מסקנות מביכות למדי..
]
אם היית יודעת הכל הכל כולל הסיבות למה את כרגע לא נותנת בהם אמון (כי הם כך וכך בגלל שקרה להם כך וכך ואולי הם בעצם בכל מיני מסכות או דברים לא מטופלים וכל מיני דברים קרו להם והביאו אותם למצב הזה שלא מאמינים בהם...) - אז כבר אחרי הכל היית נותנת בהם אמון
ק"ו אצל בורא עולם הטוב והמטיב אם יודעת אותו והנהגותיו לא היה לך שום בעיה
ובעצם זה מקור הבעיות אולי שאנו בעולם המעלים ואיננו "יודעים" הכל
וכתב רמחל שאם היינו יודעים הכל לא היינו חוטאים.
יש מישו שלא מאמין באנשים כי הם איכזבו אותו [ולא משנה אם זה אותו אדם ספציפי או לא. כל האנשים מבחינתו אותו דבר] , אז גם שהוא יודע שזאת הסיבה שהוא לא מאמין בהם- זה לא יגרום לו להאמין בהם יותר. אותו דבר, אם אדם לא מאמין בה' כי הוא מרגיש שה' כביכול 'אכזב' אותו, זה שהוא ידע את הסיבה לא יגרום לו להאמין יותר,אולי להיפך..
-זה מראה שאינך יודעת מיהו-ואינך מאמינה שהוא מי שהוא באמת
אולי ככה התשובה יותר ברורה?
זה לא לגמרי סותר.
כשהייתי בת שנתיים וחצי בערך אמא שלי סיפרה לי שהתחלתי להסביר לה למה אני מאמינה בה',למה אני יודעת שהוא קיים אפילו שאני לא רואה אותו.-נתתי בו אמון-כי אני ידעתי שהוא קיים.
יש מצבים היום שאני מרגישה שדברים יוצאים לי משליטה ואז אני מרפה ופשוט מאמינה שמה שה' יעשה זה מה שיהיה,נותנת אמון מלא בקב"ה,לא הייתי עושה את זה אם לא הייתי חושבת ויודעת שה' קיים.
ראיתי משפט שיאיר לפיד אמר פעם: "אמונה היא כמו רגש- יש אנשים שזה קיים אצלם,ויש אנשים שזה פוסח עליהם." משוםמה, מה שכתבת מחזק אצלי את המחשבה שזה נכון.
אמונה היא לא רגש ולא שכל, היא מעל לזה.
לעניין זה ש-"יש אנשים שהיא קיימת אצלם ויש כאלה שהיא פוסחת עליהם".
גם אני יכול להגיד שיש גזר גמדי במרחף בחלל שברא את כולנו וצריכים להאמין בו.
הבעיה היא לא להאמין שהוא קיים. גם לא שהוא ברא את העולם.
השאלה היא האם זה^ מספיק כדי לומר על אדם שהוא מאמין, או שהשלב של הביטחון [שה' הוא טוב ורוצה להיטיב,וכל מה שהוא עושה לנו טוב] הוא גם הכרחי לאמונה?
תבררי את זה עם מישהו שאת סומכת עליו 
קודם כל יש סתירה בתוך השאלה, אמונה צריכה להיות למעלה השכל, הבנה היא קשורה לשכל.
צריך להאמין בה' שטבעו הוא להיטיב, ומכיון שכך כל מה שהוא עושה זה לטובה, גם אם זה נראה אחרת. ואם השכל קצת 'מפריע' לזה אז צריך לחייב אותו להאמין בזה.