פורום בית המדרש (עמוד 191)

בס"ד

 

מצד אחד שמעתי על ספר איוב-שיש מפרשים שאומרים שאיוב לא היה קיים בכלל וספר איוב נכתב כמשל לע"מ..

ואיוב זה לא באמת אדם אמיתי שעבר את כל מה שמתואר שם..

 

מצד שני..

קראתי שאיוב היה אחד מיועצי פרעה יחד עם יתרו!

 

אז רגע!

 

איך זה יכול להיות?!

 

אם הוא היה אחד מיועצי פרעה חייב להיות שזה אמיתי..איך בכלל יכולים להגיע לדעה שזה לא היה קיים ונכתב כמשל?!

 

תודה מראש!

היום למדנו בתנ"ך את פרק י"ב בבראשית, וכל השיעור הייתי ממש עצבנית. 

אז אולי למישהו יהיו בשבילי תשובות מספקות-

א) איך אברם מסכים לזה ששרי תלקח עם פרעה? למה הוא לא מתנגד? פונה לה'? משהו?

ב) שרי היא דג? היא לא יכולה לסרב? לא לרצות לומר שהיא אחות אברם? לא לרצות ללכת עם פרעה? לספר לפרעה שהיא נשואה?

[לא באתי לדון את אבות האומה, אבל זה ממש מעסיק אותי.]

אני צריכה לשבת בע"ה דבר תורה קצר וחמוד על פרשת נח, 

עדיף משו עם סיפור חסידי.

ושמתאים לבנות בבנ"ע....חבריא א'...

תודה...!!!!

בס"ד

 

דין ברכת השנים

 

תיקנו חכמים לשאול ולבקש מהשם יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב"ברכת השנים", ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון, ואף על פי שהיה מן הראוי לשאול טל ומטר כבר ממוצאי החג, מכיון שהוא הזמן הראוי כבר לירידת גשמים (ולכן אנו נוהגים להזכיר "גבורות גשמים" דהיינו "משיב הרוח ומוריד הגשם" כבר מתפילת מוסף של שמחת תורה), מכל מקום תיקנו רבותינו שאין לבקש גשם מהשם יתברך בברכת השנים אלא מליל שבעה במרחשון, משום שבחג הסוכות היו ישראל עולים לרגל לבית המקדש, ואחר כך היו חוזרים לבתיהם, ויש מהם שהיו צריכים ללכת בדרך לביתם עד שבעה במרחשון, ובכדי שלא ינזקו עולי רגלים מחמת הגשמים, תיקנו שלא ישאלו גשמים אלא מליל שבעה במרחשון.

 

בחוץ לארץ יש להתחיל לשאול טל ומטר בברכת השנים, מתפילת ערבית של מוצאי הרביעי בדצמבר למנינם, ובשנה שיש בחודש פברואר עשרים ותשעה ימים, יש להתחיל לשאול טל ומטר במוצאי חמישי בדצמבר, וכך המנהג באירופה ובארצות הברית.

 

מקומות שהאקלים בהם הפוך מארץ ישראל ואירופא, דהיינו שימות החמה אצלם הם בין סוכות לפסח, אינם שואלים טל ומטר בברכת השנים, וכן אינם מזכירים "משיב הרוח ומוריד הגשם" בברכת "אתה גיבור", ובימות הגשמים שלהם, ישאלו טל ומטר בברכת "שמע קולינו".

 

נידון מיוחד קיים לגבי מדינות ארגנטינה וברזיל, ששם עונות השנה הפוכות מאלו שבארץ ישראל, וימי הקיץ שלהם הם בימי החורף שלנו בימים שבין סוכות לפסח, וימי החורף שלהם הם בימות הקיץ שלנו בימים שבין פסח לסוכות, ובימי בקיץ שלהם בארגנטינה בעיר בואנוס איירס וסביבתה ובברזיל בעיר סאן פאולו וסביבתה יורדים גשמים מרובים, ובימי החורף שלהם יורדים גשמים, אך פחותים הם מהגשמים שבימי הקיץ, ולכן נפל ספק מתי הם ימות הגשמים שלהם לענין שאלת טל ומטר.

 

ולפני מספר שנים נכנס לעומק דין זה וחקרו הן מבחינת ההלכה והן מבחינת המציאות בארצות אלו, הגאון רבי דוד יוסף שליט"א, ומסקנתו היתה שמכיון שבזמנינו, עם התפתחות הטכנולוגיה, למדו המומחים בארצות אלו לנצל כראוי את הגשמים שיורדים אצלם בקיץ, שהוא החורף בארץ ישראל, ולא עוד אלא שעיקר ניצול הגשם לחקלאות נעשה מגשמי הקיץ.

 

ולאחר שהאריך בדין זה בדברי הפוסקים העלה להלכה, שבני ארצות אלו דינם כבני ארצות הברית ואירופה, ששואלים טל ומטר בברכת השנים ממוצאי הרביעי או החמישי בדצמבר וכמבואר לעיל, והסכימו לפסק דין זה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, הגאון רבי שלום כהן שליט"א, ועוד רבים מגדולי הפוסקים.

לה"ו בס"ד                                                                                                                            "עמ חי וקים"

 

 

בפרשה זו נקרא, "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלהים התהלך נח וכו', ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס".

ומעתה נשאלת השאלה, כיצד בדור כזה שכולם השחיתו את דרכם, כולל הבהמות והחיות, זכה נח להשאר צדיק תמים? במה היה כוחו ?

תשובה לשאלה זו נמצא במה שדרשו חז"ל על המילים "צדיק תמים", צדיק בין אדם להקב"ה, תמים בין אדם לחבירו. ולכן נאמר פעמיים "נח", שהיה נח לשמים ונח לבריות.

 

בדור המבול שעיקר חטאו היה על גזל ועליו אף נידון, כמו שנאמר "כי מלאה הארץ חמס". נח היחיד שנשאר צדיק תמים. וסוד כוחו היה באמונה התמימה שהיתה לו בבורא עולם ובהשגחה פרטית שיש להקב"ה על כל אדם ונברא. באמונתו התמימה ידע נח כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו כמלא הנימא, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יקבל אפילו יעשה כל הטצדקי שבעולם. וכאשר זו אמונתו של נח ממילא ברור שאין מקום לגזל ולקיחה של ממון חבירו ללא רשות. אך דור המבול שאמונתם בהקב"ה היתה פגומה, חטאו בגזל, ואף נענשו על כך

רבינו יוסף חיים זצ"ל בעל בן איש חי, מביא על כך מעשה בבחור שהיה לומד תורה עד שעות הלילה המאוחרות, ואח"כ הולך לישון בביתו. באחד הלילות כשחזר לביתו בשעת חצות לילה, עבר ליד בית כשדלת הבית פתוחה לרשות הרבים. גברה בו הסקרנות לדעת מדוע בית זה פתוח בשעה כזו מאוחרת, ונכנס לרגע לבית לבדוק זאת. להפתעתו הבית היה ריק ועל השולחן עמדה קופסת תכשיטים מליאה במטבעות זהב. לרגע עלתה בו מחשבה אסורה, אולי זו ההזדמנות להתעשר, אך ברגע מיד נזכר באיסור החמור של לא תגנוב, ואת הנאמר "אין אדם נוגע במוכן לחבירו", אמר לעצמו, את מה שמגיע לי אקבל בהיתר ולא באיסור! ומיד יצא ופנה לביתו. באותו בית היתה גרה אלמנה צעירה שבעלה ניפטר והותירה ערירית שישנה בחדר סמוך ולא שמה לב ששכחה לסגור את הבית. באותו הלילה כשקמה בבוקר, הבחינה להפתעתה שהבית היה פתוח ואף יש סימנים שמישהו נכנס. מיד גמלה החלטה בליבה להנשא ולא להשאר לגור לבדה ולחיות בסכנה. מיד פנתה לראש הישיבה הגדולה שהיתה באותה העיר, ובקשה ממנו בחור טוב ומתאים שיהיה לה לחתן. מיד הציע לה ראש הישיבה בחור שקדן וחרוץ שעמל בתורה יומם ולילה, היה זה מיודעינו אותו הבחור שנכנס אותו לילה לביתה. ובליל האירוסין הוא קיבל ממנה מתנה את אותה קופסת התכשיטים שראה מונחת על השולחן בביתה. מיד נזכר בדברי חז"ל "אין אדם נוגע במוכן לחבירו" ומה שמגיע לאדם יקבל בהיתר ולא באיסור.

זהו יסוד גדול בחיי האדם ובאמונה בהשגחה פרטית, וזה היה כוחו של נח בעמדו יחיד מול כל אנשי דורו. וזכה שעליו נאמר "ונח מצא חן בעיני ה".

 

יסוד זה מצינו גם בדברי רבי אברהם אבן עזרא בפירושו על התורה בפרשת יתרו בעשרת הדברות, על הדברה של "לא תחמוד". שואל הרב, איך התורה יכולה לצוות דבר שאינו בשליטתו של האדם שלא יחמוד דבר שהוא רואה ורוצה שיהיה שלו? עונה הרב אבן עזרא, כמו שאף אדם לא חושב להיות ציפור ולעוף בשמים, וכמו שאף אדם לא חושב להנשא לאמו, ואף לא במחשבה, כיון שהוא יודע שדברים אלו לא שייכים כלל, ואין להם שום אחיזה במציאות, כך הדבר בין אדם לחבירו, אם יחנך את עצמו וישנן ויאמין כי הכל מאת הקב"ה ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, ומה שמגיע לו יקבל בהיתר, ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כלום, ממילא הוא יגיע למצב שאין לו מה לחמוד מחבירו אפילו במחשבה. וזהו ציווי התורה באיסור של לא תחמוד.

ניקח יסוד גדול זה נר לרגלינו בחיי היום יום שאין אדם נוגע במוכן לחבירו ומה שמגיע לו יקבל בהיתר ולא באיסור ומה שלא מגיע לו לא יעזור לו כל מה שיעשה לקבלו. ונזכה אף אנו בזכות זו למצוא חן בעיני ה'. אמן.

 

 

שבת שלום

 

 

[מאמרו של הגאון רבי זבדיה כהן שליט"א, חבר בית הדין הרבני בתל אביב]

כשאתם אומרים "הכל לטובה" - למה אתם מתכוונים?

כאילו, איזו סוג של טובה?

שיהיה לכם טוב בחיים? שיהיה לכם טוב בעולם הבא?

 

משו שמתאים לחבריא א' בבנ"ע...

תודה!!

האדם עם אמונה אמור להיות, בקב"ה לבטוח, ואת תורתו ללמוד, וכך את חייו לחיות.

רק את האהבה של אלוקים יש בחיים, מתוכה אור גנוז בוקע וממלא את כל חדרי הלב, ומשפיע בצורה רוחנית אמת חסד וצדק על כל העולמות שבגופו החומרי, ומתוך גופו החומרי השפע האלוקי פועל, ונכנס אל עולם המעשה,

מתוך זיו שכינת עוזו הוא חי ממש את אלוקים, וכך משפיע הוא עצמו על כלל החיים.

שאלה זו^ היא שאלה רטורית!

 

רק רציתי לדעת מה אתם חושבים. ;)

 

 

נ.ב

התשובה אמורה להיות עם מילה אחת.

20091016121807.bmpזה פורסם בעיתון "בשבע" של השבת עמ' 36 אמממ תאמת שאני קצת הזדעזתי... מאיפה הביאו את הרעיון הזה? כאילו מאיפה לנו שזה מותר? לתרום שנה מהחיים שלי למען מישו אחר(גדול ככל שיהיה..) זה לא קצת כניסה לחשבונות שמיים?

 

מה אתם אומרים?

יש איזשהו מקור בתנ"ך לאיזושהי סיבה לחג שמיני עצרת? זה מן נספח של סוכות, אבל מה העניין שלו? זכר למה הוא?

בליבון חמור של כלי נירוסטה אם הוא מלובן? הוא הגיעה לצבע כחול.

על סדר גזירת ציפורנים שכתוב בשו"ע?

 

למה כולם צריכם לעלות בקריאת התורה בשמחת תורה?? מה עושים בביכנ"ס שיש בו המון מתפללים?

שמעתי את שלי יחימוביץ מדברת בתכניתה של רבקה פאלוך על שמירת השבת כדבר הכרחי למנוחת הגוף,על זה שמומלץ לעסקים לסגור בשבת וכו'.בגלל נשים צדקניות נגאלו......