פורום בית המדרש (עמוד 38)

שדווקא השמש היא מתאימה לאנשים שהביזויונות לא מכניעים אותם.

השמש שלא כמו הירח שואבת את הכוח שלה מעצמה ולכן איננה תלויה בגורמים חיצוניים בשביל שהיא תהיה מוארת.

 

אשרינו שזכינו.

יש גדר לזה?יש דרישת מינימום?

כשתחפור ותבדוק ותדקדק בעומק, אתה תוכל לגלות שהכל תלוי באמונה ובתורה בסופו של דבר. ושבדיוק כמו שאמרו - העולם הזה שקר. והרוע - שקר. ואין שליטה על מה שנמצא באמונה.

כך אני יודע ממה שראיתי. וחיפשתי ובדקתי וחקרתי ולמדתי בתורה ובעיון ובכלל מעבר.

זה לא שעשו לא יכול להתגרות אבל הוא לא יכול לשלוט, אנחנו ננצח אותו בזכות הקול.
ואיזה דורות של צדיקים לדוגמא?

השורה האחרונה שלך הבהילה אותי... מה פתאום ברור שיש צדיקים שעושים נחת רוח להקב"ה (אם יש צרות זה לא בגלל שהוא לא מרוצה מהם)
ה' מאוד אוהב צדיקים, שומר עליהם ורוצה כמובן בטובתם אז גם כשיש להם ניסיונות זה למטרה טובה, הרבה פעמים שם השם מתקדש על ידיהם
ואם הם מנהיגים של דור ואז באה צרה על הדור אז ע"י התפילה שלהם ושהם מחזקים ומעוררים את כל העם ה' מבטל את הגזירות בסוף ועושה להם ישועות וניסים בזכות זה(:

דורות של צדיקים נניח כמו הדור של ר' עקיבא, כל הצדיקים שהגויים רדפו אותם...

האמת לא יודע מה היה המצב של שאר הדור - אלו שלא היו צדיקים.

 

 

לא, לא התכוונתי שהם לא עושים נחת רוח לה' - חס וחלילה

אני שואל ה"קול יעקב" ולהפך - התרפות מהתורה היא לפי רמת האנשים 

או שיש מינימום שאפשר להגדיר כמה צריך ללמוד כל אחד שעם ישראל יהיה מוגם משליטת עשו

 

כי יש קטע כזה ששופטים בשמים לפי הדרגה, לפי היכולת..

 

 

לגבי ר' עקיבא חוץ מחשבונות שמיים אני לא יודעת מה לענות
ומה שכתבת בסוף ככה גם ידוע לי- כל אחד לפי הרמה שלו והיכולת ועוד דברים

סליחה. ר'ח אדר עכשיו. מותר

עוג עצמו היה מן הרפאים (שלא כתוב מה מקורם הגיאוגרפי), לא אמורי.

אבל יש באוגרית את השם bn 'gw, מה שאומר שאולי זה כן שמי.

 

לא מכיר את החלוקה הגיאוגרפית לפי שפות באותה תקופה. סתם שיערתי שהוא מהאזור פחות או יותר אז יותר סביר שמקור השם הוא ״שמי״. 

ובהצלחה בלימודי העברית

איך אתה לומד באמת את השפה?

אני לא יודע מי אמר את זה

אני יודע שאבישי היה חבר של דויד - יחסית ליואב,

במקום אחד, יחד עם אבישי מופיע מישהו בשם 'אחימלך החיתי' - אחימלך היה גם כן שמו של הכוהן מבני עלי שבזמן כהונתו נהרגה נוב עיר הכוהנים.

יש מישהו נוסף בשם 'עמשא', - שמיוחס לא לצרויה אחות דויד - אלא למישהי אחרת 'אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב' - כך כתוב, על פי חז"ל - הכוונה בת ישי אבי דויד, שמת בעטיו של נחש. והאיש עמשא הזה - היה מועמד לשר צבא במקום יואב לאחר שיואב הרג את אבשלום בניגוד להוראות - אבל בזמן הרדיפה אחרי המורד האחר ששמו היה 'שבע בן בכרי' - אז בגלל שעמשא התאחר - אולי בגלל הפילוג שהיה בעם והצורך לאסוף אותם, אז יואב טען שעמשא בוגד והרג אותו בדרכי מרמה כמו שהוא הרג לפני כן את אבנר שהיה גם כן שר צבא ישראל. כלומר ישראל לעומת יהודה, ועמשא היה מועמד - ולמעשה כבר הוכתר - גם ליהודה. האיש עמשא הזה במקום אחר גם נקרא 'בן יתר הישמעאלי' - יתר כמו יתרו שנקרא גם כן בקיצור יתר. - יש כמה אנשים גרים שנקראו על שם האומה הקודמת והיו בעלי תפקיד - אומנם לא פעם יש שאלה אם הם היו 'גרים' כלומר יהודים לאחר תהליך גיור, או 'גרים תושבים' כלומר כמו 'כותים', רק שבניגוד ל'כותים' שגויירו על ידי מלך אשור באופן לא שלם - 'גר תושב' זה מישהו שלא שומר את התורה והמצוות - הוא לא יהודי - אבל הוא אזרח בעל נתינות מליאה בשלטון תורני של ישראל. בכל אופן זה יש ספק לגבי האלו שמוזכרים בשמות האלו - אבל יש להם תפקידים כמו 'עובד אדום הגיתי' שהיה ממונה לשמור את ארון ה' גם לאחר שהועלה למשכן בחזרה, לכך היה 'אוריה החיתי' - והרי ידוע שאין מי שנמצא בצבא שם - כך מפורש בחז"ל בפירוש לפסוקי בדברי הימים - שכולם היו מיוחשים בייחוס 'טהור' כלומר לא מישהו שיש פקפוק לגבי זכויותיו מצד הייחוש. וכך יש 'איתי הגיתי'. ועוד כמה.

ועל כל פנים, אחרי אבישי - ועמשא - יש גם כמובן, לא דווקא 'אחרי', אבל אחרי שאני הזכרתי - אז גם צריך להזכיר ולחזור אל יואב - שהיה תמיד בעמדה של 'להגיד לדויד דברי חוכמה' מטעם עצמו או על ידי כל מיני שליחים.

חז"ל אמרו "לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה". זה לא אומר ששמעי היה דווקא "רבו" של שלמה ממש, אבל כנראה דויד ראה את שמעי - אדם מיוחד וחשוב מבית שאול - כאדם שראוי להוכיח כלומר לתת תוכחה - וכנראה גם שלמה היה מוכן לקבל ממנו תוכחה, ובכל אופן לידו הוא לא היה נושא את בת פרעה. אבל דויד ציווה לא להניח לשמעי בגלל החטא שלו שקילל את דויד והרי כתוב 'אלוהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור', ואומנם שמעי נהרג שלוש שנים לאחר תחילת מלכות שלמה, וזה השלב (לעומת השנה הראשונה שמתו יואב ואדוניה), כשמת שמעי אז כתוב 'והממלכה נכונה ביד שלמה'. ראוי לציין, שידוע שיש בחז"ל עניין שציינו על אנשים 'מיוחדים' שחיו 120 שנה, ו40 שנה האחרונות לימדו תורה - דויד מלך בגיל 30, ומלך לאורך 40 שנה - זאת אומרת שלמה התחיל למלוך בשנת 70 של חיי דויד. שלמה מלך 40 שנה, ובכל זאת, יש שלוש שנים שהם בספק - האם ואיך ואיפה סופרים אותם - מ70 יעד 73 - ולא ברור היחס לארבעים שנה. אבל, אם נכניס את הדרשה של חז"ל על הזמן ששלמה כביכול לא מלך - ומקובל שסתם תקופה זה שבע שנים - אז מגיעים ל3 של ספק, ועוד 7 מסוג אחר של ספק, ואז עוד 40 ומגיעים ל120. (המהר"ל מונה את דויד ושלמה ביחד כמייצגים את המלכות השלימה המשיחית. אם נכניס את הצד של "שורש ישי" שהוזכר, זה אולי כנגד תיקון להשלמתם בצורה נכונה וראויה.)

על כל פנים, מה שרציתי לומר, שלמרות תפקידו של שמעי - שבעצם היה לו 'תפקיד' לפחות פוטנציאלי - על פי חז"ל - למה שהיה מזמן ירידת מלכות דויד - כי שמעי לא התמרד לפני כן - וגם אחר כך לא מרד. אז מי ש'יותר' מבטא זה יואב שאומנם גם הוא, כמו שמעי - מת על ידי שלמה בגלל מעשיו. - אז אם את שואלת אם יואב "מת אחרון" - יכול להיות, מהבחינה הזאת, אחרי לימוד קצת מורכב מתוחכם.

נ.ב.

יכול להיות ששלמה התחיל למלוך כמה שנים לפי ה-70 לדויד, אולי שלוש שנים או יותר, אבל המלוכה שלו בפועל שהייתה רק של שלמה - זה היה מה-70 לדויד

לעתיד לבוא הסדר הפוך, ומה שהיה אז המגיפה מצד שביקשו שלא כהוגן, יהיה לעתיד אך מצד בקשה כהוגן. ומי שייענש יהיה מצד היציאה מהסדר של צד האמונה. ומה שהיה טהור ויצא לגלות עם השכינה, כולל ישראל איתם, יחזור והוא יהיה עיקר הכבוד לעתיד.

את זה אתה יכול לראות כאן: ב – איסור חשמל מהתורה או מחכמים – פניני הלכה [פניני הלכה שבת פרק יז הלכה ב]

לא כל לחיצה על מסך סוגרת מעגל חשמלי

לקסיקון 'צומת'

[ציטוט:]

מכל מקום, שאר המכשירים שאינם בגדר הבערה וכיבוי, מהו איסורם בשבת?

 

ה"חזון איש'' (שבת סימן נ אות ט)) חידש שכל הפעלה חשמלית אסורה משום ''בונה או מכה בפטיש'', ''כיון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות''. בעיניו הכנסת זרם חשמלי למכשיר כבוי 'בונה' אותו ומוציאה את המכשיר "ממוות לחיים". רבים מחכמי דורו נחלקו עליו והם מגדירים את ההפעלה כ'שימוש' ולא כ'יצירה'. לדעתם, אין במיכשור חשמלי ללא 'אש' שום איסור דאורייתא.

 

הרב יצחק שמעלקיש (שו''ת בית-יצחק יור"ד, השמטות סימן לא) דן באיסור שימוש בטלפון שכאמור איננו 'אש'. הוא מחדש כי קיים איסור דרבנן הקרוי ''מוליד''. דוגמא לאיסור זה הוא לרסק ברד ושלג בשבת ולהפוך את המוצק לנוזל וכדומה. 'מוליד' הוא איסור דרבנן בלבד. הדברים נשענים על הגמרא (ביצה כג) שם נאסר להוליד ריח (לבשם) בגדים וכלים בשבת וביום טוב משום 'מוליד ריח'.

 

יש לציין כי אין איסור הלכתי להוסיף ריח לבגד מבושם. 'מוליד' הוא שינוי מוחלט ממצב למצב ולא הגברת עוצמה. לכן, בתנאים מסויימים יש היתר לשנות עוצמת זרם חשמלי בשבת (אם איננו אש).  

 

למעשה, כל שומרי ההלכה מקפידים שלא להפעיל בשבת וביום טוב מכשירים חשמליים ואלקטרוניים, ולא לכבותם, מבלי לדרוש אחר טעמי האיסור ופרטיו. אילו היה הדבר מותר, היו פני השבת משתנים לגמרי, שהרי כמעט שאין דבר שלא ניתן לבצעו ולהפעילו באמצעות כוח החשמל, ותיעשה השבת כחול. הדיון בטעמי האיסור נוגעים בעיקר למקרים גבוליים, כמו בתחומי הרפואה, הבטחון ודומיהם.

לא סוכר איפה בדיוק, יש תשובה של הרב עובדיה שאוסר מכל וכל... ואומר שחשמל חלקו מהתורה וחלקו דרבנן, אין צד להקל!

שינוי זרם זה סוגיא שחלק גדול מהפתרונות של מכון צומת בנויים עליה...

מבעיר אש

מילים ממגילת איכה לתשעה באב: העיב, מרודים, מגינת לב, הכפיש - האקדמיה ללשון העברית

 

מעניין הקישור למילה ׳תועבה׳ לא חשבתי על זה. תודה!

והם כותבים שכך גם בתרגום הארמי - "איכדין יקוץ ה'"

זה לא הנוסח בתרגום הארמי בקישור שהבאת, ובעיקר רציתי להגיד שבדעת מקרא הם מסבירים הרבה מילים על פי הערבית ;)

שנזכה לחזור לאיגרא רמא במהרה ולהישאר שם

אם פספסת את הדף של אתמול - אל תחכה עד שתשלים אותו,  כי הפער יגדל. קודם תלמד את של היום, ואחר כך תשלים

 

למצוא זמן קבוע או חברותא זה העצה הכי חשובה, אם זה מעשי. לפחות למצוא אנשים שאיתם תוכל לדבר על הדף.

 

 

חייב למצוא חברותא 

ככה זה יותר מחייב ומחזקים אחד תשני

 

ואם יוצא מצב ששניכם ממש ממש עסוקים לא לוותר. אפילו דקה לימוד ביום זה פי מליון עדיף מכלום

או אפילו להשלים תוך כדי נסיעה קרה לנו מלא פעמים

האמת שקצת נפלתי מהדף היומי,

אבל בתקופה שלמדתי הייתי בפורום (פורום לתורה- מי שמכיר) שדיברו על הדף היומי וזה ממש עזר וחיזק.

 

אולי דיבורים על הדף היומי יחזירו לי את החשק

 

1. חברותא.
2. יש כאלה שאומרים שכשמפספסים לדלג, כדי להיות בקצב של כולם. ככה אלה תמשיך אפילו שיש חורים.
ויש כאלה שאומרים דווקא לא לדלג ככה תהיה מוטיבציה לסגור תפער.
בעיני אם יש בך את הרצון לסיים ש"ס, עדיף לא לדלג. אבל אם כל הרצון הוא ללמוד לימוד יומי מחייב פחות או יותר, עדיף לדלג.
3. חברותא.
4. להתחיל מהיום. אפילו באמצע מסכת.

מצרפת פה שרשור מפורטל הדף היומי עם כמה עצות-
פורטל הדף היומי: הודעה בחלון חדש - (הדרכה לתחילת לימוד דףיומי)
במחשבה שניה, הוא צריך קצת המשך. אממ. אז:

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד אתה מכוון. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אתה יכול להקדיש ללימוד? (אם יש לך שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמך על מה אתה רוצה לעשות ומה תקבל מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה זהלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה ביומו ודף באיחור- אני לא ממליצה, אבל למי שמתאים.

להתחיל פשוט. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחיל, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. אל תפסיק, אבל זאת לא התחייבות בדם.

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, ועוד אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.

אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אתה מתקשר אליהם ומגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל- אבל לרוב המבחר מצומצם יחסית. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

 

 

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לחזות במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להסתכל- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס אאל"ט באינטרנט (בפורטל הדף היומי, אולי בעוד), ומי שמחזיק את המיזם שולח בתחילת כל פרק את הפרק הנוכחי במייל- אפשר לשלוח לו מייל ולבקש והוא יצרף וישלח לך מדי פרק. 1@gemara.org.il

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (הכי יעילה ראיתי אצל ושיננתם), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה שיבוש. לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו אופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס להבין הקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לכאן. ולא בהכרח משמעות הפסוק מחוץ להקשרו דומה למשמעות בהקשרו. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד.

סיכומים. סיימת סוגיא? תחזור עליה רגע, במילים שלך. בעשר עשרים דף, מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, ככה בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות סיימתי בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

 

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי, או לפחות לא מומלץ בתור יעד ראשוני. אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו בגרסא אינטרנטית. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשר דפים את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמך אם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שפספסת, לעבור ברפרוף על מה שפספסת וללמוד כמו שצריך כשתוכל. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם לא יצא לא תשאר מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז קורה יותר ששוכחים/מפספסים בטעות. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. לחלק זה אולי נהפך להרגל, לחלק לא, לחלק כל יום הוא מאבק כמו בפעם הרביעית. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שהבטחת לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, מייאשת יותר. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שניפ. הש"ס יסתיים מתישהו, ואז תזכה להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום לומדים מוע"ק יט.

אקרא את בהמשך, אבל כבר עכשיו זה נראה מפורט, ויעיל ביותר.

 

נ.ב 

שמת לב, שלכבודך יצרתי עזרת נשים?😅

 

מחילה, לא הספקתי לעבור ולסדר לפני השליחה.

 

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד מכוונים. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אפשר להקדיש ללימוד? (אם יש לכם שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים... כדאי שהתשובה תהיה יעד שאפשר לעמוד בו). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמכם על מה אתם רוצים לעשות ומה תקבלו מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

 

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז- לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה הלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
בקביעת הזמן, כדאי לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

 

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה בזמנו ודף באיחור- לי זה פחות עובד, אבל למי שמתאים.
פשוט, להתחיל. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחילו, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. (אל תפסיקו! אבל זאת לא התחייבות נצחית.)

 

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, אבל עדיין אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.
אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אפשר להתקשר אליהם ולהגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

 

***

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לפסוק במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להעזר בתרשימים- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא בהכרח אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס בפורטל הדף היומי, ואפשר לבקש מ 1@gemara.org.il להצטרף לרשימת התפוצה- ולקבל בתחילת כל פרק את הקובץ במייל.

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת, והלימוד מהיר ובהיר יותר.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (ההקדמה הכי יעילה שראיתי היתה אצל ושיננתם, אבל זה משתנה בין מסכתות), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה כנראה שיבוש (שניים, למעשה). לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו האופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס כדי להבין את הגמרא, מהקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לסוגיא. כמו כן, משמעות הפסוק כשהוא לבד לא בהכרח זהה למשמעות הפסוק האמיתית- מומלץ לפתוח ולהסתכל. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד

.
סיכומים. סיימתם סוגיא? זה הזמן לחזור עליה רגע, במילים שלכם. בעשר עשרים דף, אולי מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אבל כעבור זמן מצליחים, והלימוד נהיה קל ומועיל בהרבה.
אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, כך בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות יצא לי לסיים בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

 

 

***

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים רבים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול ברפרוף, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי (או לפחות, לא מומלץ בתור יעד ראשוני). אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו כאן באתר. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשרה דפים/פרק את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמכם האם אתם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שדולגו, לעבור ברפרוף על מה שפספסתם וללמוד כמו שצריך כשיתאפשר. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. 
אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם מפספסים כמה דפים, עדיין לא נשארים מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז ששוכחים/מפספסים בטעות בתדירות גבוהה יותר. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. אצל חלק זה נהפך להרגל, אצל אחרים לא, אצל חלק כל יום הוא מאבק כמו הדף הרביעי. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שתציעו לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, יותר סיכוי ליפול בה. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שנים. המעבר הראשון על הש"ס יסתיים מתישהו, ואז זוכים להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום מוע"ק יט. דף יומי, כבר למדתם היום?

 

נשמח לשמוע עוד כאלה!

 

וחוץ מזה, אם יש לכם, נשמח לשמוע חיזוקים בעניין החשיבות להיות חלק מלומדי הדף היומי. 

תודה רבה

 

 

 

זכית להיות מלומדי דרך חשיבת חז"ל. ואני תוהה כמה דברים גדולים יש מכך..

לא זכיתי להיות ראוי לומר עצות ללומדי הדף ~ אך עצה יומרנית אחת ללימוד בכלל אולי אוכל. יש כמובן רבות אבל אשאיר אותן לאחרים לעת זו.

 

נסה ללמוד לכבודו יתברך.

כשה' איתך בלימוד, כשהלימוד הוא לכבודו ואולי אף 'חברותא' איתו יתברך כביכול, קשה לפספס או להחסיר גם דף אחד...

 

ובאמת דבר גדול להיות חלק מלימוד הגדול מעצמך. לימוד שהוא משותף לכלל עמ"י. מדתיים שמשקיעים עירנות לאחר יום עבודה מתיש בין מנחה לערבית, למסורתיים בשיעור השכונתי בעת רצון, דרך ביניישים כשהחברותא מאחר לסדר ועד לליטאים, חסידים, אמריקאים ושאר ישראל הצדיקים שלא אמנה מקוצר הדף. להיות שותף, להרגיש חיבור, להיות חלק ואות בתורה.

 

שיזכו השואפים למעלה להתחיל ולסיים מתוך גדלות אלוקית.

אני לומד פרק יומי במשנה כבר שלוש וחצי שנים, מה שעוזר לי הוא קביעות של זמן+מקום, ולמידה בשיעור/חבורה.

לשתף חברים בתובנות לימודיות אם יש, זה יעודד אותך להמשיך ולא ליפול מאחורה.
ללכת לשיעור כך שיש מסגרת.
לחגוג סיומים כדי לתת טעם טוב ללימוד.

בשביל ההלכה - שו'ע באר היטב

בשביל הנהלים - חוברת של הרבנות

ואם יש משהו שאין בספר, הם ישאלו אותו ישירות?

@מרדכי

 

בהצלחה!

איזה סוג של מדרשה?

בסגנון דתי לאומי / חסידי / לימוד על הנפש

להתחיל עם מכות וראש השנה
אחרי זה מועד קטן וחגיגה, שיש בהן אגדות אבל גם סוגיות לא קלות
ובסוף ביצה שהיא קצרה אבל יחסית כבדה - מאוד הלכתית ורק קצת אגדות

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

טוב, כל התגובה הזאת נכתבה על ידי הטרול ברמזים של מחלת הנפש שלו

אוצר החכמה

אתה צודק. גם הגר"ד ליאור שליט"א אוסר. - בית המדרש

לכתוב מאמר זה דבר גדול, אשריך.

 

יש כמה צורות. אכתוב שתיים ואתמקד באחת.

הראשונה היא מעבר מהיר על המקורות וביאורם או פרשנותם. לאחר מכן כתיבת דעה או הבנה אישית, חידוש או פרשנות ייחודית לנושא וממילא למסקנה.

השניה היא מאמר סיכום שכולל מעבר איטי מעט יותר על המקורות (לפחות המרכזיים), סיכום הדעות השונות ומסקנה ע"פ הכלים ההלכתיים (רוב אחרונים למשל).

 

בפשטות כמה שיותר, לענ"ד בלבד ובהתאמה לשאלה הספציפית ;

א. חפש על הנושא מקורות [האם נגינה מותרת בכלל, איזה ולמה נאסרה נגינה בבתי כנסת והאם מותרת היום (להרחבה: תפקיד בית המקדש ובית הכנסת, נגינה בבית המקדש, רפורמה ונושאים קשורים נוספים)].

ב. סכם את המקורות.

ג. חפש פסיקות הלכה [התמקד בכמות ובדעות שונות].

ד. נסה להבין מה הבנתך הסוגיה.

ה. כתוב סיכום למקורות, לפסיקות המרכזיות וסיבותיהן, ולסיום את מסקנתך ההלכתית וההשקפתית אם יש.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

במקור ההלכה, בשולחן ערוך, יש תוספת שאומרת "אבל לא יסתכל בה דרך זנות".

בספר המודרני שממנו צילמת,לא הכניסו את המשפט הזה, כי בימינו אנשים לא כל כך מבחינים בין "מבט טהור" ל"מבט לא טהור", והם יודעים רק יותר בקלות להבחין ב"קיומה של הסתכלות". וכל שכן, שהם עלולים בקלות, לפרש את המשפט המקורי שמשתמש בביטוי במילים "דרך זנות", ואנשים בימינו עלולים לחשוב לא על "מבט לא טהור" שזו הייתה הכוונה המקורית במשפט, אלא אנשים בימינו עלולים לפרש "בצורה של מחשבות של דרכים לא דתיות ואנשים שרוצים לנאוף". זה מילים מאוד לא נעימות, ובודאי שזה דבר מאוד חמור, ועל זה אפילו לא כתוב בסעיפים האלה. (גם בתחילת הסעיף, זו רק אזהרה כללית, שכותבים אותה בבירור, כדי להבהיר עד כמה צריך להיזהר, וגם כי מוסבר שזה נושא מאוד חמור, שעלולים להידרדר אליו גם בלי הכוונות בדרכים של מה שהסברתי לעיל שאנשים עלולים לטעות בלפרש את הכתוב.)

אפשר לראות, למשל, בתרגום יונתן לעשרת הדיברות, שבמצוות "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", התרגום יונתן מדגיש, אסור לא רק הדברים האלו שבדיברות עצמן, אלא גם לא להיות חבר בחבורה של אנשים כאלה, ולא להיות בשום קשר עם אנשים שעושים דברים כאלה.

את רואה, שהשתדלו להדגיש, שהאיסורים שנוגעים לדברים חמורים, הם חלק מהשמירה על עצם הדבר, אבל צורת הניסוח שונה בזמנים שונים והקשרים שונים, ולמשל היום שהתפיסה היא יותר דרך חברה שבנויה בצורה מסויימת, ולא רק דרך חברה שבנויה על איזה דרך מסויימת, אלא גם יש המון כללים שהם חלק בלתי נפרד - כמו לקרוא פסוקי דזימרה בתפילת שחרית - או תוספות אחרות שאינן מוזכרות במקורות הראשונים של ההלכה שמחייבים מצד "עיקר הדין", ובכל זאת, לא יעלה על הדעת, להתייחס היום לנושא של תפילה, בלי לקחת ברצינות את הנןשא הזה כחלק אינטגרלי של צורת התפילה על פי ההלכה. ובודאי, שאף אחד לא יגיד או ישאל "האם מותר לדבר עם מישהו שמפסיק אותך באמצע התפילה בין ברכה אחת של קריאת שמע לברכה אחרת", למרות שבמקורות הראשונים של ההלכה זה נידון השאלה חשובה ועקרונית עם הרבה צדדים הלכתיים, דעות שונות של רבנים שפסקו אז הלכה - בזמן התנאים - כלומר שזה הזמן של המשנה. כלומר, בסוף ברור שיש הלכות, ועיקר ענייננן הוא להדריך בדרך הראויה. כאשר יש מצבים שדורשים הסבר ובחינה של איזה חלקים מההלכה צריך לפרט בהקשר המתאים כדי להגיע למה שההלכה מכוונת אליו - אז הרב שיש לו סמכות, הוא בודק את הנושא בהתאם, ולפי זה כותב או מחליט כיצד להורות.

נתחיל מהנושא, ראשית- תזכרי תמיד שאת אכן נמדדת במובן כזה או אחר גם בנושא המראה.

לא סתם התורה לימדה אותנו שאדם צריך לראות את אישתו בכדי שלא תמאס בעיניו וכל ימיו יהיו בצער ויגון, מה גם שלאחר מכן יכולים להכנס למצבים של בעיות בשלום בית. מסופר על רבי יעקב מאמסטרדם שבא אצלו איזה יהודי בשם מרדכי הקבצן, ושאל אותו אם התחתן? וענה לו ״לא רבי, כי איני רוצה לראות את אשתי״ אמר לו ״אם כך בוודאי שאתה לא הולך בדרך ישראל סבא, כי האדם והאישה חד הם״ . אם את נפגשת עם בחורים יראי שמיים אין שום סיכוי שהם מסתכלים עליך בבחינה, וניתן לזהות את זה בקלות במקרים שבהם זה קורה. וזה ממש לא עניין של פתיחות יתר, זו המצווה של פרו ורבו כמו שכתוב שהיו מעוררות את בעליהן לפריה ורביה ודו״ק. להפך- מצווה תחשב .

ישר כח ובהצלחה

הם מקיימים מצווה בזה למציאת הזיווג בכדי לקיים מצווה חשובה מדאורייתא.

במשנה כתוב: ענש הכתוב את הניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה.

ואז: על אחת כמה וכמה שישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה.

לכן גם את מקיימת מצווה.

וואו...

המשנה אומרת 'האיש מקדש בו ובשלוחו. האשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו.'

 

בהקשר הזה הגמרא אומרת 'אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר "ואהבת לרעך כמוך"'

 

זאת אומרת, הגמרא באה לאסור אפשרות שאדם ישלח את חבר שלו לקדש איזו שפרה כהן מזכרון יעקב, כי הוא חייב לראות את מי הוא מקדש, אבל מסתמא לא דובר על התבוננות יתירה.

 

וכל עוד את נפגשת עם בחורים שעסוקים בעבודת ה' ובאים להיפגש לשם שמים, את לא אמורה לפחד מזה יותר מידי.

כי בדר"כ הם לא באמת יתבוננו בך בבחינה, אלא פשוט יבחנו אם נעים לכם ביחד.

 

 

 

 

דבר שני, אני לא יודע מי כתב את הקונטרס הזה, אבל המשנה ברורה בשם הפרי מגדים מחלק בין 'ראיה בעלמא' ל'הסתכלות'.

'הסתכלות' זו התבוננות מעמיקה ובוחנת.

'ראיה' זה על הדרך, באופן כללי ביותר וללא התבוננות. 

 

על פי זה אסור להסתכל באישה, אפילו אם היא עם שאל, לצורך העניין.

אבל לראות מותר. למרות זאת, אישה שאצלה מקומות שצריכים להיות מכוסים- גלויים, אסורה גם בראיה בעלמא.

 

כנראה שלכן הגמרא דייקה ואמרה 'עד שיראנה' ולא 'עד שיסתכל בה'. זאת אומרת, שעפ"י זה הגמרא התכוונה לראיה באופן כללי, ולא התכוונה לדקדק ביופי יותר מידי. במיוחד שהגמרא הוסיפה את הטעם 'ואהבת לרעך כמוך'- הרעיון הוא שהחתן לא יסלוד מהכלה, כדי לא ליצור בעיות בחיי הזוגיות. 

 

אז ממש לא ברור למה הוא שינה את לשון הגמרא, כי זה משנה את המשמעות.

 

 

 

 

ועוד דבר, תסתכלי על חתנים שבוחנים בדקדוק מוגזם את היופי. האם חיי הזוגיות שלהם טובים יותר?

בוודאות לא. כי יופי עתיד להישחק או להימאס עם הזמן. אבל אהבה שנבנית על הדברים העמוקים יותר, והחיצוניות רק משמשת לעזר, יכולה להישאר לנצח. 

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר- בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם" 

 

 

 

 

וכל הכבוד על הרגישות

שתזכי בעז"ה לבנות בית של קדושה!

אומרים, שבדרך כלל, אדם שמגיע מתרבות אחרת, זרה מכאן, לא נכנס לפעמים לדקויות שנכנסים האנשים עצמם שבאותה תרבות. שלפעמים הדקויות האלה אולי יוצרים מקום מסובך. אבל מי שבא מתרבות אחרת, לא מסתכל על הדקויות. והוא רואה רק את העקרונות.

אבל הקונטרס הזה נכתב, לא לאנשים שמתמודדים עם שאלות של 'היכנעות ליצר'. הקונטרס הזה נכתב, לאנשים שמתמודדים עם שאלות של 'חובת ההיכרות'. כותב הקונטרס, יודע היטב, שאנשים חוששים מהסתכלות, שמא היא לא תהיה חלק מ'חובת ההיכרות'. ושמא זה יהיה כמו תרבות אחרת של חובת ההיכרות, שהולכת גם כן עם העיקרון יותר של 'חובת ההיכרות' כעיקרי מול 'חובת השמירה של נאמנות'. ולמעשה, בדרך כלל - בשתי החלקים הנ"ל - התרבות העיקרית היא 'חובת ההיכרות', אלא שהציבור של קוראי הקונטרס, הדגש הוא באופן טוטאלי על הצד של שמירת הנאמנות שבחובת ההיכרות. ואצל האחרים הדגש הרבה יותר על חובת ההיכרות. שניהם גם יחד, שונים מתרבויות זרות, אחרות, שונות, שמתייחסות לשמירת הנאמנות באופן טוטאלי יותר מחובת ההיכרות.

כותב הקונטרס, הדגיש, שחובתו ההיכרות מחייבת גם כן הסתכלות - לא רק מבט בעלמא - אלא תשומת לב, כזו שנעשית בפגישה בין שני אנשים שרצונם להכיר. ולשים לב את מי הם פגשו. לא רק בבחינת הכרה כללית, אלא כמו שבדרך כלל בני אדם נוהגים בשיחה של חברים.

וואו ממש חיזקת..

תודה רבה רבה!

יש כאן גם סיכומים של שיעורים מוקלטים (חלקים רלוונטים). אולי לא הכל קשור, זה בעיקר נועד להדרכות לגבר אבל זה די משמעותי.

20220107150104.docx

נכון שיש הסתר, עם קצת בירור אפשר להבין הרבה מאוד בטעמי המצוות

ומה את עושה ברחוב ?...

מבחינת הסתכלות על גברים ברחוב?

אני לא כ"כ אוהבת להסתכל על בנים, נוטה להוריד עיניים.. רק שמדברים איתי או משו כזה אז מסתכלת, אבל לא בוחנת או משו.. 

כמובן שלא הולכת עם ראש ברצפה אבל כדרך צניעות נוטה להוריד עיניים בגדול

אז אני עונה לך שברחוב גם מביטים עלייך ובכמויות

על פנייך שמאירות מהלב שלך.

ואך רציתי לחזק את שמירת העיניים ולהביע הערכתי.

אשרייך.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

מהרל

ממליץ על השיעורים של הרב קשתיאל באתר של עלי (לא למדתי שם ...)

אני מאוד אוהב את באר הגולה לדעתי הוא אחד מספרי היסוד שחובה ללמוד.

ממליץ להתחיל מנצח ישראל.

לגבי הרב קוק ... קשה לי להחליט ...

מאוד אוהב את אורות הקודש
ממליץ על השיעורים של הרב קלנר הרב קשתיאל ורבנים שלמדתי אצלם בישיבה ,אותם לא אגיד בגלל אוטינג

א. זוכה להעמיק בכתבי הרב דרך הרב שרקי, ובעבר מרבנים שונים במדרשה בה למדתי (אאוטינג וזה;).
[אבל תאכלס תאכלס, היום אני בעיקר לומדת פסקאות לבד🙈😶]

ב. אורות הקודש!! 😍😍
(ולא, לא רק ג' 😏)
אימלא, כמה אור.

ג. יכולה רק להמליץ על סדרות השיעורים של הרב שרקי, כי רק אותם שמעתי באינטרנט 😅
אבל זה סטייל מאוד מסוים של לימוד שצריך לאהוב אותו..

למדתי אותו ישירות בחברותא וזה היה נפלא

אענה גם אני..

מהרל:
נחשפתי לאחרונה לבית מדרש לשמה ולעומד בראשו הרב בני טבדי.. הוא בקיא גדול במהרל וגם מעמיק בו ואפשר לענד לקבל ממנו קומה נוספת.

אוהב את תפארת בגלל הנושאים השונים של תורה ומצוות.
באר הגולה גם מיוחד בעייני.

הרב זצל..
עד שנזכה בעה להכנס בשערי אורות הקודש..
אני מוצא את עין איה כמזון המתאים והמדויקי עבורי.
מתוק מדבש. מיוחד. מקורי.
וכאן המקום להמליץ בהסתייגות קטנה על סדרת שנקראת החיים על פי עין איה.
של הרב נתנאל אלישיב מעלי.
סדרה שלקחה 100 פסקאות שקל לראות בהם הדרכה מעשית ומסבירה אותם..

הסתייגות: לא מעט מהרעיונות בעין איה ובסדרה הזו הם יחסית פשוטים ולכן הגיוני שיש לא מעט שהסדרה כולה או על כל פנים חלקים ממנה יהיו טריויאלים עבורו/ה...

אין לי המלצה ספציפית על תלמיד חכם לשמוע ממנו שיעורים, יש רבים וטובים..

שמעתי שהוא ואח שלו חזרו בתשובה כשהם היו היסודי ומצאו סט של מהר"ל ברחוב והתחילו ללמוד לבד, ושהם ממש בקיאים במהר"ל.

אה. אני שמעתי שאתה אוהב לרכל עליו שקרים כמו על כל האנשים שהיו קשורים אי פעם אליי, ועלי בעצמי.

(איפה שמעתי? עיין פרשת תולדות, מהרגע שנפסק השיח האלים, ומתחיל השיח האחראי)

4. הרב צוריאל 5. מוסר אביך, אורות התורה ואורות הקודש

מהר"ל לומד לבד בעיקר.
קצת למדתי דברים של הרב דוד טורנר וזה מומלץ מאוד.
מסדר, מסביר נפלא.
מניח שגם הרב קשתיאל ככה.
אבל הכי טוב להתרגל ללמוד לבד (לא לומד ברב הרטמן אבל זה ממש טוב).

ברב קוק אין לי רב ספיציפי.
בעיקר לומד לבד.
בעבר שמעתי שיעורים מכמה וכמה רבנים, בעיקר בישיבה.
מדי פעם לומד דברים של הרב ברדח שזה מאוד עמוק ויסודי וחי בעיקר. יהודי גדול עם תורה כ"כ מחיה.

אוהב פסקאות באורות/אוה"ת/אוה"ק.
לפי הענין.

הרב שאני לומד ממנו הכי טוב מהר"ל הוא ר' יהודה ליווא.

האהוב מאז ומעולם הוא דרך חיים.

ולמתחיל, הנוגע ביותר עבורו.

 

גם לרב אני זוכה ללמוד ביותר ממילות קודשו.

פנקסים יהיה החביב, אסופת הפסקאות 'יש לך כנפי רוח' יהיה הנדרש וריש מילין יהיה המלהיב.

 

שבוע מלא אור.

שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!

השמיטה, אלא אסורים מלאכות מסוימות, וזה בניגוד אפילו לחול המועד.

"קשה עונשן של מידות, יותר מעונשן של עריות"

והרי לשון הרע, הוא אב וראש לכל עבירות של איפה ואיפה דהיינו "עונשן של מידות".

ולכן, אבק לשון הרע, הוא כל פרטי אותם "עונשן של מידות" איפה ואיפה וכיו"ב

רבנו בחיי חילק את המצוות לשני סוגים - חובות האיברים וחובות הלבבות.

חובות האיברים - מצוות מוגדרות - תפילין ציצית שבת וכולי - מצוות שיש להם גדרים מדוייקים ודברים מעשיים שצריך לעשות.

חובות הלבבות - מצוות כלליות שהקב"ה מצווה אותנו אך אין להם גדר דקדקני מסויים, הם לפי הלב של כל אחד ואחד. מצוות שהקב"ה מצווה אותנו להרגיש.

אחד מהמצוות שבהם בתוך 'חובות הלבבות' היא "ועשית הישר והטוב" ומפה אפשר ללמוד חובה על תיקון המידות..

לשון הרע היא מחובת האיברים ולכן אבק לשון הרע אסור גם כן משום כך.

אמנם אבק גאווה זה קיים אך זה לא מוגדר 100% בכל מקרה כמו אבק לשון הרע שבעל גדרים ברורים.

 

באמת זה מעלה את עניין החומרה של לשון הרע, שגם אבק לשון הרע אסור ממש.

על זה בדיוק נאמר "לא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים"

יש גם דברים שאינם נחשבים כמצוות לא תעשה עצמה אבל אסורים גם משום אותה עבירה, ונקראים אבק של אותה העבירה, כמו למשל אבק עבודה זרה, https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/%D7%90%D7%91%D7%A7_%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%A8%D7%94

 

עי' רש"י סוכה (מ: ד"ה דרבי יוסי).

כל דיבור יכול להביא את השני לידי קנאה או גאווה או כעס

זה שבנאדם מסויים מפרש בצורה כלשהי זה לא תמיד האחריות של מי שאמר את האמירה

אם אדם פירש עניין שמישהו אמר בצורה לא סבירה אין סיבה שתהיה באמירתו בעיה אלא הפרשנות בעייתית.

בחפץ חיים הוצאת דרשו

החפץ חיים גם כתב סיוג ואמר שאדם לא כל הזמן צריך לחשוש שמישהו אחר ימצא את הרע, אם הוא לא אומר דברים רעים והוא לא מדבר לשונא שלו שיחפש את הרע, לא זוכר לגבי מה הוא אמר את זה, אבל כך הוא אמר, בכל אופן, וציטט את הפסוק: "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".

באמת לגבי אבק לשון הרע לא להגיד לרבים בכלל שבח של אדם כי ברבים בטוח אנשים ימצאו את הרע, אלא אם כן זה אחד שידוע ברבים שהוא כשר וצדיק (כמו רבנים וכדו'...), ולגבי יחיד אם הוא מדבר לשונא שלו אז אסור להגיד דברים טובים כי תמיד הוא ימצא דברים רעים, ויגיד לשון הרע או הוצאת שם רע אחרי מה שדיברת עליו טוב, אבל אם זה אין שונא כשאתה מדבר אז מותר להגיד בשבחו, אך לא להרבות בשבח כי אז אולי תסיים במידה מגונה שלו אחרי כל התכונות כי כך דרך בני אדם (כי ברגע שאדם מתחיל לעשות ניתוח אופי אז בטבעי הוא מתייחס לכל המידות שלו כדי ל"קלוט את הבן אדם" או ל"הכניס לפרופורציה") וגם אם לא הוא יסיים ברע אנשים אחרים יגידו: "מה אתה מפריז בשבחו? הרי הוא כך וכך", אך מקצת שבחו מותר, ואפשר לקשר את מה שכתבו חז"ל: "אומרים מקצת שבחו של אדם (בפניו)".

הטעות של הטרול, שהוא לא מבין שתוך 20 שנה העולם משתנה, ישתנה. הוא חושב, שכמו שתמיד הוא זרם בשיטה של הטרלות, ככה הוא ימשיך. זה יכול להיות - זה אומר גם שאני צודק בשאר הדברים, מסיבות שהוא כמובן ימשיך לדמיין, בדיוק כמו העיוותים שהוא מייצר פה בכתיבה שהוא כותב כביכול הלכות איסור לשון הרע

שביעית אבק עבו' זרה ואבק לשון הרע" (א, י)

אני חושב שמה שהוא חמור ולב האדם נמשך אחריו, יש בהם אבק כגדר והם אלו שנמנו בתוספתא. 

אתה צודק, אבל אחדד, לא סתם דברים חמורים, אלא דברים חמורים ש"אדם דש בעקביו", ולא מבין את החומרה היתירה שבזה, כמו שהחפץ חיים אומר לגבי אבק לשון הרע, שאמנם זה חוט דק אחד, אך אחרי שנכפל הרבה פעמים נעשה כעבות העגלה חטאה, וכן ריבית חז"ל אומרים, שזה כמו ארס נחש, שבהתחלה לא שמים לב, ואז זה מתפוצץ, והאדם בהתחלה מסכים לזה, והאדם לא מבין את החומרה שבזה, שכן זה נעשה ברצון השני, וכן אבק עבודה זרה, האדם רוצה להתרפא, לא מכוון בליבו כלום וכאילו "גלאט", ולא מבין מה הבעיה להשתמש בעצי אשרה לרפואתו, אבק שביעית לא יודע.

בכל אופן, אלו פרטי הלכה שאדם לא מבין את חומרתם הגדולה ולא מבין מה הבעיה לעבור עליהם, למרות שהם חמורים מאוד באמת.

לא ליד בנים. אם יש מקום מרוחק שאין שם כ"כ אנשים אז זה מעולה. 

(אני באמת שומרת על אקסטרה צניעות כשאני רוכבת, חצאית ארוכארוכה ומכנס מתחת כדי שבטוח לא יקרה מקרה)

אלא שתוך כדי הרכיבה הבגדים יותר נצמדים גם אם החצאית מאוד רחבה וניכרים צורת הרגלים ובנוסף יש גם את העניין של הפיסוק רגלים שזה ממש לא צנוע. 

את ממש חמודה וצדיקה אם הצלחת להבין לבד שייתכן שיש עם זה בעיה. אשרייך!

לגבי צניעות- אני באמת רוכבת בצניעות.

העניין שאי אפשר באמת להיות צנועה תוך כדי רכיבה ממש ניכרים צורת הרגלים וזה לא צנוע.

 

תמיד ניכר צורת הרגליים. במיוחד בחצאיות עם בד רך.
גם כשאני עם חצאית רחבה והולכת וכשאני יושבת אז עוד יותר.
אז זה באמת לא משהו שאפשר להימנע ממנו, לכן כל עוד אני עם חצאית רכבה זה בכלל לא בראש לי.


אפשר מקור לפסיקה שטוענת שהעניין עם הפיסוק ברכיבה על סוס רלוונטי גם לאופניים?

 

 אני נגיד מקפידה על חצאיות מבד יותר יציב, (אבל יש כול מיני טכניקות לטשטש את הצורה אם זה מעניין אותך)..במקרה של רכיבה על אופניים זה הרבה יותר מוגזם, ושוב לא נפטרנו מהבעיה של הפיסוק..

 

וגם עם חצאיות כפלים רואים צורת רגליים.
זה משהו בלתי פתיר אא"כ את מתכוונת לשאלים וכאלה ואז אני לא בקטע...

לא צריך ללכת רחוק. אפשר לשים תחתית, הכי טוב חצאית בסיס מתחת- עושה את העבודה!

והמקום היחיד שאפשר לחשוב דרכו שזה בעיה הוא הדיבור על סוס ושיש מרכב אישה (צורת רכיבה מיוחדת של אישה על סוס- מהצד ולא עם פיסוק, וגם בזה לא ברור לגמרי שזה אסור) 

אבל אם פעם ראית מה זה לרכב על סוס- זה ממש לא אופניים..

זה לא סוס

האמת היא שעד עכשיו חשבתי שאת חרדית אבל אחרי השאלה הזאת הבנתי שלא. 

https://www.yeshiva.org.il/ask/2555

הרב אליעזר מחמיר יותר ממנו

https://www.yeshiva.org.il/ask/589

נו ו..?

אמרו שהוא לא רב ה"י

ולכן ההבהרה חשובה כאמור.

יגוי

הרב ליאור אומר לברך על שוקולד בורא פרי העץ,
ומתיר פיראטיות

הרב מאזוז חרדי

והרב אריאל לא כ"כ ציוני (לא אגיד אנטי ציוני כי הוא לא)

מתאים לך להיות תלמיד של הבן של הרב זלמן... אתם חופפים

לא צנוע לבת אבל באופניים אין כל כך פיסוק.

תוכל להסביר למה פיסוק על חמור נניח לא צנוע למרות שזה סתם ישיבה ולא רואים בכלל תזוזה של הרגל?
(כי נניח ריצה זה לא צנוע בדיוק בגלל התזוזה)

להסביר. תחשבי איך אומרים פיסוק בסלנג ומה בעצם הכוונה.

התזוזה נראה לי פחות בעייתי באופניים כי הגוף די יציב והאופניים מניע וזז, אבל אולי זה כן תזוזה לא מותרת.