פורום בית המדרש (עמוד 38)

שלום לכולם, לא בטוח שהשאלה קשורה דווקא לפרום הזה אבל עקב כך שיש כאן הרבה אנשים שעברו/עוברים בעולם הישיבות והכוללים אשמח לעצתכם/ניסיונכם.

אנחנו לומדים בכולל באחת מהישיבות הציוניות ורוצים לשפר את ה"טיש" הרגיל שיש בבית של ראש הכולל. בכל שנה זה מרגיש מאוד מאולץ לבוא ושאנשים רק מחפשים את ההזדמנות ללכת כי הקונספט הוא רק שאומרים ישר דבר תורה ויש קצת שירים. 

אשמח לשמוע רעיונות איך להפוך את הערב הזה למשהו הרבה יותר משמעותי. תודה רבה 

כך מובא בשם הגר"ח מוולז'ין פעם בשם הכתר ראש ופעם בשם הגאון המופלג והנסתר רבי אריה לוין כל אחד בלשון אחרת

"אמר שלימוד וחזרת המשניות סגולה להתמדה, ולחזור ג' פרקים בכל יום ולהבין הפשט עד שירגיל ח"י פרקים בכל יום"
"לימוד וחזרת משניות סגולה להתמדה, ולהבין הפשט, ללמוד ח"י פרקים בכל יום, ולחזור ב' או ג' פעמים ליום, עד שיורגל בע"פ"

(צוטט מתוך אתר פורום לתורה)

ורציתי לברר יחד איתכם מדוע באמת ריבוי העסק במשניות סגולה להתמדה

האם הטעם הוא רוחני בלבד שאין לך דבר המזכך ומטהר את הנפש כלימוד משניות כפי שאומרים המקובלים

או שהטעם הוא גם שכלי

לענ"ד הטעם הוא לא רק רוחני,

והעניין שבזמן כה קצר אתה מקבל סיפוק גדול ומשתמע שה"ה בכל לימוד עקבי שהוא מעט בקושי ורב בהספק וסיפוק.
 

שמתי לב שאני לא בדיוק יודעת מה מותר להגיד עד/החל מ כל זמן, זה גורם לי לעגל פינות וזה לא ראוי.
אשמח שמישהו נחמד יתן לי סקירה קצרה על כל זמני היום איך בודקים אותם, ומה הם אומרים לגביי התפילה שלי.
יש כל מיני זמנים (סוף זמן תפילה נניח) שבהם יש כמה דעות, מה מהם באמת נפסק להלכה? 

ועוד משהו, יש זמנים (כמו זמן קר"ש נניח) שהבנתי שיש קולות לנשים, אשמח אם תציינו גם את זה.


 

יאללה, תחכימוני...
 

כך אמר החזון איש ז"ל לאחד הבחורים,

ועליו ועל הרבה מגדולי ישראל אמרו שהעמיקו בתפילה יותר ממה שהיו מעיינים בלימודם, ועל החזון איש נאמר שאף יותר מסוגיות הקשות ביותר שבש"ס ובוודאי שאין לנו מושגים בלימודו אפילו בסוגיות 'הלא קשות' שבש"ס וא"צ לומר בקשות וא"צ בתפילה,

ונתתי ליבי לתור ולדרוש משל ומליצה דברי חכמים וחידותם מהו אותו עיון וכללי העיון אשר בהם ניגש החזון איש לתפילה והעמיק בה במאוד מאוד ואף אם אינכם יודעים מה הם כללי העיון של החזון איש בתפילה אשמח לכללי עיון שיש בליבכם לגודל דעתכם - דעת תורה וכל דעת תורה היא גדולה, בעיון התפילה.

זכיתי היום לעיין מעט מהספר 'האור לציון' אורחות חייו דחכם בן ציון אבא שאול,

(שלא סתם מן השמיא נתנו בלב הגרפיקאי לציין כתר עלי כותרת הספר שהרי שרתה בו רוח דדוד מלכא משיחא והיה מלך המשיח כעדות המקובל האלוהי רבינו מרדכי שרעבי זצקולל"ה ובעוונותינו לא זכינו לו) 

ושם בחלק ב (בקשריו עם רבני בריסק) ראיתי שחכם בן ציון אמר פעם ששיטת בריסק דומה לשיטתם (שיטת העיון הספרדי) אלא שהם מרחיבים יותר, וזה באמת גילוי מרעיש המיזוג הזה בין העיון הספרדי לבין שיטת הפלפול דבריסק וזה ממש פלא עצום וחידוש גדול, ולא פעם היה עובר דרך ישיבתם והיה שומע מיפי רבי דוד משולם סולובייצ'יק ע"ה (ידיד נפשו של הרב הנזיר ז"ל) מה אמרו בשיעור והיה מפלפל ומחדש בדיברהם מאוד והיו נפעמים מגודל ידיעותיו בסדר קדשים שבכלל רוב עסקו היה בנשים נזיקין (אך אני איני תמה כלל חח) ואף הגרי"ז כמדומה אמר עליו 'הלכה כמותו בכל מקום'.

הגילוי הזה הוא עניין יוצא דופן מרעיש ומרטיט חוצב להבות.

השאלות חודרות - התירוצים... אשמח לשמוע את הארותכם.

שאלה עצומה מקשים האחרונים בפרשתנו. כאשר רחל מבקשת מאחותה לאה את הדודאים שאסף ראובן בנה, טוענת כלפיה לאה: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי?!" ולכאורה – איזו חוצפה! והלא גילו לנו חז"ל, שלולי צניעות שהייתה בה ברחל, שגילתה לאחותה את הסימנים שמסר לה יעקב כדי שלא יוכל לבן לרמותו להכניס לו את לאה תחת רחל, לא הייתה לאה נישאת ליעקב! א"כ מה פשר ה"חוצפה" של לאה לטעון כלפי אחותה שהיא גוזלת ממנה את "אישהּ"?

ורחל? רחל מבליגה, מסכימה לתנאים של לאה ומוכרת את "משכבו של צדיק" לאחותה. תימה!

יישוב המעשה על הלב יתברר על ידי תירוץ שאלה אחרת בפרשה.

כדי ליישב את המעשה על הלב עלינו לישנה עוד נקודה תמוהה בפרשה. כאשר רחל רואה שמנעה ה' מלדת היא מבקשת מיעקב שיבוא על שפחתה, בלהה, והיא "תבנה" ממנה. דרישה בעלת לשון שוה ראינו בדברי שרה לאברהם ש"שידכה" לו אמתה, הגר. שם מסביר המלבי"ם שקנאת הירך בין אישה לצרתה מעוררת את הכח המוליד לפעול. אם כן, בפשטות זו גם כוונת רחל בבקשתה מיעקב לכנוס (לישא) את בלהה שפחתה. ונשאלת השאלה – למה נזקקת רחל לשפחתה? והלא יש לה כבר צרה! לאה אחותה!

אלא יישוב הדברים כך הוא: אחר שרחל ויתרה כל כך ללאה וגמלה איתה חסד כל כך גדול – היא לא יכולה לשנוא את אחותה. כך הוא סדרו של עולם, אחר שגומלים חסד רב אם אדם מסוים נקשרים אליו וכבר כמעט שאי-אפשר לשנאתו באופן עמוק (וכמו יחסי אב ובן), לכן רחל לא מתקנאת מירך לאה וכאשר לאה מדבר אליה בחוצפה (לכאורה) – אין הדבר מעורר אצלה כלום.

אולם עדיין ישנה שאלה – מאין באה חוצפה כל כך גדולה לאחת מאימותינו הקדושות, לאה אמנו? פשר הדברים כך הוא: לאה, כמו פנינה צרתה של חנה (נשות אלקנה), מנסה לצער את רחל כדי שתתחזק בתפילה לה' שיושיעה ויתן לה בן. הגמרא במסכת בבא בתרא מספרת שמעשיה של פנינה אכן עבדו אולם היא נענשה מחמת הצער שגרמה לחנה – מה שאין כן בלאה, שלא ראינו שנענשה שכן רחל כלל לא נפגעה ונצטערה מדבריה של לאה מכח האהבה של גמילות חסדים שנבנתה ביניהן.

לדוג' ערך "קים ליה בדרבא מיניה", ויסביר בכלליות מה זה, ומתי אומרים את זה ומתי לא.

בשעה טובה עומד לצאת בקרוב ממש ספר של מרן הגר"ש גורן זצ"ל בשם תורת הארץ.

מתרגשים?

מה ידוע לכם על כך?

באחד מן הספרים קראתי שפעם אחת הורה הגר"ח ז"ל לבניו הקדושים ללמוד 'בקלות ובמהירות' (דומה ללשון הזו מצאתי למרן מאור הגולה הגר"ע יוסף על דבר לימוד עיונו בבחרותו) ושאלו בנו הגרי"ז ז"ל בשלמא בלא העמקה הראויה וכו והשיבו 'כשלומדים לאט חושבים לאט וכשלומדים מהר חושבים מהר', וראיתי שהגרח"ק שליט"א אמר שבילדותו לערך גיל 9 למד בזמן של כשבועיים חצי ממסכת קידושין והגם שודאי היה ילד מחונן עדיין משתמע שיש סוג מסוים של לימוד שהוא מהיר מהאופן הרגיל, וגם על הרב קוק מסופר שבבחרותו היה לומד 60 דפי גמרא גפ"ת וציוני הילכותיהן ב18 שעות בוולז'ין הגם שבינתו ורוחב ליבו היה רחב כפתחו של אולם עדיין הדבר תמוה כי למה לא היה לומד 10 דפים בעיון גדול מאשר 60 במהירות? ומסופר ג"כ שהחזו"א ציווה על אחד מהגדולים שאחר האירוסין י'עבור' על כל הש"ס בחודש אחד (כ90 דף ליום) וכן ח"י פרקי משנה ביום, שודאי כל אלו אין הכוונה בלא הבנה חלילה.

לענייננו, מה המקור לסיפור אשמח לראותו בהרחבה ואשמח גם לדעתכם בפשר עניין זה אחר שידוע שה'בריסקרים' לימודם היה בעיון גדול ולא ברפרוף אז איך בכל זאת נשמע סיפור כזה?

ישנה במסכת סנהדרין דרשה מופלאה שעוסקת בירבעם

״וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה מאי בשלמה חדשה אמר רב נחמן כשלמה חדשה מה שלמה חדשה אין בה שום דופי אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי ד"א שלמה חדשה שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם״ (בבלי סנהדרין קב ע״א)

דרשה מעוררת השתאות (עבורי), אבל תמיד גם תהיתי על סמך מה מבוסס הקישור הזה בין שמלה לתורה ?

לאחרונה שמתי לב לקישור דומה בין בגדים לחכמה בעוד מקום

״וַיִּֽהְי֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ עֲרוּמִּ֔ים הָֽאָדָ֖ם וְאִשְׁתּ֑וֹ וְלֹ֖א יִתְבֹּשָֽׁשׁוּ״ (בראשית פרק ב פס׳ כה) ומייד בפסוק שלאחריו

״וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃״ (בראשית ג פס׳ א)

ניסיתי לחפש עוד ומצאתי גם את:

״וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כׇּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב אֲשֶׁ֥ר מִלֵּאתִ֖יו ר֣וּחַ חׇכְמָ֑ה וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי׃״ (שמות כח ג)

״מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה״ (בבלי שבת קמה ע״ב). 

מכירים עוד מקורות שמופיע בהם הקישור הזה ? אנא שתפו, מנסה לחשוב על העניין הזה ולהבין את הדרשה שהבאתי בהתחלה. 

ההלכה אומרת שק"ש על המיטה תיאמר סמוך לשינה ומיכוון שהדבר הזה קשה מאוד להרבה אנשים ובפרט למחמירים שאומרים את כל סדר הק"ש שזה יכול לקחת אפילו 10 דקות וכן לומר אותם לא עם בגדי לילה אלא עם בגדי כבוד..

ולכן רציתי לברר מהו הסמוך שמובא בהלכה הכי רחוק שיש (זכור לי שבבורר הסמוך הוא אפילו שעה)

יש לי שאלה שאלתי כבר כמה אנשים אבל הם לא הצליחו להשיב לי תשובה שמתיישבת על הלב, אמרתי ננסה אולי תצליחו לענות לי. מצד אחד כתוב הרבה על קלותה של תשובה ולמשל אדם שמקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור היא ספק מקודשת כי אולי הרהר תשובה, אבל מצד שני ברב זצ"ל ובעוד הרבה מקומות כתוב כמו למשל ב"מכתב מאליהו" שלהיות צדיק זה שיהיה לאדם כל הזמן רצון להיות קשור לקב"ה או בלשון הרב "תביעה האלוקית התדירה שברוחו להיות קשור בכל חפצו" (מידות ראי"ה, צדקות) אז מה זה צדיק גמור? ואיך מגיעים לזה? אני ממש אשמח אם תוכלו לנסות לענות לי.

מישהו יודע מה סוד העניין במנהגו של הגאון החסיד הנזיר ז"ל לשבת בתענית דיבור גם מדברי תורה?

לא אמנע להסתיר רחשי ליבי אשר מדי דברי ברב הנזכר הומה ליבי אל דודו גודל תורתו זכרונו וחריפותו עוד מנערותו ועלית על כולנה קדושתו וחסידותו פלא פלאים כמלאך השם כלפיד בוער יהי מנוחתו כבוד.

לענ"ד רצה הרב לשבר עד תכלית את תאוות הדיבור והרגל השיחה ולכלותה כליל להגיע לשיא במאמר חז"ל 'מה אומנותו של אדם - יעשה עצמו כאילם'

והיה עושה תעניות דיבור עשרות ימים ברצף ובהם כמה ימים לפני ר"ח אלול עד אחר יו"כ

חשוב לציין שאיני יודע מתי היה עושה תענית דיבור רק מדברי חולין ומתי היה עושה גם מתורה וגם מדברי חולין.

היכן אוכל לקרוא על גודלה ומעלתה?

קצה חוט ששמעתי הוא שבשנת השמיטה השכינה מתרוממת למקום גבוה ומהסיבה הזו לא מתאבלים עליה ואין אומרים תיקון רחל כל שנת השמיטה (אם כי אמר ראש המקובלים רבי יצחק כדורי זצק"ל שפעמים ויש עוונות ויורדת לאותו מקום אך אין בידו כוח לומר ולהורות שיגידו תיקון רחל בשנת השמיטה)

עניין שמאוד מרתק אותי אלו סדרי לימוד מהצד שהיו לגדולי ישראל עד כמה שזה לא משתווה אלינו זה עדיין נותן מוטיבציה אז אם אמר אדוננו מורנו ורבנו רבי עובדיה יוסף ש-מעת סיום תפילת ערבית של שבת ועד תחילת 'שלום עליכם' בישיבה היה מצליח לחטוף דף גמרא אצלנו זה אולי רבע עמוד גמרא או חמישית או תוספות.. שאינו דבר של מה בכך, אי לכך אחד ממאווי נפשי לשמוע מהו סדר הלימוד מהצד שיש לכם, לי זה יותר שמיעת שיעורי תורה בעודי משחק במחשב בזמני הפנוי..

עד היום לא מצאתי דרך ללמוד בדרכים בפה מלא ובשמיעת האוזן עקב המוזרות שבדבר או אם זה מתוך ספר ובאוטובוס גם עלול להפריע לאנשים.. אז מה במחשבה? רז"ל מלאים במאמרים על חומרת האדם השונה פרקו בלי להוציא בשפתיו או אפילו הוציא אך לא השמיע לאוזניו.. מה עושים במצב כזה?

אז לא אני לא איזה גדול דור אבל אני אוהב ללמוד בדרכים יש לי הנאה טבעית בזה ואם ללמוד במחשבה לא תופס ולא יקדם אותי לשום מקום מה עליי לעשות?