פורום בית המדרש (עמוד 37)

ותוכל אפילו לדלג על הקטע המחשבתי ותיקון המידות ועומק הדברים ראה נא בספר אמונה וביטחון לחזון איש פרק ד

 

ואם תעשה כן ממילא תיכנס בך יראת שמיים קדושה וטהרה..

אם נסכם את זה ממבט אחר זה נקרא 'תורה זהירות זריזות נקיות' וראה במס"י

נדמה לי שזו גם בדיוק השיטה שלך בענייני חוכמה, לא כך?

לקיים את כל חוקי החוכמה בדקדוק ובהידור, ולדלג ככל המתבקשת על ידי יצרך על חלקי תיקון הדימויים והדמיונות ושאר נטיות האנושיות שמטות את דעתך ומבלבלות אותך.

נראה שאכן הגעת למ-ט-רה המו-קדשה בדיוק כפי שראוי ומתוכנן לבעל דרך כזו.

יפה שאלוהים דואג למקום מטרה אפילו לאדם כזה. טוב שיש שם רשת עם חורים. זה טוב שיש חורים, לרשת, כדי שיהיה לך דרך איפה להסתכל. (הרי משמיעת דברי ה"חוכמה" שמופצים פה למכביר, אפשר לראות לבד שהכל יוצא דרך חורים ולא כמו בן אדם.

הרי אלו מעיקרי הדת

והיא המצווה הראשונה לרמבן -היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים ואח"כ אהבת ה' יראתו וראה כמה האריך בספר האהבה בפרטי עבודת הלב .
וראה חובת הלבבות בהקדמה שלא ניתן לקיים מצוות בלא שלמות הלב איתם , והם מצויים עלינו מצד השכל התורה והקבלה, דורות ראשונים עיקר עיסוקם היה בשלמות הלב.

וכן במסילת ישרים. ועוד ועוד.

ויותר מזה רואים בעיניים בדורנו שישנם אנשים שלמדו תורה שומרים מצוות אבל המידות שלהם מקולקלות עליהם אומרת הגמרא שהן מחללים את ה' (אוי לו לרבו שלמדו תורה וכו') ויש כאלו אשר בגלל הדעות שלהם והאידאולוגיה העקומה שלהם מוצאים פסקים שאינם לפי ההלכה. ויש כאלו שמגיעים לחטאים חמורים .

אז כיצד ניתן להגיד תשמור שו"ע וזהו.

ששם מבואר עומק דבריו ואני אמרתים בקצרה, (חזון איש פרק ד 'תורת המידות')

בחצי מילה - חילול השם זה נגד ההלכה וההפך מלדקדק בשולחן ערוך,

ובכל מצווה ועבירה שבעולם יכולות להיות את כל המידות כולן - גאווה כעס קנאה ליצנות

ובשביל לקיים את כל המצוות בדקדוק חייב האדם להתגבר על כל המונעים הנפשיים שכוללים את כל תורת המוסר.

 

ראה כאן אות ה בכלל כל הפרק כולו

חזון איש - קרליץ, אברהם ישעיהו, 1878-1953 (page 1 of 74)

למעט כמה גדולי עולם

ואפילו נכנס פעם אחת לשיעורו של הסבא מסלבודקה ואף בעצמו היה לומד מוסר והיה מצטט מרבי ישראל סלנטר ע"ה

לכאורה רק היה מתון לגבי זה.

ב"אמונה וביטחון"

מכל כך הרבה פינות וצדדים וללא קשר לזה שגר שנים רבות עם ראש ישיבת נובהרדוק והאדם שהכי העריץ היה החפץ חיים משושלת תנועת המוסר ומגדולי תלמידי קלם שהיתה הסמל לתנועת המוסר היה מעריץ את החזון באופן מופתי ונורא והיה קורא לו גדול דור ישראל והיה ירא אפילו להתייעץ איתו והיה שמח כשהדבר הוברר לבדו ולא הוצרכו להפסיקו מלימודו ורק בדברים חשובים וגדולים מאוד התייעץ עמו ובשעת הייעוץ היה יושב בפחד כמשה לפני השכינה להבדיל הלא הוא 'המחונך הקלמאי' כפי שכונה - רבי אליהו דסלר תפארת האדם וזוהרו .. אבל אין דרכי להיכנס לויכוחים לכן אשאיר נושא זה סגור.. באתי רק להבהיר שהוא לא היה נגד זה ונגד זה אלא היה לו דעה מסוג אחר

לא
זו לא הגדרה מספיקה
צריך יראת שמיים.
זה החלק המשלים למצוות,
כמו שלשמור את החוק דינא דמלכותא משלים את החלק של 'להיות נחמד'

לתורה יש דרך מסויימת מבחינה דתית - בין שאר הדתות. וזה מתבטא בשיטת המצוות התורנית, ובדרך שהתורה מצווה ל'יראת שמיים'. ויש גם דרך של 'בין אדם לחברו' שהתורה מצווה, על ידי סגנון מסויים של מוסר שהיא מדריכה אליו, ועל ידי 'משפטי התורה', או מה שמכונה בשפת הלימוד האוניברסיטאי 'משפט עברי', שזה סגנון מסויים של 'דינא דמלכותא'. בפועל, גם לפי התורה, יש רשות - גם לבית דין של דיינים על פי התורה - וגם למלכות או לכל הפקידויות הבאות בשמה - יש רשות לחרוג לפי העניין אם נראה להם צורך שלא לעמוד על החובה המוגדרת בצורה הרגילה שלה בדרך כלל ב'משפט העברי'

אדם שמחובר אל הצדק הא-להי הוא צדיק.

אם הוא מחובר אל הצדק הא-להי בחיבור גמור אז הוא צדיק גמור.

הרהור תשובה הוא יכול להרים את האדם לאותו פרק זמן קצר של הרהור לחיבור לצדק הא-להי ולכן באותו רגע הוא צדיק גמור. שנייה אחרי? אולי הוא יהיה רשע גמור באותו רגע של זמן.

אין צדיקים גמורים בצורה עקבית במציאות, היו אולי בודדי בודדים כאלה בכל ההיסטוריה כולה (יש גמרא על כמה בודדים שמתו בלי שהם חטאו).

פסוק מפורש במשלי  "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה" (כד, טז) דהיינו - הצדיק נופל שבע פעמים וקם. הרשע נשכל ברעה ולא קם ממנה ובזה הוא נבדל מהצדיק. להיות ללא ירידות ועליות, נפילות וקימות - זה כמעט לא אנושי. הצפייה היא מהאדם לקום מהנפילות שלו.

הקב"ה הוא תמיד צדיק - מחובר אל הצדק הא-להי.

 

הקב"ה לא מצפה מכולם להיות צדיקים גמורים כל רגע ורגע

אפשר ואולי חובה לשאוף לשם אבל לא לצפות שזה יתגשם במלואו.

ואגב, ירושלמי לא עובד לפי "דפים" אלא לפי "הלכות"..

2. משתמשים בירושלמי בעיקר בחלוקה של ההלכות, אבל זה לא כ"כ מתאים לקביעות יומית ללימוד, כי האורך של ההלכות לגמרי לא קבוע. לכן, גם בירושלמי יש לימוד של דף יומי.

3. לגבי מסכת שקלים - היא נדפסה גם בבבלי, יש חלוקת וחלוקת הדפים שלה שם שונה מהחלוקה בירושלמי. בבבלי דפוס וילנא יש עד דף כב, ומן הסתם זו החלוקה הנפוצה, ואני מניח שגם במהדורת שוטנשטין של הבבלי זאת החלוקה. [אבל, כאמור, נראה לי שהכי פשוט להשתמש בחלוקה של המהדורה שלומדים בה].

גם אני הבנתי ששוטנשטיין הולכים לפי דפוס וילנא.

אכן חלוקה יומית יותר נח ללכת לפי הדפים.

אפילו בדברי תורה אך עם עצמו היה לומד בלחש.

אנסה לברר אצל נינו מה בדיוק היה עושה.

עד אז- זה ביטול תורה, כי אנו מתחדדים מהלימוד בחברותא.

במס"י,

הגם שהיה קדוש נשגב ובוודאי שהיה זהיר זריז נקי פרוש וחסיד ועיני ראו ולא זר.

http://halachayomit.com/KatzRShmuel/shemita/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94%20-%20%D7%94%D7%A8%D7%91%20%D7%A7%D7%95%D7%A7,%20%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%90%20%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA%20%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5.pptx

התרגומים, כמו ה"ספרים החיצוניים" - הם ספרים שנכתבו מטעמים פולמוסיים.

הם נכתבו, על מנת להראות, אילו עוד כוונות ניתן למצוא בדברי הנביא, על פי ההסבר והדרך שבה מציג אותה כותב התרגום או ה"ספר החיצוני", באופן שיהיה אפשר להתמודד ולהתפלמס מול שאלות שעלו והעסיקו את העם.

התרגומים הארמיים נכתבו על מנת לתרגם את הרעיון, כלומר את החלק הרעיוני שבפסוק. והספרים החיצוניים נכתבו על מנת לתרגם, לפי שיטת הכותב של כל אחד מה"סיפורים" החיצוניים", את הלוגיקה, ואת המסר שהוא מרחיב בצורה יותר עמוקה מתוך הפסוק. חז"ל בדרך כלל הסתמכו יותר על תרגום רעיוני, שנשאר מחוייב וצמוד ללוגיקה התנ"כית, בצורה שאדם לא ישכח את המרכז והצורה המסודרת של הלימוד על פי המקור.

בדוגמא הזאת, במקרה הזה, שהבאת, אנחנו רואים, למשל, שהמתרגם היה צריך להסביר, שלמרות שבפסוק עצמו מדבר על הצלחה רעיונית, כפי שכתוב שם בפירוש באותם פסוקים "זה דבר ה' אל זרובבל לאמור לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". ואומנם גם בפסוק הזה שהבאת, ניכר שזה מובא בצורה מטאפורות, שאיננה מחייבת איזה התייחסות ברורה או ספיציפית, או מעשית. בכל זאת, בא המתרגם, ומסביר, שהצד הרעיוני של הפסוק כולל גם התייחסות מעשית. שלכן זה נכתב בצורת משל ונמשל. כיוון שאם הצד הרעיוני לא מתחבר ישירות לצד המעשי. אז ההסבר ה"אותנטי" מגיע בצורה יותר ברורה אם הוא מובא בלי הגדרות שממעיטות ומגבילות את ההבנה. אבל המתרגם פורש את זה על אפשרויות נוספות, כדי שלא נחשוב שהמשמעות שזה רק דבר שההמעטה שלו בעניינים ספיציפיים היא דבר טבעי, אלא שלא ניבאו עליו. אלא, הוא אומר שעל זה ניבאו גם כן.

ששם מתרגם:

"מה את חשובה מלכות מטופשת לפני זרובבל, הלוא כמישור, ויגלה את משיחו שנאמר שמו מלפנים. וישלוט בכל מלכויות".

 

ממה שחיפשתי אכן נראה שמקשרים זאת לגמ' שקודם העולם.

בכ"א דומני שיש מי שמביא גירסא שיאשיה שמו. (לא ממש כתרגום שלפנינו).

שני פרקים אחר כך בספר זכריה,

אז יש מישהו בשם יאשיה, שרק אצלו רשאים להתקבץ יחד חלם (כך שמו) וטוביה וישעיה, וכל בני צפניה (גם חן בן צפניה), כדי לקבל את עטרותיהם.

*צפניה כידוע, גם כן כשמו של הנביא מנבא החורבן, כפי שהסברתי בהקשרים אחרים בעניין אחיתופל, שצפניה היה משורש זה מתוך בית דויד בעצמו

*נביא שהיה ממונה על בתי כנסיות ובבתי מדרשות באותו דור, וכידוע יצאו משם כל מיני נביאים לא האי-האי-האי, אלא כאלה שהשתמשו בנבואות לפי דעותיהם האישיות, ולא ראו את עצמם מחוייבים לאמת הנבואית באופן מוחלט, אלא הסתפקו במה שהם רואים כאמת, בלי לראות לעצמם חובת בירור ממשית עד הסוף, וגם לא ראו לעצמם חובת הבהרה לציבור בעניין הבירור עד הסוף. סוג של 'לייט' 'חפיף'. 'נביא חפיפניק' ש'מחפף' באמת הנבואית.

עיין עוד
נחמיה ג' כ"א

ואומנם אין מקור מפורש, ובכל זאת:
נחמיה י"ג, ז'-ח'

לגבי קישור העניין ליאשיהו? איך זה יכול להיות קשור אליו?

אמנם זה פחות יעיל מלימוד בקול (לפי דברי חז"ל) אבל זה לא מיותר...

כי לפעמים קשה להתרכז באוטובוס [וספר עושה כאב ראש בד"כ]

אין לי כוח לפרט עכשיוץ מגיב כדי שיופיע לי בהמשך

כאדם ילדותי מאוד ורגיש מאוד אם אמשיך בכולל שהוא גם ישיבה זה יעכב את הבוגרות הנצרכת לאבא ולבעל וברגע שאהיה בכולל נפרד של אבות שאין שם את אווירת הנעורים בהוויתה זה יחשל מאוד את הנפש שלי ובדמיון רחוק אם תשים ילד בכולל אברכים בגיל 5 ועד סוף חייו ללא קשר לחברה של ילדים וללא שייחסו לו יחס של ילד גם הוא עצמו יהפך להיות כבוגר בגיל מוקדם מאוד.

 

אך בפן היבש נראה שודאי שאתה צודק - אין כמו אווירה של ישיבה ורוח הנעורים המקשקשת בליבות בחורי החמד השם עליהם יחיו.

אם בחורים צעירים שלא נשואים, נפגשים עם אנשים נשואים שזה מה שהם עושים בחיים- לומדים תורה

זה מחדיר בהם שלימוד תורה הוא לא משהו "זמני", לא כמו תואר או ישיבה תיכונית שסיימת והלכת...
זה החיים.

זה נראה לי היתרון האמיתי
(כהדרכה לכלל. ועדיין, שכל אחד ילמד במקום שמתאים לו ובמקום שליבו חפץ)

"במרכז הרב אין כולל" | חגי שטמלר | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

בישיבה יש 'אווירה' של לימוד, יש מקום להתפלל בו ימים נוראים, שמחת תורה... יש יותר שיעורים ובנושאים מגוונים יותר

מצד שני האווירה הזו יכולה בקלות להסיט אותך להשאב, ללכת לפטפט ע םבחורים, ללכת לשים ראש במיטה בפנימיה, להמרח בחדר אוכל,. זה משאיר אותך איך שהוא בשלב הקודם בחיים

בכולל כשאתה מגיע לרוב אתה הצעיר, אתה מגיע אחרי החתונה וכולם כבר נשואים עם ילדים וזה משהו מבגר, יש עם מי להתייעץ על זוגיות/חינוך וגידול ילדים, /בירוקרטיה מובנית של זוג טרי

יש גם בישיבה אבל זה פחות מובנה

הפיתרון של הסתירה הוא לדעת שאין סתירה.
זה הפיתרון היחיד.

וראייה משו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' כו):

"ואגב אורחא אמרתי להודיע אשר ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה בדבר ההוה ורגיל שהרבה בני אדם באים אל השוחט אוחזים עופות בידיהם ועומדים סביב וסמוך לו ממש טפחו של זה בצד טפחו של זה בכדי שמיד שיגמור שחיטת עופות של זה יתחיל בשלו, ובפרט בערב יוה"כ בשחיטת הכפרות שמרבין העם להביא. ואין זה נכון, כי יש בזה משום צער בעלי חיים, דיש סוברים צב"ח דאורייתא. ואף הסוברים צב"ח דרבנן, איסורא דרבנן איכא. ואין לך צער ב"ח יותר מזה. ופשיטא שאין לומר דהעופות לאו בני הרגשה נינהו שהרי מבואר בסימן ל"ו דלפעמים צמקה הריאה מחמת ששחטו אחרת לפני' וכן הוא בבה"ג הביאו אא"ז בת"ש שכתב הוה עובדא ונכס טובחא כמה חיווי באנפי הדדי ואשתכחי כולהו דצמקו הריאה דידהו עכ"ל וא"כ פשיטא שיש בזה משום צער ב"ח". 

אם יפורט מעט יותר, איך מפרסמים שם, וכו וכו.

תודה רבה!

אסיף זה כתב עת חמוד וחדש יחסית, שנועד למאמרים שכותבים ביינישים או בוגרי ישיבות דתליות. הוא מתפרסם כל שנה לדעתי, והמייל לשליחת מאמרים מופיע כאן:
https://asif.co.il/צור-קשר-2/

ויקיסוגיה זה אתר שדומה לויקיפדיה - כל אחד יכול להרשם בדקה וחצי, ואז לכתוב סוגיה על מה שהוא רוצה. אני חושב שהכי פשוט שתתרשם בעצמך:
ויקיסוגיה

מוריה נראה לי כמו כתב עת רציני, אני לא יודע מה הקריטריונים שלהם לקבלת מאמר. זה המייל שלהם: office@machon-y.com

יש גם קובץ בית אהרון וישראל, מניח שאפשר לנסות לשלוח גם להם: beisaron@zahav.net.il

לגבי אסיף - למי זה מיועד? אילו סוגי מאמרים אפשר לשלוח? ומה עושים? פשוט כותבים מאמר ומקווים שהוא יודפס?

 

לגבי ויקיסוגיה - תודה רבה.

מוריה ובית אהרן וישראל - מה הסגנון? למי מיועד? היכן יוצא וכו? 

תודה רבה רבה!

מצרף גיליון מכל כתב עת:

 

אסיף (הם העלו את כל המאמרים לרשת, אבל הגיליונות יוצאים גם בדפוס)

מוריה

בית אהרון וישראל

ירחון אינטרנטי שקשור לפורום אוצה"ח.
חפש בגוגל פרטים..

של הוויות דאביי ורבא..

כמה שחיפשתי לא מוצא רב שאני מתחבר אליו...

לכל השאלות.
האמת שאני לא יודע אם הוא מגדולי הדור אבל גם לא ממש אכפת לי.

פשוט צריך לבוא בראש המתאים.. אם אתה נעזר בקהתי אין שום בעיה

ללמוד אותה ממש לעומק לחדור לפרטי הנושאים והעניינים עם ברטנורא יכין ורמב"ם ועליהם הביאור הארוך של שוטינשטיין (ארטסקרול) משניות כי גם ככה אי אפשר לשאוב מושגים ברמה טובה ממשנה או שתים ואם אלמדה בלימוד עמקני אצליח לתפוס יותר.

אבל בהחלט זה קצת יותר מסובך כל משנה להכנס לנושא אחר.
אבל מצד שני הגיוון גם עוזר לעניין.
וזה גם נותן רקע ומידע על המון נושאים


(רק הערה, במקום לעבור על המשמעות של ארטסקרול, הייתי ממליץ ללמוד עם יותר פרשנים שעל הדף. יותר מועיל ויותר נכון)

הקושי הוא בידיעת המושגים, אבל קהתי עוזר עם זה.

וכבר חז"ל קראו לעדויות "בחירתא" (הנבחרת)

בפיסקה המתחילה 'ואני ידעתי'

אגרות-קודש אדמו"ר האמצעי - אגרת מ

תודה

אגב, בחומשים של "איש מצליח" מסומן בהערה על כל פעם כזאת.. ככה אפשר לגלות עוד.

אין לי חומש איש מצליח...

 

מצ"ב האמור בראש השרשור כקובץ פידיאף נוח שאפשר להדפיס - 20211021041147.pdf

(קובץ הפידיאף עודכן לאחר התיקונים הללו - מקומות נוספים בהפטרות - - בית המדרש)

הוא ליקט (בדיוק כמו פותח השרשור) המון מקומות בהם שינוי קל יכול לגרום לשינוי משמעות

אין שם דווקא מקומות בהם שינוי קל יכול לגרום לשינוי משמעות,

אלא מקומות בה ניתן בנקל לטעות. גם סבי יבדל"א כתב ספר דומה.

 

הנק' שכתבתי בפרשת בראשית, למשל, לא מופיעות בספרו,

אבל תלמידו שהיה קורא אצלו משך שנים מוסיף את ששמע ממנו - אם למקרא השלם מכת"י - פורום אוצר החכמה

 

הספר המקורי - https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=11995&width=-17&scroll=0&udid=0&pagenum=61

 

הספר שהוציא סבי - https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=155255&width=-17&scroll=0&udid=0&pagenum=1

 

המטרה כאן היא לרכז מקומות בהם יש נ"מ ולהקל על זכירתם.

כפה"נ בסה"כ אין הרבה מילים שדגש חזק משנה את משמעותן.

הרשימה כאן יכולה לאפשר לזכור אותן די בקלות.

הפטרת נח [וכי תצא] (ישעיה נד, ג) - צ"ל דגש באות מ' במילה "נשמות" [שוממות].

הפטרת פרה (יחזקאל לו, לד-לו) - צ"ל דגש באות מ' במילים "נשמה" ו-"נשמות".

הפטרת קדושים (ט, יד) - צ"ל דגש באות מ' במילה "נשמות".

 

קובץ הפידיאף דלעיל עודכן - תודה! - בית המדרש

אני לא בטוח שהרמב"ם עצמו היה אומר אותם בכל יום...

שרשי הבין שזו דוגמא מציאותית, לאדם שירצה לגור פעם פה ופעם שם

אבל הערוך פירש 'דרי' מלשון משא, ואז הכל זה משפט אחד: כאדם שנושא משא ומוביל אותו ממדינה למדינה. ואני חושב שהגירסאות בכתבי היד וברבנו חננאל מתאימות יותר להסבר הזה

לזה שהוא יכול לגור במקום שיבחר? ואיך זה קשור להובלת משא למקום שייבחר?

הגמרא שמה לב שכל התנאים מבינים את הפסוק 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה' כמתייחס לשילוח העבדים (שלא מופיע בכלל בפרק. ולא לחזרת הקרקעות או משהו אחר)

ולכן היא מסיקה שהם הבינו שדרור זה חופש, ומציעה הסבר אטימולוגי. כשהביטוי הבסיסי ביותר של חופש זה היכולת ללכת לאיפה שאתה רוצה

כי לכאורה טיול זה הרבה יותר חופשי מללכת לגור איפשהו.. ובטח מלשאת משא..

יש מצב. האמת אין לי שמץ בבלשנות, בויקימילון כתוב שדרור מקביל לשורש האכדי 'דררו' - 'לנוע בחופשיות'. אולי גם הפועל הארמי לנשיאה נגזר מאותו שורש, כי סבלים מעבירים דברים בחופשיות ממקום למקום 🤷🏽‍♂️

אני רק לא מבין למה זה מצביע על חופשיות

שהרבה פעמים מילים נגזרות ממילים אחרות בגלל משמעות דומה, גם כשההיגיון לא צרוף

 

למשל 'סוחר' נגזר אולי מ'סחור סחור', למרות שיש עוד דברים בעולם שמסתובבים 

 

(וכך גם כאן? אולי לסבלים קראו 'דרי' כי הם היו נוודים ולא היו קבועים למקומם. שזה ההיפך ממי שכלוא ולא יכול לצאת ממקומו)

שימחתם אותי

הכוונה כמו "עובר לסוחר", כלומר מטבע שמתאים לכל מקום

אדם שמסתובב חופשי ומוביל סחורה ממדינה למדינה הוא בן חורין, איש חופשי (כמעשה דובי ע"ה שנא' עליו חופשי ואכמ"ל)

ממילא דרור היא לשון של שחרור.

מה העניין של מוביל סחורה בכל מדינה? שהוא בעל הבית על עסקיו, לא רק בחייו הפרטיים אלא גם בענייני הפרנסה - הוא המנהל, הוא הקובע, הוא בעל המאה ובעל הדעה כאחד.

עבד מתפקד הרבה כעובד קבלן (עובד במגוון עבודות ומשכורתו לאדון, ככה עולה מפשטות הגמרא בגיטין למשל, עבד שהקדיש רבו מעשי ידיו וכו) והוא הולך לעבוד אבל הוא לא בעל הבית על עבודתו. הדרור הוא חופש מוחלט, אישי וכלכלי (מבחינת קבלת החלטות והתנהלות פיננסית).

אני חושב שיש פה עוד משהו שמלמד על מהות ההודאה

ראובן- ראה ה בעניי כי עתה יאהבני אישי
שמעון- שמע ה כי שנואה אנוכי ויתן לי גם את זה
לוי- עתה הפעם ילווה אישי אליי
יהודה- הפעם אודה את ה'. כלומר- אין איזה חסך שהילד הזה משלים אצלי (ולכן הגיוני שהיא אפילו לא התפללה לעוד ילד), זו פשוט מתנה בלי סיבה שה' רצה לתת לי. ולכן התגובה הטבעית היא- הודאה.
אצל אליעזר לדוגמא הייתה סיבה- ה' "צריך" לדאוג לאישה ליצחק שהרי אברהם, יצחק והמשכם מופיעים ויופיעו את שם ה' בעולם. לכן הכוונה של ההודאה הזו אינה שלמה (ואולי בגלל זה הלשון היא ברוך ולא לשון מפורשת של הודאה).

 

החלק הראשון שלך היה מאיר עיניים, אבל אני לא ממש מקבל את זה שאצל אליעזר ההודאה לא היתה שלמה. 

 

אני מבין הודאה / הודיה כייחוס הטובה למטיב אותה, העיקר היא פעולת הייחוס וזה פחות משנה אם אתה משתמש במילה הודאה / הודיה לשם כך. האם לומר למישהו ״אני מאוד מעריך את מה שעשית עבורי״ זאת הודאה פחות שלמה מאשר לומר לו ״תודה רבה״ ? 

 

אני מבין מה שאתה מנסה לומר, אבל עד כמה זה מתיישב בלשון התורה ? למשל, כשישעיהו אומר 

״וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי״, איפה פה ״הסיבה״ ?

 

בגלל זה שוב אני חושב שצריך לדייק שהנקודה העיקרית כאן היא קביעת שם של הודיה, הייתי אומר שביחס לכל ילד וילד שנולד לה היא הודתה לה׳ (אע״פ שהתורה לא מציינת זאת במפורש) אבל רק ביחס ליהודה היא חשה צורך לקבוע שם של הודיה (לפי מה שהסברת).  

 

לגבי אליעזר- זה הרי על אותו עקרון כמו ראובן ושמעון, שהייתה סיבה לנתינת המתנה ולכן כוונת ההודאה אינה שלמה. האדם כמובן אינו אשם בכך, פשוט המאורע לא היה כזה שיגרום לו להגיע להודיה מהמקום הכי פנימי.
במילים אחרות- ההודאה של אליעזר הייתה שלמה ביחס למה שהוא קיבל אבל זו עדיין לא הדרגה השלמה של ההודאה הכללית.

לגבי הלשון- זה היה החלק השולי והגיוני שאתה צודק שאין הבדל. אבל אולי בכל זאת יש הבדל דק והוא שב"אני מעריך" הצד של המחמאה (שבח) גם קיים (ממילא) לעומת "תודה רבה" שזו הודאה מוחלטת וקבלה מוחלטת. אבל זה באמת לא מספיק מחודד.

לגבי הופעת המילה בשאר המקומות שבתורה-
1. אני לא חושב שמוכרחים לומר שבכל מקום שכתוב הודאה זה במשמעות המלאה של הודאה. הפעם הראשונה שהמילה מופיעה מראה את היסוד ומעתה והלאה זה יכול לשמש גם לא במשמעות המלאה.
2. בעומק יותר אני חושב שהדוגמא מישעיה היא דווקא אותו עקרון כמו לאה- עם ישראל למפרע אחרי הגלות אומר תודה על הגלות כי הוא מבין שהתרומה שלה הייתה יותר מכפרת עוונות והייתה פה "מתנה". הגלות תרמה לו עומק חדש בקשר עם ה'.
3. אפשר גם לומר שלאה חשפה לעולם את השורש הפנימי העמוק של ההודאה ומאז כולם יכולים להשתמש בו בכל המקרים (כלומר או שכולם למדו ממנה בפועל להודות בשלימות גם במקרה שיש סיבה לנתינה או שבאופן סגולי-רוחני זה ככה, כמו הב"י והקושיא שטרח למצוא עליה תירוץ ג ימים ואז שמע שתלמידים צעירים מתרצים אותה מעצמם).


אבל גם הפשט שלך ממש טוב והבוחר יבחר

לא קראתי את המאמר כולו אלא רק את הציטוטים (כתב סופר ועוד):

http://shaalvim.co.il/torah/view.asp?id=1071

כשיש תשובות כ"כ פשוטות, אשמח לשמוע למה לך לטעון שזהו אדם הראשון בלבד? בפרט שלגבי חנה ודאי שאין הכוונה רק לאדם הראשון אלא באמת היא חידשה את השם הזה.

(הבהרה: אני אישה (אשת אברך ב"ה), לא איזה תלמיד חכם או משהו וגם לא מתימרת להיות...)

 

כן טענתי שזה מתייחס בפרט באופן ספציפי לאדם הראשון והראיתי שהדבר נובע מהדמיון בין הפסוקים. חז״ל העבירו עליו כאן ביקורת מרומזת ואילו בגמרא בעבודה זרה שהבאתי קראו לו כפוי טובה באופן מפורש. 

אומנם אינני מבינה כיצד המאמר מיישב את השאלה אם זה לא רק אדם הראשון אבל ניחא

העיקר שאחרים מבינים

 

ניסיתי ליישב את השאלה בכך שטענתי שאמנם הגמרא מדברת באופן כללי על הודאה אבל כוונתה בעצם רק לקביעת שם של הודאה. 

 

ראינו שיש דמיון מבני בין הפס׳ שעוסק באדם הראשון ובין הפס׳ על לאה. הדמיון הזה מלמד על ביקורת מרומזת על אדם הראשון שבבחירת השם של האשה הוא התמקד בעצמו (״כי מאיש לקחה זאת״) ולא ביטא שום הודיה לה׳ על העזר כנגדו, בניגוד ללאה שבוחרת שם של הודיה שמערב את שם ה׳ - יהודה. 

 

אבל מצד שני, הדמיון הזה לפס׳ שעוסק באדם הראשון ושהנושא העיקרי באותו פס׳ הוא מתן שם, גם מלמד שעיקר ההודאה של לאה בפס׳ שלנו (שהגמרא דורשת), היא בקביעת השם. 

 

זה אחד. הנימוק השני היה שגם שני המאמרים בגמרא בעלי אותו מבנה ״מיום שברא הקב״ה את העולם לא היה X עד שבא Y” עוסקים בחידוש שמות של הקב״ה בעולם. וזה מתאים למה שניסיתי לטעון שגם בדרשה שלנו עיקר החידוש אצל לאה היה בחידוש שם של הודיה. מקווה שזה לפחות ברור קצת יותר. 

וגם יש פה חשש של שקר.. גם אם זה לא ממש גזל.

תנסה לחפש מה פוסקים בו,

לי זכור שאם כך הדרך הדבר מותר אך לא סתם באקראי מחבר לחבר,

וכגון ארגון שמחזיר בתשובה ומוכר תפילין משומשות במחיר מוזל מותר להם לעלות את המחיר בקצת כי זה דבר ידוע ודרך הסוחרים למרות שהם לא. כך זכור לי שיש הבדל כמובן שאין לסמוך עליי אלא לבדוק את העניין.

לא תכננתי לעשות את זה.. אבל זה מעניין אותי כי חבר סיפר לי שעשו לו את זה.

 

תוכל לחפש בזמנך הפנוי ולהעלות לפה מה שמצאת?

 

 

עמלת תיווך ללא ידיעת הקונה | דין - שאל את הרב

 

מתווכים שלקחו תיווך כפול מהקונה ללא ידיעת המוכר | דין - שאל את הרב

 

 

ראיתי שעשית השוואה לדרופישינג.

אבל הרי בדרופישינג הקונה יודע שאתה מרוויח משהו מהעסק - הוא רק לא יודע כמה..

 

אבל פה שואלים את הבנאדם בכמה הוא יכול להשיג

סומכים עליו שהוא השיג במחיר עלות

כאשר אין פה רווח מטורף של אחוזים של דירה, זה לא נראה לי דומה לזה אבל יתכן שאני טועה.
יש פה שכר טירחה סביר.