פורום בית המדרש (עמוד 42)

ש.א. לא עובד לי. אפשר במסר.

חומש במדבר כמובן,

בעניין הזכויות תצטט לרגע אחד עד שאעתיק ואז תמחק.

 

יברכך השם

אין חשש לגזל כפי שנאמר כאן אבל אם באלך להחמיר תחמיר, סיימתי להעתיק.

ישר כח. שבת שלום!

רבים מהראשונים נחלקו בשם אד-ני אם לשון יחיד הוא או לשון רבים ונכתב בדרך כבוד,

ואם כדבריך שפירושו באמת אדון הכל מה שיך לשון יחיד או רבים?

ללמדך שריבוי הכוחות (רבים) כלולים ממקור יחיד

כמו שא-לקים = 'מי' ברא 'אלה'
המי - היחיד , שלפני האלה -הריבוי

שמעתי כ5-6 יישובים על הלשון הזו ולצערי זו מילה דקדוקית נדירה שאין לה חבר בלשון הקודש

כך שקשה לי באמת לדעת במה יתרצה השם אליי ובמה אכוון

שלחני אלהים לפניכם"

זה מתאים או שאתה מחפש פסוק עם אמירה כללית כמו בדוגמאות שהבאת?

של סיפור מכירת יוסף או מעשה יהודה ותמר שדי דומה לסיפור דוד ובת שבע, אבל תהיתי אם אפשר למצוא פסוק קולע כמו אלה מהכתובים והנביאים. תודה

מה שכן שמעתי זה על שירים עצובים. שהוא והגרש"ז התירו

ומה הגדר של עצוב?

מהזיכרון

 

ולא חושב שניתנה לזה הגדרה ברורה

אגב, אני לא חושב שהוא אחז שיש בזה איסור שצריך 'היתר'. אלא שכששאלו אותו על שירים הוא ענה "אם זה מוסיף לך יראת שמים תשמע".
לא שאלתי אותו בפירוש, אבל מתוך מה שהכרתי את הסגנון באופן כללי אני מניח שאת אותה תשובה היה עונה גם בט"ו בשבט.
אגב, גם בהשכמה בישיבה היתה מוזיקה, אמנם במנגינות שמתאימות לאווירה. שנה אחת היה אחראי פרומער ששם ווקאלי והקפידו עליו שהוא כופה חומרא נגד דעת רה"י.

(אמנם בקבוצת הוואצפ של בית ההוראה, באמת הזכירו כמה פעמים שמותר 'שירים שאין בהם שמחה יתרה')

כתב הרבה בנושא.

חוץ מזה אי אפשר לנתק את הדורות הקודמים מהדור שלנו... אנחנו הם בגלגול אחר
ידוע שיש מצד אחד ירידת הדורות ומצד שני התקדמות
אז תלוי מבחינת מה אתה שואל

אני מסתכל על היום

ועל מה שהיה בדורות התנ"ך - זה פער ניכר גם מבחינה מוסרית וגם דתית

אז אנחנו אדישים לזה ואומרים "שיהיה"

 

אבל בתכלס בתכלס צריך להעריך ולהודות להשם שנולדנו בדור כזה 

הרבה אנשים לא שמים לב לזה, ומתמקדים על הדברים הרעים ומנפחים אותם..

בעוד שיש כל הרבה שפע 

לאדם עני היום יש יותר איכות חיים משהיה למלך ישראל לפני 3000 שנה

וזה לא רק באיכות חיים - זה בכל המישורים

צריך רק לפקוח את העיניים ולזהות את כל הטוב הזה

אבל שאלת על צדיקים, לא?
אני לא יודעת אם הדור שלנו יותר צדיק מדורות שעברו. אתה צריך לבסס את הדברים שלך עם הוכחה...

קחי כמעט כל דור לאורך תקופת השופטים והמלכים 

למעט 1 או 2 דורות לא תמצאי דור שהוא טוב כמונו מבחינה רוחנית

 

 

לע"ד הדור היחיד שהיה באמת צדיק לחלוטין 

הוא הדור שנכנס לארץ דהיינו הדור של יהושע.

מהסיבה הפשוטה שהאדם היחיד שביצע חטא הוא אדם שלקח מעט משלל המלחמה (עכן)

ורק בגללו נענשו עונש קולקטיבי, משמע שחוץ ממנו לא היה עוד מישהו שחטא.. 

 

חוץ מהדור ההוא ואולי חלק מהדור של שמואל אין עוד דור שמשתווה לנו.

ואני בכוונה לא מחשיב את הדורות שהיינו בגולה 

כי מה שוות מצוות בגולה? כמעט שום דבר 

אירופה, ועוד ועוד.

באמת בזמן התנך (כולל בתי מקדש) נראה זוועה, אבל מימות התנאים, לא הוכחת.

כשעם ישראל בגולה זה חילול השם אדיר

לכן הרמה הדתית שהייתה להם לא רלוונטית (מה גם שגם אז היו הרבה קראים אבל נניח לזה)

 

 

 

אז טכנית ייתכן שאתה צודק אולי באמת בתקופות האלו היו יותר שומרי מצוות ביחס לכופרים מאשר היום.

אך כולם היו בגולה - לכן זה לא משנה

 

אנשים עשו את ציווי ה', ופעמים מסרו נפשם בעוד אנו ממלמלים בכל נפשך, ואתה חושב ששווה יותר פה בארץ אפילו אם יתכן שזה לא אותו רמת צדיקות?

מזעזע. סליחה. מאיפה לך? הרמבן על המצות בספר דברים? קצת רמבם מספר מלכים?

 

 

אך זו האמת

ובאמת אני מסכים איתך, מסירות הנפש שהייתה בדורות הקודמים בעניין עשיית המצוות הייתה גדולה משלנו בעשרות מונים.

וזה באמת קשה להבין איך ייתכן שהמצוות שהם עשו הן כמעט כלום לעומת המצוות שאנו עושים בארץ - זה באמת נגד השכל. גם אני הייתי מתרעם אילולי הייתי רואה את כל החז"לים בעניין הזה.

 

ואנחנו רואים זאת בגמרא, בגדולי המפרשים רש"י רמב"ן רמב"ם

 

רש"י בעיקר מזכיר את העניין הזה בפסוק המפורסם שאנחנו אומרים בקריאת שמע

"ושמתם את דברי אלה.." הוא מסביר שם שהפסוק נאמר על ישראל בהיותם בגולה שיעשו מצוות אך ורק על מנת שאותם מצוות לא יישכחו כשנחזור לארץ. כעניין " הציבי לך ציונים" 

 וגם הרמב"ן מאריך שם בנושא ומסביר שם שאלו אכן נושאים עמוקים מאוד.

ברור לכל אחד שלא נמשך לפופוליזם זול

כי.. בסוף..

יש הרבה דברים מצויינים מאוד בדור שלנו,

וזה נראה לי מה שחסדי הים הפנה לרב קוק, כנראה מאמר הדור.

המון דברים יפים וטובים. באמת.

 

אבל יש הרבה דברים פחות טובים.

ואם תתיחס למה שאנחנו מכירים שכל דור שלא נבנה ביהמק בימין כאילו נחרב בימיו

אז אם תשווה אותנו לדור כלשהו שהיה בו ביהמק, אז אנחנו לכא' פחות

שזה כאילו עכשיו אנחנו גרמנו לגרום לחורבן.

 

לא רואה סיבה לחשבן את זה.

יש המון טוב - כן.

זה שגברים ונשים נפרדים בו.

זה דבר שהוא מאוד מאוד לא מובן מאליו..

 

מהו הטוב שהוא ראה?

זה כבר הפירוש המוכר שהחלונות לא אחד מול השני, הוא פשוט ראה טוב. שזה מה שכולם מכירים. רק שכשהוא שיבח הוא הוסיף את העניין שהכל נפרד

 

למה להקדים את הנשים?

אני אשאל אחרת - למה להקדים את הגברים?

הרי בעצם הכל בערך תלוי באישה. החיד"א כותב שכמעט כל העולם הבא של הבנאדם תלוי באשתו (ואפשר להאריך בזה..)

 

למה משכנותיך זה דווקא הגברים?

אין לי תשובה כרגע. אפשר לחשוב על משהו..

הוא מגיע ממשפחה מלוכדת ששומרת על צניעותה,

אז מה העניין להפריד?

 

לא כתוב בחורים עם בתולות כמו בהמשך

כי יש הפרדה

וזה טוב

 

בלעם משבח פה את עם ישראל

אז הוא מגניב כאן עוד שבח - על ההפרדה החשובה הזאת

לשכון זו פעולה והויה לא כ"כ מוכרת היום

להיות עם שכינה וקרבת אלקים והשראה

בזמנם זה חלק מהעולם השגרתי ודרכי הנבואה וחוויית האלוקות

בימינו אלו חוויות מדיטטיביות

המון יעקב, היינו אוהלי נשים ואוהלי אנשים".

אבל לפי הפירוש שלך ניתן לפרש שיש את הנשים באוהל שהשכינה שורה שם ויש את הגברים שמניינם גורם לשכינה לשרות בתוך המחנה.

הוא מתייחס לכל פרט בחייו כדבר משמעותי וגדול, כיוון שהוא מבין שהאחדות מתבטאת בפרטים הקטנים.
דוגמא לזה היא דאגתו של יעקב אבינו לפרטים הקטנים.
או יחס של בעל התניא בסיפור הידוע לבכי התינוק.

ככה אמר לי פעם מישהו בשם הרב י. צוקרמן

באמת מה העני נצרך ויתן לו את מלוא מחסרו וישמח את נפש העני בדברים נמתישבים על הלב וכל זה מתוך כונה עמוקה.

זה המקור היחידי שראיתי.

אגב אם כבר מדברים על הרב קוק והיום הילולת הגאון המופלא משיח צדקנו חכם בן ציון,

אז גם הוא אמר על הרב קוק 'הרב קוק איש קדוש' ותמיד מחה לפוגעים בכבודו.

בעה יחזור לאש שהייתה פעם

 

אמרו פה להתפלל, זה ברור. ברור. לאמשנה איזה עצה תקבלי כאן, תפילות.

שיתפלל המון. וגם את- כמובן.

 

הוא מחפש לשמוע שיעורים?

הרבה רבנים ספרדים ככה. למשל הרב מוצפי בסגנון הזה. שיעורים מעניינים מאוד.

יש את הרב מאיר אליהו. צעיר, גם הוא בעצמו חוזר בתשובה. ומשמיעת שיעורים שלו (לא 1 או 2.. יותר..) הרבה אנשים מתמלאים ברצון ושאיפות למעלה, ועוד. הוא מדבר הרבה על עניין ה"עבודת ה' של הבנאדם". לפעמים גם שיעורים בהלכה. הסגנון שלו לא מתאים לכל אחד.. אבל יכול להיות. הוא גם קשור לרב עובדיה ולקבלה ככה.

אפשר לשמוע אותם ביוטיוב ובקול הלשון וכו.

 

זה שיעורים.

אבל צריך לדעת, והוא בטוח יודע. שרק שיעורים זה לא מספיק. חייב חברותות. ואי אפשר רק חברותות. צריך גם וגם.

 

זה תלוי איפה הוא גר. הכי טוב למצוא שכן שהוא בעניין ולא מממש את החלום.. ככה גם לזכות לחזק אחרים.

אם אתם ממש באטרף להיות פעילים, ולעדות טוב. לדבר עם הרב של בית הכנסת ולנסות לפתוח כולל בעלי בתים לילה אחד או שניים בשבוע. או שיעור/חבורת דף יומי.

חברותא בעבודה זה דבר נפלא. ספר כמו מסילת ישרים, אורחות צדיקים. והספרים הקצרים הקלילים שהם ככ ככ חשובים ומוסיפים טוב לבן אדם. עשר דק בהפסקה בעבודה יכולים להאיר את היום ולעשות ככ טוב. כמובן בלי קשר לקביעת עיתים שלוקחת קצת יותר מ10 דק..

 

עוד המלצה שלי, מתוך דברים שרואים..

אנשים מתחזקים ויש להם יותר רצון להתחזק ולהתקרב לקב"ה כשהם מקורבים לרבנים. כשיש להם דמות כזאת שהם רואים אותה מידי פעם. להסתכל, לחוות, להרגיש, לשמש קצת.

זה מפתח רצון להתקרב לקב"ה. באמת.. אבל זה לוקח זמן.

שיהיה רב ת"ח, לאו דווקא גדול הדור. רב העיר הצמודה, ר"מ בישיבה מסויימת שגר קרוב, רב חשוב שהוא הולך לשיעורים שבועיים שלו. וכן הלאה.

 

 

הבאתי כאן כמה דברים. אם לא דייקתי בסגנון שלו.. מתנצל.

תעשו מה שטוב לכם.

ושוב, לא לשכוח להתפלל 

הרבה הצלחה בע"ה!

שליט"א.

מאוד נהנה לשמוע אותם שיעורים מרתקים.

כל הרבנים שציינת אנטי ציונות

הם פשוט לא ציונים

יחי ההבדל.

 

בכל מקרה,

זה הנקודה? זה שרב תופס שונה ממך כמה דברים זה כבר אומר שלא תתחבר אליו?

הם רבנים בעלי סגנון ואופי דומה. הספרדי החם, הם מתלמידי תלמידי מרן הרב עובדיה ובנוסף בשיעורים שלהם מזכירים הרבה הנהגות של הקבלה או דברי מוסר וכדומה מהזוהר.

 

בגלל שיש הבדל אז זהו? לא לשמוע? הוא ודאי לא יתחבר?

שמעתי עשרות שיעורים של הרב מאיר אליהו

הוא מאוד אנטי ציונות 

 

לא אמרתי שלא אתחבר אליו

אני שומע את כל הרבנים 

 

פשיטא שפחות מתאים להציע רבנים חרדים מובהקים בעלי סלידה מכל מה שמריח מציונות, לחרד"ל.

חסרים רבנים לאומיים?

וגם לי הייתה תקופה שלא פספסתי אף שיעור שלו

וכן

הוא כזה

אבל הרב בניהו לא ככה.

וגם הרב מוצפי עם כמה שהוא לא ציוני - הוא לא ככה.

 

 

אמ. א? כן חסרים רבנים חרדלים. אבל זה בלי קשר.

ב. וזה העיקרי - חסרים רבנים חרדלים ספרדים. באופי הזה. שמעבירים שיעורים סגנון הזה. עם החום הספרדי הזה. עם המנטליות הזאת.

ואני לא רואה שום סיבה להציע רבנים בגלל דעותיהם בכמה עניינים כשזה לא רלוונטי.

ככה שאני לא מבין למה אתה מנסה בכוח להוכיח שאותם רבנים הם לא אנטי ציונות בעוד 

שאני יכול להוכיח לך בנקל את מדד "האנטי" שלהם כלפי הציונות - זה לא סוד שבעבר הרב מוצפי התבטא בצורה מאוד לא יפה נגד רבנים דת"לים.

וכן את דעתו לגבי הלל ביום העצמאות..

 

לא חסרים רבנים חרד"לים ב"ה ואם אתה חושב שכן אז זה כנראה משום שאתה משויך לציבור החרדי או הבעלי תשובה שמעוניינים להיות חרדים..

 

ההבדל היחיד הוא שהרבנים החרד"לים לא מצויים כ"כ ברשתות לכן זה נדמה כאילו אין כאלה חס ושלום..

 

יש עניין גדול להציע רבנים שמתאימים לקו השקפתי מסוים 

כמו שלא אציע לחב"דניק לשמוע רב דת"ל 

כך גם לא אציע לדת"ל לשמוע רב סאטמרי (לפחות לא כברירת מחדל)

זה שהוא נגד אמירת הלל

לא הופך אותו לאנטי ציוני

אנטי זה נגד. זה נגד ציונות וכל הקשור.

את זה לא תמצא היום כמעט בציבור החרדי למעט הקיצוניים ביותר כמו החסידים בבית שמש מאה שערים והליטאים בפלג.

 

 

האמת שאני משוייך לציבור החרדלי ואומר את זה מתוכו. אבל בסדר..

 

לא אציע לחבדניק רב דתל מהסיבה הפשוטה שהסגנון שונה.

מה לעשות שהסגנון שונה.. זאת המציאות.

לא בגלל ההשקפה שלו בענייני יום העצמאות וציונות, ולא בגלל שאצלו החולצה בצבע תכלת ואצלו לבן.

פשוט כי הסגנון שונה.

 

ומה לעשות שהרבנים הספרדים, הרבה מהם. הסגנון הוא עמחה כזה ופשטות

ויש סגנון שיעורים. וזה הסגנון.

וזה שהגיע רב צעיר אחד שחזר בתשובה וקיבל דעות מהראש ישיבה שלו מאוד לא ציוניות זה בסדר. מותר לו ללכת אחרי גדולים וטובים שחשבו ככה..

האם זה אומר שהסגנון שלו לא יתאים למישהו שמחפש את הסגנון הזה?

ממש לא.

 

ואני לא מבין למה הדיון ממשיך.

פקח עיניך וראה כמה חרדלים למהדרין מחשיבים את הרבנים האלה שלמעלה כרבותיהם. לפני הרבה רבנים חרדלים.. לא בגלל הדעות או צבע החולצה אלא בגלל האופי. וזה בסדר גמור.

הסברתי את עצמי, והמציאות מוכיחה שיש המון כאלה.

וזהו.

חזק וברוך.

אתה מכיר משהו אחד שהרב מוצפי כן מסכים עם הציונות?

 

כמו שתמצא בבית שמש.

אין מה להשוות זה שמים וארץ

באמת אם אתה מחפש ניואסנים כדי להבדיל בינהם אתה לא מכיר בכלל את הציבור החרדי..

הם שונים ככ

 

אבל אם כזה דחוף לך,

זה להצביע בבחירות

זה לברך ולהעריך מאוד את החיילים

זה אולי ללכת ללשכת גיוס ולהגיד שאתה בחור ישיבה, ולא להתעלם מהצו.

זה עוד אלף ואחד דברים.

 

הדיון הזה הפך כבר ללא קשור ומנצלש.

חזק וברוך.

ואני לא מדבר איתך עכשיו ברמת המאקרו מבחינת הציבור החרדי

כי כן באמת יש רבים מהם שמקיימים את הדברים שציינת ואף יותר.

 

כוונתי אל הרבנים שציינת ואל הרב מוצפי בפרט.

וזה מאוד קשור, משום שאמרת שאנטי זה נגד.

והרגע הוכחתי לך שבאמת אין שום דבר שהרב מוצפי מסכים עם הציונות.

 

 

מקווה שהבהרתי את הנקודה שלי.

לילט

אנסה לדרבן אותו ללכת אולי כי לשמוע היום הוא כן שומע, אבל יכול להיות שלראות את הפנים של הרב בשיעור יעלה את ההרגשה למקום שהוא מחפש.

חשבתי אולי זה גם משהו טבעי שההתלהבות מעט יורדת אחרי כמעט 15 שנים בתשובה,

תודה רבה בכל אופן וב"ה שנזכה תמיד לעבוד את השם מתוך התלהבות והתרגשות

 

תעדכני אם יש שיפור ואולי צריך עוד רעיונות אז בשמחה

(אני לא כותב את זה בדיוק לבעלך כי אני לא מכיר אותו אישית אלא כהצעה כללית.)

בהצלחה רבה לכם!

עצמך?

אשמח מאוד לשמוע

אבל לפעמים כשהכל בנוי מהתלהבות גרידא, זה דבר שהולך ונעלם

וזה דבר שיכול לפעמים להיות ולפעמים לא

 

כשאדם עמל (!) בתורה. עמל. קשה. לשבת עם הספר. לחשוב להקשות ולתרץ.

לחדש חידושים גם אם הם לא חידושים של גדול הדור, אבל יש משהו שזה שלו.

שזה קניין שלו. שהוא קנה וחידש בעמלו שלו.

זה לא דבר שאפשר לשמוע אותו בשיעור, לקבל מרב. יהיה צדיק ככל שיהיה.

מרב מקבלים לפעמים התלהבות, לפעמים אש, לפעמים חיזוק שככ צריך. ולפעמים ידע נצרך שלא היית מגיע אליו לבד

אבל יש צד של קניין בתורה שאתה צריך להתאמץ ולעמול עליו בעצמך.

אתה והספר. לפעמים גם חברותא תעזור.

הגמרא אומרת שבהתחלה אדם לומד וזה נקרא תורת ה. אחרי שהוא עמל זה נקרא שלו. כמו שאומר דוד המלך בתחילת תהילים "כי אם בתורת ה חפצו ובתורתו יהגה יום ולילה", הגמרא דורשת "תורתו" של הלומד (ולא כמו הפשט, שמשמע של הקב"ה). וזה בזכות העמל שלו והחידושים שלו.

 

ועוד עניין בזה, שהתלהבות משתנה עם מצבי הרוח ותמיד צריך לחדש אותה. כמו התלהבות.

אבל כשלומדים ככה - זה לא נעלם. זה קניין שלך.

אחד לא יכול להבין ולהרגיש את הנשמה שלך יותר ממך. 

רבנים נועדים כדי להתוות לנו דרך באמונה והלכה, אבל הנשמה שלך היא זאת שבוחרת את הרבנים שאת מבקשת מהם להתוות לך דרך, אז יוצא שביסוד את קודמת להם.

הם מתווים לך דרך ושולחים אותך בדרך ואת צריכה ללכת בדרך ולממש את עומק נשמתך.

ברגע שאדם מחובר לעומק נשמתו, הנשמה מתחילה להתלהט בקרבו וההתלהבות לעבודת ה' מפעפעת בקרבו וכל דבר שהוא לומד או משיג או עושה, הוא מרגיש חיבור עצמאי ואמתי.

כמובן האדם כל הזמן מסתכל אחורה לרבותיו, יחד עם זה הוא מתחיל להרגיש בטוח לחדש דברים בעבודת ה'. הוא לאט לאט מרגיש שפשוט מגלה את האוצר של ש"י עולומותיו בעולם הזה. הוא מרגיש דבוק באל בשורש נשמתו, מתעדן אל על על בנעימות שעשוע ה' ומתחת מתקדש בדרכים מיוחדים שה' הועיד שדווקא הדרכים והמעשים האלו הוא הוא יחדש בעולם ולא שום אדם אחר.

ההנחיה הצמודה כבר לא נדרשת משלב מסויים ואולי באמת צריך יותר להעיז לפנות אל השם ואל התורה מנקודת מבט יותר מעשית ועצמאית ופחות של תלמיד.

אני חושבת שזו נקודה מרכזית שיכולה לשנות אצלו את ההרגשה כי יש לו מידה מאוד חזקה של ענוותנות אז יכול להיות שמהמקום הזה הוא מצפה להיות מובל ולא מוביל.. יש זמנים שצריך ללכת אחרי ויש דרכים שצריך לחדש בעצמו, תודה רבה, אמסור לו ובתפילה שיועיל ויתן לו את הכיוון הנכון ללכת

באיזור הדרום יש את הבנים של הרב יורם.
ממה שכתבת זה יכול להתאים

ולדבר עם ה' כאיש אל רעהו. זה אפשרי לגמרי

נכון זה מורכב.

 

מי שיכול לצוות אותך על 'ואהבת' או על 'לא תירא' או על אישתו נידה שהיא כאש בנעורת יכול לצוות גם על כוונת הלב

 

 

זה רק שהתפילה היא בנחת בלא התאמצות, אחרת לא אפשרי עבורי לפחות

תפילה זה עבודה! עבודה שבלב.

תתאמץ! שיהיה בנחת

 

"רפאנו השם ונרפא!!!!!!! הושיענו ונושעה!!!!!!!!!!"

באותם רגעים של הבקשה וההתאמצות אני כל כולי מרוכז במילים ולא יכול לפנות את מחשבתי לתת את ליבי שהקב"ה שומע ומאזין לי אני פשוט מתפלל...

לעומת זה כשאני מבקש בנחת ולא בתחנונים כרש המבקש בפתח כן נשאר לי מקום רווח במחשבה לאמר שהקב"ה מאזין לי ממש

אתה זועק ושופך נפשך רפאינו ה' ונרפא וכל כך מרוכז במילים ולא יכול לתת את המחשבה והלב לכך שה' שומע? אז ממי אתה מבקש? מהאוויר? מה זה 'אני פשוט מתפלל'? מה זה מתפלל???

 

המסילת ישרים מגדיר זאת שהאדם צריך לצייר ממש את הקב"ה ששומע ומאזין לו ולהרגיש את זה ממש ולדמין את זה בצורה מוחלטת, וזה לא יעשה רק בישוב הדעת.

 

ראה את לשונו והבן:

האחד שהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך שמו ונושא ונותן עמו, אף על פי שאין עינו של אדם רואהו, ותראה כי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי, יען אין החוש עוזר לזה כלל, אמנם מי שהוא בעל שכל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בלבו אמיתת הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו.

הפשט הכי פשוט בכוונה זה שה' שומע אחרת כל הבכי והנהי הכוונות והמחשבות העמוקות לא שווים כלום.

 

אגב גם הוא אומר שזה אפשרי במעט התבוננות ושימת לב  אם אתה לא מצליח אז כנראה משהו עקום. ולדעתי האמירה שלך 'באותם רגעים של הבקשה וההתאמצות אני כל כולי מרוכז במילים ולא יכול לפנות את מחשבתי לתת את ליבי שהקב"ה שומע ומאזין לי אני פשוט מתפלל...' מראה איפה שורש הטעות.

 

אתה לא מבין מה זה להתפלל 

עיין משנה ברורה סימן צח ס"ק א

לא על לעמוד מול ה'!!! כך לפחות אני מבין.

בכ"מ אני חושב שלהתפלל בדבקות בלי לחשוב ולהרגיש שה' שומע אותך זה תרתי דסתרי

(א) ועיין בפני יהושע ר"פ א"ע שכתב דאלו הכונות המבוארים כאן בשו"ע א"א לכוין בשעת התפלה רק קודם ובתפלה צריך לכוין פירוש המלות עי"ש:

רפאינו השם ונרפא אתה מדבר אל ה'

מה זה ברוך אתה ה בסוף כל ברכה וברכה?

בלי שהוא שומע? 

שונה מזו שכתב המסילת ישרים שאתה מצייר אותו לנגד עיניך שהוא מאזין לך

אחרת איך תסביר את המשנ"ב?

 

או שמא תאמר שהאמור בשולחן ערוך 'שכינה כנגדו' והאמור במסילת ישרים שהקב"ה נגדך ומאזין לך אלו שתי דברים שונים.

 

בעניותי יש כאן מחלוקת. נראה שהתכוונת ליסוד ושורש העבודה

ויש שזה מלך מלכי המלכים חוקר כל המחשבות אבל בעיקר נראה שדבריו הם על מה שכתב בסוף הסעיף " וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש."

אחרת מה משמעות פירוש המילות ברוך אתה ה?

אין משמעות אחרת מלבד שהוא עומד נגדך ומקשיב לדבריך.

מה שאי אפשר לכוון תוך כדי זה את ההקדמה - וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.

כמו שכתב ביסוד ושורש העבודה דווקא לגבי הברכה ולא לגבי שאר התפילות והשבחים

כוונת המילות מה את ה מכוון במילה אתה

 

הכוונה בפירוש המילות ממילא גורמת לך לכוון שאתה מדבר למישהו אך זה לא כוונה נפרדת, המובא במסילת ישרים זה כוונה נוספת שאתה צריך לחבר יחד וזה הבעיה והקושי.

זה כמו שכל פעם שכותבים תגובה בפורום "מכוונים" שיש בנאדם בצד השני 

 

זה גורם לך לשקול מילים - מצוין.  אבל לא אמור להיות קשה

רגע, גם שאני מדבר עם חבר אני לא מדמין את ה'האזנה' שלו כלפי אני פשוט מדבר וממילא.....

לא שצריך כל רגע לדמיין

אלא שאתה מקפיד לשקול מילים וחושב מה להגיד מתוך הכוונה שהוא באמת נמצא ומקשיב.

כוונתך להסכים עם ה'מבקש אמונה'?

שמקשיב.

אבל אתה בתודעה שאתה מדבר למישהו

 

רק מוסיף (את הידוע),

שצריך לדבר בצורה שה"מישהו" הזה הוא אלוקים כל יכול שברא את כל העולם וכו' וכו' והוא רוצה לשמוע אותך.  

אלא שמתוך מילות התפילה נכנס לך לתודעה שאתה מדבר עם מישהו,

ולא שאתה צריך לדמיין את הקב"ה מאזין לכל מילה ומילה ומקשיב

 

עם זאת לדעתי המסילת ישרים דיבר על משהו יותר מיזה

יש דברים שהשתנו מהיום לפעם.

לדוגמא, בעיקרון הלכתית מי שלא כיוון בברכת אבות חייב לחזור לראש התפילה.

אבל, כתבו כבר (לא זוכר מי...), שכיום זה לא נוהג...

יכולת הכוונה של היום ויכולת הכוונה של פעם די שונה...

וזה מאוד מובן, כיום בגלל התפתחות הטכנולוגיה, תרבות המערב וכו'...יש הרבה יותר הסחות דעת, הרבה יותר בעיות קשב וריכוז ולכן גם יכולת הכוונה פחותה מפעם...

בקיצור, לענ"ד רמת החיוב יורדת וזה לא ממש כגדר חובה...

כמובן, מי שמצליח, תבוא עליו הברכה...

בי"ז יש צום לא אבילות

אבל אל תשכח להחמיר קודם בדברים אחרים שמשמחים את הלב- פלאפון, שינה, קניות...

לפני שאוסרים לימוד תורה
ראוי להחמיר עליהם לפני ש"מחמירים" ולא לומדים תורה

חוץ מזה אני לא חושב ששייך להחמיר ולא לעשות דבר שהוא מצווה דאורייתא

מה בעצם ההבדל בין המקרים?

למה כאן לדעתך ראוי "להחמיר" בדיני אבלות על חשבון מצוות, ובביטול חתונות זה לא טוב?

.

משכח את השמחה (ערוה"ש)
נכון שבי"ז בתמוז מתחיל אבילות, אבל באבילות מותר להיות בשמחה, כמו שרש"י כותב בברכות יא ע"א.
יש דין מיוחד בתשעה באב להיות בעצבות בגלל החורבן.

נחמד להעיר שהפירוש שמובא מיד לאחר מכן, עליו הרשבם חולק בחריפות, לא מופיע לכאורה ברש"י

הוא כן מופיע ב...אבן עזרא
(וגם אצל פשטנים אחרים)

"הקוטפים מלוח עלי *שיח* ושרש *רתמים* לחמם".

לגבי הצעתך - אמנם כתבת שבאשל יש גם מיני שיח וגם מיני אילן, אבל בהנחה שהאשל של אברהם וישמעאל הוא הוא, השאלה הטם שייך בשיח לשון נטיעה.

 

לגבי קושייתך - בדיעבד ראיתי בספר פרשגן של הרב פוזן ז״ל את הדברים הבאים לפיהם אין בכלל מקום וצורך לחילוק הזה. 

 

הרב קוק זצ"ל כותב על הצורך לא להביט מדי ישר בחזיון האלוקות עצמה אלא להבין שיש תארים, גילויים ואידיאלים שמשתלשלים מהאלוקות ושם בעיקר אפשר וצריך למצוא את האלוקות ורק אז להתרומם לאלוקות עצמה.
הוא אומר שעם ישראל עושים את זה נכון ועובדי אלילים מביטים באלוקות עצמה ומסתנוורים ומגיעים לכפירה וזה היה הטעות הגדול של שפינוזה שהיה יהודי והוא גרם על ידי זה לכפירה להתפשט במיוחד אצל מדענים. זה גרם לשנאת הדת וישראל.

כשבאים כבר אל האלוהות עצמה זה צריך להעשות מתוך השתפכות נפש כנה ועמוקה או הבנה של שלילת כל הגדרה מהאלוהות כדי חס ושלום לא להגשימו כמי שעשה אשפינוזה והעמים. אמנם הוא שוב מדגיש שהעיקר זה להתמקד בגילויים ובאידיאלים האלוקיים המתגלים באומה שלמה של עם ישראל. זאת הדרך לחזיון האלוקות עצמה.

יש עוד אורך- הוא בעיקר כותב על איך הרעיון שלו במאמר התבטא בזמנים מסוימים בהיסטוריה ואיך אפשר היום ללמד את עם ישראל את הדרך להתמקד בעיקר בגילויים ובאידיאלים האלוהיים ורק זה יכול להביא לחזיון האלוקות בצורה ברורה.

כמו אדם וחוה בגן עדן (המדרשים שהיו לו עוד לא מתכוונים כפשוטו).
אבל בעולם העתיק נוצר מצב מכמה סיבות שנשים רבות לא היה להם יכולת לפרנס את עצמן ולכן גברים התחילו לקחת יותר נשים. הגברים שנשאו נשים רבות חשו גיבורים ומכובדים וכמובן היה תאוה מינית לדבר, לכן היה להם אינטרס לקחת אותם.

אברהם התחתן עם אשה אחת והוא לקח שפחה להוליד ילדים.
יעקב גם התכוון להתחתן עם אחת, רחל, אבל לבן רימה אותו. הוא לקח את בלהה וזלפה כשפחות.

בימי רבינו גרשום הוא ראה שכבר הגברים לא מצליחים לפרנס את כל הנשים שלהם ובאמת יש קטטות בין הנשים הצרות זו לזו.
לענ"ד הוא גם ראה שמצד הגבר והאשה עדיף להם מונוגמיה כי שם האהבה והדבקות האמתית.
היעב"ץ טען שרבינו גרשום תיקן את התקנה כי אצל הנוצרים היה מקובל מונוגמיה ואם ישראל לא היו נוהגים כמוהם זה היה חילול ה'
הגר"א התנגד נדמה לי כי עם יותר נשים מולידים יותר ילדים והגמרא ביבמות אומרת שיבוא הגאולה כשכל הנשמות ירדו לעולם.

זה היה נאמר בתורה, בגמרא, במקור כלשהוא

נשים.
דבר שני, נדמה לי הראשון שלקח שתי נשים בתורה היה למך וחז"ל במדרש רבה על הפסוק אומרים שמה שהוא עשה הוביל למה שקרה בדור המבול:
"כך היו אנשי דור המבול עושין. היה אחד מהן לוקח לו שתים אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיתה לפריה ורבייה היתה יושבת כאלו אלמנה בחיי בעלה. וזו לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרים שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה."

אני מניח שכרגע זה מיישב את דעתי😅

אבל לעת עתה הייתי חייב משהו להתנחם בו כי זה נורא הפריע לי

האם לפי היהדות לא צריך בלעדיות בשביל לקיים יחסי אישות?

יכלה להוליד, ולכן אברהם לקח את הגר.
רחל לא יכלה להוליד לכן היא נתנה ליעקב את בלהה שפחתה ולאה רצתה עוד ילדים והיא עמדה מלדת ולכן נתנה ליעקב את שפחתה. (אני מניח שגם שלאה נתנה את זלפה ליעקב זה היה כי אחותה רחל עשתה כן)

עוללות - מרגליות, ראובן (page 1 of 67)

דבר גדול. 

מחזק את ידך.

 

הקשבתי מעט, אבל אולי לעניין הטכני שווה להשתמש בתוכנת הסרטה שתראה את העכבר, כך תוכל להשתמש בו להראות היכן אתה נמצא.

ואולי כמה דרגה הוא מלאכת הציור על הדף; קו פה להדגשה, סימון המיקום הנוכחי, חישובים או תמונות.

 

הצלחה רבה.

לפענ"ד הדברים בירושלמי: "וחורנה אמר - עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה, מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה."
הכוונה בפשטות לפי דברי בית הלל שרוב הגשמים שיורדים עד א' בשבט מתייבשים עד ט"ו בשבט ורק כעת היא צומחת מהגשמים שנחשבים לשנה החדשה.

מסתבר כי דווקא עניין האמת מול השלום לא מדויק. הרעיון של השקפת עולם מול חיי עולם (ובפרט שיש לזכור שמדובר ברב הנזיר) עמוק הרבה יותר ואין בידינו לבאר ולהבין אותו בדרגה הנוכחית (עוד לא מילאתי כרסי בש"ס ופוסקים ועוד לא למדתי קבלה).

לכאורה זה באמת הפשט הפשוט בירושלמי. אלא שיש לו חידוש ששני הטעמים בירושלמי לא פליגי וחד לבית שמאי וחד לבית הלל. הטעם של עד כאן חיין הוא רק לבית שמאי. ווארט יפה.

הרב הנזיר שהוא מדבר במרומז על 'חכמה' ו'בינה' והזוהר כותב שמשה כנגד 'חכמה' ואהרון כנגד 'בינה'.

החיים במקורם הם לא ברי שינוי הם בחינת יקוב הדין את ההר.
החיים שבאים לידי ביטיי במעשה הם גמישים יותר.
כמו הדוגמאות שהובאו במאמר.

כפי שכתבתי אני לצערי עוד לא בקיא מספיק בנושאים האלו... מעניין מה שאתה אומר. יישר כוח. אבדוק את הנושא בעז"ה.

א. תלמד גם במוצאי שבתות.

ב. תלמד גם בספר קצות החושן.


וע"ד הפלפול יש לפרש, שישנן שעות שנן בגדר מת מצוה בביטול תורה מצד השעה עצמה, דוגמת מוצ"ש. וישנן שעות שאינן שעות קבועות, אך הן מת מצווה מצד מצב הבריות בהן. וכמו דידוע דמטו משמיה דהרב עטייה זצ"ל שת"ח אמיתי הוא מי שיכול ללמוד קצות לאחר החמין של שבת. ובא לומר שמזה ומזה אל תנח ידך, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע, ואתה צלח רכב על דבר אמת.

שאמר שמיד במוצאי שבת טוב לקחת ספר וללמוד אפילו כמה דקות וזה סימן טוב שילמד כל השבוע שהכל הולך אחר הראש, כמו ראש השנה, ראש חודש, וכן בתחילת שבוע.

כי בסוף עברית וערבית הן שפות קרובות, שפות שמיות

אבל

אני לאיודע לקרוא ערבית ולכן הלכתי עכשיו לגוגל תרגום שיקרא לי את זה

העתקתי את מה שכתבת ושמעתי

 

כשיש לך מפיק בה' זה מסמל שייכות

משהו שלה

סחר שלה

וזה סיומת שמגיעה אחרי השרוש של המילה

 

ו.. הגוגל תרגום הקריא לי את מה שכתוב שם בערך "סחרה-תון"

https://translate.google.co.il/?hl=iw&sl=ar&tl=iw&text=%D8%B5%D9%8E%D8%AE%D9%92%D8%B1%D9%8E%D8%A9&op=translate 

 

משמע ששם ההברה "אה" בסוף המילה היא שורשית

אבל אני לאיודע ערבית

אז אולי טעיתי

 

במילה העברית רואים שיש ב׳ה׳ מפיק כלומר המילה היא הסחר שלה. 

המילה שכתובה שם בערבית

זה סלע, או הסלע שלה?

בהנחה כמובן שהמשמעות הזאת אכן קיימת בעברית המקראית. 

ונקראו הרוכלים 'סוחרים' על שם שמסובבים מעיר לעיר למכור כך כמדומה פירש רש"י ז"ל

בו במסחר, והשימוש במילה גם בלשון סיבוב הוא עוד התפתחות כי סוחרים מסתובבים.

כמובן בפסוק בישעיהו: "והיה סחרה ואתננה קדש ל-ה' לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני ה' יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק", זה מלשון מסחר.