פורום בית המדרש (עמוד 44)

שאנו מצפים לה, או שהוא תוצאה של תכלית אחרת?

א. כל מצווה של בין אדם למקום היא תוצאה (או יותר נכון - אמצעי) של תכלית אחרת, שהיא אהבת ה'. תפילין היא תכלית או תוצאה? ושבת, סוכה, כלאיים?

 

ב. אמנם יש מצוות שהן אמצעי יותר ישיר - כמו שבת או תפילה, ויש מצוות שהן אמצעי יותר עקיף כמו איסור כתובת קעקע ומחיית עמלק או שחיטה.

 

ג. ספציפית לגבי המקדש יש דעות שונות: יש דעה שזה דומה לתפילה - עבודה שהיא קשר ישיר עם ה', ולכן קרובה לתכלית. ויש דעות שזה שארית של התרבות הפגאנית שהיתה שלטת בזמן מתן תורה (כמו שהתורה התירה עבדות אבל השתדלה להגביל אותה, ככה השאירה את העבודה הפגאנית אבל הגבילה אותה למקום אחד ובתנאי טהרה חמורים ולמשפחה אחת מכלל העם. הגישה הזו מבוטאת בהרחבה במורה הנבוכים), ולכן זה הדבר שהכי קרוב להיקרא 'תוצאה'.

אם אתה שואל את דעתי אז אני חושב שהאמת בגישה השנייה, ועם זאת זה לא שולל את הנכונות שבגישה הראשונה כשהיא מתווספת על גביה. כלומר: כמו הרבה מהמצוות מצוות המקדש הן העתקה או תגובה למציאות (שהייתה) קיימת, אבל עם זאת - ואחרי ההבחנה החשובה הזו - יש בה גם עניין עצמי שמבוטא על ידה. ואכמ''ל.

השאלה היא מה מקומו של בית מקדש בגאולה, האם הוא תוצאה שאנו מקווים לה שמעידה על דבר אחר או שהוא אמצעי שיקדם אותנו במהלך הגאולה ולכן ככול שנקדים לבנות אותו - נוכל להתקדם הלאה.

הפיכת בית המקדש לתכלית היא מה שמחו עליו הנביאים
מקורות ? נביאים ראשונים...

יש לדון בזה מכמה צדדים: א. מצד צד. ב. מצד נטילת נשמה. ג. מצד טלטול מוקצה.

 

ראשית יש לציין, שגם מצד צד וגם מצד נטילת נשמה, לרוב הפוסקים, גם היה איסור, האיסור הוא רק מדרבנן כיון שאינו מעוניין בתולעים עצמן, והרי זה כמלאכה שאינה צריכה לגופה.

והנה מצד צד נראה שלא שייך כאן כיון שלא העביר אותם ממקום שלא היו ניצודות למקום שהן ניצודות, שהרי תנועתם ממילא איטית. וכמדומה שדיברו בזה הפוסקים לגבי חרקים כאלו, ודנו בזה מצד צבי חיגר וכיוצא בזה. וכן מסתבר לומר שאינן במינן ניצוד וזה עוד סניף לזה שאין בזה איסור דאורייתא. 

ומצד נטילת נשמה, בגמ' (שבת יב.) משמע שבהשלכה למים לבד אין בזה משום נטילת נשמה (לפחות לא מדאורייתא), וכבר דיבר בזה החיד"א בברכי יוסף (סי' שטז) והביא מדברי החוות יאיר, וממה שאני זוכר גם אם יש איסור זה רק אם מתכוין בהריגתן בהשלכתן למים, וכפי דברייך לא זה המצב.

ומצד מוקצה, בפשטות הטלטול הוא טלטול מן הצד. מה גם שראויה להצטרף סברת גרף של רעי, וכעין שכתב החזון איש (סי' מז).

 

לכן, באופן כללי (שוב, מבלי עיון כל הצורך), הנטייה שלי לומר שלא היה כאן איסור, ואם ישנו, הוא לכל היותר איסור דרבנן. ולא ביארת האם היה הדבר בשוגג או במזיד, כלומר האם תוך כדי שמתם לב שנכנסה שבת והעלית בדעתך שדבר זה אסור, ויש בזה נפקא מינה לעניין תשובה על איסור דרבנן כדברי נתיה"מ (חו"מ סי' רלד). ואם היה הדבר בשוגג, את לא צריכה לעשות אפילו תשובה.

בנוגע לשאלה-
הסתכלתי בשעון וידעתי מה השעה..הדלקתי אפילו נרות..ידעתי שהשבת נכנסת .מה יכולתי לעשות?
הרגשתי רע והייתה לי תחושה שאני כנראה עוברת על איסור כלשהו אבל בלי ידיעה.אמרתי לעצמי שאין סחיטה כי לא נגעתי בסמרטוט וגם זכרתי שמותר לגרוף ליכלוך מקומי קטן עם מגב במקרים מסויימים, הייתי בטוחה שהבעיה זה השטיפה של כל הבית כולל הזזת רהיטים.
אנחנו לא ילדים קטנים עדי כדי כך ויודעים שזאת לא צורה להכניס ככה את השבת.
לא הסתדר לי בקטע רגשי מצב להעביר שבת עם תולעים.הרגשתי אנוסה.

ומוסיף שלפי מה שכתבת שרק גרפתם את המים בשבת סביר שאם התולעים מתות במים הנ''ל הן מתו עוד ביום שישי.

ואחרי שהוכיח בעל השום והחניכה שמדובר באיסור דרבנן כידוע מקלים במקום צער גדול.

בכל אופן כדאי ללמוד הלכות שבת היטב ואז נמנעים מלהתיר את האסור ולאסור את המותר.

לא מכיר איסור אלא אם השתמשתם בסמרטוטים ואז עברתם על כובס וסוחט

קבלו עליכם שמירת רבנו תם ביציאת שבתות מכאן והלאה ויחשב בדיעבד ולאחר מעשה 'כאילו' הכנסתם שבת לפי רבנו תם שזה אחרי שקיעה רגילה
רק ככפרה. לא כאפשרות לחלל שבת אחרי שקיעה מכאן והלאה

מלבד זאת שגם אם כן אז הוא נדחה מההלכה

לא נדחה. פשוט הרוב קיבלו את דעת הגאונים, מהשקיעה

אך החסידים כן קיבלו את דעת השו"ע והראשונים שעימו, ויש מקומות שאפילו לקולא בכניסת שבת

אבל הקטע של המים החמים והאקונומיקה חלחל אותי, הייתי חושש יותר לצער בעלי חיים (וגם ברור שזה הורג).

מותר להרוג חרקים שנכנסים לביתנו.

 

 

מוות בייסורים הוא לא צער בעלי חיים? 🙄

יש שם כמה מסקנות

א אם הם מתים בסוף אין בזה צער בעלי חיים. צער בעלי חיים (האיסור) הוא להתעלל בהם ולהשאיר אותם חיים.

ב לצורך האדם מותר גם לצער (הדוגמא שם זה לתלוש נוצות מאווזים)

ג אין צער בעלי חיים בשקצים ורמשים

הזבובים ותולעים לא סגור על זה

 

הוא של הנוב"י, והוכיח כן מהסוגיא בחולין (ז: ).
ולגבי הריגת פרעושים המפריעים, דיבר בזה להיתר בשו"ת אג"מ, ואין מצוי אצלי עתה לציין מקור.

את עניין המוות הוספתי בסוגריים בקשר לשאלה על שבת.

קודם כל, המצב מוגדר ככבוד הבריות בוודאי.
לכן, אפילו אם לא הייתה אפשרות לפתור את הבעיה מבלי לעשות איסורי דרבנן- זה היה מותר.

אבל גם בלי ההיתר הזה, ובשביל הדיון, אני לא חושב שהיה פה איסור דרבנן כלשהו.

1.מצד מלאכת צד:
לפי השש"כ והרב עובדיה- מותר לצוד בע"ח שהוא איטי מטבעו.
גם למ"ד שיש צידה בב"ח איטיים (הרב אלישיב לדוגמא)- למיטב זכרוני הסברא לאסור היא מצד שלילת חירות, ופה לא הייתה שלילת חירות כי לא הייתה תפיסה של התולעים אלא הרחקתם.

בנוסף לזה, גם אם היה מדובר בבע"ח שיש בו יש איסור צידה- אני לא חושב שבמקרה הזה יש בכלל איסור צידה. תעלת ניקוז זה לא מקום שניתן לתפוס בו בשחיה אחת.. וגם צמצום מקום והקלה בלכידה כמו הכנסה מבית לחדר שאי אפשר לתפוס בו בשחיה אחת- אין כאן. אדרבה זה מקשה על הצידה (מסברא פשוטה- במה זה שונה מלהעיף עם מגב עכבר מהבית החוצה?) לכן זו אפילו לא משאצל"ג ואין גם איסור דרבנן.

2. מצד נטילת נשמה - בנוסף לזה שזו משאצל"ג כי אין לו צורך בתולעים המתות, לכאורה זו גם הריגה בגרמא. ומשאצל"ג באופן של גרמא במקום צורך כזה- בוודאי מותרת לכו"ע.
(הערה-גם לא נראה שזו בכלל משאצל"ג. זה הרי השחתה וקלקול. לכן גם הרמב"ם שמחייב במשאצל"ג יפטור במקרה הזה (דמי לחופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה שפטור אף לפי ר"י כי זה קלקול)).

ומעבר לזה- נראה לי יותר שזו לא משאצל"ג אלא פס"ר. המטרה היא להעיף אותם לפתח הניקוז ומשם שיסעו לביוב. המוות זו לא המטרה.
לכן, גם אם זו לא גרמא או גם היו מתות מיד עם נפילתן למים- הווי פס"ר דלא אכפת ליה בתרי דרבנן (מקלקל, כלאחר יד)- שהרב עובדיה מתיר לכתחילה והמ"ב בשעת הצורך. וכאן זו שעת הצורך.
ושאני מחיתוך ראש העוף- שם זה לא כלאחר יד וזה גם לא מקלקל כי בלי נטילת הנשמה לא יכול לקבל את הראש ולכן נחשב כרוצה ליטול את נשמתו. ואילו כאן מצידו שלא יהיו בכלל תולעים ולכן זה כן קלקול.

אולי זה לא נחשב כלאחר יד כי גם ביום חול היו עושים אותו דבר. אבל הרב עובדיה מיקל גם בפס"ר דלא ניחא ליה בחד דרבנן במקום הצורך. וכן משמע מהמ"ב שאפשר להקל בכה"ג במקום צער.

3. מצד איסור שטיפת הבית- התירו הפוסקים לשפוך קצת מים על רצפה במקום שנתלכלכה ולגרוף, דאז הווי מקום צורך כמו בכיבוד ולא גזרינן ואסרינן במרוצף בכה"ג. ומטעם זה נראה שאין חילוק בין מקום קטן לגדול, ההיתר הוא לשטוף את המקום המלוכלך. וכן כתב האול"צ להקל לשטוף אף את כל הבית אם רצפתו מלוכלכת מאוד.

4. מצד טלטול מוקצה- לרוב הדעות (כולל המ"ב, הרב עובדיה, שש"כ) זה טלטול מן הצד, וטלטול מן הצד לצורך דבר המותר- מותר.
וגם לאוסרים זה כגרף של רעי ומותר.

אם אני זוכר נכון
חוברת של מייסד ברקאי, לא זוכר את שמו

אם כן- לא יודע אם ניתן להשיג..

אבל תמשיך באינטואיציה

טעמים : חוברת ללימוד טעמי המקרא [לתורה ולהפטרה] : נוסח ספרד / דן בארי | בארי, דן | הספרייה הלאומית

[לא מכיר, מצאתי בחיפוש].

כי מנגינה זה בקטנה עלי.

הרב מרדכי ברויאר

מסויימים (משהו שהבנתי לבד זה שבכל פסוק יהיה לכל היותר אתנח אחד), מוזמן לחפש באינטרנט או לשאול תמני מצוי

אז כנראה שהכללים להופעת הטעמים הם אותו הדבר

אבל בסופו של דבר זה תלוי בחזרות ולהיכנס לכיף של המנגינה של הטעמים.

אני בעל קורא כבר כמה שנים (אם כי לא תמיד הייתי באופן קבע כמו בשנה וחצי-שנתיים האחרונות...), ואני יכול להגיד שבהחלט יש חוקיות. איך אני קובע את זה...?

כי אם יתנו לי פסוק שאני לא מכיר ויגידו לי לנחש את הטעמים שלו, יש סיכוי גדול שאצליח לקלוע, לפחות באופן כללי לרוב הטעמים בפסוק...

יש פעמים שיש פסוקים מיוחדים כאלו שאין לך סיכוי לנחש, בנוסף לפסוקים עם טעמים מיוחדים ולא נפוצים כמו שלשלת וכדו'..שאלו פסוקים שאתה צריך לדעת ששם יש טעם מיוחד כדי לקרוא את הפסוק בטעם שלו כמו שצריך....

להגדיר את החוקיות ולתמלל אותה יהיה לי קצת קשה, בכל אופן, זה בעיקר תלוי באימון ובחזרה, ולא יקצר לך הרבה אם תרצה לנסות ללמוד מקיצורים ע"י שיטות כאלו...(גם החיפוש של השיטות והנסיון בהן נראה לי יבזבז לך זמן שבו היית יכול ללמוד כבר את אותה פרשה...אולי לטווח ארוך זה באמת משתלם, לא יודע...)

בכללי, אני יכול לזרוק לך כמה משפטים שאולי יעזרו לך...

- בכל המפקדים בספר ויקרא ובספר במדבר, כאשר מופיע ביחידות "וחמש" הו' בפתח, כשהמספר מסתיים ב"וּשלושים", זה תמיד יהיה ככה, אם הוא מסתיים ב"וארבעים", הו' תהיה בשווא, אם מופיע במספר "וחמישים" זה גם יהיה בפתח, וכו'...(זה בעיקרון, אולי פספסתי עוד משהו ששכחתי לכתוב...)

זה נגיד חוקיות לפרשות ספציפיות שלדעת את זה עוזר מאוד...(אני אישית למדתי לבד את החוקיות הזאת וזה היה לי אוטומטית...).

יש אולי עוד חוקיות שאני יודע לתמלל, אך לא עולה לי כרגע, הרבה מהן זה על פרשות ספציפיות ומקומות ספיציפיים, חוקיות כללית לכל הפסוקים יהיה לי קשה מאוד לתמלל, אם יעלה לי בעז"ה בלנ"ד אכתוב....

יישר כוח...!!

 

נ.ב. אם צריך עוד שאלה/התייעצות/עזרה בנושא של טעמי המקרא/קריאת התורה אני יותר מאשמח לעזור.

הם נגזרת ישירה של כללי הניקוד שאכן יכולים מאד לעזור בטווח הרחוק וגם לא לוקח הרבה זמן ללמוד אותם

בסדר, אך בכל מקרה לא נראה לי אצליח לתמלל את אותם חוקים, כך שזה בכל מקרה לא רלוונטי שאני יודע בעצמי את החוקיות...

כן, גם אני רוצה לראות את "קריאי מועד" וכל הדברים שיש בהתחלה, זה נראה לי ממש חשוב...

תבואה- שם כללי ליבול הארץ. "כי מספר תבואות הוא מוכר לך".
דגן- מחמשת מיני דגן. "ראשית דגנך תירושך ויצהרך".

מניין שתבואה כוללת מינים שהם לא דגן ? יש לך מקור לזה ?

מהמקרא די משמע שזו לשון כללית- "שש שנים תזרע שדך.. ואספת את תבואתה" (לעומת מעשר לדוגמא- "ראשית דגנך תירושך ויצהרך" ואכן שם לכו"ע ירק אינו מדאורייתא).
"כי מספר תבואות הוא מוכר לך".
ואולי מעצם זה שהתורה משתמשת בשתי מילים.

אבל הרמב"ם מבדיל להדיא בין תבואה לבין ירק וקטנית. יש גם משנה או גמרא נראה לי אבל לא עולה לי עכשיו.

והוא נשמע נכון -

'פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם'
'ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו'

ויישר כח על הראיות. ראיות מפורשות

אכן מורכב

בכללי אם זה יכול להאכל כמו שהוא חי אז הוא לא מוקצה (מלוח לדעתי כן אפשר לאכול לא מבושל)
המחלוקת על בשר קפוא תפוא וכדו' כפי שאמר נחשון

הם מוקצה לכו"ע נראה לי (גם אם הם ראויים).
גם הסוברים שבשר קפוא אינו מוקצה זה בגלל שיש בעולם אנשים שאוכלים אותו ככה (ככה ממש או ע"י חיתוך ותיבול). ופה זה לא נראה לי מצוי בכלל. לפחות לא במלוואח.
בכל אופן, זה עניין של מציאות.

אבל יש דרך אפשרית- מותר לטלטל מוקצה בטלטול מן הצד לצורך דבר המותר.
לדעת המ"ב, הרב עובדיה ועוד, דחיפת המוקצה ע"י כלי נחשבת לטלטול מן הצד.
לכן אתה יכול לדחוף את המלוואח והציפס ע"י כלי וככה להגיע לגלידה.

ככה אני זוכר הגיוני שיש עוד אבל זו ההשתלשלות שאני זוכר

לבין דברים שיכולים להיאכל ע"י הדחק כגווןתפוחי אדמה או בשר עוף/בהמה חי

לגבי בשר קפוא אכן כותב שאם אין שהות שיפשיר אסור לטלטלו ואם יש שהות שיפשיר מותר לטלטלו

@פשוט אני.. אוהב שיש קשר בין הניק לתוכן

מי שעולה נסמך על אבותיו, לעומת זאת את בזיון הר הבית
אין אחד שמתיר...

והבנתי שיש חילוק מאד ברור בתשובה, רב שמתייחס לעולים כאל כופרים ובני השטן יאמר שעליה חמורה, רב שמתייחס אליהם כמלאכי השרת יאמר שבזיון חמור.
ויש דוגמאות לשני הצדדים.

מהבטן מה שנראה לו.

פשוט לא נתפס שמקום המקדש מחולל וכמעט כל המוחים בקול נגד העליה שותקים.

בעולם קטן

הכיוון שלי הוא קצת אחר.
אין לי זמן להסביר, אז מוזמן להשוות בין הסגנון של הרב שמואל אליהו והרבה טאו. הבונוס מוזמן ללמוד את הרב אב"י סילבצקי, הוא אוסר אך הסגנון שלו ייחודי

זה מצער אבל לא מוחים כי גם אז שועלים הילכו בו, אז עכשיו זה גוים.  זה הכרח וזה גזירה עד שיבנה

בתקופה ההיא הייתה מצווה להכנס להר הבית ולגרש משם את השועלים? 

אם רואים גוי נכנס ומתפנה בבית כנסת עצמו ה' ירחם, לא מחוייבים לעצור אותו?

נראה לי פשוט שכבוד ומורא מקדש זה לא רק מצידנו, זה משהו עצמי. המקום קדוש.

בנוסף לכך, אסור לעכו"ם להיכנס מהחיל והלאה. ואם כן אותו סוג חילול שיש על ידי כניסת ישראל יש גם על ידי כניסת עכו"ם.

מישהו מהתנאים נכנס וגירש שועלים? זה יהיה חידוש בשבילי

כי בפשטות, אסור להיכנס לשם. 

והסברא הפשוטה היא שחמור יותר לעשות איסור כרת מאשר ששועל או כל יצור אחר יסתובב שם. ככה אני מבין

 

בית כנסת זה משהו אחר, כי מצווה להכנס לשם גם ככה ולשמור על הכבוד שלו, כ"ש שאין איסור.

שאלתי בהודעה הפותחת על חובת המחאה ועל הפעילות נגד הבזיון כמו שעושים נגד היהודים שעולים.

ובכל אופן, לגבי התנאים אחרי החורבן- היה אפר פרה בימיהם למיטב ידיעתי

עד שלא פסקה העליה להר הבית היו עולים כרגיל, פשוט לא נכנסו לאזור שהיה בו החיל

חשבתי שאתה מתכוון לשאול מה יותר חמור שידחה את השני.

 

אז תן לי לחשוב מחדש (יש לי את כל השבת חח)

רק יש לדון איפה ממוקמת העזרה להחיל כיום.
להר הבית מותר להכנס לאחר טבילה מדאורייתא (בדיוק כפי שאישה נשואה עושה כל חודש).

בידינו לקבוע אם גויים ילכו בו אם לאו.

מאיפה הגזרה שגויים ילכו בהר הבית וישחקו כדורגל?

גפני: להותיר את הר הבית סגור ליהודים

המשפט המרכזי בעיניי- "אי העליה להר היא ההוכחה העמוקה ביותר להשתייכותנו למקום קדוש זה אליו אנו מכוונים בתפילותינו מכל העולם".

שיבזו את מקום מקדשנו, שיתקפו שם שוטרים, שיראו בצורה הבולטת ביותר שהמקום לא תחת ריבונותינו (שזה מצווה דאורייתא כידוע)- כל זה לא פוגע בהשתייכותינו למקום הקדוש הזה כמו עליה אליו.

הוא אפילו לא טרח לציין שצריך לפעול גם בכיוון הזה. רק הזכיר שלא צריך לעלות.

זו בדיוק ההשקפה המעוותת שאני מדבר עליה.
אותה השקפה שמתנתקת מחזרת עמ"י לארצו וגם לא תופסת שאנחנו כבר לא בשטייטל בגלות גם מבלי קשר לציונות.
להרחבה בנושא- בעולם קטן השבת רב חרדי כתב על העניין בהקשר של האסון במירון, הקורונה בציבור החרדי והאסון בקרלין (את הר הבית לא הזכיר).

מבין, מבלי קשר למגזר, השקפה ולשאלת היתר העלייה.

יוסי דייטש: "אסור לעלות להר הבית. אבל חמאס לא יכתיבו לנו איפה ניכנס, לאן נלך ומה נעשה"

גורמים ביהדות התורה: גפני לא מייצג אותנו

וכנראה לכבודך פורסם מכתב מחאה על הראשון: https://a7.org/?file=20210524141147.pdf

אכן, תמוה בעיני לאן נעלמו עשרות רבנים נוספים המתנגדים לעליה להר - חלקם בעלי משקל תורני וציבורי גדול בהרבה מהחתומים.

 

ואם במכתבי רבנים בעניין הר הבית עסקינן: הבהרה וגילוי דעת.jpg

תורה אחרי צבא - דף הבית

זה כמובן אורות המלחמה א...

אולי בהמשך אעלה עוד אם לא יקדימוני...

עקבי הצאן, מאמר 'המחשבות'

מהפסקה השנייה 'כשהלאומיות מתגברת בישראל..'

 

 

וכל המרבה הרי זה משובח ;)

פרק מהמם,

ממש מחזק ועושה סדר בנוגע ליחס שלנו מול אומות העולם.

 

אם את מחזירה לו בדיוק את הסכום זה לא ריבית.

מוזר שהוא לא מסכים לקבל, הרי זה הכסף שלו שחוזר אליו.

 

אם רוצים לתת לך יותר- מצד הנותן ולא מצדך- אז מותר לך לקחת.

כיוון שהסכום הנוסף לא ניתן מחמת איחור של השכר או דרישה שלך, אלא מצד צורך בהכרת טובה ונתינה גמורה של הצד השני.

 

את כל הסכום... הוא מחזיר לי בחזרה
או שנגיד הוא מוותר על ההחזרה. מבחינתו מחק את החוב. מבינה? הוא מכניס אותי לבעיות רק אני לא סגורה על כמה להתעקש...

נראה לי אם מצידו זה מתנה גמורה

בלי שעוד 5 שנים הוא ייזכר פתאום שעוד לא החזרת לו.. אז זה בסדר גמור ואת לא צריכה להתעקש..

 

אפשר להביא משהו סמלי במקום כמו פרחים לשבת או משהו שיביע הערכה..

 

אל תדאגי זה מישהו מהמשפחה שלי אנחנו ביחסים טובים הוא נותן לי במתנה אבל עדיין לא נעים מתנות חינם...

קרה לי משהו דומה-

חברה שילמה עלי באוטובוס כי לא היה לי באותו רגע ואחר כך לא הסכימה לי להחזיר לה.

עניין של כמה שקלים, קצת הרגשתי לא נעים אבל מחליקים את זה.

והבנתי שכנראה היא רואה את זה כחלק מהחברות שלנו, היום היא נתנה לי ומחר אני אתן לה..

 

אז אולי זה ככה מרגיש לצד השני מתוך המשפחה..

 

אבל פה היה מדובר בהלוואה רצינית... כמה אלפים, אז הוא החליט להחזיר לי כמה מאות. יותר נכון פשוט לא לקבל...

אם הוא לא רוצה לקבל את החזר ההלוואה - תגידי לו שוקראן ותהני.

 

לגבי שיעור - מותר שיתנו לך יותר, אבל לא אם זה קשור לכך שהם משלמים מאוחר.

Rav Oury Cherki website

(אין לי מושג מה הוא אומר שם, חיפשתי בגוגל ומצאתי את זה).

 

וואו היה לי מעניין ומפתיע ביותר!...

אבל זה היה יותר בדיעבד על הזכיה והייתי רוצה שירחיב יותר.. (:

אבל אני לא מוצא כרגע באינטרנט...

אבדוק איתו בלנ"ד.

נטע זר                

אבל זה לא מה שאני זוכר שהוא כתב [לפני מה שאני זוכר זה היה בגילוי דעת, אבל לא בטוח...]

20210523103903.pdf

בהצלחה!

אהבתי את ההשוואה לג'אנק פוד
מעולה הדף הזה, תודה

https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10159082176832310&id=547592309

אני חושבת שלא עוזר שהוא אומר על האופי של השיר שלנו ועל ההופעה של ישראל כי זה עצם התחרות, ולכן או שיש לך מה לעשות בה או שלא. האירוויזיון נהיה קרנבל תחפושות שהמנצח הוא מי שיותר מוזר ופריקי... מי שהזדעזע מהקליפ של ישראל אז הוא ממש עדין יחסית למדינות אחרות. ועדן אלנה פשוט מאמי! להפנות את הביקורת אליה זה לא רעיון טוב😕
זה פשוט משמעות האירוויזיון בימינו, אלו כללי המשחק.

 

עזרני אלי והושעני

אתה לא רוצה סט?

יכול להיות שבמקומות שמוכרים יד שנייה (יש קבוצות בפייסבוק שבהן אנשים מפרסמים ספרים שיש להם).

אפשר להיתקשר לחנות לשאול

זה לא כמו סכין של מילה לדוגמא שהשימוש שלו הוא לצורך מילה ולא כדי לחתוך אוכל ואדם מקצה מדעתו שימוש בסכין הזה לצורך אחר שאינו מילה כי מקפיד עליו.

מהסיבה הפשוטה שצמיד ושרשרת הן חלק מלבושו של האדם, ולכן אין בעיה מהבחינה הזאת...

ולכן, כל דבר שאינו חשמלי והוא חלק מהלבוש, אין לו בעיה של טלטול בשבת...

לדוגמא: שעון, כיפה, מסיכה (כן, הפוסקים הגדירו את זה כחלק מהלבוש ולכן מותר ללכת עם זה בשבת...), כפפה, מעיל, סוודר, חם-צוואר וכו'...

וניקח נגיד את הדוגמא של השעון...

אני לא יודע אם זה נכון, ולא מספיק בקיא בסוגייה הזאת, אבל הבנתי שאם השעון הזה עולה כמה עשרות אלפים או כמה אלפים, יש בו בעיה של טלטול בשבת כיוון שזה כבר יצא מגדר לבוש והפך לגדר תכשיט שלא לצורך לבוש...

אבל גם הוא תכשיט אך הוא משמש גם כלבוש, בעיקרון אין בעיה, לא מספיק בקיא מה הגדר עד הסוף לכל דבר...

אבל לכאורה, אם מה שאמרתי נכון, גם לבנות תכשיטים יותר מדי יקרים שיצאו מגדר לבוש, יהיו אסורים בשבת, אבל אני לא מספיק בטוח במה שאני אומר...

@חסדי הים

@נשמה כללית

""דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום".
תכשיטים הוא לא מייחד להם מקום.

שעון קיר זה בד"כ מוקצה מחמת חסרון כיס.

שוב, כן מושגים קבליים אבל יותר מכך, שפה חסידית דרשנית (כולל ראשי התיבות). ועדיין, בתוכן הדברים זה במידה רבה מרוכך ויפה ונכנס ללב. ויש גם דרשות שהן יותר בפשט הדברים ופחות ברמז וסוד.

ברובו קשה להבנה

גם לאט לאט לומדים את השפה והמושגים
ככה גם לגבי גמרא , סיפרי הרב קוק ועוד
בהתחלה קשה אחרי ספר אחד כבר קולטים את השפה

ולעמת זאת פסקאות מסוימות בר' צדוק יותר מובנות לי.
אולי ביאור לתניא. או לחקלים ממנו. אולי שם משמואל. למרות שבקושי פתחתי.
יש עוד ספרים לבעל חובת התלמידים. (אש קודש. בני מחשבה טובה)
אבל בכנות אני יותר טועם ולא מצוי בלימוד החסידות כך שקח את דבריי בערבון מוגבל..

בהצלחה צדיק!

יש לך כמה כרכים (ויש גם קונטרסים שמחולקים ללימוד יומי של הוצאת "המאיר לארץ") של  הספר "בצור ירום" שזה פירוש על ספר התניא בשפה מובנת ופשוטה יחסית, של הרב יורם אברג'ל זצ"ל.

 

יש גם את הספר "נתיב מצוותייך" של הרב אליהו עובדיה.

 

ממ ויש את הסדרת ספרים של הרב שמואל טל "טל חיים" שזה גם כמה כרכים לפי נושאים, זה פירוש על תהילים אבל עם חסידות ואמונה.