פורום בית המדרש (עמוד 45)

איפה כתוב שאסור לאכול חלב עם בשר? ועוד שאלות בדרך זו.

אלא שכנגד 3 פעמים שאיסור זה הוזכר בתורה, למדו חכמים 3 איסורים כלליים בבשר וחלב: אסור לאכול, אסור להנות, אסור לבשל.

אסור לי ליהנות מגדי שבושל בחלב אמו, אסור לי לאכול בשר שבושל בחלב אמו, אסור לי לבשל גדי בחלב אמו...

לא כתוב שאסור לי לאכול פרה שבושלה בחלב של עצמה.
לא משנה לי כמה איסורים יש על הגדי משום שלא דיברתי עליו, דיברתי על פרה שבושלה בחלב של עצמה.

איסורים כללים

וכמובן שכפי שהעיר בייניש נח זה תורה שבעל פה אחרים גם לאכול גדי בחלב אימו היה מותר אבל לא לבשל

למה התפילין שחורות
למה אסור לנקות את המכנס בשבת
באיזה סכין שוחטים את הפרה
וכו

משנה
מסכת חולין, פרק ח'
תלמוד בבלי
מסכת חולין, פרק ח'
משנה תורה
ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט'
שולחן ערוך
יורה דעה, סימנים פ"ז-צ"ז
ספרי מניין המצוות
ספר המצוות, לאו קפ"ו, לאו קפ"ז
ספר החינוך, מצווה צ"ב, מצווה קי"ג

אבל הביצה לא מופרת אז....

בחזון הצמחונות והשלום של הרב קוק
בקצרה הצורה בה נכתב האיסור באה ללמד על הטעם שלו. שאין זה מוסרי לאכול בשר ,אבל לאכול גדי בחלב אימו זה ממש נורא. ממש הרצחת וגם ירשת.
כמו אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

עיין שם באורך .

הלכתית כפי שכבר אמרו יש תורה שבעפ

כי תוך כדי שתבחן את המעשים שלך

איך תוכל להימלט מכך שתצטרך להעביר במחשבה את התורה האם זה אסור או לא?

אני יכול לומר לך חוץ מכבודך שאין כמעט פעם שאני לא מהרהר בהלכה ההיא 'צואה אפילו משהו בפי הטבעת תפילתו תועבה' כשאני עושה שירותים, ובצורה טבעית ביותר לא ניתנת לשליטה.

כי פה אתה רק מקיים את ההלכה, אתה לא בוחן אותה אלא פשוט יודע אותה.

ובחשבון נפש אתה כנראה תצטרך לבחון את דברי התורה האם הם עולים בקנה אחד עם המעשים

ככה נראה לי לפחות... 

 

או שאני טועה ואנשים רק חושבים מה הם עשו וישר יודעים אם זה בסדר או לא.

וואלה לא יודע, אצלי זה לא ככה כי אני לא בקיא בהלכה

 

 

והיא,

מה הסיבה שהותר להתבונן בשפלות האדם בשירותים?

ומיזה נקיש.

לא הבנתי אותו

 

יום לג בעומר מרומם לרבינו בספרי החפץ חיים מובא שמותר לאדם להרהר

שכדאי לצאת משם מהר ומזה משתמע שאין זמן לחשבון נפש

כן, משמע שרמז כדבריך

האם מבחינת הלכתית שהעניין מוריד את ערך הדירה מחייב אותם להפסיק?

ואני לא יודע מה התשובה

המנהג הסתעף מדברי חז"ל שאדם שנושא אשה נמחלים (לא בדיוק בנוסח הזה) עוונותיו, ואם כן הוא אדם זך ונקי שמן הסתם ברכותיו עושות רושם. וישנה מחלוקת בין רבותינו האם עניין זה של מחילת עוונות נאמר דווקא לגבי החתן או גם לגבי הכלה, והמתברכים והמתברכות מפי הכלה כנראה נוקטים שמחילת העוונות תקפה גם לגביה.

כך דבר במקומו מה טוב. המקום גורם. (קובע מקום לתפילתו וללימודו). מצד שני אומרים שמי שהולך למקום לפעמים יותר מידי מתחבר לחיצוניות ואם הוא נשאר במקומו אז הוא יותר באיתכפיא להתקשר באופן פנימי. ודעביד כמר עביד וכו'.

אבל אני לא חושב שהאסון של הלילה רלוונטי לדיון.

כבר אמר הנשר הגדול.

נשמע לי יותר הגיוני

ההילולה הזו היא מנהג קדום.

וכמו שלא מזלזלים במנהג

ק"ו מנהג קדום.

במקום להאשים את המשטרה\את מד"א\את ה'.

אולי נלמד לקח.

נלמד שימת לב קצת יותר למי שסביבינו

שיש אש באוויר

אש מחלוקת

מה מועילה ההדלקה???

מה שקורה בשבועות האחרונים (יותר נכון התגבר)

זה שנאת חינם גדולה

החל מבחירות חמישיות שרק מפלגות ומפלגות 

וכלה בבחורים שעושים חילול ה נוראי ושנאת חינם עצומה

וכשהאש בוערת אין מה להבעיר 

זה חסר טעם

 

לא שמעתי על אסונות בהילולות מסודרות ומאורגנות טוב

מה שאומר שאם אתה רוצה להסיק מזה מה ה' לא רוצה

אז תסיק שהבעיה היא לא בהילולא אלא בחוסר זהירות

ובכל זאת גם בשנים קודמות זה היה בדיוק אותו הדבר(הקפיצו כתבה מלפני שנתיים והיה שם מישהו שדיבר בדיוק על זה)

אגב, במירון בשנים קודמות גם לא היה מי ישמע בטיחותי..

פעם אחת נכנסתי לאיפה שהצפיפות בטעות טיפשית וזה היה מפחיד ברמות, חייבים ללכת כדי לא להירמס.

 

לדעתי זה נס שלא קרה כלום עד עכשיו.

למרות שהמקום התנהל בדיוק אותו הדבר(יציאה צרה ודחיסות לא הגיונית), פשוט בשנים קודמות לא קרה אסון

באתי להגיד שאם כבר הוא רוצה ללמוד מהאסון מה ה' לא רוצה אז אין קשר להילולא עצמה

כי זה לא שקורה כל יומיים אסונות בהילולות.

 

מצפיפות כזאת יכול לקרות אסון בכל אירוע שהוא.

 

 

חוץ מזה שלא כל הגויים מדברים על כל היהודים. ועוד נימוקים שהחשבון הוא לא כזה פשוט.

כל כך הרבה דברים שהגויים לא חייבים אבל ברור שיקבלו עליו עונש

לימוד זכות על עמ"י הוא עניין קדוש וטהור - אשריך, שימחתני! שנית, עונשם יהיה גשמי ולא רוחני. לקיחת הזכויות והעברת העבירות היא נקודה רוחנית ששיכת למי ששיי בעולם הבא ומצווה על לאו כה"ג.

שמדברים על כלל ישראל לשון הרע? 

ואינני מדבר על הרוב המוחץ שלהם שברור לכל יודעי דת ודין שהם בגדר תינוקות שנשבו ואף הרבה יותר מכך,

אלא על המיעוט הקטן שמדברים על כלל ישראל לשון הרע.

 

מה איתם?

ויש לתרץ בתרי גווני - ראשית, כללו של החובת הלבבות (כמדומני שהוא יותר קדום) קאי על אדם פרטי ולא על כלל, שכן בַּכְּלל לעולם אין חטא וקדושתו לעולם אינה נפגמת (עיין מי מרום ח"ו מאמר ראשון שם). שנית, נקיות מעוון אינה מספקת, בעל התניא מבאר באגרת התשובה ונדרשת "כפרה", שהיא מושג שונה מנקיות מעוון, אלא מושג המבטא התרצות לפני הקב"ה, שהוא חפץ באדם מחדש בצורה שלימה כאילו לא חטא כלל (במילים אחרות, תתיכן מציאות של סליחה בלי שהמצב ישוב לקדמותו כמו לפני החטא).

 

בדיעבד עשיתי חיפוש ומצאתי את הדברים הבאים באתר האקדמיה ללשון העברית, ויותר מסתבר שזה הפשט שבגללו שפות שונות קישרו בין המושג של עין והמושג של מעיין. 

 

 

למילה עַיִן כמה וכמה משמעויות; הבסיסית שבהן היא כמובן 'איבר הראייה', וככל הנראה בהשאלה ממנה התפתחה המשמעות 'מעיין': מקור המים באדמה דמה לעין הלחה, מקור הדמעות.  כך לא רק בעברית, אלא גם בשפות שמיות אחרות, ובהן אכדית, ארמית וערבית, מה שמעיד על קדמות המשמעות. כמובן המילים עַיִן ומַעְיָן שוות שורש הן.

 

מעיין, עינת וענת - האקדמיה ללשון העברית

 

עבר לי חלון הזמן לעריכה. אבל הפסוק השלם מספר משלי ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל״ ממש מתאים לרבקה שאמנם לא נתנה מלחמה לדל, אבל נתנה לו מים. 

 

במידה וזכיתי לכוון לאמיתה של תורה יה״ר שיהיו הדברים לזכות ולרפואת חבצלת בת שושנה (ואם תוכלו להזכיר אותה אשמח). 

 

(מעניין מי חשב על הספר...)

 

״אמרי דבי רבי ינאי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר״ (בבלי ברכות לב ע״א)

 

מצאתי לזה מקור בתורה - ״הישאג אריה ביער וטרף אין לו. היתן כפיר קולו ממענתו בלתי אם לכד״ (עמוס פרק ג פס׳ ד)

 

חיפשתי במפרשים ולא ראיתי אף אחד שהעיר על כך, אם יש אשמח לדעת. 

 

לרפואת חבצלת בת שושנה.  

באותיות דרבי עקיבא: "אין עין אלא תורה. שהיא העין של העין והיא אורה לכל אורה והיא חכמה לכל חכמה והיא בינה לכל נבונים והיא מדע לכל יודעים".

כמו שכתןב במשלי כ: "מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה"

או סתם שהקשר ביניהם הפסיק.

ב. גם אם כן אפשר להבין שאחד פגע בשני לא ניתן להבין איזה מהם.

היית אומר שזה לשון הרע אפילו כשזה בא בשתיקה ללא מעשה?

(חוץ מהטיעון שמי שאומר שיש לשה"ר בשב ואל תעשה עליו הראיה)

הוי לשון הרע, ראיתי בחפץ חיים במהדורה זו - https://www.sifreiorhachaim.co.il/product/%D7%97%D7%A4%D7%A5-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/

שו"ת חוות יאיר סימן קמז

הובא בפתחי תשובה בחושן משפט סימן יט סק"ד

 

משם הסיק שכן יש לשון הרע בשב ואל תעשה,

ואני לא יודע אם הדוגמא שבחוות יאיר מקישה מפורש לכל הלשון הרע בעולם שהוא גם בשב ואל תעשה.

לא לוחץ עליך, נקווה ששאר חברי הקהילה יבואו עם תשובה ברורה.

אני מודה לך!

כל כך הרבה ב"ה,

אבל אם הבנתי את הכיוון נסה אולי את 'עלי שור' של הרב וולבה זצ"ל או את 'בן תורה וישיבה' לרב יואל שוורץ.

ברור שמהר"ם. לא מפני שזה גדול מזה, אלא מפני שמטרות שני הפירושים, לרוב, הן שונות. המהר"ם, ברוב המקרים מבאר את דבריו התוספות ופה ושם מקשה ומפלפל. ואילו המהרש"א ברוב המקרים מקשה ומפלפל בדברי התוספות, ופה ושם מבאר.

כל מפרש הוא בסופו של דבר מבאר,

שלפי השאלה ולפי התירוץ מבינים את כוונת העניין אני משתמש במפרשים בדיוק כמו בשוטינשטיין,

וכך הנחילו בישיבת פורת יוסף העתיקה, הבנתי את זה לא מזמן ומאז כל מפרש עוזר לי לביאור הגפ"ת כמו שוטינשטיין.

גם אם נגיע למסקנא שמותר להתפלל בלא נעליים (בימים רגילים. ביוהכ"פ ות"ב ודאי שמותר ואף רצוי) אין זה מוכיח שראוי לעשות כן.

עכ"פ, הפלא יועץ שהיה חסיד נורא

זכור לי שאמר שהוא היה מנהיג כן להתפלל בלא נעליים אם היה ביכולתו, לא זוכר איפה.

כמעט בטוח שבחסד לאלפים

רמי פוזמקי ומצלי
מצד שני יש גם גמרא שהקבה שונא את ההולך יחף.

הוא דיבר על יחף לגמרי אבל נראה בפשטות שה"ה בגרביים במקום שאין נהוג ללכת כן שאסור.
וגם סתם מסברא פשוטה- מאותה סיבה שנעלי בית זה בעייתי ה"ה לגרביים ואפילו יותר

ראה כאן:
תניא חלק א כו – ויקיטקסט

אלא כי אני מתעניין בזה וזה מושך אותי ומרתק אותי

ואמיתות. כגון, חשיבות עם ישראל גם בתפיסת הגויים, מסירות נפש על התומ"צ, חשיבות עצמאותו של עמ"י, חשיבות ישיבת עמ"י בארצו, אי אמון בגויים גם כשנראה שהם נאורים ועוד.

בסופו של דבר אחרי תקופה מסויימת תרגיש שמיצית בטח

ומה עוד שהגמרא והפוסקים לא הזכירו את זה בין הדברים המשכחים

בעוד שאני אוכל אגוז שכבר מקולף..

אם אתה מדבר על פוסקים אז הכף החיים די בטוח שכן הזכיר זאת

 

טוב מקווה שלא תבוא לי שכחה

והתכוונתי יותר לראשונים ולפוסקים שלא מערבים ענייני קבלה בפסיקותיהם

כידוע, ולפעמים רמזו

וא"כ זה עוד סניף להקל ויש לך מעין ס"ס

זה מה שכתוב בתקציר עליו

בדרך כלל כתוב שם מי המוציא לאור...

טוב נו לפחות ביררתי קצת ניצוצי קדושה

מתפנק על כתב גדול, אתה מתרגל לכך שקשה לך לקרוא כתב קטן ואז כשמזדמן לך ספר שהוא עדיין בדפוס קטן אתה לא טורח לקרוא אותו.

אא"כ מדובר בהוצאות קטנות של ש"ס ושולחן ערוך

בהיברובוקס ובספריה הלאומית.
לא חסר ספרים כאלו.

על הרב אלישיב ע"ה סופר שבאחד הלילות כשנפסק החשמל בשכונתו הוא למד בע"פ וכשרצה להתאמץ לקרוא לאור הנר העמום הנכד שלו הפציר בו שזה לא בריא לעיניו והפסיק ולמד בעל פה עד הבוקר.

 

לא יודע עד כמה זה בעיתי ללמוד בכתב קטן כל עוד זה לא בקביעות

מעומעם.
מצד שני יש הרבה סיפורים על גדולים בהיסטוריה שלמדו לאור הנר.
זה גם משנה מפורשת בשבת שאסור לקרוא שמא יטה אבל היו בד"כ רגילים.
ויש חלק בין כמה אור בוקע מהנר.
אני לא לומד את הכל בכתב קטן אבל אם מזדמן לידי ספר עם כתב קטן אני לא נמנע לקרוא ולעיין בו ובכוונה אני לא מחפש דפוס גדול.

עוד דבר שלגבי תוספות אני חושב שברגע שעושים את זה ספר נוסף ולא על דף הגמרא, זה גורע בהרגשה שצריכה להיות שתוספות הוא חלק מהותי מהלימוד הגמרא.
אני לא אומר שאני מעיין ממש בכל תוספות, אבל הוא שם על הדף כדי לענות על שאלות שיש לי ולהציץ בו כשאני מרגיש סתירות ממקורות אחרים.

שמתי לב שזה הרבה יותר מסודר לי, זה כמו ללמוד רשב"א על הסדר.

זה לא מבולגן לי עם הגמרא והרש"י ז"ל

 

עושה לי סדר בראש.

שילמד אשל אברהם מבוטשאטש בהוצאות הישנות של השו"ע. ודוד הוא הקטן כל השאר זה גדול.

מספר איך הוא נוהג.
יש לו כמה סברות שמבוססות על חסידות.
הדבר הכי תמוה שהוא כותב זה שזמן קריאת שמע ותפילה מתחילים מזמן שהציבור קובע להתאסף. על זה כנראה סמכו הרבה חסידים.

חוץ מהצידודים האינסופיים והסברות הייחודיות והלא סטנדרטיות, מה שגם מיוחד בו זה התארים שהוא מקפיד להצמיד לכל פוסק בכל פעם שמזכירו, מה שלא אופייני בספרות הפסיקה.
לא הכרתי את מה שכתבת בשמו. איפה זה?

את דבריו כמוני, אבל זה די מפורש.

ומנעליו ברגל. אדם לכאורה נהנה מזה.

הכי זולים...

יש בדומה לזה בשיר השירים רבה (פרשה ח)

אבל דכוותה ביומא ט ב אם אינני טועה

(כותב מזיכרון: ) " ריש לקיש הוה סחי בירדנא כו' אלהא סנינא לכו כו'" ע"ש

מפורטל הדף היומי יומא ט ב:

"ריש לקיש הוי סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהב ליה ידא א''ל אלהא סנינא לכו דכתיב {שיר השירים ח-ט} אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו עכשיו שעליתם כדלתות נמשלתם כארז."

ר' צדוק הכהן - בית המדרש

סתם העליתי תהייה האם יש קשר לשואל ולשאלה ההיא.

לקראת המבחן - מה שאמרו לך. כדי להבין את החומר, להבין מה המהות של קידושין וכו' - זה אומר ללמוד בעיון חלקים מקידושין וגיטין וייקח חצי שנה לפחות. לכן, זה המבחן ברבנות שאני הכי פחות מאמין בו, מאחר והוא שואל בצורה שטחית על סימנים אקראיים. (ולכן גם לא עשיתי אותו עדיין)