לקראת המבחן - מה שאמרו לך. כדי להבין את החומר, להבין מה המהות של קידושין וכו' - זה אומר ללמוד בעיון חלקים מקידושין וגיטין וייקח חצי שנה לפחות. לכן, זה המבחן ברבנות שאני הכי פחות מאמין בו, מאחר והוא שואל בצורה שטחית על סימנים אקראיים. (ולכן גם לא עשיתי אותו עדיין)
אשמח להמלצה על שיעור דף יומי מוקלט וקצר יחסית שאתם נהנים ממנו וממליצים עליו.
מכיר, רק יש שם הרבה שיעורים ואשמח להמלצה על רב ספציפי אם יש
שיעור במשך 20 דק סהכ, בהיר, קורא רש"י (לפעמים תוס') והרבה פעמים מוסיף ידע כללי.
ממליץ בחום.
[וזה סרטון]
אם אתה רוצה שמע/ סרטון אחר יש גם את הרב אליהו אורנשטיין [פחות מ20 דקות]
אני לא שומע אותו, אבל אני מכיר כאלה...
הרב וסרמן
10 דקות, הקלטת שמע. יש לזה קבוצות ווצאפ.
דף יומי קצר ופשוט ב-20 דק'.
ממש ממליץ עליו.
רק שלצערי אין על כל המסכתות.
הוא מצלם את השיעורים לפי הסדר של הדף היומי.
אבל עכשיו דרך הערוץ שלו (https://www.youtube.com/channel/UCxgFILiLdFWTa-lBV34RZkA) ולא דרך הערוץ של כיפה (https://www.youtube.com/channel/UCgW6v_zdWucrHogfBQnVcuA).
הבנתי שקהילת 'ביתא ישראל' (יהודי אתיופיה) נהגו לספור מאחרי שביעי של פסח,
האם הם נוהגים כך כיום? ואם כן איך הם חוגגים את חג השבועות?
אבל ככלל, רוב הקהילה האתיופית אימצה את הפסיקה הרגילה, כך שכנראה שהם לא נוהגים כך כיום.
האם כל החגים הקודמים שלהם בטלים, או שנוספו להם בא"י מצוות ומנהגים חדשים?
ידוע לכם אם מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל
נהג לומר הלל עם ברכה?
לא ברכה ולא הלל.
אני לא יודעת מה הוא היה עושה אבל הוא פסק להגיד הלל בלי ברכה
הוא אמר שמי שאומר שיאמר, רק בלי ברכה. היו גם כאלו שהוא אמר להם שלא לומר.
הרב עובדיה נהג כך למעשה. איני יודע מה הורה לאחרים.
לגבי הרב אליהו, כך הורה לשואליו. איני יודע מה נהג בעצמו.
למה תלמידיו נמנעים מהלל ואומרים תחנון?
הקל להם יותר מלעצמו והתיר לומר את ההלל במקומו לאחר החזרה.
לשאלתך: "למה תלמידיו נמנעים מהלל ואומרים תחנון?",
אני חשוב שהתשובה תלויה בעניינים סוציולוגיים ולא הלכתיים, וד"ל.
נותרה רק השאלה מה היה נוהג לעצמו הרב אליהו, וכמדומה שאין איש יודע.
נראה לי שראוי לשאול את הרב חיים בן שושן שליט"א שהיה משמש שלו.
הוא הרי היה יוצא מביהמ"ד כדי שלא יידעו.
אני חפרתי גם לרב שמואל וגם לרב יוסי ושניהם התעקשו שהוא ברח כדי שלא יידעו...
כי הרי אולי אמר אח"כ
זה בדיוק מה שאמרו שני בניו: הוא לא היה מוכן שמישהו יוכל לדעת מה הוא עוזה. לכן הוא היה מתחמק מאנשים.
הנ''ל היה תלמיד קרוב שלו והתפלל איתו בגלל שהרב התפלל בבית על מנת להימנע מלומר הלל.
כדי לראות מי מגיע אל הרב או לאן הוא הולך ולברר מה בדיוק הוא עושה.
מעיד שלא עברה נפש חיה.
היה יודע לכל שהרב היה מקפיד שלא יידעו. וכך העידו בניו.
בא אדם, אומר שהתפלל איתו וראה שלא אומר - ומתוך ידיעה שידע שלא רצה לומר ולא אמר אחר כך.. מהיכי תיתי? כי הוא טוען שהרב התפלל בבית כי רצה להימנע? בניו ותלמידיו טוענים שזה כדי שלא יידעו מה עושה.
כידוע הבסיס לכל התורה שבעל פה שלנו שהיא המשנה היא משנת רבי מאיר ורבי מאיר הרי היה תלמיד מובהק של אלישע בן אבויה. אבל כידוע גם אין כמעט דברים ישירים מפי אלישע בן אבויה ובפרט אמרות הלכתיות (מלבד איזו שמועה בדיני אבילות ואולי עוד משהו).
אבל מה עם הגמרא הבאה ?
״תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד אואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי בלתפילין כאחרים לק"ש כותיקין״ (בבלי ברכות ט ע״ב)
תוספות על אתר כותבים ״וצריך לומר דהאי אחרים לאו ר׳ מאיר נינהו דהא ר׳ מאיר איירי לעיל מינייהו״. אז מי זה אחרים הזה שאת מימיו אנו שותים ואת שמו אין אנו מזכירים ? אפשר לומר שזה אלישע בן אבויה. מסתבר לומר שמי שהעביר את הברייתא הזאת היה רבי מאיר שהביא את דעתו ואת דעת רבותיו - רבי עקיבא ואלישע בן אבויה. את הדעה שלו ושל רבי עקיבא הביאו בשמם במפורש ואילו את דעתו של אחר - אלישע בן אבויה כינו בשם אחרים. ואם זה נכון הרי זה די מדהים, הגמרא פוסקת הלכה כמו אלישע בן אבויה אפילו לעומת רבי עקיבא ורבי מאיר!
אי אפשר להסיק שזה אלישע בין אבויה.
גם אם כן, זה רק מוכיח לנו את ישרותם של חכמים, שפסקו לפי השכל והטיעונים ולא לפי הרגש ובלי אמוציות
ר וגם אחרים ולכן א"א להגיד שזה ר' מאיר.
יש עוד מקורות בש"ס שר' מאיר ואחרים מופיעים ביחד?
והוא מביא מה שאמרת, בסוף הוא כותב שזה לא מחייב, מוזמנים לקרוא:
זה הלכה, לא ענייני השקפה, הוא כפר בעיקר.. אבל הוא נשאר בחכמתו..
וגם רבי מאיר המשיך ללמוד ממנו, גם אחרי שכפר, אז למה זה כל כך מופרך שיפסקו גם הלכה כמותו?
אני התכוונתי מעורר השתאות / מרשים, בייחוד אם נזכרים בכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו. לפסוק הלכה כמותך כנגד גדולי התנאים ממש זה דבר מרשים.
התכוונת לפרוזה וכתיבה חופשית בטח.
קופא דמחטא, ניתן לשער שהמילה הארמית הגיעה משם
תום הילדות הוא נושא ארוך ועמוק מאוד, אך אנסה לכתוב את אשר עולה לי על פי עניות דעתי..
מה היחס בין שני הצדדים, מה החלוקה ביניהם?
אכן בילדות יש הרבה נקודות טובות ומיוחדות, שהרב כותב במקומות שונים שיש לקחת אותן,
כמו תום הילדות, העוז, הדמיון, הרצון העז, הגבורה, החיות,
ואולי הנקודה העמוקה ביותר והיא נקודת האמונה החיה שיש בילדות.
כשאדם גדל ומתגבר, וחי יותר עולמות של דעת, הרבה מאוצר הילדות הנ"ל הולך לאיבוד במקרה הטוב,
ובמקרה הפחות טוב הופך להיות מזולזל. מכאן באה הקריאה של הרב לשוב אל אותו אוצר ילדות מתוק וחי,
ולקבל ממנו את אותן הנקודות. בהקשר הזה שמעתי מת"ח חשוב:
קומת הבגרות אמורה לבוא על גבי קומת הילדות ולא במקומה, לא למחוק אותה.
אך ברור שהילדות היא לא המציאות השלימה,
היא רק שלב ראשוני -ומשמעותי- במהלך החיים.
הרי ילד לא חי עולמות של דעת מפותחים,
כמו כן הילד לא מלא בעולמות של רצונות אציליים,
הילד במידה מסוימת חי עולם שטחי, פרטי עד אגואיסטי.
אולי מכאן באה החלוקה:
ודאי שהאדם תמיד צריך להתקדם מהמצב הילדותי
ולהתמלא בעולמות של דעת,
ולפתח, לשכלל, ולעדן את הרצון, וכן הלאה בכל רבדי החיים.
אך עם זאת- לשמר את אוצר הילדות, ואם הלכה היא לאיבוד
אז לכל הפחות לנסות לחזור אליה כמה שאפשר.
עד כאן הקפה א'.
בלי נדר כשיהיה לי פנאי וישוב הדעת אנסה להגיב לשתי השאלות הנוספות שלך.
למה הרב משתמש בלשון כ"כ חריפה של שבירה וכניעה, בניגוד ליחס הכללי שלו, של אמון ותיקון..
לענ"ד, (לא מתוך היקף של כל כתבי הרב כמובן, ואפילו לא מעט מזעיר מהם) היחס הכללי של הרב זצ"ל של 'אמון ותיקון' כלשונך, הוא ביחס לאדם הישר- 'האדם הישר צריך להאמין בחייו'. יש מקום לדון מיהו האדם הישר, אך מכל מקום לא נראה לי שהילד הוא האדם הישר. וכיון שכך, הרצון של הילד צריך הרבה יותר הכוונה עד שבירה וכניעה. אך נראה לי שזה בדיוק מה שהרב אומר, שככל שהאדם גדל ומתפתח, יש הרבה פחות מקום לשבירה וכניעה, ויותר מקום לפיתוח ועילוי.
ע"כ הקפה ב'.
לפני פסח
כתבו את דעותיכם, מקורותיכם וכו וכו'...
(א. אין כמעט בעי'ה לכתוב את זה כי זה לצורך חול המועד...
ב. אני כבר כנראה הגעתי למסקנה, מעניין אותי דעותיכם, אולי תצליחו לשכנעני)
'בימי חול המועד כבוד הרב יענה על שאלות דחופות בלבד'
זה נראה לי בגלל שהרב צריך חופש, (גם ע"פ ההלכה)
תשובה - נכון
(כל מיני מקרים של ספק אם להרוג יחיד כדי להציל רבים וכדו')
שאלתי היא - האם כל מה שדנים זה דוקא כשכולם יהודים? האם הדין יהיה שונה כשההרוג הוא יהודי והאחרים גויים או ההיפך, או שזה אותו דבר?
מביא דוגמה של ציטוט בעניין הזה
שו"ת ציץ אליעזר (טו ע): "אם רשאים לעשות פעולת הצלה למען הצלת רבים ממות כאשר ע"י זאת הפעולה ייהרג יחיד . . ובהקדם דברי הגאון החזו"א סנהדרין כה, שכותב לחקור חקירה חמורה למעשה, דמה יהא הדין באחד שרואה חץ הולך להרוג אנשים . . אולם לאחד מכן מסתייג החזו"א מזה . . והנה לכאורה היה אפשר להביא ראיה שכן צריך להטות לצד האחר . . אבל לאחר העיון נראה דזה אינו . . ולכן לענ"ד דבכל כגון דא של חקירת החזו"א, קובע יותר השב ואל תעשה עדיף,
אני אינני מהציונות הדתית אך את שמו של בני כבר בחרתי ב"נ
לדעתי יכול להיות מובן גם לאנשים עם רקע בינוני בידע של תורת החסידות, וזה יתרון משמעותי
לי זה נפק"מ האם אוכל 'לא להחמיר' לגבי עוגיות הפפשודו
במיקרה כזה שערב פסח יוצא בשבת ואקיים את מצוות סעודה שלישית העצומה על מזויינס ולא על נפשות.
אבל גם איסור דרבנן הוא איסור.
אתה יכול לאכול מצה עשירה או 'מזונות' מקמח מצה.
בכל מיקרה זה אדרבה לעניין סעודה שלישית שיכול להיות ואקיים אותה כאילו ממש ממש על לחם
ואין להורים יכולת לעשות כל כך הרבה דברים
ויש פוסקים אחרים ואנשי מעשה שלא מבינים למה זה לא חמץ גמור. בכ"מ, יש כמו שאמרו מצה עשירה (כמו מצה רק לא נאפית עם מים אלא עם מיץ\ביצים).
תלמד פרק או שניים בכל אחת מהמהדורות לפני הקניה
הסבר: כל התרגומים טובים דיים, לכן בעיקר כדאי לבדוק איזה תרגום ועיצוב נוחים לך יותר.
גם מבחינת הפירוש - כדאי לבדוק האם אתה מסתדר בלי.
אני הייתי צריך פירוש בכמה פעמים בודדות, ואז אם יש ספרייה זמינה אולי שווה להשתמש בה בשביל הפעמים האלו. (אגב, הפירוש של הרב אבינר מעולה)
להבנת פשט דברי המורה, כנראה ששוורץ. הרב קאפח שימר יותר את התחביר המקורי (בתוספת הערות מחכימות ולעיתים משעשעות), ובין השאר לכן הוא פחות מובן.
כך קבלתי מנאמני הרמב"ם הגדולים ביותר.
בספר הכוזרי, מלך כוזר דוחה את הפילוסוף על סמך כך שהפילוסוף אומר לו שלבורא אין כוונה, אבל החבר יודע שיש לו כוונה, כי הבורא אמר לו בחלום.
איך אפשר לדחות אותו רק על סמך החלום? הרי ר' יהודה הלוי המציא את החלום הנ"ל, ובכל מקרה אף אחד חוץ מהמלך לא יכול לראות אותו..
מעתיק לפה כדי שאני לא אצטרך כל פעם לפתוח את הכוזרי:
הפילוסוף: "אֵין אֵצֶל הַבּוֹרֵא לֹא רָצוֹן וְלֹא שִׂנְאָה כִּי הוּא נַעֲלֶה מִכָּל הַחֲפָצִים וּמִכָּל הַכַּוָּנוֹת, כִּי הַכַּוָּנָה מוֹרָה עַל חֶסְרוֹן הַמְכַוֵּן וְכִי הַשְׁלָמַת כַּוָּנָתוֹ שְׁלֵמוּת לוֹ וּבְעוֹד שֶׁלֹּא תִשְׁלַם הוּא חָסֵר"...
הכוזרי: "רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַךְ אֵינָם מְפִיקִים לִשְׁאֵלָתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי יְשָׁרִים לִרְצוֹן הַבּוֹרֵא, וְעִם כָּל זֶה הָיְתָה תְשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֳשֶׂה הַזֶה אֵינֶנּוּ נִרְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאֵין סָפֵק שֶׁיֵשׁ מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא נִרְצֶה בְעַצְמוּתוֹ לֹא כְפִי הַמַּחֲשָׁבוֹת."
נראה לי שבשביל הכוזרי זה לא סתם חלום. זה חלום שחוזר לילה לילה. זה חלום שכמה שהכוזרי מנסה להשתיק אותו הוא לא מצליח. הוא מנסה ומנסה בכל מני דרכים. לכל אחד יש את הדרכים שלו לנסות להשתיק את החלום שלו את הרצון למשהו שהוא מעבר, למשהו שאי אפשר לחוש אותו בחושים הרגילים, משהו שהוא פשוט חלום. אבל זה חלום וודאי, זה חלום שנמצא עמוק עמוק בתוך הלב של הכוזרי. ולכן הכוזרי באמת אומר לפילוסוף שבשכל הוא לא יכול לסתור אותו אבל הלב שלו אומר לו אחרת.
[ואם זו התגלות שקרתה בסיפור דימיוני, היא טובה עבור מלך באותו סיפור].
וגם שם, זו רק חלק מהתשובה כמו שכבר העירו פה.
התשובה עבורנו, שמופיעה בהמשך הספר, מבוססת על התגלות אמיתית, שהייתה לכל עם ישראל ביציאת מצריים ומתן תורה, ומלווה גם בהסברים שכליים מול טיעוני הפילוסוף לאורך כל הספר.
תודה לכולם!ניק כמעט בלי ראשחלום מבטא תנועה פנימית של הנפש. לאורך כל ההסטוריה האנושות מחפשת אלוה, גם אם מעץ ואבן. הכוזרי דורש אחר התנועה הנפשית הזאת ולא מקבל שלילה שלה.
למה אומרים בשם השם אדוני עם פתח מתחת לנ' - שזה בעצם לשון רבים
כמו כשאברהם פנה אל המלאכים "אל נא אדוני" רש"י מסביר (לפי לשון החול) שהוא דיבר ברבים לכולם אדונים
ולא עם חיריק - בלשון יחיד?
מה העניין של הכללה פה
אם זה היה כלפינו והיינו אומרים לדוגמא "אדונינו" אז הייתי אומר שהוא אדון של כולם. זה מוסיף כבוד
אבל איזה סיבה יש להכליל כלפיו? שיש כמה שם בשמים?!
למה בלשון רבים ולא ביחיד
כי אני לא הבנתי
אם כבר איפכא מסתברא. קיי"ל שפתח רומז לחכמה חיריק לנצח וקמץ לכתר.
ובלשון רבים אומרים עם פתח. והדוגמא מפרשת וירא, ע"פ הפשט, היא חריגה.
תמיד אומרים שהם יסודיים ביותר. לענ"ד כרך יג ג"כ חשוב, לפחות בפתיחתו. כרך ו כמובן. הדברים מובנים להפליא, ישנם כתבים שהם סיכוי תלמידים לשיחות אז הם פחות מובנים בדר"כ, צריך שכל ישר.
רציתי לשאול,
ידוע שאחת השיטות לנסות לעבוד על המידות זה לימוד ותפילה.
יש כאלה שגם משתמשים בשיטת ההתבוננות.
יש לכם במקרה עוד שיטות לעבודה מסודרת ופרקטית על מידות?
פעם שמעתי ממישהי שהייתה כותבת לעצמה כל חודש בערך או כל תקופה מסויימת לעבוד על מידה כלשהי והייתה שמה דגש על זה באותה תקופה (קצת דומה להתבוננות) אבל בת'כלס איך אפשר להפסיק אחרי תקופה? לא באמת מצליחים לתקן כל כך מהר מידות לטווח ארוך. וזה יכול לצמצם ולהתיש כשלא מרגישים התקדמות בעניין בסוף.
אשמח לשיטות ודרכים יעילות מחכמי העם, למי שיש.
תודה רבה.
לקחת מאמר אחד בליקוטי מוהר"ן ולעיין בו ברצינות במשך תקופה מסוימת (עם מפרשיו ומראה מקומותיו) ולהתפלל לזכות לקיים אותו. שיטתו של רבי נחמן מיוחדת בכך שהיא לא נוגעת במידה אחת באופן פרטי אלא מתקנת את האדם (וגם את האנושות אבל זה פחות נראה לעין) באופן כללי. רבי נחמן מסביר שבחר לעבוד כך משום שכשלאדם חסר שלמות במידה מסוימת אז גם כל ז\שאר המידות מושפעות מכך, כך שקשה מאוד לתקן באופן פרטי אולם על ידי שמתקנים תיקונים כלליים ממילא מתקנים גם את כל הפרטים.
אם תרצי לפרט מהי המידה שאת מעוניינת לעבוד עליה עכשיו אוכל להמליץ לך על מאמר מתאים בליקוטי מוהר"ן.
בהצלחה. כל הכבוד.
של:מ זה יותר אמונה, מצד שני, זה הבסיס להכל בתכל'ס.
תודה רבה
הרב וולבה, עלי שור:
'אנו מורכבים מנשמה וגוף. המורגש לנו ביותר הוא גופנו.
אם נתייחד רק בעולמנו הפנימי וחיי הנשמה ולא נשתף גם את הגוף בעבודתנו, הננו מרמים את עצמנו!
אם לא נכניס גם את הגוף לתוך העבודה, עדיין בחוץ אנחנו עומדים, כלל לא נכנסנו פנימה, אף אם נדמה לנו כי יש לנו עולם פנימי'
'השמנו לב אי פעם לנשימתנו? האם היינו מאזינים אי פעם לדפיקת הלב? ובניין גופנו, האם הקדשנו לו אי פעם איזו מחשבה? הגיע הזמן שנהייה ערים לעצמנו ונתבונן בנפלאות גופנו בכובד ראש. מי יודע כמה יראת שמים גנוזה בהתבוננות זאת! נתבונן כל יום בנשימתנו ובדפיקות הלב, ונמשיך בהתלמדות זו זמן רב... אי אפשר לעזוב התלמדות זאת עד אשר תשא פרי. מהתלמדות זאת צריך להיוולד אדם חדש ממש'
הנפש יושבת על מערכת העצבים (שהיא פיזית) וחובה לדאוג למערכת עצבים בריאה ורגועה בשביל הנפש
וזה כולל מערכת הורמונלית וחיסונית וכד',
וגם ריכוז תודעתי מנטלי לקשב במקום לפיזור ותגוביות.
נפש בריאה רגועה, בגוף בריא רגוע.
הלכה למעשה:
נשימה מלאה עמוקה כל יום להפעלת מנגנון ההרפיה (נשימה סרעפתית). מרגיע את מערכת העצבים.
הרפיה, השקטה תודעתית ושהייה ("מדיטציה") עם הנשימה ועם מחשבות רגשות ותחושות.
כל עוד אנו לא בהישתוות (שיוויון נפש, אי תגובתיות) עם תחושות הגוף וכו, התחושות יפעילו אותנו נפשית. (ונתרץ לעולם תירוצים אישיים למה מותר לנו להיות עצבניים\ות - ש'זה הורמונים' וכו ו'אין מה לעשות'... יש וחובה!! גם לנשים)
זה גם אומר אורח חיים בריא מלא ומאוזן למערכת העצבים, כי אם הגוף לא רגוע ולא מלא אנרגטית, אז מערכת העצבים ומערכת ההורמונים לא מאוזנת והנפש לא רגועה ולא מאוזנת. כשהבטן לא מיושבת הדעת לא מיושבת. מערכת העצבים מתחילה מהבטן.
'חור קטן בגוף - חור גדול בנשמה' (המגיד ממזריטש)
עם דברים כאלו ועוד (פעילות גופנית) , בשפה מדעית, אנחנו מחזקים את מערכת העצבים הפראסימפטטית - הרגועה, מגבירים הורמונים משמחים ממלאים, מרגיעים את גלי המוח ומרכזים את התודעה לרשת הקשב במקום לרשת הפיזור והתגובתיות.
עבודה כזאת פותחת מרחב חרות בין הגירויים (החיצונים, כמו אירועים ואנשים ודיבורים וכו, והפנימיים, כמו מחשבות רגשות תחושות) - לתגובות שעלולות להפעיל אותנו, ובנוסף ממלאת אותנו פיזית ונפשית ככה שהעולם החיצוני והדברים הארעיים פחות מפעילים , וככתוב בחתימה כאן:
אתה מציע סוג של 'התבודדות' או 'מדיטציה'.
אז מה שאתה טוען, ששמירה על אכילה נכונה ותנאים חיצוניים ממילא לא יוציאו מהאדם את הרע שבו ואז לא יהיה צריך לתקן את המידות כי לאדם יהיה מרחק תגובה בריא והוא יצליח לבחור ולא לפעול אינסקטיבית? הבנתי נכון?
ושיטה לעבודת המידות הינה 'דקדוק הדין'
תראי את מאמר החזון איש בזה בספר אמונה וביטחון פרק ד
שו הדא "דקדוק הדין"?
אין לי כרגע איך להגיע לספר הזה, אפשר את עיקרי הדברים בערך?
נניח ברכות ונטילת ידיים, כוונה בתפילה, - מתכונת לסבלנות.
מישהו הכעיס אותך ואין לך עצבים להתפלל ואתה בכל זאת מתפלל - רפואה לכעס.
איסור דיבור לשון הרע - תרופה לכעס/גאווה וכל המידות הרעות.
לדון לכף זכות - תרופה לכעס גאווה ועוד
וכל מצווה ומצווה ביהדות זה בעצם לחימה במידות הקשות שבאדם,
אם זה עצלות, סבלנות, כעס, גאווה, קנאה, כגון שהאדם עצוב, כועס, וצריך להילחם בכל אלה כדי להתנהג כשורה בכל פרטי היהדות ואני יכול לפרט עד מחר.
וככל שאדם מדקדק יותר במצוות ועושה יותר חומרות הוא מחדד את המידות שלו והנפש שלו.
פשוט כ"כ.
למרות שגם עם החומרות נראה לי צריךך למנן בצורה בריאה.
אבל הרעיון יפה..
תודה!
לאמן את הרגשות והנפש בשבירת המידות,
דבר מפחיד מה שאמר.
הספר אמונה וביטחון כל כך זול כדאי שתיקני אותו
בנים, אתם עולים? למה?
בנות- אתן גם עולות? למה? מה ההיתר שלכן?
הוכחתי כבר: הרב שמואל אליהו: "אי אפשר לעלות להר הבית" - הר הבית
ואם הוא לא מתיר בפומבי - ואפילו ההפך - הוא לא מוכן לקחת אחריות על הנעשה בהר.
