פורום בית המדרש (עמוד 48)

"לוד ואונו וגיא החרשים - מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו" (מגילה ד' ע''א)

בטח כיוונת לזה שפורים משולש השנה וכולם קוראים בי''ד.

הגבתי ככה כי פשוט לי שצריך לקרוא בט''ו ורק בט''ו.

מצאו את החומה בעיר העתיקה, שהיא חלק מהעיר עצמה אפילו לא רק סמוך לה.
הסיבה שנוהגים לקרוא גם בי''ד היא בגלל שנהגו כך בעבר לפני שהיתה וודאות. והקהילות שקוראות רק בי''ד זה כי מבחינתן העובדות הארכאולוגיות לא משנות את ההלכה.

יודעים לתארך לפי סוגי בנייה וכלים ובעוד שיטות תיארוך.

אם מעניין אותך לראות בהרחבה:
https://www.ancientlod.com/history

התיארוך הוא החל מתקופת הברונזה הראשונה (ועוד לפניה), שזה הרבה לפני נון, ועד הרבה אחריו. ככה שהשאלה היא לא על מספר שנים מצומצם. על פי תיארוך התקופות כל אלפי השנים האלו העיר היתה באותו מקום*.

*היה שלב כלשהו בסביבות תקופת ההתנחלות שהעיר העתיקה את מקומה, אבל למרחק של מאות מטרים בודדים - בעיר של היום זה מעבר של שני רחובות בתוך אותה שכונה.

בלי חורים באמצע? יש כלים לקבוע כזה דבר?

יתכן, אין יומנים שמתעדים כל יום.
אבל זו העיר לוד, כלומר שזה המיקום, והגמרא אומרת שהיא היתה מוקפת בימי יהושוע.

שדורש נימוקים נוספים, למה העיר הזו שמצאו הארכיאולוגים היא בוודאי לוד.

יש לזה ראיות טובות?

שאלת על הרציפות, מניין שלוד היתה מיושבת בזמן יהושע, אמרתי שכך הגמרא אומרת.
לגבי הזיהוי - יש רצף, היא היתה מיושבת תמיד וזה היה שם המקום (מוזכר בתעודות מצריות מלפני יציאת מצרים, וכמובן בתנ''ך כעיר מרכזית).
מה גם שיש חומה מהתקופה ועדויות ליישוב לפני ואחרי כך שמדובר בעיר מיושבת.

ובשביל הפרוטוקול לפחות, יש רב שחתום על זה?

ומה זה הרוב?

יש מספר קהילות, חב''ד עושים רק בי''ד.
הקהילה הדתית עושה יומיים כשט''ו עיקר וי''ד מדין מנהג, כמדומני שכך פסק הרב עובדיה.

הוא כתב לברך בי''ד - יבי''א ז ס

הרב יהודה זולדן חיבר ספר בשם "מגילה במוקפות חומה",

העוסק בצורה מקיפה מאוד בכל המקומות המסופקים.

מסקנתו היא שרק שילה ולוד ודאי ט"ו בין הספקות בארץ כיום.

 

השאלה היא מה הדין במקומות הסמוכים ונראים להם...

כך קוראים לה הערבים, וכך קראו לה הביזנטים וכו'?

 

לא ידוע לי על דיון עתיק בזה, טרום עידן הטרלול.

הסברא נותנת שאין בזה יותר מסריסות גרידא, וצריך להיות פלפלן מאוד דחוק כדי לטעון שהמאפיינים המיניים הם בגדר "סיבה" ולא "סימן" (לא שבהכרח ההגדרה המדוייקת שלהם היא סימן, אבל לטעון שזו סיבה זה רחוק מאוד מאוד, ואגב, גם אם כן - כיוון שניתוח לא יכול להעניק את המאפיינים של המין שאליו רוצה המנותח להשתנות - אז אין סיבה שהוא אכן ישתנה למין זה מבחינה הלכתית, מה הוא כן יהיה? חסר מין אולי? וזה עצמו מביא אותנו להבין עד כמה רחוק מההיגיון להניח שזה אכן סיבה..

יתירה מכך, אם זו היתה סיבה - כרות שפכה לא היה מקבל דין סריס ונותר זכר).

כמובן שסברא אינה הכל, ויש מה לדון בזה. מפוסקי דורינו עסקו בנושא (דבריהם רוכזו בספר "דור תהפוכות") והמסקנה לכאורה שאין בניתוח בכדי לשנות מאום מגדריו ההלכתיים של האדם, מלבד נתינת גדר סריס עליו.

גם לאשה - יש שייכות ל"איילונית", אמנם איילונית זה לכאורה דווקא בשינוי פנימי ("שרה אמנו איילונית הייתה, שנאמר ותהי שרי עקרה אין לה ולד - אין לה בית ולד" - כלומר - רחם) ולא בחיצוני, בשונה מזכר שסריסותו נקבעת גם בנזקים חיצוניים.

כך ששינוי חיצוני - לא אמור להשפיע כלום על דיני אשה, ולגבר הוא נותן דין סריס. ושינוי פנימי - הופך גם אשה לאיילונית.

אני לא מומחה ל"מה בדיוק עושים בניתוח" אבל אני מניח שניתוח כזה מביא למצב של כרות שפכה גם כשניתן עדיין לקיים יחסים.

 

 

 

התלבטתי אם נכון להכנס לנושא בפורום ציבורי.. אבל היות וכבר נשאלה השאלה החלטתי לבסוף לענות

@ימ''ל אולי תערוך אלא אם כן זה נראה לך בסדר.

ולשאלתך: זכור לי שיש תשובה של הציץ אליעזר בנושא, ולדעתו ישנה משמעות הלכתית לשינוי החיצוני.

היה פעם שרשור ארוך על זה בצמע והיו הרבה מקורות הלכתיים כולל הציץ אליעזר שהזכרת
אני מחפש אבל לא מצליח למצוא
אני יודע שהוא היה בסוף חודש אייר
ושזה התחיל בשאלה שמישהו שאל האם תכבדו גבר שיבקש מכם לדבר אליו בלשון נקבה
אוף אי איך מוצאים שרשורים בערוץ הזה

הרי כתבתי אותו דבר גם שם 😌

 

לגבי הדבר הראשון - צעירים מעל עשרים

אוף זה רק אצלי שאני לא מצליח לגלול אחורה יותר מכמה חודשים?
או שזה רק אני שלא יודע איך לעשות חיפוש?
או שרק אתה יודע את שניהם

צריך לדעת לעשות חיפוש, ובעיקר לדעת מה אתה מחפש.

בעבודה הקודמת שלי במשרד גדול (1,500 עובדים) בתל אביב הייתי נוסע אליה באוטובוס יום יום מירושלים.

הייתי סוחב את התפילין טלית שלי כל הזמן ואז כשהייתי מגיע לעבודה הייתי נכנס לחדרון "פינה שקטה" (היה לנו חדרון מיועד לטיפול בעניינים אישיים) ומתפלל שם (לא במניין).

 

יום אחד כהרגלי בקודש אני מתפלל ואני רואה תוך כדי התפילה מישהי שמסתכלת עלי מפעם לפעם כמו מחכה שאסיים כדי לשאול אותי משהו.

 

אני מקפל התפילין טלית ואז היא ניגשת אלי.

 

"תגיד, יש מצב אני משתמשת בתפילין שלך כדי להניח? שכחתי את שלי בבית"

 

אני על אף היותי מכיל ומקבל ונחשפתי להרבה תרבויות וצורות חיים נותרתי יחסית עם פה פעור.

לא הייתי מורגל בכיוצא באלה.

 

אז נתתי לה להניח עם התפילין שלי.

היא לא עשתה מזה עניין גדול, בדיוק כמוני הלכה לחדרון בלי שאף אחד יראה, הניחה, התפללה קריאת שמע + שמונה עשרה והחזירה לי והלכה לה.

 

 

 

איך זה קשור לשרשור?

וואללה לא הכי קשור אבל חיפשתי תירוץ טוב להשתמש בסיפור הזה שקרה לי.

שמדבר שם באותו עניין
ומקשר את זה משום מה גם כן לעניינים כאלו, ויש לקשקש בזה טובא

וגם לא שטיסל.

 

וגם לא כל סרט/סדרה על דתיים/חרדים/ערבים ושאר מרעין בישין.

 

משעמם טילים

א. אם לא ראית מניין לך שזה משעמם?

או כמו שאמא שלי היתה אומרת: אל תגיד שזה לא טעים בלי שטעמת.

 

ב. מה הפשט "משעמם טילים"? מה משעמם בטילים?

משעמם טילים בגימטראות הרי הוא "ביטול תורה מהזן הנחות ביותר ומי שצופה באלה הסערייס סופו לירש גיהנם". כך מקובלני.

זה כמו לצאת בקריאת התורה כי מיצית את הפרשה בקריאת התורה של מנחה בשבת שעברה.

דווקא טילים זה דבר ממש מעניין...
שמעתי על סוגים מאד מעניינים....
עולם ומלואו.

אבל צריך לנהוג לחומרה בענייני צניעות.

כי הרי מה שנכתב בתורה היו דברים ללמד את הדורות הבאים

למה אדם הראשון לא נברא ילד?

שיש לו שלבי התפתחות מדורגים, למה דווקא האדם הראשון נוצר ישר להיות אדם?

ומתוך כך את בוראם. (ר' אליהו דסלר)

זכור לי שכתוב שבתקופת דור המבול היו נולדים כמו גדולים.

 

המדרש אומר שיצחק אבינו היה הראשון שהיה תינוק בעריסה.  בראשית רבה נג י'

לארץ ישראל, המקום ללידת העם זה השלב שבו נהיה חשוב להזכיר אותו.

ההדגשה של התורה זה על תחילת העם, ולכן זה לא כתוב בתורה אבל כן במדרשים.

לעניין שפקעה הקדושה

(אני גם שמעתי את הטענה הזאת פעם)

"קדושת שילה יש אחריה היתר וקדושת ירושלים אין אחריה היתר:" והגמרא שם אומרת שזה מצד שבשילה קדושה לא קידשה לעתיד לבוא ובירושלים כן.

וכן המשנה בזבחים פרק י"ד:

בָּאוּ לְשִׁילֹה, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לֹא הָיָה שָׁם תִּקְרָה, אֶלָּא בַיִת שֶׁל אֲבָנִים מִלְּמַטָּן וִירִיעוֹת מִלְמַעְלָן, וְהִיא הָיְתָה מְנוּחָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בְּכָל הָרוֹאֶה:
בָּאוּ לַגִּלְגָּל, וְהֻתְּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל מָקוֹם:
בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹד הֶתֵּר, וְהִיא הָיְתָה נַחֲלָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:"

וישנם עוד הרבה מקורות. מוזמן לגגל.

ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר "והשמותי את מקדשיכם", ואמרו חכמים "אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים".

הלכות בית הבחירה א, ב-ג:
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה.
כיון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית ליי' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המוריה שבה נאמר ויאמר דויד זה הוא בית יי' האלהים וזה מזבח לעולה לישראל ואומר זאת מנוחתי עדי עד.


בשאר המקומות השכינה הייתה כאורחת נוטה ללון ואילו בבית הבחירה בירושלים היא הייתה משכן קבע.

צריך להרפות את המודע בשביל להגיע ל"על מודע", עד דלא ידע

וכן נביאים הגיעו לנבואה בשכיבה ובחלום ו"נים ולא נים" וכו

 

וזו גם בחינת שבת שבפורים - הארת שבת בחול

 

גם המשתה במגילה היה עם מיטות

לשתות עד כדי שיישן על מיטה כמו שכתבתי במשנה תורה".

בגלל הצרות

ובגאולה מגיעים לזה בלי שתיה

 

שים לב שכתוב לבשומי, להתבשם, שזו התוצאה

ולא "לשתות" שזו פעולה, - דרך אחת להגיע לבישום

חילוק מעניין מופיע בדברי ה'כתב סופר' בפירושו על המגילה. הוא מציע כי יתכן ודברי רבא אמורים רק לגבי השרויים בגלות ובצער, ולא לגבי היושבים בא"י. הוא הבין, כי המצווה המרכזית היא השמחה, ויש לנקוט באמצעים שונים על מנת להגיע אליה. מי ששרוי בצער ובגלות זקוק - לאמצעים כמו שתייה על מנת שיוכל לשמוח באמת, אך מי שנמצא בא"י אינו זקוק כלל ל'אמצעי עזר' מעין אלו והוא יכול להגיע לשמחה גם ללא שתיה.

דבר דומה הביא הרב נבנצל בשם הגרש"ז אויערבך (קובץ 'מבקשי תורה' גליון י"ד, עמוד קל"ג): כתוב כי ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים גם לימות המשיח, ואולם אמר הגרש"ז כי עניין השתיה בפורים יתבטל בכל זאת. זאת משום, שכל מטרת השתייה הנה לשמש כאמצעי להתגברות על הצרות והמצוקות, ובימות במשיח לא יהיה צורך בזה וניתן יהיה להגיע לשמחה גם ללא היין.

 

 

http://www.etzion.gush.net/vbm/archive/beshiv/65beshiv.php

 

 

"וכנגדן עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות".
אני יודע שזה לא בדיוק כפשוטו, אבל עדיין משמע שיין מבורך אז.

גם האם לסברא שהבאת אז לעתיד לא יברכו על יין לאחר ברכת המזון?

כל ההבדל זה שכרות ואלכוהול - זה לא נצרך בגאולה [ וגם לא בליל הסדר עפי הלכה ]

 

ויש עוד מקורות בגנות היין המשכר

כמו גמ' (בעירובין אולי) שיין נועד לאבלים וכד'

 

ואגב, אנחנו לא מודעים לגודל הברכה של שימור מיץ ענבים בבקבוקים

בזמנם פחות היה אפשרי לשמר מיץ ענבים ללא אלכוהול

זה אלמנט גאולי

ל'לבשומי בפוריא'.

עבודת ה' במקדש ראשון והיה לו יכולת להרבות פעלים שזה היה עבודת ה' במקדש שני.

בזוהר בראשית יש יותר פירוט.

 

בעצם לפי הרב היכולת הזאת הייתה יותר משמעותית אצלו מאשר צדיקים אחרים

אך לווא דווקא שהוא היה צדיק מהם?

שלו.

אותו כחלק חשוב בהנחת היסודות לבנין בית המקדש.

ישנו מדרש עליו שמלכת שבא זיהתה אותו כמלך שלמה מרוב חכמתו.

ללא ספק דמות מיסטורית ומרתקת.

אגב, הוא קבור על יד צפת ביישוב ששכחתי את שמו.

עכ"פ הקבר הזה אומת ע"י האריז"ל בכבודו ובעצמו.

כדאי לתת "ביקור"

מלכת שבא.

אני אישית לא סומך לגמרי על הזיהויים של האר"י אלא אם כן יש עדויות והוכחות היסטוריות.

כי הכהן הגדול מזמן דוד היה אביתר והוחלף בצדוק ויש לנו את כל השושלת מצדוק עד החורבן (והמשיכו בהית שני, עד שהתחילו לקנות את התפקיד) ומשמע שהיו כהנים גדולים רצופים מצדוק בן אחרי אביו.

אולי אם יש מדרש כזה - כוונתו מה שקוראים בספרים מאוחרים 'בחינת', כלומר לא היה כהן גדול, אלא היה כהן, אבל גדלותו בתחומים רבים, הפכה אותו למדרגת 'כהן גדול'.

בכלל מעניין שחז"ל לוקחים (בין אם זה ממסורת ובין אם מלימוד) את האנשים שבכתוב מתוארים כגיבורים פיזית ומתארים אותם כגיבורים בתורה.

אם תרצה אוכל להביא לך פסוקים

אז הנה צילום מסך של העמוד

 

הפירוש בפרסית אמצעית הוא לא רק מתניים אלא גם חגורה.

 

20210213220732.pdf

למשל עיין ברב האי על מסכת כלים כו, ג

פשוט מדברי רבינו חננאל היה מובן שהוא הסיק את הפירוש הזה ולא שהיתה בידו קבלה עליו. 

מה שמוביל אותי לתהייה האם מקורה של המילה 'קימור' שרווחת כיום נעוץ באותה 'קמרא' - על שם צורתם המקומרת והבולטת של המתניים.

מצרף המשך של צילום מסך של אותו עמוד. 

 

אחפש

יהודה לשבט דן

עוד דוגמא לזה ששבט דן משלים את שבט יהודה. יהודה היו משועבדים לפלישתים ואילו שמשון נלחם והכה בהם.

לאחרונה עיינתי במדרש הבא (מעניין כשלעצמו) ואני חושב שהוא יכול להוביל אותנו לפתרון אחר. 

 

ר' שמואל בר רב יצחק מתני לה בשם ר' שמעון בן אלעזר שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה בן שנה דומה למלך נתון באיספקרפסטי והכל מחבקין ומנשקין אותו בן שתים ושלש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין בן עשר שנה קופץ כגדי בן עשרים כסוס נהים משפר גרמיה ובעי אתתא נשא אשה הרי הוא כחמור הוליד בנים מעיז פניו ככלב להביא לחם [נ"א להם] ומזונות הזקין הרי הוא כקוף הדא דתימר בעמי הארץ אבל בבני תורה כתיב (מ"א א, א): "והמלך דוד זקן" אע"פ שהוא זקן מלך (קהלת רבה א ג)

 

כלומר הגדי במדרש הזה משמש כדימוי לקלילות (גופנית / מחשבתית) ונראה לי שהדימוי הזה יכול להתאים לשמשון, במיוחד אם נזכר בדברי הגמרא לפיהם שמשון הוא משלושה קלי עולם. 

הסבר טוב שבאמת מיישב...
יישר כוח על הרעיון, אהבתי...

תודה...!!!
(אגב, הבנת את משמעות השם, כן...?)

(אחרת למה שאומר שאהבתי?)

כבר חששתי, פשוט יותר מדי אנשים שואלים אותי מה משמעות שם הניק בימינו...(שכבר כתבתי הסבר בכ"א..)..
יופי...

גם בקשר ליהודה ותמר, וגם שמשון היה בו מימד משיחי. אולי קשור גם לשעיק עזים של יוסף, משיח בן יוסף. 

מתוק מדבש- משתדל לפרש כל מה שאפשר לפרש על דרך הפשט. הוא מאוד נוח- פירוש על פי הפשט בכתב מרובע, פירוש קבלי "קל" בכתב עגול, ופירוש קבלי "כבד" בכתב עגול וקטן.

הסולם -הוא גם נחמד, הוא איפשהו נמצא תמיד על פירוש "בינוני" מבחינת הכבדות הקבלית שלו- והוא מסביר תמיד לפני הפירוש את ההסבר המילולי של הזוהר. (ההקדמה שלו מאוד מומלצת, בלי קשר ללימוד הזוהר )

אך גם ממליץ לא לקפוץ ישר ללימוד זוהר (לא יודע מה הרקע שלך...)

מה אעשה...

ממליץ מאוד לפני שנכנסים לעולם הקבלה והזוהר להתחיל עם דרך ה' לרמח"ל...
כך שמעתי מרבותי ומעוד הרבה רבנים וכך קיבלתי על עצמי אני...


אשריך! בהצלחה

וכמובן שיש בהם לימוד בפני עצמו ולא רק כהקדמה.

כדי להבין.

אם אתה שואל על ספר שמקדים לקבלה. הספר הכי יסודי זה 'שערי אורה' ועוד כמה ספרים.
אבל ההחלק הקבלי במתוק מדבש מבוסס הרבה על הרמ"ק והאר"י וצריך ידיעה בתורתם.

הכי טוב שתלמד אצל רב קבלה.

למשל, לימוד תורה לשמה - לשם התורה. כך שגם אם זה שכלי ואני רק חושב שאני צריך ללמוד גם אם זה לא מצד הרגש, או שאני צריך לעבוד את ה' כי זה מה שהוא רצה, זה גם לשמה...

מצד השכל זה גם מניע, זמן המבחן זה שיבטלו המניעים.

לא חושב...
אתה אומר ע"פ מקורות?

בכ"מ כמובן שמתוך שלא לשמה וכו'...

ויל"ע מלשון הגמ' (נדרים כ.) בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני, וי"ל.

המדרש הרי מדייק מזה שלא כתוב עומד בסוף הפסוק ואילו בתחילתו כן.

אבל עדיין נשאר כמובן הקושי הענייני. למה לכתוב על אבותיו ולא עליו. בידוע שלא היה על הר סיני.

אולי אפשר ליישב שהכוונה שהוא צאצא של גרים. להם אין את סימן הביישנות שיש ליהודים.
או אולי אפילו חשש שהוא גוי שנטמע בעם ישראל וכדומה.
ואז יוצא לנו שאבותיו לא עמדו- אבל הוא היה. וחוסר הבושה שלו נובע מההשפעה של אבותיו הגויים.

לקושי מלשון אבותיו.

ומלשון 'עמדו' של הגמ' קשה לדייק כדיוק המדרש, שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (חולין קלז: ).

 

ולגבי תירוצך - ולאו ק"ו הוא? אם עמידת אבותיו מועילה באופן סגולי על הופעת הבושה בו, הוא עצמו (או נשמתו) שעמדה שם, לא כ"ש?

 

אני חשבתי לתרץ עפ" דברי הבא"ח (ש"א, פרשת כי תשא הלכה א): 

"כתב בחסד לאלפים, יש לומר כל פרטי הודוי אף על פי שאין בו מהדברים הנזכרים בודוי, מפני דכל ישראל גוף אחד הם וכולם ערבים זל"ז, ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה דנקרא על שמו, וכמ"ש רז"ל בגמרא על פרתו של ראב"ע שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שלא שלו היתה אלא של שכנתו, והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו. וגם עוד הוא עצמו צריך להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו ג"כ, ומי יודע מה עשה, אפשר שעבר על כל דברים אלו, ולכן אומרים נוסח הודוי חטאנו אנחנו ואבותינו, כלומר גלגולים הקודמים שנקראים אבות לזה הגוף שהוא עומד עתה בו".

 

ולפ"ז יוצא שדברי הגמרא ודברי המדרש, אידי ואידי חד שיעורא הוא. שנשמתו שעמדה בסיני היא כאב לנשמתו המתגלגלת עתה בגוף הנוכחי.

 

לזה שהוא מקבל ביישנות (היא סיבה אבל עקיפה).
יהודי הוא ביישן בטבעו לפי הגמרא. זה סימן בנפשו הבהמית (תניא).
הלבוש הוא יצירה של הוריו, ויתכן שפה כן יש השפעה של המידות ה"גויות" של ההורים על הולד, כלומר על נפשו הבהמית, ולכן אולי היא חסרה את מאפיין הביישנות שיש לנפש בהמית של ילד שנולד להורים יהודים בני יהודים וכו.

תירוץ יפה מה שכתבת.. על דרך הסוד

ולא אתכם לבדכם, אלא אף הדורות העתידין לבא, היו שם באותה שעה, שנאמר: כי את אשר ישנו פה.
אמר רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמני:
למה כתיב, כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה?
לפי שהנשמות היו שם ועדיין גוף לא נברא, לכך לא כתיב בהן עמידה.

 

(ראיתי את השאלה שלך וחיפשתי בכל מיני שיעורים ומפה לשם בסוף מצאתי)

https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=280&book=152489