פורום בית המדרש (עמוד 49)

ראה רדב"ז בשו"ת חלק ו סימן רצ"ד.
וראה מאמר בנושא באתר אסיף מאת דן ואודיה קלר (משם המקור

הכרתי את המהלך, לא דמיינתי שזה מופיע כבר ברדב"ז

שעברו על 3 העבירות לא היה להם תקוה.

כאן

אבל משמועות - היכל שלמה מומלץ.

אם זה נחשב אזכור במקורות...

• ע"פ מקרא: ”שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה, וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן - כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם.“ (קהלת ט, פסוק יא)
• נהוג הכתיב יודעי ח"ן (ח"ן – חכמת הנסתר).

של"ה.
תחילת תקופת האחרונים, אולי עוד לפני.

יש את המבחנים עם החומר הגדול ביותר, שזה שבת ואיסור והיתר.
ויש מבחנים קצת יותר קצרים כמו נידה, אבלות, חופה וקידושין.

זו מן הסתם החלטה אינדיבידואלית האם להתחיל המבחנים עם הרבה חומר או לא, בכל אופן מניח שיותר יהיה קל להתחיל עם מבחנים שאתה יותר מונח בחומר, אם למשל למדת מסכת שבת בצורה רצינית, ייתכן שיהיה כדאי להתחיל בשבת, או אם למדת סדר נשים אז חופה וקידושין וע"ז הדרך...

אני רק משער, אז מתייג מישהו שיוכל לעזור עם יותר ניסיון: @נחשון מהרחברון

יש שיעדיפו להתחיל במבחנים הקצרים והקלים יותר כדי לראות תוצאות מהר יותר ויש שיעדיפו להתחיל בכבדים יותר (שייקח לך שנה-שנתיים עד המבחן הראשון) כדי להתחיל מהכבד ולרדת בהדרגה.

 

שים לב לפרטים הטכנים כמו גיל מינימלי (21) מספר שנים בישיבה/כולל רשמי (3 שנים) והמלצה מראש הישיבה/כולל שאתה מוכן לעמוד במבחן הראשון. בלי זה לא תוכל לגשת לא משנה כמה אתה יודע את החומר.

 

מחופה וקידושין או עירובין ותיגש באב.
אם אתה רוצה לצלול ישר למרכז ולמבחן הכי חשוב (מבחינת ידע) אז שבת (למרות שאולי כדאי לחכות לרב הראשי הבא שהגיוני שישנה את החומר של שבת ויחזיר אותו למה שהיה לפני).

אפשר גם תפילה וברכות שזה נושא שכיף ללמוד, רלוונטי, לא קשה, וגם על כמות גדולה של חומר ככה שאתה מרגיש בסוף שוואלה כיף ומספק ללמוד רבנות.
לדעתי תוכל לגשת בחשוון אם תתמיד.
רק שים לב אם יש לך נפק"מ שתפילה וברכות זה מבחן בחירה ביורה יורה ומבחן חובה לרב אזורי אבל לא נכלל בששת המבחנים הנצרכים לרב שכונה.

בהצלחה!

רב שכונה במתכונת היום זה שבת נידה איסור והיתר ועוד 3 מבחנים לבחירתך (יורה יורה - רב שכונה)

מה שצריך 6 מבחנים ספציפיים זה רב יישוב והמבחנים הם שבת נידה איסור והיתר עירובין אבילות וחופה וקידושין

זה נשמע לי מוזר מאוד
אבל נראה לי וודאי שפולים עם חרקים אסור לשתות מהם קפה... השאלה היא על עצם הימצאות החרקים בהם...

 

כלומר, אני מניח שבדצים מודעים לנגיעות אם קיימת. השאלה האם הם נותנים אישור רק לסוג מסוים שלא מצוי בו נגיעות גדולה ואז הכל בטל ברוב או כל מיני היתרים הלכתיים.

מעתיק לך את הכתבה בתגובה נפרדת מתוך רצון לא להכשיל באתרים אחרים. זה לא ממש כתבה רצינית עם תחקיר אלא יותר משהו צהוב ,ועדין זה לא משנה את העובדות.

מאחר והאיסור הוא לאכול חרק אחד
ואם מצוי שיש חרק - לדעתי בד"ץ לא יאשרו את זה

בכ"מ, אני לא בטוח עד כמה הכתבה הזאת אמינה... לא נראה לי סביר, אבל אבדוק את הנושא...

חרקים טחונים ולא שלמים כברייתם
אז יתכן והדין כאן שונה.
אוקי נחכה לתשובתך לגבי זה (:

בעיקרון, איסור אכילת חרקים מיוחד בזה שהוא אינו בטל ברוב ואין בו דין כזית, ככה שלכאורה הייתי אומר שכאן גם אסור.
לעומת זאת, באיסור הזה יש דין של "חתוך בטל ברובא" - שחתוך בטל ברוב.

עכשיו, כמובן שאין מבטלין איסור לכתחילה, אז לכאורה לכתחילה אסור..
ראיתי איזו תשובה שמאחר והמטרה (לענייננו פה) עשיית קפה, אין המטרה לבטל איסור ולכן מותר, התשובה הזאת הייתה נראית לי מאוד דחוקה, אחפש תשובה לזה...

מקורות להיתר:
שו"ע סימ' פד סע' יד: 

חטים מתולעים מותר לטחנן והוא שירקד הקמח לאור היום. (וכל תולעת שיראה שם יזרקנו והשאר מותר).

יו"ד סימ' קא סע' ו:
הא דבריה וחתיכה הראויה להתכבד לא בטלי דוקא בעודם שלימים אבל אם נחתכו או נתרסקו עד שנאבדה צורתן בטלי דתו לא חשיבי ואפילו אם נתרסקו לאחר שנתערבו עם ההיתר (ואפילו לאחר שנודע התערובת) (הגהת שערי דורא סי' מא ודברי עצמו לאפוקי איסור והיתר הארוך כלל כה) והוא שנתרסקו שלא במתכוין לבטל האיסור אבל אם נתכוין לכך אסור למרסק אם הוא שלו וכן למי שנתרסק בשבילו. (ואין חילוק בין נתערבו במינם או שלא במינם) (דברי עצמו ומשמעות הפוסקים ולאפוקי איסור והיתר הארוך)

(ע"פ המקור הזה אכן אסור במתכווין לרסק כדי לבטל האיסור, ע"פ התירוץ שהבאתי קודם אפשר ליישב שגם ככה הוא צריך לטחון בשביל הקפה...)

אינו דוחק והוא היתר רווח בפוסקים. הסברא העיקרית העומדת בבסיסו היא דנקטי' דעיקר דין ביטול איסור הוא מדרבנן (עי' ש"ך יו"ד סי' צט ס"ק ז), ומותר באינו מתכוין [ויל"פ בזה מדין פס"ר בדרבנן, היכא דניח"ל ולא ניח"ל. וכן יש לפלפל אף להראב"ד שהוא מדאורייתא, בדין בריה שעיקר איסורה מדרבנן, האם אף הוא יודה שהוא מדרבנן, וזה מקצוע גדול בתורה, ואכמ"ל].

אמנם יש שהחמירו היכא שאפשר בעניין אחר, עי' ט"ז (יו"ד סי' צט ס"ק ז), אך סוגיין דעלמא אינו כן.

ד"ר קאראן ראג' חשף מרכיב "סודי" שנמצא אצלכם בקפה התעשייתי - ורובכם לא תוכלו שוב לשתות קפה אחרי שתגלו מהו
ד"ר קארן ראג', שממש לאחרונה חשף באחד הסרטונים שלו בטיקטוק שהכריות שלנו מפוצצות בחיידקים וזוהמה וגרם לנו לנדודי שינה קשים, מתעקש להרוס לנו עכשיו גם את הבוקר - כשהפעם הוא מגלה מה מסתתר לנו בקפה. למזלנו הוא מדבר רק על הקפה התעשייתי, זה שאתם קונים בסופר, אז אם אתם בקטע של פולי קפה טריים - ניצלתם בנס (קפה. חה חה).
ד"ר ראג' חשף את המרכיב "הסודי" שמסתתר בקפה הטחון התעשייתי - ואנשים נשבעו שיגמלו מקפה לתמיד. בסרטון שצבר כבר יותר מ-1.5 מיליון צפיות בטיקטוק, ראג' הטיל פצצה וסיפר שבקפה שלנו יש סיכוי לא קטן שמסתתרים חלקים של ג'וקים טחונים. כן חברים, אתם שותים ג'וקים.
עוד באותו נושא

הדוקטור הסביר: "קפה טחון, כמו שאתם רוכשים ברוב הסופרים, מכיל ג'וקים טחונים. אחוז מסוים של פולי הקפה נגועים בתיקנים וחרקים אחרים. בדרך כלל לא ניתן לעבד אותם החוצה לחלוטין - ולכן הם פשוט קלויים ונטחנים עם פולי הקפה. מרבית רשויות המזון מאפשרות אחוז מסוים של חלקי חרקים במזון שלנו". הוא ניסה לנחם את הצופים המבועתים: "ג'וקים עשירים בחלבון" אך הזהיר: "רק אם אתם אלרגיים לג'וקים, הייתי מתרחק מקפה טחון".

לנו זה לא בא בהפתעה גמורה. באוקטובר 2019 דאגלס אמלן, פרופסור לביולוגיה מאוניברסיטת מונטנה, חשף כי פולי קפה טחונים עשויים להכיל עד 10 אחוזים של חרקים. הוא סיפר כי הפרופסור שלו אלרגי לג'וקים ומאחר שהוא מכור לקפה - הוא צורך אותו רק בבתי קפה המגישים קפה מפולי קפה טריים.

הסרטון של ראג' צבר אלפי תגובות מצופים שלא היה להם מושג על כך. רובם נרתעו: "מה זה עוזר לי לדעת את זה? יש דברים שעדיף לא לדעת", כתב אחד בתגובה ואחר הוסיף: "אז אתה אומר לי ששתיתי כל חיי את הדבר שאני הכי מפחד ממנו??". אדם שלישי כתב: "איך אתה מעז בכלל להרוס לנו את הקפה של הבוקר?". אחרים לא מיהרו להיכנס לפאניקה. "ניסיון יפה, אבל אני לא אוותר על הקפה שלי בעד שום הון שבעולם", כתב אחד ואחר הוסיף: "אם הייתי יודע שג'וקים כאלה טעימים הייתי מוסיף אותם לתפריט היומי שלי כבר מזמן".

בכל מקרה, אני סומך על הרבנות.

https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3174510&forum_id=771
נכון שעד, ועדיין.

בסיפור אדם וחוה (*יש פרשנות אפשרית שעלולה להוציא חלקים מהסיפוור מפשוטם)

יש כמה וכמה הגדרות של איך יראו החיים של אשה, ואיך החיים של אדם (גבר? או כל אדם? - כלומר, האם לדוגמה עול הפרנסה אכן מוטל על גברים, או שהוא על כל המין האנושי)

אבל לא כתוב אם זה טוב ואם אפשר לשנות את זה, וגם המשמעות קצת תלויה בפרשנות

 

יש בחז"ל המון (בפירוש ובמשתמע), אבל הם מדברים מתוך ההבניות החברתיות ולא במנותק מהן.

 

יש התייחסות מסוימת - בעיקר בדורות האחרונים - ליחס בין האבות והאמהות, מתוך ההנחה שהזוגיות שלהם אמורה להיות מודל רצוי.

 

יש גם דוגמאות מעטות לזוגיות של תנאים ואמוראים.

 

בספרי חסידות (לדוגמה - חב"ד, ר' צדוק) יש התיחסות לתפקיד של אשה מול תפקיד של איש, בהמון מקומות, אם מבחינתך זה עונה על השאלה וגם ממש חשוב שאחפש אני יכול לבדוק קצת. אני יודע שיש ספרים של הוצאת "מעיינותיך" שעוסקים בסוגיה הזאת - של תפקיד האשה בעולם היהודי. נראה לי שלשה ספרים.

אז אין משהו מוגדר כל כך?

השאלות הן מאד גמישות והתשובות מאד גמישות.

כל הנושא של מעמד מגדרי או תפקיד מגדרי (מגדר פשוט חוסך "אשה מול איש", לא מייצג שום אג'נדה) הוא לא ברור בכלל.

יש כמובן הבדלים ביולוגיים (כולל פסיכולוגיים) סטטיסטיים - נשים בהכללה נמוכות יותר, חלשות יותר, יכולות לסבול כאב יותר (כנראה), נוטות להיות עם מנת משכל קורבה יותר לממוצע, בוכות יותר, עסוקות יותר בגידול ילדים, נוטות לעבודה עם אנשים, ועוד. כמובן יש תמיד דוגמאות קיצוניות, אבל בהכללה אלו תכונות נשיות.

ויש הבניות חברתיות שהן כמעט בלתי נמנעות - נשים יהיו מעורבות פחות בפעילות אלימה או מסוכנת (מלחמה או עבודה פיזית קשה - כי הן חלשות פיזית) ובכלל בפעילות חברתית (כי הן עסוקות עם הילדים שהן ילדו/מניקות) ויש לזה המון השלכות חברתיות.

אגב, החברה שלנו היא מאד מוכוונת-גברים (שלא לומר פטריארכלית) יחסית להרבה חברות היסטוריות. נשים לחמו במלחמת העולם השניה כטייסות וכמפקדות טנקים, ההנחה ששם המשפחה הולך אחרי הבעל/אבא היא הנחה מודרנית (פעם זה היה הרוב אבל ממש לא רק. אבל אז זה היה הרבה יותר גמיש באופן כללי), ועוד. זה לא שהדברים האלה לא קורים היום, אבל אז הם היו משהו טבעי והיום אקט פמיניסטי. 

 

לעומת ההבדלים, ההנחה שצריך להיות שוויון היא די מובנת - למה לא.

אבל מה המשמעות של השוויון הזה? שוויון בפני החוק? יש דווקא אפליה לטובתן. שוויון חברתי? כמעט בלתי אפשרי ביולוגית - רוב הנשים היולדות לא יוכלו לתפקד באותה רמה בלי הפרעה (טוב, אפשר לטעון שהצטננות של גבר משביתה אותו באותה רמה...) ולכן נהיה חייבים להתערב מלאכותית כדי ליצור שוויון חברתי, והתערבות מלאכותית זה לא בריא.

 

ואז נכנסת השאלה האם התורה מבדילה בין נשים לגברים ברמה המהותית - נבואת אברהם ושרה לדוגמה.

וברמה הפרקטית היא בוודאי מבדילה ביניהם במצוות עשה שהזמן גרמן - והשאלה אם זה מלמד משהו מהותי.

ובנוסף כאמור יש קללה שונה לאדם ולחוה.

אלו שלשת המקורות העיקריים שרלוונטיים בעיני.

אבל כידוע פסוקים וטעמי מצוות זה דבר מאד מאד גמיש, וכל אחד יסביר מה שהוא רוצה.

ולכן לשאלה שמראש לא ברור מה היא, יש מקורות לא ברורים לתשובה.

כאמור, יש התייחסות חב"דית מאד מפורטת (כדרכם), שלדעתי באמת מנסה למצוא משהו שהוא לא מבוסס הנחות יסוד מוקדמות. ההתייחסות בכתבים אחרים (ר' צדוק) היא פחות מוכוונת לדעתי, ולכן פחות מספקת תשובות

 

בפסקה הראשונה יש דברים שהם לא מהתורה בעצם, והשאלה היא עד כמה אלו תכונות נשיות גורפות... כי יש דברים- נניח עבודה פיזית שאפשר לאפשר אותן לנשים ומן הסתם רוב הנשים לא ילכו לעבודה כזאת. (יש בנות בודדות שזה מתאים להן ויש בנות שיעשו את זה למרות שזה יפגע בהן.) אבל ברמה ההלכתית- יש דברים שאם תאפשר אותם לכל הנשים, אם הן יעשו את זה הן יפגעו בעצמן אולי ולכן יש מקום להגיד שזה בגדול לא מיועד להן?

וגם להתאים את התנאים... לדוגמא אני חושבת שבענייני עבודה כן צריכים להקל לנשים ולאפשר להן לעבוד פחות שעות (ולא לעודד קריירות תובעניות) כדי שיחזרו הבייתה ויטפלו בו, גם אם לא כל הנשים עושות את זה אבל יש פה אמירה ברורה של תפקיד הנשים בכללי.

 

והפסקה האחרונה בעיקר חשובה כי זה מה שמעניין אותי, עד כמה זה מובהר בתורה, ואם זה נזיל לפי פרשנויות אז...

הפסקה הראשונה היתה כדי להבהרי עד כמה אלמנטים שלא קשורים לתורה הם משפיעים על המציאות, והתורה מדברת על מציאות ולכן משהו שכתוב בתורה משקף לפעמים מציאות ולאו דוקא אידאל

 

הפסקה האחרונה - בהחלט, רוב החומר הוא די גמיש, אם אנחנו מנסים להוציא מסקנות ממקורות ראשוניים.

המקורות החב"דיים בעיני מעניינים מאד - כי לדעתי כן יש להם משנה סדורה שמנסה לתת משמעות לכל הפרטים ולא רק תיאוריה אחת שרואים דרכה הכל, וכל פעם שאני מנסה להתעסק בסוגיה זאת נקודת המוצא שלי. אבל אני לא מתעסק בזה כל כך הרבה, אז בפועל לא התקדמתי המון בתחום

 

לי זכור המון התייחסויות חב"דיות בעיקר בסוגיה של שרה שהיתה גדולה מאברהם בנבואה, אבל גם הניגוד בין יהודה ליוסף מתקשר לזה איכשהו, וגם ההבדל בין בית שמאי לבית הלל שלעתיד לבוא ההלכה כבית שמאי. אבל לא נגעתי בחומר הזה הרבה זמן

אידיאל?

 

אפילו עבדות, יש אגרת של הרב קוק שמסבירה על המשמעות של עבדות. האם זה אידאל? כן, בהקשר. האם רצוי לאדם להיות עבד? לא, ממש לא.

היום אפשר להמיר את זה אולי בסוג של עבודות שירות, אבל תחשוב שבמקום להיות בכלא בחברת הפושעים, אדם שעבר עבירה פלילית הולך לשרת משפחה איכותית או לעשות משהו מועיל כדי להחזיר את הכסף... אולי הרעיון הכללי כן יכול להתיישם

אפשר אפילו להניח שזה מוסד חשוב שצריך לקיים אותו עד שלא נמצא חלופה

 

אבל זה לא אומר שאין לזה חסרונות, ולפעמים לא צריך להשתמש בזה

 

בדיוק כך - אם לדוגמה נסיק מהפסוקים שהגבר צריך להוביל, יכול להיות שזה רק בחברה שבנויה במבנה מסוים, או במקרים מסוימים, וחשוב לשמר את מוסד הובלת הגבר בשביל מי שצריך, אבל מי שיכול לוותר, שיוותר בגלל חסרונות (לא מביע את דעתי, סתם דוגמה)

כשצריך לברר את הרעיון הכללי ולדון בביצוע בפועל...

ואז אין הכרעה ברורה

 

לכן תיארתי שזה נזיל מאד אם מנסים לבנות תיאוריות על בסיס מקורות ראשוניים

עסקו בעסקי ציבור.
כמובן יש יוצאי דופן כמו דבורה

כאילו, הדבר הראשון שעולה לי אינסטנקטיבית בכל פעם שאני נתקל באיזה הבל חדש בתחום הזה, זה המהר"ל.

אפשר לחפש באינדקס שיש במהדורות החדשות, ולראות היכן הוא מדבר על זה.

מלכים ב יז פסוק כח 

הרד"ק ומלבי"ם באותה דעה

המקור הזה מאוד יפה לטעמי:

 

7. ירושלמי יומא פ״ה ה״ב

 

״ יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות״ (מתוך תפילת כהן גדול לפי נוסח הירושלמי). 

 

מלכתחילה מתפלל כהן גדול שלא יגזר עלינו חסרון בשנה הבאה, אבל אם היעד הזה כבר נקבע יה״ר שהדרך אליו תהיה דרך טובה. 

 

כלומר, ייתכן שבגזירה האלוהית נקבע שהאדם יפסיד 1000 שקל מכספו או ששעה מחייו תלך לאיבוד, אבל האופן שבה הגזירה הזאת תתגשם בפועל עלולה להשתנות. אם הוא יזכה האלף שקל ילכו לצדקה או שיעצרו אותו באמצע עיסוקיו ויבקשו להשלים ממנו מניין באופן ״שיתקע אותו״, אבל עדיין זאת דרך טובה שתהיה לו לזכות. 

אם לא יזכה הגזירה עלולה להתבצע באמצעות תשלום קנס או היתקעות בפקק. 

 

כאמור, באופן הזה גם לאחר שהגזירה נגזרה, נותר לאדם מרחב פעולה מסויים בו הוא יכול לשנות לטובה או לרעה את אופן ביצוע הגזירה באמצעות מעשיו. 

 

הסיפור על רשב״י והאחיינים שלו בויקרא רבה פרשה לא פסקה יב מדגים את האמור לעיל. 

 

8. מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן א 

 

״ ובקצבה הן יורדין שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה,

 אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות״. 

 

הקב״ה קובע בגזירה יעד מסויים של מים לשנה מסויימת. אך מה אם לאחר שהגזירה נגזרה הבריות שינו את מעשיהם

לטובה או לרעה ?  הדרך שבה היעד הזה יתגשם תלויה במעשים שלהם.

 

9. ייתכן שגם את מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר בנוגע לגאולה אפשר להסביר בדרך הזאת, אבל לא חשבתי על כך מספיק. 

 

10. בבלי שבת לג ע״א

 

״א"ר חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה״. 

 

מדיוק לשון הגמרא רואים שמה שנגזר עליו לא מתבטל אלא מתהפך מטובה לרעה חלילה, היעד המקורי נשאר בעינו, אבל הדרך להגשמתו משתנה מטובה לרעה, למשל, אם נגזר עליו חיים מתוך עושר, הוא עדיין יהיה עשיר אבל כמו שכתוב בקהלת ״עשר שמור לבעליו לרעתו״. 

 

 

יה״ר שנזכה שהקב״ה יהפוך לנו את המר למתוק. 

שממנו יוצא הזרע כמו בראשית לה, יא "מחלציך יצאו".
אז היבם שלא מסכים שיהיה קיום זרע לאחיו מחלציו צריכה בחליצה להתנתק מחלציו.

לכן מברכים על נעליים "שעשה לי כל צרכי"

 

וגם אשה היא בבחינת נעל \ גוף לאיש , - כלה

 

איש - בחינת עוה"ב (אות י)

אשה - בחינת עוה"ז (אות ה)

 

אסתר פרק ו פסוק ט:

 

וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ

 

לעומת

 

דברים פרק כה פסוק ט:

 

וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו, וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. 

 

(יקר וירק מתחלפים ביניהם)

ראה במלבי''ם על מגילת רות

חכמי הגמרא למדו אסטרונומיה ברמה גבוהה ביותר, רפואה (או לפחות את מה שהיה בזמנם, שחס וחלילה מלהסתמך עליו היום).

ראשונים רבים וראש לכולם - הרמב"ם, למדו את המדעים שהיו בזמנם וחלקם היו פורצי דרך בתחומם.

כמדומה שברמב"ם כתוב הפוך - שהאסטרונומיה היוונית נלקחה מחכמינו שקיבלו ולמדו בתורה.

בכל מקרה הרמב"ם כותב שהיו מקרים שהודו חכמי ישראל לחכמי אומות העולם בענייני מדע

1. איזה שהוא סיפור שהוא היה מקשיב [כנראה בצעירותו] לשיחות של סטודנטים על פיזיקה [כנראה במהלך נסיעות באוטובוסים].

2. שהוא למד על חשמל וכדו' לצורך הפסיקה בהלכות שבת וכדו'.

האם מותר ללמוד בתנ"ך שהדפיסו אותו גויים?

האם מותר לחיות בדמוקרטיה?

האם מותר ללמוד את ספרי הרמב"ם (ועוד ראשונים ואחרונים)?

האם מותר להשתמש ב99% מהמוצרים התעשייתיים בעולם?

פילוסופיה? מדע?

יותר שאלתי על שאר החכמות שלא קשורות כל כך להשקפה שכלית

כגון: בוטניקה אנטומיה אסטרנומיה פסיכולוגיה פיזיקה וכו

שמותר וצריך ללמוד את חכמת הטבע. אני חושב שבעבר הפילוסופיה וחכמת הטבע היו נלמדות ביחד ולכן היו שהסתייגו. כיום ברור שזה דבר שעומד בפני עצמו והוא לא 'חכמת הגויים' הוא פשוט חכמה שקיימת בעולם.

עוסק בשאלות של ערכים ותפיסות עולם ולא של מציאות פיזית ממשית.
לדוגמא אפשר לעסוק בשאלה האם האדם טוב מיסודו. ברור שיש לתורה מה לומר בנושא והתורות הפסיכולוגיות אולי יגידו דבר שונה.

אני לא אומר לא ללמוד פסיכולוגיה אלא שצריך לשים לב שעוסקים בתחום שלתורה יש מה לומר בו במקרים מסוימים.

בימינו רוב הספרי הפסיכלוגיה הנמכרים ביותר עוסקים כן במציאות פיזית ממשית תראה בסטימצקי וצומת ספרים,

 

אתיקה למען האמת כן רציתי קצת להבין מה חכמי האומות אומרים על זה לעומת השקפת תורתנו הקדושה.

"וטעם כל אלו החשבונות ומפני מה מוסיפים מנין זה ומפני מה גורעין. והיאך נודע כל דבר ודבר מאלו הדברים. והראיה על כל דבר ודבר. היא חכמת התקופות והגימטריות שחברו בה חכמי יון ספרים הרבה והם הנמצאים עכשיו ביד החכמים. אבל הספרים שחברו חכמי ישראל שהיו בימי הנביאים מבני יששכר לא הגיעו אלינו. ומאחר שכל אלו הדברים בראיות ברורות הם שאין בהם דופי ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם, אין חוששין למחבר בין שחברו אותם נביאים בין שחברו אותם האומות, שכל דבר שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהם דופי אנו סומכין על זה האיש שאמרו או שלמדו על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע.".

 

[אבל דווקא הפסיכולוגיה היא שילוב בין מחקר מדעי להשקפה, והיא קצת דומה לפילוסופיה מהבחינה הזו, וצריך לגביה יותר זהירות].

שנראה ממנו כמו הכותרת של סוג'וק
שבגלל שזה מענג זה הוכחה שזה נכון

בקצת יותר מילים

הלב הוא אלוקות (אין הכוונה לרגש אנושי לבבי, אלא לשקט שבלב, לעומת רעש החשיבה)

אז אם "הכל אלוקות",  החשיבה הארעית מאבדת כוחה לעומת אלוקות נצחית , והשקט שבלב ובגוף מקבל חיות מענגת מהחלק א-לוה ממעל

הסברת למה אם זה נכון אז זה מענג
זה לא בהכרח שאם זה מענג זה נכון גם

הנחת יסוד א': הקב"ה ברא את נפש האדם בצורה מתואמת לרצון שלו (של ה') 

הנחת יסוד ב': נפש האדם צריכה להגיע להרמוניה

 

לפיכך - הרמוניה בנפש האדם היא נכללת ברצון ה'

לפיכך - רעיון שיוצר בנפש האדם הרמוניה הוא נכלל ברצון ה'

ובגלל שרצון ה' הוא אמת - זוהי הוכחה.

 

אמירה משמעותית נוספת - יכולה להיות סכנה גדולה לומר את זה, ביצרת פתח לכל דבר שיוצא הרמוניה בנפש האדם, זה הפיתוי העיקרי של החטא - הוא נותן לך שלימות מסויימת. לכן צריך להבהיר - השלימות של החטא היא זמנית ומדומה, לעומת השלימות האמתית שהיא נצחית. "יראת ה' טהורה עומדת לעד" - יראת ה' היא מעבר לרגש, אבל גם הרגש כלול בה בצד מסויים. 

זה מה שאני גם מבין בה

והאמת שבעיקר פתחתי בגלל הפסקה השנייה שלך
הסכנה זה הפיקנטיות 😁

כדי להבין באמת את הדברים צריך להבין מה נותן הרמוניה יציבה בנפש האדם. זה באמת גולש לתחום שהוא מדעי, מהארץ ולא מהשמיים.

 

גם פסקאות ש'מחזקות' הם יכולות להתכלל בדמיונות שווא.

 

זה לא עניין של 'איזון' - זה עניין שהבנת העניין.

 

אולי גם כדאי לפתוח במילון של הרב קלנר את המשמעות של 'עונג'.

חשוב מאוד לדייק

להפך, המחשבה שהשלמות האלוהית והוטובה האלוהית שאלוהים מעניק לבני אדם, המחשבה שזה רק "צד מסויים" של המציאות, היא תחילת הכפירה, והיא תחילת הטעות (כי לפי האמונה גם הטוב וגם הרע הם מאלוהים, ויש לזה הסברים ברורים ומוסכמים), מי שחושב שצריך להאמין שאלוהים נותן דבר "חלקי" כדי שלא נטעה אחרי "הרגש של עצמנו", זה פשוט סימן שהוא לא הקדיש את רגשותיו לה', ולכן הוא לא מסוגל להרגיש את הקדוש ברוך הוא, זה לא סימן שהוא "מבין", אלא סימן שהוא לא התייחס ברצינות אפילו להבנה הבסיסית שעליה בנוי הלימוד, כלומר ההבנה שצריך להתייחס ברצינות למה שלומדים "יראת ה' ראשית דעת"

או עם ב"י וגמרות או שו"ע משנב. גמרא בלי שלב הראשונים לא יתן הרבה כיוון. לא תבין את ההקשר בין הגמ' לשו"ע המון פעמים

או שתשקיע בב"י או למשל שו"ע עם מנחת חינוך על כל מצווה שאתה לומד

הקשר בין הגמרות לשו"ע משנ"ב הרבה פעמים לא נראה לעין, וזו סתם עבודה קשה לנסות לקשר ביניהם לבד.

(שזה נכון גם אם אתה רוצה ללמוד גמרא ולראות מה ההלכה למעשה, ובטח להפך, אם אתה רוצה לראות את יסודות ההלכה בגמרא.

ש: מה המקום לסיפור על שני אחים, אחד נשוי ואחד רווק, שהעבירו חיטים אחד לשני על הר הבית?

ת: זה מקור גוי. עיין אגדות היהודים לגינצבורג. אבל הוא יפה.

אם בלאו הכי לא יודעים את מקור התכלת?

וגם לפי ממצאים באזורי חוף הים שיצרו תכלת

ראיתי עכשיו לגבי הפסים שחור/לבן
שלדעת השולחן ערוך לספרדים עדיף לקחת ללא צבעים,
אני מנסה לרכוש ציצית וכתוב ״סוג״ ואז לבחור שחור, לבן או ללא. אז אני אמור לסמן ״ללא״ ?

בציצית הקודמת שלי היה בצדדים של הפתילים כמו עיטור של בד לבן כזה.

יש היום שני סוגים. אחד זה מה שנקרא "ראדזין", שמופק מדיונון, וחידש אותו האדמו"ר מראדזין לפני כ130 שנה. הוא נחשב מאד לא מבוסס, ורוב העוסקים בתחום משוכנעים שלא הוא מקור התכלת שעליה דיברה התורה.

הסוג השני מופק מחילזון שנקרא "ארגמון קהה קוצים", ומבוסס מאד מבחינה תורנית ומחקרית. הרב אליהו טבגר התחיל להפיק ולהפיץ אותו לפני כ30 שנה. אני קראתי על הנושא והשתכנעתי שקרוב לודאי שזו התכלת של התורה.

אם תקנה תכלת, שים לב שלא מוכרים לך את ה"ראדזין". הוא הרבה יותר זול...

 

לגבי סוג הקשירה, אם אתה לא קונה תכלת תשאר עם אותה קשירה, כמובן. אבל המנהגים בקשירה של ציציות עם תכלת שונים בדרך כלל מהקשירה בלבן, אז תבחר מבין המנהגים הנפוצים בתכלת (וכמובן שכדאי מאד להתייעץ עם רב).

פורטל הדף היומי: הרדוף הנחלים - "ואימא הירדוף" (סוכה לב ע"ב)

אני חושב שהנקודה היא שהפור התהפך לטובתנו ("ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"), כלומר שעם ישראל קיבל רשות להינקם מאויביהם ביום הזה.
בדוגמא שלך- זה היה דומה אם לנו לא היו טנקים ולסורים כן והיינו משתלטים להם על הטנקים ונלחמים בהם איתם.

הסבר נוסף- זה כל הקטע של פורים, שגם בדבר שנראה כמקרה או גורל, הקב"ה באמת שם ומגלגל את העניינים לטובתנו.

השאלה הזו עונה על השאלה שלך. "פור המן נהפך לפורינו" כמו שנאמר. אלו הם שני הפורים, וזו בדיוק הנקודה: ההתהפכות, שהעוקץ של הרע התהפך לטוב, ולכן הימים נקראו ע''ש זה.

ששם החג הוא לא על עצם הפור שעשה המן אלא על הפור שנתהפך לישועה,

כאילו לא חוגגים על זה שהמן עשה את הפור אלא על זה שה' הפך אותו.

 

וואי מעניין.

 

תודה

 

אבל ממה שזכור לי המן עשה הגרלה אחת על החודש והגרלה אחת על היום בחודש. יוצא שבפור של המן היו שני פורים

"על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ומשמע שעיקר הנס תולה בזה. כי איך יקרא שם היום על דבר טפל שאינו העיקר. כי קשה הול"ל פור למה פורים. אך שגם גורל ישראל הי'. ואף כי לא הפילו פור. אך זה הפור שכשהגורל שלהם להשמיד לאבד כל היהודים. וזה א"א. ממילא נהפך לטוב וגורל שלהם הוא גורל שלנו באמת. רק שצריך תפלה וצעקה לישועתו ית'. וכ"כ בנוסח אשר הניא פור נהפך לפורים ע"ש. וזהו באמת גודל הנס שמה שהגורל מורה עליו הוא שהטבע צריך להיות כן. ומזה מוכח שלא הי' הצלת ישראל עפ"י טבע כלל רק בנס. וז"ש במדרש כי אגרת שלהם סתום להיות עתידים כו'. כי הגורל הי' רק שבזה היום צריך להיות דבר זה. ובאמת הי' צריך להיות כן כדי להיות נהפך לטוב. ונמצא שהוא ב' גורלות"
פורים שמח!