פורום בית המדרש (עמוד 50)

ה – אבקת חלב נוכרים – פניני הלכה

מה דעת הבד"צ בעניין חלב נכרי? - בד"ץ בית יוסף

חלב נכרי מה זה בכלל ? | צהר

כשרות החלב ואבקת החלב - כושרות

הגמרא אומרת שאסור לאכול חלב שחלבו נכרי שמא יערב שם חלב לא כשר, אבל מתירה במקרה שיהודי משגיח (או יכול לראות) או שאין בעיר חיות לא כשרות.

נחלקו הפוסקים האם ניתן לסמוך על דרישה חוקית שלא יערבו דברים אחרים אם לא כתוב ברכיבים, ויש שהתירו להסתמך על זה:
1. הרב פיינשטיין (יורה דעה ג סימן סג אם אני זוכר נכון) כי השגחה ממשלתית טובה כמו השגחת יהודי לדעתו. להבנת הרב פיינשטיין העניין הוא שהגוי יפחד לערבב חלב לא כשר אם יהודי יכול לתפוס אותו, ולכן אכיפה במדינות כיום יעזור באותה מידה.
2. החזון איש (יורה דעה סימן מא אם אני זוכר נכון), השגחה ממשלתית גורמת לכך שלא משתלם, ולכן זה נחשב כאינו בעירו.
3. הרב יוסף משאש (שו"ת מים חיים חלק ב סימן קי אם אני זוכר נכון) מטעם זהה לרב פיינשטיין ממה שזכור לי.
הou נותן הכשר לחלב נוכרי במדינות מערביות בעקבות הרב פיינשטיין.

היו שסברו שחלב נוכרי אסור, אבל לא גזרו על אבקה ולכן אבקת חלב מותרת:
1. הרב צבי פסח פרנק.
2. הרב דב ליאור.
הרבנות בהשגחה שלה (לא מהדרין קיבלה את דעת הרב פרנק ולכן בהכשר רגיל של הרבנות יתכן אבקת חלב ולא חלב, אבל במהדרין לא נותנים הכשר לאבקת חלב גם)

עם זאת, היו שלא קיבלו את ההיתרים הללו ובכללם הרב מרדכי אליהו אם זכרוני אינו מטעני.

צד נוסף שהרב וייטמן העלה, אבל אני לא יודע אם יש פוסקים שחששו לכך הוא חשש ספציפי על אבקת חלב. (אבל אני לא זוכר מה בדיוק נאמר במאמרו בתחומין)

אני רואה שהרב משה פיינשטיין כתב שאם יש חברה של חלב ישראל,

במקרה כזה להשתמש בחלב נוכרי זה רק בשעת הדחק.

 

השאלה היא, מה לגבי מוצר מסויים שמייצרים אותו רק עם אבקת חלב נוכרי שהוא לא הכרחי

(אבל לכאורה הרי גם חלב בעצמו לא כזה הכרחי.. נראה לי ככה)

 

 

אבל בכל זאת, לפי מה שהבנתי דנים בדעה שלו לגבי חלב נוכרי ומקישים ממנה לאבקת חלב.

 

רק התחלתי לקרוא את המקורות שבן מכיר הביא פה

אז אני לא מונח בעניין עוד.  

היא לא הבברה של הרב פיינשטין
היא סברה אחרת של פנים חדשות באו לכאן ולא על זה נגזרה הגזירה ואין גזירה בכלל.
לכן גם אם זה יהיה ממדינה לא מפוקחת זה יהיה מותר.

זאת אומרת מבחינתם זה חלב. 

לפחות לדעת החזון איש.. את דעת הרב מרדכי אליהו אני בספק אם הבנתי נכון

מה תהיה דעתו של הרב פיינשטיין 

במקרה של מוצר שאין להשיג אלא רק חלב נוכרי או אבקת חלב נוכרי.

האם זה שעת הדחק ואז כאילו נאמר שהוא מצטרף למתירים בכל מקרה..?

 

(אולי הוא אמר את דעתו ואני סתם מתפלפל פה?)

אבל הוא התיר גם וגם אם יש פיקוח ממשלתי. (דבר שהוא סבר שיש כאן בארץ בזמנו לכאורה)

ככל הזכור לי גם במוצרים מיובאים - הרבנות לא מאשרת.

בחו"ל בהחלט יש וגם יהודים הנחשבים 'חרדים' שותים חלב נכרי בהסתמך על שיטת ה'איגרות משה' ופוסקים רבים נוספים.

ובהכשר הרגיל. (כתוב גם ליד ההכשר אם יש אבקת חלב)
אם זה מהדרין אז בטוח אין אבקת חלב.

חברה של חלב ישראל.

בכל מקרה, הרב פיינשטיין הוא לא היחיד שהתיר.

בנוסף, כפי שהעירו פה נכון, קשה למצוא בארץ משהו שהוא חלב נוכרי ולא מקסימום אבקת שהרב פרנק התיר אבקה.

כיוון שהרב פראנק התיר.

בהנחה וזו לא א. חלב טהורה, אלא היא מעורבת במוצר יש הרבה סיבות להקל.

בכשרות יש אין ספור מחלוקות. בשאלות 'ישנות' משתדלים לצאת ידי כמה שיותר שיטות. בשאלות 'חדשות', בעיקר תלוי מה דעת הפוסקים היום.

הוא כמו רבים אחרים, סבר שאבקה מותרת לגמרי. כיוון שהרב אליהו סבר שזה אסור לגמרי - הפשרה היתה המקובל היום, שמכניסים בהכשר רגיל, תוך ציון העניין.

הרב יעקב אריאל טען, שהוא אולי לא יכניס את זה למהדרין, בגלל שהמחלוקת כבר קיימת. אבל מי שאוכל כשרות שאינה למהדרין, סומך על שיטות מקלות ודחוקות בהרבה בשאלות רבות, וממילא מגוכך שבגלל הכיתוב על האריזות, אנשים הפכו את זה (ואת הג'לטין) לשני האיסורים החמורים ביותר.

לגבי מהדרין באופן כללי - פעם מישהו שאל את הרב יעקב אריאל, האם העוף שהוא נותן לו הכשר למהדרין, הוא 'באמת למהדרין'. הרב אריאל ענה לו, שכשרות העוף בימינו, תלויה בבערך שלוש מאות שאלות שעומדות במחלוקת, שיגיד לו מה השאלה שמטרידה אותו והוא יענה לו איך הם פוסקים...

שמירה של יהודי מועילה גם כש היהודי בא והולך

שלום. אני חדש בפורום..
יישר כח על הסיכום.
אני רק מיסב את תשומת הלב שהרב פיינשטיין בתשובתו שבה הוא מתיר חלב, הוא כותב שודאי לא לסמוך על זה לכתחילה. אלא שקשה להשיג חלב אחר, וזה המציאות שהיתה בחו"ל.
ושם מציין שבביתו לא סמכו על כך בכל זאת. וכך ענה גם בתשובה לישיבה ששאלו אותו על כך, שלא יסמכו על זה ויחמירו. שכל ירא ה' יחמיר בזה. (חלב. לא אבקה.)
לגבי אבקה - שמעתי מהרב משה כץ (כושרות), שמי שסומך על אבקה זה משהו אחד. אבל יש לשים לב שלפעמים ברכיבים יש "מי גבינה" וכדומה, שזה לא אבקה.. ואת זה הרב פרנק והרב ליאור לא מתירים.
לא הבנתי לגמרי. כי אם כך, למה הרבנות מאשרת. אבל כך הוא אמר. אם למישהו יש על כך מידע נוסף, אשמח לדעת. 

הגאון האדיר רכב ישראל ופרשיו הרב משה פיינשטיין כתב את פסקו לבני ארה"ב ששם קונסים במיליונים פלוס כלא הרבה שנים מי שמחליף מחלב פרה לחלב אחר וכן מי שמערב חומר אחר בחלב והוא כתב שזה בדוחק!!!

ובהמשך ספרו כותב שחלב נכרי מטמטם את הנפש!!!

ושוב, החזון איש התיר פה

בכל יום, כשאתה בא ללמוד אל תתחם את הלימוד לפי שעות, אלא לפי פרוייקט, והשעות יבוא מאליהן.

לדוגמא, אם זה לימוד גמרא, אל תציב לעצמך יעד של וכך וכך שעות, אלא של כך וכך דפים וכד' באופן שאתה משער שזה ימלא את שיעור הזמן הרצוי. וכך בכל יום.

היתרון בזה הוא כפול: קודם כל זה הרבה יותר מדרבן בן אדם להשלים משימה מוגדרת מאשר 'למרוח' משימה בזמן מוגדר. יותר קל לאדם לומר לעצמו: אוקיי, למדתי דף אחד ונותרו לי עוד שניים, מאשר: למדתי שעה ונותרו לי עוד שעתיים.

ועוד יתרון - שלאחר שיושלם היעד, זה יתן לו אמון בעצמו ורוח גבית ליום והפרוייקט הבאים.

לא בא לסתור את שאר העצות, אבל אני מתחבר לעצה הזו

מעיינים ופותחים עוד מקורות והם צריכים להגביל את עצמם בזמן)

....מי שעסוק בהבלי העולם הגשמי חייב לקבוע עיתים לתורה. הווה אומר זמן התחלה וזמן סיום הלימוד.

לדוגמא אנו לומדים מסכת זבחים וזה בלתי אפשרי לסיים סוגיה שלמה בפעם אחת.

או אפילו שלוש ברצף אמיתי - זה הרבה מאוד מאוד.

כדאי גם לזכור את הערת הנצי"ב, שעילוי אמיתי זה לא זה שלומד שש עשרה שעות ביממה, אלא זה שלומד שישים דקות בשעה

לי אישית מאוד עזר...

לקבוע הספקים שאסור לעבור (לדוג' - אני לא הולך לישון עד שסיימתי...)
אשריך! בהצלחה ממש!

מזכיר את מה שכתב אחיו של הגאון מווילנא בסוף ספרו מעלות התורה שאמר שצריך לקרוא את ספרו כל חודש

והגעתי לסיטואציה מביכה קצת עם התרת נדרים.

אז אולי ברור לך, יש אנשים כמוני שלא היה ברור להם

נהגתי משהו 3 פעמים, לא אמרתי בלי נדר, אבל אני מאוד שמח על זה... גרם לי להקפיד הרבה יותר...

או שתשאל את הרב שלך 

הסברא לברך אדמה היא כיוון שזה שיח בר שלא מגודל לשם פרי ולכן הוא פחות בחשיבותו. כיום מגדלים מסחרי וא''א להגיד ככה.

ולמרות זאת המשנב ועוד פוסקים כתבו אדמה בגלל שזה פרי קטן שגדל רק בר. השתנתה המציאות ולכן חלק כתבו לברך עץ כמו עיקר הדין

לכן כשיש ספק איזו ברכה צריך, מברכים העץ על משהו שהוא וודאי פרי, מכוונים לפתור גם את החמוציות.
מברכים האדמה על משהו שהוא וודאי ירק, ומכוונים לפתור גם את החמוציות.

אלא אם כן יש לך מספיק ידע הלכתי שיכול להתיר את הספק.

ויש בזה את כל הסימנים של עץ, כי זה נשאר כל השנה כולה ולא מתייבש ומוציא פירות.

אני אופה הרבה ואם יש פחות מ3-3ורבע גוסות מים לקילו קמח אין חוטים בשום שלב.
תכין בצק עם 3 וחצי-4 כוסות נוזלים לקילו ותראה לבד חוטים

רואים את זה די בקלות. פעם באה שבצק נכנס לתנור באיזור שלך תסתכל

כי ההשקפה היא הרבה פעמים כלי להבנת המציאות, ורק אחרי שמבינים את המציאות יכולים להחליט מה ההלכה לגביה.

חוץ מזה שיש הבדלי השקפה בנוגע לדרך פסיקת ההלכה (מטא הלכה) שגם הם משמעותיים.

אבל אם מבינים מי מרכיבים את הישות הזאת שנקראת מדינה-רוב יהודי,
איך אפשר לא לאסור גזל? (אם יש מי שלא אוסרים..)
האמת שלא מובן לי גם מגויים.. קו"ו יהודים.

האם לפי ההשקפה החרדית מותר לדוג' לעבוד בשחור, להעלים מיסים או שלא?

(רמב"ם, רשב"ם) אז הם יהיו חייבים גם במיסים בארץ... (זה תלוי מה ההלכה לגבי זה. אין גזל גוי, אבל בגלל שהממשלה ישראלית וכולם כנראה יהודים שם, אסור גם להם להעלים מס...)

שנשארים תמיד אותו דבר, לא משנה מה...
אמנם, באמת השקפת עולם תשפיע על הלכות כמו א"י וכו', אבל הלכות כמו בשר וחלב, פחות שייך השקפת עולם (: דרך ההסתכלות של אדם על העולם)

אני אמנם לא מכיר (הרבה) מחלוקות בענייני בשר וחלב שנוגעות לשאלת היחס לציונות, אבל השאלה, נניח, עד כמה סומכים על מדענים היא שאלה השקפתית שמשפיעה על הרבה שאלות הלכתיות (החל מטריפות, דרך בליעה בכלים, ועד דג עם בשר).

בקשר להשקפה, אני לא יודע...

 

אבל נראה לי שלדעת כולם אסור להעלים מס בגלל דד"ד.

שיטת התוס' (בעוונות איני זוכר איפה) אומר שטעם דד"ד הוא משום שהארץ שייכת למלך ולכן הוא יכול להרשות לנו להיות בארצו בתנאי שנעלה מס. ממילא מסיק התוספות שבא"י אין דד"ד

זה כתוב בר"ן וברשב"א בנדרים כ"ח. לא בתוספות...

אבל הלכה לא כמותם...

באופן גלוי הנגזרת ההשקפתית נובעת מההלכתית.

אחרי שאנחנו יודעים מה ההלכה אנחנו יכולים להבין מה היא אומרת לנו. איך היא משקיפה על העולם סביבנו.

 

העלמת מס או גזל תלויה בשימוש בכלים הלכתיים טהורים שנמצאים במקורות - משנה, גמרא, ראשונים, אחרונים.

מבחינת נורמה יכול להיות שבציבור שפחות רואה ערך בממלכתיות הוא לא מקפיד על זה על אף שהנושא הוא הלכתי לגמרי.

קיצר, זה עניין של נורמות בציבור החרדי/ציוני דתי/חילוני ולא בהלכה. חרדי שמעלים מס הוא כמו חילוני שמעלים מס. לשניהם לא אכפת מה ההלכה אומרת. 

כתבת בעצמך 'גזל' אסור לגזול בכללי גם ממדינה שאינך מאמין בה...

אולי מהשקפתיו זה להציל מן הארי...

 

פסיקת ההלכה היא דבר דינמי. לא תמיד הדין חד משמעי, ולכן הפוסק לפעמים יקל ולפעמים יחמיר לפי העניין. ופה נכנס המושג שעת הדחק וכד'. כל פוסק לפי השקפת עולמו יגדיר שעת הדחק בצורה שונה.
דוגמא נוספת- עלייה להר הבית. פוסק שלפי השקפת עולמו אין עניין לעלות יביא ספקות לאסור. פוסק שלושב שכדאי יכנס לספיקות וינסה לפשוט ולהתיר.

תראה איך בכל הסוגיות שקשורות למדינה יש הבדל חד בפסיקות
וכן בעוד דברים ככל שקבוצה היא 'שמרנית' יותר היא מחמירה יותר בדיני צניעות ,ותקשורת.
גם בתוך החרדים יש הבדל בין חסדים לליטאים לחרדים-מודרנים

אלא במלא תחומים, כמו היחס למקום הקבלה בהלכה, היחס להקל לציבור או להחמיר, היחס למנהג בהלכה, עד כמה המקום המרכזי של השולחן ערוך והרמ"א, עד כמה ניתן לחלוק על הדורות לפנינו, מי נחשב גאון וגדול לענין ההלכה, מה המקום של ממצאים מדעיים בהלכה ועוד ועוד.

אלו לא רק תחומים מטא-הלכתיים אלא הם תלויים בהשקפת הפוסק.

עונה בשם עצמי בלבד: הרבה.

בהלכה 'היבשה' יש לפעמים הרבה 'מרחב משחק' שה' יתברך השאיר לנו. פעמים רבות הפסיקה הסופית חייבת להיות מבוססת על מה שנקרא 'רוח ההלכה' או הכיוון אליו שואף הפוסק. לאורך הדורות ראינו לא מעט פסיקות שסיבתן לא היתה הלכתית טהורה, אלא כדי להגן על ערך חשוב נוסף.

אישית, לפני שאני לומד סוגיה לעומק, אני משתדל לברר לאן מכוון רצון ה' בסוגיה הזו. כך אני מאמין שנכון לי ללמוד את דרך ה'. ע"פ הכלים שהבורא נתן לי וע"פ היהדות כולה אני משתדל להציב כיוון כללי לסוגיה, ומתוך כך ללמוד לעומק. פעמים וע"י ההלכה אגלה שטעיתי בכיוון, אך לרוב הכיוון יהיה אמיתי ונכון, ומשפיע קריטי על המסקנות.

יש בי תחושה שהרבה מהצורך להקל או להחמיר תמיד, תלוי בחוסר הכיוון ההשקפתי. כי פסיקה לענ"ד מתבצעת לרוב בהחלטה מסוימת מתוך מכלול אפשרויות, ולשם כך נראה לי שצריך כיוון יהודי מסוים.

באידאל השאיפה היא שההלכה ובאופן יותר רחב ההשקפות והחיים יוכוונו לפי התורה. ז"א שבתאוריה אם כולם היו יושבים בחדרים סגורים ולומדים את התורה לעומק ההכרעות שהיו יוצאות היו שוות.
במציאות ב"ה זה לא כך.
יש השפעה של המציאות על ההבנה בתורה ועל המסקנות ממנה ( שוב, לא רק ההלכתיות גם הרעיונות והמוסר היוצא מהתורה).
יש כאלו שיגידו שהמצב הזה של ההשפעה הוא לא תקין (בעיקר גישות יותר" שמרניות") והאידאל הוא כתיאור הקודם. ויש שיאמרו דווקא שכל ה' ברא את עולמו ועל מנת כן נתן לנו את תורתו.
כך למשל הצבעה של נשים לכנסת. עפ"י חסידי השיטה הראשונה. המצב שיש לנו היום אינו תקין. כי התורה מגלה לנו את המציאות הנכונה והמציאות הנכונה היא שאישה אינה אמורה לעשות דברים מעין אלו. ולכן ראוי לשנות את המצב כיום.
עפ"י הגישה השנייה לעומת זאת. במציאות שלפני מאה שנים אכן היה לא ראוי שנשים יתעסקו בדברים מעין אלו. כיום אבל המציאות והתורה מדריכות אותנו שראוי ואף מצווה שנשים יצביעו. המציאות מציבה כיום שאלות אחרות של נשים בתפקידי הנהגה רבניים למשל. שם כרגע נראה שההכרעה התורנית עפ"י המציאות הקיימת היא שעדיף שלא. לא כי בהכרח לא מתאים להן, אלא כי במציאות ובנתונים הקיימים כיום פחות מתאים. ואולי מחר במציאות דומה אבל מעט שונה יחשב אפילו מצווה.

לא כתוב בתורה לאכול עם הכשר כתוב לאכול כשר!!!!!

אז ככה ! ההלכה היא קובעת וההשקפה היא בעצם השבלונה הנתיב בו יהודי דתי הולך כלומר נתיב 1 לאשכנזי 2 ספרדים וכו

וממילא מה שכתב החזו"א שמותר לגנוב מהמדינה מכיון שעדיף שילך לכיס שלך מאשר שילך לטאטרונים ותח"צ בשבת ותשלום ללהטב וכיוצ"ב  ממילא ההשפקה לתלמידיו היא שמכיון שזה ההשקפה אז אין דין גזל!!! (שיחה מתלמידו)

אז כאן בעצם רואים שיש הלכה דין תורה שאסור לגנוב ופה מרנא החזו"א הסביר שזה להציל ולא גזל. וכן בכל מקום הבדיקה היא מה כתוב ומה צריך לעשות כמו שבהכשר כל אחד שואל את רבו מה לאכול. עכל

 

"אתם עדי"
זה מתחיל בזה שאנחנו עצמינו מאמינים בעומק וכראוי.

אז הוא אומר שעכשיו המצב שיש אמונה בעמ"י ואנחנו צכים לפרסם אותה לכל העולם?

יותר ויותר אצלינו, אנחנו מצליחים להודיע אותה לכל העולם.

תזכה למצוות

עמ"י צריך קודם "לדאוג לעצמו" - כלומר, לפתח את אמונותו, את כשרונותיו וכו', ואז יוכל להפיץ את האמונה למצב של "וראו כל העמים" וכו'...

כי התחלתי את דרך ה' והוא לא מעמיק מעבר לנק' האלו שכתבתי.

כלומר, בסופו של דבר ככה ה' ברא את העולם, בתוך המגבלות האלו, ואת הרצון הבראשיתי הזה אי אפשר להבין.

אז אני מחפשת יותר מזה אם יש.

 

תודה רבה!

שכתב פרופסור סביב דעת תבונות, וזה פשוט מעמיק ומספק.
אבל כדאי ללמוד עם חברותא, כי זה עמוק.

כזכור לי. לצערי אין לפני כרגע...

אבל לא יודע אם זה מתאים לכל אחד...

אני אנסה לראות אם אני מבינה שם משהו.

תודה.

כן, רשמית זה לא על "אמונה", ועדיין. בסדרה של בראשית (יש כמה) יש תשובה ללמה זה ככה וכל זה דרך סיפור בריאת העולם. על אוהתש זה נלמד דווקא מתוך המקום הזה של האדם הפרטי ומה התפקיד שלו בעולם, איך ומה הוא אמור לעשות. שיעורים של כעשר דקות, אפשר לשמוע ברצף או בנסיעות, ובכללי הוא מדבר בצורה ש וואו.

ספר? מכון מאיר?

 

שאנחנו בתפיסה שגויה, ברצונות ובשיפוטים. חווית הכאב איננה בגלל העולם שבחוץ, אלא מתוך הדעת המסובכת שלנו.

הטוב האינסופי הוא בנשמה (ובגוף מזוכך), בהויה, בחויה. לא דרך הדעת (המדמה).

והטוב באמת קיים, אך תפיסותינו וגלות דעתנו מונעת מאיתנו לחוות, 

אז לכן כואב,

על מנת לשוב פנימה, לשוב להווה

לשמור את דרך עץ החיים הנצחיים

לשוב מדי פעם מחיי שעה לחיי עולם.

וזה לא בשכל. זה בחויה (שהיא גם שכלית במובן אלוקי),

בהרפיה, בהויה,

בנשמה הטהורה,

כמו בשעת בוקר צלולה לפני רגשות הסבל 

אמונה ברורה - דברי שיר

 

וגם יש תאתר לדעת להאמין לדעת להאמין 

ישם כזה שאת נרשמת ושולחים לך יש סדרת סירטונים על האמונה ממש מסביר 

 

לא כ"כ מצאתי שם תשובה לזה, אנסה שוב.

תודה רבה.

אף קדמה לעולם. רק צריך לדעת לשאול.

הרי היא נמצאת בעומק ליבנו.

(סליחה.)

למה סליחה?

שהגבתי ביקורתית במקום לענות.

העולם, ואנו בתוכו, מתנהל בדרך של חכמה ("כולם בחכמה עשית", "ה בחכמה יסד ארץ"). כלומר חוקיות, לוגיקה. קשה לנו לתפוס דברים שלא מתנהלים ככה. לכן אחרי התשובות שכבר קיבלת וכתבת, הגעת למקום שנשאר רק להבין *בשכל* שאי אפשר באמת להבין.
המדרש אומר "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" ומסביר בעל התניא שעל תאווה לא שואלים שאלות.

בספירות- ספירת הכתר (שמסמלת בין היתר אמונה) היא לפני ספירת החכמה.

מה שכן אפשרי, זה להתחבר לה', לרצונו שיהיה עולם ונהיה בו, וזה מקל מאוד על החיים. לא רק קיום מצוות ולימוד תורה אלא גם חיבור פנימי יותר. שבי במקום שקט, תעשי הרפיה (נשימות עמוקות ונשיפות), תנקי את הראש ממחשבות ותיכנסי למוד של קבלה ושמיעה. שימי שיר קודש שקט ורגוע שאת אוהבת, תקשיבי למילים (בלי לחשוב ולהסיח את הדעת לדברים אחרים, פשוט להתרכז במילים. אבל בנינוחות. זה תהליך שלוקח קצת זמן). תני למוזיקה ולמילים לחדור לתוכך. זו חוויה מיוחדת, שממלאת בקרבת ה' ובעונג. וגם גורמת להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול וחשוב עם תכלית.

אם תגידי מה הנושא שאת מחפשת אוכל בעזהי"ת למצוא לך מישהי עם "מקורות ועומק", ו"תורה תורנית ולא רדודה". 

 

 

אגב, הלימוד הכי מוצלח שלי (כן, גם מבחינת מקורות ועומק) היה דווקא עם בנות, ולא עם בנים. ואני אומרת את זה בתור מישהי שובינסטית (שוב, במחילה, למה שבן ירצה ללמוד בדווקא עם בת ולא עם בן?) 

 

ולא שונה בהרבה האם ידידים זה בסדר או לא.

 

אומר רק שני דברים שכדאי להוסיף לחשבון ההחלטה:

א. התורה יכולה להיות סם חיים וסם מוות. זה לא ספר חכם ומעניין אלא תורה נצחית שמעצבת את הלומד, לחיוב ולשלילה.

ב. לימוד תורה גברי לא בהכרח נכון עבורך. כאשר הגמרא מדריכה כיצד לבחור רב ללמוד ממנו תורה אינה אומרת אדם בעל ידיעות או תלמיד חכם, אלא צדיק דווקא, מלאך אלוקים.

 

בחירות טובות ולימוד פורה, מחכים ומרענן.

כמה הוא רחב, מה הסטטוס שלך מולם (חבורה, רב, ר''מ)

באמונה/מוסר מתוך פרשת השבוע. להביא מהלך יפה מעבר לפשט, קצת רוחב במפרשים והעמקה במסרים היוצאים משם.
יש הרבה דברים יפים ממש בשמות וגם בויקרא אפשר להעמיק במשמעות הקרבנות (הקדמת המשך חכמה לחומש ויקרא למשל)

או שהייתי הולך על לימוד 8 פרקים לרמבם. (ייקח איזה חצי שנה לימוד מעמיק פעם בשבוע)

קדושה.
קביעות וחשיבות הלימוד
ענווה.
שמחה  כבסיס לעבודת השם

 

וואי יש מלא, תמקד .

זה הבסיס. במקביל לזהירות = סור מרע, הזריזות זה עשה טוב.

והידור מצווה הרמח''ל מכניס את זה בחסידות שזה כמה שלבים מעל..

שליחות זאת דרך בקיום המצווה. אדם יכול לקיים את המצווה עליו בעצמו ואם אינו יכול אז יכול לקיים את המצווה בשליחות של מישהו אחר.

יש שני סברות להסבר שליחות א. כיד המשלח - כלומר המעשה שהשליח עושה הוא עושה אותה ממש כיד המשלח כלומר כמו שיד המשלח הייתה עושה.

ב. כמשלח עצמו - כלומר השליח ממש נכנס תחת המשלח.

נ''מ זה האם השליח יכול שינויים מסוימים ללא דעת המשלח.

אך בכ''ז בשני הסברות ברור שהשליח אינו מקיים מצוות שליחות או משהו אלא עושה טובה לאדם אחר.

אולי יש לדון בשליח ב''ד האם זאת מצווה...

אתה אומר שבתכלאס הוא הוציא 2 ידי חובת המצווה ולכן יש לו גם מצווה או שאתה מחפש מצווה עצמית לשליחות?

 

אך בכל מקרה צריך להבדיל בסוגי שליחות -  אם זאת שליחות שגם המשלח וגם הנשלח חייבים בה לדוג' צדקה, צריך לדון האם הוא גם מקיים מצוות צדקה בממונם של אחרים(לכאורה הוא גם מקיים מצוות צדקה) אבל הוא לא קיים כאן 'מצוות שליחות'..

אך אם זה שליח שרק המשלח מחויב לדוג' ביומו תיתן שכרו - אני לא יכול לשלם לפועל כרגע אני שולח אדם אחר לשלם לו או שליח קידושין מי שעשה את המצווה זה המשלח ולא השולח כי לא חלה עליו אף חיוב מצווה...

לדוג' בפדיון שבויים שנים יכולים לפדות שבוי אחד ושניהם קיימו מצוות פדיון שבויים אבל זה כבר לא בגדר שליחות

רק מצווה בו יותר מבשלוחו

בשליחות שיש עשייה וגם השליח מחויב וודאי שזו מצווה לשליח (שלא מועילה למשלח...)

עצם השליחות היא מצווה ולא האם מקיימים מצווה...

@אוהב אי והעם 2 תקן אותי אם לא הבנתי אותך נכון...

....ששליחות כשלעצמה היא לא מצווה במנין תריג המצוות. אבל אם הבנתי נכון אז כשם שהמשלח מקיים מצווה השולח מקיים איתו שווה בשווה את אותה מצווה.
לדוגמא אם אני מסייע לשולח במצוות משלוח מנות אזי זכיתי בקיום מצוות משלוח מנות באותה מידה.

מעבר לחילוק בין חיוב שהמצווה תהיה מקוימת לבין מצווה שהאדם עצמו צריך לקיים כמו שהביא @נבוכי הדור.

צריך לחלק בין מצווה פרטית שאדם אחד צריך לקיים אותה ואז הוא יכול למנות שליח שיעשה אותה בשבילו.

למצווה כללית שמוטלת על כל אחד ואחד מעמ''י כגון צדקה פדיון שבויים קרבן התמיד קרבן פסח ועוד.. שבזה יכולים כמה להשתתף באותה מצווה.

במצווה פרטית לאדם השליח אינו עושה מצווה כי אינו שייך באותה מצווה. אמנם השליח מחוייב במשלוח מנות אך א''א לצאת יד''ח במשלח מנות שהוא שולח בשביל אדם אחר כי החיוב הוא שכל אחד ישלח משלוח מנות והשליחות בזה זה לא עושה שאתה הבאת..

במצווה כללית אני לא יכול לשלוח את פלוני לפדות שבויים בשבילי מהכסף שלו, אלא אם גם אני נותן לו כסף וגם הוא משתתף בעשיית המצווה אז שנינו עשינו מצוות פדיון שבויים כל אחד על החלק שהוא עשה במצווה

"מאי שנא הפרשת חלה שיכול לקיים מצותו על ידי שליח מכל המצות תפילין וציצית סוכה ולולב ואכילת מצה?" ומשיב: "ושמא שחיטה והפרשת חלה אין מצוותן אלא שתתקן העיסה מדכתיב גבי תרומה גם אתם אשמעינן שעיקר מצותה רק לתקן העיסה וליתן חלה לכהן. וכן שישחט הנשחט וכן קידושין עיקר המצוה שתהא לו אשה מקודשת. וכן בגירושין ובהפרשת תרומה ושחיטת קדשים ובקביעת מזוזה ועשיית מעקה. אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב אין שייך שליחות".

השאלה היא אם זה חובת גברא או מנא

אבל זה לא מגדיר את האם השליח מקיים מצווה...

יש לזה שתי בחינות:
א. אם לא תהיה זריז פשוט תפספס המון מצוות. תמיד יש משהו אחר שצריכים לעשות. צריך לתפוס את המצווה לפני שהוא מתחמק לך מהידיים.
ב. זה ביטוי של אהבה ועבודת ה׳ בשמחה, אז במובן הזה זה הידור מצווה

חיוב.

... מעדיף לחכות ולא להזדרז במצוות פרו ורבו למשל?
האם יש עליהם חיוב חלילה?

זה רק הנהגה טובה, בפריה ורביה הדין שונה.
נפסק בפירוש בשולחן ערוך אה"ע א, ג שצריך לישא אשה מגיל 18 כדי לקיים פריה ורביה ואם עבר גיל 20 כופים אותו. זאת אומרת שחייבים להקדים כמה שאפשר, וחייב לקיים מצות עונה כדי להוליד (פתחי תשובה שם).
גם בגמרא במועד קטן בדף ח ע"ב וכג ע"א יש שם סוגיות שאומרות שלא דוחים פריה ורביה.

המהר''ם מינץ בשות:

"הדעת מכרעת עתה בזמן הזה דקשה מזונותיו של אדם, מאן דקיים פריה ורביה ויכול להנצל מהרהורי עבירה, תלמוד תורה קודם. גם עתה בדורותינו אין לבטל ת"ת בשביל אשה, דאיתא בסוף חזקת הבתים משחרב בית המקדש דין הוא שנחמיר על עצמנו שלא לישא אשה ושלא להוליד בנים."

אמנם דבריו שם אמורים במי שמבקש ללמוד תורה  וחושש שמא ייבטל מכך, אך אולי יש ליישם זאת גם באדם שקשיי הפרנסה ימנעו ממנו להשקיע בחינוך ילדיו, בלימודיהם ובתחומים חשובים נוספים.

גם בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן לב, אות ג) כתב כך מעיקר הדין:

"אפילו כשקשה לפניו מאיזה טעם ולא לפניה, כגון שהוא איש חלש בטבעו ויקשה לפניו לעשות עבודה שיוכל להוציא יותר להוצאתו וכדומה, מסתבר שמדינא יהא רשאי."

אמנם בהמשך דבריו (שם ) הוא מסתייג מהגבלת ילודה בשל קשיי פרנסה:

"אבל בזה יש לו לבטוח בהשי"ת שימציא לו פרנסתו בריוח אף כשיהיו הרבה בנים ובנות ואין להתירו למנוע מפו"ר דודאי מוכן מהשמים פרנסה גם על כל מה שיוליד, אבל כשקשה לפניה יש להתיר להם."

ובאמת עדיף לשאול רב על מקרה כזה שיפסוק מה לעשות..

 

האר"י הקדוש הזהיר על לקרוא פסוקים ללא פירוש בלילה כי זה מעורר את הדינים ששולטים בלילה.

משהו כזה.. נראה לי לפי הקבלה

הטעם כי הלילה הוא זמן של דינים, ותורה שבכתב היא בבחינת רחמים, אז לא מערבבים.
אחרי חצות כבר זמן של חסדים, אז אפשר...

פשט דברי האר"י מורים לאסור גם לאחר חצות, וכמו שכתבו החיד"א, הרב פעלים ועוד.

ההיתר לאחר חצות הוא רק לאמירת תהילים, מכיוון שיש משמעויות כאלו בספרי המקובלים, וגם מכיוון שקצתם פירשו את דברי האר"י לזמן שעד חצות.

פשוט היה זכור לי מאיפשהו באורות הקודש שהאיסור ללמוד סתרי תורה בלילה הוא עד חצות, והשלכתי גם על מקרא, כי חשבתי שזה נובע מאותו מקום (אולי זה באמת נובע, והרב בדעה שמותר ללמוד מקרא אחרי חצות, לא התעמקתי)

 

בכל אופן, נראה שתהילים וודאי מותר מחצות שדוד עצמו היה אומר בחצות: "חצות לילה אקום להודות כו'" ואמרו "עד חצות לילה היה עוסק בתורה, מכאן ואילך היה אומר שירות ותשבחות כו'" 

אורות הקודש ג דרכי חצות (פרישות מא):

"...אף על פי שאין ללמוד סתרי תורה בלילה קודם חצות, מכל מקום אם נפשו עגומה והוא צריך לשמחה דוקא באור העליון של פנימיות התורה, נראה שיש להקל, ומצוה נמי איכא..."

מדברי שאר המקובלים

אלא שהקולא שנוהגים להקל אחרי חצות היא בעיקר לתהילים משני סניפים: א. יש מי שהתיר לקרוא מקרא לאחר חצות אף לדעת המקובלים. ב. יש ראיות להתיר תהילים.

ידוע לך על הסבר פנימי כלשהו לחילוק בין מקרא לתהילים? כי לכאורה לפי טעם האיסור אין כ"כ חילוק, לא?

שתהילים נאמר דרך תחינה.

האמת שאבא שלי אמר לי פעם שזה קשור לדינים, אבל לא זכרתי מה המקור וכו.

הזמן מהשקיעה עד חצות הלילה זה זמן של דין בעולם לכן לא קוראים תהילים בלילה.
מחצות הלילה זה משתנה כי יש כבר הנהגה של חסד. (זה  הטעם שאני מכירה לפחות)

אבל נראה שיש רבנים שמתירים אם בשעת צרה וכו' אולי כן לקרוא.
 

כי עם מפרשים זה כבר תורה שבעל פה.
אם זה אחרי חצות מסתבר שגם מותר לקרוא גם לא דרך תפילה

HebrewBooks.org 31485 באורי מהרא"י -- איסרלין, ישראל בן פתחיה, 1390-1460

חוץ מאצל חכמי ירושלים כלפי מרן הרב זצ"ל...

מחילה דאנא לאו בלישנא דארמיתא קא עני לך.

שפתי חכמים- "קבלתי הטעם שנח ביציאתו מן התיבה הוצרך להקריב ד' עולות לד' זוגות שנצולו מן התיבה, הוא ואשתו וג' בניו עם נשותיהם, אולי חטאו במחשבה וד' נקבות בשביל ד' זוגות הנ"ל לקרבן תודה, כי ד' צריכין להודות וכו', וחם ואשתו שחטאו בשימושם בתיבה הקריב עליהם חטאת לכל אחד ואחד, ויצאו בזה ו' זוגות וזוג אחד לקיום המין כמו בטמאים".
כנראה שהוא מתכוון שהתודה היה ממין נקבה, מה שקשה לי שחטאת זה ממין נקבה, אז יצא שהקרבנות בשביל חם ואשתו הם שתי נקבות.

גור אריה- "ואם תאמר למה שבעה שבעה דוקא, ויש לתרץ נגד ששה זמנים; זרע וקציר, וקור וחום, וקיץ וחורף, וזוג אחד יהיה לו לקיום המין כמו בטמאים. ולפי שהו' זמנים כל אחד ואחד ב' חדשים, כדאיתא בבבא מציאא (קו ע"ב), לכך ו' זוגות, לכל זמן - זוג אחד. ועוד יש לומר אחר שצריך ליקח יותר משנים, ואפקי קרא מיניה, אוקמיה אשבעה, לפי שהוא גם כן סכום מספר, שאם יקח להקריב מהם קרבן ישאר עוד זוג לקיום המין, לפיכך ציוה ליקח סכום מספר. ותמצא השבעה שהוא סכום מספר, שהרי הוא חוזר חלילה תמיד, וכל הימים נכללים בז' ימים, וכל השנים בז' שנים (ויקרא כה, ח), ולכן בחר במספר ז'. ונח הקריב זכרים ונקיבות לעולה, אפילו מן החיות הקריב, כדאיתא בפרק פרת חטאת (זבחים ריש קטז. )."

זה שכתוב איש ואשתו זה בעיקר על הצורך של הפריה כמו שמוזכר בפירוש בפסוק "לחיות זרע על פני כל הארץ" ולא מוזכר המטרה של הקרבנות.
אפשר גם להגיד שיש כמה קרבנות שבאות בזוגות, אבל לא צריך להגיע לזה.

אני צריך מקור אבל הייתי אומר שלפני שנח השתכר ונגרם החטא, רוב הבהמות היו מיועדות להקרבה ומקצתם לאכילה בלי הקרבה. גם היה אז אפשר להקריב כל סוגי הבהמות הטהורות ולא רק אלו העולות על המזבח לישראל.
מכיוון שמסתבר שרוב הקרבנות היו שלמים כדי שיהיה אפשר גם לאכול מהם, אז לכן היו צריכים זכר ונקבה, כי השלמים באים משניהם.

ומהר"ן וג"א כתבו בזה דברים אחרים והרואה יבחר:
 

מי זה מהר''ן?

בעל האמרי שפר

מה היו המינים של שבעה הזוגות והם הם היו מגוונים בהתאם לסוגי הקרבנות.

אם אכן כך - אפשר לומר שלקח זכר ונקבה מכיוון שלא ידע כמה זמן יימשך המבול (וגם ד"ז טעון בדיקה), ורצה להבטיח שבמקרה של מיתה טבעית או לא טבעית, יישאר לו ממינים אלו ולדות להקרבה.

על אותו משקל של ההסבר של המהרל ללמה דווקא ז' שהביא חסדי.

שהוא זבח ויש בו קדשי קדשים דמי ואימוריו".
עיין שם במפרשים.
יש עוד מקורות

מזבחים (פט.) ;).

ואגב, המלבי"ם מסביר אמנם מה טעם הקדמת בהמה לעוף לגבי קרבן, אך לא מסביר מה הטעם שבטמאים הקדים את העוף.

הטמאים (הלא כשרים) נזכרים בפירוש בפרשת שמיני ואילו לגבי בהמות מוזכר סימני טהרה ואחרי זה מוזכרים גם בהמות שלא עומדות בזה כי אין להם את שני הסימנים.
אז העוף יותר מזוהה עם הטומאה.
(יש סיכוי שראיתי את התירוץ הזה)
זה תירוץ יותר טוב מ'החזקוני' כי זה מתייחס לענין של הטומאה.
(עכשיו יכתבו לי למה תירוץ 'החזקוני' יותר טוב )

שהם 'טמאים'.

(אז החיזקוני מתיישב יותר טוב עם המלבי"ם, למרות שאפשר ליישב גם את התירוץ השני עם המלבי"ם בסדר גמור...)

התירוץ שלך דחוק לי קצת בגלל עצם הלימוד...

ומה טמא בחיות שנכנסו לתיבה מפרשת 'שמיני'.

ואף נפסק בערוך השלחן העתיד.

למקדש, הכהן אמור להקריב קודם את קרבן הבהמה ואז קרבן העוף.