להסביר את העיקרון, לא את הפרטים (לא רוצה להכביד).
ה,ו: עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה.
אז הרמב"ם אומר שכל הדברים תוכננו כבר בשעת יצירתם, לדוגמא כבר ביום השני ה' אמר לים סוף שיבקע לבנ''י ביציאתם ממצרים, וכן בשאר הברואים. אבל אלו העשרה שכאן הם יוצאי דופן בכך שהם תוכננו רק בבין השמשות. אבל הוא לא מסביר מה זה אומר, מה מיוחד בזה, מאי בייניהו.
שנים אני לא מבין, אשמח להסבר, תודה!
מעריכה.
