פורום בית המדרש (עמוד 69)

תודה.

מכילתא דר' שמעון בר יוחאי יח
יתרו. בתחלה היו קורין אותו יתר שנ' (ד' י"ח) וילך משה וישב אל יתר חותנו כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יתרו: וכן את מוצא באברהם מתחילה היו קורין אותו אברם כיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא אברהם: וכן את מוצא (בשרי) [בשרה] מתחלה היו קורין אותה שרי כיון שעשת מעשים נאים הוסיפו לה אות אחת ונקראת שרה לכל העולם: וכן את מוצא ביהושע מתחלה היו קורין אותו הושע וכיון שעשה מעשים נאים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע:

1 האות י אצל יהושע היא האות י של שרי, לפי מדרשים אחרים

 

2 הסדר של המדרש הוא יתרו, אברהם, שרה, יהושע (כמובן פותחים ביתרו כי זאת הפרשה, וזה הדבר היחיד שיש לומר עליו); הסדר ההיסטורי הוא אברהם, שרה, יתרו, יהושע. אולי יש מדרש אחר שמביא בסדר אחר...

 

3 חוץ מיהושע, כולם נולדו כעובדי עבודה זרה והלכו דרך ארוכה עד לאמונה בה' (אברהם ושרה הלכו את הדרך הזו ביחד)

(לדוגמה - שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כז
ח ד"א וישמע יתרו שבעה שמות נקראו לו יתר כשהיה עובד כוכבים שנאמר (שם /שמות/ ד) וישב אל יתר חותנו, ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם ונקרא יתרו, ד"א יתרו שיתר פרשה אחת בתורה שנאמר ואתה תחזה מכל העם, חובב שחיבב את התורה כמו שכתוב בפרשת (במדבר י) ויאמר משה לחובב. )

 

והנה עוד מדרש:

שכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז
חסדי ה' אזכיר תהילות ה' כעל כל אשר גמלנו ה', ורב טוב לבית ישראל [אשר גמלם] כרחמיו וכרוב חסדיו (ישעי' סג ז), למדנו שכיון שאדם שומע גבורות הקדוש ברוך הוא שעושה בעולמו, וטובות שהוא גומל לחייבים או לחסידיו, צריך ליתן הודאה לפניו, ולהזכיר חסדיו בכל זמן, ומקבל שכר על כך, שכן מצינו ביתרו שכיון ששמע קריעת ים סוף ומתן תורה ומלחמת עמלק, בא ונתן ברכה להקב"ה, ונתן הודאה לפניו, לפיכך זכה וניתותרה פרשה אחת על ידו, וניתוספה אות אחת בשמו, שבתחלה היו קוראין אותו יתר, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו (שמות ד יח), וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום (שם שם), חמשה שמות נקראו לו, יתר שהותיר פרשה אחת בתורה, יתרו שהותיר במעשים טובים, חובב שנעשה חביב למקום, רעואל שהיה ריע לאל, פוטיאל שפיטפט באלילי ע"ז ונפטר הימנה, קני שקינא לשמים וקנה לו דברי תורה וחיי העולם הבא, וכן אתה מוצא באברהם שניתוספה לו אות אחת בשמו, וכן ביהושע, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (דברים לא ז), ולענין הרשעים אינו כן, אלא הכתוב גורע אות אחת משמם, שכן מצינו בעפרון שכל זמן שלא נטל דמיה של ארץ ישראל נקרא עפרון מלא ו', לאחר כך נכתב עפרן חסר ו', וכן ביהונדב בן שמעה אחי דוד, בתחלה היו קוראין אותו יהונדב, ולאחר שנתחבר לאמנון לייעצו על אותו מעשה, מנעו ממנו אות אחת, והיו קוראין אותו יונדב, מיכן אמרו אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה 

 

וכאן בסדר אחר, עדיין יתרו לפני אברהם. אולי מועתק מהמדרשים האחרים שהיו על יתרו:

ילקוט שמעוני יהושע רמז ג
דבר אחר מתחלה היו קורים אותו הושע, שנאמר למטה אפרים הושע בן נון, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחד, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, וכן אתה מוצא ביתרו, בתחלה היו קורין אותו יתר, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחד ונקרא יתרו, וכן את מוצא באברהם אבינו והיה שמך אברהם, וכן בשרה, ויש אחרים שמנע מהם יש לך ללמוד מן עפרון, שמתחלה היו קורין אותו עפרון, ומששקל דמה של ארץ מאברהם מנעו ממנו אות אחד ונקרא עפרן, וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה נקרא יהונדב ומשבא לאותו מעשה, מנעו ממנו אות אחד ונקרא יונדב שנאמר בהתחברך (לרשע) [עם אחזיהו] וגו', מכאן אמרו חז"ל אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה: 

עייני פה ובכל השרשור

לא הייתי קורא לכך עובדה - צעירים מעל עשרים

אגב, מה התשובה? ומה המקור שלו שלנידה אסור להניח תפלין? - צעירים מעל עשרים

יש איסור להסיח את הדעת מהתפילין בזמן שהוא עליך. לרובנו זה קשה, וזו אחת הסיבות שלא נוהגים היום ללכת עם התפילין כל היום. זו גם הסיבה שחלק מהפוסקים אוסרים על אישה להניח תפילין (לפי הבנתי, ואם יש עוד סיבות אני אשמח לשמוע), אבל בדיוק כמו שאנשים שמסוגלים לכך- מותר להם להיות עם התפילין כל היום, כך אישה שמסוגלת לעמוד בזה יכולה להניח תפילין, לא?

כך אומר ההיגיון שלי...

היי,

מוזמנת לקרוא בגוגל האמת, אבל הזדמנות ללמוד גם בשבילי אז קראתי קצת.

תראי את זה:הנחת תפילין – ויקיפדיה (קיום מצווה ע"י נשים בעיקר)

 

ואז את זה:
https://he.wikisource.org/wiki/שולחן_ערוך_אורח_חיים_לח_ג

 

בטח תמצאי עוד אם תחפשי...

 "כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי.

זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר" (אורות הקודש ח"ב, עמ' קלט)

 

 

באורות הקודש ג, בכללי כל הפרק מדבר על העצמיות
ספיציפית פסקה צו מדברת על ה-שם
זה בעצם הפיסקה המלאה של סוג'וק, למרות שנראה לי שהמקור שהוא כתב לא נכון
"השם העצמי וההתחדשות
העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי של היחיד,כל מרכז התורה הוא הפסוק של שמו הפרטי. זהו כל כובד הדין, כל עומק השאלה, כל איום האחריות, כל חיבוט הקבר. ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח, ולא ידע. אז כי עמלו לריק הוא, ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אזן כבירה, שמונעתו מכל הקשבה, ואחרי ההירוס הגדול הזה, החרשות, שהיא איבוד כללי, חרשו נותן לו דמי כולו, הוא שב ומתחדש בצורה חדשה, תתהפך כחמר חותם, ויתיצבו כמו לבוש. רזי הרזים של עת לעשות לדי הפרו תורתך, חיזוק לבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם, זהו עומק החסד, המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול. אבל כמה רע ומר הוא צער גלגול יצירה זה, איבוד כל התכנית הקדמוניה והתחדשות האופי בפנים חדשות, אפר תחת כפות רגלי צדיקים, ומדרס לכל היקום, וממעמקים תהומיים הללו, עולם חדש מתכונן, אפס המץ, ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. "

מאמר של הרב ראובן ששון על זה
השם, העצמיות וסוד הגאולה - עולם קטן,-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%94
נראה לי יש על זה בטללי חיים שמות (שלא שינו שמם) ובראשית (שהאדם קורא שמות, ועל שאלת האייכה)

המשמעות של שכיחת השם היא שכיחת הייעוד של האדם. כי השם בעצם מבטא את התפקיד של האדם בעולם. לכן הסגולה לזכירת השם- הייעוד היא למצוא את השם שלך בתורה. זאת אומרת שמתוך העולם של התורה האדם נזכר מה תפקידו בעולם.

את רות המואביה שתתגייר ותביא עמה את העזות המואבית.

בזהירות משבתאות ניתן לומר על המדרש ש10 השבטים גלו מעבר לנהר סבטיון הגורף סלעים כל השבוע ונח בשבת.
המשמעות היא שכדי להגיע אל הארץ הם נדרשים לחלל שבת מסקנה כדי להגיע לקץ צריך חט
כמובן שאנחנו לא מחפשים חטאים לכתחילה אבל סיבבה ההשגחה העליונה ואכן כך היה

לי זכור שכל מכה היתה באזור חודש וחצי

"שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם")

בחז"ל ובמפרשים

https://www.google.com/url?q=https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vaera/gutel.doc&sa=U&ved=2ahUKEwif3b_57LLnAhVK4aQKHWPEDTsQFjACegQICBAB&usg=AOvVaw1T6AnHo1NvW2346QsVr-_i

רק רציתי להגיד שגם הדעה שהזכיר חידוש קיימת

אני מבין שההקבלה בין פורים למכת חושך מדוברת.

אתה זוכר אולי איפה? כי לכאורה מכת חושך הייתה צמודה למכת בכורות, בניסן...


(סליחה שאני לא מגיב לעניין עצמו. החשיבה נראית ממש יפה, אני פשוט פחות מתחבר להסברים בסגנון הזה)

הרעיון מהרב גולדוויכט: 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/392138

 

ולגבי צפרדע וחודש אב

ניתן לומר  שהקול של הצפרדע יכול להיות כנגד קולות החורבן  והאבל 

ומאידך בחודש אב יש טו באב עם קולות של חולות בכרמים ושמחת חתונות

 

לגבי כינים באלול

כינה מזכירה גם פישפש

ובאלול מפשפשים בתשובה

בודקים כמו מפני כינים

 

 

 

 

בכל חודש וזמן מאירה מהות איכות מסוימת בעולם \בהויה\ בטבע

שבזמן שהיא טובה ליהודים \לצדיקים, היא רעה לרשעים.

וכך כתוב במפורש שהמכות היו "נגוף למצרים ורפוא לישראל"

והעקרון הזה ידוע כמו "צדיקים מתרפאים בה ורשעים נשרפים..." ועוד

או אצל רבנים העונים באינטרנט.
באתר כיפה/ישיבה/מכון פועה.
יש רבנים שניתן להגיע אליהם בפלאפון.

מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה, דהיינו חטא חווה (שלה שער האותיות ק ט) {ואמר עליו הדברי יציב דבאמת מה שכתב השל"ה שחוה גרמה פגם הלבנה אין לזה מובן ע"פ פשטות, שהרי הלבנה נתמעטה עוד לפני שנוצרה חוה, אבל הדברים עמוקין וטמורין ומבוארים ע"ד הנסתר ואין לי עסק בנסתרות.} {וכמו כן אמר עליו הבן איש חי, שו"ת רב םעלים חלק ד': תשובה טעם זה מקורו בשל"ה ז"ל ומ"ש גרמו פגם הלבנה היינו כי פגם הלבנה נעשה מסיבת חטא חוה ולכן הנשים הם נגררים אחריה בזה הדבר ומתייחס הדבר הזה אליהם יותר מן הזכרים כי על כן אמרו רז"ל הטעם שנתייחדו לאשה שלוש מצוות שהם נדה חלה הדלקת הנר הוא מחמת חטא חוה וכתב השל"ה ז"ל בדף שי"א פ' בא כמו שהלבנה לא נתמלאת פגימתה רק עד ז' ימים כן האשה למטה ז' ימי נידות ואחר תטהר גם תמצא סתם וסת משלשים לשלשים כמו ימי החודש ע"ש.}

לפי שבכל חודש אשה מתחדשת וטובלת לבעלה, ומתאוה להיות חביבה עליו כאילו היתה חדשה, כמו הלבנה שמתחדשת ומתאווין לראותה, לכך הוי ראש חודש יום טוב של נשים (א-לי'הו רבה אוח תיז משם הלבוש)

אני מחפש מקור קדום ומפורש שמשווה ביניהן בצורה ברורה

פרקי דרבי אליעזר פרק מה - "דן אהרן דין בינו לבין עצמו אמ' אם אני אומ' לישראל תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא הריני אומ' להם תנו לי נזמי נשיכם ונזמי בניכם ובנותיכם והיה הדבר בטל ממנו שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא שמעו להם ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך "

ירושלמי תענית פ"א ה"ו: "הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא – מנהגא"

ונוקבא היא בחינת מקבל כמו לבנה המקבלת מאור השמש... (שם משמואל ויקהל תרע"ב)

לבנ"ה = בתולה נשאת ליום הרביעי (המאורות נבראו ביום רביעי)...

 

[וגם

"שלא ישנו את תפקידם" (מברכת הלבנה) = ר"ת אשת"י]

"יפה כלבנה".

מתי - לא יודע, כשהייתי תיכוניסט דיברו על זה בלי סוף
זה יוצא לפני 10-15 שנה ככה

למה - כי דתיים אוהבים ויכוחים.


סתם. טענו שהתורה הכללית של הרב
התאימה לדור שלו,
של החלוצים והקומוניסטים.

אבל היום כבר לא מאמינים באידאולגיות גדולות,
אנשים אינדיבידואליסטים,
והדרך לקרב את החילונים
היא עבודת ה' פרטית (כמו חסידות).


הצד השני ענה באינסוף טענות -
הרב צפה לדורות,
גם היום חילונים מוסרים את הנפש בצבא
העיקר במאמר הדור זו ההבנה שהיום
אנשים משכילים

וכו וכו


מציע לגגל את הביטוי 'מאמר הדור - לדורנו?'

תמיד חלקו על הרב קוק עוד בחייו גם חרדים וגם מתנועת המזרחי.

אני חושב שמאמר הדור הוא פרט קטן בתוך שיטתו של הרב קוק בהעלאת הדעות.
ניתן להסתכל למשל כדי להרחיב מעט
ב"נשמות דתוהו" באורות
אורות התחיה יח' (גם באורות) על דתיות לאומיות ושמאלנות
תחילת אורות הקודש על חכמת הקודש הכוללת עד פסקה יד בערך. איחוד כל הדעות בתורה

אני חושב מכל הנ"ל ועוד שהיחס לצינות נובע מתפיסה רחבה שבכל דעה יש שורש חיובי אותו ניתן להעלות אל הקודש. לכן בתוך הציונות יש גאולה. בתוך בכפירה דרישה לאמונה גדולה יותר.בתוך הפלורליזם עצמיות וגילוי נשמתי "ולא ילמדו איש את רעהו" . ובתוך השמאלונות אהבת העולם ולהיות אור לגויים. כמובן שאין זה מכשיר את הרע שבדעות, אלא דורש מאיתנו להגדיל עוד את התורה והאמונה.

כך שגם עם מאמר הדור פחות רלוונטי לדור שהציונות פחות תופסת בו מקום יש עוד פסקאות רבות שניתן לומר שנכתבו במיוחד לדורנו.

בכללי ניתן לחלק את הציונות הדתית לכמה פלגים
תנועת המזרחי- הקיבוץ הדתי
הרב סלובייציק- ישיבות הגוש-הכותל-כרם ביבנה
הרב קוק- מרכז- הר המור

ונראה לי שניתן לצרף גם חלק מה"ספרדיות" לציונות הדתית
ואידך זיל גמור בגוגל

כמובן שכמו יהודים טובים גם על תת חלק כזה ניתן לחלק ולחלק שוב עד שכל יהודי בודד גם הוא מתחלק ומתווכח עם עצמו

אני גדלתי בשכנות לשיכון הפועל מזרחי בתקופה שפשוט היה אי אפשר להקים ממשלה

ללא המפדל, מפלגה עוצמתית עם בנק משלה. בקיצור מפלגה חזקה מבחינה כלכלית ופוליטיתת

ואתה רוצה להגיד לי שהפילוג היה מאז ומתמיד?

פילוג זה מילה גדולה....
מפלגות קמות מתאחדות ומתפרקות חדשות לבקרים וזה לא מעיד על הציבור אלא בעיקר על הפוליטיקה הישראלית. גם הליכוד הוא איחוד של כמה מפלגות כנל העבודה. (גם פה ויקיפדיה לשירותך)
לכן נראה לי צריך להפריד בין הציבור לבין הפוליטיקה...

הציבור הדתי לאומי אכן מגוון ומכיל דעות רבות בקרב הרבנים ק"ו בציבור הרחב שלא תמיד הולך אחרי הרב .
כמו שגם הציבור החרדי נראה הומוגני לעומד מבחוץ ורק מי שמכיר את הציבור מבפנים מכיר את מלחמות הפרושים והשונאים את מחלוקות ברסלב וחבד וההבדל בין ויזניץ לגור

אפילו שס ודגל התורה מתואמים פוליטית.

גם המפדל כנציגת הציונות הדתית היתה מאוחדת כלפי חוץ.

לדעתי ההתפוררות של המפדל החלה עוד בימי סבסטיה כאשר

ההשקפה הימנית חלחלה לתוך המפלגה (אין בזה פסול כל עוד

השקפה זאת לא נעשית דומיננטית בקרב קבוצות מסויימות).

התהליך הזה קבל תאוצה עם המהפך השלטוני ב77.

שמעתי את הראיון של בצלאל סמוטריץ עם יעקב ברדוגו היום

ואומר לך שפילוג זה המציאות העגומה בציונות הדתית.

החרדים מאוחדים בכנסת ל2 מפלגות כי יש רבנים חזקים השולטים במפלגה ובעיקר כי כולם מסכימים מה הם רוצים מהמדינה וזה כסף ושקט בנושא דת ומדינה אז יש פחות על מה לריב...רק לאחרונה אמר חבר כנסת חרדי שאין לו בעיה שהתומך ברצח טיבי יהיה שר בממשלה...

בנוסף בנתיים הציבור החרדי מצליח לשים חומה מאוד ברורה למי בפנים ומי בחוץ וכל מי שלא בדיוק בקנה מידה ההלכתי המדויק הוא בחוץ . הציבור הדתי לאומי מכיל הרבה יותר גוונים גם ברמת שמירת ההלכה וגם מבחינה אמונית, ומראש נולד מציבור פחות דתי. ועם השנים הוא מתחזק. עד שכבר מדובר על חלקים חרדיים- לאומים בתוך הציבור.


לא כ"כ ברור לי איך הדרדרנו מדיון רעיוני על מאמר הדור לפוליטיקה....
ואני באמת לא חושב שפוליטיקה מעידה על אחדות הציבור

רק אתמול גפני הזכיר לרגע איזו הפעלה של מטה בני תורה ספרדיים במסגרת יהדות התורה (ואולי ספציפית דרך סיעת דגל התורה), ופעיל מוכר של אריה דרעי קפץ כנשוך נחש להגיב על כך בזעם, בלעג ובתקיפות רבה כי זה נשמע לו כחיפוש קולות במחנה הספרדי שאותו הם מנכסים לעצמם, אז איזה מין תיאום הוא זה, חוץ מאשר לחלק בינם לבין עצמם (וגם על זה אחר כך לריב) את האלקטורט במין שותפות של תגרני שוק רוכלים יהודי בקו הסחר ליטא-בלארוס-תוניסיה-מרוקו?

 

ולעצם העניין, מה פתאום "אין בזה פסול כל עוד השקפה זאת לא נעשית דומיננטית", הגם אתה, ברוטוס, מחוייב לטראמפ ולעיסקת המאה שלו לעצמאות פלשתין, שהיחידים שבטח לא יישבו בממשלה שתיישם אותה הם חברי סיעת "עוצמה", ושכדי לוודא זאת ישב נתניהו על הראש של בנט והרב רפי עד שיצאה ביצה ועליה היה כתוב "בן גביר", שנזרקה מיד למחבת על הלהבה השמאלית של הכיריים?

האם אינך מסכים שנתניהו ושותפיו עסקו בשנה האחרונה בהדברה שיטתית של הימין הישראלי האידיאולוגי, מאלי ישי דרך פייגלין ובן ארי ועד גופשטיין, כדי שבבוא היום והעיסקה הם ייסעו שלובי זרוע עם גנץ לוושינגטון בלי כל מיני הפרעות מאחורה בכנסת בירושלים, כשאפילו ראשי מועצות היישובים מופיעים על רמפת המטוס בבן גוריון לברך את היוצאים לחתום בלאנקו על העיסקה באמריקה?

בכלל, ברוב המקרים אפשר למצוא אותך מבקר קשות את ממשלות ישראל על רכרוכיות כזו או אחרת, מה קרה פתאום שדווקא עצמאות פלשתין חשובה לך עד כדי כך שגם אתה נשמע שמח לזרוק את הימין האידיאולוגי תחת גלגלי הלימוזינה של טראמפ והנסיכים הסעודים?

ואם כבר, הרי בצלאל - שבעצמו השתתף בסזון האנטי-ימני שביצע בנט - אולי לפחות היה עדיין נאמן לעצמו כשלא היה יכול לשתוק לברדוגו המגוחך הזה, עם כל פוזת ה"ימין-מרכז-חברתי-שמאל" המעורבבת והפומפוזית שלו, שהיא חצי ליכוד, חצי כחול, חצי לבן, וחצי פיתה?

אבל כל כך הרבה לשון הרע בשביל מי שהניק שלו הוא החפץ חיים...
אירוני משהו...

קרא שוב.
וכדאי שתנסה לקלוט את הדברים.

לגבי עצם המשמעות של "החרדים מאוחדים"

יש לי לשון הרע הרבה יותר עסיסי לבזבז עליו את העולם הבא שלי....
מתנצל....

אגב, צדוקים זו כנראה צנזורה אבל גם הם היו נחשבים כופרים.

נגיד שהוא כופר.. סבבה.  הוא לא נולד מכנסת ישראל?  זו השאלה שלי

צדוקי זו צנזורה, מסתבר שהוא היה גוי (לכן 'כוותייכו').

 

הוא קדוש ויש לו חלק לעולם הבא.

דהיינו: רני עקרה שלא ילדה לגיהנם, שבשעת הלידה הבנים לא היו ראויים לגיהנם.
כוותייכו, שעכשיו אתם הצדוקים ראויים לגיהנם, במקור לא הייתם ראויים ורק בגלל מעשיכם הרעים תרדו לשם.

שבפשט בין הצדוקים ובין הנוצרים אמנם יצאו מתוך עמ"י אבל הם התבוללו ולכן היחס עליהם הוא כמו גויים

ברובד העמוק יותר הרב בעין איה מסביר שבתוך עמ"י יש מחלוקות ודעות רבות ומשונות אע"פ שיש בהם פגמים אינם יורדים לגהנם כי בסוף הם מפתחים צד חשוב בעמ"י. אבל הכתות האלו שנגעו בעיקרי האמונה והקשר של עמ"י עם התורה ועם ה' אלו רעיונות שלא נולדו מכנס"י אלא הגיעו מאומות העולם.

אני מקווה שאני זוכר טוב מה כתוב שם אז אתה מוזמן להסתכל

אפשר להגיד שהתבוללו אבל עדיין הם נולדו מיהודים.  או שאתה מתכוון לדור הבא.

 

בפירוש השני, אתה אומר שהכוונה לדעות ולא אליהם עצמם? 

האמת שאין לי את הספרים האלה..

א"ל ההוא צדוקי לברוריה, מ"ד רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני, כו' אלא רני כנס"י שדומה לאשה עקרה דלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו".

הדבר ידוע שהתחלקות מפלגות בעם גדול, הוא דבר המועיל לשכלולו של העם כשהולכות בנתיב הצדק, כמו מפלגת חכמים, חסידים, אומנים, איכרים. ואפילו מפלגות של דעות מחולקות בדרכי המוסר וההנהגה, במדיניות או בעבודת ד', מביאה כל אחת תועלת וטובה, כי כל מפלגה משכללת מקצע מיוחד שמועיל לעבודת הכלל ושלמותו. אמנם כל זה אינו מדובר כ"א בשיטות ומפלגות כאלה, שאינם נוגעים בחיי העם העקרי להרסו. אבל הכתות הרעות העומדות בישראל לפעמים להרס תורה ומצות, שהם בית חייהם של ישראל, הם אינם נולדים מטבע רוח הכללי של העם, כמו שאר כתות ומפלגות המועילות לשכלול והתפתחות. כי הכתות הנוגעות בחייהם של ישראל, לשום איבה בין ישראל לאביהם שבשמים, לבטל אחדותן של ישראל וקדושתן ע"י מרידה בתורה בכלל, להשפיק בילדי נכר ודעות רעות וזרות שהם כרקב לישראל. הם אינם פורחים מרוח העם הפנימי האמיתי כשאר מפלגות מועילות. ואין בכח כנסת ישראל כלל להוליד גידולים רעים ומאררים כאלה, רק מרוח משחית חיצוני נולדו. ע"כ לא יתדבקו בישראל להיות עצם מעצמי האומה, כ"א בהכינם להם מפלגה ושטת כתה מסוייבת, יתפרדו מעל אהלי יעקב ויטמעו בין העמים כי לא לד' המה. וכד, חז"ל על כיו"ב הני מערב רב קאתו, או מסטרא דע"ר. ע"כ על שאלת הצדוקי, ששאל איך רני משום דלא ילדה, הלא מפלגות שונות ומתחדשות מועילות להכניס רוח חיים והשקפות חדשות טובות בכלל העם. השיבה לו יפה, כי כ"ז רק במפלגות המרחיבות לבנות את בית ישראל, אבל כגון הצדוקים, המכים בדעותיהם הנתעבות את בית ישראל לרסיסים. כי לבד ההשחתה החוקית בהבטל ההשענה על הקבלה ותורה שבע"פ, תהי' תורה שבכתב נתונה לכ"א לפי סגנונו, עד שלא יוכר בהמשך הזמן שום שיווי בין הנהגה של עיר לעיר, וכאלה, ומזה תוצאות לביטול התורה ומשפטיה בכלל. כי היש גבול לאמר לפירושים זרים העולים על רוח כל איש חושב עצמו לחכם, לאמר עד פה תבא. ע"כ ילדי שקר כאלה, שמחה היא לכנס"י שאין בטבעה להוליד בנים לגיהנם כותייכו. ולא מכנס"י נולדתם, כ"א מרוח זדון או סכלות הנשאב מבארות נשברים זרים. ע"כ א"א להם להתקיים בישראל.

דברים מתוקים!

נבדק

לא אמרוה "תדוה!" רק משום דרך ארץ ונימוס, אלא ראתה את עצמה כמשיהי שלא מגיע לה את זה ובכל זה קרה לה (בן רביעי, יותר מחלקה).

וגם כאן - סופרי סת"ם

ובכלל איך אדע אם אני מתאים לעניין?

 

אין לי ידיים עדינות, סה"כ בסדר.

ללמוד לבד זה קשה, אם זה בכלל אפשרי.

 

כדאי לך לשאול בפורום סופרי סת"ם.

שנית, לכתוב במידה וימצא חן בעיניי

אם כי קשה יותר כשלא מכירים את המציאות, אבל יש ספרים שמגשרים על הפער הזה בעזרת תמונות והסברים.

 

את הכתיבה עצמה קשה מאוד ללמוד לבד.

אבל שוב, עדיף לך לשאול בפורום סופרי סתם מן הסתם יכירו שם יותר (אני למדתי ממ''ב רגיל).

בהמשך לפסוק שלפניו "כן בקודש חזיתיך"...

לכן באמת מצב כזה הוא יותר מחיים סתמא

כמו שאומר אור החיים (פרשת בראשית):

 

ויאמר ה' לא ידון רוחי וגו'. פשט הכתוב לא נודע. ונראה שיכוין לומר להיות שהיה ה' מתנהג עם ברואיו להוכיח ולהתדיין עמהם בנגלה ויאמר ה' אל הנחש (ג' י"ד), אל האשה אמר וגו' (שם ט"ז), ולאדם אמר וגו', ויאמר ה' אל קין למה וגו' (ד' י'), ויאמר ה' אי הבל וגו' (שם ט'), וכאשר הגדילו להתעיב אמר ה' לא ידון עוד לעולם רוחי באדם פנים בפנים להשפט עמו יחד, ופירוש רוחי הוא שכינתו יתברך שלא יהיה עוד נחשב האדם להדרגה זו. ותמצא כי כפי מעשיו מרחיק הדרגתו מטה מטה, שבתחילה הי' ה' מוכיח לאדם על פניו ונמצאים הנבראים כולם במדרגת נביאים, ויהי כי החל האדם פירוש נתחלל או נעשה חולין הובדל מהדרגת נביא, ובהמשך הזמן הנצנים נראו בארץ הם הצדיקים שהחזירו העטרה ליושנה, ומשחרב המעון נסתם חזון ונשארה בחינת רוח הקודש, וכשנסתתמו עיני ישראל אין אתנו משיג ריח הקודש ואין צריך לומר רוח הקודש, וזו היא צרת בית ישראל שאין למעלה ממנה הצמאים להריח ריח אבינו שבשמים ותחי רוחינו

 

יכול להיות שבמקום אחר הוא אומר שההבדל בין חיים רגילים למוות , יותר קטן מההבדל בין חיים רגילים לרוח הקודש

 

ארבע פעמים לפחות על כל סוגיה (חצי עמוד-עמוד). כל יום פעמיים על אתמול, ולפחות ]עם אחת על לפני שבוע, לפני חודש, ולפני שלושה חודשים. מבוסס על מחקרים מדעיים.

יוצא חמש פעמים לכאורה, לא?
ומתי כדאי לדעתך? בסוף הסדר, אחרי? יצא לך לנסות?
ושוב תודה ממש

למחרת בתחילת הסדר - פעמיים על אתמול. מבחינה מדעית יש חשיבות לחזרה גם על לפני שבוע, חודש, ושלושה חודשים, פעם או פעמייים - כמה שטוב לך. ובסוף פרק, לחזור לפחות עוד פעמיים על כל הפרק, ועדיף יותר.

העיקר זה שהחזרות תהיינה במתינות, כמו לימוד מחדש, לא לקרוא מהר כדי לסמן וי. חזרה מהירה אינה יעילה לטווח הארוך.

חזרה בע"פ על השקלא וטריא עוזרת הרבה, כדאי גם בסוף כל סדר ו\או סוגיה, וכן כל יום על אתמול.

 

חזרות זה קשה אבל משתלם.

 

התלבטתי אם דיברת על חזרה גם מייד.
מסכים איתך לחלוטין לגבי החשיבות. מחפש טכניקה.
תודה רבה!

https://www.yeshiva.org.il/midrash/10

אחרי הלימוד לחזור בע'פ על כל נשקלא וטריא במילים שלי,
למחרת לפני הלימוד - שוב חוזר בע'פ על נשקלא וטריא.

זה המינימום,
אם יש זמן לעוד מתוך הגמרא - מה טוב.

*בסימנא טבא*

שבוע טוב.
בשורה משמחת ללומדי הדף היומי! 📖

היית בשיעור ונותרו שאלות שרצית לשאול?
למדת לבד או בחברותא ועלו קושיות ⁉
היה לך חידוש בלימוד שרצית לשתף בו אחרים 📢

בשע"ט נפתחה קבוצת ווטסאפ ללומדי הדף היומי.
זה המקום להעמיק ולברר את הלימוד היומי,
לשאול, לדון ולהגדיל תורה!

‏היכנסו לקישור זה כדי להצטרף לקבוצת ה-WhatsApp שלי: 📖 מאירים את הדף היומי 📖

או לבנק או למי שצריך

ושהם יגבילו את יכולתו

 

תודה על התגובה ! 

 

גורמי המדינה יודעים שהוא חולה נפשית ולכן הוא מקבל תקציב, אבל הם לא יכולים להגביל אותו בגלל שזה בסוף כסף שעובר לו בבנק... אני מחפש טיעונים הלכתיים. 

הוא צריך אפוטרופוס על הכסף

לביטוח לאומי לא אכפת מה אנשים עושים עם הכסף שהם מקבלים. 

 

לאיזה גורם בדיוק ניתן לפנות שיהיה אכפת לו..? 

 

אמנם יש לו מחלה נפשית אבל להרבה אנשים יש מחלות נפשיות, והם עדיין יכולים לקבל את הכסף שמגיע להם

אולי דרך רופא שלו שגם כדאי שידע. בטח יש לזה הגדרה פסיכיאטרית גם. הם טובים בלהגדיר כל שטות...

עד כמה שהצלחתי להבין, זה דרך בית משפט.

כמובן צריך לחשוב האם הנסיבות מצדיקות את זה, או שאפשר להסביר ולשכנע. מהמעט שכתבת, זה נשמע לי שהמצב מצדיק את זה, אבל אי אפשר לקבוע בנחרצות בצורה הזו. אם יש פסיכיאטר שמטפל בו, כדאי לדבר איתו, ולשאול האם הוא ממליץ על מינוי אפוטרופוס, או שיש לו פתרון אחר.

אני מאמין שעם הטיעונים הנכונים אנחנו נצליח לשכנע אותו. הרעיון זה לפתוח קופת חסכון שאליו יעביר כל חודש סכום כסף שתהיה רשומה על אחד האחים, ואז בהמשך אנחנו נוכל לכלכל אותו מהקופה הזאת

אם בסופו של דבר במצב שאפשר לדבר אליו בהיגיון, והא ישתכנע ויפעל בצורה הגיונית, אז זה כמובן עדיף.

[למרבה הצער, בחלק מהמקרים של בעיות נפשיות, אי אפשר לשכנע בטענות הגיוניות, או לחילופין, גם אם האדם מסוגל להבין ומשתכנע, הוא לא מצליח לשנות את ההתנהגות שלו.]

...וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לו -

מהדרין- לתת חומש (20%).  שו"ע יו"ד רמט, א

                             **  אפילו אצל המהדרין, אם היה מדובר בדאורייתא, לא צריך יותר מחומש

מידה בינונית- מעשר (10%)

לפי פניני הלכה/ הרב מלמד-  עני פטור לגמרי ממעשר כספים, ורק כשירחיב ה' את גבולו, יתחיל להפריש מעשר מרווחיו

רוב המפרשים סבורים שזה מנהג ולא דאורייתא ולכן- עני לא חייב במעשר אלא יתן מתנה קטנה למי שעני ממנו (פניני הלכה)

לגבי הילדים- אם הם קונים בגדים זולים וחוסכים בכל הוצאותיהם, אפשר להחשיב את הילדים כעניים, וממילא אפשר להחשיב את מה שמסייעים להם ככסף של מעשר (פניני הלכה)

 

שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן קצה)- וזה פשוט אצלי שכל אדם שהוא בעל חוב לאחרים וע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו

אדם שבמצב כלכלי דחוק או שיש לו חובות- מתשובתו של הרב זילברשטיין (לרגון פעמונים)-

מה ניתן לעשות עם מעשר כספים בכל זאת?

• אפשר לצאת ידי חובת מצוות מעשר גם בסכום נמוך יותר, שאיננו 10% בדיוק מסך ההכנסות.
• לפי רוב הפוסקים גם הוצאות על חינוך הילדים ניתן לשלם מכספי המעשר, כך שאפשר לבדוק מהו הסכום שאנו משלמים על חינוך ילדים ולהפחיתו מסכום המעשר.
• נתינת צדקה לא בכסף ממש, אלא בדרכים אחרות – התנדבות בארגון ונתינת מעשר בשעות התנדבות; בישול ארוחות למשפחות נצרכות וכד'.
• אפשר לרשום את סכומי המעשרות כ"חוב" ולשלם את החוב הזה לאחר סיום תשלום החובות האחרים שהם נושאי ריבית.

 

 

 

לא הבנתי את: 

"שו"ת שבט הלוי (ח"ז סימן קצה)- וזה פשוט אצלי שכל אדם שהוא בעל חוב לאחרים וע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו" 

 

זה פשוט פירוש? מה המשפט המקורי שאותו המשפט הזה בא להסביר? 

אני מנסה להבין מאיפה המסקנה ש"ע"י הפרשת מעשר כספים ממעט בפרעון חוב לא טוב עושה בעמיו" ומה זה בעצם אומר.

 

 

(לעניות דעתי, לפי ההמשך שלו)- אם אדם בעל חוב הוא מוריד מהתשלום לחוב בזה שהוא משתמש בכסף למטרה אחרת וכמו כן, הוא יצטרך לשלם ריבית בעתיד בגלל שנתן מהכסף שאין לו

כתובות נ.
והובא בבית יוסף וברמ"א ביודה דעה סימן רמט סעיף א

אסור להוציא יותר מחמישית מהנכסים. מי שנותן צדקה וע''י זה מגיע למצב שהוא יצטרך צדקה לא עושה מצווה אלא עבירה.

לגופו של עניין - אני ממליץ לכם לא לנסות לשכנע אותו כי מבחינתו אתם בעלי אינטרס שנוגד את הדת ולכן ההתנגדות שלכם רק תכניס אותו למגננה אפילו אם תבואו עם טיעונים תורניים, עדיף לכם לקחת אותו לרב שהוא סומך עליו שהוא יסביר לו למה ההתנהלות שלו לא נכונה.

מאחר שמדובר באדם מיוחד (אולי גם רגיש לכאב של אחרים, למרות הבעיה האישית שלו), כדאי ללכת בדרך שלו. בנוסף ליעוץ מקצועי, כדאי לתת לו להחליט את ההחלטות שלו. רק אז הוא יוכל לקבל אותן בלי התנגדות-

להכין טבלה ובה ההכנסות שלו, הסכום המדוייק של מעשר כספים לפי המצב (10% שמצב שהוא רווק ואין לו חובה לפרנס את אשתו וילדיו...), כך שקודם כל תצאו מהמצב של 90%

 

ועל מי שמבזבז יותר מחומש (שאת לא המלצה לתת חומש ולא מעשר, אלא הגבלה)-

המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות - גמרא, כתובות דף נ עמ' א

 

 

אחת מהבעיות איתו זה שהוא "לא מצליח להגיד לו" כאשר אנשים באים אליו. 

הוא אומר שהלב שלו "יוצא" אל הורים לילדים שבאים אליו ואומרים להם שאין להם כסף. אז זה גם משהו שהמעשר לא בטוח יפתור. 

חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם. ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר: "וחי אחיך עמך" - חייך קודמין לחיי חברך       טור, יורה דעה רנא

 

ומהתנ"ך-

האשה הצרפתיה אמרה לאליהו הנביא "ועשיתי לי ולבני", כלומר, קודם כל היא תדאג לעצמה ואחר כך לבנה!! והוא הסכים איתה וענה "לך ולבנך תעשי באחרונה" (מלכים א פרק יז)

 

 

 

(לגבי שו"ת שבט הלוי- אין לי מקור מדוייק בבית, אבל הרבה מפרשים מביאים אותו)

תתקשרו לרב שאפשר לסמוך עליו שהוא יודע את המקורות ולתת לו כמה פרטים חשובים

ואחר כך להפנות אותו לאותו רב:

 

הרב יהודה עמיחי- מכן התורה והארץ

רב מארגון פעמונים (אפשר לנסות לבקש פגישה עם ארגון פעמונים גם אם לא נראה

שהוא יעמוד בתנאים שלהם)

 

(אני יוצאת מתוך הנחה שעזרה מקצועית לא עזרה לכם עד כה, כי בודקים טוב טוב לפני שנותנים קיצבה)

 

בהצלחה!

 

כמה חייב ליתן וכיצד יתננה. ובו ט"ז סעיפים:שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה וחומש זה שאמרו שנה ראשונה מהקרן מכאן ואילך חומש שהרויח בכל שנה: הגה ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות (ב"י בשם הגמ' פ' נערה שנתפתתה)...

אם במקרה קל אז סמכות תורנית שהאב מכבד יכולה להועיל
אם לא אז צריך לחשוב איך לקחת אחריות על הכסף שלו...
אני מניח שהאבחנה שקיבל אינה שגויה ולכן כנראה שצריך להתייעץ עם גורם רפואי מוסמך בעניין
זה קשה ולא נעים אבל יתכן ואין ברירה

אז מי שלח לו?

 

אתה מנסה להציג אותו כחולה נפש ואת חבריו כרמאים - אולי זו האמת, אבל לנו אסור להאמין בזה בלי סייג.

 

3000 שקל זה בהחלט תקציב שאפשר לחיות ממנו בגיל הזקנה ולכן זה לא נכנס לגדר "להזדקק לבריות" של השו"ע.

 

וגם יש גמרא מפורשת: מי שיש לו מה לאכול היום ודואג מה יאכל למחר - הרי זה מקטני אמנה. לכן מי שבוחר לא לעשות חסכון אינו משוגע לגמרי.

 

כמובן שאם בני ביתו הקטנים עדיין יהיו זקוקים לעזרה בעוד 10 שנים, זו שאלה מאוד לא פשוטה והדעת נוטה שהוא צריך לוותר על חלק מהצדקה ולחסוך.

 

 

הביטוי 'בן אדם' מופיע פעמים רבות במקרא במקביל ל'אנוש' - אפשר להניח שאכן הביטוי בן אדם מכוון לשת, שהיה בנו של אדם, ונקרא על שם כך מפני שנאמר שעליו (בראשית ה ג) שנולד "בדמותו כצלמו" של אדם הראשון, כלומר באופן מיוחד היה היווה המשך\העתק שלו, ולכן לדורות נקרא על שם כך ולא על שמו האישי. ולעיתים מופיע הכינוי 'אדם' כשם המין, בלי 'בן'.

 

אם כן, אדם, שת (בן אדם) ואנוש - כל אחד מהם מציין את המין האנושי בכללותו, ואכן הם שלושת הדורות הראשונים באנושות.