פורום בית המדרש (עמוד 68)

למחבר זזה דווקא בצירוף של דוחקא דסכינא ולכן ההבדל למשל בבישול של בצל בסיר בשרי או מריחה עם סכין/כף של דבר חריף וכו'

מה קורה אם שוטפים טוב את הסכין עם סקוצ, היא לא בת יומה, זה לאורז שיאכל עם בשר, בדיעבד וכו. משתנה בין אשכנזים וספרדים ובין הפוסקים ותשאלו את הרב שלכם מה אתם פוסקים.

לא מצאתי על זה משהו..

אז זה לא רק סכין אם ככה, זה כל כלי אחר בעצם  מנירוסטה שנוגע בבצל ושום?
גם פלפל חריף נכנס לזה?

דבר חריף לספרדים

כמה זה "פשטי" וכמה זה "הרבה".

יש הרבה סידורים עם ביאורי מילים.

(רינת ישראל, סידור המפורש - הוצאת ויינגרטן כמדומני, סידור הגר"א, חלקת יהושע, תפלת יוסף? ועוד)

חלקם טובים יותר וחלקם פחות, חלקם מפורטים יותר וחלקם פחות.

ספר אבודרהם כולל הרבה פירושים על התפילות, והוא נחשב לסמכות.

מוסד הרב קוק הוציאו לאור סידור תורת חיים - לצערי לא יצא לי לראות את הספר ומה תוכנו

קיים ספר "תפילה למשה" בשני כרכים, שכולל ביאורי תפילה מכתבי הראשונים וכמה אחרונים - הוא מביא את כל הביאורים שנכתבו אצלם לסידור (אני חושב שהיה ספר או שניים שהוא לא כלל בגלל זכויות יוצרים)

כשכבר תגור שם

זה מעניין כי אין לי מדרש רבה זמין תחת ידי והמדרש רבה שהסתכלתי בו היה מדרש רבה מוקלד שמצאתי באינטרנט מבית ויקיפדיה ושם השורה הראשונה שלך לא הופיעה. 

עדיין, אם מישהו מכיר אסמכתא כלשהי לכך בכתוב שיעקב נקרא שמש הייתי רוצה לשמוע. 

(מאתמול כבר הספקת להתגעגע אלי?

עזבתי את אקו"ח אז החלטת לרדוף אחרי לכאן? ).

השנתיים אינם על כך שביקש

אלא על כך שביקש יומיים לפני הזמן ("בעוד שלושת ימים...")

יום לשנה...

זה גאוני כי זה יכול להסביר הגיונית למה ההוא שכח. כי אם היה מדבר על זה סמוך ליציאה היה זוכר יותר טוב

בכל זאת אתן דוגמא: לשיטת המוסר למשל ההשתדלות היא תולדת חטא אדה"ר, עונש וקללה, ועלינו לפעול דרכה אך ורק בלית ברירה. לשיטה זו לכאורה אין שאלה. להפך, זו בדיוק הנקודה, שגם במקרים היותר מורכבים צריך לבטוח, לפחות לדרגתו של יוסף.

הנקודה שחשבתי היא שהדרך בה אנו חיים משפיעה הרבה (גם) על המבט שלנו על העולם בכלל ועל התורה בפרט.

חזון איש - קרליץ, אברהם ישעיהו, 1878-1953 (page 1 of 74)  (אות ו, ראה גם בעמ' הבא).

תאר לך שהסבא מנובהרדוק, ר' יוסף יוזל, הנודע בבטחונו הקיצוני והרדיקלי, שלא לעשות כלום, בשום מצב, היה פעם נופל מזה, היית מבין את התביעה? אני כן.

עכשיו רק נשאר לדמיין את המרחק בינו לבין יוסף הצדיק.

לגופם של דברים, מדובר בהשראת שכינה.

ובכ"ז למה לא להשתמש בלשון של נעמן - יש אלקים בישראל.

א. שם ה' מוזכר, ולפני משה, שמוזכר במפורש כעבדו.

ב. שם לא משה מעיד על עצמו.

הוא בעצם מתכוון - ואתה המלך תדע?

(למרות שקצת באיחור)

זה שיש אלהים בישראל זה יפה מאוד, זה ככה גם היום. כולם רואים שהנתונים של מדינת ישראל בכל תחום מתנהלים אחרת מאצל הגויים.

אבל נביא זה משהו אחר. זה עליית מדרגה באופן מובהק, לא השגחה שאפשר לשים לב אליה בדיעבד, ובמקרים חריגים בקווים כליים גם בזמן אמת, זה דו שיח עם השי"ת. זה להבין מה הוא אומר כל רגע ורגע, וממילא איך להתנהל.

וזה גם זכות דיבור בכיוון השני. שהדברים שלנו געוולד נשמעים לפניו והוא לוקח אותם בחשבון באופן הכי כפשוטו שאפשר, לא כמו עם התפילות שלנו כיום שנכללות איכשהו באיזשהו חשבון שלא ברור איך בדיוק אם בהשתנות הרצון או באיזה שקלול מחודש של זכויות ושאר סברות שעלו בהמלך הדורות, כי שוב, ראו שהשפעה באופן כללי יש, אבל היא לא ישירה ומיידית.

שנועדה לשכנע את המלך שיסכים להביא את נעמן אל אלישע.

 סביר שמלך ישראל לא האמין שיש א-להים בישראל. אבל המלך האמין שאלישע הוא נביא אמת (למשל מלכים ב', ו', ט'). ולכן, על מנת שהמלך יסכים, אלישע דיבר באופן שיקבל.

למה לחשוד בו בחשדות חמורים שכאלה?

לא היו בעולם אתיאיסטים באותו הזמן. גם עע"ז האמינו שיש אלהים בישראל.

לאלילי הגויים, על פני ה'. כמו שאפשר למשל לראות בהליכתו של מלך ישראל להרפא בידי בעל זבוב (מלכים ב' א' ג'). אבל בנוגע לאלישע נראה שגם מלכי ישראל הכירו בגדותו ביחס לשאר הנביאים.

וכמובן, נכנסים רק לחלקים מסויימים.

ממ טוב נראה איך נעשה את זה..בע"ה

תודה רבה!

1. לפי מה שידוע לי הברכה של "ברכנו\ברך עלינו" מכוונים בה על פרנסה. בנוסף, נוהגים להוסיף ב"שמע קולנו" תפילה על הפרנסה.
2.נראה לי שהעניין הוא שלא נשים את מבטחנו בבני אדם ושנשים את מבטחנו בקב"ה שידאג לכל מחסורנו עוד קודם שנצטרך שלא נצטרך לבקש ולהזדקק לבריות.
נכון שכולם שליחים של השם, אבל לענ"ד אפשר לדמות את זה לסוג של "לחם עצלות", בד"כ גם אדם יותר מתבייש לקבל מאנשים נדבות ומעדיף לעבוד ולהרוויח את פרנסתו בכבוד גם כדי לא להצטרך להכנס אח"כ לחובות וכאלה וחשבונות עם בני אדם, ולכן אנחנו מבקשים מהשם מתנת חינם ממנו ולא מבשר ודם שיש להם יותר אינטרסים.

ברך עלינו היא לא רק "גם על הפרנסה" אלא הפרנסה היא מהותה, כי כידוע - בשנים קדמוניות - בירידת גשמים היה תלוי כל המשק.

ואמנם בימינו אינו כן, אך הואיל ואין משנים ממטבע שטבעו חכמים - נשאר כך המצב, אבל עדיין נשארה המהות, שמבקשים שתהיה לנו פרנסה בשפע.

זה אומר שכרגע את לא יהודיה.

למה גיור לא אפשרי? בגלל הקורונה?

אם את חיה בארץ ישראל ורוצה להיות יהודיה לכי להתגייר כשיתאפשר לך

קחי בחשבון שהתהליך יכול להיות לא קל כי ליהודי יש המון חובות.

אם את גרה בחו"ל כמו שכתבו לך מעליי את יכולה לקיים 7מצוות בני נח.

תפני לרב שידריך אותך מה מותר ומה לא במצבך כרגע.

בהצלחה.

אני חושבת על הבחור שהיא ככה"נ תתחתן איתו..הסיכוי שיהיה יהודי לא קטן ובכלל..

והיא מזרע ישראל.

את יכולה פשוט להיות מי שאת ולקיים 7 מצוות בני נח

למה לך להיות יהודייה? רק בשביל להתחתן עם יהודי? זה לא תירוץ מספיק טוב, אני בטוחה שיש המון אנשים חמים שהם גם לא יהודים.

ואל תמהרי להחליט החלטות גורליות כאלה

וזה לא משנה אם הוטבלת או לא, ולא משנה אם אמא שלך מדליקה נרות שבת או לא. את לא יהודיה.

אם זה גורם לך להרגיש טוב יותר, זו בעיה של עשרות אלפים רבים ממהגרי בריה"מ ולא רק של נוצרים, גם כאלה שהיו בטוחים שהם יהודים פתאום גילו שהם לא.

יש מצוות שאסור לשמור בלי כוונה להתגייר. אבל מותר ללמוד תורה ולקיים מצוות (חוץ משבת) על מנת להתגייר גם אם הגיור עצמו יהיה בעוד שנה שנתיים. וזה מה שמומלץ לעשות.

אם ייתכן שהיא יהודיה, אז כדאי לפנות לבירור יהדות.

מבחינה יהודית השאלה היחידה היא האם אמך יהודייה או לא. ולא בדיוק הצלחתי להבין.

סבא שלך (מצד אמא או אבא?) היה יהודי. מה עם סבתא שלך מצד אמא?

אשמח לנסות לעזור.

נוצריה לא שווה ללא יהודיה.

נצרות זו דת שאינה אתנית ואילו יהדות זו דת אתנית.

יכול להיות שהייתה נוצריה וגם יהודיה בו זמנית. זה מה שצריך לבדוק.

קטנים ,לא יודעת מתי בדיוק ומה הקטע.

קראתי את כל מה שכתבו, הרוב בהחלט דברי טעם.

אבל זה נראה לי נושא יותר מידי רציני בשביל פורום וראוי לפנות לרב שעוסק בדברים כאלו.

הייתי רוצה להציע כמה עצות בנושא, אבל כנ"ל - לא ע"ג הפורום.

ואין לי מושג אם ואיך אפשר לכתוב ישירות לאנונימית.

אנונימית עצמך או מישהו אחר - אפשר לכתוב כאן איך?

בעברית המשמעות שלה שונה.

י"ג מידות זה בתורה ובעברית

שתיהן שפות שמיות מאותה משפחה (יש מספר משפחות בשפות השמיות, שהושפעו בתוכן זו מזו בעיקר בגלל קרבה גאוגרפית). לומר שהעברית הגיעה מהארמית זה לא מדויק, כמו לומר שהאדם הגיע מהקוף כשבעצם הכוונה היא ששניהם מגיעים מאב קדום משותף.

העניין הוא שהמילה היא מילה ארמית שורשית (שגם העברית וגם הארמית קיבלו מאותו מקור ככל הנראה) ולכן המשמעות שלה היא לא 'רחמים' כמו המשמעות בעברית.

ומניין שהעברית הגיע מהארמית? כל העברים הגיעו מארם - זו משמעות השם 'עברי' - שהגיע מעבר הנהר "מעבר הנהר ישבו אבותיכם".

ודי קשה להבין האם התכוונת לומר שהיה א' (שפה קדומה כלשהי), ומאלף הגיע ב' (ארמית), ומב' הגיע ג' (עברית).

או שהיה א' שממנו הגיעו במקביל ב' וג', והם הושפעו זה מזה.

ובכל זאת נראה שהתכוונת לאפשרות הראשונה (לפי משל האדם והקוף, ולפי הסיפא). אך לפי הידוע לי, לפי המחקר המקובל, הכיוון דווקא יותר קרוב לאפשרות השניה. הארמית והעברית שייכות לשתי תתי משפחות שונות, שהתפצלו מתת משפחה אחת, שהתפצלה משפה אחת קדומה. 

בכל אופן, לא יודע מה מקור ההנחה שעברית התפתחה מארמית.

על הארמית המוכרת לנו, זאת שאנו יודעים שבה רחים=אוהב.

מנין אנו יודעים איך אהבו בארמית שהביאו איתם מארם?

אמרתי שהמילה רחמים הארמית שבתרגום, עליה נשאלה השאלה, היא מילה שמקורה בארמית ולא יובאה אליה מהעברית. לכן המשמעות שלה שונה מהמשמעות העברית וזה בסדר גמור (עכשיו קרא שוב את התגובה הזו - רחמים זו מילה שמקורה בארמית, שם המשמעות שלה היא אהבה - בית המדרש).

הדיון אח''כ היה על מקור השפה - עליה אמרתי שמקור השפה היא בשפה הארמית הקדומה, שהיא מקור לארמית ולעברית. בדומה למה שאומרים שהאדם בא מהקוף, כלומר אב קדום משותף לאדם ולקוף.

מקווה שעכשיו יותר ברור.

אבל יש פה איזו מהמורה שאני עדיין לא מצליח להלום, שאני חושב שעיקרה נעוץ במה שכתבת בהודעה המתחילה ב-'אם לדייק':

"לומר שהעברית הגיעה מהארמית זה לא מדויק, כמו לומר שהאדם הגיע מהקוף כשבעצם הכוונה היא ששניהם מגיעים מאב קדום משותף".

בקריאה פשוטה מובן שהדמיון באי דיוק הוא שכמו שלא נכון לומר שהאדם הגיע מהקוף, שהרי הקוף הוא רק תחנת ביניים בינו לבין האב הקדמון, כך לא נכון לומר שהעברית הגיעה מהארמית, שהרי הארמית היא רק תחנת ביניים בין העברית לשפה הקדומה.

ולא היא. 

אם אני לוקח את ההודעות האחרונות שלך כשלעצמן, הן יותר מובנות. אבל אם אני מנסה לייצר קוהרנטיות בין כל ההודעות,  נוצר לי כשל.

זה שרשור ולא מאמר. אנסה להסביר ע''פ סדר הדברים דבר דבור על אופניו:

א. נשאלה השאלה על השימוש במילה הארמית רחמים שלא תואם את המשמעות העברית, על זה עניתי שהמילה הארמית היא מילה שמקורה בארמית ומשמעותה שונה מעט ממקבילתה העברית.

ב. על זה שאל חידוש (במין זעזוע שהוסיף למוטיבציה שלי לערער על ההנחה הרווחת שלשון הקודש היא השפה הראשונה והיא המקור) - והרי המילה מופיעה במקרא. על זה עניתי שלא זו אף זו - גם העברית עצמה וכולה מקורה בארמית.

ג. על זה סייגתי שהאמירה שהארמית היא המקור לא מתייחסת לארמית המוכרת לנו מחז''ל (דוגמת התרגום) או המדוברת אלא זו שדוברה בעבר הנהר בימי האבות, שהיא מקור הארמית המוכרת והעברית גם יחד (וזה מאוד דומה לדוגמת אבולוציית האדם שבה יש אב קדום משותף לאדם ולקוף שהוא אף אחד מהם, שכן אבותיו של האדם לא היו קופים בשום שלב, אבל הוא דומה לקופים יותר ולכן האמירה שהאדם בא מן הקוף).

זה כנראה נמצא במה שכתבת: "שכן אבותיו של האדם לא היו קופים בשום שלב" - הלנאבולוציה אתה או לצריה? לפי האבולוציונים היו גם היו (כמובן יש בהם הרבה משפחות ותתי תתי תתי משפחות), ולכן לא הבנתי את המשל, ואיך אתה מדמה אותו לנמשל.

ואגב, לדעתי זעזועו של חידוש לא נבע ממה שכתבת במוסגר (כי שבירת ה'מיתוס' הזה היא חזון די נפרץ, ולא היה לו להזדעזע, ולא היה לך להשתלהב בניפוצו) אלא ממה ששללת בסייג בג'. כי בהתחלה, לפי הקשרן של דברים, באמת היה מובן כפי מה ששללת.

כשכתבתי שאבותיו לא היו קופים בשום שלב הכוונה כמובן לקופים בני זמננו (כמו שכתבתי על העברית שלא הייתה בשום שלב הארמית בת זמננו, אבל כן הייתה הארמית הקדומה), כלומר אחד מזני הקופים המוכרים לנו, הרי כתבתי שהיה אב קדום משותף שכן היה דומה לקוף (או אפילו מוגדר זואולוגית כקוף, כמדומני שגם האדם המודרני מוגדר זואולוגית כמין של קוף).

וזה דומה מאוד לנמשל - אב קדום משותף שיותר דומה (ואף נקרא כמו) לאחד משתי ההתפתחויות.

השרשור הזה עבר אבולוציה, והיה זקוק להרבה הבהרות, שכנראה לך (ואולי גם לשאר הקוראים) היו מובנות מלכתחילה, אך לא לי.

הכשל היה שבניגוד לאבולוציה ולשפות, לי היה קשה לראות בהודעות הראשונות כ'אבות קדומים' לביאורים שבאו אחריהן.

השורש "רחם,, הוא השורש איתו מתרגם אונקלוס את המילה "אהבה" בכל התורה (או לפחות באופן די סדיר, לא עברתי על כל התורה עכשיו)

מה הקשר בין זה לבין רחמים? אני לא יודע. יש קשר, כי גם את "רחמים" אונקלוס מתרגם עם השורש "רחם", אבל אני לא יודע מספיק דיקדוק ארמי ואטימולוגיה ארמית בשביל להסביר מה הוא.

קיבוץ גלויות = 663 = יום עצמאות

גם יום הגשמים אגב חשוב באותה מידה עיין מסכת תענית.

ולא רק בגלל גימטריה בכללי יום העצמאות זה יום קיבוץ גלויות

#דקדוקי_עניות

הוא דיבר על הפילוסופיה/אידאולוגיה שאחרי המדינות.

להביא את דבריו בצורה קטועה חוטא לאמת, אז אביא אותם בצורה שלמה 

אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

האם מישהוא חושב שהמדינה שהוקמה 13 שנים אחרי שהרב קוק נפטר, עונה להגדרות "מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוויתה תוכן האידיאלי היותר עליון"?

אני חושב שהתשובה היא לא, ושיתוף השם בעלמא שנעשה בין דברי הרב קוקו להחלטת מקימי המדינה אין לו יותר מדי משמעות

(כל זה לא אומר שחזונו של הרב קוק אינו נכון, אלא שהוא עוד לא התגשם. אנחנו מקווים שתקום מדינה כזו/מדינת ישראל תצעד לעבר מקום כזה).

לפני שאתה ממציא דברים על מה שהרב קוק אמר כדאי שתסתכל שם

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/435660

לא הבנתי מה הקשר?

והוא די מסכים איתי.

והיכן התייחסת לטענותיי?

ולהבנתי, לא זו כוונת הרב קוק, אלא כוונתו שאמנם לא ברור לכל אחד ש"להיות יסוד כיסא ה' בעולם וכו'" זה האושר היותר גדול,, וצריך לבאר את זה לאנשים, אבל זה נכון.

כל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

בוודאי לא התקיים עדיין.

...ומדינה של גיהנום )

תצילנו ממדינה שהיא בחינת גיהנום

הוא הייחס למדינה אך לא למדינה הזאת.

הרב קוק "מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם שכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד"

מתי מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם?

כשכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

האם החפץ של המדינה שיהיה ה' אחד ושמו אחד היום? של כל חברי הכנסת זה חפצם? בכל מעשיהם? אולי שיהיה הכסא שלהם אחד ושמו אחד ולא מעבר לזה.

לא הבנתי את השאלה מחילה מכבוד תורתו.

לא למדינה שקמה 13 שנה אחרי פטירתו.

אוא"ר לא הבין על מי אני דיברתי.

הדברים יכולים להיות באמת כמו שאתה כותב שכמו ילד שבתחילה כשנולד יש לו רק יצר הרע ואחר כך נכנס בו יצר טוב. באמת. כך זה המדינה.

תינוק כשנולד הוא במצב, כפי שכתוב בספר הלל אומר (לאחד מתלמידי הרב רבי ברוך שלום אשלג זצוק"ל), הוא ממש כמו כלב, בלי רוחניות. ובלשון אחרת, סטרא אחרא. ואחרי זה עם השנים קונה תכונות טובות ומתעלה, נכנסת בו רוח טובה. שנזכה לזה.

ומה שהוא ענה לי, זה שהמסגרת של המגינה, עצמם זה שיש מדינה שחרטה על דיגלה את העם היהוד,י, זה מה שעליו אנחנו שמחים, וזה ייחודה של המדינה.

מעשיה של ממשלה כזו או אחרת, נמדדים ביחס לממשלה, ולא ביחס למדינה (אגב, בהתאמה, ממשלת ישראל היא זו שמחליטה [או בוחרת שלא לבטל את החלטות קודמותיה] על תיקצוב לישיבות ועוד כל מיני דברים דומים, ולא "המדינה").

(אם משהוא לא מובן, הטעות כולה שלי, ולא ציטטתי במדויק את דבריו של הרב, אלא הבעתי את הרעיון הכללי).

לקחת את זה לכיוון "יום העצמאות החילוני".

גם יום של הודאה לה' על טוב גשמי ורוחני שהוא נתן לעם ישראל, אינה חגיגה חילונית.  

אני לא חוגג כמו החילונים.

אני מזדהה עם הרעיון של חגיגה פשוטה ותמימה כי יש לנו מדינה ולא כי המדינה כסא ה' והיום ה' חזר להתגלות בעולם (כפי ששמעתי מאחד קוניק)

בטוח שיש גם כאלה בציבור שחוגגים מסיבה פשוטה אבל התכוונתי לא כמו החגיגה שמקדשת את המדינה ועושה מזה יום טוב אלא שפשוט מציינים את היום לא כיום טוב הלל וקריאת התורה אלא כיום ציון וחגיגה לזה שיש לנו מדינה.

לא התבטאתי בצורה הנכונה 

המדינה היא דבר טוב, ולא קדוש (ולאו דווקא גאולי ולאו דווקא משיחי).

זה יותר הגישה של הרב שמואל טל והרב יובל רגב וכן הרב אליהו כי טוב.

הבן שלו, הרב דביר טל, אמר שהוא עצמו מודה ביום העצמאות לה' באופן אישי בסוף שמונה עשרה.

הרב רגב אומר תחנון אך גם פרקי שירה אחרי התפילה. (ובעיקר ממנו לקחתי את ההשקפה אם כי ההשקפה שלי שונה מאז שלמדתי אצלו במובנים מסויימים כשיותר התקרבתי לרב דב ליאור אך נשארתי מסוייג בנושא הזה )

הרב אליהו כי טוב כתב מאמר שלום על יום העצמאות מומלץ מאוד לקרוא בו מסביר את המורכבות.

המדינה היא דבר טוב ולא קדוש. ואפילו להפך מקדוש.. בלי להשתמש בביטוי כזה או אחר. אך גם היא דבר טוב.

אך יש הרבה רע ומרוכבות וגם כסא ... אשפה .. עיין ערך גזיזת פאות לילדי תימן.

זה דבר שקשה להבין בדור שלנו מורכבות.

הרב קוק "מדינת ישראל היא יסוכ כסא ה' בעולם שכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד"

מתי מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם?

כשכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

האם החפץ של המדינה שיהיה ה' אחד ושמו אחד היום? של כל חברי הכנסת זה חפצם? בכל מעשיהם? אולי שיהיה הכסא שלהם אחד ושמו אחד ולא מעבר לזה.

אז זה ההשקפה של הרב קוק האמיתית.

כשהמדינה כל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד אז היא תהיה יסוד כסא ה' בעולם

או שמה שכתבת לא תואם את השקפת הגוש?

את"ל כצד ב' - למה?

"את"ל כצד ב' - למה?". מה זה אומר? לא הבנתי את השאלה.

ומה השקפת הגוש בנושא הזה, אני האמת לא מכיר. יכול להיות שגם הם חושבים ככה. ואם כן, שמע האמת ממי שאמרה, כדברי הרמב"ם בהקדמה לפרקי אבות.

יש לציין שהרב טל מה שידוע לי יותר מסתייג מהמדינה מהרבנים האחרים שהזכרתי ואני לא בדרכו רק שגם אצלו יש הודיה על הטוב אך מורכבות. רק שאצלו חסר את העניין של המדינה ויש את העניין יותר של יום ירושלים. ועל זה הרב רגב אמר שלעדתו הוא טועה כי אם לא הייתה מדינה לא היה יום ירושלים..

קיבוץ גלויות..

הוא פחות חוגג יום העצמאות.

רק שגם אצלו קיים עניין המורכבות רק אולי קטונתי לדבר על צדיקים, לכיוון נגדי למדינה.

פחות מה שאני חושב.

סתם.

אני העליתי שני צדדים בהבנתך, ומתוך דבריך התברר לי שהצד הראשון שהעליתי הוא הנכון. שאתה לא גושניק.

שתתחיל בביאת משיח ותתקיים עד תקופת התחייה בתחיית המתים. כתוב בזוה"ק שמביאת משיח עד תחיית המתים 40 שנה.

על כל פנים היום אנחנו לא בימות המשית. משיח עוד לא הגיע.

ויקיסוגיה

זה מושג שכולם מצטטים בלי לדעת בכלל את משמעותו.

הכוונה דווקא למין - דהיינו מי שאדוק בע"ז, ואז מניחים שהוא כתב את האזכרות לשם ע"ז - ולכן דינו שריפה.

לעומת זאת, באותה סוגיה כתוב, שס"ת שכתבו גוי - ייגנז.

וסוגיית גניזת פסוקים בלי שם ה' מפורש, כמו יי שזה לא שם - כבר דנו בה רבות (עלונים וכו')

אמנם, אין שום קשר לס"ת שכתבו מין.

מדובר לכל היותר באפיקורס, וסביר יותר - בתינוק שנשבה.

ממילא אין שום הוו"א לשרוף אותה.

הנכון ביותר הוא לשאול מורה הוראה.

ואם יש פסוקים או ד"ת בלי שמות - על זה כתבתי שיש דיונים

מסכים שסוגיין דעלמא שצריך גניזה

מספק יש להתייחס בקדושה אל גליונות דפוס שתוכנם פסול ומכילים אזכרות, ואף יש לגנוז אותם.

אולם הגניזה לא תהיה בבית הגניזה עם כתבי קודש אחרים.

(וכעין זה מצינו לענין קבורה, שאין קוברים רשע אצל צדיק: עי' סנהדרין מ"ז ע"א).

ויכול אדם לחפור בור בחצירו ולגנוז אותם שם.

ונראה שגם אם כתבים אלו מכילים דברי הסתה כנגד ה' ועיקרי האמונה,

שייתכן שמותר גם לשרוף אותם, מסתבר שגם בגניזה כזו יוצאים ידי חובה.

ובאשר לחיוב שריפה בספרים שכוונתם להסית ולהדיח,

אע"פ שהם מודפסים ואין לייחס לפועלים שום כוונה בהדפסת ה"שמות" שבהם מ"מ זיל בתר טעמא.

שהרי חיוב שריפה הוא בגלל החשש להשפעה מזיקה של הספרים על קוראיהם.

ונימוק זה תופס גם בספרים הנדפסים, כי סוף-סוף ההשפעה המזיקה קיימת

בין אם הפועלים התכוונו לכך ובין אם לאו.

ולכן נראה שספרי מיסיון וכדו', שמטרתם להסית ולהדיח אנשים מאמונתם,

יש לשורפם גם אם נדפסו (ועי' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' קע"ב).

מיהו, מכיון שיוצאים ידי חובה גם בגניזה, נראה לענ"ד שעדיף לגנוז אותם

(אם כי, כאמור, לא בגניזה הרגילה המיועדת לשמות הקדושים).

עכ"ל הגר"י אריאל.

מקור:

סימן מג - קדושת שם ה' בספרי כפירה מודפסים | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

בנ"ד לא נראה שמטרתם להסית ולהדיח,

ואפילו לא נראה שהם כוללים דברי הסתה,

אלא לכל היותר דברי ליצנות.

מ"מ, אף באלו הוראתו לגנוז (בנפרד) ולא לשרוף.

לענ"ד נראה שאף לדבריו אין סיבה שלא לגונזם אפילו בגניזה רגילה,

כיוון שסוף כל סוף עיקרן לקיום סדר כהלכתו, כפי שנוהג רוב עמ"י,

אלא שהוסיפו כמה בדיחות (גם אם לא ראויות) לשעשע מעט בימים אלו.

שהם שמו הגדה מלאה מסודרת אורתודוקסית עם ההוראות

הדברים הצדדיים היו במילתא דבדיחותא בעיקר

זה נראה דבר שלא נכתב כלל למטרות קדושה אלא כצחוק בעלמא.

פשיטא שזה נכלל בספר תורה שכתבו מין (אפיקורס מסכן הוא גם אפיקורס)

ויש לשורפו. מלבד זאת יי אינו כלום.

אלא אם כן זה כן נכתב בכבוד ורק הוסיפו הומור.

ומ"מ, מוזמן לעיין בתשובת הגר"י אריאל שהבאתי לעיל.

מצאתי תשובה של הגר"י אריאל שליט"א - בית המדרש

אם אין אזכרות כפי שאמרת, כמובן. (אין שמות אל, שדי, אלקים?)

טעם הגניזה הוא מניעת ביזוי כתבי הקדש. הפסוקים שם מבוזים ממילא בצורה שהם כתובים.

היתרון: מהפח אין סיכון שיוציאו את זה וישתמשו, בגניזה יש.

מיומא (כט.) למה נמשלה אסתר וכו', עיין שם.

ויש לעשות עפ"ז הרבה חיבורים והלחמות עם הרעיון שהבאת, ותן לחכם.

הוא הגמרא הידועה על ״אסתר מן התורה מניין״. אולי התכוונת למקור אחר ?

יש במדב"ר (פי"א פיסקא ב) דרשה זו לגבי צבי. ואולי התחלף לך.

ובד"כ בדרשות הלולאות נאחזות אחת השניה בין היתר על ידי דמיון לשוני.

ולמרות שאין מקשין על הדרשן, אם אפשר, למה לא.

אם הכוונה שרצית לפרש 'ענן בוקר' מלשון כיסוי והסתר פנים (וכעין הא דברכות לב: 'רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנאמר סכות בענן לך וכו' ע"ש. ועי' בברכות נט. 'רקיע בטהרתה'), אם כן הוא בכלל דברי הירושלמי שרמזת בהודעה הראשונה, וכידוע מה שפירשו שם שהיה המעשה דוקא באיילת השחר שבה מתגבר בחושך (עי' בכלי יקר פרשת חקת ועוד).

ובכלל, אני לא בטוח שב'ענן בוקר' מדובר על הזמן של איילת השחר שבו עננים לא כ"כ נראים, אלא על זמן מאוחר יותר בבוקר. וכן משמע בתענית (ו: ) ע"ש.

ואם במשנה האחרת הכוונה לשבת (קלז.) קטן נימול וכו', תייתי לי שגם חשבתי שנזכר שם 'לא פחות ולא יותר'. 

בתוס' חולין (נט.) ד"ה אלו הן, לפירוש ריב"ם דמתני' דנדה ר' דוסא היא ולא רבנן. ויתכן דרש"י גם ס"ל כן.