פורום בית המדרש (עמוד 70)

כאילו לא מספיקים לנו מחזירי התשובה והדרשנים למיניהם עכשיו גם הקראים התחילו. 🤦‍♂️

אבל מי שכן אז עליו להסביר מה ה' מנסה להעביר לנו.

כמו שלא שייך לומר שבכך שהחריב את מקדשו זה סימן שמצוות הקורבנות בטלה...

ההלכה הפשוטה שפיקוח נפש דוחה תפילה במניין.

גם לראשונים שסוברים (לא כרמב"ם) שמותר לאדם לסכן את עצמו אפ' שלא חייב - אסור לא לסכן אחרים ועוד שלכאו' הם דיברו רק לגבי גויים להנאת עצמן או שמד בצינע, ולא למקרים של מחלות שהדין הפשוט בגמ' ובפוסקים שהזריז נשכר, הנשאל מגונה והשואל שופך דמים

שהרקיע של היום השני הוא כסא הכבוד - בין זידונים חצת כקרח הנורא.

בריאת השמים.

שאלת לא מזמן על ההבדל בין השמים לשמי השמיים, השמים הוא שם כולל לשניהם.
כמו כן, לטענתי שמדובר במעל ומתחת לאטמוספירה (שהיא הרקיע) - הרי שהשמים לפני בריאת הרקיע = החלל לפני היווצרות האטמוספירה כך שזה לא רק שם כולל אלא באותו הזמן באמת לא הייתה חלוקה.

ברור שיש הסבר יותר רוחני לרקיע כמו בחגיגה יב: ועוד מקומות.

והמרחב מכיל בתוכו גם את הכוכבים ואת השמש ואת הארץ וכ"ו

החלל בקיצור.

אתה בטוח אבל שאפשר לומר קדיש ככה?

 

ראיתי שהרב יצחק יוסף אומר שאפשר לענות לקדושה וקדיש

(משהו יודע אם יש בזה מחלוקות?)

אבל מצד שני זה לא אמן יתומה זו שיטת הרב עובדיה.

הרב פיינשטיין אם אני לא טועה והגרשז אמרו שאסור לענות אמן כי זו אמן יתומה.

כמובן שכל זה מדובר בשידור חי. בשידור חוזר/הקלטה גם לרב עובדיה זה אמן יתומה 

1. בגלל ספקות שונים בהגדרת "מקום" ובהגדרת "קול" אי אפשר להגדיר התקהלות במפגש וירטואלי (דרך זום) כמניין לכל דבר המחייב דברים שבקדושה.

2. אמירת קדיש יתום וקדיש דרבנן אינם כוללים ברכה לבטלה ולכן ההתקשרות האלקטרונית הזו יכולה להיחשב לה כמעין מניין.

3. בשעת הצורך, כאשר יש ערך לכך שכל הקהילה הוירטואלית תתפלל יחד, גם אמירת "ברכו" לאחר פסוקי דזמרה ולפני ברכות שמע אין בה ברכה לבטלה ולכן מותר לאמרה בתפילה שכזו.

4. נפילת אפים – בירושלים נוהגים ליפול גם ביחיד, ובשאר המקומות נוהגים כך אם במקום התפילה יש ספרי קודש. לדעת הרב מלמד אפשר להחשיב התקהלות זו דרך הזום כמקום שיש בו ספרים.

5. אמירת י"ג מידות – אם יש שם חזן שיאמר את י"ג המידות בקול ובטעמי המקרא, יכולים לומר עמו.



חובה להוסיף שכל זה לרוצים להדר בתפילה במניין, אבל מצד הדין בשעה שקשה להתפלל במניין אפשר להתפלל לכתחילה ביחיד.

בברכה,

אליעזר מלמד

אם אתה מתפלל.
תתפלל יחיד.
מקסימום תענה בשידור חוזר.
אין הבדל...

אתה שואל באופן ספציפי על בן דוד?

היום מישהי אמרה לי את המדרש הזה על רגל אחת כזה, זה מדרש ספציפי שמדבר על זה שתינוקות של בית רבן לא יוכלו ללמוד או להתפלל או משהו כזה. ידוע לכם מה זה המדרש הזה?

את מתכוונת לזה שאין מבטלים תשב"ר מלימודם אפילו לצורך בניין ביהמ"ק?

"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן"

רק שהוא דיבר על הגאולה העתידית שכאילו לא נשמעים קולות של תפילה או תורה של תינוקות של בית רבן וכאילו זה אחד מסימני הגאולה משהו כזה

יש שם כמה אגדתות למה חרבה ירושלים

לפחות לא בדיוק כך, יש כמה דומים. מוזמנת לעיין במאמר הבא, הוא מסכם יפה אני חושב.

http://asif.co.il/download/kitvey-et/rmt%20gn%20pri/pri-5/15_2.pdf

כן יש דברים דומים.. אבל באמת לא רחוקים..
לא יודעת אז למה היא התכוונה יכול להיות שהיא לא ניסחה את זה מדוייק או שלא שמעתי נכון
בכל מקרה תודה רבה לכולם!

הלכה א
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

הלכה ב
ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

הלכה ג
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. (רמב"ם תעניות א)

 

אמנם, יש הבדל בין לדעת שזה משמים, לבין לקבוע בפסקנות בשלמי הצרה הגדולה הזו. כיום, שאין לנו נבואה, אין לנו דרך לדעת למה באות צרות, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה חשבון נפש כל אחד עם עצמו, ובמקרים מסוימים גם של מנהיגי ציבור חשבון נפש ציבורי, מה אנחונ חושבים שעלניו לתקן, בלי קשר לשאלה למה יש קורונה. (אם נדמה, במשל מעט ילדותי, את מאזן העבירות מצוות למינוס בבנק, אנחנו לא יודעים איזו הוצאה גרמה לנו למינוס, אבל התפקיד שלנו הוא לדאוג להוסיף את הכסף, כך שנהיה חזרה בפלוס.

....מטרת הפשפוש היא לדעת בשל מה באה לי הצרה הזאת.

חבריו עזרו לו למצא את הסיבה לעונש זה. מזה אני למד שאנו מצווים לנסות למצא את הגורם לעונש שקבלנו

אחרת איך נשפר מעשינו

מאשימים ציבור אחר כאחראי ואז כשכל אחד זורק את הצרה על החטאים של השני
אף אחד לא משפר את מעשיו רק מוסיף לגאווה שלו.
למשל להאשים את הלהט"ב (והיו שאמרו כך)זה הכי קל...אבל לא כ"כ מקדם...
לא נראה לי שהם יחזרו בתשובה בגלל זה...

במעשה הנ"ל הם פשפשו ביחד והגיעו מסקנה..

הוא מדבר על כך שאנשים יוצאים בהצהרה שזה בגלל ההוא, או בגלל העבירה ההיא וכו'

ולרוב כל אחד מאשים את השני

 

אם יסבירו למה - ניחא, אבל לרוב זה גם בלי הסבר

רב הונא היה אדם שברור שקיבל תוכחה והיה תר אחר מעשיו בלי חשבונות.
זה לא עובד החל מרגע שהתלמוד עצמו קבע מה שקבע במסכת ערכין ט"ז ע"ב.

במסכת ערכין כתוב על אדם שאומר לחברו "טול קיסם"  הכוונה שהוא מצביע לו על עבירה מסויימת.

אבל להגיד - (או יותר נכון להזכיר) לאנשים שצרות באות בגלל עבירות זה לא תוכחה.

אם זה עובד לך תודיע לנו.
לא עוצר את נשימתי.

וחושב שלא מגיע לך שום עונש על שום דבר, אנ י מכון לדון האם אתה יכול לחבר בצורה קוהרנטית בין חטא לעונש. אני לא במדרגה כזו.

אם איש מישראל קנה כרטיס טיסה לחופשה בפסח בטנריף למשל במקום לקיים סדר פסח כהלכתו עם מצוות והגדת לבנך בבית ובגלל הקורונה הוא צריך לבטל את הטיול לא כדאי לנו להאיר את עיניו  ולהגיד לו מה לדעתנו הקשר בן שני המקרים?

או אולי עלינו לשמור זאת בליבנו ולתת לו להגיע למסקנה הנכונה. כמובן שאנו חברים קרובים שלו ואנו יודעים שלא יהיה לו מסטמה עלינו.

לדוגמא יש לי חבר מרוקאי שצוחק עלי בגלל שאני בסעודת שישי אוכל מרק תימני לעומת זאת הוא רגיל לאכול סלטים ודגים ובשר ועוגות וזה כמובן מרצה את כרסו הגדולה. אני לא מתבייש להגיד לו שהתיקון שלו על תאבת אכילה הוא לאכול מרק תימני בלבד כל ליל שבת וזה לא בצחוק.

להגיד שמשמים רוצים שיבטל את הטיול זה אוליח נכון, אטבל להגיד שבגלל זה הגיע הקורונה זה כנראה לא נכון, כי גם בשנה שעברה לצערנו אנשים יצאו לעשות פסח בחו"ל. אפילו אם זה היה אולי נכון, אני לא חושב שאתה יכול לקבוע בוודאות.

 

אני לא בטוח שהבנתי את הקטע עם המרקים.

למה תמיד זה עונש לשכן לחבר לחילוני לחרדי לדתי לאומי
למה לא עונש לי

אם בתור תימני, המרק התימני הוא מה שמענג את שבת אצלך ואצלו ים של סלטים ובשר, אז שניכם בסדר. את תאוות האכילה ממולץ לתקן בימי חול.

וחד משמעית לא חכם
וזה בגדר של דבר שאינו נשמע

רק מוכיח את הנקודה. - בית המדרש

ולא איפה השכן שלי או הציבור האחר חוטא
וזה נראה לי גם ההבדל בין דברים שנשמעים לדברים שלא נשמעים

ובשאר מדינות המלך מה עשו?

יש הבחנה בין יהודי לגוי ואם יש מתים יהודיים וכמה
 

מקורות:המשך הרמבם שהובא למעלה.

 

 

אחרת  הדיון עובר ל"אם פורים היה עונש לגויים?שהרגו אותם?"

כך גם פה המחלה שחולים בה גם יהודים היא עונש ואם אכן אף אחד לא ימות זה יהיה נס!

נגיד שדובר על סביב 2% -0.6% תמותה תלוי באיזו מדינה.

בכל אופן יש גם עונשים לכלל העולם וזה בהחלט קשור לעמ"י

 

בכל אופן לא כדאי לבסס את עבודת ה' על יראת העונש ופחד ממגפות

והדברים מפורסמים לכל

 

או תוצאה ממעשה שניסו לעשות ליהודים?

 

אם ואם

 

המצב הנוכחי כעת שאין תמותה ב"ה וגם מאלו שלא מרגישים טוב ובע"ה ירגישו, אין במצב קשה.

 

הרמבם מגדיר מה זה דבר ומה זה מגיפה, המצב הנוכחי רחוק מאוד מהסטטוס שמוגדר שם.

 

ב"ה, אפשר להיות רגועים

אין הקב"ה מקפח שכרה של אף בריה...

ומגלגלין זכות ע"י זכאי וכו'

כמו בידוד, דאגה של החולים, וכל צער שנגרם

ולפי המספרים ברור שלא עשו טבח המוני ללא הבחנה, אלא הרגו את צריהם.

אבל אם אתה עושה את זה מול עצמך וזה עוזר לך להתרומם ממקום לא טוב שלך, אז בסדר.

יותר נכון קטע מיוחד של הרב ישראל אברג'יל שליט"א על הקורונה.. מחזק

כמו שמופיע ברמב"ם שהובא למעלה.
אבל צריך לדעת שכיום שאין רוה"ק, קשה מאוד לכוון אירוע למעשה ספציפי ובמיוחג שכשיש גזירה כללית וודאי כשהיא על כלל העולם, זה לא 'אחד על אחד'. חז"ל מזכירים: "כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע". בגזירות כלליות יש אפילו מציאות של "יחידים הנספים ללא משפט", שמיתתם כמיתת צדיקים, מכפרת על העולם. (אורות, המלחמה א')

תודה ל@סימפל מן

"...אסתר בת אביחיל דוד מרדכי..."

 

לגבי השאלה השניה אני לא יודעת.

הגמרא דורשת אשר לקחה לו לבת- לו לבית דהיינו נשא אותה לאשה.

הוא לא חיפש רק בחורות?

"יבקשו למלך נערות בתולות, טובות מראה"(אסתר ב,ב)

הם לא ידעו שהיא נשואה למרדכי.

 

 

 

 

אני חושב שיש דעות שבסוף הוא לקח את כל הנשים ולא רק הבתולות.

רש"י הוא זה שאומר שבאמת השליחים לקחו גם בעולות.

 

האבן עזרא מסביר שהיא עוד לא הספיקה להינשא למרדכי.

 

 

 

 

אבל לאמשנה מה, מסכנה אסתר

כתבתי את זה שנה שעברה שלמעשה היא היחידה שהפסידה לגמרי מהסיפור, כי היא הרי הייתה צריכה להישאר עם אחשוורוש אפילו אחרי סיפור ההצלה של היהודים

הפסידה לגמרי😔

וגם סיפור המגילה לקח 9 שנים 

היא הייתה מלכה כמה שנים לפני שהתחילה הגזירה

 

כל אלפי הנערות שנשלחו אל אחשוורוש, מעולם לא יצאו עוד מהארמון. וגם עבודת המקדש לא המשיכה כל ימי אחשוורש. ובאופן כללי, אכתי עבדי אחשוורוש אנן.

אשתו- בתו- ביתו נלקחה לארמון, חלק מהסנהדרין...

אבל הייתה לי בעיה טכנית ולא הצלחתי.  

באופן פשוט, אם היחסים בין מרדכי לאסתר היו היחסים הרגילים שאנחנו מכירים במקרא, של קרוב משפחה מבוגר במגדל את קרובת משפחתו הצעירה, ולאחר מכן נושא אותה לבת (ראו למשל יחזקאל טז), אז מרדכי לקח את אסתר אליו במטרה להתחתן איתה בעתיד, אבל הנשואים עוד לא מומשו.

 

לא הכרתי, תוכל להפנות לעוד מערכות יחסים כאלה במקרא?

ולא הסבר מחייב

מהדורת מכון המאור - הרב קורח - יש הרבה מעלות חשובות:

הערות וציונים, הדגשת המילים העבריות במקור, כתב היד המאוחר יותר (כולל תיקונים שעשה הרמב"ם עצמו) לחצי השני של סדר נזיקין

 

מהדורת מוסד הרב קוק - הרב קאפח - יש גם יתרונות:

יותר התייחסות לשינויים ולתיקונים ולא רק לנוסח הסופי. כמובן מחיר זול יותר, שטח מדף קטן יותר, לטעמי ספרים נוחים יותר לשימוש (אבל יפים פחות). מפתח בחלק מהמהדורות. הנוסח נפוץ יותר, נמצא בפרויקט השו"ת (פעם אחרונה שבדקתי. וזה לא בהכרח יתרון - יש מי שיאמר שאם כך עדיף להחזיק בבית את המהדורה האחרת)

 

מהסיבות האלה בחרתי להחזיק בבית את שניהם

נראה שאין עדיפות חד משמעית מבחינת הדיוק של התרגום בעיניך, נכון?

קשה מאד לדעת

 

ובאופן כללי, בתרגום מאבדים הרבה מהתוכן, אז קשה לומר מי מדויק יותר, בטח לא בצורה חד משמעית.

 

לא זכור לי ששמעתי ממישהו שמכיר את התרגום דעה בנושא

כן, יש סיפור כזה בדיוק על יהודי

שהתלבט מה לעשות כי לא מצא פרנסה בכפר שלו

ואז קיבל תוכחהמאיש אחד (לא זוכרת את שמו לצערי)

שאם היה לו בטחון אמיתי, והי מתחזק באמונה /ה' זן ומפרנס לכל

ומשחרר את הכוחי ועצם ידי, היתה הפרנסה מזומנת לו סמוך לביתו.

הכל תלוי לפי גודל כח הבטחון.

 

והנה מצאתי את המקור לזה בחובות הלבבות:

"חסיד אחד שבטח בה' באמת ובתמיםולא יצא מעירו לחפש פרנסה

וה' אלוקיו היה בעזרו.

נמצא שיש לבטוח בה' שהוא ימצא מקור לפרנסתו בכל מקום שהוא נמצא

ולבטוח בה' שימציא לו מזון ופרנסתו במקומו כאוכלי המן" (שער הבטחון)

 

בהצלחה רבה פרנסה בשפע ונקל!

מעניין אם זה רק דרגא של חסיד שממש חזק באמונה, או שזה רמה שכל אחד רשאי לאחוז בה..

מהמצב היום שגם עבודה רחוקה יכולה להיות שעתיים מהבית לדוגמא וגם זה מאוד רחוק

לא התכוונתי לשאול אם להתעקש שלא לצאת מהעיר או מהארץ.. רק אם יש עניין של ביטחון בה' בעניין הזה

 ואני חושב ש"ביטחון" זה קצת מעבר למה שמותר או אסור...  תקני אותי אם אני טועה.

נניח הדוגמא שישר חשבתי עליה, גם ליוסף (לפי דרגתו) היה מותר לבקש עזרה אבל בכל זאת הוא נענש בגלל שזה מתחת לדרגת הביטחון שמצופה ממנו.

 

 

או לגור בעיר שיש בה מקומות עבודה..

כל זמן שעושים השתדלות.מתאימה.

רק לזכור שאם ההשגחה העליונב מיעדת עבודה רחוקה מהבית לא תועיל כל השתדלות..

וכמובן להשתדל להיות מחובר למעלה ואז אתה שם לב יותר בקלות מה מתאים לאישיות שלך

ה' מוכן לעזור לנו אם אנחנו מוכנים להשקיע ומכיוון שאין לנו דרך למדוד כמה הוא רוצה שנשקיע, ראוי שנשקיע לפי היכולות שלנו. לרוב גם עבודה רחוקה היא בתחום ההשקעה ביכולת

אם נגיד אני איש הייטק שגר בהתנחלות מבודדת כנראה שלא ירד יום אחד מהשמיים מפעל של אלביט בכניסה למעלה אבק...
מצד שני אם אני גנן (באיזה מובן שתרצו) יש לי סיכוי למצוא עבודה קרוב לבית....
אבל אם כל תושבי המושב גננים זה כבר בעיה...

בקיצור צריך להפעיל שיקול דעת ....

לבטוח בה' שיביא לך פרנסה זה תמיד טוב 

תחפש לך עבודה טובה עם משכורת ותנאים טובים ותבטח בה' שמה שהוא מביא לך זה הכי טוב בשבילך. 

ביטחון בה' זה דבר טוב אבל לא פשוט להשיג את המדרגה הזו ובנוסף לפעמים יש נטיה להתבלבל בין עצלנות לביטחון.

אפשר גם לבטוח בה' שיתן לך כלה ובית ליד מקום העבודה!

חובה על האדם לעשות מקסימום השתדלות בפרנסה ואם הקבה ירצה הוא יסדר לו מקום קרוב...
לשבת בבטלה בבית?? הרבה רעות חולות יש בזה.

איך להיות בטוח ? הרי אין שום הבטחה כזאת לא בתורה לא בנביאים וכו', 

 

אפשר להתפלל ולבקש ולהתחנן שוב ושוב.

וצריך להיות בטוח שהכל אפשרי אצלו.

 

אבל בפועל, אם אדם לא מוצא את העבודה ליד הבית, וכלו כל הקיצין (כל אחד וקיצו), ברור שצריך לצאת.

 

ועדיין כמובן להמשיך להתפלל ולבקש, ולהיות בטוח שהוא יתברך יכול הכל.

כן, יש סיפור כזה בדיוק בשער הבטחון

החסיד מצא, זה לא אומר שכל אחד ימצא. כי אין הבטחה כזאת..

 

הבטחון שלנו הוא רק ביכולת של הבורא להמציא את זה,

אבל אין לנו שמץ של מושג כיצד זה ייראה בפועל.

האם זו רק מחשבה בלב? אז שיהיה לך גם ביטחון בלזכות בלוטו בלי לקנות כרטיס...
אם זה אומר לא לעבוד עד שמוצאים הרבה עשו כר"ש ולא עלתה בידם

כנראה שככה הקראים נהגו

וראיתי שהם פשוט כנראה לא מניחים תפילין, אז הספוקלציה שלי לא נכונה.

 

האם השאלה העקרונית היא למה האחרונים התנגדו להנחה על המצח או למה הפשט הוא על המצח ולא בין העיניים?

אן למה האחרונים סברו שנהגו ככה

1. כהן גדול חובש את הציץ על המצח.

2. אין מקום בין העיניים

זה לא נראה כמו אצלנו, אבל יש להם קלף מגולגל בתוך בית (נראה כמו מזוזה קטנטנה) וקשור בחוט שמקיף את הראש ככה שהתפילין עצמן אכן מונחות על המצח.
אולי יש מנהגים שונים בקהילות קראיות שונות אבל זה ממה שאני מכירה

וכתוב "דרך מינות".

ולשאלה, אני לא יודע, אבל מסברא אולי זה פשט הביטוי (גם בימינו, אגב) - "בין עיניך" = מצח. מאז ומתמיד, ואין הוונא אמינא (גם פיזית) לאף.

וכידוע, יש בראשונים ואחרונים הרבה שיוך של הקראים לצדוקים.

ומי שכן כתוב עליו שעושה זה זה סתם מנהג שלו.
אין שום הבדל בין המנהג שלכם להניח על הראש לבין להניח על המצח.
היו מלא מנהגים לתפילין בתקופה שהם התקבלו בישראל, תקרא על הממצאים של סוגי התפילין השונים שנמצאו.

האחים עשו את זה בגלל שזאת ההלכה?
התורה לא ניתנה עדיין. הם עשו את זה מקנאה.

ברור שבני יעקב רצו לעשות את הטוב בעיני ה', אמנם יתכן ששם אם הם היו נטולי פניות הם היו מחליטים לא לעשות ליוסף כלום אבל ברור שהם תרצו לעצמם שמה שהם עושים זה נכון לכן עדיין שייך בכל מקרה הדיון ההלכתי (שהוא בעצם הדיון מה הקב"ה היה רומה שהם יעשו)

הם סברו שליוסף יש דין רודף.

וידוע שההלכה היא שכשלמישו יש חלומות על גדולה זה אומר שהוא מתכוון לרצוח במו ידיו 12 אנשים ולכן צריך למכור אותו לעבדות לפני שיהיה מאוחר מידי

כתבו שיסוף היה מביא את דיבתם הרעה אל יעקב אביהם. הם חשבו שהוא עושה את זה בשביל שיעקב אבינו ירחיק אותם, כמו שאברהם יהרחקי את ישמאל ויצחק את עשיו, בשביל שהוא (יוסף) יהיה האב הרביעי וכל העם ישראל יצא רק ממנו, וגורלם יהי כמו של ישמאל ועשיו. הם רצו למנוע את זה, כי הם וודאי היו יהודים כשרים.

האחים רצו להרוג את יוסף כי ההלכה אומרת שיש להרוג כל מי שמלשין עליך. עכשיו הכל מסתדר...

הוא אומר זאת בעצמו בשרשור הזה:
האם זה לא בזבוז זמן להתפלל? - בית המדרש

נראה לי...
תסתכל בפרקים לפי סדר פרשות התורה

ותקרא שמו משה כי מן המים משיתהו, בשמות רבה (שם) מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים כו'. ונראה לפרש כי התורה כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונקראת בשביל זה תורת חסד דכתיב (משלי ל״א:כ״ו) תורת חסד על לשונה. ולפיכך השם שקראה לו בתיה שהיתה גומלת חסד הוא עיקר בתורה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קרא לו שם אחר כשהיה מדבר עמו דברי תורה שדרכיה נועם. אלא שיש לדקדק במה שאמרה כי מן המים משיתהו, והוי לה לומר כי מן היאור משיתהו להורות מאיזה מים הוציאה אותו. ואומר אני כי שם משה הוא הוראה על עיקר ענין משה ומעלתו, אשר הוא מסולק ומוסר מן המים. וזה כי המים אין להם צורה עומדת קיימת כמו שהתבאר למעלה אצל כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ע"ש, כי שם הארכנו בזה. וכאשר תדע זה תדע לך כי מעלת משה רבינו ע"ה מעלת הצורה לפי שהיה נבדל במעלתו מן החומר כי השכלים הנבדלים הם צורה בלבד, ומי שהוא קרוב אל מעלת השכלים הוא קרוב אל הצורה, ולכך היה משה רבינו ע"ה ענין צורה בלבד מבלי חומר, והמים הם הפך, כי המים אין להם צורה גמורה ולכך נקראים תמיד בלשון רבים, ולא תמצא לשון יחיד במים לפי שכל אחדות מכח הצורה המאחד את הדבר והמים הם בלי צורה גמורה, ולפיכך המים שהם בלי צורה מקוימת בלשון רבים, והיה משה הפך להם שהוא צורה נבדלת, והיה מיוחד שלא נמצא נביא כמוהו כדכתיב (דברים ל״ד:י׳) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, וזה הפך המים שאין במים יחוד צורה ומפני זה נקרא משה שהיה משוי ממים כלומר שמשה מסולק מן המים כי בעבור שיש למשה צורה נבדלת היה משוי ונבדל מן המים. ומזה תדע כי המים הפך משה רבינו ע"ה, שאלו הם בלא צורה ומשה רבינו ע"ה מעלתו הצורה המקויימת, לכך האצטגנינים אמרו שעתיד מושיען של ישראל ללקות על ידי מים, שראוי על ידי האצטגנינות קדושתו של משה רבינו ע"ה שהוא צורה נבדלת בתחתונים וראוי גם כן שאין דבר מתנגד לו רק המים שהם הסבה שיהיה נלקה על ידם כמו שהתבאר שם. לכך לא היה בא המיתה למשה שהוא צורה נבדלת רק על ידי מי מריבה, וכאשר רצה הקדוש ברוך הוא למחות כל צורה הביא עליהם מבול מים למחות הצורה, שכן משמע לשון וימחו שבא עליהם מחוי הצורה כמו שהתבאר אצל הבה נתחכמה. ומזה תבין דברי חכמים שאמרו במדרש (ב"ר פ' כ"ו) בשגם הוא בשר בשג"ם בגמטריא משה, והיו ימיו מאה ועשרים בשביל זכות משה רבינו ע"ה נתן הקדוש ברוך הוא אריכות זמן להם מאה ועשרים, שהרי משה רבינו ע"ה היה חייו מאה ועשרים:
וטעם המדרש כמו שאמרנו כי מפני שהיה משה רבינו ע"ה הצורה הנבדלת כמו שהתבאר, נתן הקדוש ברוך הוא אריכות לצורת העולם שהיו בדור המבול שלא יהיו נמחים במים הבאים לאבד הצורה, ובשביל זכות של משה רבינו ע"ה, שהיה צורה שלימה בתחתונים נבדל מן המים נתן הקדוש ברוך אריכות לאותו דור, ר"ל שיש לצורת העולם מעלה גדולה מאוד שיש צורה הגוברת על המים והיא צורה של משה רבינו ע"ה, ובשביל אותה מעלה שיש בעולם לא היו קלים לאבד על ידי מים צורת העולם, ולכך בת פרעה אמרה כי מן המים משיתהו, כי המים בצד עצמם הם הפך למשה רבינו ע"ה, ולכך היו רוצים לאבד את משה רבינו ע"ה במים, ועם כל זה מן המים משיתהו שנשמט והוסר מן המים עד שלא היו יכולים לו המים להיות גוברים על הצורה. וזהו טעות האצטגנינים של פרעה שהיו סוברים שיהיה מושיען נלקה על ידי מים בלא חטא, וזהו טעותם, כי בלא חטא אין המים גוברים עליו ושולטים עליו כלל רק על ידי חטא היה. הנה שם משה רבינו ע"ה שנקרא בשם משה כי מן המים משיתהו, בזה בעצמו הוראה על עיקר מעלתו שהיה צורה קדושה נבדלת, שהשכינה היתה מדברת עמו פה אל פה, והיה נבדל מן האשה ולא כהתה עינו ולא נס ליחה שלו, כי מאחר שהוסר מן המים המורים על ענין החמרי, היה משה רבינו ע"ה מעלתו פשוט מן החומר ונשאר במעלת הצורה בלבד. וכאשר אמרו חכמים על ענין האדם שהוא בריה פחותה בעל חומר אמרו (אבות פ"ג) הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי חטא מאין באת מטפה סרוחה, הרי כי החומר הפחות שבאדם הוא מן הטפה סרוחה שהוא המים אשר הם בלי צורה, ומעלת משה רבינו ע"ה בהפך זה שהופשט ונבדל מפחיתות זאת הטפה הסרוחה והיה משוי מן המים, ולפיכך שם משה הוא שם עצמי לו בודאי מורה לך מעלתו העצמית:

עכ"ל ואכמ"ל

מה הבעיה לומר שכיוונה למהותו?
או שההשגחה הא.להית כוונה לכך? ועוד, כמה בכלל מכוונים אנשים כשהם קוראים לילדיהם בשמות מסויימים? למה שאצל משה זה יהיה שונה ושאצלו צריכה כוונה מיוחדת?

ולכן זה טוֹביה ולא טוּביה. שם עצם ולא שם תואר


אך למעשה קוראים לו משה כהכרת הטוב לבת פרעה

הוא שנאמר לו.
(לא יודע אם ממש ככה בכל המקומות)

מקורו מאילת השחר שמג- יש הבדל בפעל 'אמר' בין אם בא אחריו מלת "אל" או למ"ד השימוש. וכדעת הרש"פ (שמיני סימן כח, וסימן ל).

מי זה הרש"פ? נראה ששם נמצא יותר...

ההקדמה לויקרא. והמקור שלו הוא אכן הרש"פ, שזה ר' שלמה פפנהיים מחבר 'יריעות שלמה', שכותב על זה בחלק ב חוברת ד יריעה א

כלומר זה מהפרוש על סדר הפסוקים אלא מהקדמה על המילים...

אני לא מוצא את זה בספריא אז אם יש לך תעלה ....

ויש לך את היריעות שלמה הנל?

יריעות שלמה

מלבי"ם

 

לי זה הזכיר את הר"ן בסוף הדרשות

(קישור)

דוגמא שראיתי היום בלימוד היומי...
וְעַתָּ֕ה לָכֵ֛ן כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָעִ֨יר הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר ׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִתְּנָה֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל בַּחֶ֖רֶב וּבָרָעָ֥ב וּבַדָּֽבֶר׃ ירמיה לב לו
ביטוי שנראה לי די שכיח. אמר אל - אמר על

אבל לצערי שכחתי היכן, אם אמצא אעדכן.

לצערי לא מצאתי מקור, אבל שמעתי זאת בשם הרב ישראל אביחי, ראש ישיבת המקובלים בית אל, שאמר בשם האר"י שסעודה שלישית צריכה להסתיים בשקיעה, וכבר אז ניתן להתחיל מלווה מלכה.
כשהסתכלתי ברח"ו ראיתי דווקא את ההלכה הפשוטה, כך שאיני יודע בדיוק, אבל אעדיף תמיד לסמוך על הרב ישראל אביחי ממני.
אם אמצא אעדכן בע"ה.

כה"ח כותב בשם האר"י לא לשתות מים בבין השמשות של מוצ"ש, אפילו לא בתוך סעודה.

(רצ"א, יז)

זה מבוסס על מדרש וכך נהגו מאות שנים לפני האר"י.

יכול להיות שהא מצא לזה הוכחות בקבלה, אבל זה לא מנהג של מקובלים.

 

רבנו תם באמת מהסיבה הזאת אמר שיותר טוב לאכול סעודה שלישית לפני מנחה

כרגע אנסה לאתר לפי ההצעה של כף החיים.
אנחנו כן נוהגים כך אבל התעורר ויכוח בקהילה אם זו חומרה ללא מקור או מנהג לפי דעה כזו או אחרת. לכן ההשתדלות שלי היא לחפש מקור כלשהו כתוב.
זה יותר מסובך ממה שחשבתי😏

הוא מאוד ברור...
בכללי בבוקר לסרוגין. ללחם ברציפות

בבוקר - 6 לסירוגין

לסעודה (או מאכל רטוב) - 2 ימין 2שמאל

אשר יצר - 1 ימין 1שמאל, ועדיף 6 לסירוגין

 

ולהרחבה - 

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/m10134261

נטילה של בוקר ואחרי שירותים ימין שמאל

בבוקר נכון נוטלים ידיים לסרוגים 3 פעמים על כל יד ימין-שמאל-ימין-שמאל-ימין שמאל

לארוחה מספיק רביעית על שתי הידים ופעם אחת זה מספיק

אחרי שירותים לא חייב נטלה רק שטיפה במים (ואם אין מים גם זה לא חייב)

זה מעיקר ההלכה לארוחה ואחרי שירותים כל מה שכתבו לך זה אולי החמרות\מנהגי קבלה וכד'

עקרונית צריך נטילה אחת לכל יד.

 

אבל לנטילה הזאת יש נטילה לפני - כדי לנקות את היד, ואחרי - כדי לשטוף את המים של הנטילה.

ולכן את שתי אלה רצוי לעשות צמוד לנטילה העיקרית,

ולכן רצוי שלש רצוף על יד ימין, ושלש רצוף על יד שמאל.

 

אבל יש חלופות לשתי הנטילות האלה - 

אם נוטלים בהרבה מים (בערך כוס מים או חצי כוס על כל יד), שזה מה שכמעט כולם עושים כשמשתמשים בנטלה גדולה, אפשר לוותר על שתיהן, וליטול אחד ואחד.

אם מנגבים את הידיים מיד אחר כך, אפשר לוותר על האחרונה - כי היא נועדה רק להעביר את המים של הנטילה

לגבי לוותר על הנטילה המקדימה, הראשונה, כשהידיים נקיות - לא זוכר כרגע

 

יש יתרון מסוים להרגל של ליטול שלש ושלש, כי לפעמים אנחנו לא זוכרים ליטול בצורה שפוטרת את הראשונה והאחרונה.

נראה לי ששמעתי לפי הקבלה שבכל מקרה תמיד לסירוגין, אבל אשאיר את זה לאלה שיודעים

אני תמיד הבנתי את זה כמעל ומתחת לאטמוספירה (שהיא הרקיע האמור "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים").

 

יש את השמיים שלנו שהם האוויר שעד האטמוספירה, ויש את החלל שהוא כמו השמיים של השמיים.

 

המעניין שיש מקום אחת בתנ''ך שמוזכרים 'שמי השמיים' ללא השמיים יחד בצירוף ''השמיים ושמי השמיים" וזה המקום היחיד שהמשמעות היא לחלל בדווקא - "הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמיים והמים אשר מעל השמיים".

והמים שמעל השמיים הם?..

הכוונה למימן. רוב החומר ביקום הוא מימן, כאן הצורה שלו זה מים (שזה מימן עם מעט חמצן שיש כאן בשפע ופחות בחלל).

מעולם לא חשבתי על זה

 

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם.

ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן.

 

ו וַאֲמַר יְיָ יְהִי רְקִיעָא בִּמְצִיעוּת מַיָא וִיהִי מַפְרִישׁ בֵּינֵי מוֹי עִלָאֵי לְבֵינֵי מוֹי תַּתָּאֵי:

ז וַעֲבַד יְיָ יַת רְקִיעָא סוּמְכֵיהּ תְּלַת אֶצְבָּעָתָא בֵינֵי סִטְרֵי שְׁמַיָא לְמוֹי דְאוֹקְיָינוֹס וְאַפְרֵשׁ בֵּינֵי מַיָא דְמִלְרַע לִרְקִיעָא וּבֵינֵי מַיָא דִלְעֵיל בְּקוּבְתָא דִרְקִיעָא וַהֲוָה כֵן:

 

אם כך

הרקיע\שמיים = מרחב האויר שמעל הקרקע הסמוך לקרקע

מים מתחת לרקיע = מי תהום!

מים מעל הרקיע = עננים ולחות בתוך האטמוספירה!

 

ו"שמי השמיים" = חלל

"המים אשר מעל השמיים" = מתחת לחלל, בין השמיים לשמי השמיים = עננים!

 

הוכחה נוספת לכל נ"ל היא ברכת השחר  "רוקע הארץ על המים" (מי תהום כמובן)

 

 

 

אי' במכילתא ע"פ וירד ה' על הר סיני הרכין הקב"ה השמים ושמי השמים העליונים והציען על ההר, דשמים הו"ע בחי' אצי', ושמי השמים זהו בחי' אוא"ס שלמע' מאצי' כו', שהי' במ"ת בגילוי ממש למטה כו',(המשך תער"ב לרבי הרש"ב מליבאוויטש)

 

ובעוד מקומות , השמים זה אצילות שמי השמים זה כתר/מקיף הכללי שמקיף את כל המקיפים