פורום בית המדרש (עמוד 70)

"רבנות" הוא גוף שמעניק כשרות, ולא רמה מסוימת של כשרות.

 

רבנות מהדרין זה לפי קריטריונים מחמירים מאשר רבנות 'רגיל', אך בפועל זה מטעם אותו גוף.

 

בדצי"ם הם פרטיים, ועל פי רוב התקנים שלהם מחמירים מאשר הרבנות מהדרין, אבל תלוי איזה בדץ.. יש כאלו יותר גרועים מרבנות

הוא לא עדיף נגיד מרבנות מהדרין?

 

זה מבאס כי יש ערים שאין כשרויות  נורמליות ואז צריך להתפשר. אז על רבנות מהדרין אפשר להסתמך בבסיס? יש משגיחים? בודקים  או שזה כמו רבנות רגילה שמשגיח מגיע פעם ב.. ולך תדע מה עושים לך שם?

גם מהבחינה שציינת

איתכם בקניות - מומלצי כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

ובכל מקרה, ראוי לזכור שלפי ההלכה מספיק שמשגיח מגיע בלי שידעו מתי הוא יבוא

נמוכה בהרבה מרבנות פרט לעופות

 

בני ברק ופתח תקווה עדיף להתרחק

אז מה עושים ספרדים שהולכים לפי הרב עובדיה?

שזה אולי יותר קריטי לספרדים אז זה טוב בכל השאר עדיף להתרחק 

ורבנות מהדרין מקפידה על חלק, אז רבנות מהדרין זה מעולה לספרדים

לצערנו אין שום קריטריון אחיד לרבנות (מהדרין ורגיל)
וכל רב עיר קובע לעצמו ולכן למי שזה חשוב צריך לבדוק...
המליצו כבר על כושרות
אמנם הם היחידים שראיתי שעשו עבודה מסודרת אבל לטעמי הם מחמירים מאוד לא חושב שזה המלצה לציבור הכללי.
כמובן כל אחד ישאל את רבו אני רחוק מלהיות בר הכי

לספרדים יש עניין נוסף בחלק מהדברים שאשכנזים מקלים בהם גם הבד"צים והמהדרין מקלים למשל בישול נוכרי. עוד משהו שצריך לבדוק ....

שעומדים בקריטריונים של "מהדרין" ע"פ הנחיות הרה"ר.

 

כן, הרבנות קבעה קריטריונים אחידים לכשרות "רגילה" וכשרות "מהודרת" (כמדומה שהם נקבעו עוד בזמן ר' אברום והרב אליהו),

אבל אין בכוחה (בעקבות הכרעות ביהמ"ש) לכפות על הרבנויות המקומיות לפעול על פיהן.

 

כושרות ממליצים על כשרויות שעומדות בהם, בין אם הן ניתנות ע"י רבנות ובין ע"י בד"צים.

 

אכן, מי שלא מעוניין לשמור על הקריטריונים הללו, מוזמן למצוא המלצות אחרות...

למשל על מיעוט מצוי ומה הגדרתו
היה לי דיון ארוך עם רבני כושרות בנושא ולא קבלתי מהם תשובה שסיפקה אותי

חומרא זה לא מילה גסה זה נהדר להחמיר למי שמסוגל
בפורום יש הרבה אנשים ברמות ידיעה שונות וברמה דתית שונה ולכן היה חשוב לי להדגיש שיש רבנים אחרים שמקילים יותר

וגם קולא זו לא מילה גסה. אלו שתי פסיקות לגיטימיות בתוך המרחב ההלכתי

זה מרגיש שהפוליטיקות הגיעו גם לכשרויות, למה מהדרין או רבנות לא יכולים להיות נורמלים לכולם פשוט אז סתם יש חותמת?

 

ותודה לכל העונים וההפניות, נתתם לי כיווניםם..!

וגם האחראים במשרד הדתות זה לא מעניין אותם. באמת עצוב ומלא חילול ה'!

היתרון ברבנות לעומת בד"צ שאצלם כסף הוא שיקול פחות מרכזי בשביל קיום נותן הכשרות

1. יש דעות שונות בהלכה מה צריך, ולא הגיוני לכפות על אף צד דעות מסוימות כשיש מקום נכבד לשניהם.
2. לתת כשרות זה להרוויח כסף וג'ובים אז רבים המוסדות שרוצים לתת.

לגבי חותמת, אין סתם, ברגע שיש כשרות כלשהי הנחתמת על ידי אנשים נאמנים אז זה בטוח כשר. ההבדל בין הכשרויות היא בהקפדות של כל אחד, חלקם נכונים הלכתית וחלקם המצאות.
מה שכן, יתכן שספרדים צריכים להקפיד דווקא על מהדרין עם בשר בקר, כי אולי רבנות רגילה לא מקפידים על חלק.

יש אולי כמה חריגים (בעיקר בנושא חרקים).

בגדול, ברוב מוחלט של הסוגיות, כושרות הולכים עפ" הגדרות הרבנות לכשרות מהדרין.

 

כתבתי: "מי שלא מעוניין לשמור על הקריטריונים הללו, מוזמן למצוא המלצות אחרות...".

 

לטעון שהם "מחמירים מאוד"? לא צריך להגזים.

אא"כ אתה סבור שהרבנות עצמה מחמירה בהגדרת "מהדרין".

אני מוכן לקחת את המילה מאוד
אבל בפועל זה ממש לא פינה....
כי מיעוט מצוי או לא נוגע לכלל סוגיות הכשרות חרקים טרפות ואפילו נאמנות משגיח והאם צריך לתשאל כל מסעדה ומלון בשאלון ארוך ומפורט למדי
לי אישית ענין החרקים שיבש לחלוטין את המטבח
לברור כל דבר על משטחים צבעונים שונים ואז שטיפה וסינון
לא לקנות ריבות ולא לאכול פירות וירקות מסויימים
שמעולם לא מצאתי בהם חרק אחד לא עזר כמה חיפשתי. ולקנות רק כשרויות מאוד מסוימות
ומה עושים כשמתארחים אצל משפחה ?

אז עכשיו נעשה הצבעה מי שמצא חרק בשקית קטניות חדשה של חברה טובה שיקום
מי שמצא תולעים בקמח חדש שיקום
מי שראה חרקים בתותים או בתירס בעיינים שלו ולא בסרטון שיקום (חיפשתי עם זכוכית מגדלת...)
כנ"ל תבלינים חדשים...

עשיתי את זה בכולל שלי בישיבה שלמדתי לפני ובמשפחה וכמאמר השיר
אף אחד לא קם...

עכשיו יהיו פה כמה שיגדו אני מצאתי פעם לפני שנתיים בסדר זה קורה מוצר יוצא פגום או נשאר על המדף בחנות יותר מידי זמן...
מיעוט מצוי הכי לחומרא זה 1 אחוז ....

גם אני מצאתי חרקים בפסטה פעם אחת לא בגלל זה צריך לברור פסטות.

אני מעריך מאוד אנשים שמחמירים בכשרות האוכל ,ובכלל. אבל שוב זה לא מתאים לכל אחד (לי לא) במיוחד שהמחירים שזה גובה עלולים להיות גבוהים בזמן ,בקשרים משפחתיים, בכסף
ולכן היה חשוב לי להגיד.

וכל אחד יעשה כרבותיו

גם אגב בכשרת כלים הם מחמירים יותר מהרב מלמד הרב ליאור והרב אליהו (לא בדקתי דעות נוספות)

והיא ממש התארכה בשנים האחרונות...
אז יתכן וזה כבר לא רוב הכשרויות...
נהיה ארוך בכדי לשים לב

זה מהלך שהם עבדו עליו כמה שנים.

 

הם סומכים על הרבה מאוד כשרויות ועושים עבודה טובה מאוד.

ההשמצות נגדם פשוט לא נכונות

וגורמות נזק אדיר לפעילות

להעלאת רמת הכשרות של הרה"ר (שכמדומה שאין חולק שלא יזיק לה שיפור).

 

ראה לדוגמה את דברי הרב שמואל אליהו (חבר ועדת הכשרות של מועצת הרה"ר):

https://www.yeshiva.org.il/ask/4614

שכוייח

יש מקומות שבהם הרבנות מהדרין יותר טוב מבד"ץ ויש בד"צים שיותר גרועים מרבנות הכל תלוי אומרים שרבנות מהדרין בירושלים, בנימין, שומרון (יש עוד כמה מקומות) טובה מאוד והבד"צים של חתם סופר נגיד זה ברמה של רבנות רגילה כדאי לבדוק באתר של כושרות אפשר גם לבדוק בטלפון הזה:026569352

רבנות זה נותן הכשרות, מהדרין זה רמה ויש שתי רמות של כשרות שהרבנות מעניקה, מהדרין ורגיל.

אישית, לדעתי ומהיכרותי רבנות מהדרין פעמים רבות עדיפה על בד"צים.

תודה רבה.

ד – כשר ומהדרין – פניני הלכה

מתוך פניני הלכה, הוא גם פרסם ברביבים מספר כתבות בנושא

משהו שיילך איתי גם אחרי הקורונה

תמצא משהו דומה גם לאחרי. אבל יש אנשים שצריכים אותך עכשיו, אם אתה מחפש מה לעשות לדעתי זה צו השעה, וזה שווה יותר מכל תוספת לימוד או תפילה "מה ה' אלוהיך דורש מעמך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך".

ואחרי זה אפילו לא נראה לי נכון להציע דברים אחרים.

אבל @פר@פרענק טוב
נעלה קצת יותר אפשרויות:
אתה אוהב לדבר עם אנשים/להקשיב עם אנשים/לפתח אתרים/דובר כמה שפות?
אפשר לחפש אנשים הזקוקים לחברה טלפונית, בין אם הם זקוקים להקשבה או שיח.
אפשר לפתח אתרים לעסקים שנפגעו בגלל הקורונה.
אפשר לתרגם דברים מועילים לאחרים המתקשים בעברית.

וכן על זה הדרך

זה אולי גם מה שהמגיפה מסמנת (שאין מניינים), היה על זה כאן כבר שרשור...

להיות סבלניים יותר כלפי אנשים סביבנו (בתק' הזאת קל מאוד לאבד את זה)

להתחזק בשמירת הלשון (ממש מהותי בתקופות כאלה)

ב"ה אני די בסדר,
אבל הקורונה החלו מעמידה בניסיון קשה.

נראה חי כדאי לקבל
לקבוע זמן של לבד לגמרי,
בלי מכשירים ובלי ספרים,
פשוט לבד, בשקט, לתת לדברים לצוף
(ולא התכוונתי לתפילת העמידה..).

תמיד פסח זה זמן של עבודת מידות אינטנסיבית ב"ה..

 

קבלה מאוד חשובה.. בעה צריך ליישם את זה.

אתה יכול גם להתחיל מאמצע דף (העיקר שיהיה משהו, גם אם אתה לא מסיים)

אתה יכול לקבוע ללמחד עם משהו/ שיעור קבוע וכך הוא גם יזכיר לך ללמוד וידרבן אותך.

וכדאי לקבוע זמן קבוע כל יום שבו לומדים (למשל לפני/ אחרי תפילה/ אוכל וכד').

וגם אם מפספסים יום קודם כל לומדים את של אותו היום ואז משלימים. (שיהיה לך את ה"בשביל מה להתקדם" {שלא יהיה לך פער ותגיד שאני לא רוצה להמשיך בגלל הפער})

בהצלחה!

בשנה הזו כהשהיה שיעור למדתי כשלא הגעתי לשיעור לא למדתי ...
שנה אח"כ למדתי ברצף אבל פתחתי פערים בבגריות ובחופש הגדול של 90 דף. התערבות עם חבר על פיצה סגרה את הפער.
מאז זה יותר קל

אז מהניסיון שלי שמע מינה תלת
כל דף הוא חשוב בפני עצמו לא משנה הרצף של המסכת
עם הזמן מתקדמים ומתרגלים ....
וחברים- אישה וכדו' יכולים לעזור...

או משהו אחר שאתה נהנה ללמוד

ולגמור אותה תוך שנה, עם קביעות  יומית של זמן מסוים, כמה שמספיקים מספיקים

גם אני הקטן ניסיתי מס' רב של פעמים להתחיל כל פעם מסכת יחד עם הדף היומי, וכך לזכות לסיים מסכתות, ובכל פעם נפתח פער..ואז החלטתי שזהו, לא מתאים לי הדף היומי.

עד שהגיע הסבב הנוכחי.

עוד באמצע מסכת נידה שמעתי עצות בנושא- להתחיל באמצע נידה שזה קשה (כבר עכשיו לא רלוונטי אך לא נורא)

וכן חובה כל יום ללמוד את הדף של אותו יום. רושמים בצד את הדפים שחסר.

קבע לך זמן שבו אתה יושב ללמוד, אפשר להיעזר באתר פורטל הדף היומי יש המממון סוגים של שיעורים בכל הסגנונות ובכל אורכי הזמן, 10 דק' 20 דק חצי שעה וכו'...רק תלמד.

 

בקיצור זה אפשרי לכל אחד. צריך לקבוע זמן מסוים ביום שלומדים ולהתאבד על זה, ובמקרים שלא מצליחים אז לרשום לך איפשהו את מה שפספסת ולהשלים עד זמן מסוים כדי שבסיום מסכת תיישר קו ובאמת תסיים את המסכת..

 

 

ב"הצלחה!!

KGC וסאן דייגו בתחת שלי כן כן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חברותא, שיעור בזמן קבוע,

זמן קבוע (אחרי או לפני תפילה,

קל יותר כשיחזרו המניינים בע"ה..).

 

ראיתי שיש שתי גישות לדף היומי:

המשלימים והמדלגים.

 

שנים הייתי במדלגים,

כי אם הייתי במשלימים הייתי מתחרפן מפער אדיר,

וב"ה אני זוכה ללמוד כל יום את הדף מברכות

(מקסימום להשלים יום אחד),

כי שמתי את זה במקום גבוה יותר בסדר העדיפויות.

עכשיו בבין הזמנים הכפוי, משתדל עם תוספות,

ואם יש זמן (עוזרים הרבה בבית וסתם יצר הרע) לרי"ף ור"ן.

ב"ה, זכיתי לסיים את הש"ס פעמיים.
הסוד הוא פשוט לא להשבר.
תלמד כל עוד אתה יכול.
כל דף הוא עולם בפני עצמו. וזכות גדולה.
אל תחכה שתתחיל מסכת חדשה להצטרף. תצטרף מיד כשאתה יכול.
אם תרגיל את עצמך לחזור על הדף, בשמיעת שיעור מהאינטרנט, אתה תראה שיהיה לך קל מאוד להשלים גם את מה שחסרת, ותחזק את הזיכרון בלימוד.
תתחיל והקב"ה יצליח את דרכיך.
אתה תראה ישועות גדולות בזכות הלימוד. בדוק.

לא כ"כ הבנתי, איך חזרה על הדף תעזור בהשלמת החסר?

מה גם, שאם בקושי אני מצליח ללמוד, איך אחזור...?

בתור לומד דף יומי (שעבר את אותו הדבר) ומגיד שיעור באיזור המרכז (גם היום דרך המחשב) אני רוצה לומר לך שבעיני הקטנות העצה הטובה ביותר היא לא להתעכב, אם קרה שפספסנו- אין יאוש!!! מחר מתחילים את הדף הבא ואחרי שגמרנו יש זמן להשלמות מהעבר,

ובכל אשר תפנה תצליח מאד,

 

אני לא בא להציע עצה לעקביות, אך מנסיוני אני יכול להציע- אני הייתי בעקרון אחד ה'לא עקביים' בכל נושא, עד שבעקשנות מרובה בנושא הדף היומי אני מצליח בינתיים ואי"ה אמשיך להצליח. אך אני יכול להעיד שמאז יש לי טעם חדש בחחיים טעם של עקביות מי שלא טעם לא יבין, פשוט יש לך מהו שהוא יותר חזק ממה שהחיים מעמידים לך. תטעם.... תרגיש..... תבין...

בהצלחה! 

לי יש רב שאני לומד ממנו באופן קבוע ובתקופה של הקורונה השיעור עבר לשיחת ועידה בשעה קבועה

עוד נקודה אני קצת פרפקציוניסט אבל בשביל להצליח צריך להשתחרר מזה אם על כל דף שלא הבנתי הייתי מתבאס זה לא היה נגמר אז החלטתי בתקופה האחרונה שיש קצת עומס סביב הקורונה שאם פספתי יום ואין לי זמן להשלים כמו שצריך אני קורא את הדף בשביל הרצף ואחר כך אם יהיה זמן בעזרת השם אני אשלים את הדף כמו שצריך ואם לא אז אני ברצף של הדף היומי
ברור שעדיף להבין כל דף כמו שצריך אבל יש תקופות שזה קצת יותר מורכב
בהצלחה ובאמת אשריך שזה מה שנמצא לך בראש זה לא מובן מאליו

מה שעוזר לי-
א. לא להתיאש. פתחתי פער? לא נורא. משלימה כמה דפים ברצף כשיש נסיעה ארוכה/שבתות.

ב. להחליט מה אני מעדיפה- כמות או איכות? כרגע אני על כמות. פשוט לומדת את הדף ברמה הכי בסיסית.

לימוד לעומק יש לי ב"ה בזמנים אחרים.

היי אחי. ללמוד 2 הלכות שמירת הלשון זה יחסית קל ומופיע בדברי רבי נחמן שסגולה להתמדה בתורה לא לדבר רע על איש מישראל כי התורה היא מאוחדת עם כל נשמות ישראל ואם נפרדים מיהודי אז נפרדים גם מהתורה ל'ע. חזק ואמץ וגם אם אתה לא לומד הכל אלא רק חלק חלק זה גם נחשב

נקווה שזה לא זה..

רפואה שלמה בע"ה!

בתוך שאר חולי ישראל

החילוק שכתבת בהתחלה אינו נכון לענ"ד. ישנן גזירות רבות שהן על פעולות אחרות השונות מפעולת האיסור עצמה (גם אין בחילוק זה סברה כ"כ).

 

הסייג שהוסיף אדם הראשון היה חיובי. אדרבה, ממנו למדו חז"ל ש"עשו סייג לתורה".

הטענה כלפיו היתה שהוא לא אמר לחווה שזה סייג אלא הציג זאת כציווי ה' (כדי שתקפיד על כך יותר), וממילא הנחש יכל להטעותה ע"י הטריק של הדחיפה. צריך לעשות סייג, אך לא לערב בינו לבין הציווי המקורי.

 

וכך נאמר באבות דרבי נתן (פ"א):
ועשו סייג לתורה - ועשה סייג לדבריך, כדרך שעשה הקב"ה סייג לדבריו, ואדם הראשון עשה סייג לדבריו... איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו? הרי הוא אומר: "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".

לא רצה אדם הראשון לומר לחווה כדרך שאמר לו הקב"ה, אלא כך אמר לה: "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן". באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצה בליבו, אמר: הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם, אלך ואכשיל את חווה.

 

 

צפו: שיעורו המרכזי של הרב דב ליאור בהלכות פסח - סרוגים

"אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם"

 

רש"י

תרתי גיהנם - להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם:

אני לא מבין איפה פה הבעיה. אתה עושה את זה מתוך ההבנה שזו ההלכה, וזה מה שמרבה בכבוד שמיים.

שהרב עובדיה זצ"ל לקח מאוד רחוק את הכלל של סב"ל והמסתעף,
אז גם בלי לראות פוסק אחרון שאומר אחרת במפורש,
אתה מרשה לעצמך לראות את המקורות שהוא עצמו הביא ולעשות אחרת.

אבל לא אומרים ש"ש כשלומדים נוסח של ברכה, כידוע וכהכרעת משנ"ב 

הרב עובדיה פסק שמותר להזכיר שם השם כשזה חלק מלימוד וכשיש פסוקים נגיד במדרשים וכד', הבעיה היא רק כשמגיעים נגיד ללימוד על ברכות ושם צריך להזהר לא לומר את שם השם בברכה עצמה כדי שלא יהיה מצב של ספק ברכה לבטלה. כי תחשוב שזאת ממש ברכה, אם אתה למשל אומר על הברכה של משיב גבול אלמנה ואתה לא נמצא בסיטואציה שצריך לברך זה בעייתי.

נראה לי שזה תלוי מי הרבנים שלך ומה המנהג אצלכם, אם כן או לא, אם אתה לא פוסק לפי הרב עובדיה (כך זה נשמע) מה הבעיה?

מה מנהג אצלנו? חסידים במקור, איך וויס...?
לא חושב שחששו לסב"ל כמו מרן הגר"ע יוסף.

אבל זו לא הסוגיא.
הסוגיא זה המקום שמתנגד לכלל וגם בלי ללמוד לעומק את כל הסוגיא מההתחלה (@חידוש, כי מה לעשות, א"א הכל), מכריע נגד מתוך הבנה שאפשר להקל בדין דרבנן (לגרע"י זה דאורייתא).

וכידוע עביד איניש דינא לנפשיה זה רק תחליף זמני לשליח בי"ד (טוב נו, למ"ד)

על מה שהוא מסתמך? די מובן לא? זאת ממש ברכה זה לא כמו להזכיר פסוק.
חסידים, טוב זה רחב. יותר פשוט פשוט ללכת לפי הרב שלך למשל.

רגע, נראה אם הבנתי, אז הגר"ע פסק כי זה מדאורייתא ואתה, שנראה שלא קראת את כל הסוגיה, פוסק לעצמך שזה מדרבנן ואפשר להקל בזה? זה העניין?

ואשמח לתרגום של השורה האחרונה,אני עדיין לא בייניש חח

כזהירות מתוך יראת שמים אולי.
הראייה, שרבים אומרים לא לברך מציב גבול אלמנה,
ומורים לקרוא את הסוגיא.
אם זה אסור מדינא, מה המקום להיתר להיכנס למחלוקת הפוסקים בברכה זו?

רוב הראשונים שלא קוראים להם רמב"ם הבינו שלא תשא זה אסמכתא, וכך פסק הרמ"א. לא המצאה שלי.

בסוף, הערתי לחידוש בקריצה.
יש סוגיא בב"ק שאדם עושה דין לעצמו אם נעשה לו עוול.

בלשון הגמ' "עביד איניש דינא לנפשיה".

נחלקו הראשונים והפוסקים איך להסביר את האנרכיה, כביכול, הזו,

שאדם עושה דין לעצמו בלי לערב את רשויות החוק (שופטים ושוטרים),

יש מסבירים שהאדם מתפקד כשליח של הבית הדין לעשות צדק,

ויש מי שאומרים שהאדם יכול להגן על עצמו מפני הפסד,

ואף מפני עוול שאין בו הפסד למסקנת הסוגיא.

 

הידיעה שאת לא בייניש חשובה. אל תאבדי אותה

אבל תכל'ס, לא הבנתי מה בדיוק השאלה שלך

אמרתי ברכו עם קצת נקיפות מצפון מהמדרש,
עם שם שמיים,
אבל נראה לי שהן יעברו לי...

הוא מביא את העניין הזה של המדרשים, ואם זה בלי ש"ש אז  לא מובן מה זה מועיל. מאידך, לא מובן ככ איך מותר. במיוחד שאתה לא באמת לומד אלא רק עושה טריק..

המקור לומר ברייתא דר"ע הוא החיד"א,

והמקור לאסור לברך מהגמ' הוא החיד"א,

אז עד שתקשה לי מחיד"א בברכ"י,

תסייע מהחיד"א בציפורן שמיר.

כמובן, הדברים נוגעים לשאלה איך פוסקים ב'לא תשא'.

 

הב"י בסי' רטו מביא את הרמב"ם שפוסק דאורייתא,

והחיד"א מביא לאסור ממנהג רבני א"י ומהר"ם רוטנבורג לגבי עצמו.

לא מצאתי את הב"י שהזכרת.

 

אשר על כן,

ובפרט שאין כאן נוסח ברכה (כגון מה שדברה עליו הגמ')

אשכנזי שסומך על עצת החיד"א נלענ"ד שלא הפסיד ואין למחות בידו. לכאורה. אולי.

קטונתי, אני כנראה צריכה את החריפות והתנועת ידיים הזאת עם האגודל להכנס לסוגיה (זאת תורה גברית!!)
ראה ערך:



נו בסוף אולי הפתרון הוא שתלמד רבנות, תגדל בתורה ותוכל ללהתחיל לפסוק

ואם לא, תמצא על מה להסתמך פשוט חח

גוועלד.

זה לא הופך אותי לשום דבר..

נו הנה, תשאף.
תראה, איך התחילו כל הצדיקים? גם מרן ועוד הרבה כמוהו התחילו ככה ובסוף תראה לאן הם הגיעו. וגם פסקו הלכה!

סתם אבל עכשיו באמת, האמת שאני לא נכנסת מדי לעניינים ביינישים זה לא ממש התחום שלי ופה אני אשאיר אתכם עם הדיון הזה לפרטיו, אבל לענ"ד הגדולה עדיף ונראה לי גם יותר פשוט לסמוך על מנהג אבות/ רבנים שאתה משתייך אליהם או פוסק לפיהם, ואם מצאת סברה לפי מה שרצית אחלה חח אם לא, אז..

ענווה, קצת.

כאחד שעשה כמה מבחני רבנות,

לא כל אחד שעשה מבחן גם יודע משהו,

והרבה שקבלו ציונים טובים ממני יודעים פחות, ולהיפך.

זה בטח לא ברמה של להכריע נגד גדולי ישראל.

גדולי ישראל מקיפים את כל התורה כולה ברוחב דעתם,

וגם אם יש לאדם מכון לאני-לא-יודע-מה,

הוא לא גדולי ישראל, שעמד ושתלן בכל דור ודור.

זהו. נקודה.

 

לגבי מנהג אבות,

אין מנהג אבות בלומר ברייתא של ר"ע כשאין מנין.

איזה מנהג שייך בזה?

ואם יש מנהג כזה, מאיפה אני אמור להתחקות אחריו?!

ואגב הרב עובדיה, הוא זה שחלק על המון מנהגים, מסיבותיו שלו.

בטח כשחזרנו לא"י והכל מתערבב,

המושג מנהג מאבד הרבה מחשיבותו

(בלי לזלזל, כמובן, בשום דבר).

לראשי תיבות האלה חח

לא הבנתי מה בעצם אתה כותב פה בפסקה השניה?
אבל הרב עובדיה שחלק עליהם היא הסתמך על משהו.
כשכתבתי מנהג אבות זה לגבי העניין של הספק ברכות להקל אם בפסיקה האשכנזית למשל או בכלל במקומות אחרים אתה כן מוצא מישהו שכותב אחרת על זה. ואז מכאן אין בעיה.
ראיתי כתבת לחידוש למעלה שמצאת של החיד"א על זה?

יבי"א ב או"ח ד, ז:

"(ז) אולם נראה שמטעם אחר יש לפקפק על אמירת הברייתא דר"ע בכלל. שלפי הנראה שבאמירת ברכו את ה' המבורך וכן בעניית ברוך ה' המבורך ל"ו, אומר האזכרות כקריאתן, שאל"כ רק אומר השם, מאי אהני ליה אמירת ברייתא זו. וא"כ נראה שיש חשש הזכרת ש"ש לבטלה, מכיון שאין כאן עשרה. וכמ"ש בברכ"י (סי' רטו סק"ד) שאם יש הזכרה באמצע מטבע ברכה המובאה בש"ס, אין להזכירה בדרך לימודו. ושכן מנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי. ע"כ. ובמחב"ר (שם) הוסיף שכן מצא למהר"ם בר ברוך בס' התשב"ץ (סי' תכב), שאינו קורא שם של ד' אותיות בתלמוד כי אם השם. ע"ש. (ובמק"א כתבנו בזה בס"ד.) וא"כ ה"נ אינו יכול להזכיר ש"ש אף שהוא דרך לימוד. וכיו"ב ראיתי להגאון מהר"א פוסק בשו"ת מור ואהלות (דמ"ח ע"ב) שהביא מרב גדול א' שבירך ברכת הלבנה ליל ט"ז לחדש, בהזכרת ש"ש בדרך לימודו במס' סנהדרין (מב). ועמד ע"ז מד' האחרונים (בסי' רטו) שאין להתיר ד"ז. ע"ש. [ונראה דלא סיימוה קמיה כי בש"ס שם מובאה ברכה זו בלא אזכרה, ברוך אשר במאמרו וכו'. אולם ברמב"ם (פ"י הי"ז מה' ברכות) הובאה בשו"מ =בשם ומלכות=]. וע' בשו"ת עני בן פחמא (חאו"ח סי' כא) מ"ש בזה. ואכמ"ל. ועמש"כ בספר חזון עובדיה (ס"ס לח). ועכ"פ נראה דיש להחמיר טובא בזה משום סרך הזכרת ש"ש =שם שמים= לבטלה. וה"ה בנוגע לאמירת ברייתא דר"ע. וע' בספר בן איש חי (ס"פ ויגש) שכתב, שהעלה בס' מקבצאל שאין לו' ברייתא זו בין ישתבח ליוצר משום הפסק. ודלא כמ"ש בחס"ל (סי' נז) לאומרה. אלא יאמרנה קודם עלינו לשבח. ע"כ. ומבואר שלא חשש אלא משום הפסק. ואפשר שכוונתו כשאומר השם ואינו מזכיר ש"ש כקריאתו. הלא"ה אין לאומרה בכלל, ושוא"ת =ושב ואל תעשה= עדיף וכ"ש שי"ל דבהזכרת ש"ש נראה שאומר דבר שבקדושה לצאת י"ח, ועובר עמ"ש שכל ד' שבקדושה לא יהיה בפחות מי'. ושוב מצאתי בספר טהרת המים (מע' ה אות פו) שבאמת כתב לפקפק בזה על החיד"א בצפורן שמיר שכ' ברייתא זו, שהרי יש בזה משום הזכרת ש"ש לבטלה, וכמ"ש החיד"א עצמו בברכ"י ומחב"ר (סי' רטו). והאו' בלי אזכרות לא מהני מידי. ע"ש. וע' בס' זכר נתן (דנ"ד ע"א) בשם ספר אור הישר שכתב על ברייתא דר"ע הנ"ל שאין לאו'. ע"ש. (וכעת אמ"א). וע"ע בכה"ח (סי' נ סק"ט) שהביא די הבא"ח הנ"ל. וע"ע בתשו' פני יצחק ח"ה (דקס"ח ע"א). ואין להאריך".

שהמתפלל יחיד אומר אחרי "בנהירו דאנפין", את המשך המאמר "ולאמר ברכו את ד' וכו' - ברוך ד' המבורך" ושמות ד' מופיעים שם כרגיל בסידור. אז כנראה חסידים נהגו (עד כמה ששייך לדבר על 'נהגו' בשאלה של שעת הדחק) להגיד מדרש (או במקרה הזה, את המשך המדרש שכולם אומרים) עם שם ד', להשלים בדרך לימוד, את מה שמפסידים בגלל שאין מניין.

תוכל לתמצת את הרעיון?

בעבר גם אני חשבתי על אותו ההסבר ועלה לי בדיוק אותו הקושי (וכמוך, בעיקר בגלל אותה הגמרא בברכות).

 

אני חושב שההסבר הוא, כמו לגבי הרבה קשיים בהבנת דברי חז''ל בתחום האגדה והרוח, היא שמדובר בגוזמה (אמנם כתוב "כל העושה X זוכה לY", אבל גם הם לא חשבו שבאמת מדובר בכל ואולי אפילו לא ברוב אם בכלל, אלא שזו עצה טובה).

 

זו נקודה יסודית מאוד:

חשוב להבין שההתנסחות והרטוריקה החז''לית שונה מאוד משלנו, הן מסיבות תרבותיות והן מפאת ההקשר (רוב הדברים הללו לא נכתבו במקורם כספר לת"ח אלא כחלק מדרשות לציבור הרחב, שהיה בור ובעל נטייה לאמונות תפלות ברובו, ורק אח''כ נכנסו לגמרא), ולכן זו שגיאה לנסות לבחון את אותן מימרות כאילו נאמרו בכוונה בה אנחנו היינו אומרים אותן.

אני סבור כי רוב חכמי הדורות עד ימינו אנו לא יסכימו עם אותה נקודה יסודית שהעלית. יתרה מכך, ישנה הערכה עצומה למפעלם של רבינא ורב אשי בכל הספרות היהודית, לעיתים אפילו מיסטית. המהר"ל מבאר בארבעה כרכים את אגדות חז"ל שבשס, בצורה עמוקה ויסודית. לכן אני חושב שדברי חז"ל נאמרו בדווקא. אינני טוען שאין גוזמאות. אבל מכאן ועד לומר שאגדות חז"ל כוונו לציבור בעל אמונות תפלות הדרך רחוקה.

כתב המאירי כך:

"בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחר דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי לא חששו בהם חכמים לעקרם וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם בו כל כך שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה וכמו שהעידו בסוגיא זו דקפיד קפדינן ליה דלא קפיד לא קפדינן ליה וממין דברים אלו הוא שהיו רגילים להזהר מן הזוגות וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע או להוסיף מצד אותם ההבלים הוצרכו לרוב רגילותם לתת טעם לדבריהם והוא שאמרו ליל שמורים הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין"

 

אבל זה די ברור שדברים כמו אגדות רבה בר בר חנה (שאמר "לדידי חזי לי", לא פחות...) וכן כשהם שמים בפי המן הרשע טענות של פילוסופים בני זמנם וכו' וכו' הם לא מתכוונים שכך היה והם גם לא משקרים חלילה, אלא מציגים רעיון בדרך רטורית שהתאימה לעולמם ולשומעים.

 

ברור שצריך להתייחס לדבריהם ברצינות, אבל להתייחס ברצינות זה אומר להבין את הרעיון שניסו להעביר ואת משמעות דבריהם כפי שהתכוונו אליהם - ולא את פשט הדברים ואת משמעותם כפי שנדמית לנו ע''פ צורת ההתנסחות של ימינו.

 

היכן אתה רואה את השוני בהסברים בינינו ? עקרונית זה נראה שמה שאתה אומר על כך שדיברו בלשון גוזמה מתיישב עם ההסבר שלי. 

 

אם כי עדיין קשה מהגמרא בברכות עם רבי זירא. 

לפי דבריך חז"ל הציגו את המציאות האידאלית - בה היה ראוי שכל העושה X יזכה לY - אלא שיש במציאות אילוצים שונים שמבטלים את החשבון האידאלי ושוללים מהאדם את ה'שכר' המובטח. ומשום מה חז''ל השמיטו את 'האותיות הקטנות' האלו.

 

לפי ההסבר שלי לא מדובר בדיסוננס בין אידאל למציאות אלא שההצהרה מלכתחילה לא באה להגדיר משוואת שכר ועונש אחידה לכל, לא מציאותית ולא אידאלית (בין השאר גם כי לא לכל אחד שכר שווה - לאחד עושר הוא שכר ולשני הוא עונש) - על אף שמפשטות הלשון "כל" כך נראה - וזאת בגלל שמדובר בגוזמה.

@david7031

במקום לחשוב שאם/אז הוא יחס שווה מציאות נכון לחשוב שאם/אז זהו יחס שווה מציאות מסוימת וללא התחשבות בהשפעות נוספות הקיימות במציאות.

 

אפשר להוסיף שכך המתמטיקה משתמשת תמיד ולא רק היא. דוגמא נוספת מלוגיקה:

אם (אמת) אז (אמת) או (שקר) שווה (אמת) או (שקר).

אבל אם (שקר) אז (אמת) או (שקר) שווה (אמת) תמיד.

 

וזו לדעתי גם התשובה לקושיא. ברגע שנוסף היבט מציאותי נוסף שמשפיע על אותם תוצאות (לדוגמא הדס לבית המלך) ה-אם- כבר אינו כולל בתוכו רק את גאולה לתפילה אלא התחשבויות נוספות.

 

כך נראה לי בכל מאמרי חז"ל. זו אמת מוחלטת ומציאותית, אבל המציאות כוללת מעשים נוספים שמשפיעים על ה-אז- ועל כן פשוט שבמבט ארצי שלנו לא נוכל לחשבן חשבונות שמים.

הנחת הנחה ולא השתמשת בה כדי לתרץ את קושייתך. אפשר לתרץ שר' זירא ור"י בן אליקים מדברים גם הם במציאות ללא התערבות חיצונית כלשהי, שהרי אם לא נאמר כן תקשה עלינו הקושיות שהקשית לעיל. ואם הסברך תקף בנוגע לקושיות הראשונות, מדוע שלא יישב גם את זו האחרונה? כמובן שלפי זה נצטרך לומר שלגבי ר' זירא לא היו עוד שיקולים. 

בכל מקרה, מאוד נהנתי מהדברים.

(ויש הרבה כבוד) גם הם לא מסוגלים לעשות חשבונות שמיים כאלה, האם במקרה הזה לפי החשבון הכללי של בורא עולם כיוון שרבי זירא סמך גאולה לתפילה ראוי לו שיישמר מלהינזק או לא. ואתה רואה שעדיין זה היה קשה לרבי זירא. זה לא נראה שהוא תפס את זה כמוני. 

 

 ״ואם הסברך תקף בנוגע לקושיות הראשונות, מדוע שלא יישב גם את זו האחרונה?״ 

 

אני נוטה להאמין שההסבר שלי נכון, אבל עדיין צריך לתרץ את הקושיה מהגמרא בברכות. 

למה בדיוק התכוונה הגמרא.

הדברים האלה הם מסייעים למי שפועל בדרך הטבע/מתאמץ.
תהיה שמירה ממזיקים לא צפויים. מהמלך כולם צריכים להיזהר ולכן מי שלא נזהר לא יעזור לו שהיה סומך גאולה לתפילה (זה דומה לשכיח היזקא שאני).
אם תהיה רגיל במזוזה ותתאמץ להשיג דירה נאה, אתה תצליח.
תהיה רגיל בנר ותתאמץ לחנך ולכוון בניך יהיו ת"ח, הם יהיו.
תהיה רגיל בקידוש ותתאמץ במסחר, תצליח.

כמובן שיש יוצאי דופן, כמו שמספרת הגמרא בב"מ על ר אלעזר בן פדת. ישנם עוד שיקולים, אבל כך זה בד"כ.
ואולי לכן לא אמר רב הונא "כל הרגיל.." אלא "הרגיל".

 

״הדברים האלה הם מסייעים למי שפועל בדרך הטבע/מתאמץ.״

 

קא סלקא דעתך שהחזון איש שלא היו לו ילדים לא היה זהיר בנר ?

קא סלקא שגדולי ישראל שהיו עניים מרודים לא היו זהירים במזוזה ?

 

 

ברור שזה נכון מה שאתה אומר. אבל מה שניסיתי לומר זה שכל זה נצרך אבל זה לא בהכרח מספיק, עדיין יש עוד שיקולים בחשבון הכולל שעלולים לשנות את התוצאה. 

לכן הוספתי את הפסקה האחרונה שמסתדרת מחד עם זה שחזל התכוונו לזה כפשוטו כפי שמוכח מהגמ', ומאידך עם זה שרואים שזה לא תמיד קורה.
ולכן ר זירא עשה את הדבר הנדרש, להבין קודם למה הכלל לא עובד, לפני שהוא מתרץ שכנראה הוא יוצא מהכלל.

הפסקה הראשונה נועדה ליישב עוד מקרים שזה לא מתגשם, מהסיבה שאנשים פשוט לא מתאמצים מספיק. ולכן קושיותיך מגדולי ישראל אינה בהכרח קושיה. הם העדיפו להשקיע את כל אונם בתורה ועבודת ה ולא במאמץ לפרנסה.

״וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן -- אמר רבי נחמן בר חנין: כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות, סוף שמאכילים אותו מבשרו״ (בראשית רבה מא ז)

האם אתה מניח שבמציאות כל מי שהיה להוט אחר בולמוס של עריות האכילו אותו מבשרו ? למה ? הוא לא התאמץ מספיק ?

פה פשוט מוכח מקושיות הגמרא שזה ההסבר הנכון (וזה הגיוני. כי אל"כ מניין שדברי רב הונא נכונים).

בוודאי שיש גם מקרים של גוזמא שנועדו ללמד מוסר השכל או להרתיע. כמו שכתב והביא ימ"ל.
כשאומרים בצורה כוללנית ונחרצת זה יוצר אפקט חזק על האדם הפשוט.
בנוסף לכך, עם לוט זו תוצאה טבעית (בניגוד לדברי רב הונא שם זה סגולי). מי שלהוט יתכן שזה יגיע גם למשיכה בתוך משפחה ולכן מידה כנגד מידה מכשילים אותו עם המשפחה.
ולכן פה זה לא קשה שזה לא תמיד ככה. אנשים לבד מבינים את הקשר הסיבתי בין הדברים. ולא שהם באמת חושבים שזה תמיד יקרה.

אני חושב שבמהר"ל לאורך נתיבות עולם הוא לוקח אגדות ומסביר את הנק' היסודית שבאו רבותינו ללמד,וכך מובן.
וכך גם בחידושי אגדות למהר"ל על הש"ס.
למשל המאירי על הגמ' שם בשבת שזה לגבי הזהיר בנר אומר שזה משום מידה כנגד מידה.
בשפת אמת על חנוכה כתב בשם אביו שצריך להיות הארה תוך ההרגל והטבע שלא יתישן.

הנק' העיקרית היא שצריך למצוא בעזרת רבותינו או אולי בעצמנו אבל צריך ענוה,ירא"ש ושימוש ת"ח מספיק כדי לחדש בעצמנו,את הפירוש העמוק.
הגר"א באבן שלמה פרק ח כותב שהאגדתות הם החלק העמוק בש"ס,וגם הרמב"ם בהקדמות מלמד אותנו את שרבותינו הסתירו באגדתות או מה שנשמע מוזר מסרים עמוקים

אני מבין את זה בצורה הרבה יותר פשוטה.
דבר ראשון צריך להבחין בדבר שמקשר בין כל המצוות שעליהם נאמרו הדברים האלה.
אלה מצוות שאנשים מתקשים לקיים. בין אם זה כי מדובר על מצווה חדשה מדרבנן או שמדובר על מצווה לא שכלית שאנשים לא מקפידים עליה והיה עליה מחלוקת עם כתות אחרות ביהדות.
לכן הרבנים המציאו את הדברים האלה כדי להשפיע פסיכולוגית על אנשים כדי שיעשו את המצווה הזאת.
מאוד פשוט, אין פה שום קושי.

ואם הוא רק מכם הוא״ (ירושלמי פאה פרק א הלכה א).

מהר"לי משהו.

אפשרות אחרת היא הבנה כמו שראיתי בשם השערי אורה (מראשוני המקובלים),

שסמיכת גאולה לתפילה היא דבר יותר גדול מאשר מה שחושבים.

 

לאחר חיפוש, הנה המקור

(קיצור לעצלנים, משהו כמו חיבור יסוד ומלכות, @המקובלים שכאן):

 

"וצריך אני לעוררך על עיקר גדול: דע כי בהתאחד מידת אל ח"י במידת אדנ"י אזי מידת אדנ"י יושבת על כיסא המלכות ומושלת על כל הנבראים, וכשא"ל ח"י נבדל ומסתלק ממנה אזי מידת אדנ"י, שנקרא שכינה, הולכת בגלות תחת שאר ממשלות וכוחות נכריות, והסוד: ושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל, כג). לפיכך אמרו: צריך לסמוך גאולה לתפילה, כי סוד גאולה, אל ח"י, וסוד תפילה, אדנ"י ובהיותם שניהם סמוכים זה לזה אזי הכול בייחוד בשלימות ובברכה, וסימן: סומך ה' לכל הנופלים (תהלים קמה, טו). ואומר: נפלה לא תוסיף קום (עמוס ה, ב). ולפיכך צריכים ישראל להתכוון בכל יום כוונה גדולה לסמוך גאול"ה לתפיל"ה, כדי שיתחברו ויתאחדו שני שמות הללו. וכשמגיע אדם בברכת אמת ויציב לגאל ישראל, צריך להתכוון בלבו סוד גאולה זו מה היא, והיאך סומך אותה לתפילה כשמתחיל 'אדנ"י שפתי תפתח', כי בכאן הוא העיקר הגדול. ואותו חכם שהיה משתבח שפעם אחד סמך גאולה לתפילה, אל יעלה בדעתך כי שאר הימים היה מפסיק ומספר בין גאולה לתפילה והיה עובר עבירה; חלילה חלילה לה' אלהינו, וחלילה לחסידיו ועבדיו הקדושים מעשות כדבר הזה. אלא סוד סמיכות גאולה לתפילה, שהיה מתכוון בברכת אמת ויציב להמשיך כל הצינורות ולייחד כל הספירות עד שתגיע המשכות כל הצינורות אצל חתימת גאל ישראל, וכשהתחיל אדני שפתי תפתח, נח כוח א"ל חי במידת אדנ"י ונתאחדו הספירות על ידי חכם זה:

וזהו דבר גדול שצריך מחשבה נכונה, להמשיך כל הצינורות ולסדר כל הספירות עד שיגיעם כולם למידת אל ח"י, ויריקו כולם במידת אדנ"י. ולפי שדבר גדול כזה אין כוח ביד האדם להתכוון בו ולעשותו בכל יום, הוצרך לומר 'פעם אחת סמך גאולה לתפילה'. לפי שהסמיכה הזאת בדיבור ובמעשה היתה, שהיה יודע לכוון אל הכוחות ולהמשיך השפע דרך הצינורות עד שהגיעם כולם לאל מ"י, ומשם הריק בשם אדנ"י. וזהו סוד סמיכת גאולה לתפילה, וסימן: סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר (תהלים קיא, ח).

"

תמיד משהו נאבד בפירוש או בספרים לאור תורתו ולכן כדאי ללמוד א תספריו עצמם

 

אז אפשר להתחיל מהספרים הפשוטים יותר כמו אגרות נבחרות (מניח שפשר למצוא רשימה באינטרנט ) כמו אגרת תקנ"ה וכדו'

יש פרוש לכל הספרים הבסיסים- אורות התורה -התשובה ,המאמרים, אורות ועוד ועוד

גם אם בהתחלה לא מבינים הכל ככל שלומדים יותר מתרגלים לשפה וזה נהיה מובן.אז לא להתייאש מההתחלה הקשה.

אפשר גם לרפרף בשמונה קבצים (יש שמה כפסקאות מובנות חלק) אבל זה לא נושא מסודר ושיטתי.

בעולת ראיה א' בהקדמות (לפני הפירוש לסידור) יש שם יחסית בסוף ההקדמות (פעולת התפילה ליחיד ולרבים) כמה יחסית ברורות. ההתחלה יותר קשה

הרב ארלה הרא-ל, (ו) יש חוברות של הרב טאו.

 

אם מספרי הרב עצמו- לנבוכי הדור כתוב בלשון קלה ובהירה. רק שיש כמה דברים שלגבי'הם שינה את דעתו, אז צ"ע.

(לענ"ד דווקא לא נכון להתחיל מעין אי"ה, הם הקומה הנוספת של משנתו.)

(יצא בהוצאת מוסד הרב קוק).

עושה הרבה סדר בנושא היסודי שהוא עוסק בו.

מבחינת מובנות - מתאים למי שמסתדר עם העברית של הרב קוק, כי הוא משלב הרבה ציטוטים ארוכים.

לפני הקורונה, ההרשמה בחינם איפשרה רק גישה חלקית.
(צפייה בכל דף רק למשך 30 שניות)

וגם הוא עניין טהרה ולא הגייני

ככלל התורה אינה עוסקת ברפואה והרפואה לא עוסקת בתורה. על כן כיום צריך לרחוץ ידיים כי כך הרופאים אומרים וליטול ידיים כי ככה התורה אומרת ואין קשר בניהם.
אמנם יתכן ודרך אגב יש פירות גם בעולם הזה למצוות מסויימות. לכן למשל אומרים שבמגפה השחורה באירופה נדבקו פחות יהודים בגלל שהקפידו על הגיינה בנטילת ידיים מקלחות לשבת וטבילה.

אבל כיום לצערנו יש אחוז גבוה מאוד של נדבקים בבני ברק כי לא שמרו על ההנחיות
כל האומר אין לו אלא תורה... אפילו תורה אין לו

לפני סעודת שבת וסעודה שלישית בבית הכנסת עשינו נטילת ידיים אבל אף אחד לא רחץ ידים עם סבון.
מי שלא אוכל לחם לא חייב בנטילה ומסופק עמי שהוא גם לא נגש לברז לרחוץ ידיים.
אני חושב שעניין הנטילה אצל רוב היהודים פותר אותם מלרחוץ ידיים ואולי לאחר עידן הקורונה הענין ישתנה.
הרב שלי כתב:
חמירא סכנתא מאיסורא
וכעת צריך לרחוץ את הידים בכל פעם שנכנסים הביתה, וגם לפני שנוגעים במשהו שיכנס לפה
גם כאשר לא אוכלים לחם
כל טוב ויום נפלא

אבל אין לזה שום קשר למצוות רחיצת ידיים של הכהנים. (מעבר אולי לטעמי המצוות, אבל בהדי כבשי רחמנא למה לך)

ברור שאחרי שהחלפתי צמיג באוטו אני לא אעשה נטילת ידיים ואברך המוציא.
ברור לך שלכלוך הנראה כבר לא רלבנטי.

כמה לדעתך רוחצים ידיים עם סבון לפני נטילה?

ולאור דברי הרמ"א ב"דרכי משה": על פי השולחן ערוך, מותר לשאת משא דרכו ליתן על ראשו. (אני אישית לא בטוח שזה משמעות השו"ע, אבל על כל פנים כך הבין אותו הרמ"א) ולכן מציין הרמ"א שאפילו מה שהוא רגיל בו, אם הוא משוי של ד קבין חייב להוריד.

הרמא סובר כמו הטור שפוסק כמו הברייתא של ר' ינאי. 

והשו"ע סובר כמו הרמבם שפוסק כמו ר' שילא - שאפילו מטפחת של תפילין אסור.

 

נקודת המחלוקת בניהם זה האם ר' שילא חולק על ר' ינאי או מוסיף על דבריו.

 

לפי הרמב"ם ר' שילא חולק - ולכן הוא מחמיר.

לפי הטור ר' שילא מוסיף - ולכן המקרה של ר' חיא ור' שילא לא סותר את הדין של 4 קבין. כאן 

 

נפק"מ 

אם אתה פוסק כמו הרמא אתה יכול לשים 4 קבין. 

אם אתה פוסק כמו השוע אתה לא יכול לשים אפילו מטפחת של תפילין.

 

ראליה

אין. 

אסור שיהיה בבעלותך חמץ, אפילו בדירה שאת לא נמצאת בה בכלל בפסח - מי שסומך על המכירה חייב למכור גם במקרה כזה.

 

קטניות לא צריך למכור בכלל, הן לא חמץ.

 

הערה כללית: הפורום הוא לא מקום לשאלות הלכתיות, שאלות כאלו צריך לשאול רב. את כל התשובות כאן יש לקחת בערבון מוגבל. 

תהיתי לעצמי אם זה דבר ידוע ורק אני פשוט לא זוכרת את פרטי ההלכה כל שנה מחדש  

אז העניין הוא רק על חמץ גמור? כמו קמח ומיני דגן נכון?

ותודה!

יש הבדל בין חמץ גמור, לחמץ נוקשה, לחמץ שאינו ראוי למאכל ולתערובות - באלו יש דעות שונות, וכאמור צריך לשאול רב. 

 

אני התייחסתי לקטניות שהזכרת, אותן לדעת כולם אין בעיה להשאיר בפסח.

זה באמת מסבך אשאל רב וזהו, תודה רבה בכל זאת!

שבאמת המוצרים הם קטניות ולא חמץ.

יש דברים שעלולים לתייג אותם כקטניות [בגלל שרגילים להשתמש בהם בצורה דומה], והם חמץ - בורגול, קוסקוס.

הרגיל בתמיד והמיוחד במוסף.

מדברת על כך שהיו אומרים גם שיר של יום של אותו יום, וגם את השיר המיוחד לראש השנה. אמנם יש מי שניסה לומר שזה רק בראש השנה, כי יש שם חשש שזה יהיה יום רגיל, אבל לא קניתי את זה.

כנ"ל לגבי שבת מופיע שיש שיר מיוחד למוספים, מלבד "מזמור שיר ליום השבת".

אם תזכיר לי מחר, אולי אני אחפש קצת יותר בנושא.

מסתבר שזו מחלוקת בין הראשונים והאחרונים באילו ימים אמרו גם וגם, ובאילו ימים אמרו רק שיר אחד.

ראה כאן (קישור לאוצר החכמה, פתוח לרגל הקורונה) והמשך המאמר.

שמחלק בין מזמור שיר ליום השבת ופרשת האזינו.
אחד המקומות שתמוה מדוע נוסח אשכנז אומרים שיר של יום במוסף בשבת, הרי זה השיר שרו על התמיד ולא על המוסף.

אם כי אני חושב שהגר"א חלק וטען שאמרו רק אחד

הוא שעיקר העניין הוא להזכיר פסוק בעונתו. הואיל וגם ב"מזמור שיר ליום השבת" יש את העניין של שבת, אז לא אומרים האזינו.

הגר"א לא יכול לטעון שתמיד נאמר אחד, כי לגבי שבת כתוב במפורש שאמרו שניים.

וראה על כך ועוד במאמר הזה.

אעיין בלי נדר

תונסאים וג'רבאים לא אומרים.... ומאמין שיש עוד....

נראה לי שפשוט אומרים גם וגם

גם חוה"מ, חנוכה ופורים וכד'

חנוכה ופורים זה דרבנן אז אמרו במקדש כרגיל

ופורים היה לפני  ביהמק השני, וחנוכה באמצעו

כל טיפול ידוע שצריך משפט סיכום....
מה המשפט שבחר דוד המלך לסיים את הספר תהילים....
"כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה"
מה רצה דוד המלך  להדגיש בזה....?
כשאדם במצב שלא מסתדר איך שהוא רוצה....
אז גם מה שיש לו כבר....אין לו תענוג מזה כלל....
הכול נראה לו שחור!!!....
אומר דוד המלך....טיפסת על עץ גבוה....בוא תרד ונתחיל מאפס....
"הנשימה"
אתה נושם?
יש אנשים שכבר לא יכולים בכוחות עצמן לנשום, וצריך לפתוח פתח ולהכניס צינור...מכונת הנשמה....
 וב"ה פה אני נושם ....
מכאן תתחיל
 מהמקום הנמוך הזה....
וכך לאט לאט תתחיל לשמוח וואו....

שעיקר העניין בסיום מסכת בערב פסח הוא שהסעודה הוא סעודה של "שמחה של מצווה". אם סיום מסכת תמיד הוא הישג מבחינתך, ואתה שמח בו, רצוי שתעשה עליו סיום. אם זה משהוא שאתה עושה כלאחר יד, וקורא את שמונת הדפים רק בשביל הסיום, אני לא חושב שאפשר לעשות עליו סיום.

כל זה כמובן לא מפחית מחשיבות של מסכת תמיד, שכפי שנאמר מעאלי היא יסוד עבודת המקדש שנבנה במהרה בימינו.

הגדה של פסח - מבנה ההגדה | הרב יאיר הס

 

תתעמק קצת בטבלה ובמקורות, תבין את המבנה, ותראה שזה לא מאוד מסובך.

מסכים מאוד לדבריך בכותרת. אשתדל אח"כ לעיין במאמר.

בעיקר המבוא שמבאר את מבנה ההגדה.

בגדול יש בהגדה שלושה חלקים, כמו שמופיע במשנה:

1. "מתחיל בגנות ומסיים בשבח"- לשמואל 'עבדים היינו' ולרב 'מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו'.
2. "דורש מארמי עובד אבי וכו'" כלומר לומדים בדרך דרש את הפסוקים בפרשת "ארמי אובד אבי", שבהם מופיע כל סיפור עבדות ויציאת מצרים בתמצות.
בהגדה זה כל החלק שמ"צא ולמד" ועד לפני "כמה מעלות טובות למקום עלינו". שם מביאים כל פסוק מארבעת הפסוקים שם ולומדים בדרך דרש כל מילה ע"פ פסוקים אחרים.
אגב, לפי הרמב"ם בקטע הזה משובח להאריך.
3. "רבן גמליאל וכו' כל שלא אמר" - שבו מספרים את עיקר הסיפור, דרך מצוות הלילה - פסח, מצה ומרור.

בנוסף שולבו קטעים של זירוז ודיוק לדרך קיום המצווה, כמו "מעשה בר' אליעזר" ו"כנגד ארבעה בנים" - חשוב לשים לב שאלו קטעי זירוז למצווה. חלק גדול מהפלפולים והדרשנויות המקובלים בקטעים אלו, חורגים ממצוות סיפור יציאת מצריים. ולכן למרות שזה מעניין ויש בזה וודאי מצוות תלמוד תורה, אין מקומם (באריכות) בלילה הזה.

אם לומדים טוב, בפשט, את הקטע המרכזי בהגדה - אני מתכוונת הדרשות על מקרא ביכורים - רואים איך זה מקפל א כל הסיפור של שיעבוד מצרים והיציאה משם.

 

לנו בבית יש הגדה עם פירוש 'חירות עולם' שמסביר ממש טוב את כל ההגדה, מההתחלה עד הסוף - גם מבחינת מבנה וסדר, גם מבחינת פירוש הדברים עצמם.

גם נותנת את האפשרות להבין את המבנה והמהלך שלהגדה, גם ביאור תמציתי וקולע בשיטת המפעל הידועה המאפשר גם הבנה פשוטה וגם את המשמעות, גם מציג את החזון הגדול לגאולה (בין השאר נמצאים בו הקטעים המותאמים לזמן שיש קרבן פסח), נוסח לכל העדות ועוד כמה מעלות רבות וטובות...

הגדה של פסח - מפעל משנה תורה
(בקישור יש סקירות ודוגמאות מההגדה)

תרשים להמחשת מבנה הסדר מתוך הגדת משנה תורה>>

המצוה בליל הסדר, היא "והגדת לבנך ביום ההוא וכו' עשה ד' לי" - כלומר, למרות שבתורה יש צד שמשה הוציא ממצרים, יש צד שישראל יצאו ממצרים ויש גם צד שפרעה שילח את ישראל ממצרים - ובכל הצדדים מומלץ לעסוק במהלך החג, במסגרת לימוד קריאות התורה - המצווה בליל הסדר היא לספר איך ד' הוציא, זה מודגש במסגרת דרישת הפסוקים ממקרא ביכורים ועלול להתפספס בלימוד ספר שמות.

(אגב, זו גם התשובה הפשוטה, לשאלה המפורסמת, למה משה לא מופיע בהגדה, חוץ מפעם אחת בדרך אגב?)

מתי השלב שמותר להסביר ולספר חוץ ממה שכתוב בהגדה..

כי לא יודע אם זה נכון, אבל זכור לי שיש מקומות שאסור לדבר

לכן אסור לדבר בין ברכת על אכילת מצה לאכילת כזית (או שני כזיתים לפי המנהג) מצה. יש מחמירים, אבל אין זה מן הדין, שלא לדבר עד אחרי הכורך, שזה שייך למצוות אכילת מצה.

בתוך המגיד 'כל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח', או בדיוק של הרמב"ם (הספר לא לפני כרגע) - המרבה לספר בביאור פרשה זו (של ארמי עובד אבי) הרי זה משובח. חשוב לשים לב, לא לבזבז את הלילה החשוב הזה על דברים שאינם שייכים לעניין - לכן גם בתוך המגיד - להאריך בביאור ההגדה בדגש על ביאור יציאת מצרים, אפשר להשלים את המדרשים על עשרת המכות, על הניסים שד' עשה וכו'.
אבל אין זה הזמן, לא לפלפולים למדניים בנוסח ההגדה, לא לשאלות מרתקות כמו למה החכמים דווקא בבני ברק ואיך כבר אז התלמידים בבני ברק לא התביישו להורות לרבותיהם בשאלה שהרבנים חלוקים בה ובוודאי שלא לסתם פיטפוטי משפחולוגיה, עם הדודה שכבר שנה לא פגשו והשוויגער מהצד השלישי (השנה היא לא תבוא...)

הצחקת אותי עם חלק מהתוכן

היה צריך לקחת בדואר שובר נסיעה תמורת הצגת תעודת זהות עם כתובת והוכחה שאת גרה במקום אחר (ככה זה היה בבחירות 2015). אז אם נותנים פשוט נסיעות חינם בלי להוכיח שום דבר אין סיבה שתהיה בעיה

ובאמת זה לא, תודה רבה!

לפחות ככה ענו לי פעם....
אולי השתנה
בכל אופן במקרה זה אין בעיה

ציבור.
עיין ב https://www.yeshiva.org.il/midrash/5314

החזו"א בחו"מ(ליקוטים ט"ז) כותב שאין דינא דמלכותא בין שני ישראלים.
ולגבי הסיבה השנייה כותב הרב מצליח ב העלמת מס הכנסה לפי דיני התורה
כי הכסף הולך גם למקומות לא טובים ולכן אין חיוב.

נ.ב. בשיעור זכור לי שנאמרו הסברים אחרים בשם החזו"א, אבל לא זכור לי מקורות. לכן לבנתיים אני מביא את הנ"ל.

יהי רתון שתמיד יהיה לך שפע ושיכבדו את רכושך ואותך

לענ"ד הוא אומר ש הם ספרו בלילה אחר, למה רואים את זה, כי איך אפשר לומר שהיו שוכחים (/תלמידי'הם לא היו מזכירים להם) לאכול מצה ומרור.

אבל (מצה אולי דרבנן ואילו סיפור יציאת מצריים דאורייתא ולכן) לא הגיוני שאדם לא יוכל לשקוע לגמרי במצווה דאורייתא מפני מצווה דרבנן.

"ואינו רחוק לומר שהמעשה בבני ברק היה בלילה אחר, ולא בליל הסדר. שאם לא כן, קשה, מה החידוש?

אבל אפשר גם לתרץ אחרת: החידוש הוא שהם סיפרו לפני אכילת מצה ומרור, ושכחו לאכול אותם בגלל הסיפור.

וזה בסדר, שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה. בפרט שבמצה יש מחלוקת האם כיום חיובה מדאורייתא, וסיפור יציאת מצרים לכל הדעות חיובו מהתורה."

היו עושים 'מגיד' בסוף הסדר.
ויש לכך כמה ראיות, כיוון שיש קורבן פסח שצריך להספיקו(כולל הכנה).
בתחילת ההגדה אומרים 'כל דיכפין ייתי וייכול' אך עד 'שולחן עורך' יש את 'מגיד' אז למה לא להזמין אחרי 'מגיד'? כי בזמנם מגיד היה בסוף.
וכן ראיה מהמעשה הנ"ל.

(ושכויעך, אני רק עניתי על השאלה 🤷‍♂️⁩)